באופן טבעי

תודה שירה (-:

שאבתי בשקט רועש.
הלוואי שאני קלטתי

הוא לא דביל. הוא בן
את לא מאמינה כמה צחקתי D-:

לאחרונה נתקלתי בכמה אקזמפלרים שהם לא כאלה. גם בן, וגם אפשר לדבר איתו. בכל מיני גילאים. איזו חוויה משחררת זאת!

אני קוראת אותך כבר כמה שנים
ולאחרונה נושבים מדבריך, העמוקים והחודרים כתמיד - רכות, פיוס, הסתכלות מעוגלת ורצון שיהיה טוב לכולם, באשר הם
ומאד מאד נעים לחוש את המשבים האלה. תבורכי.

אין לך דף בית, אז עונה לך כאן, שהדברים שכתבת, משקפים אותך, מתוך היכרותי עם הכתיבה שלך.
עלה לי הביטוי (המעצבן בד"כ) "היופי בעיני המתבונן"

רכות, פיוס, הסתכלות מעוגלת ורצון שיהיה טוב לכולם, באשר הם
גם הם, אני מרגישה, בלב מי שכתבה את המילים האלה. תודה מצ'רה.

באופן (כבר לא) מתמיה, עלה המרגיעון הצהוב כשכתבתי לך. "הנתינה הגדולה ביותר היא היכולת לקבל." (ציטוט בערך)
ובכן, מקבלת את הדחקה הצהובונת בכתף, ומוסיפה: תודה. היטבת לראות. אכן נכנסו לחיי רכות ופיוס, והסתכלות מעוגלת יותר מבעבר. נעים לי מאוד שקלטת את זה, נעים לי שזה נוכח ושאת מזכירה לי את זה (את יודעת, גם בעיגולים מושלמים יש פתאום שפיצים שחבל על הזמן, ורצון שלכולם יהיה רע ועכשיו ומיד (-: ), אז נעימה לי התזכורת והראייה שלך ואני מחבקת אותך בחזרה.

(-:
(אני סתם נהנית מהיציע. תמשיכו)

כבר כמה זמן שאני מחזיקה את עצמי (״תחזיקו אותי, תחזיקו אותי״), לא לבוא לשחרר פה איזה מייאווו..בלופ..בלופ..בלופ״
כדי לקרוא לך לחזור כבר הנה, עם מגש תופינים שיעשה (לי) שמחה בלב.
והנה באת.
מפויסת ודקת אבחנה, (כהרגלך),
מקופסת העוגי דרך השלט והפריז, הבעת התיעוב העמוקה השמורה לנערות, וכלה
ביהלום שבכתר.
מקוה לזכור להעבירו- בזמן המתאים- ליורשת העצר...
תודה, עד העונג הבא..

איזו נדיבה את שאת חולקת איתנו את היהלום הזה, ועוד משובץ בתוך התכשיט המרהיב של הכתיבה שלך, שרק מגביר את הניצוץ שלו.
יש לי חברה שמדברת 'בנית' שוטפת. לפעמים אני מקשיבה לה ומנסה ללמוד. הלואי שיהיה קורס כזה - 'בנית' מדוברת.

אל יש משיח נכנסה נערה.
זה לא מחזה רגיל. לרוב נכנסים אלה ש...מי? בעצם, אין לרוב. יש משיח זה לא מקום של הכללות ורובים.
והיא התיישבה, וכפותנית התיישבה מולה עם הקערות החדשות.
לפני כמה שבועות הצעתי שנחליף לקערות חרס. מזוגגות בפנים בכחול עדין ונותרות בצבע החמרה האדמדם שלהן בחוץ. רחבות. נוחות לאחיזה. זה עלה לי ביום שבו אשה מבוגרת, מכובדת למראה כזאת, עם ידיים גרומות אך מטופחות, לק אדום, צפרניים עשויות, ושתי טבעות גדולות ויקרות למראה, אחת על כל יד, שברור שהן נושאות אירועי עבר שעכשיו צער מהול בהן, כמו ריחיים על אצבעה, כך הרגשתי, כשהרימה את הקערה הלבנה לפתע, בניגוד למקובל כאן, חפנה אותה בשתי ידיים ושתתה, כך ממש, את שארית רוטב חלב הקוקוס.
הכפותן שלה הביט בה ללא תנועה. הוא הבין. אז זה היה, כשהרגשתי שהקערות צריכות להיות חיות יותר. שאם במקרה מישהו מחליט פתאום לצאת ממה שמקובל, ולהאכיל את עצמו בעצמו, שהמגע ישאר של אדם. רציתי גם כפות עץ, אבל יש בזה משהו לא אסתטי. להעביר כפות עץ מפה לפה. אז נשארנו עם הרגילות.
אז היא התיישבה, ומולה התיישבה הכפותנית, והנערה הסתכלה בחוסר נחת סביבה, כאילו חפצה במישהי או מישהו אחרים.
הכפותנית המנוסה, אשה כבת שלושים וחמש שנמצאת אצלנו כבר זמן רב, המתינה בסבלנות. היא הבינה.
הצורך של הנערה לדבר דחק בה לשוב במבטה אל השולחן, ועיניה ננעצו בתבשיל המהביל בקערה מולה. זה רגע שאני אוהבת. המבט שלהם סביב, אל הבדים הצבעוניים הארוכים שתלויים בין השולחנות, הניסיון להציץ למקומות האחרים, שיבת העיניים אל השולחן, אל מה שיש להם והוא שלהם ממש ולא נמצא מעבר לוילונות חצי שקופים, והתנועה הקטנה שמתרחשת בחיך, התרחבות קלה של הנחיריים, בליעת הרוק הנסתרת הזו, והעיניים שנישאות לראשונה אל הכפותן כאומרות אפשר להתחיל במה ששלי.

