אין מספיק חלב

[אורלי_נ*]

בוקר טוב
בטח שיכולה לקרוא למומחיות
הכי חסר לי השבט

[חוט_השני*]

את ממש לא אמורה לאכול הרבה בשביל לייצר חלב. כן לאכול בריא ומשביע בשביל הבריאות שלך.
לגבי מים, נסי לאיזו תקופה לפזר לך כמה בקבוקים ברחבי הבית ולשתות כל פעם שאת צמאה או כשיושבת להניק אבל לא להאביס בעודף מים. כמה את שותה ביום?
כשאת נגשת לשתות את שתי הכוסות האלו בערב את גומעת אותן בצמא או מכריחה את עצמך לשתות?
_{הכותבת אינה מומחית}

[ירוק_כחול_אפור*]

<גם אני לא מומחית>

לא הבנתי למה את סבורה ש{{}}אין מספיק חלב.
רק כי הוא מתעצבן על הציצי? זה יכול להיות משהו אחר.
למשל: אולי הוא מתחיל להוציא שיניים.
איך הוא מתנהג במשך היום? נראה לך שהוא סובל מרעב?

[ללו*]

מרשה לעצמ להגיב במקום אורלי נ היקרה, כדי להקל על המתנדבות לייעץ. למיטב הבנתי המפתח לתחושה ש{{}}אין מספיק חלב במשפט הזה כמה הודעות למעלה:
אתמול הרגשתי בפירוש את החלב מגיע והוא נרגע במקום. ממש ממש הרגשתי.
(אחרי שהיא שתתה כנ"ל).

>בחיים לא שמעתי על דבר כזה<

[פלונית_כלשהי*]

כתבתי לך גם למעלה, ואני כותבת לך את זה שוב:
החלב משתחרר מהשד בתהליך שנקרא רפלקס שחרור החלב. זה מה שאת מרגישה כש"החלב מגיע". זה לא אומר שאין חלב בשד, אלא שהוא יוצא בכמה פעימות. וגם הפעימות האלו, הן לא שיש כזאת ואז אין חלב, אלא יש כזאת, משתחרר חלב, ואז התינוק יכול לינוק אותו איזה זמן, ואז יש עוד כזו פעימה, והתינוק יונק מה שיצא עוד איזה זמן וחוזר חלילה. זה לא אומר שאין לך מספיק חלב, נשמע שיש לך הרבה חלב והכל בסדר.
יש נשים שאצלן לוקח זמן עד שהחלב מתחיל לזרום. אצל רוב הנשים זה לוקח בין חצי דקה לשתי דקות, אבל יש כאלו שאצלן הזמן אף ארוך יותר. זה נורמלי. פשוט צריך לקבל את זה ולהיות סבלנית. אם מה שעוזר לך זה לעשות הפסקה ולשתות כוס מים, לכי על זה, זו דרך מעולה. הנקה היא מצמיאה מאד.
היות והרפלקס הוא בו זמני בשני השדיים, הייתי מנסה להעביר אותו לצד השני, וגם אם את מתחברת לזה, אז לדמיין איך החלב זורם לו לתינוק, ומזין אותו.
יש לך מספיק חלב.

[אורלי_נ*]

קשה קשה
אני כבר לא יודעת
קוראת אתכן אבל הילד עצבני מאוד
הוא נוהם ובועט ומושך וכשאני לוחצת באמת לא יוצא כלום וזה בניגוד מוחלט למה שהיה עד כה.

[אורלי_נ*]

עוד משהו
אני בקושי מרגישה את הרפלקס בימים האחרונים
גם הבחילות פחות חריפות (יש לי בחילה כל תחילת הנקה)

[פלוני_אלמונית*]

אולי זה השלב לפנות ליועצת הנקה?
נשמע שזה משהו שאת מאוד רוצה שיצליח, ונראה שמאיזשהי סיבה זה לא מסתדר.

[ללו*]

כשאני לוחצת באמת לא יוצא כלום וזה בניגוד מוחלט למה שהיה עד כה
אבל יקירה, לפני חודש כתבת בדף אחר:
בדקתי ולא יצאה טיפת חלב
(קיבלת שם גם תגובות על כך שהבדיקה הזאת חסרת משמעות)
והנה עבר חודש, ולפי העלייה במשקל וההרטבות מסתבר שלא טיפת חלב אחת יצאה אלא כמה וכמה (-:
לא שאני חושבת שצריך להתעלם מבעיית הרוגז שלו, ואולי העצה להיפגש עם יועצת הנקה באמת טובה עבורך כרגע, אבל הפחד הגדול הזה - אולי הוא מיותר? (לא שהוא לא מובן... הוא בהחלט מובן לי).
הנה, מסתבר שזה לא חדש, שהשד שלך לא משחרר לאצבעות שלוחצות. והנה, מסתבר שגם כשזה המצב, הוא כן משחרר לדבר האמיתי - לפה המתוק של היונק שלך.
לא ככה?

[אורלי_נ*]

התייעצתי.
הוא יונק ממש טוב, ובמשך היום אין בעיה כך שלא נמצא פתרון
הנה,
מתחילת הערב אני מניקה אותו וכבר 11 בלילה.. לפחות שלוש שעות והילד לא נרגע ולא נרדם.
עכשיו כבר ממש ריק.
הנחתי אותו קצת שישחק, אולי יתמלא לי
לא יודעת מה לחשוב
אני מטומטמת שלא הייתי היום בבית טבע לקנות איזו מרקחת פלאים

[אורלי_נ*]

ללו את מלאך משמיים
אכן ההנקה לא באה לי בקלות ואני עושה כל שניתן כדי להמשיך
לא מאמינה שהכל בראש שלי....

[אורלי_נ*]

עשיתי הפסקה של 20 דקות והמלאי התחדש.
הוא נרגע, תיכף ירדם
יכול להיות גורם שימנע מהחלב להשתחרר?
זתומרת,בהנחה שייצור החלב תקין מה יכול למנוע ממנו מלזרום?

[רחל*]

אנא קראי את הטקסט הזה:
http://linok.net/content/view/14/10026/

[אורלי_נ*]

רחל תודה תודה תודה
בא לי לבכות
יהיה בסדר אני אעשה שיהיה בסדר
אני מרגישה שאין לו זרימה כמו שהוא רוצה בערב אבל זה סביר והיות והוא באמת רגוע במשך היום ועולה יפה במשקל הפטמות שלי והוא יאלצו ללמוד להסתגל
בכל מקרה תיכף אקפוץ לחנות טבע לקנות חלב רב

[ללו*]

_ללו את מלאך משמיים
אכן ההנקה לא באה לי בקלות ואני עושה כל שניתן כדי להמשיך._
אני מודה שהסיפור שלך לוחץ לי על כמה כפתורים... נראה לי שסיפרתי לך פעם, שהייתי בסיטואציה מאוד דומה, עם ילד שלישי שכל-כך רציתי שהוא כן יצליח לינוק, וכל-כך כל-כך פחדתי. כל דבר התפרש לי כבעיה. פעם אחר פעם היה לי דה-ז'ה-וו מההנקות הקודמות. איכשהו צלחנו את זה. פתאום הסתכלתי סביבי בגיל שנה וגיליתי לתדהמתי שהוא עדיין יונק. אני חושבת שאז, רק אז, נפל לי האסימון שכנראה בכל זאת עשינו משהו בסדר... משם ההנקה כבר זרמה בקלות וברוגע.

לא מאמינה שהכל בראש שלי....
אז אל תתעלמי מהתחושות שלך. תמשיכי לעקוב אחרי הסימנים שהוא נותן. מדד ההרטבות נראה לי הכי נוח לשימוש, אמין ומיידי. פשוט תמשיכי לעקוב.

[ללו*]

בא לי לבכות
מצער? מפחד? משמחה? מהתרגשות?

[פלוני_אלמונית*]

_התייעצתי.
הוא יונק ממש טוב, ובמשך היום אין בעיה כך שלא נמצא פתרון._
אבל הבעיה היא לא במשך היום לפי מה שאת מספרת אלא בשעות הערב.
מה קורה אצלך בערב? איך ההשכבה לישון של הגדולים? בנעימים? איך ארוחת הערב? איך האווירה הכללית בבית בשעות האלו? יש לך עזרה?

זתומרת,בהנחה שייצור החלב תקין מה יכול למנוע ממנו מלזרום?
סטרס, לחץ- בהחלט יכול למנוע מהחלב לזרום.
נשמע שאולי גם לוקח יותר זמן אצלך לרפלקס שחרור החלב.
אולי את יכולה לעשות עיסוי לשד לפני ההנקה? ואז כשהוא כבר רעב החלב כבר יגיע.

[מניקה_אתגרית*]

שתי הערות שאני מקווה שיעזרו:

1. יועצת ההנקה שלי היתה צוחקת עלי ואומרת שככל שאנחנו יותר עסוקות כך התינוק דורש יותר תשומת לב. היא אמרה את זה ספציפית לאמהות שלילדים נוספוים שהתלוננו שדווקא בשעות ההשכבה של הגדולים היונק/ת לא הסכימו לרדת מהשד. היא גם אמרה (ומניסיוני הפרטי עם עולל אחד אני מסכימה) שאחה"צ מאוחרים - ערב זו תקופה קשה לכולנו. אנחנו יותר רעבים, יותר עייפים, יותר מצוברחים. זה לא סימן לכך שמהו לא בדר - זה פשוט המציאות. ספציפית ליונקים - הם גם מתגברים מאגרים לקראת צום הלילה הארוך הצפוי.

