באופן טבעי

כן .תודה רבה לך!

אתמול הפחידו את בעלי שצריך לגמול את נגה מהנקה לפני שתגיע לגיל 3, כי אח"כ הרבה יותר קשה לגמול מהרגלים.
אני לא מתנגדת לגמול, אפילו מתאים לי, רק שאין לי מושג איך לעשות את זה בלי מלחמות.
נכון לעכשיו אין להנקה כללים מסודרים - בד"כ אני מסכימה להיניק בכל פעם שהיא מבקשת, רק לא במקומות ציבוריים.
ככאאונננננננההההההההנננננננננהמענעהנעעמה (זה היה מסר מנעמה, הגדולה שלי).
בפועל היא יונקת לפעמים בבוקר לפני הגן (בימים שאני מכינה אותן לגן), ואז 1-3 פעמים אחה"צ, ופעם אחרונה כדי להירדם בערב.
היא יודעת להירדם גם בלי ציצי - ישנה צהריים בגן.
בעוד פחות מחודש מתוכננת לי נסיעה של 4 ימים לחו"ל, כך שהיא תצטרך להתמודד עם הפרידה הזו ואולי כדאי להכין אותה.
אשמח מאוד לתובנות.

בעוד פחות מחודש מתוכננת לי נסיעה של 4 ימים לחו"ל, כך שהיא תצטרך להתמודד עם הפרידה הזו ואולי כדאי להכין אותה
לדעתי - בגיל שנתיים מכינים לפרידה של ארבעה ימים, יום מראש ולא יותר.
מבחינת הנקה בטח אין מה להכין. בזמן אמת, היא תצטרך להירדם בלי ציצי. ואם את אומרת שהיא יודעת להירדם בלי ציצי כבר עכשיו, אז איזו עבודה יש פה בדיוק לעשות?
אין טעם להיאבק בה עכשיו כשהיא לא מבינה מה הסיבה לזה בכלל, ואת עדיין שם - למה לא תניקי? אלה הימים האחרונים שלכן להנקה, תיהנו מהם.

אתמול הפחידו את בעלי שצריך לגמול את נגה מהנקה לפני שתגיע לגיל 3, כי אח"כ הרבה יותר קשה לגמול מהרגלים
בהחלט יש הרגלים רעים שצריך לגמול מהם ויפה שעה אחת קודם. כמו למשל אנשים שמתערבים בעניינים לא-להם שהם לא מבינים בהם דבר. אנשים שחושבים שהנקה זה "הרגל רע". אנשים שחושבים שכל מה שכייפי זה הרגל רע.

אני לא מתנגדת לגמול, אפילו מתאים לי,
הנסיעה יכולה להיות מנוף לא רע לגמילה. פשוט תסעי. את ובעלך תשננו לה מהבוקר, היום אמא לא תרדים אותך בלילה, אבא ירדים אותך עם X (=שיר / סיפור / חיבוק / מים וכולי). בזמן אמת אולי היא תבכה אבל תירדם. וכך גם ב-3 הלילות הנוספים. כשתחזרי פשוט אל תשתדלי כמה שפחות לייצר סיטואציות שמזמינות הנקה (נגיד תחבקי אותה רק על הידיים בעמידה, לא בערסול על הכורסא).

גם "מסיבת גמילה" היא רעיון מעולה בגיל הזה - נדמה לי שכתוב על זה בדף הזה או בדף גמילה אחרי גיל שנתיים. להפוך את ההפסקה לחגיגה, עם עוגה ונרות. תעשי חיפוש ותמצאי פירוט.

_אני לא מתנגדת לגמול, אפילו מתאים לי,
הנסיעה יכולה להיות מנוף לא רע לגמילה. פשוט תסעי._
רק אל תשכחי לסחוט את השד מיד אחרי שמתחיל גודש. (אם מתחיל, ונשמע לי הגיוני שיהיה, אם היא יונקת חמש פעמים ביום).
לא לתת לגודש להתפתח מדי. לסחוט ולהוציא חלב עד שהשד רך.
(נשמע לי עונש אמיתי להיתקע עם גודש בחו"ל)

ככאאונננננננההההההההנננננננננהמענעהנעעמה
D-:

לדעתי - בגיל שנתיים מכינים לפרידה של ארבעה ימים, יום מראש ולא יותר
אולי הקצנתי מדי. אולי להכין כמה ימים מראש. אבל ברמה של "לדבר על זה" (כלומר לא בגמילה). "מחרתיים אמא נוסעת ואת תישני רק עם אבא, בלי ציצי, ואחר כך אמא חוזרת. (למחרת) מחר אמא נוסעת" וכולי וכולי.

תודה לכן, קרוטונית מהמרק הגדול, תמרוש רוש ו{{}}פלוני אלמונית - אתן גדולות!

אני לא מתנגדת לגמול, אפילו מתאים לי, רק שאין לי מושג איך לעשות את זה בלי מלחמות.
את לא מתנגדת לגמול- את מחליטה לגמול.
הגמילה היא מטעמך. את אחראית עליה ורק כשאת תחליטי תצליחי.
אני ממליצה במהלך החודש הקרוב לרדת מהנקו במהלך היום. אחרי חודש, להוסיף ספר לפני השינה. כשההרגל הטוב של שינה עם סיפור יהיה טבוע בכן, למשל שבועיים- סיפור+ציצי,
'תסעי' ושאבא ירדים עם הסיפור.
בהצלחה!

סורי אבל לא כך כדאי לגמול
לא בבת אחת ,לא לאם ולא לילדה, כמה שיותר הדרגה או הפחתה איטית יותר טוב לכולן
אפשר ומומלץ לקצר הנקות ,נגיד לקבוע שיונקים עד חמש ואז אמא סופרת עד חמש וביי ביי ציצי ציצון חמודון .
אפשר לקבוע שיונקים רק בבית או רק במיטה או רק כך או אחרת , אבל לא לחתוך בבת אחת
גם מבחינה חיסונית כאשר מפחיתים את ההנקות המערכת מקבלת בוסט אחרון של חומר מחזק שנקראSIGA
>אילה עושה את עצמה מבינה משהו בהנקה<
וגם מבחינת האם וההורמונים שלה ייטב
ויש גם את עניין הלילה שצריך להסביר שציצי ציצון ישן יותר טוב אם לא יונקים וכשיש שמש בחוץ(לא אור כי אור יש עכשיו כבר בחמש) אז אפשר לינוק קצת ומיד לקום לעמל יומכן (לא להישאר להתמזמז במיטה)
כי אחרת אם זה יפול עליה בהפתעה בחיבור של הנסיעה היא אלף תופתע בית תרגיש ננטשת גימל תרצה לינוק כאשר תשובי כי את נוסעת לממש מעט זמן היא עוד תזכור מה היה לפני
בהצלחה

אתמול הפחידו את בעלי שצריך לגמול את נגה מהנקה לפני שתגיע לגיל 3, כי אח"כ הרבה יותר קשה לגמול מהרגלים

כל מה שקרוטונית אמרה, וחוץ מזה ברמה העובדתית אלה שטויות מוחלטות. האתר הזה מלא ילדים שנגמלו מהנקה אחרי גיל 3. זה הרבה יותר קל מלגמול בגיל שלושה חודשים...

'תסעי' ושאבא ירדים עם הסיפור.
ואני בכלל חשבתי שה'נסיעה' זו המצאה בשביל הגמילה.
מחזקת את דבריה של אילה.
הדרגה זה שם המשחק- אבל קודמת לה היא החלטה שלך להתחיל לגמול.

נותרו לנו עוד יומיים של הנקה. וזהו.
ביום שני בערב תתקיים חגיגת הגמילה של נגה, היא יודעת ומצפה לזה בשמחה (נכון לעכשיו לפחות זה מצטייר בעיניה כארוע שמח). זה הולך להיות יום עמוס ומרגש, כי באותו יום אחה"צ אבא שלה יחזור הביתה אחרי 10 ימים בחו"ל, ובלילה אחרי החגיגה אני אסע ל-4 ימים בחו"ל.
מקווה שאהיה שלמה ושזה לא ילווה בתחושות של עצב משום צד.

מוזר לחשוב על זה - עוד הנקה או שתיים - היום אחה"צ / ערב - וזהו, אני טסה...

חזרתי מחו"ל בשבת. נראה עליה שמאוד התגעגעה, צמודה אליי לחלוטין מרגע שהגעתי ולא מפסיקה להכריז שאני רק שלה ושהיא אוהבת רק אותי בעולם...
בערך חצי שעה אחרי שנפגשנו היא ביקשה לינוק. במין תחנונים כאלו של מישהי שיודעת שלא אמורה לבקש אבל קשה לה להתאפק. די שובר את הלב
הזכרתי לה שחגגנו לפני שנסעתי כי היא כבר גדולה וסיימה לינוק, והייתי החלטית שכבר אי אפשר. אפילו המצאתי ש"כבר אין לי חלב בציצי" אבל היא מייד ענתה: "לא נכון".
ומאז היא מבקשת מדי פעם אבל פחות ופחות מעיזה.
אני מאלצת את עצמי להיות החלטית, זה לא בא לי בקלות. הכי טבעי לי להרים חולצה ולתת לה את מה שהיא כל כך משתוקקת לקבל.
אבל אז אני מזכירה לעצמי שאם עכשיו קשה לה, וכבר היה לה קשה במשך כמה ימים, אז זה שוב יהיה לה קשה מתי שזה לא יהיה, אז למה להעביר אותה פעמיים את אותו קושי.
וגם מזכירה לעצמי את הסיטואציות שהולכות ונהיות קשות יותר, כשהיא זקוקה ליניקה ואנחנו במקום ציבורי או אצל אנשים שאני לא מרגישה בנוח להניק בנוכחותם "ילדה גדולה". ואת זה שנמאס לי להירדם איתה כל יום בתשע בערב. ועוד.

