באופן טבעי

)-:

hug-sad
תודה
זה כואב מאוד

עכשיו צריך להחליט אם נכנסים שוב למערבולת הזריקות/שאיבות/החזרות או שפשוט מודים מעומק לב על מה שיש ועוזבים את זה.
אמרנו שנמשיך לנסות לבד (מין סוג של בדיחה כזו בהקשר שלנו).
אני מפחדת מהטיפולים (לא מהטיפולים עצמם, אלא מהשלכות בריאותיות אפשריות שלהן. כלומר, סרטן. ובגילי המתקדם מבחינת פוריות הסיכויים קטנים כל כך).
אבל המחשבה שלא יהיו עוד ילדים פוערת לי חור גדול בבטן. הרבה יותר גדול ממה שציפיתי.

כנראה שעכשיו עברתי מ"מאוד לא פשוט לחכות" ל"מאוד לא פשוט להחליט".

עצות ומחשבות מבעלות ובעלי ניסיון יתקבלו באהבה.

אין לי נסיון ולא נראה לי שאפשר כל כך לתת עצות (זה הרי כל כך אישי!)
גם לא אמרת ממש פרטים על הגיל וכמה ילדים אז זה אפילו יותר מעורפל...
בכל אופן אני רק יכולה להציע תמיכה ועידוד לגבי כל מה שתחליטי שנכון עבורך.
וחיבוק.

_בכל אופן אני רק יכולה להציע תמיכה ועידוד לגבי כל מה שתחליטי שנכון עבורך.
וחיבוק._

תודה, זה מוערך.

מכיוון שזה דף שנקרא בעיות פוריות אני מניחה שיש פה עוד כמה בנות שיודעות במה זה כרוך ואולי יכלו לתרום לי מניסיונן.
אנחנו לכאורה בצד המפונק של הסובלים מבעיות פוריות כי יש לנו שני ילדים (שניהם מהפריות, הראשון אחרי כמה שנים טובות השני הצליח מהר).
אני בת 39 ואנחנו מאוד רוצים עוד ילד/ה. הסיכוי שנצליח לבד הוא כנראה אפסי.
אז אנחנו מתלבטים אם להתחיל שוב את כל התהליך של הזריקות/שאיבה בהרדמה מלאה/החזרה וסיכוי לא מי יודע כמה בגילי או פשוט לעזוב את זה
ולשמוח בשני האוצרות שיש.

אם מישהי חוותה/עברה משהו דומה ובא לה לשתף - אשמח.
ההתנגדות העיקרית שלי היא פחד מהשלכות של נטילת עוד הורמונים בכמויות שהטבע לא תכנן...

ההתנגדות העיקרית שלי היא פחד מהשלכות של נטילת עוד הורמונים בכמויות שהטבע לא תכנן...

משפט כלכך נכון וחזק
מזדהה איתך כלכך

אני הצד הפורה, אצלנו יש בעית זרע קשה מאודדדד
ב"ה יש לנו בן מהפריה ראשונה ומאוד ניסית.
החלטתי לתת צ'אנס אחרון, אז עכשו אנחנו מתחזקים בכל הכח, כדאי לך גם אם את מחליטה לחזור, לחזק את הכבד בתזונה בריאה.

אני רוצה לדעת בעוד כמה שנים שלא ויתרתי על החלום למשפחה ושבאמת עשיתי הכל (בלי לפגוע בבריאות שלי, לפחות לא הפיזית).

אבל כשיש כבר שתי מתנות בבית השאלה כפולה, האם בתקופת ההורמונים את במצב לילדים לידך?


אני אפילו לא יודעת מה רציתי להגיד, אבל התשוקה לתינוק זה דבר לא ברור וכלכך חזק.

