חום גבוה

שליחה על ידי אור* » 16 יולי 2011, 19:35

שלום

לאחר חיפושים רבים ברשת, מצאתי אין ספור מאמרים, כתבות, שיחות, המלצות וכו' שעוסקים בחום, רק שכולם עסקו בחום אצל ילדים. אפילו שחיפשתי "חום אצל מבוגרים" בניסוחים שונים, הגעתי לאתרים שמתארים מחלות חום אצל ילדים.
לבסוף הגעתי לכאן, וגם כאן - לא מצאתי דבר על חום אצל מבוגרים. הכל על מחלות חום אצל ילדים.
למען האמת הדברים הכתובים כאן מעניינים ומעשירים מאוד ואני בטוח שחלק נכבד מהדברים אפשר ליישם גם על מבוגרים עם חום. כשאני כותב מבוגרים אני לא מתכוון לקשישים - נראה לי שזה עוד נושא בפני עצמו.

אשמח לשמוע על ההתמודדות עם חום ועל דרכי טיפול אצל מבוגרים. כמה מעלות זה כבר נחשב למסוכן? אחרי כמה ימים של חום, אם הוא גבוה ואם הוא נמוך, יש צורך בבדיקות נוספות?
האם גם אצל מבוגרים, כל עוד החום אינו עולה על מידה מסוימת כדאי שלא להתערב?
או שכל הכתוב כאן תופס באותה המידה גם לגבי מבוגרים?
בקיצור כל מי שיודע משהו בדבר, או מנסיונו - אודה לכם אם תשתפו.

שבוע טוב

כן, ההתיחסות (שלי לפחות) היא אותו הדבר.
החום הוא אחת הדרכים של המערכת החיסונית להתמודד עם המחלה. לכן עדיף לא לקלקל לגוף ולא לשבש את נסיונות הריפוי שלו ע"י הורדת החום.
היכולת להעלות חום ברוב המקרים מעידה על חיוניות. ילדים הם בעלי חיוניות גבוהה מאוד בד"כ ולכן מעלים חום מהר וגבוה, מבוגרים בד"כ פחות מעלים חום גבוה אך זה ממש ממש עניין אישי, כל אדם בנוי אחרת ומגיב אחרת בזמני מחלה.
חום שנמשך זמן רב ואינו יורד בד"כ מעיד על מצב כללי של האדם שמצריך התערבות (וגם כאן, השאלה איזו...) ולכן חשוב תמיד לזכור שהעניין הוא לטפל בגורם לחום ולא רק במספרים על המדחום...
בקשר לתשובות של בדיוק באיזה מעלה זה מסוכן ואחרי כמה ימים- זה נורא אישי לאדם החולה ולמטפל. אני לדוגמה ממש לא חושבת שיש מה להתערב מתחת ל 40 וגם טיפה יותר זה תלוי במצב בו המטופל במצב "טוב"- בהכרה, לא אפאטי ועוד, בקיצור זה המקום לשיקול דעת והדעות כאן הן לא חד משמעיות.
ושוב, חשוב לי להדגיש, הכוונה בלהתערב היא התערבות בהורדת החום. התערבות בטיפול במחלה, הסיבה לחום אפשר לתת בלי קשר לכמה מעלות יש, כשזה יטופל גם החום ירד...).
ובקשר לאחד המיתוסים המפחידים ביותר על חום- הפרכוסים..!
פרכוסים אינם קשורים בהכרח לגובה המעלות אלא פעמים רבות ל קצב עליית או ירידת החום .
ז"א יכול לקרות גם כשמורידים חום מהר מדי וגם בעלייה הראשונית של החום שבד"כ אנחנו לא מודעים אליה עד שכבר יש ממש חום.
מעבר לזאת פרכוסים הם לרוב עניין תורשתי ואינם מסוכנים! כמובן מעבר לחרדה הגדולה שנגרמת לצופה בזה מהצד...
(חשוב להבדיל ממצבים אפילפטיים או של דלקת קרום המוח- אלו כמובן מצבים אחרים שדורשים התיחסות אחרת ולכן אם היה פרכוס רצוי לבדוק...).
אם האדם מאוד סובל מהחום, יש דרכים עדינות להוריד אותו רק מעט ובאיטיות. כך הן לא משבשות את המנגנון ששולט בויסות הטמפ' במוח ע"י כימיקלים, והחום אינו יורד במהירות גדולה מדי ובמעלות רבות.
(טיפ לדוגמה, גרביים טבולות בחומץ ומים ועליהם גרב יבשה מורידות חום במעט ובעדינות- ככה עדיין הגוף נאבק במחלה בעזרת החום).
בקיצור, זה הרבה עניין בראש שצריך להפנים לאט לאט ולהבין-
הגוף שלנו אינו מכונה שיצאה מכלל שליטה ועלינו להלחם בו, אלא בדיוק הפוך- הגוף שלנו יודע בדיוק מה לעשות, אנחנו אלה שלא ממש מבינים ויוצאים משליטה.

צירפתי כאן הרצאה מאוד מענינת על חום שניתנה ע"י רופא ילדים לאחיות:
http://video.google.com/videoplay?docid ... 0173712410# "הרצאה על חום"

זה מאוד על קצה המזלג..מקווה שזה ענה לפחות קצת ...
בהצלחה!!
(-:

אחד שאוהב את ילדיו, מחקתי את הודעתך כיוון שלא עמדה בתנאי השימוש של האתר. אם אתה מעוניין לנסח הודעה עניינית ומכבדת, אתה מוזמן לעשות זאת.

חטאתי..פשעתי...- נתתי לקטן בן שנה ושמונה אוכל מבחוץ ,בורקס יווני(היינו עם עוד חבר שהציע לנו...אז לקחנו גם ) ושניהם חטפו חום...
אנחנו בטוחות שזה בגלל האוכל.האמנם?
(מסקנה:לעולם לא נצא מהבית ללא אוכל.)
שאלה למבינות: הוא מתנהג בסדר יחסית, צוחק ומשחק, רק שהחום עדיין נמצא. בלילה הוא היה מאוד חם וינק כמעט כול הלילה.
אני מניחה שזה מהאוכל בחוץ? או פשוט וירוס ששניהם חטפו ללא קשר? הוא ילד שאוכל בריא בדרך כלל ועדיין יונק המון.
פשוט לחכות שיעבור ללא דאגה? או מה?
תודה מראש.

אם הוא נראה בסדר יחסית, צוחק ומשחק, זה הכי חשוב. אין לך מה לדאוג כרגע, הגוף מתמודד עם האוכל המקולקל/ וירוס באמצעות החום. (אגב, הגיוני לגמרי חום בגלל הרעלת מזון)
כל מה שצריך זה לא להפריע ולשים לב להתפתחויות אם יהיו. וכמובן, להניק ולתת המון אהבה... (-:

תודה רבה. בינתיים הוא כבר לא כול כך צוחק אלא יותר ישנוני והחום עלה עוד יותר...אוף..מתי זה אמור לעבור? האם גם אם החום עולה בלילה פשוט רק להניק ולחבק?

תראי, אדם עם חום, זה אדם שמשהו בגוף שלו יצא מאיזון, והגוף נלחם כדי לחזור לאיזון ובריאות. הגיוני שהוא לא יהיה בשיא האנרגיה, שיהיה עיף, חלש יותר, אפילו לא ירצה לאכול כ"כ.
אין בעיה עם החום כשלעצמו (אלא אם כן הוא מתחיל להיות אפאטי ולא נראה שזה המצב), "הבעיה" היא הוירוס/ קלקול קיבה וכרגע "עובדים על זה" והגוף מנסה לתקן.
כמה זמן הוא ככה? האם יש שלשולים, הקאות או איזו תופעה נוספת מלבד החום?

