באופן טבעי

אמא: "אויש, אתה הילד הכי מתוק בכל העולם הזה"
אורי 2.9 :" זה לא נכון בשום אופן. אני הנהג של הבימבה וגם של האופנוע"

ועוד...
הבן רבע לשלוש מתעורר בבכי תמרורים בבוקר:
"מתי כבר יקנו לי את את הטר-טור שלי!! הגדול. האדום. האמיתי. עם הכף והעגלה!"

ומצחיק במיוחד לשמוע אותו מדקלם את "ילדה אחת אמרה" של מיריק שניר
וחוזר על ה"טר-טור" שלו פעמיים בעמוד, כולו זורח מאושר. ילד אחד אמר...

ןגם... מתכוננים לצאת מהבית.
אמא: "איזה כיף שככ מהר אתה לבוש ומסורק ונעול!"
אורי מוחה: "אני לא נעול! אני לא דלת ואני לא מפתח!"

אני כ"כ מתלהבת מהאתר הזה. סוף סוף יש איפה לכתוב את כל הפנינים האלה. זה לא שאין לי מחברות בבית ואני אפילו קונה יומן כל שנה אבל אישהוא הוא נשאר ריק...
אז זה היה בערך כך:
אנחנו בשדה. אורי יושב על טרקטור גדול ואמיתי, אמנם צהוב, אבל גדול ואמיתי, ונוסע בכאילו.
והוא לא מפסיק לנג'ס לי, אז אני מאיצה בו "תיסע, תיסע"
אורי: "אבל עצרתי"
"למה עצרת?" כמובן שדילגתי על המילה לעזאזל
"עצרתי... כי שכחתי... שאני זה לא אני...
הפוגה
ונזכרתי שאני זה לא אני!"
הבן עשרה לשלוש ממשיך לנהוג בטר-טור ואני משתדלת לא לבלוע זבוב
אחכ כל הערב הוא המשיך לספר לכל מי שרק היה בסביבה שהוא זה לא הוא...

אני מורידה שערות ברגליים. אורי רץ אלי עם הטלפון "הסולרי שלך מצלצל" (עם שורוק בוו)
אני מתישבת לדבר והוא בוחן אותי בסבלנות (נדירה). כשאני מסיימת את השיחה הוא מעיר:
" אוי, ברגל הזאת עוד יש לך שערות...."

אתה רוצה יוגורט עם דבש?
" לא, אני רוצה יוגורט עם אוטומוניתאוטומוניתאוטומונית"
סליחה?
עובר לטון דידקטי:" אוטו מונית. אני המצאתי את זה"
(כאילו -אני לא מתפלא שלא הבנת וגם לא ציפיתי מלכתחילה)

ומיד הוא ממשיך "מתי יקנו לי טר-טור?" ..... "מתי כבר מתחילה היומולדת שלי?"
(אולי חשוב להדגיש כי הנל טובע בים של שופלים בגרים דחפורים זחליליים משאיות מנופים בולדוזרים בובקטים וכד - הוא פשוט רוצה את הדבר האמיתי ואדום והיום)

ואחד לקינוח
אחרי שכבר התרגל לחולצה ארוכה חזר הקיץ למעוננו. = חולצה קצרה
ניגש אלי זב חוטם ומבקש " תקלפי לי את השרוול - אני צריך לנגב את האף"

שבת. ארוחת בוקר. קטון בן שנה ותשעה חודשים אוכל ושר:
"היום יום שישי, היום יום שישי,
מחר שבת, מחר שבת, שבת מנוחה"

אמא: אתה יודע שבעצם היום שבת
קטון מניח ראש על השולחן
אמא: אתה עייף
קטון: לא.
אמא: ??
קטון: שבת מנוחה...

קטון עומד לקטוף תפוז מעץ השכנה

השכנה: קטון אל תקטוף, התפוז עוד לא מוכן
קטון: סיר שים אש ערבב

(תרגום: מה שלא מוכן צריך לבשל)

באמת הגיע הזמן שהיציאות של קטון הגאון יתחילו לככב בדף זה (-:

וברוח החג הבעל"ט:

"כד קטן, כד קטן
שמונה ימים שם יונתן..."

