באופן טבעי

חרבדינכּ! אמא! הוא השתין עלינו!

תלתן בכורתי התחילה לאחרונה בלופים של שאלת הילדים הנצחית "למה".
אני שאלתי ועדיין שואלת: "באמת מעניין למה...אולי...ואולי...מה את/ה חושב/ת?"
ואחרי הרבה למה, שואלת חזרה למה.
וגם "לא יודעת"
וגם (לילדים הגדולים): "תחפשו בגוגל"

---

בעניין הגיון -

• אכלנו בקונדטוריה. הילדים בחרו בורקס (זה מה שהתחשק למרות שיכלו לבחור מאפים באמת שווים).

שאלתי את הבת הצעירה (5 וחצי) אם הבורקס טעים לה (כי היא אכלה מאוד מאוד לאט).
הבת ענתה: "בטח שטעים זה לא הגיוני שלא יהיה טעים"

• אבא אמר לבת הצעירה: "אני אוהב אותך"

הבת: "נו באמת (בחיוך מתוק) זה הגיוני שאבא יאהב את הבת שלו"

חרבדינכּ! אמא! הוא השתין עלינו!
גדול D-:

אמא, אני זרה לזר? (בת 3)

אפשר להעלות נושא קטן לדיון? אני באמת לא ביקורתית כלפי הדף הזה, אני באה לכאן תדיר יוצאת מפה תמיד מחוייכת והרבה פעמים מתחילה להקליד כל מיני אמירות של הילדים שלי אבל בסופו של דבר נמלכת בדעתי ונמנעת מזה.
מעבר לזה שאני לא כל כך אוהבת כשהאמא הפרטית שלי שוקעת בסיפורים על דברים חמודים שאמרנו כשהיינו קטנים, יש לי איזו הרגשה שזה כמו לצטט אדם בשנתו. כלומר, הקטנים עוד לא מודעים לעצמם, למילים, למשמעות. האם זה הוגן כלפיהם להוציא את המילים שלהם מההקשר של המחשבות הילדותיות שלהם ולבחון את זה בעיניים המבוגרות שלנו? "הוגן" זאת לא המילה המתאימה. אין פה משהו שאינו הוגן, זה בסך הכל בסדר גמור, אבל אתן מבינות למה אני מתכוונת?
זה כמו שלפני איזה חודשיים התקשרה חברה ואמרה שהיא מחפשת אנשים שלא מלו את ילדיהם ושיוכלו לדבר על כך באיזו תכנית בערוץ הראשון בטלויזיה. וסרבתי. כי לא הייתי רוצה שההורים שלי ידסקסו את אבר המין שלי לעיני המצלמות.
לא בטוחה שההקבלה הזאת עובדת. לי זה קצת נושק אחד לשני.
ושלא תבינו לא נכון, אני מוצאת את עצמי מלא פעמים מספרת מה הם אמרו וכאלו. אני רק מנסה להבין מה עוצר אותי מלהניח את זה על הדף הזה.

איך הם ירגישו כלפי הדף הזה בעוד עשר שנים?

בן רבע לחמש מתוק מדבש. כל פעם שרואה סרט מתעניין אם הסרט מצולם או מצוייר.

בצהריים חם אחד בנסיעה באוטו פתאום הוא שואל אותי
אמא, אני מצולם או מצוייר?

בן רבע לחמש מתוק מדבש. כל פעם שרואה סרט מתעניין אם הסרט מצולם או מצוייר

"אמא, למה דודלי לא מצוייר?" נו, בשמת, יש לך תשובה לזה???

---

זיאולוגיה:
"אמא, למה בספרים תמיד אומרים על טיגריס נמר?"
"כי יש אנשים שלא כל כך מבינים בבעלי חיים"
"אז למה הם כותבים בספרים?"
נו, באמת למה...