1. עודף שתיה עלול לפגוע בייצור החלב לא פחות מחסרונה. ההסבר שקיבלתי הוא כזה: כישיש עודף מים בגוף, בייחוד כשהם מגיעים בבת אחת הגוף נפטר מהם במהירות דרך מערכת השתן. כתוצאה מזה, הגוף מתייבש למעשה מהר יותר ואין מים זמינים לייצור חלב. ההמלצה היא לכן לשתות לרוויה בלבד (כמה שהגוף רוצה לא כמה שאנחנו חושבות 'שצריך'). להחיזק כוס מים לידך בזמן ההנקה כי היא מצמיאה אבל בהחלט להמנע מהעמסת מים.

בהצלחה עם ההנקה!

[אורלי_נ*]

התמיכה שלכן כל כך חשובה לי אני מתרגשת מאוד

[פלונית_כלשהי*]

בדיוק רציתי גם להציע לך לשים אותו במנשא בערב, וראיתי שזו אחת ההמלצות בקישור שנתנו לך...
אם מנשא לא מסתדר, אז אולי בסל קל שאפשר לנדנד לידך כשאת עושה אמבטיה לגדולים, או סתם לקפוץ איתו על כדור פיזיו.
נראה לי ממה שאת כותבת, שמה שמשנה לכם בסופו של דבר זה ההפסקה בהנקות, ולא מה את עושה בהפסקה הזאת.
באמת שנשמע לי שהכל בסדר אצלכם! גם תינוקות שמקבלים בקבוקים הרבה פעמים עצבניים בערבים, באמת שלא כל דרך התנהגות של התינוק נגרמת בגלל ההנקה. יש שאיפה כזאת שההנקה תרגיע הכל, אבל לא תמיד זה כך.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני הפלונית מההודעה עם החלב רב. רוצה לחזק אותך כי אני עברתי באותו הזמן (סביב 4 חודשים) משבר דומה. לא יצאה לי טיפה בלחיצה והיא בכתה והתעצבנו כמו שכבר כתבתי. הנק היא שהרבה אימהות סיפרו לי שזו הנק בה הפסיקו הנקה- שד הרגיש ריק וכו. לא מומחית אבל נדמה לי שמנגנון ההנקה משתנה בתקופה זו והשד מתמלא רק לפי דרישה, משהו כזה... בכל מקרה, רוצה לעודד. זה עובר, אם אכן בדקת ויש עליה במשקל, פיפי...התינוקת שלי גם קפצה אחוזון למעלה אחרי כן (כנראה שעלה הרכב השומן לקראת זחילה? קטונתי). בכל זאת ולמניעת סטרס נסי למצוא זמן לישון צמוד אליו אפילו 20 דקות בצהריים...בהצלחה!

[ללו*]

נדמה לי שמנגנון ההנקה משתנה בתקופה זו והשד מתמלא רק לפי דרישה, משהו כזה
נכון. מנגנון ייצור החלב מתייעל בגיל הזה, והחלב נוצר ממש תוך כדי הנקה. לכן השד מרגיש רך רוב הזמן (עברו כשלוש שנים מאז שהרגשתי מלאות כלשהי לאחרונה! וגמלתי רק לא מזמן).

[אורלי_נ*]

מעדכנת שרכשתי בבית הטבע טיפות בשם חלב אם ויש יותר חלב בערב.בהחלט. הרוגע שב לחיינו.
גם אין לי ספק שהיתה לו קפיצת גדילה גם עליה פתאומית במשקל וגם התפתחותית. מקווה שימשיך כך. האם קפיצת גדילה בגיל זה מוכרת.?..יודעת שסביב שלושה חודשים...

[פלוני_אלמונית*]

מעדכנת שרכשתי בבית הטבע טיפות בשם חלב אם ויש יותר חלב בערב.בהחלט. הרוגע שב לחיינו.
משמח ומרגש לשמוע!
קפיצות גדילה אומנם מוכרות ומסודרות, אך כמובן שהן דבר אינדיבידואלי אצל כל אחד.
תמשיכי להיות אמא קשובה ונהדרת!

[אורלי_נ*]

תודה,שבת שלום ומבורכת

[ללו*]

איזו הקלה (-:
עוד משוכה אחת מאחוריכם.

[אורלי_נ*]

מותר להתבכיין פה?..... אני מתחילה להתייאש.
אני מרגישה שאני ארנבת שמנסה להניק חמור.
הוא למד שיטה- תופס ומוחץ את הציצי ומנסה אשכרה לסחוט אותו ולסחוט לי את הצורה על הדרך.
וגם זה לא מספיק.
אם אני אוסיף לו בקרוב ארוחות של ירקות ופירות זה בטח עוד יותר יוריד לי את החלב ובסוף לא ישאר לי כלום.
ככה חרא וככה דרעק.

[אורלי_נ*]

בארבע בבוקר הוא כועס בוכה. אני מחליפה צדדים וזה עוזר לדקה וחצי.ושוב.ושוב. וועכשיו אחת עשרה והחלב לא מתמלא.ורק בוקר ומה עושים? בא לי לבכות.נשברת.כואב לי בציצי וכואב לי בלב וכואב לי בעיניים.

[אמפתית*]

מותר להתבכיין פה, והלוואי והייתי יודעת לעזור לך.
כואב לי בציצי וכואב לי בלב וכואב לי בעיניים

חשבת לפנות ליועצת הנקה?

[אחת*]

חשבת לפנות ליועצת הנקה?
כדאי מאוד לפנות.
האם את אוכלת מספיק? נחה מספיק? שותה מספיק? רגועה?
האם את עדיין לוקחת חלב רב?
יש מזונות שנחשבים מרבי חלב אם אני לא טועה.
בן כמה הוא? כי יש שלב בו השד לא מתמלא לקראת הנקה כמו בהתחלה אלא מייצר חלב תוך כדי היניקה.
האם הוא עולה במשקל? יש מספיק קקי ופיפי?
אל תסבלי פני לעזרה מקצועית.

[אורלי_נ*]

תודה....את כל זה כבר עברנו.

[פלוני_אלמונית*]

נכון. מנגנון ייצור החלב מתייעל בגיל הזה, והחלב נוצר ממש תוך כדי הנקה. לכן השד מרגיש רך רוב הזמן

גיל חודשיים יש תקופות שהשד מלא, גדוש וקשה, ואז התינוקת שבעה בקלות, אבל רוב הזמן הוא רך, מרגיש ריק ומעוך כמו שקית. והיא לא מתרצה, והפה שלה לא מלא חלב כשמתנתקת. לזה הכוונה מרגישים שאי ןחלב.

[אחת*]

רגע רגע,
את כל זה כבר עברנו.

היתה יועצת? מה יעצה?
לוקחת חלב רב?
את נחה? שותה? אוכלת? יש לך גם שני ילדים גדולים, לא?
התינוק עולה במשקל או לא? אתם נמצאים עור לעור?
ספרי קצת מה המצב הנוכחי אם תוכלי.
לפעמים לפעמים יש באמת בעיה פיזיולוגית של מיעוט חלב. אפשר ליטול מוטיליום. יש עדיין מה לעשות אם את רוצה להמשיך להניק.

ואם את רק רוצה חיבוק אז זה גם בסדר- מחבקת (לא מסתדרת עם הפרצופונים האלה).
יש לך פייסבוק? מוזמנת מוזמנת לשאול במאמאטבע, כמעט כל באות האתר הותיקות שם, האתר קצת התרוקן מיושבותיו...

[פלוני_אלמונית*]

מפגשי לה לצ'ה מאוד יעילים למצבים כאלו

[ללו*]

אמנן ותמר, מה שלומך?

[אורלי_נ*]

אחת,תודה רבה אני הולכת לפייסבוק עכשיו.....
כן אני צריכה פשוט חיבוק מנסה לא לתת לקולות המרמור והתסכול להשתלט... אומרת לעצמי שאני פשוט צריכה להתאמץ קצת עבור ההנקה מה לעשות

הי ללו שלומי היום קצת יותר טוב
מקפידה על טיפות להגברת חלב ואז יותר זורם
זה מצחיק אבל זה ממש יום יום כזה,כמו אלכוהוליסטים אנונימיים...

מה זה מוטיליום?

[אורלי_נ*]

כולם אומרים לנוח....אי אפשר לנוח. יש חיים שלמים מסביב

[פלוני_אלמונית*]

מה זה מוטיליום?
כדורים להגברת חלב, צריח מרשם מהרופא...

[אחת*]

כולם אומרים לנוח....אי אפשר לנוח. יש חיים שלמים מסביב

נכון... אבל כמה שאפשר... ללכת לישון כשהילדים הולכים לישון. זה חשוב בשבילך. יש לך אוכל מזין? והימים נורא חמים. צריך לשתות מספיק ולאורך כל היום (לא להיזכר בערב ולשתות שני ליטר מים...).
מעולה שאת מקפידה על חלב רב. תתייעצי עם מומחיות ואם צריך אז אולי מוטיליום באמת? נראה לי שחסה נחשבת מגבירת חלב אבל אולי אני טועה.
הרבה הרבה חיבוקים, גם אני התאמצתי מאוד בשביל ההנקה ואני מבינה ללבך.

[ללו*]

כולם אומרים לנוח....אי אפשר לנוח. יש חיים שלמים מסביב
מכירה את התסכול הזה >אנחה<

הרבה הרבה חיבוקים. גממני.

[פלונית_אחרת*]

הרבה חיבוקים
וגם רוצה להזכיר לך, שמפה לשם עברו כבר כמה חודשים ואת עדיין מניקה....
לגבי המוצקים - זה לא מפחית את הכמויות, כי בניגוד לתמ"ל זה לא בא במקום הנקה אלא בנוסף להנקה.