בכל מקרה בהצלחה
והחלטה טובה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה נאוה על החיזוק. שולחת לך חיזוקים בחזרה. אם הצליח לכם בפעם הראשונה, למה שלא יצליח שוב? רוב הסיכויים שיצליח, לא?
אני לא מכירה בכלל בעיות פוריות של גברים, אנחנו מה"לא מוסברים", אבל אני כן יודעת שיש היום מיקרומניפולציות שדווקא נותנות מענים טובים יחסית.
מקווה בשבילכם שזה יצליח!

למה התכוונה ב לחזק את הכבד בתזונה בריאה_?
סיקרנת אותי.

לתודה על הברכות, אצלנו זרע זה דבר נדיר, ככה שמיקרומניפולציה היא דבר בסיסי, רק שימצאו זרעונים.

לגבי הכבד, יש כל מיני מזונות מזיקים ויש מנקים ומחזקים. ההורמונים עצמם גם פוגעים בכבד ככה שעדיף להגיע לטיפול עם כבד כמה שיותר בריא ונקי מרעלים.

כרגע אני לא זוכרת את המזונות הטובים, אבל יש כמה צמחי מרפא בסיסיים לניקוי, כמו: שבטבט, גדילן, אני חושבת גם שן ארי.
(יש בכל מיני חברות חליטות מוכנות לניקוי רעלים מהכבד, אני לא בתפקיד ובטח לא מוסמכת להמליץ על משהו אישי)

ולהמנע ממזונות כמו נקניקיות ודומיהם וגם גבינה צהובה ודומיו (אם הם בכלל ברשימת דברים שאתם צורכים).

בהצלחה

אז עכשו אנחנו מתחזקים בכל הכח,
חוששת שגם אצלנו יש בעיית זרע (כבר יש תור לבדיקות) מה אתם עושים כדי להתמודד עם זה באופן טבעי? איך מתחזקים?

האם בתקופת ההורמונים את במצב לילדים לידך?

את שואלת בגלל השפעות על מצב רוח? אם לזה התכוונת, אז אני מוכרחה להגיד שמהסימפטום הזה דווקא פחות סבלתי.
אולי בגלל מינונים נמוכים יחסית, אולי בגלל סוג ההורמונים שקיבלתי.

אני בהתלבטות ככ קשה ואני אפילו לא יודעת עם מי להתייעץ. ברור שההחלטה היא שלנו (בעלי אומר שלי כי זה הגוף שלי).
הרופא טוען שלא הוכח קשר מדעי בין חשיפה להורמונים ובין סרטן השד. אני קראתי שמצאו קשר לסרטן הרחם, אבל קראתי את זה בעיתונות פופולרית. אין לי באמת גישה או ידע למאמרים מקצועיים. וממילא, זה הכל סטטיסטי. וגם אם לא לא מצאו, זה לא אומר שאין.
ומצד שני...הרצון ככ חזק. וכמו שאת אומר, הפחד מלהתחרט.
ואין לי בכלל זמן להתלבט, בגלל הגיל שלי.
לא פשוט, בקיצור.

תודה על המידע בענייני המזון. אני צמחונית ולא אוכלת כמעט גבינה. שאר הצמחים שהזכרת לא מוכרים לי כלל. אנסה לברר.

בשורות טובות לכולנו.

אני לא יודעת איך לכתוב. מצד אחד לא רוצה להפחיד או לרפות ידיכן, מצד שני, חושבת שצריך להיות ערות
לתופעות הלוואי האפשריות, כדי שיהיה אפשר לשאול את הרופאים ולעקוב.
כשאנחנו מזריקות את ההורמונים, אנחנו מכניסות לגוף, בין היתר, כמויות עצומות של אסטרוגן.
אצלי האסטרוגן הביא ל"פריחה" של שרירנים.
סיימתי את הטיפולים עם רחם רב שרירני ולבסוף נאלצתי לעבור כריתת רחם.
אם יש לכן במשפחה היסטוריה של שרירנים (אצלי גם אמי וגם סבתי סבלו משרירנים) עמדו על כך שמחודש לחודש יעקבו אחרי מספרם וגודלם
של השרירנים.
בריאות טובה וידיים מלאות!