"אמא זה שפן!" מכריזה הקטנה למרבה הפתעתי על בובת ארנבת שחורה לבנה.
"לא זו ארנבת יקירתי, את יודעת את ההבדל, כמו הארנבות שיש לנו בפינת החי"
"אמא את לא צודקת זה שפן. ככה היה בספר של ביאליק!"
מישהו מוכן לעשות עם זה משהו???

אמא, אני מצולם או מצוייר?
מצולם, כמובן.
הבן שלי אמר שהוא חושב שאנחנו כולנו בסרט מצוייר.
"אמא, למה בספרים תמיד אומרים על טיגריס נמר?" גם אני תוהה על זה, וגם על עניין השפן, שתמיד מציירים ארנבון.

טוב, זה כבר שייך יותר ל-מעצבן לראות מסביב, אבל זה קשור אז יאללה:

אמא, הנה חֲרָק!
נכון, איזה חֶרֶק גדול.
אמא, למה את אומרת חֶרֶק? אומרים חֲרָק!
לא. אומרים חֶרֶק.
אבל דורה ובוטס אומרים חֲרָק!

(טוב, על מי אני מתלוננת פה...)

אבל דורה ובוטס אומרים חֲרָק!

הם אומרים?

כן. וגם צָמיג (של מכונית, במקום צְמיג) ועוד לא מעט שגיאות

עוד בצעירותי הבטחתי לעצמי שלא אענה "ככה" סתמי
אני לפעמים עונה בשאלה: "למה?" (בהתחלה הם עונים, אבל בגילאים גדולים יותר הם רק מתעצבנים).
וחברה דתיה לימדה אותי במקום "לא יודעת" או "ככה": "כי ככה אלוהים ברא את העולם"

אמא, אני מצולם או מצוייר?
גדול !

***********

_"כי יש אנשים שלא כל כך מבינים בבעלי חיים"
"אז למה הם כותבים בספרים?"_


***********

כן. וגם צָמיג (של מכונית, במקום צְמיג)
לא ידעתי שאומרים צְמיג !
(אבל ידעתי שאומרים כיסְאות ולא כיסָאות )

מילא שאת לא ידעת, אבל זה שהיועץ הלשוני של דורה לא ידע זה כבר בעיה

יש לדורה יועץ לשוני? אני בהלם!

ת'אמת לא יודעת, לכל תכנית לילדים (ובעצם גם לגדולים) אמור להיות (ולרוב יש. אלה שמוקלטות מראש).
הרי בכל פרומו דפוק אומרים "מגיע אֲליכם"...

עוד בצעירותי הבטחתי לעצמי שלא אענה "ככה" סתמי

אותי הצעיר (שנתיים) שאל "אמא, מה?"
אז עניתי לו "מה-מה?"
והוא ענה לי: "נעשה ונשמע" (אנחנו עדין בהשפעת שבועות באין חג רציני אחר בשטח).

יושבים בגינה.
בת 2.4 שואלת אותי פתאום: 'מה עושה כלב?'
אף פעם לא שמעתי אותה שואלת ת'שאלה הזאת, ואני לא יודעת אם היא מתכוונת ל'איך עושה כלב',
אז אני שואלת אותה בחזרה 'מה עושה כלב?'
הילדונת: הב הב.
ואז ממשיכה לעשות לי חידון: מה עושה חתול?
אני: מיאו.
מסתכלת סביבה: מה עושה עץ דקל?

************

ובהקשר לדיון הנ"ל מה עונים לילדים, (למרות שהיא לא בדיוק שאלה בשביל לדעת. זה היה מין משחק כזה), אז קודם כל עוד לפני שבכלל עניתי התגלגלתי מצחוק ונישקתי אותה בהתלהבות מרוב שהיא מקסימה וחכמה.
ותוך כדי הצחוק אני אומרת: 'אין לי מושג. מה עושה עץ דקל?'
היא מבינה שמשהו היה מצחיק ומצטרפת אליי לצחוק.
בסוף יש לי רעיון: 'בעצם עץ דקל צומח' (כי זה הרי שונה מהשאלה 'איך עושה' שבה מתכוונים לקולות שמשמיע כל אחד. (שאלה שגם היא כמובן לא 'תקנית'. אבל לא משנה...))
היא חוזרת אחריי 'עץ דקל צומח'. (בהמשך היא גם תבין מה זה 'צומח'...)