[לבנה_במילואה*]

לא קראתי את כל הדף אבל אשמח להתייעצות קלה.
הבת שלי בת 6חד' ואני מרגישה שאין לי מספיק חלב. בשבועיים + האחרונים היא לא רגועה ואני מרגישה שהיא רעבה.
ניסיתי להביא לה חלב שקדים/אורז/ש"ש מהול במים (יש לי בן בן שנה וחצי ששותה את זה) והיא שתתה בשקיקה ונרגעה.
החיים שלי מאד אינטנסיבים (לידות צפופות ואני שומרת על עוד 2 ילדים בגיל של ה'גדול')
אני אוכלת לא הרבה אבל יחסית טוב
יש רעיונות?
חלב שקדים לא מזין מספיק ובטח לא מחליף חלב אם. אני מאד מאד רוצה להמשיך להניק. הגדולה שלי ינקה עד שנתיים וככה אני רוצה גם עם התינוקת שלי.

[עולם_חדש_מופלא*]

לא התנסיתי בזה, אבל שמעתי עצה שנראית לי מתאימה: לזייף קפיצת גדילה.
זה אומר שאת והתינוקת נכנסות יחד למיטה, "סקין טו סקין", ואת מניקה אותה כמה שיותר. זה יאותת לשד שלך לייצר עוד חלב.
אם את עמוסה ביומיום, נסי לעשות את זה בסופשבוע, כשהאיש נמצא.

יכולות להיות עוד סיבות לכך שלא רגועה. למשל- שיניים, התפתחות מוטורית (זחילה, ישיבה...), או דברים אחרים.
האם התחלת גלולות לאחרונה? האם חזרה הווסת? (הריון?)

[הראלה*]

אני גם הרגשתי ככה בערך באותו שלב, וקניתי תמצית להגברת ייצור החלב או משהו כזה... מחוות יתיר. זה משפחה שגרה בחוות בודדים ומגדלת צמחים אורגנים ועושה מזה משחות ותמציות. דברים ממש טובים (קניתי אצלם גם משחה לעור לריפוי, ומשחה לריפוי סדקים בפטמות).
אפשר לחפש אותם בגוגל.
והם שולחים בדואר
ולמי שתהה- אני לא מכירה אותם אישית ולא קשורה אליהם עסקית בכלל. אז זה פרסומת בסדר?

[לבנה_במילואה*]

תודה! בדיוק חשבתי היום שאולי זה קפיצה גדילה.
אני מתחילה להביא לה קצת אוכל, ובקבוק עם חלב אורז/שקדים והכנתי לה חלב שומשום שהיא אהבה לשמחתי.
וסת כבר קיבלתי (לצערי אני מקבלת מהר מאד) ואני עם התקן אז לא בהריון...

[עולם_חדש_מופלא*]

א. התקן לא מונע לחלוטין הריון (לא באה לעורר פאניקה, אבל יש לי חברה שנכנסה להריון עם התקן).
ב. זה התקן עם הורמונים? כי אם כן, אולי [אין לי מושג אם זה יתכן] ההורמונים מדללים את החלב, כמו שקורה בגלולות.
ג. נסי להניק מלא, ותראי אם נהיה לך יותר חלב, או שאת עדיין מרגישה חוסר.
ד. שומשום מאוד אלרגני. מציעה להיזהר עם החשיפה המוקדמת אליו.

[ללו*]

שומשום מאוד אלרגני. מציעה להיזהר עם החשיפה המוקדמת אליו
בע"ה מקווה שלבנה היקרה תצלח את הקשיים וההנקה תעלה על דרך המלך (מצטערת שאני לא מייעצת לך ישירות, אני לא ממש יודעת לענות על קשיי הנקה בגיל כזה), אבל אם המשך ההנקה נמצא כרגע בספק - יש היגיון רב בחשיפת התינוקת גם למזון אלרגני, כי ההנקה מתווכת את האלרגן לגוף, עוזרת לגוף להבין שהוא לא אויב. חשיפה לאלרגן שלא במקביל להנקה - בעייתית. (זה אם נניח בצד את הנחיית משרד הבריאות שבכלל אין צורך לדחות אלרגנים. אני מבינה את מי שלא מחזיקה מההנחיה הזאת כל עוד מדובר בתינוק שאמור להמשיך לינוק בחודשים הבאים ובשנים הבאות.)

[בשמת_א*]

ההורמונים מדללים את החלב, כמו שקורה בגלולות.
רק מעירה שאין דבר כזה, "מדללים את החלב". מה שקורה עם גלולות למניעת הריון הוא שלפעמים ההורמונים משפיעים על ההורמונים שמייצרים את החלב וגורמים להפחתה בייצור החלב (נגיד אם אין מספיק פרולקטין כתוצאה מההורמונים המלאכותיים).
אבל גיל חצי שנה הוא א. בהחלט גיל לקפיצת גדילה, ב. הגיל להתחלת מזון מוצק.
למה לתת לה "חלב אורז"? קודם כל, הרשו לי לצטט את ד"ר שרון ברנסבורג-צברי ולהזכיר שאין "חלב" לגור של האורז. זה פשוט מיץ אורז. משהו חסר לחלוטין כל ערך תזונתי.

לגבי חלב שקדים וחלב טחינה - למה לא לתת שקדיה וטחינה על קצה הכפית? לא כדאי למלא את הקיבה הפיצפונת של בת חצי שנה בסתם מים. עכשיו הגיל להתחלת מוצקים ואפשר לתת לה בשקט גמור ללקק חצי כפית קטנה של שקדיה בתור מזון מוצק בריא ומלא ויטמינים ומינרלים. הואיל וזה מזון מוצק, כדאי לתת במשך כמה ימים רק את זה ולבדוק אם אין תגובות (שלשול, עצירות, פריחה וכדומה). אחרי זה אפשר לשלב עוד מזונות, למשל אבוקדו, קישוא מאודה, גזר מאודה וכדומה. לתת לה כמות קטנה שתשחק בה ולראות אם היא מתעניינת באוכל.
מסימני המוכנות למזון מוצק: יכולת לתפוס באצבעות את המזון, היכולת להגיש אותו לפה, יכולת להכניס מזון לפה בלי לדחוף אותו החוצה עם הלשון, ישיבה עצמאית, עניין באוכל שאוכלים אחרים (לא לפי הסדר).

[אורלי_נ*]

מצטרפת לבשמת. מנסיון עשיר מאוד של מלחמה עיקשת על ההנקה, כל הזמן, עד לאחרונה שסופסוף היונק המופלא בן שנה בסוף החודש ( ) עדיף להמנע מנתינת נוזלים אלא רק מהשד. גם בתור שתיה לאחר אכילת מנת מוצקים. מוסיפה לרעיונות הנקת לילה-מאוד מאוד עוזרת לשמור על תפוקת חלב גבוהה. אם את יכולה לקחת אותו למיטה איתך בלילות זה עשוי לחולל פלאים.
לי עזרה תמצית של חברת תפוח להגברת ייצור החלב, מצטערת אך לא זוכרת את שמה.

[פלוני_אלמונית*]

שלום לכולן,
ביתי בת 4.5 חודשים ניזונה רק מהנקה אתמול קיבלתי ווסת בפעם הראשונה מאז הלידה ומאותו בוקר יש לנו בעיות בהנקה התינוקת
כל הזמן עצבנית בזמן ההנקה , יונקת, מיללת, יונקת, מיללת
אני מחליפה לה בזמן ההנקה לפחות שש פעמים צדדים.
ההרגשה היא שלא יוצא חלב והתינוקת רעבה כל זמן ההנקה.
בגלל התופעה הזאת אני מניקה אותה לעיתים יותר תכופות כל שעתיים למרות שהיתה רגילה כל שלוש וחצי ארבע שעות.
המצב מייאש . האם היא באמת אוכלת? שובעת? ולא נשארת מורעבת?

[שיחות*]

חכי לעזרת המומחיות (אני לא), אבל זוכרת היטב שבמחזור הראשון הכל משתגע כולל אופי ההנקה, ובכלל גם במחזורים הבאים, התינוקות לפעמים מתנהגים כאילו לא טעים להם ואין להם מספיק. עצבניים, מתפתלים, שומטים את הפיטמה.. אם אני זוכרת נכון זה הולך ונרגע במשך הזמן.
עכשיו חכי לעצת המומחיות (-:

[אורלי*]

אני גם עם אותה הבעיה קיבלתי היום מחזור ביתי בת חמישה חודשים לא יונקת כמו בימים עברו
מפסיקה כל רגע ומתעצבנת ונראית רעבה אפילו לאחר חצי שעה של הנקה אני נותנת לה מוצץ כדי להרגיע , אך אני מפחדת שאין חלב
התחושה היא שלא יוצא כלום וכשאני לוחצת על השד יוצא טיפונת.
אני על סף ייאוש לתת תחליף כדי להיות בטוחה שהיא אוכלת.
מה עושה המחזור לחלב? האם הוא מפסיק לצאת בזרימה בזמן המחזור?

[בשמת_א*]

לא צריך להילחץ, ולא צריך לפחד ש"אין חלב".
יש תנודות הורמונאליות של הווסתות הראשונות אחרי הלידה, והן לפעמים יוצרות שינויים בחלב: לפעמים זה שינוי בטעם שהתינוק יכול להגיב אליו באי רצון, לפעמים שינוי בזרימה, זה משתנה מאמא לאמא ומתינוק לתינוק. לפעמים, עקב ההורמונים שמתחילים לפעול, הגוף כאילו מסיט את האנרגיות שלו להתעסק בוסת במקום בייצור החלב, ואז הייצור לא שופע בקלות והתינוק צריך להתאמץ יותר ולינוק זמן רב יותר כדי לקבל את הכמות הרגילה שלו.
אלה שינויים זמניים:
הם עוברים כשהוסת נגמרת, ותוך כמה מחזורים התופעות האלה נעלמות בדרך כלל.

כמו כן, החלב אף פעם לא נגמר בשד - השד אינו בקבוק. השד שלנו מייצר חלב:
בחלק העליון של החזה יש בפנים מפעל קטן לייצור חלב שפועל כל הזמן.

