באופן טבעי

טוב מה לעשות גם אני כמוכן, רובכן מניקה שניים. כשהייתי בהריון עם השני הגדולה היייתה בת שנה ושלוש והמשיכה לינוק ציצי ובין מציצה למציצה היא ביקשה בקבוק מיים כי כמעט לא היה חלב. כמו כן היא אכלה כבר הכל. כשילדתי היא הפסיקה לאכול לחלוטין וינקה במשנה מרץ. הינקתי אותם המון בו זמנית. לא קיבלתי ייעוץ מאף אחד. מדהים לגלות כמה הכל קורה באופן טבעי אם רק נותנים לזה לקרות.בכל אופן היום הגדולה בת שנתיים וחצי וגם לי היו המון לבטים אם להמשיך. אני לא מהמיניקות הנהנות, אבל זה הדבר הטוב ביותר עבורם.
בגלל שאני מעשנת ויודעת עד כמה קשה להיגמל החלטתי לעשות את זה מאוד הדרגתי. בהתחלה היו המון משאים ומתנים ותחנונים בלתי פוסקים לעוד ציצי. אבל אני ידעתי שזה ממש לא הכרחי והיא סתם מנג'סת ובודקת אותי. זה היה קשה מנשוא לדבר על זה כל כך הרבה, אבל מכיוון שזו ילדה גדולה בהחלט אפשר ממש לדבר ולהסביר.
כיום אני מניקה אותה פעמיים ביום בבוקר לפני הקימה במיטה פעמיים. ובערב. ויש לי תינוק יונק הרבה.
מכיוון שזה כל כך מסודר איתה ובאמת אפשר להגיד הכל כמו: לא נעים לי להניק פה, או עוד קצת וגמרנו... הגעתי למסקנה שככה אין לי בעיה להמשיך עוד הרבה זמן ואם ככה אני עדיין ממלאה לה איזה צורך ולא לוקחת ממנה את זה באופן מוחלט זה נהדר. תחשבו אם פתאום היא חולה איזה יופי שיש עוד אופציה להניק וכמובן שיש עוד סיטואציות שטוב שזה קים. כמו כן זה כמו מולטי וויטמין כזה שאני יודעת שאני מכניסה לה את ה"פורמולה" הנהדרת הזו פעמיים שלוש ביום. אז למה לא.
וכל המרננים והמלגלגים ואלה שרואים בי סוטה, כפיית או ווט אבר, שיהנו מהחיים כי אם לא אנשים כמוני איך הם יהנו???

כיף שאתן מעדכנות. גם אני מרגישה שהשימוש בדיבור הוא כלי ממש טוב לגבי ההנקה ולגבי הרבה דברים אחרים. הוא פתאם עוצר רגע במחאה שלו ומנסה להקשיב באמת...

בדיוק מתלבטת, הורדתי להנקה אחת ביום וככה בדקתי מה יש ליו טיוב בנושא הנקה לטווח ארוך. מה שמצאתי הפתיע אותי

ובלבל אותי יותר.

מה בלבל אותך בסרט?

ראיתי את הסרט בלי סאונד (היונקת שלי עדיין ישנה...) אז לא בטוח שהבנתי את הקונטקסט כמו שצריך אבל אני לא בטוחה שהסרט הזה בא מעמדה כל כך תומכת, לא לפי העריכה בכל אופן. יש שם איזה נסיון להוציא את המשפחה הזו קצת סוטה ואילו אם מסתכלים על האמא רואים כמה היא זורחת וכמה הכל טבעי להם... לא יודעת. ברור לי איך סרט כזה יכול לזעזע מישהו (זוכרת שאחותי סיפרה לי כשהקטנה שלי היתה בת שנה ועדיין ינקה, בזעזוע על סרט דומה שהיא ראתה בערוץ 8 ואמרה בזלזול "ככה זה יהיה אצלכם").
לא אכפת לי יותר מדי כל עוד זו הבחירה שלנו ונוח לנו עם זה ודי.
<ביתי בת שנתיים וחודשיים, אני בחודש שביעי להריון והיא עדיין יונקת><שולחת ללא הגהה><מנסה לפחות למשוך אותו אליה> את הציצי! ), על זה אני מגיבה בהומור ובסלחנות, לאט-לאט הם משתחררים מזה.

הי ריטי,

יש פה כמה נושאים.
אחד, כשהתפיסה של הילד כואבת, בהחלט אפשר להגיד לו בגיל הזה "פה גדול", לשפר את התפיסה שלו, להקפיד איתו, ולהגיד לו בגלוי, שכואב לך ולכן זה לא נעים.
מה שחשוב לשים אליו לב: לא להעליב את הילד. לא לתת לו הרגשה שבגללו כואב לך, שאת לא רוצה אותו, שאת דוחה אותו.
כן אפשר להגיד, "כואב לי אז בוא תפתח פה גדול, שלא יכאב לי כל כך", ככה את מבקשת עזרה ושיתוף פעולה אבל לא מפילה עליו את האחריות לכאב.
כמו כן אפשר לקצר הנקות: "חמודי, כואב לי פה היום, אז תינק עד שלוש וזהו".

שתיים, יכול להיות שאת בהריון? או שכואב לך במיוחד סביב הוסת או הביוץ או שניהם?

שלוש, האם שמת לב שיש הזדמנויות מיוחדות שבהן הוא יונק יותר (נגיד, ברגע שאת מתיישבת...), או שזה בלי קשר לכמות החברה/הבילוי מחוץ לבית/הפעילות שלך בתוך הבית?

ריטי,
האם יש עוד תחומים/מקרים בהם את רוצה משהו עד כדי כאב, אבל נכנעת לאחרים שרוצים אחרת?

_{אם מה שכתבתי מפריע או לא מתאים - חושי בנוח למחוק}

הי ריטי,
התחושות מוכרות.
לי היה יונק בן 4 תוך כדי שאחותו בת שנה וקצת ינקה.
דומה, ושונה.
כמה מחשבות בקשר אליך -

יכול להיות שאת בהריון? או שכואב לך במיוחד סביב הוסת או הביוץ או שניהם?
גם לי נשמע ככה.

משהו אחר זה שאולי התפיסה שלו השתנתה לרעה.
נסי להיניק אותו כשהוא שוכב עליך. לא בעמידה!
יש לזה שני ייתרונות -
הראשון, כששוכבים, הראש/לסת רפויים יותר, ויותר קל לחזור לאחיזה טובה
השני - אולי זה יצמצם את מספר היניקות, כי אם הוא רוצה שלוק בדרך שהוא רץ מפה לשם, סביר שלא יתאים לו להשכב.

כמה פעמים ביום הוא יונק?
היית רוצה לצמצם את זה?
האם הוא נרדם ביניקה?
את יכולה לראות יניקות שפחות מפריעות לך לעומת יניקות שבלתי נסבלות עבורך?

שלום ותודה לנשים שענו לי.
בשמת , הרגשתי בעיתיות כל הזמן להגיד"כואב לי" . בצהריים מבקש "קצת ציצי" ,מאוד קשה לי לתת בצהריים ,מרגישה שחוזרים להנקה אינטנסיבית.
האם לפי הבנתך ונסיונך כמה יניקות במשך היום בשלב הזה לא מראה על בעיה מסויימת? תודה רבה בשמת על המענה.

תבשיל קדרה עם ארומה נעימה,מודה לך על התשובה .
יש לי קושי עם הנקת בוקר שמתמשכת והנקה בצהריים ,האם מוכר ואיך פתרת?

