באופן טבעי

אוי ואבוי, חזירי הבר האלה הם באמת צרה
כן, קראתי ושמעתי על כך, ממש נורא

אגב טרמפים

יום חמישי שבתי מאיזור המרכז לאיתמר, שעת לילה לא מאוחרת מאוד אבל גם לא מוקדמת, אני עייפה ורוצה הבייתה.

בצומת אריאל עוצר לי מכר שלא ראיתי המון שנים מקהילת השומרונים
"אני לא עוצר בדרך כלל" הוא אומר לי, "אבל ראיתי שזו את אז עצרתי"
בדרך הוא נועץ בי מבטים שגורמים לי לחוש שלא בנוח, בכל זאת אחרי תשע וחצי בלילה, הכביש שומם, האיזור עוין והוא לא מבני ברית (טוב, גם על יהודים אני לא ממש סומכת אבל על מעמד השומרונים אני לא סגורה - הלנו אם לצרינו)
בסוף הוא אומר לי : "איך השמנת ככה ? היית ממש רזה פעם" (-:
כבר לא ידעתי מה עדיף העלבון או החששות (-: - אמרתי שאני בהיריון, אבל נו באמת, אפילו אני לא קונה את זה.

רבע שעה נסיעה בכביש השומם דרך חווארה, הצלחנו לסגור על כל הנושאים המשמעותיים בחיים : אלוהים, זוגיות ויחסי אישות, ילדים, אובדן ילדים, פרנסה, קשיים בעבודה, פוגל, ההתיישבות היהודית בשומרון ומה לא בעצם.
הוא איבד את בנו לפני מס' חודשים ומאז חייו אינם חיים, מדבר איתי על אברהם אבינו שההסכים להקריב את בנו ובסוף ניצלו חייו, אומר שאין לו טעם עוד לחיים בלי בנו וגם בעבודה לא הולך לו כבר, מצבו הכלכלי מדרדר והוא ממש מיואש מהחיים. אני מנסה להזכיר לו שיש לו אשה ושני ילדים, שיש עוד טעם לחייו, שיש בשביל מה לחיות, אבל המילים שלי לא ממש נוגעות בו.
מוטרדת אני יורדת מהטרמפ, לא מכירה את הקהילה, אין לי רעיון למי לפנות שיתערב, שיציע עזרה, תמיכה או אולי טיפול נפשי. הוא נשמע ממש לא טוב השאלה מה אפשר לעשות בשבילו.

בחטמ"ר עוצרת לי אשה, טרמפ מהחטמ"ר לאיתמר, שלש דקות נסיעה, בדרך אני שואלת שאלה שמדליקה אותה והיא מספרת ומפרטת, כאובה וכעוסה, על החברה שלה שאחרי שנות חברות ארוכות קינאה בה וניסתה לטפול עליה עלילה, עד שבסוף היא עברה למקום עבודה אחר. עכשיו טוב לה, היא אומרת, ויש לה גם חברות חדשות ועבודה חדשה מעניינת ומאתגרת ולא אכפת לה בכלל. אבל מתוך המילים מבצבץ הכאב, הבושה, הכעס, הבגידה.

עשרים דקות נסיעה מאריאל לאיתמר, שני טרמפים עם שני אנשים שונים ושני סיפורים קשים וכאובים.
אלוהים, מה עובר על אנשים

החזרת אותי לאחור לתקופת הצבא. הייתי נוסעת רק בטרמפים (אז עוד היה מותר לחיילים)

אתמול הלכתי לרופא שלי באלון מורה, לבדיקה מה קורה
מראש השנה לא היה רופא נשים במרפאה אז התורות היו מטורפים בהתאם, למזלי הפעם הוא הגיע בזמן וכך נכנסתי באיחור של רק 23 ד'

הוא טען שהוא לא מוצא הבדלים רציניים בין תאריך וסת ומה שנצפה באולטרה סאונד (משהו כמו שלושה ימים עד שבוע)
גם אני לא מצאתי הבדלים רציניים בין האולטרה לוסת גם בסקירה - משהו כמו שבועיים
והאחות בכלל טענה שזה פחות
נראה לי שסתם שיגעו אותי בסקירה, אולי הם מרוויחים מזה משהו

בכל אופן התאריך נראה לו בסדר, רגליים הוא הצליח לראות והוא טוען שזו בת כנראה אבל יש נפיחות בשפתיים ואיזו בליטה שיוצאת משם
היה נראה שהוא לא מודאג אבל בכל זאת הציע שאלך שוב לסקירה שנקבעה לי היום, ליתר ביטחון
נו באמת, מה נראה להם זה טירטור של חצי יום ולדעתי רק כדי לכסתח את עצמם
שאלתי אותו על הממצא של איברי המין אז הוא הציע שירשום הפניה לבדיקה מכוונת שם
הרופא הזה נחשב מומחה רציני לאולטרה אבל המיכשור באלון מורה מיושן והוא לא רצה לסמוך על המיכשור שם

אז היום נסעתי לי עד בני ברק, שרפתי חצי יום בתקופה עמוסה ולחוצה נורא
רק כדי שהרופא המתנשא בקושי יתייחס אליי ויאמר לי שבעצם אין בעיה בתאריך וגם הוא לא יכול לעשות סקירה מכוונת אבל גם הוא רואה נפיחות, זה שום דבר כנראה אבל בכל אופן הוא קובע לי תור לעוד שבועיים לראש המחלקה.
בשביל זה הלכתי ?

אוף באמת, אין לי סבלנות לכל הטירטורים שלהם.

אם זו באמת בת תצא לך יופי של סדרה חשבונית.

האמת, התחשק לנו בן
הבנים רצו בן - כוח לבנים
הבנות רצו בן - שתהיה חלוקה שווה : 3 בנות 3 בנים
אני רציתי בן גם בשביל החלוקה השווה

ודוד מה רצה ? האמת אני לא יודעת וזה גם לא משנה
העיקר הבריאות כמו שאומרים וזה היה יותר מין חשק כזה ולא משהו חשוב
אחרי שלמדתי חינוך מיוחד לתואר ראשון ברור לי שהעיקר הבריאות
שהלידה תעבור בשלום, שאני אעבור את זה בשלום ושהעובר יצא בריא ושלם ונזכה לגדלו בשמחה ובנחת לתורה, לחופה ולמעשים טובים.
או אולי מוטב לומר כבר עוברה ?

חוץ מזה שמתי לב שהחלוקה המגדרית לא ממש יוצרת אחווה, עינה למשל חברה מאוד של אחישלום הקטן ורבה די הרבה עם סופי ופיוס, גם מבשר בסופו של דבר מעדיף את הבנות כך שזה שהיא בת לא אומר שהיא לא תהיה חברה של הבנים, אולי להיפך.

בקיצור, שיהיה בשעה טובה וברוכה תהיי לעולם הזה עוברית קטנה ואהובה, כולנו מצפים לך בשמחה וברצון (אבל קחי את הזמן כן ? לא לפני שבוע 40 ובלי צירים - אני חייבת קיסרי הפעם)

אה כינור, באמת חלוקה חשבונית נאה : 3, 2, 1
מי אמר שצריך תיקו דווקא

אני רק מקווה שהמס' אחריו זה לא אפס (-:

רוצה עוד ילדים, אחרי שנתאושש (והפעם זה יקח לדעתי כמה שנים טובות, אבל נראה, אולי לא נצליח להתאפק)

שהלידה תעבור בשלום, שאני אעבור את זה בשלום ושהעובר יצא בריא ושלם ונזכה לגדלו בשמחה ובנחת לתורה, לחופה ולמעשים טובים.

אמן ואמן

בשעה טובה!
רק עכשו גיליתי את הדף שלך.

