באופן טבעי

היי שוב... יש לנו בן !!!! אומנם הייתי בטוחה שזו בת, וגם בעלי, אבל זה בן. כ"כ התרגשתי מהבדיקה וחששתי, אבל אנחנו אחרי זה, והבובי השתולל בבטן חבל על הזמן. שתהיה לכולן שבת שלום ונשיקות, המאושרת...
נ.ב.
אין לי כ"כ מה לעשות עם בן, אשמח לקבל רעיונות...

סליחה... התכוונתי שכ"כ בניתי על בת, אז אני פשוט קצת מבולבלת... זה לא שאין לי מה לעשות עם בן. בטח שיש לי - אני אוהב אותו כמו אמא פולניה..

וואו, חדשה....איזה כייף לך שאת אחרי הסקירה!! אשמח לשמוע חוויות ורשמים.... ובן זה נשמע כייפי ביותר, בלי כל הבלגנים שיש לבנות...
אני ביום ראשון בשקיפות עורפית ואז כבר אקבע סקירה אצל אותו רופא..
שמחה בשבילך (-:

חיפושיתוש, לא מצאתי ב"רחם של קרלוס" אפשרות לשלוח מייל, רק "שאלות ותשובות" "על עצמי" וכאלה....
האירי את עיני...

חדשה בעסק - אני לא יודעת בדיוק. אני יודעת שגיסתי נסעה גם בחודש שביעי לחו"ל, אבל היא היתה צריכה להביא אישורים מרופא וכו' (בעצם גם אני), ואני לא יודעת אם ביטחו אותה. אני יודעת על מישהי שטסה עוד מעט בשבוע 26, אבל אין לי תשובה ממשית. מצטערת. את יכולה להתקשר למוקד של קופ"ח שדרכם עושים את הביטוח, ואולי שם יודעים. בחברת הנסיעות לא אמרו לי כלום, כך ששכחתי להתעניין.
בעניין הסקירה, שיהיה במזל!
אני זוכרת שאצלי זה היה הפוך. רציתי בת, בשקיפות אמרו בן, ואמרתי מה אני אעשה עם בן, ואז בסקירה אמרו בת. אז נכון לעכשיו, יש לי בת, ומבחינתי שיישאר כך.
אני זוכרת שאחרי השקיפות הייתי צריכה לעבור מין תהליך כזה של השלמה. ידעתי שאוהב את הילד ברגע שייוולד, בלי קשר למין, אבל חשבתי שבנות אני מכירה, יודעת איך הן חושבות וכו'.
אני יכולה להגיד לך איזה דברים אמרתי לעצמי כדי לשמוח בבן - קודם כל, בנים אוהבים הכי את אמא. כמו שחברה אמרה לי פעם, ללדת בן זה ללדת מאהב קטן (כמובן במובן החיובי והתמים). ויש כל מיני סוגי בנים, חלקם רגישים ובעלי מודעות וכו'. חשבתי על כל הבנים המקסימים שאני מכירה, על חברות שילדו ושדווקא הבנים שלהן יותר מיוחדים מהבנות.
וחוץ מזה, את כבר אמא שלו, והוא בטח הכי אוהב אותך בעולם.

היי בנות יקרות
היינו וראינו!
אמצע שבוע תשיעי, והיה גם היה דופק!
היצור הקטן שכב בתנוחה מצחיקה וראו רק שלוש גפיים (שתי ידיים ואחת רגל), לכן, עד שיוכח אחרת הוא נקרא "תלת גפה"...
כמובן שבעלי מעדיף לחשוב שמדובר בשתי רגליים ואחד שטורנגול..
רציתי להתייעץ:
ממש לא מתאים לי לעשות שקיפות עורפית.
קופת חולים לא מממנת כלום, הבדיקה עולה 650 שח' ובסוף מקבלים מספר סטטיסטי.
מחכים עוד קצת וכבר מגיעים לסקירת מערכות מוקדמת, ואז כבר הכל יותר וודאי, לא?
מה אתן אומרות?
אני מתלבטת

_חיפושיתוש, לא מצאתי ב"רחם של קרלוס" אפשרות לשלוח מייל, רק "שאלות ותשובות" "על עצמי" וכאלה....
האירי את עיני..._
הלו @} אז ככה תכנסי לדרכים להגיע אלי- ומשם יש כתוכת אימייל - תלחצי עליה ומשם אני בטוחה שתסדרי
זה כ"כ כייף להיות בהריון, שחבל על הזמן !
איזה כיף לך שכך את מרגישה , אני לא אהבתי "להיות הרה יותר מידי, אני פשוט מאושרת שזה עומד להגמר- ואם כבר אז לעידודי- מחיקה של 50% של צוואר הרחם והוא רך והראש בספינה -1 .... באגן כמובן- אז אלו הממצאים מהיום בבוקר - אני פשוט מאושרת !

היי אמהות לעתיד יקרות... הודילי - אכן נשמע יותר קל בנות כי הן חושבות בדיוק כמוני, אבל כמובן שאני מאושרת עד עמקי נשמתי, פשוט נפרדת מכל הצבעים הוורודים...
בלה ופינוקיו - אף אחד לא יכול ממש לייעץ לך מה לעשות, כי זו החלטה רק שלך. לכל בדיקה יש משמעות מבחינה רפואית, וכל אחת נותנת לך ממצאים חשובים. מכיון שעשיתי סקירת מערכות אני יודעת שבודקים גם את השקיפות העורפית ולכן את לא מוכרחה לעשות את הבדיקה. מצד שני, לכל שבוע יש את הבדיקה שלו והסיכונים שלו... אולי עדיף כן לעשות מאשר לחכות... לא יודעת. באמת קשה לי לתת לך תשובה. אני רק מחפשת סיבות לאולטרא סאונד כדי לראות את בובי, אז גם לסקירה קבעתי תור ללא התלבטות... חוצמזה, אני פחדנית, ואני חושבת אפילו על מי שפיר (ועדיין לא קיבלתי תשובה של חלבון עוברי). שתינו יודעות שכל הבדיקות הן סטטיסטיות ורק מי שפיר היא בדיקה ודאית... ולכן אף אחד, חוץ ממה שיש לך בלב, לא יכול להחליט... בהצלחה רבה, חדשה...

הי, מזל טוב על כל החידושים של כולן,!
בלה ופינוקיו , אני גם לא עשיתי שקיפות מאותן הסיבות, ובעיקר חבל היה לי על עוד הקרנה של הקטנצ'יק אבל פחדתי שיהיה לי נורא קשה לחכות עם הדאגות עד לסקירת מערכות, אבל הנה זה כבר בעוד שבוע! ולא היה קשה לחכות..
נראה לי שהכי עוזר לחשוב על האופציות, ואז לתאר לעצמך באיזה מצב את הכי פחות מתוחה ומרגישה יותר בנוח, ולהחליט לפי זה. רק כדי לשים את חשיבות הבדיקות בפרופורציה, לפני כמה שנים לא הייתה בכלל שקיפות עורפית... ובארה"ב בכלל לא עושים את זה עד עכשיו, ורק בארץ המוטרפת שלנו מתייחסים ל 100 בדיקות בהריון כאל נורמה והכרח. P-:
בכל אופן , גם ככה נורא ענין הבדיקות מלחיץ, אם עושים ואם לא עושים... אז רק שתרגישי נוח עם מה שאת מחליטה כי זה מה שהכי חשוב! מקווה שבכלל עזרתי, אפילו לי זה כבר נשמע מבלבל D-:

היי לכולן.
בלה ופינוקיו - למיטב ידיעתי, שקיפות אי-אפשר לעשות מעבר לשבוע 13, כי אז הנוזל בעורף נעלם ואין לפי מה לבצע את הבדיקה. ההחלטה אם לעשות את הבדיקה או לא אכן תלויה בך. לי למשל היה ברור שאעשה. יש גם בדיקת דם שמתלווה לשקיפות, ואפילו אותה רציתי לעשות. אבל מכיוון שתוצאת השקיפות היתה טובה, הרופאה שביצעה את הבדיקה אמרה לי שאין צורך בבדיקת הדם. ותדעי לך, שבמבט לאחור, הצטערתי שלא עשיתי גם את בדיקת הדם. זה מעלה את רמת הדיוק.
גם הרופא אמר לי שחבל שלא עשיתי. זה הפריע לי במיוחד כשחיכיתי לתוצאות של החלבון העוברי, שב"ה היו טובות. אז אמרתי לעצמי שאם הייתי עושה את כל הבדיקות, היו לי יותר פרמטרים שיעזרו לי להחליט אם לבצע בדיקת מי שפיר או לא.
אבל זה רק אני - וכמו חדשה בעסק, גם לי יש נטייה לדאגות. כל בדיקה, כמובן בתנאי שהיא טובה, מפחיתה עוד דאגות. אפילו שבעלי טוען שברגע שדאגה אחת מתפוגגת, אני מוצאת לי מיד תחליף.

היי בלה והודילי... אני חייבת תיקון קטין לגבי השקיפות העורפית - בסקירת המערכות שעשיתי (בשבוע 15 + 3 ימים), הרופא בדק שוב את השקיפות העורפית כי היא עדיין קיימת (והיא לא השתנתה מאז שבוע 12 שעשיתי את השקיפות העורפית). מסכימה לגמרי עם הודילי שכל בדיקה טובה מפחיתה דאגות, אבל אין ספק שההריון מלווה בהרבה חששות ופחדים, ועם כל האופטימיות שלי ובכלל, זוהי תקופה קסומה אך גם לא קלה... אני באמת מאמינה שהתשובה נמצאית אצל כל אחת ואחת מאיתנו כאמהות לעתיד. בסופו של דבר, זה הילד שלנו ורק אנחנו נחליט מה טוב בשבילו ובשביל אמא שלו...
זהו.... סתם משתפת אתכן שבעלי קיבל הצעת עבודה בחו"ל (לוס אנג'לס) ואנחנו עוברים לשם בעוד חודשיים, כלומר אני אלד בחו"ל... איזה לחץ!!! בכל אופן, זו גם אחת הסיבות שהחלטתי כן לעשות את מי השפיר. אשמח מאוד לשמוע אם למישהי מכן ובכלל יש מישהו מומלץ.
המון תודה ויום טוב, החדשה

אני בהריון ראשון,
האם מותר להוריד שערות ברגליים באפיליטור?