הרגשתי בעיתיות כל הזמן להגיד"כואב לי"
תראי, השאלה היא אם כואב לך או לא?
אני מרגישה ממה שאת כותבת, שזה פשוט מציק לך פיזית.
אז זה בסדר גמור להביע את זה גם בפני הילד.

האם לפי הבנתך ונסיונך כמה יניקות במשך היום בשלב הזה לא מראה על בעיה מסויימת?
הוי לא, ממש לא!
אבל האמת, שאי אפשר לענות בלי להכיר אתכם, את הדינאמיקה ביניכם, את הדינאמיקה בבית וכו'. כי אני כן יכולה להגיד לך שיש ילדים שמבקשים לינוק לאו דווקא מפני שהם זקוקים להתחברות הזאת לאמא כעוגן רגשי-פיזי תקין וטבעי, אלא מפני שהם זקוקים לדבר אחר ואינם מקבלים אותו: אולי חסר להם משחק עם חברים, אולי חסר להם סוג מסוים של תשומת לב מאמא ובמקומו הם מנסים להשלים את החסר בהנקה, יש כל מיני אפשרויות. בלי לראות - קשה לדעת אם בזה מדובר או סתם בדפוסי ילדות "רגילים".

הנקת בוקר שמתמשכת
שמתי לב, שגם אצלי וגם אצל אחרות, הנקת הבוקר היתה הכי חשובה. אם את מדברת על הנקה מתמשכת שכאילו דרכה הוא מתעורר אל היום. בעצם לא כאילו, באמת זה ככה (-:

שכחתי עוד פרט: לפעמים כואב ומציק לנו מפני שבעצם לא שתינו מספיק. יש שיפור גדול בתחושה אם שותים מספיק מים, במיוחד במשך הלילה! נדמה לי שיש כזה דף, כשההנקה מעיקה. יש שם הרבה טיפים ועצות, אולי משהו שם ידבר אלייך?

אצלינו עוד מעט שנתיים וכל הזמן ציצי.
אני שומעת אצל אחרות שהילדים ממש 'איבדו עניין בציצי' סביב גיל שנה, פלוס מינוס. משום מה אצלי הם רק נידבקות יותר ויותר.

אולי חסר להם משחק עם חברים, אולי חסר להם סוג מסוים של תשומת לב מאמא ובמקומו הם מנסים להשלים את החסר בהנקה, יש כל מיני אפשרויות.
לא יודעת אם זה ככה אצלינו או ההפך. הבית מלא פעילויות וילדות ועניין ואמא דבק - ואולי ציצי זה תמיד בטוח יותר ועוגן מנוחה. אבל למה כ"כ הרבה פעמים?!!!

בשמת, טוב שאת מציינת שהנקת הבוקר הכי חשובה, כי לי אמרו שהיא הכי פחות חשובה ועליה אפשר לדלג - מה שלא עובד כמובן.

לי אמרו שהיא הכי פחות חשובה
מעניין אותי מי אומר כזה דבר.

הבכורה שלי, שגמלה את עצמה בדיוק בגיל שנתיים, ינקה רק בבוקר בחודשיים האחרונים להנקה שלה. זה היה הקפה של הבוקר, אי אפשר היה לדבר איתה לפני שינקה.
לכן חשבתי שיהיה לה קשה לוותר על זה, אבל ממש לפני יומולדת שנתיים היא התחילה "לזייף". בוקר כן בוקר לא, בוקר כן שניים לא, ובסוף לא ינקה שבוע אז החלטנו רשמית שהיא גמולה. יומיים אחרי שעבר שבוע, היא ביקשה. הסברתי שנגמר והיא קיבלה את זה בלי בעיות. אני שמחה שזה הגיע ממנה ולא היה ביוזמתי (חלק מהתהליך בדרך, כמו הגמילה מהנקות לילה, כן היה ביוזמתי. אבל לא גרם לה להפסיק לינוק לגמרי).
ועם הנוכחית (שנה וחודש), יש לי הרגשה שהיא תינק הרבה אחרי גיל שנתיים.
<מכורה>

הנקת הבוקר היתה הכי חשובה.
גם אני מודה לבשמת על זה@}
אצלי הקטנה בת שנתיים וחצי יונקת המון בלילה ובבוקר יניקה מאד ארוכה מעל שעה לפעמים שעתיים....אבל אז היא קמה ואומרת מספיק....אז כנראה שהיא יודעת מה היא צריכה למרות שלי זה לפעמים קשה....

ספר טוב ליד המיטה מאוד עוזר, הקטנה שלי רק בת 8 חודשים אבל אני כבר רואה את הדפוס הזה מתפתח...

שגמלה את עצמה בדיוק בגיל שנתיים
אצלינו אין סיכוי, גם שנים רבות, לויתור מצדן. בשום אופן!

ספר טוב ליד המיטה מאוד עוזר
זה תמיד טוב. אכן. כל הסחת דעת טובה, אז זה משהו שצריך לדעת אותו אבל לפעמים העייפות כ"כ גדולה שלא יכולים לחשוב על כלום. לפחות עם השלישית זה משתפר אצלי, סוף סוף הבנתי את הפטנט. קצת למשוך את הזמן, לא מייד לתת אפילו אם היא דורשת עכשיו ומייד, לבדוק קודם מה יש בסירים - זה בהחלט משנה את התמונה

או, ואצלי התופעות מוכרות מאד.
בוציק (שנתיים וכמעט 3 חודשים) יונק כאוות נפשו כל עוד הוא עם אמא (:שלוק מצד לצד לצד לצד לצד לצד עד שעשה סיבוב על כל 58 זוגות השדיים שלי).
אם אני לא שותה מספיק, כואב לי מאד.
אם אני במחזור, כואב לי.
בשלשה הימים שאחרי הביוץ כואב לי עד כדי קטסטרופה,ואני מתלבטת בין:
א. הריון
ב. אין מספיק חלב
ג. טראומת הדלקות חוזרת
ד. לא שתיתי מספיק
ה. בוציק משייף את שיניו על ציציי
ו. כל האפשרויות נכונות

לפני כחודשיים שכחתי את עניין הביוץ וכאב לי מאד. כמובן שחשבתי על שיניים, שיניים ושוב שיניים.
בקשתי מבוץ: "חמודיק, אתה יכול לנסות בבקשה לינוק בלי שיניים? קצת כואב לי"
הוא עזב מייד את השד, חשב רגע, ושאל במבט ואינטונציה מלאי תסכול ועצב: "איך?"
ופתאום הבנתי (טמבלית, אני כבר מכירה את התופעה מקרוב, הלא כן? איך אני שוכחת כל פעם מחדש?!) שבכלל מדובר בתקופה כלשהי רגישה אצלי.
(בין מחזור לביוץ או ביוץ למחזור, כמה ימים ללא כאב נשארים לי בחודש?).
התנצלתי בפניו, אמרתי שהוא יונק היטב, הוא יודע לינוק נהדר, והכאב לא קשור אליו. שהתבלבלתי.
לקח כמה רגעים עד שהוא האמין לי וחזר לינוק.

והדרך הכי קרובה שיש לי לתאר את הכאב היא מעין יובש מכלה שכזה.
בעצם אולי מזכיר קצת יובש בנרתיק, אבל באיזור אחר...

אה...
ומכיוון שאנחנו חושבים על בוציקה נוספת בקרוב, ובוץ לא מתקרב אלא רק מתרחק בצעדי ענק ממחשבות גמילה כלשהן, אני תוהה מה הריון עלול לגרום לשדיי המסכנים ולמודי הסבל.
ה צ י ל ו ! ! ! !

