לחיות בכיף ללא נייד

[אורי_יורמן*]

אשמח להחיות את השיח בנושא
דוקא כשכולם מדברים על איך להוזיל את השירותים
ובינתיים הקרינה משתוללת בכל עבר - פתאום WIFI בכל מקום, דור 1000 בסלולרי,
אולי הגיע הזמן לומר די?
אולי במקום לחשוב מה יותר זול - אפשר פשוט לסרב?

יש בין קוראי וקוראות האתר אנשים שלא משתמשים בסלולר? רוצים לספר איך אתם מסתדרים?

[אורי_יורמן*]

טוב, יאללה, אם כבר בשוונג, אז הנה, פתחתי קבוצת פייסבוק על הנושא
סרבני סלולרי - ומתעניינים

[אהבת_עולם*]

אורי, אבל גם אתה משתמש בסלולרי.
שוקל להפסיק?

(אוי ואבוי, אז איך אני אוכל למצוא אותך? אתה הרי אף פעם לא במקום אחד... )

[אהבת_עולם*]

לדעתי הכיוון של האנושות הוא לא ללכת אחורה ולבטל את כל ההמצאות האחרונות,
אלא ללכת עוד קדימה ולמצוא דרך שההמצאות האלו יהיו בטוחות לשימוש.

[אהבת_עולם*]

_פתחתי קבוצת פייסבוק על הנושא
סרבני סלולרי - ומתעניינים_

אחרי כן כדאי גם לפתוח בפייסבוק דף בנושא 'סרבני פייסבוק ומתעניינים' .

[ימים_יגידו*]

היתה תקופה של איזה שנה (לפני שנתיים) כשהילדים היו ממש קטנים והייתי רוב הזמן בבית שהייתי בלי נייד וזה היה ממש אבל ממש כיף ונפלא.
אבל כשהילדים הלכו לגן ואני התחלתי לעבוד רכשתי נייד ומאז אני ממש רוצה להפטר ממנו אבל אני שונאת להיות תלותית ולבקש טובות מאחרים ולכן לא יודעת אם אוכל לעשות זאת ואני גם חוששת שזה יפגע לי בפרנסה כי אני עצמאית וזה עוזר להיות זמינה
אולי אם המכשיר יתקלקל או יאבד זה יעזור לי לעשות את הקפיצה
כי תכלס זה נראה לי הצעד הנכון לעשות

[אין_ייאוש*]

אני כמעט תמיד בלי.
ולא הייתי צריכה להתרגל, כי אף פעם לא היה לי.
לאחרונה שוכב בתיק שלי המכשיר הישן של בעלי, שמתפקד בעיקר בסמסים, ואני מדליקה אותו, רק כשאני צריכה לתאם משהו.

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

כבר כתבתי על הנושא איפשהו במעלה הדף
אני עדיין בלי (אבל כמעט) - מתייחסת אליו ככלי שימושי למקרי חירום ותיאום,
בדרך כלל כל הסביבה הקרובה כבר רגילה שאני בלי ומסתדרים,
אבל עדיין כשאני נפגשת עם מישהו במקום ציבורי מבקשים שאני אקח את הפלאפון למקרה ש...
בדרך כלל אין שום "מקרה" ואני מכבה את הפלאפון מיד כשאני פוגשת את האדם.
ככל שהאנשים מכירים אותי פחות, יותר קשה להם להתקשר אלי הבייתה ולסמוך על זה שהם יצליחו לתאם איתי בלי פלאפון...

אני עדיין חושבת שבנסיעות ארוכות וכו' כדאי שיהיה פלאפון כבוי בתיק. זה כלי חשוב בסה"כ ויכול אפילו להציל חיים, אבל זה לא אומר שצריך/כדאי להשתמש בו מעבר לזה.

עבדתי איזה תקופה בעבודה שהייתי צריכה להיות קצת יותר זמינה מחוץ לשעות העבודה למקרה שיצטרכו החלפה או משהו,
אבל בכל זאת הרגלתי את כל הצוות להתקשר אלי הבייתה
ולמרות שהיו להם חששות בהתחלה, הם ראו שזה אפשרי (נגיד, התקשרתי בחזרה כשהשאירו לי הודעה קולית בבית
ואז ממש הופתעו לטובה שאני אשכרה מאזינה להודעות האלה ובפעם הבאה פחות חששו להשאיר)

[אהבת_עולם*]

אבל בכל זאת הרגלתי את כל הצוות להתקשר אלי הבייתה
אבל בשביל זה צריך להיות בבית מתישהו במהלך היום, כדי לשמוע את ההודעה בזמן.
לא תמיד זה אפשרי....