תודה!
הוא מאתמול בערב עם חום. ינק כול הלילה,היה ממש חם. בבוקר החום ירד,הוא צחק ושיחק. כרגע די אפאטי, הלחיים שלו אדומות..הוא חם בכול הגוף.נראה כי החום עלה.
אין לו שלשולים,אין הקאות. כלום. רק חום.
(הוא עשה אתמול אמבטיה עם החמוד שחטף גם הוא חום ). מה אני עושה?(מעבר להנקה ,חיבוקים וכלום..)

את בטוחה שאפאטי? יש להיות שפוך, ישנוני וכו' ויש אפאטי שזה מישהו שלא מגיב ולא יוצר קשר.
נשמע שאת עושה בדיוק מה שצריך...
אם עניין החום מאוד מלחיץ אותך ומרגישה שאת חייבת לעשות משהו, את יכולה לנסות את שיטת החומץ.
ככה תורידי את החום במעט ולא לגמרי ובאגרסיביות והגוף עדיין ילחם בדרכים שהוא יכול. אם את רואה שכשהחום יורד הוא מרגיש יותר טוב- את יכולה להיות רגועה.
מכירה את שיטת החומץ? אם לא אסביר לך...

בכל מקרה- זה טבעי שאת נלחצת ומודאגת. זה תפקידך כאמא- לדאוג לו. רק קחי בחשבון שלדאוג לו לא אומר לא לאפשר לו להתמודד נפלא עם מחלה קטנה...

שלום הבן שלי בן 4 חודשים יש לו חום של 39.5 כבר כמה ימים, אנחנו נותנים לו נרות של אקמולי (80 מ״ג)
החום יורד ועולה שוב, הוא לא אוכל הרבה ולא שותה, הוא לפעמים ערני אבל רוב הזמן הוא רוצה לישון, יש לו קצת מצב רוח.
אמרו לנו להביא לו לשתות, נתנו לו מים אבל הוא לא רוצה הוא עושה פרצוף של נגעל, אמרו לנו לתת לו תה של תינוקות אבל התה הוא מגיל שנה והוא לא משהו טבעי ( היפ ).
מה כן אפשר לתת לו או איזה תה הכי טוב לעשות לו?
הייתי מניקה אותו באופן קבוע עד לפני חצי חודש שהוא לא עולה במשקל, הנאה החלב פשוט נגמר ועכשיו הוא אוכל נוטרמיגן ירקות ופירות (הוא כנראה רגיש לחלב).
אמרו לנו לעסות לו את הכפות רגליים בחוץ אבל זה גם לא עזר ואין לו הרבה מצב רוח לעשות אמבטיה

שלום אמא של אריאל.
יש לו עוד תסמינים חוץ מחום? אולי כדאי לבדוק אצל רופא- לשלול דלקת אוזניים וכד'.
אם אין לך בעיה לתת מורידי חום כמו אקמול, את יכולה לנסות נורופן, זה אמור לעבוד ליותר זמן אבל בכל אופן זה הרי לא פותר את הבעיה. יש גם דרכים טבעיות יותר להוריד את החום- למשל לשים לו חומץ בגרביים (לוקח כמה זמן אבל עובד), ובטח יש כאן דפים בנושא שיתנו לך רעיונות נוספים.
כנראה שהגוף שלו נלחם עכשיו במחלה כלשהיא וזה שיש לו חום זה סימן טוב, שהגוף מתמודד. דעי לך שהמערכת החיסונית פועלת במיטבה בחום של 39 מעלות, כך שהלחץ להוריד את החום אין לו סיבה. (יש ילדים עם נטיה לפירכוסים בחום גבוה ואז זה סיפור אחר).
יתכן גם שזה קשור בהפסקת ההנקה. מנסיוני, לאחר שהפסקתי להניק (בגיל הרבה יותר מבוגר משלך), הבנות שלי, כל אחת בתורה, חלו במשהו די רציני- דלקת ריאות, ברונכיטיס, וכך שמעתי גם מאמהות אחרות.
לדעתי אל תילחצי, תתיעצי עם רופא שאת סומכת עליו, ואולי תנסי לחדש את ההנקה, אם זה אפשרי עדיין.
תעייני במה שכתבה כאן בדף פלוני אלמונית ב16/7/2011
רפואה שלימה

היינו אצל הרופאה, היינו גם בהדסה המסקנה היא שיש לו משהו ויראלי ושזה יעבור לבד.
היום הוא כבר מרגיש יותר טוב, הוא יותר ערני ומתחיל לאכול טוב יותר.
תודה

שאלה:
אביב עם חום גבוה. במהלך היום אני יכולה "להסתכל על הילד ולא על המד-חום" ובאמת לאטורחת למדוד כי הוא נראה לי בסדר. מה לעשות בלילה? יש לו חום גבוה, אני מרגישה, אבל לא יודעת כמה... האם יש סיבה לדאגה ולמדוד לו למרות שזה יציק לו ויעיר אותו או שאם זה יגיע למצב מסוכן הוא כבר יודיע לי?
הוא בן 1.8.
תודה

שליחה על ידי לי* » 27 פברואר 2012, 07:36

לאחר שביליתי את רוב הלילה בבכי, אני אודה מאוד לאיזה תובנה בענייני, או אפילו לשותפות גורל.
בני בן ה4 וחצי סובל מחום גבוה בפעם העשירית תוך חודשיים!!!
הפעם השלישית היתה מלווה בפירכוס חום בשאר הפעמים חום בין 39 ל40 שיכול להמשך יממה להיעלם למס׳ ימים ושוב להופיע.
חשוב לציין שהוא לא חלה באופן משמעותי מימיו, אינו מחוסן, תזונה אורגנית, הנקה ממושכת בקיצור- כל החבילה.
אני לא מורידה לו חום אלא במקרים של סבל קיצוני שלו, מה שלא קורה כמעט.
אני בחודש תשיעי ומודאגת בצורה מטורפת בגלל כל העניין.
בבדיקות דם שבוצעו לו נמצאו כל ממיצאים וכן לא נמצא כל ממצא בגרון, אוזניים וכדומה. הוא לא מתלונן על שוב כאב פרט לכאבי ברכיים בזמן החום הגבוה.
האם מישהו נתקל במצב שכזה ויכול לשפוך מעט אור?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אם אני רוצה לגרום לכך שיהיה לי חום גבוהה מה אני צריכה לעשות

עשרים טיפים להורדת חום - סבתות ממליצות

טוב.... אז נירקי חולה, בפעם הראשונה (9 חודשים).....אתמול היתה ממש לא שקטה, ובלילה עלה החום ל-38.6 , מאז ירד ושוב עלה. היא נראת בסדר (לא כהרגלה אבל ממש בסדר)
השאלה - מתי ללכת לרופא (אם בכלל) בהתחשב בזה שהיא לא מחוסנת, או איך אני ידע לזהות אם זאת מחלה "מסוכנת"?
(הנטיה שלי היא להשאר בבית - להתרחק כמה שאפשר מקופת חולים ומכל המחלות שיש שם, ואני מפחדת להיות שאננה מידי)