קודם כל, תודה לכולכן שהתייחסתן לנושא השקיפות עורפית.
שאלה לי:
החלטנו לא לעשות שקיפות עורפית, אבל כן לבצע סקירת מערכות מוקדמת.
יש למישהי המלצה חמה על רופא מצוין וגם סימפטי באיזור המרכז?
האמת, בשביל מומחה טוב גם ניסע רחוק, אז המלצות בכלל יתקבלו ממש בברכה...

היי בלה, אני עשיתי את הסקירה אצל ד"ר בלהסן, ונראה לי שהוא בסדר. שמעתי על מומחים כמו פרופ' מייזנר ושות', אבל אני עשיתי אצל בלהסן, והוא היה 10. מדוייק, התעכב כמה שהיה צריך ולא ויתר אם לא ראה משהו (בהתחלה הבדיקה הייתה ואגינלית, אח"כ בטנית, ובסוף שוב ואגינלית כי הוא רצה להיות בטוח במיליון % שהוא מכסה הכל). הוא יושב ברח' ברנר 21, ת"א, מס' הטלפון: 03-5645971. בהצלחה... ודרך אגב, בסקירה הוא גם יבדוק לך את השקיפות העורפית אם את עושה את זה עד שבוע 15 + 3 ימים (כך גם אני עשיתי והוא בדק לי את השקיפות בנוסף למערכות).

הי בלה..
אני עשיתי שקיפות עורפית אצל פרופ' הרמן בראשל"צ וקבעתי אצלו גם את הסקירה המוקדמת, גם שמעתי עליו המלצות מחברה וגם בפורום הריון ולידה בתפוז. הוא מאוד מקצועי ועדין, אך ענייני. לא מספר בדיחות ולא עושה את הבדיקה שעות, אלא בודק מה שצריך.אם את רוצה טלפון תכתבי לי.
גם על ד"ר בלהסן שמעתי טובות, ויש עוד מומלצים רבים..

אוקיי. קבענו אצל רופאה שהכלות במשפחה המליצו עליה בחום...
יש לי שאלת הדיוט:
האם את התשובות לבדיקה מקבלים מיד עם תום הבדיקה, או שצריך להמתין עוד זמן?
במידה וצריך להמתין, כמה זמן???
רק בריאות, זה מה שיש לי לאמר................................

בלה, את התוצאה של השקיפות מקבלים במקום, ואם תעשי בדיקה דם במקביל (וזה רצוי כי זה מגדיל את אמינות הבדיקה), אז תוצאות משוקללות תקבלי בדואר תוך שבועיים, אני חושבת.
מישהי שמעה על פרופ' מייזנר לביצוע דיקור מי שפיר...? חשוב לי לדעת אם כן. תודה, ליאת

אופס, לא הסברתי טוב. אנחנו לא עושים שקיפות עורפית, אלא סקירת מערכות מוקדמת בלבד.
לכן,
השאלה שלי אודות התשובות, היא בנוגע לבדיקת הסקירה. (מתי מקבלים תשובות)...

בלה, גם בסקירת מערכות הכל נאמר במקום, את פשוט רואה את העובר ומודדים אותו, בודקים את הלב, המוח, הכליות, שלפוחית השתן, המין ועוד.... את הולכת לראות אותו כמו שמעולם לא חשבת שתראי... איזה כייף...
בהצלחה...

אוי אוי. הבחילות האלו פשוט לא עושות סימן האטה.
נראה לי שהן ימשיכו לשכון בצוותא עם כל ההריון. אסון, היום אפילו הקאתי את התפוח לכל עבר (ואין חובבת תפוחים גדולה ממני)..
לגבי העצירות באמת שעדיין לא יצא לי להרחיב, אזי הנה, זה המקום:
ע-צ-י-ר-ו-ת
כמישהי שהייתה מאד גאה בעבר בתזונתה הבריאה ובמטבוליזם משובח, הכל נגוז...
ביקורי בשירותים הם לרוב לשם ניקיון האסלה לקראת בואם של אורחים, ותו לא.
יש עצה ומוצא?

ע-צ-י-ר-ו-ת
נסי פסיליום.... את שותה מספיק מים??
נסי תפוח ירוק (תמחקי אם אפילו לקרוא גורם לבחילה..)
אצידופולוס.. של סולגר או פרוביוטיק של אלטמן זה מה שאני לקחתי בהתחלה וזה עזר לי
גם פעילות גופנית מתונה הליכה אפילו איטית שחייה..

מקווה שיסתדר לך- אגב את לוקחת ברזל? אולי הוא בכלל גורם לך לעינין העוצר הזה- ואם כן אז תחליפי...יש המון סוגים גם לי זה עשה בעיות עד שעליתי על אחד ממש מצויין וסידר אותי.

חיפושית יקירתי, אני מזכירה לך להרים אלי טלפון אם את הולכת ללדת. בשלוש לפנות בוקר אני יכולה לנסוע - יש בייביסיטר... מה שאי אפשר להגיד על סתם אמצע היום...
חברתנו המשותפת לא תוכל לרוץ אלייך - לא לעניין לגרור את הפספוס למרחקים בגיל כזה.
אני כבר מדמיינת את עצמי עושה משלוחי בישולים כל יומיים לכיוון אחר (-:

בלה ופינוקיו - לעצירות, מאד מאד עוזר לשתות מיץ של שזיפים מיובשים. אפשר לקנות את זה מוכן (וטבעי), נראה לי שבכל סופר (בקבוק-צנצנת עם פתח גדול ותווית סגולה), ואפשר גם להשרות לבד שזיפים מיובשים ללילה ולשתות אח"כ את המים.
בהצלחה...

גם אני פה!
שבוע חמישי.
כל מה ש חדשה בעיניין כתבה בהודעה הראשונה שלה בפתח הדף נכון גם לגבי.
עייפות ענקית, חום נמוך רוב הזמן, בחילות (חלשות- לא מקיאה) וכאבי ראש (בעיקר בערב, כשהחום עולה).
מה שאני רוצה לדעת זה
א. האם העיפות והחום ימשכו באותה עצמה עד סוף השליש הראשון? כי אני על סף חוסר תפקוד טוטאלי (מתנשפת כמו מטורפת וחוטפת בחילה אחרי שאני מטפסת לקומה שנייה), ו
ב. האם יש אפשרות לקבל חופשת מחלה בתשלום למשך התקופה הזאת? אני שכירה והעבודה שלי בחלקה פיזית וכוללת נסיעות ארוכות. במצבי הנוכחי אני חוששת שלא אעמוד בזה אם העייפות לא תשתפר ממש בימים הקרובים...
כולן אומרות שהשליש הראשון קשה, אבל אני מרגישה שאני לא מסוגלת לתפקד בכלל. זה לא שאני מתפקדת כרגיל וקשה לי- אני רוב הזמן במצב מאוזן, אין לי כוח לעשות כלום, כל מאמץ פיזי הכי קטן מפיל אותי ואני חייבת לישון איזה 12 שעות ביום. מה יהיה?

למצטרפת... הממממ
זה לא נשמע כיף בכלל ונראה לי שאם יש לך אפשרות לבקש קצת חופש מהמעבידים שלך אז לכי על זה... אפילו יום מנוחה במיטה יכול לעשות פלאים אם זה מה שהגוף שלך דורש כרגע. ההרגשה משתפרת מאוד מאוד, כמו בנאדם חדש אצל רוב הנשים בסוף הטרימסטר הראשון. אני ממש הרגשתי יותר טוב ועכשיו זה עסקים כרגיל כמעט! (אבל היום הקאתי פעמיים, פעם שזיף ופעם אפרסק, ואני בשבוע 15:-S. ובא לי לזחול למיטה ולא לצאת) אבל באמת שזה משתפר עם הזמן....יש יותר כוח, פחות הרגשה של מסכנות כללית, ופשוט מרגישים יותר טוב. זה מושפע גם ממצב נפשי, מתח וכו'. יהיה בסדר אל תדאגי. תקחי לך יום חופש לפחות להתאוששות, ואם את יכולה יותר אז למה לא. זה זמני.

היי בנות, ובשעה טובה למצטרפת לחגיגה, שיהיה לך קל ובכייף... ירוקה צודקת ותחושת העייפות האכזרית נעלמת מתישהו, אבל אני חושבת שהריון זו פשוט תקופה עייפה. נקודה. הגוף כנראה באמת עובד מאוד קשה, ואנחנו לא מסוגלות להבחין בזה או להבין את זה, אבל העייפות מלווה לכל אורך הדרך (בעיקר בשליש הראשון...).
אני חווה תופעה חדשה - צרבת... מה זה? אני בשוק ! אתמול בלילה התעוררתי לפיפי, וכשחזרתי למיטה הייתה לי צרבת אמיתית שחזרה לי הבוקר בעבודה... חשבתי שצרבות זה לקצת יותר מאוחר (אני בשבוע 17), אז הופתעתי, אבל כנראה שכל תופעה נוחתת על כל בחורה בצורה אחרת... מישהי יודעת אם מותר לקחת טאמ'ס נגד צרבת...? (רק לא חלב ומלפפון ירוק, אני מתה מזה...).
יום כתום, והמשך קל לכולנו...

