בומבה לינה

[בומבה_לינה*]

תמיד.
השאלה היא מה...

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אולי אהבנו בתמימות
יותר מדי שירים

לא יאומן שפספסתי את השורות הללו. ותודה לרדיו

[בומבה_לינה*]

ואני יודעת, המרחק... מוחלט, ואמיתי.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לגמרי קורע
ונוגע

[בומבה_לינה*]

החלום איננו.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

החלום נותר - חלום
שיר שחלמתי

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קצת בחשש
נמיח זאת פה
באיחור אופנתי
מזל טוב

[בומבה_לינה*]

תודה?

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני מקווה

[בומבה_לינה*]

אם כך, אז הכל טוב.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

(-: נרגעתי

[בומבה_לינה*]

אם כך, אז אפילו טוב יותר!

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלומך?

[בומבה_לינה*]

תמצת לו דן תורן לפני שנים לא מעטות:

יש מלחמה באמצע אירופה
הימים שחורים
שיירה בורחת בלי בית
מפני הרעים
יש חיידק משוגע שפוגע
חסר הבחנה
אבל החדר חמים ונעים
ואת ישנה


אבל אני לא באמת...

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יש גם דובים גדולים ביער

אך מה הטעם לשיר על כל אלה
כשפייר ונטשה בוכים?

אינך ישנה בשל אירופה, או דברים אחרים?

• אז גם היום מדובר בוירוס....

[בומבה_לינה*]

מזכירה רק שזה לא הוירוס שעושה את הטירוף. זה הפוליטיקאים.
ואלה שמאמינים להם בעיניים עצומות, ורואים לנכון להוציא לפועל (באנגלית זה אפילו נשמע טוב יותר... To execute... את רעיונות העוועים שלהם על חשבון החופש של כולנו.
כשאני חושבת על אלה שפלשו לארצם, אני בעיקר זוכרת את גיא ההריגה... ואת הסיפורים שעצבו את ילדותי.
אבל גם הדב הרוסי לא מחביביי, ומלחמה זה פיכסה.
ויותר מזה, אני לא מצליחה למצוא סיבה אחת מוצדקת לכל זה.
(ובכלל לא אני כתבתי את המילים...).
אני לא ישנה. היום קוראים לזה "ערה', אבל מעולם לא ישנתי. תמיד הייתי ביקורתית.
אבל יותר ויותר מהדהדות לי בראש מילותיו של מנחם בגין.
וזהו.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לבגין היתה ברירה, ולך?
רק מקווה שפוטין קרא את טולסטוי, וזוכר שמלחמה באה עם שלום
סיבות מוצדקות בטוח יש, לפחות לדעת צד אחד

[בומבה_לינה*]

תמיד יש ברירה.
אחת לפחות..
תמיד יש בחירה
שיש לה השלכות.
ואני? משוועת
לנפש אחות.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אהיה לך חבר
אהיה לך אח
אושיט לך יד

והצהובון..
תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר

[בומבה_לינה*]

תודה.
זה מקסים מצידך כל כך

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תמיד

[בומבה_לינה*]

לובשת חיוך...
תודה.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יפה לך חיוך
רק חיוך

[בומבה_לינה*]

חוה'לה כתבה:

לחיים סמוקות כמו אש
פעימות חזקות של הלב
חום וקור וצמרמורת
לילות בלי שינה....


ואני מסתבכת עם הרעיונות של עצמי...

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כבר הבנת לבד
דמעות בלי סיבה

[בומבה_לינה*]

ואת לבישת החיוך?

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בהחלט מקווה
תעיד על כך ההיסטוריה

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מה פספסתי?

[בומבה_לינה*]

זה בסדר
רק אני שמסתבכת...
ומסבכת...

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי, שתפי אותי

[בומבה_לינה*]

אבל אני משתפת. כל הזמן...

[בומבה_לינה*]

בלב.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רמז?

[בומבה_לינה*]

זה בדיוק מה שזה היה.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קשה איתך
קשה בלעדייך

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

את אדם שלם
חלקו גלוי
חלקו נסתר
והתאריך....

