באופן טבעי

מאד רוצה שידאגו ויטפלו בי יאהבו ויפנקו. מאד רוצה להרגיש אהבה.להרגיש ראויה לאהבה.
וזה הכי טבעי בעולם!! וזה יבוא!

את מכינה את הקרקע, מטייבת את האדמה כך שתהיה רכה, מכילה, גמישה בעת הצורך, מקבלת, אוהבת ללא תנאי. כמו אימא
כל זה מופנה לעצמך.
האהבה שלך לעצמך אינה תלויה באף אחד אחר.
האהבה לעצמך היא שער ופתח להזדמנויות נפלאות ומופלאות.
לשחרר את הצורך באהבה מבחוץ, זה השלב הראשון. כמובן שאת יכולה להנות ממחמאות או מחיזורים, אבל את לא תלויה בזה. את לא נזקקת לאישור מבחוץ שאת אהובה.


אני כל כך מגעילה את עצמי ומפחדת ומבוהלת שרואים את הגועל.
למה? מה מגעיל באמת?

נמחק הכל.
אקח אוויר , אנשום.
אחזור שוב אחר כך.
שוב תודה נועה, את מדהימה בנתינה שלך. מתחיל לי להיות לא נעים. מזכירה לעצמי שלא הכרחתי אף אחד להיות כאן ןמי שמקשיבה לי,כותבת לי- זה מבחירתה. מרגישה אשמה על זה.
אלך להתיידד עם האשמה.
אני כבר מלא זמן מנסה להתיידד איתה.

רגש אשמה זה רגש מגעיל ומאד קשה להפטר ממנו, כמו פטריות ברגליום, כמו כינים, טפיל שיש לו משמעות, אני היא שנותנת לאשמה משמעות. מה אהיה בלעדיה? אין לי מושג. לא אהיה אני?.
לפעמים אני אוהבת להוציא כינים.
היתה שם רשימה ארוכה של מגעילים שכאלו.

_לפעמים אני אוהבת להוציא כינים.
היתה שם רשימה ארוכה של מגעילים שכאלו._

תוציאי, תוציאי
תרשמי ותתנקי @}

_אלך להתיידד עם האשמה.
אני כבר מלא זמן מנסה להתיידד איתה._
את לא חייבת להתיידד איתה. רק לא לחשוש ממנה ולא להאמין לה.
תראי אותה כמו שאת רואה כל מחשבה או רגש שעולים בך. תתבונני ותשחררי. מבלי להזדהות.
זו לא את, אלא רגש או מחשבה שעוברים דרכך.

יכול להיות שהחברים והחברות שבחרתי עד היום לא נכונים לי ? כולם? ככה טעיתי? מרגישה לגמרי מחורפנת.
מחורפנת זה עוד דבר מגעיל. קרוב למשוגעת. היסטרית. לא ראויה. לאשקולה. דרמטית. משוגעת בבית משוגעים.
עוד דרמגעיל.
אני כזאת? לא
אני מרגישהכזאת? לא
מה אני מרגישה ?אכזבה מהחברים ואשמה.
אכזבה גדולה מהם ואשמה שאולי אני הלא בסדר.
מהאני מרגישה?
אכזבה גדולה וכעס על חבר וחברה.
זה מה שאני מרגישה.
לגמרי מזדהה עם הרגש. זה מה שאני יכולה כרגע.
וגם עייפותגדולה.
לילה טוב.
...אה וגם נינוחות על כך שאני מרשה לעצמי לארגיש את זה מבלי לייסר עצמי למוות.
לישון.
תודה לכל מי ששומעת אותי

אה וגם נינוחות על כך שאני מרשה לעצמי לארגיש את זה מבלי לייסר עצמי למוות.
חשוב!!
חלק מהעניין הוא שתרגישי בנוח אם עצמך גם אם את לא מושלמת, נחמדה. גם אם את מוציאה מעצמך גועל - כעס, אכזבה.
זו את. כרגע.
רגע הבא יהיה שם משהו אחר ולכן חשוב לא להזדהות. להרגיש כן, אבל לא לשייך את זה ולאמץ את זה כאמת.
זה אמיתי לרגע הזה במובן של נוכח - מציאות.
אבל זו לא האמת שאת היא הרגש שעולה בך.

אכזבה עולה המון בקשר. אבל אשמה היא כבר "תקיפה" עצמית שיוצרת בתוכך השתרשות "אני לא בסדר".
את תמיד בסדר - עושה כל מה שאת יכולה, נכון לרגע זה. כך גם אחרים-חברים
תמיד ברגע הבא יש לך אפשרות לפעול אחרת אם זיהית את ה-"לא בסדר"

אפשרי לעצמך להתיידד עם החמלה.
וזה מעולה שאת מרשה לעצמך להוציא. כמה שיותר נינוחות שתבוא עם מי שאת - כך את מרוויחה

יכול להיות שהחברים והחברות שבחרתי עד היום לא נכונים לי ? כולם? ככה טעיתי?
בואי נפריד בין שני דברים.
א. יכול להיות שהחברים והחברות שבחרת עד היום לא נכונים לך.
ב. לא בהכרח טעית.
הם היו נכונים לך פעם. לאישיות הישנה שלך. הם חיזקו את מה שהכרת בו, את האישיות שלך כמו שהיא היתה.
אולי היום הם כבר לא נכונים לאישיות החדשה שלך? למי שאת עובדת קשה להיות עכשיו?
או אולי הם, או חלק מהם, כן יכולים לעשות איתך את השינוי?
תבדקי. רק את יכולה לדעת מה התשובה לזה. אבל זה לא שחור לבן, ואין פה שום מקום לטעויות והאשמה.
יש פה תהליך של שינוי.
את משתנה, ולכן טבעי שגם היחסים שלך עם מי שסובב אותך ישתנו. ואולי מי שסובב אותך כבר לא מתאים לך אחרי השינוי. אולי. ואולי כן.
אבל זו לא טעות.
זה שינוי.

...אה וגם נינוחות על כך שאני מרשה לעצמי לארגיש את זה מבלי לייסר עצמי למוות.

נשמע לא רע

_את משתנה, ולכן טבעי שגם היחסים שלך עם מי שסובב אותך ישתנו. ואולי מי שסובב אותך כבר לא מתאים לך אחרי השינוי. אולי. ואולי כן.
אבל זו לא טעות.
זה שינוי._

נ.ב.
גם אני מאוד אוהבת להוציא כינים.
וקשקשים.

תודה לכן, אתן מאד חכמות. כאילו דיברתן אותי, את המטפלת שלי, כאילו עברתן שם. עברתן שם? בטח עדיין עוברות, זה לא לגמרי עובר. פשוט מדוייקות להפליא ושוב תודה לכן.
מספרת שהיום טוב יותר. הסערה שככה ואני חולה. הגוף מבקש מנוחה. מסתבר שאני לא מזוהה עם הרגש, כי היום אני מרגישה אחרת. יותר נכון, לאיותרמדי מרגישה, רק חולה ובתוך הפוך. מאד מתפנקת בתוכי.
זה נעים ובכלל לא מגעיל.
רק לישון לא הצלחתי בלילות האחרים , מאד מקווה שהיא תבוא אלי השינה כמו אחות טובה.
וחבר אחד התקשרושנינו צחקנו על אתמול
ועם החברה יש מרחק וכעס
מרגישה נעים וחם ושמח. היום הרגשתי שמזג האויר בגללי הוא. שהשמיים מתפרקים וכל כדור הארץ איתם וזה בגללי, אני מניעה את ההרס והפירוק.
אין עלי-על כמות האחריות, האשמה,והמגולמניות שאני לוקחת על עצמי.
אני מעוררת בי גם פליאה וחיוך.
לילה טוב לכול מי שבדרך למיטה.

אין עלי-על כמות האחריות, האשמה,והמגולמניות שאני לוקחת על עצמי.

גם בסדר
כשכתבת שאת מזוהה עם הרגש התפלאתי, כי זו לא שפה רגילה של יום יום. אח"כ כתבת על המטפלת. ושאלתי את עצמי, אולי אתן עובדות ב"התמקדות"? כי זה ביטוי מאוד רגיל בתפיסה הזו.

בכל מקרה, לילה טוב @}

מרגישה אשמה שאני כותבת בדף הזה.
מזכירה לעצמי שאין לי חברים (כרגע) וזה דף "אין לי חברים".
יום חולה.
מלבד האשמה מרגישה: בדידות,תשישות, תסכול, כעס, זקנה.
לא מזוהה עם הרגשות, הם פשוט שם. כועסת על הרגשות זה כן. מאד. וחסרת סבלנות.
גם כשאני מנקה את הבית אני חסרת סבלנוץ לא אוהבת לנקו., כן אוהבת שנקי, מתפשרת באמצע.
סאלי--תודה על תגובתך. אנחנו לא עובדות בהתמקדות. מה זה?
ובעקבות תגובתך חשבתי--אם הייתי כותבת בפורום אחר, נראה לי שלא הייתי מקבלת תגובות שכאלו.

אין עלי-על כמות האחריות, האשמה,והמגולמניות שאני לוקחת על עצמי.
אין ספק שאת לוקחת שליטה לידייך בכל הקשור לחייך.
זה לגמרי לא פשוט, לגמרי שפה חדשה.
התחושות שאת מרגישה בדידות,תשישות, תסכול, כעס, זקנה.
הן תוצאה של הליכה במסלול לא מוכר. חדש.

