באופן טבעי

וואוו בומבה,
התגובה שלך עשתה לי טוב בלב. הכל, אבל במיוחד לדעת שמה שאת מציגה פה זה רק פן אחד שלך. הורדת ממני חשש עמוק לחייך, וגם לאיזון הרגשי שלך.
לבד אבכה בלב עצוב, כי היא הלכה עברה בלי שוב- כמו שאמרו הגששים ב׳שירי יגון וצער׳.
ואני כולי תקווה שאחיה חיים ארוכים ואמשיך לקרוא את מה שאת סורגת פה.

מן התמכרות שכזו
משחקת באש
זה מתיש, ומוזר
ומעט מרגש
ומסוכן, ומסכן
את כל מה שיש..
.ועדיין

מעט צבע בעפעף ובריס
אודם כהה, בצבע מתריס,
חולצה חדשה, חיוך מלאכותי
והנה במראה מצאתי אותי,
ההיא של פעם, שנמחקה ואיננה,
מתברר שפועמת היא, ועודנה...
או שמא, בשני מימדים היא תשוב?
והנה לבלוב.


אך אם כל זה, זו אני -אז זה די עלוב.

אך עם כל זה, זו אני- וזה מה שחשוב!

הצהובון היה משהו מסגנון ׳המציאות נפלאה מכל דמיון׳.

חייכתיני, יולי, ועכשיו אני כבר לא זוכרת מה רציתי לכתוב...
תודה!

בעיניו - נהדרת,
יפה וזוהרת,
יכולה, מתגברת...
נחשקת, בוערת
מסעירה וסוערת...
מאמין שמבין
חושב שמוכרת...

אך אם יביט היטב מעבר לאדרת,
יבין שהיא מתפוררת.

במילואה, וענקית
קרןבה מתמיד,
ושוב אני בחוץ עם היין,
ובקצה השני
כמוני אני
אתה בטח מביט בשמיים...

ואני שוב שואלת,
היא שוב לא עונה
עגולה וגדולה ומאוד לבנה,
ואני ממתינה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מתפוררת
מכוערת
לפעמים קצת מפגרת
חלשה
ואחרת
כך היא מתארת

אבל הוא יודע
זו אותה הגברת בשינוי האדרת

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

13

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

13

מספרים שכאלה גורמים לי לחשוב
זוכרת איך זה הרגיש, לאהוב.
וגם את השבירה, הכאב האיום...
ומי הייתי אז, ומי אני היום.


ונשאלתי היום
ונמנעתי מלהשיב.
ואין עם מי לחלוק
ואין מי שיקשיב.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מה נשאלת?
אנחנו פה להקשיב
והצהובון-כשהדעת נחה,עולה נחת רוח - מה יניח את דעתך?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

?

ערב אני מציצה ובודקת
חושבת, כותבת, משנה ומוחקת
משייפת,
כמעט משתפת
מצטערת,
מוותרת

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ופעם נוספת, אני מקלפת מעצמי עוד עטיפה של מישהי שחשבתי שהיא אני,
ובתוך כך, מוצאת בעצמי עוד שכבה של עצמי הישנה/חדשה.
כמעט ארבע חמישיות של "אני" שבעצם אינן יותר.
בפעם הקודמת זה היה קרוב יותר לשליש..
וככה זה.
יום בהחלט מעניין.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}


עני ורש ומרושרש
מביט בנשל הנחש
לו רק יכולתי גם אני כך להגיח
בהשילי בלי כל חשש
תרבות של עור אשר יבש

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

וכמו חדש למחוז חפצי אגיע

ועל מה בעצם? ולמה? ולאן?
ומי? ומה אני? ולמה אני כאן?

ואיך אני מפקפקת שוב
בכל מי ומה ולמה שחשוב,
והלכתי. ומן הסתם אשוב
כי ככה זה...


והאביב אבב, הקיץ קץ, והסתיו סתיו
ושוב, חורף עכשיו

והנה אני, ברגעי התעלות
של חיבוק עד אין קץ, והיזדקקות
ובשניה שזה תם, זה לגמרי ברור.
אין חיבור.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

חיבוק גדול

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

וכבר
תריסר... ועוד אחת ושבוע
והעבר, בעבר
נאלם,נאסר...
ובכן מה?
עוד שנה
לא משנה...
(אבל כן משתנה)

אכן...
ונראה שלא ייתכן.

זוכר