אלבאום דף נוסף

אנונימי

אני עובד עם ילד בן 12.5 בפנימיה, הילד עם כדורים אנטי פסיכוטיים וריטלין, סובל מהתפרצויות וחוסר שליטה.
בלימודים הוא טוב מאוד ואחלה ילד ולכן מרגיש עכזבה מעצמו על כך שלא מצליח לשלוט בעצמו.
אני יודע שיש מקור ראשוני מאוד לחלק מההתנהגויות מכיוון שהילד נאבק על חייו כמה פעמים בזמן ההריון והלידה.
אך מה הייתם ממליצים לעבוד ככלי האפרטיבי ביותר לאיזון בין רגש (התפרצויות) לקוגניציה (חרטות לאחר מעשה).
האם יותר מערכת הצלבה? יותר איזון חושי ע"י מגע? או דברים אחרים?
אשמח לשמוע את דעתכם ולקבל רעיונות
תודה ויום טוב

אנונימי

ועוד שאלה, בזמן שישבתי עם אחד הילדים בחקירה משטרתית, חשבתי כיצד גורמים לילד להפסיק להוכיח לעצמו שאף אחד לא רוצה אותו.
ילד בן 14 שהיה בפנימיה, שמע שההורים שלו לא רוצים אותו ולא רוצים לראות אותו, לבסוף חזר למשפחה מפורקת (הורים גרושים, מצב סוציואקונומי ירוד ופער תרבותי גדול) מאז, הצליח לצאת מכל מסגרת אפשרית, להסתבך עם המשטרה, להיות במעצר וכמעט רצח.
משחק אותה קשוח אבל בטחון עצמי ברצפה, וכמו שנראה לי, הוא מנסה להוכיח לכולם ולעצמו שאף אחד לא רוצה אותו ולא אוהב אותו.
מה הייתם ממליצים לעשות איתו?
חיזוק גוף? חיזוק רגש? אולי לוותר עליו? אשמח לשמוע רעיונות

יום טוב

אנונימי

y.p-
שאלות מעניינות שאלת והמקרים לא פחות.
מקרה1- למה השאלה היא בסגנון של או או?
מה עם גם וגם?
דבר נוסף, כשאתה מתייחס לאיזון חושי האם כוונתך שישנה רגישות במערכת החושים או שמא אתה רואה את הפער בין רגש וקוגנציה כביטוי של אי-סיכרוניזציה במערכת החושים?

מקרה 2- "חיזוק גוף? חיזוק רגש? אולי לוותר עליו?"
[מעניין מה הפרמטרים בכף היד].
ובהקשר להאם לוותר עליו, זה נראה הכי קל בעוד שהמציאות מוכיחה לנער את תחושותיו ומספקת רפלקציה להתנהגותו.
הנער "אבוד" ואין מי שיהיה איתו למרות הכל.... [לדברייך].
כאן תפקיד המערכת חיונית מאוד לשיפור תפקודו של הנער במיוחד כשאין סביבה תומכת ומכילה.
חיזוק הגוף \חיזוק הרגש- האחד סותר את השני?

אנונימי

אורנה תודה, לוותר עליו זה היה סתם בשביל להרחיב את העניין, אני כבר שנתיים איתו, פשוט לא ממש בקטע טיפולי אלבאומי,
בקשר למקרה הראשון: אני לא רואה רגישות בחושים, אולי חוסר רגישות כן, הילד מאוד היפר, אוהב מגע, סלטות וגלגולים, כשנותנים לו עבודה קשה ואז מנוחה הוא נהנה מהמנוחה, המדריכים אמרו שאף פעם לא ראו אותו שוכב בשקט, כששמים לו ידים על האוזניים הוא לא רוצה שזה יגמר, אז אולי גם וגם?
מה שהסברתי לו זה שאין תקשורת בין הצד של הרגש שאומר קיללו אותך תזרוק כיסא, לבין הצד השמאלי שאומר תחשוב רגע כי אח"כ תצטער על זה

אבל למעשה זה קצט מהכל הוא לא מאוזן ואין לו גבולות, האבא לא ממש שותף וכו.
לגבי המקרה השני תפקיד המערכת חיוני אבל אף מערכת לא רוצה אותו....עכשיו יש ניסיון נוסף באיזה מסגרת שקר כלשהי

תודה תמשיכו לשתך ולתת רעיונות.

שליחה על ידי ניצה* » 04 מרץ 2011, 16:30

y.p.
הוא מנסה להוכיח לכולם ולעצמו שאף אחד לא רוצה אותו ולא אוהב אותו
ופה בדיוק המקום הטיפולי. אין סיכוי שהמטפל יוותר עליו, כי הוא רוצה אותו ואוהב אותו. כל זאת למרות שהילד בוחן השכם והערב את מידת המחויבות והמסירות כלפיו. נוכחות של הולדינג (לא בהכרח פיזית) כל הזמן לא משנה מה הוא יעשה.

אנונימי

מה זאת אומרת נוכחות של הולדינג כל הזמן?

ראיון בגלי צה"ל
http://www.upf.co.il/file/783244.html
זהו הלינק לראיון שרואיינתי על ידי דליק וולניץ לפני שבוע.
על -מנת לפתוח אותו צריך ללחוץ על פתח את הלינק במרכז התמונה מתחת למשולש ולהוריד את הקובץ למחשב שלכם.
להמתין מספר שניות וזה יפתח.

אשמח לתגובות
שבת שלום

שליחה על ידי טליה* » 04 מרץ 2011, 21:24

נשמע טוב מאוד ומשכנע.
אותי בוודאי...
בהצלחה

אנונימי

משה הייתי שמח לשמוע גם את דעתך על שני המקרים שכתבתי לפני כן. תודה

Y.P בהקשר למטופל הראשון עם ההתפרצויות והרקע של ההריון והלידה, אני מאמין שעל מנת להצליח להשתלט על עצמו, הוא חייב לטפח את מערכת ההצלבה בשלשת מערכות הקורדינציה, גסה עדינה ועיניים. נראה גם שכוח הרצון חשוב כאן.
רק כשמערכת ההצלבה תקינה בכל הרמות, כולל שילובים מורכבים בין המערכות השונות לנשימה חשיבה ורגש, ניתן יחסית ללמוד לשלוט על האימפוסים ברמה טובה יותר.
כמו כן חשוב ביותר שהוא יעבור אבחון כף היד, כי זה יכול לנבוע גם מתכונות גנטיות.

בהקשר לנער השיני שכמעט רצח, אני מאוד ממליץ לאחר תיקון מערכות הגוף הנדרשות (במידה וישנן כאלו) לעבוד איתו על הדמיית העתיד שלו. לבנות איתו ביחד מה הוא היה רוצה שיהיה (כרגע כניראה להיות בבית כלא חשוב לו יותר) ולהגיע לסיבות בגללן הוא חושב שהמשפחה הבסיסית שלו היא זו שתקבע את עתידו. למה הוא מנסה להראות להם עד כמה הוא יכול להתדרדר (זה לא יתקן את העבר או את משפחתו) למה הוא מפנה את הכעסים שלו להרס במקום לבנייה, ו/או לכל מקום אחר שתרגיש שנכון להגיע איתו להבנות.

במידה ותצליח לגרום לו לחלום עתיד אחר, תוכל לגרום לו לשנות את דפוסי חשיבתו והרגשתו ועתידו יוכל להשתנה בהתאם.

בנושא הזה, מאוד ממליץ לכולנו ללמוד ביסודיות את הספר "התשובה" של ג'ון אסארף ומאריי סמית בהוצאת מטר.
שנים רבות המתנתי שספר כזה יכתב, הוא כולל בתוכו את כל מה שהאדם החולם צריך.
בהצלחה רבה

אנונימי

משה תודה, בהקשר לילד הראשון, זה באמת מה שהתחלתי לעבוד איתו, אך במידה והגורמים הם גנטיים, האם זה משנה את הטיפול?