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

אני חושבת שצריך לעשות מעין החלטה - עד כמה להתגמש עם הנושא. עד כמה זה חשוב.
להחלטה להיות ללא סלולרי (או לשימוש ממש מינימלי בו) יש מחירים...
נניח, אם יציעו לי משרה שבה אני אהיה חייבת להיות זמינה בנייד - האם אוותר על המשרה ? (במקרה שלי יש סיכוי טוב שכן...)
או אם חברה מתקשרת וצריכה דחוף להתייעץ איתי ואני בדיוק יוצאת מהבית - האם בכל זאת אקח את הנייד ואשוחח איתה שיחה ארוכה מהנייד למרות הקרינה וכל האידיאולוגיה שלי (כן)

[אהבת_עולם*]

דרך אגב, למי שעדיין לא שמע - גם לטלפון נייח אלחוטי יש קרינה לא פחות מלנייד.
אז אם אתם מדברים בטלפון מהבית והוא אלחוטי - לא הרווחתם בזה כלום. (אולי כסף)

[אבישג_א*]

דרך אגב, למי שעדיין לא שמע - גם לטלפון נייח אלחוטי יש קרינה לא פחות מלנייד.
נכון, שמעתי על כך ביום שקניתי טלפון כזה (-:
השתמשנו בו, חבל על הכסף, אבל הוא לא האריך ימים ושבנו למודל הפשוט

[אבישג_א*]

ולגבי חיים ללא נייד

לנו יש סלולארי אחד, הכי פשוט וזול שמצאנו, אפשר בערך רק להתקשר ממנו, אני חושבת.
עכשיו גם המסך שלו שבור ואני לא מחליפה, חבל לי לבזבז כסף על סלולארי ואפשר להסתדר גם כשהמסך שבור
בפרט שהוא מעט מאוד בשימוש, רוב הזמן הוא כבוי ורק כשאחד מאיתנו נוסע הוא לוקח אותו איתו, גם מסיבות ביטחוניות.
לפני זה היינו בכלל בלי סלולארי אבל ראיתי שלפעמים צריך להיות בקשר כשנוסעים, או אחרי לידה כשאני בבית חולים, היום גם יש פחות אפשרויות להתקשר בחוץ.
בעצם אפשר לומר שאנחנו ללא נייד כי רוב הזמן כאמור, הוא כבוי וחסר שימוש.

גם מבחינה כלכלית אנחנו מוציאם מעט מאוד על תקשורת : בזק עולה לנו 125-135 לחודש כולל תשתית לאינטרנט, ספק עולה לנו עוד 19 ש' (למהירות 2.5) והסלולארי יוצא בערך 20-70, כך שלרוב אנחנו מוציאים פחות ממאתיים שקל על אינטרנט ושיחות .

[היפי_עם_להקה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני בחרתי להתחיל להיות בלי נייד כי הנייד מונע מאיתנו להתרכז בדברים הקטנים
עברתי כמעט לאנלוגיה מלאה (עדיין עם מחשב )
מדבר מהציבורי ומהבית
מצלם בפילים
ובעיקר נהנה מזה, מהשקט, והיכולת לעשות דברים אחרים שלא עשיתי קודם בגלל שהעדפתי לעשות הכל בנייד ולא בדיוק לצאת ולעשות דברים.
חברים שלי לאט לאט מקבלים את זה
ואפילו זורמים איתי ,אתמול שכנעתי את כולם להיות בלי הנייד, ויצאנו לקטוף סברסים, אני חושב שאף פעם לא נהנו ככה שהטלפון הנייד הגביל אותנו
שהם שואלים - מה אם אצטרך אותך ולא תהיה בבית?
התשובה פשוטה, תחכו
ולמי שרשמה מה עם הילד בגן וכזה 60 שנה הסתדרו בלי הנייד , תמצאי דרכים יצירתיות

[נעם*]

איזה נחמד להיזכר שהיה דיון כזה, כמה תמימות ותקשורת בין אישית הרסנו מתחילת הדיון הזה, לא יאומן שבפחות מ15 שנים השאלה היא לא לחיות בכיף ללא נייד אלה איזה נייד יספיק עבורי או לכמה שעות אפשר לכבות אותו כל יום, נהיינו תלויים ותלותיים במכשיר או בקשר המידי והזמין בכל מקום לעולם...
לא נוכל לחזור אחורה כל המבנה גוף שלנו (צוואר שפוף אצבעות ארוכות וכו' ) ישתנה אבולוציונית.

[ותיקה*]

אני מנסה מזה כמה שעות לעזור לעובדת משק הבית שלי לקבל דו״ח על הפנסיה שלה. בילתי אפשרי. כולל לאחר שיחות עם אנשי שרות, שלהגיע אליהם זו סאגה בפני עצמה. רוצים תאריך הנפקת תעודת זהות לזיהוי, אבל זו תעודה ביומטרית חדשה לאחר שהקודמת אבדה. אבל היא לא ״מופעלת״. כי צריך להפעיל על ידי קוד לנייד. אבל היא לא יודעת בכלל להכנס למחשב, והיא לא מקבלת הודעות בנייד העתיק שיש לה. בקיצור - מי שאין לו נייד חדיש, מחשב, אוריינות דיגיטלית משול למת אצלנו. זה מה שהיא מרגישה. אשה חכמה, רק לא נכנסה כלל לעולם הדיגיטלי. מאד קשה. ודבר נוסף - מסתבר שכיום הדרך להזדהות בכל מיני שרותים היא על ידי קוד הנשלח לנייד. מי שאין לו נייד, שלא לדבר על אנשים מבוגרים, שגם מתקשים בעברית, שאין להם נייד, אין להם מחשב, כתובת דוא״ל - הם למעשה לא קיימים.