שלום לכולן

שמי טל ואני מתוכנית הבוקר של "רשת" בערוץ 2

אני מחפשת נשים שמניקות עד גיל מאוחר לצורך אייטם

אשמח אם נשים שמניקות עד מאוחר יוכלו ליצור איתי קשר בהקדם

תודה

טל

"העולם הבוקר"

037690643

אני מחפשת נשים שמניקות עד גיל מאוחר לצורך אייטם
אני מאוד מקווה שלא תקבלי.
אם תרצי לראיין נשים מיניקות לצורך הבנה של הנושא, כדי להקשיב להן, כדי שיוכלו לספר את סיפורן, יש פה בשפע.

בכתבה מהארץ אתמול כל השחקנים מוכרים. הד"ר חנן נטר זה אותו אחד שהביע דעתו ש התחליפים של כל בתי החרושת לא רעים בכלל .
והפרופסור רחל לוי שיף, היא הרי ידידתנו הוותיקה מ{{}}נוק אאוט לטרור ההנקה{{}}.
ולימור גל אותה לימור גל, כמובן, והארץ אותו הארץ.

אני לימור שכתבה את הכתבה, ואני מבינה את הביקורת עליה. הבעיה בכתבה היתה שאמנם התחלתי לעבוד עליה מזמן, אבל הסיום היה מאוד לחוץ. בנוסף, ירדו ממנה קטעים משמעותיים בעריכה. כתבתי הרבה כתבות אחרות בנושאים שקרובים ללבם של אנשים באתר, והן יצאו מוצלחות יותר. דיברתי עם נשים מקסימות בכתבה הזאת, שהגיעו אליי אחרי פנייה שלי כאן. ואני מצטערת אם נפגעו.

בנוסף, ירדו ממנה קטעים משמעותיים בעריכה
אולי תצ'פרי אותנו בחלקם? מותר לך?

ואם מותר עוד שאלה - האם את אותה לימור שכתבה גם בדף נוק אאוט לטרור ההנקה{{}}? (אני לא כועסת עלייך על השם המזעזע, אני יודעת שזה באחריות העורכת, אבל מסקרן אותי אם את גם נכנסת לדף והתכתבת שם, יש שם 'לימור' החל מאמצע הדף, ב2006).

שלום לימור, מה שלומך?
אני שמחתי מאוד על ההגינות שבה הצגת את דבריי. אחרי כמה שמועות שהגיעו אליי על עיתונאים שמעוותים את הנאמר להם, מוציאים מהקשר, קוטעים היגדים באמצע ושאר רעות חולות - שמחתי מאוד שהמפגש הראשון שלי עם העולם הזה הראה אחרת, ושנצמדת בדיוק לתמלול שסיכמנו עליו, ותיקנת את הנקודות שהערתי עליהן.
מה שכן חסר לי בכתבה הזאת זה העוגן הממשי של ההמלצות ה'רסמיות'. לצד הדעות האישיות של הרופאים, שמשכו לכאן ולכאן, נראה היה לי נדרש שתוצג גם עמדת ארגוני הבריאות הגדולים בשאלה הזאת. שייאמר שמשרד הבריאות מציב את גיל שנה כרף תחתון, וארגון הבריאות העולמי מציב את גיל שנתיים כרף תחתון, וקובע במפורש שאין שום בעיה - לא פיזיולוגית ולא פסיכולוגית - בהנקה מעבר לכך, ככל ששני הצדדים מעוניינים.
וגם אני אשמח לשמוע עוד מעט על שיקולי העריכה, ובכלל על הכוחות שפועלים מאחורי כתבה כזאת.
תודה @}

נקודה נוספת שהפריעה לי בכתבה - הנקה איננה "טרנד" כפי שהיא מתוארת הן בכתבה זו והן בכתבה "נוק אאוט לטרור ההנקה", אלא הדרך הנורמלית בה תינוקות וילדים הוזנו מאז ומעולם - שימוש בתמ"ל הוא טרנד של התרבות המערבית המודרנית, שלמרבה הצער והכאב התפשט למקומות נוספים.

שלום לכולם...
לפלוני אלמונית - אני לא רוצה להרחיב כאן יותר... (ואני לא אותה לימור מהדיון על הכתבה עם הכותרת המזעזעת... אני קוראת באתר הרבה, אבל כמעט ולא כותבת בו).
כנרת - תודה רבה! אני אענה לך במייל... אבל בגדול, בדרך כלל אני כותבת כתבות ארוכות נשימה, ואני יודעת שפחות או יותר מה שאני כותבת זה מה שיהיה. כשעובדים בלחץ, קשה יותר לשלוט בתוצאה הסופית.
ולאביגיל, נכון שהנקה היא הדרך הטבעית, אבל לדעתי הבלתי קובעת זה עדיין טרנד, כי מה שקורה היום זו חזרה לדרך הטבעית הזאת. במשך שנים מה שהיה מקובל ושכיח זה התמ"ל, וגם היום, לא? (טרנד אגב זה לא דבר שלילי דווקא).

הפלוני אלמונית הזאת זו אני...

נכון שהנקה היא הדרך הטבעית, אבל לדעתי הבלתי קובעת זה עדיין טרנד, כי מה שקורה היום זו חזרה לדרך הטבעית הזאת. במשך שנים מה שהיה מקובל ושכיח זה התמ"ל, וגם היום, לא?

מקובל ושכיח תמ"ל איפה?
כנראה לא באיזורים שאני מסתובבת בהם.
חמותי הניקה את כול ילדיה (6) אשר כמה מהם נולדו פגים והיא שאבה ללא הרף.
ובנה הגדול בן 34...אז זה טרנד?
אולי התמ"ל טרנד?
יש הכול בכול מקום.

טרנד הוא אופנה, שטבעה לרוב הוא זמני וחולף. בראיה היסטורית רחבה אפשר לקרוא לתמ"ל טרנד, שהתפשט באיזורים מסוימים מאז המאה ה19, ושכעת חלה נסיגה מסוימת ממנה בעקבות עליה במודעות בקרב חוקרים ואמהות.

טרנד אגב זה לא דבר שלילי דווקא - נכון, אבל לי נראה שבהקשר הספיציפי הזה הקונוטציה היא שלילית, ורומזת שכמו טרנדים אחרים גם זה יעבור.
(אנחנו כנראה מסכימות בשורה התחתונה, ואולי מכאן הדיון יכול להמשיך בדף השפעה אנרגטית של דיוק במילים

טרנד אגב זה לא דבר שלילי דווקא - נכון, אבל לי נראה שבהקשר הספיציפי הזה הקונוטציה היא שלילית, ורומזת שכמו טרנדים אחרים גם זה יעבור.
מסכימה

אבל לדעתי הבלתי קובעת זה עדיין טרנד, כי מה שקורה היום זו חזרה לדרך הטבעית הזאת.
כלומר, את משתמשת במונח "טרנד" כמו שאני הייתי משתמשת במשהו כמו "שיפט" (אוף, מה נהיה, אין מלים בעברית כבר?). אבל אם זה כך, אז זה בעצם לא אומר הרבה. זה להגיד "בדור הקודם היה מקובל לתת תמ"ל, בדור שלפני כן להיניק, עכשיו שוב יש מגמה לחזור להנקה (או! מגמה! זו המילה העברית שחיפשתי. נו טוב, בערך...), ובדור הבא מי יודע מה יהיה. אני מסכימה עם הטוענות שעל אף העמדה התצפיתית והבלתי ערכית הזו, המילה "טרנד" בהקשר הזה בעייתית.

