באופן טבעי

"אני סופרת עד שלושים, ואם אין כלום - הולכים
רעיון מעולה - לשתף את התינוק. אני עושה את זה ביני לביני וגם זה עובד. היום אנסה גם בקול.

רעיונות מצויינים! איזה יופי!

"אני סופרת עד שלושים, ואם אין כלום - הולכים - גם אצלנו.

ואם ברור שיש לו, אבל הוא מתעצבן, או שקשה לו לשחרר אז גם שיר (שיש בו הרבה ששששששששש) עוזר להרגיע את האווירה כהכנה לשפריץ הגואל.

תהיה:
הקטנה שלי מסרבת לשחרר (כבר שבוע בערך) מעל כיורים ועצים מזדמנים,
ומוכנה לשחרר רק בתנוחת ישיבה ממש על הסיר.

ולשאלתי:
מה זה עושה לגב שלה?
(ברור שאני מחזיקה מתחת לבתי השחי, אבל לפעמים אני מרגישה שהידיים שלי התעייפו והאחיזה נעשית רפויה יותר, ככה שהיא די נשענת על האגן)

ברור שאני מחזיקה מתחת לבתי השחי
בת כמה הקטנה?
למה את מחזיקה מתחת לבית השחי?
לי זה נשמע נורא, נורא לא נוח ואפילו נותן הרגשה שהיא תלויה באוויר בלי ביטחון. לא פלא שהיא מעדיפה בישיבה.
את יכולה לתאר את התנוחה בדיוק? אולי לא הבנתי.

בת חודשיים וחצי.

אני מחזיקה מתחת לבתי השחי רק כשהיא על הסיר כדי שהלחץ לא יהיה על האגן שלה (זה נראה כמו ילד גדול יותר שיושב על סיר, אבל עם ידיים של אמא לתמיכה)

מעל כיורים וכו' אני מחזיקה בתנוחה "קלאסית" לגמרי- מתחת לירכיים, כשהגב והעורף נשענים עלי.

גם אני מחזיקה דומה אבל מצמידה אלי לחזה את הגב שלה ותומכת עם האמה שלי את החזה שלה (בת שלושה וחצי חודשים).

_בת חודשיים וחצי.
אני מחזיקה מתחת לבתי השחי רק כשהיא על הסיר כדי שהלחץ לא יהיה על האגן שלה_
אוקיי, אז אם כך אני מציעה לשנות תנוחה.
כאשר מחזיקים מתחת לבית השחי, זה לא מונע לחץ על האגן. א. כי האגן בכל מקרה מונח על הסיר ללא תמיכה שלך. ב. כי בית השחי או כל החזקה מלמעלה לא מונעת את הלחץ שם, היא רק גורמת אי נוחות רבה ומתיחה לא בריאה של איזורים אחרים.

כמו כן, החזקה בבית השחי עם אגן שלא יכול לשבת ויש עליו לחץ - מפריעים לשיחרור של הצרכים בצורה קשה. זה ממש עוצר.

מה שחשוב זה שהאגן לא יהיה תלוי. אם הוא תלוי - פה יש סכנה לנזק אורתופדי. לכן התמיכה גם בירכיים וגם בראש ובגב בזמן הפישפושים.

לכן, מה שהייתי ממליצה הוא להחזיק אותה על הסיר במה שקראת תנוחה "קלאסית": להחזיק מתחת לירכיים, הגב והעורף נשענים עלייך, וההבדל היחיד בין זה לבין הכיור הוא שבכיור, התוסיק שלה לגמרי באוויר, ואילו בסיר, זה כלי קטן יותר, את רוצה לקלוע לתוכו, אז הרווח בין התוסיק לסיר פצפון או לא קיים: אנחנו בעצם מחזיקים את התינוק כך שהתוסיק שלו, בחלק האחורי, ממש נוגע נגיעה קלה-קלה בחלק האחורי של הסיר.
המממ.... אולי אני צריכה להשיג תינוק ולצלם הדגמה על סיר! (-:

שכחתי להדגיש: תינוק שלא יושב על סיר - באוויר, ונוגע, כשכל המשקל עלייך (אבל קל יותר מכיור כי את יכולה להיות בישיבה, והמרפקים שלך יכולים להישען על הירכיים שלך).
לא "יושב" על הסיר, הגוף לא נשען על הסיר.
את מחזיקה את הגוף בדיוק כמו מעל כיור, ההבדל הוא רק שיש מגע בין הסיר לתוסיק.
מאחור, שכל הקקי ייצא לתוך הסיר, כי פי הטבעת יוצא טיפה יותר נמוך, בתוך הסיר.
לפעמים צריך להתאמן קצת מול ראי, אם לא בטוחים בצורת ההחזקה או בזווית.

כשאני ניסיתי עם סיר (בהתחלה), זה נגמר בהשפרצות מחוצה לו.
ואז עברנו לכיור.
ועכשיו לפעמים בישיבה הפוכה על האסלה (באותו תנוחה כמו בכיור, אבל אני יושבת).
או לקערה.
(גם בת חודשיים וחצי).

מקווה שלא יברח לו בעתיד בכל פעם שהוא ישחק מחבואים
))

השבלולון בן שבעה חודשים. כאמור בלי חיתולים מלידה והולך בדרך כלל סבבה.
יש לי שאלה כללית. זה הגיוני שתינוק בגילו יעשה 4 פעמים ביום קקי (או חמש)? ולא סתם קקי, קקי אמיתי, גדול ויפה! זה לא שהוא יונק טונות (בכל אופן לא צמוד ציצי כמו שאחותו היתה) ואמנם הוא בענייני מוצקים (זנבות חתולים, חול, מדי פעם שזיף/גזר מאודה/מלפפון/מה מצאתי ולא ידעתי מתחת לכסא של אחותו/אוכל חתולים, דיאטה מאוזנת שכזו) אבל גם כן לא בכמויות היסטריות שמצריכות יציאות כאלו תכופות ובכלל, הוא לא פצפון רזה ואומלל (גם שמנמן היטרי הוא לא) טיפוס אתלטי למדי. אז מה? אני זוכרת מאחותו שבגיל ארבעה חודשים בערך התקבעה על אחד ביום באותה השעה וככה זה נמשך עד היום כמעט.
אגב, גיליתי שלילות רטובים יותר או לילות פחות שקטים שהוא מעיר אותי מליון פעם לפיפי הם בדרך כלל לילות שהוא לא הספיק לרוקן מעיים כראוי לפני השינה ואז מתעורר מליוני פעמים לפיפי כי בשביל קקי צריך רמת עירנות אחרת לחלוטין. אוף הקקי הזה!

כן, זה הגיוני, אבל הייתי הולכת להתייעץ עם שני גורמים: אחד, רופא המשפחה. שתיים, הומיאופתיה/רפואה סינית/משהו כזה.
בעיקרון, ילד שאוכל, וגם יונק יפה (אני מניחה שהוא יונק כמות גדולה בבת אחת, ולא מנשנש כל פעם קצת, ופעולות המעיים בהתאמה לכך), והקקי יפה כמו שאת מתארת ולא יבש מדי או שלשולי מדי, והוא בריא ובמשקל טוב - נשמע שאין סיבה לדאגה.

קראת לי אז באתי.
המון תודה בשמת על התשובה המפורטת!

אין שום בעיה של חיידקים. אלא אם כן עשיתם חיסון, ואז צריך מאוד להקפיד.
את יכולה להבהיר את עניין החיסון?

לגבי להוריד טיטול, איך עושים את זה לוגיסטית. אני רוצה להתחיל להבין את הסימנים שלו טוב יותר, וכנראה שצריך להוריד טיטול בשביל זה. אז איך עושים את זה (כשהוא גם ככה כל היום על הידיים וכו...)

ועוד שאלונת, לאחרונה אנחנו מצליחים הרבה פחות עם הקקי. אני יודעת שהוא צריך כי הוא בוכה "בכי גזים" ומתפתל ומתאמץ. אני לוקחת אותו לכיור, והוא ממש מנסה לעשות (מתפתל מתרכז ומתאמץ). לפעמים אפילו יוצאת לו טיפה אחת, אבל הוא לא מצליח ובוכה. אני מנסה תוך כדי הנקה, מנסה לקחת אותו אחרי כמה דקות שוב ושוב ולא הולך. בסוף אני מניחה אותו קצת בטרמפולינה, ופתאום הוא עושה... על עצמו... איך זה יכול להיות ומה עושים עם זה? (ניסיתי לקחת אותו מיד לסיים בכיור, זה לא הולך)
לאחרונה לא יוצא הקקי, ועושה קצת אחכ

את יכולה להבהיר את עניין החיסון?
חיסון פוליו עלול להיות מדבק דרך הקקי של התינוק. לגבי זה הכי טוב לשאול את אחות טיפת חלב, אם אתם עושים חיסונים (מה מסוכן, מה לא, מה השתנה, האם הפסיקו את החיסון החי המוחלש ולכן זה כבר לא מסוכן, וכו').

לגבי להוריד טיטול, איך עושים את זה לוגיסטית. אני רוצה להתחיל להבין את הסימנים שלו טוב יותר, וכנראה שצריך להוריד טיטול בשביל זה. אז איך עושים את זה (כשהוא גם ככה כל היום על הידיים וכו...)
לא חייבים להוריד טיטול, אבל אני אסכים איתך אם את מתכוונת שאת באופן אישי מרגישה שתביני טוב יותר בלי חיתול. הרבה הורים מרגישים כך.
לגבי איך עושים את זה - לא בטוחה שהבנתי את השאלה.
ראשית, התשובות נמצאות בדף הזה וגם בדף מיגון בלי חיתולים. ממליצה לקרוא.
שנית, פשוט מורידים את הטיטול ומשאירים עירום בפלג הגוף התחתון? כאילו, מה עוד יכול להיות? מכאן אני מסיקה שלא הבנתי מה בדיוק את שואלת.
אז אם תדייקי את השאלה, אולי זה יעזור.