תודה
אמא של ניר

שליחה על ידי שיחות* » 25 מרץ 2013, 10:14

שלום לאמא של ניר,
מה שעוזר לי, זה לשתף מישהי בעלת ניסיון רב, שתבוא וממש תראה אותה ואת המתרחש. זו יכולה להיות קרובת משפחה, שכנה. תמיד אפשר ללמוד ולהירגע או להבין שצריך לפעול, כשיש עוד עין, רצוי אחת עם קילומטראג' מכובד בטיפול בילדים. אגב, מטפלות ותיקות בפנסיה, שעבדו שנים במוסדות שיש בהם תינוקות, גם להן יש ידע רב מאוד וניסיון רב. צריך לבחור עזרה לפי ההתנהלות הכללית של אותו האדם בחיים. למשל, אם זו מישהי שבטוח תגיד "מהר לבית חולים, השתגעת לגמרי?!" אז היא פחות מתאימה. ואם זו מישהי שתגיד לך "הכל סבבה אחותי, תזרמי איתה" זה גם לא בדיוק. בקיצור תפעילי אינטואיציה ותבחרי עזרה שגם עומדת איתן על האדמה וגם מעיזה לחשוב באופן עצמאי, וגם בעלת ניסיון. בהצלחה

נראה לי שזו הבעיה - למצוא משהוא להתיעץ איתו שגם יהיה בראש שלי וגם יהיה מספיק קרוב כדי לקפוץ לראות מה המצב.... בד"כ אני שואלת את אמא שלי, ואם אני צריכה עוד דעה אני כותבת פה...

בסוף לא עלה שוב החום (כשכתבתי את השאלה החום כבר ירד מעצמו) ודי מהר היא חזרה לעצמה, אח"כ אמרו לי שזה נשמע כמו שיניים, ובאמת נראה לי שיש קצת רגישות.

בכל מקרה - תודה

אתן נותנות משהו להורדת חום (לא מאד גבוה, נניח 38-38.5)? או מסתפקות בהנקה, הנחת חיתול רטוב על המצח וכאלה?

מבחינה רפואית אין כל צורך. אני נותנת במקרים כאלה רק אם ילד נראה סובל מאד (כאבי אוזניים, למשל. הם צורחים מזה) או מסרב לחלוטין לשתות - במקרה שלך לינוק

לא מנסה להוריד חום, בודאי לא בכזו דרגה. אני מיניקה הרבה כמובן, לפי הצורך, בעיקר כדי שלא יתייבש. אם החום עולה מאוד והילד קוועץ נורא, אנחנו עושים סקין טו סקין

כי אם הוא עולה מאוד זה כן מסוכן
לא לפי ד"ר yMaAb6heu]יוסי רימר בהרצאה הזאת U[/po]&app=desktop

תודה בשמת, בהחלט מתכוונת לצפות.
בכל מוסיפה שאני זוכרת את החוויה של 40+ מעלות חום ובכל מקרה היא ממש ממש לא נעימה.

אני דווקא מרגישה שהחום מטשטש, וזה דווקא עוזר לגוף לא להרגיש כל כך את הכאבים הנלווים למחלה פרט לחום.
לדעתי גם בגלל זה עולה החום כשמוציאים שיניים - זה מטשטש את הכאב של ההוצאה.
ברור שאקמול יגמור גם את החום וגם את הכאב...

לפעמים כדי לא להיבהל מגובה החום משתלדת לא למדוד...

בכל מקרה כדאי לדעת שתינוקות קטנים נוטחם בקלות להגיע לחום מאד גבוה ( כבר יצא לי לראות את הארבעים מהצד השני שלו... מלחיץ...). עם התנוק הנוכחי השתדלתי פשוט להיצמד אליו ולהניק בלי הכרה...

בכל מקרה הרבה בריאות!!!!

לא ראיתי את הסרטון על העלאת חום
אבל קראתי דברים של הרופא. מעניין אותי עניין המחקרים שמראים שנתינת משככי כאבים מאריכה את המחלה. מישהו מכיר ויודע מה בדקו שם בדיוק?

הגיוני שאם נותנים משהו שמוריד את החום, אז יקח לגוף יותר זמן להלחם במחלה. החום הוא מנגנון חשוב למיגור גורם המחלה.

אגב, יש ילדים כמו הקטנציק שלי, שגם חום לא גבוה מרגיש עליהם כמו רותח והופך לקוועץ׳ רציני. אפילו מתחת ל 39 הוא אומלל נורא. למזלנו יש ציצי ואפילו שניים

וסקין טו סקין מרגיש לי כמו הדרך הכי עדינה לווסת חום גוף ולעזור לו.

הגיוני שאם נותנים משהו שמוריד את החום, אז יקח לגוף יותר זמן להלחם במחלה.
אתן זוכרות שהוא צריך לטפל גם באקמול, כן?

כן, רק שהייתי רוצה לדעת להסביר באופן טיפה יותר רציני, יש אנשים שזה ישכנע אותם. כמו בעלי או אחותי ויכול לשנות את התנהגותם (אחותי,שגם ככה מחפשת את עצמה בתוך אימהותה ומושפעת ממני בכל מיני דברים) או את הסכמתם החלקה יותר לדרכי (במקרה של בעלי-לא שהוא מבין איזשהו משהו ברפואה,אבל כשאני אומרת 'מחקרים מראים' אני חייבת להרגיש שאני יודעת משהו על המחקרים האלה). או חמותי וגיסותיי-סתם כדי להרגיש פחות מותקפת (אבל זה כבר שריטה אחרת).

וסקין טו סקין מרגיש לי כמו הדרך הכי עדינה לווסת חום גוף ולעזור לו.
יה,לא חשבתי על זה. עכשו עוד יותר מובן המנגנון של 'על הידים של אמא כל היום'
זכור לי משהו בהקשר אחר על נשימות,וזה שאפשר לעזור למישהו אחר לנשום טוב יותר (בהקשר של ילדים נורא פגועים) על ידי קרבה של חזה אל חזה, אפילו לא צמוד ממש. לא זוכרת מאיפה המידע

אה ברור שצריך לפרק גם את התרופה.

לגבי המשפחה ולשכנע אותם - האמת שלדעתי עדיף להמנע מזה. תעשי את מה שאת מאמינה והם אם ירצו, ילמדו בעצמם ויעשו כרצונם. לגבי בן הזוג זה קצת יותר בעייתי אבל לפחות אצלנו, מכיוון שאני המטפלת העיקרית, סביר להניח שגם אם הוא יגיד ״צריך לתת אקמול״ הוא לא ילך ויתן אותו בעצמו... אז שיגיד.

אורי, סקין טו סקין זה קסם אמיתי כשמדובר בעזרה בהחלמת ילדים ואפילו מבוגרים. גם חום וגם נשימה בהחלט! זה בטח זכור לך מפגים או מתינוקות זעירים שאצלם סקין טו סקין מסייע בעזרה בויסות חום גוף והסדרת נשימה, במיתון צהבת אפילו. פגים שהוחזקו על גוף האם שעות רבות במקום לבד בקופסת הפלסטיק מתאוששים ומתפתחים הרבה יותר טוב, מפתחים הרבה פחות תחלואה כמו נמק המעי או בעיות נשימתיות, ולומדים לינוק הרבה יותר מהר. בהנקה בכלל זה קסם מעלף.

גם אצל מבוגרים, סקין טו סקין יכול להציל מהיפותרמיה במצבים קיצוניים - לומדים את זה בכל קורס בסיסי הכי קונבנציונלי.