וזה לא ממש יעזור שיגידו לחנן נטר שבטבע, כן, בטבע שמשמש בסיס לכל הטיעון שלו, יונקים ממשיכים לינוק זמן רב אחרי שבקעו שיניהם.
דוגמה שאני יודעת בע"פ מהספרים שבכורי, שש מינוס, ינק עד גיל שלוש וחצי, בולע בשקיקה: לווייתנים קטלנים. תוחלת חיים בטבע: כ-25 שנה. גיל בקיעת שיניים: 3 חודשים. משך הנקה: כשנה. זה הטבע.
אישית ראיתי פעם בגן חיות קופת-אדם כלשהי, לא זוכרת איזו, מיניקה פעוט שללא ספק שיניו צמחו כבר, כי דקות אחדות לאחר מכן הוא נראה מכרסם בשקיקה מזון מוצק למהדרין. מראהו והתנהגותו העידו שהוא ממש לא נולד אתמול.
לא שאני חושבת בהכרח שהטבע הוא איזשהו נימוק מנצח, אבל אם כבר משתמשים בו... לפחות תבדוק שהוא באמת משרת את הטיעון שלך ולא, לגמרי במקרה, את היפוכו.
וכמובן, לירות מהמותן את השטויות האלה זה שיא ההתפתחות וההתקדמות. רק להיניק פעוטות זה דקדנטי.
>די, די, מה אני טורחת בכלל להתעצבן<

הכשל בכתבה היה לדעתי ההצמדה של הנקת פעוטות בני שנה-שנתיים וההשוואה שלה להנקה כמו בסרט ההוא, עד גיל שמונה.
נכון שזו סקאלה, אבל הנקה בגיל שמונה היא לא יותר מאנקדוטה, גם אצל תומכות ההנקה הגדולות ביותר. ובגלל ההצמדה הזו היא הופכת גם את ההנקה בגיל שנתיים למשהו שנראה מוזר ותמהוני. מה הקשר?

הבעיה בכתבה היתה שאמנם התחלתי לעבוד עליה מזמן, אבל הסיום היה מאוד לחוץ. בנוסף, ירדו ממנה קטעים משמעותיים בעריכה.
אני מאמינה לך שהעורכים טיפלו בכתבה. אולי בפעם הבאה כדאי לתת להם פחות חומרים שיעזרו להם להפוך אותה לכתבת פריק/ביזאר.
וכן, כמו שכתבו כאן, לראיין בעלי מקצוע שיש להם מושג - רופאים שתומכים בהנקה זה רעיון אחד. ציטוט ארגון הבריאות העולמי.

לפחות לא נתנו לצפי סער לכתוב גם כאן בוקסה על טרור הנקה, גם זו חצי נחמה...

לפחות לא נתנו לצפי סער לכתוב גם כאן בוקסה על טרור הנקה
התרומה של צפי סער למה שקראת נמצאת מאחורי הקלעים. היא העורכת.

אה, כמובן... מסביר הרבה דברים

אג'נדה של עורך זה בסדר, רק כדאי שתהיה: א. מחוברת למציאות ב. מושפעת כמה שפחות מתסכולים אישיים.

גם בטור האחרון שלה כתבה על הטרנד של הורות טבעית ועל כמה שהוא פוגע בנשים. הרי עדיף שהתינוקות ייפגעו, כמובן... לא עולה על דעתה למשל לעודד מעורבות של האבות בחיי המשפחה, במקום לדרוש דילול של מעורבות האמהות.

לעודד מעורבות של האבות בחיי המשפחה, במקום לדרוש דילול של מעורבות האמהות.
כל כך הרבה פעמים נדמה לי שטובת הילדים נזנחה לגמרי בדורנו.
אני מוכנה להתווכח עם אנשים על מהי טובת הילדים ולשמוע אנשים שחולקים עלי, הבעיה שבגאון ובחוצות נשמעות בעיקר הדעות שאינן לוקחות כלל את טובת הילדים, בהקשר הזה, בהקשר של עבודת הורים ועוד.

גם הדיבור על טובת האימהות או "טובת האישה" הוא לרוב מופרך בעיני. האם טובתי היא לעבוד מצאת החמה ועד צאת הנשמה? ולהיות עם הבנות שלי זו הרעת תנאים ופגיעה בעצמאותי? האם טובת האימהות פירושה לשלם לנשים אחרות כדי שהן יגדלו את ילדנו? איך מוגדרת בכלל טובתי שלי? אי אפשר שלא לקחת בחשבון את תנאי השוק הקפיטליסטי כשמתייחסים ל"טובתו" של מישהו כיום. ציפי סער שמרנית מאוד ומקדמת עמדות בעייתיות תחת הכותרת "פמיניזם".

אולי זה שייך למעצבן לראות מסביב , אבל אני מתעצבנת מלהיכנס לדף ההוא... התקשרתי לחברת צמחים כדי לברר על מוצר כלשהו שלהם, האם הוא מתאים להנקה. ציינתי בפני הבחור שמדובר על פעוטה בת שנתיים וחצי שיונקת, ולא תינוקת קטנה (זה משמעותי מבחינה טיפולית). ההוא ישר התחיל להיחנק: מה?? היא מניקה אותה? עד מתי היא מתכוונת להיניק??
איזה חוצפן!!!

במשך שנים מה שהיה מקובל ושכיח זה התמ"ל, וגם היום, לא?
על מה מבוססת ההנחה הזאת? אפשר לקבל איזה סימוכין? מראה מקום?
איפה מקובל ושכיח?
מה זה "במשך שנים"? כמה שנים?
לדעתי מדובר על 50 או 60 שנה בחלק הצפון מערבי של כדור הארץ, האם זהו כל האורך של התרבות האנושית, זה כל משך הזמן שהיא מתקיימת?
מישהי יודעת מתי הומצא התמ"ל?

כן, אני יודעת מתי הומצא התמ"ל ולדעתי כתבתי על זה באריכות בדף תרכובות מזון מלאכותיות.

זה אפילו לא נכון שהוא היה "מקובל ושכיח" במשך 50 או 60 שנה.
זה כן נכון שהתחילו להחליף את ההנקה בחלב פרות מחומם עם סוכר בכל מיני מתכונים במהלך המאה העשרים, אם כי בהתחלה זה רק קיצר את משך ההנקה כי כולן הניקו לפחות שלושה חודשים.
גם הבקבוק עם חלב הפרה והסוכר היה משהו שנתפס כמיועד לחודשים הראשונים בלבד.
אף הורה לא השתגע להמשיך עם זה מעבר לגיל שנה כי אז פשוט נתנו לתינוקות אוכל וזהו.
באותה צורה, לפני המצאת החיתולים החד פעמיים, כאשר ההורים (בואו נקרא לילד בשמו: האמא) נאלצה לכבס את החיתולים האלה, לחתל בהם, לקפל אותם, וכל כאב הראש והטירחה האלה - היא מאוד לחצה לגמילה מחיתולים מרגע שאפשר היה להושיב את התינוק על סיר.

במהלך שנות ה-70 התחיל לחדור התמ"ל.
גם כשהתמ"ל היה כבר מקובל בשכבות מבוססות בישראל, למשל, הוא עדיין לא היה מקובל בקרב שכבות אחרות. אחר כך, התמ"ל התחיל לצאת משכבות מסוימות, ודווקא הפך לנפוץ באחרות. בקיצור, מורכב.

