התקף חרדה

[מכירה_את_זה*]

_את כותבת בצורה שגורמת לי להרגיש שפויה. תודה.

מאחלת לנו שלווה פנימית ורגיעה ואמונה (תהיה אשר תהיה) שתשרה עלינו ביטחון. זו די המשאלה הקבועה שלי.. (זה והריון.. כמובן)_

בבקשה. שמחה שעזרתי. זה עוזר גם לי לחדד את המחשבות שלי בעניין:)

[פלוני_אלמונית*]

וואו מכירה, את נהדרת

[מכירה_את_זה*]

תודה פלוני אלמונית:)

[פלוני_אלמונית*]

לרוצה לנשום. חזרתי כדי לכתוב לך שנראה לי שמאד מאד יעזור לך לתרגל מדיטציה. את יכולה לבדוק באתר של עמותת תובנה על קורסי מבוא בסביבתך. אם את בירושלים אוכל להמליץ לך. אני לא סובלת מהתקפים, אבל כן מכירה היטב מה זה מחשבות אובססיביות. כמו שמכירה כתבה מצוין, צריך פשוט לקטוע את הלופ. אפשר ללמוד איך לעשות את זה. אני די בהתלהבות של ההתחלה, אז תסלחי לי...

[אשמח_לקבל_עזרה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולם,
אני דיי חדש כאן אבל מאד אשמח לקצת סיוע, אני אספר קצת על עצמי , אני בסוף שנות ה20 התחתנתי לפני 4 חודש, עברתי דירה לפני חודש וחצי , עובר קצת תקופה עמוסה , וזה פוגם בי במספר רמות כגון שינה , והתנהלות ביום יום, לדוגמא לפני שאני הולך לישון ברגע שאני עוצם את עיני ישר עולות מחשבות חרדתיות, יש לציין כי גם לעיתים אני מרגיש ירוד נפשית , אשמח לקבל התייחסות

[פלונית_רוצה_לנשום*]

היי ,פלוני, תודה על ההמצלצה. הייתי בסופ״ש ויפאסנה אחד של תובנה, פעם, לפני כ-3 שנים. באמת היה מופלא. הבטחתי לעצמי שאעשה את זה שוב וקבוע וכו׳... אבל... תירוצים...לא עמדתי בהבטחתי... למזלי יש לי גם מנה הגונה של מדיטציה בתרגול היוגה הקבוע שלי וזה באמת אחד הדברים ששומרים עליי בדר״כ. חלק מההתפרקות של התקופה האחרונה הגיעה גם מהפסקה בתרגול, והבעיה שבתוך הדבר הזה קשה למצוא כוחות לתרגל. אבל, כן, זה בהחלט עזרה מבורכת. תודה!

[מכירה_את_זה*]

היי פלונית, מה שלומך?

[פלונית_רוצה_לנשום*]

רגע ככה רגע ככה. היתה היום הפוגה של כמה שעות טובות, זה אפשר לי לאגור קצת כוחות. אבל בגדול אני מאוד מותשת וכל כך מקווה שהתקופה הזו תחלוף במהרה. הבנתי שרמת החרדה הבסיסית שלי היא גבוהה בימים אלה, לכן המרחק להתקף הוא מאוד קצר. אני מצליחה לרוב שזה לא יתפתח להתקף קשה, אבל גם להיות ברמת מתח כזאת באופן די רציף במשך לא מעט ימים - זה כל כך מתיש.
מנסה לאתר מהם הטריגרים לחרדה (בהמלצת הפסיכיאטרית) ואני מתבאסת להודות שבאמת בן זוגי הוא אחד הטריגרים. אני לא יודעת מה זה אומר.. אני מן הסתם אצטרך לברר את זה. כנראה שאף זה לא זמן טוב לכך שכל עולמך יתהפך עליך.. הה? בכל אופן זה כבר לא באמת מתאים לדף הזה...
אז זה שלומי. תודה על ההתעניינות

[מכירה_את_זה*]

אל תדאגי, אני בטוחה שזה יעבור בקרוב. אם את רוצה להתייעץ לגבי מה שמטריד אותך אפשר אולי בדף אחר, חבל שתתמודדי לבד עם כל זה.

[פלונית_רוצה_לנשום*]

חשבתי על זה, חיפשתי דפים מתאימים... נברתי בכמה מהם. ואז גיליתי שטריגר נוסף לחרדה הוא סיפורים של אחרים שאני מזדהה איתם.. או לחילופין כאלו שמשקפים לי את כל פחדיי אם אעלה את שאלותיי ברור לי שיגיעו הצעות ואפשרויות שונות, אך בסופו של דבר אני זו שצריכה להתמודד ולפתור את הקונפליקטים שיושבים לי בפנים.. והתייעצות פומבית שכזו מאוד מפתה, במיוחד לאנשים עם נטיות לחשיבה טורדנית ואובססיבית ולניתוח מעמיק ובלתי פוסק של... החיים, אבל נדמה לי שזה עלול ללבות בי את החרדה ושעדיף לי כרגע להתמקד בלפתור אותה עצמה. לא יודעת.

[פלונית_רוצה_לנשום*]

את כבר לא סובלת מחרדה?

[פלונית_רוצה_לנשום*]

או.. יש איזה דף ספציפי שחשבת עליו..?

[פלוני_אלמונית*]

והתייעצות פומבית שכזו מאוד מפתה, במיוחד לאנשים עם נטיות לחשיבה טורדנית ואובססיבית ולניתוח מעמיק ובלתי פוסק של... החיים, אבל נדמה לי שזה עלול ללבות בי את החרדה ושעדיף לי כרגע להתמקד בלפתור אותה עצמה
נכון מאד

[פלונית_רוצה_לנשום*]

היי מכירה את זה, רציתי להגיד תודה על ההזמנה להתייעץ במייל. התכוונתי להגיע הביתה ולכתוב לך אבל הכתובת נמחקה לי בטעות. בכל אופן, אני הרבה יותר טובה עכשיו (אני גם אחרי טיפול.. אז מקווה שזה גם יחזיק..) אז כרגע פחות מרגישה צורך. אבל כל כך מודה לך. אפשרת לי הקלה משמעותית ברגעים שלא נראה היה שזה אפשרי. אז ממש תודה. אם את מסכימה לכתוב שוב את המייל (ואני שוב אמחק) אז אני אשמור אותו למקרה ש... ואולי מתישהו כן אשתמש בהצעתך. (זה פשוטג ם קצת מביך לצאת מהאנונימיות... אז לא יודעת אם יהיה לי האומץ)

[פלונית_רוצה_לנשום*]

אתמול הייתי בטיפול והמטפלת השתמשה בשיטה שנקראת EMDR. מוכר? הרגשתי שזה עשה לי פלאים. משיצאתי ממנה עד אחה״צ היום הייתי שוב אני, סתם כך, נושמת בחופשיות, חופשיה מחרדות, לא זוכרת בכלל מה זה. גם חזר לי התיאבון ואכלתי מלא... (כל התקופה של החרדות בקושי יכולתי להריח אוכל) אבל הנה אחה״צ זה שוב קצת הזכיר את קיומו. ומאז הולך ומתייצב חזרה כתעוקת חזה שמאיימת להתגבר לחרדה. הפעם אני ממש לא מצליחה לזהות שום טריגר. כך סתם, משום מקום. לא ספקות בזוגיות ולא שום דבר. רק אני והתחושות הגופניות המעיקות. מה זה? זה רק שלב בדרך לעבור את זה? הלוואי. לקחתי כדור כדי להצליח לישון. אין לי כח להתמודד עם זה. אוף. כבר חשבתי שזה מאחוריי לגמרי.

