באופן טבעי

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בתי בת השלושה חודשים התחילה לישון הרבה פחות טוב. עד לאחרונה היא היתה ישנה במהלך היום (שלא סבלה מגזים) מחזורים של כשלוש שעות. במהלך הלילה היא ישנה מחזורים ארוכים של שלושה ומעלה (בימים הקשים של הגזים היא אפילו ישנה שמונה שעות ברצף). בלילות האחרונים היא ישנה בין שעה לשלוש ברצף ומרבה להתעורר.לפעמים אני מצליחה להחזירה לישון בטפיחה ולפעמים רק ע"י הנקה נוספת בשכיבה ולפעמים בשילוב. במהלך היום אם היא ישנה, רק כשעתיים. הרבה פעמים רק שעה ואז אני מנסה להרדימה חזרה בטפיחות. לא תמיד הולך. אני מנסה להבין מה קרה? האם זה תוצאה של קפיצת גדילה או שזה קשור לתזונה שלי או לאופן ההנקה שלי. מבחינת התזונה, בתקופה האחרונה אני על תזונה ספציפית כיוון שיש לי פיסורה. אני שותה ארבעה ליטר מים ביום. לוקחת סיבים (עד שלשום בנפייבר, ועכשיו ברתי לפלקס במקום סיבים, כחלק מהטיפול). אני מטופלת בניפידיפין (חושבת להפסיק כי זה לא עוזר) ובנרות חמאת קקאו (עוזר. אני כבר 5 ימים עם זה, וכנראה עוד 5 נוספים ואז אפסיק). כמו כן אוכלת בעיקר קמח מלא, ירקות, גרנולה, אגוזים ושקדים וחביתות (אני צמחונית). מבחינת ההנקה שלה, אני הנקתי אותה בתקופה האחרונה במהלך היום בהפרשים של כשעתיים. חשבתי לעבור להניק אותה בהפרשים גדולים יותר כדי להגיע לחלב אחורי. אתמול היא התהפכה מהבטן לגב לראשונה (פעמיים!). היא עושה בדכ"כ כמה פעמים ביום קקי ועל הפיפי לא עקבתי, אבל בגדול היא עושה כמה פעמים ביום בוודאות. נשקלה לאחרונה בגיל חודשיים וקצת ואז היתה מעט מתחת לממוצע (אני לא זמינה למשקל למשקל תינוקות בשל מקום מגוריי). מישהו יודע האם התנהגותה סבירה, ואיך ניתן לשלול בעייתיות בשל התזונה שלי או בשל אופן ההנקה. יש למישהי עצה איך לסדר את הדברים?

תודה רבה!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה דנדי. באמת שמתי לב שכמות החלב שלי ירדה בשבוע-שבועיים האחרונים, בהם עברתי לארבעה ליטר. עם זאת, לאור זה שאני משתמשת בפגלקס (או בנפייבר עד לפני יומיים) לריכוך היציאות בשל הפיסורה, חשבתי שאני באמת צריכה להקפיד על כמות מים גדולה יותר מזו המומלצת למניקה רגילה. אם כך, אני מבולבלת- כמה אמורה מניקה רגילה לשתות, והאם אני לא צריכה להעלות את המינון ביחס לזה?
אמשיך לעקוב אחר הטיטולים. תודה!
אני בדיאטה הזו יותר מחודש כאשר עם הזמן התחלתי להעלות את כמות המים והסיבים (ואז כאמור עברתי לפגלקס). ככל שאני שומעת יותר על התזונה המומלצת לפיסורה אני 'משכללת' את הדיאטה שלי בתקווה לגמור עם הפיסורה בימים הקרובים ולחזור לתזונה היותר רגילה שלי (ועדיין צמחונית)
אני מניקה רק צד אחד בכל פעם כי כך הבנתי שמגיעים לחלב האחורי. כול ליהיות שלא הנקתי מספיק זמן. ברגע שראיתי שהיא איבדה עניין, ניתקתי ולא ניסיתי עוד פעם..
ואכן כשהיא ערה, היא לא נינוחה. אחרי שנת הלילה היא נינוחה והיא משחקת כמעט שעתיים, אבל בשאר היום סבלנותה הולכת וקטנה והיא כמעט לא משחקת בלי לבכות. מפהקת הרבה. לכן נראה לי שהיא בכ"ז זקוקה לשינה במהלך היום. רק לא ברור לי למה היא מתעוררת לפני שהיא ישנה כפי שהיא צריכה, או במילים אחרות מה בדיוק מציק לה.

הדרך הכי פשוטה להגביר כמויות (כפי שעולה ממה שאת מתארת) היא להניק משני הצדדים בכל הנקה. הכוונה היא להציע לה לינוק מהצד השני, אם היא תרצה היא תינק ואם לא אז לא.
תינוקות בגיל שלושה חודשים לא חייבים לעשות קקי שלוש פעמים ביום, גם אם ההנקה תקינה. זה מדד שיש לו משמעות רק בגילאים שבין שלושה ימים לשישה שבועות. בגיל שלושה חודשים אפשר לעשות עשר פעמים ביום ופעם בכמה ימים והכל תקין.