הלידה האחרונה שלי היתה קיסרית והיא היתה שמחה וטובה בזכות החלק של ימימה ללידה - את יכולה לחפש אותה בדף לימודי ימימה.
מקווה שכל התזוזים למרכז יתבררו כבזבוז זמן

ללדת בת זה אומר שאין ברית מילה (על כל הבלאגן הכרוך בה מייד אחרי הלידה)
ללדת בת זה אומר שאין מריבות ואי נעימויות בנוגע למי יהיה סנדק (ולמה אנחנו לא עושים כבוד להורים למה?)
ללדת בת זה אומר שאני לא צריכה לחשוש שאבי יעלב על כך שאיננו קוראים בשמו
את אחישלום הקטן קראנו גם על שם חמי - שלום, אז אבא שלי די נעלב מהבחירה ואולי הוא מפתח ציפיות עכשיו.

אני מאוד אוהבת את אבא שלי ומעריכה אותו. אני חושבת שהוא אדם טוב וחיובי, הוא עבר הרבה קשיים בחיים שלו, בא ממשפחה נוראית ופעם הוא אמר לי שהוא מגדיר את עצמו כניצול שואה, אני לא ממש יודעת מה הלך במשפחה שלו, אבל מה שידוע לי זה די זוועה. בסך הכל הוא בנה את עצמו יפה והיה אבא נהדר בילדותי וגם עכשיו הקשרים שלנו בסדר. אבל דרכו איננה דרכנו, לא שחמי מלהיב אותי במיוחד, בעיקרון אני מקווה שילדיי יהיו תלמידי חכמים או לפחות קשורים לתורה ולאלוקים באופן משמעותי (על יסודות של מידות טובות), לכן לסנדקות בחרנו תמיד תלמידי חכמים. אבל כדי לכבד את ההורים הסכמתי לקרא לתינוק על שם חמי והייתי נותנת לו גם סנדקות כדי לשמח אותו (אם זה לא היה מחייב אותי לתת גם לאבא שלי). מכיוון שלקריאת שם וגם לסנדקות יש השפעה רוחנית על התינוק אני לא מוכנה לתת את זה לאבא שלי, למרות שאני כן מעריכה אותו. על אבא שלי, אמא שלי והקשרים ביניהם כתבתי סיפור שנקרא "לבד", מי שמגגל את השם שלי ושם הישוב יכול להגיע אליו, הסיפור מאוד מוטה לטובת אמי, היום אני רואה יותר את מורכבות הדברים ואת הקשיים שאבא שלי חווה ושלמרות הכל הוא בנה את עצמו יפה, אבל כאמור הסיפור מאוד מציג את הצד של אמא שלי. חוץ מזה, הסיפור לא מדוייק לגמרי - בכל זאת סיפור, והצד הספרותי היה חשוב לי, אבל 90% ממנו נכון.

אה, אזהרה לפעילי שלום עכשיו שאולי מסתובבים כאן, כדי לקרא את הסיפור צריך לחצות את הקו הירוק (הוירטואלי) - שלא תטענו שהסתרתי מידע (-:

טוב, עברתי על הסיפור עכשיו באתר של המועצה, הם עשו לו עריכה ממש גרועה ולדעתי לפחות משפט או שניים חסרים מהטקסט שכתבתי, אבל שיהיה.
חוץ מזה הסיפור ממש מוטה, ודי נגד אבא שלי, קצת לא הוגן כלפיו. מעניין לקרא אותו עכשיו, אחרי כמה שנים.

העיקר הבריאות כמו שאומרים
גם אני, אחרי שלושה בנים, עדיין זוכרת שהמין לא באמת חשוב - העיקר שתהיה בריאה

אני רוצה לקרוא את הסיפור שלך. מקווה שאצליח היום (אולי בערב).

עכשיו קראתי. כואב
ואגב, רוצה לציין בהקשר של הסיפור - אמא שלך תמיד נראתה לי אישה יפה ומטופחת (וגם חברותית ונעימה מאוד לשיחה).

ללדת בת זה אומר שאין ברית מילה (על כל הבלאגן הכרוך בה מייד אחרי הלידה)

ואין מתיחות עם האחים שלנו האם יגיעו לברית או לא (והאם נחליט להיעלב מכך או לא).
אחותי הגדולה הודיעה לי אחרי פוגל שהיא יותר לאיתמר לא תגיע, לא בקטע אידיאולוגי. אחותי הקטנה מקצינה שמאלה וכל פעם אני תוהה מתי היא תודיע לי שאת הקו הירוק היא לא חוצה יותר. אחי החרדי דווקא מוכן לבוא אבל אשתו לא מצטרפת, אולי יש אצלם איזו הלכה כזו שלא מגיעים לכאן מדין פיקוח נפש או שסתם היא חוששת, כנראה התשובה השנייה. אח של דוד דווקא מגיע בלי בעיה, אצלו ההתלבטות היא האם לבוא עם בן הזוג שלו או לבד.

בכלל לעשות אירועים בבית זה לא רק כיף, זה גם מאוד חסכוני - אף אחד פשוט לא בא (-:
למעט קרובים אחדים שנוסעים מבועתים בכבישי השומרון, מקללים אותנו על שבחרנו לגור בג'יהנום לדברי דודתי (-:

לא סתם, אני מגזימה, יש כאלה שמגיעים ואין להם בעיה להגיע.
ויש לי דודה שרצתה לבקר, אבל רק בתנאי שאארגן לך רכב ממוגן ירי, אמרתי לה שהיום להגיע לאיתמר זה בקטנה, הפחד האמיתי זה לישון כאן בלילה(-:

אמא שלך תמיד נראתה לי אישה יפה ומטופחת
קיבלתי מלא מחמאות על אמא שלי ואחותי הגדולה בשבת הורים שהייתה באולפנא (וגם בכלל), שתיהן נשים יפות
באופן כללי אני ה"שלוכית" של המשפחה, תמיד הייתי.

אחד היתרונות של בית הספר אלו ההגדרות שהוא נותן לאנשים, כן באמת.
אם אני מתקשה בקריאה אני דיסלקטית
ואם אני מתקשה בכתיבה אני דיסגרפית
ואם אני מתקשה בחשבון אני דיסקלקולית

הייתי רוצה שלבוש יהיה מקצוע בבית הספר ואז אני פשוט אהיה "דיסדרסית" ולא סתם מוזנחת שלא אכפת לה מעצמה.
כי באמת אכפת לי ואני כן רוצה להשקיע בעניין אבל אף פעם לא הצלחתי להבין את כל העקרונות המסובכים של איך לעזאזל מתלבשים.
ואצלי הדת הייתה תמיד תירוץ להתלבש הכי רחב והכי פשוט במסווה של צניעות אלק.

אמא שלי שיננה לי תמיד משפטים בסגנון ""שחור מתאים להכל אבישג, גם לבן" או "את לא רואה שירוק וכחול לא הולכים ביחד?, תסתכלי"
אני באמת לא רואה, מבטיחה לכם.
יום אחד לבשתי לי להנאתי חולצת פסים וחצאית קשקושים והייתי מאוד מרוצה מעצמי, אבל משהו מהמשפטים של אמא שלי התנגן לו בראש.
משהו בסגנון "פסים לא הולך עם עיגולים" וכדומה
אז דפקתי אצל השכנה להתייעץ עימה בעניין ואיך שהיא פתחה לי המבט המזועזע שלה כבר הבהיר לי הכל (-:

קראתי ונעצבתי
ב"ה שאת ביתך את בונה בצורה אחרת.

טוב עם השנים המצב השתפר והיום אני בדרך כלל מצליחה לעמוד בכללים (בעזרתה של אמי היקרה שמקפידה לקנות לי בגדים אחרי שהיא הבינה שלבד אני פשוט לא אשים לב לכך שהגיע הזמן לקנות בגד).

ומה שם יקרא לה ?