אולי וסביר להניח שכן אך קודם צריך לדעת

Y.P
במידה והנושא גנטי, למשל אם הוא בעל קו רגש צינורי ויחסית קצר. היכולת לשנות את המצב שונה מאוד מאשר אם התכונה הזו אינה מופיעה ביד. כשהיא כן מופיעה, נושא ההסבר העמוק בתוספת לעבודה מפרכת ביותר בנושא העמקת הגבולות על ידי כוח הרצון, הם הנושא המרכזי.

במידה והקושי שלו נובע למשל מלא שוכח ולא סולח, נושא ביטוי הרגש באמצעות תהליכים יצירתיים או גופניים ובנוסף להעמיק את תהליך הסליחה, יהווה בסיס שניתן לבנות עליו את השינויים.

במידה והנושא הוא חרדות קשות מתחת לפני השטח בעקבות הקושי בהריון והלידה והגברת מערכת החושים בגלל החרדה, נושא מרכזי יהיה וויסות החושים והמוטוריקה. וויסות החושים יקבל חשיבות גדולה הרבה יותר.

כשמדובר על ילד/נער המקבל תרופות אנטי פסיכוטיות, צריך לברר לעומיק מה הוא מקבל, מה ההשפעה על המערך הגופני והרגשי.
חשוב ביותר להבין למה הוא מקבל תרופות אנטי פסיכוטיות. מה הסמפטומים שהוא מתמודד איתם? האם יכול להיות שכל הסמפטומים נובעים מרגישות הייתר החריפה, היכולה בקלות רבה להיחשב לסמפטומים פסיכוטיים.

במידה והוא בסך הכל מספר לאחרים את מה שהוא רואה ומרגיש כאדם בעל רגישות ייתר, הוא יכול להיחשב לפסיכוטי למרות שהוא לא כזה. במיקרה הזה, חשוב ביותר להסיבר לו על האינטליגנציה האנרגטית, התפוקות שלה, הקשיים התקשורתיים שהיא יכולה ליצר בינו לאדם רגיל , ואיך נכון לדעת בעיקר עם מי אסור לו לדבר על כך

בדרך, פגשתי אנשים רבים, ילדים נערים ומבוגרים, שהקושי העיקרי שלהם היה שהם לא השכילו להבין שהאחרים לא רואים, מרגישים ומבינים כמוהם, והיו משוכנעים שכך כולם מרגישים. זהו קושי עצום בזיהוי המציאות של האחרים, ועל כן הם יכולים בקלות רבה להתדרדר לכל מיני קשיים. המפגש עם פסיכיאטר הוא הקשה מביניהם.

דבר אחרון וחשוב ביותר, האם אתה בקשר עם הפסיכיאטר? חשוב ביותר להבין את עמדתו והבנותיו, ולהסביר לו את הממצאים שלך על כל המרכיבים. חשוב לשתף פעולה על מנת שבמקרה ואתה מצליח בטיפול (כפי שיכול מאוד לקרות) יהיה מי שישמע וישנה את התרופות ואולי גם יפסיקן.

מאחל לכם הצלחה רבה.

הוכחה לדברי הקודמים תקראו גם את התגובות בסוף הכתבה.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4039684,00.html

בהנאה רבה

הבחור גאון בשיווק, אני מפרגן לו עד הסוף.

אנונימי

חחח גדול, שיטה טובה לפרסום.
לגבי הילד תודה, אני אכן יודע מה התרופות שהוא מקבל ואת השפעתן על המוח והגוף (מה שלא מקל על הקושי שלי עם תרופות לילדים, אבל בינתיים זה עוזר לו)
אתמול הייתה לי שיחה עם האמא לאחר שאיזה פסיכולוג ומורה בבית ספר אמרו לה שכל הבעיות שלו זה בגלל שהיא לא אוהבת אותו מספיק ושזה לכל החיים
(ואחר כך אומרים שאנחנו לא מקצועיים) בכל מקרה הסברתי לאמא את התהליך ומה כן אפשר לעשות כדי לעזור והיא מאוד בעד, למשל היא לא נותנת לו תרופות בסופי שבוע, למרות שזה יותר קשה לה אישית, אבל לילד זה מעביר מסר שמקבלים אותו גם כמו שהוא.
התהליך אומנם איטי אבל מתקדם מהר.
ישנו קושי עם האבא, בגלל מעגלים חוזרים ונשנים מהעבר שלו, אבל כרגע גדולי הפסיכולוגים לא הצליחו לגרום לו לפתוח את העיניים, אני אמרתי שאני דווקא אופטימי לגביו, היה לי חשוב להעביר מסר יותר רגוע ואופטימי ממה שכול היום היא שומעת.
הייתי אתמול גם בהדרכה לגבי מדיטצית האפור, לאחר שהיה לי אנטי לגבי זה, אבל החלטתי לנסות בשבילי ובשביל הילדים, (על עצמי ניסיתי כמה פעמים מאז אתמול ועוד לא ממש הצלחתי)
ועלתה בי השאלה האם וכיצד המדיטציה מאזנת התקפים ממקור רגשי ולא רק חושי, כמובן שקשה לעשות את ההפרדה אבל הכל זאת יש את ההתקפים שנובעים מתפקוד חזק של עונה ימין במוח ללא תיווח של עונה שמאל.
האם וכיצד זה עוזר במקרים כאלו ואם יש התכווננות אחרת במקרים אלו.
מצד שני גם אי אפשר לעשות אפור באמצע התקף זעם, כמו שעושים כשיש גירוי שמפריע.
אשמח לשמוע את עמדתך לגבי זה
תודה ויום טוב

Y.P
בנושא האפור, מומלץ לנסות ולהגיע לרמת תרגול בה הבועה האפורה נלבשת כבגד הנלבש לאורך היממה כולה, אך ברמת גוון נמוך בלבד. אם מחלקים את הגוונים לעשר, לאורך היום כולו צריך ללבוש את הבועה ברמת 0-2 מקסימום. רק כשמגיע גירוי חזק מבפנים או מבחוץ, צריך להעלות את רמת האפור לרמה בה הוא עוזר וויסות, ולאחר שהגירוי נעלם, להוריד מחדש לרמה הנמוכה.

בדרך הזו, האפור נמצא כל הזמן על הגוף, ולאחר מספר חודשים מועט, השינוי הופך לקבוע והחושים מווסתים באופן אוטומאטי ללא צורך בתרגול או מודעות. כמובן שעל מנת להגיע לכך צריך לראות ולהרגיש את האפור קודם, ולאחר מכן לתרגל אותו עד לרמה בה הוא קיים כל הזמן. זה כמו השורשים, בהתחלה מתרגלים אותם ולאחר מכן הם נהפכים לחלק מהמודעות הקיומית לאורך החיים.

בספר שהמלצתי "התשובה" ישנו הסבר נוירולוגי ופיסיקלי (מתורת הקוונטים) נהדר לסיבות ולגורמים בגללם התרגול של האפור או כל אחד מהתרגולים של השיטה (או כל תרגול אחר) הופך לחלק אינטגרלי של החיים שלנו, זאת כמובן במידה ומתרגלים מספיק.

ההכרה המתרגלת הופכת את החומר המתורגל לחלק אינטגרלי של המודעות התת הכרתית (תיכנות של העולם הפנימי שלנו). המודעות התת הכרתית שהיא המפעילה והמכוונת העיקרית של כל מה שעובר עליו בחיינו, סופגת את התרגול לתוכה (שהוא בעצם ציווי של ההכרה לתת הכרה) ומפנה את המשאבים הנחוצים על מנת להפוך את מה שתרגלנו למציאות חיינו.

במידה והתשובה אינה מספקת, אנא שאל שאלות מכוונות ואשמח לענות

נושא נוסף, במידה ועדיין אין קשר בין שמאל לימין, קשה יהיה לעצור את ההתפרצות, ללא קשר לטכניקות שיתרגל, אפור או כל נושא אחר. קודם תיקון התקשורת בין ההמיספרות ובמקביל או לאחר מכן כל השאר.

אנונימי

תודה התשובות ברורות, הייתי מחזק ואומר שאם מספיק מתרגלים/ חושבים על כך/ מעמינים, באיזשהו מובן זה אפילו הופך למציאות, חומרית/ אנרגטית תלוי בתדר ובצורך. מניסיון על דברים אחרים.