(מספרים לי שכך אני שרתי בהיותי זאטוטית)

ולצידו של יונתן, היו גם :

בר-כוכבא (נפל בַּשְׁבִיל...)

וכוכבי חג הפסח:

אליהו ענבים
ובני-חורים (שהלמו להפליא את החורים במצה, כמובן...)

אני שרה "שלום עליכם מלאכי השרת.."
אורי: "מה את אומרת לחם? בא לי לחם"

מאז אנחנו קוראים לשיר הזה שיר הלחם

כנראה שעצמתי עניים כשניגנתי
א "למה את עושה ככה? שרים בלי לישון. שרים בלי שישנים"

להיט אחר בביתנו הוא "יונתן הקטן שכח לסגור הדלת.."

כשאנחנו הולכים לימי הולדת אורי מאוד נסער שהם לא יודעים את המילים -
תמיד מתבלבלים ואומרים שם אחר במקום איתמר..
(בדיסק שרים היום יומולדת לאיתמר. הדרך היחידה להתגבר חלקית על המשבר החוזר הזה היתה
למצוא את הקלטת - שם שרים יומולדת לנוגה. יקיות זה גנטי או נרכש? )

יקיות זה גנטי או נרכש?

חובב הניקיון בן שנה וחצי ביקר אצל סבתא בזמן שעבדה העוזרת והתרשם עמוקות.

סבתא: מה עשתה העוזרת היום?
נכד: רעש!

שם זמני, תודה, מזמן לא צחקתי ככה D-:
פנינים

יקיות זה גנטי או נרכש?
גם וגם. (מנסיון...)

בשמחה רבה, רוצה לחלוק את הפנינה הראשונה של הפצפונת שלנו (בת שנה וחודשיים)
לאחרונה התחילה לקשקש הרבה ואימצה את המשפט : אבא - בוא!" (תוך כדי קיפול חוזר ונשנה של כף היד, במתיקות רבה:-))
אז אתמול היא הוסיפה על אותו משקל - :אמא - מוא!"
והלהיט - "אתה (כלומר סבתא) - תוא!"
D-:

אבא - בוא!

אמא - מוא!

אתה (כלומר סבתא) - תוא!

יופי! יו...

בן השש המנומנם פוקח את עיניו ובא לחיבוק עם אמא בכורסה ליד מיטתו (זה טקס הבוקר הקבוע)
פותח את פיו ואומר: אם שני נשרים מזדווגים יכול לצאת מזה אקליפטוס?
שנינו פורצים בצחוק למשמע המשפט המוזר... מסתבר שזה קשור לחלום שחלם בלילה.

_אז אתמול היא הוסיפה על אותו משקל - :אמא - מוא!"
והלהיט - "אתה (כלומר סבתא) - תוא!"_
מעבר למתיקות זה גם די מדהים ומאוד מיוחד.

סיפורים מדהימים אני רק צוחקת בלי הפסק ממה שקורה בעולם הילדים
אבנר בן ארבע עם שכל של בן שש אך במילים קצת מתקשה - אמא תראי מליד = ( רואה נמלים )
אני אוהב מעד מעד חם - =(מרק) חיבור המשפט יוצא אמא יש מליד במעד .....

אמא מעירה את אבנר - בוקר טוב נסיך
אבנר - קם בבוקר מחייך מאוזן לאוזן ומביט באמא -מתוקה שלי פצפונת שלי -תינוקת קטנה

אני מניקה את פיצי שאוכל בשקיקה. לידי מסתכלים בן 6 ובת 3 בסקרנות. מקץ שתי דקות אומרת בת השלוש: יו.. כמו פרה!

נמרון (2.5) משתין ואומר "אני עושה פיפי בגשר " .

נמרון מתכופף קדימה, מצמיד את הברכיים לחזה ומעביר מעליהן את החולצה, מסתכל ואומר " כמו ציצים " .

אם משני נשרים יוצא אקליפטוס,
משתי יונים ייצא עץ זית?

