באופן טבעי

אני והילדים בחות סוסים, מפלסים דרכנו בין ערימות של גללי סוסים, מדלגים על מושבות של פשפשים. פתאום הילדה (בת שש) קוראת: "איכס"!
אני מסתכלת סביב ורואה שהיא מסתכלת על המקרר החדש שמכוסה בתמונה גדולה של בקבוק מיץ תעשייתי (כמו של מכונות לממכר משקאות). "איכס, אני שונאת מיץ!".

<מנסה להעמיד פנים שאני לא מתפוצצת מגאוה>

תתגאי, תתגאי, יש במה!!!

היינו בגן החיות התנ"כי וליד הכלוב של הקופים התחלנו לדבר על תורת האבולוציה. ניסיתי להסביר על התהליך של ההזדקפות של המינים - ממצב כפוף של מלקטי מזון מהאדמה למצב של הליכה כמעט זקופה. הנשמון בן הארבע ורבע שלי שאל : "אז כשהם הזדקפו הם הפכו לג'ירפות?"

הגדולה- בבכי מרורים מתוך איזושהי התמודדות חברתית מספרת:
"אני לא רגילה לקילולים, אני רגילה רק למחמאות!!!"

בן 3: אמא, כואבת לי הבטן וגם הבוידעם (רצה לומר המותן) (-:

בן 1.10: אמא, הנה נחש!
אמא (יודעת שזה לא נחש באמת): נחש?! חס ושלום.
בן: איפה נחש ושלום?!

בן בן 4 וחצי מרביץ לאחיו. אמא: אני לא מרשה להרביץ. בן: אבל אני מרביץ לקיר. אמא: גם לקיר אני לא מרשה להרביץ. בן: אז למי את כן מרשה? אמא: לאף אחד. בן: אז למה ה' ברא את ההרבצות?...

אני רוצה ללכת לבריכה בלילה. הבנות קצת מתקשות להיפרד.
אני אומרת להן שבסוף לא אצליח להגיע בזמן לבריכה ואני אשאר שמנה ומכוערת.
הקטנה (בת 6) מביטה בי מלמטה למעלה ואומרת:
יופי אמא, כי אם תהיי רזה וחתיכה לא נוכל להתלונן עלייך!!

צ'ופקי בא במוצאי שבת הביתה ואומר לי:"אמא,הירח לוקח איתו עגלה!"

ואני תמיד יחסתי את מראה העגלה לאילוץ,והוא ממש ראה עגלה - גאון הילד שלי,גאון!

אם לא תגיעי לבריכה תשארי שמנה ומכוערת?

הוצאתי מגש של תפוחי אדמה מהתנור והיה צליל של שמן רוחש בתבנית.
אוריה: מה זה, מוזיקה של ים?

נכון משורר?

אז למה ה' ברא את ההרבצות?... מבריק!..
כשאחותי היתה קטנה, אבא שלי אמר לה ללכת על המדרכה ולא "בצד", כי "בשביל מה עשו את המדרכה?", והיא לא התבלבלה: "ובשביל מה עשו את הצד?".

"אמא, כשאת ואבא רבים אני מרגיש כאילו ענן קטן מוריד עלי גשם" (בן ארבע וחצי)

עושים קניות ביחד בסופר, רומי יושבת עגלה ומצווחת בהתלהבות בקולי קולות
אני מנסה להוריד קצת את הווליום אומרת לה לצעוק קצת יותר חלש כי זה לא נעים לי באוזן
זה מחזיק מעמד כמה דקות ואז שוב הכל חוזר על עצמו
בפעם השלישית שאני מבקשת ממנה היא אומרת "אמא, אני לא צועקת, אני רק שמחה"
המיסה אותי בו במקום

שמענו גוזל צועק על איזה עץ. אוריה שאל: מה זה הצלצול הזה? הסברתי לו שזאת ציפור קטנה תינוקת שבוכה. למה היא בוכה? לא יודעת, אולי אמא שלה הלכה להביא לה אוכל ועוד לא חזרה, והציפור-תינוקת רעבה. אוריה: היא תתן לה ציצי. אני: לציפור אין ציצי. אוריה: היא הלכה לקנות ציצי בחנות ולא חזרה?