לגבי המדיטציה עצמה, ללבוש לאורך כל היום זאת אומרת להסתובב כל הזמן במודעות לחליפת האפור?, נשמע קשה אך נצד שני אפשרי, אנסה זאת ואחזור עם מסקנות

תודה

מכיוון שעל מנת לווסת את החושים, האפור אמור להימצא אצל הסובלים מרגישים יתר בתוך ומחוץ לגוף, הרי שכך צריך להתהלך עם האפור. חליפה (בועה) מוקרנת מהפנים החוצה, ובעיקר עוטפת את החושים או האיברים שבהם מתקשים. בכל שאר החושים/איברים, האפור צריך להיות שקוף כמעת.

חשוב לזכור שישנם כאלו שהרגישות שלהם מופיעה בעיקר באברים הפנימיים של הגוף, ולכן הצביעה מהפנים החוצה של כל האברים חיונית.

כמו כן ישנם כאלו שהרגישות שלהם חריפה במיוחד באזור מסויים של הגוף, כגון עור הגב, עור הבטן, האוזניים או כל איזור אחר ושאר האזורים אינם רגישים. על מנת לוודא שאכן מתרגלים נכון, חשוב במיוחד לתשאל עד שמבינים בדיוק היכן הרגישות ממוקדת בכל אחד מהחושים, ולהפנות את המדיטציה להגן במיוחד על הרגישות. על מנת שתיהייה תובנה אחידה למטופל ולמטפל, על המטפל לבדוק את כל מה שהמטופל טען כרגישות יתר או חריגה, באמצעות גירוי התחום ו/או האיזור.

חשוב לתרגל עם המטופל את השינוי של גווני האפור (מאפס עד עשר ובחזרה, מספר רב של פעמים) תוך כדי גירוי החלק שאינו מווסת, על מנת לאפשר למטופל לחזק את שכבות האפור בזמן אמיתי, וכך ללמוד איך להפעיל את הכלי הכל כך חשוב הזה.

למשל, כשמטופל סובל מרגישות יתר באוזניו, צריך להפעיל את הרעשים המפריעים תוך כדי שהמטופל מחזק את גוון האפור באוזניו ובאוזניות שבנה מסביבן, עד לרמה בה הוא מצליח לא לסבול מהגירוי. במידה וצריך, נכון לחזק את שכבות האפור שמסביב ובתוך האוזניים, עד למרחק ולגוון שעוזר. לפעמים, האוזנייה שבונים מחוץ לאוזן מתוגברת בשכבות על שכבות של אפור, המגיעות עד למרחק של מטר ו/או יותר מהגוף, ובצבע שחור ממש.

מה שחשוב זה התוצר ולא אהבת הדרך. אם אוהבים ונהנים, מה טוב.

אתמול, יצא לי לזרוק ילד נוסף הביתה. אני משתמש במילה לזרוק ולא לשלוח, כי היה חשוב ביותר שהוא ירגיש שזורקים אותו ולא רוצים אותו בדרך בה הוא מתנהג.
זה הילד שצריך אותי יותר מכל הילדים שהיו אצלי בשנה האחרונה.
בעקבות תרופות לא נכונות ואלרגיה נוראית שהוא פיתח, ובעקבות דלקת חזקה במוח שעבר, הוא איבד את היכולות המוטוריות הבסיסיות. אין לו מוטוריקה גסה, מוטוריקה עדינה ומוטוריקה של העיניים.
הוא לא מסוגל לבצע אף לא אחד מהתרגילים ברמה כלשהי.
הוא יודע שאני יכול לעזור לו מאוד, וכניראה שהוא רוצה עזרה, רק שהוא בא ממשפחה ששני ההורים עם צורך ליצור מצבי לחץ, וכך הפך עצמו לספק מרכזי של מתח, לחץ ועצבים לכל הסביבה.
מכיוון שרק כך הוא יודע לתקשר, ומכיוון שהוא חושב שנכון לתקשר כך, כי כך הוא מספק את צורכי הוריו, הוא מומחה בעל קנה מידה שלא פוגשים כל יום, גם עם הניסיון הרב שלי.

הוריו, מבינים את המצב היטב, יודעים ומודעים לכך שהם הגורם, מנסים כל מה שביכולתם (רק התחלנו את הטיפול) על מנת לשנות את דפוסי התנהגותם, אך הילד בשלו.

כשאמרתי לו, "סלח לי, לך הביתה" הוא לא האמין שאני רציני, מייד אמרתי לו, "תצא בבקשה מהחדר, אני לא מעוניין לעבוד איתך יותר" הוא הסתכל עלי כאילו והוא לא מבין בכלל על מה אני מדבר.
עד היום, בגלל שהוא כל הזמן (שנים) בבתי חולים ובטיפולים שונים ורבים, ההורים עושים כל מה שהוא רוצה, הוא משגע אותם בכוונה רוב הזמן והם הולכים איתו בכל.
כלפי הם מביעים את הקושי והרצון שלהם שישתנה המצב כי הם כבר לא מסוגלים לסבול יותר.

ברגע שהבין שאני מאוד רציני, הוא התחיל להתחנן שנמשיך לתרגל, הוא כמעת בכה (דבר שאינו עושה במקום כלשהו).
על מנת להצליח במניפולאציה הזו, חשוב ביותר שהמטפל לא ישבר ברגע הזה ויסכים לעבוד עם המטופל. לכן, לא וויתרתי, והתעלמתי ממנו במפגיע ואמרתי לאם לשלם וללכת הביתה (את האם הכנתי שדבר מעין זה יכול לקרות) היא שילמה ואמרה לו, בו אנחנו הולכים, אם תרצה להגיע בפעם הבאה, תתנהג כמו שצריך.

כשהילד יצא, האם אמרה לי "הוא בשוק" והיה ברור שהוא אכן בשוק. זהו מסוג הדברים, שהלב בהם ניצבט, אך אין ברירה אלה לעשות אותם.

המטופל האחר שעשיתי לו את התרגיל הזה לפני חודשיים, (דיווחתי עליו כאן בפירוט) השתנה לחלוטין והפסיק כמעת לגמרי עם ההתנהגות של הצורך ליצור מצבי לחץ, אצלי, בבית ובבית הספר. הוא הרוויח את חייו מהתחלה.
אני מקווה ומאמין שגם עם הילד הזה זה יצליח באותה המידה.

שליחה על ידי טליה* » 15 מרץ 2011, 10:50

כשאמרתי לו, "סלח לי, לך הביתה" הוא לא האמין שאני רציני, מייד אמרתי לו, "תצא בבקשה מהחדר, אני לא מעוניין לעבוד איתך יותר

נראה לי שזו אחת מהדוגמאות אליה התכוונו חז"ל בפסוק:"חוסך שיבטו שונא בנו"...

אהבתי...