כמו לחיתולים החד פעמיים, יש קשר ישיר בין "מדד הנוחות בהורות" , בין העלייה ברמת החיים (לאנשים יש כסף מיותר לבזבז על תמ"ל וטיטולים שזורקים, וזה גם נתפס כדבר חיוני ולא כמותרות), בין תעשיית הפרסומות ועוד לבין השימוש בהם. אם לאמא קל יותר לערבב אבקה עם מים ולהשתיק עם זה את הילד, מאשר לטרוח ולהכין אוכל - היא תשלם על תמ"ל מיותר לגמרי לבני שנתיים ושלוש. ממש כמו שנעשה מקובל ושכיח לתת שניצל מאמא עוף תעשייתי מוקפא מחומם (תועבה טפו) במקום לטרוח ולהכין אוכל.
בכל המקרים האלה, ה"טרנד" הוא לתת זבל. הלא-טרנד הוא לתת אוכל.

מי שכותבת "במשך שנים היה מקובל" היא כנראה מאוד צעירה וגם מאוד בורה בנתונים היסטוריים, סוציואקונומיים ואחרים. כלומר, מושפעת מפרסומות ורואה רק מה שהיא מתוכנתת לראות...

אבל בשמת, זה גם המון מחוסר יידע ו/או נגישות אליו ו/או חוסר תמיכה סביבתית.
אני מניקה בן שנתיים, אבל אחיו קיבל תמ"ל עד גיל 3, בלי שהיה לי מושג למה זה כזה לא טוב...

ולמה "מאמה עוף" זה רע? (שואלת ברצינותO)

זה גם המון מחוסר יידע ו/או נגישות אליו ו/או חוסר תמיכה סביבתית.
לא. זה לא חוסר ידע פרטי שלך. זה מפני שיש תעשייה עתירת ממון שעושה הכל כדי שכל התרבות שבתוכה את חיה תחשוב שזה "נורמלי" ו"מקובל" וככה את, כפרט אחד בתוך המערכת, תתקשי לדעת שיש פה בעיה.
התרבות היא הגורם שדוחף ל"נוחות". לא האמא הפרטית.
זה הופך את כל המערכת לכזאת, שבה "מקובל" ו"ראוי" לתת מאמא עוף (אם את שואלת ברצינות למה זה רע, וואו, זה לדפים אחרים פה (-: ). ואז כל אחד בתוך המערכת שבוי בקונצפציה ומתקשה לצאת ממנה.

בכל זאת הצלחת לצאת!

בתרבות בעלת ערכים אחרים, מאמא עוף לא יהיה אופציה.

מן הסתם זה באמת לדפים אחרים, אבל בתור התחלה עם המאמא עוף, כדי להבין למה זה רע,כדאי לקרוא את הרכיבים שעל האריזה...

הולכת לבדוק בדפים על התזונה.

וכן, הצלחתי לצאת, אבל זה לא מעט בגלל תמיכתו של זוגי.

ואולי זה גם קשור לתרבות ה"הכל או לא כלום" שלנו?
אם מישהי חוזרת לעבודה, ישר יגידו לה : "תני תמ"ל", במקום למשל, תניקי רק בלילה או בבוקר, או כל וריאציה "פחות נוחה" אחרת.

לדעתי כתבתי על זה באריכות בדף תרכובות מזון מלאכותיות.
יכול להיות שאת מתכוונת לדף היסטוריה של תמ''ל{{}}? יש שם איזו התחלה של תשובה לזה.
(אה, ובסוף הדף יש איזו שאלה ישנה שלי שהעברתי מדף אחר ומאז היא שוכבת שם לבד בחושך, אולי יש לך או למישהי משהו לתרום.)

כתבתי ב{{}}ככר השוק ולא קיבלתי תגובה. אולי כאן?
_זקוקה למשאבה ידנית בהשאלה לנסיעה של 4 ימים בחודש יוני. בהוד השרון / פתח תקווה.
היונקת בת שנתיים וחצי - אולי אני לא צריכה לשאוב?_

היונקת בת שנתיים וחצי - אולי אני לא צריכה לשאוב?
אני לא הייתי נכנסת לשאיבות בשלב הזה. כן הייתי משתדלת להכנס לאיזה שירותים כמה פעמים ביום, ולסחוט קצת עם היד - גם כדי שלא יווצר לך גודש שיבעס לך את הנסיעה, וגם בשביל להמשיך להניע את החלב בצנרת כדי שכשתחזרי אחרי 4 ימים היא תוכל לינוק בקלות ובשמחה ועוד יהיה חלב. גם אם יתמעט, אם היא תחזור לינוק יש מצב שאפילו ביתר אינטנסיביות מהרגיל, והחלב יחזור לקדמותו

_היונקת בת שנתיים וחצי - אולי אני לא צריכה לשאוב?
אני לא הייתי נכנסת לשאיבות בשלב הזה_

אני לא הייתי נכנסת לשאיבות בשלב הזה
אמנם היא בת שנתיים וחצי, אבל יונקת כמה פעמים ביממה (ביומיום אחה"צ, ערב ולילה, ובסופ"ש יותר).
הפסקה של 4 ימים לא עלולה לגרום גודש משמעותי? אשמח לא להיסחב עם משאבה אם זה באמת מיותר.

הפרשת חלב, כפי שכתבו בשמת ורוני לפי תחושה - עד להקלת חוסר הנוחות מומלצת
לא תגרום לגודש. כל פעם שתרגישי תחושת כובד ואי-נוחות תפרישי כמידת הצורך תוך כדי עיסוי עדין וגודש לא יווצר.
לגבי הכמות - ייתכם שתפחת, אבל היות שההנקה כבר מבוססת (אנדר סטייטמנט היסטרי...) כשהיא תחזור אלייך עם יניקה נמרצת מסוימת - תחזור ההתאמה אליה במהרה.
חג חרות בריא, קל ושמח

הפסקה של 4 ימים לא עלולה לגרום גודש משמעותי?
זה נורא נורא תלוי בגוף שלך, אי אפשר לדעת מראש. יש פה קשת שלמה של אפשרויות מבכלל לא ועד גודש.
אבל לכן רוני כתבה לך את העצה החשובה הזאת:
כן הייתי משתדלת להכנס לאיזה שירותים כמה פעמים ביום, ולסחוט קצת עם היד - גם כדי שלא יווצר לך גודש שיבעס לך את הנסיעה, וגם בשביל להמשיך להניע את החלב בצנרת
מעבר לזה, רוב החלב בגיל הזה נוצר ביניקה על המקום, זה לא כמו בשבועות הראשונים אחרי הלידה שהגוף מתכונן לשלישייה, על כל צרה שלא תבוא, ומכין סטוקים מראש, וגם אחרי הלידה חלק מהגודש לא קשור לחלב אלא לנוזלים של ההריון והלידה.

תודה לכן. אם כך, אסע לי בלי משאבה. את מקומה ימלא חשש קל. נראה לי שפחות כבד. P-:

חשש קל.
לאן את נוסעת? ברוב המדינות המערביות אפשר להשיג משאבה ידנית יחסית בקלות, ודי בזול, אם עולה הצורך. לא שאני חושבת שתצטרכי, אבל אולי בשביל להפיג את החשש... שתסעי בראש שקט

לאמסטרדם. את צודקת, אני בטוחה שאפשר לקנות שם משאבה ידנית.

שאלה
הגניקולוג אמר שהשחלות שלי במנוחת הנקה..
אמר גם שרוב הסיכויים שאכנס להריון רק אחריי ההנקה כי נראה שאין שם פעילות בכלל.
הקטן בן שנה וחודשיים. והפסקתי להניק בלילה.
איך נכנסתן להריון תוך כדי הנקה?