חושבת שצריך להיות ערות
תודה הדס מצוי אני לגמרי מסכימה איתך ומי כמוך יודע.
לעבור כריתת רחם זה אירוע קשה מאוד וקשה עוד יותר לחשוב שזה תוצאה מטיפולי פוריות.
האם עברת הרבה סבבים? את כמובן לא חייבת לענות, ולא שזה משנה, אני סתם מנסה להיאחז בכל שביב של מידע ורופאי הפריון די מנפנפים את הצד הפחות נעים של הטיפולים. זאת הפרנסה שלהם (ושל חלקם שליחות, אני מניחה) כך שנדמה לי שהם מעדיפים לא לשים את ההשלכות השליליות במרכז סדר היום שלהם.

תודה בכל מקרה ובריאות שלמה גם לך.

_חושבת שצריך להיות ערות
לתופעות הלוואי האפשריות, כדי שיהיה אפשר לשאול את הרופאים ולעקוב_
בהחלט צודקת
תודה על המידע

ובאמת הרופאים לא ממש מידעים בנושא תופעות הלוואי. זה אחריות שלנו.

חוששת שגם אצלנו יש בעיית זרע (כבר יש תור לבדיקות) מה אתם עושים כדי להתמודד עם זה באופן טבעי? איך מתחזקים?

טוב, יש את הדברים "הפשוטים"
שום, גרעיני דלעת, דקל ננסי (או איך שקוראים לזה) לאוכלי הבשר: אשכי הודו
אבץ , ויטמין E

יש כמה ויטמינים מוכנים: ספירה של סופהרב ויש ויטאמייל שיש רק בחנויות נבחרות

ואם יתברר שיש בעיה, לאייל פוליטי יש תערובת שטוענים שמאוד עוזרת, אנחנו עכשו מנסים, אבל אצלנו זה בעייה בייצור אז ההשפעה לא בטוחה.


זה היה על רגל אחת, בשלוף מהזכרון.

בהצלחה

עברנו 13 IVF
אצלינו אין בעיית זרע, להפך, הוא מצטיין
התחלתי טיפולים בת 39 והפסקתי ב42 וחצי
לא הצלחנו - במובן זה שאין לנו ילדים

מחזיקה לכולכן אצבעות. מאד.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

_עברנו 13 IVF
אצלינו אין בעיית זרע, להפך, הוא מצטיין
התחלתי טיפולים בת 39 והפסקתי ב42 וחצי
לא הצלחנו - במובן זה שאין לנו ילדים

וואו. נעתקו המילים מפי.
תודה ששיתפת ומקווה שלא נגעתי במקומות קשים מדי.
אם כן, לא התכוונתי ואני מתנצלת מאוד מאוד.

ללא פשוטה-
אם הייתי במקומך הייתי מקבלת את המציאות,
וחושבת מה אפשר לעשות עם כל האנרגיה הזו שמושקעת בילד שלישי,
מחשבה בשבילך- האם הרצון הלא מושג לילד שלישי, שגורם לך לסבל הזה כרגע ולכל האנרגיות להישאב לשם, מגיע מרצון להשיג משהו שלאו דווקא קשור לגלגול הזה? סוג של תיקון לא במקום?
אולי להיפגש עם מתקשר/ת או שיטת "העבודה" ?
אני מקווה לילד ראשון ואני בת 39, וכן- אשמח מאוד לילד אחד אחרי 3 שנים של טיפולים,
שניים זה יהיה בונוס מבחינתי...
אבל אני לא במקומך ואם תחליטי שלא ושזהו- תני לעצמך להתאבל, תרשי לעצמך לקבל את המצב כפי שהוא, ללא האשמות עצמיות וזוגיות ושכן עשית ככל יכולתך במצב הנתון- גם להחליט לא לסכן את עצמך זה ככל יכולתך, ולזכור שכל הליך בIVF טומן בחובו סכנות רבות.

