באופן טבעי

אבל בסופו של דבר את כבר בעצם יודעת מה תחליטי.
צפרדע יקרה, האם את בת הקול יודעת-כל שלבואה אני כה מצפה? אני לא מרגישה שאני יודעת מה אחליט. קשה לי להחליט וקשה לי עם זה שאני צריכה להחליט. אם כי ברור שלא הייתי רוצה שיחליטו בשבילי

אל תספגי את הסיפור שלי, הוא לא שלך. תפרידי
פלונית הסיפור שלך ממש העביר בי צמרמורת. אין לי ספק שזה לא הסיפור שלי. את טוענת שיש קשר בין רוחניות לרגישות ואני לא בטוחה שזה נכון.
כך או כך הבחור שלי הוא אמנם גס משהו כלפי חוץ, אבל מאוד רגיש כלפי ומאוד רחום באופן כללי. כפי שכבר ציינתי פה כמה פעמים אני משתפת אותו בחוויות אישיות והוא מקשיב מעולה. את ההתפלספויות התאורטיות שלי הוא לא תמיד מקבל כי התפיסה שלו היא מאוד פשוטה וחדה, אבל הבנה רגשית בהחלט יש לו.
אני חושבת שהבטחון בכך שהוא יעשה כל שביכולתו כדי שיהיה לי טוב ועם זאת לא יוותר על מי שהוא בשבילי, הוא אחד הגורמים שמחזיקים את הקשר שלנו. תודה לך על השיתוף אני מקווה שזה עוזר לך איכשהו. מאחלת שיהיה לך ממש טוב בקרוב!

כדאי לשאול את עצמנו, האם המחשבות האלה הן שלנו, או שהן נובעות ממה שמצפים מאתנו/ אומרים לנו ?
זה חלק מהעניין. תמיד קשה לי יותר אחרי שאנחנו נפגשים עם מכרים מהצד האינטלקטואלי. אני מנסה לשחרר את זה.

לילה טוב.

גברת לא חשוב,
אבל תראי איך אפשר לקחת נקודת מוצא עם דמיון די מדהים (עוד פרטים שלא הזכרתי), ולהגיע למקומות אחרים ומסקנות אחרות.

אולי בכל זאת תזרקי איזה טיפ למען הכלל, זה נשמע כמו מהפך די רציני. מה עזר לכם לעשות את המעבר?

<אל תדאגי אני לא משליכה לחיי, פשוט מתעניינת>

קט,
לא הבנתי איך הנכתב קשור אלי.
הכתוב קשור לכל אחד ואחת ואינו קשור לאף אחד או אחת.

במובן הזה לא מבקשת מבן הזוג להכיל דוקא אותה, אלא להיות מסוגל להיות רחב אופקים - לדעתה, על מנת שתוכל היא להכיל אותו בעתידה.
כאן, חלק מהדברם הנאמריים עולה מאליו כאיזון למבט האישי, העולה כאן בנדיבותם של הכותבים.

בזיגזוג,
כל התלבטויותייך אינך קשורות לנושאי ההתלבטות.
מתבוננת בהתלבטות עצמה.
זה הגרעין.

שכן, אם לא הפער הזה קיים, יימצא פער אחר, או משהו אחר כגורם להתלבטות - לכאורה.
שהרי בכל מקרה, אם מסכימה אם לאו, ההתלבטות כשלעצמה, היא חן ייחודך, מה שמייחד אותך כאדם נפרד.
ומכאן, שוב, מתבוננת פנימה, אל הידיעה הפנימית.

השכל הוא הוא העומד כאן לרועץ.
כאשר מבקשת רוחב אופקים, מבטלת את מעמדו הרם והנישא של השכל ופונה אל שאר אבריה - כשותפים מלאים לרוחבות המבט.

כך כשמתבוננת פנימה.

כך שמשליכה את פנימיותה - אל אהובה, שממילא כבר כבש את ליבה, בחן הילוכו, בפשטות אהבתו, וביציבותו הבסיסית, שלולא זו - לא תוכל היא עצמה, להתפרש אל נוף עליה וענפיה.

מודה.

תודה רבה.

<שלם>

צפריר - הפעם הקסמת אותי לגמרי

הפעם הקסמת אותי לגמרי
הקסם, באשר הוא, הוא ההסכמה להיות מוקסם.

ומכאן, גם כאן, תנועת ההקסמה, היא העולה מבפנים, וכאשר עולה הסכמה אל קסם, זה נוכח כמובן מאליו, שאין קסם גדול - מהמובן מאליו.

תודה רבה.

<שלם>

בזיגזוגית. שיניתי את השם.
אכפתיות ורגישות הן דבר שלא קשור לאינטלקט.אם יש לך את זה אצלו ואת בוטחת בו כנותן חום, מיד כשצריך, הרי את מונחת במקום הנכון.
בהצלחה מותק. דוגמא קיצונית כמו שלי, אולי תדגיש בפנייך את האוצרות שכבר יש לך ביד.
גם אני לא האמנתי כשהחמוד שלי פגע בי כך. חברות לא מאמינות לי שזה הוא, מסיפור הלידה הזו. חברות אומרות לי שהוא " כזה מתוק ועדין". אני מתכווצת ולא מגיבה. אמא שלי מתה עליו. יש לו כזה בייבי פייס מתוק.
רק אני יודעת איזה פגיעה חויתי ממנו.
הוא מאוד פגוע מהמשפחה שלו, בא מבית הרוס, חסר בטחון. הוא לא רשע או קמצן בנתינה, הוא פשוט דל אמצעים נפשיים ורוחניים כדי לחיות נכון, קודם כל לעצמו, וכמובן שאין לו כוחות נפש לזוגיות.
ראי את הבחור שלך. יש לו חברים משפחה? איך הוא איתם? הוא שמח? אופטימי?
הוא מסוגל לגדול? את רוצה לגדול איתו? הוא טוב אלייך? הוא שם לב אם את צריכה משהו (גם להתרחק לפעמים זה צורך). הוא ישים לב אם את עייפה או רעבה? או שאת סובלת עם החברים שלו ורוצה ללכת?
לזה אין תחליף.רגישות ונתינה.
לשיחות הנפש העמוקות אפשר למצוא תחליף.
איזה כייף למי שיש לה איש שיח פורה כבן זוג לדרך הארוכה הזו של החיים.
גם אני דוסית. קחי תזמן.זו ההחלטה הגדולה של חייך.

ולך, שחשוב לי מאוד מי את,
איך קרה השינוי? היום הוא כן תומך ומבין?

ולך או רורה.
אני לא "לא מתגרשת".אני כרגע בבניין עצמי, עסוקה בלהתחזק, לאהוב את עצמי, לקבל בטחון. ואז אוכל לבחון את האפשרויות באמת, ממקום של אומץ. יתכן בהחלט שאתגרש, ויתכן גם שאשאר. הרי צריך להאמין שאנשים יכולים להשתנות לא?
הוא אבא של הילד שלי וזה קשה.
את מוזמנת למחוק, נראה לי שסטינו מהנושא.

מזדהה, מאחלת לך בהצלחה בכל דרך שתלכי בה, ושתהיי מאושרת.

זיגזוגית, שלומך?

נפרדנו

אינספור פעמים תהיתי לגבי המילה שתחתום את הדף המעורבב הזה ומאוד קיוויתי שזו תהיה המילה "התארסנו"
אך מסתבר שלחיים יש תכניות משלהם והן לא מפורטות בשום דף אינטרנט.

הבחור רצה לשמוע ההחלטה ואני לא הייתי מסוגלת לומר כן. כך זה נגמר לעת עתה.
עם כל העבודה העצמית שניסיתי לעשות, התבוננות פנימית וכו' הגעתי למסקנה שהחלטה כזו, לצד הפחדים והחרדות שהיא מעלה
אמורה להיות מלווה בקורטוב של שמחה ולבוא ממקום של אהבה.
אצלי המקום הזה היה די ריק. למרות שאין לי מושג מה זאת אהבה, אני יודעת שזה לא מה שהרגשתי.
אמנם האמנתי שהכל יכול להבנות בעמל, אבל ייתכן שההבדלים בינינו היו קשים מידי לגישור.
בתקופה האחרונה הרגשתי כמו יצור מפונק וביקורתי. הבנתי שאני אוהבת הרבה דברים בו אבל לא מצליחה לאהוב אותו.
אולי זה מעיד על טיפשות ויהירות. מה לעשות, זו אני וזה לא הולך להשתנות כל כך מהר. זו אותה האני שצריכה להחליט ולהיות שלמה עם ההחלטה שלה.

קיבלתי הרבה עזרה מבאי הדף הזה ולמדתי שיש הרבה סוגים ואפשרויות לזוגיות. הרבה תלוי ברצון, ויש חלק שצריך להיות פשוט וטוב בלי תסבוכים.

אולי זה עוד לא הזמן שלנו ואולי אנחנו באמת לא מתאימים. הסיפור הזה עוד לא נחתם.
בכל אופן אני כבר לא בזוג וגם לא בזיגזוג רק בתקווה לטוב לשנינו. ביחד או לחוד.

הי...נשמע שאת בטוב, יחסית,
אין לי משו אינטילגנטי (אינטלקטואלי?:-)) לומר.
אני איתך.

וואו. את מדהימה.
בהצלחה בהמשך!

הבנתי שאני אוהבת הרבה דברים בו אבל לא מצליחה לאהוב אותו
גם לו מגיע שיאהבו אותו, טוב עשית ששיחררת אותו.
לך שיהיה רק דבש

הרבה תלוי ברצון, ויש חלק שצריך להיות פשוט וטוב בלי תסבוכים
זה נכון. מאוד. מאחלת לך אחד כזה בקרוב.
אל תהיי כל כך קשה עם עצמך:_בתקופה האחרונה הרגשתי כמו יצור מפונק וביקורתי. הבנתי שאני אוהבת הרבה דברים בו אבל לא מצליחה לאהוב אותו.
אולי זה מעיד על טיפשות ויהירות._
אני לא חושבת שמתשיהו שפטת אותו לרעה. מותר לשפוט אחרת איך נדע מה טוב מה רע ומה פרווה? אבל לא קיטלגת אותו כטוב יותר או פחות. אלא כחסר משהו שבמקרה שלך נדרש מאוד. זה הכל. באותה מידה הוא יכל להיות איש קולי מאוד מאוד ואת היית רוצה רגשני. קולי זה סקסי אבל חסר את המשהו הזה שנדרש לאחת ולאחרת לא.
אני חושבת שמה שיהיר הוא שהתרבות קובעת שזה שאת מחפשת אינטלקט הופך אותך אוטומטית לסנובית. אני יכולה לומר לך שאני מחפשת מישהו שאוכל בשר לאורחת בוקר מצידי (עזבי סיפור ארוך אבל אחרי כמה צמחונים נשבר לי ))) זה אומר שאני סנובית? עמך? מה זה אומר? רק שאני אוהבת בשר וחשוב לי ויש שההיפך. זה הכל.
שיעבור קל הניתוק.

אה ושכחתי לומר תודה. היה משפט כאן שגרם לי לחשוב, בהודעה האחרונה שלך. ולחשוב טוב (תרתי משמע). לשם שינוי.

עוקבת מאז תחילתו בעניין אחרי הדף הזה,
קראתי את ההודעה האחרונה שלך. צר לי בשבילך, זו מן הסתם תהיה תקופה לא קלה.