תודה על התגובות.
בשלושת הימים האחרונים לא עשיתי כלום חוץ מלנוח והיום באמת יש שיפור קל, ואני מצליחה לעבוד. אממה, היום אני עובדת בבית על המחשב, אבל בדרך כלל אני אמורה לעבוד גם בשטח, ואני לא רואה איך זה קורה... לא כשאני חייבת לשכב כל כמה שעות ולנוח איזה שעה... אני אצטרך למצוא איזו פשרה- אולי לעבור לעבוד רק בבית לאיזו תקופה. הבעיה היא שאצטרך לספר בעבודה, ואני ממש לא רוצה לספר בשלב כל כך מוקדם.
בינתים ספרתי למעט מאד אנשים- משפחה קרובה בלבד וחברה אחת טובה, גם היא בהריון. שאר החברים לא יודעים. אני מתלבטת אם לספר לשאר החברות הקרובות שלי. מצד אחד יש לי חשק לשמור את הסוד הכיפי הזה לעצמי לזמן מה, מצד שני אני שואלת את עצמי אם ההסתרה, גם מהחברים וגם בעבודה, לא גוזלת ממני יותר מדי אנרגיה, ואם לא עדיף פשוט לספר, מוקדם ככל שיהיה.
האם כשספרתן לאנשים סביבכן זה הוריד את המתח סביב ההריון?

לגבי חום בהריון.
כתבו פה שחום נמוך הוא סימן להריון.
עכשיו מדדתי 37.7. חוץ מהעייפות שתארתי אין לי סימפטומים של שפעת או משהו כזה. הרגשתי שיש לי חום (ולכן מדדתי) אבל חשבתי שהרבה פחות).
זה עדיין נחשב חום תקין בהריון, או שאולי כדאי לבדוק אם העייפות הגדולה היא לא תוצאה של איזה וירוס?
ומה כדאי לעשות בנוגע לחום? להזיע או לעשות מקלחת קרירה?

מצטרפת גם . אני בשבוע 9 (מחר מתחילים עשירי) ואני כל כך מאושרת. כיף לעקוב דרך האתר אחרי ההריונות שלכן.

עד כה גם הרגשתי בסדר גמור מלבד קצת עייפות ובחילות קלות, והלכתי בדיוק לפי מה שהגוף אמר לי - נמנעתי מכל מה שהרגיש לי לא נכון או מתיש, הלכתי לישון באמצע היום בלי חשבון (בהריון הבא זה כבר יהיה קשה...) .בסוף השבוע חרגתי קצת מההקשבה הזו ולא פרשתי לחרופ מייד כשהרגשתי צורך, ומייד באה תגובה:
היינו אצל חמי וחמותי עם חברים, וב 12 בצהריים למול עיניהם של כחמישה אנשים שהיו בחדר נרדמתי כמו בול עץ.ישנתי אחר כך 8 שעות !!!טוב, זה רק אומר לי שצריך עוד קצת לחדד את ההקשבה לבטן ושהגזמתי קצת בעיסוקי הסופ"ש...
במסגרת העבודה שלי אני מסתובבת הרבה בערי גוש דן, זה מעייף אבל היתרון הגדול הוא שאם אני עייפה אני פשוט מחפשת מקום הולם ונרדמת שם. אז אם אתן רואות מישהי נוחרת בגן ציבורי זו בטח אני:-D

ודבר אחרון : רציתי להמליץ פה על ספר משעשע שקניתי לאחותי ועכשו נדד חזרה אלי, "מדריך הבנות להריון ולידה או כל מה שהרופא שלך לא יספר לך" של ויקי יוביין.הוא נכתב ע"י גברת יוביין וחברותיה כעצות מחברה טובה אחת לאחרת, והעיקר בו שהוא פשוט הפיל אותי מצחוק, בתיאורים של טירופי ההריון של כל אחת מהן, למשל . ואם יש משהו שחסר בכ-ל ספרי ההריון שקראתי עד כה, זה קצת הומור בריא.

מצטרפת- ראשית תרגישי טוב! החום הזה נשמע לי משהו שעדיף לשאול לגביו את הרופא לא? ואולי פשוט יותר לקחת כמה ימי מחלה ולישון ולהזיע את זה .
לגבי ההסתרה, אצלנו זה היה בדיוק כך- הגילוי הוריד את המתח. פתאום אפשר לדון בזה בכיף . פתאום לא צריך להתאמץ להסתיר אלא להפך- כולם מנסים להקל עלי ומעודדים את בעלי . הוא מאד רצה להסתיר ואני רציתי לספר. גם כי לא ראיתי סיבה להסתיר מהקרובים לי וגם בגלל שזה גרם לי לשקר וגזל ממני המון אנרגיות. ובסוף האנרגיות זה מה שדחף אותחי לשכנע אותו ולספר.

דוגמא: ארוחת ערב בבית חמיי. מנסים כרגיל להציע לי מכל טוב השולחן ואני רק רוצה להקיא ולישון אך מנסה לאכול ולהיות אנרגטית ולא סמרטוט רצפה, ומרוב מאמץ חוזרת הביתה גמורה. עכשו ההסתרה נגמרה - יודעים ההורים, האחים, חברים קרובים וסבתי, וגם הבוס וכמה חברות מהעבודה .בעבודה זה נחשף לא ממש מרצוני, אבל זה היה לברכה.

עבורי כל אדם שסיפרתי לו היה , מלבד השמחה הגדולה, גם ברכה של תמיכה ועזרה והבנה, שרק כשקיבלתי אותן הבנתי כמה הייתי זקוקה להן. מה גם שהאירוע המתואר למעלה הבהיר לי שגם אם הייתי רוצה להסתיר, לא הייתי מצליחה- כי איך אפשר להסביר מצב כזה שאת נרדמת תוך כדי שיחה ואי אפשר להעיר אותך? אולי ע"י רשת סבוכה של שקרים. זה לא בשבילי- ובמילא במצבי המוח לא ממש עובד ולא הייתי זוכרת את השקרים שלי...

שלום לכולכן, ובהצלחה רבה לחדשות המצטרפות,
שיתוף, שממש מעצבן אותי- צירים מיום שישי בלילה.. וגורנישט! (בחישוב מהיר היום יום שלישי כבר כבר כימעט 4 ימים..)
כלומר אין התקדמות לשום מקום חוץ מזה שזה כואב לפעמים מאוד..
ממתינה .. איך הרופא אמר או שיהפכו סדירים וללידה או שיפסיקו אז בינתיים זה לא הולך לשום מקום מאז יום ראשון בבוקר שהוא אמר לי את זה ואין ממש לידה שנראית באופק. לא הופכים להיות סדידים ומועילים לשום דבר. (והאמת שדי נימאס מזה..)
וההמתנה היא הקשה אולי היום , אולי עוד כמה שעות,אולי הלילה ושוב כמה בבוקר כאילו כלום.

חיפושית יקרה - אני ממש מתרגשת בשבילך ומקווה שהלידה קרבה ובאה... שיהיה לך בהצלחה רבה. אני מחכה בכיליון להרגיש את תנועות העובר (רק שבוע 17) והן ממאנות לבוא... האמת היא שאני מרגישה בימים האחרונים לחץ בתחתית הבטן (שללתי דלקת), ואני תמהה אם זו ההתחלה של התחושות...
יום כתום עם המון הפתעות לכולנו...

חיפושית היקרה חזקי ואמצי... שיהיה בהצלחה מכל הלב וכל הרחם!
היינו עכשיו בסקירת מערכות, ויש לנו בת!! ראינו לה את העיינים והידיים והלסת, והאצבעות בכף הרגל (שללנו פלטפוס...) פשוט מדהים. הייתי בטוחה שזה בן כמובן, אבל אני לא מאוכזבת בכלל, בנות זה כל כך כיף, רק קצת מופתעת...(הודילי, אם את קוראת את בטח צוחקת לך) אוי, איזה כיף שהכל בסדר. שוכנעתי פעם נוספת שבשבילי כל בדיקה היא לחץ מיותר. הייתי כלכ ך שלווה ורגועה עד שלושה ימים לפני הסקירה, פתאום חזרו לי ההקאות והבחילות והעיפות. בשבוע 16! הקאות!
ברגע שיש תור לבדיקה זה כבר עושה לי לא טוב. כשזה רק אנחנו ותחושות הבטן שלנו העולם יפה ושליו. אז אולי לא נעשה יותר בדיקות... מצד שני אם לא היינו בודקים היינו ממשיכים לדבר עם הבן שדמיינו לנו. עכשיו אני יכולה לחייך לי למראה כל שמלה קטנטנה ברחוב...
ד"א ראו מצוין את השקיפות העורפית, ואני בסוף שבוע 16... כך שלא הייתה סיבה לעשות בדיקה נפרדת, אבל המיכשור שלו היה אולי יותר מתוחכם מברוב המרפאות, כי הוא לא הפסיק להלל אותו:-).

מזל טוב לירוקה... גם אני כמוך לפני בדיקה, אבל לא מקיאה אלא בוכה... חבל על הזמן, מה זה בוכה.... אחרי שסיימנו את הסקירה בכיתי מהתרגשות, ולפני הסקירה בכיתי מהפחד שמשהו קרה או נעלם או משהו כזה... בקיצור - אין כמו בנות.... אני עדיין לא מעכלת ב- 100% שיש לנו בן. מה עושים עם בן...?! אין שמלות לבנים, אין וורוד לבנים... רק כחול !!! נו שויין, עד שהוא יוולד אני כבר בטח אמות עליו ואחכה לו בכיליון... (האמת שכבר עכשיו אני מתה עליו ומדברת עם הבן שלי כל הזמן...). חיפושית - תעדכני מה קורה איתך, מחזיקים לך אצבעות !!