אה ושכחתי - כבר עבר שבוע ואין לי שום גודש ושום תחושת אי נוחות.
ליתר ביטחון אני משחררת כמה טיפות של חלב פעם ביומיים-שלושה, וקצת מעסה את הציצי שלא ייווצרו סתימות או גושים (אין לי מושג אם זה באמת עוזר, סתם משהו אינטואיטיבי).

היום נגה ביקשה רק פעם אחת לינוק, וכרגיל זה היה מלווה בפרצוף של "ברור לי שתגידי לא, אבל אני חייבת לבקש עוד פעם אחת אחרונה".
בימים האלו היה מאוד ברור שיש סיטואציות שכדאי להימנע מהן כי הן הסיטואציות בהן היתה רגילה לינוק. כדי לא להיקלע לסיטואציות האלו, מספיק לשנות אפילו משהו קטן מהריטואלים הקבועים שהיו. למשל, כשהייתי עוטפת אותה במגבת אחרי אמבטיה ומרימה אותה אליי, זה מייד התקשר לה לציצי ותמיד היתה מבקשת מייד לינוק. אז בימים אלו אני קודם מוציאה אותה מהאמבטיה, מעמידה אותה על השטיח ורק אז עוטפת אותה במגבת, בלי להרים אותה. כך היא לא נכנסת לריטואל המוכר, וזה באמת עוזר.
מה שמדהים אותי זה שהיא לא ב"קריז" של גמילה, והתגובה שלה מתונה יחסית. עברו רק 3 ימים מאז שחזרתי ועושה רושם שהגמילה כמעט הושלמה.
אוי, מה לעשות שזה קצת צובט בלב. הזמן עובר כל כך מהר, לא עוצר מלכת. מה שהיה לא יהיה עוד. זו היתה ההנקה האחרונה בחיי.

הזמן עובר כל כך מהר, לא עוצר מלכת. מה שהיה לא יהיה עוד. זו היתה ההנקה האחרונה בחיי.
אכן צובט בלב.
נשמע שנתת לה מתנה מדהימה במשך תקופה ארוכה והשכלת לסיים את התקופה הזו נכון עבורה ועבורך. כל הכבוד.

כמעט שבועיים עברו והחזה מרגיש קצת כבד יותר מהרגיל. פתאום אני חושבת - אולי יש נזק בחלב שנשאר בפנים ומצהיב? אולי הייתי אמורה לשאוב מדי פעם?

ככה זה גם היה אצלנו. בגיל 3 אמרתי לה שנגמר החלב ועכשו זאת "הסעודה האחרונה" ושתהנה מכל רגע, כי אחר כך כבר לא יהיה יותר...

זה מאד עצוב, אבל זה גם יפה לראות איך בגיל הזה הם כבר מבינים ש"נגמר". למרות שלא נגמר באמת...

לי לא נוצר גודש, כי כבר חודש לפני זה הקפדתי להניק רק פעם ביום... (אמרתי לה שצריך לשמור גם למחר, כי החלב עומד להסתיים...)

אחר כך פיציתי אותה עם הרבה חיבוקים, הרמות על הידיים וכו', ועד היום זה עדיין ככה, למרות שהיא גדולה... גדולה ומקסימה!

ציטוט השאלה ששאלתי ב{{}}ככר השוק:
_שבועיים מאז שגמלתי מהנקה בת שנתיים ושמונה - קצת רגישות וכובד בחזה, כנראה גודש (לא נראה לעיין).
עושה רושם שזה יעבור לאט לאט בלי התערבות, אבל אפילו לא התייעצתי. אולי אני צריכה לעשות משהו למנוע התיישנות / התגבשות של החלב בחזה? לשאוב קצת?_

הי אמת וצדק - אם לא כואב לך, וזה רק טיפה רגישות וכובד_ , אני הייתי מציעה לעזוב את זה כי גם לי _עושה רושם שזה יעבור לאט לאט בלי התערבות.

אם מתחיל לכאוב לך, או שמתפתחים גושים שמדאיגים אותך, את יכולה לסחוט מעט להקלה, וגושים שלא עוברים תוך כמה ימים כדאי לבדוק אצל כירורג שד.

תשובה לא מוסמכת, רק מניסיון אישי:
אם זה רק רגישות וכובד - ולא כאבים, נוקשות של השד וחום - אז זה לא ממש גודש אלא מלאות.
לדעתי במצב הזה, אם רוצים לייבש, עדיף לא לשחרר חלב.
את נעזרת ברטיות כרוב? חליטות מרווה?

אולי יש נזק בחלב שנשאר בפנים ומצהיב? אולי הייתי אמורה לשאוב מדי פעם?
החלב לא נשאר בפנים ולא מצהיב . הוא נספג ומתפרק בחזרה אם אין לו שימוש.
אם יש יותר מדי והגוף לא יכול להתמודד - נוצר גודש. אם אין לך גודש, ורק קצת הרגשה כבדה, את יכולה לנוח. דברים שם משתנים. הגוף מבין שסגרת את הבאסטה, אז הוא משתנה בהתאם. אולי הוא מתחיל להחליף את רקמות החלב ברקמות שומן, אולי הוא עושה ניקיון "פסח"... לכי תדעי מה קורה שם אבל נראה לי די טבעי שיקרה משהו.

בקיצור, אם אין גודש, כאב או אי נוחות, ורק "תחושות" למיניהן, ושינויים שמעידים על פעילות בשד - אני ממש לא הייתי דואגת. הכל טוב.

לי היה משהו דומה. חפשי דף שנקרא משהו כמו גמילה מהנקה וגוף האם

תודה לעונות! במבי, מצאתי את הדף גמילה מהנקה והרגשת האם. ציטוט משם לטובת כולן:

אני מולי (05.03.2005 22:03):
ביתי (29 חודשים) הפסיקה לינוק לפני כ - 12 יום
לפני כן היא ינקה רק פעם אחת ביום במשך כחודש
משלשןם אני מרגישה שהשד קצת קשה ולא נעים
מה ניתן לעשות?
האם כרוב יועיל? מתי ההרגשה תעלם?

בשמת א (06.03.2005 11:18):
אופס! לא חביב.
טוב שאת פונה עכשיו (ומזל טוב על ההנקה הממושכת, כל הכבוד).
כרוב יועיל. תחליפי כל חצי שעה שעה, לפי איך שאת מרגישה, להיזהר שלא יהיה על הפטמה, רק על השד.
לסחוט קצת חלב, למשל להתכופף באמבטיה ולהתיז מים חמים ולעסות את השד לכיוון הפטמות עד שמשתחררים כל הגושים , כי הם סתימות בצינוריות וממש לא כדאי שהם יישארו. אפשר בהתחלה לעתים קרובות, וכשאין יותר גושים - לשים לב אם הם רק מתחילים ישר להוציא שוב.
לשתות חליטה מרוכזת של נענע או מרווה או שניהם ביחד. צמחים אלה מייבשים את החלב. תשתי רק את זה כרגע, עד שתיעלם כל מלאות.
כדאי לנוח בימים אלה, כי עייפות עלולה לגרום לגודש להפוך לדלקת.
כמה זמן? כמה ימים, תלוי בגוף שלך. תרגום: אי אפשר לדעת מראש, אז כשאין יותר שום סימנים (אין גושים, השד רך ומרגיש לא מלא) אפשר להפסיק עם הכרוב והעיסוי ולהמשיך עוד כמה ימים עם חליטות לייבוש, רק בשביל להיות בטוחים שזה לא ירים ראש שוב.
יש גם דפים נוספים בנושא, חפשי ב מדור הנקה גודש, גמילה ועוד.
בהצלחה!_

החלב לא נשאר בפנים ולא מצהיב
זה לא לגמרי מדויק. בד"כ הוא לא נשאר, אבל...
לאמא שלי מצאו בממוגרפיה גוש קטן בשד, בדיקה גילתה שמדובר בחלב שנשאר בשד (יותר מ-20 שנה אחרי).

לאמא שלי מצאו בממוגרפיה גוש קטן בשד, בדיקה גילתה שמדובר בחלב שנשאר בשד (יותר מ-20 שנה אחרי).
רגע, והוא גרם לה צרות כלשהן?

לאמא שלי מצאו בממוגרפיה גוש קטן בשד, בדיקה גילתה שמדובר בחלב שנשאר בשד (יותר מ-20 שנה אחרי).
מה??? ומה קרה עם זה?

איך מונעים היווצרות גושים עקב הפסקת הנקה לא מספיק הדרגתית? אני כבר לא מיניקה כ-3 שבועות ולסחוט כבר בלתי אפשרי. יש מה לעשות? אולי לשאוב עם משאבה חזקה? חימום ועיסוי? משהו?

מצאו. בדקו. אמרו ששפיר. ושאין מה לעשות. ושגם לא צריך לעשות דבר.

מצד שני, אחרי איזה חצי שנה, היא מצאה בעצמה גוש בשד. סרטן השד. בשלב מוקדם מאוד (למרות שעד הניתוח כבר התחילו גרורות). היא כרגע אחרי כימותרפיה וכמעט מסיימת הקרנות.
טפו טפו טפו. מקווים לטוב. בריאות שלמה.