אני יודעת שהוא צריך כי הוא בוכה "בכי גזים" ומתפתל ומתאמץ
יכול להיות שהוא עדיין לא צריך. לפי התיאור שלך, הוא משתף פעולה ומנסה לעשות כשאת לוקחת אותו, אבל עוד לא יוצא לו. תעשי חיפוש על המלה "ספרייה" בדף הזה ובדף "שביתת פשפושים" ותראי אם את מוצאת סיפור שלי איך הילדים שלי קראו לזה "הקקי עוד לא יצא מהספרייה שלו".
תעקבי אחריו: כמה דקות מרגע שהוא מתחיל להתפתל באמת יוצא הקקי?
האם יש תנוחה שמועדפת עליו? האם את מחזיקה אותו בתנוחה שלוחצת לו מדי על הבטן ולכן בטרמפולינה יוצא לו בקלות?
האם את נלחצת ומלאה חוסר ביטחון כשאת לוקחת אותו לקקי, ואז קשה לו לשחרר, וכשאת מוותרת ויש תחושה של "שיחרור" או הרפייה בגוף שלך (כי החלטת שזה בטח לא זה ופשוט הורדת את הלחץ) - אז הוא משחרר?
האם אתם גרים קרוב לגינה? הרבה פעמים, בחיק הטבע הכל קל יותר. כשהיו קטעים קשים לא מוסברים, הייתי לוקחת למטה, כשהוא מחובק עם הבטן צמודה אלי והראש מעבר לכתף שלי (תנוחת גרעפס, שמאוד נעימה לתינוק כשיש כאבי בטן מכל סוג). אנחנו גרים בקומה שלישית בלי מעלית (אולי גם הירידה במדרגות עוזרת לקצת תנועה), והייתי יורדת למטה והולכת עד לקצה בניין הרכבת שלנו למקום נעים עם שיחים, ושם אומרת לו שעכשיו נשקה עץ (קקי של תינוק יונק הוא יופי של תזונה לאדמה, ואפשר גם לכסות אותו בטיפת אדמה ועלים).
הוא בהחלט יכול לחכות את הזמן הזה של הירידה למטה, ולהיפך: במקרה שלך העיכוב יכול לעשות לו טוב, כי הוא לא צריך מייד. הם גם יכולים לחכות עם הקקי - מצד שני, כשאת מקדימה לקחת אותו, את רואה שלא כיף לו. אז תנסי! הכל פה ניסוי וטעייה, את לומדת את התינוק הפרטי שלך, וכידוע לנו אף תינוק לא נולד עם ספר ההוראות שלו P-:

לגבי חיסון פוליו- כיום נותנים חיסון מומת בזריקה כך שאין חשש מהדבקה (היום קיבלנו)

חייבת להשוויץ (ואם לא פה אז איפה?)
שבלולון כבר בן שמונה חודשים. הבוקר זחל לו להנאתו לשרותים והפיל על עצמו את הישבנון של אחותו, בכה קצת וכשהגעתי לחלץ אותו שמתי לב שהוא מתעסק עם הישבנון בכוונה ומנסה לטפס עליו. שמתי את הישבנון על האסלה כראוי והקטן מנסה לטפס, הושבתי אותו למעלה תוך כדי תמיכה שלא יפול לתוך החור (עדיין פצפון...) והנה פלא, הקטן מיד מספק סחורה, גם פיפי וגם קקי. גאון! והכי טוב, אחותו בכלל לא משתמשת בישבנון הזה (חוץ מלפעמים כשאני בדיוק משכיבה אותו כי היא יודעת כמה אני לא אוהבת שהיא יושבת בשרותים שעות ועוד לא בכריעה...). מיד אחרי שהיא ראתה אותו הצטרפה גם היא בכייף ועשתה פיפי בישבנון. קטעים... התהליך חזר על עצמו עוד שלוש פעמים. הוא זחל לבד לשרותים וביקש, אני שמתי לו את הישבנון והושבתי אותו והוא עשה.
שלא יבינו אותי לא נכון, הוא עדיין מפספס על ימין ועל שמאל על תקן שביתת פשפושים וענייני שיניים ובכל זאת, גאון של אמא, זה.

אחלה סיפור, באמת גאון!

שמתי לב לדפוס מעניין ומעצבן: אני בדרך כלל מפשפשת עם חיתולים, אבל לעתים רחוקות מורידה את החיתול. לפעמים אני סתם שוכחת או מתעצלת להלביש אותו, ואז הכל בסדר גמור, ולפעמים זה בכוונה, כדי לראות איך זה בלי, ומה הִשתנה מאז הפעם הקודמת.
ואז, כל פעם, כל פעם, אני מרופפת קשב ומתחילה לפספס יותר מהממוצע שלי, ורצה לנקות (שטיח מקיר לקיר, כן?), ואז מפסיקה מהר מאוד כדי לא לחזור לזה עוד כמה חודשים בריאים.
למה? למה אני עושה את זה? רק היום פתאום קלטתי שה"פספוסים" האלה שלי הם כמעט רצוניים, שאני למעשה נותנת לעצמי סיבה ו"הוכחה בשטח" למה לא להוריד את החיתול, למה זה לא פרקטי, לא אפשרי, לא נוח, לא בשבילי וכו'.
אז מה עכשיו?
<תוהה בקול רם>

עוד שלולית אחת! אולי זה בעצם דניאל ש"משחרר קשב" ולא מאותת כי הוא רגיל לאותת רק כשהוא מכוסה?
ואם כן, אז מה כדאי לי לעשות?

אפשרות שלישית היא שביתת פשפושים פתאומית. אבל זה נראה לי הכי פחות סביר. הוא בן שבעה וחצי חודשים.

(למרות שהרפידות בד + כיסוי חיתול הרבה יותר טובות מחיתולי נייר, והרבה יותר זולות מחיתולי בד משוכללים , בכל זאת מתחיל להימאס לי מהם ובא לי להוריד בכלל. רק לא ברור לי איך)

אוי, אני אידיוטקה!
שכחתי להגיד לו מה אני רוצה!!!

הרי ככה יצרנו את פריצת הדרך הגדולה בפשפושי לילה: הגעתי למסקנה שבלילה יש הרבה פחות תקשורת בינינו, אז התחלתי להגיד לו עם ההנקה של לפני השינה (בדרך כלל כשהוא כבר היה כמעט ישן) "אני הולכת לישון עכשיו, תעיר אותי כשתצטרך משהו ואני אקח אותך". אחרי שלוש פעמים כאלה - התחלנו סופסוף להתעורר בסינכרוניות מדויקת, והוא הפסיק לבכות בזמן הפשפוש.

טוב, נו. ניתן לזה כמה פעמים עם "הצהרת כוונות". ובלי גלישה במחשב תוך כדי (מחשב הוא מסיח דעת ידוע). אבל אם יש למישהי עוד רעיונות ותובנות ותמיכה - אשמח לשמוע.

ושאלה אחרונה: האם יש "פספוסי עמידה" כשהם מתחילים להיעמד, כמו פספוסי תחילת הזחילה? או כשהם מתחילים ללכת?

(הוא עומד, הוא עומד, הוא עומד!)

ושאלה אחרונה: האם יש "פספוסי עמידה" כשהם מתחילים להיעמד
כן. לא בגלל לחץ אלא כל קפיצה מוטורית מצריכה התארגנות מחודשת של השליטה בסוגרים. יש מאמץ גדול ותשומת לב גדולה שהולכים לקפיצה המוטורית ואז קשה להם, אבל זה מתאזן מהר יותר כל פעם.
וזה שונה מתינוק לתינוק...


אבל אם יש למישהי עוד רעיונות ותובנות ותמיכה - אשמח לשמוע.
לא היה צריך כלום חוץ מאשר לתת לך להבין הכל בעצמך... (-: את כבר יודעת הכל. רק צריכה ביטחון שאת יודעת אם רק תרצי, ושיש לך גישה לידיעה אם רק תקשיבי.

ילדת טבע, איזה סיפור חמוד! איזה ילד גאון! אני מקווה שאת מעתיקה אותו לספר החוכמות האישי של הילד!