איך נכנסים להריון? מממ..
אצל כל אחת תגובת הגיף להנקה שונה. יש כאלה שנכנסות כמעט מיד ויש כאלה שרק שנה לאחר הפסקת הנקה.
<מקובל לומר שהנקה בלעדית ומלאה, גם ובעיקר בלילה, כשעדיין אין מחזור, מונעת ביוץ עד גיל חצי שנה, אבל כבר פגשתי יוצאים גם מן הכלל הזה>
בהצלחה

מקובל לומר שהנקה בלעדית ומלאה, גם ובעיקר בלילה, כשעדיין אין מחזור, מונעת ביוץ עד גיל חצי שנה.
צצצ
הניסוח המדוייק הוא "בבטיחות של 98%" כאשר משתמשים נכון (כלומר, אם התינוק/ת פותח פערים ולא יונק כמה שעות טובות בלילה, זה כבר לא בטיחותי).
כמו בטיחות של קונדום, אגב.

אני הנקתי עד הלידה האחרונה ואחריה, ההפרש בינהם 2.5 שנים, הנקות יומיות וליליות לפני זה בלי הנקה לקח לי 2.1 כך שאני לא יודעת מה נכון מדברי הרופא, שלי אמרה שברגע שהתינוק אוכל לא משנה מה אז אין 100% הגנה מהנקה ואפשר להכנס כרגיל להריון

כמו בטיחות של קונדום, אגב.
כמו בטיחות של גלולות למעשה. בטיחות של קונדום היא יותר נמוכה.

רק כאשר הפסקתי להניק לגמרי הצלחתי להכנס (מיד) להריון נוסף. כנראה שמעבר לכל זו תגובה אישית.

כמו בטיחות של גלולות למעשה. בטיחות של קונדום היא יותר נמוכה
צודקת.

רק כאשר הפסקתי להניק לגמרי הצלחתי להכנס (מיד) להריון נוסף
סטאטיסטית, זה קיים אך במיעוט.
הצד השני של עקומת הפעמון שהצד הראשון בה הוא אלה שנכנסות להריון חודשיים מהלידה למרות הנקה מלאה 24/7...

אני מקבלת וסת סדירה כשלושה חודשים אחרי כל לידה תוך כדי הנקה בלעדית. את בני השני הריתי תוך כדי הנקה של הראשון. הראשון שלי נגמל מהנקה רק שנה אחרי הלידה של השני. ואני ממש לא יוצאת דופן. הנקה אינה אמצעי מניעה, אפילו כשעומדים בכל התנאים- הנקה מלאה ובלעדית, חצי שנה אחרי הלידה וכו' וכו', אי אפשר לבנות על ההנקה כאמצעי מניעה. מצד שני כן יש נשים שהביוץ שלהן חוזר רק אחרי הפסקה מלאה או חלקית של ההנקה.
אז מי שלא רוצה הריון שלא תבנה על ההנקה אלא תגן על עצמה ומי שכן רוצה הריון, לא בטוח בכלל שההנקה מהווה גורם מפריע. לדעתי האישית והלא מלומדת אחרי לידה ראשונה לא תמיד הגוף בשל, פיזית ורגשית, להתמודד עם תינוק נוסף וזה לא בהכרח קשור להנקה.

_כמו בטיחות של קונדום, אגב.
כמו בטיחות של גלולות למעשה. בטיחות של קונדום היא יותר נמוכה._
תפסיקו להפחיד אותי. אני מ אלה שנכנסות להריון חודשיים מהלידה למרות הנקה מלאה 24/7...

(לא, לא נכנסתי להריון, אבל אז חזרה לי הוסת. מה הסוד שלי? כנראה שפשוט ממש ממש לא רציתי אותה.)

מצאתי את הדף - חידוש המחזור בתקופת ההנקה
אולי מישהי יודעת איך להעביר את הדיון?

אני מ אלה שנכנסות להריון חודשיים מהלידה למרות הנקה מלאה 24/7...
4 הריונות (מתוכננים!!!!) תוך כדי הנקה, 2 מהם בהנקה מלאה עד מאוד.

בדף גמילה מהנקה ביקשתי לפני כמה ימים עזרה עם גמילה מהנקה אחרי גיל שנתיים, לקראת נסיעה מתוכננת בקרוב. עד כה לא קיבלתי תגובות, לכן פונה מכאן אליכן, המיניקות למרחקים ארוכים.

אני גמלתי את הבת שלי בגיל 3 ופשוט הסברתי לה שנגמר החלב (למרות הוא כמובן לא נגמר, אבל לא רציתי להגיד שאני רוצה לסיים...) בגילאים כאלה כבר אפשר להסביר והילד יבין.

זהו זה, נגה בת שנתיים ושמונה חודשים והפסיקה לינוק. קצת עצוב לי, גם אם הגיונית נראה לי שעשיתי את הדבר הנכון עבורנו.
כתבתי על הגמילה בדף גמילה מהנקה. מאוד אשמח אם תקראו ותגיבו.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תמשיכו להניק

התלבטתי בין כל דפי ההנקה באיזה לבחור עבור השאלה שלי... הדף הזה הכי חי, אבל אני עוסקת כבר בהנקה אחרי גיל שלוש...
אז , המצב הוא כזה: בת שלוש וחצי, יונקת בוקר וערב. בהנאה ושמחה ולא מראה שום הסתייגות מהעניין באופק. אני- כבר פחות נהנית מבעבר, אבל לא מאוד מפריע לי. בעצם אתקן: בזמן ביוץ, ההנקה מחרפנת אותי. יש שלושה-חמישה ימים בחודש שבא לי לגמול. שאר הזמן זה בסדר.
אבל לדעתי כבר אין לי חלב - אם פעם בסחיטה היה יוצא שפריץ, ואחר כך לא שפריץ אבל טיפות זולגות, עכשיו כבר ממש אין כמעט כלום. היא יונקת ושותה מים תוך כדי . אני חושבת שככל שפוחת החלב ההנקה נהיית פחות נעימה, ושואלת את עצמי האם יש יתרונות להנקה "על ריק" , ואם כן מה הם. מאוד רציתי שהגמילה תבוא ממנה, ואני לא מבינה עד הסוף את העניין של לינוק בלי חלב בכלל בגיל כזה.
(אין הריון, אין שום סיבה אחרת שידועה לי להפחתת חלב לפתע, אבל אם אני טועה בעניין האין חלב- ספרו לי).
אשמח לתובנות של מניקות ותיקות , יועצות הנקה, כל מי שיש לה מה לתרום!
תודה (-:

היי, אמ לית, גם אני עם אותה "בעייה". כשאני שואלת את בן החמש שלי הוא אומר שיש חלב. אני לא מרגישה שיש ואין שום זכר לחלב. לפעמים אני מפסיקה אותו כי זה מציק לי ואז הוא אומר שבדיוק היה חלב וחבל שהפסקתי אותו.
גם אני אשמח לדעת האם יותר קשה להגיע לחלב האחורי בשלב הזה או שפשוט נדמה לו שהוא מרגיש את החלב.
תמיד יש לי את התמונה בראש של אמא הודית אחת שמניקה את ילדתה הגדולה בת ה 6 או 7 או יותר. הילדה ניגשת לאמא לוקחת כמה שלוקים בשיא הטבעיות. ברור לחלוטין שיש שם חלב.