המחכימון כותב: "בתוכך על פני בתוכחה", וזה קשור ככ למה שאת אומרת. להסתכל פנימה ולא החוצה. אני מתקשה להחליט למרות שהדבר ההגיוני לעשות הוא באמת לעצור פה.
אני גם לא לבד בזה ובעלי מאוד מאוד רוצה עוד לפחות ילד אחד. אז גם זה ברקע. כמובן שהוא יקבל ויכבד כל החלטה שלי אבל זה שם.

אני מקווה לילד ראשון ואני בת 39
אני מחזיקה לך אצבעות חזק חזק חזק. האם את אותה מירב שכתבה שהיא מחכה לתשובה ביחד איתי? האם גם את קיבלת תשובה שלילית?
חיבוק ותודה על השיתוף. נתת לי חומר למחשבה.

וואו , קראתי את שלושתכן, וההזדהות כלכך חזקה.

אני מבינה את הצורך בעוד ילד (אצלי זה התחזק מאוד אחרי ההריון הראשון, הנס הגדול של חיי)
ומנגד את ההתחבטות על הבריאות שלנו

מאחלת לכולנו הצלחה באשר נחליט, ומאחלת להפסיק לשמוע על עוד ועוד נשים שכמהות כלכך לילד וצריכות לעבור את המסע הבלתי ברור הזה.


אין לי מושג איך עמדת ב-13 טיפולים, את ממש גיבורה. מאחלת לך לזכות לשמחה ובריאות איתנה.



השבת קראתי על הנושא שישראל מעצמה בטיפולי פוריות, האם זה אכן נובע מלחץ חברתי (כמו שרבים ומתנגדים טוענים,) או שהם לא באמת מבינים בנפש האישה שכמהה לתינוק ולהריון.

אני מבינה את הצורך בעוד ילד ומנגד את ההתחבטות על הבריאות שלנו

אני לא מפסיקה להתלבט. והסיפורים שלכן יושבים אצלי חזק בראש.
למרות זאת, מצאתי את עצמי קובעת הבוקר תור לרופא ביחידה ונוטה לכן.

בריאות ושמחה לכולנו.

למרות זאת, מצאתי את עצמי קובעת הבוקר תור לרופא ביחידה ונוטה לכן.


בהצלחה

בהצלחה

תודה
גם לך
ולכל ההולכים בדרך המאוד לא פשוטה הזאת
שיש האומרים עליה שהיא מלמדת וכל זה, אבל מוכרחה להודות שזה שיעור שהייתי מוותרת עליו בשמחה וברצון

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכם, רציתי לשאול האם יש למישהו המלצה על מדקר/ת באיזור תל אביב המתמחה בהכנת הגוף להריון, הסדרת מחזור, איזון הרמונאלי, בעיות פוריות וכו...אשמח לקבל המלצה על מישהו/י מקצועי ואנושי. תודה!

שותפות יקרות לדרך, משתפת; שמחה לבשר לכן שאני מרגישה בריאה. לפני שבועיים עברתי כריתת חצוצרות, הן היו חולות, ועכשיו סוף סוף אני מרגישה בריאה , אחרי 3 שנים של טיפולים מקווה שההחזרה הבאה של העוברים מוקפאים תצליח וסוף סוף אהיה אימא ונהיה משפחה ולא רק זוג. לקח לי כמעט שנה לרצות מאוד את הניתוח הזה, אני - שרק מה שטבעי נכון, ראיתי בצורך בניתוח כישלון בתחילה, לאט לאט נפתחתי לרעיון עד שלאחר 8 חודשים של המתנה לניתוח בבית חולים פריפריאלי ולאחר 2 ביטולים ודחיות של תור (ואני כמעט בת 40) החלטתי לבצע בבי"ח פרטי, אצל הרופא הכי מומחה שאני מכירה, ולמרות שאנחנו קצת עניים מצאנו בדיוק את ה- 1500 ש"ח בשביל זה. עם כל זה שרק לפני כשנה הגעתי לשעתיים ביום התעמלות, כולל שיטת אביבה, ותזונה טבעונית וויטמינים... הבנתי שיש דברים שרק ניתוח מרפא, וזה לא כישלון, זו הדרך שלי. עזר לי מאוד להבין הספר "גופה של אישה תבונתה של אישה" מומלץ מכל הלב. אז רק בריאות לכולנו ושנה פוריה ומופלאה, מלאת ניסים ואהבה.