ותחשבי על זה שתינוקות יונקים שישנים צמוד לאמא מווסתים את נשימתם לפי נשימתה ולהיפך, כך שכשהיא נושמת זה מעודד אותם להמשיך לנשום, וכשהם עוצרים נשימה היא מתעוררת מזה או שאפילו לא במודע מתחילה לנשום יותר כדי לעודד אותם, זה מעגל קסם שכזה.

חום גוף בריא מווסת חום גוף גבוה או נמוך מידי, זה נורא פשוט, וכשלילד יש חום זה לא חייב אפילו להיות האמא (למרות שרק לאמא יש ציצי שזה ערך מוסף וחשוב לעין ערוך) אפילו האבא או אחים, כל מי שבריא וחום גופו נורמלי.

ובאופן אישי אם יהיה לעלמה חום ממש גבוה אני אקח אותה לרופא
גם אני (לא את עלמה, את פיצק)
אחרי כמה שעות של חום גבוה, שמגרד את ה-40 ואיש שלא מבין למה לא להקל קצת על תינוקת סובלת ותינוקת מסכנה נורא, נשברתי וניסינו לתת נובימול, היא ישר הקיאה את זה (פעמיים). אז אפשר לבוא ולהגיד שזו הוכחה לזה שהיא יודת מה טוב לה ושהיא לא צריכה את זה. מצד שני רק מהריח ברור למה היא הקיאה את זה, נראה לי דוחה ברמות (מתקתק וורדרד).
אז אולי בילד החמישי או השישי יהיו לי מספיק בטחון ואמונה בעצמי. אבל אני רק תשעה חודשים אמא והחום גבוה והילדה בוכה ולא מצליחה לישון וגם אני, אז קבעתי עכשיו תור לרופא ואם ה וא ימליץ על משהו אחר להורדת החום (נר?) אולי אני אעשה את זה. לא כדי להעלים את החום אלא טיפה להוריד אותו כדי שהיא תפסיק לסבול.

גם עלמה הקיאה את הנובימול, אז קנינו נר ואכן עזר. האמת שלא בגלל חום גבוה אלא בגלל כאבי פוסט חיסון. ואתמול בגלל כאבי שיניים.
חתכת תינוקת נרקוטית אני מפתחת פה.

איזה נר זה? צריך לזה מרשם?

אקמולי. לא צריך מרשם.

אורי, גם אני בעד לא לשכנע אחרים בשום דבר. זה פשוט נורא מעייף.
אבל מול האיש, שדעתו נחשבת בדיוק כמו שלך, עולה לפעמים צורך.
ולזה לא צריך שום מחקר.
חיידקים פועלים בסביבה שיש לה חום מסוים, בדיוק כמו בני אדם. ככל שהחום הזה יהיה פחות אופטימלי כך פעולתם תהיה קשה יותר.
תחשבי על עצמך ב 39 מעלות או 40. סביר להניח שתהיי שרועה איפשהו בלי שום רצון לזוז.
ככל שחום הגוף עולה כך סביבת הפעולה של החיידקים נהיית פחות נוחה עד בלתי אפשרית, ואז הרבה יותר קל לפעול נגדם עד כדי סילוק.
אם עשית משהו אקטיבי כדי להוריד את החום הפכת באופן מאולץ את סביבת הפעולה שלהם לנוחה יותר ואת הריפוי לארוך יותר ומתיש יותר עבור הגוף.

תפילה_לאם

אתן נותנות משהו להורדת חום (לא מאד גבוה, נניח 38-38.5)?
כמו מאי - אם הילד אומלל מדי, למשל, אם נראה שבגלל החום מתעורר כל רגע לאורך הלילה.

גוונים, יש הבדל לדעתי בין להוריד חום ובין ללכת לרופא. עם רופא היד שלי נורא קלה על ההדק. אין בזה שום נזק לדעתי, מקסימום לא עושים מה שהוא המליץ אם זה לא נשמע הגיוני או לא מסתדר עם דברים אחרים שאני חושבת.
ובמיוחד במיוחד ככל שהתינוק קטן יותר והניסיון של האמא קטן יותר.
היום אני רואה את הרופא לעיתים נדירות ממש, כי כבר אין לי צורך, ראיתי מספיק מחלות כדי לדעת מה הגיוני וצפוי לראות ומה צריך להדליק נורות אדומות או מצריך עיניים נוספות או טיפול מעבר למה שאני יכולה לתת לבדי.
אבל זה בהחלט לא היה כך בשנה הראשונה ומאז ירד בהדרגה. לדעתי חבל להשאר בבית עם ספקות, עדיף ללכת ולו בשביל להפסיק להיות מוטרדת מהשאלה אם צריך או "מוצדק" ללכת לרופא.
מה שכן כדאי - להרחיק אותה מילדים חולים אחרים במרפאה, לחכות במקום קצת מרוחק או משהו כזה, ולהתעקש על יחס הולם מצד הרופא לפיצק.

אגב התחלתי לראות את הסרטון (הצלחתי בדיוק כמה דקות עד שמישהו התעורר) אבל זה הזכיר לי עוד משהו שרציתי לכתוב לגבי החום - הכלל אצלנו הוא שבכל מקרה, לפני החלטות חשובות מודדים חום רקטלית, ורצוי גם במדחום כספית. טווח הטעות במדידה אחרת הוא גדול מאוד.

אין שום בעייה לקחת לרופא. להיפך. אמצעי זהירות ראשון: קודם כל שיבדקו שזה לא משהו מסוכן. אין קשר בין בדיקת רופא לבין מתן תרופה להורדת חום...

לא כדי להעלים את החום אלא טיפה להוריד אותו כדי שהיא תפסיק לסבול.
אני נותנת לפעמים לא רק כי הילד אומלל, אלא כי אם המחלה מתמשכת הוא נהיה תשוש ואני מרגישה שגם זה מאוד מחליש אותו ומעכב את ההבראה.

אני מאפשרת לחום לעזור במיגור המחלה,
תרופה שמורידה חום גם משבשת את מנגנון ההגנה של הגוף וגם מעוררת את הילד לשחק במקום לנוח.

תרופה שמורידה חום גם משבשת את מנגנון ההגנה של הגוף וגם מעוררת את הילד לשחק במקום לנוח.
אם אני נותנת, זה לרוב לפני הלילה, שיוכל לישון כמה שעות ברצף ולנוח כמו שצריך.
אבל כן, משתדלת למעט ולתת לחום לפעול את פעולתו.
גם לי כבר יצא לי לראות את הארבעים מהצד השני שלו, וזה באמת מפחיד )-:

<הערה פרקטית>: אחרי גיל חצי שנה (? נדמה לי) עדיף נורופן על אקמול בחינת חומרים וגם יעילות וכמות (צריך פחות). לפני הנרות למיניהם.

וכן, ילד עם חום ממני מקבל תרופות רק כשהכאב או החום מקשים על שינה, כי בדרך כלל זו הפעילות המועדפת על ילדים חולים.
וכן, מהנסיון שלי הנקה עור לעור ממש ממש מורידה חום, גם גבוה, גם עם נשימה ״קצרה״ - מדברת על שהות צמודה במיטה עם תינוק עליך ובקבוק מים ליד.