מאוד רציתי שהגמילה תבוא ממנה
אני חושבת שהנקודה הזאת מעניינת.
בתרבות שבה הרוב המאסיבי של תינוקות מופסק לינוק מוקדם ממה שהם רוצים, עשויה להתפתח אצלנו המחשבה שגמילה ביוזמת הילד היא-היא הטבעית, וגמילה ביוזמת האם - פחות.
ואני לא חושבת שזה נכון
כי יש באמת הרבה ילדים שייגמלו מיוזמתם, איפשהו בין גיל שנה וחצי לארבע, אבל כנגדם יש את הילדים שמבחינתם ימשיכו וימשיכו לינוק עד... שיגידו להם "די". הם מיוזמתם פשוט לא יפסיקו.
ואת הילדים שאמנם ימשיכו לינוק אם יתנו להם, אבל ייענו בשמחה לגמילה יזומה עדינה ומכבדת. וזה לא יהיה כזה חסר גדול מבחינתם.
גם ממה שקראתי על שימפנזים, רואים הרבה אמהות-שימפנזות מובילות את השלב הסופי של הגמילה, אחרי שהפעוט כבר הוריד וולונטרית את מספר ההנקות, אוכל יפה, גדל, משחק בבטחון עם חברים וכו'.

אני מניחה שעשויים להיות כל מיני יתרונות להנקה "על ריק" (כי זה לא באמת על ריק...), למשל עדיין יש חילוף מידע חיסוני, עדיין יש הרבה ניחומים והרגעה, עדיין יש טיפה תזונה, הגנה מצטברת בפני סרטן השד (לאם). מצד שני, בשלב הזה כל אלה הם דברים שאפשר גם בלעדיהם... יש לך כאן חופש בחירה די גדול.

אני גם חושבת, אם הימים האלה לא מספיק מעיקים בשביל שתרצי לגמול טוטאלית, אולי לדבר עם הבת שלך על זה שיש ימים שההנקה לא נעימה לך, ואולי בימים האלה להגביל משך הנקה, או להוריד להנקה אחת ליום? כמובן לתמוך את ה"גבולות" האלה עם איזה עזר קל להבנה, למשל לסמן את הימים האלה בצבע מיוחד בלוח השנה, כדי שהיא תדע מתי הם מתחילים ומתי הם צפויים להיגמר (הבן שלי בגיל הזה היה משוגע על לוחות שנה, אז אני יודעת שדבר כזה היה עובד טוב בשבילו).

<דיסקליימר: הבן שלי גמל את עצמו לפתע בן-לילה בגיל שנתיים, אחרי תקופה די מעיקה שבה הוא התעקש לינוק כל פעם שישבתי לאכול צהריים>

שלום לכולן,
ביתי בת שנה ותשעה חודשים. יונקת ביום ובלילה.
לרוב אני נהנת ושלמה ואפילו גאה...
מינקות רגילה להרדם עם היניקה.
פרט לתקופה בה העדיפה להרדם בעזרת נידנוד הערסל. (אני חושבת שקלטה שאני רוצה להרגיל אותה להרדם בשיטות נוספות...)
אבל מסכימה רק לי לנדנד.נרדמה פעם גם עם אמא שלי,שמה לה ראש על הכתף ועצמה עיניים.

האם יש אמהות נוספות שתינוקן נרדם כך? האם יש תהליך טבעי ובו התינוק נרדם גם באופן אחר?
האם ישנן אמהות שתינוקן נגמל באופו עצמאי? באיה גיל ואיך זה קרה?

תודה רבה

שלום פלונית,
יכולה לענות לך לגבי -
האם ישנן אמהות שתינוקן נגמל באופו עצמאי? באיה גיל ואיך זה קרה?
הבן שלי נגמל עצמאית בגיל שנתיים וחצי.
בהתחלה הציצי היה זמין 24/7 מתי שרצה. חשוב אולי לציין שהוא לא היה מעולם מאלו שמפשיטים את האמא....יענו לא אובססיבי מדי לציצי... הוא לא באמת השתמש בו הרבה לצורך הרגעה וניחומים.... יותר כאוכל שמחובר לחום ואהבה ולםעמים קצת "חיבוק" קצר פה ושם (-:
בסביבות גיל שנה וחצי התעייפתי מהנקות הלילה התכופות וראיתי שהן מפריעות גם לו לישון יותר מאשר עונות על צורך מהותי, אז גמלתי אותו מהנקות הלילה.
באופן אוטומטי (לא יודעת למה) הוא הוריד את כל ההנקות של משך הערות שלו למעט השכבות לישון (בוקר צהרים וערב) והיקיצה מכל אחת מהן.
לאט לאט הוריד את ההנקה סביב השנת צהרים (שנת בוקר הפסיק גם ככה), ונשאר רק לפני השנת לילה וההתעוררות בבוקר.
בכמה חודשים האחרונים להנקה הוא פתאום החל לדלג מדי פעם על ההנקה לפני השינה. פשוט "שכח " מזה... ואני לא הזכרתי. אבל אם הוא היה נזכר אז נתתי.המרווחים בין פעם לפעם הלכו וגדלו , ונשארה רק ההנקה בבוקר עם היקיצה.
גם היא באותו אופן שהפתיע אותי פשוט נמוגה לה... פתאום התחיל לשכוח, המרווחים גדלו...וגדלו.... וזהו. הוא גמל אותי לגמרי! (-:

היו כמה פעמים בשלבים שבהם דילג על ההנקות (סביב השנת לילה) שפתאום היה נזכר. זו היתה יכולה להיות הסיטואציה הכי לא קשורה או גם כשהיינו במיטה, אבל היה ברור שהוא שואל כדי לראות את התגובה שלי.
לא עשיתי מזה עניין בכלל, קיבלתי את כ"התענינות ובדיקת גבולות חדשים והצעתי לו ללטף את הציצי. הוא קיבל את ההצעה ליטף לשנייה, ראה שהציצי עוד שם ועבר הלאה...

אני מודה לו וגאה בו וגם בעצמי שנתתי לעצמי ללכת אחרי הלב שלי בנושא ולא נכנעתי להתניות חברתיות שכיחות בנושא.
בהצלחה!

אני תמיד רציתי שהילדים שלי יגמלו עצמאית ושזה יבוא מהם וזה לא קרה מעולם..
כל הילדים שלי תמיד נרדמו בהנקה, ותמיד הפסיקו לישון את שנת הצהריים ברגע שהפסקתי להניק אותם.
וכשלא ינקו יותר למדו להרדם במיטה או לידי בחדר בלי ההנקה.
מקוה שעניתי לך..
אגב את הקטנה הפסקתי להניק רק בגיל 2.8, בהתחלה עשיתי גמילת לילה, ולאחר מכן היא ינקה רק לפני ואחרי שינה, וגמילה סופית עשינו בגיל 2.8. היה לה קצת קשה אבל אין להשוות לגמילה של הקודמים שהיתה בגיל מוקדם יותר.

_האם יש אמהות נוספות שתינוקן נרדם כך? האם יש תהליך טבעי ובו התינוק נרדם גם באופן אחר?
האם ישנן אמהות שתינוקן נגמל באופו עצמאי? באיה גיל ואיך זה קרה?_

הבן שלי תמיד נרדם בהנקה (אלא אם כן זה היה באוטו, ולעתים בעגלה).
כשהוא גמל את עצמו בגיל שנתיים וחודש, בן לילה, בלי שום הכנה מראש, היינו צריכים למצוא דרך אחרת להרדים.
אחרי שלושה לילות קשים, מצאנו את הדרך של סיפור, ומאז זו שגרת ההשכבה שלנו.
מסקנה שלי: כל עוד הציצי זמין וכולם בסבבה עם זה - אין שום צורך (ואולי גם לא מוטיבציה) לעבור לצורות הרדמה אחרות.
ברגע שעולה הצורך (ולא משנה מאיזו סיבה) - מוצאים גם את הפתרון.

