באופן טבעי

חוזרת לעדכן. אשמח אם מישהי קוראת פה שתיתן סימן אפילו קטן שאדע שלא כותבת רק לעצמי, למרות שגם זה עוזר לי בכל אופן.
אז מצאתי עבודה , סוג של כמו שרציתי (בדיוק בהודעה למעלה כתוב עד 14...)
זו קלדנות - לסכם פרוטוקול, בוועדות מסויימות, לא אפרט שלא יזהו. זה רק פעמיים-שלוש בשבוע, וחלק מזה מהבית אפילו, בוועדות אונליין. זה נשמע לי ממש מתאים כרגע בתור התחלה וגם הנושא של הוועדות הוא מעניין (זה לא משפטי שאז לא הייתי שורדת את השעמום). עוד לא ממש התחלתי, רק הייתי בהתלמדות, וכבר קשה לי...
אכתוב פה על החששות שלי רק כדי לשחרר את זה קצת מעצמי, אבל אשמח גם לעצות אם יהיו לכן.
קודם כל להתארגן בבוקר ולנסוע, הוועדות מתקיימות כל פעם במיקום אחר בעיר ואצטרך להגיע באוטובוסים... שזה מלחיץ בפני עצמו, להגיע למקום שאני לא ממש מכירה ולהספיק בזמן, אני גם ככה תמיד לחוצה לא לאחר.
דבר שני בוועדות אונליין אני צריכה להפיק את הקישור מאיזה תוכנה שאני עוד לא ממש מכירה, בהתלמדות המצלמה שלי לא עבדה וזה היה מביך ולא נעים.

מעבר לזה ממש ממש קשה לי לקום בבקרים. אני חושבת שזה מעבר לעייפות הפיזית (יש עדיין התעוררויות בלילות של הילדה... אבל יחסית סביר והתחלתי ללכת לישון טיפה יותר מוקדם).
זה ממש חוסר רצון להתחיל את היום. ממש תחושה שאני לא מסוגלת להתמודד, שבא לי רק להישאר במיטה החמימה. זה גם פיזי כי באמת אני ישנונית בשלב הזה, אבל כשאני כן קמה ומתאוששת, אני בסדר. אני חושבת שזה שילוב של פיזי ונפשי.
תמיד היה לי קשה לקום בבקרים, אפילו כשכן עבדתי בעבודה שמאד אהבתי אבל אז הייתה לי כן מוטיבציה להגיע לעבודה, לפגוש את האנשים שאני אוהבת ואת המקום עצמו. אז עכשיו אני סופר חוששת איך אקום בבקרים, ועוד עכשיו חורף, ואצא מהבית ממש ממש מוקדם עם מיליון מרווחי ביטחון בשביל האוטובוסים והפקקים ולמצוא בדיוק איפה מתקיימת הוועדה, אני צריכה זמן...
אמאלה
פתאום מרגישה רגליים קרות ובכלל למה אני צריכה את העבודה הזו

כמעט התחלתי לימודים אבל ברגע האחרון החלטתי שזה לא מתאים, כי גיליתי על האופציה הזו מאוחר ממש והמכללה נמצאת רחוק, לא הייתי בטוחה שזה הכיוון. אבל כן חשבתי שהעבודה הגמישה הזו יכולה להשתלב טוב עם לימודים...
ועדיין מרגישה בקושי כוחות לעשות אפילו את זה. ובנזוגי היה רוצה שאני אכניס יותר משכורת כדי שנוכל לחשוב על משכנתא ודירה משלנו... אבל מרגישה שלא מסוגלת. ומתביישת ועצובה שהוא מפרנס (ולא קל לו בעבודה) ואני לא
 

אני עושה קצת יותר ממנו בבית ועם הילדים אבל שוב, גם פה הוא מאד משתתף ופעיל אז אני מרגישה הרבה פעמים שהחלוקה לא מספיק שווה ושהוא עובד יותר קשה בסה"כ. הוא גם הרבה לוקח את הילדים ונותן לי לנוח לבד בבית, ולאחרונה הוא ביקש גם שאשתדל לתת לו זמן לנוח לבד בבית אז עשיתי את זה כמה פעמים.
ועדיין למרות שיש לי יותר זמן פנוי אני מרגישה חוסר כח מוחלט, אני בקושי עושה דברים עם הילדים בבית (שלא לדבר על מחוץ לבית... הצלחתי איכשהו לארגן מפגש עם ילד מהגן לקטנה ומדי פעם יוצאת איתם לגינה).