<מה, למה רק לילדים מותר?>

אני:( לבתי) תשאלי את אחיך וסבא עם רוצים חביתה לארוחת ערב
בתי: את אחיה רוצה חביתה לארוחת ערב
בני: כן
בתי: תביא את שלך
בני: של סבא כבר רקובות, שלי לא בשלות נביא את של אבא רק הן בשלות

D-: בן כמה הוא?

הקטנה (שנתיים ושמונה): "אימא, את יודעת מה זה לחיות?"
אני: "מה זה?"
היא: "להיות. לחיות זה להיות."

ע' (בת רבע לארבע)
אני: ע' מה יהיה? (בטון נאנח, תהיה כללית לעולם)
ע': מה ז'תומרת מה יהיה? יהיה הכל!

הילדה גאונה, כל כך הרבה יותר מנחם לשמוע שיהיה הכל מאשר שיהיה טוב.

אני מנסה להרגיע את נועה (בת 4 עוד מעט) באוטו (היא עייפה ורוצה לישון...)
אני: את רוצה שאשיר לך שיר?
נועה: לא!! זה לא גרוע!
אני: למה את מתכוונת לא גרוע?
נועה: גרוע זה מרגיע ומשפר את השיפור!
<ביקשתי שתחזור על ההסבר וקיבלתי חזרה מדוייקת על הנוסח..)

אבא מבקש נשיקה על הלחי.
הגדולה [בת שנתיים] נותנת לו נשיקה ואומרת:
קוצים! לך להתגלח! עכשיו!

יהונתן בן 10+:

"אימא, את יודעת, את לא רק אימא שלי,
את גם חברה שלי, וגם רופאה שלי וגם...
את יודעת מה? אני חושב שאת מלאך"

"אני חושב שאת אימא כל כך מיוחדת בגלל הפיברומיאלגיה,
אם לא היית חולה, היית אימא אחרת"

"אימא, דאגת לי פעם?" - כך שאל הבחור שכבר הפנים כנראה שאימא שלו בכלל לא פולניה

לפני כמה שבועות.
יום אחד ישבה עלי אפרסקית (1.8) וינקה.
כשסיימה לינוק סידרה לי את החולצה בחזרה במקום, ירדה ממני, סובבה אלי את הראש ואמרה:
"תודה".
והלכה.

וברוח החג מברך הקטן (שנתיים ורבע): "ברוך הבא אדוני, אלוהינו מלך העולם...."

כשאחיו הבכור היה קטן, נסענו פעם ועברנו ליד שדה ירוק, ואמרתי לו שזה אחו. הוא חשב ואז אמר: "אחו זה ביידיש?"

וברוח חג פצפיסטית משהו, בן החמש: "על הניסים ועל הנפלאות אשר עוללו המכבים."

(שמעתי את בת ה- 3 בחצי אוזן, ממלמלת)- "...נקודה הופ נקודה ציון..."
נו לא ניחשתם? זה כמובן אתר האינטרנט של הופ... (ציון= co...)

לפני כמה ימים, בעודי עובדת על המחשב,
חולף לידי פיצי (כמעט חמש) ואומר:

• כדור הארץ שולח כסף לקופה.
• מה?
• הנה, תראי במחשב.

מסתבר שהוא ראה אייקון של אקספלורר (כדור הארץ) שולח קבצים (ניירות מעופפים) לתיקיה (אייקון של מעטפה).

בת שלוש ורבע משחקת בבוץ והידיים מכוסות בו ואומרת
"צריך לשרוול שרוולים ולשטוף את הידיים"...

כדור הארץ שולח כסף לקופה._ _מסתבר שהוא ראה אייקון של אקספלורר (כדור הארץ) שולח קבצים (ניירות מעופפים) לתיקיה (אייקון של מעטפה).

אני עושה בייביסיטר על מאיה בת שנתיים וקצת. מראה לה את הירח עוד לפני החושך. ואח"כ כבר יש חושך, ואז הוא נראה עבה יותר. אני אומרת לה 'תראי, עכשיו הירח יותר שמן'. אח"כ מסתכלות על הכוכבים והיא סופרת אותם. וכשהיא מסיימת לספור היא אומרת 'כל השמנמנים האלו'.

נראה שמאיה התאהבה במילה שמנמן. ובדרך הביתה היא אומרת: 'העץ שמנמן, אמא שמנמנה, אבא שמנמן...'. אני שואלת: 'ואת?' מאיה: 'אני מתוקה'.