[מכירה_את_זה*]

היי פלונית,
אני שמחה שהיית בטיפול שעזר לך, זה נהדר. אני אישית לא מכירה. התחושות הגופניות אולי קשורות למשהו פיזי, אולי ההורמונים? את מקפידה לשתות מספיק? העצה הכי טובה שאני יכולה לתת לך היא לא להילחץ כשזה קורה ולקפוץ מיד למחשבות האלה של ״חשבתי שזה עבר״ ולפחד שזה כל הזמן יחזור וכדומה. אני כמובן מבינה ומכירה את זה, זה מפחיד לחשוב שזה יכול פתאום להכות בך בלי סיבה. מצד שני אני חושבת שאולי כן יש סיבה, את פשוט לא ממש מודעת אליה. יכול להיות שכשהתחלת להירגע פתאום התחלת לפחד שזה יחזור, באופן לא לגמרי מודע. נסי להתשמש בטכניקות הירגעות שעובדות בשבילך, הקלטות, מדיטציה, מוסיקה מרגיעה וכו׳. ובמקביל לזכור ״לא לפחד מהפחד״. כלומר להתרגל למחשבה שההתקף לא נעים אבל לא מסוכן, סתם באג מוחי, לא משהו שיכול להזיק לך באמת. גם לי קורה לפעמים שיש לי תקופה פחות נוחה ואני משתמשת בטכניקות שאני יודעת שיש להן כפקט מצטבר עש שזה עובר לגמרי. והרדה שלי כבר לא מגיעה באותן עוצמות כמו בהתחלה כשפחדתי מאוד מהתחושות האלה. זה פחד שמזין את עצמו.

[מכירה_את_זה*]

סליחה, אני כותבת מהטלפון אז ההקלדה שלי מלאה שגיאות... ואני לא יכולה לערוך. צריך להיות ״אפקט מצטבר עד שזה עובר לגמרי״.

[מכירה_את_זה*]

בכל אופן זה בהחלט יכול לבוא בגלים במשך תקופה של כמה ימים או שבועות ואז לעבור, אל תפחדי מזה שזה חזר. פשוט תתמידי בשתייה, מנוחה, טכניקות התרגעות. אולי יעזור לך לכתוב לעצמך כמה דפים כל יום על איך שאת מרגישה או סתם על מה שבא לך. לי זה עוזר.
ואגב אם בא לך לכתוב לי את מוזמנת... וממש לא חייבת להזדהות בשמך או כל פרט אחר:)

[פלונית_רוצה_לנשום*]

תודה הולכת לשתות מים (שוב שכחתי) ולנסות לישון. סתם כרגע האפקט המצטבר הוא של תשישות! אבל אני כבר יותר אופטימית ורואה שזה כן יעבור. המרווחים בין זמן מצוקתי לעוד זמן מצוקתי הולכים וגדלים... שתהיה לנו שנה שלווה ונינוחה, פשוטה. שנה של אמת כפי שהיא בלי סיפורים.

[מכירה_את_זה*]

יופי:) זה רק עניין של זמן. שנה טובה ורגועה!

[מכירה_את_זה*]

היי פלונית רוצה לנשום, מה שלומך? החרדה נרגעה מאז?

[פלונית_רוצה_לנשום*]

המממ... המצב הרבה יותר שפוי, אבל עדיין מורכב. דווקא רוצה לשתף כי אני חושבת שאולי החוויה שלי תוכל לעזור לאחרים. אפרט כשיהיה לי פנאי.... תודה על ההתעניינות

[מכירה_את_זה*]

אני שמחה שהשתפר:) ואשמח אם תפרטי כשתוכלי ואם תרצי.

[פלונית_רוצה_לנשום*]

עכשיו ראיתי שכבר כתבתי על הטיפול שעזר - EMDR. אז גם בפרספקטיבה של מעט יותר זמן, הבנתי שחרדה מאוד מאוד בסיסית התנקתה ממני, ממש מהיסוד. אפילו לא ייחסתי לה חשיבות לחרדה הכלכך בסיסית הזאת, כי היא פשוט היתה חלק מהזהות שלי. אני אסביר: מאז שאני זוכרת את עצמי יש לי פחד מנסיעות. במיוחד כשמדובר בכבישים צרים מפותלים הרריים אז אני יושבת כל הנסיעה קפוצה ומתפללת על חיי בתחושה אמיתית ותוך חזיונות ויזואליים של התאונות הכי מחרידות. זה לא משהו שייחסתי לו חשיבות רבה. מבחינתי זו היתה החוויה הברורה מאליה שחווים בנסיעות מהסוג הזה ולהרגשתי כך זה אצל רוב האנשים. זו גם אחת ממלא תחושות דומות שהולכות איתי בכל מיני סיטואציות... בקיצור, לענייננו: הייתי בח״ל לאחרונה. נסעתי לטייל בהרים גבוהים עם נהגים מטורפים - עולם שלישי סטייל. כבישים הכי צרים, לא סלולים לגמרי, מכונית מתפרקת, מצוק אימתני מצד אחד... ולראשונה בחיי ישבתי ונהניתי מהנוף אפילו לא ביקשתי לעצמי דבר כזה כי לא העליתי בדעתי שמישהו בכלל חווה כך נסיעות כאלו. פתאום הייתי כאחד האדם שבמיניבוס הרעוע, בוהה להנאתי מהחלון, מתמסרת לנסיעה (המסוכנת, אין מה לאמר) ופשוט שם. עדיין היו לי מדי פעם חזיונות של התגלגלות לתהום או משהו דומה אבל הן חלפו ולא נהיו אמוציונליים. כאילו לא נגעו בי באמת.
כל התקופה הזו מאז שהיה ההתקף אני עוד לא לגמרי יציבה ומאוזנת ובשבועיים שהייתי בחו״ל גם היו לי התחלות של פחד מהתקף או התקף.. ש3 פעמים בחרתי לקטוע עם כדור - הרשיתי לעצמי כי באמת הייתי בלי הרבה אופציות ולא רציתי לקחת סיכון...
אז יש לי עוד דרך לעשות, אני מבינה שהחרדה נוכחת בחיי גם כשהיא לא מתבטאת בקיצוניות ואני כבר לא ממש יכולה לשאת את זה. בעיקר אחרי שטעמתי מחיים בלעדיה. אז אני מנסה לנתק אותה ממי שאני ולהפסיק לזהות את עצמי כאדם חרדתי. בתקווה שעם הטיפול והעבודה העצמית והיוגה (שחזרה לחיי וזה מאוד משמעותי עבורי גם בהקשר הזה) אני באמת לא אהיה אדם חרדתי יותר. זה פשוט לא יאומן כמה מקום זה תופס לי בהוויה היומיומית ובבחירות שאני עושה בחיים.
קשה לי להסביר במילים את הפלא בתגלית הזאת, קוראת מה שכתבתי וזה נשמע לי מעט פשטני, אני מקווה שזה בכל זאת עבר איכשהו.
גם ההבנה לגבי כוחו של התת מודע וכמה מסועף ונסתר ואינטנסיבי הוא - משחררת קצת באיזשהו אופן ונותנת לי תקווה. כי הטיפול מתעסק בשחרור הקשרים שנוצרו בגזע המוח, בתת מודע, ובלי ממש להבין איך או למה פשוט ירד ממני משא חיים כבד ומתיש.
הטיפול עצמו די מעצבן אבל להפתעתי - ורק על עצמי אני יכולה להעיד - עם תוצאות מרשימות במיוחד. אולי גם עזר שלא ידעתי שזה מה שהמטפלת תציע, לא שמעתי על זה כלום לפני, כך שלא היו לי שום ציפיות.