אגיד דברים שאני כן עושה טוב לאיזון... אני כן מבשלת יחסית רב הימים, כל ערב במיטה אומרת לשני הילדים 3 דברים שאני גאה בכל אחד מהם (ראיתי שהם ממש נדלקו על זה ומאד מצפים לזה בערב)
משתדלת להתעניין בסרטונים שהבן הגדול מצלם עם חברים שלו, הם ממציאים כל פעם "סדרה"... קצת קשה לי כי זה די מטופש אבל אני מנסה לצפות ולמצוא בזה עניין.
משתדלת לשמור על שגרות של פלייליידי בוקר וערב. (זו ממש הצלה גם בתקופות שאני לא עושה כמעט כלום מעבר לזה).
שומרת על קשר (בעיקר בוואצאפ) עם חברות טובות, מקשיבה ומייעצת להן.
הצלחתי לעשות לאחרונה התקרבות קטנה להורים שלי.
מעריכה מאד את חמותי ומשתדלת להראות לה את זה כמה שאני יכולה.
מסרקת את הילדה כל כמה ימים לבדיקת כינים (זה דווקא כיף כי אני לא מוצאת כינים ואני מאד אוהבת לשחק עם השיער שלה)
דואגת שיהיו בגדים וכביסה (בזה בן זוגי לא נוגע)

מזל טוב על העבודה החדשה!
נראה לי טבעי שיש קשיים כי זו התחלה... מקווה שיהיה יותר קל בהמשך 

כתבת לפני כן שאת לא בטוחה במה את רוצה לעבוד. אז נראה לי מעולה שאת מתחילה משהו חלקי של פעמיים שלוש בשבוע, כך שתוכלי לראות אם זה מתאים לך, ומקווה שזה ישאיר לך מספיק זמן לשאר הדברים, זה חשוב...

לגבי המיקום של הוועדות שכל הזמן משתנה, אם הבנתי נכון ממה שכתבת זה נשמע שעוד מעט תכירי יותר טוב את שכונות העיר, אז נשמע לי שהקטע הזה אמור להיות קל יותר בהמשך... 

לגבי המצלמה שלא עבדה אולי יש לך אפשרות לנסות אותה לפני הפגישות עצמן אם את צריכה אותה?

ובכלל למה אני צריכה את העבודה הזו
אולי כדי לבדוק אם זה מתאים לך ואם את נהנית מזה?

אני מרגישה הרבה פעמים שהחלוקה לא מספיק שווה ושהוא עובד יותר קשה בסה"כ.
אם את כרגע מרגישה חוסר כח מוחלט והוא לא, הגיוני שיהיו דברים שלא תוכלי לעשות דברים באותה מידה כמוהו. בכל מקרה, לא נראה לי הגיוני לצפות שהחלוקה תהיה תמיד בדיוק 50-50, כי לכל אחד יש כמות אחרת של כוחות וגם סוג אחר של כוחות, וכל אחד טוב בדברים אחרים. אני חושבת שחלוקה הוגנת היא חלוקה שבה כל אחד עושה מה שהוא יכול 
 

פלונית, תודה ואיזה כיף שכתבת לי !
תודה על העידוד. את צודקת שהעבודה הזו היא התנסות. ואני אכיר את השכונות ואת התחבורה הציבורית יותר טוב. ובאמת יש גם חלק משמעותי מהבית שזה נוח. אני אמורה לקבל מחשב מהעבודה , דווקא ניסיתי את המצלמה מראש עם זום ועם גוגל מיט ופשוט בתוכנה הספציפית שהייתה בוועדה היא לא עבדה. אמא שלי אמרה לי "נו בטח שהיו לך בעיות טכניות, זה הכל בגלל מרקורי בנסיגה..."
אז אולי באמת זה מה שהיה כי אני כן עשיתי את כל ההכנות האפשריות (מרימה לעצמי שאני אחראית ואמינה...)

