בוקר. פעם ראשונה שאני מתעוררת לבד. אני מתעוררת מחלום שסוף העולם הגיע. מסתכלת רחוק ורואה גלי צונמי ענקיים מתקרבים, כמו בסרט 2012
ואני רוצה את הילד שלי. עכשיו. אני רצה בתוך בנין בצורת מרובע עם פטיו באמצע (כמו הבנין שיש במעונות הסטונדטים באוניברסיטת ת"א) ואני קוראת לילד בשמו ולא מוצאת אותו. ואז התעוררתי עם עלות השחר ונזכרת שאני ישנה בדירה שלנו לבד
אתמול הבאתי את הילד לסבתא שלו ואבא שלו הגיע מאוחר יותר שם. הוא חיכה שאצא כדי להיכנס. ראיתי את הצללית שלו מתחבאת כשהדלקתי את האור ברכב
בעיקרון הביקור תוכנן עוד בשבוע שעבר לפני שהוא עזב את הבית כי היה לי תור לרופא מומחה בעיר שבה גרה חמותי
חוזרת לישון. סוף סוף יש לי אפשרות לישון עד מאוחר רוצה לנצל אותה
מתעוררת שוב. נדמה לי שיש מישהו בבית שומעת שריקה של מנגינה. כנראה שזה מבחוץ. שולחת סמס לבחור שאשמח לדבר עם הילד
חוזרת לישון. חולמת שהבחור מתעצבן ואומר שהוא לא יתקשר אלי ואז בדיוק מתעוררת ברבע לשמונה לצלילי הניד. הילד על הקו מברך אותי בבוקר טוב
הם נוסעים בדרך לגן הוא מספר לי. אני משוחחת עם הבן שלי ומאחלת יום טוב. הבחור לא מדבר מילה.
מנסה עוד לישון. איבדתי את שמחת החיים לקום בבוקר
נכנסת לקרוא פה. חושבת שמה אם הבחור יחזור וכתבתם לי סתם. זה כבר קרה בעבר. איך יודעים שהוא לא ישנה את דעתו שוב?
יש כל כך הרבה דברים להספיק, אין פנאי לשקוע בדיכאון. אבל זה מושך אותי למטה
מרגישה שאני חיבת לעבור דירה.
אבל משהו עוצר אותי,איזה כוח עצום ובלתי מוסבר או נראה.
אני אף פעם לא טובה בליעץ, כי תמיד נדמה לי שרק האחר יודע באמת ומי אני שאחווה את דעתי, אבל עכשיו אני רואה את זה כמשהו טוב
תודה לימונדה על החיבוקים. גם אני חושבת אליך. מקוווה שאת צודקת וזה באמת משהו טוב
ההולכת בדרכים קודם כל תודה על הדאגה ואיחולים, נחמד לדעת שאת גם עוקבת גם אם שקטה. אנחנו לא נשואים אז אין לזה משמעות אם אני עוזבת את הדירה
בכלל, הוא תמיד יהיה האבא של הבן שלי. אני מנסה לראות את האדם שבו ולא את האויב. פוחדת שאם אכנס איתו למלחמה. יהיו רק מפסידים
אין צורך לראות מעבר למה שאת יכולה, גם יום אחד קדימה זו ראיה למרחק, לפחות את "יוצאת מהסרט" של החוויה הרגשית ומסתכלת כמה צעדים קדימה.
נועה ברוך בינתיים אני אולי מצליחה לתכנן את היום הקרוב, אבל חסרת כוח רצון כדי לפעול.
_הפחד מגייס את מיטב כוחותיו לקרב האחרון שלו מולך.
ממש כמו שנפוליאון בווטרלו שלח את המשמר המלכותי לההרג בניסיון להציל את כבודו....
אנחנו אף פעם לא נדרשים להתמודד עם אתגר שאנחנו לא יכולים להתמודד איתו.