אני בדילמה קשה

בשנתיים האחרונות נפרדתי משלש נשים יקרות ואהובות בחיי :
סבתי מצד אבי : רחל בת מסעודה - שנפטרה לפני פחות משנה
סבתא מצד אמי : רחל בת חנינה - שנפטרה לפני כשנתיים ורבע.
ובת דודתי האהובה שהייתה לי לחברה קרובה בילדות (וכבר כתבתי עליה בדף בית שלי וגם ב טור על חינוך ביתי ) ושמה קץ לחייה לפני כשנתיים - שבוע שעבר הייתה האזכרה שלה, אליה לא הלכתי כי לא הצלחתי לברר אם יש ומתי, במשפחה המפולגת שלי המריבות בין האחים עברו לנתק גם בקרב בני הדודים. שנה שעברה דחיתי פגישה עם המנחה שלי כדי להיות באזכרה (פגישה שלא יצאה לפועל מאז ועד... היום - היום נפגשנו שוב אחרי שנה של קשר דרך המייל בעיקר) - בסוף הייתה אזכרה אבל בלעדיי. דווקא יש לי קשר טוב עם המשפחה שלה אבל לא מודיעים לי אולי כי אבא שלי ואמא שלה לא מדברים.
לבת דודתי גם קראו רחל .

בקיצור, בשנתיים האחרונות מתו שלש נשים אהובות מאוד, קרובות אליי מאוד, לשלושתן קראו רחל
אבל אני לא מסוגלת לקרא על שמן
כי יש להן עוד דבר במשותף - שלושתן היו נשים אומללות מאוד בחייהן, נשים מדוכאות שעברו חוויות קשות שלא הייתי מאחלת לאיש.
על בת דודתי לא ידעתי דבר, אחרי מותה שמעתי שמועות, על גילוי עריות במשפחה והתעללות מינית, מקווה שפשוט לא הבנתי, שזה לא נכון. קשה עלי המחשבה שמקום שהיה בשבילי גן עדן היה בשבילה גיהנום, קשה לי לחשוב עד כמה הייתי אטומה לסבל שלה.

בקיצור אני מחפשת שם טוב, אופטימי, שמח, וגם שיזכיר לי אותן, אבל בטוב.

האמת שאנחנו אף פעם לא קוראים ממש בשם של מישהו שמת, אלא משהו דומה או קשור :

לסופי ופיוס קראנו על שם יוסף טויטו - מי שהכיר ביני לבין בעלי ונרצח עת ניסה להציל את משפחת שבו.
חוץ מזה כמו רוב האנשים כאן גם לבעלי יש שריטה עמוקה ביחס ליוסף (יוסף הצדיק, קבר יוסף, נחלת יוסף וכן הלאה) - הוא רצה לקרא לעוד ילדים בהיפוך אותיות (ופסי וסיוף) אך אני הצלתי אותם מגורל אכזר (של שם מכוער (-: ).

עינה בתי השלישית קרויה על שם חמותי רבקה שנפטרה מס' חודשים לפני שעינה נולדה. לא רציתי לקרא בשמה גם כי לי קוראים רבקה וגם כי היא נפטרה צעירה יחסית, עינה זה מקור חיים, מעיין, משהו מלא חיוניות ומצד שני זה כן קשור לרבקה - 2 המקומות היחידים שהשם עינה מוזכר בתנ"ך הם בהקשר לרבקה (ותרד העינה).

אחישלום נקרא על שם חמי שלום וגם על שם אחי - בנו של בנימין, שנקרא על שם (נחשו מי ? זה לא קשה) - אחיו האובד של בנימין - יוסף.
מדרש מקסים מספר שעשרה בנים היו לבנימין וכולם קרויים על שם אחיו האובד יוסף - והמדרש מפרט כל שם והקשר ליוסף. אחי - שהוא אחי.
חוץ מזה אחי זה אחווה ושלום זה שמו של אלוהים וערך חשוב וחיוני לעולם.

אז הייתי רוצה שם שקשור לרחל אבל לא ממש רחל, שם שיזכיר לי אותן אבל ממקום חיובי.
למי שיש רעיונות, אשמח לשמוע.

גם רחל אמנו הייתה דמות טרגית ואומללה, שנראה שאף פעם לא היה לה באמת טוב. לא כשהתנאים החיצוניים היו קשים (עקרה) וגם לא כשמבחוץ הכול היה נראה נפלא (נפקדה! ואיך קראה לתינוק? רמז: זה עדיין לא מה שרציתי, זה לא מספק אותי, אני זקוקה לעוד אחד). וכשהגיע העוד אחד שום דבר לא היה טוב. היא מתה. וגם אחר-כך, כך נראה, נשארה אצלה הדמעה מצויה "על בניה כי איננו".
הדבר האופטימי היחיד שאני יכולה לחשוב עליו בקשר אליה הוא הנחמה הנפלאה שנאמרת לה: "יש תקוה לאחריתך... ושבו בנים לגבולם"
אז אולי -- תקווה, שבות, שבותיה, שוביה, שובי.

כינור תודה רבה על הרעיונות
ממש הארת לי את האפילה, חיפשתי משהו על שמן אבל עם תקווה ושמחה ואור, והכיוון שלך מאוד נתן לי ושימח אותי כל-כך

חשבתי על כך במהלך השבת וגם התייעצתי עם דוד, ויש לנו כיוון עכשיו, אולי אפילו שם.
זוכרת את המדרש המקסים שקודם לדברי הנחמה ?
שמעתי בעבר שזה בעייתי לקרא על שם רחל אימנו, שהייתה באמת דמות לא קלה, אבל המדרש, התקווה, שיבת ציון - זה באמת כיוון נפלא.

פתאום אני מרגישה קשר חזק יותר לעוברה, פתאום היא לא עצם חסר זהות, יש לה שם, יש לה חיים משלה, פתאום היא כבר כמעט בת וילדה שלי אהובה.

אבישג, מה עם שם כמו טליה?
רחל היא כבשה נקבה וכך גם טליה.

ובכלל טל- יורד ללא תלות באיזור , עונה או תפילה( בשונה מהזכרת ושאילת גשמים), מסמל שפע

_אבישג, מה עם שם כמו טליה?
רחל היא כבשה נקבה וכך גם טליה._

היו לי מחשבות בעניין, אבל לא הייתי סגורה איזו חיה בדיוק זו
אז רחל וטליה שתיהן כבשות - מה ההבדל ביניהן ? ובינן לבין כבשה ?

תודה על הרעיונות !

לפי מיטב ידיעתי ההבדל הוא בגיל

טליה - צעירה, כמו טלה

רחלה- זקנה

אבל תבדקי במילון

זוכרת את המדרש המקסים שקודם לדברי הנחמה ?{{}}
זוכרת במעומעם נראה לי... על יוסף שעבר דרכה כשנמכר?
בכל אופן אני ממש ממש שמחה ונרגשת על מה שכתבת, וגם די סקרנית... ויש לנו כיוון עכשיו, אולי אפילו שם - לא מגלים?

וגם די סקרנית... ויש לנו כיוון עכשיו, אולי אפילו שם - לא מגלים?
סוד כמוס, וגם...אנחנו עוד לא יודעים בוודאות (-:
אבל יש כיוון ויש כנראה שתי אפשרויות עיקריות
ויש שמחה ותקווה ואור גדול בקצה המנהרה
את יכולה לזקוף לזכותך לפחות חלק מהאור שנגה עלי פתאום

"מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה כי יש שכר לפעולתך ושבו מארץ אויב ויש תקווה לאחריתך ושבו בנים לגבולם".

_זוכרת את המדרש המקסים שקודם לדברי הנחמה ?
זוכרת במעומעם נראה לי... על יוסף שעבר דרכה כשנמכר?_
התכוונתי שכל גדולי האומה מבקשים בזכות מעשיהם רחמים על ישראל וה' לא עונה להם עד שרחל עומדת לפניו ומזכירה לו את הוויתור ללאה, והיא זוכה לקבל את הבטחת ה' ודברי הנחמה.

(טוב, כמו שאת רואה בעקבות המפגש היום, ובעקבות זה שלא נותנים לי על מה לעבוד היום, אני קוראת בכל הדפים שלך שוב)
מה ההפרשים בין הילדים שלך?