תני לי לנחש- עכשיו גם כל אלה שהרימו גבה על הקשר פתאום נזכרים לבוא ולומר כמה הוא באמת בחור טוב, ושאין כאלה בחוץ. נכון?
ככה, בכל אופן, זה היה אצלי.
אני זוכרת שיחה עם חברה שאמרה לי- מה את חושבת לעצמך, תגידי? מה את מחפשת? איזה משורר עם נפש מיוסרת? אין דבר כזה ואם יש אז הוא ישבור לך את הלב לרסיסים בשניות. אין כלום בחוץ, תאמיני לי. תישארי איתו, הוא טוב לך.

והוא באמת היה טוב. עדין ואוהב ואיכפתי וידעתי שהוא לעולם לא יפגע בי והוא אהב אותו. בכל ליבו ובכל מאודו.
אבל היה שם אבל.

אני לא אהבתי אותו.

אחר כך, אחרי שנפרדתי ממנו, סוף סוף יכולתי לבדוק עם עצמי למה אני לא מאפשרת לעצמי להיות בקשר של אהבה. זה לקח הרבה שנים של טיפול. כי בניגוד למה שצפריר מדבר עליו, אני מאמינה שהשאלה שקודמת לכל היא לא- למה אני לא מצליחה לאהוב אותו, אלא למה אני בוחרת להימצא עם אדם שאני לא אוהבת, ואפילו שוקלת להעביר חיים שלמים לצידו רק כי הוא נתן לי את הבטחתו לאהוב אותי לנצח.

ממה אני פוחדת. מה השדים שלי עלולים לעשות ומה מחזיק את הקרקע מתחת לרגליים שלי, ולמה יש שם מעט מאד אדמה והרבה מאד אויר תלוש.

אחרי שעניתי על כל השאלות האלו הייתי ראוייה לאהבה. של עצמי. וכמובן שאותו בחור עדיין לא היה התשובה. כי זה שאני לומדת לאהוב את עצמי משחרר אותי מהצורך להיצמד לסלעים של ביטחון ומאפשר לי להתבונן סביב באומץ, לחפש את שתאהב נפשי, עם כל הסיכון שבדבר.

ומצאתי אהבה גדולה. היא לא באה בקלות, היא היתה מלווה בהרבה פחדים- זה לא קל להרשות לעצמנו לאהוב כי זה סיכון נורא גדול. אבל הנה, יש לי בן זוג ויש לנו משפחה ואני אוהבת אותו עד מאד, גם במרחק של שנים מההתחלה. זה מקום מדהים להיות בו אחרי שכבר הגעתי למצב של ויתור מלא על האהבה בחיי, לטובת זוגיות של בטחון.

מהמקום שלי אני יכולה לומר לך שקיוויתי שזו תהיה הבחירה שלך. זה לא יפה להגיד את זה בנקודה הכי שורפת וקשה, אבל אולי זה גם מעט יחזק. אני שמחה בשבילך ומברכת על האומץ.
בעיקר כי אני יודעת כמה אומץ נדרש.


בהצלחה, מכל הלב.

רוצה לשתף אותך זיגזוגית יקרה בכך שגם אני מסכימה שבקשר נכון צריך להיות גם חלק פשוט וקל ומרגיש נכון..יש עוד חלקים כמובן אבל ברגעים הקשים אפשר להאחז במשהו הפשוט והקל הזה..
אני בזוגיות כבר זמן מה ונשואה טרייה, לפני 6 שנים בערך הכרתי בחור, הוא היה מקסים והוא אהב אותי בדיוק כמו שרציתי שיאהבו אותי, הוא היה חם ועוטף והרגשתי בטוחה לידו ונאהבת. היה לי כמעט טוב איתו אבל לא הצלחתי לאהוב אותו, ניסיתי המון זמן כי התקשיתי לוותר על האהבה הזאת שלו. הקטע המדהים הוא שכשהכרתי את בן הזוג שלי מצאתי הרבה דמיון ביניהם ועוד הרבה דברים מקסימים נוספים בו.וההבדל הוא שאת בן זוגי, אני אוהבת ומאוהבת בו ורציתי לחיות איתו יותר מכל דבר אחר. אי אפשר לאלץ אהבה בעיני, אפשר לראות מה עושה לנו טוב ולקחת אותו איתנו לנסיון הבא..

בזיגזוג,
מבורכת בעצם היותך.
כאן, אם כך, משחררת את הדמות הזו, מצדיעה מתוך הוקרת תודה וממשיכה בדרכך.

כאן, אם כך, זוכרת שאהבה לעולם עולה מפנים, מתוך האוהב/ת ואיננה קשורה בהכרח לנאהב/ת.
כלומר, בודקת בתוכך, מהי אהבה, מה נדרש לך על מנת לאהוב, ומהי ההסכמה או אי ההסכמה שבתוכך לקשר אינטימי.
זה שורש העניין, וטוב להתבהונן על הקשר האינטימי בינך ובין עצמך, בין מי שאת מאמינה שאת היא, ובין גופך.

ובמובן הזה, לא האינטלקט הוא הנושא, ואם זה ברור, הרי שעניין זה מיצה את עצמו.

מודה על הקיים, מודה לבחור הזה, ובעיקר מודה לעצמך.

תודה רבה.

<שלם>

תודה צפריר. כה יפה

הוקרת תודה
הכרת תודה. או הוקרה. לא ביחד.

פלמונית,
חן חן על הדקדוק העברי ביחס לדברי <שלם>.

מוקיר לך תודה.

צפריר.

מוקיר לך תודה.

שלום כולם.

השמש שלי מסרבת לזרוח על קשרים חדשים, לכן בפרוש השנה החדשה רציתי לבקש
מכל מי שרוצה/יכול, לחשוב עלי לרגע ולאחל לי את האיש שלי ממש בקרוב .

ואסיים בשיר שכתבה עדית פאנק ושמתמצת באופן מופלא את כל שאיפותיי שלי
ושל עוד כמה שיחגגו את ראש השנה הזה "לבד", אינשאללה בפעם האחרונה .

הימים שעוד נכונו לנו
שיהיו נכונים, שיהיו רכונים
שיהיו מעלינו כמו כפות תמרים.
ואנחנו שני המינים,
נברך עליהם,
ובין כפות ידינו
ידריכו קשתם כוכבים רחוקים
להביט בנו מתוך הלילות,
ולא נבוש להיות מוארים בימים.


והאפלה תביא תבונה אל לילותינו
ועין תהיה בנו זבת דמעות רכות של דבש בחלב,
ושבעת המינים, פי שבעה מונים
בבגרותו יבשיל ליבנו.

שנה טובה!
@}

אמן @}
שנה טובה!

שנה טובה

_הימים שעוד נכונו לנו
שיהיו נכונים._

אהבתי את השיר. תודה.

שנה טובה

חושבת עליך.
מאחלת לך שנים טובות, מלאות, שמחות ואוהבות.

עוד נכון לך האחד
המיוחד
איתו תדעי שאת רוצה לעד,
עוד נכון לך האחד
המיוחד
שאיתו תרצי יד ביד,
יד יד בשמחה,
יד ביד בעצב,
יד יד בסימני השאלה,
יד ביד בעליה וגם בירידה,
עוד נכון האחד
המיוחד
שחלקים ממנו ישתקפו בילדיכם,
ואת תעמדי תוהה ומשתוממת ,זה שלי, שלו, שלנו באמת???
עוד נכון לך האחד
המיוחד
הוא קצת מתמהמה הנחמד....

תודה רבה לכולן

ולך רומנטית וכשרונית!
הלוואי שיש בך גם איזה שמץ יכולת נבואית

קל לי להיות רומנטית, ההתנסיות שלי באהבה היו מעטות לשמחתי(?), את הראשון אהבתי מרחוק, לצערי הוא נרצח בפיגוע לפני מספר שנים, האהבה השניה שלי היתה לממזר שגם אני חולת האהבה אמרתי די, והשלישי לו נתתי את ליבי ותומתי, הוא רעי מזה 20 שנה, ועדיין האור זורח בליבי למראהו, , אני לא יכולה להגיד להתפשר כי אני לא התפשרתי על שלי למרות מלחמות העולם והמנטליות משני הצדדים.אני מאחלת לך שהציפיה שלך תהיה שווה את ההמתנה בהצלחה!!!!

בזיגזוג יקרה,

מה הסיכויים שתהיי פה, כמעט שלוש שנים אחרי...?
הגעתי אל הדף הזה "במקרה", בחיפושיי אחר סימן, או תשובה, או כל דבר אחר שיוכל לעזור לי להכריע את הכף בלבטיי הפנימיים, שכפי שכתבתי, כה דומים לאלו שהיו לך...
לאורך כל השרשור ראיתי איך שני הצדדים שבי מקבלים צורה ותוקף באמצעות המילים הרבות שנכתבו פה.
משהו בי חשב שהדף יסתיים ללא תשובה, עדיין בהחלטה של לא להחליט
משהו בי קיווה שההחלטה תהיה להתחתן
משהו בי התאכזב לגלות שיש סוף לסיפור, והוא ההחלטה לרדוף אחר האמת הפנימית, לא לוותר על החלום והפנטזיה, למצוא את שחשקה בו נפשנו באמת
את אותו אחד שאיתו פשוט יודעים, שזה בא בצורה טבעית, עם תחושת השלמות המיוחלת, ולא בוחרים בו על סמך כובד השיקולים.

באם את עוד כאן, וקוראת את מילותיי, האם תסכימי להמשיך ולשתף במחשבות ותובנות שהיו לך מאז?
האם מצאת את שחיפשת?
האם בדיעבד היית פועלת אותו הדבר?

פערים אינטלקטואליים בזוגיות

הייתי קרוב לעשור עם בן זוג קורא, חושב, לומד... תמיד ליד המיטה ו/או בשירותים יש ספר.... מדפים מדפים מלאי ספרים שכולם נקראו על ידי שנינו.... היינו מתווכים על מה שקראנו..

היום, בזוגיות טובה הרבה הרבה יותר. בן הזוג לא קורא, מאמינה בלב שלם שיש לו לקות למידה.... האיש בלי תארים, (לי יש תואר ראשון בחינוך) בלי השכלה פורמאלית, אבל אדם מדהים יודע המון, איש שיחה מצויין. אז נכון, הוא לא האדם להיכנס איתו לדיונים פילוסופיים אבל מעניין לדבר איתו.