ומיד כשהתחילה ללעוס את נתחי הצלי הרכים (קוביות לגולש או חמין, אמר לי הקצב הלא מוכר) בפטריות ושעועית ירוקה,שלצד אורז בשמתי ריחני ומתעקל בקערה בחוסר סבלנות חמוד, פרץ ממנה הסיפור:
אני לא יודעת איפה לספר את זה. זה משהו מוזר מאוד שקרה לי ובעצם עדיין קורה לי. היא בחנה את עיני הכפותנית ונרגעה ממה שראתה שם והמשיכה: אתמול בכתה, היינו צריכים לעשות דיון בבית משפט כאילו, על הנחיצות של טקסים לזכר רבין. ואני נבחרתי לדבר נגד הנחיצות של הטקסים האלה, עם עוד שני ילדים. והיו הקבוצה שדיברו בעד, והיו ארבעה שופטים שהיו צריכים בסוף להחליט לפי מי שהכי משכנע, אם ימשיכו להיות טקסים במדינת ישראל או לא, לזכר יצחק רבין זאת אומרת.
והם ביקשו שנבטל לחלוטין את הדעות הקדומות שלנו. ואז,
היא עשתה פאוזה כדי לאכול. ראיתי איך הכפותנית בתנועותיה מנסה ללמד אותה שאפשר לאט. לא שעתה למהירות שפת הגוף שלה, לא הגישה לפיה מהר, אלא לאט, בתשומת לב, אני בטוחה שהיא השתהתה בכוונה עם איסוף זהיר של החתיכות מהקערה אל הכף, סובבה קלות את הקערה כמו בטקס תה יפני, וכל תנועותיה משדרות לנערה אוקיי, לאט, אפשר לקחת אויר, ללעוס. אפילו "אהה" אחד היא לא אמרה. או "מממ..." מזדהה. רק הגישה בשלווה ובתשומת לב. כפותנית מקצועית מאוד, ציינתי לעצמי מאחורי וילון ההצצה.
ואז, המשיכה הנערה תוך שהיא מכסה מעט על פיה בלעיסות האחרונות של הביס ההוא, התחלנו, קודם כל להגיד שהרוצח ומי שמייצגים אותו ניסו כל דרך כדי להניא את רבין מדרכו, זה לא שהם ישר באו ורצחו. ושאם עשו דבר כל כך קיצוני, סימן שזה באמת היה חשוב למישהו, וכל מיני טענות שברור שהן לא נכונות אבל התפקיד חייב להגיד אותן, והצד השני כמובן הגיב, שמה פתאום וכל זה, ובסוף, אמרתי, שהיום זיכרון הזה בכלל לא מנציח את מי שרבין היה והמעשים הטובים שלו, כי אז היה צריך לעשות ימי זיכרון כל השנה לאנשים טובים, והוא גם לא מנציח את זה שרצחו אותו, כי אז למה אין שישה מליון ימי זיכרון לנרצחים? ולעוד כל הנרצחים אי פעם? ושהיום הזה מנציח את הרצח! והיא הניחה שתי כפות על השולחן, פיה היה ריק, עיניה נשואות אל הכפותנית בעוז (ההנחיה היחידה ביש משיח זה להשתדל להשאר עם כפות ידיים מתחת לשולחן), והיא הרימה והניחה כפות ידיה שוב על השולחן. וחזרה בעוז: הבעיה היא שזה מנציח את הרצח. ואיזה מין דבר זה להנציח? מה פתאום לתת נצח לרצח? ולכן לא צריכים להיות יותר הטקסים האלה וזה צריך להיות לא חוקי.
הכפותנית ישבה בדממה והביטה בה. והיא הוסיפה: והם קיבלו את זה. השופטים. הם השתכנעו.
ואז חרגה גם הכפותנית ממנהגי המקום ושאלה בשקט: מה אמר הצד השני? והנערה אמרה: הם אמרו כל מה שהגיוני להגיד במצב הזה. את כל מה שגם אני חושבת בתור אני האמיתי, אבל, ואז נשבר קולה מעט ואמרה בשקט, אבל אנחנו היינו יותר טובים. ומה שנורא, זה שאני לא מצליחה לצאת מהדמות עכשיו.

@}

היום הזה מנציח את הרצח. בדיוק.