לא מובן לי עניין האשמה. במה בדיוק ולמה את אשמה?
מרגישה אשמה שאני כותבת בדף הזה.
את מתכוונת שאם את לא כותבת בנושא של הדף אז את אשמה בכך שהפרת את חוקי הדף?
מגיע לך עונש, מה קורה למי שאשם?

מה אומרת המטפלת שלך על התהליך שאת עוברת? היא קוראת כאן?

נועה, תודה שכתבת לי.
המטפלת שלי לא קוראת בדף הזה,למה?
מרגישה אשמה כי : זה לא בדיוקנושא הדף, אני תופסת מקום באתר, אני מעיקה.
העונש שאקבל הוא: ניכור, נטישה.
גם היום מרגישה הכי בודדה בעולם, נטושה, כועסת, מתוסכלת ובודדה.
המון בכי, המון.

המטפלת שלי לא קוראת בדף הזה,למה?
כי את מעלה כאן דברים חשובים שיכולים להיות המשך או בסיס לעבודה שלכן.
ואם היא קוראת היא שומרת על קשר איתך.



_אני תופסת מקום באתר, אני מעיקה.
העונש שאקבל הוא: ניכור, נטישה._
האם יש כאן גם רווח? האם את יכולה לראות אותו ואת חשיבותו עבורך, או שהחשש מהעונש עוצר אותך?

_גם היום מרגישה הכי בודדה בעולם, נטושה, כועסת, מתוסכלת ובודדה.
המון בכי, המון._
קודם כל חיבוק ממני.
את לא לבד, אני בטוחה בזאת.
אולי הסביבה איננה מספקת את צרכייך, אינה עונה לכמיהה הנכספת לחיבור עמוק יותר, אמיתי וממלא..
אבל, התחושות שלך מרגישות לך הכי אמיתיות, והופכות לאמת. אמת יצוקה ויציבה. כך את מאמינה ברגע זה.
כך את מרגישה ברגע זה, וההרגשה שלך חוברת לאמת, הן נהיות מקשה אחת, יחידה אחת.
בואי תנסי לראות שיכול להיות מרווח נשימה בין ההרגשה שלך לאמת שלך.

זה לגמרי לגמרי בסדר, ואפילו נכון וטוב לבכות ולהיות בחוויה של בדידות, נטישה, כעס ותסכול. להיות שם לגמרי, להרגיש את זה לעומק.
אבל את לא חייבת להאמין בזה. רק להיות את זה. עד תום.

סאלי--תודה על תגובתך. אנחנו לא עובדות בהתמקדות. מה זה?
נראה לי שהמטפלת שלך מלמדת אותך מושגים מהתמקדות או משהו דומה. הרבה אנשים שעובדים עם התמקדות לא מציינים את זה במפורש, מאיזושהי סיבה שאני לא יודעת עוד על התמקדות את יכולה לקרוא כמה דברים שכתבתי, ויש עוד הרבה חומר ברשת. שיטה אהובה עלי מאוד.

ובעקבות תגובתך חשבתי--אם הייתי כותבת בפורום אחר, נראה לי שלא הייתי מקבלת תגובות שכאלו.
בטח שלא... יש סגנון אחר לגמרי במקומות אחרים. בגלל זה, כנראה, את כותבת כאן

נועה,תודה. לא סיפרתי למטפלת שלי על הדף הזה(זה מוזר לי לערב אותה מחוץ לטיפול), אך היא יודעת ומודעת לחלוטין למצבי הבודד. היום היא יעצה לי לקבל מגע , הגוף מדבר והוא זקוק למגע. כרגע רק מגע. מחפשת ספא מפנק. רוצה לפלס דרך שלישית, בין חיים באלימות ללא מגע אוהב כרגע (הזוגיות שלי אלימה רגשית ויש לי אחריות משותפת בעניין ויש בזוגיות שלי המון דברים מופלאים אבל דפוסי התוקפנות והקורבנות שלנו בה מושרשים עמוק אצל כל אחד מאיתנו והשינוי שאני עושה כרגע נתקל בהדיפה חוזרת ונשנית הכוללת תוקפנותוכעס משני הצדדים ) לבין התחושה שאם אלך משם יחכה לי עולםן אכזר. ספא מפנק שאני אתן לעצמי אולי יתן לי להאמין שמחכה לי בחוץ גם דברים טובים ושאני לא חייבת להשאר במוכר ובבטוח הכולל גם דברים שאני לא רוצה אותם עוד. אחרי הטיפול אני מעט יותר טוב. אתמול היה כל כך נורא שאפילו לא כתבתי.
רוצה אהבה הדדית ובטוחה. מאמינה שמגיע לי.

מגיע לך. בהחלט
יקרה, תני לעצמך, פנקי את עצמך, אהבי את עצמך.

רוצה לפלס דרך שלישית, בין חיים באלימות ללא מגע אוהב כרגע
לבין התחושה שאם אלך משם יחכה לי עולם אכזר
את כבר על הדרך @} בוראת אותה וצועדת בה, אולי בחשכה, אולי נופלת, אבל צועדת.
כל הכבוד לך!

רוצה אהבה הדדית ובטוחה. מאמינה שמגיע לי.

גם אני מאמינה @}

עשיתי זאת. אני מפנקת את עצמי. אני ראויה. 8 שעות לקח לי להחליט אם כן או לא ובסוף החלטתי כן. ברגע שהחלטתי כן, כלומר ברגע שנתתי לי לתת לעצמי כל חברי וחברותי שיש לי איתם כרגע קונפליקטים התקשרו אלי. ובעיק מהזוגיות נשמע קול האומר אני רוצה לעזור. לא האמנתי למשמע אוזני.
מותשת, מפחדת שהכל יעלם, מאד שמחה בי.
אני ראויה , למרות שלעיתים לוקח לי המון זמן להאמין בכך.
ביוםראשון גם עזבתי את הבית וכל מה שהלחתי לתת לעצמי זה חדר מוזנח מטונף במלון של בערך בית זונות. הייתי שם חמש שעות וברחתי הביתה. הייתי חייבת חוויה מתקנת. ומה שמדהים שקיבלתי כאן את אותו מספר חדר שהיה לי שם. לפעמים נראה לי שאני חיה סיפור שכתבתי.
ימים טובים והמון אהבה.

נשמע קול האומר אני רוצה לעזור
גדול!

אני ראויה , למרות שלעיתים לוקח לי המון זמן להאמין בכך.
שימי לב שככל שתאמרי זאת לעצמך יותר ויותר כך תגדל האמונה וכך תקבלי יותר ויותר קולות מבחוץ שיאשרו זאת.
חשיבה יוצרת מציאות!!!!
שימי לב שלא שווה לרדת על עצמך ולהעביר ביקורת. זה רק מחליש את העבודה הנהדרת שאת עושה.
ואגב, את לא צריכה להאמין. מספיק לדעת את זה ולא לתת לשום דעה שלילית להיכנס באמצע ולהפריע. זו עובדה, והיא לא משתנה, לעולם!!

את משנה הרגלים פנימיים עמוקים, החשיבה שלך משתנה - זה הכיוון.
עם החשיבה כל החיים יתחילו להתנהל אחרת, את תפגשי חוויות חדשות, חלקן אינן מוכרות לך .. (לטוב ולאתגר )

לפעמים נראה לי שאני חיה סיפור שכתבתי.
זה נכון. את כותבת את סיפור חייך @}
(תקפידי על הניסוח) ב ה צ ל ח ה

לרוב אני מאמינה למה שאחרים אומרים לי .
היום אני מאמינה למה שאני מרגישה (למרות שזה רק רגש,אבל זה הרגש שלי) ואומרתלעולם (לעיתיםצועקת לעולם) תקשיבו לי, עכשיו אני רוצה בדרך שלי, עצרו, עכשיו בדרך שלי.
אני מתעוררת בלילה בבעתה כמו עכשיו. וקולות האחרים שאני חווה אותם כלועגים, נוטשים,פגעניים,מסרבים להקשיב לי ולראות אותי, מזלזלים. אותם קולות האחרים המנצלים את טוב ליבי. אותם קולות חברי ואהובי מעירים אותי משנתי. בעצם לא הם אלא, הכעס הבוערבי כמו לבה מתגלגלת והעלבון העצום שאני חשה והכאב שמקשה על הנשימה.
וכל הגוף שלי וכל ישותי צועקים לעולם תאהבו אותי. אל תסכימו איתי, אבל תאהבו אותי ותראו לי את זה בבהירות.
צעקת כאב איומה ארוכה וחסרת פשרות מפלחת את גופי : תאהבו אותי בסיסית, כמו תנוקת חסרת אונים שרעבה למגע חום ואהבה. אח"כ נדבר מילים. אח"כ נסביר הכל.
זעקת כאב של חיה פצועה
ואני נותנת לזעקה לצאת מתוכי כפי שלא נתתי מעודי, מול עיניהם הבקורתיות של חברי מכרי ואהוביי המתנגדים לזעקה, כועסים עליה ורוצים שתחזור חנוקה ומבויישת לתוך הגוף.
ואני זועקת ורוצה שלא יפחדו מהזעקה ויבואו קרוב לאותהחיה פצועה שזו אני.טלה בן יומו שנותר בודד.
גופי נופל למטה למטה לתוך חלל אין סופי, מאבד שליטה.
אני יוצרת את הסיפור שלי ובסיפור הזה יש מקום לכאב העצום שבי לצאת החוצה. יש מקום לי לא לבקר אותי, אלא לשחרר ולהיות מזוהה לגמרי עם הרגשות שלי ולא מזוהה לגמרי עם הרגשות של האחר.
בסיפור שאני כותבת לאחר שאהייה מזוהה לגמרי איתי אוכל שוב לקחת מרחק.

