זרח הפרחהיקרה,
בשנים האלה שלא דיברנו הייתי אכולת רגשות אשמה, בדיוק בגלל הדברים שמתוארים כאן, ה"חובה" להמשיך להיות בקשר עם ההורה, לא משנה מה. דמיינתי כמה הוא עצוב ולא מבין למה אני לא מתקשרת איתו (למרות ששוב, בראש ידעתי שלעצמו הוא מספר סיפורים אחרים לגמרי, ואין קשר בין המחשבות שלי לאלה שלו).
איך הצלחת לצאת מתוך תחושת המחויבות הזאת?
מה אני יכולה לעשות כדי לא להרגיש חייבת, כי זה כל כך מושרש בתוכי?
תודה לך.
לא מסתדרת עם אמא שלי
-
קרן_אור*
- הודעות: 113
- הצטרפות: 27 יולי 2002, 23:17
- דף אישי: הדף האישי של קרן_אור*
-
קרן_אור*
- הודעות: 113
- הצטרפות: 27 יולי 2002, 23:17
- דף אישי: הדף האישי של קרן_אור*
לא מסתדרת עם אמא שלי
_נטלי היי,
זה ממש לא יעד או כיוון נכון, למה שתרצי לא לדפוק לה חשבון? נסי לתאר את הילדה שלך שתאחל לעצמה לא לדפוק לך חשבון, זה טוב ובריא שאת מרגישה צורך להתחשב בה, לא באופן שדורס או מבטל אותך, ברגע שאת מרגישה תסכול או דיכאון מהיחסים איתה אין ספק שאתן לא במצב טוב וצריך לטפל בזה, נתנו כאן מעלי המון דוגמאות טובות את יכולה לאמץ אותן, בכל אופן המטרה צריכה להיות מדוייקת יותר מלא לדפוק חשבון. בהצלחה
אני היום אישה בוגרת ואני לא צריכה לתת לאמא שלי דין וחשבון על מעשיי, לאורך השנים שהיא שלטה ורדתה בי הייתי חייבת לה דיווח על מעשי כי פחדתי ממנה, והיום כשהתחזקתי אני לא מעוניינת להמשיך לדווח לה.
הבעיה שלי היום , שפיזית אני חופשיה לעשות מה שאני רוצה, אבל ההשלכות של ההתעללות עדיין בתוכי ובראש אני עדיין חושבת/מרגישה תחת השליטה שלה ועדיין דופקת לה חשבון למרות שהיא כבר לא שולטת בי, ואת זה אני רוצה לשנות/לרפא.
בגדול אין לי בעיה לכבד אותה.
זה ממש לא יעד או כיוון נכון, למה שתרצי לא לדפוק לה חשבון? נסי לתאר את הילדה שלך שתאחל לעצמה לא לדפוק לך חשבון, זה טוב ובריא שאת מרגישה צורך להתחשב בה, לא באופן שדורס או מבטל אותך, ברגע שאת מרגישה תסכול או דיכאון מהיחסים איתה אין ספק שאתן לא במצב טוב וצריך לטפל בזה, נתנו כאן מעלי המון דוגמאות טובות את יכולה לאמץ אותן, בכל אופן המטרה צריכה להיות מדוייקת יותר מלא לדפוק חשבון. בהצלחה
אני היום אישה בוגרת ואני לא צריכה לתת לאמא שלי דין וחשבון על מעשיי, לאורך השנים שהיא שלטה ורדתה בי הייתי חייבת לה דיווח על מעשי כי פחדתי ממנה, והיום כשהתחזקתי אני לא מעוניינת להמשיך לדווח לה.
הבעיה שלי היום , שפיזית אני חופשיה לעשות מה שאני רוצה, אבל ההשלכות של ההתעללות עדיין בתוכי ובראש אני עדיין חושבת/מרגישה תחת השליטה שלה ועדיין דופקת לה חשבון למרות שהיא כבר לא שולטת בי, ואת זה אני רוצה לשנות/לרפא.
בגדול אין לי בעיה לכבד אותה.
-
זרח_הפרח*
- הודעות: 529
- הצטרפות: 20 מרץ 2010, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של זרח_הפרח*
לא מסתדרת עם אמא שלי
_איך הצלחת לצאת מתוך תחושת המחויבות הזאת?
