מכשיר שמיעה זה לא נוח:
קודם כל פיזית:
- לוקח זמן להתרגל לאוזניה הזאת שלפעמים מאד לוחצת באוזן וצריך לבדוק שיושבת טוב ולא לוחצת (אין מקומות אדומים ומגורים בתוך האוזן) אחרי שמתרגלים לאוזניה היא יכולה לפעמים לגרד קצת אבל רוב הזמן היא לא מורגשת.
- המכשיר מביך ומבייש הרבה פעמים את הילד. ילד לא רוצה להיות שונה וחריג וכזה שמצביעים עליו ברחוב. לפעמים יעדיף להיות בלי מכשיר ובלי בושות. לפעמים יעדיף תסרוקת ארוכה שהשיער יסתיר את המכשיר. וחשוב לתת על זה את הדעת.
- חשוב לראות איך למצב את הילד כמיוחד באופן חיובי. איך להפוך את הייחודיות הזאת למשהו שאפשר אולי להתגאות בו. לא פשוט בכלל.
- המכשיר מעט לא נוח מעל האוזן אם כי זה שיפור אדיר למה שהיה כשהייתי קטנה שהיתה קופסה עם חוטים ארוכים ואוזניה בולטת כמו מגדל אייפל...
לקויי שמיעה מאד מאד מגוונים באיך שהם שומעים. הסברתי למעלה פעם על הקושי לשמוע. לא קל לשמוע רעשים מכניים מאד מאד חזקים לעומת קולות דיבור חלשים. חשיפה לרעש דרך מכשיר השמיעה גורמת לפעמים לטנטונים מאד לא נעימים. באופן כללי יש חשיפה להרבה גירויים שמיעתיים שמציפים ומטרטרים מאד את לקוי השמיעה שבמצבו ה"טבעי" די שקט לו... יש משהו של "תעזבו אותי בשקט" בתגובה לכל הצפת הרעש הלא מובנת ולא במיוחד מענגת הזאת.
לכן חשוב מאד למצוא מישהו שיודע באמת טוב לעשות התאמת מכשיר שמיעה. זו אמנות שמעטים מאד קלינאי התקשורת שרגישים מספיק ומנוסים מספיק לעשות זאת. זה תהליך קשה מאד ללקוי השמיעה, ששומע הכל בצורה מאד שונה ומוזרה כשעובר ממכשיר למכשיר. צריך לקחת כל מכשיר לתקופת נסיון ולהתרגל לצלילים ואז לבחור. זה תהליך לא קל ומייגע. אבל קריטי לדעתי. וצריך לתת פה הרבה אויר לילד.
אם הילד יתחיל להרגיש את הרווחים שהוא מפיק מהמכשיר, לא יוריד אותו.
צריך לעזור לו לראות את הרווחים. לאפשר לו לחוות הצלחות בתפקוד שרלוונטי לו (דיבור בטלפון, שמיעת צלצול בדלת) ושחשוב לו.
צריך לבנות איתו תרגולים של אימוני שמיעה. מאד מאד בעדינות וזה מאד מאד חשוב. אני חושבת שהיכולת שלי היום לשמוע בטלפון ובכלל, שאינה מובנת בכלל לקלינאי תקשורת כי האודיוגרמה שלי מראה כמעט על חרשות מוחלטת, נובעת בהרבה מאימוני השמיעה שעשתה לי בילדותי קלינאית תקשורת בלתי נשכחת בהדסה עין כרם בשם ג'וני. תודה לך ג'וני, מאז ועד היום!
אני מניחה שיש גם היבטים נוספים בהקשר של תרבות החרשים. אני מכבדת אותם. אך לא מכירה אותם ולכן איני מייצגת אותם כאן. אשמח אם מישהו מנציגות "גאוות תרבות החרשים" ירחיב כאן. הנושא מרתק אותי.
-
איך הם ידעו על קיומו של המאמר?
(ואני נורא גאה בו על כך), הוא הראשון שמשתמש במכשירי שמיעה. בשתי האזניים.
קפיש?