שני דברים דחופים כי לא הספקתי לקרוא הכל ואני חייבת ללכת לבשל...

1. פיסורה נוטה להיות תגובה לרגישות/אי סבילות/אלרגיה למזון אצלך. יכול להיות שמה שאת אוכלת גורם לך לפיסורה, וכל הטיפולים שאת עושה נשמעים לי חשודים.
2. יותר מדי מים מפחית את כמויות החלב.
3. תינוקת קטנה בת שלושה חודשים שגדלה פחות מהממוצע? הייתי אומרת שהבעיה העיקרית היא, שהיא יונקת פחות מדי. במקום טפיחות או כל טריק אחר שמרעיב אותה, אני מצטרפת להמלצות להניק אותה כמה שיותר. ותמיד להציע את שני הצדדים (מקסימום היא לא תרצה, אבל את, תמיד תציעי).

מסכימה בגדול עם העצות של דנדי, אבל מדגישה שוב:
מציעה לצאת מנקודת הנחה שמה שמציק לה הוא שהיא רעבה.
תמיד לנסות קודם כל להניק. את רוצה שהיא תגדל, לא שהיא תרעב. תינוק שבע, מרוצה ומסופק לא יונק אף פעם יותר מדי, אז תמיד מועיל ואף פעם לא מיותר לנסות קודם כל הנקה, בשנה הראשונה.

לא צריך להתעסק בחלב קדמי/חלב אחורי (היום כבר יודעים שזה לא תיאור נכון, למעשה לאורך ההנקה ככל שהיא מתמשכת כך אחוז השומן בחלב עולה ועולה, כמו כן, ככל שההנקות צפופות יותר כך החלב שמן יותר, אבל אם מחכים המון זמן בין הנקה להנקה, אז היא תקבל יותר חלב עשיר בסוכרים ודל בשומנים), ובוודאי שלא כדאי ליישם על הנקה רגילה, עצות שמיועדות ספציפית למיניקות עם בעיית עודף חלב (אלה שנשפך להן ומשפריץ להן והתינוק טובע בזרם החלב ומשתנק והן ישנות בתוך שלוליות חלב והתינוק מצד אחד עולה במשקל מדהים אבל מצד שני עושה קקי ירוק מוקצף ונראה שסובל מכאבי בטן).

בהצלחה!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה רבה על התשובות למרות הלחץ של הבישולים וההכנות!!

יש לכם עצות איך להעביר תינוק שנרדם על הידיים או על מנשא למיטה? הקטן שלי מתעורר כמעט כל פעם בתהליך...

הקטן שלי מתעורר כמעט כל פעם בתהליך...
גם שלי (בן שבעה חודשים).
אח שלו, שגדול ממנו בחמש שנים, היה עובר בקלי קלוטו וישן בכל מקום ובכל מצב, שעות. אבל זה הקטן - מיסטר רגישות. כך שאני לא מורידה אותו. מבינה שזו תקופה ושזה יעבור, ובינתיים נוצרת את רגעי המתיקות האלה... אולי לא התשובה שחיפשת...

אבל אם חייבת, אז מרדימה במנשא כדי שאוכל להמשיך להסתובב עם ידיים פנויות. מהמנשא אני לא מנסה אפילו להוריד אותו. מעדיפה שיישן עלי.

עוד משהו שעושה לעתים - מיניקה בשכיבה במיטה ואז מתרחקת קצת כשנרדם. במקרה שלנו, אם אני ממש אתרחק הוא יתעורר. אמרתי כבר, רגיש רגיש הקטן הזה. אבל ככה לפחות הוא מונח לידי ולא עלי.

תודה על התגובה המהירה:-) הקטן בן 3 חודשים ואני תמיד מרדימה על הידיים /מנשא. אבל אחרי שהוא נרדם במנשא - הוא מתעורר אם אני עושה "עבודות בית". כך יוצא מצב שאני "מושבתת" שהוא ישן - ואז אני עושה דברים כשהוא ער - במקום להיות איתו יותר זמן. זה התסכול שלי כרגע...

גם אני באותה הסירה (עם בת שמונה חודשים וחצי).
עוד שיטה שעובדת לפעמים: להצמיד אליו כרית קטנה או שמיכה בזמן שנרדם בזרועותייך, ואז להשכיב אותו בצמוד לכרית הזאת שכבר התחממה.

בא לך לתאר לפרטי פרטים ושניות איך את מעבירה למיטה?
אצלי זה לרוב מצליח - אז אולי אוכל לעזור.