בטח לא מצליחה לצאת מהדמות.
אחרי שאמרת משהו ש-אסור לומר, אתה כבר לא יכול להסתובב בעולם בלי סימן השאלה.

ביום שבו אשה מבוגרת, מכובדת למראה כזאת, עם ידיים גרומות אך מטופחות, לק אדום, צפרניים עשויות, ושתי טבעות גדולות ויקרות למראה, אחת על כל יד, שברור שהן נושאות אירועי עבר שעכשיו צער מהול בהן, כמו ריחיים על אצבעה, כך הרגשתי, כשהרימה את הקערה הלבנה לפתע, בניגוד למקובל כאן, חפנה אותה בשתי ידיים ושתתה, כך ממש, את שארית רוטב חלב הקוקוס.
בריאות.
תודה, יקירה.

רציתי להגיד משהו לא קשור:
אם יש כאן מישהם שמרגישים שהם צריכים מתנה לשבת, אני נותנת במתנה לכל צריך את המשפט מלמעלה, בתיאבון
המשפט הוא:
אפשר להתחיל במה ששלי.

(למקרה שלא שמים לב לעיקר מרוב הטקסים והזנגביל בבשר)

תודה. עד העונג הבא
It doesn't rain, but it pours

ושתי טבעות גדולות ויקרות למראה, אחת על כל יד, שברור שהן נושאות אירועי עבר שעכשיו צער מהול בהן
@} (מוחה דמעה).
״יש משיח״ הוא ראס אל חנות של סיפורייך. המילים, הדימויים, הפרטים והעלילה. מהפנט. <וגם עושה צביטה בלב>

אני נותנת במתנה לכל צריך את המשפט... אפשר להתחיל במה ששלי
 <עכשיו משהוסדר העניין שמותר גם לאכול בכוחות עצמה, אמא של טוסיק דבש מפליגה בדמיונה באוטובוס מעופף ונוחתת היישר בין הוילונות השקופים והתבשילים המהבילים לקערת נחמה ב״יש משיח״>

אפשר להתחיל במה ששלי אני הייתי אומרת צריך להתחיל במה ששלי.

נראה לי שזה ההנקה אבל אני לא מבינה חצי מפה. מזל שלפחות אני מכירה את הנפשות בחלקן ויכולה להשלים פערים

תענוג

נראה לי שזה ההנקה
זה ההנקה, זה ההנקה.
<אין על ההנקה>
את מוזמנת להסברים בכל עת דארלינג אבל הם יהיו משעממים. עדיף לך ככה (-:
(מה לא הבנת בעצם?)

תענוג
תודה (-: (גם לי)

תודה.
ריגשת אותי עד דמעות
(לא שזה קשה שבוע אחרי לידה, אבל בכל זאת ).

קודם כל, רק שתדעי שאתמול או שלשום הייתי ב-whole foods, שלמי שלא יודע זה הדוד האמריקאי העשיר והמרהיב של "עדן", ובמדף של המצרכים האקזוטיים היתה צנצנת קטנה שהיה כתוב עליה Ras-el-hanout. ישר הרגשתי שמישהו משגיח עלי.
אבל לא לקחתי את הצנצנת. הרגשתי שאני עוד לא מוכנה; שעוד לא בשלה העת.

וזה מביא אותי לדבר השני שרציתי לומר, וזה שביליתי את כל אחר הצהרים בלחפש מתכון לקילו קוביות בשר בקר ששוכב לי במקרר, ועכשיו ברור שצריך להכין מהן נתחי הצלי הרכים ... בפטריות ושעועית ירוקה וצריך שתספרי לי איך מכינים את זה.
אבל תסבירי כמו שמסבירים לאשכנזיות, עם כמויות והנחיות מדויקות, בסדר? כי אני, יש לי לקות למידה של בישול, ואני חייבת שיסבירו לי לאט ועם ניקוד.

קיוויתי שהטעות שלי, המסגירה את אשכנזיותי (ואולי אפילו מטילה ספק בהיותי גסה ומחוספספת) , תחמוק מהראדאר ותטמע בדף.
ואז, כאילו להכעיס, נכנסה עוברת אורח, ביקשה מתכונים בחינניות נונשאלנטית ולא הותירה לי ברירה אלא להכנס לערוך ובזנב שמוט לנסות לטשטש את הפאדיחה.
<למקרה שתהית מה פשר העריכה..>

אמא של, לא הבחנתי בעריכה, אבל שמעי, אין לי ספק שאת גסה ומחוספסת (-: אז זה באמת לא משנה. (מכירה את הסיפור על כתמתומי שנולד בטעות בארנבים הלבנים? זה קורה כל הזמן הדברים האלה.)

אבל לא לקחתי את הצנצנת. הרגשתי שאני עוד לא מוכנה; שעוד לא בשלה העת.
<קודם כל: אני מה זה מתרגשת>
שנית, ככה: אחותי, היא לא בשלה כי לא בישלת אותה עדיין. קחי, בשלי, ותהיה העת.