ולגבי החלוקת עבודה, גם בן זוגי בכוחות מדולדלים אבל שנינו תומכים אחד בשנייה כמה שאפשר. אני כן הרבה פעמים נותנת לו לישון בבוקר ומארגנת את הילדים לבד כשאני מסוגלת לזה.
לפעמים אני מרגישה שגם אני וגם הוא מאד דומים בבעיות ובקשיים שלנו, ולכן קשה לנו להוציא את עצמנו מהמצב המדוכדך-עייף הזה
 

אני קוראת!
לגבי העייפות, יש הרבה דברים שאפשר לעשות. נראה לי שהראשון שהייתי ממליצה לך זה חשיפה לשמש. אפילו 10 דקות ביום, כמה שיותר עור חשוף, עדיף בבוקר.
זה מאוד מאוד נעים ולא דורש השקעה נוספת חוץ מלפנות לזה את הזמן.
זה מטעין את הגוף בהרבה רבדים ומסנכרן את השעון הביולוגי.
נכנס לך אור של שמש לחדר השינה? אולי זה יקל על הקימה
תגידי, מה את רוצה?:)
אני קוראת שאת ממש במינוס אנרגטי, ועוד נותנת הרבה לבית, לילדים, למשפחה, לסביבה... ומה איתך?:)

לי_לה, כיף שאת פה!
נכון אני שוכחת מהשמש ... אולי אני יכולה לשלב את זה כשאני לוקחת את הילדה לגן בבקרים, אחרי שאני יוצאת משם פשוט לשבת על ספסל נעים בשמש.
יש לי אור שמש בחדר שינה, לא מאד חזק או ישיר אבל החדר די מואר.

מה אני רוצה? שאלה טובה... בא לי פשוט לנוח המון המון המון. לראות סדרות קוריאניות. לסרוג...
בלי רגשות אשמה. ולבד. בשקט.

אפילו כשהייתי חולה עכשיו (יצא לי להיות חולה ואז כמעט מיד עוד פעם שיעול וחולשה) הרגשתי לא הכי בנוח פשוט לנוח (יצא משפט מצחיק אבל עצוב...)
לא יודעת למה. אני ממש אומרת לעצמי וגם בן הזוג - זה בסדר, תנוחי, את חולה. מותר לך. את ממש צריכה לנוח.
אני עדיין מרגישה לא במיטבי . אני חושבת שממש מהרגע שהתחלתי רשמית להיות "עובדת" של החברה הזו, כאילו נלחצתי ממש מהמחוייבות הזו וממש נפלתי אנרגטית


 

מרגישה שאני כבר רוצה להתפטר מהעבודה הזו לפני שעוד התחלתי.
בינתיים מסקנות שיש לי : רוצה עבודה במקום אחד וברור, לא נסיעות וכל פעם מקום אחר, במיוחד שאני בתחבורה ציבורית. ושזה יהיה פה קרוב ממש. כי האוטובוסים פה לא הכי נוחים.
או עבודה מהבית. אבל במשהו יותר רגוע...
אבל מרגישה שאני יותר ויותר מנמיכה את הדרישות שלי ואני לא יודעת איך אני אמצא עבודה כל כך רגועה ונעימה שגם ישלמו לי טוב עליה.
אני יודעת שאני יכולה לעבוד ממש טוב ואני מאד מאד אחראית ואמינה אבל פשוט אין לי כוחות, ואני לא רוצה לבזבז את הכוחות המועטים שלי כרגע על עבודה... כי באמת אני נותנת הרבה לילדים ולאחרים...
מצד שני... צריך להרוויח
חשבתי לחפש אולי מקורות להרוויח בלי לצאת לעבודה, למשל להשקיע בבורסה או משהו כזה אבל כל כך כל כך אין לי מושג בזה
 