האם יש למישהי מידע לגבי התופעה הבאה:
בזמן ימי הביוץ, בהם יש סיכוי להרות, לאחר קיום יחסי מין מתפתחת אצלי תופעה בה אני מרגישה חסר נוזלים אדיר וצורך רב לשחרר נוזלים מהגוף. ליציאות הנוזלים מהגוף יש ריח לא נעים וצבע אפרפר. אני מרגישה מערבולת במרכז הבטן (אולי באזור הרחם?). התופעה נמשכת יום-יומיים ומסתיימת בדימום. רופאים שונים לא עלו על מקור הבעיה, אך ציינו את הקשר בינה לבין אי יכולת להרות. לפי דעתי נוצר הריון מסוים שנגמר בדימום. התופעה גורמת לי לסבל רב, וכמובן - אין לי ילדים. שאלותיי: האם ישנה תופעה של דחיית זרע? האם המקור פסיכולוגי? האם מישהי חווה חוויה דומה? אשמח מאד להתעדכן

זועקת לעזרה- לא שמעתי על הבעיה אך הייתי מציעה לך לעשות בירור אצל רופא גניקולוג ופוריות

שאלה למבינים ברפואה סינית ופוריות.
יש לי קפסולות של שליה מיובשת מהלידה האחרונה שלי וכשקיבלתי אותן גיסתי מאוד התעניינה בהן. כמה שבועות אחרי הלידה נפל לי האסימון שאומנם כנראה בארץ אסור לטפל עם שליה מאשה אחרת אבל יכול להיות שהשליה שלי יכולה בעזרת רופא/ה סיני/ת לעזור לגיסתי ובעלה בטיפולי הפוריות (שניהם מאותגרי פוריות, יש להם בת אחת שהדרך אליה לא היתה פשוטה ועכשיו מנסים להרות את פטל).
לא הצלחתי למצא מידע בנושא (אין לי קצה חוט וגוגל לא מועיל) וגם כאן באתר לא מצאתי כלום, אשמח לכל מידע בנושא.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני קוראת וכותבת קבועה כאן, אבל לא מזדהה מטעמי פרטיות הנושא (בשבילי).

מנסה להיכנס להריון נוסף כבר יותר משנה... ומרגישה קצת מיואשת.
לא פניתי עדיין לרופא נשים בעניין, כי בעבר נכנסתי להריון פעמיים בקלות רבה (אחת הסתיימה בהפלה). וגם כי יש חודשים שאנחנו לא מנסים מספיק פעמים, בכלל או ספציפית סביב ימי הביוץ (כי בדיוק אז יש משהו כזה או אחר בחיים שמפריע).
אני מרגישה שאולי זה משהו נפשי - אני רוצה מאוד, אבל לא בבטן, יותר בראש.
החיים שלי עמוסים כל כך, ולא מרגישה צורך דחוף להכניס אליהם עוד מישהו באופן אינטנסיבי כל כך.
אבל אני יודעת שברגע שאהיה בהריון, הוא מהר מהר יקפוץ למעלה בסדרי העדיפויות וארצה אותו מאוד. וזה נכון לנו כמשפחה, את זה אני ממש מרגישה, שהדינמיקה תהיה טובה יותר בארבעה ושלילד הנוכחי זה יהיה מעולה. לא שעכשיו לא טוב, פשוט יכול להיות טוב יותר.
ואני לא ממש צעירה, ורוצה להשאיר לי אפשרות גם לילד שלישי בבוא העת.
בקיצור, אין לי ספק שההחלטה לעשות עוד אחד היא נכונה, רק לא מרגישה את הדחף.
ההריון הראשון בא אחרי הרבה שנות נישואים, בדיוק מהסיבה הזו - היה לי טוב, ולא הרגשתי צורך בעוד משהו. אז פשוט לא ניסינו, וחיכיתי שהדחף יגיע, ולקח לו המון זמן. אבל עכשיו שחוויתי את האמהות, אני יודעת שזה כן יהיה לי טוב לעשות עוד אחד לפחות, ואני לא רוצה לחכות שנים הפעם.
מקווה מאוד שיקרה לי הקסם של באופן - כותבים על בעיה, והיא נפתרת...
אבל למקרה שלא (-; עצות? מחשבות? גם הזדהות תתקבל בברכה...