ולהוראות שביקשת:
חצי קילו עת חתוך דק. (סתם. לא התאפקתי. עברי הלאה. אותי זה הצחיק, אוקיי. הלאה.)

טוב, אני מזכירה מראש ובשיא הכנות שאני לא כ"כ יודעת להכין בשר. אבל ככה הכנתי, ויצא טעים:
קוביות של בשר שנקרא "שריר" (אני יודעת. סליחה. סליחה . מתנצלת. ככה קוראים לזה. הולך גם "זרוע" ו"מספר חמש" , בקיצור עדיף שתשאלי אצל הקצב :זה מתאים לצלי?" אבל אל תשאלי באמריקאית. רוסטביף, פתאום אני חושבת, זה עניין אחר. אבל איך תשאלי שם באמריקע? טוב, נפתור את זה אח"כ.)

בסיר עמוק ורחב בעל מכסה טוב, את שמה שמן, ככה, שיכסה את התחתית, וכשהוא חם- נגיד חצי דקה-דקה - לא שרוף! לא מעלה אדים כזה- מניחה את קוביות הבשר ו- שימי לב- סוגרת אותן . זה רגע חשוב. ברגע שאת אומרת "עכשיו אני סוגרת את הבשר" את כבר מתמלאת ביטחון קל שאת בכיוון. לסגור אותו זה לצלות צלייה מהירה של כל עבריו שוב ושוב, כך שעסיסיותו נשמרת וחיצוניותו, כאמור, סגורה. זה קופץ ומרעיש- אם לא קופץ לך ומרעיש, סימן שהשמן לא חם דיו ויצא לך דייסה.אז הקוביה הראשונה היא המבחן ואם לא קפץ ועשה טססס תוציאי אותה, בלי בושה.
וכך, כשהוא נסגר לו, ומניחה על השיש - (תוך שאת הופכת מדיפעם עם מזלג ארוך שלא לקבל שפריצים (נדמה לי שעדיף בהתחלה בלי מכסה כי אז זה נהיה בישול באדים ואת רוצה צלי) - את כל מה שייכנס אליו:
רצועות סלרי גבעולים באורך 15 ס"מ בערך.
שיני שום שמנמנות, נגיד חמש
פטריות שלמות, כמה שבא לך, עגולות כאלה (מקופסא גם בסדר)
פיסות גדולות של פלפל ירוק כהה, מפלפל גדול אחד, או שניים בינוניים
מקל קינמון רציני , לא שחיף,
גרעיני הל מעוכים (שווה להחזיק מכתש ועלי ביתיים במטבח, אבל אפשר גם בין שתי כפות, למעוך חזק)
וכמובן שעועית ירוקה שלמה, או כל ירק אחר שבא לך, למשל קוביות דלעת, או אפילו בלי כלום.

כעת כשהוא סגור (אני זורה עליו בשלב הזה סוכר, חום או לבן, אבל את יכולה להתעלם) - את שמה מכסה כדי שיתחיל להוציא נוזלים בנחת, שופכת על הכל יין טעים, נגיד חצי כוס. אין יין שימי בירה. אין בירה שימי סויה עם סוכר . אבל רק רבע כוס סויה כי זה טעם חזק.
נותנת שוב כמה דקות שהם יתחברו,וכעבור כמה דקות מכניסה חלק או כל המרכיבים לעיל, מה שיש לך, ונותנת להכל להמשיך להיצלות להתערבב, כמה דקות ארוכות, ומוסיפה תבלינים: ראס אל חנות (-: , פלפל מלח (הסויה כבר מלוחה שימי לב), חצי כפית קינמון אבקה (למרות המקל), מדראס קארי (קארי מעולה, שווה לקנות ולהשתמש הרבה בתבשילים)כפית, , טיפה אגוז מוסקט לא חובה, ומה שעולה על רוחך למרות שנראה לי שזה מספיק.
ואז מעבירה לאש נמוכה יותר עם מכסה, עוד עירבוב לפרידה ולהתראות לשעתיים הקרובות, עם מכסה סגור היטב ועל הלהבה הכי נמוכה שיש לך.
מדי פעם תבדקי, אם נראה לך שזה יבש והבשר משום מה לא מכוסה נוזלים, להרתיח מים ולהוסיף, אבל לא מרק. רק עד גובה הבשר, בזהירות.
גם אם לא ייצא לך כמתואר כאן מבחינת השלבים, הבישול הארוך בנוזלים יעשה את העבודה בד"כ, אם כי, עלומות דרכיו של הבשר, ולפעמים הוא יוצא סוליות.

אם יצא לך סוליות:
לקצוץ אותו דק דק דק בסכין מעולה, לחוטים, ולהקפיץ אותו בתוך אורז לבן. זה טעים. אם למשל יש לך אורז לבן קר מאתמול וקצת יבש, במחבת טיפה שמן חם, ולהקפיץ ולשמן את האורז ולהוסיף את חוטי הבשר, אולי כמה טיפות סויה, טעים מאוד.