(עם בת שמונה חודשים וחצי).
מתי זה קרה?

ברגע הראשון חשבתי שאת שואלת מתי נדפקה לה השֵנה.

אצלי יכולות להיות העברות מוצלחות, אחרי שינקה והתנמנמה עמוקות, ואז אני מעבירה בעדינות למיטה והיא ממשיכה לישון, אבל כעבור כמה דקות מתעוררת, אפילו שנראה שצריכה לישון יותר ושבוודאי הייתה ממשיכה לישון לו הייתה עדיין צמודה.
בהזדמנויות אחרות מתעוררת מיד בהעברה.
גם אני מבינה שזו תקופה ושזה יעבור, ובינתיים נוצרת את רגעי המתיקות האלה ובכל זאת, צריכה לעשות דברים בבית וקשה לי שהיא תהיה כל הזמן במנשא.

גם לי היה תינוק רגיש שמתעורר במעברים.
אני הייתי מציעה - אם את מרדימה על הידיים אז להרדים אותו כשהוא מכובל (או שןכב על) שמיכת תינוקות או שמיכת פליז, ואז להעביר אותו עם השמיכה, כך שיש מינימום שינוי סביבתי.
עוד טיפ: הרבה פעמים הם מתעוררים במעבר מתנוחת ערסול בידיים למשטח ישר (המיטה). את זה אפשר לעקוף אן משכיבים אותם על שמיכה מגולגלת-מבולגנת, כך שהשיפוע נשאר. אממה, זה בדיוק בניגוד להמלצות על שינה בטיחותית, אז הייתי עושה את זה רק עם תינוקות גדולים יותר שכבר יכולים להתהפך מתוך שינה.

ועוד טיפ כללי: לעבוד ל-א-ט. שלב אחד קטן בכל פעם, עם 60 שניות הפסקה (לא פחות!) בין שלב לשלב.

אצלי היה כמו ששמנדובה מתארת בגיל 3 חודשים. הוא מאוד קטן זה טבעי שזה ככה. אבל בגיל 7 חודשים דוקא היה קצת שיפור.
אני גם הרדמתי בשכיבה במיטה שלי(בהנקה או בלי הנקה-גם זה הלך בגיל הזה אצלי) ולפעמים לפעמים יכולתי לזוז בעדינות. לפעמים התעוררה מיד,ולפעמים אחרי חצי שעה. גם חצי שעה זה משהו .
איזה מנשא יש לך?
לפעמים להוריד לעגלה עוזר ולגלגל טיפה אם מראה סימני התעוררות,איכשהו הם ישנים שם יותר טוב

מצב שאני "מושבתת" שהוא ישן - ואז אני עושה דברים כשהוא ער - במקום להיות איתו יותר זמן.
יופי,זמן מנוחה מצויין לך.
לגבי להיות איתו, את איתו גם כשאת עושה דברים. הוא לא צריך הרבה,בעיקר אם הוא במנשא. קצת חיבוקים,נשיקות,דיבור והסבר על מה שאת עושה,זה בהחלט 'נחשב' להיות איתו. וגם אם אאת עושה בלעדיו והוא שקט ועם עצמו זה לא נורא.
וגם לא נורא לעשות קצת פחות דברים בבית:-) (מניסיון!)

הילדה הנוכחית שלי היתה לא קלה, הכניסה לעולם היתה לה קשה,והיא היתה הרבה הרבה הרבה בידים. הגדולים שלי היו הרבה יותר קלים.
אבל לי היה קל יותר איתה. כי פשוט קיבלתי את זה שהיא ככה וצריך להתאים את עצמי ולקבל את זה.
לא יודעת אם זה מדבר אלייך,אבל אם לא עובדות השיטות שכולן פה מנסות להציע, אז זו גם דרך להסתכל על זה. וגם לא להפסיק לנסות מדי פעם. זה מה שאני עשיתי, ידעתי שהיא ישנה רק בידים ושאני מושבתת, ומדי פעם בכל זאת ניסיתי להניח,אחת לכמה זמן. בסוף זה כן עבד, היום אני יכולה להרדים במנשא ולהניח במיטה בלילה ובעגלה ביום והיא נשארת לישון,לרוב פרק זמן ממושך. אז דברים משתנים.
אפילו שנת הלילה שלה אני מרגישה שמתחילה להשתנות. אתמול היא נרדמה ה8 וחצי, התעוררה ב12 לינוק וחזרה לישון. התעוררה שוב ב5 לינוק וחזרה לישון עד 7 וחצי! מי היה מאמין על התינוקת הזו שלי כזה דבר בגיל 3 חודשים? (טוב,זה לא כל לילה,אבל אם זה כך מדי פעם והולך ומשתפר זה כבר מדהים)
אגב היא בת שנה,אבל הזמן עובר מהר כשנהנים.