אני חושבת שהמכשול שלך הוא האמונה שלדרוש דרישות זה דבר רע, שאת צריכה להתפשר, שאת צריכה לתת מעבר לכוחות שלך כדי להתפרנס.
אני רואה את זה הפוך - ככל שאת מכירה בערכך, את מקבלת יותר. 
ככל שאת מעלה את הדרישות שלך בצורה שמעלה את האנרגיה שלך, את תקבלי את מה שאת חושבת שמגיע לך.
את לא צריכה להתפשר על דברים מהותיים אלא להיפך - להבין בדיוק מה מתאים לך ולהרגיש שאת ראויה לקבל עבודה כזו.
יש עבודה שמחכה לך שאת בדיוק האדם הכי מתאים עבורה והיא הכי מתאימה עבורך לזמן הנוכחי. עבודה שתתן לך, תזין אותך בשמחה, עניין ופרנסה, עבודה שזקוקה דווקא לאישיות שלך ולכישורים שיש ברשותך.
אולי זה יקח קצת יותר זמן לבסס את התדר הזה עד שזה יתגלם במציאות, אבל בטווח הארוך זה יחסוך לך מאמץ וכוחות.
בדיוק כמו שהיה עם המעבר דירה בעבר. 
כמו שמגנטת לך את הדירה שרצית, באותו אופן את יכולה למגנט את העבודה שמתאימה לך כרגע.
בלי התנצלויות ובלי להוריד מערכך. 
ואם את צריכה לקבל השראה תיזכרי שכבר עברת את זה בעבר והצלחת.

לגבי השקעה בבורסה - דבר ראשון צריך כסף כדי לעשות כסף, אז את צריכה להשתמש בכסף שכבר יש לך ושאת מוכנה לסכן.
השקעה לטווח קצר היא בעיקרה הימור. אם הימרת נכון את יכולה להרוויח הרבה (כל עוד את יוצאת בזמן), אם לא - להפסיד הרבה.
השקעה לטווח ארוך (15-20 שנה) היא צעד חכם, ומאד סולידי, כי לטווח ארוך הבורסה תמיד עולה. למשל, הפנסיה שלך מושקעת בבורסה לטווח ארוך.
אז זו השקעה טובה לעתיד, ולא צריך ללמוד על זה יותר מדי כדי להרוויח - אפשר להשקיע בפיזור גדול של מניות, ולא במניה ספציפית. מספיק לשבת לשעה עם מישהו שמבין בזה כדי לקבל מושג. 
זה משהו ששווה לעשות, אבל הוא לא עונה על הצורך הנוכחי שלך. 

ותגידי, את באמת צריכה לעבוד עכשיו?
או כי זה רק בגלל ש"אמורים" לעבוד?
אולי שווה פשוט לתת מרווח נשימה נוסף לשגרה החדשה שהילדה בגן ואת פנויה בבקרים, להיטען, לתת לדברים להתבהר ולהבין יותר טוב מה בדיוק את רוצה (מעבודה ובכלל)
ומה בדיוק הצרכים המשפחתיים.
מה את רוצה לקבל מעבודה?
אולי כדאי להפריד ולברר הצרכים השונים ולראות אם אפשר לקבל את חלקם מעבודה ואת חלקם ממקורות נוספים, למשל...

רוצה עבודה במקום אחד וברור
זו לא נראית לי דרישה כל כך גבוהה, מניחה שרוב מקומות העבודה הם כאלה. מה שתיארת לגבי העבודה הנוכחית נשמע לי המיעוט...
 

תודה לכן, אתן ממש מעודדות! היום הייתה לי משמרת ראשונה והסתדרתי. ממש עזר לי העידוד, קראתי את מה שכתבתן לפני שהתחלתי. לגבי הנסיעות, פלונית, נכון רב העבודות זה להגיע למקום, יש גם סוג עבודות של ביקורי בית אבל בתור אחת שלא ממש אוהבת לנהוג זה כנראה לא יתאים לי. חשבתי לעבוד עם קשישים בעתיד ובתחום הזה יש הרבה ביקורי בית אלא אם כן עובדים מול בית אבות/דיור מוגן.

לאורה, את צודקת שאני יכולה למגנט לי עבודה ובאמת בעבר מצאתי עבודות טובות ומיוחדות מאד. אני עוד לא יכולה להגיד שהעבודה החדשה טובה או לא כי ממש רק עכשיו התחלתי, יכול להיות שכשאני אהיה יותר רגועה לגבי ההתנהלות שלי יהיה לי נוח וטוב. מדובר בשעות יחסית קצרות.