איך הם ירגישו כלפי הדף הזה בעוד עשר שנים?
רוב הילדים לא מוזכרים פה בשמם. אני בספק אם הם ירגישו שתומתם חוללה. ואני בעד להוציא את הרצינות החוצה מהדף! סוף סוף דף ללא נבירה עצמית...
<לקרוא ברוח טובה בלבד>

הקטן שר לעצמו שיר שעיניינו ציפור.
אומר לעצמו: "איך עושה ציפור? "
בעיה! אמא אומרת צוויץ צוויץ. אבא אומר טוויט טוויט.
הפיתרון: " טוויץ טוויץ!".

אהבת זה בשבילך:
מה עושים העצים

מילים: ע. הלל
לחן: רביב גזית



מה עושים העצים? - צומחים
ומה הבתים עושים? - עומדים
והעננים? - נוסעים, נוסעים
והקוצים? - עושים שריפות
ומה הציפורים? - עפות
עפות עפות עפות
עפות עד שמתעייפות.

הזמן עובר ככה
והאדמה נחה
אז מה? אז מה?
אז ככה

מה עושים ההרים? - מאומה
ומה רכבות עושות? - מהומה
ומה עושה הצאן? - אבק
והאוניות? - עושות מרחק
ומה עושה הים? - ים
ומה עושה השמש? - יום
ומה עושים הכוכבים?
נופלים עלינו ממרום
נופלים נופלים נופלים
לאן? - לשום מקום

הזמן עובר ככה...

נכון, גם אני חשבתי עליו.
אגב, זה הטקסט המולחן, השיר המקורי שכתב ע. הלל טיפה שונה.

אז יש לו כרומוזום Y

אצל תרנגולות זה הפוך

איך הם ירגישו כלפי הדף הזה בעוד עשר שנים
אותי מצחיקים הסיפורים שמספרים עלי כשהייתי ילדה

אמא נאלצה להשאר מאוחר בעבודה ושלו (רבע לשבע) עם אבא בבית. אמא מתקשרת מהדרך-
שלו:"אמא! בדיוק סיימנו לאכול פיצה!"
אמא:"איזה כיף לכם...השארתם לי גם?"
שלו:"לא".
אמא:"אז מה אני אוכל כשאחזור הביתה?"
שלו:"ירקות!"

יודע עם מי יש לו עסק....

_איך הם ירגישו כלפי הדף הזה בעוד עשר שנים?
רוב הילדים לא מוזכרים פה בשמם_
וגם רוב האמהות.
הבן הבכור העיר לי פעם שהוא חושב שאנחנו מרכלות על הילדים ושלדעתו צריך לשמור על הפרטיות שלהם.
הסברתי לו שהפרטיות נשמרת וביקשתי ממנו שיקרא את הדף (הוא מאוד נהנה ומאוד התרשם מהחוכמה שיש לילדים כל כך קטנטנים).
לפעמים אני מקריאה להם - תמיד אפשר לסמוך על הדף הזה שיעלה חיוך על הפנים
הבכור והאמצעית לפעמים שמים לב לחוכמות אחד של השני ואומרים - "זה הולך לחוכמות ילדים...." (אבל לרוב אני שוכחת לתעד...)
יוקו אונו, אפשר תמיד לפתוח דיון בדף מתאים (-:

אני דווקא הייתי שמחה אם הילדות שלי הייתה קצת יותר מתועדת...