מבחינת הקאות: אם נותנים מזרק עם תרופה צריך לכוון הצידה ולתת במנות קטנטנות אפילו שיקח חצי שעה. ועל כן עדיף נורופן. אפשר גם לתת בכפית כשהיא חצי מלאה.
נוזלים מורידים חום ומאיצים תהליכים לכן להרבות בהם.

ולגבי החום ובעלי
נכון שלא תמיד צריך מחקרים כדי להוכיח משהו שמאמינים בו (מה גם שהוא לא מבין במיוחד במחקרים רפואיים או מושגים רפואיים) אבל אני צריכה להרגיש שיש לי גב (לפעמים כדי לשכנע אותו במשהו צריך משהו חזק מספיק שישכנע גם את אמא שלו)
וגם, זה סתם מעניין אותי, אבל לא קריטי יש לי את ההוכחה שלי מילד שלי שזה קיצר את תקופת המחלה כשהפסקתי להוריד את החום

_כי אם הוא עולה מאוד זה כן מסוכן
לא לפי ד"ר יוסי רימר בהרצאה הזאת_

הספקתי אמש לראות כארבעים דקות מתוך שעה. לא יודעת מתי יצא לי לראות את השאר, אז בינתיים כותבת כמה נקודות חשובות לטובת מי שאין לה זמן לראות את הסרטון:

טמפרטורת הבסיס של הגוף משתנה מאדם לאדם וגם אצל אותו אדם בזמנים שונות (זה לעניין הרף שמעליו חום מוגדר כחום)
לגוף יש "תקרת זכוכית" טבעית שמונעת מהחום להגיע ל-42 מעלות (שזו הנקודה שבה נגרם נזק בלתי הפיך). מציינת שלעניין הזה לא הוצגו מחקרים אלא רק הטענה שזה מננגון טבעי ששרד אבולוציה וכו' ולכן לא הגיוני שהוא ישמיד את הגוף. ד"ר רימר גם מסייג ואומר שזה מתייחס למי שאין לו בעיה בריאותית אחרת מלבד המחלה הויראלית/חיידקית שהעלתה את החום וגם שאומנם קיימים מצבים שבהם מנגנון ויסות הטמפרטורה בגוף משתבש (מכת חום) אבל אז הבעיה היא לא בייצור החום הפנימי אלא בפליטת החום.
ההשפעה של הורדת חום נחקרה גם אצל חיות וגם אצל בני אדם, במחלות ויראליות וחיידקיות ובכל המחקרים הורדת החום הובילה למחלה ארוכה יותר, להורדת סיכויי ההחלמה (בעיקר אצל חיות, נדמה לי שכל בני האדם שרדו) ולהעלאת אחוז הסיבוכים.
גם חום שאינו מגיב לתרופות להורדת חום אינו כשלעצמו סיבה לדאגה - זה קשור לאילו מולקולות הובילו מלכתחילה להעלאת החום, חלקן לא אמורות להגיב לתרופות הקיימות. גם מחקר שבדק אם יש קשר בין תגובה של החום לתרופות להורדתו לבין חומרת המחלה מצא שאין קשר.
אם רוצים להסתמך על קיומו של חום או על הטמפרטורה שנמדדה כדי לקבל החלטות כדאי למדוד בפה או בפי הטבעת. מסתבר שבדקו סטטיסטית אם הורים מזהים חום על המצח ואחוזים ניכרים לא (אבל חושבים שכן). הפיטמה כמדחום לא הוזכרה (-:

חוץ מזה, בהרצאה יש מראי מקום לכל המחקרים שהוזכרו בה.

<הערה פרקטית>: אחרי גיל חצי שנה (? נדמה לי) עדיף נורופן על אקמול בחינת חומרים וגם יעילות וכמות (צריך פחות). לפני הנרות למיניהם.

ראיתי ובאתי לומר שכל הרופאים שאני מכירה, ללא יוצא מן הכלל, וחלקם רופאי ילדים, לא נותנים לילדים האישיים שלהם נורופן.
אמנם נורופן יותר יעיל מאקמול, לרוב הילדים, אבל כנראה זה קשור למה שיש בפנים...והם לא מוכנים לתת את זה לילדים שלהם. אומר דרשני.

נוודית, הקשבתי לחלק שהפנית אליו. תודה רבה!

הדברים שהוא אומר מטרידים מאד מאד.

ההוראות של המינונים המפורטות לתרופה מטעות, בפירוש מטעות את ההורים.
יש חשש אמיתי להרעלה ו/או נזק לכליות עקב ההוראות שאינן מספיק ברורות.

שימי לב שהוא אומר שהוא באופן אישי מעדיף לא לתת נורופן לילדיו הפרטיים. זו אמירה שאני שומעת שוב ושוב ושוב מאנשי רפואה. ואני תוהה למה? הרי הוא יודע לתת את המינון הנכון, הוא יודע מתי באמת מוצדק לתת, מתי זו לא הסטריה (מונח שהוא השתמש בו). הוא רומז לתופעות לואי אפשרויות ולא מוסיף.

מעניין שהוא אומר שיכול להיות שיש הבדלים גנטיים זעירים שגורמים לזה שיש כאלה שאקמול משפיע עליהם ויש כאלה שנורופן.
זה משמח אותי, שרופא חושב על דקויות כאלה ופתוח לזה, אף שאן לזה ביסוס מחקרי.
אני לא מקבלת את זה שהתרופות מורכבות מאותם חומרים בדיוק ורק משך ההשפעה של כל אחת בנוי שונה. אם הבנתי את איך שהוא מגדיר את ההבדל בין אקמול ונורופן.
על שניים מילדיי האקמול לא משפיע כלל. לאחד מילדי אקמול מחריף את התסמינים! נורופן עזר לכולם. עד שהפסקתי לתת אותו.

אני לא מקבלת את זה שהתרופות מורכבות מאותם חומרים בדיוק ורק משך ההשפעה של כל אחת בנוי שונה. אם הבנתי את איך שהוא מגדיר את ההבדל בין אקמול ונורופן.
אני לא חושבת שהוא אמר שאלה אותם חומרים. גם במקומות קודמים בהרצאה הוא קצת התייחס לתרופות, ולהבדלים בחומרים ביניהם. בעיקרון אקמול זה פארצטמול, ונורפן זה איבופרופן, והם חומרים שונים. אני חושבת שהוא התכוון שמשך ההשפעה הוא ההבדל המשמעותי והגלוי מבחינת המשתמש / ההורים. ההרצאה הזו היא לפי הבנתי לפני קהל של רופאים ו / או אחיות, (הוא מזכיר לא מעט מונחים מקצועיים במהלך ההרצאה, כאילו הם מובנים מאליהם), ואני מניחה שגם כאן זה מובן לו מאליו שהקהל יודע את ההבדל במפרט בין אקמול לנורופן.

הוא גם הזכיר במהלך ההרצאה שאיבופרופן הוא חומר חדש בשימוש, יחסית לפארצטמול, לכן מצד אחד יש לו הילה זוהרת יותר, של "ילד הפלא" או משהו כזה, ומצד שני, פחות יודעים עליו. אולי זו חלק מהסיבה שרופאים נמנעים משימוש אישי בתרופה.

אני מסכימה שמה שהוא אמר לגבי ההתוויה על האריזות, בקשר למינונים, זה רציני ביותר, מטעה מאד.

בכל מקרה, הנקודה הכי משמעותית בהרצאה היא שלא צריך לטפל בתרופות למען הורדת חום. לגמרי לא. אפילו אם החום גבוה. כן אפשר לתת תרופות, למען הרגשה כללית יותר טובה, אם חושבים שכדאי.