לפעמים נדמה לנו שאנחנו לא יכולים אבל זו טעות. אנחנו כן יכולים_
כיוון נוסף אני לא מסכימה עם ההנחה הזאת שאנחנו אף פעם לא נדרשים להתמודד עם אתגר שאנחנו לא יכולים להתמודד איתו.
אם היא היתה נכונה אנשים לא היו נשברים, חוטפים טראומות ופוסט טראומות
סבתא שלי ודוד שלי (הבן שלה) התאבדו. אם זה היה נכון הם היו מוצאים כוחות נפש להתמודד עם אתגרי חיהם
לא שאני שוקלת ללכת בדרכיהם, אני רק אומרת שבכלל לא בטוח שהאתגר הזה תפור למידותי, אבל מכיוון שהוא הגיע כדאי לי להאמין שהצליח
_אם ירצה לחדש את הקשר, מציע לך לא להסכים מיד אלא לברר למה הוא מתכוון ולדרוש שינוי שיתאים לך.
תעמדי על זכותך לחיות טוב איתו או בלעדיו_
שושה למקרה שתקרא פה,
אם היית חוזר הייתי יכולה לבקש חשבון בנק משותף, אולי איזה הסכם. אבל זה לא מה שיגרום לך לראות בי שותפה.
כי הדבר הבסיסי כל כך שהייתי רוצה ממך זה שכשאתה כועס תדע לדבר במקום לעשות ברוגז, שתפסיק לרצות לשנות אותי.
שתיהיה חבר באמת. שאם אני אומרת לך שאני צריכה לעבור דירה כי רע לי פה, שתעזור, או לפחות לא תתקע מקלות בגלגלים
4 שנים נתקעתי בדירה הזאת! 4 שנים...
שתתן לי את הערכה המובנת מעליה שמגיעה לי כמו לכל אישה. על כך שהריתי וילדתי, שאני מג'נגלת בין עבודה לעקרות בית. שגם אני מתאמצת פה.
זה לא קל. אף פעם אל תשפוט אדם כשאתה לא נמצא במקומו. וגם אם לאחותך קל זה לא אומר שלי קל. כל אישה אחרת. כל אדם אחר.
וכל אדם בא עם מערכת יתרונות וחסרונות.
כשהכרת אותי אמרת לי כמה שאתה שמח שאני איתך. שחיכת 27 שנים לאשה כמוני.
ואז התחלת לנסות לשנות אותי.
ובמודע, או שלא, התפקיד שלי הפך להיות של זאת ששמה עצים למדורה ושלך זה שמשתין עליה
לא, באמת. מתי בפעם האחרונה עשית משהו בשביל הזוגיות שלנו? בשבילי?
ברכה ליומולדת, מחמאה, בדיחה, סיפור שקרה לך, להתיעץ איתי, שיחה מענינת (שיחה עם דעות שונות זה לווא דווקא ויכוח) וגם לנסות לפתות אותי לפעמים, לשאול אותי מה אני רוצה, מה יעשה לי טוב. מה מכל אלו עשית מאז שאני בהריון?!
את כל האהבה שלך נתת לשירי הזונה והאשמת אותי שאני לא משמחת אותך.
אתה נראה טוב ומרוויח לא רע, יש לך לב טוב וכוונות טובות, אתה אבא משקיען. כן,יש לך פוטנציאל אבל מותק, מותק
לא היית חבר טוב שלי
ואני יודעת מה אתה חושב:
מבחינתך אתה מרוויח פי 4 ממני ועדין מצליח לעבוד גם בבית ולטפל בילד.
והחברות שלי מוזרות והמשפחה שלי מעצבנת ואני מונעת מחרדות שאתה לא מבין.
אז אני יפה בעינך. סו אווט, זה לא מספיק. אתה רוצה אישה שאתה מכבד ולא בובה.
גם אני רוצה שיכבדו ועירכו אותי באופן שלם, לא רגע אחד כן ורגע אחד לא}
אין כאן סוף לסיפור אלא זהו סיפור בהמשכים, ואת כותבת אותו.
)
שמחה בשביליך.