הכי חשוב בזוגיות, לדעתי, מלבד האהבה, זה היכולת לדבר על עניינים רגשיים.
על עניינים אינטלקטואליים אפשר לדבר גם עם אנשים אחרים.
על ענייני הרגשות והחיים הזוגיים הכי חשוב שיהיה אפשר לדבר עם הבנזוג.
אני מאוד אוהב אינטלקטואליה, ואת אשתי זה לא מעניין. לא נורא. היא אישה חכמה מאוד,
אבל זה לא מעניין אותה. זכותה. לא כל אחד רוצה. וגם לא כל אחד יכול.
לפעמים אבל זה יכול להעיד על זה שיש תחושות בושה של אחד מבני הזוג בשני.
אני מכיר כמה זוגות שנראה לי שאחד מבני הזוג קצת מתבייש בשני על זה שהוא
לא מספיק ידען או מתעניין בספרות או רהוט, או אני לא יודע.
לי זה תמיד מרגיש מאוד מביך לראות את זה, ובדרך כלל אני חושב שדווקא
האדם השני הוא היותר חכם (חכמה -- לאו דווקא אינטלקטואליה)

הכרתי אשה. חייכנית. טובת לב. נראית טוב. אני אוהב להביט בה. אני אוהב להריח אותה. אני אוהב לגעת בה. אני אוהב מאוד את המגע שלה. עוד לא היה לי סקס כל כך טוב כמו איתה. אנחנו כבר חצי שנה יחד, ועוד לא היה לה כאב ראש.היא אוהבת מה שאני אוהב, וכמה שאני אוהב. כל ערב חגיגה. היא אמרה לי שכשאני מחבק אותה, אז היא מרגישה שמתהפכת לה הבטן. היא אמרה לי עוד דברים שנעים לשמוע ושנעים לדעת שככה מרגישים איתך. כל היום אני חושב רק על איך יהיה כשבערב אפגוש אותה, אסתכל עליה אלטף את שיערה, אחבק אותה, ועל החגיגה שמצפה לי כשנהיה ביחד במיטה. אבל דבר אחד מתחיל להעיק עלי יותר ויותר. אין לנו על מה לדבר. זאת אומרת אנחנו מדברים, אבל רק על הא ועל דא. היא סיימה בית ספר, אבל אני לא יודע איך בדיוק. היא לא מתעניינת בכלום, לא יודעת כלום, חוץ ממה שנכתב בשיר ישנן בנות. סליחה מעיתון לאשה, אבל זה כל עולמה התרבותי. רק שטויות והבלים.
בהתחלה כשהתלהבתי, לא כל כך שמתי לב. אולי האהבה וההתלהבות הסתירו את זה. היא לא קוראת. אני לא יכול לדבר איתה על ספר שקראתי. נורא קשה. אף פעם לא היה לי משעמם לגעת בה, אבל היה לי נורא קשה שלא יכולתי לדבר. ועם חברים?, שני עולמות. לא ידעתי מה לעשות. נאלצתי לחתוך. אבל הכי קשה, איך נפרדים כשאני כל כך נמשך אליה. אני יודע איזה צער זה גורם גם לה. גם לא היה לי "הסבר" לפרידה. לא יכולתי להעליב אותה ולהגיד לה שהיא שיטחית ובורה.
גם עכשו אני רוצה לפגוש אותה, לחבק אותה ללטף אותה, לנשק אותה. כל נשיקה איתה מזכירה לי את טעם הנשיקה הראשונה. לא הנשיקה הראשונה איתה, הנשיקה הראשונה של חיי, הטעם המשכר של הדבר החדש והמאלף של נשיקות ראשונות. היא כבר לא ילדה, היא כבר אחרי לידה, שתי לידות. ובכל זאת המגע בגוף שלה מעורר בי תשוקה כמו שהיה לי במגע נעורים עם גוף נערי חטוב ומוצק.
הריחוק ממנה קשה לי. אבל אני יודע, שאם אמשיך איתה, הפערים בינינו יבלעו אותי ואותה, ובסוף נגמור בצורה לא יפה.
קשה. לא מספיק לי על עניינים אינטלקטואליים אפשר לדבר גם עם אנשים אחרים.

פלוני, מאוד מבינה את הדילמה. גם אני נשברת כש'אין על מה לדבר', גם אם הבן אדם מקסים.
כשאני לא מצליחה להגיע יותר לעומק - אני לא מסוגלת להיות שם.
וזה גם ברמה האינטלקטואלית, אבל גם הרבה ברמה הרגשית וברמת המודעות העצמית, שחשובה לי לא פחות ואולי אפילו יותר מידע אינטלקטואלי.

ודרך אגב, אם תחליט להיפרד ממנה, אשמח להכיר.
תקבל את כל החבילה: גם מעמיקה מחשבתית, גם אינטליגנטית רגשית, וגם מאוד אוהבת מגע וסקס ו ה ר ב ה....
אה, וגם נראית לא רע...
(זאת הצעה רצינית. המייל שלי בדף הבית)

פלוני, פעם (לפני שהכרתי את בעלי) התלבטויות מהסוג הזה.
מצאתי את עצמי נמשכת לטיפוסים, נו, איך נקרא להם, קצת ..... ערסים? אבל יותר גרוע.
כן, הסקס היה מדהים, כן, היה אחד שממש שבה את ליבי, אבל.........
בשביל מערכת יחסים ארוכת טווח, נישואים, הקמת משפחה - בוא נגיד שהייתי משתגעת אם לא הייתי יכולה לדבר על עניינים רגשיים, על הגשמה עצמית, על דברים שחשובים לי....

סקס ומגע זה נורא חשוב אבל זה לא עומד לבד.
כמו אהבה.
צריך עוד כמה דברים חוץ מסקס ואהבה כדי להצליח בקשר.
יש דברים שאפשר לייצר, אבל התאמה אינטלקטואלית זה לא אחד מהם.

הייתי במערכת יחסים כזו במשך שנתים וחצי. היא הייתה נהדרת, בדרכה.
אבל היום, כשאני חיה עם גבר שאין בינינו פער כזה, אני מבינה מה זה להיות עם מישהו שבאמת מסוגל להבין אותי, שאני לא מורכבת מדי בשבילו.

זה לא עניין של הכלה רגשית, או לא רק, אלא של יכולת שכלית. וזה עניין של יחסים בין שווים. יחסים בין שווים הם מתגמלים הרבה-הרבה יותר ממה שאפשר בכלל להעלות על הדעת.
כי אתה לא צריך להוריד ולרדד את עצמך כדי שהצד השני יוכל לקבל ולתפוס ולהבין את מה שאתה אומר.

ועוד משהו: שיחות הן גשר בין בני הזוג. ככל שהן עמוקות ורחבות יותר, כך הגשר הזה יציב יותר.

ועוד משהו: שיחות הן גשר בין בני הזוג. ככל שהן עמוקות ורחבות יותר, כך הגשר הזה יציב יותר.
משפט פגז! גריינתי.
אגב, זה נכון לא רק לבני זוג. רומנים חשאיים, למשל בעבודה, מתפתחים מ"שיחות נפש" עמוקות.

הי במצב דומה...

אני בסביבה סמלי להיכנס לכאן ערב ט"ו באב...
אנסה לסכם את תובנותיי עד כמה שהן ברורות לי עצמי.
ראשית, אני בטוחה שההחלטה לא להמשיך את הקשר היתה נכונה. זה היה קשה, קורע, פוצע אבל הכרחי. הגעתי למצב שהתביישתי להסתובב עם הבחור
ומבחינתי זה היה קו אדום.
היום אני נשואה לאדם שיש לי איתו קשר אינטלקטואלי ורגשי עמוק ואני נהנת מיכולת ההכלה, השיחה, ההבנה ההתפתחות ההדדית וכו'..
אני טיפוס מילולי, אז העובדה שהוא גם מבין אותי מצוין וגם מסוגל לדייק את זה במילים משמעותית בשבילי.
אבל מבחינת כל הקטע של - ללכת אחרי הפנטזיה ועם זה שאיתו פשוט יודעים, אני חייבת להיות כנה ולהודות שזו לא ההרגשה שליוותה אותי בקשר שהוביל לנישואין.
כלומר, כן הרגשתי שזה שונה מכל קשר אחר, שנעים לי ומעניין לי ואני לא צריכה להתייפיף או להתחזות, הרגשתי תחושת בית. אבל היו גם חריקות, ודמותו לא הייתה הפנטזיה במלואה.
חסרה לי הגבריות היודעת-כל של הבחור שבשלו נפתח הדף הזה, חסרו לי ביטחון עצמי והתנהלות פיזית מסויימת, אבל הסך הכל היה טוב מכדי לוותר עליו.
אז מה אומר לך יקירתי - טוב לי. בעלי יקר לי וחווית החיים איתו היא שלמה וגם מאתגרת ודורשת עבודה (הביקורתיות שלי לא התחילה ונגמרה לפני שלוש שנים ).
יש רגעים קטנים שבהם אני מתגעגעת להנדימן הסלעי ההוא, אבל אני בטוחה לגמרי שהוא לא היה שלי.
ועוד דבר קטן - משהו שכל הזמן אמרתי לעצמי אז - "איך יכול להיות שהוא אדם כל כך טוב, ואני לא רוצה אותו?" ובכן, זה יכול להיות, אני קיבלתי את הטוב שהיה שמור לי, ומקווה שהוא ימצא את שלו.
אני מאחלת לך (ולכל המתלבטים) ט"ו באב שמח, שמחה פנימית, קבלה עצמית וזוגיות אוהבת.

הי בזיגזוג ומזל טוב לרגל נישואיך. כיף שבאת לסגור פה מעגל. המון פעמים דפים ננטשים באמצע ונשארים עם סוף פתוח....
קראתי את תחילת הדיון שהתרחש כאן לפני שלוש שנים, ושמתי לב, שמה שמקשר בין כל הנשים שמרוצות מבחירת בן זוגן, הוא לא אם הוא דומה להן או הפוך להן, ולא אם יש לו תכונות נשיות או גבריות ולא אם הוא אינטלקטואל או לא, אלא אם הוא חבר מלא לחיים או לא. אם נוסף לזה שהוא מאהב אז גם הוא האדם שאיתו התיקשורת זורמת הכי בקלות. לצערי קראתי כאן, וגם ראיתי בחיים, איך זה נראה כשהתקשורת לא זורמת בקלילות, ואלו פשוט ייסור נפש איומים. כלא בתוך ביתך שלך.
אנחנו חיים כרגע הרחק מישראל, הרחק מהמשפחה המורחבת, שלעיתים קרובות "מעגלת פינות" אם דברים חורקים במשפחה הגרעינית, ורוב הזוגות שאנחנו בקשר איתם נמצאים באותו מצב כמונו. לכולם ילדים קטנים ועומס החיים גדול מאוד. מדהים ומהנה לראות הרבה סוגים שונים של זוגייויות, כל זוגיות יחודית לחלוטין ולא דומה לאחרת, ובכל זאת בכולן אני רואה חברות אמיצה, פירגון לבן הזוג, תיקשורת זורמת בקלות, מעט ריבים. זה, כמו שמישהי אמרה כאן, נס. פשוט נס. הנס הוא איך כל אחת מחברותי (וכמובן גם אני!) הצליחה להגיע בדיוק, אבל בדיוק, אל הגבר המתאים לה. וגם נס איך יכולה להיות חברות כל כך אמיצה בין גבר לאישה.
אני לא יכולה שלא לראות כאן איזושהי הכוונה אלוהית, ממש.
ואם את אומרת שטו באב היום, אז לחיי האהבה ומזווג הזיווגים, שהוא פשוט גאון!

הנס הוא איך כל אחת מחברותי (וכמובן גם אני!) הצליחה להגיע בדיוק, אבל בדיוק, אל הגבר המתאים לה.

אום אל קיצקיצ, אולי אני צריכה גם להיות חברה שלך? אולי זה המתכון למצוא את הגבר המתאים?

שלום לך בזגזוג
כמה התרגשתי לראות שאת אכן בסביבה.
אני מודה לך מקרב ליבי על שגוללת את סיפורך, בליווי התחושות (כלפי פנים וחוץ) לאורך השרשור הזה...

לגבי מה שכתבת,
_ראשית, אני בטוחה שההחלטה לא להמשיך את הקשר היתה נכונה. זה היה קשה, קורע, פוצע אבל הכרחי. הגעתי למצב שהתביישתי להסתובב עם הבחור
ומבחינתי זה היה קו אדום._
אני לא מרגישה ולא חושבת שאי פעם ארגיש שאני מתביישת להסתובב עם הבחור. ההיפך הוא הנכון, אני מציגה אותו בגאווה לחבריי, משפחתי ושאר האנשים החשובים בחיי.