הקטן והאמצעית רבים באוטו, היא רוצה להישען על הכסא-בטיחות שלו והוא לא מסכים.
אחרי שעצרתי בצד וחיכיתי שיגיעו להסכמה (לא מסוגלת לנהוג כשהם רבים), היא הצליחה לשכנע אותו שהיא תישען רק קצת, עד שנגיע הביתה, ואז תפסיק....
הקטן (4) מסכים, ממשיכים לסוע ואופס, אחרי חמש דקות נפל לו האסימון והוא יוצא בהכרזה: אבל בבית אין כסא!
ומיד פתר בעצמו את הבעיה: אבל בבית יש ספה. הבטחתי לו שאף אחד לא ישען לו על הספה.
ובא לציון הגואל.

הקטנה פורסת בד עם דוגמאות פרחים ועלים ואומרת בהתפעלות:
איזה בד צמחוני...

חיפושית ואנחנו צופים בסרט טבע מבית לייפ. מגיעה סצנה מאוד דרמטית בהילוך איטי ומוסיקה מותחת ועצובה כאחת המראה את הריקוד האחרון של נמר עם אנטילופה. האמת היה לי קשה לצפות, עורבני ואני מחליפים מבטים ואילו החיפושית צופה באדיקות ואפילו לא ממצמצת. אנחנו תוהים האם זה ראוי שילדה רכה תצפה בסצנה שכזו שאמנם טבע זה טבע אבל פה התערבות האדם עוד באה והוסיפה לזה...
בסוף הסצנה החיפושית מסתובבת אלינו ומסבירה בחיוך: "הנמר לא באמת רצה סתם לחבק את האנטילופה הוא פשוט רצה לאכול אותה." ואחר חוזרת לצפות בהמשך הסרט (נשברה בחלק ששלושים אריות מתנפלים על פיל אחד, לנו כבר היו דמעות הרבה לפני...).

_איך הם ירגישו כלפי הדף הזה בעוד עשר שנים
אותי מצחיקים הסיפורים שמספרים עלי כשהייתי ילדה_
אצלנו זה היה במשך שנים ריטואל יום-הולדת, להקרעא "חוכמות" מה"מחברת".

להקרעא
וגם להקריא.

להקרעא
להקריא ולהקרע מצחוק, לא?
הילדים שלי מאוד אוהבים לשמוע סיפורים מצחיקים על עצמם מין העבר!

בחיי שאני לא יודעת למה העגבניה אדומה כשהיא בשלה. מעניין את מי אפשר לשאול
השערה שלי: היא מאדימה כדי לבלוט יותר ולמשוך אליה בעלי חיים שיאכלו אותה ויפיצו את הזרעים שלה.כשהיא ירוקה לצמח לא כדאי שיאכלו את הפרי כי הזרעים שלו לא מוכנים לנביטה, לא בשלים.
לפעמים (מרוב שאחנו ממרכזים את עצמנו וטועים לחשוב שכל העולם כאילו נועד לשרת אותנו בני האדם) אנחנו שוכחים שעגבניה היא פרי, שמטרתו בחיי הצמח היא להפיץ את הזרעים שבתוכו. הוא לא נוצר כדי שיהיה לנו ממה להכין רוטב לפסטה.... (-:

אני - "היום נאכל ברוקולי, קציצות ופסטה".
בת השנתיים ותשע: "לא רוצה בוקולי! לא רוצה משו מגעיל ולא רוצה בסטה!!! רוצה ציצי!!!"
נו...
ץ

אני אוהבת את הסיפורים על איך שאני ואחותי היינו קטנות. כל החוכמות המתוקות.
והילדים שלי רק רוצים לשמוע שוב ושוב את החוכמות שלהם שתיעדתי ושאנחנו זוכרים.

