באופן טבעי

נראה לי שצריך להיות, אם ידוע לכם מס' השלוחה ניתן להקישו כעת
מספר הוא זכר,
(אבל ידוע וידועה נשמע דומה... ידוע = ידואַע)

יש לומר - אם ידוע לכם. כי הידיעה היא לגבי המספר. ולראיה יש להקישו בהמשך...

וגם, באחד הדפים היום נתקלתי בטעות נפוצה :
זעטוטים.
יש לכתוב זאטוטים, הלא כך?

ועוד, במקומות רבים ראיתי שמדברים על ה פאן ההיסטורי או הפסיכולוגי או הלא משנה מה.
ולמיטב ידיעתי הכוונה היא ל פן כיחיד של פנים, כמילה נרדפת לצד, ולא לפאן במשמעותו כחלילו של דיוניסוס או בכחוס, או איך שלא קראו לו, שהיה אל היין היווני, ומונצח באופן יפהפה בסרט "פנטזיה" של וולט דיסני (וכך לעולם לא אוכל לשמוע את הסימפוניה הפסטורלית של בטהובן בלי לחשוב עליו).
ובעצם החליל שלו היה סתם חליל, לא?
בחליל פאן מנגנים במיסה קריוז'ה אולי?
יאללה, הוסף לדף. חדל קַשׁקֵשׁת.

חכי שניה, רק עכשיו עליתי על הדף הזה!
אני הייתי שמחה אם היו מתקנים לי שגיאות גם בגוף ההודעה ומסבים את תשומת ליבי...שגם אלמד משו...
את סגורה על זאטוטים?
כבר מזמן רציתי לשאול על המונח 'לתפיסתי'- כך אני נוהגת לכתוב אותו, אבל אני רואה שהרבה פעמים נכתב כאן 'לתפישתי' - זו טעות נכון?

וחיזקי ואימצי? עם או בלי י' ?

זאטוטים, זאטוטים.

אם ידועה לכם מס' השלוחה ניתן להקישו כעת ????
הבלבול בין זכר לנקבה נגרם בגלל הבלבול בין "ידוע לכם המספר" לבין "ידועה לכם השלוחה".

ולא לפאן במשמעותו כחלילו של דיוניסוס או בכחוס
שרון, פאן איננו חליל!
פאן היה אל היער הפרחח, חציו אדם וחציו תיש, שבין יתר תעלוליו הציק לנימפה סירינקס (מה הציק - הטריד אותה מינית!) עד שביקשה מזאוס להעלים אותה כדי להצילה מידי פאן. זאוס הפך אותה לאגודת קנים. פאן קטף כמה קנים והתקין מהם חליל -- הוא הוא חליל פאן .
ולא, זה איננו חליל רגיל. בחליל הרגיל יש צינור אחד והרבה חורים, ומנגנים בו על ידי נשיפה בפיה האחת ושינוי הצלילים על-ידי סתימת חורים ופתיחתם. בחליל פאן יש כמה צינורות, כל אחד באורך אחר ולכל אחד צליל אחד בלבד. מנגנים בו על ידי הזזת הפה בין הצינורות השונים. הנגן הידוע ביותר בחליל-פאן הוא זמפיר.
ואגב, פאן היה כל כך דוחה ומפחיד, שכל הרואה אותו נתקף בהלה -- פאניקה .

דיוניסוס הוא שמו של אל היין היווני. בכחוס הוא שמו של מקבילו הרומי.
האלים הרומיים הם מקבילים (או העתקים?) של אלי יוון, כמו זאוס=יופיטר, אפרודיטי=ונוס, הפסטוס=וולקן, וכו'.

אורית,
כבר מזמן רציתי לשאול על המונח 'לתפיסתי'- כך אני נוהגת לכתוב אותו, אבל אני רואה שהרבה פעמים נכתב כאן 'לתפישתי' - זו טעות נכון?
לא טעות. שניהם נכונים. עד כמה שידוע לי האקדמיה מנסה כיום לצמצם את השימוש ב-שׂ ומעדיפה ס'.
אני אישית משתמשת ב"תפיסה" לגבי דברים מוחשיים, כמו רפלקס התפיסה של תינוקות, וב"תפישה" לגבי דברים ערטילאיים, כמו "תפישת צורות". אין לי אסמכתא מדעית לכך. סתם תחושה.

פאן איננו חליל
כמובן. דיברתי על חליל פאן. אבל זכרתי אותו משום מה בהקשר של דיוניסוס/בכחוס (אני יודעת לגבי השמות היוניים/רומיים, רק לא זכרתי מה מהם הוא היווני), ושכחתי את קיומו של פאן הפרחח.
חשבתי שחליל פאן קשור לדרום אמריקה ושמשם מוצאו.
בכל אופן - תודה על הסיפור היפה על פאן. לא הכרתי אותו.
עד שביקשה מזאוס להעלים אותה
למה לא ביקשה להעלים את המטרידן? כבר אז זה היה ככה???

שרון - סמכתי על אמא של שתבוא ותעשה סדר בחלילים ובאלים... ואכן כך היה.

קחי: חליל פאן

וחליל פּאן מזכיר כמובן את ה בּניאס, כשעל פי הסברה, מקור השם בניאס הוא בשם פאן - והערבים הוגים בּניאס במקום פּניאס.