מה אני יכולה לעשות כדי לא להרגיש חייבת, כי זה כל כך מושרש בתוכי?_
לא הצלחתי. כנראה שבגלל זה חזרתי להיות איתו בקשר, כדי שמבחינתי אני אצא "בסדר".
אבל בזכות השנים האלה שעברו, וחייתי בתור בת אדם עצמאית (במילה אחת על מצבי לפני הניתוק, הייתי מתחבאת מאחורי מכוניות ברחוב כשהיה נדמה לי שראיתי את האוטו שלו חולף בכביש, מתוך הפחד שאולי יעצור ואאלץ לתקשר איתו. אישה בת 27, רק שיהיה ברור), והבנתי, לא רק בראש, אלא באמת, שהוא זבוב לידי. שאין לו כוחות עלי.
אבל בעיקר בזכות הזמן שעבר בלעדיו, הבנתי שאני באמת יכולה להסתובב וללכת מתי שאני בוחרת. הוא לא מחליט עלי. אני מחליטה איך ומתי, ואם בכלל. ולהבין את זה, זה שחרור מאוד גדול.
אז אני מרגישה חייבת, עדיין. ויש קשר, כנראה רק בגלל ההרגשה הזאת, שאני חייבת. אבל הקשר הוא בתנאים שלי, ובצורה שאני מוכנה לחיות איתו.
מה אני יכולה לעשות כדי לא להרגיש חייבת, כי זה כל כך מושרש בתוכי?_
לא הצלחתי. כנראה שבגלל זה חזרתי להיות איתו בקשר, כדי שמבחינתי אני אצא "בסדר".
אבל בזכות השנים האלה שעברו, וחייתי בתור בת אדם עצמאית (במילה אחת על מצבי לפני הניתוק, הייתי מתחבאת מאחורי מכוניות ברחוב כשהיה נדמה לי שראיתי את האוטו שלו חולף בכביש, מתוך הפחד שאולי יעצור ואאלץ לתקשר איתו. אישה בת 27, רק שיהיה ברור), והבנתי, לא רק בראש, אלא באמת, שהוא זבוב לידי. שאין לו כוחות עלי.
אבל בעיקר בזכות הזמן שעבר בלעדיו, הבנתי שאני באמת יכולה להסתובב וללכת מתי שאני בוחרת. הוא לא מחליט עלי. אני מחליטה איך ומתי, ואם בכלל. ולהבין את זה, זה שחרור מאוד גדול.
אז אני מרגישה חייבת, עדיין. ויש קשר, כנראה רק בגלל ההרגשה הזאת, שאני חייבת. אבל הקשר הוא בתנאים שלי, ובצורה שאני מוכנה לחיות איתו.
לא מסתדרת עם אמא שלי
היי, לא ספיציפית לגבי המחוייבות להורים,
אבל אני ממש ממליצה לשמוע את לואיז היי
יש לה טקטיקות ממש טובות איך להתמודד עם מחשבות מגבילות, שהראשונה שבהן, היא, איזה יופי, להציף אותן למודעות...
אבל אני ממש ממליצה לשמוע את לואיז היי
יש לה טקטיקות ממש טובות איך להתמודד עם מחשבות מגבילות, שהראשונה שבהן, היא, איזה יופי, להציף אותן למודעות...
לא מסתדרת עם אמא שלי
אבל אני ממש ממליצה לשמוע את לואיז היי_ חווה תודה רבה לא הכרתי נשמע מעניין
-
יולי_קו
- הודעות: 3248
- הצטרפות: 03 אוגוסט 2014, 09:09
- דף אישי: הדף האישי של יולי_קו
לא מסתדרת עם אמא שלי
מה אני יכולה לעשות כדי לא להרגיש חייבת, כי זה כל כך מושרש בתוכי?
אפרת וולפסון, אשה צעירה מדהימה לטעמי. הקימה את מועדון החיים בתשוקה בפייסבוק. השבוע היא מריצה שבוע של פגישות בלייב בחינם פתוח לכל בפייסבוק, שהמטרה שלו לחזק כל אשה שמעוניינת ללמוד להתחבר לאשה הפראית שבתוכה (הכוונה במלה פראית היא אוטנטית). הבוקר היתה הפעם השניה. ההקלטות ישארו שבוע ברשת לשמיעה חופשית. אני מאוד אוהבת להקשיב לה, ולתרגל תכנים שהיא מעלה.