הרבה פעמים הם מתעוררים במעבר מתנוחת ערסול בידיים למשטח ישר (המיטה). את זה אפשר לעקוף אן משכיבים אותם על שמיכה מגולגלת-מבולגנת,
נכון. בגלל הבטיחות אני העברתי לישון על הצד ומאחור שמתי שמיכה מגולגלת או כרית קשה, על הצד היא נשארה ככה מעורסלת. כמובן שהעברתי למיטה שלי ולא שלה לחלק הפנימי, והשגחתי מדי פעם.
עד היום היא ישנה על הצד,למרות שהיא כבר יכולה להתהפך לבטן אם יותר נוח.

אה, כן, עוד אופציה:
להרדים בארגו או יאמו, בהנקה אם אין ברירה, ומיד כשנרדם להעביר לגב.
אין על נשיאה גבית!
(כן, בהתחלה הם חצי מתעוררים וצורחים. אחר כך את לומדת איך לעשות את זה, ומתי. נכון שכמה שינות מתפקששות בתהליך הלמידה, אבל כשאתם קולטים את הקונספט זה שווה את זה)

_בא לך לתאר לפרטי פרטים ושניות איך את מעבירה למיטה?
אצלי זה לרוב מצליח - אז אולי אוכל לעזור._

אני מרדימה בערסול - או בידיים או במנשא צמד. כשאני מעבירה למיטה - לשכיבה על הגב. אני מהמנשא אני מורידה רצועה אחת ואז מחכה. רצועה שניה יורדת ואז מנסה לשים הראש ראשון. אני מניחה יד עליו כ15 שניות ואז מכסה. נשכבת לידו (מיטתו צמודה לשלי). ביומיים האחרונים אני מניחה לידו חיתול טטרה - כמה חברות המליצו על זה

צריכה לעשות דברים בבית וקשה לי שהיא תהיה כל הזמן במנשא
נו ברור... גם לי זה קשה. וזה לא שהוא בן יחיד או משהו... ילד חמישי, באמא שלו!! והשאר בחינוך ביתי! אבל עם כל הקושי, אני רואה שאין לי הרבה מה לעשות בנידון, אלא לקבל בהכנעה את הגזרה. הכי קשה לי זה שהוא נרדם עלי בעודי ישובה על הספה, ואז אני יושבת לי במרכז הבית מקורקעת, הילדים האחרים חגים סביבי ואני נותנת הוראות מרחוק ובלחש כדי שהקטן לא יתעורר מהקול שלי... אם הבעל בסביבה זה בכלל על הפנים כי הוא תמיד מגיע מהעבודה כשאני יושבת על הספה עם גור ישן עלי, ואז הוא בטוח שכל היום אני ככה, בסבבה שלי מרוחה, ולא עושה כלום אז אולי זה נראה שאני נחה ככה אבל בעצם מבפנים אני בעצבים וזה משהו שאני מנסה למגר ולהתחיל להנות ממנו. כמה עוד אוכל לשבת ככה עם תינוק ישן בידיים ולרחרח את הראש הקטן הזה?

_להרדים בארגו או יאמו, בהנקה אם אין ברירה, ומיד כשנרדם להעביר לגב.
אין על נשיאה גבית!_

אכן, אין על נשיאה גבית. אצלי לא עובד להרדים מקדימה ולהעביר אחורה - לא עם התינוק הנוכחי. אבל לפעמים כן עובד לשים אותו מלכתחילה על הגב וללכת הליכה נמרצת ואז הוא נרדם. בכלל, כשנרדם במנשא, אני צריכה להמשיך להיות בתנועה. אני לא יכולה להתיישב או לעמוד במקום אחד בלי לזוז ולצפות שהוא ימשיך לישון. אז גם אם אני עומדת, נניח ליד הכיור בשטיפת הכלים, אני ממשיכה לרקד ולקפץ לי כדי שהוא ימשיך לישון.

אני מעבירה למיטה - לשכיבה על הגב

אההה שכיבה על הגב. עוד משהו שמעיר תינוקות באופן כללי. שווה לנסות להוריד אותו דווקא על הבטן... אני יודעת שזה לא בהתאם להנחיות הבטיחות הקונבנציונליות, אבל לפחות מחמשת ילדי למדתי שתינוקות פשוט לא אוהבים לישון על הגב. אצלי בינתיים כולם חיים

גם אני באותה הסירה

ולאחרונה היא נרדמת רק על כיסא נדנדה וישנה שם רק בזרועותיי. לא יודעת אם להמשיך לנסות להעביר או לוותר.

שווה לנסות להוריד אותו דווקא על הבטן.
אני מתה שישן על הבטן - בטח בשעות היום - אבל נראה שהוא מתעורר יותר מהר - הוא לא כל כך יודע להניח ראש על הבטן (להרים ראש כשהוא על הבטן הוא יודע יופי)
וגם איך מניחים על הבטן מתנוחת ערסול? כמו שאתן מבינות זה ילד ראשון שלי...