סופי ופיוס 23/08/2003
עינה 04/04/05
מבשר 01/09/07
אחישלום : 22/12/09

למענך השתמשתי בתאריכים לועזיים

את החישובים אני משאירה לך, בהצלחה

אין לי כח או זמן לחפש את הדף המתאים אז אני שואלת כאן

צריכה ללדת בקיסרי (חייבת, אני אחרי 3 ניתוחים)
הקיסרי האחרון שעשיתי היה די מעצבן, הרדימו אותי בשכיבה למרות שזה היה אפידורל וההרדמה הייתה ממש מעצבנת ולא נעימה, חוץ מזה אני רוצה לקחת מישהי שתהיה עם התינוק בשעות ההתאוששות הראשונות שלי אז אני רוצה ללדת בבית חולים שמאפשר להיות עם התינוק מההתחלה וכמה שאני רוצה (לא יודעת אם אצליח לעמוד בזה אבל לפחות ברמת העיקרון).

יש למישהי רעיון ?

היי.
אני שמעתי על כך שבבילניסון עושים "קיסרי טבעי". כדאי לבדוק לדעתי מה זה אומר

לי. הלל יפה. דברי איתי.

יש לי חווייה חיובית מאיכילוב (נא לא לסקול אותי...).
דברי איתי- טלפונית או במייל, החל מאחה"צ, ואשמח לפרט.

תודה על הרעיונות

עדי טוב לראות אותך כאן, די נעלמת לתקופה אבל ראיתי שחזרת לאחרונה
יעל, אני באמת נורא מוכשרת אבל טלפתיה זה עדיין גדול עלי, אולי אם תכתבי לי תטלפון שלך במייל נוכל גם לדבר
עולם חדש מופלא, באמת התקשרתי שלשום כשהצלחתי לנשום קצת מהלחץ והיום שוב, עד שאני מגיעה לטלפון או בכלל

אני במרתון עבודה ומתחילה קצת לחטוף דיכאון מהעובדה שאני בלי חברה כי כשאני לא במטלות בית וילדים אני לומדת, בלי באופן ובלי חברות, זה מתחיל להשפיע לי על המצב רוח אז היה נחמד קצת לקבל כאן יחס
חוץ מזה, המודם שלנו מאוד עצמאי ועובד אחרי שעה בערך של קפיצות אז נסעתי עד תל אביב כדי להחליף אותו וחזרתי עם מודם שמתחבר תוך שניות ומתנתק גם תוך שניות (משהו כזה) - נראה לי שהקודם כבר היה עדיף. צריך לבוא טכנאי לראות מה קורה - הם מגיעים אפילו לכאן - מרגש לא ? אז הוא בא יום ראשון התקשר ולא ענינו, אנחנו תמיד בבית אבל הטלפונים שלנו לא תמיד עובדים (אנחנו בעד אוטונומיה גם של חפצים לא רק של בני אדם אז כולם כאן עושים רק מה שהם רוצים, נגיד מכונת הכביסה שלנו לפעמים סוחטת ולפעמים לא - מאוד מעניין לחיות ככה)
טוב, שולחת מהר בלי לקרא לפני שהוא מנתק אותי

אבל ראיתי שחזרת לאחרונה
איזה כיף שאת שמה לב! אני משתדלת לכתוב דברים שיזכו אותי בשלב כלשהו בתארים אקדמיים.

בסוף ארגנתי את הבית, נפרדתי מדוד והילדים ונסעתי בטרמפים לבד

קורע!

<רק עכשיו גיליתי את הדף!>

יום ראשון התקשר ולא ענינו
היי! גם אני התקשרתי ביום ראשון ולא עניתם! רוצה לתאם אתך את הביקור בחנוכה, אפילו שכשאמא שלי שמעה על זה היא נבהלה, ובעלי סתם עושה פרצופים.

גם אני התקשרתי ביום ראשון ולא עניתם...

חלשים בטלפונים, הכי קל להשיג אותי במייל (ביום ראשון גם הטכנאי בזק ניסה להשיג אותנו ולא הצליח לכן אנחנו עדיין עם אנטרנט שמתנתק אחרי 5 דקות)

אני משתדלת לכתוב דברים שיזכו אותי בשלב כלשהו בתארים אקדמיים
עדי את מדברת על סיום תואר ראשון או שהתחלת משהו חדש ?

אפילו שכשאמא שלי שמעה על זה היא נבהלה, ובעלי סתם עושה פרצופים.
אתם באמת עירוניסטים חסרי תקנה (-:
אמא שלי הייתה נורא לחוצה בשנה הראשונה שגרתי כאן, ואז היא נרגעה, ואז פרצה האינתיפאדה (-: - מזל שהיא לא ממש הבינה מה זה אומר

תיקנו לנו את האינטרנט והחזרתי את הטלפון לעבודה (הוא פשוט היה על בלי צילצול), אז עולם אני אתקשר מתישהו (בהפוגה הבאה) ותפילה תרשמי לי את הטלפון או תנסי שוב.

טוב חזרתי עכשיו מבדיקה שהייתה אמורה להיות שגרתית אצל הגניקולוג ברופא נשים

גשם בחוץ, מזג אוויר מטורף ממש ממש לא התחשק לי אבל קבעתי תור, ולמרות שהעדפתי לבוא אחרי חנוכה, שרה האחות המדהימה וצו מילואים מחריד שבעלי קיבל שכנעו אותי להגיע בהקדם.

טוב נסעתי, הפעם הרופא הגיע כרגיל - כלומר באיחור של שעה (שמועות הסתובבו שבביקורו הקודם כאן לפני שבועיים הוא הגיע בזמן - אבל אני מתקשה להאמין)
שוב ההבדלים הבולטים בין אולטרה סאונד בעיר : רופא עם מזכירה צמודה, חדרים ענקיים מוארים, נתנו לי תור של חצי שעה (כי זה סקירה, אבל גם תור רגיל שם זה עשר דקות), אני באה נכנסת מייד, אין תור (לא צריך, יש להם טונה זמן) ורק לרופא אין זמן להתייחס אליי ברצינות - מריץ קטעים מעל בטני עם המזכירה שלו ובקושי טורח לענות לשאלותיי - הבדיקה לוקחת כמובן הרבה פחות זמן משרשמו לה מראש - משערת שנשאר לו מספיק זמן להריץ קטעים עם המזכירה, לאכול, לנוח.
ואצלנו באלון מורה, הרופא מגיע מותש מנסיעה, תוך כדי קפה ואכילת דבר מה הוא מקבל מטופלות, המון מטופלות בהפרשים של חמש דקות בין אחת לשנייה - רק אני לקחתי לו היום יותר מרבע שעה (ובטח כולם בחוץ קיללו אותי (-: )

למה בפריפריה התנאים כאלה דפוקים ובאיזור המרכז הם כאלה מדהימים, זה פשוט לא הוגן.
ואיזה הבדל ביחס, הוא כל-כך סובלני ואדיב ומדהים - באמת, היה שווה לחכות

בקיצור, עברתי אצל האחות (כאן אין שביתת אחיות, מצב חירום תמידי (-: ) ונכנסתי לבדיקה השגרתית שממש לא הייתה שגרתית .

הוא אומר שיש שליית פתח וחשש שהשלייה חדרה לצלקת של הרחם או משהו כזה
בקיצור, הפנייה לבית חולים שיראו מה קורה אצלי ברחם, בעיקר כדי לדעת אם צריך להתכונן לניתוח מסובך
הוא נחשב רופא ממש מומחה לאולטראסאונד אבל המכשור באלון מורה מיושן אז הוא לא יכול לסמוך על מה שהוא רואה.
יש לו גישה מרגיעה כזאת אז כשהאחות מנסה להלחיץ אותי הוא אומר לי לא להתייחס יותר מדי ויהיה בסדר אבל צריך לעקוב ולהתכונן.

אחר כך עברתי לשרה שווידאה שאני לחוצה מספיק ושלא אעשה שטויות ואסע ישר לבית החולים ולא אדחה את העניין.
וכך שרה הסבירה :
שליית פתח זה אומר שהעובר יכול ללחוץ על השילייה שיכולה ללחוץ שם על כלי הדם ואז יש חשש לדימום רציני ... ושאני אדע אם זה קורה לנסוע ישר לבית החולים בלי להתעכב לרגע
ולגבי החשש שהשיליה נעוצה ברחם אז צריך לבדוק ואם זה המצב אולי יצטרכו להוציא את הרחם ואולי יש מומחים שיכולים להציל אותה ובכל מקרה צריך להתייחס לזה כאל ניתוח יותר רציני ואז הם דואגים לצוות רציני במקום.