בלי שום קשר ליכולת של האם להוציא חלב - התינוקות היונקים יודעים יפה מאוד לחלוב את אמא. זה כמו ברז: כשמסובבים את הידית, זורמים מים. כשסוגרים את הברז (עוזבים את השד) - מפסיקה הזרימה (לפעמים עוד נוזל קצת גם אחרי שהתינוק הפסיק לינוק כי הוא כבר הפעיל את הזרימה והחלב ממשיך לזרום בצינורות).

חבל לנסות ללחוץ על השד או לסחוט אותו או לשאוב ממנו כדי לראות אם יש בו חלב, כי זה לא נותן לנו אינדיקציה מהימנה מה התינוק מקבל כשהוא יונק. לנו יכול לא לצאת כלום, בזמן שהתינוק יונק מעולה.

הדבר הכי חשוב בהנקה הוא החיבוק של אמא, וההיענות לתינוק:
כל מה שצריך לעשות הוא לתת לתינוקות לינוק מתי שהם רוצים וכמה שהם רוצים.
יש משהו בווסת שלנו שמפריע להם? הם רוצים לינוק יותר? לתת להם. הם ייצרו את החלב בזמן היניקה. בשביל מה להילחץ ולתת בקבוקים? כל מה שהתינוק צריך לעשות כדי לקבל עוד חלב הוא פשוט - לינוק עוד! זה הכל.
וכל מה שאמא צריכה לעשות הוא לאפשר לינוק עוד. זה הכל.

אותו הדבר בכל שלב שמציק לתינוקות: צומחות השיניים? רוצים לינוק. מפתחים איזה מחלה? רוצים לינוק. מגרד בחניכיים? רוצים לינוק. יש תולעים בתוסיק? רוצים לינוק. ככה זה.
וכל מה שצריך לעשות הוא פשוט - לתת לינוק.

לתת מוצץ דווקא לא כדאי, אם חושבים שהתינוקת רוצה עוד חלב.
אם היא רוצה עוד חלב, ובגלל הוסת החלב זורם לאט יותר, אז כדי לקבל את כל מנת החלב שלה היא תצטרך לעבוד קצת יותר ולינוק יותר זמן. אם תתני מוצץ במקום לינוק מה הרווחת? היא לא תצא רעבה?
מצד שני, אם נותנים לה מוצץ והיא רגועה, אולי זה סימן שמשהו אחר הפריע לה.

ועוד דבר אחרון:
לפעמים אנחנו האמהות העמוסות והמותשות שוכחות, שהוסת היא מאמץ ועומס נוסף גם על הגוף שלנו.
עדיין לא החלמנו מהלידה (זה לוקח מינימום שנה, מינימום!), וכבר שוב אנחנו מאבדות דם? יא אללה, למי יש כוח לזה.
אז אמהות יקרות, קצת יחס חם ואוהב לעצמכן לא יזיק! אם התינוקות מגיבים ככה - בואו נתייחס לזה כאל מראה שמשקפת לנו את הקושי שעובר על הגוף שלנו, את העומס שלנו, את חוסר הנחת שלנו.
בבקשה, היכנסו עם התינוקות למיטה, כמו שאנחנו ממליצות במקרים של דלקת בשד, וירוס או כל מצב של עומס פיזי -
תיכנסו למיטה עם הפוך והתינוקת, תנוחו תנוחו תנוחו.
תבקשו ממי שרק אפשר שיביא לכם למיטה מים ואוכל, ורק תנוחו ותניקו.

די כבר עם הציפיות המוגזמות להיות סופרוומן גם בלי לישון בלילה וגם בווסת ועם תינוקת יונקת על הידיים והכל ביחד. הגיע הזמן שנחזיר את הפרופורציות לחיים, ונזכור שכדי שיהיה לנו כוח לכל זה, אנחנו חייבות לספק לעצמנו מספיק מנוחה בסיסית.

[שיחות*]

איזו תשובה מצויינת בשמת, הלוואי עלי אחרי הלידה הראשונה הסבר כזה.
דרך אגב, לנשים קשה להיכנס למיטה ולהזמין לשם אוכל כי הן "צריכות לנוח" כדי שיוכלו להניק. אני חושבת שע"י אנשים רבים זה יתפס כמותרות והתפנקות. רוב העולם לא מבין את זה וזה מביך לאמא עמוסה רגשית ופיזית לתבוע את זה. יש לך עצות לבעיה הזאת?

[בשמת_א*]

אני חושבת שע"י אנשים רבים זה יתפס כמותרות והתפנקות
אוי אוי אוי שיחות, איזו הרמה להנחתה...
בואי נגיד את זה ככה:
אם את נשואה לבבון מצוי ומוקפת ב"נשמות טובות", באמת לבי לבי לך, אמא מיניקה יקרה.

האמא לא צריכה "לתבוע את זה".
תביעה אף פעם לא מתקבלת טוב, גם אצל לא-בבונים P-:
אבל היא צריכה לבקש.

היא לא "צריכה לנוח" כדי שתוכל להיניק - היא צריכה לנוח כי היא בוסת ראשונה אחרי לידה והגוף שלה עובר משהו מתיש במיוחד.
את יודעת מה?
היא צריכה לנוח כי היא מותשת.
נקודה.
אף אמא לא צריכה להצטדק או לשכנע או להוכיח באותות ובמופתים שאם היא אומרת שהיא לא מרגישה טוב, אז היא צריכה להגיש על זה קבלות בשלושה עותקים אחרת ה^%$#@ שנמצאים במקרה לידה באותו רגע לא יתנו לה גימלים!

למה, למה, ל-מ-ה אנחנו הנשים מקבלות את זה כמובן מאליו שתרבות הנבזות צריכה לשלוט?
למה אנחנו נכנעות לזה?
בואו נלך כולנו לעשות שיעורי בית בדף הלך רוח כנוע.

זה בדיוק כמו שצריך להסביר לאמהות לפני שהן הולכות ללדת, שהתינוק שהן הולכות ללדת?
הוא שלהן!
ושכאשר בית החולים אומר להן שהוא לא נותן להן את התינוק (אוי לאוזניים שכך שומעות) -
הן צריכות לבוא מוכנות מהבית להגיד למי-שזה-לא-יהיה שיש לו החוצפה להיות נציג בית החולים פה - שזה התינוק שלי ולא של בית החולים!

אם אנחנו האמהות לא נחנך את הסביבה שלנו, מי יחנך?
אם אנחנו לא נגיד לעולם מסביב שאנחנו מותשות עכשיו או כואב לנו ואנחנו צריכות עזרה, מי יגיד?

ואת יודעת מה, הגיע גם הזמן שאנחנו האמהות נבין, הבנה עמוקה עמוקה, שמי שתופס בקשה כזאת שלנו כמותרות והתפנקות, וגם לא נענה לה בגלל זה -
אלה לא אנשים שאוהבים אותנו.
הגיע הזמן להגיד את זה באופן גלוי, מפורש וחד משמעי.

אדם שאוהב אותי, שאיכפת לו ממני - יעזור לי כשאני אומרת לו שקשה לי ואני מבקשת עזרה.

ומי שמתנגד לעזור לי,
ושחושב שאין לי זכות לנוח כשאני מרגישה שאני חייבת לנוח -
זה מישהו שלא אוהב אותי בכלל.

אדם כזה, גם אם הוא אחותי, אמא שלי או בעלי - צריך לעוף לי מהחיים.
באמת.
אין דבר מזעזע יותר מאשר להיות מוקפת באנשים שלא אוהבים אותך. אף אחת, ובטח שלא אמא טרייה מיניקה, לא מגיע לה דבר כזה.

צריך להיות כתוב שם בדף אמא שאוהבת יותר: אם את אחרי לידה, קיבלת וסת, התינוקת שלך עצבנית על השד, את מרגישה שכל החיים מתנפלים עלייך ואמא שלך שבאה "לעזור" אומרת לך: "תפסיקי להתפנק, גם אני גידלתי תינוקות ולא מגיע לך שום טיפול מיוחד" -
זאת חרא של אמא שלא אוהבת אותך.
שתלך. תקחי הלוואה מהבנק ותזמיני בייביסיטר. לך. לא לתינוקת. לך. שתשמור עלייך, שתתן לך מים כשאת צמאה, שתחליף חיתול לתינוקת שלך כשאת נחה ותחזיר אותה מייד לחיבוק שלך.

צריך להיות כתוב שם בדף איך לזהות גבר אוהב: אם את אחרי לידה, קיבלת וסת, התינוקת שלך עצבנית על השד, את מרגישה שכל החיים מתנפלים עלייך ובעלך שחזר מהעבודה נוזף בך: "תפסיקי להתפנק, אפשר לחשוב שאת הראשונה בעולם שקיבלה וסת, מה את עושה עניין" -
זה חרא של בעל.

חלק מהם, אפשר לחנך אותם, לא אומרת שמכולם צריך להתגרש על המקום.
אלה שאפשר להסביר להם והם לומדים, הם חרא עכשיו, אבל יש להם עוד תקווה להיות בן אדם יום אחד.
כל האחרים?
תסתכלי סביב, שיחות. היה צריך להיות עליהם שלט "פסול חיתון" מלכתחילה. פשוט אנחנו הנשים לא ידענו לזהות אותם.
טוב, איך נזהה, עם אמא כזאת?