(אני לא מטפלת בילדים בשלב זה בחיי, בכל זאת מצאתי את עצמי צופה בכל ההרצאה. היא מעניינת ביותר, ברורה מאד, ומשכנעת. לדעתי זו שעת הקשבה שווה לגמרי, בוודאי להורים לקטנטנים)

מעניין אם זה גם נכון לגבינו, האי ידיעה לגבי נורופן/אדוויל, אני יודעת שאופטלגין לא מומלץ, אם גם נורופן ואדוויל לא, ונשארנו עם אקמול, אז זה בהחלט מצמצם אפשרויות. (דנד י עדיין לא מאמינה שהמחזור לא כואב לה...).
הרופאים המדוברים שלא נותנים לילדים שלהם נורופן כן לוקחים אותו בעצמם?

לגבי האיבופרופן לעומת הפראצטמול, מעניין שבכל מקום מישהו טוען אחרת. לא ממש השתכנעתי לשום כיוון, כשם שנאמר: ״זו נבלה וזו טריפה״. אצלנו בבית יש רק אדוויל (שזה כמו נורופן) מסיבות שונות, גם כי יעילותו רבה יותר והוא גם נוגד דלקת, וגם מעוד סיבה שלא אפרט כרגע. כשכבר לוקחים משהו תרופתי פה בבית, זו תרופתנו.

רגע, מה קורה אם הילד חולה וכואב ובוכה ומסכן ואת רוצה לתת לו משהו נגד כאבים, אבל שלא יפעל נגד חום? יש דבר כזה?

רגע, מה קורה אם הילד חולה וכואב ובוכה ומסכן ואת רוצה לתת לו משהו נגד כאבים, אבל שלא יפעל נגד חום? יש דבר כזה?
תמר, לפי מה שאני הבנתי מההרצאה - הוא לא התייחס ממש במפורש לשאלה הזו, אבל ההצעה שלו היא לתת את התרופה רק מתי שנראה שיש צורך לעזור לילד עם ההרגשה הרעה, ולא מוצאים דרך אחרת. אבל לא לתת אותה בעקביות וברצף, כמו שנותנים לפעמים, על השעון, כשהמחשבה היא על החום, ולא רוצים לתת לו לעלות בשום אופן. אז אם עבר זמן, והשפעת התרופה מתפוגגת, והחום עלה שוב, אבל הילד יחסית רגוע - לא לתת שוב. לא להתייחס לתנודות החום כפקטור בהחלטה על נתינת תרופה.

בנוסף, לפי ההסבר שלו (המרתק למען האמת), יש גורמים שונים לעליית חום, ותהליכים שונים מבחינה מולקולארית. לא כל התהליכים האלה מושפעים בכלל מהתרופות הנ"ל. כלומר, יש בהחלט מחלות, או מצבים בתוך מחלות, שבהם תהיה עליית חום, והתרופה לא תוריד אותו. לדבריו זה בהחלט תקין ולא מדאיג. אני חושבת שיוצא שבמקרים האלה, התרופות הרגילות עונות על השאלה

אין דרך לדעת, לפי הבנתי, מאיזה סוג החום המסוים (מלבד התוצאות בשטח אחרי התרופה). בטח לא להורים בבית. אבל נשמע לי שגם הרופאים לא לגמרי סגורים על מה באמת הולך שם.

רגע, מה קורה אם הילד חולה וכואב ובוכה ומסכן ואת רוצה לתת לו משהו נגד כאבים, אבל שלא יפעל נגד חום? יש דבר כזה?
רסקיו (גם לאמא)

אבל תגידו, ציצי זה לא משכך כאבים? אני מתכוונת ממש ברמת הכימיה, אנדורפינים וכל זה (אנדורפינים זה משהו שקורה בהנקה, או שאני מתבלבלת?)

ציצי זה לא משכך כאבים?
כן.

תפילה_לאם

רוצה להעלות נקודה נוספת בקשר להחלטה על מתן תרופה להורדת החום:
אחת הסיבות שאני נמנעת פעמים רבות ממתן האקמולי היא שילד חולה, שאמור לשכב ולנוח, מרגיש לפתע טוב יותר, על אף שהוא בעצם עדיין חולה לגמרי, ובמקום לנוח ולהחלים, הוא מתרוצץ ומשתולל. גם זה בעיניי מעכב את ההחלמה.

אחת הסיבות שאני נמנעת פעמים רבות ממתן האקמולי היא שילד חולה, שאמור לשכב ולנוח, מרגיש לפתע טוב יותר, על אף שהוא בעצם עדיין חולה לגמרי, ובמקום לנוח ולהחלים, הוא מתרוצץ ומשתולל.
נכון!
אחת הסיבות שאני עצמי לא לוקחת משככי כאבים - הם מתעתעים לחלוטין ואני מאבדת את התחושה האותנטית של הגוף ומתחילה לקום ולעשות דברים, כי הרי המטלות הצטברו בינתיים...
וזו גם הסיבה שאם אני נותנת לילדים, זה לפני השינה ולא במשך היום

אחת הסיבות שאני עצמי לא לוקחת משככי כאבים - הם מתעתעים לחלוטין ואני מאבדת את התחושה האותנטית של הגוף ומתחילה לקום ולעשות דברים, כי הרי המטלות הצטברו בינתיים.

בהפוך של זה, זו הסיבה שבגללה אמצא את עצמי לוקחת תרופה שלא אתן לילדיי... בשונה מהם, לי לרוב אין את הזכות להיות חולה...

לתת את התרופה רק מתי שנראה שיש צורך לעזור לילד עם ההרגשה הרעה, ולא מוצאים דרך אחרת. אבל לא לתת אותה בעקביות וברצף, כמו שנותנים לפעמים, על השעון, כשהמחשבה היא על החום, ולא רוצים לתת לו לעלות בשום אופן. אז אם עבר זמן, והשפעת התרופה מתפוגגת, והחום עלה שוב, אבל הילד יחסית רגוע - לא לתת שוב. לא להתייחס לתנודות החום כפקטור בהחלטה על נתינת תרופה.

זה מה שאנחנו עושים. באופן כללי לא מתרגשים מחום שלא עובר את ה 40 מעלות. השאלה אם הילד סובל או לא, כי לפעמים אין דרך אחרת, ושום פינוק לא עוזר, פשוט מרגישים רע מאד, ולא מצליחים אפילו להירדם, ואז מרגישים עוד יותר רע.
הכי טוב להיות בריאים.

זה בריא מאוד להיות חולה. השאלה היא כמה ובאיזה מחלות.
זו אחת הדרכים של הגוף להתחסן ולהתחזק.

בעצם, אם החום כל כך חיובי להבראה אז אין מה לנסות להוריד אותו גם בדרכים אחרות? מקלחת, מטלית על המצח?

(הקטנה פה כל כך מתוקה שאמרתי לה 'לאכול אותך' אז היא אומרת: 'אממ..'

)

אורי, לדעתי יש טעם לעשות מה שנעים.
אם ההצעה למקלחת מתקבלת בברכה או פשוט מתחילים וזה נעים - יופי.
מטלית על המצח - אותו דבר.
לדעתי זה לא יכול להזיק ומה שהמערכת מקבלת בברכה כנראה ייטיב איתה. לא תמיד, אבל ברמה של הצעות כאלה - סביר שכן.