ירוק ה ו חדשה בעסק
מזל טוב לכן על הבדיקות שעברו בשלום. וכמו שנאמר: קולולולוללולולולוולוו..........
כל כך מקנאה בכן, שהבדיקה המאיימת הזו כבר מאחוריכן.
אנחנו מחר מתחילים שבוע 11...
יש עוד 4 שבועות עד סקירת המערכות המוקדמת, ואם זה היה תלוי בי, היינו עושים אותה מחר. אני חייבת לראות במו עיניי שיש ליצורצ'יק 4 גפיים!
דרך אגב, מישהי שאלה אותי אם אני חודש חמישי! ואני בכלל רק אמצע שלישי!!
כיוון שכבר פרסתי כאן את קשיי המטבוליזם שהופיעו מאז ההריון,
לא יעזור לקטר בשנית. לפעמים הבעל ואנוכי מדמיינים שהקטן שט לו בים של חרא...
לא שזיפים, לא סובין, לא כלום. נאדא. גורנישט.
אני במצב שיש כניסה למזון, אין יציאה. גוועלט

אוי... ניסית משהו פיזי , כמו תרגילי יוגה למינהם, או פאולה, או הליכה נמרצת (נמרצת של הריון בכ"ז...) לקראת הערב? מאז שאני בעיניני יוגה וששיפרתי הרגלי תזונה, עברתי מעבר חד ממצב דומה לשלך, ל3- פעמים ביום וזה בסדר, הגיוני ונחמד. ומאז ההריון באמת ירדתי לפעם פעמיים ביום וזה עוד משונה לי (ברוב חוצפתי), אז אני מתארת לעצמי שלך בכלל לא נעים! עוד רעיונות שעולים לי - לא לאכול בכלל קמח לבן, לעבור לאכול אוכל מלא והרבה פירות וירקות.
לא לקחת תוסף מזון של ברזל...
ללכת לטיפול אצל מישהו שמוסמך לטפל בהריונית ברפואה סינית/דיקור/שיאצו?
לעשות לעצמך מסג' בכל הגוף עם שמן שקדים ולבנדר (סתם דוגמא לצירוף שמנים שמותר בהריון ומרגיע, כי חילוף חומרים מושפע גם מאוד ממתח . והמסג' גם מעודד זרימת דם תקינה, ובכלל כיף. שיהיה בהצלחה בכל אופן, תרגישי טוב.

לא לקחת תוסף מזון של ברזל...
עלול להיות מסוכן בהמשך, אם חסר ברזל. חבל להגיע למצב של דימום מסכן חיים בלידה אם אפשר למנוע את זה. וגם חבל להיות חלושה מכדי לטפל בתינוק לאחר הלידה (כן, אני יודעת שהתינוק בשלב הזה נשמע כמו קונספט מופשט לגמרי).
ממליצה על פלורויטל -- תוסף תזונה טבעי המכיל ברזל וויטמיני B שונים, מיץ פירות בטעם של מסמרים (יש כאלה שזה טעים להן. לי לא) -- ולא עושה שום תופעות לוואי, עיכוליות או אחרות. ויעיל מאד. יש בו פחות ברזל מבתכשירים הקונבנציונליים, אבל מה שיש כנראה נספג היטב. שישה שבועות מהלידה הייתי עם רמת ברזל בגבול העליון של הנורמה.
אולי לא קריטי לקחת בשבוע 11, אלא אם יש לך חוסר ברזל עוד מלפני ההריון, אבל סביב שבוע 20 זה עשוי להיות חיוני.
מה שכן, יכול להיות שכדאי לבדוק רמת ברזל לפני שנוטלים תוסף, כי גם עודף ברזל זה לא טוב.

מזל טוב לכל מי שעברה בדיקה מוצלחת!

אני התחלתי היום שבוע 6 וכדי לציין את המאורע הקאתי בפעם הראשונה :-s.
הלכתי סוף סוף למדקר הסיני הנפלא שלי והדיקור הקל מאד על העייפות, החום וכאבי הראש. חזרתי לתפקד, לא בצורה רגילה אבל גם לא לרבוץ כל היום על הספה בסלון...
ספרתי לעוד שתי חברות קרובות, וסכמתי עם הממונה בעבודה שיוציא אותי מהפרויקטים התובעניים שלי וייתן לי עבודות שאני מסוגלת לעשות במצבי הנוכחי. למזלי הוא איש מבוגר ואבהי שלא יתן לי להתעיף אפילו אם ארצה... כל זה הקל חלק גדול מהמתח.

גם לכן יש חשקים? היום בצהריים הייתי חייבת שניצל. חייבת. הלכתי לאכול בחוץ כי אין לי ממה לעשות שניצלים בבית (וגם למי יש כוח...). מצד אחד- בעסה, כל המטבח שלי בריא ואורגני ואני אוכלת עוף לא אורגני, מטוגן במי יודע איזה שמן, כל כך לא בריא. מצד שני מה מועיל האוכל הבריא שלי אם אני לא מסוגלת לאכול אותו? דילמות, דילמות...
הבעיה היא שאני לא יכולה לדעת מה מראש מה יתחשק לי, אז אני לא יודעת מה לקנות ומה לבשל. אני מקווה להכנס לאיזה שגרת הריון במה שקשור לאוכל.

<הערת עריכה- הדף כבר נורא כבד, אולי כדאי להעביר את ההתחלה שלו לארכיון? או אפילו למחוק? מחכה לתגובות לפני שאני עורכת בעצמי. תודה >

היי מצטרפת לחגיגה
אני לא רחוקה מאד ממך, ביחס לשבועות ההריון (אנחנו שבוע 11) ואני לחלוטין מזדהה איתך בנוגע לאוכל.
גם אני הייתי בריאות מהלכת (חיטה מלאה, קמח מלא, ירקות ופירות, מאכלים ביתיים עם מעט שמן קנולה, סויה ושומשום). מה נהיה ממני היום את שואלת?
טורפת המבורגר ואפילו לראשונה בחיי אני אוכלת סנדביצ'ים (אבוי לבושה)...
פשוט, לא מסוגלת להתקרב למטבח ולריחות הבישול.
כל מה שאהבתי בעבר, לא יכול לעלות על דל שפתיי.
החלטתי לא להילחם בתופעה, על מנת לא לגרום לעצמי לתחושת קבס מיותרת, וגם שלא תהיה התנייה שלילית בין מזון בריא והרגשה פיסית גרועה.
לכן, פשוט קניתי ואיפסנתי בפריזר המון פיתות חיטה מלאה, ואני מכינה כריכים, עם ירקות וביצה, גבינה או בשר. משום מה, הלחם עושה טוב נגד הבחילות.
אל תאבקי בכוח, כי סתם תתקעי עם סירים מלאי מזון בריאות קמל..
כנראה שאת פשוט בהריון....מזל טוב וברוכה הבאה....

הי בלה,
כן, אני בהריון.... אין שום ספק...
האמת, נשמע שמצאת לך פשרה טובה, כריכים מחיטה מלאה נשמעים בסך הכל בסדר גמור, למה אבוי לבושה?
אני דווקא לא אוכלת כמעט לחם ותודה לאל הבצקים שבדרך כלל אני מסוגלת לזלול בלי הכרה לא מזיזים לי ואפילו דוחים אותי )עוגות ובורקסים(. הבחילות השתפרו משום מה ביומיים האחרונים )אחרי שהקאתי ברוב חגיגיות ביום ששי( וגם הגועל נפסק.
מה שמתחשק לי כל הזמן זה בשר ומרק עוף וכאלה וזה כשלעצמו בסדר גמור )לתפיסתי, ובהתחשב בצרכים המיוחדים שלי(. הבעיה היא שיותר קל לאכול בחוץ או להזמין טייק אווי מאשר לבשל, וזו הבעיה שהייתי רוצה לפתור.
אני חושבת לנסות לבשל לפריזר. היום באה אלי חברה ונבשל ביחד, לבד פשוט אין לי כוח.

יופי של רעיון.
לגבי הכריכים, פשוט בעבר (פעם, מזמן, לפני ההריון).... מעולם לא ייחסתי לכריך משמעות של אוכל בריא. תמיד זו נראתה לי ברירת מחדל עמוסת פחמימות.
מנגד, כנראה שבהריון אני צורכת פחמימות מאיזושהי סיבה עלומה.
מקווה שבסוף הטרימסטר הראשון להריון, יהיה אפשר לחזור לאורח חיים שגרתי ותזונה נורמטיבית יותר, אמן הללויה, והעיקר הבריאות.

לכל נשות השליש הראשון, יש תקווה! חשבתי שזה לא יעבור לעולם, היה לי מגעיל, לא היה לי כוח, היה לי מר בפה, נגעלתי מכל ריח וכו'. ולאט לאט, בין השבועות 16 ל-19 חל שיפור, והיום אני בתחילת שבוע 22 ואני מרגישה כמעט כמו שהייתי פעם, חוץ מהקילוגרמים הנוספים.
ואפרופו קילוגרמים, מישהי יודעת כמה נכון לעלות בשלב שלי? כי אני כבר עם תוספת של חמישה, אחרי שבוע חופש וכמובן אחרי שבועות, ואני מרגישה שמנה. בעלי קורא לי לוויתן קטן.
התנועות נעשות חזקות יותר. אחרי ניסיונות כושלים של בעלי להרגיש את הפיצית, בשבוע האחרון הוא נעשה שותף. לפעמים נראה לי שהיא נרגעת מהיד שלו, כי ברגע שהוא שם את היד על הבטן, התנועות נרגעות. אבל יש רגעים שגם הוא מרגיש.
מסקרן אותי לדעת מה הוא מרגיש - אני מרגישה אותן גם מבפנים וגם עם היד, אבל מה מרגישים כשרק שמים יד?
כל הזמן אומרים לי שבסוף התנועות יציקו לי, אבל כרגע זה עוד כל-כך חמוד, סימני החיים הקטנים האלה שאני מקבלת. אני כל הזמן מדמיינת שהגלים הקטנים והגדולים שאני מרגישה נגרמים בגלל הטוסיק הקטן והבולט שלה, ואני מתמוגגת.
ירוק ה - מזל טוב על הבת!