[מכירה_את_זה*]

תודה פלונית על ההסבר, לא בטוחה שהבנתי הכל (בעיקר כי חשבתי שהחרדה שלך הייתה קשורה לאחרונה בזוגיות/פוריות) אבל היה מעניין לקרוא:)

[פלונית_רוצה_לנשום*]

כן, כן. ההתקף היה לגמרי קשור לזוגיות ופוריות.. אבל מאז אני במצוקה אינטנסיבית יותר או פחות.. כמה ימים של שפיות ואז כמה שעות מעיקות... בא והולך. ואני בוחנת את זה ומגלה שחרדה בעצם היתה שם תמיד ברמות כאלו ואחרות ובכל מיני תחומים... והטיפול שעברתי, בלי להתכוון, ״ניקה״ ממני חרדה שבכלל לא התייחסתי אליה ככזו. זה נתן לי תקווה שהיא יכולה לנהתנקות ממני לאט לאט כל כולה.... ב

[מכירה_את_זה*]

תודה על ההבהרה. כלומר הלכת לטיפול ממש לאחרונה בעקבות ההתקף שתיארת פה?

[פלונית_רוצה_לנשום*]

כן

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לפני

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לפני שבוע היה לי התקף חרדה שהתחיל בכמו מועקה בחזה קשה לנשום
וזה היה ממש אחרי ספורט
יש לציין שהעבר עברתי התקף טופלתי ע״י ציפרלקס ... הפסקתי את הטיפול לפני שנה בירך
תמיד אני במצב של לחץ לא איתהה אחת רגועה
מה אני לא עודה מדיטציות מנטרות ספורט הכל
אתמול שוב חוויתי בעוצמה גדולה
הרגשתי שהכל מעורפל עומדת למות חוסר שליטה ראיתי הכל שחור
נבהלתי בכיתי ניסיתי להרגיע את עצמי וזה שוב חזר וחזק אפילו הדיבור הוא קשה להוציא את המילים
אנא עזרה

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רוצה להוסיף שלא הייתי מסוגלת להישאר לבד בבית מנעתי מבעלי ללכת לעבודה
לקחתי רבע כדור קלונקס שעשה אותי מרחפת וכבדה ... אני לא יודעת אם זה מלחץ של טיפול שיניים שתלים שזה גם חלק מהפחד שלי
אפילו דיברתי עם הפחד מול המראה זה לא השתחרר
הרגשתי צורך לברוח ללכת לרחוב לנשום אוויר ולהלך הליכות להרגיע את הנשימות
המצב מביך שיש בבית ילדה שצריכה לראות אמא כמו עלה נידף ברוח
בבקשה תנו לי עצות

[סנונית_הסיפורים*]

למה שלא תחזרי לציפרלקס?
אם זה עזר לך בעבר כמובן.

[אחת_מפה*]

אלוהים אדירים. איזה תהום עמוקה. ככה כבר כמה ימים, תוך כדי הליכה ברחוב באמצע קניות לשבת, ללא שום התראה הגיע גל עכור ושינה אותי. ממצב רוח טוב ודי רגיל, בצעד הבא הייתי כבר אדם אחר.
לא יודעת מה המנגנון. לא קרה דבר באותו בוקר. האם זו תגובה מאוחרת על דבר קשה שחוויתי וטרם עבר עיבוד?
זה החלק המפחיד בתוך הפחד הזה, שאת לא יודעת מניין ולמה הגיע הגל העכור ששטף אותי. אני עדיין שטופה בגל הזה.
חרדה איומה. פחד שעומדת להשתגע. בבקשה, בבקשה אלוהים, אני לא רוצה להשתגע.
אני רוצה לחזור לעצמי. זאת לא אני עכשו.

[זרח_הפרח*]

אחת מפה, מאיפה את? אולי יעזור לך קצת להפגש עם אנשים ולדבר?

[פלונית*]

אחת מפה את פשוט במה שנקרא התקף חרדה, וחרדה מהחרדה שנמשכת (מה שנקרא חרדה מוכללת).
וואלקם טו דה קלאב.
זו חרדה נעים להכיר.
מציעה לך לקבל עזרה וטיפול ולא להשאר עם התהומות הללו לבדך (טיפול CBT מומלצץ במיוחד), זה סיוט שלא ברא השטן, ותמיד אפשר לשקוע יותר ויותר, שזה הכי מפחיד.
בנוסף מציעה לך לקנות ולקרוא בעיון את הספר להפחיד את הפחד, שזה מדריך עצמי לטיפול בחרדות, ספר סופר מקצועי, שחבל שגיליתי אותו באיחור של שנתיים וחצי מאז ההתקף הראשון.
הספר של ד"ר ניר עישר ועפרה מירון ליכטר, ניתן לקנות בסטימצקי וצומת ספרים.
ממרום ניסיוני של שלוש שנים, מבטיחה לך שזה ניתן לטיפול, ואם את ממש במצוקה ורוצה הקלה זמנית - כדור קלונקס יעשה את העבודה (למרות שיש חוסר כרגע בארץ של הכדור הזה), או כדור הרגעה אחר (ובאן למשל).
חיבוק גדול

[אמא_צעירה*]

יקירתי, אני כל כך מבינה אותך!!
היו לי גם כמה התקפי חרדה בעברי הקרוב, זה כל כך מטלטל, את בטוחה שאת עומדת למות הרגע, כאן ועכשיו, לקבל התקף לב או להתחרפן...
תנסי באמת לחפש מישהו טוב לדבר איתו, מקצועי, שיוכל לעזור לך לעלות על הסיבה ולשחרר...

כל כך קשה לעמוד במקום הזה, שולחת לך המון אהבה וכוח

[אחת_מפה*]

תודה רבה יקרות. קצת יותר טוב היום.

[אמא_צעירה*]

קצת יותר טוב היום.
זו כבר התקדמות
את יכולה לנסות לחשוב אולי גם על תחביב שיכול לתת לך חוויה עם עצמך, זה יכול גם להקל זמנית

[אחת_מפה*]

אמא יקרה, כן. תודה. חשבתי שאולי לצייר עם צבעים יעזור לי קצת. קודם אליך לערמות הבגדים בחדר שמחכות לסיוע

[עזרה*]

כבר כמעט שנתיים שאני מרגיש את כל הסימפטומים כמעט שמזכירים כאן אני כרגע בטיפול של דיקור סיני הטיפול השני ועדיין שום שינוי אני גם לא יודע איך אני אמור להרגיש ההרגשה של החיים הנורמטיביים והמובנים מאליו קצת יתרחקו לפעמים אני מקבל מהם קצת טעם אבל לזמן קצר כאילו שמשהו אומר לי שיש תקווה וזה לא נעלם ממני אני צריך פשוט חיזוק בקטע האמונתי של הדיקור הסיני כי התופעה היחידה והמפחידה אותי ביותר שאני מרגיש בתאוריה כמובן כאילו אני נמצא בתוך בועה שאני מת לפוצץ אותה כי אני לא מצליח להיות במקום שאני רוצה מאוד להיות בכל הכח אלא אני שם וזהו למבינים

[רוצה_לעזור*]

עברתי טיפולי דיקור והם מאוד מאוד עוזרים. אם אתה מרגיש שלא עוזר כדאי שתבקש המלצות ממקור ראשון. יש מטפלים שאין להם את זה ויש כאלו שיש להם. אותם אתה צריך פלוס הרגשה שהמטפל מצליח להכיר אותך לעומק. מבין את מורכבות האישיות שלך. זה חשוב מאוד כדי שידע לבחור את הטיפול.