מקלחת, מטלית על המצח?
מנסיוני, מקלחת לעתים קרובות משיגה תוצאה הפוכה. מחמירה את המחלה. צריך לבדוק כל אדם לגופו, אצלנו במשפחה זה מתכון בדוק להחמרה קשה.
מטלית על המצח - לא אמורה להוריד חום. היא פשוט מקלה על ההרגשה, מרגישים פחות רע, יותר נעים.
(הרגע ממש הילד יוצא ממחלת חום כלשהי אז זה ממש טרי אצלי (-: ).
עוד:

גיליתי שבקבוק חם עוזר גם לסתם וירוס (אפשר להשעין עליו את הראש ולאו דווקא את הבטן). כמובן בקבוק חם מהסוג הישן ולא חשמלי.
טיפולים רפואיים מסובכים ומורכבים כמו חיבוק, נשיקה, יד על המצח - עוזרים מאוד להחלמה.
מרק עוף, תה עם לימון/דבש, נוזלים בכלל.
מאז שהפסקנו לחלוטין לחמם את הבית בחורף, נדיר שאנחנו חולים. מסייגת שמדובר בתל אביב: קור לח שחודר לעצמות, אפס בידוד בבתים, מצד שני לא יורד מתחת לאפס. קר מאוד מאוד בבית ואנחנו לובשים הרבה שכבות, בלילה מתכסים בפוך חם וכדומה.

_אורי, לדעתי יש טעם לעשות מה שנעים.
אם ההצעה למקלחת מתקבלת בברכה או פשוט מתחילים וזה נעים - יופי._
אני אף פעם לא עושה מקלחות, זה תמיד נראה לי כל כך לא מתאים לקחת ילד שפוך וחולה ולקלח אותו, כשהם בריאים וחזקים אני צריכה לשכנע אותם אז...

מתקנת את ההצעה למקלחת כי בעצם מדובר תמיד באמבטיה. אני חושבת שחלק מהעניין זו ההימרחות הנעימה במשהו שנושא את המשקל באופן חלקי.
הרבה פעמים זה גם מתמודד עם הזעה, שלא לכולם נעימה...
אצלנו מי שחולה לרוב שמח מאוד באמבטיה. ואחרי שיוצאים ממנה הולכים לפוך וישנים היטב.

מנסיוני, מקלחת לעתים קרובות משיגה תוצאה הפוכה. מחמירה את המחלה.
אצלנו הורדת חום במקלחת הובילה לפרכוס חום, כי החום זינק חזרה ממש מהר והיה גבוה, והרבה פעמים זינוק מהיר של החום מוביל לפרכוס אצל ילד שנוטה לפרכוסים.
הפרכוס עצמו אמנם לא מסוכן אבל מבהיל ומבאס ובעיקר מיותר.
אילו ידעתי הייתי מעדיפה לא להוריד את החום, או להוריד באמצעות תרופה דווקא

הרבה פעמים זה גם מתמודד עם הזעה, שלא לכולם נעימה...
ההזעה היא לרוב סימן של שבירת החום לא?
הגוף צינן את עצמו והחום ירד

אולי זה זמן טוב להגיד שאני מדברת על חום נמוך יחסית. לא חושבת שמי מילדיי עבר בשנים האחרונות את ה 38, וגם זה קרה אולי פעם בשנה.
כך שאם הדיון על הורדת חום מתייחס רק לחום גבוה ומטריד אז נא ראו את הערותיי כמיותרות לחלוטין.

הערות לגבי אמבטיה להורדת חום:

אני לעתים קרובות שומעת שמדברים על אמבטיה פושרת ואפילו קרירה, וזו ממש טעות. המים צריכים להיות חמימים ונעימים, בטמפ' גוף תקינה. כמו בשגרה עם ילדים קטנים. אחרת הבדל הטמפ' (בין המים לגוף), לא רק שהוא לא נעים לילד, הוא גם יכול לעשות ממש שוק לגוף מה שמתבטא אח"כ בזינוק של החום.
דבר שני, כשילד נכנס עם חום לאמבטיה, גם אם הוא ממש גדול - חשוב להשגיח.

אצלנו מי שחולה לרוב שמח מאוד באמבטיה
כן, פה גם, ובכלל מים ישמחו לבב הילדים פה בכל מצב צבירה. היו תקופות שהיתה בבית בריכה בחצר (חוצלארץ, מדינות חמות, זה היה די סטנדרט) והם היו חצי יום שרויים במים.

דיון שהועתק מ אמהות שואלות אמהות :

ניסיתי כוחי בעריכה
יצא לי קצת עקום

סידרתי. יצא לי הרבה יותר ארוך משלך (הרבה יותר הודעות).
למען האמת אני לא בטוחה שזה נחוץ כאן. כל או רוב המידע כבר נמצא כאן (אולי חוץ מהקישור להרצאה של ד"ר רימר והדיון עליו)

תודה!
אולי כדאי את הקישור להכניס כאן למעלה בדף?
הדף אמהות שואלות אמהות מלא במידע שיכול להתאים להמון דפים ועם פוטנציאל להיות דף ארוך מאוד לכן, בין השאר, רציתי להעביר. אולי עדיף למחוק שם את הדיון ולהפנות לכאן?

לא יודעת. מה שיפה בדף ההוא זה שהוא דיון חי ומעורבב. אבל מניחה שכדאי למחוק ממנו כל פעם, נגיד, שנה אחורה. אם יש שם דברים ממש חשובים שלא נאמרו בדפים אחרים - להעביר. כמו הקישור הזה באמת. ואם לא - לא.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לבן שלי יש חום כבר 5 ימים, החום עולה ויורד. הוא בן שנה וחצי.
שבוע שעבר עשו לו חיסון של שנה וחצי ואני לא יודעת אם זה הגיוני או בסדר שיש לו חום כל כך הרבה זמן, האם זה בעקבות החיסון התחיל לו חום אחרי שבוע או פשוט וירוס כלשהו?! היינו במיון ואמרו שזה נורמלי ככה אחרי חיסון.
יום לפני שהתחיל לו פעם ראשונה החום, הוא טעם מסבון כלים ואני ממש מפחדת אם זה קשור איכשהו להתחלתו של החום.

הוא טעם מסבון כלים ואני ממש מפחדת אם זה קשור איכשהו להתחלתו של החום.
טעימה מסבון כלים לא אמורה לגרום לתגובה כזאת.
מקווה שהוא מרגיש יותר טוב

האם היחס המכיל לחום נכון גם לגיל 3 שבועות?
זזו פעם ראשונה שיש לי תינוק ככ קטן עם חום
תמיד נמנעתי מלהוריד... אבל זה באמת נכון גםם לגיל כה רך?

תנסי לבדוק באתר של דר יוסי רימר. מקווה ששם תמצאי מענה.
בכל מקרה רפואה שלמה ומהירה !

<מי האוויל המשריש הראשון שאמר בכלל להורים שצריך למדוד חום עם מדחום?
אף פעם בחיים לא עלה בדעתי להרהר או לערער על זה. גם היה ברור, שחייבים למדוד חום כדי לדעת "אם הילדה חולה".
והנה, מצאתי את עצמי אמא לתינוקת יונקת, שמאוד סבלה מכל מדידות החום. אז ניסינו מדחום באוזן וניסינו זה וניסינו זה, מהר מאוד הבנתי שכל מדידת החום היא סיוט מיותר כי ממילא, כן חולה או לא חולה, הנקה IS THE ANSWER... וכיוון שבכל מקרה הפתרון היה הנקה, אז גם מה זה חשוב אם יש חום או לא... בקיצור, כבר 15 שנה לפחות שפה מודדים חום עם היד של אמא וזהו.