איכשהו נראה לי שמדובר היה בצדדים שונים.
אני יכולה לשאול.
אבל לא שמעתי שהיא קישרה את זה, וגם לא שהרופאים שלה קישרו את זה, ואני מניחה שהם קיבלו ובחנו את הממוגרפיה הקודמת.

למיטב זכרוני הסטטיסטיקות מעידות על מתאם שלילי (שזה בעצם חיובי מבחינתנו) בין הנקה לסרטן השד. הנקה וארוכה > סיכוי נמוך יותר לסרטן.
לאמא שלי עם חמישה ילדים שהונקו (כולל תאומות, לפני 30 שנה!) זה לא עבד. מצד שני נראה לי שבשאר הסטטיסטיקות היא בצד החיובי של המתאם (פעילות גופנית, עודף משקל..).

אפרת, זה מעניין מאוד.
לגבי היתרונות הבריאותיים של ההנקה - יש לזכור (והרבה מאוד טועים בזה) שההשוואה הנכונה היא לא בין מצבה הבריאותי של אשה שהיניקה למצבה הבריאותי של אשה שלא היניקה, אלא בין מצבה הבריאותי של אשה שהיניקה למצבה הבריאותי של אותה אשה אלמלא היניקה. ואת זה כמובן שאי אפשר לבדוק ביחס לאשה ספציפית, אלא רק להקיש מתוך השוואה סטטיסטית בין מדגם של נשים שהיניקו למדגם של נשים שלא היניקו.
תשאלי את אמא שלך אם היה איזשהו קשר בין גוש החלב לבין הגוש השני?
וכל הכבוד לה על כל ההנקות שהיו ועל הגילוי המוקדם, ועוד בעצמה! הלוואי שהחלימה לתמיד.

כתבתי מתאם - כי ברור שמדובר במחקרים מתאמיים, שמשווים קבוצות שונות

כן יש מתאם
מצד שני יש גם את השכנה שלא הניקה פעם אחת והילד שלה לא היה חולה אף פעם אבל גיסתה כל היום הניקה "כמו פרה " והילד שלה חולה כל הזמן
והתשובה לה וגם לאמא שלך שתיהיה בריאה
שמחקר לא עושים על אדם אחד וגם לא על בן דודו
אכן מעניין אן מצאו קשר בין בגושים תוכלי לענות על זה בבקשה

ההפחתה בסיכון לסרטן השד בעקבות הנקה ממושכת היא לסרטן של טרום גיל הבלות. כלומר, כזה שיש אליו נטיה גנטית והיסטוריה משפחתית. לא לסרטן של הגיל המאוחר יותר. אני מניחה שלא זה המצב אצל אמך.
הירידה באחוזים היא משמעותית ומוכחת, לא זוכרת מספרים אבל אם חשוב למישהי, אוכל לחפש.
רפואה שלמה ומהירה לאמא שלך! כיף לשמוע על נשים שהניקו בשנות השבעים, כאשר היתה כזו תנועת נגד לכך בארץ!

לא זכרתי לשאול. התקשרתי עכשיו.
צדקתי, זה לא היה באותו הצד (האמת? זו האינטואיציה שלי צדקה, לא היה לי את המידע הזה).
והם אמרו בכל מקרה שזה לא קשור (גם אם היה באותו הצד כנראה, לתפיסתם זה לא קשור).

אצל אמא שלי לא מדבר בזן הגנטי. למרות שהבנתי שסרטן השד יכול לנבוע גם מסרטן הכבד, ושאת הבדיקה הזו לא ביצעו עדיין (ולא בטוח שאפשר יהיה), אם מדובר בזן גנטי או לא.
אמא סיימה גם את הקרנות (כוויה דרגה 3 ), במזל סרטן, והבדיקות מראות שהיא נקייה מסרטן

חדשות טובות

אפרת מ, הרגעת אותי.
בריאות לאמא שלך

שלום,
יש לנו תנוקת בת שנה, אוכלת מוצקים והנקה במהלך היום. לפני 4 לילות התחלנו גמילה מהנקת לילה. היא יונקת לפני השינה, נרדמת ואז, בעלי פשוט ניגש אליה כשהיא מתעוררת והיא מקבלת אותו באהבה, ללא בכי סוער או התנגדות מהלילה הראשון. העיניין הוא שהיום בבוקר הפצפונת קמה לא במיטבה - היא משלשלת, מצוננת וחום נמוך (37.5). במהלך היום כמעט ולא אכלה מוצקים, הנקה ללא הגבלה. השאלה היא האם להמשיך בגמילת הלילה שעובדת ממש טוב עד כה או כדאי לגשת ולהניק אותה בכל פעם או בחלק מהפעמים כשהיא מתעוררת? הרציונאל הוא שכך תשלים נוזלים שהיא מאבדת וגם ההנקה תסייע לה להרגיש טוב יותר פיזית ורגשית.. תודה!!

שלום בנות...
אנחנו בגמילה כבר שבוע, ביתי המדהימה עברה את זה ממש בטוב, מדי פעם עוד 'נכנסת לתנוחה' אך ממשיכה מהר הלאה.
אני לעומת זאת-----כבר שבוע שהחזה כואב לי, כבר לא קשה ונפוח כמו בהתחלה אבל הכל כואב לי! אין לי חום וחוץ מזה מרגישה בסדר- זה נורמלי יש עצות מה לעשות??
תודה...

שלום..
ביתי בת שנה וחודשיים ואני מתחילה לחשוב על להפסיק להניק.
כיום היא יונקת רק לפנות בוקר ובוקר כשמתעוררת, פעם אחת באמצע היום (לפעמים עוזר לה להרדם או כשמתעוררת משנת צהריים הפוכה) ובערב לפני השינה.
בא לי להפסיק מכמה סיבות : בזמן האחרון זה כבר לא מרגיש לי רגע של אינטימיות, כיף ופינוק.. קצת נמאס לי. יש לי הרגשה שהיא כבר לא ממש צריכה את זה, היא כמעט אף פעם לא באה ומבקשת, זו אני שמציעה לה, למשל בערב לפני השינה. תמיד כשאני מציעה היא שמחה ורוצה. אך הפעמים היחידות שמבקשת זה כשלמשל מתעוררת מהשינה וקשה לה להתאושש, או כשעצבנית. בנוסף אני חושבת להפסיק מכיוון שבשבועות האחרונים התחילה לתפוס את הפטמה עם השיניים, לא נותנת ביסים, אלא פשוט תופסת למשך כל ההנקה. לפעמים זה ממש חלש ואני לא מרגישה ולפעמים זה ממש כואב, ונמאס לי לנסות להסביר, זה לא הולך.
בקיצור כל הסיבות מבחינתי הן להפסיק. אבל!
היא שותה גם תחליפי חלב כשאני לא נמצאת, ממש מעט ורק אם צריכה קצת להרגע. בעיקרון היא אוכלת ממש טוב, אבל אני חוששת שאם אפסיק את ההנקה היא פשוט תבקש בקבוק עם תחליף חלב במקום. וזה כבר חבל לי. האם יש למישהי עצות איך להפסיק את ההנקה ולא לתת בקבוק במקום? היא כבר מספיק גדולה כדי להסתדר רק עם מוצקים וללא משקה חלב?
אשמח לשמוע עצות, דיעות וגם איך היה אצל אחרות אם עברו את זה
תודה

הי בנות!
אני זקוקה להכוונה עצות בבקשה!
הקטן שלי בן שנתיים וחדשיים יונק מתי שבא לו, עכשיו נכנסתי להריון וממש קשה לי הוא פשוט לא עוזב אותי הוא מבקש המון פעמים ביום לינוק וכמובן שגם בלילה,
אני מרגישה שדי אני רוצה להפסיק להניק אבל איך?? איך עושים את זה ??
בלילה כשאני מסרבת להניק אותו הוא פשוט צורח עד שאני נכנעת..
האמת שנפשית אני עדיין לא שלימה לגמרי עם ההחלטה להפסיק אבל מצד שני אני מרגישה שאני צריכה כל להריון וגם להכין את עצמי לקראת ההנקה של התינוק הלחש.. מה עושים איך מפסיקים או לא... להניק?

הנקת עד עכשיו, שנתיים וחודשיים. לדעתי ,עשית המון בשבילו.
את יכולה להפסיק את ההנקה בלב שלם.ההנקה צריכה להיות חויה טובה לאמא גם כן.
הוא אוכל מגון מזונות,שותה מספיק ?יש לו אפשרות לבוא להתרפק ולקבל חום ואהבה (יענו ,בלי שהציצי יהיה קשור לזה)?
לפחות בצורה שבה את מתארת את המצב שלכם.
ככל שההריון יתקדם ,את תזדקקי לאנרגיה שיש לך בגוף.כל הנקה זה כמות מכובדת מאוד של קלוריות.
מצד שני להתמודד עכשיו עם הרגשות שיעלו עם הגמילה -לא פשוט להתמודד עם זה.

הגמילה ,עדיף שתעשה בהדרגה , אבל באסרטיביות.
אי אפשר לגמול ילד כשאת עצמך לא ברור לך מה את רוצה.
העינין הוא להציב לעצמכם יעדים ברי השגה.
לצמצם את ההנקות ל4 פעמים ביום:הנקה בבוקר ,לפני מנוחת צהרים , אחרי מנוחת צהרים ואחת לפני השינה.
לטחון לו במוח שאלו שעות ההנקה וזהו.
רעב- קח פרי(לא משנה מה , את חייבת שיהיה לך מה להציע לו ),צמא- מים,בוכה -אני יכולה לחבק אותך.
סתם בא לאמא ומחפש את הציצי - בוא נשחק בחול, בוא נלטף את החתול(עבד עם הבת שלי מעולה בגיל הזה בדיוק),טיול בטיולון ,נדנדות,

יש לצין שיש ילדים שההדרגתיות משגעת אותם. הם לא מבינים את זה בכלל ואם הילד שלך הוא כזה מהר מאוד תביני שעדיף לחתוך את זה וזהו.להחליט על יום ועל זמן שבו תהיה ההנקה האחרונה - וזהו.