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קרוב כל כך

[בומבה_לינה*]

כן. זה.
ולא נגמר.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אלי אלי...

[בומבה_לינה*]

"כי בפתח שנפער ניגרים חייה, כמי שופכין".
כאב.
צרויה שלו

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לא מכיר את הציטוט
מבין את התחושה
סליחה

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נפל האסימון, או מה שלא אומרים היום
לגמרי כואב

[בומבה_לינה*]

לפעמים אחרים יודעים לומר את מי שאני, כל כך הרבה יותר טוב ממני.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

צדיקים מלאכתם נעשית....

[בומבה_לינה*]

וגווע גוועתי ובשקט אכמוש
ואין עמדי אשכר שיחבוש
ואותיר אחריי סימנים, ואבוש.

ואם אוורש ואולי אוושע
בעיניי בני ביתי, לבטח אורשע
ואינני. אינני מרשה.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ואיך את בעינייך?

[יולי_קו]

_וגווע גוועתי ובשקט אכמוש
ואין עמדי אשכר שיחבוש
ואותיר אחריי סימנים, ואבוש.
ואם אוורש ואולי אוושע
בעיניי בני ביתי, לבטח אורשע
ואינני. אינני מרשה._

יפה!

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ויוליקו צודקת
לפעמים גם המובן מעליו צריך להאמר.
מקסים וכואב

[בומבה_לינה*]

תודה לכם.

[בומבה_לינה*]

כשאהיה לזכרון עמום
ויכלו הדמעות ושברון הלב,
ישוב העולם למסלולו העגום
ועמו רזיי שהוטמנו היטב.

ובעוד כיובל איש לא יתעניין
כי מי שסובל - כבר נשכח הוא, ואין.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

את כותבת יפה, מחשבות יפות פחות, לו רק יכולתי להשיב במילים דומות
כולנו נהיה לזיכרון יום אחד, ותעמעם אט אט, ובעוד יובל או שניים, איש לא יתעניין, הן כי לא יתקיים, לא בסובל ולא בצוהל.
הכיצד ניתן להקל על סבלך? למעט להזכיר לך כי נוכחת ולא נשכחת את?

שתי מנגינות עולות בראשי, שני שירים שיכולים להקל או להכביד, תלוי בעיני המתבונן

ובחוץ השמיים מתכסים בעננים
והרוח עוברת בין הים והבתים
והשמש יורדת ושום אור אינו עולה
והחדר באופל מתמלא.

ובשקט בלי נוע לבדי אני יושב
מילדות השעה הזאת נוחתת בכאב
כי לא יום ולא לילה זהו שטח ההפקר
והלב מסרב להשתחרר

הו - הלוואי שהיית איתי פה
לא - היא איננה ושוב לא תבוא.

והזמן שחלף מאז כאילו לא חלף
בחלון מתנועע למולי אותו ענף
תאריך מתחלף אבל בחוץ אותו הסתיו
ולרגע האז הוא העכשיו.

הו - את איתי כמה טוב שאת פה
לא - היא איננה ושוב לא תבוא.

הו - את איתי כמה טוב שאת פה
לא - היא איננה ושוב לא תבוא.

ובחוץ השמיים כבר כהים וחמורים
ובערב נדלקים כבר האורות בחדרים
ואני שעייפתי את האור פה מעלה
מסלק את החושך - והולך.

זה מכבר אין איש מחכה לי שם.
ואם אין ים, הרי אין גם ספינה.
הדרך קצרה. החוג צומצם.
ובכן מה?
עוד שבוע, עוד חודש, עוד שנה.

אחרי מותי עוד יהיה משהו בעולם.
מישהו יאהב מישהו. מישהו ישנא.
הדרך קצרה. החשבון לא הושלם.
ובכן מה?
עוד שבוע, עוד חודש, עוד שנה.

הטל נופל, ערב צונן על פני.
על פרשת הדרכים הקרובה אותה תחנה.
מחר אני אתעורר ואפקח את עיני -
אלוהים אדירים.
עוד שבוע, עוד חודש, עוד שנה.