אחותי, אני יודעת איך הוא נראה
עניין אותי יותר מה מקורו...

<האם מדבריי משתמע שאני אבשלום קור?>

אחותי, אני יודעת איך הוא נראה
אוף איתך, סתם רציתי לשזוף את עינייך בתמונות. מה את כבר ב פאניקה ?

קחי: חליל פאן
תודה רבה, היה נחמד לראות על מה מדברים.

נו, תשמעי, לא נעים לצאת הטמבל התורן של הדף.

נו, תשמעי, לא נעים לצאת הטמבל התורן של הדף.
תודה שרון, זה מאוד מחמיא לי

לא טעות. שניהם נכונים.
לתפישתי, תפיסתי הוא מלשון לתפוס (....את קצה החוט) אז מה מקור הש' בעצם?

וגם לכאן אוסיף בכל זאת לידיעת הציבור ה'מטומבל'
לצאת הטמבל התורן של הדף זה לא נורא כל-כך.

עשב בשדך, אני הגבתי לאחותו של...

אורית, אני חושבת שבמילה תפישה הכוונה לתפישה תחושתית, להבנה.
ולתפוס - לתפוס משהו מוחשי ביד.

תפיסה תפישה - אמא של יונת כבר ענתה על זה. יש אכן נטיה היום של האקדמיה ללשון לעבור לשימוש ב ס במקום ב ש שמאלית. כנראה במגמה להקל על הקריאה וההבנה וכו'.
אבל המשמעות היא אותה משמעות. רק מה, שפות לא כל כך אוהבות כפילויות מיותרות, ולכן נוטות ליצור מה שנקרא בידול משמעות. אולי באמת לכן יש יותר נטיה להשתמש ב תפיסה לדברים פיזיים ובתפישה לדברים מופשטים. אבל זאת לא טעות להשתמש למשל ב"לתפוס" במשמעות המופשטת.

אני לא עד כדי כך זוכרת, אבל אני חושבת שהמילים עם שֹ שמאלית הן בדרך כלל המקוריות בעברית, כלומר מהעברית של תקופת התנ"ך. למשל: אני מהמרת שלא נמצא בתנ"ך תפס אלא רק תפש. במשנה ובתלמוד כן נמצא תפס.
(איפה שמיכת טלאים?) אולי הגברת השימוש ב ס הוא תולדה של השפעה מארמית או משהו כזה.
<נו, תכף אני יוצאת המטומבלת>


<אף אחד לא מטומבל. מי שלא שואל (ולא מחפש בגוגל) לא יודע. לא הביישן למד. וכו', וכו'.>
<ושרון ג מכירה את כל האלים היוונים ואת כל סוגי החלילים, ושאף אחד לא יחשוב אחרת>

מתוך אתר האקדמיה ללשון העברית:
מילון מונח לועזי מונח עברי ערך
דיפלומטיה (תשנ"ט), 1999 occupy [v.] תָּפַס, הֶחְזִיק [כגון שטח של מדינה אחרת, שגרירות זרה] תָּפַס

דיפלומטיה (תשנ"ט), 1999 seize [v.] תָּפַס, הֶחְזִיק תָּפַס

קשר אלקטרוניקה (תש"ל), 1970 to busy תָּפַס תָּפַס

כלי הרמה (תשכ"ה), 1965 to pick up תָּפַס [את המטען] תָּפַס

ביטוח (תש"ך), 1960 to take possession of, to occupy תָּפַס תָּפַס

תרבות גוף (תשי"ח), 1958 catch-as-catch-can תְּפֹשׂ כִּיכָלְתְּךָ תָּפַס

טלפונאות (תשי"ז), 1957 to busy תָּפַס תָּפַס

מוסיקה (תשט"ו), 1955 to touch תָּפַס תָּפַס

פסיכולוגיה (תש"ב - תשי"ט), 1942 to apprehend תָּפוֹס תָּפַס

ספנות (ת"ש), 1940 מָצוֹף - תָּפוֹס תָּפַס

חיפשתי גם "תפישה" וגם "תפש" אבל לא מופיעה.
לגבי המילה "תפיסה" מתייחסים גם ל- catch ול- grip אבל גם ל- perception ול- conception

מכירה את כל האלים היוונים ואת כל סוגי החלילים
בל נגזימה. אבל את אלה ספציפית דווקא הכרתי.

וואי, איזה רציניות אתן! תודה @}

שרון? הלו?
איפה החולים?

טוב, אז זה אומר שהאקדמיה ויתרה סופית (שופית?) על ש שמאלית בפועל הזה. שמעתם?

<במילונים (ישנים יחסית?) ניתן למצוא גם תפס וגם תפש>.

אורית - רציניים? קפצי רגע ל מיני קהילה ותראי את כל הטיפוסים המלומדים והרציניים והמצטטים,
איך הם מתנהגים שם >

טלפונאות (תשי"ז), 1957 to busy תָּפַס תָּפַס
הלו? הלו? יש צליל תפוש! נראה נורא, לא?

מיני קהילה ??! לא מתקרבת לשם! מפחידה (מרשימה!) אותי שנינותם- פשוט לא עומדת בזה....