לגבי התופעה שמפחידה אותך- תחושה לא מוכרת לי. אולי יש כאן כאלו שכן מזדהים. מניסיוני בחרדות- כדאי לכתוב ולדבר על המחשבות שמפחידות אותנו, כי בכל מקרה חרדה מתרחשת מפנטזיה רעה מאוד שאנחנו ממש מאמינים שהיא הולכת להתממש ואז הפחד מחמיר והתחושות הן כאילו כבר התממשה.

פסיכולוגית אחת אמרה לי פעם (לגבי חרדה שלי שאשתגע ואולי אעשה משהו מזיק) שמי שעושה באמת את הדברים המזיקים, לא מפחד. אני ושכמותי פשוט נפחד והכי גרוע יקרה שנפחד יותר ויותר.

עוד משהו: האם אתה אוכל מזון שמכיל את כל מה שצריך? חוסר באלמנט אחד בודד יכול לגרום לתופעות פסיכוטיות ופיזיות שלא ברא השטן.
האדם המודרני מרשה לעצמו לשנות מזונות שהיו אחראים להשרדותנו במשך מיליוני שנה, כאילו היה זה שינוי אופנה או תסרוקת.
שים לב לעניין הזה ואולי גם כדאי להתייעץ עם איש מקצוע (לא כזה עם גישה תזונתית קיצונית).

[פלונית_אלמונית*]

יכולה לתרום המלצה על חיית מחמד כמו חתולה שגם יושבת בלילה עלייך מיוזמתה ומאוד מרגיעה. ובכלל מבינה אותך יותר טוב ממך לעיתים.. הרבה הנאה והחלמה

[אל_הלב*]

כבר כמעט שנתיים שאני מרגיש את כל הסימפטומים כמעט שמזכירים כאן אני כרגע בטיפול של דיקור סיני
מניסיוני עם חרדות ב 3 שנים האחרונות - הדבר היחידי שעזר לגאול אותי מיסורי היה טיפול CBT בשילוב מיינדפולנס.
נותן כלים פרקטים לנצח את הפחד הזה.

[פלוני_אלמונית*]

התעוררתי באמצע הלילה מדפיקות לב משוגעות, איכשהו התגנב בי פחד מלבלוע את הלשון (??!).פחד לא הגיוני, דפוק והזוי. הרי הכל טוב איתי!!!
כבר חצי שנה שאני בתוך המערבולת הזו שנקראת חרדה. עד שהגעתי למסקנה מה בעצם הסיבה למה שאני מרגישה כל הזמן (חולשה, דפיקות לב וכו׳) עברו חודשיים ואז התחלתי בטיפול פסיכולוגי. יש שיפור, אך עדיין קשה לי בתפקוד.. אני סטודנטית במסגרת תובענית, חבר שלי גר בעיר אחרת. אני יודעת שאני בנאדם חזק, עצמאי, טיילתי המון בעןלם, גם לבד, במקומות לא הכי סימפטיים. ככה שקשה לי במיוחד הנפילה הזו מעצמאות וחופש לתלות ומסכנות כזו. עכשיו 2 בלילה ואני מרגישה זוועה, היה לי התקף מאוד קשה וכמובן ההרגשה המוכרת אך הזויה של ״אני משתגעת/הולכת למות״. אני ממש ממש נגד כדורים. אבל רוצה שזה כבר יסתדר ולחזור לאני הקודם שלי...

[מכירה_את_זה*]

נשמע קשה...
אני מכירה את התחושות.

רוצה לפרט קצת על מה שאת מרגישה, איזה מחשבות התרוצצו לך בראש ממש לפני ההתקף?

[פלוני_אלמונית*]

כנראה שלפני השינה לא הייתי רגועה. איכשהו נרדמתי. התעוררתי עם הסימפטומים המוכרים.. ממש נכנסתי לקוצר נשימה, אבל התחלתי לתרגל קצת נשימות ואמרתי לעצמי שממש עוד כמה דקות זה יעבור, זה תמיד עובר. כנראה שלא שכיניתי את עצמי כ״כ טוב וזה נמשך עוד כמה דקות.. בקושי הצלחתי לקום מהמיטה, הדלקתי את האור.. חשבתי להעיר את השותף שלי אבל החלטתי שאני מסוגלת להתמודד עם עצמי בעצמי. איכשהו הסדרתי את הנשימה, שתיתי מים. מחשבות של ״נו, זה עבר גם הפעם״, ״היה נורא אבל זה רק בראש שלך וזה עבר. ״
אבל עדיין לא מצליחה להירגע כדי להירדם...
מנסה לא להוריד את עצמי בשאלות כמו ״מתי כבר תיגמר התקופה הזו, מתי זה יעזוב אותי״ אבל לפעמים זה בורח לי ואני מלקה את עצמי...

[מכירה_את_זה*]

נשמע כאילו מה שאת מרגישה הוא בעיקר פיזי והמחשבות שלך כבר לגמרי ממוקדות בפחד מההתקף הבא.

האם את יכולה לזכור מה התחיל את כל זה, או איזה שילוב של דברים? או אם יש לך מחשבות לפני או בתוך ההתקף שלא קשורות להתקף עצמו אלא מפחידות אותך, כמו דאגות לגבי העתיד וכו'?

בכל אופן זה נהדר שאת הולכת לטיפול. אני יכולה להגיד לך מנסיוני שהייתה לי תקופה אחת מאוד קשה עם זה אבל בזכות טיפול פסיכולוגי זה עבר לגמרי. זה שונה מאדם לאדם כמובן אבל תני לזה זמן ואל תתייאשי.

[פלוני_אלמונית*]

אני חושבת שהמחשבות המודאגות והמלחיצות עולות מפחד שיש לי איזושהי מחלה, כל כאב ראש איכשהו מתקשר לי לשבץ,כל כאב גב להתקף לב (לדעתי זה מה שתפס אותי אתמול), כל דבר הופך להיות הרבה יותר קטסטרופלי וסופני ממה שהוא באמת. הצד הרציונלי שבי כמובן יודע שאין לי שום דבר, ואם אני אוכלת כמו שצריך (מאוד משתדלת לדאוג לעצמי), ישנה בד"כ כמו שצריך, אין לי חום אף פעם או שפעת וכאלה (טפו) אז כנראה שאני אהיה בסדר.
כנראה שכשהרגשתי כך בפעם הראשונה, בהתקף הראשון שהיה לי לפני חצי שעה חשבתי שיש לי איזה משהו קשה ועשיתי באמת את כל הבדיקות. עכשיו שיש איזשהו מיחוש אני ישר קופצת למרות שאין סיבה. קשה לשלוט בזה..
לגביי העתיד.. אני לא מרגישה כאילו אני צועדת אל הלא נודע. אני לומדת מקצוע שיש לו ביקוש, יש לי משפחה תומכת וחבר נפלא שאני לא מבינה איך הוא מתמודד כ"כ יפה עם מה שאני מפילה עליו כל הזמן. לדעתי אולי קצת מאסתי בעצמאות וב"לבד" ואולי בא לי קצת חיי זוגיות שהם יותר מלהיפגש בסופי שבוע. כאילו אין אף אחד שדואג לי למרות שזה ממש ממש לא נכון.