שליחה על ידי טליה* » 16 מרץ 2011, 12:05

.מה הקשר בין פורים למדיטציית אפור?
מטופל כבן 6 עם רגישויות ייתר חושיות גבוהות למדיי.בכל החושים.מאוד אינטליגנטי.
הקשיים שלו באים לידי ביטוי בקושי רב להקשיב במפגשים בגן. מאוד מפריע כדי שיאפשרו לו להתרחק.
התקשה לשחק עם ילדים גם בקבוצות קטנות (_6 ילדים)לכן, רב איתם ויצר פרובוקציות..(צורך ליצור מצבי לחץ)
התחצף אל הסייעת וקרא לה בשמות גנאי. לא הקשיב לה.לדבריו, אינו יכול לסבול את הקול שלה.
התחמק בדרכים שונות מישיבה על יד שולחן האוכל.(בעבר הקיא לפני ארוחת הבוקר ואף גרם לעצמו צורך להקיא) לא סובל ריחות של ביצים קשות, חביתה,גבינה צהובה, חומוס ועוד.
עד שדרשתי מהגננת שתאפשר לו לאכול לבד במטבח .לחם ללא מריחה או כלשונו "לחם בליכלום". או, מרוח בריבה וממרח שוקולד שאותם הוא מאוד אוהב.
כל זאת לאחר הסבר על קשיי הילד ועל התהליך שהוא אמור לעבור על מנת שיוכל לשפר את הקשיים.
בנוסף לכל אלה , רמת הרגישות שלו בעיניים אף היא גבוהה.מרגיש חוסר נוחות בעומס גרויים סביבו. תאורת פלורסנט מעצבנת אותו.
אצלי הוא ראה כל קמט בפנים .סריטה על השולחן שהפריעה לו ועוד....
מלבד כל אלה היו גם קשיים מוטוריים.(במוטוריקה הגסה והעדינה, גרפומוטורי)
החלטתי לטפל ברגישויות ע"י מדיטציית אפור. הסברתי לאימו על המדיטצייה ועל הצורך הרב לתרגל בבית.
היא סרבה והתנגדה בכל תוקף. הדבר לא נראה לה הגיוני.גם לאחר בקשתי שתכתוב לך בפורום בשם אנונימי ותשאל את דעתך.
גם כשניסיתי בצורה עקיפה לצייר עם הילד בגווני האפור . סרב.האם הוסיפה...יש עוד צבעים מלבד אפור????
ידוע כי אווירת פורים מתחילה אצל הילדים אחרי חנוכה....
החלטתי בדרכי לא לוותר על לימוד המדיטציה.לכן, נתתי לילד בלון קטן ודק מאוד. בקשתי שיגע ויחוש אותו.הילד אמר שהבלון מאוד דק ועדין ובקלות מתפוצץ.
שאלתי אותו מה יקרה אם אנעץ בו סיכה??ת. לדבריו: הבלון יתפוצץ. הוא בקש לנסות. אוזן אחת אטם בידו השמאלית . הרחיק את גופו מהבלון. עצם את עיניו ופוצץ אותו. יש לי "טריק" כיצד לדקור את הבלון מבלי שיתפוצץ. הילד בקש לדעת.
מבעוד מועד(יום לפני) הכנתי מבלונים ארוכים וצרים דמות (אדם) באורך של 60 ס"מ. דפי עיתונים ו"דבק" מקמח מים +טיפות וניל.(ריח שאהוב עליו)
כולנו(הילד האם ואני) הדבקנו חתיכות עיתונים ודבק על גבי הדמות מהבלון.במשך 2 מפגשים.(הדבק חייב להתייבש בין שיכבה לשיכבה)
במפגש השלישי. הדמות הפכה לקשה מאוד. הילד נעץ בה סיכה שלא חדרה לשכבות.
" הלוואי שגם אני הייתי כזה"... אמר. מה דעתך שנחפש אותו לאביר??הוא הסכים מייד.הראתי לו תמונת אביר(הכנתי מראש) צבועה באפור ואפור כסף.
במפגש הוא צבע את הדמות באפור בכל מיני גוונים תוך כדי הכוונה. לצבוע בגוונים כהים במקומות שהוא חושב שהם רגישים אצל האביר ובגוונים בהירים יותר
היכן שהוא פחות רגיש. הגוונים הבהירים היו: בחלק האחורי, ברגליים ובגב הרגלים. הרגישים ביותר היו במקומות הרגישים שלו.
הילד צבע את האביר שלו בדייקנות ובהנאה רבה.הכנו לו כובע, חרב כפפות מגינים עשויים מנייר כסף......האם התלהבה מתהליך אך עדיין הייתה ספקנית.
המשך בפעם הבאה...

אנונימי

טליה, רעיון מקסים!

אהבתי מאוד, כל הכבוד, כרגיל יצירתיות עדיפה על המרובעות שלי. בגלל זה אני אוהב את זה עוד יותר.

שליחה על ידי ניצה* » 16 מרץ 2011, 17:01

טליה, פשוט מרגש,כמה שהרעיון והביצוע נפלאים.

שליחה על ידי אילת* » 16 מרץ 2011, 20:24

איזה יופי של רעיון וגמישות מחשבתית מצידך! (בכתובית למעלה כתוב: "דמיון היכולת לראות דברים עצומים בעיניים עצומות").
בהצלחה עם האמא בהמשך, אשמח לשמוע עדכונים.(-:

אנונימי

לטליה
כל כך נהנתי לקרוא על הדרך והתהליך.הרעיון שלך עם הבובה מקסים.
היכולת שלך לאלתר ומצוא דרך יצירתית מהנה . שאפו לך.
אני מאוד סקרן לדעת מה היה בהמשך.

לטליה
אני מתוודה שמעולם לא התחברתי למדיטציית אפור. אולי מחוסר ניסיון, אולי מספקנות ומחשש או סיבה אחרת .
את הצלחת לעורר בי סקרנות,הנאה ורצון לנסות ולהתנסות בדרך היצירתית והמעניינת שלך.
הפכת אותה בעיניי לכל כך צבעונית ומעניינת למרות האפרוריות שלה.
מחכה להמשך ותודה על השיתוף.
בחלונית " אין חכם כבעל ניסיון"...אקח לתשומת ליבי.

שליחה על ידי טליה* » 17 מרץ 2011, 20:15

תודה ל אורנה , משה ,ניצה, אילת ,dodo ואלמונית עך תגובותיכם והתייחסותכם.

מהשבוע בו הייתה הדמות מוכנה בקשתי מהאם להגיע פעמיים בשבוע למפגש.הרגשתי חובה לזרום עם התהליך בצורה אינטנסיבית.
במפגש בקשתי מהילד ללבוש על עצמו "חליפה אפורה" קראנו לה חליפת האביר. במקומות הרגישים שלו נדרש לעבות את השיריון האפור ולהוסיף צבע
כהה יותרוכך עשה.הילד זכר ללבוש כפפות, כובע ומגינים.לגבי העיניים הסכים להרכיב משקפיים עם "עדשות" בצבע אפור שקוף.
התחלנו במשחק עם כדור רך מאוד .(בעבר נמנע מלשחק עם חברים בכדור)על הילד היה לציין איבר בגופו ואני הייתי צריכה "לקלוע" עם הכדור לאותו איבר
מלבד הפנים לבקשתו.)גם אני "לבשתי את "חליפת האביר" וכך התמסרנו לסרוגין. הילד שמח ואמר שהוא מצליח להתגבר ואפשר לעבור לכדור נוקשה יותר.
המשכנו עם כדור גומי ועברנו בהמשך לכדורגל..
השלב הבא היה עיסוי.(עד כה הוא לא איפשר לי לגעת בו.)מעיסוי על בגדים עברנו לעיסוי על הגב וכל השאר...לא ניכר כל מתח בגוף ובנשימה.
בהמשך נהנה ובקש להתחיל בעיסוי.
האם התבקשה לעסות אותו יום יום.
השינוי הורגש גם בגן. הילד הסכים לשחק עם הילדים בקבוצה קטנה .היכולת לשבת במפגש התארכה בצורה משמעותית.
שכחתי לציין. כי הכנתי עם הילד "מפה" שהיוותה מסגרת לגופו.( הוא שכב על גבי גליון נייר לבן באורך גופו ברוחב שיכול היה לפרוש את הידיים לצדדים)
בכל מפגש היה עליו לבחור צבע ולצייר בקו סביב גופו . הצבעים הוגדרו על ידו ברמות הרגישות כפי שהוא חש. סה"כ 7 צבעים. כלו' כל צבע = לרמת רגישות.
כך, שלפי בחירתו האדום הוא הרגיש מכולם. אחריו הכחול, הירוק, הכתום,צהוב, חום.השחור החזק מכולם.(חגורה שחורה)
כל קושי עליו הצליח להתגבר הקנה לו "זכות" לשנות צבע.(מאוד נהנה מהאתגר)
המשכנו עם מגע בחומרים שונים באותה טכניקה. הילד ביקש להסתפק "רק" בכפפות אפורות.
הוא הצליח לגעת בחומרים שונים. בפירות וירקות שלא העז לגעת לפני כן.
לאחר מכן עסקנו בחישה השמיעתית . היה לו קושי לצבוע את האוזניים מבפנים.לכן, בכל פעם העמקנו את הצבע כפי שהוא בחר (צורך בשליטה)
יצרתי מולו גירויים שונים של רעש וצלילים שאינו אוהב. ההסכם ביננו היה: שכאשר הצלילים אינם נסבליםעליו , אפסיק אותם מייד.
הוספנו נשימה מודעת להרפיית המתח. הילד אמר שהוא מרגיש שגם האוזניים שלו נושמות ונרגעות...
השינוי גדול אך עדיין יש מה לשפר.
מחר הוא חוגג את חגיגת פורים ובחר להתחפש כמובן לאביר.