איפה החולים?
את רובם אני מנפנפת מהר (במיוחד את אלה שמנסים לשכנע אותי שחייבים אנטיביוטיקה)
הילדים יוצאים עם בלונים מקושטים במדבקות (עכשיו אני חושבת על רכישת צבעי פסטל. דפים יש לי למכביר) וכולם מרוצים.
חולים קשים אין היום בינתיים, לשמחתי.

מה שכן, אם תראי שאני מגיבה למשהו בסגנון קצת אנכרוניסטי, תביני שאני כותבת את התגובה בהפסקות ולא מרפרשת באמצע, כך שאין לי מושג מי הגיב בינתיים.
לשם כך המציאו את הצירןף alt+tab לא? (שאוכל לעבור מהר לתוכנה של החולים כאילו בכך אני עסוקה כל היום)

רכישׁת צבעי פשׂטל

בשׂגנון קצת אנכרונישׂטי לכבוד זכיית היוונים באליפות הכדורגל (יורוליג? או שזה כדורשׂל?)

עשׂוקה

בהפשׂקות ...אופשׂ, מתחיל להשמע רע עם השין השמאלית הזאת.

אני לא עד כדי כך זוכרת, אבל אני חושבת שהמילים עם שֹ שמאלית הן בדרך כלל המקוריות בעברית, כלומר מהעברית של תקופת התנ"ך
יש לי דווקא דוגמא הפוכה: "ניתן הסֶכֶל במרומים" (קוהלת). וכיום כולם כותבים שֶֹכֶל.

"אל אדון" הוא פיוט שאומרים ביוצר של שבת המסודר לפי הא"ב. באות ס מופיעה שם המילה שמחים. יכול להיות שפעם כתבו סמחים?
או שאולי לא התייחשו (בתנ"ך מופיע יחש עם שי"ן - בספר נחמיה, אם אני לא טועה) לכתיבה אלא להיגוי.

יש לי דווקא דוגמא הפוכה: "ניתן הסֶכֶל במרומים" (קוהלת). וכיום כולם כותבים שֶֹכֶל.
עשב (עסב?), סיקרנת אותי ולכן הלכתי לידידי המילון.
במילון בערך סֶכֶל כתוב כך: "שטות, טפשות, חוסר שכל" , והמילון מפנה אל דוגמא בקוהלת, י, ו.
אז הלכתי לספר קוהלת ושם כתוב: נִתַּן הַסֶּכֶל, בַּמְּרוֹמִים רַבִּים; וַעֲשִׁירִים, בַּשֵּׁפֶל יֵשֵׁבוּ - כלומר הדוגמא שאתה הבאת.

אם כן, לפי המילון, הדוגמא מקוהלת היא דוגמא של סכל במובן טפשות, סכלות.

<אבל תזכור שאני אחות של אבשלום קור, לא אחות של קאסוטו>

מכל מלמדי הסכלתי...

<אבל תזכור שאני אחות של אבשלום קור, לא אחות של קאסוטו>

רגע, את באמת אחותו של

אחרי שקראתי את מה שכתבת לי בדפהבית הבנתי ששכחתי להוסיף להבהרת הנימה המחוייכת.
תודה@}

במילון בערך סֶכֶל כתוב כך: "שטות, טפשות, חוסר שכל"
ווואו, תמיד הבנתי את זה במשמעות של שכל. תודה!
חשבתי שאולי רש"י יציל אותי, אבל גם הוא אומר כמוך:
(ו) נתן הסכל במרומים רבים - זו היא הרעה שהיא כשגגה שיוצא מלפני השליט שניתן השטות והרשע במרומי גובה שהגביהם הקב"ה את הכסילים ואת הרשעים שאני רואה ברוח הקדש שהם עתידים לפשוט יד בהיכלו ולשום אותותם אותות.

אבל אבן עזרא יצא לקראתי
"מפרשים אומרים שהיה ראוי להיות בשי"ן, והעניין שבעלי השכל ראויים לשבת במרומים רבים..."

תודה שרון, כן תמיד אני שמחה ללמוד מטעויות...
וכהמלצתך הבאתי לכאן לאישור הבלשנית אחות של

האם נכון:
להסיט ממסלול
ולהסית לדבר עבירה

ועוד משהו שאני אף פעם לא בטוחה לגביו:
סביר להניח שעלי להתאזר בסבלנות אך האין היא נובעת מלשון 'עזרה'?
באופן-טבעי הייתי רושמת להתעזר.

_סביר להניח שעלי להתאזר בסבלנות אך האין היא נובעת מלשון 'עזרה'?
באופן-טבעי הייתי רושמת להתעזר._

נשמע לי יותר הגיוני שהמילה להתאזר נובעת מלשון אזור = חגורה ("והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו" - ישעיה)
ואז הכוונה היא ללבוש לחגור או להיות מוקפת סבלנות.