הודילי, קודם כל תודה!!! אין לך מושג כמה אני זקוקה לשמוע עכשיו שהתקופה הזאת תעבור

לגבי עלייה במשקל ראי עליית משקל בהריון. לפי מה שכתוב שם עדיף לעלות יותר מדי מאשר פחות מדי, ובכל מקרה חמישה קילו לא נשמע לי כל כך הרבה.
אני מחכה כבר שהבטן תצא, ולהרגיש את התנועות... יווו... יש לי עוד כל כך הרבה זמן...

כל הזמן אומרים לי שבסוף התנועות יציקו לי,
לא יציקו. משבוע 30 בערך צריך "להקפיד על תנועות עובר" (נורא הצחיק אותי כששמעתי את זה בהתחלה. איך אני יכולה להקפיד על תנועות עובר? שהעובר יקפיד עליהן!), ואז עובר פעלתן-דרך-קבע חוסך לך ספירות של תנועות והיסטריה מיותרת.
אפילו עם הפעלתן שלי, שתנועותיו הורגשו היטב כבר בשבוע 16, הייתי מתעוררת כל בוקר לקראת סוף ההריון באמירה: אני לא מוצאת אותו! תוך דקות ספורות קיבלתי איתות שהכל בסדר...

>תודה לילדון שלי<

הריון ראשון
שבוע 32
לא מבינה משהו, איך שוטפים כלים עם הבטן הזו מקדימה? איך מגהצים?

או שפשוט מזמינים עוזרת? >:)

שלום להריונית ולכל האחרות... הריונית יקרה - איך פתאום נחתת לך ממרומי שבוע 32...?! אני (רק )בשבוע 19 (ולעומתך זה כ"כ רק...), ואת פתאום כבר בחודש שמיני... איזה כייף לך !!! בוודאי שלא עושים כלים ו/או מגהצים בהריון, יש פטור חוקי, לא...?! לי יש מנקה עוד ממזמן, ככה שלא הייתה לי התלבטות, אבל נראה לי שבשבוע שלך כבר קצת קשה, לא...?! אם את גרה בגבעתיים וצריכה מנקה, בכייף ממליצה לך על שלי..
יום טוב...

שלום לך חדשה בעסק,
לגבי ההמלצה של המנקה שלך .. אפשר מעט פרטים...

הריונית, את משעשעת אותי.. @} את באמת לא מצליחה לרחוץ כלים עם הבטן..???
את הקושי שבעמידה את מבינה.. אבל האם הבטן שלך כזו גדולה???

סמדר את קורעת אותי D-:
האמת זה נכון צריך לשים לב, כי לפעמים עוברים מפתחים מצוקה לא ברור למה לפעמים מספיק פשוט לנשום עמוק כמה דקות.. בכל אופן זו לא הבעייה אצלך אבל אני משכימה לעינין העובר הפעיל שפתאום נעשה שקט..... מפחיד

ובכל מקרה חמישה קילו לא נשמע לי כל כך הרבה
5 קילו .. זה כלום אני התחלתי ממשקל נמוך יחסית והים אני בהלם שאני סוחבת על עצמי 21 קילו לא משנה שהרבה מתוםך זה זה נוזלים והעובר והרחם והשלייה , אבל זה כ-ב-ד!!!!!
יואו כמה כבד כמה קשה ללכת- ואין מה לעשות...

אה עידכון קל, אתן אתן מזמנות לשלוח אלי אנרגיות שאולי יעזרו לי (כן לי, העובר מבחינתו מוכן)..ללדת- אני עם צירים מיום שישי לפני שבועיים כלומר ביום שישי הקרוב סוגרת שבועיים עם צירים - וזה לא נראה מתקדם לשום מקום...
הצילו, משהוא .. טוב זה בעיקר מתיש וגם משאיר במין כזה היכון כי זה יכול להתחיל כל רגע בעצם .. איך שלא חשבתי שאני אגי לשבוע 38+3.. יענו שבוע 39..... קשה קשה..

אם לא אמרתי אז מזל טוב לכל החדשות שהצטרפו- ושיעבור בקלות לכל המתקדמות, שולחת המון אומץ, ואהבה לכולן.

חיפושית, שיהיה בהצלחה ברגע שזה יגיע, ומאחלת לך שזה כבר יגיע ויעבור בקלות ושהחוויה תהיה מדהימה.

יש לי סוד.
היום הלכתי (וזו כבר פעם שנייה) למוקד חירום באיזור המגורים, בתואנת שווא, רק על מנת שיעשו לי אולטראסאונד ואפגוש את הגור/ה.
פשוט, לא יכולתי יותר להתאפק. הייתי חייבת לוודא שיש דופק, שהכל מתפתח, שהוא גדל לפי הקצב הרצוי ובכלל, פשוט התגעגעתי.
הרופא שלי קובע לי תור אחת לחודש, וזה ממש בלתי אפשרי עבורי לעמוד בזה.
כמעט 5 שבועות לא לדעת כלום????
יש עוד קוקואית כמוני
הבדיקות במוקד חירום עולות (לפחות במכבי) 18 שח'. האמת, שחשבתי לבקש מאדון רופא שיסכים שאגיע אליו בתדירות יותר גבוהה, על מנת לחסוך מעצמי המצאת תירוצים מיותרת בכל פעם שאני מגיעה בבושת פנים למוקד (בסוף הם עוד יזהו אותי).....
מה דעתכן?

יש עוד קוקואית כמוני
כאילו, דא!!
בהריון הראשון זה היה 'חמור' יותר מאשר בשני..
בראשון היו לי דימומים שהצדיקו בדיקה. מיותר לומר שאחרי שגיליתי שהדימומים (שהיו הכתמות קלות ביותר) די נורמליים שמחתי שלפחות יש דיבידנד בצידם
בהריון השני התאפקתי לא לרוץ לעשות אולטרא' גם בגלל שהתחילו לחלחל אלי גישות שאם אין סיבה אמיתית לבדיקה אז היא די מיותרת.
אבל כמובן שאני מאוד מבינה אותך @}

אהלן...
מזמן לא ביקרתי כאן....ואני שמחה לחזור.
אני כבר בשבוע 14+5 והאמת שלא הכי קל... יש לי כבר כמה ימים כאבי גב תחתון ומיחושי בטן דמויי מחזור...אני לא יודעת אם זה כתוצאה מהרצועות שנמתחות שם בפנים, או מה בדיוק קורה .... האם מישהי חוותה את התופעות?
ואגב, עד עכשיו הייתי בלי בחילות בכלל, וכנראה שהקדמתי לשמוח....כי הן הגיעו!

בתואנת שווא, רק על מנת שיעשו לי אולטראסאונד ואפגוש את הגור/ה.
איזה חמודה....
חיפושית, ב ה צ ל ח ה!!! מקקוה שתוכלי להכנס מידי פעם לעדכן אותנו בחיים שאחרי...
תה עם לימון, לכאבי גב כדאי אולי למצוא מקום שיקל על הכאבים, כמו שיעורי יוגה להריון, או שיאצו או מסאג'... כי יש הצטברות של נוזלים, ומתח, וכואב, וזה חבל לסבול. בענין הבחילות, אני בשבוע 18 ועדיין מידי פעם מקיאה. בללללהה. מגעיל כל כך. אבל מיד אני חושבת, טוב יופי, זה אומר שהתינוקת חזקה! ואני אפילו מאמינה לעצמי זה עובד לי יופי.

היי,
תוכלו להמליץ לי על ספר מקיף שמכיל מידע על טרום הריון ושמלווה גם במהלך ואחרי הלידה?
אנחנו רוצים לנסות להכנס להריון ואני לא רוצה לקנות הממון ספרים לכל תקופה ותקופה...
תודה.