אני אוהבת את הסיפורים על איך שאני ואחותי היינו קטנות. כל החוכמות המתוקות
הילדים שלי ובני הדודים שלהם אוהבים שסבא וסבתא מספרים איך ההורים היו קטנים.... (-:

אצלנו זה היה במשך שנים ריטואל יום-הולדת, להקרעא "חוכמות" מה"מחברת".
גם אצלנו

אני מתכוננת לערב מספרי סיפורים, ויושבת עם בוציק וחמותי ברכב,
מספרת לחמותי על הסיפור הקישוני שבחרתי.
(משהו על הכלבה המשפחתית בעונת הייחום- הייתי צריכה למצא סיפור זימה ולא בדיוק התחברתי לנושא, אז נקטתי בגישת "הבה ונתחכמה").
מספרת לחמותי חלק מהסיפור, בוציק עוסק בשלו.
ואז שומעות אוזניו מילה חדשה ולא מוכרת, ולפיכך הוא בוחר לחזור דווקא עליה שוב ושוב ושוב.

סקס.
המילה סקס מבוטאת כעשר פעמים בפיו של בוץ בן שנתיים שלא יודע פשרה, אבל נהנה מאד להגות את המצלול ולראות את אמו וסבתו משתנקות לשמעה בפיו הרך...

המילה סקס מבוטאת כעשר פעמים בפיו של בוץ בן שנתיים שלא יודע פשרה,
כן, גם לנו יש היתקלויות כאלה עם מילים מסוימות...
זכורה במיוחד הפעם בה נתקלתי עם הבוהן במיטה, צעקתי fuck! , ובמשך חצי שעה אחרי זה הוא התרוצץ בבית וצעק fuck! fuck! לקול צחוקו של אבא (טוב, גם אני צחקתי, אבל לפחות ניסיתי להסתיר את זה...)

הילד (7): אבל בשביל מה עשית דיקור היום?
האבא: בשביל שיהיה לי כח להפסיק לעשות דברים שלא טובים לי...כמו...להפסיק לשתות קפה לדוגמא...
הילד: או להפסיק לריב עם אמא!

איך הם ירגישו כלפי הדף הזה בעוד עשר שנים?
אולי כדאי להעביר את הדיון הזה למקום אחר, כדי שהדף הזה יישאר דף של חוכמות נטו...?

אצלנו לא רואים כלכך טלויזיה (ימי שלישי ושישי - אם הם זוכרים)
ועכשיו, הטלויזיה בכלל התקלקלה.
אז הגדולה (6 וקצת): "אתם קונים טלויזיה רק כדי שהסלון יראה כמו בבתים אחרים. נכון?"

• אמא, אני רוצה להגיד לך משהו, אבל אל תכעסי... אכלתי המבונגר.

אתם קונים טלויזיה רק כדי שהסלון יראה כמו בבתים אחרים. נכון?

אפרופו הדיון על " למה (דווקא) ככה"... חשבתי על זה שכאשר "ככה" נאמר בשלווה, זה לא רע וסותם אלא נותן אפשרות להשלמה שלווה עם החיים כפי שהם.
זה לא רע שאין תשובה מתוחכמת. ככה הם החיים.

אני במטבח,קטונ'ס-3 חודשים עסוקה בבהיה מחויכת בסלון.
הגדולה-שנתיים ושלושה ח' מסתובבת סביבי ומקשקשת.
:לולי את יכולה ללכת לראות מה הקטנה עושה?
:כן!....(יוצאת בריצה)
(חוזרת בריצה)....היא אוכלת!
:מה היא אוכלת??...
:את האף שלה!

בום עז נשמע בשמיים.
קטנצ'יק (אוטוטו שלוש) מאבחן: זה בום תא קולי!

בת שלוש ורבע בשיחה עם אחותה בת הרבע לשבע:
נכון שכשתהיי קטנה תבואי איתי לגן X? (המשפחתון אליו היא הולכת היום)
אחותה: אני כבר הייתי קטנה.

סבתא מנסה לשכנע את אותו קטנצ'יק (נסיון עוקף-אמא, אבל לא חשוב) לוותר על לינה משפחתית:

• אתה רוצה שיהיה לך חדר משלך? כמו לדוד ג'! עם מיטה משלך!

קטנצ'יק מהרהר,
נאנח עמוקות,
מניח יד על לחיו.