[מכירה_את_זה*]

אולי מה שיושב בבסיס של החרדות האלה הוא הפחד שיקרה לך משהו ולא תדעי להתמודד, ותהיי לבד?
האם את ובן זוגך מדברים על לגור יחד, או לגור קרוב יותר זה לזה? האם את פחות חרדה כשהוא איתך?

[פלוני_אלמונית*]

יכול מאוד להיות. לפעמים נעים להיות לבד אבל עכשיו זה מרתיע אותי ומפחיד אותי. "מה יהיה אם.." ואף אחד לא יהיה איתי. זה גם אחד הדברים שמאוד מעצימים אצלי את החרדה שאני כבר נכנסת לתוך התקף.
אנחנו מדברים על זה, אבל יש כל מיני דברים (לימודים שלי, עבודה שלו) שכרגע דוחים את זה.. הוא מאוד מרגיע אותי ו"מעמיד אותי על הרגליים" שהוא איתי. כנראה שאני מרשה לעצמי קצת יותר להתפרק שאני איתו, כי זה יותר נוח ובטוח מהפעמים שאני לבד.
אני מאוד משתדלת שזה לא ייפגע במערכת היחסים שלנו, אני מאוד לא תלותית במערכות יחסים ולא מתחשק לי להתחיל להיות כזו.

[מכירה_את_זה*]

זה מעניין בעיני שכשקורה ההתקף, את כאילו יוצרת את הסיטואציה שבה "משהו איום ונורא קורה לי ואין לי איך להתמודד ואני לגמרי לבד". כאילו עצם הפחד שלך מזה כבר גורם לך להיות בתוך זה. אבל תחשבי על זה שכשההתקף עובר, אז בעצם לא קרה שום דבר. כלומר, זה מאוד מאוד מפחיד ולא נעים, אבל פיזית לא קרה לך כלום ואת בריאה ושלמה. אולי יעזור לך להגיד לעצמך בין ההתקפים שאת יודעת שלמרות הפחד לא יקרה לך כלום?

חוץ מזה המלצתי למעלה למישהי אחרת להשתמש באפליקציות של התרגעות ומדיטציה מודרכת. לי זה מאוד עוזר להירגע ולהפחית חרדה, זו הקלטה של מישהו שמדבר אלייך ועוזר לך להיכנס למצב של רגיעה ולנתק את זרם המחשבות.

[פלוני_אלמונית*]

חשבתי אולי לשלב גם ביו-פידבק או משהו שיפחית/ימתן את תסמיני החרדה ואני ארגיש אני שולטת במצב. במקום להילחץ, ואז להילחץ מזה שאני נלחצת וזה ממש לא עוזר לשומדבר...

[מכירה_את_זה*]

בדיוק. אני לא מכירה ביו-פידבק אבל כל מה שיכול לעזור לך להרגיש יותר שליטה. ולא
להילחץ מזה שאני נלחצת
זה בדיוק זה.

[פלוני_אלמונית*]

עוד תופעות מרגיזות שאני דיי בטוחה שהתפתחו בעקבות החרדה - תחושת "תפוח בגרון" וכאבי ראש.. זה מציק להגיד אבל אני לא בנאדם שסובל מכאבי ראש. וזה יכול להוציא אותי פתאום מפוקוס לימים שלמים. בהתחלה חשבתי שזו מיגרנה אבל אין לי כ"כ מושג. יוצא שאני הולכת הביתה באמצע יום לימודים או יום עבודה... יש פעמים שזה עובר לידי, אני לוקחת כדור ומנסה להמשיך ביום. יש פעמים שאני בונה לעצמי תסריטים רעים לגבי הסיבה לכאב הראש הזה, וזה רק מכניס אותי ללופ. עכשיו אני בקטע של לקחת כדור ולשכוח מזה אבל לפעמים זה נורא מקשה על התפקוד.. מקווה שזו רק תקופה כזו.

[מכירה_את_זה*]

וודאי שאת שותה מספיק מים. בעיקר בתקופות של חרדה, חשוב לשתות הרבה מים ויש נטייה לשכוח מזה. זה גם בהחלט יכול לגרום לכאבי ראש.

[מוטרדת*]

אחרי שלושה שבועות של התקפי חרדה שבאים והולכים... ואני מותשת. רוצה שזה כבר יהיה מאחורי אבל מתקשה להאמין בכך.
ההתקפים הגיעו בעקבות זה שפוטרתי, מה שהנחית אותי לאיזושהיא אי ודאות כלכלית ומקצועית לגבי העתיד.
בנוסף, חרדה נוספת ומפלצתית, שאני אשתגע... חרדה אמיתית שנסמכת על העובדה המצערת שאבי ושניים שאחי חולי סכיזופרניה....
תארו לעצמכם את ההרגשה שתוקפת אתכם במהלך התקף חרדה של "אני עומדת להשתגע", רק שבמקרה שלי יש לי על מה להסתמך....
יכולה לכתוב כאן מגילות!
אציין שעשיתי עם עצמי עבודת הסרת פחדים, ויכולה לומר שיש שיפור.... אבל מתי זה כבר יגמר ויהיה מאחוריי????
חלק מהעניין שאני יודעת, שמה שיכול להפחית את רמת החרדה שלי זה אם אתחיל לעבוד שוב. אבל לא רוצה לקבל החלטות מתוך מצב חרדה כך שאני כלואה במין ל כזה....
מנסה כל מיני שיטות הרפיה ועזרה עצמית וכן רואה הצלחה
הלוואי וזה יעבור כבר!
ותגידו, גם אצלכם זה מלווה במין תחושת בועה כזו, חוסר ריכוז??

[מכירה_את_זה*]

בוודאי, הרי כל האנרגיות שלך הולכות על זה...
האם את מטופלת בתקופה הזו?
אני מבינה את החששות שלך שתשתגעי אבל דעי שהמון אנשים חוששים מכך בזמן התקף, זה שיש לך במשפחה אנשים עם מחלת נפש לא אומר שגם לך זה יקרה, ואני ממש לא חושבת שהחרדה היא סימפטום מקדים של זה או משהו. בסך הכל מדובר בבעיה נפוצה מאוד גם אצל מי שאין לו שום הסטוריה משפחתית כזו או אחרת, כך שממש אין בהכרח קשר בין הדברים.

[פלוניתית*]

מוטרדת ,
נסי גם להעזר בנשימות עמוקות , פרחי באך שילוב של רסקיו ותמצית עידוד הנהדרת של צפריר. עבודה היא בהחלט גורם מאזן מאפשר להוציא אנרגיה במקומות הנכונים. בנתיים מה דעתך להתנדב עד שתמצאי עבודה כלבבך או אולי לראות בחברות כח אדם עבודה זמנית... .

בנוסף רציתי להגיד לך שהחרדה להשתגע היא אומנם אמיתית לגמרי, אבל רק משום כך עוצמתה כה חריפה. פשוט חשוב לזכור שזו חרדה ! וגם שלמיטב ידעתי השתגעות או במילים אחרות פסיכוזה לא מלווה בחרדה מלהשתגע.