אנחנו כבר זמן מה בסוג של שביתה. מאז שהוא זוחל חופשי ועצמאי בשטח לחלוטין. ימבה זמן להערכתי... בערך שלושה חודשים. הבוקר הגעתי לסוג של הארה. הוא בכלל לא שובת. לפני כן היה נישא על ידי רוב הזמן וצמוד אלי וסימן יופי כי היה לו אינטרס-לא לעשות פיפי על אמא/מי שנושא אותי, גם היום יבקש לרדת כדי לעשות ולא תמיד יובן כראוי כי לא תמיד יבקש לרדת לצרכי פיפי לרוב יבקש לרדת לצרכי הרס ממוקד (פירחח אמיתי הקטן) או צרכי מחקר פרופר. שהרי הנה, באוטו הוא כמעט ולא עושה ובדרך כלל מסמן יופי (לפעמים בורח לו מרוב צרחות, אי אפשר שלא להבין אותו, שונא נסיעות יחיה, זה כל כך לא טבעי להם הנסיעות האלו!), בעגלה מסמן היטב ומתאפק יפה מאוד, על הידיים ובמנשא כאמור לא עושה ודי - מסמן היטב כך שאפילו אבא מבין. אנחנו לא בשביתת פשפושים הוא פשוט לא מחשיב פיפי על הרצפה/אדמה כפספוס. הבעיה מתחילה כשאני זו שכן חושבת שזה פספוס. זה הכל עניין של נקודת השקפה. הם הרי אמורים בכלל לזחול בחוץ על האדמה ולהחזיר לאדמה את הנוזלים היקרים שלהם, לא? לראיה, קקי הוא מפספס רק אם הוא במתקפת שיניים או מחלה, את זה הוא אפילו לא מפספס מתוך שינה וחלום (פיפי דווקא על ימין ועל שמאל ועל הפרצוף של עצמו תרתי משמע). לפעמים כשנחה עליו הרוח מבקש את הסיר (זוחל אליו ומתחיל לגרור אותו) או הולך ועושה ממש ליד הדלת של השרותים, מקום שהיה מועדף על ידו לפספוסי רצפה מאז שהיה ממש ממש פצפון והייתי משכיבה אותו על הבטן לרגע כדי שאוכל להתפנות בעצמי (נו, איזה מן אמא זו שלא לומדת, ילד שני בלי חיתול ועדיין לא קלטה שכשהיא צריכה גם הגור צריך. הלו?!). חייבת לציין שעם אחותו לא זכורים לי עניינים כאלה, אולי כי התחלתי איתה הרבה יותר מאוחר מאשר איתו? אולי כי מבחינתה זה נחשב גמילה מוקדמת ולא בלי חיתולים? אולי בגלל הבדלים ג'נדריאלים? אולי כי אני סנילית? (האפשרות האחרונה נראת לי הכי מתאימה משום מה...).
זהו, אז הבנתי משהו. עכשיו רק צריך לחכות בסבלנות עם הסמרטוט ביד עד שהעלם יבין שזה לא סבבה לעשות על הרצפה. ש"פיפי עושים בסיר ולא על הרצפה" איזו מנטרה ארוכה ומבעסת. אני יכולה להבין למה הוא לא ממש משתף איתה פעולה. גם אני אף פעם לא עשיתי מה שאני לא מבינה למה מבקשים ממני לא לעשות/לעשות אותו. ילד של אמא...

(-:
וגם
לא כדאי להגיד "... ולא על הרצפה", אלא סתם "לא נורא, בפעם הבאה תעשה בסיר".
במשפט שלך יוצאת נזיפה. זה בטח גורם לו לאותה תגובה שזה גורם לך P-:
אני מנסה לקלוע לטון של "כפרה, לא נורא ממי, בסוף גם אתה תלמד" עם מלת הקסם "סיר" - אם כי אישית, אני נמנעת מהמלה סיר ואומרת בית שימוש. הסיר הוא בית שימוש קטן בסך הכל.

ואגב סיר, בעקבות הדפים יציאה בכריעה והעניין בקומפוסט זבלאנושי, הגעתי למסקנה שאנחנו צריכים לבטל את בית השימוש (מתקן יקר ומשוכלל להפוך את הצרכים שלנו למקור כבד של זיהום, בעזרת בזבוז מחריד של מי שתיה נקיים, באמצעות תנוחת ישיבה שגורמת לנו נזקים קשים לאיברי האגן ולמערכת העיכול כולה) ולהעביר את כולנו ל"סיר".
בקרוב הסרט... (-: (לא, בקרוב דף חדש שאפתח בנושא).

_ואגב סיר, בעקבות הדפים יציאה בכריעה והעניין בקומפוסט זבלאנושי, הגעתי למסקנה שאנחנו צריכים לבטל את בית השימוש (מתקן יקר ומשוכלל להפוך את הצרכים שלנו למקור כבד של זיהום, בעזרת בזבוז מחריד של מי שתיה נקיים, באמצעות תנוחת ישיבה שגורמת לנו נזקים קשים לאיברי האגן ולמערכת העיכול כולה) ולהעביר את כולנו ל"סיר".
בקרוב הסרט... happy (לא, בקרוב דף חדש שאפתח בנושא)._
מסכימה ב100%.
לגמרי מזיק.
הכי טוב בור.

שלום לפורום המופלא הזה!
אני לקראת האמהות שלי, לראשונה בחיי, ומאד התרשמתי מגידול ילדים ללא חיתולים.
אני מחפשת להשאיל את הספר - Ingrid Bauer, Diaper Free! The Gentle Wisdom of Natural Infant Hygiene

האם למישהי מכן רעיון מהיכן ניתן להשאיל?

אשמח אם תשלחו לי מייל ל [email protected].

חג שמח ותודה רבה!
תבורכו
הילה.

הצילו..
נעמה נפלה במדרגות, שברה את הרגל ואנחנו עם גבס לשבועיים. לא יכולה לזחול ולא ללכת, סיוט אמיתי.
בדרך כלל במהלך היום היא בלי חיתולים (בת 16 חודש, כבר עושה בסיר ומסמנת והתקשורת טובה) אבל עכשיו עם הגבס זה לא פשוט - אסור שהגבס ירטב אז אני חוששת להשאיר אותה בלי חיתול (פה ושם יש פספוסים...). אני יכולה להשתמש ברב-פעמיים אבל אין לי מספיק לתחלופה יומיומית, והאמת, שממש לא בא לי לשים לה חיתול. עצות? איך משאירים את הגבס יבש?
<למזלי היא מצליחה איכשהו לשבת על הסיר וגם זה אחרי שאני מסדרת את הרגל שלה בזוית הנכונה...>

אולי לכסות את הגבס דווקא, ולא את הילדה?
סתם זורקת, אבל אולי חותלות עבות יבודדו מספיק עד שתחליפי ותנגבי?
^{(לא נעים לי כבר להזכיר מוצר מסוים שמקבל חשיפת יתר במדור הבליחיתולים, אבל אולי זה מה שאת צריכה כרגע...).}
החלמה מהירה!

אולי חותלות עבות
כל זוג גרביים עבות שלכם יכול לשמש כחותלות - רק צריך לפתוח את התפר של האצבעות.

אולי חותלות פליז, משרוול שגזרת מבגד ישן (אולי בגד מחנות יד שנייה בזול כך שלא חבל לגזור?)
לפליז יש תכונות שדוחות נוזלים, תראי למשל את החיתולים ש ר ו ב י נ א תופרת

החלמה מהירה

תודה רבה!
חשבתי באמת לשים גרב שלי עם איזה משהו שסופג.. אנסה.
בינתיים קרה פעם אחת שהגבס נרטב מפיפי, והאמת שזה לא נורא כל כך... טוב, עוד שבוע זה יורד.. אני סופרת את השעות.

גיסתי רוצה לגדל את הילד הבא בלי חיתולים. היא אמנם מתגוררת בארץ, אבל לא דוברת עברית, ולכן לא יהיה זה יעיל להפנות אותה לאלפי הדפים עתירי המידע שיש כאן. מישהי יודעת להמליץ לי על ספרי הדרכה לבלי חיתולים באנגלית? ואם כבר אני מכוונת גבוה, אז עדיפות לספרים בצרפתית... .
תודה

נסי כאן, ובלינקים למטה:
http://en.wikipedia.org/wiki/[po]Elimination communication[/po]
בהצלחה!!

וואלה, תודה (איך באמת לא חשבתי על ויקיפדיה?!)
אז באמת עשיתי מחקרון ומצאתי שלושה שמות של ספרים שאשמח אם מישהי תוכל אולי להמליץ מידע אישי, אני רוצה לקנות לגיסתי כמתנת לידה, ואני רוצה ספר כמה שיותר מקיף כי אין לה כל כך עם מי להתייעץ כאן או חוגי בית כלשהם בשפתה.

• יש את The Diaper-Free Baby: The Natural Toilet Training Alternative by Christine Gross-loh
• או את Infant Potty Training: A Gentle and Primeval Method Adapted to Modern Living by Laurie Boucke
• או את Diaper Free: The Gentle Wisdom of Natural Infant Hygiene by Ingrid Bauer

תודה

אז ככה:
נהדר שהיא לא קוראת עברית! יש המון חומר באינטרנט בחינם לגמרי באנגלית, ולדעתי דרך אתרים באנגלית אפשר גם להגיע לצרפתית. תחפשי לפי המונחים בשמות הספרים שציטטת פה באנגלית.
השני שלך הוא מאת לורי בוקה. היא החלוצה בתחום. הספר שלה הוא מדריך מקיף ביותר, הכולל היום גם מחקר היסטורי ואנתרופולוגי מאלף. עם זאת, הוא מכוון יותר ל"מיינסטרים", כלומר להורים שגם נותנים בקבוק וגם לא ישנים עם הילד בהכרח וכדומה.
השלישי הוא מאת אינגריד באואר. היא השנייה שכתבה ספר, הספר שלה מקסים וכולו כתוב בגישה באופנית ביותר, או בעצם בהורות מקרבת. אבל בצורה מאוד עדינה ומכבדת, ללא כל תחושה של כפייה על הקורא. מקסים. יש לה גם אתר, ואני ממליצה לשלוח את גיסתך לאתר שלה. יש קישור בדף מדור בלי חיתולים, בסוף הדף. היא קנדית, ולכן יש סיכוי גבוה שהאתר קיים גם בצרפתית או שיש גם קישורים בצרפתית.
את השלישי, של כריסטין, אני לא מכירה.