כתוב למעלה בצהוב: טוב לבלוע צפרדע מפעם לפעם מאשר להיות חסידה.
בסיפור שלי שכתבתי פעם כל כולי הייתי צפרדע. בלעתי ובלעתי ולא האמנתי שאפשר לפעמים לומר לא. לא למדתי שמותר לסרב ואני כעת לומדת לסרב ולהיות לפעמים חסידה.
כלומר :טוב לפעמים להיות חסידה מאשר לבלוע צפרדעים בכל ארוחה.
ובכלל אני דרקון עכשיו.
ובסיפור שאני כותבת עכשיו אני ראוייה לאהבה ואני ראוייה למגע ואני ראוייה לאהבה גם אם אני טועה,גם אם אני לא נותנת.
בסיפור שאני כותבת עכשיו מגיעה לי אהבה ללא תנאי מעצם היותי אני
ולו לתקופה.

לילה טוב

_אני יוצרת את הסיפור שלי ובסיפור הזה יש מקום לכאב העצום שבי לצאת החוצה. יש מקום לי לא לבקר אותי, אלא לשחרר ולהיות מזוהה לגמרי עם הרגשות שלי ולא מזוהה לגמרי עם הרגשות של האחר.
בסיפור שאני כותבת לאחר שאהייה מזוהה לגמרי איתי אוכל שוב לקחת מרחק._

קודם כל את נהדרת! והתהליך שאת עושה חשוב ומבורך ותודה שאת משתפת אותנו. יש לי מה ללמוד ממך!
את צודקת לגמרי כי עלייך לחוש את רגשותייך, את הצורך העמוק והבסיסי להיות את. מי שהינך, אהובה על עצם היותך.
ההזדהות עם הכאב חשובה כי עצם החשיפה אליו יוצרת אצלך את המחויבות לזוז ולהמשיך למקום אחר, טוב הרבה יותר.
ואם בתוך הכאב יש בך חמלה לעצמך, עלית לגמרי על הסוס בדרך למקום חדש ובריא יותר.
ואם את רואה בכאב הזה את השחרור, את מרגשת מאוד ביכולת הריפוי שלך את עצמך @}

ובכלל אני דרקון עכשיו.
ענקית את!
ואני זועקת ורוצה שלא יפחדו מהזעקה ויבואו קרוב לאותה חיה פצועה שזו אני
את רוצה קירבה בכל מחיר? שימי לב שאת לא רוצה רחמים אלא חברות ואהבה בגובה העיניים.
את לא רוצה שיסתכלו עלייך מלמעלה ויהיו לצידך מתוך תחושת מחוייבות או חוסר ברירה, אלא מתוך אהבה אלייך.
תדעי שבקרוב תוכלי לזהות קירבה אלייך, אם היא אהבה אמיתית, כזו שאת רוצה באמת. זו הבריאות אליה את שואפת

_ובסיפור שאני כותבת עכשיו אני ראוייה לאהבה ואני ראוייה למגע ואני ראוייה לאהבה גם אם אני טועה, גם אם אני לא נותנת.
בסיפור שאני כותבת עכשיו מגיעה לי אהבה ללא תנאי מעצם היותי אני_
אהבה ללא תנאי היא האהבה שעלינו לתת לעצמנו, קודם כל.
לא חשובה ההסטוריה שלך, מי שהיית, מה עבר עלייך, ולא השטויות שעשית אתמול - עכשיו את אהובה. את, מי שאת, אהובה!
גם אם את טועה, גם אם את לא נותנת לעצמך את הטוב ביותר (שיפוטית, מאוכזבת, חוששת, כועסת.. ועוד) את עדיין אהובה - מעצם היותך.

אני מתעוררת בלילה בבעתה כמו עכשיו. וקולות האחרים שאני חווה אותם כלועגים, נוטשים,פגעניים,מסרבים להקשיב לי ולראות אותי, מזלזלים. אותם קולות האחרים המנצלים את טוב ליבי. אותם קולות חברי ואהובי מעירים אותי משנתי. בעצם לא הם אלא, הכעס הבוער בי כמו לבה מתגלגלת והעלבון העצום שאני חשה והכאב שמקשה על הנשימה.
כמי שעוסקת בריפוי אנרגטי אני יכולה לומר לך - כך מורגשים ניקויים והתמרות אנרגטיות.
את חווה ניקוי עמוק של הקולות שישבו עמוק בתוכך במשך שנים. את נותנת להם מקום, ביטוי, שחרור ופתח יציאה, והם מציפים בעיקר בלילה.
את חווה התעוררות של האני, התמרות ושינויים במקלעת השמש.
זה יכול להיות לא נעים עד כואב. ממש כך. דמייני התרחבות של האזור, הזרימי אור לבן אל הכאב ובקשי מהאור לגדול ולהרחיב את המקום, ככל שניתן.

שולחת לך אהבה.
<הרחבת את ליבי היום >

וואו נועה. התרגשתי:)

לא. לא רחמים. אהבה . אהבה.
מזהה זאת מיד.
רגישות מאד גבוהה לצרימה.
לא רחמים.
אהבה עם לב פתוח.

רגישות מאד גבוהה לצרימה.
זה יופי @} וזה גם לא קל

שמחה לכתוב שהימים האחרונים טובים יותר. אני טובה יותר וברורה יותר בכך שאני רוצה וזקוקה נואשות כרגע לאהבה אמיתית מלאה, כמעט ניתן להגדיר אותה אהבה ללא תנאי וגם לתשומת לב ועזרה בלמידת השפה החדשה.שפה שיש בה מקום לכן ובעיקר ללא כרגע.
סכימה גם לקבל את זה ממני בראש ובראשונה ואז זה מגיע גם מאחרים.
בזוגיות שזה הכי חשוב ומשמעותי עבורי ומטעין גם את היכולת שליבשאר המישורים.
מחלק מהחברים שאיכזבו ועושים מאמץ גדול להיות ולשנות כי כנראה אני חשובה ואוהבים אותי.
וממעט אנשים חדשים.
ועכשיו אני מתמודדת איך לשמור עלי גם בסיטואציה שבאים,מחזרים,אוהבים וזה יותר מדי לי. איך אני יכולה לומר עד כאן.

נועה נכון זה גם יופי וגם לא קל:)

אני טובה יותר וברורה יותר
אין כמוך. תהליך הריפוי שאת עוברת מעורר התרגשות ממש.
בהירות ודיוק של הצרכים שלך, עמידה נוכחת בהווה, יודעת מה נכון לך.
אין ספק שניקית מעצמך לא מעט משקעי עבר שאינם רלוונטיים להיום, ואת צועדת בגאון אל היעד הנבחר

העניין הוא שאת צועדת בדרך חדשה ולא מוכרת, ועדיין ישנם דפוסים והרגלי חשיבה "ישנים" במערכת (לא רק אצלך, אצל כולנו)
חשיפת האמת, היכולת לזהות מי את, מהם הצרכים שלך, זהו השלב הראשון והחשוב בדרך.
והשלב הזה אינו מתסתיים, הוא רק הולך ומתפתח, הולך ומתרחב, כי זו מהות תהליך
ובדרך, הצרכים החדשים שלך מתורגמים ומובעים עדיין (כרגע) בשפה ישנה:
רוצה וזקוקה נואשות כרגע לאהבה אמיתית מלאה, כמעט ניתן להגדיר אותה אהבה ללא תנאי וגם לתשומת לב ועזרה
זקוקה או נואשת, זו את הישנה כך אני רוצה להאמין.
אהבה ללא תנאי היא געגוע מאוד עמוק שיש בו חיבור נישמתי, בריאתי. כזה שקיים במרחבים הגבוהים אותם הכרנו פעם, ואליהם אנו שואפים.
את שואפת אל החיבור הזה ברמה הארצית, האנושית, וזה נהדר, וזה מראה על התפתחות בריאה, רק שנראה לי שחסרה כאן חוליה אחת, כך לפי הבנתי.
החוליה הזו היא את את מחוזקת.
את מכירה את עצמך ואת שאיפותייך, את בעלת בטחון וערך עצמי יציבים שהרוח לא יכולה להעיף במבט זועף, את בעלת יכולת זיהוי גבוהה של אמת, יושר, אתגר המוביל להתפתחות, פוטנציאלים לחיבורים משמעותיים ומפתחים, את עוצמתית ומחוברת למקור הכוח הנמצא בך.
זהו כוח שאינו תלוי באהבתו של האחר כדי להתקיים אלא כוח מכיר בערכו, בקיומו וביכולתו לברוא מציאות נבחרת, כוח המכיר בחיבור למקורו הגבוה, הניצוץ האלוהי - הנצחי, האחדות והחיבור עם השלם הם הכוח הזה. הידיעה כי כל החלקים בבריאה הם אחד. ואת לעולם אינך לבד.