לא יודעת אם להמשיך לנסות להעביר או לוותר.
בעיניי, לנסות אחת לכמה זמן. כמובן בדרך נורא הדרגתית של לשכב איתה במיטה ואז לעזוב. אבל רק מדי פעם. בינתים כשהיא נרדמת בידים פשוט וותרי ותהני ללכת לישון, או לשרוף זמן מול המחשב/טלביזיה.
כדאי לנסות על הצד עם שמיכה מגולגלת מאחורי הגב, וכשהיא בתוך שמיכה ( או בתוך מנשא-תלוי איזה מנשא זה ואם הוא עוטף- לי למשל היה מנשא צד והייתי משכיבה אותה יחד איתו-לפעמים היה עובד לקצת זמן)

בעצם מבפנים אני בעצבים וזה משהו שאני מנסה למגר ולהתחיל להנות ממנו. כמה עוד אוכל לשבת ככה עם תינוק ישן בידיים ולרחרח את הראש הקטן הזה?
מזדהה לחלוטין!

שווה לנסות להוריד אותו דווקא על הבטן...
איכשהו דווקא כשניסיתי להעביר אל הבטן - התעוררה מיד בבהלה. כשאני משכיבה על הגב/ על הצד - יכולה לישון עוד כמה דקות. והקטע שעד לא מזמן הייתה ישנה יותר.

איך מניחים על הבטן מתנוחת ערסול?
עם הילדים שלי שכן הסכימו שיניחו אותם (הקודם למשל) הייתי עושה אחד מהשניים: או שהייתי מניחה על הצד ומגלגלת על הבטן, או שהייתי איכשהו שמה יד אחת מתחת לבטן שלו ומנמיכה אותו לאט לאט כשהוא תמוך ביד שלי ואז מוציאה את היד. קצת קשה להסביר... אבל הכל תמיד לאט מאוד, בהדרגה, וכששאר הגוף שלי נשאר כמה שיותר צמוד אליהם. אפשר גם להשכיב במיטה (מיטה גדולה, לא מיטת תינוק) כשאת נשכבת איתו ביחד ואז לאט לאט מתרחקת. תוך כדי התרחקות לשים יד על הגב שלו או על הצד אם הוא שוכב על הצד, ולכסות אותו, ולהרחיק את היד ממש לאט לאט...

טוב אז היום הצלחנו לשכב במיטה שלי מתנוחת ערסול כשהוא צמוד עלי על הצד - חצי שעה!!! כך גם אני נחתי. בהחלט נחמד. אחרי שהתלונן חזר לידיים ואז ניסיתי שוב - הצלחנו עוד חצי שעה
יש למה לצפות:-)

3 חודשים זו עדיין עריסה, נכון? יותר קל.
קודם כל בקור הנוכחי ממליצה לעבור לסדיני פלנל, מרכך את המעבר.
אני מתכופפת לתוך המיטה שהתינוק עדיין צמוד אלי בערסול.
מתכופפת ממש עם הגוף לתוך העריסה וממשיכה להמהמם או לשיר או מה שזה לא יהיה שעשיתי בזמן ההרדמה.
כשיש מגע התינוק למיטה אני עושה את הפעולות הבאות ובין פעולה לפעולה סופרת עד 10 לאט.

• מניחה את כל הגוף בעדינות במיטה כשאני נשארת צמודה ומהמהמת
• ההשכבה היא על הצד, לפעמים התינוק מתהפך לבטן מעצמו ואז אני צריכה מייד לנענע את העריסה כי ההיפוך עלול להעיר
• לאט לאט לפי קצב הנשיפות של התינוק אני מרחיקה את הגוף שלי ממנו, הידיים נשארות
• לאט לאט לפי אותו קצב מרחיקה יד אחת
• כנ"ל יד שנייה - עדיין מהמהמת
• אם מרגישה שהתינוק לא ישן לגמרי חזק מנדנדת את העריסה
• ממשיכה להמהמם ולנדנד
• נגשת בשקט לדלת החדר ומהמהמת
• מפסיקה להמהמם ובודקת אם נרדם

ככה לאט

היום אגב היא כבר התרגלה להעברות האלו, כך שאני צריכה להעביר לאט ובעדינות אבל כבר לא צריכה לחכות שהיא תהיה לגמרי במצב שינה, מספיק קצת, היא מעצמה מתהפכת על הבטן ומחכה לנדנוד, אם הוא לא מגיע היא פותחת עיניים ומבקשת - הא, ואם הפסקתי לנדנד לפני שנרדמה היא מנחה אותי עם עוד הא אחד.
אני גם לא צריכה כל כך להכנס עם הגוף לבפנים כמו שעשיתי כשהייתה קטנה.