יופי, תודה רבה על ההמלצות.
נראה לי שאני אקנה דווקא את זה שהוא יותר "מיינסטרימי", כי בוא נגדיר את זה שכשהיא שאלה אותי על חיתולים רב פעמיים הלסת שלי נשמטה בערך... שלא לדבר על לגדל ילדים בלי חיתולים , שאלה שצצה כמה שבועות אחר כך...
אז אני לא רוצה להבהיל אותה מידי

בהצלחה. כי זה ספר מרתק וגם מלא מידע מדעי!

^{מקווה שזה עמוד מתאים...}
פוצ' בת 11 חודשים, מתלהבת נורא מהיכולת החדשה שלה - ללכת! ולא מפסיקה לעמוד לרגע כמעט.
אחת מתופעות הלוואי המצערות של המצב החדש הוא סירוב מוחלט לפיפי בסיר, או בישיבה או בתנוחת פשפוש.
מוכנה רק בעמידה, או בתנוחת פשפוש הלילה שלנו: תוך כדי יניקה, עם הטוסיק מעל סיר או אמבטיה.
(כתבתי על זה קצת בבלוג שלי פשש פשש פשש בלוג בלי חיתולים).
זה די מייגע. מה אתן אומרות? מוכר למישהי?
(את התשובה "מחכים בסבלנות" אני כבר מכירה ומנסה לזכור. אבל מה עושים בינתיים?)

את התשובה "מחכים בסבלנות" אני כבר מכירה ומנסה לזכור. אבל מה עושים בינתיים?)
סופגים? (תרתי משמע... )

גם אצלנו היו ויש תקופות כאלו, במבי עד כה היה בשביתה פסיכית שנראה שנרגעה לה מעצמה כשהבנתי שהוא בכלל לא רוצה לעשות יותר פיפי בסיר, פתאום מתחשק לו לעשות פיפי בתנוחת פשפוש מעל האסלה (איזה אמא כדורסלנית צמרת מכוונת על יש לו לילד!), קקי דווקא סבבה לו בסיר אבל פיפי? מה קרה? זה לא עושה רעש כשפוגע אז מה זה שווה? לקח לי חודשיים להבין את זה, רק בנאדם... לכי תביני מה הג'וק הבא שלו.

סבתא שלי מתעניינת בפשפושים של הקטנה.
כשהיינו בארץ, היא שמחה לראות את מעשינו מעל הכיור, ובעיקר שזה עובד
לפני כמה ימים דיברתי איתה בטלפון, ובדיוק היה לנו פספוס על הרצפה ואחריו קקי מוצלח בקערה, ושוב דיברנו על זה. סיפרתי לה שעם האמצעית התחלנו לשבת על הסיר בגיל חצי שנה.
ואז היא סיפרה, שבבית התינוקות בקיבוץ (השנים הראשונות בארץ, כשאמי היתה תינוקת), היו מושיבים את התינוקות על סירים מגיל חצי שנה. אבל בגלל שהיו מעט מטפלות והרבה ילדים, וכמובן שהיה סדר יום והושיבו את כולם על הסירים באותו זמן, קשרו להם את הרגליים למיטות כדי שישבו יציב.
הרעיון יפה, היישום לא משהו.
ניסיתי להוציא ממנה עוד פרטים, אבל לא היו לה. היא לא עבדה בבית התינוקות...

הסיר שלנו טרם נחנך-היא בת שנה ותמיד מסמנת על קקי- פיפי לא, אבל כשאני רוצה להושיב אותה על הסיר היא מתפתלת ומוחה בצעקות וזה ממש מפריע לה לעשות- אז אני לוקחת אותה לכיור ושם היא אוהבת לעשות
איך מתיידדים עם הסיר ועוד בחורף כשקר בטוסיק?
תודה

הדרך הכי טובה שאני מכירה, אם אין קליק מיידי וטבעי היא להיות עם ילדים שכן אוהבים סיר. איפה הדף הזה של המפגשים של הבלי חיתולים?
השאלה היא למה לידד אם הולך טוב בלי?
אצלנו יש בת שלוש וחצי שלא נפרדת מהסיר שלה וכך העולל התמכר לסיר שלו (כן, כן, לכל אחד סיר משלו כדי שיוכלו לשבת בו זמנית-כי ככה הם אוהבים, אנחנו מדמיינים אותם עוד שנתיים יושבים ככה ומשחקים שש בש) כי כל מה שאחותו עושה שווה ביותר. מה, לא?

אפרופו סיר, פתאום היתה לו קפיצה תפיסתית, יום אחד השבוע הוא אסף כל מה שנראה או מזכיר לו סיר בבית ובמשך יום שלם עבר כלי קיבול כלי קיבול ותרם לכל אחד מאוצרותיו. זה היה מקסים אם כי מתיש למדיי. למחרת היינו בים ובת של חברה היתה עם הסיר שלה שעמד בצד וכך בן השנה שלי, כל פעם שהיה צריך באופן הכי עצמאי קם, הלך לבדו לסיר, התישב, עשה וחזר לעיסוקיו. הנה, הוכחה לכך שהשיטה הזו הכי נכונה בעולם!

איך מתיידדים עם הסיר ועוד בחורף כשקר בטוסיק
לא מתיידדים, כי קר בתוסיק (-:
מחכים לקיץ.
ובכלל, לא חייבים סיר. אפשר לדלג וכשהיא תגדל, היא תוכל לשבת ישר על האסלה.
דרך אגב, יש ריפודים מגניבים לאסלה, פרוותיים כאלה, שלא יהיה קר בתוסיק - זה נהדר!

בוקר טוב!
בן זוגי ואני התחלנו ליישם את שיטת הקשב עם בננו עדן. עדן בן 5 וחצי שבועות עכשיו. יש לנו הרבה הרבה שאלות לגבי ההתחלה ונשמח לשמוע גם על ההתחלות שלכם. איך זה היה.
מה שקורה אצלנו, זה שבינתיים, אנחנו לא מצליחים לזהות שום סימן שהוא עושה. אנחנו עושים קול "פשששששש" כל פעם שאנחנו מזהים שהוא עושה. שאנחנו מזהים שיש לו, למשל איך שהוא קם בבוקר, אנחנו מרימים אותו לסיר, עושים את הסימן וכלום. כעבור כמה שניות הוא מתחיל קצת לצעוק אז אנחנו מרימים אותו. לרוב, בזמן ההנקה הוא משתחרר וזה יוצא.
מה קורה פסיולוגית בהתחלה? האם הוא עדיין לא מודע ליכולת שלו לשחרר את הצרכים? (עד כה הוא היה בחיתולים רב פעמיים/טיטולים).
האם זה יקרה בקרוב? ובכלל, יש משהו לצפות אליו בהתחלה?
בינתיים, התכלעס, מה שקורה זה שאנחנו כל הזמן מחליפים לו את המכנסיים (הוא לובש מכנסיים בלי חיתול מתחת) וזהו. זה מספיק כדי להתקדם בנושא או שאנחנו מפספסים משהו?

נשמח לשמוע
שבת מופלאה!
הילה.

הי הילה. ברוכה הבאה למסע.
קודם כל יש מלא בלוגים וסיפורים בכל הדפים על הבלי חיתולים שמתארים בדיוק מה עבר על כל ילד בבאופן בערך בשלבים הראשונים והלאה. תוכלי למצוא לך המון נקודות הזדהות מכל הסוגים.
באשר לסימונים, יש קולות ויש כל מיני תנועות וניואנסים שבמשך הזמן לומדים ואז יום אחד את מגלה "הי, זה סימן!" ולא יכולה להסביר לאף אחד מה זה בדיוק. די כמו משחק פוקר העניין הזה. יש סימונים פחות או יותר אוניברסליים (עד כמה ש"עיניים שלי פיפי" יכול להיות אוניברסלי ) ויש סימונים מאוד אישיים בין תינוק לאמו. הוא מבחינתו צריך לדעת שאתם שם, שומעים, לוקחים, עיקביים וקשובים אז הוא ישתף פעולה יותר ויותר ויש סיכוי מצויין שיסמן באופן ברור יותר ככל השהפידבק שיקבל יהיה חיובי (אני מסמן לוקחים אותי-איזה יופי מקשיבים לי! אני אמשיך לדבר!!!). במשך הזמן הסימונים יהפכו להרבה יותר ברורים כפי שהבקשה לינוק/לאכול נעשת הרבה יותר ברורה והיא לא רק צלילים וקולות מציצה או בכי.
לצפות אין. בכלל בשיטה הזו לא צריך לצפות לכלום. כמו שתלמדי מהדפים הציפיה היא המקל בגלגלים של ההצלחה בשיטה הזו. תזרמו. תהנו. (תזרמו... כמה דו משמעי זה) יהיו לכם פיספוסים ויהיה לכם רטוב ולפעמים גם מסריח, יהיה לכם טוסיק מתוק ונטול חיתול, נטול תפרחת חיתולים, נטול ניגובים שמתחילים בטוסיק לפעמים נגמרים בגב. יהיו לכם שביתות. יהיו לכם רגעים של ביעוס של הררי כביסה. יהיו לכם ימים של הצלחה רצופה שבהם תגידו "איזה מזל שבחרנו כך!".