[הכי_חשוך_לפני_עלות_השחר*]

ממליצה בחום על התמציות של צפריר, מניסיון.
ושתדעי טיפול הומהופטי זו התשובה
לכי לך למטפל בעל שם
אני נרפאתי מחרדה שמלווה דיכאון
ניתוק כללי
תחושת בועה
אם תרצי המלצה על הומהופט טוב אשלח לך במייל.
בהצלחה

[פלוניתית*]

הכי חשוך לפני עלות השחר ,
מתאים לך לפרסם כאן את שם ההומיופט ??

[צ*]

לגבי שיגעון, גם אצלי יש במשפחה ותמיד חששתי מזה. הפסיכולוג שלי טען אז שבגילי , 38, זה ממש לא סביר, שזה כבר היה מתפרץ. אותי זה הרגיע..

[הכי_חשוך_לפני_עלות_השחר*]

בטח.
יש 2 הומהופטים בעלי שם שאני מחזיקה מהם
1 יוסף רוס
2 זאב בולגר
זה מסע אהובה מסע לתוך עצמך שווה כול אגורה.

אבל לצערי אם את משתמשת בכדורים פסיכאטרים הם לא יקבלו אותך (לא יודעת מה הסיבה)

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי , חשבתי לקרוא עכשיו את ל ההתכתבות שהייתה פה וחשבתי אולי תוכלו לעזור לי .
אני בת עוד מעט 16 ואני סובלת מחרדות בערך 6 שנים , עד לפני שנה הייתי חוטפת לפחות שניים שלושה התקפי חרדה ביום (!)
מטורף כשאני חושבת על זה עכשיו . בקיצור אחד הדברים שהכי מפחידים אותי בעולם זה שינה מחוץ לבית , במלון בטיול אצל חברים בחול מה שתרצו , כבר שנים לא איתי מבית ובגלל שאני עוד תיכוניסטית הקטע של הטיולים עולה הרבה ומהיום שאני שומעת שיש טיול אני בסרטים ולא ידעת פ לאת או לא לצאת והתקפי חרדה כל הזמן .
מחר יש לי טיול שנתי של יומיים , נשמע הכי בנאלי ופשוט שיש אבל אני לא מפסיקה לרעוד ולבכות הי לא יכולה
אני רות לצאת כדי להפטר מהחרדיות האלה כבר כי מהכל כבר נפטרתי חוץ מזה , חוץ מהקטע של לצאת מבית . אני כל כך מפחדת ואני רוצה שזה ייגמר כבר , עברתי כל טיפול אפשרי פסיכולוג פסיכיאטר מרכז אוה גולן דיקור מדיטציה מומחי חרדות וכו והדבר היחידי שנאה שעוזר זה טיפול הCBT שאני נמצאת בו היום
חשוב לציין שראני לוקחת פריזמה שזאת צרופה נגד חרדה ודיכאון לטווח ארוך אבל היא לא הכי משפיעה שיש .
אני רוצה לצאת מחר לטיול אבל אני פשוט מבועתת לחלוטין , בבקשה תתנו לי עצות !
יש לי אופציה לקחת ואבן למחר אל ניסיתי לקחת עכשיו וזה לא נראה הכי משפיע בעולם , ורסקי וגם לא עשה משהו
בבקשה תעזרו לי אני רוצה שזה חומר אני רוצה להיות נערה רגילה ולצאת לחברים ולטיולים ולא לפחד , מתחננת !

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בדיוק שמתי ל כמה טעויות יש במה שכתבתי. דקדוק ומילים , אני כותבת מהטלפון אז זה דפוק ואני לא מצליחה לראות מה אני כותבת אז מצטערת

[פלוני_אלמונית*]

בת שש עשרה יקרה, במקביל לטיפול כמו שאת מצויה בו (או פסיכותרפיה דנאמית) ,אני יכולה לחשוב על כמה דברים שעשויים לעזור לגבי הטיול השנתי ובכלל :

א. נשימות עמוקות . נסי להסתכל באתר של דר אליצור יש שם הנחיות שונות ומגוונות. (נסי גם נשימות עמוקות ובמקביל לספור בסדר יורד מעשר עד אפס וכו
ב. פרחי באך. נסי לקחת רסקיו רמדי וגם את השילוב של תמצית עידוד (נמצא בדף פרחי באך של האתר הזה)
ג. עיסוי כף הרגל. מרגיעה. אפשר למצוא ביוטיוב סרטוני הדרכה
ד. כתיבה של מחשבותייך ותחושותייך במחברת. להקפיד כל יום.


יש דמות בקרב צוות בית הספר שתוכל לתמוך בך אם יעלה צורך?

מעריכה את המאמצים שאת עושה !

[הכי_חשוך_לפני_עלות_השחר*]

בת 16 היקרה
את תחילת דרכי הנפשית המעשית באופן רציני ומדיוק התחלתי לפני כמה שנים (לפני כן שנים של טיפולים פסיכולוגי כולל כדורים שלא נתנו כלל מענה)
התחלתי אצל אורנה והמשכתי אצל צפריר
ממליצה בחום על אחד מהם.

ושוב בעיני הומהופטיה זו מתנה גדולה
בבוא העת שתוכלי להשתחרר מהכדורים הפסיכאטרים אני מזמינה אותך לנסות נתיב חדש ועמוק
בהצלחה.

[פלוני_אדמוני*]

וואו. כמה תוכן. כל כך שמח שהגעתי לדף הזה שמלא במידע והזהות. התפלאתי לראות שיש כאן פוסטים ממש מלאחרונה כי חשבתי שזה דף ישן.
גם אני באותה סירה כמובן, ולי דווקא הכי קשה לבחור שיטת טיפול. כל אחד ממליץ על משהו אחר עד כדי כך שאני אובד עצות. תמיד עולות בי המחשבות
"מה יקרה עם לא אצא מזה?" או " מה יקרה אם אטפל אצל מישהו וזה לא יעזור ויהיה בזבוז זמן וכסף?". מפחיד לראות שיש כאן אנשים שכבר עוברים את זה שנים.
אני נמצא בלופ הזה כמה חודשים וזה כבר מטריף...

[פלוני_אדמוני*]

יש לציין שלא ניסיתי שום טיפול וכרגע אני מתמודד בכוחות עצמי ועם אמא שלמזלי יש לי אותה והיא קשובה ובלעדיה לא הייתי שורד את זה...

[אני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולם..שלשום בלילה,נשכבתי לשיון והתחילו לי דפיקות לב. הרגשתי שהלב מזנק מכול רעש,שכול רעש נשמע פתאום יותר חזק מימה שהוא באמת..קמתי מהמיטה,ואז הגוף שלי התחיל לרעוד,כולל הלסת בתחתונה שכמעט ננעלה.בקושי יכולתי לדבר עם בעלי, בדקות הבאות כבר לא יכולתי לעמוד על הרגליים(הבירכיים התקפלו לי) ונאלצתי לשבת,רועדת כולי ושיניי נוקשות זו בזו. ככה במשך כעשר דקות. בעלי הזמין לי אמבולנס,הוא נשאר לבד עם הילדים.זה לא היה נראה לי כמו התקף חרדה כי חוויתי בגילאי העשרים שלי מספר התקפי חרדה שלא היו דומים לזה.-הם לא התחילו בשכיבה,ולא רעדתי בכול הגוף בצורה כזו. זה היה דומה לפרץ אדרנלין ונקישות שיניים כפי שהיו לי בלידה...(האחרונה לפני שלוש שנים)
אתמול שוב הרגשתי רע,כשנשכבתי לישון. והלכתי בשתיים עשרה בלילה לישון אצל אמא שלי.גם אצלה,בשכיבה,היו לי פלפיטציות,כששכבתי,אבל לבסוף נרדמתי,כשמחשבות רבות טורדות אותי ורצות בזו אחר זו במהירות. גם לפני שעה,כשניסיתי לנוח,תשושה מכול שני הלילות האחרונים,התחילו לי שוב דפיקות הלב המהירות,וכול רעש נשמע לי חזק פתאום.אני לא יכולה לסבול את קריאות הילדים והצעקות שלהם,אני לא יודעת מה קורה איתי.אני מודאגת.