מקווה מאוד שיקרה לי הקסם של באופן - כותבים על בעיה, והיא נפתרת...
לא קרה )-:
הרצון עכשיו הוא לגמרי בבטן. ממש ממש.
נמאס לי כל כך. ואני יודעת שהגיע הזמן להתחיל לברר אם יש בעיה "אמיתית" רפואית. ואני כל כך לא רוצה.
למה, למה אני לא נכנסת להריון?
אז שוב מבקשת:
עצות? מחשבות? גם הזדהות תתקבל בברכה...

כמה זמן אתם מנסים?
כמה זמן, אם בכלל, אתם מתזמנים יחסים לימים הפוריים?

מנסים בערך שנתיים, מתזמנים לכאורה שנה וחצי (גם בערך) אבל לא בכל החודשים באמת קיימנו יחסים בימים הפוריים.

בשלושה חודשים האחרונים היינו רציניים יותר.

הייתי לוקחת עוד 3 חודשים של ניסיונות רציניים, מתוזמנים, לפני שהייתי מחפשת עזרה רפואית.

(כתבת שאת לא ממש צעירה - בת כמה את?)

וגם - להירגע...
(כן, יודעת, מניסיון, זה בלתי אפשרי, ממש ממש ממש בלתי אפשרי. הייתי שם לגמרי.
אבל זה מאוד חשוב, באמת חשוב.
ובאמת ה-מ-ו-ן פעמים ברגע שמצד אחד מנסים ברצינות, בימים הפוריים, ומצד שני נרגעים ומורידים לחץ - זה קורה...)

תודה לכן...
אני כרגע באיחור של יומיים במחזור, והתקוות מתחילות לעלות. למרות שגם בעבר היו לי איחורים שלא היו הריון אז אני משתדלת להנמיך ציפיות.
בכל זאת, ההמתנה מורטת עצבים. ובאופן מוזר אני ממש לא רוצה לבדוק בבדיקה ביתית. רק מלראות את הבדיקות האלה כבר נהיה לי רע, הן מתקשרות אצלי לאכזבה.
אז בינתיים רק מחזיקה אצבעות.

בהצלחה!!!
כפי שידוע, בדיקות הריון אינן מכניסות להריון...
תנוחי, תנשמי, תקווי וחכי לאיחור יותר משמעותי (אני תמיד מחכה לפחות שבועיים-שלושה מהאיחור ועד לבדיקה הביתית, ואז עוד חודש-חודש וחצי עד שהולכת לרופאה. כדאי לזכור ששני הדברים הללו אינם מקדמים הריון בשום צורה).

כדאי לזכור ששני הדברים הללו אינם מקדמים הריון בשום צורה
(-: העלית חיוך על פניי.
משתדלת מאוד להיות רגועה ולהשאר עסוקה ולא לחשוב כל הזמן, זה כן? זה לא?