<מוגש בהוקרה למ"ש>

[הדס*]

אף אמא לא צריכה להצטדק או לשכנע או להוכיח באותות ובמופתים שאם היא אומרת שהיא לא מרגישה טוב, אז היא צריכה להגיש על זה קבלות בשלושה עותקים אחרת ה^%$#@ שנמצאים במקרה לידה באותו רגע לא יתנו לה גימלים!
אני לא מרגישה שאני צריכה להגיש קבלות, אבל כן יש לי קול פנימי שלוחש לי שאם אני אומרת שאני מותשת או לא מרגישה טוב - אני צריכה להיראות ככה. אם בעלי בא הביתה ואני מבקשת ממנו שיקלח וישטוף כלים כי אין לי כוחות היום (ולמי שמתקוממת נגד "אני מבקשת ממנו" וחוסר השוויון שמשתמע מהניסוח, אז כן, זו בקשה, כי אלו תפקידים קבועים שלי, וגם לו יש תפקידים קבועים שלו), לא ייתכן שבזמן שהוא יתמודד עם השטויות של הילדים במקלחת אני אצחק מול איזו סדרה. אני חייבת לרבוץ על הספה עם הבעה קטסטרופלית, שיראו שלא סתם ביקשתי, אני באמת ממש מסכנה.

[שיחות*]

בשמת יקירתי האהובה, שתי כוס מים ומיד.
לא שזה לא כיף לקרוא ורסיה שלך מלפני חמש שנים , אבל הלו - או - או !
_ומי שמתנגד לעזור לי,
ושחושב שאין לי זכות לנוח כשאני מרגישה שאני חייבת לנוח -
זה מישהו שלא אוהב אותי בכלל.
אדם כזה, גם אם הוא אחותי, אמא שלי או בעלי - צריך לעוף לי מהחיים._

זאת לא נראית לי הדרך (-: , למרות שהיא אטרקטיבית ומגרה לרוץ בה.
המחשבה שעולה לי- מאחר ודי ברור לי שיולדת דואבת ומודאגת לא ממהרת להעיף מהבית אף אחד - זה שכאשר יש יולדת , הרשויות, טיפת חלב וכולי, צריכים להתאגד סביב הבן זוג, האמא שלה, האנשים המידיים שלה, ושהם יהיו הקליינטים הישירים, לא היא. שממש רשמית הם יהיו הקליינטים של רשויות הבריאות , או : המשפחה כולה. לא היולדת בפוקוס, אלא המשפחה שסביבה.
זה לא נכון, לדעתי, שמי שלא מכיר בצורך בעזרה הוא חרא ופסול חיתון וכל זה. הוא פשוט בור, וחי בתרבות שלא עושה מספיק להוציא את חבריה מהבורות הזאת. אם יש מזל וזה אחד נאור רגיש מחובר לנשיות וכו', אז מזל. אבל אם לא? הוא לא רשע מנוול. הוא פשוט לא יודע. הוא צריך הנחייה ברורה. לא רק מדולה פוסט פרטום בתשלום, אלא בשירות של סל הבריאות שכולם מקבלים.
אבל כיף לקרוא את good old basmat
כבר חשבתי שהיא נכחדה

[הדס*]

הוא פשוט לא יודע. הוא צריך הנחייה ברורה. לא רק מדולה פוסט פרטום בתשלום, אלא בשירות של סל הבריאות שכולם מקבלים
נכון, נכון, נכון.
לפני כמה שנים היו תשדירים כאלה שפנו למעסיקים והסבירו להם שהם צריכים לתת לעובדות תנאים נוחים לשאיבה. עבדתי ושאבתי אז, וכן, זה השפיע.
מאז חשבתי לא מעט על תשדירים כאלה, שיפנו לאבות טריים, לסבתות טריות, לחמיות, ויסבירו להם שיולדת צריכה משכב לידה כדי שרצפת האגן שלה לא תקרוס בעוד עשר שנים (נגיד, או משהו פשוט וקליט כזה). זה יכול כל כך לעזור!

[שיחות*]

לא ייתכן שבזמן שהוא יתמודד עם השטויות של הילדים במקלחת אני אצחק מול איזו סדרה. אני חייבת לרבוץ על הספה עם הבעה קטסטרופלית, שיראו שלא סתם ביקשתי, אני באמת ממש מסכנה.
אני ממש מבינה מה את אומרת, וזו נקודה שמטרידה אותי מכתה ד' בערך. למה אי אפשר להגיד בפשטות שצריך פאוזה? למה צריך להיראות הולכים למות? נדרש איזה סוויץ' כאן. שבנאדם יכול להרים כרטיס, נגיד כחול, וזה אומר: אני בפאוז. נא להניח לי ולהניח לפני את כל צורכי לשעה שעתיים יום יומיים. וזה יהיה מובן למי שמולו. ואף אחד לא יחשוב שהוא משתמט, מנצל, מרמה. כי הוא לא אומר "אני חולה" (ובעצם אין לו בכלל חום...איזה מין חולה הוא?" ) אלא "אני בהפסקה". והאפשרות לעשות את זה גם תוריד את הלחץ , אולי אפילו פחות יזדקקו לפאוזות כי הן יהיו לגיטימיות. ואז גם המשק ירויח מפחות היעדרויות ואנשים אשמים בבית שמפחדים שיתקשרו אליהם והם ישכחו להישמע צרודים.

[אורלי*]

ביתי בת 4.5 חודשים נולדה במשקל 3.1 מגיל חודשיים היא ישנה לילה שלם ובגלל זה היא לא עולה מספיק במשקל
לטענת האחות בטיפת חלב .
בגלל הלילה השלם היא "מפסידה" ארוחות היא אוכלת כ-5 ארוחות ביממה.
בעקומות הגדילה היא באחוזון נמוך במשקל אך קפצה מאוד לגובה
היא כיום בגיל 4.5 חודשים שוקלת 5.6 וגובהה 65 ס"מ
האם זה תקין או שעלי לתת באמת תוספת להנקה? למרות שאיני רוצה אני רוצה רק להניק אותה!

[בשמת_א*]

מאחר ודי ברור לי שיולדת דואבת ומודאגת לא ממהרת להעיף מהבית אף אחד
ברור... כאילו דא... P-:

<כמעט כתבתי גם "בהוקרה לליאת סקיפי" שמחכה כבר כמה שנים לראות פה ושם את אותה בשמת שנכחדה (-: והנה כתבת את זה>

אבל תשמעי, שיחות: במסגרת המאמץ לחנך מחדש את התרבות, האמא הטרייה, היולדת, המיניקה - צריכה לדעת ש הם חרא. באמת. שזה הם שחרא. שזה לא צריך להיות ככה.
והיא צריכה ללמוד להרגיש שהכוחות נגמרים לה, כשהם נגמרים. לא חמישה חודשים מאוחר מדי כשהיא כבר מזמן עברה את קצה גבול היכולת והיא מתקיימת על אדים.

אני לא באמת חושבת שמישהי "תעיף" את כל הבורים והלא מפרגנים והלא תומכים האלה מהחיים...
אבל אולי היא תחשוב פעמיים לפני שתקבל כמובן מאליו את התפיסות שלהם.

[יפעת*]

אורלי, מניסיוני האישי בלבד, אם ביתך בריאה חיונית ומתפתחת כמצופה לגילה אין מה להתרגש מהאחוזונים. האם היא נראית כחושה במיוחד? עפ"י כלל אצבע שקיבלתי מאחות - עד גיל חצי שנה תינוק אמור להכפיל את משקל הלידה - נראה שהיא בדרך לשם. אם את ממש רוצה את תמיד יכולה להניק "האכלת חלום" שזה להניק אותה באמצע הלילה שלה בעודה חצי ישנה. אבל בתור מישהיא שמניקה יותר מפעם בלילה ולא מיוזמתי אני שואלת "למה לקלקל?" .
בקיצור לדעתי סימכי על תחושתייך ולא על איזו טבלת אחוזונים

[בשמת_א*]

אורלי, תחפשי טיפת חלב אחרת.
התינוקת שלך כמעט הכפילה את משקל הלידה שלה והיא עדיין לא בת 5 חודשים (כלל האצבע הוא: להכפיל בגיל חצי שנה, לשלש בגיל שנה. אז בגיל 6 חודשים אנחנו נצפה לראות אותה בערך על 6.2 ק"ג והיא כבר עכשיו 5.6!)
עולה נפלא בגובה.
לא יודעת מה מניע את אחות טיפת חלב שלך, אבל היא לא נוהגת במקצועיות. בטח עברה את הבחינות שלה על 60.

ולגבי ה"לילה שלם" - איזו צרות עין. סוף סוף יש תינוקת שישנה לילה שלם! תחגגי את זה. היא עולה יופי, היא גדלה יופי, היא מרוצה? היא שמחה? היא נראית טוב? טוב לה? זה הכל.
ואל תדאגי, בקרוב יתחילו ענייני השיניים והיא כבר לא תישן לילה שלם ואחות טיפת חלב אולי תהיה פחות צרת עין. (לקראת גיל חצי שנה הרוב המכריע של התינוקות מתחילים להתעורר המון בלילה).

[הדס*]

בעקומות הגדילה היא באחוזון נמוך במשקל
אין שום בעיה עם אחוזון נמוך. אין שום עדיפות בריאותית להיות באחוזון גבוה. האוכלוסייה מתפלגת ובאופן טבעי וצפוי יש כאלה שמעל הממוצע ויש כאלה שמתחתיו. מתחילים לבדוק אולי יש בעיה במצב שבו תינוק שובר אחוזונים כלפי מטה. גם אז יכולים להיות כמה הסברים ויש כמה כיוונים לבדוק, חלקם לא בעייתיים בכלל, אבל אז יש מקום לחשוד שאולי הצניחה מורה על בעיה, וזה שווה בדיקה. אבל תינוק שנמצא באחוזון נמוך ושומר עליו - זה לגמרי בסדר ותקין.
אז אני ממליצה לך לבדוק אם היא שומרת על האחוזון. על פניו נשמע שכן, אבל בשביל שתהיי רגועה ושלווה לגמרי כדאי לך לבדוק בעצמך. שימי לב שברוב טיפות החלב בארץ האחוזונים עדיין לא התעדכנו, והם מבוססים בעיקר על אוכלוסיית תינוקות אמריקאית, שרובם נחשפו למזון מעובד (מסוגים שונים) מגיל צעיר מאוד, ולכן נתוני הגדילה שלהם לא אופטימליים{{}}. כבר לפני שנה-שנתיים משרד הבריאות הורה לטיפות חלב להתעדכן ולעבור לעקומות שהוציא ארגון הבריאות העולמי, שמבוססות בעיקר על תינוקות יונקים, אבל ממש לא בטוח שבטיפת חלב שלך כבר הופנמה ההנחיה. אז אני ממליצה לך לבדוק בעצמך באחוזונים המעודכנים .
בהצלחה!