[אל_הלב*]

אני יקירה, זה בהחלט נשמע כמו התקף חרדה, ביחוד אם הוא עובר תוך זמן קצר יחסית.
תנשמי עמוק, צאי החוצה להליכה קצרה ולשמש, שתי מים ותני לזה לחלוף כמו שבא.
אם זה מתחיל להיות יומיומי כדאי ללכת לטיפול.

[פלונית_חדשה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי, לכולם
אני כבר הרבה שנים סובלת מחרדות . ישנם תקופות טובות וישנם פחות. בשבועיים האחרונים חזר לי הפחד עוד לפני שיש התקפים בכלל. אבל כל היום מוטרדת מהפחד הזה!
הרופא שלי אמר לי לא להקשות על עצמי ולקחת קלונקס . אני כבר לוקחת שבוע וחצי -חצי כדור בבוקר ולא תמיד עוזר ממש להרגשה ... ומפחדת שאני מתחילה להתמכר לתרופה ..
למשהו יש מידע על הענין הזה ? או רעיונות אחרים?

[אל_הלב*]

אם יש לך כבר שנים התקפי חרדה כדאי לטפל בהם. לי עזר טיפול CBT משולב מיינדפולנס וביופידבק. פרחי באך גם יכולים להקל. ובהתקפים קשים חצי קלונקס.
לא מומלץ לקחת קלונקס על בסיס קבוע או יומי, זה כדור ממשפחת הבנדואזפינים וממכר.
אם את במצב שהתקפי חרדה שולטים בך במינון גבוה וכל החום חרדה מתי יופיעו שוב, כדאי להתייעץ עם פסיכיאטרית ולקחת כדור נוגד חרדה, שלא ממכר.

[פלונית_חדשה*]

אין לי התקפי חרדה אבל חיה בתחושת חרדה ופחד רוב הזמן. במקרה אני באמצע קורס של מיידנפולנס ומקווה שיעזור לי. לך זה עזר?

[אני*]

תחושת חרדה ופחד רוב הזמן נקראת חרדה מוכללת. זו אחות של התקפי חרדה.
חבל לסבול, לכי לטיפול.

[פלוני_אלמונית*]

כשזה נמצא בגוף זה מזכיר לך מדי פעם זה לא עובר לדנרי

[אל_הלב*]

אני באמצע קורס של מיידנפולנס ומקווה שיעזור לי. לך זה עזר?
כן לי זה מאוד עזר.
מאוד מאוד מומלץ.
וכמו שאני כתבה לך, נשמע באמת שאת חווה חרדה מוכללת.
חוויתי את זה, זה סיוט מתמשך וחיים בפחד תמידי.
בבקשה תטפלי בעצמך, מגיע לך לחיות בלי זה

[פלוני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רק לידע צריכת קפה (קופאין)הוא הגורים העקרי להתקפי חרדה

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום גם לי זה קרה ואני עדין לא יודעת איך להתמודד עם זה

[חדשה_פה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולם ומעריכה מאוד את הפתיחות והרצון הטוב שיש כאן בלשתף ולתמוך

שאלתי היא כזאת- לפני כ5 שנים הייתה לי תקופה קצרצרה של כמה התקפי חרדה ומאז לא היו לי עוד הרבה אבל כן חרדה מהחרדה ואמונה מעיקה שאם יקרה משהו אני לא יהיה מסוגלת להתמודד איתו וירד לי הביטחון העצמי, כאילו השתניתי ואני נמנעת מדברים שבעבר לא נמענתי גם אם פחדתי. בכל מקרה הייתי בטיפול ממש פרודיאני שלא עזר כלל. אני לרוב עובדת, יוצאת, לומדת עם ציונים טובים וכו אבל התחושה היא שאני כבר נהנת פחות בחיים. ב- 3 חודשים האחרונים אני חשה מתח גבוה יותר וכן היו לי כמה התקפי חרדה שגם הובילו לדכדוך. העתיד מפחיד אותי- מי ירצה להתחתן איתי ככה? האם אצליח לכלכל את עצמי? וכו והנושא שהכי קשה ומקשה עלי הוא- האם נגזר עלי תמיד לחיות ככה? ואולי מפה זה רק יתדרדר- אני ממש מתנצלת על המחשבות השליליות האלו ובאמת מה שהכי קשה לי בכל זה זו המחשבה שיותר טוב זה לא יכול להיות. חשוב לציין שבמהלך ה- 5 שנים האלו חוויתי עליות ומורדות תקופות יחסית שמחות ושל ביטחון עצמי גבוה יותר, אפילו זוגיות רצינית ראשונה. במהלך התקופה הזאת גם הרבה בנים התעניינו ורצו להיות איתי למרות מה שאני חושבת על עצמי ובכלל אנשים מבחוץ, אלא אם כן אני מספרת להם, חושבים שאני אדם שמח עם ביטחון עצמי- אין לי מושג איך זה קורה.

בכל מקרה, וואו הארכתי בדברים- שאלתי היא כזו- האם יש שם מישהו שסובל/ סבל מזה אבל חש שיפור ניכר בחיו לאורך זמן? האם זה אפשרי???
מחפשת בעיקר תקווה- סיבה לאגור מוטיבציה ולא להתייאש. ב"ה לא חסר לי כסף, אני בחורה יפה עם לב רחב וגם שכל אבל בחודשים אחרונים אלו, אני מתעצבת נורא מהמחשבה שזהו שזה לא יכול להשתפר.

נ.ב
מודעת לזה שיש תרופות חוץ מקלומקס לטיסה לא ניסיתי אבל זה פחות מדבר אלי אם כי אני לא שוללת (קצת מפחדת שזה יעשה נזק/תלות/ יוריד לי את הביטחון העצמי וכו')

תודה וסליחה על האריכות

[הייתי_שם*]

האם יש שם מישהו שסובל/ סבל מזה אבל חש שיפור ניכר בחיו לאורך זמן? האם זה אפשרי???

היי חדשה, אכתוב לך בקצרה כי אין לי הרבה זמן כרגע - כן, בהחלט אפשר להגיע לשיפור ניכר עד היעלמות כמעט מוחלטת של החרדה, גם ללא תרופות. הייתי במצב כמו שלך לפני שנים, חוויתי שני התקפים ואחר כך חייתי בפחד מההתקף הבא. היום אני במקום אחר לגמרי. חווה תחושות חרדה מפעם לפעם כשיש מצבים שמלחיצים אותי בחיים, אבל זה ממש לא בעוצמה ובתדירות שהיה, והכי חשוב - אני כבר לא נלחצת מהתחושות האלה.