פורים שמח לכולכם. .

אהבתי מאוד, כל הכבוד בשנית

פורים שמח לבית שיראל

אנונימי

כיצד לדעתכם ניתן להעביר מדיטציית אפור לילד בן חמש, סגור וביישן, אך מצד שני אלים, כלפי אחרים.
רגישות הייתר גורמת לו להמנע ולא לנסות כלום, אך אם מישהו או משהו מפריע לו, הוא מתפרץ.
חשבתי לנסות איתו את המדיטציה, האם פשוט להגיד לו לדמיין? האם לצייר איתו? אשמח לשמוע הצעות
תודה

וחג פורים שמח בפורים (כמו גם בחיים) כולנו לובשים מסכות ונראים אותו דבר אז אל תשכחו בסוף החג להוריד את המסכות, כי מתחת למסיכה, יש אדם שיש רק אחד כזה בעולם, יחיד ומיוחד, שצריך להראות לכולם, ואת זה גיליתי בהשראת ילד אחד יחיד ומיוחד

חג שמח

פשוט תנסה ללמד את זה בצורה הציורית ביותר שאתה יכול, ואל תשכח שילדים קטנים יכולים לתרגל מדיטציה גם כשעומדים על הראש או זזים כל הזמן. העיקר שהם יעשו ויגידו שהם עושים.
חשוב שהילד יבין מה אתה מעוניין לבצע לפני ההתחלה. ציור של המדיטציה, ציור של הגוף והמערכות המרכזיות שחשוב לתרגל בהן את האפור וכל מה שניראה לך שצריך על מנת שהילד יבין.

אנונימי

לגבי המקרה שמשה כתב, על הילד שנזרק, האם אותו דבר יעבוד גם על ילד עם חרדת נטישה וצורך לרצות, שלא מעוניין לעבוד
וממציא תרוצים או משקר כדי לטייח את זה

צריך לבדוק את כפות הידים ביסודיות לפני שניתן להשיב. בכל מקרה, במידה ויש לו צורך ביצירת מצבי לחץ, זה חזק יותר מחרדות הנטישה והצורך לרצות, כי הוא יקצין אות התכונות על מנת ליצור דרכן לחץ.

כל מטופל באשר הוא, חייב לכבד את המטפל והמאמץ שעושים עבורו. גם ההורים חייבים לכבד זאת ולתת גב מוחלט למטפל. ללא גבולות ברורים, לא ניתן לעזור למטופל. הרי חלק אינטגראלי מקשייו נובעים מחוסר הגבולות וחוסר היכולת להגיב לגבולות. גם ההורים חייבים להבין את נושא הגבולות ולהתחיל לשנות את הצורך שלהם במצבי לחץ. ללא שינוי של ההורים יקשה על הילד להבין למה עליו להשתנות.
חשוב לדעת שרק אם המטופל מבין ויודע שניתן לעזור לו, התרגיל יעבוד.

אנונימי

בהמשך לטיפול על ידי מדיטציה אפורה, מטופל עם רגישות יתר שמיעתית. השכבתי את הילד על בריסטול, ביקשתי מאמו שתצייר את גבולות גופו ולאחר מכן הילד השלים הפרטים החסרים: אוזניים, עיניים ועוד. ברשותו היו לו מגוון גדול של צבעי אקריליק, הוא התבקש לצבוע הציור. תוך כדי היצירה, שאלתי אותו באיזה צבע הוא בוחר לצבוע את אוזניו תוך ידיעה על רגישות יתר שמיעתית. תשובתו הייתה מהירה: "בצבע שחור". מדהים לא?

עקב פניות רבות לגלי צה"ל מחר בבוקר אני מתראיין פעם נוספת בתוכנית של דליק בשעה 6.30 בבוקר
האזנה נעימה לכם

RD אמנם זה מדהים, אבל זה הצבע שרוב הילדים עם רגישות יתר חזקה בוחרים.

שליחה על ידי חנה* » 24 מרץ 2011, 10:22

שלום לכולם.
אשמח לקבל תגובה לנושא של:תירגולי עיניים.
כמה פעמים צריך להניע את העיניים ברצף לכל הכוונים כולל התכנסות כדי לקבוע שמצב תנועות העינייםתקין.
האם יש הבדל בגילאים השונים לגבי כמות התנועות הנדרשת?
מדובר בילד בן 10.למרות שהנושא נלמד בעבר לא קבלנו תשובה ברורה לגבי המינון.
אודה לתגובתכם

המינון על פי התקן שקבעתי לאחר ניסיונות רבים הוא:
אופקי, עשרים תנועות (הלוך וחזור זה אחד)
אנכי ,עשרים תנועות
מעגלי עשרים תנועות כאשר כל שני מעגלים משנים כיוון
התכנסות על פי יכולתו של המתרגל, משניה מספר רב של פעמים ביום ועד לשלש- חמש שניות ברצף ללא רעדה בעיניים לאורך לפחות שלש פעמים ביום.

כל הסט צריך להיות מתורגל שלש פעמים ביום (לא לוקח מעבר מדקה וחצי לפעם)

לאנשים מעל גיל שישים או עם חולשות עיניים מיוחדות, צריך להתאים את התרגולים כך שלא יתעייפו ייתר על המידה ולא יכנסו לכאבים.

לכל הגילאים, אסור להיכנס לכאבים. המספר המקסימאלי של תנועות ללא כאב הוא הפרמטר לתחילת התרגול.

שליחה על ידי חנה* » 25 מרץ 2011, 08:05

תודה רבה משה.
עכשיו זה מאוד ברור לי.

חשיבות תירגול העיניים

עבודת העיניים כל כך חשובה שכיום אני מתחיל לחשוד שחלק (אולי רוב) רגישויות השמע (ואולי גם רגישויות אחרות), יכולים להיגרם עקב קושי במיקוד העיניים.
לאחרונה אני ניתקל יותר ויותר בילדים ומבוגרים הסובלים מרגישות יתר שמיעתית עקב הקושי במיקוד של העיניים. כשהמיקוד מתארגן, הרגישות יורדת או נעלמת.

לכל אלו שמתקשים לתרגל עיניים כי זה קשה, מעצבן, כואב, מעייף ועוד, חשוב מאוד להבין את החשיבות ולא לוותר, לעצמנו (ואני בראש) ולמטופלים שלנו והוריהם.

זווית אישית
מכיוון שהקושי העיקרי בילדותי היה קושי במיקוד הראייה, והוא זה שגרם לכל הקשיים שלי כולל רגישות השמע, מזה שלושים ושתים שנה ועד היום אני ממשיך לתרגל בעדיקות את עיני לפחות מספר פעמים בשבוע.
להגיד שאני אוהב את זה, איני יכול, אבל משהו מאוד מעניין קורה בתהליך של תרגול העיניים.
אני בן 56, והראייה מתקלקלת כמו לרוב האנשים לאחר גיל 40. מסתבר, שאם אני לא מתרגל שבוע, הקושי בראייה גדל מאוד, הטשטוש מתגבר והצורך שלי להשתמש במשקפים לראיה מרחוק והאיום שאצטרך להרכיב משקפים גם למקרוב, גדלים מאוד.
מייד לאחר התרגולים, הראייה משתפרת ואיני צריך אפילו ללכת לבדיקה על מנת לבדוק האם אני צריך משקפים לקריאה.