אתמול אחד התרגילים היה לעשות רשימה של כל מי שנתתי לו/לה להגדיר אותי.
התרגיל הבא היה לעבור על הרשימה ולפטר את האדם מתפקיד המגדיר.
ואז- להרגיש מה זה עושה לי.
אני עצמי מורה למודעות, ואני מרגישה שמפגשים כאלו מחזקים אותי, כי תמיד אפשר להתחזק עוד.
אפרת וולפסון, אשה צעירה מדהימה לטעמי. הקימה את מועדון החיים בתשוקה בפייסבוק. השבוע היא מריצה שבוע של פגישות בלייב בחינם פתוח לכל בפייסבוק, שהמטרה שלו לחזק כל אשה שמעוניינת ללמוד להתחבר לאשה הפראית שבתוכה (הכוונה במלה פראית היא אוטנטית). הבוקר היתה הפעם השניה. ההקלטות ישארו שבוע ברשת לשמיעה חופשית. אני מאוד אוהבת להקשיב לה, ולתרגל תכנים שהיא מעלה.
אתמול אחד התרגילים היה לעשות רשימה של כל מי שנתתי לו/לה להגדיר אותי.
התרגיל הבא היה לעבור על הרשימה ולפטר את האדם מתפקיד המגדיר.
ואז- להרגיש מה זה עושה לי.
אני עצמי מורה למודעות, ואני מרגישה שמפגשים כאלו מחזקים אותי, כי תמיד אפשר להתחזק עוד.
לא מסתדרת עם אמא שלי
זרח _הפרח
לא הצלחתי. כנראה שבגלל זה חזרתי להיות איתו בקשר, כדי שמבחינתי אני אצא "בסדר". את יכולה לרשום הצלחה ולהוריד את המרכאות, הרווחת את אבא שלך וקשר הוא בתנאים שלך, ובצורה שאת מוכנה לחיות איתו, זו הצלחה טהורה, את יכולה לקרוא על לא מעט שלצערי לא מצאו את הדרך לדו קיום עם ההורים.
לא הצלחתי. כנראה שבגלל זה חזרתי להיות איתו בקשר, כדי שמבחינתי אני אצא "בסדר". את יכולה לרשום הצלחה ולהוריד את המרכאות, הרווחת את אבא שלך וקשר הוא בתנאים שלך, ובצורה שאת מוכנה לחיות איתו, זו הצלחה טהורה, את יכולה לקרוא על לא מעט שלצערי לא מצאו את הדרך לדו קיום עם ההורים.
-
יולי_קו
- הודעות: 3248
- הצטרפות: 03 אוגוסט 2014, 09:09
- דף אישי: הדף האישי של יולי_קו
לא מסתדרת עם אמא שלי
את יכולה לקרוא על לא מעט שלצערי לא מצאו את הדרך לדו קיום עם ההורים.
צריך שניים לטנגו. גם במערכות יחסים. גם לקיום מערכת יחסים מאוזנת ומזינה, וגם לקיום מערכת יחסים דורסת ומרעילה.
פופ אפ יקרה,
אני שמה לב שאת מאוד דוחפת לקשר עם הורים בכל מחיר.
לפעמים להצליח לקיים קשר שאינו פיזי (רק מרחוק, רק במחשבות ובתפילות) זאת ההצלחה האמיתית.
האם חווית מערכת יחסים מרעילה באופן אישי או דרך הכירות אישית עם מי שחי ככה? (את ממש לא חייבת לענות פה, זה ממש אישי, כמובן).
העיצות שלך מעולות, לטעמי, למי שחי במערכת נורמלית. אני עצמי מתעצבנת על אמא שלי מדי פעם, במיוחד כשהיא מייעצת לי בענייני הנקה וחיתולים (עכשיו הילדים שלי גדולים, אבל היו זמנים), ובמיוחד כשהעיצות שלה היו גרועות ונבעו מבורות גמורה, וכל מיני שריטות אחרות שלה שפגעו בי פה ושם. אבל- היא לא התעללה בי, והמערכת שלנו, שאינה מושלמת, היא מערכת, איך לומר- טובה. אין בה רמיסה והקטנה. ואם יש, מספיק לדבר על זה ויש תזוזה לתיקון וריפוי. יש תהליך. יש עם מי לדבר.