כמובן שיתכן שאת מתענינת בהנקת צמד-כלומר, להמשיך להניק את הבכור ואת אחיו במקביל-תקראי בדף הרלונטי.

את יכולה להפסיק את ההנקה בלב שלם
מידע בנושא די סוגר את האופציה של בלב שלם

לפני ההחלטה מאוד ממליצה לך לקרוא חומר על הנקת צמד. מנגנון מדהים שזכינו לו שתורם המון גם לקטן וגם לגדול מהאחים! למשל חלב ראשוני תורם המון לאיזון מערך הורמונלי של הגדול כשנולד הקטן וזה מדהים!

_הנקת עד עכשיו, שנתיים וחודשיים. לדעתי ,עשית המון בשבילו.
את יכולה להפסיק את ההנקה בלב שלם.ההנקה צריכה להיות חויה טובה לאמא גם כן_
צודקת אני גם חושבת כך,
ככל שההריון יתקדם ,את תזדקקי לאנרגיה שיש לך בגוף.כל הנקה זה כמות מכובדת מאוד של קלוריות.
אני ממש מרגישה את זה כבר עכשיו , חולשה וחוסר אנרגיה במשך כל היום וההנקה ממש סוחטת ממני את הכוחות שאין לי.
ולגבי להפחיט הנקות ניסיתי, לפעמים זה הולך ולפעמים לא
כמובן שיתכן שאת מתענינת בהנקת צמד-כלומר, להמשיך להניק את הבכור ואת אחיו במקביל-תקראי בדף הרלונטי.
זהו שלזה אני עדיין לא מרגישה שאני מסוגלת האמת שלא קראתי חומר בנושא וכרגע אני גם מעדיפה שלא לקרוא כי לי זה מרגיש מידיי כבד וקשה.

מצד שני להתמודד עכשיו עם הרגשות שיעלו עם הגמילה -לא פשוט להתמודד עם זה.
זהו שמזה אני חוששת פוחדת להתחרט אחרי שאפסיק, בגדול אני מרגישה שדי מימיתי וכבר קשה לי ואז באות ההנקות האלו שהם ממש תענוג וקשר שאין שווה לו..
בקיצור הדילמה היא קשה בינתיים אני ממשיכה להניק
הגוף אומר לי שדיי אין לי כח ואני צריכה כח ואנרגיה להריון הנוכחי ,והלב אומר אולי עוד קצת ואז השאלה עד מתי ?
אני לא רוצה להעמיס עליו הרבה רגשות להתמודד איתם כשאני ילד , הוא כרגע ישן איתנו וכאלד אצטרך להעביר אותו למיטה לידי אבל לא ממש איתי, בקיצור הכל פתאום עולה לי בראש בבלאגן
אני צריכה לחשוב על הכל מעכשיו?!

לפני ההחלטה מאוד ממליצה לך לקרוא חומר על הנקת צמד. מנגנון מדהים שזכינו לו שתורם המון גם לקטן וגם לגדול מהאחים! למשל חלב ראשוני תורם המון לאיזון מערך הורמונלי של הגדול כשנולד הקטן וזה מדהים!
מרינה תודה על ההצעה כרגע זה לא מרגיש לי נוח וטוב.

אולי כדאי לך להתיעץ עם יועצת הנקה היא תוכל לכוון אותך ולעזור לך

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולן,
בני בן שנה ושמונה חודשים, ושנינו מאד אוהבים לינוק / להניק. בגיל חצי שנה הוא עשה שביתת הנקה (יש לי המון חלב והזרם חנק אותו) ואחרי יממה בחדר חשוך ביחד ושינוי תנוחת הנקה, ההנקה התבססה היטב, והוא הפך לממש מכור. עד לפני כחודש הנקתי פשוט כל הזמן, למעט בלילות, מההנקות האלה גמלנו מזמן. הצלחתי להוריד את ההנקות לשלוש / ארבע חשובות - בוקר, מיד אחרי מנוחת צהרים (ואז שנינו מנמנמים) ולפני השינה. אני מאד מאד רוצה להיכנס להריון, אבל טרם חזר לי המחזור, ואני מניחה שההנקה המרובה (הנקה אצלו נמשכת מינימום 40 דקות של פינוק על) לא ממש תורמת. כל נסיון שלי להוריד את ההנקות האלה נתקל בהתנגדויות ובהתנהגות של "מכור", התפתלויות, צרחות והיסטריה כללית ואני לא מאמינה שזו הדרך לסיים את החוויה הטובה ביותר בחיי שנינו. בנוסף, יש לו זיכרון יוצא דופן, ואני חוששת שהוא לעולם לא יוותר על השד. האם למישהי יש עצות איך לעשות את תהליך הגמילה לא טראומתי עבורו? תודה רבה

יש דף כניסה להריון בזמן הנקה ,אני מציעה לך לקרוא שם.
אם רק לפני חודש עשית את השינוי בהנקות אז אולי הגוף צריך עוד טיפה זמן?
אם את לא מעוניינת להפסיק לגמרי להניק את יכולה לנסות למשך כמה ימים למשוך יותר שעות בין הנקות וזה יכול להחזיר לך את המחזור. למשל להקים משנ"צ בלי להניק, וממש למשוך אותו עם דברים נורא מעניינים בלי יניקה עד שהוא הולך לישון בלילה. אצלי אחרי חמישה ימים כאלה חזר המחזור.

שלום בנות,
בני בן שנה וחודשיים ואני נאלצת להפסיק הנקה עקב סיבה בריאותית. עדיין לא שלמה עם זה אבל אין לי ברירה. אשמח לקבל טיפים איך להפסיק. הוא יונק 2-4 בלילה ו2-3 פעמים ביום. איך מומלץ בהדרגה ומיד? תודה רבה

וגם פרט חשוב :אף פעם לא נתתי לו תחליפים וגם לא מעוניינת עכשיו

מה הבעיה הבריאותית?
את בטוחה שאין אפשרות אחרת?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

עדי אין אפשרות אני לא רוצה לפרט

ממה שאני יודעת, מומלץ להפחית בהדרגה על מנת שלא תפתחי גודש.
מורידים הנקה כן-הנקה לא (למשל: אם את מניקה ב 6 -8 - 10, אז קודם את של 8).

תודה רבה

בנות יקרות אכן הפסקתי להניק וזה הלך די קל . תוך יומיים יהונתן בן שנה ו3 חודשים כבר לא חיפש ציצי ומאז הוא אוכל המון. השאלה אם זה הגיוני הוא יכול לסיים ארוחה ותוך חצי שעה לאכול שוב. אוכל בכיסא אוכל ולא מסכים לרדת ממנו וארוחה לוקחת בין 45 דקות ל1.5 שעה. אני מבינה שהוא אמור לאכול יותר השאלה עד כמה יותר? האם התופעה מוכרת לכן. גם עושה יותר קקי והבטן שלו נראית ענקית.

שאלה נוספת - שבוע אחרי שהפסקתי להניק החזה שלי עדיין קשה כמו אבן, וקצת כואב, השלב הקשה כבר מאחורי. האם ניתן לעשות משהו כדי להוריד את הגודש או שהזמן יעשה את שלו?

כדי להקל על גודש את יכולה להניח עלי כרוב על החזה וכן להוציא ידנית או במשאבה כמויות קטנות של חלב (רק עד שתחושי הקלה, אבל לא יותר מזה, כדי שהגוף לא יפרש זאת כאיתות לייצר עוד חלב.)

הנחתי כרוב בימים הראשונים, עכשיו יש גודש כמעט בלי כאבים. האם להמשיך עם הכרוב או לתת לזה זמן?

מריה, לדעתי כדאי לשאוב את החלב עד שהשד רך. הכרוב לא תמיד משפיע על הגודש.

וואו! איזה דף א-ר-ו-ך!!!

מילד לילד אני מיניקה יותר.
הקטן בן שנתיים ושמונה חודשים, ואני מרגישה שהגיע הזמן לגמול אותו. ההנקה לא נעימה לי כל כך, כי הוא פיתח כבר מזמן איזו טכניקת יניקה שמערבת את השיניים, וכמה שאני מנסה להסביר לו לינוק אחרת - הוא מכאיב לי, וחוץ מזה, אני חושבת (מן הסתם מושפעת מהסביבה המיינסטרימית), שהוא כבר גדול דיו להיגמל.
אז מה בעצם אני שואלת...
קודם כל, כנראה שאני מעלה את הדברים על הכתב כדי להפוך אותם מוחשיים יותר וכך למצוא כוחות להתמודדות הזאת, שאולי תהיה לא פשוטה.
וחוץ מזה, אני תוהה איך לגמול:
כרגע הוא יונק בעצם לפני שנת הלילה (לפעמים נרדם עלי ולפעמים עובר למיטה ער), כשמתעורר בבוקר, ולפעמים לפני שנת הצהריים.
האם עדיף להתחיל בוויתור על הנקת הלילה או על הנקת הבוקר? נדמה לי שעדיף לוותר על הנקת טרום השינה, בייחוד משום שלא תמיד נרדם בה, ודווקא (לפנות) בוקר לפעמים עוד חוזר לנמנם ביניקה לצִדי.
אולי חשוב לציין גם שהשבוע עבר ל"מיטה של גדולים".