זה כן? זה לא?
זה לא )-:
כל השבוע הייתי סקפטית, ניסיתי להגן על עצמי מאכזבה.
היום בבוקר קמתי וכשראיתי שעדיין אין מחזור הייתי בטוחה שזהו זה, הרי מעולם מעולם לא היה איחור כל כך גדול חוץ מאשר בהריונות.
אבל כעבור שעתיים... הגיע המחזור.
התחושה הזו שאני צריכה לאחוז בטוב שלא יברח, להיות כל הזמן עירנית כי ברגע שארפה יגיע משהו רע, כל כך מלווה אותי כל החיים. ובאופן טבעי המחשבות הלכו מייד לשם. אילו לא הייתי נרגעת, אילו הייתי ממשיכה לאחוז ב"היריון" שלא יברח... אני יודעת שזה משולל כל היגיון ומנסה לא להיסחף למקום הזה, אבל קשה.
החלטתי שאתחיל בדיקות בחודש הקרוב. אם יש משהו קונקרטי שמפריע, חבל על ניסיונות ריק וכל פעם מחדש אכזבה... אם לא יעלה שום דבר קונקרטי, אחשוב הלאה.
מישהי יודעת להגיד לי למה לצפות בפגישה ראשונה?
כדאי ללכת ישר למישהו שמתמחה בפוריות או להתחיל סתם אצל רופא נשים "רגיל"?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זה שוב לא. אוף.
מחר פגישה אצל רופאת נשים. לא מבינה איך בעבר נכנסתי להריון כל כך מהר, ועכשיו כלום.
יש לי מן מועקה שאני צריכה לפרוק, אבל אין לי כל כך מה להגיד שיפרוק אותה )-: פשוט עצובה מאוד.
מזכיר לי את התחושה אחרי ההפלה שהייתה לי. רוצה לדבר על זה, לשחרר ולפרוק אבל אין לי מה להגיד.

חיבוק.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה, זה באמת עוזר.
אני מתקשה כבר לדמיין את עצמי בהיריון. מצד אחד מתאכזבת כל חודש מחדש כשלא, אבל מצד שני מתקשה לדמיין את הכן.
כל כך הרבה פעמים זה לא קרה, שאני קצת לא מאמינה כבר שיקרה (למרות שאני יודעת בשכל שזה ממש לא ככה, שלקח הרבה זמן עד שהתחלנו ממש לנסות ברצינות, שבסך הכל אנחנו די בתחילת הדרך עם הניסיונות. אבל מצד שני אומרת לעצמי שיש כל כך הרבה הריונות לא מתוכננים, שקורים בזמן לא צפוי של המחזור וכו', אז גם אם נניח לא השתדלנו מספיק לתזמן סביב הביוץ המשוער, אחרי כל כך הרבה זמן, מתישהו הייתי נכנסת להיריון, לא?).
וזו גם איזו אי ודאות שכל הזמן מרחפת מעל. יש לי כל מיני תכנונים לשנים הקרובות וקשה להכניס את הפקטור הזה של היריון נוסף, כשאין לי מושג אם זה יקרה בעוד חודש או בעוד שנתיים.
ובעיקר מתסכל. מן חוסר אונים כזה מול הגוף.
נו, בסוף פתחת לי קצת את הסכר של המילים.

אז עוד אחד.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה יקרה.

חיבוק גם ממני.
אולי בתור התחלה, תמצאי מקום אחר, מדויק יותר, לכתוב?
לא נשמע שיש לך בעיות פוריות, כי שבסך הכל אנחנו די בתחילת הדרך עם הניסיונות
ההגדרה הזו, שאת מכניסה את עצמך לתוכה, נראית לי כובלת וכבדה ומעמיסה ולא מאוד בריאה (לא ממקום שיפוטי, אלא מזדהה).
בטוחה שיש כאן דפים יותר מדויקים שאפשר לשפוך בהם את הלב, או שתפתחי לך אחד זמני? או דף בית?