_להסיט ממסלול
ולהסית לדבר עבירה_
נכון מאוד.
סביר להניח שעלי להתאזר בסבלנות אך האין היא נובעת מלשון 'עזרה'?
לא, אלא משורש אזר - קשר חגורה למתניו - היה נכון למאמץ קשה - אבן שושן - נאזר בגבורה (תהלים ס"ה ז'). לכן התאזר בסבלנות, נאזר בגבורה, אזרו חיל וכו'.
ולעניין תפישה/תפיסה גם אני משתמשת כמו אש"י - תפיסה למוחשי ותפישה למופשט יותר. יש עוד מקרים, כמו למשל לפרוש/לפרוס - בעיני לפרוס משמעו לפרוס לחם, לפרוש משמעו לפרוש כנף, או סדין על המיטה, ומשגע אותי כשמשתמשים באחד במקום השני. או שרטוט שנהיה פתאום "סרטוט" - אני לא מסוגלת לכתוב בטקסט סרטוט.

סמיכת (הייתי חייבת, סליחה), חיכינו לך.
רוצה פרושת לחם?

<אורית, אני לא באמת בלשנית>

אני לא באמת בלשנית
שְׂלִיכָה?
מה אני שומעת?
אז מה את? (חוץ מאמא של ואחות של...את זה אנחנו כבר יודעים)

מַגֵּב ולא מגָב, כמו מַקְרר, מַכְלב, מַסְנן (לפי א. שושן אם אינני טועה אפשר גם מְקַרר ומְסַנן).
ושמעתי שהיו אומרים:
א. במקום: אני לא שומע כלום, יש לומר: אין אני שומע כלום. לא בהווה = אין.
ב. במקום: אם הייתי יודע..., יש לומר: לו ידעתי. אם בעבר = לו.
ג. במקום: יש לי את האפשרות..., יש לומר: יש לי האפשרות. יש

נשוא, לי

מושא, האפשרות = נושא, ולפני נושא לא יכולה להופיע המילה את.
יש פסוק במלכים ב' בו כתוב "ולא תנתן את העיר הזאת..." העיר הזאת = נושא, ויש את לפניו!

אתמול בלילה (אמש?) כשבילינו לנו ב'פסטיבל מחול כרמיאל' תהיתי למה היו שם כל-כך הרבה אנשי אבטחה ולא הבטחה.
וגם.... לא ידעתי אם אני עושה הבחנה או אבחנה בין השניים.

אורית בוקר טוב,

נשבעתי שהבוקר אני מצמצמת גלישה, אתמול ממש נסחפתי (עם הגלים?).
אבל איך אוכל להשאירך ללא מענה?
אז ככה -
אבטחה (באל"ף) פירושה מתן אמצעי ביטחון מפני התקפה לא צפויה (באנגלית: security).
ממנה הפועל לאבטח ובעל המקצוע מאבטח. (את זה העתקתי מאתר האקדמיה ללשון)

לגבי אבחנה והבחנה - בעיקרון נראה שעשית אבחנה (בידול, קביעת סוג, וכדו') - באנגלית זה מקביל ל diagnose .
הבחנה זה מלשון להבחין במשהו, לשים לב ל....
זה קצת על רגל אחת, אבל הזמן קצר, והמלאכה מרובה. אולי יבואו אחרים וירחיבו קצת.

יומטוב.

הבחנה זה מלשון להבחין במשהו, לשים לב ל....
אבל יש גם משמעות של הבדלה.
מכל המקומות, ראי דיון בנושא ב טושים זה הדק החל מיום 8.5.2004

נשבעת לך שגם אני נשבעתי אותו דבר...
אז קראתי עכשיו בחפוז את שתיכן ואחזור להפנים אחרי שאעשה עוד כמה דברים פרודוקטיביים היום.

תודה ויומנעים לכן
@}

<צ'לאק>

פרודוקטיביים= יעילים/מועילים?

אז הבאתי את טושים זה הדק לפה.
מאת שרון ג
אבחנה: דיאגנוזה, קביעת סוג הדבר (מחלה, הרכב כימי וכו') על ידי בחינה ובדיקה: הרופא עורך אבחנת מחלה לפי סימנים שונים.
(אבן שושן, שנת תרפפו)
הבחנה: 1. הבדלה בין דבר לדבר, הכרה ברורה בטיבו של דבר. (וכאן באו מספר דוגמאות)

<מנסה להסיט את הדיון>
<חזרה ל די עם הפינוק>
<ומסיתה אתכן להסכים לגירסה ה'שגויה' שלי שם>

הי! מי זה מפריע פה לסוף שבוע רגוע ללא באופן טבעי.
אני עייפה מידי ונטולת מילונים כאן, אז אאלץ להסכים עם כל מה שתגידו.

עשב,

ב. במקום: אם הייתי יודע..., יש לומר: לו ידעתי. אם בעבר = לו.

אפשר לו, ואפשר אילו.
ככתוב: אילו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים - דיינו.

ונעמי שמר מכשירה "לו" גם לעתיד, ככתוב: כל שנבקש - לו יהי .