האם ניתן לעשות משהו כדי להוריד את הגודש
אצלך אני לא יודעת אם יתאים כי הגודש כבר שבוע.
אצלי- בעלי הקל לי על הגודש גם בתחילת ההנקות וגם בגמילה.הוא ינק ממני! איזו הקלה ועוד נהנה .
זה קטע מאד אינטימי ויפה בעיני ובנתיים טכניקה יחודית לנו אפילו באתר הזה...(:

שבת שלום, בני הקטן בן שנה וחודשיים, אוכל מוצקים מעולה וגם יונק מתי שמתחשק. השבוע התחלנו גמילה כי הלילות בלתי נסבלים - הוא פשוט מחובר לציצי כל הלילה....אני לא ישנה כבר חודשים ואני גמורה. אני מאוד אוהבת להניק אבל הגעתי לקצה שלי בלילות...
לפני ארבעה ימים התחלתי להוריד את ההנקות ה"קלות" במהלך היום-שהתבררו כלא ממש קלות אבל אנחנו מסתדרים-אני משנה נושא,מציעה משהו לאכול, מרדימה על הידיים או בעגלה ואיכשהוא הוא מקבל את העניין ואפילו אוכל עוד יותר טוב...
הבעיה היא שהגביר את ההנקות בלילה. אני לא יודעת מתי להתחיל את גמילת הלילה ואיך....(מיטה משפחתית ובעל שנעדר הרבה).
בימים האחרונים אני גם קצת עצובה, אני יודעת שזוהי פרידה ואני שלמה מאוד עם ההחלטה אבל קשה לי להעביר את הימים....
אשמח לרעיונות, תגובות , פתרונות...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בתי בת שנתיים. אני רוצה להתחיל גמילה מהנקה. מה כדאי לומר? איך להסביר לה את זה? למה זה קורה?
אשמח לטיפים.

אולי תתארי קצת את המצב כעת:כמה ומתי יונק,מה את מרגישה לגבי זה , מה את חושבת,מה באופן כללי קורה מבחינת הילד ,עיניני תזונה באופן כללי.

למה זה קורה?
את רוצה להסביר לעצמך למה זה קורה שאת רוצה לגמול או לילדה?

אוף. הסתבכתי עם הגמילה וצריכה עצה טובה.... הקטן , בן שנה ועשר ינק עד לפני כמה חודשים די חופשי, ואז גמלתי מלילה , גמילה שהלכה יחסית בקלות . אח"כ התחיל להפריע לי שהוא כל חמש דק במהלך היום רוצה ציצי והתחלתי לסדר ולהגביל עד שנותרנו עם הנקות בהרדמה והתעוררות. לפני שבועיים נסעתי לארבעה ימים לחו"ל והחלטתי שאם אחרי הנסיעה הוא לא יבקש ציצי - אז זה בסדר מבחינתי.
כמה ימים לפני הנסיעה הורדתי את הנקות ההתעוררות כך שנותרו רק שתי הנקות להרדמה.
חזרתי מהנסיעה והילדון שמח מאוד לראותי ולא ביקש ציצי. בערב ביקש שאני ארדים אותו ועדיין לא ביקש ציצי ואני , לא הייתי מסוגלת והצעתי. הוא כמובן לקח בשמחה . יום אחרי זה התחרטתי וזה היה בסדר. הוא נרדם עליי עם מוצץ ואז אחרי יומים שלושה הוא נפל וקיבל מכה מאוד חזקה וביקש מוצץ . הרגשתי מטופש לתת מוצץ כשיש לי ציצי והצעתי לו.
ואז החלטתי שאני חוזרת להניק בהרדמה בלבד. אתמול הוא לא הרגיש טוב וביקש ציצי בבוקר , נתתי לו כי זה היה אחרי שהוא הקיא והיה שפוך ומסכן כזה... ואז הוא כל היום רצה להיות על הציצי ולא שחרר. זה כאב והיה לא נעים. הוא גם צובט ומרביץ לי תוך כדי וזה הופך את כל ההנקה למאבק . בערב זה היה השיא הוא לא נרדם וינק וינק וינק ובסוף אחרי שעות במיטה הוא נרדם כשאני והאיש שוכבים לידו (בלי ציצי) . אני לא רוצה את מהומות הציצי האלו ומעדיפה כבר לגמול. אז היום בצהרים לא רציתי לתת לו והוא בכה אז נתתי.
עכשיו - אני יודעת שזיגזגתי פה המון. מצד אחד הייתי שמחה להמשיך להניק אבל בצורה שנעימה לי וזה כבר לא נעים לי. אז כנראה שעדיף כן להפסיק , השאלה היא איך לעשות את זה עכשיו ברכות אחרי שכבר הצלחתי לשגע אותו לגמרי??

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום ,
אני רואה שעל השאלה פה מעלי , לפני יותר משנה אף אחד לא ענה .... כותבת בכל זאת אולי למישהי כן יהיה מה לכתוב לי .
בתי בת שנתיים מאוד אוהבת לינוק , לא רק אוהבת אלא נרדמת כמעט רק בהנקה גם בשנת צהריים וגם בשנת לילה .
אחרי שנה ו-7 חודשים של לילות עם יניקה כמעט בלתי פוסקת הפסקתי להניק בלילה כי הרגשתי שהלילות הפכו עבורי קשים מנשוא .
חברות , מכרות וגם מקריאה כאן באתר לימדו אותי שזה ייקח כמה לילות במקרה הטוב וכמה שבועות במקרה הרע .
זו הייתה ועודנה הגמילה הארוכה ביותר ששמעתי עליה שכן אפילו עכשיו , אחרי 5 חודשים מאז הפסקתי הנקות לילה היא ממשיכה להתעורר בלילה (לפעמים פעם אחת ולפעמים יותר ) ולבקש בבכי וצרחות לינוק , כמעט חצי שנה אחרי שהפסקתי להניק בלילה . היא מתעוררת בכל יום בשעה 5 בערך כשעוד חושך מוחלט ומבקשת לינוק אני מחכה איתה לאור או שמבקשת מאבא שיוציא אותה לטיול עד שיהיה אור ואז אפשר לינוק.
אני מסבירה לה שכשיהיה אור בבוקר אז אפשר יהיה לינוק שוב (היא מבינה היטב את ההבדל בין יום ללילה אור וחושך ) אבל זה לא עוזר . היא ממשיכה לצרוח . זה עצוב לי מאוד .
עכשיו אני בתחילתו של הריון חדש והתחושה בפיטמה בזמן ההנקות בלתי נסבלת עבורי . אני יכולה להניק לזמן קצר ואז מופיעה תחושה בלתי נסבלת .
אני מסבירה לה שזה כואב אבל היא כמובן לא מסכימה להפסיק .
איך מפסיקים להניק במצב כזה ?
אפילו לגמול מהנקות לילה לא הצלחתי
מה אני לא עושה נכון ? אולי היא פשוט עקשנית בצורה יוצאת דופן ?
תודה

ממשיכה לעדכן ,אולי בכל זאת יש למישהי עצה....
בערב לפני השינה אני אומרת לה שאפשר לינוק רק קצת מכל צד ואז להפסיק ומנתקת אותה כשמופיעה תחושה בלתי נסבלת בפיטמה. השיטה של לספור עד עשר ולהפסיק שנואה עליה מאוד ואם אני מתחילה לספור היא מכסה את הפה שלי עם היד שלה
להפתעתי זה עובד אבל רק בהנקה של לפני השינה בלילה .
בהנקות של הבוקר ושל לפני ואחרי שנת הצהריים כלום לא עובד... צרחות עד לב השמים כשההנקה קצרה יותר ממה שהיא רוצה
אם למישהי יש רעיון או המלצה בבקשה !!!

אוי, נשמע קשה

מה אני לא עושה נכון ? אולי היא פשוט עקשנית בצורה יוצאת דופן ?
אני חושבת, שהגרלת תינוקת שגם זקוקה ליניקה מאוד מאוד, יותר מהממוצע, וגם לא מהססת להגיד לך את זה. לא עשית שום "טעות", את פשוט מנסה להתנהל עם מה שיש, ומה שיש תובע ממך הרבה @}

יכול להיות שמה שיתאים למצבך יהיה גמילת יום מוחלטת, ולהשאיר רק את הנקת לפני השינה, אם את אומרת שאת מסתדרת אתה. אולי יהיה לה יותר קל להפסיק לגמרי מאשר לקבל קצת ואז לוותר על עוד.

יש כל מיני דברים שעוזרים לפעוטות להסתגל לגמילה, למשל קופסת צעצועים ואטרקציות שאת נותנת לה כשאת רוצה לסיים הנקה או כשהיא מבקשת ואת אומרת "לא", להשתדל להיות יותר עסוקה ולצאת למקומות, ללבוש שמלה או בגד אחר שאי אפשר להפשיל ולהניק בו, אבל יכול להיות שהיא לא תיקח את זה בקלות, לפי מה שאת מספרת על גמילת הלילה.