• אמא
• כן חמוד?
• מה את רוצה להגיד לי?

בום תא קולי - זה גדול! ובכלל, המתוק שלך נשמע מתוק ברמות!

"אמא אני רוצה ללכת לשחק עם דרור"
"אבל חמוד, סבתא באה לבקר אותך"
"אוף, אמא, אין דבר העומד בפני הרצון!"

יונתן: "אמא! אורי אכל שלוש מנות של גלידה!"
אמא: "אוי אורי מספיק גלידה!"
אורי: "אבל אמא אכלתי רק שתיים!"
אמא: "אה אוקי אז זה בסדר" (אוי אני אמא מניחה)
יונתן: "אז הוא יכול לאכול עוד מנה?"

"אוף, אמא, אין דבר העומד בפני הרצון!"

אוי זה גדול: ))

בסביבה שלנו יש הרבה לידות לאחרונה.
הבכורה בת ה-5 אוטוטו: "אמא הצירים כואבים?"
אני: "כן, מאוד. אבל זה כאב טוב."
היא: "במה הוא טוב?"
אני: "זה כאב אחר, כאב שיש לו משמעות... " מנסה לחשוב על הסבר.
היא: "זה כאב תינוקי?"
אני: "כן..." מנסה בקדחתנות למצוא מילים שיסיברו לילדה בת 5 את שני המסעות המשמעותיים כל כך שעשיתי בחיי.
היא -לא מחכה להסברים שלי: "זה כאב מרגש?"
אני: "ואו! לא הייתי יכולה לנסח את זה טוב ממך!" וחושבת לעצמי- את זה אני הולכת לכתוב!

אוריה רוצה לשחק במחשב, אבל כל המשחקים הרגילים כבר משעממים אותו. הוא מבקש משחק של ספיידרמן.
אני: אבל אני בכלל לא מכירה משחק כזה (ובעצם מתכוונת: עזוב אותי באמאש'ך ותפנה לי את המחשב לגלישה בבאופן)
הוא: אז תשמעי מה תעשי. תפתחי את האינטרנט. מיד תראי דף לבן כזה עם מקום לכתוב. תכתבי שם "משחק ספיידרמן" - וזה כבר ימצא לך לבד!

<ברור שעשיתי מה שהוא אמר>

ובעצם מתכוונת: עזוב אותי באמאש'ך ותפנה לי את המחשב לגלישה בבאופן
"אמא, אולי תפני לי כבר את המחשב! את יודעת, המחשב הוא של כולם הוא לא רק שלך!" (היא עוד לא בת ארבע הפה גדול הזו, מה מחכה לי....)

ראשלישית בת הארבע וחצי: "אוי אמא יש לי פצע קטן, קטנטן, עם חלקיק דם"
ץ

איתי בן 4 חולם על תקופה שהוא יהיה בגיל של אחיו שגדול ממנו ב 5 שנים

איתי: כשאני יהיה בגילו אז אני אשן במיטה שלו וכל המשחקים והמחשב יהיו שלי
אמא: ומה יהיה עם האח שלך ? איפה הוא יישן ?
איתי: הוא יהיה כבר אבא ויגור בחדר שלכם
אמא: ואיפה אני ואבא נגור ?
איתי: (לא מתבלבל) אתם תהיו בסא וסבתא ותגורו בבית של סבתא
אמא: ומה יהיה עם סבתא ?
איתי: היא תמות ותהיי בבית קברות

האמצע (3.5): אמא, את יודעת, אני מאוד אוהב סלט. והגדולה לא אכלה את שלה...
ודי לחכימא ברמיזה...

הגדולה הולכת לקייטנת אמא (כמה בנות שהתארגנו).
האמצע אומר לאבא - אל תדאג, אחר כך אנחנו נעשה קייטנת אבא.