[בומבה_לינה*]

עלי מוהר נהדר כמובן, אבל ללאה גולדברג אני מתחברת באמת.
הבדידות.
ההבנה המדויקת, והשפה המדויקת אף יותר.
אולם בעיקר, ההבנה כי למרות כל השגיה, ועיטוריה, ויכולותיה... למרות כל זאת, היא לא מצליחה להתגבר על תחושת ההחמצה.
וההבנה,
שזו תמיד אותה התחנה....
ואין איש.
כל שנה....

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תמיד יש איש
לפעמים הוא נמס בגשם
לפעמים מסתתר
ואי אפשר להיכנס לאותה תחנה פעמיים

[בומבה_לינה*]

11 שנה.
וחודש...
תראה מה זה....

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אבל מי סופר

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

והרדיו אכזרי מתמיד
משמיע לי שתי תמונות
זו של מוני, וזו של יהודית
וכל אחת כאובת בדרכה

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הגם שעבורי הוא מדבר למין השני

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ומה שלומך?

[יולי_קו]

הי יקרה,

מבחינתי זו המסגרת. אלו כללי ה׳משחק׳. זה בסיס. זו ה׳אמת׳ הנסתרת שמתחת לנגלה. קיים ה׳כאן ועכשיו׳.

הייתי יכולה להתקומם למה עצים עושים פוטוסינטזה (סתם דוגמא דבילית), אבל זה רק היה מכלה את כוחי. אז אני עוזבת את מה שלטעמי הוא חלק מהמסגרת, ומתמקדת בתמונה.

כל פעם שאני בעבר או בעתיד (וזה כמובן קורה לי לרוב, מטבע אנושיותי ואופי תפקוד מוחי) אז אני מתרחקת מעצמי במובן מה.
[במאמר מוסגר אוסיף שלפעמים צריך לצאת מהמרכז ולחשוב קדימה ואחורה, במיוחד אם רוצים להזיז דברים בצורה אקטיבית בעולם. אבל מבחינתי חשוב לחזור אליו בשביל להתחבר למשהו עמוק שאין לו מילים, והוא מקור הכח, היציבות, הבסיס שעליו אפשר לבנות את השאר].

חלק מאותה אמת עמוקה הוא שאנחנו נפרדים. אף אחד לא יהיה איתי בעומק העומקים של עצמי. במובן זה הבדידות היא תהומית, נצחית, ובלתי מנוצחת.

ויחד עם סופיות החיים הבדידות היאמסגרת שקוראת מצד אחד לפסיביות ופסימיות. כי מה הטעם. לבד ונגמר. בשביל מה לטרוח.

אבל מתוך זה צומחת שמחה כי יש לי את כאן ועכשיו. אני מריחה, אני רואה, אני שומעת, אני ממששת, אני טועמת, אני זזה, אני חושבת, אני מדברת, אני יוצרת. וזה כיף! אני אי בודד, אבל הנמל שלי פתוח, ואני שולחת ספינות ומקבלת ספינות עם מסרים מסביבי. אני משתנה, ואני משנה. זה משנה לי. ולפעמים אני מגלה שהאי הסמוך הוא הרבה יותר קרוב ונגיש ממה שדמיינתי עד כה.

חיבוק גדול לך, יקרה, מעבר לזמן ולמרחב.

[בומבה_לינה*]

כשלפעמים, מבליחה לה קרן של אור
במקום להאחז בה, ולצמוח
אני בוחרת להשאר בתוך הבור השחור
איפה שעצוב לי, ולבד לי, ונוח.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לפחות סעי לך ללונדון

[יולי_קו]

בומבה לינה יקרה,
לא הגבת על מה שכתבתי. אני מניחה שזה לא מדבר אליך. הרגישי חופשי לנקות ולמחוק.

[בומבה_לינה*]

יולי קו, אני חושבת שאני צריכה זמן להפנמה...
פלוני, לונדון לא מחכה לי.... וכל הרעיון הוא להשתדל שלא להיות לבד...