וכמו בכל בניה, ישנם שלבים הכרחיים כדי שהבית יעמוד יציב ועוצמתי מול טלטלות העולם והטבע שבחוץ.
התוצאה של התהליך השלם - את.
את מועצמת, עצמאית, חזקה המכירה בחולשותיה, וחולשותיך אינן מגרעותיך ואינן מבטלות או מקטינות אף לא גרם אחד מהדרך ויופייך, להיפך, הן מוסיפות לך חן, יחודיות ויצירתיות לחיים, את משתמשת בהן לצורך הבנות, לצורך חיבור אנושי עם חולשותיהם של אחרים, כדי למנף ולקדם את עצמך. וסביבתך.
זוהי דרך חיים. תהליך מתמשך אין סופי, התפתחות. (ולא כתבתי אף מילה על אהבה:-0)

סליחה אם הפלגתי למקומות אליהם את אינך מתחברת, מוזמנת לדלג בחיוך הלאה @}

ועכשיו אני מתמודדת איך לשמור עלי גם בסיטואציה שבאים,מחזרים,אוהבים וזה יותר מדי לי. איך אני יכולה לומר עד כאן.
כל זה קשור לאני מועצם, יציב ויודע את עצמו. חלק מהתהליך

כן הכל נכון נועה ועדיין רוצה אהבה,שייכות, טיפול,מגע,עירסול. כל כך התעייפתי מהדרך ואני רוצה שיטפלו בי, ידאגו לי ,ילטפו ויפנקו אותי. אני רוצה פינוק,אני רוצה עירסול, אני רוצה מגע .
רוצה ומרגישהשגם זקוקה. כמו אותם קופים שהפרידו אותם מאימם והם מתו. ברמה הזאת זקוקה. רמה של חיים ומוות. ולא בכל מחי, כלומר לא במחיר של ריצוי ושל הלך רוח נמוך. רק עם נאמנות מוחלטת לעצמי, רגישות גבוהה לכל צרימה של "יותר מדי" "לא מדוייק לי" "לא הדדי" "מניפולטיי" לא כנה" .
מערסלת אוהבת מחבקת מפנקת אותי ככל שאני מאפשרת לי ובו זמנית רוצה וזקוקה לכל זה מהאחר .
זו דוקא לא האני הישנה , אלא החדשה שמדייקת את רצונותיה ומבקשת אותם.

ומרגישה יחד עם הכל. לגמרי ללא שליטה. נופלת נופלת נופלת נופלת.
המון רגשות של מבוכה שבאים לידי ביטוי בצחוקים בלתי נשלטים ולא קשורים. משתדלת לא לבקר עצמי למוות.

מרגישה מאד אשמה.מרגישה המון בושה.

ויחד עם המבוכה, עייפות, בושה ואשמה. הדברים קורים אחרתממה שפעם קרו . זה ממשללא שליטתי. כאילו אני מישהי אחרת. אפילו, הכתיבה הזאת כאן שקולחת בטבעיות כזו ממני מעולם לא עשיתי זאת קודם לכן. זהכל כך מוזר להיות אני אבל אחרת. זה קצת להיות אני ולא להיות אני. זה לא מאד נעים ודי מבלבל.
אולי בגלל זה אני עייפה כל כך.
ממש עייפה. מעולם לא הייתיכל כך עייפה.

זה מאד מוזר לי שהבת שלי גדלה. זה כאילו היא ולא היא. כאילו האדם שאני מכירה הכי טוב בעולם ומישהי חדשה לגמרי בו זמנית.
נורא מוזר.

לילה טוב, אורלי

מה יניח את דעתי? מנוחה . פשוט שאאפשר לעצמי מנוחה.

רוצה ומרגישה שגם זקוקה.
מאוד מאוד טבעי והגיוני. לגיטימי לגמרי.

_מערסלת אוהבת מחבקת מפנקת אותי ככל שאני מאפשרת לי ובו זמנית רוצה וזקוקה לכל זה מהאחר .
זו דוקא לא האני הישנה , אלא החדשה שמדייקת את רצונותיה ומבקשת אותם._
כמובן החדשה.
כשכתבתי "הישנה" התכוונתי שבפוטנציאל הגבוה של השינוי את לא תהיה במקום הנזקק והנואש, את בדרך לשם.
את לא באמת רוצה להזדקק, ובטח לא להיות נואשת. כרגע הצורך שולט ועולה ממקום של חוסר.
אם תבואי לאהבה אמיתית ממקום שלם יותר תזכי להעריך ולהכיר באיכויות האהבה שאי אפשר להכיר כשהחוסר שולט. זו שפה/מדינה אחרת.

האהבה הנזקקת יוצרת עוד הזדקקות (ככה כותבים את זה? )

מרגישה יחד עם הכל. לגמרי ללא שליטה. נופלת נופלת נופלת נופלת.
מה עם תמיכה, יש לך? חברות, טיפול כלשהו?

כאילו אני מישהי אחרת
_קצת להיות אני ולא להיות אני. זה לא מאד נעים ודי מבלבל.
אולי בגלל זה אני עייפה כל כך._
בהחלט. שינויים כאלו, כמו מחלה, לוקחים כוחות ודורשים התארגנות מחודשת, מערכות אנרגטיות עובדות בהספקים אחרים משהכרת
מנוחה
כמה שתוכלי.

אני אוהבת אתהנפילה הזו, היא נעימה. ישלי מעט מדי זמן ומקום עבורה, אבל הרבה יותר מאי פעם.
מגע בזמן הנפילה,חיוני.

מרגישה בודדה. ישלי מטפלת ויש לי חברים וזוגיות. יש לי תמיכה גדולה מאד לרוב מהמטפלת, אבל מוגבלת מעצםזה שזה טיפול. יש לי תמיכה גדולה מאד בזוגיות, תמיכה טכנית, אבל רגשית בכלל לא. יש לי מעט חברים.
הרגלתי אותי את חברי את הזוגיות ואת העולם שאני האמא שלהם. מטפלת דואגת, חומלת ---ואני מאד טובה בתמיכה. מאד מאד. אני כבר לא מעוניינת בתפקיד הזה שיגדיר אותי בלבד! תפקיד המכילה, המקשיבה, התומכת.
לתפקיד הזה יש והיו לו המון יתרונות (למשל אהבו אותי הזדקקו לי) ויש לו והיו לו המון חסרונות (לא יודעת לקבל תמיכה רגשית בחזרה, לא מאמינה שמגיעה לי אהבה, חוסר הדדיות שאני יצרתי אותו, התעלמות מעולמות ענקיים אחרים שיש בי האמנית היוצרת למשל..) הקיצר, אני רוצה להיות אגואיסטית, אבל אני לא יודעת איך עושים זאת. גם כעת כשאני לגמרי מפורקת ובאפיסת כוחות וחלשהמאד, עדיין אני עסוקה באחרים. ומה עוד שאותם אחרים שהם חברי ואהובי רוצים שאמשיך להיות עסוקה בהם, אז אין תמיכה מאף אחד בשינוי שאני מנסה לעשות, אלא התנגדות וכעס גדול.
נטישה---חלק מהחברים פשוט נעלמו, כי אני כועסת, כי אני רוצה מקום בקשר.
ואז אני כאן בודדה. לא מרצה, לא אמא של כל העולם, אבל בודדה,כמעט ללא תמיכה וגם מאד מתקשה להיות אמא של הילדה שלי. שלי. הילדה שלי הפנימית שכואבת כל כך וזקוקה למנוחה והחלמה מסתובבת עם אמא שלה הפנימית ברחובות העיר בגשם, כי אמא הפנימית של הילדה הפנימית נתנה את הבית לאנשים אחרים. והאמא הפנימית של הילדההפנימית כל הזמן נותנת לאנשים אחרים. גם כי היא טובת לב ואוהבת לעזור לאנשים אחרים, אבל גם כי רק כך היא מאמינה שיאהבו אותה . ולא רק זה--- אמא הפנימית של הילדה שלי הפנימית, הרשתה לחברים ולאהובים לזרוק את הזבל שלהם על הילדה הפנימית שחשבה שמגיע לה את זה (תמיד הרביצו לה וקיללו אותה בבית) .הרשתה תמיד ולא שמרה עליה אף פעם. הלך רוח כנוע אפיין את האמא הפנימית של הילדה הפנימית וגם את הילדה שבי. היום האמא הפנימית של הילדה הפנימית שבי, אומנם הולכת איתה ברחובות בגשם ועדיין לא מצליחהלתת לילדה בית בטוח ומוגן, אבל יותר מתמיד נותנת לה מקום להרגישולהביע את הכאב העצום,העצום,העצום שהיה אגור בתוכה זה שנים ארוכות. ונותנת לה ללכת בגשם ולבכות עם הגשם.. וכשרטוב מדי היא לוקחת אותה לקולנוע להתייבש ולנוח. והאמא של הילדה לא יודעת עדיין למצוא לילדה בית, אבל היא כן משחררת את צעקת הילדה ---אין לי בית--- עזרו לי--- אותה צעקה חנוקה מזה שנים. זאת הדרך היחידה של האמא הפנימית של הילדה, הפנימית לעזור לילדתה. ויותר מזה האמא הפנימית של הילדה הפנימית לא מרשה יותר לחברים ולחברות לאהובים ולאהובות לשפוך את הזבל, התוקפנות והכעס שלהם על הילדה הפנימית שלי. סליחה ילדה שלא יכולתי להקשיב לך קודם, זה פשוט היה מפחיד מדי. אמא פנימית כל הכבוד לך. אפילו, אפשר לומר כמעט לא מרגישה אשמה שאני כותבת כאן. כן מרגישה נבוכה,אשמה, בושה חסרת אונים ובודדה. כן מרגישה זקוקה למגע בטוח של אהבה. מרגישה עדיין גם נזקקת וחלשה. לילה טוב

אמא פנימית כל הכבוד לך
@}@}@}
את עושה תהליך חשוב מאין כמוהו.