חוזרים מאוחר ממסעדה
תלתן מחורפנת ושמחה.על כתפי אבא.
לפתע רואים אישה מטיילת עם כלב האסקי סיבירי יפה וגדול

אבא הנה פרה!

אתמול הקראתי לילדים את "איה פלוטו" הידוע והמוכר. נתתי לקטנה (2.8) להשלים את הסופים:
"קרע את החבל, נבח..."
"הב הב"
"קפץ חיש מהר, ונשא..."
"הביתה!"

_"קפץ חיש מהר, ונשא..."
"הביתה!"_
גדול!

בוציק קשור אל סבתא באופן מיוחד.
לפעמים כשהוא מבלה עם סבתא הוא יכול להגיד לאמא ללכת או פשוט לקחת אותה ביד ולהוציאה מהחדר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים.
סבתא בסך הכל מאד מרוצה מאהבתו המיוחדת של הבוץ (נכד ראשון וכרגע יחיד) כלפיה. מאד חשוב לה להרגיש עד כמה היא חשובה לו.

יום אחד יושבים בוציק וסבתא בסלון ביתה ותוך כדי משחק היא שואלת אותו:
"את מי אתה הכי אוהב בעולם?"
"את אמא"
"בוודאי, נכון, את אמא. אבל את מי עוד אתה הכי אוהב בעולם?"
"את אמא"
"נכון, אבל את מי עוד אתה הכי הכי אוהב בעולם?"
"את אמא"
"טוב חמוד, אבל חוץ מאמא, את מי אתה הכי אוהב בעולם?"
"את בוציק"...

מראים לקטן (בן 1) תמונה של דונאלד דאק ואומרים לו: הנה תמונה של דונאלד דאק.
כתגובה מיידית הוא מסמן דג...

הגדולה בת 6 - איזה מזל שנולדתי בכורה! ככה אני פגשתי את כל מי שכבר מת!!!

"אמא, כואב לי החניך"
"??"
"כאן, בתוך הפה.."
(-:
מתוקון סיים כתה ב', וצייר ציור למנהל שעוזב.:"אמא, את יודעת מה ציירתי לו?"
<אני מדמיינת ציור של שיעור או משהו דומה..>
"ציירתי אותו יושב.."
<אני מדמיינת- יושב ולומד? מלמד?...>
"יושב מול המחשב ומחפש עבודה באינטרנט."
D-: D-:

שבת. בת 5.5 מתמוגגת מחצאית חדשה שלי, אומרת לי בקול מעריץ :אמא, כשאת מתלבשת בשבת את כל כך יפה!..
אני נמסה מהמחמאה, כשהגדולה יותר (7.5) מסתכלת באחותה במבט נוזף וגוערת בה: וכשהיא לא מתלבשת היא לא יפה??
נפלתי מצחוק...

סבתא הדביקה בובת חרס שנשברה.
בוציק אומר: זה תקון.

רואה מפצח אגוזים ואומר לאבא: הנה מגרף אגוזים.

אתמול היתה לי בחילה נוראית ורכנתי על הכיור והקאתי (#$%$##@).
הסנדביץ (4) מתבונן בי בסקרנות ואומר: "אמא? נכון חבל שאכלת יותר מידי???" אם זה לא היה עצוב זה בהחלט היה מצחיק...

הילדים באמבטיה, מתעניינים בפי הטבעת.
"אמא, נכון שאם מסתכלים אז יודעים שאני בת חמש?"
?
האסימון נופל לי סוף סוף - כמובן - סופרים את הטבעות כמו בגזע עץ.

בוציק טוען אחרי ביקור אצל סבתא:
ת"א היא עיר נפלאה!

יופי, העיקר שעבורנו רחובות היא עירונית מדי ואנחנו מחפשים איזה חור נידח כדי לגדל בו ילדים כיאות...

נעמה בת שנתיים ורבע:
תמנון עצור = תמרור עצור
קוף לך = קורנפלקס

פין גווין = הפין של אבא (צחוק מתגלגל)

לפני כמה ימים אמרתי לה - נעמה, בואי לחדר ואמא תנסה להרדים אותך.
נעמה - בסדר. ואם אמא לא תצליח אז אבא ינסה!