_כלומר, כן הרגשתי שזה שונה מכל קשר אחר, שנעים לי ומעניין לי ואני לא צריכה להתייפיף או להתחזות, הרגשתי תחושת בית. אבל היו גם חריקות, ודמותו לא הייתה הפנטזיה במלואה.
חסרה לי הגבריות היודעת-כל של הבחור שבשלו נפתח הדף הזה, חסרו לי ביטחון עצמי והתנהלות פיזית מסויימת, אבל הסך הכל היה טוב מכדי לוותר עליו._
זה כבר יותר דומה לאיך שאני מרגישה עם הבחור

בכל אופן, הבחירה כבר לא כל כך בידי, כי בניגוד אליכם, אצלינו הדברים הפכו להיות גלויים לחלוטין רק עכשיו, אחרי קרוב לשלושה חודשים של קשר, כלומר שהוא הבין שמה שהכי מפריע לי זה פער אינטלקטואלי (ואני לא מדוברת על תחומי עניין או נושאי שיחה, ואפילו לא על חוכמת חיים, אלא פשוט על רמת חשיבה, מהירות תפיסה, יכולת העמקה והפנמה).
אז את כתבת שהבחור יודע מה מפריע לך ועדיין מוכן ורוצה להיות איתך. פה אין זה כך. הוא לא כל כך יכול ורוצה להיות במקום שבו הוא מרגיש לא מספיק טוב, שתמיד יהיה חסר לי משהו שאין בו ושגם לא כל כך תלוי בו ו/או במאמציו. ובנוסף לכך, הוא "זכה" להיות עם בחורה שלא מסוגלת להסתיר את אכזבתה בכל פעם שיש לחיסרון הזה איזשהו ביטוי ביומיום (כן כן, ביקורתיות שנראה שאיני מצליחה להיפטר ממנה, ואפילו לא מצליחה לעדן אותה...)
אז עכשיו, יומיים לאחר שהכל דובר באופן גלוי ופתוח, הוא מנסה לברר עם עצמו אם להישאר או ללכת. אם הייתי במקומו הייתי בורחת כמה שיותר מהר וכמה שיותר רחוק. החיים לימדו אותי שלפעמים אהבה זה לא מספיק...

למי שתהה, בסוף הוא לא נשאר...

במובן מסוים אני חושבת שטוב לשניכם לא להיות במקום שבו יש ענן "לא מספיק" שמרחף מעליכם. ואם זאת ברור לי שלא קל.
מאחלת לך המון טוב ומציאת האיש המתאים.

במצב דומה - אני נוטה להסכים עם פלוני אלמונית למרות שאני בדילמה קיימת גם כרגע..

גם אני הכרתי לא מעט שהיה פער כזה והייתי בטוחה שלא אסכים לזוגיות כזו ואכן חתכתי.
אבל בימים האחרונים הכרתי בחור, מקסים, נדיר באינטליגנציה הרגשית שלו, ברגישות שחשובה לי לפחות כמו חכמה ולצערי נדירה יותר אצל גברים, מושך אותי מאווד ועוד. לא רגישות שלחכמת חיים, זויכולת מופלאה להבין דקויות ולהושיט יד ולומר את הדברים הנכונים (לא שמאלציים, אמיתיים), אינטלגינציה רשית נדירה באמת ומהירה ובלתי אמצעית מאוד, בלי מילים כמעט.

הוא יודע לנתח מצבים בצורה מעמיקה, דעתן, איש שיחה אבל חסר שם לא אינטלקט, אלא שהוא פשוט חכם פחות מאלו שיצאתי איתם בעבר.מבחינתי חכמה משולה לכח. לבטחון. לצמיחה. להנאה אינסופית. פינג פונג עם גבר מאוד מאוד חכם, מעניק לי ויטליות. גבר חכם מעביר אותי על דעתי, גורם לי לפרוח, לאתגר את עצמי, מפרה אותי.
הוא הבחור - מעניק משהו אחר, מעניק מקום רך ושלווה והוקרה על הרגישות המופלאה והליטוף האינסופי לנשמה. תחושה נדירה של הבנה מעבר למילים. תחושה שלהיות איתו יעניק הרבה שקט והרבה רוך והתענגות לקשר מהיותו מבין ומוביל ויודע איך להתנהל רגשית. משהו שהיה בעייתי עם כל הגברים שהכרתי, כולם סוג של גאונים מאוד בתחומם, שאפתנים, יציבים אבל נכים רגשית.

אז הנה דילמה שלא חשבתי שאתקל בה. ואני לא ילדונת, רוצה להינשא ולהביא ילדים (צ'יק צ'ק). לא יודעת מה לעשות.

גם אני לא ילדונת (אוטוטו 30 בע"ה )
ואני בטוחה שמנקודת מבטך זה מרגיש כמו דילמה ענקית.
מנקודת הראות שלי הייתי כנאה הולכת על מה שאת מתארת.
אצלי גם כן הייתה לבחור אינטיליגנציה רגשית שפיצתה על ה"לא מספיק" בתחום השכלי, אבל לא בצורה נדירה ומושלמת כמו שאת מתארת. גם בהתנהלות הרגשית היו לנו קצת קשיים.
ומהבחינה השכלית, הבחור שלי שלעבר היה מסוגל להעמיק ברמה בינונית, כך גם יכולת הניתוח, חדות המחשבה וכן הלאה. ועם זה הרגשתי שאני לא יכולה להשלים.
ממה שאת מתארת נראה שזה לא המצב. אני מבינה ממה שכתבת שהוא כן חכם, אך פחות מאחרים שיצאת איתם. אבל אם ביחס לעצמו ו/או אלייך הוא ברמה מספקת, פלוס היתרון הענק והנדיר שציינת (התחושה הזו של חום וביטחון שהוא מעניק לך כלל לא קלים למציאה, את וודאי יודעת זאת כמוני), אז מבחוץ הכיוון נראה לי די ברור, לא...?

קראתי את הדף (לא את הכל) והרגשתי צורך לתרום קצת מהידע שאני צברתי אחרי שנים רבות (מאד) של קשר עם האחת, היחידה והאהובה שלי.
אני יכול לומר שלדעתי לפחות פערים בין בני הזוג, במישור האינטלקטואלי, המיני, ההישגי וכדומה הם מחוייבי המציאות כי אנחנו (היא ואני) לא אותו דבר.
ההבדלים לא נובעים רק מזה שאני איש והיא אישה אלא בגלל שגם היינו שונים כאשר הכרנו וגם כי במהלך החיים המשותפים אנחנו משתנים ומתפתחים.
זה נכון למרות שאנחנו חווים לכאורה את אותן החוויות (למשל הולדת הילדים) היא חוויה שונה מאד לאמא ולאבא.

אני חושב שסוד הקשר הוא שאם יש אהבה וחברות אמיתית אז אפשר לעזור לחבר/ה להתפתח ולצמוח וכשיש אהבה ורצון לתת (לא מקורבניות אלא מאהבה) אז אין הנאה גדולה מזאת.

לכן, לדעתי המפתח לזוגיות לא נעוץ בפרטים הטכניים של בן/בת הזוג כמו הרמה האינטלקטואלית שלו אלא בדברים מאד מאד בסיסיים כמו אמירת אמת והיכולת לסמוך ולבטוח באדם או שהוא בעקרון אדם טוב.

לדעתי, סוד ההצלחה בקשר זוגי הוא הרצון עליו נאמר שאין דבר העומד בפני הרצון ובמקרה הזה, הרצון להיות ביחד.
התובנה האישית פנימית שביחד זה יותר טוב לי ויותר נכון לי ומכאן זה מה שאני רוצה היא הסוד.
הרי בחיים אנחנו עושים הרבה דברים שהם לא בהכרח קלים אבל אנחנו עושים אותם כי אנחנו רוצים בהם.
אם אנחנו לא רוצים אז בדרך כלל מוצאים סיבות ללמה לא.

כל אחד חכם בתחומים שלו, מה שגארדנר מגדיר ריבוי אינטלגנציות.
רק שחינכו אותנו בבית הספר להעריך רק אנשים שטובים בשני סוגי אינטלגנציות : מילולית וכמותית.
אני נשואה לגבר ששונה ממני מאוד, בכל התחומים, לא חושבת שיש לנו משהו משותף.
דעות, אמונות, סוגי אינטלגנציות, תחומי עניין.
בכל זאת הוא החבר הכי טוב שלי, יודע עליי כמעט הכל.
יש תקופות טובות יותר כשאני זוכרת את הנ"ל ותקופות טובות פחות כשאני מסתכלת חיצונית על מה שחינכו אותנו להעריך. זו בעיקר עבודה שלי על עצמי.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

דגנית בר כבר דיברה על זה למעלה ו-אבישג, אני אשאל גם אותך כי מאוד התחברתי למילים שכתבת: האם קיבלת ביקורת מהסביבה לגבי הבחירה בבן זוג הזה? (אצלי יש ביקורת מדי פעם, בעיקר כי הקשר עדיין די חדש).
קורה לי הרבה שאני מנסה להבין את דרך החשיבה שלו ואת אורח החיים שלו, ולא מבינה, וזה ממש מתסכל אותי. זה קיים גם בכיוון ההפוך, שהוא לא מבין את דרך החשיבה שלי. ולפעמים יש גם ביקורת אחד על השני, גם אם בו בזמן אנחנו לומדים המון בגלל השוני הגדול ומודעים לזה. אבישג, זה קורה גם אצלכם? יש לך הצעות להתמודדות?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום
קראתי את כל הדף והתגובות לאורך השנים...
לפני מספר חודשים הייתי בבעיה דומה. הבחור אמנם בעל אינטליגנציה רגשית גבוהה, ויש התאמה רגשית טובה, אבל היה פער מילולי או אינטלקטואלי כלשהו, גם במנטליות.
נפרדנו. הוא הרגיש בחוסר הביטחון שלי בקשר. לאחר מכן נפגשנו מספר פעמים, חלקן ביוזמתי, כי התגעגעתי מאד. ואף אחד אחר שפגשתי בדרך לא היה מספיק עבורי, כמו אותו אחד. במהלך אותן פעמים כל פעם היה טוב יותר ויותר. בעבר היה לי קשר שהיה בו חיבור אינטלקטואלי מצוין, אבל חסרה בו המשיכה הפיזית העזה. ונפרדנו בגלל חסרונה. אני תוהה אם באמת אפשר למצא הכל בבנאדם אחד....גם משיכה פיזית, גם אינטלקטואלית. גם רגשית (שלא יתלונן בלילה שאני לא נותנת לו לישון בגלל שאני בצירי לידה). אם אני חייבת, אז אני בוחרת בהתאמה הפיזית והרגשית על פני האינטלקטואלית. אני מרגישה שזה משהו שיכול להיבנות. הבחור אינו צרכן מידע כמוני, אבל נהנה להקשיב למידע שגיליתי. גם אפשר ללכת איתו להצגות, ולהנות עם חברים ובטיולים. היום, חודשים ספורים לאחר הפרידה, אנחנו עדיין בנפרד. ביקשתי שיחשוב בשנית. אני מרגישה שיש בינינו קשר חזק, ויש סיכוי טוב שהוא יחזור (אם כי לא בונה על זה כמובן).

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אוף.
איך הכרת כל כך טוב את הסיפור שלי ופרסמת אותו פה 5 שנים לפני שהוא התרחש?

איך על כל שאלה, תהייה או דילמה שאי פעם נקרתה בחיי כבר נפתח דף בבאופן.