אה! כי כתבת ראס החנות בהתחלה? אבל זה מה שזה. ראס החנות! או ראס אל חנות בערבית. נו, נו, לכי לבשל משהו במקום להתקטנן על עצמך יא קרציה.

ששוכב לי במקרר
טוב, מרוב להיטות פספסתי את העיקר! כבר יש לך בשר.
תודה לאל ואנחת רווחה ובא לציון משיח.

לקרוא את התבשילים שלך ממש עושה חשק לצמחונית שכמותי לרוץ ו"לסגור קוביות בשר"

מה שהיא אמרה.

המתכון הועבר לספר המתכונים שלי. תודה דג-ח
נשמע טעים, ינוסה בקרוב

המתכון הועבר לספר המתכונים שלי.
אלה מתכונים מאילתור אז בבקשה תתייחסי אליהם במידת החשדנות הראויה ועדיף לנסות איזה פעם לפני שממש נכנס לספר המתכונים.
(עדיף להתייחס לזה כאל מקור להשראה ולא כאל משהו מדוייק)
(בקיצור הלחצת אותי)

ולצמחוניות תודה רבה (-:

אלה מתכונים מאילתור אז בבקשה תתייחסי אליהם במידת החשדנות הראויה ועדיף לנסות איזה פעם לפני שממש נכנס לספר המתכונים.
אל דאגה, דג-ח. אני תמיד מבשלת ממתכון כאילו שהוא רק המלצה.
תמיד מאלתרת גם אני...
(בקיצור הוא יהווה השראה)

בגלל הדף הזה ניזכרתי בסבתא פורטונה. הסבתא הטריפוליטאית שמעולם לא היתה לי ושלמישנתה הקולינרית אני מיחסת את רוב הבישולים הפסאודוטוניסאים שלי.. והיום בתפריט קציצות עוף ברוטב עגבניות ועריסה מתוקה ואורז בסמאטי עם כורכום וכמון בצבע צהוב זרחני. תודה על ההשראה שגאלה עוף טחון מגלות בסיביר

וואו, הואיל וגם אני
יש לי לקות למידה של בישול, ואני חייבת שיסבירו לי לאט ועם ניקוד
אז מההסבר שלך מה-זה הרגשתי שאני ממש יכולה לבשל את זה!
נתת לי אומץ.

אתם הרוסים, כבר קלטתי אתכם עוד מימי המשולשים האדומים. בחרתם להיות און דה סייף סייד עם הצבע (למרות שהתפלקו לכם לא מעט מרציפני שוקולד שחורי עיניים), אבל בנשמה...שווארצעס גמורים.
אני מבינה שחשבת לנפנף לנו באינפורמציה הזאת וללכת, אז הלו,יושבת וקשה פה בכסא, רושמת הרצפט קציצות.

אני תמיד מבשלת ממתכון כאילו שהוא רק המלצה.
יופי (-:
<אנחת רווחה>

נתת לי אומץ.
איזה יופי! איזה כיף לי. תודה.

סלרי, פטריות, פלפל..... אני באה לאכול. (אם לא בנובמבר אז בדצמבר)

תוספת חשובה: שכחתי, שלתבשיל הזה, אפשר להוסיף גם פרוסות תפוז צהוב בקליפה (חותכים את התפוז לא בכיוון של הפלחים אלא לרוחב, ופשוט זורקים פנימה. כשמבושל, זה נאכל עם הקליפה, ממש טעים.)

(אם לא בנובמבר אז בדצמבר)
לא כתבת באיזה שנה. (מילים כמו חול ואין מה לאכול)

קודם כל תשתי כוסית וודקה קפואה, תמיד טוב להתניעה באוקטן גבוה, אחר כך תחשבי מחשבות נוגות תוך זימזום מנגינות נוסטאלגיות (לא חשוב מאיזו עדה) אבל כאלו שמעלות דוק לחלוחית בעיניים (דוק לחלוחית זה חשוב לפני שחותכים בצל) ורק כשאת במצב נימוח מרמתוקמושךבאף מהרהרת בערבות השלג של אמא רוסיה ובקוזקים יפי תואר, תזכרי שיש לך 250 גרם עוף טחון זרוק במעמקי הטונדרה של הפריזר. תתעלמי מכל מה שסיפרו לך ותפשירי אותו בתוך מים רותחים (בתוך השקית המקורית אחרת יהיה לך מרק עוף מרוסק) תוסיפי ביצה מיץ מבצל קטן (קווץ בתוך מועך שום) ופרורי לחם עד מצב צבירה בצקי וכף רוטב סויה. תשאירי את התערובת לחשוב על משמעות החיים בערך חצי שעה ורגע לפני שהיא מגיעה למסקנה תעשי ממנה קציצות קטנות גלגלי בפרורי לחם וטגני בכמות סבירה של שמן. בינתיים קחי מנדולינה ונגני עליה מגינה עממית ואחר כך תחתכי שני בצלים על הזה של הז'וליין (או סתם תחתכי דק אבל ברגש) כשהקציצות מוכנות תוציאי מהשמן, ולתוך אותו שמן תעשי תשליך של הבצלים יחד עם כל מחשבה לא טהורה שעברה בראשך. טגני כמה דקות, הוסיפי שלוש קופסאות קטנות של רסק עגבניות, שתי כפות עריסה מתוקה ובערך חצי כוס מים, או יין ערבבי ברגש ותחליקי פנימה את הקציצות בעדינות של אם המשכיבה את בנה לישון. תהפכי פעם אחת, תנמיכי אש למינימום ותני להן זמן. החיפזון מהשטן, והשטן כידוע גר במוסקבה.

