באופן טבעי

טובי, אלרגיה לשוקולד יש לה כמה צורות:

• הפרעות בעיכול (כל מיני)
• כאבי ראש / מיגרנות - לפעמים מופיע רק בקריז
• יובש בעור, אפילו סבוריאה
• דיכאון

מקווה שלא שכחתי כלום

ד"ר אופירה שאול, שאצלה עברתי סדנה בשם "חופש מאוכל", טוענת שכדי לעזור לגוף להגיע לאיזון גם אם הוא מאוד אוהב שוקולד למשל, צריך לאכול אותו כמו ארוחה, לא בגניבה, ממש ליד השולחן, מסודר, לאט, להנות מכל מיצמוץ, רק לזכור שזה במקום ארוחה. אפשר לאכול שוקולד בלבד במשך תקופה באופן הזה, ואז הגוף יגמול את עצמו לבד. רקר לזכור לא לאכול בין הארוחות, אפילו אם הארוחות הן שוקולד. היא טוענת ש-6 שעות בין ארוחה לארוחה זה משהו שהגוף יכול בקלות וזה טוב לו. רק לא לחטוף בין לבין, רק לא לחטוף בין לבין, רק לא לחטוף בין לבין....

אני מחזירה את הדף לפעילות, למה באלמוניות? לא יודעת, אולי בגלל שאני בישנית ולא כותבת הרבה באתר.
רציתי לשתף אתכן במשהו שעשה לי טוב היום על הלב.
אני לאחר לידה, כמה שבועות. עליתי די הרבה במשקל בהריון לטעמי. היום החלטתי שאני קונה מכנסיים ולא מסתובבת עם מכנסי ההריון שלי ומכנסיים של בעלי ונראת זוועה וממש לא נשית עד ש.. אני ארזה כמובן.

דבר ראשון עד שמצאתי חנות עם מכנסיים מעל למידה 40 היה מבצע.
הגעתי לחנות מדדתי מכנסיים. המוכרת נותנת לי מכנסיים מידה 44 אני לובשת אותם בקושי נסגרות לי על הבטן, אני יוצאת והמכנסיים לוחצות ואני עם בטן בפנים מרגישה נורא. המוכרת מחייכת "נו את רואה את נראת נהדר. את לא צריכה מידה 46 יושב עלייך יופי" אני לא מבינה על מה היא מדברת. היא רצה ומביאה לי עוד ועוד מכנסיים במידה הזאת ואני נלחצת לתוכם.
בסוף נגשתי לקולבים לקחתי מכנס מידה 46 לבשתי הרגשתי טוב, שום דבר לא לוחץ הבטן בחוץ לא נמחצת או נשאבת. ומה. אני מרגישה נשית מרגישה טוב. יצאתי משם עם חיוך גדול.

טוב יש עוד כמה דברים שרציתי לכתוב, אבל אני אנסה בפעם אחרת יש כאן קטנטנים שקוראים לי...

לאמא אחת.
יש לי חברה מלאה++(הרבה יותר מ46 ) ולא תראי אותה לובשת אוהל (אלא אם היא בקמפינג;-) ) .
כל הבגדים שלה מתופרת (יוצא יותר זול מחנות מיוחדת! למשל 70 שקל לשמלה) שתופרת לה במיוחד . היא אוהבת את עצמה ורואה עצמה נשית וזה מה שהיא משדרת.

כתבה מהארץ בנושא בגדים שמחמיאים לנשים מלאות מתאריך 02/07/04 בשם: הנשים הגדולות מן החלומות

מאמר שקשור לאהבת הגוף מ-הדרך למעלה

מי שיסתכל בדף שלי יוכל לראות כמה דברים מאוד מעניינים בנוגע לאהבת עצמנו ואהבת הגוף, אהבת האדמה ואהבה בכלל.
מאוד מאוד מומלצים שני הספרים "איך הפכה האישה לגבר" של טובי בראונינג שבו מתואר איך הגענו לכזה יחס של דחיה והתעללות כלפי הגוף, וכן כלפי הנשיות - ודרכים לריפוי.
וכן הספר "עוצמת הרכות" גם הוא של טובי בראונינג.
שני ספרים מלאים תובנות, שפשוט יכולים לרפא את העולם. ללקק את האצבעות.

מאז שאני זוכרת את עצמי אני רזה, חטובה ושרירית, היום חצי שנה כמעט אחרי הניתוח הקיסרי אני סוחבת בטן מפוארת תלויה על גוף חטוב ואני לא אוהבת,
אני לא אוהבת את העובדה שאין לי מה ללבוש כי אף מכנס לא נסגר לי,ובגדי ההריון תלויים על ישבני כמו כביסה ברוח חורף ואלה שכבר נסגרים בכוח ובלי לנשום עורכים דפורמציה מעניינת לגופי המופתע ומגדלות באורח פלא בטן בבית החזה...אח...החזה
ורק החזה המרשים נושא בגאון את האוהלים שאני לובשת ויוצר צל די מלא על רגלי הרזות המבצבצות מתחת לשיפולי חולצות הענק.
ובן זוגי שמבקש כבר שנים שאעלה קצת ריפוד על השרירים המתוחים מתלונן אך ורק על העובדה שכבר שנה אין לו מה ללבוש כי אני גונבת לו את החולצות ומנסה בנימוס להוריד לי אותן [-:
אז על מה דיברנו, כן, אני אוהבת את בן זוגי ואת ילדתי המדהימה, אוהבת את חיי,את חברי ואת הורי אבל לא מצליחה לאהוב את מה שקרה לגופי האומלל.