במצב כזה, אני הייתי הולכת על סיפור. לחבר למענה סיפור גמילה, העלילה גמישה לפי מה שמתאים לך, אבל רק כדוגמה, שבו מסופר נניח על הציצי שלך, וכמה שהוא אהב לייצר חלב ולהניק אותה, אבל אז קרו כל מיני דברים והציצי התעייף והוא כבר לא יכול הניק כמו פעם, וכל פעם מאוד מאוד כואב לו.
תעשי את זה תיאטרלי, עם הרבה חזרות כדי להעביר את המסר (וכי זה מה שפעוטות אוהבים בסיפור), אולי עם כל מיני דברים שהציצי ניסה לעשות כדי שלא יכאב לו, כולל לשים פלסטר, משחה, נשיקה, פרח, אמבטיה, וכלום לא עזר. חייבים להפסיק.
ואז, כחלק מהסיפור, לספר לה על האלטרנטיבות שהיא יכולה למצוא כדי לשמוח במה שיש לה ולשכוח קצת מהציצי.
שיהיה סוף טוב.
אם את יכולה להקליד אותו בוורד, לשלב כמה תמונות מתאימות, שלכם או מהאינטרנט ולהדפיס לה אותו כספר, זה יכול להיות מאוד משמעותי בשבילה. לא חייב להיות ארוך - 2-4 עמודים עם מעט טקסט וכמה תמונות זה די והותר. סיפור כזה מאוד מסייע לפעוטות להסתגל לכל מצב חדש או מאתגר, ולאמץ התנהגות הולמת.

אם את פתוחה להנקת טנדם, את יכולה לסיים את הסיפור בנימה חיובית, שעוד המון המון זמן הציצי יחלים, ויוכל להניק שוב פעם.
(היא נשמעת כמו ילדה שמאוד תרצה לחזור להנקה כשהתינוק החדש יגיע. זה עשוי להרתיע אותך, בייחוד כרגע כשאת במצב מאוד עדין, אבל: א. אז היא כבר תהיה גדולה יותר וזה עשוי להיות יותר קל, למשל להבהיר לה שהיא תציכה לתת עדיפות לתינוק/ת, ו- ב' משיחה עם אמהות שהניקו טנדם, הן אומרות שזה מאוד הקל על הגדולים את ההסתגלות לתינוק החדש, והקל עליהן כאמהות)

מצטרפת לכל מה שכתבה תמרוש רוש, ורוצה להוסיף משהו:

יש לא מעט תינוקות שפשוט זקוקים לא רק להנקה אלא פשוט רעבים בלילה עד גיל שנתיים לפחות. אלה מתעוררים גם אם הם לא ינקו מעולם.
האם אפשר להכין כוס משקה מזין לשעה שהיא מתעוררת?
להגיד לה שלינוק אי אפשר אבל לשתות אפשר? (בכוס או בכוס פטנט, כמובן. רק מזכירה שאין שום צורך בבקבוק)

חברה אחת שלי היתה מכינה בננה לשעה הזאת, חברה אחרת חלב שקדים (לוקחים טחינת שקדים של אחת החברות ומערבבים עם מים... לא מומלץ חלב שקדים קנוי כי כולם עם טונות של סוכר )-: ), ההורים שלי היו נותנים דייסת סולת...

עוד מרכיב סודי שאולי כדאי לגלות לך: חשוב מאוד מה שאת מרגישה בפנים. בתוכך. אם את מלאה רגשי אשמה בנושא, ומאמינה בכל לבבך שהיית אמורה להיענות לה ושהצרכים שלה חשובים ובכל זאת אומרת לא, היא קולטת את הרגשות שלך הרבה יותר חזק מאשר את המעשים והמלים. כדאי שתחזקי את ההתאמה בין כל החלקים שלך, שכולם יסכימו על הפסקת רוב ההנקות וקיצור נמרץ של אלה שיישארו...

תמרוש ובשמת, הפוסטים של ליאת הם מלפני חצי שנה.. יש לקוות שהפעוטה כבר נגמלה..

אוף! לא שמתי לב.
מוזר, אז למה זה עלה ב מה חדש?

לתמרוש רוש ובשמת היקרות !
אמנם עברה חצי שנה אבל בכל זאת אני שמחה שעניתן לי . כמו שאני נעזרת בהמון מקרים מהעבר יוכלו אמהות נוספות להעזר בשאלה שלי ובתשובות שלכן , לא משנה כמה זמן עבר .
הצהוב אומר : " כשהטיפה מגיעה אל הים , איננה אובדת שם " . בול .
מעדכנת : הפעוטה , כיום בת שנתיים וחצי , אכן ניגמלה בסופו של דבר ....
בזמנו כששאלתי את השאלה ולא הייתה תשובה כאן פניתי למתנדבת בקו החם של ליגת לה לצ'ה שמאוד עזרה לי וזו אופציה טובה בכל שאלה על הנקה .
אז באמת הצעתי לה בננה או פרוסת לחם אם היתה מתעוררת ומבקשת לינוק בלילה כדי " לכסות " את האפשרות שהיא רעבה, למרות שהיתה אז כבר בת שנתיים .
גם חלב שקדים ניסיתי אז בכוס פטנט והיא לא אהבה .
המתנדבת גם יעצה לי להחליט מראש איזה הנקות להשאיר ואיזה להוריד ולא כל פעם משהו אחר, ולעשות את זה בהדרגה כדי להמנע מגודש פתאומי .
בסופו של דבר כשהבנתי באמת מבפנים שניגמרה ההנקה (זה היה סוג של אבל בשבילי , פרדה, סוף תקופה קסומה ....) היא באמת ניגמרה והעניין באמת היה מלווה ברגשות אשמה שהיא עוד זקוקה לזה ואיך אני גוזלת את זה ממנה לפני שהיא מוכנה , אבל התחושה בשד בתחילת ההריון היתה שלא יכולתי לסבול שום סוג של מגע באזור ופשוט לא השאירה שום מקום להתלבטות .
אני עכשיו בשבוע 39 , אמורה ללדת אוטוטו וזה נראה לי כל כך מזמן .
בתי בינתיים שכחה איך יונקים , כשאני נותנת לה לנסות מידי פעם (התחושה הבלתי נסבלת בשד השתפרה מאוד בסוף ההריון ) היא יונקת " לא נכון " ועושה בכאילו אבל עדיין קשורה מאוד לציצי ואוהבת לדבר אליו , לחבק וללטף אותו וכד' כשהיא מבקשת לעשות את זה בציבור אני מסבירה לה שאני מתביישת ושרק בבית כששתינו לבד
אני מקווה שזה לא יהיה רקע לחיכוכים כשיגיע התינוק החדש לו כמובן יהיה מותר לינוק בכל זמן ומקום .....אבל זו כבר שאלה לדף אחר
תודה .

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני רוצה לגמול
הילדה שלי בת שנתיים וחצי. והאמת שכבר חצי שנה אני בתהליך של הפחתה מאוד איטי . כל פעם הורדתי הנקה. הנקות יום הורדתי ראשונות כי הן היו הקלות ביותר. הנקות לילה הורדתי לאט לאט, בהתחלה הפסקתי את הנקת הבוקר כי פשוט היה אפשר כבר לקום ולהתחיל את היום בלי שזה יורגש יותר מדי. אחר כך הורדתי הנקה אחת בלילה (היו בערך שתיים) ואמרתי שיונקים בלילה רק פעם אחת. קצת התעצבנה, אפילו מעט בכתה וקיבלה את זה תוך יומיים,שלושה. מדי פעם חזרה והתעקשה שהיא רוצה, אבל לא יותר מדי (חיבקתי אותה ובסוף היא ויתרה וחזרה לישון), ובגדול היינו תקופה ארוכה על הנקה אחת בלילה.
ממש לאחרונה גמלתי בלילה לחלוטין. אמרתי לה שבלילה ישנים ואמא רוצה לישון. אבל הרשיתי לה לבקש בבוקר כשיש אור. (האמת שזה כמעט לא קרה. כי כשהגיע בוקר פשוט קמנו ולרוב היא לא ביקשה, כי בעצם כבר היתה רגילה שבבוקר היא לא יונקת)
אז בעצם נשארנו עם הנקה אחת בלבד, הנקה של הערב. בהנקה הזאת לרוב היא נרדמת. ואם היא לא נרדמת היא לא מקבלת עוד הנקה יותר מאוחר כשכן נרדמת. יש רק אחת.
כך שטכנית היא יכולה להרדם גם רק עם חיבוק בלי הנקה.
בגלל שרציתי להרגיל אותה שתצליח להרדם בלי הנקה, אז היו פעמים שלקחתי (או אבא לקח) אותה לטיול בעגלה והיא נרדמה כך. ואם היינו בנסיעה באוטו היא נרדמה כך. (החיסרון זה שאם היא מתעוררת בלילה היא יכולה לומר:אבל לא קיבלתי חלבי)
אז עשיתי המון המון עבודת הכנה. ועכשו אני בישורת הסיום וכל כך קשה לי לסיים אותה. זה הסוף, המקום שאין לדחות את ההנקה לזמן אחר, זה סוף וזהו. סופי ומוחלט ואין לי מה לומר לה:אחר כך. ודבר נוסף זה שזה זמן מאוד קשה-כי זה לילה וזה הרדמות ואלו שעות קשות ואני לא יכולה להסב את תשומת לבה למשהו אחר ולהסיח את דעתה כדי להקל עליה.

פרטים נוספים: היא מוצצת מוצץ (מאוד עוזר לה בהרגעה ובשינה, ועזר גם במיני-גמילות הקודמות)
היא ישנה איתי לרוב במיטה שלי. למרות שיש לה מיטה משלה בחדר עם האחים שלה,ולפעמים היא ישנה שם חלק מהלילה.
היא מאוד אוהבת לינוק,ומתרגשת כשמגיע זמן ההנקה: חלבי חלבי חלבי. ויש לה יחס מיוחד לחזה שלי (יכולה ללטף אותו פתאום בחיבה)

עזרה ועיצות יתקבלו בשמחה. איך לעשות לנו טוב ונכון. ואיך להשאיר את ההנקה כזכרון נעים שהסתיים לשתינו.