את מכניסה פה אמונות שלך שהקשר עם ההורים הוא מעל הכל, ושיש לו קדימות על אינסטינקט השימור העצמי. אני רואה את העיצות שלך בדיוק ככה.
אבל- יש מצבים שבשביל להצליח לתקן את השבר הענק בשמחת החיים ובביטחון העצמי עם כל ההשלכות שלהם (כמו היכולת למצוא לעצמי מקום טוב בחיים, מערכת זוגית אוהבת, עבודה טובה, חברים, ועוד) שנוצר ישירות מההקטנה, הביטול, והתעתוע המתמשך, חייבים להתרחק. היכולת להתרחק פיזית ורגשית מהאדם שיצר את השבר הזה היא זאת שנותנת פרספקטיבה למציאות. היא גם נותנת מרחב ריפויי. זה יכול להיות הורה או בן/בת זוג, זה יכול להיות גורו, ״חבר טוב״, פסיכולוג (יש פה בבאופן כמה דפים כאלה) ואפילו בוס בעבודה. לא תמיד אפשר לשקם בסביבה הישירה של הדמות המרעילה, כי זה דורש עוצמה כפולה ומכופלת. אפילו דשא בגנים ציבוריים זקוק מדי פעם שלא ידרכו עליו בכדי לחזור ולצמוח, ויש צורך להפריד אותו בגדר לכמה שבועות בשביל לשקם.
דו קיום משמעו ששני הצדדים קיימים. במערכת מרעילה שני הצדדים קיימים בשביל לאפשר כח ושליטה של צד אחד.
קשה לדמיין מערכת מתעללת פני שרואים יחסים כאלה. הרבה מטפלים זוגיים ופסיכולוגים בכלל לא מודעים לתחום ומייעצים כמוך להכיל, להבין, להתפשר, לקחת על עצמי. קבלת העיצות האלו מחמירה את התעתוע ודוחפת את הקורבן לתעתוע עוד יותר עמוק לבור. ממילא יש לו/לה את הנטיה לקחת על עצמו אשמה ואחריות. הבעיה היא שהצד השני לא מעוניין להשתנות, לראות, לתת (אולי רק באופן זמני כמס שפתיים בשביל לא לאבד את המערכת).
לא מדובר על ׳התווכחתי היום עם אמא והיא לא הסכימה לי אז אני אעניש אותה בחרם׳. ממש לא. מדובר על אדם שנמעך באופן יומיומי עשרות שנים, וזקוק למרחב בטוח על מנת להשתקם.
יתכן שאחרי התהליך יהיה מקום כמו אצל זרח הפרח (תודה על השיתוף!) לקשר בתנאים מוקפדים.
צריך שניים לטנגו. גם במערכות יחסים. גם לקיום מערכת יחסים מאוזנת ומזינה, וגם לקיום מערכת יחסים דורסת ומרעילה.
פופ אפ יקרה,
אני שמה לב שאת מאוד דוחפת לקשר עם הורים בכל מחיר.
לפעמים להצליח לקיים קשר שאינו פיזי (רק מרחוק, רק במחשבות ובתפילות) זאת ההצלחה האמיתית.
האם חווית מערכת יחסים מרעילה באופן אישי או דרך הכירות אישית עם מי שחי ככה? (את ממש לא חייבת לענות פה, זה ממש אישי, כמובן).
העיצות שלך מעולות, לטעמי, למי שחי במערכת נורמלית. אני עצמי מתעצבנת על אמא שלי מדי פעם, במיוחד כשהיא מייעצת לי בענייני הנקה וחיתולים (עכשיו הילדים שלי גדולים, אבל היו זמנים), ובמיוחד כשהעיצות שלה היו גרועות ונבעו מבורות גמורה, וכל מיני שריטות אחרות שלה שפגעו בי פה ושם. אבל- היא לא התעללה בי, והמערכת שלנו, שאינה מושלמת, היא מערכת, איך לומר- טובה. אין בה רמיסה והקטנה. ואם יש, מספיק לדבר על זה ויש תזוזה לתיקון וריפוי. יש תהליך. יש עם מי לדבר.
את מכניסה פה אמונות שלך שהקשר עם ההורים הוא מעל הכל, ושיש לו קדימות על אינסטינקט השימור העצמי. אני רואה את העיצות שלך בדיוק ככה.