מאיה גם נורא אוהבת לראות טלוויזיה כשהיא חוזרת הביתה מהגן או מהחוג. אמא שלה לא כ"כ מרוצה מזה. וגם אני לא ממש נלהבת. יום אחד בדרך הביתה ביקשה לראות טלוויזיה בבית, אז אמרתי שנשאל את אמא. בפעם אחרת חזרנו הביתה כשאמא לא הייתה בבית.
בפתח הבית מאיה אומרת: 'את תהיי האמא, ואני אהיה המאיה'. אני, מתפעמת מהתפקיד הנכבד שהוטל עליי, אומרת 'טוב'.
מאיה: 'אמא...'
אני: 'כן, חמודה?'
מאיה: 'אמא, אני רוצה לראות טלוויזיה'.
אני:
(בזאת הסתיים חלקי בהצגה )

אני למאיה: תראי את העץ הזה. אני חושבת שזה עץ תות...
מאיה, בת השנתיים: לא נראה לי...

מאיה: יש לי רעיון !
אני: כן?
מאיה: בואי נעשה פיפי...

אמא שלי הייתה מורה בבית ספר יסודי. בכתה א' היא לימדה את ספר בראשית.
בברכות של יעקב לבנים למדו את הפסוק: 'גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב'.
שאל אותה ילד אחד: 'שולה, בזמן התנ"ך לא דיברו עברית?'

בזמן שאמא שלי הייתה מורה, אמא שלה נפטרה והיא ישבה שבעה.
הילדים בכיתה כתבו לה מכתבי ניחומים וציירו לה ציורים ושלחו לה את זה.
ילדה אחת כתבה לה: 'שולה, אל תהיי עצובה. גם את תמותי בסוף'.

ועוד, כשאמא שלי הייתה מורה, נסעה עם כיתתה לטיול בירושלים.
בדרכם ברחובות העיר אמר לה ילד אחד: 'שולה, נכון שזו תיבת דואר?'
אמא שלי: 'נכון'.
הילד בצהלה: 'אמרתי לך שאני מכיר את ירושלים ?'

אחותי לאשכר כשהייתה בת 3: 'יו, איזו חתיכה את'.
אשכר, נעלבת: 'לא נכון!'
אחותי: 'למה, חתיכה זה דבר טוב'.
אחרי כמה ימים אשכר מתעסקת לאחותי הרבה זמן בציצי.
אחותי: 'נו די'
אשכר: 'למה, ציצי זה דבר טוב !'
(באופנית אמיתית )

אשכר אחייניתי נכנסה השנה לכתה א'.
לפני כמה ימים היא אומרת לי: 'נכון יש לכם פחד של בית ספר?'
אני, תמהה מאיפה היא קלטה רעיונות מהפכניים כאלה, שואלת אותה 'למי יש?'
אשכר: 'לכם, ולי, יש פחד של בית ספר'.
אני חושבת לי אם הילדה כבר הספיקה להבין מה זה בית ספר, והאם היא תגדל להיות אוהדת חינוך ביתי, מנסה לדובב אותה: 'מה זאת אומרת?'
אשכר: 'נו, הסרט 'פחד של בית ספר'. יש לכם אותו?'

"אני לא אוכלת חיות", הכריזה בת החמש ורבע.
"באמת?" שאלתי. "הרי את אוכלת בשר, נכון?"
"כן. בשר של עוף."
"נו...?"
בת החמש ורבע: "אבל, אבל אני לא אוכלת עוף של אף חיה!"

הבת נזכרת בשירי חנוכה: "כל העם אז התבאס, והכריז אך זה הוא נס! "

הבן: "אני לא מבין מה כולם מתפעלים שאריק שרון מזיז רגל ימין ויד ימין. הנה, גם אני יכול! (מנפנף במרץ ביד!)".

D-:!!!!

מקריאה לליה (שנתיים ו-4) את "אין שם אריה" ה-מ-פ-ח-י-ד של נורית זרחי, לבקשתה.
נגמר, ואני שואלת: זה סיפור יפה?
ליה: הוא לא כל כך יפה.הוא כל כך עצוב.