(בהתחלה חשבתי לוותר על הנקת הערב ולהשאיר הנקה בבוקר, כך שישאר מוצא כלשהו. ואז בשלב יותר מאוחר לוותר על הנקת הבוקר יהיה הרבה יותר קל כי פשוט קמים. אבל בעצם אין כרגע הנקה כזאת כמעט,אז למה ליצור הנקה חדשה שכבר איננה כדי לגמול מהנקת הערב? אולי זה סתם מריחה טיפשית של אמא שקשה לה לגמול גם כשהיא מחליטה שכבר כן)

עוד דבר-בשנה הבאה היא תתחיל מסגרת חדשה בספטמבר, שתהיה שם עד הצהרים (גם השנה היתה במסגרת חלקית כלשהי אבל מסגרת מאוד קטנה) אם אני גומלת אותה חשוב לי שזה יהיה מספיק רחוק מההתחלה ההיא בספטמבר, שהגמילה תהיה מספיק מבוססת ולא יהיה שינוי אחרי שינוי צפוף. לכן חשוב לי שזה יהיה עכשו.

כל כך קשה לי לסיים אותה. זה הסוף, המקום שאין לדחות את ההנקה לזמן אחר, זה סוף וזהו. סופי ומוחלט ואין לי מה לומר לה:אחר כך. ודבר נוסף זה שזה זמן מאוד קשה-כי זה לילה וזה הרדמות ואלו שעות קשות ואני לא יכולה להסב את תשומת לבה למשהו אחר ולהסיח את דעתה כדי להקל עליה.
אני חושבת שתגלי שזה יותר קל ממה שאת חושבת
תספרי לה סיפור על איך נראה הערב ותהליך ההליכה לישון בלי ההנקה, ואיך שהיא תנסה ככה ואז ככה ותגלה איך היא אוהבת להירדם, וכשהיא תכיר את הסיפור, תגידי לה: הלילה זה הלילה.
ואם זה מה שאת רוצה, ואם את בטוחה שזה מה שאת רוצה, אז ככה זה יהיה, ובאמת יהיו כמה ערבים קצת קשים, והיא אולי תתעצבן ותבכה כמו שהיה בגמילה מהנקות הלילה, ואז תוך יומיים-שלושה-ארבעה היא תתרגל. תתרגל לא לינוק ותתרגל להירדם בדרך אחרת.

האקסיומה שאני מכירה בגמילה היא: כשהאמא בטוחה בעצמה 100%, והפעוט פחות-או-יותר מוכן, זה הולך. נשמע שהבת שלך מוכנה לשלב הבא ומסוגלת לעבור אותו. אבל אם את לא בטוחה שזה מה שאת רוצה, אני לא בטוחה שזה יילך

אז אולי פה המקום לאוורר את הרגשות שלך בעניין. מה הבעד, מה הנגד, מה הרצון ומה הצער או הפחד או ההיסוס.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה תמרוש רוש
האמת שנראה לי שטוב שכתבתי כאן. זה הבהיר לי כמה דברים.
הבהיר לי שיש סיכוי שהיא באמת מוכנה לשלב הזה כיום. כי הגענו לכאן מאוד בהדרגה, ואולי אני צריכה לסמוך עליה קצת ולגונן פחות.
יש עוד איזה אישיו קטן אצלי לגבי הבריאות של ההנקה,שאני אומרת לעצמי שזה עדיין טוב לה ובריא אז איך אני לוקחת לה את זה. ומה אעשה כשתהיה חולה. ויש פה טיפה אשמה וטיפה חשש ממחלות עתידיות. אבל אני כן רוצה כבר לסיים את זה מבחינת הרצון שלי, אני חושבת שאני עצמי כן מוכנה לפרידה הזו (למרות שמאוד מאוד אהבתי להניק,אבל די לי). והאמת היא שהיא ילדה די בריאה ודי חזקה ומפותחת יפה, והיא גם לא חולה יותר מדי, וגם כשהיא חולה זה די קליל (טפו טפו), אז אין לי יותר מדי מה לחשוש שאני לוקחת לה משהו שהיא מאוד מאוד זקוקה לו.
יש כאן כנראה גם זכרון של הבן היותר גדול שלי שגמלתי אותו מוקדם יותר בגיל שנה ורבע. והיום הייתי עושה אחרת, כי הוא כן היה קטן וחלש וקצת חולני. פשוט לא הבנתי אז את המשמעות והערך של ההנקה, וחשבתי שזה מונע ממנו לאכול. לא ידעתי אז שהנקה זה הרבה שומן וערכים תזונתיים. בדיעבד הייתי מניקה אותו הרבה יותר פעמים ביום, למשל.
ואני כן חושבת שהיא מסוגלת להרדם בחיבוק (מחובקות במיטה שלי), כי זה כבר קורה מדי פעם. אם ינקה מוקדם יותר, אם התעוררה בלילה. והיא נרדמת סביר אם היא עייפה, לרוב בלי יותר מדי מחאות.
גם יש לי איזו תקווה שאולי אולי אם היא תתרגל להרדם בלי הנקה, אז אולי אולי תהיה מסוגלת להרדם גם עם אבא (או להסכים שיגש אליה בלילה). לא סומכת על זה, כי מניסיון עם הגדולים שלי,כשרוצים רק את אמא, אז רוצים רק את אמא ולא משנה אם יש או אין חלב. אבל אולי.. גם הם הסתגלו לזה חלקית שיש גם אבא שותף פה.

מפחדת מהלילות. כי עדיין היא תמיד מתעוררת בלילה, פעם או פעמיים. לרוב היא שותה מים מבקבוק ספורט שמונח ליד המיטה שלי (זה התחיל כשגמלתי בלילה), וזקוקה לי לידה ולמגע שלי כדי להרדם שוב. (אם היא במיטה שלי ואני כבר במיטה אז זה בסדר,אבל אם לא,אז זה מחייב אותי שוב לשכב לידה,ולפעמים זה לוקח זמן, וזה קשה לי).
כשאני כותבת את זה אני מבינה שבעצם ההתעוררות הזו ממילא לא כל כך קשורה להנקה,אז הפסקת ההנקה לא אמורה לשנות כל כך כך או כך. וגם שהיא כבר כן קצת התרגלה שבלילה חוזרים לישון בלי לינוק,אז אולי זה יהיה קל יותר. ובערב היא עייפה אז יש סיכוי שתרדם עם החיבוק. ושהלילות קשים לי בין כה וכה (יש פעמים שהיא מתעוררת לגמרי וממש קמה. אבל אני מבינה שכרגע זה לא קשור להנקה. רק חוששת שהיא עצמה תעשה את הקשר ופתאום תבקש שם לינוק כי לא קיבלה בערב)

ויש שם גם עוד שאלה קטנה שלי על עצמי ועל הסיבה שבגלל אני רוצה לגמול.
האם הסיבה הזו קשורה בדרך כלשהי לסביבה שלי. בסביבה שלי אני די חריגה. האמהות הכי מניקות למרחקים גם הן גמלו בגיל שנתיים. והרוב מסיימות בגיל שנה בממוצע. ודי מוזר לכולם שאני עדיין מניקה, ולא כל כך נוח לי,לכן אני בכלל לא מספרת את זה לרוב. ומכיוון שההנקות שלה ממילא היו רק בלילה,לרוב גם לא היה צורך להסביר כלום, אלא אם הילדה בעצמה מזכירה את זה בשיחה (זה מאוד מעסיק אותה. במיוחד כשהיא רואה תינוקות אחרים יונקים). אבל כולם בסביבתי יודעים, כי הם פשוט יודעים שמעולם לא הפסקתי. גם בעלי לא מתלהב מההנקה הזו כי בעיניו היא כבר גדולה. ומדי פעם שואל מתי לדעתי אפסיק. (אבל הוא גם שואל מתי לדעתי היא כבר לא תישן איתנו במיטה,ולזה אני עונה שככה נוח לי יותר לישון)
אז יש שם איזו שאלה בפנים על עצמי שלא נוח לי איתה.
אבל כשאני חושבת על זה,לא בטוחה שכרגע זה משנה. כי לא משנה מה הסיבה,כרגע אני לא רוצה להניק יותר. זה מה שאני מרגישה.
ויש גם החשש הזה, מה יקרה אם אתחרט. זהו,כבר לא נראה לי שתהיה דרך חזרה. מה יקרה אם אעבור תהליך (אני עכשו באמצע כל מיני תהליכים אצל מטפלת והרבה דברים עוברים עליי, בהקשר שלי כאמא וכאישה ושל העצמאות המחשבתית שלי בכלל בעולם ובחברה, ולהיות גאה ברצונות ובדעות שלי וללכת איתם), מה יקרה אם בהמשך התהליך הזה אצטער שגמלתי אותה. אצטער שלא הייתי מספיק אני עצמי. שאולי 'אני עצמי' זה להניק עד גיל מאוחר ומשהו אחר סגר את זה.

אני חושבת שבכל הגידול של הילדה הזו עולים לי כל מיני דברים שהיו אצל הילדים הקודמים ואני מחברת הכל יחד ובעצם שמה על גבה לתקן לי כל מיני דברים שקלקלתי קודם. מדי פעם אני שמה לב לזה. אולי גם פה יש משהו מזה.
אני צריכה לנסות להסתכל רק עליה. על מי שהיא ומה שהיא צריכה ומה שהיא מסוגלת. ועליי בהקשר שלה בלבד בלי כל המשא שיש לי מהגדולים שלי. זה לא קל.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני גם תוהה האם אני אמורה לעשות פה איזה משהו טקסי שיסמל שזה הסוף ויובן?
משהו כמו טקס התבגרות בקטן כזה. כי היא בעצם צומחת פתאום.
מה שאני מתכוונת להגיד לה, שהיא כבר גדולה ולכן מפסיקים את ההנקה.
אולי אני צריכה רעיונות מה להגיד לה בסיטואציה הזו?