התינוקות שלי, שחלקם כבר גדולים, נרדמו כולם בהנקה, ועברו בהדרגה בסביבות שנתיים וחצי להרדמות עצמית, פשוט בשכיבה במיטה. לפעמים זה הגיע בעקבות התמעטות החלב בהריון.

תודה רבה לכולן!
אני חושבת שככל שהמצב נוח לי אמשיך איתו.

שלום לכולן
יש לי פעוט חמוד בן שנתיים וקצת שיונק לא מעט (בוקר, אחרי הצהרים ולילה) וגם נרדם בהנקה (אבל יכול גם להירדם בעגלה ובגן נרדם לבד).
בשבוע הבא אני צריכה לצאת לסופ"ש מטעם העבודה והוא יישאר עם אבא. כמה קשה זה יהיה לו? (לנסות להתחמק מהסופ"ש בגלל זה?) איך אפשר להקל עליו?
קשה לי עם המחשבה שיהיה לו קשה ושיהיה הרבה בכי... ובנוסף גם מישהי זרקה לי הערה שהוא בטח ייגמל אחרי ההפסקה הזאת. אשמח לעידוד שזה לא נכון ושאני סתם לוקחת את זה קשה
תודה!
מיכל

אולי אבא והפעוט יכולים להצטרף לנסיעה שלך?

לנו היתה הפסקה כפויה ופתאומית של 3 ימים בשל אשפוז (שלי) בגיל שנתיים וחצי.
לא גרם לו להפסיק.
גם לא היה נורא לי, הוצאתי במקלחת.

רוב הסיכויים שיכנס למצב שוק, יתמודד עד שתחזרי ואז יצמד לך לציצי לשבועיים..

תודה על ההתייחסות!
תפילה לאם - אמרו שאי אפשר להביא משפחה וגם אבא לא רוצה. הוא חושב שזאת הזדמנות טובה לנסות להרדים אותו לבד. אני אנסה לברר שוב
שני צו - מצב שוק נשמע לא נעים... מזה רציתי להמנע. אבל תודה על העידוד על ההפסקה

אני נסעתי לשני לילות והשארתי יונקת בת שנה וחצי עם אבא שלה. הלילה הראשון היה קשה, והשני יותר טוב. שאבתי במלון וזרקתי. (ובלילה השני בקושי ישנתי).
וכשהיתה בת שלוש נסעתי עם אחיה הקטן לשלושה שבועות. כשחזרתי, היא חזרה לינוק בבקרים כמו קודם. מי שמכור, מכור.

זה הדף הכי מתאים שמצאתי, תקנו אותי אם יש מקום יותר מתאים.

התינוק שלי בן שנה ולאחרונה איבד עניין בהנקה.
הוא אוכל מצויין והכל. מאוד אוהב לאכול.

הגדול שלי ינק המון עד שהייתי בהריון והוא אמר שהחלב לא טעים לו והפסיק. זה היה אחרי גיל שנתיים.
הקטן מעולם לא היה נרדם בהנקה. הוא ישן יחסית טוב ומתעורר לרוב פעם אחת סביב 5 (הרדמה על הידיים או במנשא)
בחודשים האחרונים לא נראה שרוצה לינוק. בעבר הוא היה מרבה ליזום (כשהוא בידיים שלי נכנס מיד לתנוחת הנקה) וזה נפסק לחלוטין.
כשאני מציעה לו הוא יונק 2-3 יניקות מכל צד ומפסיק. רוצה לרדת ממני. אני מעבירה מצד לצד וכל פעם הוא מסכים רק ליניקות בודדות.
הנקה לא מרגיעה אותו כשהוא עייף או קיבל מכה וכו' ולכן הגענו למצב שאני יוזמת הנקות רק לפני השינות (בוקר צהריים ולילה) וגם אז מדובר בפחות מדקה - עד שנמאס לו.
מן הסתם אין לי הרבה חלב כרגע, בהתאם לביקוש שלו וזה מרגיש כמו מעגל - שבו יש פחות ופחות חלב ולכן ההנקה פחות ופחות כיפית לו.
בהתחלה הייתי שואבת אחרי כל הנקה אבל אני ממש לא סובלת לשאוב.

אני רוצה להדגיש שמדובר בתהליך הדרגתי של החודשיים האחרונים וזה לא מרגיש לי כמו תקופת שיניים או משהו כזה.

לפעמים אני מרגישה שאני ממש כופה עליו את ההנקה ושהוא עושה לי טובה שהוא יונק.
הרעיון של להפסיק להניק את הקטנצ'יק הזה שעוד לא הולך, בקושי אומר כמה מילים - עדיין תינוק - ממש עצוב לי. אבל אולי רק לי?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בתי השלישית וסביר להניח האחרונה בת שנתיים ושמונה חודשים. עדיין יונקת כשבא לה להתפנק, בעקר בבוקר כשמתעוררת איתנו במיטה או בערב לפני השינה. במהלך היום אם קרה משהו מבקשת אבל אני בדרך כלל לא נותנת. אני ברגשות אמביבלנטים לנושא מאחר ולא תמיד מתאים לי, אין לי תמיד פנאי לזה, מצד שני נוצרת בליבי את הרגעים האחרים של החיבור המדהים הזה ואת הרגעים האחרונים של ינקות בבית. בפעמים האחרונות אני רואה שביתי ממש נעלבת ונפגעת אם אני מסרבת להנקה או מבקשת שתפסיק. עצות...

לדעתי זה ממש בסדר להגיד שלא מתאים לך ואי אפשר כרגע - לא מדובר בעוללית בת יומה, אני מתארת לעצמי שאיננה מתבססת על ההנקה כעל הזנה בלעדית בגיל שנתיים ושמונה חודשים, ובכלל - הנקה בגיל הזה לא דומה כלל להנקה של תינוקת קטנטנה.

אפשר כמובן להשתדל לעשות את זה בצורה נעימה ולא של דחיה. דוגמאות:

• אני בדיוק באמצע הדחת הכלים. כשאסיים נוכל לשבת ולינוק.
• בלילה גם אמא רוצה לישון. בבוקר כשנקום תוכלי לינוק.
• עכשיו נספור עד חמש ונסיים - הבטחתי ליחיאל שאשב איתו לקרוא סיפור.

אני מוצאת שהדיבור שלי מעליב אותה בעיקר כשאני באה עם "מטען" אמביוולנטי כמו שתיארת... כשיש בתוכי קול שמסכים איתה ומזדהה וקול שמסרב, או כל פוליפוניה שהיא קשה לי לבקש/ לדרוש או ... להציג עמדה בצורה נינוחה. אם אני זוכרת, בזמן אמת, אני אומרת לעצמי בלב את המגילה (אני אוהבת להניק את הקטנטנה שלי, זה בריא לה. לפעמים אין לי כוח/ חשק ולפעמים בא לי לישון לילה שלם/שתרדם כבר ואוכל לעשות משהו...)
ואז עונה לה בצורה משוחררת, כפי ששמנדובה הציעה (אפשר בבית. עוד מעט. או להיענות כי בעצם....כן בא לי).

רציתי לשתף במשהו שעוזר לפעוט שלי - הוא יותר צעיר, בן שנה ושבעה חודשים, אבל תראי אם זה מצליח גם לך: לפעמים הוא ממש רוצה לינוק ואני יודעת שאין לי כל כך זמן כרגע, והוא ממש מתאכזב ואפילו בוכה, אז אני מציעה לו לינוק ״חת שתיים ושההההלוש״ - לרוב הוא מתרצה ושמח לקבל את הכמה שניות האלה במקום שום דבר

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אהבתי את הרעיון של אחת שתיים ושלוש תודה