תודה גוונים @}
מבחינת התחושה שלי האישית, מרגישה מאוד נוח פה, אפילו שטרם ערכתי בירור רפואי כלשהו. אני לא מרגישה שהכנסתי את עצמי לאיזושהי הגדרה, מלבד העובדה שאני מתקשה להיכנס להיריון תקופה ארוכה, כבר שנתיים.
במשך התקופה הזו חשבתי לעצמי שאולי אני במן מעגל שמזין את עצמו, שאני צריכה לפתוח דף חדש, כאילו הרגע התחלנו לנסות ואין סיבה שזה לא יקרה עכשיו. ממש נכנסתי לראש הזה, אבל זה לא עבד וכנראה שלא שם הבעיה.
כשכתבתי שאנחנו בתחילת הדרך, התכוונתי שעוד מוקדם להרגיש כאילו זה לעולם לא יקרה ועוד לא הייתי אצל רופא ולא ניסיתי טיפולים וכו'.
זה מבחינת התחושה שלי.
אם את חושבת שזה לא מתאים מסיבות אחרות, אשמח אם תרחיבי קצת. מראש אני אומרת שלא מאוד קריטי לי הכותרת של הדף, אם זה ממש מפריע למישהי שאני כותבת פה, אמצא מקום אחר (נא לקרוא בטון קליל ולא פולני (-: )

חיבוק גם ממני.

תודה טלי @}

בימים האחרונים היו לי הרבה מחשבות על:
יש לי כל מיני תכנונים לשנים הקרובות וקשה להכניס את הפקטור הזה של היריון נוסף, כשאין לי מושג אם זה יקרה בעוד חודש או בעוד שנתיים.
אולי זה לא רעיון רע לדחות את ההריון בחצי שנה-שנה. גם נפשית, לתת לכל העניין לנוח, וגם מעשית, לשריין לי פרק זמן מסוים בלי תינוק שבו אוכל לתת פוש במישור המקצועי, לפני הלידה הבאה.
קצת מתחשק לי פתאום. הרי שניים בהפרש קטן יחסית, כמו שרציתי, כבר לא יהיה ממילא. גם השמחה וההתרגשות שהיו בהתחלה עם המחשבה על תינוק חדש, התעמעמו עם האכזבות החוזרות ונשנות. ואולי מעולם לא רציתי מספיק? פתאום הספק מנקר - אולי בגלל זה לא הצליח?
אני יודעת שזה לא נכון. רציתי מאוד. רציתי באמת. עכשיו התנאים שונים ממה שהיו ואני שונה ממה שהייתי ואולי צריכה לחשוב מחדש אם ההחלטה ההיא עדיין נכונה לי.
מצד שני, המחשבה למנוע הריון מפחידה אותי. ומה אם כך אפספס את ההזדמנות? מה אם אחר כך רק יהיה קשה יותר?

כאחת שסובלת משחלות פוליציסטיות וכבר שנתיים וחצי ממתינה להריון, רק רוצה לשתף אתכן במה שעוזר לי להתמודד: אמונה, אמונה ושוב אמונה.
כמה כיף שיש על מי להישען. כמה אפשר להתרווח ולהרגע ששום דבר לא בידיים שלנו באמת. הכל בסופו של דבר רק ממנו.
בדיוק כשהוא יחליט להוריד את הנשמה של הילד שלי לעולם, זה יגיע. ולא דקה אחת קודם.
כמובן שאני מצידי צריכה לעשות את תפקידי ולטפל בבעיה, אבל זה לא בשליטתי. אני מרפה, משחררת.
כמה טוב וכמה מרפה כשאנחנו יודעים שאבא שלנו בשמים רואה אותנו, מרגיש אותנו ונמצא איתנו כל רגע
ובאמת באמת רוצה בטובתינו!!

שלום נשים יקרות! אני מלווה נשים בתהליכי פריון והריון, באמצעות הרפואה הטבעית.
הליווי שלי יכול לשמש כטיפול המרכזי בבעיות פריון ,וגם טיפול הנלווה לטיפולי פוריות קונבנציונאלים.
בין הכלים שלי- תזונה וצמחי מרפא, עיסוי הוליסטי, רפלקסולוגיה, דמיון נובע.
יש לי קליניקה במבשרת ציון ובירושלים.
אשמח לסייע!
יעל 054-242-7722