ההמממ, קשה, כי נורא תלוי איזה סוג אינפורמציה מענינת אותכם (רגיל, , טבעי, ביתחולימי, פיזי, רגשי) כי יש ספרים ששמים דגש שונה. אני קניתי קודם את
"המדריך הישראלי להריון ולידה" (זה עם הגלגל) וגיליתי שאותי הוא נורא משעמם או מעצבן, בגישה שמרנית, פסימית, לא דיבר אלי- אך לתשומת לבך, זה נחשב הה-תנך של הנשים ההריוניות בארץ הקודש, וכולם מתלהבים ממנו מאוד. (לא פתחתי אותו כמעט בכלל. .. וכשפתחתי לא לקח לי הרבה זמן לסגור). קניתי את "טבעי ללדת", ספר יוצא דופן, חיובי, מענין, מדבר גם על המון דברים שמסביב למובן מאליו, מתכונים לאוכל בריא, תרגילי יוגה (מעט אמנם) קצת על הכנה רגשית, מדבר על כניסה להריון, ההריון, וגם על אחרי הלידה, מסג' לתינוק וכיוב'. הרבה יותר דיבר אלי באופן אישי ונראה לי גם ספר יותר 'שלם' מרוב המדריכים (אם מחפשים לקנות רק ספר אחד זה חשוב, ואני אולי הייתי הולכת על על זה). קיבלנו מתנה את
"1000 שאלות ותשובות על הריון לידה והתינוק". קל לקריאה, ערוך בצורה נעימה לעין, תיאורים וציורים יפים של התפתחות לפי שבועות, תמציתי ואינפורמטיבי. שוב, לא התחברתי באופן אישי לחלק מהתכנים, ויש בו תרגילי התעמלות טפשיים למדי שמעידים על חוסר הבנה בסיסי, אבל נו שיהיה. בתור ספר סטנדרטי הוא בסה"כ טוב. מאוד נהננו מ "הכנה להורות" של דיאנה אידלמן, אבל לא יודעת אם תחשיבו את זה במסגרת ספרים בסיסיים להריון ולידה, כי הוא מדבר בעיקר על הכנה רגשית, ותהליכים ושינויים שעוברים על בני הזוג מהשלב שלכם ועד ההורות עצמה. (בעיני זה בהחלט נכנס לקטגוריה של הכרחי, וזה ספר מקסים). חוצמזה יש את "לידה פעילה" שגם נותן הכנה פיזית (תרגילים) לזמן ההריון, וללידה, ותרגילים לאחרי...והוא מענין ומעשיר מאוד אם את מעונינת להרחיב בנושא של לידה טבעית ופעילה, ולהבין לעומק את התהליכים הפיזיים של הענין, אבל אם לא אז אולי לא... השבוע נקבל את
"ללדת בבית" של אילנה שמש (אחרי הספר השלישי בעלי אמר לי "זהו, אל תקני יותר ספרים יש לנו מספיק, אבל אחרי שהוא קרא כמה וגילה עד כמה כל ספר עומד בפני עצמו, הוא שוקל לקנות לעצמו עכשיו ספר הריון ולידה לגברים בלבד...)

יש גם את הספר לידה פעילה. פרטים בקישור. הבנתי שהוא מאד מאד מומלץ למי שרוצה ללדת לידה טבעית. לא יודעת עד כמה הוא עוסק בטרום הריון ואחרי הלידה.

אופס, רבתי עם חברה. קרובה, אבל לא מאד.
סיפרתי ושיתפתי בחרדות שיש לי בנוגע לבריאות הגוזל, והיא (שהיא אם לילדה) בחרה לבטל את תחושותיי ובנימה פטרונית לאמר "אין מה לפחד, פשוט אל תחשבי על זה. כשאני הייתי בהריון לא התעסקתי בדברים האלו"..
עכשיו, אני זוכרת את ההריון שלה, והיא בהחלט הייתה עסוקה גם עסוקה בחששות ובדיקות ודאגה.
בכלל, כתפיסת עולם נראה לי שמרבה נכסים מרבה דאגה (נאמר כבר עי' קהלת החכם באדם), וילד הרי זה יותר מכל נכס, הן באושר שהוא מביא לעולם, והן בפחד שמא חלילה יקרה לו משהו רע. ויש גם רע בעולם. וכאב, וקושי. וגם עם זה מתמודדים.
יש דרכי התמודדות שונות לאנשים שונים.
האחד, מעדיף לטמון ראשו כבת יענה ולא לעסוק בהגיגים מאיימים.
האחר, מאידך, דווקא מעוניין לדעת הכל מכל, ועצם המידע מקנה לו תחושת שליטה כלשהי על המתרחש.
אני, לכל מי שעדיין יש ספק, שייכת לזן השני.
אם חס ושלום אחלה פעם, לבעלי היקר ברור גם ברור, שאני זקוקה לדעת את מלוא האמת. נטייתי היא לכיוון ההעשרה והאוטודידקטיה. אין לי כבוד יתר לבעלי סמכות ודרגות. אני מעריכה כל אדם באשר הוא אדם, אך אם רופא יגיד א', אני בהחלט אלך ואבדוק בעצמי.
בקיצור, החברה לא הבינה ממה נפגעתי, אני כנראה לא הצלחתי להבהיר כמו שצריך, וסתם שתינו יצאנו ממורמרות.
הערותיה נתפסות בעיני כמבטלות, לא מאפשרות לרגשות שלי מקום להתבטא, ולא מכילות את רצוני שלא להכחיש פחדים אלא דווקא לדבר עליהם וכך להתמודד עמם.
כמובן שבמקביל, היא מצאה לנכון להודיע לי שמעולם לא ראתה "בטן כה גדולה בסוף חודש שלישי, אצלה זה היה אחרת"..
נו, קצת מרחק צריך האחת מהשנייה.
נדרתי, שכשאהיה כבר אם, לא אנכס את חווית ההריון (שהיא עתיקה מימי קדם ואינה המצאה פרטית של אף אישה) ואפנה מקום לכל אחת להביע את תחושותיה היא.
אבל, יכול גם להיות שאני טועה. שכוונתה הייתה טובה ותו לא.
טוב, סליחה על האורך והבלאגן, מי שרוצה מוזמנת גם למחוק. פשוט קצת מוצפת

נדרתי, שכשאהיה כבר אם, לא אנכס את חווית ההריון (שהיא עתיקה מימי קדם ואינה המצאה פרטית של אף אישה) ואפנה מקום לכל אחת להביע את תחושותיה היא.
בדף הנשמות הטובות כבר ביקרת?
מי שרוצה מוזמנת גם למחוק.
למה שנרצה למחוק?

תודה תודה ושוב תודה. ושוב.
כבר התחלתי לרגע להאמין שאני קיצונית (נו, קצת), היסטרית (טוב, זה מהבית), וחרדתית (זה כבר קשור למוצא פולני/ייקי).

_היא מצאה לנכון להודיע לי שמעולם לא ראתה "בטן כה גדולה בסוף חודש שלישי, אצלה זה היה אחרת".
טוב אז יש לך בן!
מזל טוב.
אתם עושים ברית?

"אין מה לפחד, פשוט אל תחשבי על זה"..
הורסות אותי התגובות האלה. אין לה יכולת להכיל את הדאגה שלך אז נוח לה לבטל אותה. קשה לאנשים להתייחס לדאגה כל כך אמיתית (ולגיטימית וטבעית!) ברצינות. יש מיד צורך להגיד לאאאא, למה שיהיה משהו לא בסדר, אבל לאישה שבהריון יש צורך אמיתי לבטא את החרדה הזו ולהשתחרר ממנה ככה. אפילו לבני הזוג קשה לקבל ביטוי כנה של חרדה, וזה רק מעצבן יותר, כי אז לא רק שאני דואגת ומוטרדת לגבי העובר, עכשיו אני גם מרגישה שאני לא בסדר שאני לא כל הזמן אופטימית ומקרינה את האושר והשלווה של אישה בהריון שכולם מצפים לראות.
"כשאני הייתי בהריון לא התעסקתי בדברים האלו".. פשוט חוצפה... זה שלה יש את הצורך לאחוז בתדמית הירואית זה לא אומר שאת צריכה להעמיד פנים ולעטות מסיכה ברגעים שיש לך משהו להוריד מעל הלב. בענין הזה למדתי שהכי מועיל לי פשוט לדבר עם עצמי, לדבר עם העוברית הקטנה, לנשום עמוק אל הרחם, להרגע לבד, ולפעמים להוציא לדף את הפחדים (ציור/ כתיבה). לא כי ככה זה צריך להיות, אלא כי נראה שאף אחד מסביב לא רוצה/יכול להתמודד עם הפחדים שלי...
מעולם לא ראתה "בטן כה גדולה בסוף חודש שלישי
לכל אחד יש משהו להגיד על הבטן, זה כמעט אף פעם לא בגודל המתאים. או שאומרים לי," את בטוחה שאת בהריון, איפה הבטן"? או שאומרים, מזה איזה בטן ענקית, זה נראה הרבה יותר מרק*** שבועות"... רק החברים הטובים באמת מחייכים בסיפוק ואומרים " יש לך בטן מקסימה" וזהו!

בנות/אחיות/נשים/אימהות
תודה על כל התגובות. אין לכן מושג כמה הקל עלי להתבטא ולמצוא אוזן קשבת.
ולגבי המשך הסיפור, עשינו שולם שולם לעולם, ברוגז ברוגז אפעם....
דיברנו, היא התנצלה על חוסר הרגישות, אני התנצלתי על חוסר האמון בה (באמת לרגע האמנתי שהיא מכשפה רעה שרוצה להזיק לי ולעשות שחור על היצורצ'יק)..
ושוב, תודה גדולה לכולכן.

"הלוואי ותהיה לי בת אמן הלוואי ותהיה לי בת הלוואי הלוואי בת בת בת בת
(אני בטוחה שזה בן)"..

היי בנות, מה קורה? האמת היא שאין לי משהו חדש או מעניין לספר. הכל רגיל... מתחילה שבוע 19, והזמן ממשיך לזוז לאט, חבל על הזמן... ביום רביעי (עוד יומיים) אני עושה בדיקת מי שפיר, וכמובן מפחדת מאוד. מבקשת מכל חברותיי להריון לחשוב עליי, ולו לשניה אחת באותו היום כדי לחזק אותי. תודה לכולכן, המשך קל ונעים.
בלה, אני מקווה שיש לך בת, אבל בתור מישהי שכ"כ רצתה ובת (ועוד בשיא חוצפתה גם האמינה שיש לה בת...) ובסוף גילתה שזה בן, זה באמת בסדר. אין כמו קוקיות וצבע וורוד, אבל בנים הם בונבונים ושובבים... בכל אופן, מחזיקה לך אצבעות. ביי...

נשהי יודעת מה קורה עם החיפושית?

יש סיכוי שמרגישים משהו כשיש הפרייה?
כי אני מרגישה כבר כמה ימים תחושות לא מוסברות בבטן.. אולי זה פסיכולוגי?