ואיך את מרגישה אחרי כל זה?

חיבוק מכאן.

וויי וויי )-:
דואגת לך מרחוק.

רגע של קטנוניות (או מס' רגעים, אל תהיו קטנוניים איתי בסדר (-: )

לא רוצה ללדת עכשיו, ולא שמירת הריון ולא רופאים מלחיצים שירצו לכסתח את עצמם ולא בית חולים ולא שום דבר

כבר הזמנו צימר בצפון לשלושה ימים שבוע הבא ושכרנו רכב לרוב חנוכה ותכננו להשאיר את הילדים אצל אמא שלי ולנסוע לחופש אחרון לפני הלידה. עד גיל שנתיים זה לא רלוונטי מבחינתי לנסוע לחופש לבד עם בן הזוג ומאוד רציתי לנצל הזדמנות אחרונה לפני שאני חוזרת להיות אמא בלי הפסקה.
עכשיו לבטל ? גם נפסיד כסף וגם זה ממש יבאס כי זה לא יידחה אלא יבוטל לגמריי לשנתיים הקרובות ב"ה (בתקווה שהכל יהיה בסדר בלידה).
רציתי לנסוע לפני מס' שבועות, זה גם היה יוצא לנו הרבה יותר זול אז אבל הבנות שלי הקימו קול צעקה שהן לא מוכנות לנסוע על חשבון הצהרונית - אז אני, אם בחינוך ביתי, נאלצתי לוותר על הנסיעה, בגלל הצהרונית.

חוץ מזה התחלתי ללמד קורס אחד השנה במכללת תלפיות, אמרתי להן שאני צריכה ללדת שיעור או שניים לפני סיום הסמסטר, תכננתי ללדת בשבוע 40 למרות שבקיסרי רוצים ליילד בשבוע 38 - אבל אצלי זה ממש מיותר כי אין לי צירים ארף פעם ושום דבר לא מתפתח לפני 43 בערך. עכשיו אני כבר לא יודעת מה יהיה עם הקורס ולא נעים לי. גם אם הכל כשורה בטח ילחצו עליי ללדת ב-38 אז אצטרך לעזוב את הקורס לפני הזמן שאמרתי.

חוץ מזה אם אלד עכשיו הצבא יוכל לגייס את בעלי ? רק מהמחשבה אני מתחלחלת

ומה עוד ? רציתי מאוד להבחן על הצעת המחקר שלי לפני הלידה (ובכלל לדחוס כמה שיותר נסיעות לפני הלידה, כי אחרי אני מעדיפה לצאת כמה שפחות), אז מתי אני אבחן (טוב, גם ככה עוד לא קבעו לי תאריך אבל קיוויתי שהעניינים יתקדמו ואספיק להבחן)

ויש לי עוד מלא משימות שתכננתי להספיק לפני הלידה : המחקר שלי, המחקר של המנחה שלי, ההוראה, הבנייה (מזל שלפחות סיימנו יציקה)

וחנוכה - יש לי אלף תכנונים לחנוכה, בעיקר החופש עם בעלי, אני מאוד רוצה שנצא ביחד לפני הלידה, לפני שנסחפים אל עבר הרפתקאה חדשה, מרתקת, משמחת ומתישה מאוד מאוד.

האמת, עכשיו הכי מבאס אותי חנוכה

וואי, אבישג, מבאס ממש. רגע, באיזה שבוע את בכלל עכשיו?

וואי, חמודות תודה, איזה מהר קיבלתי תגובות.

טוב זה הקטעים המבאסים מבחינת התכנונים שלי לעתיד הקרוב, ועוד קטעים מבאסים אחרים :

אין לי כוח לנסיעות מחר, לטירטורים, לבתי חולים, לרופאים, להתייבש בתור עד שמכניסים אותך, עד שמתייחסים.
לסרב לכל מיני בדיקות מיותרות, לעמוד על שלי, להתווכח, לעבור לשליטה שלהם, למקום שאתה תמיד מרגיש בו כזה קטן.
ויש לי המון עבודה : בבית, עם הילדים, על הצעת המחקר שלי ועל המחקר של המנחה שלי. אז לשרוף יום שלם בלא כלום ? על נסיעות מתישות ובדיקות מיותרות (אני מקווה) ועצבים והמתנות - וזה במקרה הטוב, כלומר אני צריכה להתפלל שזה יתברר כסתם בזבוז זמן ולא משהו רציני באמת, על הרציני אני כרגע לא חושבת.

ושונאת בדיקה וגינאלית, שונאת, לא עושה אותה בתחילת הריון והרופא אמר שאולי האולטרה סאונד יהיה וגינאלי, תלוי מה יחליטו. מילא אם הוא היה בודק אבל פגשתי בחיי כאלה רופאים אטומים שרק המחשבה ליפול על אחד כזה מבאסת תצורה (כן כן צריך לעבור לחשיבה חיובית אבל קודם נסיים לקטר)

אה שכחתי לציין שגם הרופא וגם האחות נתנו לי את מס' הסלולארי האישי שלהם, יפה מצידם נכון ? וביקשו שאעדכן מייד מה קורה - זה באמת נגע לליבי, איזו אכפתיות. ומצד שני זה קצת מלחיץ - מה זה כזה רציני.

באיזה שבוע את בכלל עכשיו?
34

אוף, איזו באסה לא נורמלית. ממש מזדהה עם כל מה שכתבת.

טוב ננסה להירגע, הרופא אמר שלדעתו נוכל לנסוע לחופש ופשוט כדאי שבית החולים ייערך אחרת לניתוח אם הוא צודק ומדובר בשליה נעוצה. אז סך הכל טוב שהלכתי ונבדקתי, ככה ידאגו ליותר מנות דם ויותר צוות רציני ומה שצריך במקרה כזה. ואם זה כלום אז לפחות נוודא את זה (והאמת,הוא מדייק ומומחה יותר מהרופאים הנפוחים בעיר עם הציוד החדשני שלהם אבל גם הוא לא היה בטוח במה שהוא רואה אז אולי זה כלום באמת).

ממנו זה היה נשמע שאני לא אמורה ללדת עכשיו רק לוודא שהכל בסדר ואם לא הכל בסדר שיוכלו להיערך לניתוח כראוי (אבל לא שהניתוח יצא לפועל עכשיו אלא רק שיהיה להם את הנתונים המתאימים לכישתבצע הניתוח בעוד מס' שבועות ב"ה).
ואם צריך שמירה אז טוב שאני אדע ובסופו של דבר אני יכולה להחליט מה שנראה לי לנכון אבל טוב לשמוע גם את חוות דעתם (בתקווה שזה לא יהיה במטרה לכסתח את עצמם ושאצליח לראות את הדברים בפרופורציות הנכונות).

אבל למה ההפנייה היא לחדר לידה, זה הליך שגרתי כזה לא ?
טוב כבר ילדתי פעם אחת בחירום ולבד בבית החולים והיה מגניב בסופו של דבר, כך זה גם יחסוך לי לכתוב סיפור לידה נוסף כאן (את העתידי), אני פשוט אעשה "העתק הדבק" (-:

אוף, איזו באסה לא נורמלית. ממש מזדהה עם כל מה שכתבת.
יש תודה, הרגשתי סתם קטנונית, מעודד לשמוע שאילו תחושות נורמליות (לא שאי פעם חשבתי שאת נורמלית (-: )

אה, אני רואה שהוא שינה את ההפנייה מחדר לידה למחלקת נשים, נשמע אופטימי יותר

לארגן תיק לאשפוז או לעבוד על חשיבה חיובית ?