לא משנה מה הסיבה,כרגע אני לא רוצה להניק יותר. זה מה שאני מרגישה.
אז זהו היא מוכנה, ואת מוכנה.
הייתן יכולות להמשיך עוד. אבל את לא באמת רוצה, והיא הראתה שהיא מסוגלת להפחית הנקות עם תקופת הסתגלות קצרה יחסית.

מה יקרה אם בהמשך התהליך הזה אצטער שגמלתי אותה. אצטער שלא הייתי מספיק אני עצמי. שאולי 'אני עצמי' זה להניק עד גיל מאוחר ומשהו אחר סגר את זה.
כולנו עושים דברים שמצטערים עליהם אחר כך. אני עד היום מצטערת ששלחתי את הגדול לגן בגיל שנה. אבל אני חיה עם זה, כי אני יודעת שבסיטואציה ההיא זה מה שהייתי מסוגלת לעשות. אני חיה עם מה שהייתי אז, על כל המגבלות, ולא רק עם מה שהייתי יכולה להיות אילו רק היתה לי יותר תמיכה או תבונה או ידע או אפשרות או....



אני גם תוהה האם אני אמורה לעשות פה איזה משהו טקסי שיסמל שזה הסוף ויובן?
לא נראה לי קריטי.
גיל שנתיים, שפה פשוטה וישירה.
אני הייתי אומרת שהיא כבר יכולה בלי, והציצי עייף משנתיים של הנקה ולא יכול / רוצה יותר להניק.
יש אמהות שעושות מסיבת סיום להנקה, עם איזו מתנה או משהו מיוחד. אפשר, נחמד, אבל לא הכרחי

תמרושרוש
תודה
התחלתי כבר להגיד לה באופן כללי שעוד מעט נסיים עם ההנקה כי היא כבר גדולה. (להגיד לה שהיא יכולה בלי? זה כאילו אני קובעת לה משהו. לא מצליחה להסביר)
אז אנחנו בהכנה כללית שאני צריכה לדייק
אצטרך לקבוע יום מדוייק שבו תהיה ההנקה האחרונה (אויש,כיווץ בלב כשאני כותבת)

פנינית כמובן

לא נראה לי שנעשה מסיבת סיום. איכשהו לא נראה לי שהמסיבה תשנה משהו בקושי שלה, וסתם מוזר לי
חושבת על זה עדיין

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום אהובות שלי! מזמן לא התראינו!
בן שנתיים וחצי עוד מעט, ונמצאת בהליכי גרושין כבר חצי שנה כמעט.
היונק הגדול שלי עקשן מאוד ודורש את שלו! את הגדולה גמלתי בקלות רבה כשהיתה בת שנה ושמונה, טעם הבן זה כל כך קשה ! אם אני מנסה למנוע ממנו ציצי מתחיל בכי ולתת לי מכות.... יש לציין שיש לו גם קושי בוויסות תחושתי שבא ליידי ביטוי במגעים מסויימים כמו חול , דברים לחים, דביקים וכו'. ומעברים מאוד קשים לו.
איך גומלים? כיום יונק פעם אחרי במעון ועוד 0עם לפני השינה, וגם מעיר אותי הלילה להנקה.....

תשמעי,
בן שנתיים וחצי זה ילד שאפשר לדבר אתו (ברמה פשוטה) ולתכנן אתו את השינוי הזה.
אין טעם "למנוע ממנו ציצי" על בסיס של מעכשיו-לעכשיו.
בייחוד אם את יודעת שקשה לו עם מעברים.
אז אם את רוצה לגמול והוא לא רוצה, תעשי תאריך יעד לגמילה, תגידי לו שזה הולך לקרות, תכיני אותו לזה, אם דרך סיפור גמילה עליו [את מספרת לו איך הוא נגמל ואיך הוא התרגל להיות בלי ציצי, בזמן עבר] או משחק גמילה עם בובות / דובים), עם מסיבת גמילה אם נראה לך שזהיעשה לו טוב ויקל עליו את השינוי, ואז תיישמי את זה.

א ב ל,
משהו בלבי מתחמץ למחשבה על זה.
כי יש פה ילד עם קושי בוויסות ומעברים, שכנראה נעזר בציצי למעברים משמעותיים במשך היום (מהמעון לבית, מערות לשינה) וכדי לסייע בוויסות העצמי שלו.
ויש פה ילד לאמא שננמצאת בהליך גירושין, ואני לא יודעת איך זה הולך אצלכם, אבל בדרך כלל זו תקופה של שינוי רציני וקשה לכולם, ועליו זה מהווה עוד שכבת התמודדות.
אז ממש לא בא לי לעודד אותך לגמול אותו :-\
כי כמו שאני רואה את זה, יש פה צורך אמיתי, וההנקה היא מאוד פונקציונלית.

מה שכן, אם יש הנקה מסוימת שמאוד מציקה לך ומעיקה עלייך, נניח הנקת אמצע הלילה, אני הייתי גומלת אותו ממנה באופן ספציפי, ומשאירה את האחרות.

תמרוש, תודה רבה על התגובה המןשקעת!!!
כן, כמו שצדקת , מפריע לי מאוווווווד היקיצות האלה באמצע הלילה להנקות..... מתיש מאוד, במיוחד שבראש שלי בגיל שנתיים וחצי אמור לישון לילה שלם!!! עכשיו זה החמיר כי הוא נגמל מטיטולים ומסרב לעשות פיפי בטיטול או בסיר לילה, לכן מעיר אותי 0עמיים שלוש לשירותים....
וגם... קשה לי המחשבה שבלילות שהילד עם אבא שלו הוא מחפש ציצי ולא מוצא ונמצא בחוסר אונים. חשבתי שאם לא יהיה לו ציצי בכלל אז יהיה לו יותר קל להתמודד עם הלילות בלעדי....

עכשיו זה החמיר כי הוא נגמל מטיטולים ומסרב לעשות פיפי בטיטול או בסיר לילה, לכן מעיר אותי 0עמיים שלוש לשירותים....
זה באמת לא קל.
אבל איזה יופי שהוא נגמל מחיתולים!
עכשיו, גמילה מהנקות לילה יעזרו לו להיות יבש ולהתעורר פחות


קשה לי המחשבה שבלילות שהילד עם אבא שלו הוא מחפש ציצי ולא מוצא ונמצא בחוסר אונים. חשבתי שאם לא יהיה לו ציצי בכלל אז יהיה לו יותר קל להתמודד עם הלילות בלעדי....
לא עומד במבחן המציאות
הילד הזה כבר חקר את האנטומיה של אבא שלו לפני ולפנים, כמו שילדים עושים, והוא יודע טוב מאוד מה יש שם ומה אין שם.
הרבה ילדים שיונקים אצל אמא נרדמים (ונרגעים) אצל אבא בצורות אחרות. בייחוד כשאמא לא שם. לא הייתי לוקחת את זה כסיבה רצינית לגמילה.

אז אני הייתי מתמקדת על גמילה מיניקות-התעוררות באמצע הלילה ולפנות בוקר, ומשאירה את זאת שלפני השינה. ומוודאת שהוא יעשה פיפי ממש לפני שהוא נכנס למיטה.

או, אם הוא לא ממש נרדם בהנקה, אז לינוק, לעשות פיפי אחרון-אחרון, ואז לחזור למיטה ולהירדם. זה עשוי לעבוד, ועשוי שלא... אבל שווה לנסות.

תודה לך!
זה באמת החשש העיקרי, שילד יהיה קשה אצל אבא בלי ציצי.......
מקווה שלא ירגיש אומלל כך...

אצלנו הרדמה על ידי אבא עזרה לילדים להגמל מהנקה לפני שינה ומהנקות לילה (לא כולן בו״ז). במיוחד עם האמצעית שלי. הילדים הרגישו אהובים ומטופלים על ידיו, ולא היה שם ריח מפתה של חלב אם.

לא נראה לי שיש לי ריח מפתה של חלב אם.... אני מרגישה לאחרונה שהוא יונק על יבש ועוד מתעקש על כך......
יש חלב בציצי אחרי שנתיים וחצי?

יש משהו
כעיקרון, החלב מיוצר כל עוד הוא יונק.

אבל כן, יש תהליכי התייבשות אצל נשים מסוימות, במצבים מסוימים.
כשהפעוט שלי היה בן שלוש, התחילו להיות לי בעיות מוזרות, כאבים מעצבנים בפטמה וכלמיני. בסוף גמלתי אותו בגיל שלוש וחצי. אחר כך, בדיעבד של שנה-שנתיים, מדריכת הנקה אחת אמרה לי שכנראה החלב שלי התחיל להתייבש.
אז עדיין היה חלב, עד הרגע האחרון (וקצת מעבר) אבל לא המון. בטח לא מספיק בשביל הסטנדרטים של האדון הנכבד מה שככל הנראה גרם לו לטכניקת יניקה שגרמה לי כאבים. אולי גם זה שהוא טחן אותי עם חוסר שינה לא במיוחד עזר להמשך ייצור החלב.
אבל יש נשים שימשיכו להניק חמש שנים ויותר, וההימשכות או ההפחתה בייצור החלב שלהן יתאימו בדיוק לצרכי הפעוט.