המלצות דפים

[יונת_שרון*]

במקום דשא -- תחליפים יותר חסכוניים ואקולוגיים.

הדשא אינו צמח מקומי, למעשה הוא מעין "עשב שוטה" שחונק גידולים אחרים. חסרונו הגדול, בארץ, הוא כמות המים הגדולה מאוד שהוא צורך. מעבר לזה, הוא מתפשט, זקוק לטיפול אינטנסיבי ולכיסוח מתמיד. הכיסוח גם פוגע בבעלי החיים הקטנים שבקרקע.

[יונת_שרון*]

ילד שני שונה - מה כבר יצא מפעוט שמעדיף לדפוק צעצועים במקום להקשיב לסיפורים?

בשמת א: _ללמוד קרוא וכתוב תמיד אפשר.
אבל להחזיר אותנו למגע עם החול - זה מאוד לא קל. מאוד מאוד לא קל.
והמחיר שמשלמים על העוצמה האינטלקטואלית הזאת, הוא חולשות מאוד גדולות בהרבה דברים אחרים, שלדעתי היום לא פחות חשובים (אם לא הרבה יותר)._

תמרוש רוש: המגע. התנועה. התחושה. הראייה והשמיעה והלישה והסיבוב והקפיצה והגלגול והמעיכה והמהירות והכובד והרכות והשינוי והיציבות - כל אלה בונים אצלנו את המסד שעליו נוכל לבנות כל דבר אחד, כולל היכולת למתמטיקה גבוהה, לעשות דוקטורטים ו...לטוס לירח.

תמרוש רוש: _זה הבסיס שעליו נבנה כל האינטלקט. אנחנו חייבים, פשוט חייבים, בהתחלה, לחשוב דרך הגוף. ללמוד יחסים דרך הגוף. ללמוד סיבה ומסובב דרך הגוף. ללמוד כללים ויוצאים-מן-הכלל דרך הגוף.
אחרת אוי ואבוי. משהו חסר. מאוד._

תמרוש רוש: ללמוד להיות אתו, לצדו, אולי במרחק-מה ממנו, ליהנות מלצפות בו מוצא משמעות עמוקה בעולם, ללמוד, לאט, מתוך הצפייה הזאת, מה בעצם כל כך משמעותי בחול, או בדפיקה על השולחן, וכל זה - בלי להיעלב, בלי להרגיש נטושה על ידי הסיטואציה, בלי להרגיש מיותרת.

[יונת_שרון*]

שכחתי מה שלמדתי -- למה ללמוד דברים שלא משמשים אותנו בחיים? מה כן כדאי ללמוד? ואיך?

רועי שרון: ומה שמפתיע מכל: אלו הם המקרים היחידים בהם נזקקתי למתמטיקה שלמדתי במשך 20 השנים שבהן אני מתכנת. ואנשים עוד מעיזים לטעון שהתושב"ע שלמדתי בבי"ס היה נחוץ לי.

[פלונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מקלידה ביד אחת - דיון הזוי ומשעשע על האייקון

אביה נו: _אה, זה מה שזה! ואני תהיתי למה צריך אייקון של גנרל גאה בפוזה של נפוליאון נשען על השולחן בנון שלנטיות והקסדה תחת זרועו האחת. כמו טייס קרב שחזר מהפלה מוצלחת ומצטלם לעיתון. ולמה הקסדה שלו וורודה ומצויר עליה סמיילי לעזאזל.
(כנראה שלא הייתי כאן ממש הרבה זמן)
אולי כדאי להוסיף אייקון של כתם רורשאך..._

לילה טוב מצטטת את שגית רי: אולי "הלכתי לזרוק מישהו לשירותים, תיכף אשוב"

[יונת_שרון*]

ללמד סקרנות
איך גורמים לילדים להתעניין?
בועז חן: הרבה פעמים כשהילד סקרן אנחנו הורגים לו את זה כי ככה לא עושים את זה, כי זה מסוכן, כי זה ישבר, כי עכשיו אין זמן וכד'.
יונתן: אני שם לב שכשילדי נמצאים בסיטואציה בה לוקחים להם את כל מה ששלהם, שיש להם (צעצועים, ספרים וכו), למשל, בטיול רחוק מהבית, הם נעשים מאד סקרנים. למעשה, כל דבר מסקרן אותם. עלה על השביל, שבלול, קוצים, מים, רוח - הכל מעניין, הכל מסקרן.