ברור. בהתחלה חשבתי לצטט את זה אין לי כוח לנסיעות מחר, לטירטורים, לבתי חולים, לרופאים, להתייבש בתור עד שמכניסים אותך, עד שמתייחסים_ ולהגיד שאני מזדהה, אחר כך המשכתי למשפט הבא _לסרב לכל מיני בדיקות מיותרות, לעמוד על שלי, להתווכח, לעבור לשליטה שלהם, למקום שאתה תמיד מרגיש בו כזה קטן והבנתי שאני אצטרך לצטט גם אותו, אחר כך המשכתי לקרוא והבנתי שאני מזדהה עם כל מילה גם בהמשך, ופשוט אין טעם לצטט הודעה שלמה (-:
מסכנה...

עוד רגע של קטנוניות
מחר יש מפגש אחרון של סדרת זוגיות שהייתה בישוב ומחר זה המפגש הכי שווה - הצגה ואני נורא אוהבת הצגות, כשיש באיזור אני תמיד כמעט הולכת (כי ללכת בחוץ להצגה זה נורא מסובך מבחינה ארגונית) ואם הם ירצו לאשפז אותי ? אני גם צריכה ללמד בחמישי

לא רוצה לא רוצה לא רוצה, מקווה שזה יהיה רופא נחמד ורציני כמו הרופא שלנו כאן, שיהיה מומחה ויבחון את הדברים ברצינות אבל שלא ייבש אותי סתם כי אין לי כוח וסבלנות לדברים האלה.

מה עם שביתת האחיות ? מישהי יודעת אם היא הסתיימה ?

מאחלת לך שזה יהיה רופא נחמד ורציני כמו הרופא שלנו כאן, שיהיה מומחה ויבחון את הדברים ברצינות אבל שלא ייבש אותי סתם כי אין לי כוח וסבלנות לדברים האלה._ וגם _שזה יתברר כסתם בזבוז זמן ולא משהו רציני באמת

נראה לי שאין סיבה לבטל את הנופש הזוגי.

ומצא חן בעיניי שקראת לי בקיצור "תפילה". אשתדל התקשר בימים הקרובים מאוד.

קצרה בזמן, אז רק מאחלת שההריון ימשיך ברוגע ובנחת, ושלא יהיה שום מצב חירום אמיתי, וכמובן גם שתפגשי רק אנשי צוות נעימים ורגועים.

חזרתי, והכל בסדר תודה לאל

תודה על הדאגה והאכפתיות, נפרט אולי בהמשך כשיהיה זמן.
חוזרת למרתון

נפלא! איזו הקלה.

נפלא! איזו הקלה.

@}

יופי!!

תעדכני כשתוכלי

חושבת עלייך ומקווה שאת בטוב אם את זקוקה לתפילות שלנו שלחי במייל גם את שם אמך

שמחה על ההתפתחויות הטובות. מקווה לתפוס אותך בטלפון מחר לפנה"צ.

כבר המון זמן אני מרגישה צורך לדבר עם אלוהים, אני תמיד עושה התבודדות ועם כל הספקנות והציניות שמאפיינים אותי זה הדבר שהכי מחזיק אותי בחיים, ביהדות ובכלל.
ולאחרונה אני לא ממש מצליחה לדבר איתו, עומס מטורף של עבודה, לא נפגשת עם חברות, בקושי גולשת בבאופן וכל דקה פנויה אני על המחקר (שלי או של רוני) - כמובן כשאני לא עם הילדים או עבודות הבית.
זה טימטום לא לדבר איתו מבחינתי, זה כמו לעבוד על ניוטרל, אתה עובד ועובד אבל לא רואה תוצאות וסיפוק - העיקר חסר. אני מאוד מרגישה את זה בחיים והמון פעמים בעיות נפתרו לי אחרי שיחה רצינית איתו (או שפשוט הגעתי לתובנות איתו). אבל ככה זה , החיים שוטפים ולא תמיד נעצרים לחשוב, להתבונן, ללמוד על העבר, להתחבר, לדבר, לבקש ולהודות. וככה אני תקופה או לומדת או מנסה לדבר איתו (ונרדמת תוך כדי).

חשבתי לעצמי שאלוהים סידר לנו אחלה תפאורה למפגש היום, לחץ ופחדים (אבל לא מטורפים ומשתקים), יום חופשי ממשימות (כי אפילו אני לא הצלחתי ללמוד שם ובדרך) ומוניטור ארוך ארוך - פשוט שכחו אותי במוניטור, הוא היה תקין לגמרי כל הזמן, אבל במקום לחבר אותי לעשרים דקות חיברו לשעה וחצי, אני על המיטה בלי אפשרות לעשות כלום שעה וחצי וכמעט בלי הפרעה, זה בתוספת לחצים ופחדים והשיחה בינינו זרמה לה. היה טוב, יכל להיות יותר טוב ועמוק ומלא, אבל היה טוב.

אחר כך הלכתי לאולטרא סאונד והכל יצא טוב בבדיקות, לא שמירה, לא ניתוח חירום, לא כלום. שלית פתח אז אי אפשר ללדת רגיל (וזה ממילא המצב) ואולי צריך להזהר יותר בניתוח. לא רואים שלייה נעוצה, כנראה שאין, מקווה. אפשר לחזור הבייתה, אפשר לנסוע שבוע הבא, הכל טוב, החיים טובים. כיף.

תודה לאלוהים על הקרבה והשיחה והחיים, תודה לכולכן על האיכפתיות והדאגה, זה מאוד משמח אותי.

טוב משיבה את הדיון אל סוגיית בחירת בית החולים

לאור ההתפתחויות ולמרות שהכל בסדר עכשיו ב"ה אני משערת ששרה (האחות המיתולוגית שלנו) תמליץ לי (בהתלהבות רבה כדרכה) ללדת דווקא בבלינסון.
מכיוון שעדיין זה נשמע ניתוח לא פשוט היא טוענת שכדאי ללכת למקום מאוד מקצועי ושבלינסון נחשב יותר ממעייני הישועה (שם ילדתי קודם), שאלתי על איכילוב אבל היא אמרה שאין להם קשר לאיכילוב (מה זה קשר ? יש קשר בין בתי חולים לקופות חולים?)

מה אתן יודעות על בלינסון ? מאפשרים להיות עם התינוק שם ? איך מנתחים שם אלקטיבית - באפידורל ? ואיך מבצעים את האפידורל (אני בעיקר בטראומה מההרדמה בניתוח האחרון).

חייבת לסגור כבר על בית חולים, חשבתי שיש לי עוד מלא זמן להחליט אבל בבלינסון אמרו לי שסוגרים על לידה חודשים מראש.

מאד מאד מאד מתחברת לדברים שכתבת על התבודדות ושיחה עם אלוהים. תודה

מה זה קשר ? יש קשר בין בתי חולים לקופות חולים?) כן, בילנסון הוא בית חולים של שירותי בריאות כללית ואם את שייכת לקופת חולים כללית הם יעדיפו שתלדי בבית חולים שלהם אחרת הם צריכים להעביר כספים לבית החולים שילדת בו. למיטב ידיעתי איכילוב לא משוייך לכללית. לשאר הקופות אין בתי חולים אבל ככלל הן יותר "קשורות" לבתי חולים שאינם של בירותי בריאות כללית.

אני רואה שאת שואלת על בתי חולים במרכז ובכל זאת מציעה לך לבדוק את הדסה עין כרם. יש להם מחלק האחת (ג') שבה אין בכלל תינוקיה, אמהות שבוחרות להגיע למחלקה הזו (ושעומדות בשני תנאים: לידה אחרי שבוע 35 ועובר מעל משקל 2500) נמצאות 24 שעות עם התינוק. המחלקה (לפחות כך היה לפני כשנתיים וחצי) מאד שקטה ואינטימית והאחיות נעימות ועוזרות. עבורי, שילדה את כל השאר בבתי חולים שלכאורה מעודדים ביות והנקה, החוויה בהדסה היתה מדהימה. התינוקות שלנו זקוקים לטיפול אור די סמוך ללידה והתאומם קיבלו את הטיפול צמוד למיטה שלי שזה הבדל עצום לעומת שאר בתי החולים שילדתי בהם.

בכל מקרה תהנו מהחופשה ושיהיה בשלום .