הי פלונית, יש נשים שמרגישות! כל רופא יגיד לך שזה שטויות במיץ ובעליל, אבל לפעמים נשים יודעות... התחושה אגב יכולה להיות דומה גם להרגשה של הביוץ, כך שהדרך הכי טובה לדעת בברור זה לראות כמה ימים בדיוק התחושה נמשכת... אם זה מחזיק, אז בהחלט יכול להיות שזה מה שאת מרגישה. אצלי זה היה ככה... פעמיים.

פלונית הכי טוב שתלכי עם התחושות שלך ונסי לשים לב האם משהו שונה - בחוש הריח, ברגישות בחזה, בטעם, במצבי הרוח ???
אני הרגשתי יום-יומיים אחרי ומיד ידעתי שזה זה, בעיקר בגלל שהסיגריות לא היו טעימות לי באופן עקבי במשך כמה ימים...

גם אני הרגשתי... הרגשתי מוזר בפיטמה ובכלל בחזה, והייתה לי הרגשה כ"כ שכן, אולי בגלל שרציתי מאוד... ובסוף זה היה נכון... וכל החברות שלי צחקו עליי ואפילו אמרו לי שאם באמת יתברר שאני בהריון, אז זה ההריון הראשון בהיסטוריה שמרגישים עוד לפני שהוא נוצר... וואלה - אני הרגשתי...
מתפללת בשבילך שזה אמיתי...
וסתם לשתף - בשבוע שעבר עשיתי בדיקת מי שפיר, והיום עשיתי אולטרא-סאונד וראיתי את הבונבון המהמם... איזה כייף לי...!!!
יום טוב...

היי לכולן.
בשבוע וחצי האחרונים כבר לא צריך לשים יד על הבטן כדי להרגיש תנועות, אפשר לראות אותן. זה הפך להיות הבילוי החדש שלי. אני כל היום שרועה על הספה עם חולצה מופשלת כדי לחשוף את הבטן ומחכה לראות את הקפיצות. לפעמים אני פשוט צוחקת מהתעלולים של הפיצית הקטנה, ואני כל הזמן תוהה איזה איבר מקפיץ לי את הטבור הפעם.
זה החלק השמח. החלק המבאס הוא ללמוד להשלים עם השינויים שעוברים על הגוף שלי. אני נשקלת כל יום בדבקות, וברגע שיש סטייה קטנה, אני בדיכאון. בעלי ממש מסכן. אני חושבת שהוא מת מפחד מטקס השקילה היומי, כי לפי זה נקבע המצב רוח שלי. אני יודעת שזה לא בריא לי, אבל זה כפייתי אצלי.
בשבוע שעבר ראיתי שיצאו לי ברגליים מלא ורידים, ושוב נכנסתי לדיכאון. החלטתי שזו התחלה של דליות ושאני בטח צריכה גרביונים אלסטיים כמו של סבתות והתחלתי לבכות ולרחם על עצמי. בינתיים אני מחכה לתור לרופאה כדי שתגיד לי אם זה סתם ורידים קטנים או משהו רציני יותר. אני כבר מדמיינת איך לעולם לא אעז לחשוף את הרגליים. באסה!!!

שלום לכולכן
קצת נעלמתי בזמן האחרון, כיוון שזוהי תקופת בחינות באוניברסיטה כרגע, והלחץ גדול. כל כך לא מתאים להיות בהריון וגם להיבחן בשיטות מחקר ושאר תופינים איומים....
הודילי
אני כל כך מבינה אותך. דימוי הגוף המשתנה הוא חוויה עזה ולא פשוטה גם עבורי.נשים רבות (וחברות גם) לא ממש מבינות איך זה בכלל עולה על דל שפתיי, חוסר ההשלמה עם הגוף. הרי הכל אמור להיות שמח, פורח, זורח...
אז אני לא עם רבים מדברת על כך. אבל ממש מצאתי את עצמי בדברייך.
בכלל,
ההריון הוא אינטימי, פרי אקט אישי ומיוחד בין שני אנשים, ופתאום (דיי במהירות יש לציין), הוא הופך להיות נחלת הציבור והכלל, כולם נוגעים ומממששים, מרשים לעצמם להעיר הערות ולקרוא בשמות חיבה קטסטרופאלים (אפילו קראו לי שמיינה בחיוך)..
ליבי איתך.
דרך אגב (מה שעושות הבחינות, פתאום זה נהיה דרך אגב ורק לפני שבועיים ההריון היה הדבר העיקרי, גוועלט)..
מחר אנחנו מתחילים שבוע 14, ובעוד שבוע בדיוק הולכים לסקירת מערכות מוקדמת.
עוד לפני כן, אבקש מכולכן לשאת תפילה, כי אני בהיסטריה אהיה, בוודאות!
רק בריאות וטוב

להיבחן בשיטות מחקר
אוי ואבוי! מקווה שזה מאחורייך. נתת לי רעיון מעולה, אני חייבת להזכיר לעצמי את זה לפני הלידה! בזמן של הצירים הכי קשים אני אוכל לנחם את עצמי שבכל זאת, זה לא נורא כמו להצטרך להחזיק את עצמי ערה בניסיון להתכונן למבחן בשיטות מחקר, או גרוע מזה, לשבת במבחן ולנסות לפתור אותו ...

צריכה ייעוץ- דחוף
אני בשבוע 8 - הריון ראשון, מאז שנכנסתי להריון כואבת לי הבטן מאוד, יש פעמים שממש חזק כמו עכשיו, הרופא אמר שזה טבעי ושאני צריכה לשתות מים והרבה.
דבר נוסף - אני ובעלי לא שכבנו מאז שגילינו שאנחנו בהריון, (בגללי- לא בגללו ), אין לי חשק ואני לא מסוגלת בגלל כאבי הבטן, זה נשמע נורא?

שאלה נוספת: איזה ספר כדאי לקנות בנושא הריון ולידה?

קודם כל - בעלי ואני עד היום שוכבים ממש לא הרבה (ואני בחודש חמישי...). אין הרבה חשק, לפחות לא לי, וגם לי מאוד כאבה הבטן והחזה היה רגיש... לא להתרגש מזה, רק להסביר לבעל שלא יתבעס...
ודבר שני, קראתי את ה"מחמאות" שחברותיי כתבו מעלה, והייתי חייבת לשתף: מישהי קראה לי "ביג מאמא"... חשבתי שאני מתה במקום ! ואני עוד יחסית לא גדולה... כאילו, דה...?! בקיצור - לשים פס על העולם... ההריון הזה שלנו, ורק שלנו ושל הקטנטנים בבטן, ואף אחד לא יקח לנו את זה...
ממליצה על הספר של עמוס בר "גלגל ההריון".

תודה רבה על התגובות, כיף שיש למי לפנות !!! תודה תודה תודה

לפלוני אלמוני
הכל בסדר ונורמלי. אצלי בשבוע השמיני היו כאבים דומים למחזור, שהרופא אבחן כמתיחת רצועות הרחם, משמע, גוטה גוטה.
החזה עדיין קצת רגיש (בהתחלה כל מי שהתקרב לטריטוריה שלי מיידית החזה צעק והיה נדמה לי שאויב בדרך).
לגבי סקס, אוי אוי אוי...
מזל שכבר נכנסנו להריון, כי אם במצב הנוכחי הייתי מנסה להיכנס להריון, באמת שהילד היה מוצא את דרכו לעולם מהכרוב או החסידה (והמבין יבין, או בעברית פשוטה: סקס=נאדה/גורנישט/קפוט).
ואולי יש בזה גם משהו טוב ובריא לזוגיות.
בסך הכל, הזוגיות עוברת תהליך יפה ומורכב, שמעמיק את הקשר, ובאמת צריך ללמוד דרכים חדשות לאינטימיות, ולא רק באמצעות מין.
בכל מקרה, צרת רבים חצי נחמה

>השבוע הייתי באולטראסאונד ראשון, ראיתי את העובר המקסים שלי ואת הלב שלו פועם, והיה מאד מרגש.
לפי הגודל של העובר מסתבר שאני בשבוע 10 ולא 9 כמו שחשבתי. מה שאומר שאוטוטו נגמר השליש הראשון הנורא...<

לגבי סקס בהריון:
גם לי אין חשק, והחזה כואב, ואני עייפה כל הזמן, ואם זה היה תלוי רק בי היינו מתנזרים לגמרי, אבל כשהבנזוג יוזם הוא בכל זאת מצליח להדליק אותי. אני בדרך כלל פסיבית יחסית והוא עושה את רוב העבודה וככה שנינו נהנים. לא שאפשר להשוות לסקס שלפני ההריון מבחינת התדירות ובכלל, אבל בסך הכל יש סקס ואפילו לא רע. ממה שקראתי ולפי איך שאני מרגישה, נראה לי נורמלי לגמרי שאין חשק לסקס וזה ממש לא נורא, אבל אני ממליצה כן לנסות, אפילו אם אין חשק- אני יודעת שקשה לדמיין איך אפשר להנות מסקס עם כל הנאחס שמרגישים אבל אחרי שכבר מתחילים זה נהדר, כי שוכחים לזמן מה את כל התחושות המציקות וזה מרגיע ועושה ממש טוב.

גם אני ראיתי בשבוע שעבר את העובר שלי עם לב פועם בפעם הראשונה, זה באמת מרגש, אני כבר מחכה לעבור את הטרימסטר הראשון, יש לי בחילות בערבים, ד"א אני לא מקיאה זה אומר שאני גם לא אקיא יותר? אני מקווה שלא, חוץ מקולות שאני רוצה להקיא - שום דבר, סליחה על התיאורים המגעילים.
בכל מקרה בהצלחה !!!!
לבלה ופינוקיו- תודה על התגובה:)

מאיזה שבוע התחלתן להרגיש תנועות ברורות של העובר? אני יודעת מה שכתוב בספרים ומה שמקובל , אבל מענין אותי דווקא לשמוע מנשים אמיתיות (או לפחות וירטואליות) מתי התחילו להרגיש בהריון ראשון. אני בשבוע 20, ולא יודעת, הגברת לא מראה סימני תזוזה, רק אם אני ממממממש משתדלת מאוד להרגיש, בערב, בשכיבה על צד שמאל, עם נשימות, ועם כף יד על הבטן.... אני יכולה לדמין לעצמי איזו רפרוף קטנטן.
<הירוקה שוקלת ברצינות להילחץ אבל מיד מבטלת את הרעיון בבוז...>
אז מה בעלות הניסיון אומרות?