בעניין החלפת המכנסיים, יהיו פה כל מיני רעיונות וכל מיני דרכי התמודדות והלבשה. אני מצאתי שהכי נוח היה לי להלביש את בני, שנולד בדצמבר, בשכבה רצינית למעלה, גופיה ופליס, גם בבית שהיה פחות או יותר מחומם, ולמטה בחותלות, כשהטוסיק שלו חשוף, את החותלות הכנתי מגרביים שלי שחתכתי והתאמתי למידתו. כשיצאנו החוצה היה צמוד אלי בלבוש הזה או שחותל ברב פעמי בנוסף (תלוי במיקום וגם זה עד גיל מסויים שבו זמן היובש היה גדול יותר והאיתות היה ברור יותר ולא היה עושה במנשא יותר בכלל). כשהטוסיק חשוף אפשר לראות גם סימנים פיזיים שמעידים על הצורך בפשפוש-אבר המין מזדקף אצל בנים זה ממש קל העניין הזה.
אגב, טיפ נוסף שבטוח תגלי מהר מאוד בקריאה זה שכשהם צמודים להורה הם הרבה יותר ברורים בסימון. גם לכם יותר קל להיות קשובים ואתם מרגישים כל ניואנס קל ביותר כשהם עליכם וגם בשורה התחתונה הם מעדיפים לעשות, כמו שהטבע התכוון, ישירות על הקרקע.

כפי שאמרתי בהתחלה, זהו תחילתו של מסע מרתק עם עליות וירידות. אני בחרתי לעבור אותו פעם אחת עם ביתי הבכורה ועכשיו עם בני שאני צועדת איתו במסע כבר שנה וחודשים. לא רואה דרך אחרת. בחיי. מדהים!
תהנו.

<גם אני וגם כל שאר האמהות פה ישמחו ליעץ, לתמוך, להקשיב ולחלוק מהנסיון. אתם מוזמנים.>

פותחת סקר:
יש פה כמה אמהות שהחליטו לגדל בלי חיתולים כמה מילדיהן, ולא רק אחד הרפתקני.
אבל כמה?
וכמה החליטו שלא יחזרו על זה (לעולם!)?
ולכמה לא היה כוח בילד הבא?

תודה!

הי ילדת טבע!

ממש ממש תודה על השיתוף. זה בהחלט מסע בשבילנו. אני חושבת שאני מזהה מידיי פעם סימנים. אנחנו יודעים שהוא הולך לעשות פיפי. מציעים לו לעשות פיפי (מורידים עד החצי את המכנסיים ומחזיקים אותו בתנוחה מעל לסיר). הוא מתפתל ובוכה אז אנחנו מוותרים, לוקחים אותו על הידיים וכעבור כמה שניות הוא עושה פיפי. זה הגיוני להתחלה? זה שביתה? יכול להיות שזה מעיד על כך שהוא מעדיף טיטול? יש רעיונות?

לגבי החותלות-נשמע מעולה. אני קניתי לו גרבי ברך כי זה הכי קרוב שמצאתי אבל הרעיון שלך מצוין. את הצרת את הגרביים שלך? כי הם בטח היו רחבים לו..

שבוע מקסים!
הילה

קלמנטינה, נענית לסקר: ילדה ראשונה התחלתי בגיל מאוחר. אחרי כמה ימים כבר היה לי ברור שעשיתי לה עוול שהיתה מחותלת עד אז. היה לי ברור שבילד הבא זה יהיה מלידה. כולם צחקו עלי ואמרו שאין מצב שיהיה לי כוח כי יהיו לי שני ילדים ושאפסיק לדבר שטויות אבל הנה אנחנו כבר שנה וחודשיים בעסק וזה רק מוכיח את עצמו יותר ויותר שבילד שני זה הרבה יותר פשוט, גם כי יש נסיון ואומץ וגם כי יש מודל לחיקוי (מי אני בכלל?) מיומו הראשון מחוץ לרחם הוא מסתכל על אחותו ומבצע מייד מה שהיא מבצעת (זה מצחיק, כל כולו גובה ברך, הפצפון, והוא עושה פיזית דברים של גיל שלוש+).
אם יום אחד יהיו לי עוד ילדים ברור לי שאין דרך אחרת.
<מצחיק אבל לפני כמה ימים חברה שילדה שאלה אותי כל מיני שאלות לגבי הלבשת תינוקות וכו' ואני חשבתי וחשבתי ועניתי לה שאין לי מושג איך מגדלים ילדים. נו, בחיי, אצלי הם תמיד אכלו דשא, חול ואבנים. אף פעם לא לבשו יותר משתי שכבות בסיסיות ומקסימום אם הם לא צמודים אלי פיזית אז גם איזה מעיל קטן ביום הכי חורפי בשנה שבו אני חייבת גם לצאת החוצה (מה זה אוברול? חרמונית? למה דוחפים תינוקות לשקי שינה?) התחילו לאכול אוכל אצבעות מיד ומעולם לא אכלו מעוך, יונקים כמה שמתחשק להם ומפתחים חיבה לבקבוקים של זרים כי לא פגשו כאלו בבית.>

הילה, יש כל מיני סיבות לסרובים, יכול להיות שהלוקיישן לא מתאים לו, האור חזק מידי, כיוון הרוח לא נעים לו, צבע הקרמיקה לא לטעמו, לכי תדעי, אולי קר לו בטוסיק פתאום להיות עירום, אולי התנוחה לא מתאימה לו, אולי יעדיף מול ראי, אולי צריך מקום אחר מעל גיגית או הסחת דעת כמו בגינה ליד שיחים, אולי עם ברז פתוח ליד לעידוד. זה קלאסי לאותת ואז לסרב, אתם צריכים להיות קצת יצירתיים ולמצוא דרך ומקום שהוא כן יהיה מוכן להתפשפש וכן יהיה לו נעים. אגב, תוך יומיים זה גם עשוי להשתנות ואז צריך לעשות חיפוש יצירתי מחדש.
אגב, אם הוא מתפשפש כשהוא יונק אז אולי לנסות למצוא דרך להיניק תוך כדי פשפוש, קצת אקרובטיקה אבל יעזור לך מאוד. אל חשש, אם אבא ירצה לפשפש תהיה לו שיטה מתאימה משלו (אם באמת ירצה, יחפש ויתמיד שהרי לאבות יש דרכים של אבות הכל דבר, לא?). כשמצליחים כמובן לשבח את העולל על שיתוף הפעולה ועל כך שעזר לכם למצוא מה עושה לו את זה.

באשר לגרביים, אני השתמשתי בגרביים כאלו עם אצבעות וגזרתי את האצבעות בלבד, הברך נכנסה בדיוק במקום של העקב והן צרות יחסית (גם הצבעים שלהן מגניבים ביותר) הן גם זולות מאוד בחנויות של הכל ב2.5 ש"ח כאלו. יש המון שהכינו מהגרביים שלהן אבל אני מאותגרת גרביים אז לא יכולתי לתרום משני הזוגות וחצי שכבר יש לי לצורך העניין. לא שמעתי על הצרות אבל, הי, מה שעובד לך, לא?

מצטרפת לסקר: עם אורי (ילד שלישי) התחלתי בגיל 4 חודשים, ועם רחלי מלידה (ילדה רביעית). שניהם חלקי (מורידה חיתול, או בכלל לא בימים טובים).
הנה מה שכתבתי במיני אתר שלי על החוויה.

הי!

שמתי לב שלפעמים, כשאני לוקחת אותו לעמדת הפשפוש, הוא יושב רגוע. ואז יוצאת טיפה מהבולבול, ואז הוא מתחיל להיות רועש. זה השלב שבו אני מרימה אותו. יכול להיות שהוא לא אוהב לעשות באויר הפתוח ומעדיף במכנסיים/חיתול (כשהוא עם חיתול, זה לא נשמע כאילו הוא צועק לפני שהוא עושה)? ואם כן-יש הצעות?
ושאלה נוספת-האם קולות ה"מאמץ" מופיעות גם בפיפי. שמתי לב שכשאני עושה לו את הסימן של הפשפוש"פששששששש", הוא עושה קולות מאמץ ואני מפרשת את זה כאילו הוא מתאמץ לקקי. בהתחלה היינו מפשפשים אותו רק לקקי עם הקול הזה. יכול להיות שאני צריכה להמציא קול חדש לפיפי? נשמע הגיוני?