לפרוש/לפרוס - בעיני לפרוס משמעו לפרוס לחם, לפרוש משמעו לפרוש כנף, או סדין על המיטה, ומשגע אותי כשמשתמשים באחד במקום השני. או שרטוט שנהיה פתאום "סרטוט" - אני לא מסוגלת לכתוב בטקסט סרטוט.
שמיכת,
הוצאת מלים ממקלדתי. הבלבול הזה בין "לפרוש" ל"לפרוס" מעצבן אותי קשות (מעצבן לראות מסביב ?)
כאן לא מדובר על החלטה להעדיף סמך על שין שמאלית, לגבי אותה מלה, החלטה שאינה משנה את משמעות המלה.
כאן מדובר על שתי מלים בעלות משמעות שונה בתכלית. זה כמו להחליט לכתוב "אַל* במקום "על".
וכשפורסים כוחות צבא גדולים בשטח, אני תמיד תוהה לכמה פרוסות פורסים אותם.
לגבי סרטוט/שרטוט -- אני מעדיפה שרטוט כי כך אני רגילה. אבל עניינית לא אכפת לי לכתוב סרטוט, כי ההחלפה אינה משנה את המלה.
יש זוגות מלים דומות בעלות משמעות שונה אך קרובה, כמו טפל/תפל, לטעות/לתעות, התרעה/התראה, לגמוא/לגמוע ואחרות. בגלל הדמיון הכפול לא מפתיע שרבים טועים, ואני מתייחסת לטעויות כאלה בהבנה. אני הרבה פחות סובלנית לטעויות כמו לפרוש/לפרוס.

אפשר לו, ואפשר אילו.
אבל האם באמת אי אפשר להגיד אם (אני למשל הצלחתי ), כולם טועים בזה (אגב שמעתי שצריך להגיד "הכל" ולא כולם, כולם = כל הנ"ל)
ולדבר נכון זה נשמע מגוחך.

ולדבר נכון זה נשמע מגוחך
הכל עניין של הרגל. למה רגילה האוזן.
כשאני לראשונה הבנתי שיש לומר לרכוב ולא לרכב, נעמדו אוזניי, סמרו שערותי וחמרו בני מעיי...
היום התרגלתי.

טקס במקום טכס זו טעות איומה שתעצבן אנשים כמו שמיכת ואמא של או שזה סביר?

בעיקרון - טכס וטקס שתיהן מופיעות במילון. כך ששתיהן תקניות.
טכס וטקס - "צרמוניה, חגיגה, סדר הפעולות והמנהגים במקרים חגיגיים מסוימים...."

אבן שושן יקירי אומר שהשורש ט.כ.ס הוא מיוונית ומשמעו לערוך, לסדר.
לטכס עצה - גם זה מסתבר מגיע מאותו מקום (אבן שושן אומר שזה "לערוך התייעצות"), וגם המילה טכסיס מקורה באותו שורש.
אני לא יכולה לומר בוודאות מה נפוץ כיום יותר טקס או טכס, נראה לי שאני נוטה יותר להשתמש ב טקס.
גם בהטיות השונות, למשל "טקסיים" נראה לי שמשתמשים יותר בצורה עם ה ק'.

כולם מוזמנים להסתער ולתקן אותי.

והנה עובדה מעניינת: חיפוש זריז בגוגל של הערך "טקס" והערך "טכס" מצא: טקס 35,800 פעמים טכס 2,920.

או שמא אחותו של רני הכשר או צפריר השפרוני
איך שלא יהיה, הקלת עלי מאוד וזה כבר עושה אותך זכאית אצלי.

טקס במקום טכס זו טעות איומה שתעצבן אנשים כמו שמיכת ואמא של? או שזה סביר?
לא את אמא של. היא מחליטה בכל פעם אד-הוק אם לכתוב טקס או טכס.
הבעייה היחידה, שאם כותבים טכס צריך לבטא אותו בכי"ף רפויה, וזה כנראה לא נכון.
מישהו יודע איך באמת צריך לבטא את המלה?

_הבעייה היחידה, שאם כותבים טכס צריך לבטא אותו בכי"ף רפויה, וזה כנראה לא נכון.
מישהו יודע איך באמת צריך לבטא את המלה?_

אבן שושן יודע : טֶכֶס = ב פ' רפה. ובריבוי: טְכָסִים עם כ' רפה.
ובכל שנות חיי לא שמעתי מעולם מישהו הוגה ככה.... (אולי אחי? )

אני נתקלת בהרבה אנשים (לא יודעת למה אבל במיוחד נשים ובעצם, רק נשים, גברים לא מתעסקים בזה, כנראה זה ענין של אסתטיקה ונשים הרי אוהבות לכתוב יפה...) שאוהבות לנקד את האותיות ושמות ניקוד היכן שלא צריך...
למשל "אומלל "הן כותבות "אוֹמלל" במקום "אוּמלל" וגם תלמידות אוֹהבוֹת לעשות את זה עוד לפני שלמדו לשון ואולי ראו אצל אחרות.. .
השבוע נתקלתי בזה עם בחורה שכבר סיימה תואר במשפטים וניקדה בצורה זו. אז שימוּ לב לענין, עדיף לא לנקד מאשר לדחוף כל פעם נקודות לא לעניין....(לא הערתי לה אבל זה עמד לי ממש על קצה הלשון)

נעוריי ולא נערותי

טקס במקום טכס זו טעות איומה שתעצבן אנשים כמו שמיכת ואמא של? או שזה סביר?
אני מעדיפה טקס - כנראה פשוט מפני שזו הצורה השכיחה יותר, ולא מאיזה נימוק מוצק. ולעניין טכסיס/תכסיס - מצאתי באבן שושן שזה מ-taxis היווני, סדר, מערכה - כך שזה מן הסתם מאותו מקור כמו טקטיקה. חמוד, לא? כמו קברניט ו-kybernetes היווני, שהתגלגל גם לקיברנטיקה. אין כמו שפות מתות!
אה, ועוד משהו שמעצבן אותי להפליא (אם כבר מדברים) - שמתי לב, בשיטוטי באינטרנט, שהצירוף "כש" עבר מן העולם. אנשים כותבים "ש" במשמעות "כאשר" ולאט לאט זה מתבסס כצורה תקנית. בהתחלה חשבתי שזו סתם השמטה, אבל אני רואה את זה חוזר על עצמו יותר ויותר, בלי שום הסתייגות.