איני יכול לשפר את נושא הראייה מרחוק בלילה או נושא הקריאה מרחוק (מעל שני מטר), כי החושך גורם לי מזה מספר שנים לראייה כפולה ומטושטשת, אך את כל השאר, אני מצליח בינתים באמצעות התרגול לשמור בגבולות הראייה הטבעית ללא צורך במשקפים. זה מתקלקל כשאיני מתאמן ואני מתקן באמצעות התרגול.

שליחה על ידי חנה* » 31 מרץ 2011, 12:38

למשה.
תודה על השיתוף.
האם אתה מתרגל את תנועות העיניים לפי המתכוונת שציינת בתירגול רגיל או אחרת?

אני מתרגל את כל התרגילים כפי שמוסברים כאן, לפחות אחת לשבוע, במידה ואני יכול גם מספר פעמים בשבוע.

שליחה על ידי חנה* » 01 אפריל 2011, 13:50

כל הכבוד .אנסה זאת בעצמי ואבדוק אם חל שינוי.
שאלה נוספת.
בזמנו למדנו על איבר דומיננטי . יש הבדל מהותי בין איבר ימני ושמאלי.
נתנו לנו לכתוב ביד הדומיננטית..(שלי ימנית) ואח"כ בשמאלית. התבקשנו לרשום מה ההבדלים בינהם.(גם מבחינת הרגשה)
אני חשתי את הקושי המוטורי בצורה משמעותית. כשכתבתי ביד שמאל לא הרגשתי רגש מיוחד.
אותו הדבר לגבי עין ואוזן שמאל. שלכל אחת מהן תפקיד שונה.
מה עליי לעשות כדי להרגיש בהבדלים ביניהם?
מה אתה יכול להוסיף בנושא זה.
ברור לי שרבים אינם מודעים מבחינה תחושתית להבדלים. מה עושים כדי להרגיש בהבדלים רגשית?
תודה מראש

הי חנה
אני ממליץ לכתוב בשתי הידיים בכל אחד נושא אחר בו זמנית. למשל עם הדומיננטית ספיראלות בתוך מעגל ובלא דמיננטית שמיניות מחוברות בתוך מעגל אחר בו זמנית (בספר שלי ישנם כל סוגי התירגולים לנושא). זה יכול מאוד להבהיר את הנושא.
מלבד זאת, אין הרבה חשיבות אם מרגישים את ההבדלים, אלה שלדעתי מה שחשוב הוא היכולת לתפקד עם שתי הידיים במשימות כתיבה נפרדות בו זמנית, זה התרגול שבונה ומחבר לעומק את התקשורת הנכונה בין ההמיספירות. יותר מקפיצות ומתרגילי עיניים.

שליחה על ידי חנה* » 03 אפריל 2011, 07:43

למשה, תודה רבה.

שליחה על ידי חנה* » 03 אפריל 2011, 18:19

ניסיתי לצייר בשורה ספיראלות ביד אחת וביד השנייה שמיניות.
זה מאוד קשה. בצעתי זאת באיטיות רבה ובשגיאות .
האם זוהי רמה שמתבקשת ממטופלים?????

כן בהחלט, אצלי עבודת הסיום של הטיפול היא התרגיל הזה אך הספיראלות והשמיניות מתורגלות בתוך צורת ספיראלה גדולה בעלת שלשה עיגולים פנימיים לפחות כשלכל יד כיוון התרגול מנוגד לאחרת. מתרגלים זאת כל הגילאים מעל לגיל שש. לגיל לחמש אני עדיין אל דורש את הרמה הזו אבל כל השאר מצבעים זאת.
מכיוון שלרוב המטופלים אצלי מתרגלים את כל הטכניקות מהתחלה, לרוב לאחר חודש עד חודש וחצי התרגול בשתי הידיים יכול להתחיל. לוקח לרוב מספר שבועות לא רב להשתלט על התרגולים הללו. בהתחלה לאט מאוד לאחר מכן בקצב כתיבה. גם ההורים מתרגלים את זה, אך עבורם זאת לא חובה.
כמובן שבכל שלב צריך להחדיר את הטכניקה המשלימה שמובילה להבנת ופתיחת היכולת שבה המתרגל מתקשה.

מסתבר שישנם נושאים שיוצרים חסימה בתקשורת.מעניין למה???
מן הראוי שכל אחד ואחד ינסה לעשות עם עצמו את חשבון הנפש.
חג שמח

זוהי שאלה ששווה לפני פסח לשאול (ולא רק) אך גם בשם המלא.

חג שמח לקוריאם היקרים שתהנו מהחופש.

אנונימי

לחברי הבלוג,
חג אביב שמח @}.
אורנה

למשה ולכל עם ישראל.
חג שמח ומהנה.

אנונימי

לחברי הבלוג, שלום וברכה.
הרבה זמן לא נכנסתי לכאן למעט ביקור חטוף פה ושם.
בשל, חוסר הפנאי אני נפרדת לשלום מעריכת הבלוג.
היה לי לעונג לשוטט בין הדפים השונים להנות מהפולמוסים, השירים והסיפורים, הברכות והאיחולים ,השתתפות בשמחות וכן, גם בעצב של האחרים.
כל פעם נהנתי לקרוא ולהחכים ממחשבותיך ונסיונותיך בשטח, משה.
טליה, על שהעשירה את הבלוג ביצירותיה ורעיונותיה.
וכמובן לכל שאר החברים-על שיתופכם בכל.
אני חושבת, שהבלוג השתדרג ורובינו הצלחנו להסתגל לתשתית החדשה שנוצרה. .
היופי כאן שכל אחד ואחת יכול לתרום לשיפור המערכת בעריכת הבלוג.

בהצלחה רבה לכולם ,
אורנה פרידמן
מאבחנת ומטפלת בשיטה.
@}

היי אורנה

תודה מקרב לב על כל פועלך בבלוג
חיבוק מחזק להמשך הדרך

לאורנה
תודה על העריכה . מקוה שתוסיפי להשתתף בכתיבתך בבלוג.

סיפור קצר שאהבתי.

מי מאיתנו לא נשאל ע"י הורים, מטופלים אי פעם לפשר המחיר הגבוה אותו אנו גובים לאבחון או טיפול? .
לכל אלה שמטילים דופי או ספק בחשיבותו של האבחון/הטיפול , ערכו ומידת יעילותו ודיוקו
ומחירו הנמוך יחסית לאבחונים אחרים ותוצאותיו הנפלאות בזמן קצר יחסית מתאים הסיפור הנ"ל.

בחור בעל כישורים רבים ויכולות סיים ללמוד בגרמניה מהנדס לכלי רכב כבדים.
הבחור השקיע בלימודים כסף ושנות לימוד רבות הכוללות סטז'.
לכשסיים את הלימודים בהצטיינות עם מכתבי המלצה והערכה, הגיש מועמדות לעבוד כמהנדס רכבות.
ההצעה שקיבל הייתה משרה כמכונאי או נהג.
"איך אתם יכולים להציע לי הצעה שכזו בתור בעל מקצוע מצטיין כמוני שאל הבחור בתסכול ואכזבה"?
"זה מה יש" קבל כתשובה. אתה יכול להשאיר לנו את מספר הטלפון שלך במקרה הצורך"..
חלפו מספר חודשים. יום אחד ארעה תקלה הרכבת נעצרה ולא יכולה הייתה להמשיך בדרכה.
הביאו בעלי מקצוע שונים שלא יכולים היו לאתר את התקלה.
נזכרו במהנדס ופנו אליו." האם אתה יכול לתקן את התקלה"?
המהנדס בדק, הסתכל והשיב בחיוב.
"מה המחיר שאתה רוצה עבור התיקון "? תשובתו הייתה : 1 מיליון ₪.
בלית ברירה הסכימו לשלם את הסכום שדרש. החתים אותם על חוזה והחל בעבודתו.
המהנדס היכה בפטיש מספר פעמים פה ושם . פתח ברגים , שיחרר,משך שימן וסגר.
העבודה נמשכה כ -15 דקות.
"הרכבת תקינה אמר בהחלטיות"... הרכבת נבדקה ואכן נראתה תקינה וכשירה לנסיעה.
האחראיים כעסו מאוד " בשביל רבע שעה גבית מחיר כה גבוה"?
השיב להם:" את המכות עם הפטיש קבלתם חינם.
את השאר אתם משלמים עבור השקעה הרבה שלי בלימודים והמומחיות שלי לדעת איזה בורג
צריך לפתוח ולשחרר ואיזה מהם לסלק ולסגור."...