ולי_לה, אני כן התחחלתי לעבוד כי כבר הרגשתי ש"צריך". כן נתתי לעצמי חודשיים מאז שהילדה נכנסה לגן.. מה שכן... החודשיים האלו חפפו לחודשיים של אזעקות (חיפה). אז לא יודעת אם זה באמת היה זמן רגוע ונעים כמו שהייתי רוצה. כן התחלתי בזמן הזה דיקור, טיפול אקסס בארס, בת דודה שלי עשתה לי ייעוץ נומרולוגי, יצאתי לקפה כמה פעמים עם חברה חדשה.
בינתיים העבודה הזו מאד "בקטנה", יש לי החודש 8 משמרות (בדיוק אחת לשמחתי התבטלה...)
יוצא בין פעם בשבוע-מקסימום 3 פעמים. אני פשוט גם חולה ומרגישה חלשה, זה ממש מוזר, אני קמה בבוקר יותר טוב כל פעם ואז בערך בצהריים חווה ממש נפילה וחולשה. אני גם אוכלת הרבה פחות מהרגיל, אין לי תאבון. כמו וירוס מתמשך אבל לא מחלה ממש ממש אלא חצי מחלה... וגם שיעול מבאס אבל החולשה זה הדבר היותר גרוע. מקווה שאחזור לעצמי
 

אפילו שזו עבודה חדשה, אני ממש ממליצה לך לקחת חופשת מחלה עד שתרגישי טוב.
אני לא רוצה להפחיד אותך, אבל כדאי להקשיב לגוף אחרת זה יכול להידרדר... מניסיון

כן התחלתי בזמן הזה דיקור
את ממשיכה איתו? יכול אולי לעזור לחולשה... יכול גם לעזור לבדוק ברזל ו-B12.

לאורה, אני די נחה, יש לי עבודה נוספת מחוץ לבית רק בעוד יותר משבוע. כלומר נחה כמה שאני יכולה עם הילדים והכל, אבל בן זוגי לקח על עצמו מלא ועברנו לאוכל פשוט וחצי מוכן (נקניקיות ושניצלים קפואים... למשל. החלטתי שזה לא קריטי כרגע. גם כן יש קצת אוכל מסבתות מדי פעם) אבל היום כן היה לי כח אז בישלתי רוטב עגבניות ושמתי קציצות טובות שאני הכנתי והיו בהקפאה.
פלונית, כן אני ממשיכה את הדיקור,בדיוק היום הייתי אחרי הפסקה ארוכה (בהחלט יותר נעים לנוח עם המחטים ולא לדאוג שתהיה אזעקה...). המדקר אמר שהשיעול מאד מחליש בפני עצמו גם... אז אני מתחילה לקחת גם סירופ שיעול צמחי ומקווה שהדיקור חיזק אותי.
בינתיים קיבלתי תלוש משכורת ראשון מאז הלידה של הקטנה, תלוש על ההתלמדות שעשיתי חודש שעבר, ממש סכום סמלי על כמה שעות עבודה אבל האמת שזה היה נחמד להרגיש שהרווחתי כסף.

במיוחד במצבי חולשה וקור, חשוב לאכול אוכל מזין ומחמם, למשל לעשות סיר גדול של מרק לכל השבוע, לוקח 10 דקות ועוזר מאד לגוף לאכול כל יום. אם רוצים שיהיה ממש ארוחה אפשר לדחוף פנימה חומוסים, גריסים וכדומה. 
גם אורז. 

בדיוק היום הכנתי תבשיל ממש מזין ומחמם אחרי שלא בישלתי מלא זמן.
אבל מעניין איך לוקח 10 דקות להכין מרק? לוקח לי רבע שעה רק לחתוך את כל הירקות... האמת שיש לי יותר מדי עגבניות, צריכה להכין מרק עגבניות אולי.
בינתיים הספקתי לעשות עוד משמרת מהבית והרגשתי קצת יותר בטוחה בעצמי ורגועה.
 

אז רבע שעה
מרק עגבניות זה מעולה! ולאכול אותו עם בזיליקום קרוע וזרזיף שמן זית, מאד מוסיף. 
אפשר גם לזרוק לתחתית הסיר חתיכות של לחם ישן.
שמחה שאת נרגעת ומרגישה יותר טוב.