הנושא של חיבור לגוף שלי וקבלה שלו העסיק אותי וממשיך, אבל בכיוון אחר.
זוהרה, אחד הדברים שקשה לנו לקבל ולאהוב זה את גופנו המשתנה. אני אומרת את זה לך אך בעיקר לעצמי.
אצלי ההריון וההנקות יצרו חזה שהתרוקן . ולא שהיה כלכך הרבה מה לרוקן.
המון המון זמן חיפשתי איך להגדיל/להסתיר את "הבושה".
היום אני במצב בו אני אוהבת את עצמי כפי שאני. מסתובבת לבושה בבגדים שמחמיאים לי, אבל לא משנים את צורתי.
בזמן האחרון יש כאן המון דפים שעוסקים בדימוי הגוף שלנו. לי עושה טוב להתחבר לדפים הללו. אני עוברת שלב ועוד שלב באהבת המעטפה החיצונית שלי.

אני מקווה שאצליח למצוא את הדרך להקטין בקצת את הבטן ולהגדיל בהרבה את האהבה למה שיישאר.
אני ממש שמחה בשבילך ומחזיקה אצבעות לשתינו במסע הלא פשוט הזה.

אהבתי את המשפט שלך
להקטין....את מה שמפריע
להגדיל....את האהבה.
אם אנחנו במסע הזה, כבר זכינו.

ואני לא האמנתי שזה מה שההריון והלידה וההנקה יעשו לגוף שלי, חזרתי למידות שהיו לי לפני 10 שנים, כשהייתי בת 20 רזה וחטובה, רק שעכשיו אני לא נטולת ציצים אלא נושאת בגאון חזון לתפארה.
יו יו המקסים שלי "שותה לי את הדם", אין לי זמן לנשנושים וזילולים, לסחוב אותו עם כל המדרגות גרם לי לצימוק הישבן ורק סימני המתיחה בבטן מעידים על הטראומה הגדולה שהייתה רק לפני שנה.
ירדתי המון במשקל, ופעם ראשונה מאז נערותי אני חתיכית, אבל עם ציצים, ולא רק עם המלצה לציצים.
החיים היפים.
כדאי להניק.

אני גדלתי אצל הורים שמעריצים את עניין הרזון,אני אישית בחורה מלאה,כל פעם שהייתי באה הבייתה בתור סטודנטית הייתי לובשת "בגדים מרזים" בשביל לא לספוג הערות,הרגשתי די חרא עם עצמי בגלל שאני לא נראית כמו דוגמנית מערוץ האופנה(אני יותר נראית כמו שתי דוגמניות מערוץ האופנה(-:)
אבל הכרתי את בעלי שמאוד אוהב את הצורה שלי,ובכלל הוא אוהב נשים יותר מלאות,הוא כל הזמן אומר לי,"מבחינתי תשמיני זה לא אכפת לי,רק תעשי לי טובה ואל תרזי"
והוא לימד אותי גם לאהוב את הגוף שלי.
איזה חופש זה.............
אפרופו...
אמא שלי הייתה אצלי ,ויש לי בת בת חצי שנה,ואמרתי לה שהיא אוכלת ה-מ-ו-ן,אז היא אמרה לי "טוב היא רזה היא יכולה להרשות לעצמה"
היא בת חצי שנה רעבאק!!!!

ופעם ראשונה מאז נערותי אני חתיכית, אבל עם ציצים, ולא רק עם המלצה לציצים.

ורק לי קשה כ"כ עם הציצים הגדולים , שמא נאמר, ענקיים . ואני בכלל קטנטונת ורזה כל הזמן, וטוב לי עם גופי, רק עם הציצי , ממש לא, אפילו די רע לי , כי שום חולצה לא עולה עליי ותמיד אני צריכה לקנות חולצה ממידות גדולות וגם רוצה להסתיר את הציצים... שלא נדבר על חזיות יקרות שנהרסות מהר כי הם כבדים ונפולים וכל הזמן צריך לקנות חדשות ...
לא קל ...
ואני מיניקה כבר 2 ילדים למרחקים ארוכים ולא אוותר על ההנקה בשביל ציצי קטן יותר (אם כי הרבה פעמים אני חולמת על היום שבו אפסיק להיניק ויהיו לי ציצים קטנים, אבל זה כמובן לא יקרה ... )

ולי, שהייתי פעם רזה , פעם פעם , יש בטן כאילו אני כל הזמן בהריון.
עם עניין המשקל השלמתי. אבל הבטן - מבאסת.
אני כבר לא בהריון , כבר לא בהריון -3 שנים. ועדין יש מי שמידי פעם שואל "מזל-טוב?"

ולי קשה עם השיער שמאפיר ואני רק בת 34
עם הקמטים שנחרשים סביב הפה ובמצח...

קשה לי עם מראה פניי.
את גופי דווקא אוהבת.
אבל הפנים שלי- פשוט מרגישה לא יפה
ומרגישה שזה משהו בסיסי שאין לי איך לשנות. כלומר- אלו נתונים מולדים.
תמיד יש לי שחור מתחת לעיניים
ושיניים בולטות קצת החוצה (היה לי גשר וזה לא פתר את זה לגמרי)
וזה גורם לי להרגיש לא טוב עם עצמי מבחינה חיצונית. לא מושכת.