אמא, כשאת ואבא רבים אני מרגיש כאילו ענן קטן מוריד עלי גשם

אאוץ', איזה ילד משורר מדהים! פעם מישהו אמר לי שאני נראית כאילו ירד עלי הרגע גשם, כנראה שאני והבן שלך מאותו ענן

מתה לנו הכלבה (לא עליכם). קברנו אותה, ודיברנו על כך שעכשיו שמים את הגוף בבור כי הכלבה מתה. הגדולה בת ארבע לקחה זאת בקלות. אחרי כמה ימים היא שואלת האם ומתי יגדל מהכלבה כלבה נוספת. אני שואלת אותה למה היא מתכוונת והיא אומרת שאחרי שירד גשם האם תצמח כלבה חדשה. בקיצור חשבה שכששמנו את הכלבה בבור בעצם שתלנו אותה כמו ששותלים עץ ואחרי שהגשם ישקה תגדל ממנה כלבה חדשה...
למרות הצער על הכלבה אני מתה מצחוק כל פעם שאני נזכרת בזה.

כששמנו את הכלבה בבור בעצם שתלנו אותה כמו ששותלים עץ ואחרי שהגשם ישקה תגדל ממנה כלבה חדשה... כבר מזמן לא צחקתי ובכיתי באותו זמן.

כמו ששותלים עץ ואחרי שהגשם ישקה תגדל ממנה כלבה חדשה...

ליונתן גפן יש סיפור (אמיתי) על כלבה שלהם. קברו אותה, אחרי כמה ימים הציצה רגל, והוא קרא לאישתו: נורית, XXX נובטת!

XXX - היה לה שם שווה, אבל אני לא זוכרת

שוב בן ה 4 וחצי... " אבא שלי אף פעם לא יהיה מת כי הוא עושה עם המכשיר הזה".
אני: " איזה מכשיר?" הוא: " שמוריד שערות בפנים"... (מכונת גילוח). משהו הבין את הקשר? נסו לחשוב בראש של ילד (זה מה שהייתי צריכה לעשות כדי להבין)

בסוף הבנתי: מוריד שערות אז אין זקן שזה בדיוק כמו זקן (בא בימים...). ואם הוא לא יהיה זקן הוא לא ימות... לאכול אותם!

היום חבר שלנו אהוד שישן אצלנו כמה ימים התכונן לנסיעה הביתה,
שאלתי את ביתי בת החמש: את תתגעגעי לאהוד?
בת החמש: "להתגעגע זה סתם חרתה,למה צריך להתגעגע?

ואני תמיד יחסתי את מראה העגלה לאילוץ,והוא ממש ראה עגלה - גאון הילד שלי,גאון!
לא הבנתי אף מילה. אפשר הסבר?

בתי מסבירה לאחיה הצעיר אדם מדוע אינו צריך להרתע מחושך:
כל הדברים עשויים מאור, אדם, גם חושך.
ומסיימת באישוש מדעי: נכון אמא?
בטח נכון.

כל הדברים עשויים מאור, אדם, גם חושך.
זה אחד הדברים הכי חכמים שקראתי כבר הרבה זמן.

אוריה כל הזמן מדבר ומדבר, ואני כל-כך נהנית לשמוע. הנה כמה מילים (מהיום לפני השינה) שאספתי ושמרתי:

אני גולש בצהריים!
נוסע לשמים! נוס - עַ לשמ - יִם!!

הירח דוהר, דורר, זורר, זורר-דוהר!
(אני: אתה מתכוון שהוא זוהר?) (הוא באמת זהר נורא)
הירח זוהר עלי ביד שלי
אבא יביא את הירח לי...

אה, ובארוחת ערב: אמא, את רוצה את הקישוּט הזה? (זה היה קישוא טעים מאוד)

הגרעפס הזה אומר שסיימתי לאכול, אבל אני בהחלט לא סיימתי לאכול, אז הגרעפס הזה טועה!!