אין לי חברים כי נראה לי שהברחתי את כולם.
אני ממש בודדה כבר יותר מדי זמן . עצובה מאד.

אני ממש בודדה כבר יותר מדי זמן . עצובה מאד.

עדיין עצובה מאד. פחות בודדה. מאד מאדמאדעייפה ממאבקהאיימים המתחולל בי ומהדהד את עצמו מחוצה לי . נוחי אשה נוחי .

לא אוהבת את השם ששמתי לי למעלה. לכן, אקרא לעצמי גשם .

אני בודדה.
יש לי צורך להיות בודדה.
זה לא מגדך. זה בעדי.
זה כואב.
וזה חופש.

הרבה יותר טוב.פחות ופחות בודדה.
ישלי את עצמי.
ואת החברים, הזוגיות והעולם שאני לומדת כמו ילדה קטנה מחדשאיך ללכת בו ולדאוג לנשום לנוח ולא להתאמץ. לנהל חיים ללא מאמץ . עדיין עם חרדות ורמת רגישות גבוהה וצורך הרבה במיטה ולנוח, אבל מקבלת את הצרכים שלי באופן טבעי ולרוב לא בהתנגדות וגם אם עולה התנגדות ובקורת מקבלת גם אותה. זו פשוט אני וקילפתי מסיכות שהיו שם המון זמן והגנו עלי תודה למסיכות ותודה לאומץ שלי לקלף אותן. תודה לזוגיות ולחברים על הסבלנות והיכולת להשתנות איתי.
ותודה לנועה וסאלי וגם מי שהיתהעוד שהייתי בודדה קצת פחות בזכותכן .זו היתההצלה התחושה שיששם מישהו שמקשילי ומדבר איתי. תודה ואביבשמח.

זו היתה הצלה התחושה שיש שם מישהו שמקשיc לי ומדבר איתי
@}

פשוט אני וקילפתי מסיכות שהיו שם המון זמן והגנו עלי תודה למסיכות ותודה לאומץ שלי לקלף אותן. תודה לזוגיות ולחברים על הסבלנות והיכולת להשתנות איתי
מרגש ממש @} כל הכבוד לך! זה בוודאי לא קל, כפי שתהליך עמוק ומשמעותי בד"כ נחווה.
היכולת שלך - לראות ולזהות, להיות, להיות, להיות, ולהודות ולהודות מעורר השראה והערכה רבה.
@} חג שמח

נושא חשוב. הגעתי לכאן במקרה. ניסיתי להבין את עצמי והגעתי לשרשור הזה.
אין לי חברים.
להיות לבד בעולם בו יש כל הזמן מפגשים בין אישיים.
עניין של שייכות. פחד לאבד שליטה, כך אני חוזר להיות לבד , כל פעם מחדש.
מעריך את המשתתפים פה שכבר בו לעצמם זוגיות, הביאו ילדים לעולם.
בסדנת ה"פריימל" שהשתתפתי בה לאחרונה,
ניסינו ליצור קשר עם הילד הפנימי.
שלי כבר מת. אולי התעייף מביקורת עצמית.
חשיבה יוצרת מציאות. אולי משם נתחיל.
יפה שציינת שקודם צריך להיות בשלום עצמי,
לדעת לקבל את עצמי על כל מוזרויותיי באשר הם.
לקפוץ למים.
יש אשליה של דחייה. לא נורא, יהיו עוד אחרים.
רק בן 37..

אפשר לאחד לכאן את הדף אין לי בכלל חברים?
אני שואלת רק כי הדף הזה ארוך מאוד.
האם אחד מייתר את השני?
האם כדאי למחוק אחד מהם לגמרי? (איכשהו מרגיש לי שלא, אבל האורך, האורך...)

אם האיחוד מקל על השרת ?
לא מספיק מבינה מה זה אומר לאחד, איך נראה התוכן לאחר איחוד?
הדף הנוכחי הרבה יותר עדכני/פעיל. מציעה לשאול את מי שפתחה את הדף השני אם היא מסכימה למחוק מכיוון שתייגה אותו גם דף תמיכה, גם דף בלוג.

אם האיחוד מקל על השרת ?
יותר על הגולשים מאשר על השרת (כשכל התוכן בנושא מסוים נגיש במקום אחד, קל יותר למצוא אותו ולהגיב עליו).
מצד שני, ככל שדף ארוך יותר כך יורדת הסבירות שמישהו יטרח לקרוא אותו.

איך נראה התוכן לאחר איחוד?
רציף. כאילו נכתב מלכתחילה בדף אחד. מסודר כרונולוגית.

דווקא חושב שזה רעיון מצויין שהכל נמצא על אותו הדף,
כך יותר נגיש לחזור אליו בעתיד ולמצוא רשומות חדשות באותו נושא.

איך אפשר ליצור קשר עם הכותבות מבלי לחשוף את הטלפון שלי או את המייל?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

את יכולה לפתוח מייל אנונימי שיהיה מיועד רק בשביל זה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי שלום,וואו,
זאת אני הכואבת והבודדת שפתחה את הדף...
שמחה ורוצה מאוד לספר ולשתף שאני במקום חדש לגמרי,אחר לגמרי,טוב ונפלא ומרגש
מאז כתיבת המילים פה עברתי ה-מ-ו-ן !
אין לכן מושג...
ואני עייפה,הגעתי ככה במקרה אפילו לא זכרתי את הדף הזה...
אבל-
יש לי חברות..יש לי חברות וחברים (-:
חלק כבר היו שם ופשוט פניתי אליהם וראיתי וחיבקתי ונפתחתי
ורבים חדשים
לא יותר מידי
לא פחות מידי
עדיין מתאמנת ולומדת
ובעיקר כבר יודעת שכולנו אותו דבר בפנים,חשה וחווה את האחדות הזו חלק משמעותי מהזמן
הלב שלי פתוח ואוהב
מתרגש
לפעמים כואב
אבל אמיץ
עזבתי את החור שגרתי בו
עזבתי את בן בזוג
תחומי העיסוק שלי התרחבו והפכו טיפוליים ומספקים ביותר
ואני אוהבת מאוד את ביתי החדש,את הישוב החדש
את האנשים ששסביבי שנראים לי כולם חברותיים ונעימים
המציאות שלי השתנתה.
אולי גמרתי לשלם איזה חוב קרמתי?..
ואולי פשוט כל העבודה העצמית שעשיתי נתנה פרי בסופו של דבר
אני מרגישה אושר רב רוב הזמן וזה כבר מעל שנה
אז רוצה לשלוח מסר לכל מי שמרגישה כמו למעלה
יש תקוה,יש אור שם בקצה המנהרה!
אל תוותרו
(-:
מגיע לכן וזה אפשרי

מאז שאני זוכרת את עצמי אני לא מרגישה שייכת.: בבי"ס יסודי, תיכון, צבא, ואוניברסיטה וכמובן בכל מקומות העבודה שבהם הייתי, חלקם לתקופות של מס' שנים. -זה פשוט מדהים הפער של מה שאני משדרת כלפי חוץ ולמה שאני חשה מבפנים. אני מקבלת כל הזמן פידבקים על "האנרגיות הטובות" שלי , כלפי חוץ אני ספונטנית, מקשיבה, משתפת חייכנית ובס"הכ אמפטית. מבפנים בדיוק להפך, חיה בחשש מתמיד שאשאר לבד, אני חוששת לפתח חברויות, פוחדת להחשף, כשאני מרגישה שנכנסים אלי לטריטוריה אני לוקחת צעד אחורה. בעבודה אני שומרת על יחסים נעימים אך לא יותר מכך. בסיכומו של עיניין אני מרגישה בודדה, לכולם יש חברים, לכל אחד יש את החבורה הקבועה שאיתה הוא יוצא לאכול, לדסקס, ואילו אני , נטולת חבורה, נשארת לגמרי לבד, מה עושים? לגמרי ברור לי שאני צריכה לעשות עם עצמי שינוי, לא ברור לי מהו.

פשוט מדהים הפער של מה שאני משדרת כלפי חוץ ולמה שאני חשה מבפנים
כלפי חוץ אני ספונטנית, מקשיבה, משתפת חייכנית ובס"הכ אמפטית. מבפנים בדיוק להפך

מי מכיר אותך באמת?
אף אחד לא יכול ולא להיות חבר של דימוי לא אמיתי שלך.

זו הזדמנות שלך לבדוק עם עצמך למה את לא מי שאת כשאת בחברה.
אם חברה מסוימת לא תקבל אותך כמו שאת, אז תהיי מקובלת במקום אחר אבל לפחות תהיי את.

אם חברה מסוימת לא תקבל אותך כמו שאת, אז תהיי מקובלת במקום אחר אבל לפחות תהיי את.