[ללו*]

האמא הטרייה, היולדת, המיניקה - צריכה לדעת שהם חרא
אולי נכון יותר לכתוב צריכה לדעת שלא מגיע לה לקבל יחס כזה{{}}?
להעביר את הפוקוס מה"אחר" אל ה"אני"?
אני בעד לוותר על בית דין שדה לאמא ולבעל. את עצמך כתבת בדף אמא שאוהבת יותר (שגם הפנית אליו כאן): אני לא מאשימה את האמא השנייה שתיארתי. היא לא יודעת מה זאת אהבה כי היא בעצמה קורבן. כי לא אהבו אותה, והיא לא יודעת איך לאהוב. היא נכה.{{}} ואין לי מילים מדויקות יותר.
אבל חשוב שכל אדם ידע שמגיע לו לקבל יחס אוהב. וידע לזהות כשהוא לא מקבל יחס אוהב, וידע לקרוא לזה בשם, וידע שזה לא מגיע לו. הידע הזה לא מותנה בדמוניזציה של השני.

[בשמת_א*]

אולי נכון יותר לכתוב צריכה לדעת שלא מגיע לה לקבל יחס כזה?
לא נכון יותר ולא נכון פחות.
ניסוח אחר, שגם הוא נכון.

לפעמים בא לי פשוט לא להיות מעודנת. so sue me.
בלי מלים מכובסות ובלי פוליטיקלי קורקט:
לפעמים, אנשים מתנהגים חרא. ככה זה. זו המציאות, ולא תמיד חכם לצבוע אותה בורוד.
לפעמים אנחנו מכבסים כל כך את האמירות שלנו, שבסוף אנחנו לא אומרים כלום.
את יודעת מה?
אני אגיד יותר מזה.

אילו היה לי פה דיאלוג אישי עם אמא מיניקה שזוכה ליחס כזה, והייתי מגיבה למקרה הפרטי שלה, שהיא מספרת עליו כרגע באתר - בהחלט בהחלט הייתי מעדנת את כל הניסוחים שלי, וגם מתמקדת יותר ב"אני", כלומר בה. הייתי נותנת לה הכרה ברגשות שלה ומציעה לה דרכים להתייחס למצב ולשפר את המצב.

אבל זה לא דיאלוג אישי.
אין פה אחת כזאת שהעלתה מצוקה פרטית עכשווית שלה.
את מבינה?
זה הבדל מהותי.
יש פה דיון עקרוני. דיון תיאורטי. אנחנו לא מדברות על אנשים ספציפיים, ואנחנו לא מדברות עם אנשים ספציפיים.
אנחנו מדברות על הלכי רוח.
ולכן, בדיון עקרוני, כשאני לא בשיחה, לא עם ה"קורבן" של היחס הרע ולא עם מי שנותן "יחס רע" - זה בדיוק המקום, המקום היחיד, שבו לא רק מותר אלא חובה בעיני לקרוא לילד בשמו ולהגיד במפורש ובגלוי, שיש התנהגויות מכוערות ומרושעות.
ובהחלט יש לי מטרה, שמי שקוראת את זה, שותקת וקוראת מהצד - יש לי מטרה שהיא תדע בדיוק איך קוראים לזה:
חרא.
בכוונה שלמה ובכל המודעות.
כי אף אחד לא יגיד לה בפנים. אף אחד.

נגיד שיש אחת כזאת אחרי לידה, ונגיד שזה דווקא בעלה שמתייחס אליה ככה. מה את חושבת יגידו לה?
תפתחי את הדף הבעל בתמונה המשפחתית, ותראי.

מי יוצאת ניזוקה מכיבוס המלים ומהניסוחים המעודנים?
זאת שמקבלת יחס כזה, ולא מבינה שזה חרא.
שכולם מכבסים בשבילה את המציאות, "מבינים" את מי שמתנהג אליה רע, ומתמקדים ברגשות שלה ובכל הבלה בלה הזה שגם אני שותפה לו (שכבודו במקומו מונח, אל תחשבי שלא).

לפעמים צריך את הילד שעומד וצועק: "המלך עירום!"
יש אנשים שהמציאות מתעתעת בהם, ואם הם חושבים שכולם רואים בגדים ורק הם לא, הם בטוחים שמשהו לא בסדר אצלם.

<לא יודעת אם יצא ברור>

[תמרוש_רוש]

מאחר ודי ברור לי שיולדת דואבת ומודאגת לא ממהרת להעיף מהבית אף אחד - זה שכאשר יש יולדת , הרשויות, טיפת חלב וכולי, צריכים להתאגד סביב הבן זוג, האמא שלה, האנשים המידיים שלה, ושהם יהיו הקליינטים הישירים, לא היא. שממש רשמית הם יהיו הקליינטים של רשויות הבריאות , או : המשפחה כולה. לא היולדת בפוקוס, אלא המשפחה שסביבה.
שיחות, שיחקת אותה |Y||Y|
גישה מערכתית, גישת המשפחה-במרכז, גישה שמדברת ישירות עם האנשים התומכים, ולא עזאת שנותנת לאשה את כל "מה שהיא צריכה לדעת" ואז משאירה אותה לבד להעביר את המסר (או שלא) לסביבה.


למה אי אפשר להגיד בפשטות שצריך פאוזה? למה צריך להיראות הולכים למות? נדרש איזה סוויץ' כאן.
זאת באמת בעייה חמורה.
אמא שלי מומחית בזה: לרוץ לרוץ לרוץ, ולא לעצור עד שאת קורסת, מפורקת לחתיכות.
(אם כי נראה לי שהיא השתפרה בשנים האחרונות )
את חוסר הלגיטימציה לעצור לפני שאת "לא יכולה יותר" - ירשתי ממנה, והמשך כמה שנים לא השכלתי לנפות החוצה.
גם לא הייתי זקוקה לנפות החוצה...
אבל בשנה שעברה, ידעתי שיש מצב שדורש ממני המון כוחות (הבעל כתב את סוף הדוקטורט שלו בלחץ זמן, וכל שאר הבית +העבודה שלי היו עלי).
ידעתי שזה הולך להיות בעייתי.
ולא השכלתי להוציא מזה את המסקנה המתבקשת - לקחת ימי חופש מהעבודה.
משכתי משכתי, גררתי גררתי, וכשזה הגיע לרמה של פגיעה בתפקוד שלי בעבודה, וכשהגעתי לשיחת בירור אצל המנהלת שלי, וכשהסברתי לה את המצב המשפחתי, היא אמרה לי בפשטות: אם את חושבת שאת לא יכולה להגיע לפה ולתת את התפוקה - אל תגיעי. תנצלי את ימי החופש שלך, תישארי בבית.
איזו תפיסה מהפכנית! רק אז הבנתי שהייתי שבויה בקונספט של "לא לעצור עד שנופלים".
קונספט מזיק והרסני.
(האמת, גם מקום העבודה ההוא היה בעייתי, עם ציפיות לא לגמרי ריאליות... אבל נעזוב זה עכשיו)

[תמרוש_רוש]

_אם אנחנו האמהות לא נחנך את הסביבה שלנו, מי יחנך?
אם אנחנו לא נגיד לעולם מסביב שאנחנו מותשות עכשיו או כואב לנו ואנחנו צריכות עזרה, מי יגיד?_
לא האמהות שנמצאות בזה הרגע בסיר הלחץ הזה, זה בטוח.
בטח לא האמהות שהרגע ילדו ורוצות את התינוק אליהן אבל הן מאושפזות בבית חולים.
מי כן? אולי אנחנו, האמהות שעברו את השלב הזה. ואנחנו, בני הזוג בני המזל שלמדו משהו מללוות אותן בחודשים ההם, ואנחנו, אנשי מקצועות הבריאות שעובדים עם הנשים האלה והיו אמורים לדעת יותר טוב.
תשמעי, קראתי את הכתבה ב- Ynet על מיתוסים סביב הלידה, עם רותי קרני הורוביץ וד"ר עמוס בר. ממש לא חשוב כל התוכן (לא היתה כתבה מהסוג שגורם לאזניים לסמור, להיפך), אבל הפסקה הזאת הקפיצה אותי:

ד"ר בר: "רוב הלידות בארץ מתבצעות על הגב מכיוון שזה נוח לצוות של בית החולים. הנשים מחוברות למוניטור ולאינפוזיה ובתנאים האלה קשה יותר ליילד באופן אחר. צריך גם לקחת בחשבון שרוב המיילדות מיומנות להוציא את התינוק בזווית הזו, ומוטב לתת להן לעשות את מה שהן יודעות הכי טוב".
הדגשה שלי.
אה? את קולטת? מוטב לתת למיילדות לעשות את "מה שהן יודעות הכי טוב", כי זה איך שהכשירו אותן בתכנית הכשרה מעופשת, לא מבוססת ראיות ובניגוד גמור למחקרים.
זו דוגמה של האמונה בשימור המצב הקיים. הן לא יודעות, המיילדות, אז ככה זה ואנחנו צריכים להשלים עם זה.
מה כואב לו להגיד "אכן רוב המיילדות מוכשרות ככה, ואכן הגיע הזמן לרענן את תכנית ההכשרה"?
"רוב המיילדות אכן מוכשרות ככה, אבל הן יכולות ללמוד מיומנויות חדשות, כמו לקבל לידה על הברכיים אילו רק תהיה יותר דרישה מהשטח וקצת תמיכה מערכתית"
זה לא. זה יותר מדי חתרני.
ככה הן מוכשרות, אז זהו זה, סוף פסוק, אין אלטרנטיבה, ואין מילת ערעור.
וזה בכתבה שתכלס מחנכת את הציבור.