רסיסים תודה, שמחת אותי בדברייך

נפלא! איזו הקלה.
וגם אני מאד מאד מאד מתחברת לדברים שכתבת על התבודדות ושיחה עם אלוהים. תודה

כמו רסיסים אני חושבת שכדאי ללכת לכיון הירושלמי.
אני נותחתי במעיני הישועה הם סך הכל היו בסדר אבל לא הרבה יותר מזה.
ביום הראשון אחרי הניתוח היתה מתנדבת שהיתה צמודה לחדר של "מתאוששות מנתוח" וכל דבר שרציתי היא הביא, עזרה לשתות וכו' את זה לא נראה לי יהיה לך בשום מקום.
במעיני הם מסכימים אך לא תומכים נלהבים של ביות (אני היתי היחידה בביות מתוך 80 יולדות)
כל זה נכון ללפני שנתים

אני מניחה שהניתוח יהיה מוזמן? תוכלי לבחור רופא? אם כן זה יכול להשפיע על בחירת הבית חולים.

ממליצה לך לקרוא את הדף של ניתוח קיסרי קצת מבהיל אבל יכול גם לתת טיפים שאחרי ניתוח שווים זהב.
וגם ללמוד את החלק של ימימה ללידה.

שימשיכו הבשורות הטובות

כן יש קשר בין בתי חולים וקופות חולים, אבל בכלל לא בטוח שאת לא יכולה ללדת איפה שאת רוצה.
אני הייתי מבררת את זה מול בית החולים.
וחוץ מזה איזה יופי שתוכלי לצאת לחופש

בקצרה, כי אנחנו לא מצליחות בטלפון:
באיכילוב מאוד נחמדים בחדר הניתוח. יש אפשרות להרדמה ספינלית, שיש בה פחות תופעות לוואי קשות וסכנות.
בשעתיים שתופרים אותך ואת בהתאוששות- הם סבבה עם זה שאבא (או מלווה?) יהיה כל הזמן עם התינוק.
יולדות אחרי קיסרי מקבלות הרבה פעמים חדר לבד.
אין כזה דבר ביות. התינוק הוא שלך, ואת יכולה להיות איתו כמה שאת רוצה. הם מאוד לוחצים להביא אותו כל בוקר לבדיקה, אבל את יכולה להיות איתו כל הזמן, איפה שתרצי.
האחיות (ביולדות א') עזרו לי בשמחה בכל דבר שביקשתי.

לפני הניתוח ממלאים טופס, שבו את יכולה לסמן מה את רוצה או לא רוצה שיעשו לתינוק (רחצה, חיסונים וכו'). את עושה את זה ברוגע, כי זה אלקטיבי, והם מכבדים את הבקשות.
כתבתי על הדף לא לתת תמ"ל, ובזמן היחיד שלא היינו יחד (בהתאוששות)- לא נתנו לו.


נראה לי שהבעיה באיכילוב היא נטייה שלהם להתערבות יתר בלידה. אם בכל מקרה תהיה לידה התערבותית (קיסרי), אין סיבה, לדעתי, לא להגיע לשם.

וואו עולם, עשית לי ממש חשק ללדת באיכילוב, נשמע מושלם בשבילי

אגב, מה זה הרדמה ספינאלית ?

שמחת, את יכולה להפנות אותי לדף המתאים על קיסרי, יש המון דפים על קיסרי ואין לי זמן או כוח לעבור עליהם, אם את יודעת היכן אשמח להפנייה מדוייקת.

ולדוסות כאן, מישהי מתמצאת מה מצב הכשרות בבתי החולים? אני תמיד ילדתי בחרדי וזה נורא נוח, במעייני הישועה הכשרות של הרב לנדאו, כך זה עונה אפילו על בישול ישראל לדעת מרן, אנחנו לא מקפידים דווקא על בד"ץ אבל יש דברים שאני מקפידה על מהדרין (את בעלי זה לגמרי לא מעניין) : חלב ישראל, ירקות ירוקים ועיקר הבעיה מבחינתי זה בישול ישראל - ספרדים כידוע מחמירים בו וכשרות מתאימה זה בעיקר בד"ץ בית יוסף והרב לנדאו שהוא אמנם אשכנזי אבל אוסף חומרות מכולם.
כן, אני יודעת שזה נושא שולי וכו.. אבל כשאני רעבה זה הופך להיות חשוב נורא.

כמו רסיסים אני חושבת שכדאי ללכת לכיון הירושלמי.
מה מיוחד בבתי החולים בירושליים ? אני מאוד אוהבת את ירושליים (יש לי פנטזיה כזאת שכשאני ודוד נהיה קשישים אז נעבור לכמה חודשים לגור בירושליים - להתבסם מקדושתה), אבל המשפחה שלי נוטה לכיוון המרכז, בלידה היחידה שלי בלניאדו (נתניה) הייתי ממש בודדה, לעומת זאת לבני ברק כולם מגיעים בקלות (וגם כמובן לפתח תקווה ותל אביב). זה לא ממש שיקול אבל נוח לי ללדת במקום מוכר. אולי תפרטו לי יותר על ירושליים.

רסיסים פירטה לך על הביות בעין כרם. גם אני יצאתי משם די מרוצה.
ואם יש לך מה לאכול זה נושא שולי? השתגעת? אני מאוד הייתי רוצה ללדת הפעם באנגלי בנצרת, אבל אני לא יכולה כי אין להם כשרות (בכלל). אז יחס מכבד ליולדת וצמידות לתינוק וכו' וכו' - הכול מצוין, אבל בפשטות - אני לא יכולה להתאשפז במקום שאני לא יכולה לאכול בו. אין מה לעשות.
לגבי הכשרויות השונות אין לי מושג.

הייתי רוצה ללדת הפעם
סליחה, יש משהו שאני לא יודעת ? שומרת על הסטטיסטיקה או מתכוונת לגוון הפעם ?

באנגלי בנצרת
תמיד ידעתי שאת מאוד מקורית (-: (מה זה הבית חולים הזה)


השתגעת?
הייתי פעם נורמלית (-: כאילו שאת שפויה. אני חושבת שבחיים היו לי רק פעמיים חברות נורמליות והיה לי באמת קשה מאוד להבין אותן.

רסיסים פירטה לך על הביות בעין כרם.
רסיסים כתבה בעיקר על אחרי הלידה, אני מוטרדת יותר ממה יהיה במהלך הניתוח ומייד אחריו

שומרת על הסטטיסטיקה או מתכוונת לגוון הפעם ?{{}}
שכחת שאני נשואה לסטטיסטיקאי? לגמרי מחויבת לסטטיסטיקה (-:
(הילדים מאוכזבים, הם רצו להציג את "בארץ סין חי צ'ן סו לין בבית עם גינה, ולו שלושה בנים גדולים ובת אחת קטנה")

הייתי פעם נורמלית happy כאילו שאת שפויה. אני חושבת שבחיים היו לי רק פעמיים חברות נורמליות והיה לי באמת קשה מאוד להבין אותן
תשמעי, אני צוחקת פה בקול...

אני מוטרדת יותר ממה יהיה במהלך הניתוח ומייד אחריו
את צודקת. לצערי או לשמחתי בזה אני לא יכולה לעזור.

סליחה, יש משהו שאני לא יודעת ?{{}}
חיפשתי ומצאתי שכבר כתבתי:
גם אני, אחרי שלושה בנים, עדיין זוכרת שהמין לא באמת חשוב - העיקר שתהיה בריאה (-;{{}}

_סליחה, יש משהו שאני לא יודעת ?
חיפשתי ומצאתי שכבר כתבתי:
גם אני, אחרי שלושה בנים, עדיין זוכרת שהמין לא באמת חשוב - העיקר שתהיה בריאה_

וואו כינור, דווקא זכרתי שכתבת לי את זה אבל אפילו עכשיו לא הייתי מצליחה לנחש מהמשפט הזה שאת בהיריון, מתוחכם מדי בשבילי.