ברמה מסויימת כולנו מציגים, אין הכלה מלאה, השאלה עד כמה נציג ועם מי נהיה כנים ועד איזו רמה, אף אחד (כמעט) לא יקבל אותנו בדיוק כמו שאנו. יש מחיר מסויים שמשתלם לשלם כדי להיות חלק מחברה, יש מחיר מסויים שכדאי לתת כדי לא לחוש בדידות.
בכיתה יב' הגעתי למסקנה שאין אפשרות להגיע לקשר מושלם, לקשר אמיתי לחלוטין, לחברות אמת, אין אדם בעולם שיבין אותך באופן מלא, שתמיד יהיה בשבילך. החלטתי אם כך לוותר על כל חברות שהיא, החלטתי שאין צורך בקשר אנושי. אז ניתקתי קשרים, ואחרי שכמעט מתתי מבדידות תקופה ארוכה הבנתי שאין דבר כזה מושלם, חייבים להתפשר, כדי לשרוד, כדי לחיות חיים טובים ומלאים. חברות היא צורך, כמו אכילה, מין, כסף. יש לה עוד היבטים עמוקים יותר שלא לגמריי הבנתי, אשמח לשמוע תובנות של אחרים בעניין.

אפשר לראות את זה כך ואפשר לראות את זה כתהליך של למידה מי אני? מה הם ערכי? מה הם גבולותי?
בגילים צעירים, כאשר האגו שולט למונח מישהו שיבין אותי יש משמעות בעייתית כי השאלה הבסיסית היא האם אני מבין את עצמי?
גם המחשבה של קשר מושלם או כלום היא מאפיין של אגו ולא של אני פנימי שחי בשלום עם עצמו.

וכמו שנאמר בפרקי אבות
אם אני לי מי לי - כלומר אם לא אדאג לעצמי אף אחד לא ידאג לי, אבל כמובן שקודמת לכך השאלה מי זה אני ומה אני באמת רוצה.
וכשאני לעצמי - מי אני? כלומר תהליך הלמידה. מיהו אותו אני כאשר אני דואג לעצמי? האם זה באמת אני?
ואם לא עכשיו, אימתי? - כלומר בכל זמן....תהליך הלמידה של מי אני הוא אין סופי..

הרעיון של להתפשר הוא רעיון שנראה לכאורה נכון אבל הוא לא מחזיק מעמד הרבה שנים.
כמה שנים אפשר לעבוד בעבודה שנחשבת טובה ומשלמים בה טוב אבל לא מתאימה לי
כמה שנים אפשר להיות עם בן זוג שכולם חושבים שהוא נהדר אבל בעיני הוא לא?

הפתרון אגב, הוא לא בהכרח לנתק את הקשר או לעזוב את העבודה אלא שוב ללמוד מזה מה זה אומר עלי, מי אני ומי אני רוצה להיות.

הרעיון של להתפשר הוא רעיון שנראה לכאורה נכון אבל הוא לא מחזיק מעמד הרבה שנים.
הפתרון מבחינתי הוא לשמור על המהות, על העיקר ובכל מה שלא עקרוני לחיי להניח, אי אפשר להילחם בכל החזיתות, כולנו זקוקים לאהבה וקבלה והעולם כפי שהוא, לא בנוי להכיל אותנו כפי שאנו.

המשנה שהבאת מפרקי אבות מיוחסת להילל הזקן, ידועים עליו סיפורים יפים נוספים המתארים את דאגתו לעצמו כבסיס לדאגה לזולת. זו משנה חשובה ומהותית לחיים מבחינתי , הטוענת בעצם שעלי לדאוג לעצמי על מנת שאוכל לדאוג לחברה. אם להוריד את זה לחיינו אנו, הרי שאמהות צריכות לדאוג לעצמן על מנת שיהיה להן כוח לטפל בילדיהן. מכאן נובע שהדאגה לעצמן היא חלק מהדאגה לזולת ולכן היא בעצמה חסד (או הכשר מצווה)

הפתרון מבחינתי הוא לשמור על המהות
נכון מאד. לשמור על היושר, לשמור על האמונה אבל לא לשכוח שיש דברים שלומדים על החיים והם גורמים לנו להשתנות. לא שחלילה נתחיל לשקר אבל בהחלט נראה דברים אחרת.

כולנו זקוקים לאהבה וקבלה והעולם כפי שהוא, לא בנוי להכיל אותנו כפי שאנו.
מסכים עם הראשית ולגבי הסיפא, אני חושב שהעולם כן בנוי להכיל אותנו אלא שאנחנו לא אנחנו... ולכן נוצר קונפליקט.
אני חושב שבני האדם מתכחשים לטבעם האמיתי שהוא טוב - אחרי הכל ה' ברא אותנו.

מכאן נובע שהדאגה לעצמן היא חלק מהדאגה לזולת ולכן היא בעצמה חסד
אלא שכאן, המרחק הוא כחוט השערה מנרקיסיזם ואגואיזם לא טוב.
הרי אנחנו כל כך טובים לפעמים בלפגוע בעצמנו ולנהוג בצורה אגואיסטית, לחשוב שזה נכון ולגלות מאוחר יותר שלא... זו טעות קלאסית

יש לי סיפור : פעם שמו את הפרעוש אלוף הקפיצה בתוך צנצנת עם מכסה . בכל פעם שהוא קפץ , הוא קיבל מכה בראש . הוא היה בצנצנת שבוע , וקפץ לגובה בו הוא לא מקבל מכה בראש . ככה שבוע . לאחר שהוציאו אותו מהצנצנת , הוא המשיך לקפוץ לאותו גובה .
אותו סיפור קרה לך : הוצב לך איזה שהוא מכסה , כי התייאשת וחשבת שאת לא יכולה למצוא חברים . למרות שיש לך יכולות , את קופצת לאותו גובה נמוך . תזרקי את המכסה הזה , ותלכי למצוא חברות ! תהיי נחמדה , תתנהגי איך שהיית רוצה שיתנהגו אליך , תעזרי לאנשים ותהיי חברותית! הכי חשוב : אל תגידי לעצמך שלא תצליחי! אחרת לעולם לא תצליחי!

את כותבת בדיוק את מה שעובר עלי אחד לאחד. זה פשוט מדהים, אפילו הקטע עם החברה מהעבודה. יש לי געגועים לחברויות שהיו לי בתיכון שהלכו לאיבוד (באשמתי בעיקר) ולחברים וקשרים ששרפתי. היום יש לי את בעלי, את המשפחה שלי ושלו וזהו בערך. אני מעריכה את מה שיש לי מאוד אבל חסר לי חברות כיפית, צחוקים, משהו שיבוא טבעי ובכייף. עברתי לפתח תקווה בשלוש שנים האחרונות ואני לא מכירה בעיר הזאת אף אחד. יש כאן המון שכנים אבל אני ובעלי די לבד. אני מקווה שאני כן אפגוש. אני אופטימית אבל מרגישה את החוסר כבר יותר מדי זמן.

יש לי געגועים לחברויות שהיו לי בתיכון שהלכו לאיבוד (באשמתי בעיקר) ולחברים וקשרים ששרפתי

אולי יש מצב לחדש אותם קצת? האם הם נשרפו לגמרי?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שמי נופר אני בכיתה ז לא היו לי ואין לי כימעט חברים היה לי ידיד אבל הוא היתחיל להיתנהג אליי מגעיל ולהתחיל להציק לי גם אני מודה שאני ילדה קצת מוזרה אבל אני מנסה כמה שיותר להיות חברותית למרות שליפעמים זה לא מצליח לי תמיד מגיל קטן הציקו לי ואני לא יודעת מה לעשות מה רע בי שגורם לדברים האלה אני רוצה שיום אחד לפחות היו לי חברות מישהו אמיתי לדבר

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בבקשה שמישהו יעזור לי אני כבר חושבת למות

נופר יקרה,
אני בטוחה שיום אחד יהיו לך חברות נהדרות שמתאימות לך. הדברים האלה נהיים קלים יותר ככל שמתבגרים...
יש אנשים שכישורים חברתיים באים להם בקלות ויש כאלה שצריכים לקבל יותר הכוונה ותמיכה, אבל זה משהו שאפשר ללמוד.
האם יש מישהו מבוגר (הורים, דודים, מורים...) שיוכל לעזור לך למצוא מקום טוב לקבל בו הכוונה בעניין הזה?

נופר, מחקתי את שם המשפחה שלך כי זה דף פומבי, מקווה זה בסדר.

מחקו לי הודעה כאן

נופר, לאח שלי לא היו חברים בחטיבת הביניים. היה לו מאוד קשה למצוא חברים. היום יש לו קבוצה מעולה של חברים מצוינים.
זה הולך ונהיה קל יותר כשמתבגרים.
נסי דווקא לא להתעניין במקובלים בחברה, אלא בכאלה שהמעמד החברתי לא מעניין אותם. שם את יכולה למצוא את הילדים המעניינים.

@}

נופר, הדף הזה לא כל כך פעיל. מה דעתך לנסות גם פורומים פעילים בתפוז? אני מבינה שאת זקוקה לתשובות יותר מיידיות, ופה לפעמים זה לוקח זמן רב ולפעמים לא מקבלים תשובות--לא בגלל שהשאלה לא חשובה, אלא בגלל שזה אתר קטן יחסית.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מסכימה עם כל מילה.
זאת אני הפלונית שמחקו לה הודעה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ואו, ב2018 לקרוא הודעות מלפני 13 שנים ולהזדהות...
אני בת 37,נשואה אל הורית, גרה במדינה שאיני דוברת את השפה.. אין לי חברים... אני לא יודעת איך להיות חברה של מישהי, כל חיי אני שונאת שיחות נשים.. לא מעניין איפור, בגדים, ילדים. אני מאוד סגורה נפשית, בדיכאון, וככה כל חיי.
ועכשיו מרגישה בודדה מתמיד כי אין את המשפחה..
אין לי מושג איך לייצר חברות...
נמאס לי מהבדידות.