מלא פנינים הדף הזה. תודה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מרגישה אותו הדבר....וכבר מרוב דעות התבלבלתי...הוא לא בלחץ...אז בינתיים נמשיך לצאת ונראה מה יהיה

_כל אחד חכם בתחומים שלו, מה שגארדנר מגדיר ריבוי אינטלגנציות.
רק שחינכו אותנו בבית הספר להעריך רק אנשים שטובים בשני סוגי אינטלגנציות : מילולית וכמותית.
אני נשואה לגבר ששונה ממני מאוד, בכל התחומים, לא חושבת שיש לנו משהו משותף.
דעות, אמונות, סוגי אינטלגנציות, תחומי עניין.
בכל זאת הוא החבר הכי טוב שלי, יודע עליי כמעט הכל.
יש תקופות טובות יותר כשאני זוכרת את הנ"ל ותקופות טובות פחות כשאני מסתכלת חיצונית על מה שחינכו אותנו להעריך. זו בעיקר עבודה שלי על עצמי._

וואו אבישג, תיארת אחד לאחד את הסיפור שלי ושל בעלי.(-:

קראתי עכשיו בערך חצי מהדף. אני מתחבטת בבעיה מאוד דומה לזו שהעלתה פותחת הדף כבר כמה זמן, דיברתי על זה קצת בדף ביד רכה.
התחושה שלי שבן זוגי "לא לרמה שלי" (בכוונה משתמשת בניסוח מוקצן ומתנשא כדי להבהיר) מאוד מציקה לי לפעמים, ולפעמים בכלל לא. קשה לי לרדת לשורש העניין ולהבין אם מדובר באיזו חרדה שלי שלא קשורה בעצם לנושא הזה אלא רק "יושבת" עליו או שבאמת יש כאן משהו שיהווה בעיה בעתיד ושמשאיר אותי לא מסופקת. יש לי היסטוריה של חרדה במערכות יחסים, כל פעם בצורה קצת שונה וטריגרים אחרים, אז קשה לי לדעת "מה האמת". אפילו קראתי על כך שיש הפרעה כזו שנקראת ROCD. זה בעצם OCD שמתבטא בהתעסקות אובססיבית במגרעות של בן או בת הזוג ובהתייסרות בשאלה אם הוא מספיק טוב או ראוי בשבילי. אני מבינה את כל זה ואפילו מרגישה שזה תקף לגבי אבל מצד שני, נדמה לי שבאופן "אובייקטיבי" בכל זאת יש בעיה.
בן זוגי הוא אדם מאוד אוהב, פתוח, מקסים, אמין והוא דווקא כן מתעניין בתרבות ואמנות ואוהב לראות סרטים "כבדים", לשמוע מוסיקה וללכת לתערוכות. אבל משהו בהבנה שלו של דקויות או עולם הדימויים שלו לפעמים קצת מאכזב אותי. כמו כן הוא לא כל כך רוצה או מסוגל לנהל שיחה על הדברים האלה.
לגבי מין "הוכחות" לכך שהוא לא בעל חשיבה מאוד מעמיקה, אני יכולה לתת דוגמה מלפני כמה ימים. אני די מקווה שתגידו לי שאני ממש טיפשה שאני כל כך שיפוטית...: שנינו חולים כרגע ופתאום הוא אומר לי "אני לא מבין, אם יש אלוהים אז למה הוא ברא דברים כמו מלחמות ומחלות?" וזה פשוט נשמע לי כל כך אידיוטי ותמים, כמו שאלה של ילד בן 10, בלי שום הבנה או עומק או רקע של תהליכי חשיבה קצת עמוקים יותר... אולי הוא התכוון יותר למשהו כמו "איך אנשים דתים מצדיקים את קיומן של מחלות ומלחמות". אני חושבת ומקווה שלזה הוא התכוון. אם כי גם זו כבר שאלה חבוטה בעיניי. אבל היה לי ממש קשה לשמוע את זה, ממש התביישתי בו באותו רגע והרגשתי שמה אני עושה איתו בכלל. אותו דבר קורה לי כשהוא מספר בדיחות לא מצחיקות (שלרוב הן פשוט לא ברורות) או כשהוא לא מבין בדיחה או לא מכיר איזו פיסת מידע שנראית לי ממש בסיסית. כמו לדוגמה שהוא לא ידע על ציפור הדודו (!!). ויש לי עוד דוגמאות. לזכותו ייאמר שיש לו זיכרון די גרוע. או סלקטיבי לדברים שמעניינים אותו שהם במהותם לרוב טכניים יותר.
בכל אופן אני מאוד מזדהה עם מה שכתבה פותחת הדף, התחושות סביב זה של חרדה ובושה, הלבטים, הפחד ממה יחשבו אחרים עליו ועלי כזוג... אני באה ממשפחה די אינטלקטואלית ותמיד מפחדת שהם "יקלטו" שבעצם הוא לא מתאים.

זה בא לי בגלים ןבהחלט לפעמים אני מרגישה נהדר, מאוהבת ומאושרת, מצפה לרגע שנתחתן ונביא ילדים וכל הלבטים האלה נראים לי רחוקים וטיפשיים. ואז פתאום זה נוחת עלי, כמו עכשיו, ואני תוהה אם כל הטוב שהרגשתי בפעם הראשונה בחיי הוא לא סתם אשלייה, התאהבות, נובע מכך שלא ראיתי דברים מסויימים שבעצם מפריעים...

מה עושים עם זה? תמיד התקשיתי להרגיש שלמה בזוגיות ואני כבר אחרי גיל שלושים, ממש לא מתאים לי עכשיו לזרוק הכל ולחפש מישהו אחר וגם יש המון דברים אחרים שכן טובים בקשר הזה... נורא רוצה למצוא דרך להשלים עם זה ולקבל אותו כמו שהוא. מאוד קשה לי המחשבה שאולי שתי האופציות היחידות הן פרידה או חיים ללא סיפוק של צרכים חשובים שלי...
מאוד סובלת מזה ואשמח לתגובות.

בלי לדון בשאלה מהי זוגיות, מה מטרת הנישואין, החיים המשותפים וכו' - קשה לתת תשובה כנה ומעמיקה על הסוגיות שעולות פה. לי נראה שמטרת הנישואין, החיים ביחד, היא שותפות - ואם זו לא קיימת, אזי הכל פרווה. ואילו שותפות, כלומר החתירה למטרה מוגדרת, אינה מחייבת מנת משכל זהה, התאמה רגשית וכדומה.
אני מציע לכותבות פה לקרוא את הפרק "איילה ברקעו של נוף" ו"הפתרון של אולמדו" בספרו של אורטגה אי גאסט "מסות על אהבה". שני הפרקים מחזיקים 14 עמודים סה"כ ומתמודדים עם סוגיה דומה. אי גאסט מספר על סיפור התאהבותו של קפטן נלסון, חצי-אל בקרב יושבי היבשת האירופית של סוף המאה ה-18 (בעקבות נצחונו על הצי של בונפארטה), בליידי המילטון, יפיפייה שאין שנייה לה, אולם קלת-דעת, רחוקה מכל עיסוק רוחני כלשהו, גברת שבשבילה התרבות הינה תכשיט יפה או שעשוע חברתי בכדי למשוך את עיני הגברים אליה - הלכה למעשה היא הייתה אנדרטה של התקופה. אולם, לא רק קפטן נלסון התאהב בליידי, אלא גם השגריר המילטון. "היינו שמחים להכיר את האדון הזה, היינו רוצים להימנות עם ידידיו, לקחת עימו דברים. שהרי המילטון היה איש-העולם. אספן [עתיקות] גדול וספקן גדול. הספקן הוא האיש שחייו הם המלאים, העשירים ביותר". מכל מקום, שני הגברים הללו, נלסון והמילטון, היו הפכים גמורים, אולם אנשים "מלאים". "נלסון והמילטון, שני הטיפוסים המנוגדים ביותר שאפשר להעלות על הדעת, התאהבו באותה הגברת, היא ליידי המילטון... הם נכנעו לקסמה". אי גאסט מרחיב בתיאוריו על הליידי, שהייתה חברת כל כשרון או חינוך מעודן, שחייה היו קלישאה, ו"החיים היו לדידה לבישת שמלות ופשיטתן". הוא מסביר שהיא לא הייתה "מופלאה", טיעון מטאפיסי שהועלה בכדי להסביר את ההתאהבות "חסרת הראציונליות" של שני האנשים המרשימים ביותר באירופה של התקופה, ומסביר את הקושי הכרוך בנתינת תשובה קולעת לשאלה: מדוע הם התאהבו ב"איילה ברקעו של נוף". אי גאסט מסביר שזה לא היופי שלה, או יצר מיני וכו' - שכן ברור ששני גברים אלו יכלו בקלות ל"השיג" נשים רבות. אי גאסט מספר על ניסיונו לפתור את "החידה" ועל הדרך בה הגיע לפתרון שניתן לו ע"י אולמדו שאמר: "ראיתי זה עתה את מאמרך על ליידי המילטון - סח אולמדו - שרטטת יפה את המבנה המהותי, את הסטרוקטורה, של המקרה: אבל עכשיו באה פתרונה של הבעיה". ואולמדו ממשיך: "הוא הדין בחידה שלך. נלסון והמילטון, שני גברים שטבעיהם מנוגדים אך שניהם אנשי-מעלה לכל דבר, מתאהבים באותה האישה, שאינה אלא - על פי החן שבה והעדר הדעת שבה כאחד - מעין איילה. זאת הבעיה, לדבריך".

את הדברים שאי גאסט כותב בעמודים הבאים קראתי עשרות פעמים. חבל לי לקלקל את הכתיבה הנאה היורדת לשורש "הבעיה".
אני מביא את הדברים הללו כי אני חושב שחלק גדול מאוד מהסוגיות שהועלו פה מקבלות תשובה טובה באותם עמודים.
קריאה מהנה.

תודה לך פלוני על תשובתך הספרותית:) אנסה למצוא את הטקסט ולקרוא אותו, זה נשמע מעניין.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יצירתית היי.
יש ביניכם פער אינטלקטואלי. הבשורות הרעות הן שזה מפריע לך ואת צריכה לקבל את זה שזה מפריע לך (כי את לא, את נאבקת בזה).
הבשורות הטובות הן שממה שהבנתי ככל שחולף הזמן האינטלקט הופך חשוב פחות והיכולת לחיות יחד בתקשורת טובה - חשוב יותר.
אמרה לי אישה נשואה שאחרי כמה שנים יחד פלוס ילדים ומשכנתא לא יושבים בסוף היום ומדברים על פוליטיקה, לא מבלים יחד ומדברים על שאלות קיומיות.
נכון שזה בא לך ברגעים קטנים דווקא ואני מבינה מה את אומרת, גם לי זה מאוד חשוב ומחייה - האינטלקט הזה, היכולת לראות דברים בצורה שונה וייחודית אפילו, והיכולת לנהל שיחות עומק.
אני החלטתי שה משהו שמאוד חשוב לי אבל לא רק ובשלב מסויים הרפיתי מהרצון לחפש בעיקר את זה או להתמרמר כשזה לא שם. העדפתי גבר אמין,יציר ומשקיען ופחות אינטלקטואל מאחד שהוא כזה אבל למשל לא עומד במילה שלו ונוטה לדחות דברים (סתם דוגמא).
כי אם היה מושלם אז לא היינו מדברות כאן
כשהעמדתי כמה דברים אחד מול השני הבנתי שאינטלקט חשו בלי מאוד אבל יש דברים שיותר.

אבל זה עניין של החלטה וההחלטה צריכה להיות שלך. אני לא חושבת שאי פעם תהיי מסופקת מזה או תחיי עם זה בשלום אם לא תגיעי להחלטה שזה מה שזה וזה בסדר ובסדר זה בסדר לגמרי גם מול המשפחה, וחברים ומולך ברגעים הקטנים. או שזה לא בסדר ותחתכי.
דבר נוסף - לא כל הקשרים נועדו לספק את הכל בתוכנו. יש קשרים ברי מזל שמספקים גם את ההבנה שאת מדברת עליה עד לרמות הקטנות וגם שיתופיות גבוהה ואינטימיות עמוקה ויש קשרים שיש בהם אינטימיות גבוהה והתאמה מנטלית ותקשורת מעולה אבל חסרים מרכיב של עניין כל כך גבוה שאותו מוצאים במקומות אחרים, או חסרים שיחות נפש עמוקות כי הגבר מאוד לא כזה והוא מקסים וחכם והכל אבל פשוט לא - ומוצאים את זה במקומות אחרים.