לפני שבוע, אבא שלי, אני ובתי באיזה מקום.
אבא שלי: "את חושבת שיש לאמא חום?"
הבת שלי: [מניחה לי בטבעיות יד על המצח ובצד הצוואר] לא, אין לה חום.

מי האוויל המשריש הראשון שאמר בכלל להורים שצריך למדוד חום עם מדחום?
אה... אני ממש לא בטוחה ביכולת שלי למדוד חום. לא שאני חושבת שיש קשר חד חד ערכי (ועל) בין חום למחלה, אבל אם אני רוצה למוד חום אני לא אסתפק ביד על המצח.

ממש לא בטוחה ביכולת שלי למדוד חום
ממליצה לך על ההרצאה הזאת שמסתובבת פה, על החום. הוא מפריך את המיתוס שיש דבר כזה "למדוד חום" P-:
ולכן, "יד על המצח" מה היא מודדת?
היא מודדת מה המצב של הילד (-:

כמו שאמרתי, לדעתי אין קשר חד חד ערכי בין חום למחלה. כשלא מזמן חליתי, לא היה לי חום. את חושבת שזה הפך אותי לפחות אומללה? ואין חום הגוף הנורמלי של אנשים משתנה בטווח מסויים, ומאוד אישי.
אבל אם מאיזשהי סיבה אני כבר מודדת חום, אז זה יהיה עם מד חום.

אני לא בטוחה שאני יכולה להרגיש חום על כל אחד,כי זה באמת משתנה ואינדיווידואלי,אבל לילדים הפרטיים שלי,שננגעים הרבה פעמים ביום,אצלהם אני יכולה להרגיש מייד ובקלות,גם במגע וגם,פשוט להסתכל להם בעיניים זה בדרך כלל מספיק.
ואני מסכימה איתך לגמרי,אישה במסע,אני זוכרת את עצמי בתור ילדה מתוסכלת כל כך מול אמא שלי שהייתה חייבת מדדים מדידים כדי להישתכנע שאני חולה(חום או הקאות-משהו שאפשר ליראות ולימדוד)ולא היה מספיק לה שאני אומרת שאני חולה,שאני שוכבת בלי כח,היא לא האמינה לי,וזה פגע בי,עד כדי כך שבחטיבת ביניים היתה לי תקופה ארוכה שפעם בכמה זמן הייתי מתעוררת באמצע הלילה מקיאה את נישמתי ונוסעת איתה למיון,מקבלת קולה בלי גזים ואינפוזיה,וחוזרת הביתה לנוח...

אבל אם מאיזשהי סיבה אני כבר מודדת חום, אז זה יהיה עם מד חום.

ואז את מסכימה למדוד לעצמך, ומודדת לעצמך.
כלומר זה בינך לבינך. רצונך וגופך.
להבדיל מ תמרוש רוש ואחרים, שהכריחו אותם וגרמו להם אי נעימות וסבל (גופני ונפשי), וגם לא הכירו בפגיעה, מה שמהווה פגיעה כפולה.

אני ממש לא בטוחה ביכולת שלי למדוד חום
אישה, אני לא מדברת על מדידה, על להבדיל בין 48 מעלות ל- 39. בטח גם אני לא יכולה לעשות דבר כזה, וזה גם לא חשוב. אני מדברת על הערכת חום: זה נורמלי? זה גבוה? זה גבוה מדי?
כשאת עובדת עם אדם מוכר, את יכולה להבדיל בקלות בין הנורמלי לגבוה, ובין הגבוה לגבוה מדי.
ואני גיליתי, מניסיון של טיול במדבר עם ידיד שחטף מכת חום, שלזהות את ה"אוי לא, #%&%&%, זה גבוה מדי!" אפשר גם על אנשים לא ממש מוכרים. בצ'יק. בתגובה מהבטן.
וזה עוד לפני שהיו לי ילדים.

אישה במסע, אני שיניתי את כל הפרדיגמה לגבי החום ומדידת החום.
אני לא זוכרת את מדידת החום כ"טראומה" אבל הסקאלה שלי לא אמינה. כאמא, התבוננתי בתינוקת שלי וראיתי שהיא סובלת מאוד מכל צורה של מדידת חום. לא באתי מהתיאוריה, באתי מהשטח, עמדתי בפני אתגר לכל האמונות שלי.
בתרבות שלנו, ללא כל בסיס מדעי מסתבר, "חום" הפך להיות מדד חלופי ל"חולה". כלומר, נוצר צורך לקבוע חוקים, מיהו חולה ומי אינו חולה. בחוקים האלה כיכב ה"חום". זה שייך לעולם התעשייתי שבו אתה דופק שעון וחייב התייצבות, כך שיום מחלה מהווה חופשה נחשקת ולא הפרעה מאיימת, כך שהרופא בוחן אותך ואתה צריך להוכיח לו שאתה חולה בעזרת המדחום.

ברגע שמשהו מערער את כל המבנה הזה, פתאום מבינים שהוא שגוי.

אין קשר בין מעלות החום על המדחום לבין התשובה האמיתית לשאלה "האם היא חולה" או התשובה האמיתית לשאלה "איך לטפל בה", שאלה השאלות החשובות.
אין חשיבות למדידת החום
יש משהו שאפשר לכנות אותו "חום" ושאפשר להעריך אותו באמצעות כף היד. ה"משהו" הזה יותר דומה למדד למחלה. ברור שאינו מתיימר להחליף מדחום כספית בדיוק המדידה, זו לא אותה מדידה.

זה שייך לעולם התעשייתי שבו אתה דופק שעון וחייב התייצבות, כך שיום מחלה מהווה חופשה נחשקת ולא הפרעה מאיימת, כך שהרופא בוחן אותך ואתה צריך להוכיח לו שאתה חולה בעזרת המדחום.
וזה לא ישרוד לאורך זמן. אצלנו כבר מתחילים להחתים רוקחים על טופס ימי מחלה.
לבזבז על הפתק הזה רבע שעה תמימה של רופא מוסמך? חליק.

אצל השני שלי זה בכלל מגוחך. כשהוא חולה, הוא מעלה ומוריד חום באינטרוולים של חצי שעה - שעה.
הדיאלוג המתאר את מצבו הטמפרטורי צריך להיראות ככה:
"יש לו חום?"
"Not applicable"

כלומר, נוצר צורך לקבוע חוקים, מיהו חולה ומי אינו חולה.
בדיוק. זו הסיבה העיקרית למדוד חום. לכן אפשר פשוט לוותר על הרעיון הזה, בלי להציב את מדידת החום ביד כתחליף.

וגם רציתי להגיד שלמרות שתמרוש יכולה למדוד חום, אני לא יכולה. באמת, תמרוש. יופי שאת יכולה להבדיל בין חום גבוה מידי לחום בסדר. אני לא יכולה. אם מאיזשהי סיבה אני אחשוש שהחום של מישהו עלה לרמה של סכנת חיים (שזה אירוע נדיר מאוד מאוד מאוד), אז אני לא אבטח בתחושה שלי.

כל זה לא אומר שצריך לכפות מדידת חום על תינוקות (או מבוגרים), או להפוך תוצר לוואי של חלק מהמחלות להוכחה שחולים.