שמיכת,
הביטוי "כש" לא עבר מהעולם. הוא שינה משמעות. במקום לשמש כמתאר זמן או התרחשות, הוא מצרף שני חלקי משפט שאין קשר ביניהם או מחליף "ש".
לדוגמא: היו לה שלושה ילדים, כשהגדול ג'ינג'י.

האם נכון: לכל מען דבעי ?

מצאתי! לכל מאן דבעי.אבל ההסבר של משה לבנון מספר "לכסיקון עברי לניבים ולמטבעות-לשון" לא סיפק אותי.מישהו יוכל להרחיב ?

לכל מאן דבעי - ביטוי בארמית שמשמעו: לכל מי שמעוניין, לכל מי שיש לו עניין בדבר
מאן

מי בארמית, ד

שֶ בעי = זה הפועל : שואל, מבקש או משהו כזה.

<וכרגיל מצאתי עוד משהו מעניין, לגבי השורש ב.ע.י. בעיה = שאלה בארמית
<איפה חובבת השפות המתות הבוקר? >

<איפה חובבת השפות המתות הבוקר? >
מסדרת את הבוידעם ונפטרת מטונות של ג'אנק (עוברים דירה עוד חודשים וחצי)
ד=ש ולכן דלקמן = מה שלפנינו (בהמשך הכתוב) ודלעיל - מה שלמעלה.
בוידעם זה מ-Boden הגרמני. ומשהו עוד יותר חמוד - בלגן זה מ-balachane בפרסית. במילון זה מתורגם "גזוזטרה" אבל חברה שלי, חוקרת איסלאם ודוברת ערבית ופרסית, טוענת שזה דווקא מלה פרסית שהגיעה דרך טורקית, ושהמשמעות שלה היא בעצם עליית-גג, או בוידעם, מפני ששם דוחפים באמת את כל הצעצועים השבורים והמזוודה של סבא-רבא - ובקיצור, את כל הבלגן.
<שמיכת חולקת מהווי חייה בימים האחרונים>

יש טעות נפוצה שהופכת מילה שימושית למילה מוקצית מחמת מיאוס. המילה לחרבן פירושה לזרוע חורבן.

לאמא של יונת
_הביטוי "כש" לא עבר מהעולם. הוא שינה משמעות. במקום לשמש כמתאר זמן או התרחשות, הוא מצרף שני חלקי משפט שאין קשר ביניהם או מחליף "ש".
לדוגמא: היו לה שלושה ילדים, כשהגדול ג'ינג'י._
נכון, אבל לא נשמע טוב.
למה לא:
היו לה שלושה ילדים, הגדול ג'ינג'י.
כש:
לכשיבוא...יבוא שלום....

דווקא על ה"לִכְשֶׁ" תהיתי כבר הרבה זמן. לא ברור לי למה ה-ל' הזו נמצאת שם ומה היא מוסיפה למשמעות שאי אפשר בלעדיו. מישהו?
אגב, שמיכת דיברה על התופעה -- המעצבנת, אכן -- של החלפת "כְּשֶׁ" ב"שֶׁ". כלומר, שימוש ב"ש" כקידומת ל(פסוקית) תיאור זמן. ("אני אבוא שהוא ילך") וזו שגיאה.
באמת לא נחמד.

_לדוגמא: היו לה שלושה ילדים, כשהגדול ג'ינג'י.
נכון, אבל לא נשמע טוב._
בהחלט לא נכון. זו טעות, אבל היא נעשתה כל כך מקובלת שרוב האנשים בכלל לא מרגישים בצרימה.

היו לה שלושה ילדים, הגדול ג'ינג'י. זו הצורה הנכונה. אפשר גם: "היו לה שלושה ילדים, שהגדול בהם ג'ינג'י". המילית "ש" מבהירה ומפרטת משהו לגבי הנושא או המושא במשפט הקודם.
המיליות "כש" פירושן "בזמן ש"... ובמשפט-הדוגמא אין שום תיאור זמן.

לִכְשֶׁ -- טעות. ה-ל' לא מוסיפה כלום, רק מסרבלת.
ואגב, בשיר שצוטט המלים הן "וכשיבוא, יבוא שלום" ולא "לכשיבוא שלום".

כנ"ל, באִם היא שגיאה. ה-ב' לא שייכת לכאן. הצורה הנכונה היא פשוט אִם.
לפעמים נקלטת צורה שגויה ומסורבלת משום שהיא נראית יותר "מַשכילית".