זה לא מתאים לכולן וייתכן שאצלך בגלל שאת מגיעה מבית אינטלקטואלי מאוד יהיה לך קשה להשתחרר מזה.

בכל מקרה לחיות לצד בן זוג כשיש חוסר הערכה בסיסי לצורת החשיבה שלו זה לא מתכון לזוגיות טובה. את צריכה או לקבל את זה או להרפות.

בהצלחה

הי יצירתית,

ראשית, אני חושבת שאת מעלה שני נושאים שונים, שכל אחד מהם ראוי להרהור וחקירה בפני עצמו.

• איך את מרגישה. האם יש לך חוסר מהותי בזוגיות.
• מה את חושבת ש אחרים חושבים, על בנזוגך, ועל הזוגיות שלכם, ואיך זה משפיע עליך.

בעיני, השאלה הראשונה נורא חשובה. והשניה ממש פחות, אפילו זניחה. אבל זו אני בלבד. נכון יהיה שאת תבדקי את שתי השאלות, וכמה הן חשובות לך.

אפשר לחשוב על זוגיות כמסע משותף בנוף, שהוא המיזוג או האיחוד של הנופים הפנימיים האישיים של שנינו. לכל אחד יש את הפסגות והתהומות שלו. אם מניחים את שני ציורי הנוף אחד על השני, סביר שהם לא יחפפו, לא ממש ובדיוק. לא תמיד הפסגות שלו יהיו במקום של הפסגות שלי. ולהיפך. זה יכול להיות חסרון, כאשר המסלולים מתרחקים ואולי קשה לראות ולשמוע אחד את השני. אבל זה גם יתרון, הרבה יתרונות בעצם. כשאני למטה, אולי הוא למעלה ויכול להרים אותי. ולהיפך. והעיקר, בעיני, הנוף נהיה הרבה יותר מגוון , עשיר ומרתק. בשבילי - זה העיקר. חיים עשירים. נכון - יותר אתגרי. אבל יכול להיות שווה לגמרי את האתגר.

וקצת אוף טופיק - סרטון שמלבד זה שהוא מדהים, הוא מעלה שאלות של אמת ואשליה. (בהחלט הרבה פחות חשובות . )

תודה לכן נוודית ופלוני אלמונית. העליתן נקודות חשובות. אני מסכימה עם מה שכתבתן לגבי הצורך בקבלה והגיוון שיש דווקא בשוני הזה. קשה לי עדיין לקבל את זה אבל אני חושבת שאנסה לעבוד על זה, אם כי לא כל כך ברור לי כרגע איך.

יצירתית,
יש לי תשובה בשבילך.
והיא בכלל לא במקום שאת מצפה.

קודם כל מסכימה עם נוודית שאת מעלה שתי שאלות (ההתאמה ביניכם, והדימוי העצמי שלך).
אבל אני אומרת ששתי השאלות באות מאותו מקום, והוא מקור הדילמה.

המקור לבעייה הזאת הוא שאת לא מקבלת את עצמך. את לא שלמה עם עצמך. יש אלף ניסוחים להגיד את זה, מאוחר ואני עייפה אז תסלחי לי שהניסוח הספציפי שלי פה לא בהכרח מדוייק, אבל הבעייה לא ביניכם, ובוודאי שהבעייה לא בו.
הבעייה ביחסים שלך עם עצמך. שם יש אי התאמה, שם יש אי קבלה, שם את לא מרוצה ממי שאת כפי שאת.
ולכן, זה המקום שכדאי לך להשקיע בו כרגע.
תפתרי את זה, ושאר הסוגיות ייפתרו מאליהן: או שתאהבי ותקבלי את עצמך בדיוק כמו שאת ופשוט תגלי שאת לא נמשכת אליו יותר,
או להיפך: ככל שתאהבי ותקבלי את עצמך כמו שאת, על כל צדדייך (אלה שכיום את מאשרת, ואלה שכיום את מתנגדת להם או בכלל לא מכירה בהם) - כך תגלי שהאהבה שלך אליו רק מעמיקה והולכת, ואת עשויה להיות מופתעת לגלות שאת אוהבת אותו יותר ויותר ונושא אי ההתאמה האינטלקטואלית פשוט לא מטריד אותך יותר.

ודרך אגב, לנושא הזה יש כמה מדריכות מעולות ומקסימות שאפילו מסתובבות באתר (ועוד לא מעט שלא באתר), וגם ל-NLP יש כלים מעולים להשיג בזה תוצאות במהירות.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

_או שתאהבי ותקבלי את עצמך בדיוק כמו שאת ופשוט תגלי שאת לא נמשכת אליו יותר,
או להיפך: ככל שתאהבי ותקבלי את עצמך כמו שאת, על כל צדדייך (אלה שכיום את מאשרת, ואלה שכיום את מתנגדת להם או בכלל לא מכירה בהם) - כך תגלי שהאהבה שלך אליו רק מעמיקה והולכת, ואת עשויה להיות מופתעת לגלות שאת אוהבת אותו יותר ויותר ונושא אי ההתאמה האינטלקטואלית פשוט לא מטריד אותך יותר._

בשמת כשיהיה לך זמן תוכלי קצת לפרט?
זה נשמע הגיוני. כשאוהבים את עצמנו אז מאמינים שמגיע לנו לקבל גם טוב והרבה ממנו - ואז לפעמים הבחירה הנוכחית נראית לנו לא רלוונטית. אולי המצב הנוכחי נעים וטוב אבל לנו מתאים משהו אחר שירים אותנו למקומות גבוהים יותר גם אם מסוכנים יותר ואנחנו מאמינות שגם נקבל אותו (נכון להכל לא רק לבן זוג)
אבל את החלק השני לא הבנתי - ברגע שאהבה עצמית הופכת לשלמה יותר - אז ההנחה היא שגם האהבה לאחר? נכון שפחות עסוקים בלחפש חסרונות ובכל זאת זה לא כל כך פשוט. אפשר לקבל בעצמנו הכל ועדיין להיות בקונפליקט לגבי מה נכון לנו ומה לא.

תודה בשמת שלקחת את הזמן לענות לי למרות העייפות. אני מאוד מעריכה את זה.
אני חושבת שיש משהו מאוד נכון במה שאת אומרת, אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי כבר כמה זמן שהוביל אותי לתובנות כאלה. ויש לי תחושה שהתוצאה של תהליך כזה באמת תהיה בכיוון חיובי יותר לגביו ולא שלילי, כי יש בו משהו מאוד "זן", רגוע ומקבל שכנראה משך אותי אליו מלכתחילה ושחסר לי בעצמי.


ודרך אגב, לנושא הזה יש כמה מדריכות מעולות ומקסימות שאפילו מסתובבות באתר (ועוד לא מעט שלא באתר), וגם ל-NLP יש כלים מעולים להשיג בזה תוצאות במהירות.

אשמח להמלצות קצת יותר ספציפיות אם יש באפשרותך, האם את מתכוונת ל עירית לוי למשל? ולגבי NLP, האם צריך לחפש מטפל או אפשר לעשות את זה לבד? ואם זה עם מטפל, צריך לכוון לתחום ספציפי או ש"סתם" למצוא מישהו שעוסק בזה ולהסביר לו מה מפריע לי? אני אחפש על זה מידע גם בעצמי כמובן, אבל אם יש לך הכוונה קצת יותר ספציפית אשמח לשמוע.

תודה רבה @}

פלוני אלמונית, אולי אסביר פעם אחרת. על רגל אחת: כשאת אוהבת את עצמך באמת, ומקבלת את עצמך בדיוק כמו שאת, את מסוגלת לקבל גם אחרים כפי שהם.
אם יש אהבת אמת, היא תגדל.
אם זו היתה משיכה שנבעה מהמקום שלא אוהב את עצמי, היא תיעלם.

_אשמח להמלצות קצת יותר ספציפיות אם יש באפשרותך, האם את מתכוונת ל עירית לוי
כן. עירית לוי, חני בונה, מיכל בן אריה, אורנה שפרון (לפי סדר אקראי) ואם שכחתי מישהי איתה הסליחה.
ל-NLP צריך בהחלט מטפל/ת/מדריך/ה. אלא אם כן את עצמך תלמידה של NLP. אבל לא מכירה מטפלים עכשיוויים חוץ ממשפחת רטר (בצפון הארץ).

יצירתית,
הכרתי אשה אחת מאד אינטלקטואלית, דוקטור במדעי הרוח שנישאה לגבר שלכאורה היה מאד מתאים לה מהבחינה הזאת,
גם ממשפחה מיוחסת ואקדמית מאד וגם דוקטור, אדם אינטליגנטי ביותר, שיש הרבה על מה לדבר אתו, רק מה, אחרי החתונה
התגלה כבעל מתעלל, אבל ממש. מהסוג המסוכן ביותר, לא אחד שירים יד או אפילו קול, אלא אחד שיודע לבטל, לזלזל ולרמוס
בשקט, בתחכום רב, נולדו להם ילדים ולא היה "נעים" להיפרד, כי הוא נחשב ממש מציאה בחוג שלהם, גבר משהו משהו: חכם, מצליח,
עם חוש הומור, רק שהחיים אתו היו בלתי נסבלים. אז יום אחד היא ארזה אומץ, החליטה שלא מגיע לה לחיות כך ולמרות ששניהם מאותו החוג החברתי
והיא שנים טיפחה תדמית של משפחה מאושרת וזה לא היה נעים מול החברה והתגרשה ממנו.
ואז היא פגשה בחור פשוט ממש, איש שעוסק במקצוע טכני ולא אינטלקטואלי בכלל, לא דברן גדול, לא טיפש, אבל לא גאון. הלך להם טוב ביחד,
כי היא ידעה מה מגיע לה, איזה סוג יחסים היא רוצה והייתה ביניהם הערכה הדדית וזוגיות נפלאה.
אחרי שנות סבל עם ההוא, היא אמרה: סוף סוף אני מבינה מה זה גבר, אחד שמכבד, מפנק אותי, ידיים טובות, יודע לעשות דברים בבית,
הוא היה העוגן שלה. אז הוא לא דיבר הרבה...
השאלה היא לא דברים חיצוניים כאלה או אחרים, השאלה היא: מה את רוצה? איזה מערכת יחסים? מה הכי חשוב בה? מה יעשה לך טוב, אבל באמת,
לא בשביל רושם, או איזה וי לסמן.
כל עוד זה מאכזב אותך, הפער, לא כדאי למסד את הזוגיות, לדעתי. כדאי קודם כל להיות עם זה בשלום, בשלמות. זה לא אומר שבן הזוג חייב להיות ללא רבב,
אבל חייבת להיות קבלה, רוגע.

תודה לכן בשמת ופלונית אחרת.
כשאת אוהבת את עצמך באמת, ומקבלת את עצמך בדיוק כמו שאת, את מסוגלת לקבל גם אחרים כפי שהם.

מאוד מתחברת לזה ולקח לי זמן להבין את זה. אני חושבת שאני בכיוון לשם ושזה בדיוק הגבר שמתאים לי מהבחינה הזו (ומעוד בחינות) אבל לפעמים אני נתקפת חרדה מהנושא הזה וחוזרת לדפוסי מחשבה אחרים, שיפוטיים שאני לא אוהבת בעצמי ושגורמים לי להיות אדם לא אוהב ומיטיב. אדם ששם דגש על "מה-יחשבו" למיניהם ולא על מה שבאמת חשוב.
פלונית אחרת - אני מבינה את הסיפור שלך ואת המסר. תודה לך.