ראס אל חנות, או ראש החנות, לא שניהם. (מצד שני כל הבלבול נוצר, כי אני מתגעגעת לראס השטן..).

המתכון נשמע מעולה, אבל החידוש הגדול מבחינתי הוא דוקא הפתרון הקצוץ לבשר שהתייבש. תודה!@}
מה שמזכיר לי ששאלת על מתכון לקציצות שילדים אוהבים. הפרטית שלי, לא נוגעת ברוטב עגבניות אבל מאד אוהבת תרד. שתינו לא אוהבות בצל.
את המתכון הנפוץ של קציצות, אני משנה קצת:
את הבצל המוקצה, אני מחליפה בשורשי פטרוזיליה שרוככו במחבת. מלבדם, מוסיפה לתערובת הבשר+עוף, את הביצה, פירורי הלחם, תרד, פטרוזילה (לפעמים ירוקים נוספים). לעיתים מוסיפה גם קישוא לריכוך או סלרי.
חוץ ממלח-פלפל, מתבלת גם בתערובת פטריות פורציני טחונות. לפעמים מוסיפה גם חרדל או מנקדת בצ׳ילי מתוק. (חריף לא הולך אצל יורשת העצר).
את פירורי הלחם אני מחליפה לרוב בקמח מצה או בחלה רטובה.
הכי טעים מטוגן, אבל לטובת הבריאות אפשר לאפות בתנור בתבניות סיליקון של עוגיות. רצוי לנקד בשמן, אבל לא חייבים.
(אני פותרת את הדילמה בגם וגם).

הייתי חייבת להשוויץ, כי לבד אילתרתי מתכון שכמובן רבים וטובים חשבו עליו קודם...

וחוץ מזה לעינייני רוסים ושוורצס, אם עומר שריף יכל לשחק את דוקטור ז'יוואגו אני יכולה לחלום בספניולית

ותני להן זמן. החיפזון מהשטן, והשטן כידוע גר במוסקבה.
אח! מעולה! מעולה! מחיאות כפיים ! בראוווווו!

רגע, צועקים עלי. "מה את במחשב??לאאאאא!!" וזה ילד בן שלוש וחצי! אז לא יכולה לקרוא כהלכה את המתכון השני.

אח, איזה דף. התלקקתי מנחת.

אני מחליפה בשורשי פטרוזיליה שרוככו במחבת. ,
רגע, עצרי הכל. מה? זה נשמע לי מהפכני לגמרי. מה זה רוככו? והאם בשלמותם? מקולפים? איך ?
(ושאלה בלחש: לא כואב לקנות את השורשים הדקים והמסמורטטים האלה כל אחד בחמש שקל?!)

את פירורי הלחם אני מחליפה לרוב בקמח מצה
למה?
מתבלת גם בתערובת פטריות פורציני טחונות.
וואי וואי, מלא ממתקים לא ברורים פה. מה זה?

כי אני מתגעגעת לראס השטן..).
נו מה יהיה? זה מקרי או מדבק?!

לקצוץ אותו דק דק דק בסכין מעולה
שאני אהמר על זה שיש לך מן סכין מעולה כזה, מחמל נפשך, כזה שמכיר אותך טוב,
שאם היית נאלצת לארוז רק 3 דברים ולעזוב הכל מאחור זה היה אלבום תמונות, האקוואריום עם הדג והסכין המעולה הזה?

פ.שקאדו

יש בשר, יש פטריות, יש פלפל, יש שעועית. שכחתי סלרי, אבל זה לא במקרה, זה שכחה פרוידיאנית של מי ששונא סלרי.
עכשיו ננסה את כוחנו עם המתכון הזה, שאמורים להתיחס אליו כאל המלצה.
(הא! נראה לך? אני עוקבת אחרי מתכונים כמו איזה אנאלית עם OCD, אבל נקווה לטוב)

עכשיו אני אסדיר את הנשימה פה אחרי כל פרצי הצחוק והגרת הרוק ואפליט :"וואו" ארוך. תבורכנה נשים. תענוגות פה ואולי אפילו יצא לי מזה משהו לשבת.

פ.שקאדו
(-:

לי כבר ייצא מזה מרק פטריות וגריסים לשבת (צמחונית, אבל יכולה להעריך את הטעמים).