הי, מקווה שהדף עדיין פעיל...
התינוק המתוק שלי בן חצי שנה, מתעורר כל שעה וחצי-שעתיים בלילה, בדרך כלל יונק וחוזר לישון.
אין לי רצון מיוחד לשנות את זה, כי אני מאמינה שזה יסתדר ובשלב מסוים הוא ירווח את זמני האכילה שלו.
אבל לפעמים אני דואגת, ועייפה ומסביבי מתחילים להציע לי להתייעץ עם יועצת שינה וזה גם מוריד לי את הבטחון...
אז הייתי שמחה לשמוע מאמהות מנוסות האם זה באמת קורה, איך, ומתי זה קרה עם התינוק שלכן. פשוט יום אחד המתוקי התחיל לישון?

נתחיל עם קנייה של אטמי אוזניים. ציוד חובה לאמהות

אין לי רצון מיוחד לשנות את זה, כי אני מאמינה שזה יסתדר ובשלב מסוים הוא ירווח את זמני האכילה שלו.
אז אל תשני
כדי לשנות דפוסי שינה של תינוק שלא ביוזמתו, צריך 100% שכנוע פנימי אצל ההורים. אחרת זה לא ממש הולך.

אבל לפעמים אני דואגת, ועייפה
איך את יכולה לשפר את השינה שלך במסגרת המצב הקיים?
(טיפים כללים: ללכת לישון מוקדם יותר 3-4 פעמים בשבוע, להשכיב אותו יותר קרוב אלייך, לעבור למיטה גדולה יותר עם מקום לכולם, לתפוס מנוחות צהריים עם התינוק)

אצלנו, הבכור שלי התחיל עם התעוררויות כל שעתיים על השעון, ומשם גלש בהדרגה לכל שלוש-ארבע שעות, ואם הייתי הולכת לישון אתו מוקדם אז גם 6-7 שעות בתחילת הלילה, ובגיל שנה הוא התייצב על התעוררות אחת או שתיים בלילה, להוציא לילות חסרי מנוחה עם המון יניקות, שקרו בערך פעם בחודשיים, והיו נסבלים בהחלט, כי אחריהם היה לילה טוב.
בגיל שנתיים הוא נגמל לחלוטין ביוזמתו, המשיך להתעורר פעם-פעמיים בלילה, עבר לפעם בלילה (מתעורר, זוחל למיטה שלנו ונרדם בחזרה), ואת הסוויץ' האמיתי עשה בגיל שלוש, כשהתחיל לישון לילה רצוף כל הזמן, וגם ראו הבדל משמעותי באיכות השינה: הרבה יותר עמוק. מרגע שנרדם, יכולת לעשות אתו מה שרצית, להלביש, להפשיט, להעביר וכו', והוא לא היה מתעורר.

<חמותי אומרת שכל הילדים שלה התחילו לישון לילה שלם מלא רצוף בערך בגיל שלוש. עד אז, זה היה כלמיני>

אצל הקטן שלי זה להיפך: התחיל בלישון לילה שלם (6-7 שעות בתחילת הלילה), ובגיל חצי שנה התחילו השיניים ועבר לדפוס מאוד יונקני בלילות, לפחות שלוש פעמים בלילה, והתיש אותי במשך שנה שלמה.
בגיל שנה וחצי השתפר שוב, התעורר פעמיים (אולי שלוש) בלילה, כשתחילת הלילה שקטה והבוקר המוקדם ערני יותר, ואחרי כמה זמן שוב נהיה ערני יותר, כן שיניים לא שיניים, יום עסל יום בסל.
כיום הוא בן שנתיים וחודש ועדיין מתעורר 2-3 ליניקות קצרות.
נורמלי.
אני עייפה וקצת מתוסכלת, אבל אין לי שום חשק ליזום שינוי. מחכה לצעד שלו.

אשמח לדעתכם ונסיונכם
בבקשה רק מאלו שמאמינות בהנקה לטווח ארוך וכד

האם בגיל שנה תינוקות כבר כן צריכים לישון רצוף? להתפתחות המוח וכו

בת 14 חודשים מתעוררת לינוק בין 3 ל300 פעם בלילה תלוי... (שיניים, תולעים, סתם סדר יום הפוך ואלוקים יודע מה עוד) גם שתי הגדולות שלי עדיין ינקו בלילה כמה פעמים הרבה אחרי גיל שנה, אולי אפי שנתיים

בכל מקרה אני גמורה, השאלה אם זה רק הבעיה שלי והיא כן צריכה את זה וזה לא פוגע בה-זה דבר אחד
אבל אם גם לה זה לא טוב אז כן ינסה לעזור לה לישון יותר רצוף.