אבל- יש מצבים שבשביל להצליח לתקן את השבר הענק בשמחת החיים ובביטחון העצמי עם כל ההשלכות שלהם (כמו היכולת למצוא לעצמי מקום טוב בחיים, מערכת זוגית אוהבת, עבודה טובה, חברים, ועוד) שנוצר ישירות מההקטנה, הביטול, והתעתוע המתמשך, חייבים להתרחק. היכולת להתרחק פיזית ורגשית מהאדם שיצר את השבר הזה היא זאת שנותנת פרספקטיבה למציאות. היא גם נותנת מרחב ריפויי. זה יכול להיות הורה או בן/בת זוג, זה יכול להיות גורו, ״חבר טוב״, פסיכולוג (יש פה בבאופן כמה דפים כאלה) ואפילו בוס בעבודה. לא תמיד אפשר לשקם בסביבה הישירה של הדמות המרעילה, כי זה דורש עוצמה כפולה ומכופלת. אפילו דשא בגנים ציבוריים זקוק מדי פעם שלא ידרכו עליו בכדי לחזור ולצמוח, ויש צורך להפריד אותו בגדר לכמה שבועות בשביל לשקם.
דו קיום משמעו ששני הצדדים קיימים. במערכת מרעילה שני הצדדים קיימים בשביל לאפשר כח ושליטה של צד אחד.
קשה לדמיין מערכת מתעללת פני שרואים יחסים כאלה. הרבה מטפלים זוגיים ופסיכולוגים בכלל לא מודעים לתחום ומייעצים כמוך להכיל, להבין, להתפשר, לקחת על עצמי. קבלת העיצות האלו מחמירה את התעתוע ודוחפת את הקורבן לתעתוע עוד יותר עמוק לבור. ממילא יש לו/לה את הנטיה לקחת על עצמו אשמה ואחריות. הבעיה היא שהצד השני לא מעוניין להשתנות, לראות, לתת (אולי רק באופן זמני כמס שפתיים בשביל לא לאבד את המערכת).
לא מדובר על ׳התווכחתי היום עם אמא והיא לא הסכימה לי אז אני אעניש אותה בחרם׳. ממש לא. מדובר על אדם שנמעך באופן יומיומי עשרות שנים, וזקוק למרחב בטוח על מנת להשתקם.
יתכן שאחרי התהליך יהיה מקום כמו אצל זרח הפרח (תודה על השיתוף!) לקשר בתנאים מוקפדים.
לא מסתדרת עם אמא שלי
יולי קו כמו שרשמתי בפיסקה הראשונה, גם אני חוותי מערכת יחסים מתעללת עם אמא שלי, כמובן שלא חשבתי שזה התעללות עד שעניתי על השאלון שאפנו אותי אליו כאן למעלה, ואני מאמינה שאם הייתי נתקלת בדיונים כאן לפני יכול להיות שהייתי מוותרת ולא נלחמת על הקשר, אולי דווקא בגלל שלא הגדרתי את הקשר כמתעלל היה לי יותר דרייב לנסות למצוא פתרון,
אני בהחלט דוחפת לקשר עם ההורים אבל לא בכל מחיר, כמו שכבר רשמתי עם יש מחלת נפש או בעיה רפואית שלא ניתן להכיל או לשנות, המלצתי הייתה לפרוש.
אני ממש מתנצלת אם משהו.י נפגע.ה רק מהתגובה שלך אני מבינה שיכול להיות שיש נפגעים.ות זו לא הייתה הכוונה.
נ.ב
התווכחתי היום עם אמא לא הייתי מגמדת את זה, זו סוג ההתעללות שאני עברתי
אני בהחלט דוחפת לקשר עם ההורים אבל לא בכל מחיר, כמו שכבר רשמתי עם יש מחלת נפש או בעיה רפואית שלא ניתן להכיל או לשנות, המלצתי הייתה לפרוש.
אני ממש מתנצלת אם משהו.י נפגע.ה רק מהתגובה שלך אני מבינה שיכול להיות שיש נפגעים.ות זו לא הייתה הכוונה.
נ.ב
התווכחתי היום עם אמא לא הייתי מגמדת את זה, זו סוג ההתעללות שאני עברתי