העריכו את הזמן שלכם, הידע, הניסיון והמחיר שאתם גובים.

מן הראוי היה לתגמל את אורנה על העבודה היעילה החשובה שלה בבלוג...

טליה תודה רבה על הסיפור, אהבתי.

אנונימוס אני חושב שהצעה מהסוג הזה אסור לה להיות ב "אנונימוס".
מה דעתך שאתחיל לגבות כסף על כל ההמלצות, העיצות, הרעיונות וההדרכה שנתתי כאן במשך השנים שהבלוג קיים?

לא סתם הוא חינמי ובהתנדבות מלאה לשירות האנשים של השיטה ואחרים. זו מכוון ועם המון הערכה ואהבה.

שליחה על ידי נורית* » 01 מאי 2011, 08:01

לאורנה
המון תודה על ההשקעה שלך מכל הלב!
אנחנו מעריכים את זה!

שליחה על ידי מימי* » 02 מאי 2011, 14:27

שלום לכולם.
מי יכול לתת לי תשובה לגבי הפסיכולוגית ד"ר עודדה פלד.
האם היא מכירה את השיטה והגישה שבה אנו עוסקים?
האם היא מקבלת את נתוני האיבחון הכירולוגי?
אודה לכל מידע.
תודה ראש

שלום מימי
עבדתי עם עודדה צמוד במשך שנים, (עד לפני כ 12 שנה בערך) כך שהיא אמורה להכיר את השיטה. בנוסף לכך היא ממשיכה לעבוד עם מטפלים מהשיטה.
איני יודע האם היא מקבלת את האבחון הכירולוגי.
בנושא עבודה עם ילדים מתקשים, היא מעולה
בהצלחה

שליחה על ידי מימי* » 03 מאי 2011, 07:15

תודה משה.

אנונימי

חג עצמאות שמח, ובעיקר שהשנה הזו תביא לנו את השקט המיוחל

שליחה על ידי טליה* » 08 מאי 2011, 19:31

משה
היתכן שהברכה הזו נכתבה על ידך?????
היתכן, שמישהו השתמש בשמך???
התופעה תמוהה בעיניי.

אני מייחלת ומתפללת

.ליום עצמאות שיביא לשיחרורו של גלעד שליט

טליה לא הבנתני, זה אני כתבתי רק השם לא יצא לי טוב (מחשבים

)
האם הברכה לא בסדר מבחינתך?

שליחה על ידי טליה* » 09 מאי 2011, 13:42

משה יקר.
הברכה בסדר גמור.הלוואי ותתגשם.
השיבוש היה בשם. בדרך כלל השם מופיע באופן אוטומטי עם "הוספת הערה"... .
הפעם היתה שגיאה בכתיבה והופיע סימן שאלה אחרי השם מה שנראה לי מוזר.

בהמלצה חמה לקריאה
http://www.calcalist.co.il/local/articl ... 24,00.html

שאלה : אח שלי מחרבן במכנסיים באופן קבוע כל יום ואני רוצה לעזור להורים שלי להבין מה יש לו אז נכנסתי לפורום הזה אני בן 17 גם כמוהו עם בעיות קשב וריכוז והוא ואני לוקחים כדורי זום הוא בן 12.5 מגיל 4 הוא מחרבן במכנסיים אז בקיצור ממה זה נגרם חוסר בטחון ? פחד ? תאמת לא מציקים לו או משהו בבית ספר הוא חבר של כולם הוא כמו ה"ערס ערס" שלהם הוא שולט בכתה בואו נגיד ככה אז תודה מראש יום טוב

שלום פלוני, תודה על פנייתך.
התשובה לשאלתך יכולה להיות פשוטה או מורכבת מאוד, כי עשיית צרכים במכנסים יכולה לנבוע מגורמים רבים.
לדוגמא: חולשה של השרירים הטבעתיים (הסוגרים של פי בטבעת), שיכולה להיגרם ממתח גופני או נפשי רב.
מתח גופני רב הנגרם עקב רגישויות יתר של מערך החושים, ישפיע על הסוגרים.
מתח גופני רב הניגרם עקב בעיות מוטוריות שונות, ישפיע על הסוגרים.

כל גורם למתח גופני משפיע חזק מאוד על שרירי הסוגרים של הגוף, ולכן זה יכול להיגרם עקב כך. כמו כן כל גורם נפשי חזק כטראומה או חרדה או איום יכול להוביל לכך.

על מנת לעזור, אני מאמין שנכון יהיה לאבחן אותו. לאחר האבחון סביר מאוד שאדע מה הגורם, ואוכל לבנות תוכנית לתרגול שיכולה לשפר את המצב מאוד ואולי גם לשחררו לגמרי מהקושי.

אתה מוזמן לפנות אלי דרך האימייל שלי
[email protected]
בהצלחה

תודה מאוד אה והוא שמן מאוד הוא שוקל 65 קילו זה יכול להשפיע ?

כיאילו אם הוא ירזה (ואני יכול לגרום לכך) אז הוא יפסיק לחרבן במכנסיים?

אולי, לרוב שומן לא מהווה את הסיבה לאובדן השליטה על הסוגרים. בכל מקרה, העובדה שהוא שמן, יכולה גם היא להצביע על הצורך שלו להגן על עצמו ממה שהוא מפחד ממנו.

שליחה על ידי טליה* » 18 מאי 2011, 22:32

.למשה
הכתבה מעניינת.
רציתי לשתף בחוויה בביקור בגן אנתרופוספי בשעת בוקר 8.00.
אחת התופעות המשותפות לכל הגנים הנ"ל היא: גן עם תאורה מינימליסטית..(די חשוכה) תריסים מוגפים . .
האוירה בגן היתה כמו לפנות ערב.(לפני השינה) הילדים שיחקו יפה בקוביות והיו מאד רגועים. אחדים אכלו את ארוחת הבוקר בשלווה מעוררת קינאה,
לאט לאט. היו כאלה שישבו 20 דקות ע"י השולחן ואכלו חצי פיתה עם ירקות.אחרים ציירו או סרגו. לא נשמעו צעקות או דיבור בקול רם.
מצד אחד התפעלתי מהשלווה והרוגע. מצד שני, הרגשתי עייפות אנרגטית וצורך לישון..(הייתי פעילה בביצוע משימה שנתבקשתי לבצע)
הרגשתי צורך רב לצאת לחצר לנשום אויר צח ולהנות מקרני השמש שעדיין היו מלטפות ונעימות.
שאלתי את הגננת מדוע הם אינם פותחים חלונות ומאירים את הגן?
תשובתה הייתה:" הילדים של היום מאוד תנועתיים (ייתר) תאורה חזקה משפיעה מאוד על האגרסיות שלהם ותנועתיות הייתר. הדבר בא לידי בטוי גם בטון הדיבור הקולני של הילדים.צורת המשחק ורמת אנרגיה מאוד גבוהה שיוצרת אווירה של מתח.
חשבתי לעצמי, אולי זו יכולה להיות שיטה ששווה לאמץ בכתות השונות להשגת רוגע ?.
מצד שני, טיפוסים כמוני שזקוקים לעוררות בבוקר (.אור, אויר ותנועה.) עלולים להרגיש מנומנמים, לא מעשיים עם קשיים בקשב וריכוז.
מה דעתכם???
עוד משהו.2 ילדים שלדברי הגננת אובחנו "כהיפרים".ישבו בשקט על כסא שמעליו כרית אויר תחושתית .(כעין קוצים מגומי)ועסקו בפעולת סריגה.(ממש נחמד) הם היו מרוכזים בעבודה . יציבים וזקופים, הרגליים על הרצפה.לדברי הגננת , רק בעזרת כרית זו הם מסוגלים לשבת ללק קושי גם במעגלים.(מפגש קבוצתי)
ד.נ. הילדים בגן יושבים רק על כסאות עץ ללא משענת וכולם יושבים יציבים וזקופים.
אהבתי

היי טליה, אהבתי, תודה.
מתנצל על התגובה המאוחרת, לא ניכנסתי כמה ימים

אנונימי

לטליה, מהלך הקריאה נזכרתי שלפני שנים טיפלתי באישה שאהבה להיות בבית, כאשר כל החלונות ותריסים סגורים ולא משנה באיזה שעה הייתה.
הייתי מגיעה עירנית והייתי יוצאת מהמקום עם תחושה של עייפות ובקושי יכולתי לנוע. בעצם זה מזכיר לי את איורופה, המדינות שבחורף חשוך כמו בלגיה ורוב האנשים סובלים מדיכאון.
בכל אופן לא הייתי שמה את ילדי בגן כזה.