(הילדים מאוכזבים, הם רצו להציג את "בארץ סין חי צ'ן סו לין בבית עם גינה, ולו שלושה בנים גדולים ובת אחת קטנה")
(-:
אצלנו מבשר עדיין מאמין ומקווה שיש לי בן

אם חשוב לך לקבל שירות מיוחד, את צריכה לבקש פגישה עם מנהל מחלקת חדרי לידה (איפה שלא יהיה).
אם לא מסכימים לך - תגייסי את זהר מהאתר זהר כבר בדקה (בתשלום - לא יודעת כמה). היא גם יכולה ללוות אותך ואת התינוקת אחרי הניתוח כמו שרצית. לדולה רגילה אין מילה (מבחינה חוקית, למשל: "תשאירו לי את התינוקת במקום לקחת אותה לתינוקיה עכשיו"), אבל אני מאמינה שזהר היא מקרה מיוחד ומה שהיא תגיד - כך יהיה.

אני ילדתי בהדסה עין כרם לפני שבועיים מחלקה ג׳ הייתה מלאה לגמרי והייתה רשימת המתנה אליה ככה שלא הייתי בונה עליה. הצוות היה מאוד נחמד הייתי ביולדות א׳ . מבחינת שמירת שבת הם איומים. כך שאם את הולכת ללדת שם כדאי לקבוע את הניתוח בצורה כזאת שלא תצטרכי להיות שם בשבת. לגבי כשרות כדאי לשאול את הרב זריצקי שהוא בקי בעניין ויודע בדיוק מה הולך בכל בית חולים. אפשר למצוא את המספר שלו דרך גוגל.

מבחינת שמירת שבת הם איומים
נכון! שכחתי לכתוב קודם.

אבישג,
יהיה לי קשה לשמח אותך לגבי בלינסון כי לדעתי הם "לפי הספר", מה שאני די לא אהבתי. יתכן באוד שבמקרה של ניתוח מתוכנן זה בית חולים מוצלח יותר מאחרים בפריפריה. אבל אם את מצפה ליועצות הנקה, גישות טבעיות וכו' זה לא כל כך המקום.

מצקפת לך כמה קישורים ללידה פעילה קיסרית:

http://www.sivantamir.com/index.php?option=[po]com content[/po]&view=article&id=5&Itemid=6

http://www.emadama.co.il/Natural-Caesarean.aspx

http://www.michlal.co.il/%D7%9C%D7%91%D ... 7%9E%D7%95[/u]%D7%9E%D7%9C%D7%9B%D7%94

אגב, אשמח לשמוע ממך על מעיני הישועה

ההודעה הקודמת ממני, שכחתי לשנות את הניק...

הי אמא של, טוב לראותך שוב כאן.

כרגע הכיוון שלי הוא על איכילוב אבל נראה, אני לא סגורה על עצמי, היום אני הולכת לרופא כאן ונתייעץ איתם גם בנושא.
עוד לא נכנסתי לקישורים שלך, רימון חסמו אותי בקישור הראשון ( שיהיו בריאים, יש דברים שאני מתה שיחסמו והם לא חוסמים ויש דברים - כמו מאמרים שאני צריכה למחקר שלי והם כן חוסמים - צריכה לדבר איתם).
לא מפריע לי שאין יועצות הנקה (אני מקווה שכתמיד לא תהיה לי בעיה עם הנושא) או לידה פעילה (בקיסרי ? מה זה?) אבל אני כן רוצה להיות עם התינוק בלי הגבלה.

החשש שלי מבית חולים חילוני שהם עלולים לעשות לי סגירת חצוצרות בגלל שזה ניתוח רביעי, במעייני הישועה הם יודעים שהנשים שבאות אליהן רוצות ללדת הרבה גם בקיסרי, אני לא יודעת איך יקבלו אותי בבית חולים חילוני (אני לא מדברת על סכנת נפשות או משהו כי אין לי כוונה לסכן את עצמי אבל במעייני ניתחו גם 10 או 11 קיסרי)
סך הכל היה לי טוב במעייני הישועה, אני די אוהבת את המקום ועם השנים הוא נהיה יותר פתוח (בלידה הראשונה שלי שם הרגשתי ממש שונה כדתייה כמעט יחידה בין המון חרדיות, היום יולדות שם גם חילוניות ויש הרבה דתיות), מאוד נוח וטוב שם בשבת, והם מאוד משתדלים לא להגיע לקיסרי. הם מותאמים לציבור שרוצה להביא הרבה ילדים וקיסרי בכל זאת מגביל את העניין. אבל כן הרגשתי שהתינוק בשליטתם, לקחו לי אותו מייד אחרי הניתוח (אולי יכלתי להתעקש - לא יודעת) ולא ממש מאפשרים להיות איתו כמה שאני רוצה (בעיקרון הצלחתי לקחת ולא להחזיר לפעמים אבל ככל הזכור לי זה לא הנורמה שם)

תפרטי אילו תחומים בדיוק חשובים לך ואתייחס לבית חולים בעניין (ילדתי שם 3 מתוך 4 לידות שעברתי)

אני מאוד בקטע של לידה פעילה עד גבול המגבלות הרפואיות ואני תוהה. עד כמה זה יתקבל מתלבטת אם לקחת איתי דולה

לפנות בוקר היה לי דימום קל

מבוהלת מהאיומים של שרה (אם יש לך דימום טוסי לבית החולים, סכנת נפשות), נשכבתי מייד במיטה בלי לזוז והתפללתי שזה לא יימשך.
קמתי בתשע וחצי, התקלחתי ארוכות (תיקנו לנו תדוד חשמל - יש) והתקשרתי לשרה, שכמובן המליצה שאלך לבית החולים,בסוף היא הסכימה איתי שרק אם זה יימשך אז אסע לבית החולים (בינתיים נראה לי שזה פסק), שאלתי אם עדיף שאנוח והיא כמובן אמרה שכן.

אני לא ממש זוכרת אבל נכון שאם יש דימום כדאי לנוח ולא לעשות כלום ? כי תכננתי להכין היום קוסקוס (אמיתי כמובן, את הזוועה בשקיות אני משאירה לכן), הבית מבולגן (בלאגן רגיל של אחרי קימה), והכביסה ממש צועקת לי שאכניס אותה למכונה. שום דבר רציני, סתם משימות שגרתיות של יום רגיל שאני מעדיפה לבצע.

נכון עדיף לנוח ולהתייחס לעצמי כאל חולה (מנסה לשכנע את עצמי שלא נורא הבלאגן ומקסימום אבקש מהבנות או בעלי, האמת שהאיום בנסיעה לבית חולים משבית אותי ממלאכה- השאלה היא אם באמת זה נחוץ בגלל הדימום הקל שראיתי לפני מס' שעות או שאין קשר בין מנוחה לדימום - מה אתן אומרות)

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תנוחי!!! (יעלפו)

טוב אני נוסעת בסוף
ראיתי הפרשות עם דם לא מזמן וגם הרופא ממליץ (בנימה רגועה כדרכו) שאסע לבית החולים.

היחיד שדי אדיש זה בעלי ששאל אם אני יכולה לנסוע באוטובוסים (כשאמרתי לו שהפעם אני לא נוסעת בטרמפים אז נשכור מכונית) - אם לא הייתי מכירה אותו הייתי חושבת שיש לו הומור מעניין (בינתיים בעיקר בא לי לזרוק עליו נעליים אבל החלטתי בכל זאת לקחת אותו איתי כנהג - שיהיה) - אני מנסה ללמד עליו זכות ומשערת שהוא פשוט לא רגיל לראות אותי לחוצה ונסמכת עליו. האמת שממש בא לי שהוא ייקח פיקוד.
איכשהו זה עושה לי דה זה וו עם הלידה שתיארתי כאן בהתחל. מקווה שגם מזאת יהיו לי רק זכרונות טובים.

טוב, שיהיה לי בהצלחה, מקווה לחזור היום בשלום ולגלות שסתם נלחצתי
ומי שרוצה לומר עלי תהילים או להזכיר בתפילה - אני אשמח : אבישג רבקה בת אריט (לאמא שלי יש שם מאוד מעניין שקשור בלידות של אמא שלה, על כך בפעם אחרת)