איזו הרפתקאה!
אשמח לשעמו מנסיונכן!
יום מקסים!
הילה

לפני 8 חודשים נולדה לולי, וכיוון שבחרתי לנסות את שיטת הקשב, הגעתי לאתר המדהים הזה, שהפך להתמכרות.....עד עכשיו כקוראת בלבד
אז אנחנו בלי חיתולים מגיל 3 שבועות ,מגיל חודש בלי גם בלילה גם בנסיעות גם אצל סבתא עם תחושה שזה הדבר שמרגיש הכי נכון
אז כמובן שיש והיו פספוסים לרב, אבל ב3 החודשים האחרונים....יש המון המון ואשמח לעצות הארות וסתם סימפטיה
בהתחלה לא היה מצב לפספוסי קקי והיום יש כמה ביום. הקטנטונת כל כך עסוקה בעיניינים שאחרי שעשתה ממשיכה בעיניינה ובכלל לא מפריעה לה.
או שהיא עושה את קול הקקי בהרבה הקשרים נוספים .
מההתחלה לא ממש התחברתי לעיניין הסימונים, היו קולות או התנהגות אבל הם יכלו להעיד על כל חוסר נוחות. הסימן המרכזי שלנו היה תחושת בטן שלי....ונראה לי שלולי סומכת עלי בעיניין הזה
וממעטת להודיע, בזמן האחרון אני פחות חשה מתי היא צריכה, וכמובן עברנו דרך שביתות פישפוש שלמרות שלקחתי אותה בזמן העדיפה את המכנסיים. עכשיו אני לא מרגישה שזאת שביתה
כאילו נכנסנו להתנהלות שעושים פיפי וקקי במכנסיים. אז מה ניסינו ? להגיד כמובן "פעם הבאה נעשה ב...." ולהזכיר ולעשות בחוץ ולשיר ולעשות עם הצעצוע ששיחקה איתו בדיוק בידיים וסיר. אז כן זה לפעמים עובד
אבל בו נאמר שרב הפיפי במכנסיים
שאלת סקר: כמה אחוז פיפי בשרותים נחשב אצליכם למוצלח...אולי הציפיות שלי גבוהות
אני קצת מרגישה שיש קשר להתחלה של אוכל מוצק....מישהי חוותה קשר בין פספוסי קקי בגלל תוספת של מזון( לא אלרגיות)
עוד עיניין...הלילה - לולי קמה להרבה הנקות בלילה,עד לא מזמן היתה עושה פיפי מיד עם תחילת ההנקה. והיו הרבה לילות שהיינו תופסים את כל הפיפי, בחודשים האחרוניםהיא היתה קמה רטובה..העיניין הוא שנראה לי ולבנזוגי שזה ממש מעיר אותה ומפריעה לה מצד אחד ומצד שני אין שיפור והרגשנו שהיא קצת מסכנה . בשבוע האחרון החלטנו לנסות עם חיתול ונראה שקמה פחות בלילה. אבל לי זה מאד מוזר .(אני עדיין אומרת לה תוך הנקה פששש.. למרות שזה בחיתול). איך הולך לכן בלילה?
מתי אפשר לנסות סיר .הקטנטונת מאד תנועתית יושבתזוחלתעומדת חופשי כבר חודש חודשיים. עם הסיר היא לא ממש מבינה מה העיניין של לשבת באותו מקום.
והגיג לסיום- בעצם שיטת הקשב מיושמת במקור במקומות בהם מגדלים ילדים יחד ומפשפשים יחד. אין לי ספק שילד שרואה שסביבו מפשפשים ילדים אחרים יותר מחקה ומשתף פעולה. לולי לא ראתה אף פעם ילד אחר מפשפש ואולי גם זה משפיע...האם גם אתן מרגישות כך

הסימן המרכזי שלנו היה תחושת בטן שלי....ונראה לי שלולי סומכת עלי בעיניין הזה
היא לחלוטין אמורה לסמוך עלייך היא עדיין "בלי חיתולים" עוד קטנה מידי בשביל "לקחת אחריות" כפי שהמיינסטרים קורא לשלב הגמילה. מכיוון שהסכמתן שזה הסימון שלכן מההתחלה אז עכשיו קשה. אבל יש לי תחושה שזה היה הופך לקשה גם בלי כל קשר.
זה גיל מצויין לשביתות ולחילוף סימונים. באמת שלעצור ולסמן זה יותר מידי לחלק מהם. נשימה עמוקה וארגון מחדש עוזרים.
לנו היתה שביתה שנראתה אינסופית ממש, שביתה של כמה חודשים שבהם פתאום לתפוס פיפי (ואפילו קקי לפעמים) הרגיש כמו שביתה של השביתה. זה היה גם בימים וגם בלילות. למרות שעמדתי יפה תחת שטף הפיפי בלילות בשלב מסויים נשברתי, הוא לא ישן, אני לא ישנתי ושנינו ישנו רטובים וקרים בשלוליות ענקיות של פיפי והוא סרב בכל תוקף להתפשפש בלילות. התחלתי לחתל אותו בלילה והתחלנו לישון. במשך חודשים היה עושה כל כך הרבה פיפי בלילות שהחיתולים (גם חד פעמיים אקולוגיים שלעיתים השתמשתי בהם) היו דולפים מכל הכיוונים.
בינתיים קרה משהו וכנראה שהוא קצת גדל, נרגע מעט עם כל ההתלהבות מהחופש תנועה שלו, אולי כבר קצת מגלה לקיחת אחריות (מביא סיר, הולך בחצר הצידה ועושה פיפי שם, לוקח אותי לשרותים) מגלה יותר אורך רוח והנה פחות רטוב, אין פספוסי קקי אלא אם כן יש איזה אירוע שיניים או מחלה ואז זה בא לו בהפתעה (שלשול), האמת שכשאנחנו בבית שלנו יש הרבה יותר פספוסים מאשר בבתים זרים או בחוץ, בחוץ בכלל, הוא מאוד מאוד עצמאי ואם יש לו מכנסי חריץ הוא בכלל הולך לבד לצד עושה וחוזר בנחת-אם זה מכנסיים רגילים אני צריכה להוריד לו בכל פעם ואז אני עלולה לפספס והוא יכרע ויעשה... גם בלילות יש שיפור, קודם כל הוא מתעורר כדי לעשות, אמנם עדיין לא חזרנו לפשפוש סיר בלילות כי עכשיו אני שובתת עד שיהיה חם יותר אבל בבקרים החיתול כמעט יבש והוא מתעורר ומיד אומר "דודו!" שמשום מה זה השם של כל מה שעושים בסיר לדעתו ומצביע על הדלת וכמובן שהוא יושב על הסיר יפה ופורק כל מה שיושב לו על הנשמה.

מתי אפשר לנסות סיר .הקטנטונת מאד תנועתית יושבתזוחלתעומדת חופשי כבר חודש חודשיים
אצלנו סיר היה בעניינים ממש מוקדם, הייתי מחזיקה אותו מעל הסיר כבר בגיל 3 ,4 חודשים. כשהתישב בגיל חמישה חודשים כבר הושבתי אותו על הסיר. לי זה היה חשוב ונוח העניין עם הסיר. עכשיו הוא קצת יותר בעניין של שרותים ואני מפשפשת אותו רוב היום בתנוחת פשפוש מעל האסלה (הצליל של הפגיעה במים מרשים אותו ומעודד אותו וגם שהוא רואה את הקשת שהוא עושה). אבל כמו שכבר עלה שם למעלה, בשביל מה סיר? אפשר גם בלי. אם זה כרגע לא מתאים לה אז תעזבי את זה. רוצה סיר? שיהיה אחד כזה, תני לה לשבת עליו מדי פעם סתם ככה גם אם אין לה מה לעשות בו, תעשי קולות פשששש, תידדי אותה איתו אבל בלי עניינים, אפשר גם ישר בשרותים (יש איזה דף על זה).

אין לי ספק שילד שרואה שסביבו מפשפשים ילדים אחרים יותר מחקה ומשתף פעולה
מסכימה. אין לי ספק שבמבי שלי משתף פעולה כל כך טוב עכשיו כי הוא רואה את אחותו עושה בסיר (מיד הולך להביא את הסיר שלו ועושה), גם במפגשי החינוך הביתי שלנו יש עוד משפחה קבועה שגמלה בגיל צעיר ומשפחה פחות קבועה של "בלי חיתולים" כך שהוא זוכה להרבה פשפושים בצוותא, זה גם המון עידוד לאמהות ויופי של מודל חיקוי לילדים (תמיד כשמישהו עושה כולם צריכים בדיוק כמו יניקה).
באמת חבל שלא יצא כלום מדף המפגשי פשפושים שנפתח פעם.

שולחת לך תמיכה בתקופה הקשה של השביתה.

ילדת טבע כתבה כל דבר חכם שהיה לי לומר, אז רק דעי לך שהמון תינוקות מתפשפשים נוהגים לשבות בגיל הזה.
בקשר לסקר שלך:
בעתות שביתה, כל פשפוש בשירותים הוא הצלחה.
לפחות אצלי.

אני חושבת שנוצרה אצלך מין תקווה או ציפייה שהפשפושים הם במגמת שיפור מתמיד, וכשנוכחת שיש "רגרסיה" (כאילו מדובר בקו שהיה אמור ללכת קדימה ופתאום הוא נסוג, ולא במסלול עקלקל מטבעו) - את מתחילה לחשוב שאולי תחושות הבטן שלך לקויות.

נסי למצוא אותן מחדש ולא להירתע מפשפושי סרק.

אנחנו התחלנו עם סיר כשפוצ' למדה לשבת ביציבות, בערך בגיל חצי שנה. לדעתי הוא פשוט המצאה גאונית.
בהצלחה!

,תודה על העצות והשיתופים
למרות ש'יודעת' את כל הדברים זה מצוין לשמוע אותם שוב. ולזכור שמה שאנחנו קוראים לו שביתות זה חלק מהעיניין, גם אם הן מאד מאד ארוכות.....(-:

בינתיים קרה משהו וכנראה שהוא קצת גדל, נרגע מעט עם כל ההתלהבות מהחופש תנועה שלו, אולי כבר קצת מגלה לקיחת אחריות
ולמרות שעכשיו המכנסיים הם סוג של חיתול להרגשתי, עוד נחזור אל הימים היבשים יותר. זה נשמע כל כך כיף הרעיון שהיא תעצור ותעשה לבד....באמת אולי כשקצת תירגע מכל היכולות החדשות.
בכל מקרה בנתיים נראה לי שאולי כיוון שלולי גדלה והיא כל היום מסתובבת חוקרת ועצמאית אני עברתי תהליך של לשחרר אותה, וכנראה גם שיחררתי על הדרך חלק מתחושות הבטן שלי וצריך למצוא איזון מחדש בין לשחרר ולהקשיב.