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

את יודעת שאנחנו פה כדי שלא תהי לבד
אך אם נוח לך לבד, לא אנחנו נהרוס לך את זה

[בומבה_לינה*]

כשהבדידות היא מבפנים,
מהלמטה של הלב,
מהולה בכל עצב ונים,
גם חיבוק אמיתי, ממישהו אוהב
לא מחמם ולא תמיד נעים.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

המדענים טוענים שניתן לגדל עצבים חדשים
מה המתכון לשלך?

[בומבה_לינה*]

וכשהכל עגום ושחור ואפל
אני לא מצליחה לראות את האור
רק את הצל.
וכל מי שדואג, ובודק ושואל
כאילו בא לברך, אך יצא מקלל.
והכל עקום

[בומבה_לינה*]

ואני לא שמחה או עליזה או צוחקת.
כדי לא לזעוק בקול, אני שותקת.
זה לא מועיל או מקדם, ולא עוזר
וזה אפילו טיפה לא משחרר
והכל - כלום.

[בומבה_לינה*]

אז אני מתכנסת
ושוב מתכנסת
מתחת לכסת
מרגישה מבואסת
ולא עוזר מאום.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מנסיוני המועט, לצעוק ולזעוק לפעמים משחרר, עבורי, אך אולי גם לאחר
ומאחר ואינני רוצה לקלל, ובודאי שלא לקלקל, אני פשוט שואל - האם לענות לך פה - מכביד או מקל?

[יולי_קו]

לקלל? לקלקל? להקל!

[בומבה_לינה*]

מקל, מקל, ודאי שלא מכביד
כזעקת רחל השוקקת ליד אחות..
בקבוצה נראה שהחושך פחות מפחיד
ולעיתים
גם הבדידות היא קצת פחות...

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אז אני פה,
רק קראי בשמי ואופיע

[בומבה_לינה*]

תודה!
ובתמורה, האם תבקש את התינוק הראשון שאלד?

>בומבה בגילה המופלג, כבר הבינה שאין מתנות חינם...<

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אולי עוץ, לבטח לא גוץ אנוכי
כל שאבקש הוא את שאתן -
היה לי חבר, היה לי אח,
הושט לי יד כשאקרא

[בומבה_לינה*]

תודה!
אזכור

[בומבה_לינה*]

תודה!
אזכור

[בומבה_לינה*]

כי אשמיע קולי לאותו איש רחוק,
הממלא מחשבתי בדמע ושחוק?
ואדע שהוא שם, ושולח ידו
ואזכור. אין הוא נמצא לבדו.

ואניח לרגע לחמוק
ואבחר להמשיך ולשתוק.

כי משחק שכזה, לא נאה, לא ישר
כי אני כבר בחרתי, והוא כבר בחר.

ואפשר.
ודאי שאפשר.
לעולם לא מאוחר...
אך לא כעת. אולי מחר....

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אם הושיט ידו הוא
אל תתנו לו לחכות
כי מי אתה? ויד אחות
והאם באמת שווה לחכות?
שבע שנים,עד כלות ימייך
או כבות חייך

[יולי_קו]

מה לבחור?
חרוזים יפים ולבזבז את החיים,
או להמשיך הלאה לאיים חדשים?

[בומבה_לינה*]

זו אותה השאלה, שוב ושוב, יולי קו.
וזו שאלה מצויינת.
ובזמן שאני חושבת על הפתרון - החיים חולפים להם.
לפחות החרוזים יפים.
ופלוני - נכון...
אולי מחר...

ובכל זאת.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מחר אולי נפליגה בספינות
מחר אני אהיה כה רחוקה
מחר הוא יחזור

[בומבה_לינה*]

אם לא היום אז אולי מחר....

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

(MORGEN, MORGEN NUR NICHT HEUTE SAGEN ALLE FAULEN LEUTE)

[בומבה_לינה*]

עצלנות עצלנות לא קונים בשום חנות.
אה... נו...

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כל הלילה ___, וביום את הצאן אשקה
_ לך, כבה את כל אורות עירך
_ לך השדות
_ לך עד יכלו חיי

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ולפעמים העצלות היא רק סיפור כיסוי

[בומבה_לינה*]

גם זה נכון.
וחד.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

וחד?

[בומבה_לינה*]

חד.
נכון, כואב ..
בול.
כמו חץ ללב