טעויות נפוצות מאוד (בדיבור):
ממזמן במקום מזמן
ממקודם במקום מקודם


<יש הסבר לזה - מתעצלת כרגע. אולי שמיכת תצא רגע מהבוידעם ותבוא לעזור, או אולי אמא של יונת>

ועוד משהו: בזמן נהיגה אומרים: "יש כאן אין כניסה"

<טוב, אני סתם מתממת, בעצם מתכוונים לומר "יש כאן תמרור אין כניסה >

כנ"ל, באִם היא שגיאה.
אני זוכר שהייתה שאלה בטרוויה לשון "מה אומרים במקרה ו או במקרה ש?" והתשובה הייתה "לא זה ולא זה, יש לומר באם".
אז כנראה שזו עוד אחת מהטעיות של הטרוויה.
תודה

בעצם מתכוונים לומר "יש כאן תמרור אין כניסה"
העניין הוא, כפי שאמר המורה שלי לנהיגה בזמנו, שזה לא שבאמת אין כניסה. לולא היתה כניסה, לא היה צורך בתמרור, לא?
אמור מעתה "הכניסה אסורה".

אמור מעתה "הכניסה אסורה". אכן.

|ZZZ| זה לא קשור לדף. הבן שלי ביקש לעשות "ירח".

ועוד משהו: בזמן נהיגה אומרים: "יש כאן אין כניסה"
ישנו פסוק בתהילים "אף אין-יש רוח בפיהם". הפירוש שאני מכיר אומר שאין-יש שקול לאין.

יש הסבר לזה - מתעצלת כרגע
נראה לי שזה בגלל שכבר יש מ"ם השימוש ושזה ייתור, כמו ללמעלה, ללמטה, לאחורה, לא?

אמור מעתה "הכניסה אסורה". אכן.
רגע, רגע, זו באמת טעות להגיד "אין כניסה"?
ומה בדבר "אין מעשנים במקומות ציבוריים", "אין משיחין בסעודה"?!
שזה לא שבאמת אין כניסה.
זה נראה לי כמו "לא תוכל לאכול בשעריך" ששם מפרשים (רש"י) יכול אתה אבל אינך רשאי.

לא, זו בהחלט לא טעות. ולא בכל מקום במבנים הלשוניים יש היגיון (לא עולות לי כרגע עוד דוגמאות, אבל כשאזכר אכתוב).

אני חושבת שהמשמעות של "אין" כשיש אחריו שם עצם או שם פעולה שונה מהמשמעות כשיש אחריו פועל בבינוני או שם פועל.
"אין כניסה" אומר שהכניסה פשוט לא קיימת שם, וזה לא נכון.
"אין משיחין", "אין להיכנס" -- המשמעות היא באמת "אסור", וזו צורה הגיונית.

_רגע, רגע, זו באמת טעות להגיד "אין כניסה"?
ומה בדבר "אין מעשנים במקומות ציבוריים", "אין משיחין בסעודה"?!_

סמדר נ צודקת:

"אין משיחין בסעודה" - המשמעות של אין כאן היא של "לא" או "אסור".
"
"אין כניסה" - ה"אין" הוא במשמעות של ההפך מ"יש". בעצם יש שם כניסה (טכנית, אפשר לעבור....),
אבל אסור לעבור, ולכן נכון יותר יהיה להגיד הכניסה אסורה וגם: "אין להיכנס".

ושזה ייתור, כמו ללמעלה, ללמטה, לאחורה, לא?
זה ייתור כפול. למעשה מספיק לומר מעלה, מטה, אחורה. המלים האלה כבר כוללות בתוכן את הכיוון.
אבל מה, זה הנכון במקור, אבל השפה מתפתחת לה בדרכה שלה, לא תמיד לפי מה ש"נכון", והיום אנחנו אומרים "למעלה" ו"למטה" (לא שמעתי אומרים "לאחורה") בלי להרגיש בכלל שיש פה כפילות. וכך טבעי לנו להגיד. אנחנו אפילו אומרים "מלמעלה" ו"מלמטה" בלי להרגיש שיש פה סתירה פנימית.
הצבא מצטיין במיוחד בכפילויות כאלה. קודם ממציאים ראשי-תיבות, אחר-כך מתייחסים אליהם כמו למלה עצמאית, ובסוף מצרפים להם תואר שמכפיל את המשמעות. למשל: פח"ע (פעילות חבלנית עויינת). שמעתי כבר מדברים על פח"עים ועל פח"ע עויין... מה, יש פח"ע לא עויין (סליחה, עויינת)?

ושזה ייתור, כמו ללמעלה, ללמטה, לאחורה, לא?
זה ייתור כפול. למעשה מספיק לומר מעלה, מטה, אחורה. המלים האלה כבר כוללות בתוכן את הכיוון.
אבל מה, זה הנכון במקור, אבל השפה מתפתחת לה בדרכה שלה, לא תמיד לפי מה ש"נכון", והיום אנחנו אומרים "למעלה" ו"למטה" (לא שמעתי אומרים "לאחורה") בלי להרגיש בכלל שיש פה כפילות. וכך טבעי לנו להגיד. אנחנו אפילו אומרים "מלמעלה" ו"מלמטה" בלי להרגיש שיש פה סתירה פנימית.
הצבא מצטיין במיוחד בכפילויות כאלה. קודם ממציאים ראשי-תיבות -- למשל פח"ע (פעילות חבלנית עויינת), אחר-כך מתייחסים אליהם כמו למלה עצמאית, ובסוף מצרפים להם תואר שמכפיל את המשמעות. שמעתי כבר מדברים על פח"עים ועל פח"ע עויין... מה, יש פח"ע לא עויין (סליחה, עויינת)?