קוף לך = קורנפלקס

כשתלתן היתה קטנה הייתה אומרת "קופטיחלב" כשרצתה קורנפלקס עם חלב

סוף סוף גם אנחנו מצטרפים:
גמד (שנה וחודשיים) עומד במרפסת, מצביע לצד השני של הכביש ואומר "או". אני מניחה שהוא מתכוון לפנס הרחוב ומאשרת "נכון! אור!"
גמד מסתכל עליי במבט ששמור לאנשים איטיים במיוחד, מגלגל עיניים, ואומר לאט לאט ובהתאמה "האאאווו" (יעני, הכלב של השכנים עומד במרפסת ממול...)

שלו (כמעט 7): מעיין אוהב דייסת פסולת.

גמד מסתכל עליי במבט ששמור לאנשים איטיים במיוחד, מגלגל עיניים, ואומר לאט לאט ובהתאמה "האאאווו"
ע--נ--ק הגמד שלך!!!

שנתיים ורבע עומדת ליד הדלת של החדר:
"אמא,אני יכנס החוצה?"

_איתי: (לא מתבלבל) אתם תהיו בסא וסבתא ותגורו בבית של סבתא
אמא: ומה יהיה עם סבתא ?
איתי: היא תמות ותהיי בבית קברות_

בת 4: אני לא רוצה עץ במרק שלי!!!
(ברוקולי)

_בת 4: אני לא רוצה עץ במרק שלי!!!
(ברוקולי)_

גדול D-:

וגם זה שג'ינג'ית ציטטה: )

עוד פנינת פעוטון:
בגן שלנו אוכלים אוכל ביתי, שמבושל כל יום בבית אחר.
איכשהו יוצא שברוב הבתים פה, האבא הוא שותף פעיל במטבח, להוציא כמה יוצאי דופן.
יושבים, אוכלים את הקציצות שהאיש שלי הכין, מדברים על זה שגם אבא של סיני מבשל, וגם אבא של בשן, וכל מיני אבאים.
יותם אומר: גם אבא שלי יודע לבשל!

• מה הוא מבשל? (אבא חמוד לאללה, אבל בקושי מכין חביתה..)
• צ'יריוס!

צ'יריוס!

לפחות הוא מבשל את זה עם המעט סוכר?

אמא משכיבה את בוציק לישון שנת צהריים.
בוציק מביט במבט מעמיק וחודר אל עיניה של אמא:
"לאמא יש עיניים כחולות" (כמעט נכון, יותר מדויק אפורות עם נטיה ירקרקה, אבל אני לא מתווכחת).
אמא: "נכון, ומה צבע העיניים של בוציק?"
בוציק:"חומות"
אמא: "למי עוד יש עיניים חומות?"
בוציק: "למי?"
אמא: "לאבא. קיבלת את העיניים של אבא ואת האף של אמא."
בוציק: "העיניים הם של בוציק והאף הוא של בוציק!"

צודק, אין מה להגיד...

יש שני מעדנים (מתנה מסבתא...)
תלתן מחלקת את השלל הנדיר.
אחד לך , אבא ואחד לי
ומה בשבילי? (שואלת אימא בתקווה)
מסתכלת עליי במבט בז:
כלום!

ומי יהיה חבר טוב ויחלוק איתי חצי חצי ? (אימא מנסה את מזלה)
תלתן מכריזה: לא אני!

דייסת פסולת

עוד הברקה מהפעוטון:
לבשן היה יומולדת, ואליה בתורה ניגשה לברך אותו:
"ברוך אתה בשן!"
<חוכמות של ילדים דוסים?>

אני מניקה את לחן . פתאום זרועו נכרכת סביב הציץ והוא מחבק אותו.
זה מה שנקרא ביידיש נחת מיט קינדערלך