שנוצרה אצלך מין תקווה או ציפייה שהפשפושים הם במגמת שיפור מתמיד
אין לי צפייה למן קו ליניארי של שיפור, היו כבר שביתות שיצאנו מהן, פשוט הפעם זו מן הרגשה שזה לא שביתה שכאילו שכחנו הכל, הפסקנו וזהו וזה כמה חודשים
אבל כנראה פשוט צריכה לקבל את זה. בסה"כ ההחלפות המרובות פיפים ואפילו קקיים בכל מקום לא ממש מפריעים לי , אף פעם לא הכרתי אופציה אחרת. כל עוד אני מרגישה שזה טוב לה-לי זה בסדר גמור מבחינתי.

בעיניין הסיר קניתי לה סיר בערך ביום שהתיישבה לבד, היא מסכימה לשבת עליו לשניה ואז עוד עשרים דברים סביבה מעניינים אותה. היא פשוט לא מסכימה לשבת במקום אחד, כולל עם צעצוע ביד. בנתיים הסיר הוא פשוט אחד מהצעצועים שזורקים אילו דברים או נושכים אותו


באמת חבל שלא יצא כלום מדף המפגשי פשפושים שנפתח פעם.
אז אני לא יודעת עם זה הדף הנכון, אבל אם מישהי מאיזור כפר תבור רוצה לפשפש יחדיו, או ישנם מפגשים באיזור אשמח מאד ....

לא היה פעם איזה דף בלי חיתולים איך מתחילים או משהו? נהיה כאן קצת עמוס...
אבל בכל זאת - הגמדולי בין 5 שבועות. פיתחתי לי הרגל מגונה להחזיק אותו עלי ולשבת לא מעט מול המחשב ולרפרש את מה חדש (תינוק שנולד קטן, ישן רוב הזמן ומדי פעם מתעורר - בעיקר מטעמי נימוס). וזה קצת יותר מדי נוח לי.
אני רוצה להתחיל אבל מוצאת שקשה לי - איפה לשים אותו? סתם על האוניברסיטה מולי? על הידיים? ואז מה? פשוט להסתכל עליו עוד ועוד ועוד?
קשה לי עם השקט הזה.
אני מניחה שרק על זה אפשר לפתוח דף ארוך כאורך הגלות, אבל כרגע, בהקשר הזה - קשה לי פשוט לשבת איתו בשקט. אבל זה מה שצריך, נכון? אני לא מפספסת כאן איזה פטנט?

מנסה להזכיר לעצמי שכל ההתחלות קשות...

כשהוא עליך זה הכי קל, אז יש הכי פחות פספוסים כי הסימונים הרבה יותר ברורים, את גם תלמדי להרגיש את התנועתיות שלפני הסימון המילולי.
כשהוא מתעורר מטעמי נימוס אז זה הקיו שלך לקחת אותו להתפשפש, אז בדרך כלל הם צריכים.

פיתחתי לי הרגל מגונה להחזיק אותו עלי ולשבת לא מעט מול המחשב ולרפרש את מה חדש
את מתכוונת שהצטרפת לקהילה הגדולה של אמהות בבית עם תינוקות שעדיין לא זוחלים... (-;

איפה לשים אותו?
אפשר לשבת מול המחשב עם תינוק בחיקך והידיים פנויות, ובגודל כזה אפשר כמובן במנשא.
נראה לי יותר מתאים מאשר לשים אותו באוניברסיטה, גם מהסיבות הרגילות וגם כי זאת הדרך הכי טובה לאתר את סימני הפשפוש בלי להסתכל על התינוק כל הזמן.
כשהתחלנו עם הבליחיתולים הנחתי את בתי הקטנטונת על משטח מכוסה חיתול בד, וצפיתי בה כדי להבין את הסימנים. זה עבד, אבל בדיעבד הייתי מחזיקה אותה עלי, כי ככה מאמנים ישירות את הגוף ולא את המוח.

אפשר לשבת מול המחשב עם תינוק בחיקך והידיים פנויות, ובגודל כזה אפשר כמובן במנשא.
אני הולכת להירטב כולי ולהצטרך מנשא ספייר, נכון...?

ככה מאמנים ישירות את הגוף ולא את המוח.
ננסה ונדווח... תודה

_אפשר לשבת מול המחשב עם תינוק בחיקך והידיים פנויות, ובגודל כזה אפשר כמובן במנשא.
אני הולכת להירטב כולי ולהצטרך מנשא ספייר, נכון...?_
יש סיכוי טוב שזה יקרה אבל שני דברים, קודם כל מתחיל להיות חם ומאוד קל לייבש מנשאים בקיץ וגם פיפי יונקים צעירים לא מסריח כל כך מהר (אם מאווררים אותו בשמש מדי כמה ימים).
קחי בחשבון שתוך זמן די קצר הם מפסיקים לעשות במנשא או על הגוף הנושא אותם והסימנים שלהם בדרך כלל מאוד מאוד ברורים כשהם על הגוף (את באמת צא צריכה להתבחבש עם צלילים וקולות, מקבלת תנועות של אי נוחות מהסוג שמיד גורם לך לחשוב "אולי אתה צריך פיפי?").
אצלנו השלב הרטוב מאוד היה השלב של הזחילה, אז הוא כבר לא צמוד לגוף ולכי תביני מה הוא מקשקש שם...

אפשר גם להחזיק אותו עליך על חיתול טטרה. זה מה שאני עשיתי בשעות המחשב הרבות-עד-מבוכה שצברתי עד גיל שלושה וחצי חודשים [-:

אפשר גם להחזיק אותו עליך על חיתול טטרה
בהנחה שזה לא בן... אז זה די מסוכן למחשב גם עם חיתול טטרה

כך אני התמכרתי לאתר....שעות של ישיבה
בד"כ ישבתי על הרצפה/ספה בישיבה מזרחית או חצי לוטוס מול המחשב. הקטנה על הרגליים ושתי הידיים היו פנויות
בין הרגליים שלי לטוסיק טטרה,וקערה קטנה ליד. הקמתי חמ"ל באיזור המחשב.

מעוניינת להפגש עם אמהות באזור נהריה שמגדלות בלי חיתולים, לשיתוף, עצות, תמיכה ובעיקר לקבל מוטיבציה. הבת שלי עם חיתולים בינתיים ואנחנו לוקחים אותה לפשפש כל פעם שמחליפים. אני מרגישה שאם אהיה בחברת אנשים שמגדלים ככה את ילדיהם זה יעזור לי לעבור לגמרי לבלי חיתולים, מה שהייתי רוצה אבל עדיין זה לא קרה וגם זה כיף להיות בחברת אנשים כמוך, לפחות בעניין הזה. אז אם מישהי מעוניינת או אם כמה מעוניינות להפגש על בסיס חד פעמי או קבוע אשמח אם תצרו איתי קשר 077-4565020 או 054-6206709

בשנה שעברה האיש שלי קיבל תלושי קנייה, וכמו בכל שנה אנחנו מגיעים לשבוע האחרון של אפריל עם כל התלושים וחייבים לנצל אותם. אז הלכנו לחפש לו חולצות שיהיו גם יפות וגם סולידיות מספיק לעבודה. נכנסנו לחנות, הוא ואני והפושטקית שלנו במנשא. הוא מודד ואני מתרוצצת והתינוקת לאט-לאט מכבידה עלי יותר ויותר, עד שהעברתי אותה לגב. המוכרת, צעירה אתיופית יפה ושמנמנה עם מבטא ישראלי ללא רבב, מיד אישרה שעל הגב זה הרבה יותר נוח, וככה פתחנו לנו בשיחה קלילה.
אמרתי לה, "כמו שיודעים אצלכם היטב, מה?" והיא אמרה שכן, אצלם זה מההתחלה על הגב, והוסיפה שכאשר התינוק קטן הוא גם עושה על אמא שלו את כל מה שהוא עושה. נדלקתי: אבל חשבתי שאצלכם יודעים מתי התינוק צריך לעשות ולוקחים אותו? כן, היא אומרת לי, זה כשהם קצת יותר גדולים, אבל ממש בהתחלה אי אפשר. הכל הם עושים על האמא. וסיפרה לי על סבתא שלה, איך היא מספרת על אמא שלה, איך לקחה אותה ונשאה אותה וספגה את כל מה שהיה לה. כשמדברים על כל מה שאמא עושה למען התינוק/ת שלה, זה תמיד נמצא שם.
אמא, אמא, את הינקת אותי, את פינקת אותי, את ספגת אותי...
וככה, בין המוכרת לתינוקת לחולצות ולחתיך שמדד אותן, התיק שלנו נשאר לו על איזה כיסא, וכשבאנו לשלם על החולצות ראינו שמישהו הרים משם את המעטפה, שבלטה קצת (כי מרוב אחריות בדקנו קודם שהתלושים אכן איתנו).
האיש לא התרגש: ממי, הוא אמר לי והוציא ללא אומר ודברים את כרטיס האשראי, אנחנו בחיים? (פרטים נוספים ב{{}}יורדים לסיני)

זה קטע כי אצלינו היא ממש פשפשה כשהיא גדלה קצת (בערך חודשיים שלושה)- וכשהיתה קטנטונת בכלל פחדתי להרטיב אותה כי היה שיא הקור והיא היתה כזאת פיצקית....נשמע לי הגיוני. אם יש אמהות לבנות בסביבה ואום אל קיצקיץ בפרט- מה עושים כשמפשפשים בת וכל פעם בזמן הפשפוש הפיפי נוזל חזרה עליה וצריך לשטוף- יש חשש שתחטוף דלקת? יש לכן איזה פטנט לפשפוש בנות 'נקי' (כלומר כמו בן- להשפריץ רחוק מהגוף)

הפיפי נוזל חזרה עליה וצריך לשטוף- יש חשש שתחטוף דלקת?
בישראל בחודש יוני? לא.