קטע גדול עם הגרעפס

קטינא לוקח שרפרף, מטפס עליו ורוצה לשחק בכפתורי הגז.
אמא מסרבת: "אני אסביר לך איך להשתמש בגז - כשתהיה גדול".
מזדקף במקום עומדו: "אני נהייתי גדול!"

אמא, אני לא צועקת, אני רק שמחה"
מקסים

הזאטוט רואה שאחותו מסתרקת וכשהניחה את המברשת, נשארו עליה שערות מהראש שלה שניתלשו.
הוא אומר לי - אמא תראי, יש כאן הרבה ראש.

הקטנה (בת שנתיים ורבע) ואני מתכרבלות לעת צהריים
אני מלטפת ומחבקת אותה
היא מביטה בי, מחייכת ואומרת:

אמא, את טובה אלי!

>אין מה להגיד, אני שלולית<

>תלתל פעם ראשונה בדף (-: <

ובסגנון דומה:
שפן ניגש אל אמא ומבקש חיבוק. מתחבקים בשמחה, שפן יורד מאמא ומתחיל ללכת. פתאום מסתובב וחוזר ואומר ברצינות:"תודה, אמא!" והולך.
אמא מייד הופכת לשלולית קטנה של עונג על הרצפה.

גורונת (בת חודש לארבע): אמא, מה זה תרבותי?
אמא: המממ...
ובעודי חושבת - גורונת: אמא, מה זה תרבותי? ומה זה תרבול עץ?

צ'ופקי יושב עלי ואני מלטפת לו את הגב,
צ'ופקי:"אמא,מה את מלטפת אותי? מה,אני אוגרת???"
אני: ???.


<יש אוגרת בבית>

נוסעים ברחובות עיר סואנת עם הרבה תנועה ושלטים מסביב
בן (שלא רגיל לערים): "אמא, תראי (מצביע על שלט), יש כאן מכתב למכוניות, על עמוד!"

וגם:
"אני אוכל הרבה הרבה עד שאני אהיה גדול ואני אוכל לראות מה יש על השיש!"

אמא, תראי! מצאתי עלה של ציפור! (נוצה...)
וגם-הכלבות מלקקות לה את הרגליים והיא צוחקת- הן חושבות שאני גלידה!

בן השלוש-וחצי, כשאני כועסת עליו והוא נעלב:
אני אלך!
אני אשב פה ואף אחד לא ידע איפה אני!
אני אראה זאב או ג'וק ואני אפחד ואני אחזור הביתה ואני לא אדע איפה הבית!

_בן השלוש-וחצי, כשאני כועסת עליו והוא נעלב:
אני אלך!
אני אשב פה ואף אחד לא ידע איפה אני!
אני אראה זאב או ג'וק ואני אפחד ואני אחזור הביתה ואני לא אדע איפה הבית!_
וואו. ממש פולניות כאן ועכשיו .

הקטנה (בת שנתיים ו-10) , אחרי יומולדת לבת-דודה,
חוגגים כל יום יומולדת לחבר הדמיוני שלה - מכינים עוגה (עוגת מלפפונים הוא הכי אוהב....)
ושרים לו שיר אחרי שהוא מכבה את הנרות - בגרסתה של הקטנה:
"שתזכור לשנה הבאה - עוד מעט, אז 20 שנה!"

בת ה-4 שלנו: 'את אמא נהדרת ואני אמא אחרת'.

הבן שלי בן ה-4 קרא לי בצעקות מהמקלחת, אמא, אמא בואי מהר יש פה נחש עם קוצים.
ומה זה היה ? מין מרבה רגליים קטן .שמהצעקות של הבן היה מעולף לגמרי.

בת 4 ורבע: אני אראה קצת טלוויזיה..
אני: קשה לך להתנתק מהטלוויזיה, היא לעולם לא נגמרת
היא : דווקא כן
אני : מתי?
היא : ביום כיפור, זה עוד מעט...