אותו דבר עם מה שאנחנו מדברות עליו: "אבל צריך להבין שאנחנו חיות בחברה שבה אין ליולדת הרבה תמיכה והיא לא יכולה לשכב ששה שבועות בבית".
סליחה? אין כבר בארץ אנשים שמריצים קורסי הכנה ללידה? ואין בארץ בעלים שבאים לקורסים האלה? נו, אז לא זאת ההזדמנות לדבר אתם על זה? ושוב, ברמה של "תשמעו, כרגע ירדנו קצת מהפסים, אנחנו צריכים לשנות את התפיסה שלנו קרדינלית".
הו, לא, זה יותר מדי נועז.

במקום זה אנחנו מעזים להגיד "לא נורא אם הבית לא יהיה הכי נקי ומסודר, לכי לנוח עם התינוקת".
וואו.
וזה מה שכתוב בכל כתבה שהיא על עצות שלאחרי-לידה. זאת העצה הרשמית בכל ספר הכנה ללידה.
וזאת מכבסת מילים, שעושה עוול איום לאמהות.

מה זה "לא נורא אם הוא לא יהיה נקי ומסודר"? זה לשמר את המצב הקיים ש הבית הוא באחריותך והסטנדרטים לא באמת השתנו, מה פתאום, רק זזו סנטימטר אחד ימינה, זמנית גם כשאת שבועיים אחרי לידה. ואז, את זאת שצריכה לוודא שאת באמת יכולה להרשות לעצמך ללכת לנוח - כמובן רק במידה והבית באמת לא "הכי-הכי נפלא", והכיור רק חצי מלא בכלים, ויש כבר שליש ארוחת ערב לילדים הגדולים.

וזה במקום להגיד את העובדות הפשוטות "זוגות ומשפחות יקרים. מבחינת האם הטרייה הכלים מתו, כי אין מצב שהיא תוכל להגיע לכיור בחודש הראשון. ואם יש מצב כזה, נא להתייחס לזה כאל נס. או, יותר סביר, כאל נורת אזהרה אדומה - זהירות, יש פה אשה אחרי לידה שהולכת לשחוק את עצמה!!"

[ללו*]

לא רק מותר אלא חובה בעיני לקרוא לילד בשמו ולהגיד במפורש ובגלוי, שיש התנהגויות מכוערות ומרושעות
מסכימה, ועדיין יש בעיניי הבדל מהותי בין לקרוא ל{{}}התנהגות בשמה (כפי שכתבת כאן) לבין לקרוא ל{{}}מתנהג בשמו (כפי שכתבת למעלה). בעיניי זה מעבר לפוליטקלי-קורקט, זה באמת נכון ומדויק יותר. להתנהגות יש רק שם אחד, אבל האדם הוא תמיד מורכב.

_במקום זה אנחנו מעזים להגיד "לא נורא אם הבית לא יהיה הכי נקי ומסודר, לכי לנוח עם התינוקת".
וואו.
וזה מה שכתוב בכל כתבה שהיא על עצות שלאחרי-לידה. זאת העצה הרשמית בכל ספר הכנה ללידה_
ובפורומים מסתובבת אמרה: "נוחי. הכלים יחכו, הכביסה לא תברח". אף פעם לא הצלחתי להבין את הרעיון של העידוד הזה; למתי הכלים יחכו בדיוק, ואיך זה אמור לעודד את היולדת לנוח?

[תמרוש_רוש]

למתי הכלים יחכו בדיוק, ואיך זה אמור לעודד את היולדת לנוח?
בדיוק! האמירה הזאת מתעקשת להשאיר את הכלים והכביסה במודעותה של האשה ובתחום אחריותה.
גררררר.

[בשמת_א*]

_לא רק מותר אלא חובה בעיני לקרוא לילד בשמו ולהגיד במפורש ובגלוי, שיש התנהגויות מכוערות ומרושעות
מסכימה, ועדיין יש בעיניי הבדל מהותי בין לקרוא להתנהגות בשמה (כפי שכתבת כאן) לבין לקרוא למתנהג בשמו (כפי שכתבת למעלה). בעיניי זה מעבר לפוליטקלי-קורקט, זה באמת נכון ומדויק יותר. להתנהגות יש רק שם אחד, אבל האדם הוא תמיד מורכב_
אני מקבלת מבחינה ניסוחית אבל לא מבחינה - המממ, איך נקרא לה, פסיכולוגית? נפשית? רגשית? תפיסתית?

אחד הדברים שגיליתי היה, שבמקרים כאלה, ככל שהניסוח יותר מעודן, מכובס ונזהר - ככה מי שהכי צריכות לשמוע, פשוט ידפדפו אותו.

נוחי. הכלים יחכו, הכביסה לא תברח
אני תמיד הבנתי את זה בתור:
הכלים והכביסה יחכו שבעלך יחזור מהעבודה.
או שמישהו יבוא לעזור לך (נגיד, במקרה שלי? אבא שלי. בא, האכיל את הגדולה שלי, האכיל אותי, רחץ את הכלים...).

[ללו*]

אחד הדברים שגיליתי היה, שבמקרים כאלה, ככל שהניסוח יותר מעודן, מכובס ונזהר - ככה מי שהכי צריכות לשמוע, פשוט ידפדפו אותו
באמת זה הרושם שלך? מוזר, הרושם שלי הוא ממש הפוך. שאם אומרים לאישה ישר בפרצוף שבעלה זבל, התגובה האוטומטית שלה תהיה לגונן עליו. לעומת זאת אם יש מסר מורכב יותר, שתראי, הוא זה הוא והוא בטח סוחב איתו את השק שלו כמו כל אחד מכולנו, אבל בפועל מה שיוצא זה שאת מקבלת יחס שלגמרי לא מגיע לך ותראי איך זה גומר אותך - יש יותר פתיחות להקשיב ולחשוב על הדברים.

אני חושבת שאולי, יכול להיות, מה שנראה לך כ{{}}פשוט ידפדפו אותו נראה שונה מבפנים. באמת בשביל שמסר יחדור עמוק הוא צריך זמן לחלחל. אולי על פני השטח נראה כאילו הדברים עברו על ידה, אבל בעצם הם נכנסו לאנשהו, ומתחילים לחולל שינוי עומק, שינוי שלא יכול לבוא רק בבום של משפט אחד מבחוץ, אלא חייב להיבנות מבפנים, וזה תהליך. אולי אם אחרי שנה תפגשי את אותה אחת שאמרת לה והיה נראה כאילו היא פשוט דפדפה אותך, תראי שהיא במקום אחר @}

[ללו*]

נגיד, במקרה שלי? אבא שלי. בא, האכיל את הגדולה שלי, האכיל אותי, רחץ את הכלים אוי, זה כל כך טוב.
אגב, גרסה ארוכה יותר של המשפט, שגם אותה אני קוראת לא מעט בפורומים, היא "התינוק ישן? שני גם את. הכלים יחכו, הכביסה לא תברח". וכאן כבר ממש קשה להבין את זה שלא בתור "כשהתינוק יהיה ער תעשי כלים וכביסה".

[שיחות*]

_למתי הכלים יחכו בדיוק, ואיך זה אמור לעודד את היולדת לנוח?
בדיוק! האמירה הזאת מתעקשת להשאיר את הכלים והכביסה במודעותה של האשה ובתחום אחריותה.
גררררר._

מצד שני, אם ישנת ונחת ממש טוב, ולמדת כבר לשטוף כלים עם תינוק במנשא או לידך בסלקל (יש ששמות את הסלקל על השיש לידן, כמובן אם זה בטיחותי לגמרי ומרגיש נכון) - ובכן אם ישנת ונחת טוב, אז כשיש לך כוח הכל נראה פחות נורא, אפילו כיור מלא ותינוק ער שזה נראה כמו דיזאסטר, כשעייפות.

[שיחות*]

מצד שלישי, זה זמן קשה.
נראה לי שלא משנה מה התנאים, זה זמן קשה. אולי מה שיקל על יולדות זה פשוט לדעת את זה. ולא לחשוב שמשהו אצלן לא בסדר. (קשה פיזית, קשה נפשית, קשה בזוגיות, קשה באימהות, קשה בהכל. והוא עובר, ומתחזקות. זה לא ככה לנצח. וזו עובדה חשובה לזכור. ש עכשיו זה ככה)

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יש לי כאבים בשד שמאל לאחר ההנקה כמו דקירות סכין כאב כמעט בלתי נסבל
גם ברגע הראשון שהתינוקת מתחילה לינוק הכאבים עזים
הכאב הוא רק בשד השמאלי ומתחזק כשעה לאחר היניקה.
מה זה יכול להיות? האם להפסיק להניק? אולי זה לא בריא לתינוקת?

[בשמת_א*]

אולי זה לא בריא לתינוקת?
זה, בטוח שלא.

_יש לי כאבים בשד שמאל לאחר ההנקה כמו דקירות סכין כאב כמעט בלתי נסבל
גם ברגע הראשון שהתינוקת מתחילה לינוק הכאבים עזים_
יש כמה אפשרויות. אחת מהן היא שאת מרגישה מאוד בחריפות בצד הזה את רפלקס שיחרור החלב.
ויש עוד סוגים של רגישויות.
כרגע אין לי זמן לבדוק לך בספר, אבל אפשר להתקשר לקו התמיכה של לה לצ'ה ולבקש שיבדקו לך בספר התשובות להנקה.