תודה,
אבל מה באמת פירוש המילה כניסה? האם כניסה משמעותו סתם פתח? אם כך אז בעצם כל יציאה היא גם כניסה, כי טכנית אפשר לעבור, ואז שלטים המופיעים על בניינים שבאחד כתוב כניסה ובשני כתוב יציאה אינם נכונים. כל אחד מהם יכול לשמש גם לכניסה וגם ליציאה.
אולי משמעות המילה כניסה היא פתח שנהוג, או מקובל, או מותר ורצוי דווקא להכנס דרכו. אם כך אז באמת "אין כניסה" ויש רק יציאה.
> עשב בשדך מנסה לטהר את השרץ מכיוון אחר <

אמא של,
אבל השפה מתפתחת לה בדרכה שלה, לא תמיד לפי מה ש"נכון", והיום אנחנו אומרים "למעלה" ו"למטה"
אז האם זה נכון להגיד מלמטה? אם כל מה שאומרים זה נכון אז הדף הזה לגמרי מיותר, לא?

אם כך אז בעצם כל יציאה היא גם כניסה

מה יש יותר, עליות או ירידות?

"ועשית מכסה לאוהל עורות אילים מאדמים ומכסה עורות תחשים מלמעלה "(שמות)

למשל פח"ע (פעילות חבלנית עויינת), אחר-כך מתייחסים אליהם כמו למלה עצמאית, ובסוף מצרפים להם תואר שמכפיל את המשמעות. שמעתי כבר מדברים על פח"עים ועל פח"ע עויין... מה, יש פח"ע לא עויין (סליחה, עויינת)?
עוד אחת מהקובלנות החביבות עלי - עדיין לא נתקלתי בפעילות חבלנית ידידותית

מה יש יותר, עליות או ירידות?
ומי צריך לומר בוקר טוב, זה שעולה או זה שיורד?

אין לכם מושג כמה אני נהנית מהויכוח הזה.

ומי צריך לומר בוקר טוב, זה שעולה או זה שיורד?
צפרא טבא, גברת זליבנסקי.

ואם את שואלת אותי - לא ששואלים אותי - זה נימוק מצוין להישאר בארץ (ר' דף מתים לרדת מהארץ). איפה עוד אנשים יודעים בעל פה את ההמשך של המערכון? תנסי להגיד זה שעולה או זה שיורד בבוסטון

פח"ע עויין
על ארה"ב הברית עוד לא שמעתם?

על ארה"ב הברית עוד לא שמעתם?
כשנסענו לארה"ב אני הייתי אומרת שאנחנו נוסעים לארצות ארה"ב (נשמע כמו ארצות ערב) ואנשים היו נבהלים בהתחלה...

פשר גם לנסוע לארה"ב הברית.

השאלה מי קובע מה נכון ומה לא. בסופו של דבר, לאורך זמן, דוברי השפה הם שקובעים. אם משתמשים בביטוי מספיק זמן, הוא נעשה "נכון", כלומר נכנס לספרי הדקדוק ולמילונים. אם זו טעות של אדם שלא יודע את השפה, שבא מארץ זרה, למשל, או של ילד שעוד לא למד אותה, או אפילו סתם פליטת פה, הטעות תישאר בגדר טעות ולא תיעשה רווחת.
בעברית נהוג לבדוק אם משהו נמצא "במקורות", ואם כן - הרי שהוא "נכון". המצחיק הוא קודם כל שהעברית של "המקורות" (כלומר התנ"ך) היא מאוד לא אחידה - יש שם סתירות פנימיות בקשר למה נכון, ושנית שונה מאוד מהעברית של היום, גם באוצר המלים וגם בתחביר.
וכן, כל מה שאומרים זה נכון, בתנאי שהאומר הוא דובר ילידי של השפה. את ספרי הדקדוק צריך לכתוב לפי השפה הקיימת, ולא להפך - להכניס את השפה לסד של ספרי הדקדוק.

יש שם סתירות פנימיות בקשר למה נכון
זה נכון?
עד כמה שידוע לי ל "סתירה" מייצגת מקרה שונה. אומרת משהו אחר.

המצחיק הוא קודם כל שהעברית של "המקורות" (כלומר התנ"ך) היא מאוד לא אחידה - יש שם סתירות פנימיות בקשר למה נכון,
אבל אם באמת למדו את כל הכללים בצורה של אינדוקציה, אז איך אפשר להגיד שיש "טעיות" במקורות. אם למשל תראי אדם מצייר ציורים על לוח, האם תוכלי להגיד לו בשלב מסויים שמה שהוא מצייר לא נכון. אם למשל הוא צייר שמש ירח כוכבים ואבקת כביסה, האם את יכולה להגיד שיש לו טעות בכך שהוא צייר אבקת כביסה כי זה לא שייך לשאר? תצטרכי לחזור בך ממחשבתך שהאיש מצייר רק גרמי שמים.
ואני חוזר על שאלתי, אם כל מה שאנשים אומרים הוא נכון, אז הדף הזה מיותר. הרבה אנשים דוברי עברית צברים, אומרים אצליהם, האם זה נכון?