_סוף סוף אני מבינה מה זה גבר, אחד שמכבד, מפנק אותי, ידיים טובות, יודע לעשות דברים בבית,
הוא היה העוגן שלה._

ככה אני מרגישה עם הבחור שלי כשאני לא נותנת לדברים האלה להפריע לי.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ומנגד -
לאחרונה אני צופה בשידורים חוזרים של "שיחת נפש" עם יורם יובל.
יש כמה תוכניות שכוללות ראיונות עם זוגות.

ורואים שם את אלונה קמחי ויזהר אשדות
וורדה רזיאל עם אמנון ז'קונט
וצרויה שלו עם אהרון מגד

מדברים על חייהם יחד.
וזה להתמוגג.
לראות זוגות שמכירים ומבינים זה את זה בדקויות אינסופיות.
שהשיח ביניהם הרבה יותר עמוק, רגיש, מסועף, מרגש, ספרותי ממש, מפרה מרוב הזוגות "הרגילים".
ומרוב שהם נדירים הם סומכים במאת האחוזים על בן הזוג גם ברמה המקצועית, שידע להיות המבקר והמפרגן הטוב ביותר שלהם, והם יודעים לסמוך עליו במאת האחוזים שידע לתקן אותם היכן שהם לא רואים וההיפך.

זה סוג של ביטחון בבן הזוג שלא מתקיים כשהפערים ביכולת התפיסתית של מורכבויות - גדולים יותר.
הוא יכול להתקיים בתחומים אחרים, ארציים יותר, בלסמוך שיוציא את הילד בזמן מהגן ויקנה את המיץ שאת אוהבת.
שזה בסדר אבל זה שונה ולי באופן אישי מספק הרבה פחות..


אז יש מקום לסיפורים על ההיא שהיה לה בן זוג פרופסור ובסוף הנגר החסון עשה לה את זה
אבל בדר"כ יש משהו בשילוב של שני אנשים שרואים מדוייק גם אם שונה תחת אותה מסננת - שמשדרג אותה פלאים ושגורם גם לזוגיות להמריא אל על בהנחה שהיא טובה.
ומגוון זוויות ראייה לא מחוייב להופיע דווקא אצל הטכנאי לעומת הדוקטור,
גם בין שני אנשים שאפילו עוסקים באותו מקצוע ומצויים באותו גיל ואפילו מאותו הרקע (כמה נדיר אבל נגיד) נמצא מיליון גוונים ושונויות שאפשר להתמוגג מהם יחד גם אם הם אינטלקטואלים ברמה דומה. להיפך, ככל שאתה מחזיק ביותר ידע וביותר פתיחות מחשבתית ובעומק רב יותר - היכולת שלך להפתיע ולסקרן ולדון מעניין יותר - גדלה. כך שאת עיקר העניין אני מצאתי דווקא אצל בני הזוג האינטלקטואלים שלי ולאו דווקא אצל ה"ארציים" שחשו איתי את הארץ לאורכה ולרוחבה או דאגו לצרכים יומיומיים יותר טוב יותר.

ו(כמובן שהטכנאי והדוקטור אלו רק סטיגמות שקל להמחיש איתם דוגמא, ישנם טכנאים אינטלקטואלים פי כמה מההוא שסיים תואר שני במנהל עסקים).

וכשנמצאים עם מישהו שתקרת ההבנה שלו נמוכה משלנו - החוויות הרבות שנאסוף איתו בדרך תמיד תהיינה בגובה שלו. אולי לפעמים מעט יותר. אבל לא הרבה יותר, ואם הפערים גדולים אז ייתכן שתמיד בכמה גבהים נמוכים משיכולנו. וצריך להבין את זה שיש פה ויתור - לא משנה כמה נאהב את עצמנו או כמה נחמד יהיה לנו יחד.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אה והגריין -
כרוחב הראות -עומק הרעות

היש מתומצת מזה?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אייל מגד כמובן ולא אהרון...

אגב הוא אומר שם שהתאהב בצרויה שלו אחרי שקראתי ביקורות שלה על ספריו והרגיש שהיא מכירה אותו כפי שאף אחד אחר לא מכיר אותו.

שלום יצירתית,
בראייה שלי פער שבולט בין בני הזוג בא לשקף לנו פער שנמצא בתוך עצמנו. למשל לפעול מתוך השראה לעומת לפעול מתוך שרידה, או להיות בחיבור לעצמנו ולמציאות לעומת "לרחף" בעולמות אחרים.
מה שיכול לגשר על פערים כמו בדוגמה שנתתי הוא להיות בתשומת לב לעצמנו. לזהות באופן נקי וללא שיפוטיות מאיזה מקור אני פועלת עכשיו. או מה יכול לעזור לי להגיע לנוכחות ונשימה.

היי חני,

הכיוון שנתת מאוד מעניין, אף פעם לא חשבתי על זה במונחים האלה. אבל זה נקרא לי קצת חידתי ומעורפל עדיין, את יכולה אולי להרחיב? או לתת הסבר יותר ספציפי למה שהעליתי לגבי פער מסוג כזה?

את יכולה אולי להרחיב?
בשמחה
בן זוגי הוא אדם מאוד אוהב, פתוח, מקסים, אמין
זו דוגמה לראייה שבה את נמצאת ביש בשפע. מתבוננת על בן זוגך מנקודת מבט שמעוררת השראה.
אבל משהו בהבנה שלו של דקויות או עולם הדימויים שלו לפעמים קצת מאכזב אותי. כמו כן הוא לא כל כך רוצה או מסוגל לנהל שיחה על הדברים האלה.
וזו דוגמה לראייה שבה את נמצאת באין ובחוסר.
יכולה לראות איך הפער משתקף אצלך?

המשך:
המשמעות של להיות ביש זה שיש אפשרויות שאפשר לבחור מתוכן. כשנמצאים בחוסר זו חוויה פנימית של רגעים ומצבים בחיים שלא באמת בחרנו אותם. וזה באמת מפחיד
מה עושים? מתרגלים בחירה. כשנמצאים בחוויה של בחירה הופכים את האין ליש.
כשאת נמצאת ביש את רואה את התמונה הכי בבהירות שאפשר.

תודה חני.
זה נכון שכשאני פתאום נלחצת מזה אני מרגישה לכודה בתוך הבחירה, ופחד מכך שעשיתי בחירה לא נכונה או מספיקה ועכשיו מאוחר מדי. וגם תמיד כשזה קורה יש את החשש הזה שמנקר בי שאולי לא באמת בחרתי, או בחרתי מתוך עיוורון מסוים או מהסיבות הלא נכונות. כי באמת נורא קשה לדעת בכל רגע נתון מה הבחירה הנכונה ואם היא תהיה נכונה גם בעוד X שנים, וקשה לחיות עם חוסר הוודאות הזה.

_מתרגלים בחירה. כשנמצאים בחוויה של בחירה הופכים את האין ליש.
כשאת נמצאת ביש את רואה את התמונה הכי בבהירות שאפשר._

כלומר, וסליחה שאני מפשטת את דברייך, הכוונה היא להתמקד בטוב ובחיובי שיש בו ובסיטואציה? כך אני קוראת את הדברים, אם התכוונת למשהו קצת שונה אשמח לשמוע. משום מה זה לא מצליח לי כשהדברים האלה מפריעים לי. בדרך כלל זה נרגע אחרי כמה זמן ואז אני כן ממוקדת בטוב. יש בי מין תפיסה של שחור ולבן שגורמת לכך שקשה לי להיות מודעת לחיסרון בבן זוגי ולקבל אותו עם זה (הכוונה לחסרונות מסוימים שאני יותר "רגישה" אליהם כנראה, לא לכל דבר קטן). וזה נכון שגם את עצמי אני שופטת לפעמים די בחומרה.

תודה לפלוני אלמונית האחרונה על תגובתך.
אני בהחלט מבינה למה את מתכוונת, אבל קונקרטית לחיי אשמח למצוא דרך לקבל את בן זוגי כל הזמן (ולא רק חלק מהזמן) כמו שהוא ולהיות מאושרת איתו. הרעיון של פרידה בגלל הפער הזה מפחיד ומאיים עלי. אני מרגישה שזה לא נכון לי. ואם יוצאים מנקודת הנחה שפערים כאלה בהכרח גורמים לתסכול ופיספוס, המסקנה האפשרית היחידה כמעט היא פרידה. מה שתיארת הוא די אידילי וכמובן שכולנו היינו רוצים לחיות עם מישהו שאנחנו גם נמשכים אליו, גם נתמכים על ידו רגשית, גם מבינים אותו ומובנים על ידו באופן כל כך מלא ומספק, גם מסתדרים איתו בחיי היומיום... אבל למרבה הצער לפעמים חיים שלמים לא מספיקים כדי למצוא את זה ואולי זה אידיאל שבכלל לא קיים? או סיכוי של אחד למליון?

כמו כן לגבי זה

וכשנמצאים עם מישהו שתקרת ההבנה שלו נמוכה משלנו - החוויות הרבות שנאסוף איתו בדרך תמיד תהיינה בגובה שלו. אולי לפעמים מעט יותר. אבל לא הרבה יותר, ואם הפערים גדולים אז ייתכן שתמיד בכמה גבהים נמוכים משיכולנו. וצריך להבין את זה שיש פה ויתור - לא משנה כמה נאהב את עצמנו או כמה נחמד יהיה לנו יחד.

אני מכירה מקרוב מאוד את דרך החשיבה הזו. אני פשוט לא בטוחה שקל כל כך, או פרודוקטיבי, לשפוט תמיד אם באמת יש פה מישהו שהוא "גבוה" או "נמוך" יותר, מבין פחות או יותר. במקרים מסוימים כן. במקרים אחרים, אולי זו פשוט דרך אחרת לראות את הדברים ואולי יש בזה גם טוב. אני מקווה לפחות...

יש בי מין תפיסה של שחור ולבן
שזה לגמרי טבעי אבל תובע מאמץ. כי חוויה של החלטות גורליות לוקחת משאבים פנימיים. יש שם שיחה פנימית שאומרת. "במה שקשור בקבלת החלטה גורלית אסור לטעות"
יכול להיות שיעזור לך אם תתאמני על קבלת החלטות לא בהקשר זוגי ותרשי לעצמך לטעות. זוהי חמלה עצמית. שאת מרשה לעצמך לקבל החלטות שאולי לא נכונות.
כשתהיי במקום של מותר לי כל ההתייחסות שלך אל עצמך ואל ההקשר הזוגי תהיה רכה יותר.
הנה חזרנו ל ביד _רכה (-:

תודה חני, אני מבינה למה את מתכוונת. אני באמת לא מרשה לעצמי לטעות ומאוד מפחדת מבחירות לא נכונות... לפעמים אפילו החלטות קטנות קשות לי. זה בא בתקופות.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני מכירה מקרוב מאוד את דרך החשיבה הזו. אני פשוט לא בטוחה שקל כל כך, או פרודוקטיבי, לשפוט תמיד אם באמת יש פה מישהו שהוא "גבוה" או "נמוך" יותר, מבין פחות או יותר. במקרים מסוימים כן. במקרים אחרים, אולי זו פשוט דרך אחרת לראות את הדברים ואולי יש בזה גם טוב. אני מקווה לפחות..