הבן של ציפ ציף:
(דיברנו על ניקים באתר, על ציפ ציף, על יערת דבש)

"ויש אחת פלוני אלמונית שכל הזמן כותבת. מי זאת הפלוני אלמונית הזאת?"

וההמשך היה :"כמה היא כותבת הפלוני אלמונית הזאת! בכל מקום היא כותבת!!!"

היום יותם בן שנתיים וחודשיים. בגיל שנה ועשרה חודשים למד את השיר על בר כוכבא, וזה הולך ככה:
"איש היה בישראל מר כוכבא שמו...
יום אחד קרה מקרה, המקרה עצוווווּב.
בר כוכבא נפל בשביל והושם בכלוב"

ועוד מתיקות, מאתמול.
עומד מולי בבוקר, אני בשירותים. שנינו בתיאום מושלם עושים את צרכינו - אני לאסלה, הוא לחיתול.
"אמא, הקקי שלך עושה קולות, הקקי שלי עושה בשקט".
ולמען הסר ספק, הוא התכוון לפלוּפ של המים...

שפן (2.5) מסתכל בפליאה באמא שענדה פתאום עגילים. שולח יד קטנה ובודק אם גם לו יש. אין.
שואל: " אמא מה יש לך על האוזן?" אמא אומרת "עגילים". חושב, אומר "שפן (רוצה) גילים". אמא :"כשתהיה גדול תוכל לשים עגילים אם תרצה".
חושב. חושב. חושב. אומר "שפן גדול".
אמא אומרת "לא חמודי, אתה עוד קטן. כשתהיה גדול כמו אבא תוכל לשים עגילים אם תרצה"
חושב. אומר בסיפוק "גדול כמו אבא. כמו עץ!"

"שתזכור לשנה הבאה - עוד מעט, אז 20 שנה!"

מתגלגלת על הרצפה מרוב צחוק D-:

אחד הספרים האהובים על אוריה בזמן האחרון הוא "הטרקטור בארגז החול" (שלו / אבולעפיה - מומלץ ביותר). יש שם קטע שהטרקטור הישן משתנק, משתתק נחנק ולא זז, ואז הטרקטוריסט החדש אומר "שְׁמָאטֶה", המזכיר אומר "נְבֵיילֶה" והגזבר אומר "פֵּייגֶר".

אתמול יצאתי מהמקלחת עם מגבת על הראש כמו טורבן. אוריה עוד אף פעם לא ראה אותי ככה לפני כן. הוא התלהב מאוד ושאל אותי בתימהון מסוים: "מה, את נְבֵיילֶה?!"

נהר, 14 חודשים. הרוסה מעייפות. יושבת במיטה מאוחר בלילה ומשחקת.
בהתחלה בציצי של אמא, אח"כ ארוכות ביד של אבא, מסירה ועונדת את טבעת הנישואין שלו.
כל העת שנינו קצת אוטיסטים, כל אחד על הלפטופ שלו.
ואז היא חוזרת אליי. מרימה לי את החולצה, אני כבר בקושי שמה לב.
ו... עונדת לי את טבעת הנישואין שלו על הפטמה.

הלביבה בת שנה ותכף 8 חודשים. חפרה בתיק והוציאה מפתח של האוטו וחולצה שלה עם ציורים של טרקטורים. שיחקה קצת במפתחות , פרשה את החולצה ואז- אמרה "אִפתוֹחַ" (לפתוח), "התניעה" את הטרקטור הכחול המצויר עם המפתחות, ונסעה. (הסוף המתבקש, הוא בהמשך לסיפור של שי עגנון על האדריכל והקיסר, כמובן- האדריכל בנה לקיסר פותח את הדלת של הארמון המצויר שבנה לקיסר, ויצא.)

"יש בשירותים חיה ואני עושה עליה פיפי וקקי" (קטינא).

"אמא אני רוצה סוכרייה על מקל"
אין לנו סוכרייה על מקל בבית
"אז אני רוצה שוקולד"
אין לנו שוקולד בבית
"אמא אני רוצה במבה"
אין לנו במבה בבית
"(בצער) יש לנו כלום בבית!"