אנחנו במיטה משפחתית ככה שהיא בכל מקרה לידי אבל יש תקופות שזה לא רק לידי אלא עלי על השד על הפרצוף שלי, ,תוך הגרון או סתם על היד שנרדמת לי, ואז שסופסוף מניחה אותה היא הרבה פעמים מתעוררת והכל מחדש

בקיצור, היא צריכה הנקות לילה, כמה? עד מתי?
תודה

תראי,
עד גיל שנה, תינוק צריך הנקות לילה.
אחרי גיל שנה, כבר יש יותר מקום למשא-ומתן.
אני חושבת שהנקה, בכללי, זה טוב, והנקה לטווח ארוך בכלל טוב
אבל הנקת לילה לטווח ארוך עשויה להיות בעייתית, אם היא כל כך אינטנסיבית והשינה שלך כל כך לא רציפה.
זה פוגע בך, באמהות שלך, ביכולת שלך להיות אתה ביום, להיות אמא, להיות בעמדת המנהיגות וההובלה שנדרשת מאמהות.
כשאת עייפה מדי, הדבר הראשון שהולך זה חשיבה לטווח ארוך, חשיבה אסטרטגית.
את רק מתמקדת בלשרוד את היום, לפעמים רק את השעה הבאה.
ומהניסיון שלי - זה לא בריא לילדים

אז לדעתי, כשאת מגיעה לרמת עייפות מסוימת אפשר וצריך לאזן את הצרכים שלה בחום ובטחון ואהבה ומגע וכל זה - עם הצורך שלה (ושל הגדולות!!) באמא מתפקדת.

לא בטוחה מה מתאים לך בשלב הזה. אני מניחה ממה שאת כותבת שאם היא היתה מתעוררת רק פעם-פעמיים, אולי שלוש בלילה, היית ממשיכה בכיף. נכון?
אז הבעיה מבחינתך היא לא עצם קיומה של ההנקה, אלא האינטנסיביות. וגם ההתנהגות שלה בכללי - להיות עלייך ומתחתייך ומכל צדדיך, מה שגם מפריע לך לישון.

מהזוית הזאת, אני יכולה להציע לך כמה דברים אפשריים:
א. לעשות גמילת לילה (בטוחה שיש על זה דפים ייעודיים).
ב. לא לגמו"ל, אבל כן להגביל את משך ההנקה. להרגיל אותה (ביום) שבשלב מסוים את סופרת עד עשר, ואז אומרת "זהו" וההנקה נגמרת. ברגע שהיא מתרגלת לרעיון הזה ביום, את מיישמת אותו בלילה, כדי לחתוך הנקות אינסופיות.
יש פעוטות ואמהות שזה עובד להם נהדר. אצלי ספציפית זה לא היה עובד, מטעמי טמפרמנט של הפשוש, אז הלכתי על גמ"ל מוחלט.
ג. לשנות קצת את סדרי השינה, בדגש לא על הנקה אלא על הנהגות הלילה שלה באופן כללי. למשל, להכניס מיטת תינוק צמודה כדי שיהיה לה מרחב משלה, ולהתעקש שהיא נשארת במרחב הזה כשהיא לא יונקת. או למשל, להיות אתה חצי לילה, ואז לפרוש למיטה אחרת, ושבעלך יישן לידה, אם זה מקובל עליו.
ד. אני מניחה שאפשר גם לנסות להגביל את מספר ההנקות, נניח ליניקה אחת בלילה, אבל לדעתי בגיל צעיר כל כך זה יהיה לה קשה לתפוס את הקונספט. למה קודם כן הרשית לי ועכשיו לא? מזוית של תינוקת צעירה זה נראה די שרירותי.

אני מתחברת למה שתמרוש רוש כתבה.
אני בחרתי לגמול מיניקת לילה אחרי גיל שנה כל אחד מ-3 התינוקות שלי, כי חליתי ברצף כמה פעמים, להערכתי פשוט מתשישות.
אם תבחרי כך או כך, או לא זה ולא זה, כדאי להכנס לקרוא בדפים על גמילת לילה לפני שנכנסים לתהליך. זה לא כזה מסובך, אבל יש 3-4 דברים שצריך לדעת, כולל שלמות עם הצורך הכרת התהליך, הכנת התינוק, ותמיכה מהאיש, אם הוא שם, והתכוננות לכמה לילות יותר פעילים.

אני מרגישה שהעצות החכמות ממרחק השנים של תמרוש ויוליקו קצת מפספסות את הטריקיות של הסיטואציה. אני במצב דומה עם ילדה קצת יותר גדולה ורואה שדווקא כשאני הכי רוצה לגמול לילה, אז היא הכי צריכה את היניקות האלה. וכשסבבה לי אז אין לי שום סיבה להתחיל עם הפרויקט הזה.

אני לא אומרת שהבת שלך כן או לא צריכה את זה, זה רק את יודעת וגם אם היא צריכה זה לא קדוש, גם הצרכים שלך חשובים מאד! פשוט כאן כדי להגיד שאני מבינה אותך ויודעת שזה מורכב.