זה לא שמישהו גבוה או נמוך ממך.
התייחסתי לחוויות שחווים יחד מנסיון אישי.
כשהייתי עם בן זוג שהראייה שלו היתה מוגבלת, הגיעה לרף מסויים שמעבר לו היה קשה לפתח את הדברים - כך גם היו החוויות שלי.
זה מקצר את האופק.... גם אם לא תרצי להתייחס אליו ואלייך, אלא לחוויה שמתרחשת ביניכם. אותה חוויה היית חווה עם אחיך למשל שהוא אינטלקטואל ובעל ראייה רחבה יותר היהת נחווית עמוק יותר.

זו דעתי ואני לא אוהבת למסמס את התחושות הכי בסיסיות בנושאים האלה כמו שלפעמים קורה כשמנתחים מדי ונזהרים פוליטיקלי קורקט לגעת בהם.

אני כן מבינה את הרצון שלך להישאר בזוגיות הזו ולפתור את הקושי שלך בתוכה ולא מחוצה לה. אני חושבת שחלק מהפתרון הוא להכיר בעובדות.

אני כן מבינה את הרצון שלך להישאר בזוגיות הזו ולפתור את הקושי שלך בתוכה ולא מחוצה לה. אני חושבת שחלק מהפתרון הוא להכיר בעובדות.

ומה הפיתרון אם כך לדעתך? באמת מעניין אותי כי זה נשמע כאילו שלדעתך הפיתרון האמיתי היחיד הוא פרידה, או חיים קצת עצובים או חסרים שהם לא פיתרון מבחינתי.

וסתם מתוך סקרנות לגבי זה
אותה חוויה היית חווה עם אחיך למשל שהוא אינטלקטואל ובעל ראייה רחבה יותר היהת נחווית עמוק יותר.

אנחנו מכירות מאיפשהו?

כמו שאלה של ילד בן 10,
נקודת מבט נוספת להשתקפות אצלינו בהקשר לפערים היא הפער בין הילד הפנימי לבוגר.
לפעמים כבוגרים אנו לא חיים לגמרי בשלום עם הילד הפנימי שבתוכנו או עם מי שהיינו כילדים. ואז כשהחלק הילדי משתקף בבן הזוג קשה לנו איתו.
גם כאן קבלה עצמית,חיבוק וחמלה אל הילד שבנו תעזור לחבק את הילד הפנימי שבצד השני.

יש פה סוגיה שאני רוצה להאיר לרגע (בפנס קטן, לא משהו מקיף ורחב):
"הראש" אומר: אני רוצה שותף שיכול לאפשר לי לבטא את כל כולי גם בתחום האינטלקטואלי, שיבין אותי לעומק ואני אבין אותו לעומק.
"הלב" אומר: זה מי שאני אוהב, ולי לא איכפת מרשימת המכולת שלך על "איזה סוג של בן זוג אני רוצה" ו"איזה סוג של דיאלוג שכלי אני רוצה בזוגיות שלי".

איך שאני חווה את זה, יש פה התנגשות בין הרצונות של הראש, לרצונות של הלב, אבל זה בלתי ניתן לפתרון דרך הכרעה או החלטה, כי לראש יש כל מיני רעיונות ומחשבות, אבל ללב רצון משלו והוא קובע.
אני לא מכירה אהבה לפי בחירה. זה לא כפתור שאפשר להדליק ולכבות כרצונך. יש מישהו מאוד עמוק שיושב בפנים והוא בוחר את אהוב הלב, וזהו.
אפשר להתווכח איתו.
בהחלט.
אפשר להתווכח, להתנגד לבחירת הלב, להיפרד, יש אנשים שנפרדו למשך עשרות שנים, אבל זו דרך שקרית כי בעצם האדם שובר לעצמו את הלב בגלל שטויות של השכל.
אם הלב משנה את טעמו, מבפנים, לא מעוניין יותר באדם הנוכחי ומתאהב באחר - אז אין שברון לב אלא בחירה חדשה.

יש מישהו מאוד עמוק שיושב בפנים והוא בוחר את אהוב הלב, וזהו.
מין גמד כזה? עם מצנפת? עם גרזן?

אני מסכימה עם מה שנאמר מקודם, ה"פגמים" שאת מוצאת באנשים מסביבך הם בעיקר השתקפויות של משהו בעצמך - או שהם שם כדי להראות לך את הפחדים או ההכחשות של עצמך או שהם שם כי את צריכה ללמוד אותם ולהפיק מהם לקחים - לנתב אותך.
ונכון שככל שתביני את עצמך טוב יותר ככה תקבלי את זה יותר באהבה.

אך אני באמת חושבת שבכל זאת כל פגם או כל דבר מעצבן שאת רואה עכשיו בבן הזוג - אחרי 40 שנה זה יהיה פשוט בלתי נסבל.
אין כזה דבר בן זוג מושלם.
אני לא מצליחה לנסח את זה כמו שצריך ולכן אני אספר על עצמי, יש לי שני בני זוג (הראשון והנוכחי) שהם כמובן לא מושלמים אבל אני מוצאת את עצמי מעריצה את הדברים הקטנים שהיו אמורים איךשהו להוציא אותי מדעתי. זה הדהים אותי שזה קרה ככה בטבעיות - במיוחד עם הבן זוג הראשון כי הייתי אז בת 17 ובאמת בהתחלה הוא היה עושה דברים מאד מעצבנים. הדרך שבה הוא אכל לפעמים, היה לו ריח מאד נוכח, לא אהבתי את הדרך שבה הוא לפעמים הוא מתיחס לעצמו עם אחרים וגם לא את שפת הגוף. אבל ידעתי כבר מהרגע הראשון שאיתו אני אשאר נצח. (נצח היה 6 שנים ועד היום הוא חבר מאד טוב שלי אבל חיינו הלכו בדרכים שונות ואני השתנתי הרבה). בכל מקרה אחרי כמה זמן (לא זוכרת כמה זמן זה היה אולי שנה אולי פחות) פתאום מצאתי את עצמי מאוהבת לגמרי בשפת הגוף שלו. מתמוססת מכישורי החברה שלו, נמשכת לריח שלו וחושבת שאיך שהוא אוכל זה חמוד. חשבתי לעצמי שזה ממש מדהים שמה ממש הציק שלי בהתחלה זה משהו שעכשיו אני לא יכולה לחיות בלי. ואיך שאני מבינה את זה, אחרי שהכרתי אותו ממש טוב והתחברתי אליו הצלחתי להבין אותו טוב יותר ולמה הוא כזה ובאופן כללי לראות שכל החלקים מתחברים לאחד שהוא הוא.

היה לי בן זוג אחר שבמיוחד אצלו לא הצלחתי למצוא את החן בהרגלים שלא אהבתי אצלו. הם ממש לא התחבבו אצלי ולפעמים פשוט הוציאו אותי מדעתי. ופעם אחת אחרי 5 חודשים ביחד הלכנו לבקר את ההורים שלו ופתאום ראיתי את אבא שלו מתנהג בדיוק באותה צורה. הסתכלתי על אמא שלו וראיתי את עצמי בעוד 30 שנה, עם גבר כזה.. יומיים אחרכך נפרדתי ממנו.

תודה לכל המגיבות, אני נותנת לדברים לחלחל בינתיים...

נראה לי חשוב לשים כאן קישור לערך הזה בוויקיפדיה: %D7%98%D7%95%D7%A8%D7%93%D7%A0%D7%99%D7%AA-%D7%9B%D7%A4%D7%99%D7%99%D7%AA%D7%99%D7%AA[/u]%D7%91%D7%99%D7%97%D7%A1%D7%99%D7%9D]הפרעה טורדנית-כפייתית ביחסים

יש הבדל בין תהיות "נורמליות" שעולות מדי פעם במערכות יחסים לבין חרדה וחשיבה כפייתית וחזרתית על מגרעות של בן הזוג. אחרי שבדקתי את הנושא ולאור ההיסטוריה שלי עם מערכות יחסים קודמות, יש לי יסוד סביר להניח שאני סובלת ממשהו כזה. סתם לידע כללי של מי שנקלע לדף הזה ואולי מתחבט בשאלות ותחושות דומות...לא תמיד השאלה היא באמת מה שנדמה לנו. לפעמים הבעיה בכלל במקום אחר.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}


שלום!
עברתי באזור והדלת הייתה פתוחה
"מעדכנת" זו אולי לא המילה המדויקת, ובכל זאת... התחתנתי עם האינטלקטואל שלי ויש לנו שני אינטלקטואלונים קטנים בהתהוות
רציתי להדגיש שכיום אני משוכנעת לגמרי בחשיבות ההתאמה השכלית-מילולית ביני ובין בן זוגי. השיחה, התהייה, החפירות(..) הם חלק כל כך משמעותי ממי שאני, שאין לי מושג איך הייתי מסתדרת בלי זה במערכת יחסים.
כמו שכבר כתבתי בעבר, הביקורתיות לא נעלמה מחיי, אבל אני חשה על בשרי את ההשפעה הטובה, והדרמטית לעתים, שיש לקבלה עצמית בתוך הקשר הזוגי.
כשאני מצליחה להיות במקום השקט והיציב שלי, נולדת מאליה נחת רוח זוגית.
שנה טובה והחלטות טובות לכולם.

א תמיד השאלה היא באמת מה שנדמה לנו. לפעמים הבעיה בכלל במקום אחר.

גם לי יש נטייה אובססיבית להתפלש בתוך הקשרים הרומנטיים שלי, לפסול ולהתאכזב על בסיס קבוע, ובכלל לא להיות מרוצה בזמן אמת.
ובכל זאת היו לי קשרים שרציתי להתאבד עליהם מרוב אהבה והתאמה לצד כל הבחישה במה שלא טוב - והיו אחרים שכל הזמן חיפשתי צידוקים ללמה כדאי להישאר למרות שזה לא היה זה.
בשמת אמרה שהלב בוחר. אם את לא מרגישה שהלב שלך אומר לך שאת איתו וכל השאר זה שטויות אז יש בעיה. כשהלב בוחר זו התחושה, למרות שכל השאר לא באמת שטויות, התחושה היא שכן, שאני וכנה לקפוץ מהר בשבילו.

ייתכן שרוב הקשרים שלך היו פשרה כואבת. ולכן הפגמים שראית היו נכונים ומהותיים עבורך, אלא שלא רצית לעזוב את הקשר בדיוק כמו עכשיו. כשאנחנו נמצאים במקום שלא מתאים לנו אי אפשר להשתיק את הקולות לאורך זמן.


מה שקראתי את הניתוח שלך ואת הסגנון והכל נראה שאת מדברת על משהו שכיח - פער ברמה האינטלקטואלית. ואת לא דרמטית ואל ממהרת לפרק או לפוצץ דברים או לחשוב שזה סוף העולם, אאל נשארת ובוחנת ומנסה. זה נורמלי. ופער כזה - זה לא פשוט. וכן מצדיק מחשבה שנייה.
לכן במקומך הייתי מתבוננת באומץ בכמה זה חשוב לי או לא ולא מתעסקת בלבחון כמה אני מדמיינת וכמה מזה נכון.
בסופו של יום אם משהו מציק לך ואת לוקחת אותו רחוק מדי זה לא משנה את העובדה שהוא בבסיס מציק.

את גם אומרת שאת מחפשת חיזוקים ללמה להישאר שם, אם את רוצה בכל מחיר להישאר בקשר אז יש בו דברים אחרים שטובים לך. או שאת חרדה מלהיות לבד ולהתחיל מחדש ולטעות בפרידה. לגיטימי ולא קשור להפרעה כזו או אחרת.

אני עם בזיגזוג .
גם לי חשוב החיבור האינטלקטואלי עם הבנזוג, והבנתי את זה אחרי זוגיות עם בלוק. הקושי הוא אל רק בהנאה אלא בעיקר בקונפליקטים שאין עם מי לדבר כי הוא מבין רק חצי הדרך...