_שאני אהמר על זה שיש לך מן סכין מעולה כזה, מחמל נפשך, כזה שמכיר אותך טוב,
שאם היית נאלצת לארוז רק 3 דברים ולעזוב הכל מאחור זה היה אלבום תמונות, האקוואריום עם הדג והסכין המעולה הזה?_

תהמר, יא חביבי. למה לא. אני רואה שאחרי כל השנים באינטרנט לא חדרה את זימיך הידיעה שמי שמתענג על כתיבה משולחת לציבור, בין השאר עושה את זה כי זה סוג של שלח לחמך ומי יודע מה יצא ממנו כי זה לא נראה, כי זה נכנס מתחת לעפעפיים של מישהו אחר ונחלם שם בחירות גמורה. זהו חופש היצירה בפראותו. וחוסר האחריות בשלמותו (-: אני יכולה רק להסיק שאתה חפץ בסכין כזאת, ומקווה שתשיג אותה במהרה

ולמען הגילוי הנאות ואחוות הדגים:
אין לי סכין כזותי. יודעת למה אתה מתכוון. אין לי אקווריום. ותמונות, מאז שהכל עבר למחשב, ונעשה מסובך כ"כ, מצלמות דיגיטליות, וכל מיני חוטים שמחברים למחשב , אוי, אני לא מצלמת, ולא מפתחת.

(מה לא הבנת בעצם?)
נראה לך שאני אודה פה בפומבי? נבר.
לגבי ההזמנה אני מזמן כבר תכננתי. תכף נראה איך מוציאים את זה לפועל.

אה, וואללה, שכחתי לציין שאת מרק הפטריות והגריסים כבר הכנתי בשבוע שעבר, ויצא נפלא.
אבל אתם בטח רוצים לדעת על הנתחי צלי עם פטריות ושעועית.
אז קודם כל, שתדעו שאין דבר בעולם שיכול להשתוות לתחושה שיוצרות המילים "נתחי הצלי". למי שגדל, כמוני, כשהוא מעביר את שעות אחר הצהרים של ילדותו לבד בבית, עם שניצל מהמקרר לאכול תוך קריאת ספרים שכתובים בהם ביטויים כמו "נתחי צלי", יש פשוט ציפיות ששום בשר אמיתי לא יכול למלא.
ועם זאת, מדובר בתבשיל עם ריח אלוהי וטעם נפלא, ואני ממליצה לכולכם לרוץ ולהכין אותו כבר מחר.

ביום כזה קר, אין לך ברירה אלא להסיק (סליחה, הייתי חייב.)
צ'מעי, האמת היא שאין לי סכין שווה וזה גם לא ממש ברשימת הנכספים, אבל כן יש לי רגשות חמים כלפי הסכין המצ'וקמקת שקניתי בסופר לפני שנים.
עוד חפץ בשורה של חפצים קטנים בבית ש
<וזה פטנט שלך, אז איפה אני אשתמש אם לא כאן>
<אה, וגם אקוואריום אין לי>
<ובכלל, טרם הרכבתי את רשימת 3 הדברים שאותם אצרור ואקח איתי כש>

אה, וואללה, שכחתי לציין שאת מרק הפטריות והגריסים כבר הכנתי בשבוע שעבר, ויצא נפלא
הבלוג הזה הופך את הזמן על עצמו!

למי שגדל, כמוני, כשהוא מעביר את שעות אחר הצהרים של ילדותו לבד בבית, עם שניצל מהמקרר לאכול תוך קריאת ספרים שכתובים בהם ביטויים כמו "נתחי צלי", יש פשוט ציפיות ששום בשר אמיתי לא יכול למלא.
נו, זה כמו שתמיד בא לי "תופינים" ו"מגדנות" ו"רקיקים" ואז אני מוצאת איזה ביסקוויט עבש או קרמבו. וברור שזה לא זה. לדעתי פחות מעוגת קרם לבנה עם אננס משומר למעלה ודובדבן בתוך האננס, זה לא יילך. אבל הבעיה שכבר כמעט לא עושים כאלה.

אח, קרוטונית, הבנת בדיוק ללבי!

אה, רגע, הלינק למרק פטריות וגריסים בכלל לא מופיע בבלוג הזה! זה מדף אחר לגמרי!

לא, זו אני שהכנתי (באמת היום הכנתי) מרק כזה , מעולה, בניחוח יין אדום.

שנאמר : לי כבר ייצא מזה מרק פטריות וגריסים לשבת

_כי אני מתגעגעת לראס השטן..
נו מה יהיה? זה מקרי או מדבק?!_
לא מקרי ולא מדבק. כרוני.

תוספת חשובה: שכחתי, שלתבשיל הזה, אפשר להוסיף גם פרוסות תפוז צהוב בקליפה
שיואו, כמעט פיספסתי.
לדעתי, בדיוק בשביל טוויסט דרמטי שכזה, המציאו את האותיות המודגשות.

קרוטונית, אין ספק עם המרק הזה הכנת את ביתך לחורף.
יש לי רק בעיה אחת. (שתיים אם מחשיבים את הבצל). מאז שעליתי על העניין שפטריות עדיף לקלף ולא לשטוף, אז קשה לי עם פטריות בכמויות. כי לעמוד לקלף שתי סלסלות של פטריות גובל במחלת נפש ושטיפה זה כבר לא זה. (למרק זה עוד עובר אבל כל היתר- אין מה להשוות).