תודה על כל העיצות. לא באמת סגורה על עצמי מה אני רוצה בגתדיוק לעשות... לכן רציתי לבדוק קודם אם היא צריכה את זה או לא מבחינת השינה שלה

הבעיה היא (לט בעיה ב"ה אבל) שהיא ילדה סקרנית מאד. במשל היום היא לא יונקת הרבה כי הכל מסביב מסיח אותה וגם לא ישנה כמעט. על הידיים תו'כ הנקה וכשמנסה להניח הרבה פעמים מתעוררת. או 29 דק אחרי. בית קטן, אחיות בבית. תמיד יש רעש כזה או אחר.

מעבר למוח השרוף מהעייפות שכן בעד ליל שינה רצוף, והלב שעדיין רוצה להניק כשהיא מבקשת, אני מודאגת שהיא לא ישנה מספיק וגם אם כל ההתעוררויות האלה לא פוגמות בשנתה.

כי אם אני יודעת שהיא כן צריכה את זה ולה זה כן טוב, ובטח לא פוגע בה, זה דבר אחד.
אם לה זה לא טוב יש לי יותר סיבה לפעול.
מקווה שיצאתי מובנת:)
אקרא גם בדפים שהומלצו.
ואם וכש אחליט שעושים את זה, תודה תמרושרוש על הנקודות

נ הר,
קראתי מה שכתבת, ובמרחק של יום אני מבינה שנפגעתי. הפכת את החוויה שלי ללא רלוונטית ומפספסת, רק בגלל שזה היה מזמן (צירוף מקרים? כתבת ביום ההולדת ה-17 של התינוק). למרות שהתלבטתי בדיוק בזה. היה (יש) צורך של התינוק. זה ברור.
השאלה ששאלתי את עצמי בסבך קורי שינה והעיניים הטרוטות, עם העצבים המגורים עד לקצה: מה הצורך העמוק של התינוק? האם זו תזונה פיזית, ואז גמילה משמעותה צום? האם זה צורך במגע, אהבה, חיבוק, ואז גם אבא יכול לתת את זה? וגם, מה הכי טוב לדיאדה שלנו, כדי שאוכל להמשיך לתפקד כאמא? מה יטיב יותר עם תינוק שלי?

וזה נשאר הקו המנחה בחיינו. לתת לילדים מה שהם צריכים, לתת להם גם להתפתח לפי הצרכים והרצונות שלהם, אבל גם לשים לב לצרכים שלנו, ולהימנע מקורבנות.

יוליקו יקרה לי, אני מאד מתנצלת שפגעתי בך!
קראתי שוב את דברי ואני חושבת שאולי לא הובנתי נכון: התכוונתי באמת שהעצות חכמות. כלומר, פשוט חכמות, לא רק ממרחק השנים. חכמות נקודה. יחד עם זאת הן משקפות את הפרספקטיבה שחסרה במצב המתואר, שבתוכו יש באמת בלבול ועייפות וקושי. רציתי לכתוב שהמקום הזה הרגיש לי מפוספס, ולתת סימן לאמא עייפה, שגם אני שם איתה. התשובות שלך ושל תמרוש כל כך ברורות, מאורגנות, מסודרות, ובכך מעבירות לי תחושה של מרחק מהסיטואציה. זה לא רע, זה עוזר ותומך וחשוב, אבל זה אחר.
אני לא רואה איך זה מבטל את החוויה שלך, אבל מאד רוצה להבין אותך. וגם אם אין לך חשק להסביר לי, אני פשוט מצטערת מעומק הלב.
מזל טוב לתינוק בן ה17, והרבה אהבה אלייך, שאני אמנם לא מכירה אבל בכל זאת באמת אוהבת.

הפספוס שהתכוונתי אליו הוא בהשארות בשאלה, לפני הפתרונות. יש שאלה לגבי מהו הצורך, אם הוא צורך, אולי הרגל, אולי לא יודעת מה. אני גם בעצמי מתחבטת, והתשובות שלכן היו לי ברורות, חכמות, וגם כאילו מדלגות מעל השאלה באיזשהו אופן.

תודה שענית לי, נ הר. תודה על החום, הידידות, הפירגון.
כתבתי קודם תגובה ארוכה, ואז מחקתי אותה כי היה לי סגור פה מכדי לשתף. עכשיו שוב נפתח לי, בזכות הדיבור הזה.
זה בהחלט נכון שאת הדיאלוג הפנימי וגם החיצוני (עם בן הזוג, חברות ועוד), כולל קריאה מרובה בבאופן, שארך אצלי חודשים ארוכים עד להבשלה, מיציתי למעלה במשפט וחצי. במובן זה דיאלוג פה בדף של המשתתפת הסובלת וטרוטת העיניים, שימשיך כמה שצריך עד לבירור וליבון, אין לו תחליף.

חיבוק גדול.