במדינה אחרת שאת לא דוברת את שפתה.... זה באמת קשה.
אולי תנסי לקחת קורס בשפה האנגלית במקום מגורייך. בוודאי יהיו שם אנשים נוספים שהם זרים.
גם אם לא ייצא מזה כלום, הבדידות המידית תתחיל לפוג כשתהיה לך קבוצה כלשהי ( לא משנה של מה. שפה. גינון. ספורט ) וזה ייתן לך דלק להמשך.

היי לא יודעת

כל חיי אני שונאת שיחות נשים.. לא מעניין איפור, בגדים, ילדים.
מזדהה עם זה מאוד.
אפילו שאני אמא, שיחות על ילדים נוטות לשעמם אותי - אלא אם כן הן עם חברות ממש טובות, וגם זהל תמיד.
כל השאר - בול אני.
את הסמול-טוק הראשון שלי ניהלתי בגיל 26 בערך. הישג מרשים.
גם מזדהה מאוד עם הקשיים של חיים בארץ זרה.

תראי, במצבך אין ברירה אלא לצאת מהבית ולהתחיל לתקשר.
ובשביל זה חשוב לדעת משהו על עצמך:
מה מעניין אותך?
מה את אוהבת לעשות בשעות הפנאי?
מה תמיד רצית ללמוד או לעשות אבל איכשהו אף פעם לא יצא?
מה גורם לך להרגיש בריאה?
מה מעלה את רמת האנרגיה?
במקומות האלה - תחפשי חברה. לא במקומות "כלליים".

אני יכולה להציע לך כמה דברים:
א. קורס באנגלית כמו שהציעו לך למעלה
ב. קורס בשפת המקום - שם תפגשי אנשים זרים שפתוחים לקשרים עם אנשים חדשים
ג. להסתכל על הרשימה שהכנת, ולמצוא קבוצה או פעילות כלשהי שעוסקת בדברים האלה. נניח, את מרגישה קצת יותר טוב בחוץ מאשר במקומות סגורים? אז מועדון טיולים / רכיבה על אופניים או משהו דומה. את אוהבת לשיר? אז מקהלה קהילתית. (יש הרבה מקהלות קהילתיות שבהן לא צריך לדעת תוין - פשוט מצטרפים ולומדים משמיעה). וכן הלאה.
ד. להתנדב. מומלץ בחום. יש שם בחוץ מישהו שזקוק לך.
ה. להתחיל להיות חברה של עצמך. לעשות למען עצמך כל יום משהו קטן. ולדבר עם עצמך ואתנו כאן, בבאופן. (אולי הדף לגדול להיות אהובה יהיה לך רלוונטי?)

ו. לקרוא את הספר "סרטן כנקודת מפנה" של לורנס לה-שאן. שישלחו לך מהארץ. מומלץ בחום. נקודת המוצא שם היא סרטן, אבל המהות של הספר היא למצוא את הדברים שיעזרו לך להיות ולהרגיש חיה יותר ומעורבת יותר בחייך.
@}

הדברים שכתבתי למעלה מאפשרים את הצעד הראשון - למצוא אנשים שמהווים פוטנציאל חברות גבוה מהממוצע.

אבל אז יש את השלב הבא - איך לייצר חברות, כשאת כבר נמצאת בחברת אנשים כאלה?
נניח שהגעת למקום שיש בו כמה אנשים נחמדים, יש שם מישהי שיש לך איזשהו עניין ראשוני בה.
מה קורה אז? מה היה קורה לך במצבים כאלה? ומה היית רוצה שיקרה?

וואוו לא להאמין שהדף הזה נפתח לפני יותר מ13! שנים!!! עברתי על כולו..כן כן
חיפשתי במילת חיפוש חברויות, אחרי שאני מחפשת כל כמה זמן תשובה או מענה לבדידות קיומית אצלי והרגשה. של חוסר התחברות
הייתי בטיפול פסיכולוגי שבו ניסיתי למצוא דרכים לחיות עם השוני, אבל עדיין הפגיעה כואבת.

והיא עולה כשאני רואה שוב ושוב שהמעט חברויות שלי לא הדדיות וזה מרפה את הרצון להשקיע, או בכלל בהן בהמשך שלהן, אני כמו שהזדהתי עם כותבים רבים כאן, צריכה את בלבד שלי, ויותר טוב לי להשקיע בעצמי מאשר בקשרים שלא מספקים.
ולא רואה הרבה טעם במפגש גם עם חברה שפעם הייתה קרובה והיום ברור שמקומי בחייה השתנה והיא רואה לנכון להתעדכן איתי פעם בכמה חודשים, עוד לא ניתקתי את הקשר, אבל מה הטעם בו אם אין המשכיות והוא רק שריד לפעם, אני רוצה ומקנאה באנשים שיש להם חברים שמתקשרים בשביל לדבר להיות בקשר רציף ונפגשים לעיתים קרובות פעם בשבוע שבועיים ומבלים יחד...וגם כשמנסה לגרום לכך זה מרגיש מאוד חד צדדי, והכי פוגע שזה לא ממקום שלחבר/ה יש בן/בת זוג עבודה תחביבים נוספים אלא כי גם יש לו חברים אחרים שבברור חשובים הרבה יותר ממני....החברה שהחלטתי סופית לנתק מחיי על אף אהבתי כי הקשר לאורך שנים מאוד חד צדדי והיא לא משתפת אותי בכלום כלום כלום אלא אם אני יוצרת קשר, לא שיתפה באירוסיה, גיליתי מהפייסבוק! אמרה על ההריון רק כי התקשרתי ולא סיפרה לי שילדה....

קשה לי להרגשתי מאז ומתמיד ליצור חברויות
מה שנראה שלכולם מאוד פשוט, וניחם לראות לכמה רבים וטובים יש את החוויה הזו
לאורך השנים השתנו התחלפו והתאדו חברויות שלא התאימו כבר.
יש לי מעט חברים שגם בהן יש חלקים חסרים מאוד.ופגיעות שגם בקשר אליהן אני תוהה האם לא עבר זמנן...שוב מה נותן לי קשר של פעם בכמה חודשים שאין בו כלום משותף.

לכאורה אני יודעת שדרך פעילויות ומסגרןת אפשר להכיר..
התנדבתי שנים רבות, ואומנם ההימצאות בקרבת אנשים עשתה לי טוב אבל גם רע ההרגשה שאחרים מתחברים ואני לא, וגם עצם העיסוק , היו דיבורים ונחמד אבל חוץ ממקרה אחד 'שנוצרה חברות שדעכה כי הרגשתי חנוקה, תלוי בקשר מידת הקרבה שאני צריכה
גם במעט חוגים הקשרים נשארו במסגרת החוג
גם בלימודים ועבודות, תחושות דומות לאו דווקא מכירה אנשים עם עולם דומה. ולעיתים מחריף את תחושת המוזרות, או שוב לא יודעת להתחבר אני מניחה שבכל מקום הכרתי חברה שתיים שזה. לא ברור מאליו עם חלקן נוצרו קשרים מעבר חברות מסויימת, אם מכל מסגרת היו לי חבר או שניים הרי שהיום היו לי הרבה חברים, אבל החברויות לא התאימו לאחר המסגרת, או שדעכו מסיבות כמו שקרה לי עם החברה שמידרה אותי מחייה, נמאס לי מקשרים מאוד חד צדדים, ונראה שזה בעיקר מה ,שיש לי...

הייתי גם בקבוצות וחוגי עניין שחלקם יזמתי הכרתי חברויות או שעצם הביחד היה מאוד טוב, אבל איכשהו תמיד אני מתחברת לאנשים שהקשרים איתם מאוד תקופתיים ולא ממשיכים ונמאס לי לרדוף.

מסגרות עם אנשים כמו שכתבתי הן חיוניות עבורי מאוד אוהבת פעולות לבד אבל צריכה מסגרת חברתית, שגם אם לא יהיה קשר מעבר עדיין יהיה זמן עם אנשים.

נכון לעכשיו בניגוד לשנים המוקדמות אני רק בעבודה לא בחוגים או התנדבויות או קבוצות עניין כמו טיול חשבתי אולי לחזור או למצוא על מנת להיות יותר עם אנשים
אבל אני בהריון חודש 5 ומפברואר התחלנו להתכוונן לזה אז דברים ארוכי טווח או פעילויות בכלל עוד יותר בסימן שאלה כרגע
מה שלצערי מעצים את הלבד הכפוי
וגם עוד יותר אכזבה ממעט חבריי שיודעים על ההריון כחודש או יותר ולא יוצרים שום קשר להתעניין

לצערי בן זוגי גם בגלל הנסיבות תופס מקום בחיי הוא החבר הכי קרוב, כי חברים אחרים מאכזבים אז אני מסתמכת עליו בהמון דברים הוא השותף להמון חוויות ואיש השיחה, ולצערי כי יש לו את החסרונות שלו זה לא מספיק, לא רוצה לא חושבת שזה בריא להסתמך על בן זוג ככה
אבל חברים מאכזבים יש כאלה שאני צריכה להגיד להם אז מה אם אני נשואה עדיין אפשר להציע לי, אבל במציאות זה לא קורה, הם גורמים לכך שכן ברירת המחדל שלי תהייה בן הזוג
כי למה להתאמץ עם חברה שמצד אחד לא רוצה לקבוע זמן מראש מצד שני "דוחסת " אותי בין שאר העיסוקים שלה וזה מרגיש ממש ריק....