אמא, אמא, את הינקת אותי, את פינקת אותי, את ספגת אותי...

מחפשת מרצה על שיטת הקשב או חיים ללא חיתולים.
נא לפנות בבקשה ל: [email protected]

ילדתי לפני יומיים והרך המתוק הזה כבר עשה כל כך הרבה פעמים פיפי וקקי בסיר שזה לא יאמן..
אבל אני קצת מודאגת. בפעמים שהוא עשה קקי (עד היום מקוניום והיה כבר קקי קוטג'), היתה לרגע נפיחות בפי הטבעת.
כאילו שפי הטבעת מתנפח לכמה שניות וחוזר לעצמו. קצת מלחיץ... האם מישהי יודעת במה מדובר?
כיצד אפשר למנוע זאת?
תודה מראש למשיבות

מארז אהבה - איזה סיפור מדהים!

ממרום שנה ועשרה חודשים כבר אין את הלחץ הזה בכלל. כבר עושה מזמן בסיר. לפעמים רוצה לומר משהו על הויכוחים שלנו אז היא עושה על הרצפה בהפגנתיות, או בגלל שכבר היא לא ישר מושבת על הסיר כשהיא מתעוררת כי היא לא מוכנה, יש לה כבר עיסוקים לפני, אז פה ושם יש פיספוסים אבל בדר"כ הכל בסיר והיא מבקשת קקה על כל יציאה שיש לה, אפילו אם אין לה כלום, רק בשביל לראות איך אנחנו מייד עוזבים הכל ולוקחים אותה לסיר - 'לום', כלום, היא אומרת.

למשפחת אושר, אצלנו בהתחלה כשהיינו מקשקשים אותה בכיור, מול הראי, ההתנפחות הזאת של פי הטבעת היתה אינדיקציה אם באמת יש לה או לא. אם יש - כמו שאומרים אצלנו, "השושנה נפתחת", ומיד יגיע הקקי.
נראה לי שזה קורה גם אצלנו אבל אנחנו לא רואים את זה.

אצלנו קוראים לזה- שהטוסיק מדבר...
ככה באמת יודעים אם יש עוד או אין..

הוי, כמה זה היה קל לפשפש ולקשקש מול המראה... הרבה יותר קשה עכשיו, כשהוא כבר על הסיר, לראות אם הוא מתחיל לעשות או לא.

כמובן מסכימה לגבי "התוסיק מדבר".

למשפחת אושר, המווון מזלטוב! איזה כיף לשמוע על התוספת למשפחה!
גם אנחנו התרחבנו וגם אצלנו 3 בנים מתוקים
הדר בן 4 חודשים וגם הוא בלי חיתולים לגמרי (גם בלילה) וזה פשוט מדהים - שווה את הכל
תהנו!!
וד"ש לאיש

ער אציל , ראיתי את שאלתך רק עכשו. טוב, אז מתביישת להתגלות כג'יפה, אבל מעולם לא הטריד אותי שהטוסיק קצת נרטב. מחזירה המכנס וחסל. אצל חברה אחת ראיתי שתלוי לה טטרה בפינת הפשפושים אשר בעזרו היא סופגת טיפות אחרונות לפני שמחזירה המכנס.

בקשר לנושא עשיית צרכים מחוץ לבית, אני משתמשת ב סיר מתקפל מיוחד למטרה הזאת.
כל פעם שצריך (בנסיעות, כשאין שרותים בסביבה, בפארקים, או כשלא רוצים לשים את הילדה על אסלה ציבורית מזוהמת) שולפים את הסיר מהתיק, שמים שקית ונותנים לילדה לעשות את מה שהיא צריכה.

כשמסיימים: זורקים את השקית, מקפלים את הסיר הנייד ומחזירים לתיק, עד הפעם הבאה - ממש סיר פלא - סיר נייד

אני קניתי אותו בחו"ל, אבל ראיתי שלאחרונה התחילו למכור אותו בארץ.

אפשר להשיג אותו באתר הבא:
http://www.latinok.co.il

תודה רונית, כבר דובר בסיר הזה בדף ציוד לבלי חיתולים.

כבר דובר בסיר הזה בדף ציוד לבלי חיתולים.
אבל באמת שטוב לדעת שחזרו למכור אותו בארץ, אנחנו חיפשנו כזה כמה חודשים טובים... בסופו של דבר התסדרנו מעולה בלי אז אולי זה לא באמת ציוד חובה...

הי כולן!

בני, בן 8 חודשים, היה הולך עד כה לישון בסביבות 19:15 וקם, יבש לגמריי, בסביבות 5:30. כנראה בגלל פיפי וקקי.
עכשיו, בגלל שינוי השעון לשעון חורף, הוא הולך לישון שעה מאוחר יותר וקם מוקדם יותר. ב 4:30. ויש לו קקי.
אני מתלבטת אם להחזיר אותו לישון אחרי הפיפי הזה, או לחכות וזה יסתדר לבד.
ממש לא מתאים לי להתחיל את הימים שלי ב 4, 4:30. זה הרעה בתנאים
אשמח לשמוע אם יש לכן נסיון עם שינויים כאלו והתסגלויות לדברים כאלו... קשה לי
האופציה האחרת שאני חושבת עליה, היא להשכיב אותו שעה מוקדם יותר, נגיד ב 18:30 (שזה מה שהיה בשעון קיץ) ולפחות ככה יהיו לו את אותו מספר שעות שינה...

בבקשה, הרגיעו אותי
הילה

לאט לאט גם הוא יתרגל לשעון החורף....
אבל כמו לנו, זה לוקח כמה ימים

שמחה להצטרף להרפתקאה!
בני בן 7 שבועות, התחלנו לפני שבוע.
אז ככה:
הוא לא מבין עברית. ביחוד לא את המילה "פיפי פיפי". בעצם הוא כן מבין ומיישם דקה-שתיים אחרי שהוצאתי אותו מהתנוחה.
תנוחת פשפוש לפעמים מגרה לו את הגזים, והוא בוכה. מכירים את התופעה?
אנחנו בנתיים פשוט בלי חיתול וסופגים עם טטרה, או שהרצפה/סדין סופגים. אם הוא בלי מכנסיים, אני שמה לו גרביים וכובע, בנוסף על שתי חולצות. אתן חושבות שזה מספיק, במזג האויר הזה?
השמועה אומרת שעם בנות, יותר קל. זה נכון? זה בגלל שהן יותר תקשורתיות?
תודה מראש.

החלטתי לנסות לפשפשו בחוץ. אולי תהיינה לזה תוצאות יותר טובות. אולי יש ברוח משהו מעודד שחרור.

תנוחת פשפוש לפעמים מגרה לו את הגזים, והוא בוכה. מכירים את התופעה?
אלה לא הגזים. לפעמים הפיפי עצמו מציק ולוחץ והם בוכים (ופתאום כשהפיפי נגמר נרגעים).
בחוץ אכן יותר קל

אני מפשפשת כחודש, התחלתי כשהוא היה בין קצת יותר מחודשים וחצי. קניתי לו מכנסי פישפושים ואני נהנית מהם מאוד, מקלים על החיים שלי ושלו.

אני חדשה פה ומאז ששמעתי על תינוקות ללא חיתולים התחברתי, נתנאל שלי בן שנה ואני כבר שבוע איתו ללא חיתול אבל הרבה פעמים שאני לוקחת אותו לכיור או לסיר ומורידה לו את המכנסיים הוא בוכה ומתנגד ואז אני מרימה לו את המכנס ואחרי חצי דקה הוא עושה על הרצפה, יש לי שעות שאני רואה בהן הצלחה ויש שלא. לפעמים אני מרגישה שזה קצת עושה לו טרואמה, מה עושים?

הי- בתי בת 11 חודשים ואנחנו מיישמות את בלי חיתולים ביום במלואו ובלילה- עם חיתול. קקי עושה בכיור מגיל חודש.
המתוקה אוהבת לעשות בבית, או בטבע, והשאלה שלי- היא עושה רק תוך כדי יניקה ב 99% מהמקרים, מה שיוצר קושי לבעלי או אמא שלי - שלא תמיד מצליחים, וגם לא בכל מקום נח לי לשלוף לה , מספיק המבט שאנחנו חוטפות לפעמים על הנקה בפומבי, או פיפי בפומבי- השילוב בחוץ-פחות נעים לי,מישהי מכירה את התופעה? אולי למישהי יש רעיונות?

רגע לפני שהקטן מתעורר...
פץ בן 3 חודשים אנחנו כבר 5 ימים מפשפשים.
הכל כ"כ הגיוני וזורם (תרתי משמע)
אלא שמאז שהתחלנו לפשפש התעוררה בעיה חדשה- נראה לי שהתחיל לשלשל...
עניין זה גורם לו הרבה אי נחת בעיקר בגלל הכמות הרבה בה אנו הולכים לשירותים ויוצא לו ממש מעט קקי נוזלי
חוץ מזה אני חוששת שקצת מתסכל שכל הזמן בודקים אם הסימן שנתת הוא פיפי/ קקי - לרוב מצליח אך לפעמים אלו פשפושי סרק...
היום החלטתי בעקבות השלשול לשים לו את החיתול הר"פ ומורידה לו לפיפי
יש מישהי אולי שאוכל להתייעץ איתה?
אשמח לתשובה