בנושא התאורה,
אני חושב שחלק מהילדים אכן צריכים תאורה עמומה, אך לא הרוב. שווה לבדוק כל ילד וילד בניפרד ולבדוק מה מתאים לו ולאפשר לו להיות במקום שנוח לעיניו.

אנונימי

בהמלצה חמה לצפייה

www.cbsnews.com

ר.ד לצערי הדף שהפנית פותח המון נושאים בדף אחד, למה בדיוק הפנתה?

אנונימי

למשה,
זה הקישור:

Bluejay: The Mind of a Child Prodigy - 60 Minutes - CBS News

הקישור הנכון לכתבה היא
http://www.cbsnews.com/video/watch/?id= ... ncol;lst;1

לאחר התבוננות והקשבה , לא נישאר אלה להעריץ, לאהוב, לפרגן, לקנא ולשמוח שישנם בני אדם מהסוג הזה והורים חכמים מספיק על מנת לאפשר את הגאוניות הזו לפרוץ וללבלב.
ר.ד תודה על הקישור

האזנתי לקטע פעם נוספת ועוד אחת, וזה מרגש בכל פעם מחדש באותה העוצמה. "מדהים"

שליחה על ידי נילי* » 30 מאי 2011, 13:03

שלום לכולם.
אני נתקלת רבות בסדנאות הכנה לכתה א'.
כל סדנא והיחודיות שלה. בין אם היא אכן מעשירה מחזקת ומאפשרת לילד להתמודד בקלות עם המעבר מהגן לביה"ס.
לפעמים נראה לי שהסדנא מעשירה יותר את בעליה מבלי שתתרום תרומה ממשית לילדים.
מהם הקריטריונים לבשלות ומוכנות לכתה א' לפי שיטת "אלבאום"??

שלום נילי
על פי ההבנה שלי הנושא החשוב הוא עד כמה גופו ומוחו של הילד בנו את היכולות האמורות לאפשר את תהליכי הלמידה בקלות.
המערכות האמורות הן:

מוטוריקה של שרירי העיניים
מוטוריקה עדינה
מוטוריקה גסה
יכולת גרפו מוטורית (קשר עין יד ומוטוריקה עדינה משולבים)
מערכת חושית מווסתת.

במידה ומערכות אלו מתפקדות היטב, או לפחות ברמה סבירה, היכולות הגופניות האמורות לאפשר קריאה כתיבה קשב וריכוז תקינים ופועלות כנידרש.

לצערי, לרוב לא מקדישים את תשומת הלב המספקת ובכלים הנכונים לנושאים הללו, ועוסקים בדברים שוליים שלדעתי אינם מכשירים מספיק את יכולות הלמידה .

בנוסף חשוב לבדוק את בשלותו הרגשית של הילד. ישנם ילדים מאוד תינוקיים, שלא מתאימים לעלות לכיתה א' ובכל זאת עולים.
ילדים אלו מתחלקים לשני סוגים.

התינוקי עקב התפתחות רגשית איטית.
תינוקי בגלל שאין לו תקשורת תקינה בין ההמיספירות ועל כן קשה לו מאוד לשלוט על האימפולס הרגשי.

בסוג השיני חשוב וניתן יחסית לטפל די בקלות באמצעים גופניים.
בסוג הראשון חשוב להבין שישנם ילדים המתבגרים רגשית לאט יותר וזה נורמאלי עבורם. עבורם ההורים והמערכת חייבים להיות סבלניים וסובלניים.

מקווה שעזרתי במקצת

שליחה על ידי טליה* » 30 מאי 2011, 18:16

בנוסף לדברים שציינת. משה.
הייתי מוסיפה גם את הבשלות החברתית.ילדים שאינם יוצרים תקשורת חברתית סובלים מאוד . לפעמים זו סיבה לסרובו של הילד ללכת לביה"ס
ללמוד ולהכין שעורים.
בנושא הבשלות הרגשית הייתי מוסיפה את הנושא של יכולת לדחות סיפוקים ויכולת להתמודד עם מסגרות וגבולות.

אנונימי

מבקשת עזרה, איך אפשר לעזור לאדם בהתקף פסיכוטי?
מדובר באדם בגיל 36, ההתקף בא לו פתאומי ללא סימנים קודמים.

שליחה על ידי נילי* » 30 מאי 2011, 21:45

למשה וטליה תודה על כל המידע.
אהבתי.

ר.ד מכיוון שהתקף פסיכוטי (במידה והוא אכן כזה) יכול להיגרם מסיבות רבות, מומלץ שאדם בהתקף פסיכוטי יעבור אבחון פסיכיאטרי.
חשוב לזכור שלא כל מה שניראה כפסיכוטי הוא פסיכוטי.

אנונימי

שלום לכולם.
יש לי ילד כבן 6 עם קושי בקשב וריכוז. מרחף. טקטילי בכל החושים. מ' הצלבה לא תקינה. הילד מאוד אינטליגנטי.
מבחינת הדומיננטיות שלו, הוא ימני .(עין, יד רגל.)האוזן השמאלית שלו היא הדומיננטית.
שאלתי:מהן ההשלכות של אוזן דומיננטית שאינה משתייכת למערך הצלבה תקין כפי שציינתי?
האם אפשר לחזק אוזן כזו או לחזק את אוזן שמאל כדי שתהיה דומיננטיות תקינה בכל האיברים?
איזה חלק מהקושי בקשב וריכוז נגרם כתוצאה מפרמטר זה?
תודה מראש לכל המגיבים.

dodo להבדיל מהדעה הרווחת, אני לא חושב (כפי שכבר ניכתב בעבר בהרחבה בבלוג הזה) שהאדם בנוי על מנת שיהייה לו צד דומיננתי יותר. נכון שכך נהוג לחשוב וכך אנשי מקצוע מאמינים, וכן גם רוב האנשים מתפקדים, אך לדעתי שני הצדדים אמורים להתפתח עד לרמות הגבוהות..
רק כך יכול לדעתי להיות איזון טוב בין ההמיספירות.. רק כך ניתן להגיע למיצוי מקסימאלי של היכולות.
זוהי הסיבה בגללה פתחתי את הכלים לטיפוח שני הצדדים לרמות הגבוהות ביותר. זוהי הסיבה בגללה מתרגלים את שתי הידיים לרמות שלא מתרגלים אותן בשיטות אחרות, זוהי גם הסיבה שבגללה כל התרגולים של השיטה מיועדים שלני הצדדים.

איזון תקין בין שני ההמיספירות מאפשר למשל לשלוט היטב ביכולות הרגשיות (כשישנו קושי של אימפולסיביות או קושי בביטוי הרגשי)

השאלה שצריכה לדעתי להישאל היא האם המצב של האוזן שתיארת גורם לקושי תפקודי ברור, והאם הקושי שאתה מאמין שנובע מכך, אכן נובע מכך. כמו כן, נראה שצריך לעבוד על כל שאר הנושאים ביסודיות, לפני שמנסים לבדוק האם מצב האוזניים האמור מהווה גורם להפרעה ברמה כלשהי.