בעלת הנסיון אומרת, שלפי דעתי גם אולי אם יש תנועות אולי רק אולי את לא ממש יודעת להבחין בהן???

בכל אופן כ-ל הריון ואצל כ-ל אישה זה ייחודי לה- להילחץ אין על מה אלא רק להמשיל ולהיות בקשב..... בסוף תרגישי כזו בעיטה שפשוט תחייכי כזה חיוך ענק ואף אחד לא ידע למה...

טוב, פה אני פורשת מדף זה משום שהוא כבר לא מתאים לי יותר - החל מיום חמישי שעבר אני אעבור לדף "אמא בפעם הראשונה ":-) אז זהו בשבילי כאן מתחיל פרק חדש בהצלחה לכולכן.....!

נראה לי שהדף זקוק לעריכה. אולי פירוק לגורמים? יש כאן הרבה מידע שהייתי מעדיפה לראות בדפים ספציפיים יותר, כי הדף הזה נוררא ארוך וקשה למצוא פה את המידע. מה אתם אומרים? האם זה כמו דף בלוג שפירוקו יפגע במישהו?

יש תנועות אולי רק אולי את לא ממש יודעת להבחין בהן
אתמול בערב הגעתי לאותה המסקנה בעצמי... אני מרגישה אותה דרך מסך של תחושות אחרות- הדופק שלי, דופק באזור הבטן, תנועות של הסרעפת, ואחרי כל זה, מין רשרוש חביב וקטן שזה כנראה היא. פשוט ציפית למשהו יותר ברור, תנועות כאלה שאי אפשר לרגע לפקפק במשמעותן... אני מניחה שגם תנועות מהסוג האלה עוד יגיעו ואז ארגע באופן סופי.
הדף זקוק לעריכה. אולי פירוק לגורמים?
כן בבקשה!! זה לוקח שעות עד שהוא עולה, וימים שלמים עד שאפשר לשמור שינויים... אולי אפשר להעביר את ההתחלה לארכיון? למרות שהיא יפה ומחממת לבבות..

ל חיפושית_, _אמא בפעם הראשונה מזל טוב מאוד! שמחה בשמחתך! |בלונים|{@

ירוק ה, אני יכולה לספר לך שאני התחלתי להרגיש תנועות כבר בשבוע 18. בהתחלה לא הייתי בטוחה שזה הדבר האמיתי כי כולם אמרו לי שזה לא הגיוני ושזה עוד מוקדם, אבל במבט לאחור, זה היה זה ועוד איך, רק בקטן. התנועות ההתחלתיות דומות לפרפור בבטן. אני קראתי לזה פלופ, כמו גל קטן שעובר בפנים. ודרך אגב, אני בהתחלה הצלחתי להרגיש טוב יותר דווקא בשכיבה על הגב. לעומת זאת, חברה שלי התחילה להרגיש רק בשבוע 20++, ועד היום (היא כבר בשביעי) היא לא בטוחה שאלו תנועות וחצי מהזמן חושבת שיש לה גזים בבטן.
לגבי הסקס, נחמד שכותבים בפתיחות. גם אצלנו חלה ירידה דרסטית. רוב הזמן פשוט לא בא לי. לפעמים זה קצת מלחיץ אותי כי אני נשואה טרייה, ואני תוהה אם ככה הלכה לה המשיכה. מצאתי את עצמי אפילו רוצה לעשות את זה רק כדי לסמן וי שהנה, עשינו את זה ואפשר לנוח.
בלה ופינוקיו, גם לי כבר הדביקו את התואר המפוקפק "שמיינה". ואת זה אמרה לי עוד מישהי שיודעת שהמשקל אצלי הוא קטע בעייתי.
מצחיק אותי איך בכל פעם שיש לי תור לרופאה, כמה ימים לפני כן אני מנסה לשמור על המשקל כדי שבזמן השקילה של מעקב ההריון לא ייחתם לי גזר דין סופי של "שמיינה". אני מרגישה כאילו אני בשומרי משקל.
בשבוע שעבר עשינו סקירת מערכות מורחבת. קיבלנו תמונות פרופיל מקסימות. אני כל הזמן מסתכלת עליהן ומתקשה להאמין שהאף הקטן והשפתיים הפתוחות שבתמונה הם מה שיש לי בבטן.
היה שלב שבו הרופא הצביע על משהו שחור לא מוגדר ואמר שזו הרחם של הפיצפונת. היא כולה 600 ג"ר, והיא כבר מצוידת באברים בשביל להיות פעם אמא בעצמה. פשוט לא להאמין! אמרתי לבעלי שאני מרגישה כמו בבושקה, ילדה בתוך ילדה בתוך ילדה.

האם זה כמו דף בלוג שפירוקו יפגע במישהו
לא נראה לי ובדיוק חשבתי כמוך שצריך לערוך (התחיל אולי כמו דף בלוג אבל נהיה "בלוג" משותף), אולי לשאול את חדשה בעניין שפתחה אותו ? (בשמת חברה שלה אם אינני טועה)

בענין העריכה- בבקשה אל תעשו ארכיון. יש בדף הזה מידע שימושי על בדיקות, תזונה, ומה לא, וכדאי שהוא יעבור לדפים הרלבנטיים או לדפים חדשים כדי שיהיה קל למצוא אותו. בדף ארכיון המידע לא יהיה נגיש וסתם יעלה אבק.
את ההודעות הראשונות אפשר להשאיר כמו שהן, לצורך הנוסטלגיה, ובכלל להשאיר את כל ההודעות האישיות יותר, שלא מהוות חלק מדיון שימושי, ולהוציא מתוך הדף קטעי דיונים שעומדים בפני עצמם.
עכשיו, מי מתנדבת לערוך?
(אני לא יכולה- המחשב שלי חלש מדי בשביל לערוך דפים כאלה כבדים)
<מתחמקת>

אני פתחתי אותו, ואתן מןזמנות לעשות בו כרצונכן...

ביום חמישי הקרוב בבוקר, עושים סקירת מערכות מוקדמת.
אנא שלחו אנרגיות טובות, שהכל יעבור בשלום, שיהיו כל האיברים במקומם, שקטנצ'יק יהיה בריא ושלם. אמן.

עוד לא יודעת אם כן או לא (עוד ארבעה ימים, מעיזה לחשוב שכן...)
בנתיים: תחושה מוזרה בצד השמאלי - מעין לחץ מציק (לא כאב) ובמישוש נדמה כאילו יש איזו "מסה" בצד השמאלי התחתון של הבטן.
האם שמעתן, או נתקלתן?
(וזוהיא רק ההתחלה...)

סקירת מערכות מוקדמת
בלה, שיהיה בהצלחה! גרמת לי לבדוק ביומן, וגיליתי שבעוד 10 ימים אנחנו כבר עושים סקירה שניה. נראה לי שרק היינו בראשונה, משונה. הגיברת שלנו כבר זזה בצורה שלא משאירה מקום לספק, ועושה גלים בתוך האגם שבבטן שלי. נחמד נורא:-]

תסכול רב אופף אותי כעת!
המחזור שלי סדיר לחלוטין - כל 4 שבועות (אפילו באותו היום ובאותן השעות).
ברצוני להיכנס להריון (ראשון). הווסת האחרונה שלי הייתה ב - 15/6 בחודש רגיל הייתי אמורה לקבל ביום ד' האחרון - ה - 13/6. כל התחושות והמחשבות ואיחור של יומיים גרמו לי להיות בטוחה שאני בהריון במשך הימים האחרונים! אתמול בלילה הופיעו כתמים חומים שנראים כמהולים בנוזל שקוף. הבוקר כבר הופיע דימום שנראה ככווסת רגילה עם תוספות של כאבי המחזור המוכרים שלי. (למרות שבניגוד לתמיד, לא הופיעו שאר הסימנים - החיוורון, סחרחורות וכו')
קראתי בספרים שיש נשים שמדממות ביום שבו אמור להגיע הווסת וזה לא אומר שאינן בהריון. מצד שני קראתי שדימום לאחר כמה ימים מהאיחור עלול להצביע על כך שהביצית לא נקלטה (הפלה...)
אני מבולבלת, עצובה ומתוסכלת. כמובן שאני יכולה לחכות עוד כמה ימים כדי לבצע בדיקת שתן, אך הייתי רוצה לשמוע ממשהי שמכירה את התופעה... האם אני יכולה להיות בהריון (על סמך הנתונים הנ"ל)? האם זו הפלה או סתם איחור לא אופייני? האם תחילת הדימום (הכתמים החומים הלא אפייניים בכלל) מעיד על משהו???
מחכה לתשובה בקוצר רוח...

שלום לכולן.....
מזמן מזמן לא נכנסתי, והתגעגעתי!
באמת שהדף כבר כבד ולוקח לו יובלות לעלות....
יש לי בבטן בת, ואני אחרי סקירה מוקדמת (שגילו בה מוקד אקוגני בלב, מישהי נתקלה??) וחלבון עוברי משוקלל שיצא תקין.
מרגישה, טפו טפו טפו..בסדר גמור. שבוע 19+1. איך שהזמן טס! נכנסתי לכאן ממש בשבועות הראשונים.......
המשך סופשבוע נפלא לכולן.