נו, מה הייבוש הזה כבר כמעט חודש?
תביאו עוד....

<מתה מורפוזה מזריקה את הדף הזה לווריד על בסיס קבוע...>

יש לנו כל כך הרבה אבל נראה לי לא מנומס להשתלט על הדף אז אני לא כותבת.
עכשיו אני כמובן לא מצליחה להיזכר באף אחת.
אבל אני מבטיחה להכניס משהו מחר.

אה, יש אחת מאתמול אבל זה כנראה מצחיק רק אותי. בן השנתיים שואל אותי לפני השינה: את מכירה את השערות של אבא? אני: כן... הוא: גם אני מכיר אותן.
??? לא מובן לי אבל מצחיק.

היום אשב לקרוא את הדף. והנה החוכמות של הקטנה שלי:
אבא שלה הרג היום זבוב גדול. היא מסתכלת עליו מוטל על הריצפה והיא אומרת: הוא לא עובד, הוא נח.

שלו (בן 5): "היום הבאתי לכאן את הכעס"

חווה יותר מדי שיקוף:-D

רוני (בת 3): "אמא! את תלכי לאיבוד ואני אלך לאיבוד ואז נוכל לשחק מחבואים!"

נסענו כל המשפחה לטייל, וראינו עדר כבשים בשדה.
בת רבע לשש:הי, אני מכירה את הכבש הזה!
אבאמא: ??
היא:כן, זה הכבש הששה עשר!

נראה לי לא מנומס להשתלט על הדף
ולי נראה לא מנומס שאת לא משתפת אותנו >:)
הלא מדובר כאן ב'זיכוי הרבים' !!! בתרומה לבריאות הקהילה !!! במצווה גדולה שאין דוגמתה !!! מה זה חשבת לך?

בקיצור, יעלילה, אנא תשתלטי חופשי.
וכמובן, שהפנייה היא גם לכל השאר.
אני אפילו מציעה לעשות תחרות 'כותב הפנינים הפעיל ביותר' . (אולי כך אזכה לקרוא פנינים חדשות בכל כניסה ל-מה חדש?).

חוצמזה, יעלילה, החוכמה של הבן שלך ממש מצחיקה. אל תתביישי להוסיף עוד.

אצלנו כבר קריר בלילה, אבל הגדול מתעקש על שמיכה דקה.
אני: אבל חמוד, באמצע הלילה לא קר לך?
החמוד: באמצע הלילה קר, אבל בצד הלילה נעים..

ועוד אחד מעולה- ראינו שרק, ובהתחלה הוא מדליק נר.
הקטנה, בפליאה: מה, עכשיו אצלו שבת?

חוצמזה, יעלילה, החוכמה של הבן שלך ממש מצחיקה.
מאוד מצחיקה. מזכיר את הבן שלי.

באמצע הלילה קר, אבל בצד הלילה נעים..
מעולה!!!

ואחד משלנו. האפרוח בן שנתיים וחודשיים:
אמא יש לאפרוחון (אחיו בן שלושה חודשים) שבלול על הראש.
אני: מה?!? איפה? (ולרגע נבהלת באמת)
הוא: הנה! מצביע על הספירלה שיש לתינוקות על הפדחת..

מתכרבל עלי אחרי האמבטיה:
"אמא, תעטפי אותי במגבת, עם הראש, אני רוצה לחזור להיות בבטן שלך".

יש לנו גלידה בקופסה בטעמים וניל, שוקולד כהה ושוקולד בהיר. כל אחד בצבע אחר.
הקטנה שלי מבקשת: וניל, שוקולד וטפס (עם קמץ וסגול, במלרע).
ככה כינתה את השוקולד בהיר וחוזרת על זה בלי להתבלבל.
(מישהו יכול לעזור לי לפתור איך הגיע לשם הזה?)
דרך אגב זה לא בא מקפה. ביררנו.