מה שמחבר אותי לתערובת פטריות הפורציני. זה מן ראס-אל-ביית שמשדרג כל תבשיל, אבל לצערי לא אני מכינה.
מטחנה של ארומה-די-טוסקנה, י ק ר
ל ה ח ר י ד, והמקומות שניתן למצוא את האוצר, הולכים ומתמעטים.
עם זאת פטריות פורציני מיובשות בשקית, אפשר בהחלט למצוא ואפילו במבצע. שווה לנסות. טעמן מובחן ודומיננטי.
זה רק כדי לגרות לפגוש, כמוני, את הדבר האמיתי באיטליה. לפני עשרים שנה, במסעדה קטנה, באיזו רובע עתיקה- פטריות פורציני טריות- מפוזרות על פיצה של פעם בחיים. (ואני בד״כ לא גרופית של פיצות..)

<את שורש הפטרוזילה, משאירה למחר.>

מאז שעליתי על העניין שפטריות עדיף לקלף ולא לשטוף
לקלף? מה זה, אפרסמון?

מה, מקלפים אפרסמון?

למי שגדל, כמוני, כשהוא מעביר את שעות אחר הצהרים של ילדותו לבד בבית, עם שניצל מהמקרר לאכול תוך קריאת ספרים שכתובים בהם ביטויים כמו "נתחי צלי", יש פשוט ציפיות ששום בשר אמיתי לא יכול למלא.
לגמרי. למלים יש טעם שלאוכל אין.

שפטריות עדיף לקלף ולא לשטוף
אפשר לא לקלף ולא לשטוף.

לגבי אפרסמון, אני רואה שעדכנו את ההמלצות . הממזרים! אני כבר 20 שנה מקלפת.
יאללה אנרכיה בבלוג של דג חתול! לא מקלפים אפרסמונים, לא שוטפים פטריות... תיכף תגידו לה שלא מכניסים את האגודל לתפוז ואומרים "יש לי אצבע שמנה".

או-אה מה הפסדתי פה.

עונה את התשובה האישית שלי בקשר לקמח מצה:
זה פשוט יותר בסיסי. רכיבים: קמח, מים.
בעוד שבפירורי לחם קנויים יש בדר"כ איזה 10 רכיבים כולל חומר משמר, ואפילו בחדשים, מרכיבים טבעיים בלבד, יש גם שמרים. מי צריך את זה, קמח מצה עושה ת'עבודה ככה.

(היו ימים שהייתי עושה מכל זנב-לחם-יבש פירורי לחם בבלנדר. ואז היו לי פירורי לחם משובחים באמת, מחיטה מלאה וזה. הימים האלה חלפו...)

גם אמא שלי שמה רק קמח מצה בקציצות וכדורי בשר כי זה סופג יותר את הנוזלים מאשר פירורי לחם מה שגורם לזה ששמים פחות והתערובת יותר מחזיקה את עצמה.

אוי, אני הולכת ומשמינה מנחת כאן, בחיי, כולי תקועה בתוך תפוז אנרכיסטי מבושם במגדנות ובתופינים שלכן. שמנה ושמחה. איזה כיף להיכנס ולפגוש את כל זה פה.
אפשר רגע לעניין אחר לגמרי? אז הנה:

חידה למבקרות ומבקר הדף היקרים:
(מי שיודע לא לגלות, לא לחפש בגוגל, רק לחשוב ולנחש בבקשה: )
עשו ניסוי, ומצאו, שהגלים בגופנו שבודקים בבדיקת אקג, (שהיא הבדיקה לתקינות פעילות הלב) פועלים במיטבם, בצורה יציבה ותקינה, כאשר הנבדק נמצא בstate of mind מסויים. מהו?

טוב, זה מצב קלאסי בו החיים האמיתיים עדיפים על האינטרנט, אני ניחשתי וניחשתי ללא לאות ולא הצלחתי, ובסוף כשאמרו לי את התשובה, פרצתי בבכי. גם כי וואי איך לא ניחשתי, וגם כי, אוי, אוי. נכון. ברור. אחר כך ישר חשבתי וואי אני חייבת לשתף בזה את באי הדף, אבל פתאום נדמה לי ש
<מחווה לפ.שקאדו שזוכר ענתיקות>

האמת שהדבר היחיד שעולה לי בראש כרגע זה רעב - וזו בטח לא התשובה

לא (-:

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מאוהב? ישן?

לא (-:

דיכאון?

חלום?
הריון?
סקס???

בוכה?

נוסטלגי? (העלאת זכרונות נעימים?)

מדיטציה?
קריאה בספר?
סריגה?

לא (-:
state of mind , לא פעולה.

איך אומרים סטייט אוף מיינד בעברית? מצב תודעתי? מצב הכרתי?

אהבה? לא בדיוק תודעתי, יותר רגשי, אבל הגיוני לי.