רוב הפעמים אני מרגישה שאני מעדיפה את חברת הספר להכנס לעולם מרתק שתלוי רק בי.ולצערי עם התקדמות הטכנולוגיה גולשת לאתרי עניין קוראת ומגיבה וסדרות מעניינות בטלוויזיה.

תודה על המקום הדף הזה שכמו פסיכולוג נתן לי לכתוב בצורה מסודרת את תחושותיי ובניגוד לבלוג בו אני כותבת שנים רבות מאוד עלאף שאין מגיבים נותן תחושה שיש עוד המון במצב מאוד דומ

אני חושבת שפשוט יותר שמים לב והם יותר מוחצנים מי שיש לו מעגלים נרחבים יותר

אגב בן זוגי טוב לו בחברת עצמו עולם וירטואלי עשיר בחלקו הוא בקשר וירטואלי סביב עולם עניין מרכזי , ושני חברים בחייו הרגילים, גם הם כמו שלי מאוד עסוקים בחייהם הם, או עם חברים וסדרי עדיפות שונים שלא כוללים אותו אותנו. רק שלו זה בסדר. זוג חברים שלו שהוא יוצר את הקשר פעם בכמה זמן בעיקר איתם דווקא נפגשנו ודיברנו יחסית לאחרונה, איזה עולם זה שלהףגש פעם בחודש נחשב בסדר...
ועוד חבר שהוא מגדיר כהכי טוב, גם אם לא ראה אותו כבר חצי שנה!!!!! הם מדברים בטלפון פעם בכמה זמן שיחות ארוכות וקרובות
אני הייתי נעלבת מקשר כזה. יש לי חברה שהקשר עמה הוא רק שיחות טלפון פעם בכמה שבועות אבל זה בגלל המרחק שלא הגיוני להפגש
אבל החבר הזה גר 5 דקות מאיתנו עובד מאוד הרבה נשוי עם ילדות קטנות אבל עדיין איך הוא לא מוצא זמן בכלל וכן הצענו הרבה שנפגש כולנו במפגש זוגות כולל הילדות...
כמו שכתבתי אני הייתי מאוד נעלבת

אגב אני כבר לא בשלב שמדברת עם החברים על תחושותיי לא רואה טעם ניסיתי לאורך השנים וזה לא תרם. משתמשת במה שמתאים לי
למרות ששוב אני רואה שיותר ויותר זה לא מתאים והקשרים שישנם כבר לא קיימים עבורי בעצם

תודה על הדף

קראתי מה שכתבת. אני שולחת לך חיבוק. מרגיש לא קל.
לרוב בהריונות הטלטלה הרגשית עוד יותר גדולה מכרגיל (ההורמונים...) אז תהיי רכה ומכילה לעצמך. לפחות את!
אני מבינה גם את החברים שמשתנים ואין להם הרבה זמן ופניות, וגם אותך, בחו״ל (גם אני).
אני דווקא בעד חברים שמתאימים לזמן ולמקום. חוץ מחברה אחת שלי שגרה רחוק ואני מתקשרת אליה ב98% מהפעמים, אבל ברור שהיא אוהבת אותי וקשובה אלי, כל שאר הקשרים שלי (חוץ ממשפחה ממש קרובה) הם מסביבתי הגיאוגרפית הקרובה (ידידים ומכרים מהעיר בה אני חיה), מסביבת התעסוקה שלי, חברויות וקשרי עבודה ישנים שאני מתחזקת רק כשזה מתאים לי.

אני מאוד בעד למצוא פעילות, אפילו רק עד סוף ההריון (יוגה להריוניות?) כי לדעתי חברויות נוצרות רק דרך מעשים ביחד. כשיהיו ילדים יתכן שהחברויות יעשו עם נדים עם תינוקות וילדים בגיל קרוב. זה מאוד טבעי שזה ככה.

שוב חיבוק. שיהיה לך יום טוב!

לדעתי זה לאו דווקא עניין של ליצור חברויות אלא געגועים לאותו סוג חברות מפעם - בעיקר בצבא (אצלי לפחות) וגם באוניברסיטה. חברות אמיתית, נטולת אינטרסים ותחרות. ככל שהשנים חולפות אנו נוטים יותר להתכנס במשפחה ולשחזר את מודל החברות ללא תנאי - אך הפעם עם בן הזוג והילדים. אולי זה תהליך טבעי שקורה ככל שאנו מתבגרים ופשוט צריך להשלים איתו

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מדהים. בדיוק מה שאני חווה בעצמי..

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כשעבדתי

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כשעובדים יש את החברים בעבודה יש את הענין בעבודה באים עייפים הביתה יש 2 חברות מהילדות שמידי פעם נפגשים או מדברים בטלפון מרגישים שהכל בסדר יש ענין בחיים אבל כשפורשים לפנסיה זה אסון
החיים מתרוקנים מכל תוכן אם לא עושים משהוא

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

איך אפשר להכיר פנסיונריות שמידי פעם נפגשות לכוס קפה בבית קפה או אפילו בית

הי אלמונית
אפשר לנסות ללכת לחוגים, או להתנדב ולפגוש אנשים
בטוח יש מישהי נחמדה בשכונה שלך שנמצאת במצב דומה בחיים וגם תשמח לחברה.
אולי קרובת משפחה
הייתרון שבפנסיה עושים מה שרוים מה שבוחרים ולא כי חייבים. הפעם את בוחרת איך את ממלאת את היום שלך
בטוח יש לך מה לתת

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הדף הזה פעיל ואו

באתר הזה אפשר לכתוב בכל דף (חוץ מדפי אינדקס), ולהתחיל או להמשיך דיון. מה מעניין אותך?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולם.היתי רוצה לנסות נק מבט אחרת.
אולי הקושי במציאת חבריםמתחיל מהיכולת שלנו לאהוב ולקבל את עצמנו על שלל תכונותינו . האם אנו מושלמים? האם רק אנשים שלושבים כמוני ,מרגישים כמותי יכולים להיות חברי? לכשעצמי מעניין אותי להכיר אנשים שונים וללמוד מהם תכונות או תובנות שדורשים אצלי שכלול. אנחנו כבני אדם חסרים ורק בהתכללות יחד משלימים את הפאזל.
כבוד לאדם לחולשות שלו שאולי אצלי לא מהווים אתגר אבל יכולה להבין מאתגרים אחרים בחיי את המאמץ להודות בטעות או בחולשה מהפחד שחולשה או התמודדות מול תכונה שדורשת שכלול תתפס כמהות בלעדית כולנו לפעמים קטנונים וקטנים ןלפעמים מלאי עוז בתחומים אחרים. ההכרה בתכונות העצמיות שלך וקבלתם כנתון מאתגר ולא כמכשול בלי שיפוטיות אלא מתוך הכלה ואהבה עצמית תאפר לך לראות את הטוב באחר גם אם אינו מושלם.יש כל מיני סוגי חברים לצחוק לאוכל לפילוסופיה לתחביב. הצורך ללכת לגינה ציבורית או עם ילדיםמהווה מגננה על חשיפת האני . את כפי שאת בריאה יחידה ומיוחדת שלא היתה ,לא תהיה ולא קיימת לעולם. עצם היותך זה החידוש הגדול . מכאן האהבה גדולה ואמונה בעין טובה וקבלה עצמית תתאפשר קבלת האחר גם אם אינו זהה לי ובעיקר מתוך כך.

וואו פלוני אלמונית. דיבררת את רחשי ליבי. אני לגמרי תקועה בחברויות שלא מתפתחות מעבר לגינה הציבורית/ לסיבה המשותפת... איך יוצאים מהמעגל הזה ?

ענבר תספרי קצת יותר... באיזה שלב את בחיים, מה את עושה ואיפה בדיוק את מרגישה את הקושי שלך? במבוכה להכיר? בקושי למצוא אנשים שמוצאים חן בעיניך? במגורים במקום מבודד? קושי להעמיק את הקשר מעבר להיכרות הראשונית? בעיות אמון או טראומות מהעבר? בעיות בדימוי העצמי?
יכולות להיות המון סיבות למה קשה ליצור קשרים...

זה נכון ענבר. אני חושבת שזה באמת עניין של גיל וסטטוס בחיים.
לי נראה שמי שיש לה חברות חדשות כשהיא אמא לילדים קטנים זה סוג של חוג כי ההשקעה שם כמעט לא אפשרית אצל רובינו.

בשונה מחברות ילדות או חברות מהעבודה או חברות משפחה שנמצאות לאורך שנים, כשאנחנו אמהות לילדים שתלויים בנו ממש קשה לפתח את זה.
בקיצור אל תרגישי אשמה.... את כן יכולה להצטרף לקבוצת ריצה או מקום שבמילא נפגשים בו קבוע החוג באמת ודרך שם מתפתחות חוויות משותפות ואולי מעבר.

עצוב לקרוא שגם הקטע החברתי נלקח כמעט לגמריי כשיש ילדים קטנים..