אני מתווכחת עם סבתא על משהו סתמי אבל בהרבה רעש.
הקטנה באה ובקול עדין מבקשת מים
אני אומרת בקול עדין בחזרה שבטח מותק ותיכף אתן לה.
הקטנה ממרפקת אותי ברגל ואומרת לי בשקט:
אמא, זה נורא מצחיק שקודם צעקת ככה עם סבתא וכשאני מבקשת מים את עונה לי בקול כזה של נופת צופים...

מבקש שאכסה אותו:
"אמא, תשמיכי אותי"...

משתוללים ואני מסובבת אותו בכח באוויר:
"אמא! את מגזימה אותי!"

אמא מדליקה נרות שבת (בדרך כלל שפן כבר ישן, אבל עכשיו הוא גדול). שפן מסתכל בעיניים קרועות לרווחה וצועק באושר : "מסיבה!".

הצטברו כמה בימים האחרונים. חלקם סתם יפים ולא אמורים להיות מצחיקים, חלקם הצחיקו אותי ולא נראים לי מצחיקים לאוזניים זרות, אבל תשפטו אתם.

קטני: אונייה שטה במים. אווירון גם שט. אווירון שט בשמים. אונייה שטה, אווירון שט.
אמא: אונייה שטה, אווירון טס.
קטני (מתקן אותי): אווירון סט, אוניהה סטה. (רק אז הבנתי כמה זה יפה)

קטני השתולל בחוץ, ולפתע נכנס הביתה בסערה והכריז: נשפכתי על הרצפה!

אתמול בערב היינו אצל סבתא וכרגיל רוטינת הערב נמרחה והתאחרה. רגע לפני המקלחת קרה הדבר שממנו חששתי - קטני התמרח על הרצפה ביללות, מפגין בבירור עייפות גדולה מדי. נאנחתי בייאוש: נו, ידעתי שבסוף אתה תהיה עייף מדי!
קטני מתחיל לבכות בכי מר: אני כבר לא יכול ללכת!
אספתי אותו מהרצפה לידיים: אבל לאן רצית ללכת?
קטני רק ממשיך להתייפח: אני כבר לא יכול ללכת!!!
אני: מה, אתה מתכוון שמרוב עייפות אתה כבר לא יכול?
קטני: כן... תביאי לי שחורה... (=בירה שחורה) אני צריך שחורה... זה יעזור לי...

הפשרנו פיתה בתנור. אחרי כמה דקות קטני שואל: אמא, הפיתה כבר בָּשְׁלָה?

"אמא, אולי נדבר קצת לפני שנתחבק ונתנשק?"
שלו מגלה את הצד הנשי שלו...

ולעומת זאת:
"היה לך נעים?" (אחרי החיבוק)

בן שנתיים
אבא, תדיף את הדף (=תדפדף הלאה)
אמא, שחק לי (=שחקי איתי)
אני סיאם. (סיימתי)
לא, מים גדול, ענק! (אבא לא מילא מספיק מים בכוס...)

הדף הזה פשוט גאוני (-:

אני : "רוצה אולי להתקלח ?:
בובון (3.5, לא שלי) : "המממם... אולי עוד... שמונה חודשים..."
אני : (צוחקת) "אבל זה עוד מלא זמן !"
בובון : "טוב, אז אולי עוד שמונה וחצי...."

יושב ליד החלון ומקשיב בריכוז למואזין. "מה אתה עושה?" "ששש... האלוהים מדברים אלי."

"ששש... האלוהים מדברים אלי."
גדול! בן כמה? גם שלי מאוד אוהב מואזינים

צ'ופקי נרדם על הכורסא,אחרי שעה אחים שלו השתוללו לידו והוא התעורר,
הוא מגיע אלי בוכה ואומר :"הם העירו אותי ! אני עייף,אני רוצה לישון ואני מסכן !!"