בת כמה התינוקת? אחת האפשרויות היא שיש פטריה בשד. אם היו אצלכן בקבוק או מוצץ זה מגביר את הסיכוי. אז התינוקת צריכה לקבל דקטרין אורל ג'ל ואת - דקטרין למריחה על הפטמה (אם אני לא טועה, שוב, אין לי כרגע זמן לבדוק).

[ללו*]

אפשר להתקשר לקו התמיכה של לה לצ'ה ולבקש שיבדקו לך בספר התשובות להנקה או לשאול על גבי forum]הפורום שלהן id[/po]=13436 - יש להן תשובות נהדרות, מעמיקות, מאירות עיניים.

[בשמת_א*]

איך שכחתי. ויש גם לה לצ'ה בפייסבוק.

[אורליקה*]

היי חברות,
לצערי אוטוטו נגמרת לה חופשת הלידה ה"ארוכה" שלי,
אני חוזרת עוד כ-3 שבועות לעבודה,
כרגע אני מניקה מלא, ותחילת המזון המוצק כמו שנאמר בטיפת חלב רק מחצי שנה, התינוקת בת חמישה חודשים
מה עלי לעשות? ואם לשאוב חלב אז מתי? הרי כל שלוש\ארבע שעות אני מניקה ...
איך עושים את זה?? ואיך זה יספיק לה כאשר חצי יום אני לא בבית..

[בשמת_א*]

הי אורליקה,
בואי נעשה חשבון:
כשתחזרי לעבודה, מתי תצאי מהבית? מתי תחזרי הביתה?
מי יהיה איתה?

אם את רוצה לשאוב, כדאי להתחיל מעכשיו לצבור סטוק בפריזר, כי לוקח לשד זמן להתרגל לשאיבות, לוקח בערך שבועיים עד שמצליחים לשאוב כמות טובה (אלא אם כן את שואבת קבוע כבר עכשיו).

[אורליקה*]

היי בשמת,
אני יצא מהבית בסביבות 7 בבוקר נגיד אני יחזור בערך בשתיים שלוש ,
אמא שלי תשמור עליה
אני לא שואבת בכלל כרגע , השכרתי משאבה מיד-שרה,
אך מתי לשאוב בין הארוחות? אחרי שאיבה יש תחושה של רקנות כזאת והתינוקת עצבנית..

[בשמת_א*]

אוקיי, אז אם תניקי אותה ממש לפני שאת יוצאת ותניקי אותה ברגע שתחזרי, אפשר יהיה לתת לה נגיד שניים או שלושה בקבוקים? אולי בסביבות עשר ושתיים עשרה?
או תשע, אחת עשרה ואחת?
צריך יהיה לראות איך היא תהיה.

תשאבי מייד אחרי ארוחה. זה ייצר יותר חלב. או לשאוב מצד אחד כשהיא יונקת מצד שני, אם זה אפשרי לך. זה הכי קל כי החלב זורם יותר בקלות תוך כדי הנקה.
או שתשאבי מתי שהכי הולך לך.
היא תמיד תוכל להוציא חלב, אז גם אם היא קצת מתעצבנת זה לא נורא.
צריך לזכור שהשד הוא לא בקבוק, שהחלב מתרוקן ממנו. השד הוא מפעל ביתי קטן לייצור חלב לפי הדרישה. כמה שמוציאים יותר - ככה מייצר יותר. ורוב החלב מיוצר על המקום, תוך כדי הנקה/שאיבה. כמו כן, ככל שהשד יותר מלא, כך המפעל מאט את הייצור. וככל שהוא יותר "ריק" (אף פעם לא ריק לגמרי, גם חודשים אחרי הגמילה) כך הוא מייצר עוד חלב יותר מהר.

כשתהיי בעבודה כדאי שתשאבי בשעות שהיא נוהגת לינוק בבקרים כדי לשמור על אספקת החלב שלך ולמנוע גודש.

בכל מקרה, אם אמא שלך תיקח אותה החוצה וכו', יש סיכוי טוב שהיא תתעניין בטיול, בגן השעשועים, אולי תישן, וכך לא תצטרך לינוק כל כך בשעות האלה. היא תשלים כשתחזרי.

שני טיפים חשובים:

1. לשאוב ולהקפיא במנות קטנות, וכשאת שואבת בעבודה - לשמור במקרר למחר במנות קטנות. שאמא שלך תתן לה כל פעם מנה קטנה ואם היא רעבה, אז עוד. ככה אם היא לא תגמור את כל הבקבוק לא תצטרכו אחר כך לשפוך חלב שאוב (כן בוכים על חלב שאוב שנשפך... P-: ).

כמו כן, חשוב בקבוק עם הפיה הכי קטנה, ולתת בצורה שלא תפגע בהנקה. כי לתינוקות יש רפלקס לגמוע את כל הבקבוק בלי קשר לרעב שלהם - הם פשוט גומעים עד שנגמר. זה לא כמו בהנקה.

1. תקפידי שרק אחרים יתנו לה בקבוק. בקבוק זה רק כשאין אמא. כשיש אמא, רק הנקה. ככה תימנעי משביתות הנקה וכל מיני צרות.

בסך הכל יש לך חודש עד שאמא שלך תוכל כבר להתחיל לתת לה מזון מוצק בשעות שאת בעבודה.
יש תינוקות שמסתדרים בלי הנקה כל השעות שאמא בעבודה ויונקים כשהיא חוזרת. גם זה נורמלי.

[אורליקה*]

אוקי .. יש בקבוק מסויים שאת ממליצה עליו? טומי טיפי אולי? מה הכי דומה ומזכיר פיטמה?

"ולתת בצורה שלא תפגע בהנקה"- איך??
ואולי כדי להתחיל כן לתת טעימות של פירות ירקות דייסות? ואז כשאני יחזור לעבודה כבר לתת ארוחה מלאה?

ואוו אני כל כך "אבודה" לא יודעת מה לעשות..

[אורליקה*]

ועוד שאלה בשמת יקרה..
האם זה נכון שלפני הקפאת החלב להרתיח אותו?
אמרו לי משהו על ריח נורא שמקפיאים

[בשמת_א*]

אוקי .. יש בקבוק מסויים שאת ממליצה עליו? טומי טיפי אולי? מה הכי דומה ומזכיר פיטמה?
מצטערת, לא מבינה בזה בגרוש... P-:

חס וחלילה להרתיח.
יש לפעמים חלב שמקבל ריח "סבוני" כשמקפיאים, זה עניין של אחוז השומן אצל האמא וכל מיני דברים לא חשובים. גם אז, אם לתינוקת אין בעיה לשתות את זה, אז אין בעיה.

לא כדאי לדאוג על תופעות נדירות שלא בהכרח יהיו רלבנטיות לך...

להפשיר: בתוך קערה עם מים חמים, לערבב בעדינות בעדינות, ככה בסיבובים עדינים שיפשיר. בשום אופן לא לשקשק חלב אם, זה שובר את המולקולות. (ברצינות)

ומרגע שאת חוזרת לעבודה, לשאוב ולהשאיר במקרר. חבל להרוס את החלב בפריזר סתם.

"ולתת בצורה שלא תפגע בהנקה"- איך??
טוב, אני צריכה למצוא את רשימת הטיפים... אולי יש צדיקה אחרת שזוכרת איפה זה רשום ברחבי האינטרנט?

ואולי כדי להתחיל כן לתת טעימות של פירות ירקות דייסות? ואז כשאני יחזור לעבודה כבר לתת ארוחה מלאה?
חבל. ועד גיל שנה זה בעיקר טעימות, כך שלא כדאי לבנות על "ארוחה מלאה".

[ללו*]

מוסיפה ממה שידוע לי:
טומי טיפי לא מומלץ ליונקים. הבקבוקים המומלצים הם אוונט (הרגיל, לא החדש), מאמ, והכי טוב - קלמה.

האכלה מבקבוק - בקבוק עם הפטמה הכי קטנה, התינוק מחובק בתנוחה זקופה (האוזניים צריכות להיות יותר גבוהות מהפה), הבקבוק מאוזן (מקביל לרצפה) - רק הפטמה מלאה בחלב. להאכיל לאט, לעשות הפסקות יזומות מדי פעם, להוציא אוויר ולראות אם מחפש עוד.

לגבי חס וחלילה להרתיח - בטח שלא מראש, אבל אני מצטערת שלא הכרתי את העצה הזאת, כשהתינוק שלי סירב לחלב (שאכן קיבל ריח מרתיע למדי בהנקה), ובעלי עבר לתמ"ל (שהתקבל בשמחה). חלב מורתח הוא טוב מלא-מורתח, אבל עדיין עדיף על תמ"ל, כמובן. כדאי לזכור שקיים הפתרון הזה למקרה שיהיה צורך.

ועוד לגבי השאיבה - אל תיבהלי אם בהתחלה ייצא די מעט. הגוף צריך איזו תקופה להתרגל למשאבה. ואל תשכחי שכשתשאבי בזמן העבודה זה כבר יהיה פשוט יותר, כי זה יהיה במקום הנקות.
הרבה נשים מוצאות שבשעות הבוקר משתחרר יותר חלב.

בהצלחה @}

[ללו*]

{{}}חלב מורתח הוא פחות* טוב מלא-מורתח

[בשמת_א*]

שאכן קיבל ריח מרתיע למדי בהנקה
את מתכוונת, אחרי שעבר הקפאה? בבקבוק?
ואגב, מעניין אם זה קורה גם בהקפאה בצנצנות זכוכית.

[ללו*]

קיבל ריח מרתיע בהקפאה, סליחה.
ובאמת הפעם אני מתכוונת להקפיא בזכוכית, נראה אם זה יפתור את הבעיה.

(אז לא הטרדתי את עצמי יותר מדי לחפש פתרונות, כי בכל מקרה החלב היה בשימוש לא יותר מפעם בחודש, והתינוק היה כבר גדול יחסית, אז אמרתי שיהיה.)