[יונת_שרון*]

בלוג הכי טוב בבית לנו לפחות
פרודיה משובחת על החיים באופן טבעי.
_ראיתי את בן זוגי עכשיו מקיא באמבטיה את ארוחת האמרנט. זה עלה המון כסף! (אורגני). ניסיתי לבקש ממנו שלפחות יקיא לתוך הקומפוסט והוא אמר "אני מרגיש שאת לא מפרגנת לי את ההקאה הזאת".
לפעמים אני חושבת שכדאי לי לעבוד יותר על מסרי אני :-/_

[אישה_במסע*]

מוקש תושיה
מבט מעניין על המצב בו בעיה שלוקח 15 שניות לפתור נראית פתאום כמו מכשול בלתי עביר

אז למה, בעצם, פעולה שהיתה לוקחת 15 דקות, ולא משפיעה כמעט בכלל על התוצאה הסופית, נראית לנו כמכשול בלתי עביר? לזה בדיוק קוראים מוקש תושיה. זה פוגע בתושיה שלנו, ולכן זה נראה כל כך גדול וקשה ובלתי עביר. ברור שאם נסתכל על זה מהצד, בעיניים מפוכחות, אז הבעיה לא תראה לנו גדולה ממה שהיא באמת, אבל בהיותנו בפנים בתוך הסיטואציה – ההתנגשות בין הכוונות שלנו והמצב הנפשי החיובי שבו אנחנו נמצאים באותו רגע ביחד עם האדישות והנונשלנטיות שבו הופיעה לנו הבעיה מול הפרצוף גורמת לנו לעיוות של ההסתכלות. ופתאום כאילו מישהו הוציא לנו את כל הרוח מהמפרשים בבת אחת.

[יונת_שרון*]

מה עם האמיצות האחרות
אומרים על יולדות בית שהן אמיצות, אבל מי שילדה בבי״ח היא אמיצה לא פחות ואולי הרבה יותר!
מפחדנות פרופר אני הולכת לקראת לידת בית בהריון השני שלי כי אין בי שמץ של כוחות להתמודד עם בית החולים

[אישה_במסע*]

מפגשים עם אהבה ומפגשים בלעדיה
דף קצר שמזכיר מה הם הדברים החשובים באמת...

עירית לוי: יש אנשים שנותנים לך אנרגיה במפגש איתם, גורמים לך להרגיש טוב עם עצמך ובכלל, ויש אנשים שלוקחים ממך אנרגיה ומותירים אותך עייף ומרוקן.

[אישה_במסע*]

החינוך הביתי כהתבדלות חברתית
הבחירה לחיות בבועה, לעומת החיים בבועות אחרות.
אולי זו בועה שדומה לזו שבה גדלת, אולי היא דווקא אחרת, אבל בכל מקרה החיים שלך יתרכזו בתוך גבולותיה של איזו תת-קהילה מאוד מאוד מסוימת, והקשר שלך עם תת-קהילות אחרות יתמצה בקריאה בעיתון ובמפגשים לא תכופים במיוחד.

[אישה_במסע*]

איפה הגבול
על הצבת גבולות, ועל מה שמסתתר מאחוריהן. על הגבולות שקיימים בעולם, ועל מה שקורה כשעוברים אותם. ועל למה בכלל צריך להנכיח את הגבול בעולם, ואיך עושים את זה. וכמובן, מה קורה כשעוברים את הגבול?
אם משהו לא באמת חשוב לי אבל אני מנסה "להכריח" את הילדה שלי לנהוג ככה כי אני חושבת שצריך להכריח ילדים לעשות דברים מסוימים - זה לא יילך.

[יונת_שרון*]

מרחב משלך
כמו שצריך "חדר משלך" בשביל להתרכז ולכתוב בלי הפרעות, ככה צריך מרחב פעולה בשביל לגדול להיות אמא.
האמהוּת שלהן, שלנו, היא כמו נבט רך, של צמח גדול ורם ופלאי. ויניקוט כתב "יכולתך הגדולה" והיא אכן גדולה. והנבט הזה נרמס בקלות רבה מדי על ידי הסביבה.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

{{}}שאלה לאמהות{{}}
האם ייתכן שאמא כועסת אוהבת את ילדיה? האם הכעס הוא בלתי נמנע בגידול ילדים?

כי להערכתי (מבוססת המחקר), מה שקורה לרוב הוא שהאמא שמתפרצת עושה את זה בתגובה למה שהיא חווה כמיתקפה עליה. הטייס האוטומטי משתלט עליה, והטייס הוא בדרך כלל ילדה די קטנה שמפחדת מאמא שלה... P-: קולטת את המילכוד פה?{{}}