צ'ופקי צודק

D-: תודה לכולכן ‎D-:

פשוט נחת...נחת...תודה לכולכן על השיתוף(-:

עוד הברקה של צ'ופ,
אח שלו הכין לו צ'אי מסאלה(תה הודי) עם חלב,
למחרת הוא מבקש : "אמא,אני רוצה כמו אתמול צ'אן נסראללה"

...אלוהים מדברים אלי.. פשוט ענק!!
ואצלנו סוכריה אחת בת רבע לארבע היתה ממש מתוקה על הבקר, ואבא מתפייט לו : את דבש. פשוט דבש טהור. את בתוספת סוכר חום ודבש!
והיא נועצת באבא האוהב מבט נעלב ופגוע- אבל אבא, אתה תמיד אומר לי
שאני שמש!

צ'אן נסראללה" גדול!!!

אפשר להציע כזה אחד לנסראללה עצמו, אולי זה יעזור למצב באיזור...

סיפרנו לנמרון הבכור שאנחנו הולכים לקונסוליה להוציא דרכון לתינוק.
הוא התרגש באופן חשוד ממש. כשישבו וחיכינו בתור אני רואה אותו כל הזמן בוחן את החדר. שאלתי: הכל בסדר, נמרון? אתה רוצה לשאול משהו?
והוא ענה: כן, איפה הדרקון ?

אח, איזו אכזבה.

בובון (3.5) בובית (שנה) ואני יושבים ביחד
אני : "בובית את כזאת חמודה ! בובון גם אתה כזה חמוד ! איזה חמודים אתם..."
בובון "מה זה משנה מי חמוד?? העיקר שאני חמוד !"

לאמיר ולבנה נולד בן וקראו לו עידו.
הילה (בת שנתיים וחצי) מספרת לאבא - קודם אמיר שם את העידו שלו בבטן של לבנה...

היום היה לנו רצף נפלא של חוכמות:
הלכנו בבוקר לים. בדרך לאוטו אני מספרת לשפן שניסע לים באוטו. שפן הנלהב מודיע לי שניסע לים באוטו-סירה ונכנס איתו למיים. עכשיו לכו תסבירו שהאוטו של סבא לא אמפיבי.

כולם חגורים, ואמא אומרת לאבא "קדימה!". שפן מתקן "קד-אבא!"

אחר כך יצאתי מהאוטו לרגע. כשחזרתי אבא אמר לשפן "הנה אמא מגיעה". שפן התחיל לדרוש בתוקף את העוגיה שהובטחה לו. בבירור הסתבר שהוא שמע "הנה אמא עוגיה" ועכשיו הוא לא מוכן שנתחמק. אמרתי לו שאין לי עוגיה והוא אמר בזעם "אבל שפן קטן!".

אנחנו במיים. שפן בידיים של אמא כי מאז שבוע שעבר הוא החליט שהים מפחיד. לא נורא. פרט לקריאות עידוד נלהבות לאבא לא לפחד הכל עבר בסדר. פתאום אני רואה דגים ממש סנטימטרים מאיתנו ואומרת לשפן "תראה, דגים!" שפן מביט בהתלהבות לשמיים ושואל "איפה?".

כולם חגורים, ואמא אומרת לאבא "קדימה!". שפן מתקן "קד-אבא!"

גדול:)
מרתק לראות איך ילדים מגיבים יותר ממבוגרים לצליל של המילים(בעיקר לפני שלומדים לקרוא). לעתים קרובות כשאני שומעת משחקי מילים שמבוססים על צליל לוקח לי קצת זמן לקלוט - אני כל כך רגילה לאופן שבו המילה כתובה שהיא מיד "קופצת" לי לעין.

שפן מביט בהתלהבות לשמיים ושואל "איפה?". יו! זה מקסים-מקסים! אני מתמוגגת!

כשאחי היה קטן הוא שאל את אמא שלנו אם כשהיא היתה קטנה היא ראתה דינוזאורים...

כשאחי היה קטן הוא שאל את אמא שלנו אם כשהיא היתה קטנה היא ראתה דינוזאורים...

)
אותי שאלה ילדה שעשיתי לה בייביסיטר אם כשהיא תהיה גדולה אני כבר אמות (אני בת 25...)

כשהיא היתה קטנה היא ראתה דינוזאורים...
אני תמיד חשבתי שאבא שלי מתקופת אברהם אבינו