מניסיון מה שהכי גרוע עם חרדה זה הפחד ממנה ומההתקפים. ברגע שתצליחי לנטרל את הפחד הזה ותביני שההתקף עצמו לא נעים אבל לא מהווה סכנה, ושזה משהו שעובר תוך כמה דקות ואין לו שום משמעות לחיים שלך (הוא לא אומר שאת משתגעת או הולכת למות), יהיה לך הרבה יותר קל להתמודד עם זה. תזכרי שהמון אנשים חווים את זה בתקופות שונות של חייהם ואת לא כזאת יוצאת דופן ומוזרה כמו שאת מרגישה.

נסי למצוא לך טיפול שמתאים לך, או לפחות חברה או מישהו לדבר איתו. בהצלחה!

[חדשה_פה*]

להייתי שם- קודם כל תודה על המענה ואין לך מושג כמה עודדת ושימחת אותי עכשיו. המצב שלי ב"ה לא באמת כזה גרוע אבל קיננה המחשבה שמא מכאן זה רק יהיה יותר גרוע ושאין דרך חזרה או דרך לשיפור ומחשבה זו כשלעצמה מאוד מייאשת ואז הוכחת לי מנסיונך שזה לא חייב להיות כך... תודה!!!! אשתדל להיות יותר סלחנית כלפי המצב הנוכחי, לאהוב את עצמי וכן למצוא טיפול שאוהב ויתאים.

תודה תבורכי

[הייתי_שם*]

בבקשה, שמחה שעזרתי קצת @}

[בדואי_משם*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בוקר טוב ,שנה טובה , מוצלחת והרבה בריאות לכולם.
נכנסתי לכאן במקרה כי רציתי לבדוק על תרופה מסויימת !,קראתי את רוב התגובות ונזכרתי בימים ה,,,טובים שעברתי עם הבן.
זה התחיל כשנפל ואיבד את ההכרה אחרי לילה שלם התעורר וזה במוקד לילה כמובן!,למחרת הוא התחיל לפחד מכל דבר אפילו מלא דבר { כשהוא לבד בבית מרגיש וכאילו יש מישהוא מאחוריו } ,,כל הגוף רועד ובעיקר הרגליים ,הידיים ,העיניים בצבע אדום ! את דפיקות הלב זה כבר סיפור אחר ..{לא יאומן!},כל הזמן רוצה לברוח וכשהוא מקבל את ההתקף הוא רץ ללא ידוע ,,{לפעמים הוא אלים כלפי המוכרים לו שבאותו רגע הם נחשבים אצלו זרים }........מיד הבנתי שמשהוא לא בסדר בעניין ,התחלתי בטיפול,,.
א,,היה כישוף !{יש כאלה שלא מאמינים ,,זכותם }.
ב,, היה מצב של חרדה ממה שהוא עבר מהדבר הזה , פחדים וכל מה שציינתי .
ג,, תופעות שלאחרי מה שעבר עליו.
עברנו את הכישוף .השבח לאל.
את החרדה גם עברנו והפסיק לפחד הכל חזר כאילו שלא היה { יש בנאדם מבין בזה ,זה כמו עיסוי לורידים מסויימים לתקופה של שלושה ימים בכל ביקור עיסוי 5 דקות לא יותר !},,השבח לאל .
את תופעות הלוואי מכל זה הוא התחיל להתעצבן על כל קטנה ולהתפרץ אז החלטתי לתת לו כדורי הרגעה { העצבים אצלו על 31 במקום 15 ,,מידת לחץ עצבים ,,לא מבין בזה },,הבנאדם חזר טבעי ברוך השם .
החלמה מהירה לכולם אמן.

[אלמונית_ג*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולם.
אני סובל מזה כחודשיים מחרדות ללא ערף, או יותר נכון חרדה מוכללת... התחושה הקשה הזאת מלווה אות כ-90 אחוז מהשבוע! בהתחלה הייתי מקיא ללא סוף, היום אני עדיין מקיא(הרבה פחות) ועדיין עם בחילות (בעיקר בבוקר).
ובכל יום אמור להוולד לי ילד שני ב"ה... אני מטופל אצל פסיכולוג ועודה הליכות ארוכות מדי ערב ולא מוכן להבריא ע"י כדורים... מיותר לציין שאני סובל והחיים שלי זה גהינום אחד גדול...
אני מאד מפחד שזה לא יעבור בזמן הקרוב! האם משהו שעבר זאת יוכל להרגיע ולמתן אותי שזה עובר מתישהו? אשמח לכל התשובות.

[השחר*]

חרדה כהתקף או כמצב מתמשך יכול בהחלט לעבור.
חשוב לראות מה יכול לגבות אותך ולחזק

תזונה
קשרים
יוגה (איינגר...)
ספורט
ספרים
סרטון או סרטונים מעצימים
נשימה עמוקנ וטובה
וכו וכו

[אלמונית_ג*]

#השחר, כרגע העולם נראה לי ללא תבלינים,שום דבר מהדברים לא מצליח לעניין אותי או להועיל לי מלבד ההליכה... אבל קשה לי ללכת 7 ימים בשבוע...
ללא זה גם את הליללה אני לא עובר.

[פלוני_אלמונית*]

אלמוני יקר

לדעתי יותר חשוב לתינוק ולאשתך אבא מתפקד ורגוע מאשר לא לקחת כדורים
זה פשוט עוזר ולפעמים צריך עזרה ראשונה.

אני מאד מאד מבינה את ההתנגדות אבל זה הצד השני.

בהצלחה רבה בכל דרך שתבחר

וזה אכן עובר מתי שהוא .

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

פלוני אלמונית.
תודה על העצה אך העזרה הראשונה הזו עלולה ברוב המקרים להפוך להיות תלותית..
ומזה אני חושש...

[פלוני_אלמונית*]

מאוד הייתי מציע לך עבודה רגשית עם הגוף, ולא רק פסיכולוגית. לי זה עשה בחודש מה שפסיכולוג לא עשה בשנה. לי היה ניסיון טוב מאוד עם שיטת גרינברג.
אם תרצה כתוב מייל אנונימי כלשהו ואשמח לכתוב עוד פרטים. מנסיוני כדורים לכמה ימים הקלו, חוסר השינה יכול להטריף. זה עובר, במיוחד עם טיפול טוב.

[אלמונית*]

שלום לכולם!!!
קודם כל אני רוצה להגיד שאני קוראת כאן את התגובות ונדהמת לגלות שאני לא עוף מוזר ויש עוד הרבה כמוני.
אני בת 26 התחתנתי לפני חודשיים לא ידעתי מזה בכלל התקף חרדה, חרדה לא הכרתי את זה.
מאז החתונה הגיעה איתה החרדה הלכתי לפסיכולוג ולפי דעתו החרדה התפרצה בגלל החתונה
ומזה כחודשיים אני סובלים מהתקפים שבאים במיוחד במקומות סגורים התחלתי שיטת cbt שיחסית עוזרת. רציתי לשאול ממישהו/י שחווה את הדבר הנוראי הזה התקף חרדה.
האם זה עובר??? האם אפשר לצאת מיזה לגמרי ולחזור לחיים הקודמים שלי?? או שכל החיים עכשיו אני אסבול מההתקפים האלה??? חשוב לי לציין שאני לא רוצה להתחיל עם כדורים בשביל לא להיות תלותית בהם. בבקשה תעזרו לי אני מרגישה נמש נואשת מהמצב הזה!!!