קצת ארוך - אבל שווה.


מהיר ועצבני
כשהחובזה הקטנה שלי, שירה, הייתה קטנה, ושמעה את אחותה הקטנה, נועה, מתלהבת מכל אופנוע חולף ועובר ומודיעה בהתרגשות: "אוטונועה! אוטונועה!" קינאה נורא והתלוננה בכעס: "למה יש אוטונועה ואין אוטושירה??"

אהבה ממבט ראשון
אבא לשירה בבית היולדות כשנועה הקטנה נולדה: "נכון יפה?"
שירה: "נכון"
אבא: "נכון מתוקה?"
שירה: "נכון"
אבא: "ניקח אותה הבייתה?"
שירה: "לא, אין אקום!" (=מקום).

שליפה מהמותן
שירה צופה בטלויזיה, יתוש מרחף לו נמשך לאור הטלויזיה, שירה - בפאניקה מוחלטת ובהארה מבריקה - שולפת נעל ומשליכה לעבר הטלויזיה.
היתוש ברח.
הטלויזיה, נפלה.

מילים מכות שורש
נועה הקטנה שוכבת לישון, אמא מסיימת להקריא לה סיפור ובאה לצאת מחדרה בדרך מכבה את האור.
נועה נזעקת: "לא!!!"
אמא: "מה קרה?"
נועה: "המצלפת תאכל אותי!" (=מפלצת).

זאת בעצם שאלה ארוכה לכל מי שנמצא באזור. אני קרועה מצחוק כבר שעתיים, אבל גם לא ממש יודעת להתמודד עם המקרה הבא:
אמא שלי קנתה לליה בובת - תינוקת, מהמזעזעות האלה מפלסטיק, אבל מושקעת יחסית.
ליה קראה לה אביגיל ומיד התחילה להניק אותה, לתת לה מוצקים, לכסות אותה. מאוהבת לחלוטין.
הבוקר התכוננו לאמבטיה, ואביגיל הוזמנה, אחר כבוד, להשתתף.
אני עוזרת לליה להפשיט אותה כשאני מגלה, לחרדתי, שמתחת לשמלת הג'ינס שלה מסתתר בולבול רציני
(ולא נימול, אם כבר נכנסנו לזה).
ניסיתי להסביר לה שהתבלבלנו וזה בעצם בוב - הנה יש לו בולבול כמו לאבא (פחות או יותר (-: )
אבל היא לא מוכנה לקבל את זה בשום אופן. זאת בובה (ולראיהב:קוראים לה אביגיל) ויש לה בולבול. נקודה.
זה לא ממש PC, אבל אני הולכת ומסתבכת בשאלת הג'נדר.
לעת עתה הלבשנו אותה והשאלות נפסקו, אבל

מה עושים?

לדעתי את לא צריכה לעשות כלום. למה, מה יקרה?
אם יש בת שקוראים לה מיכאל, ובת שקוראים לה עידו - לא יקרה שום אסון אם תהיה בובה זכרית קצת שקוראים לה אביגיל.
אני לא יודעת בת כמה ליה, אבל אין ספק שאם היא עוד לא סגורה על ההבדל המהותי בין בן ובת - היא תדע בדיוק במשך הזמן. ומכיוון שזו רק בובה ולא מישהו חי - המושגים יתישבו במקומם במהרה. ובדמיון מותר הכל.
לא שווה לעשות ענין מהענין.

אוי ואבוי אמא של ליה
הכל מתחיל מבעיות הג'נדר האישיות שלך, כי אם היתה לך טיפת הבנה בזה היית יודעת שזו לא שמלת ג'ינס אלא אוברול תינוקות בצבע כחול (שברור שלא יולבש לעולם לבנות. שלהן ורוד). תתביישי לך! D-:

וקצת יותר ברצינות - מסכימה עם רותם. את לא צריכה לעשות כלום, היא תמצא לעצמה את הפתרון לזה. אם היא שואלת אותך אז תגידי לה שזה בן, אבל אם לא, אל תגידי כלום.

אין לי עצות אבל כמה צחקתי
@}

תתביישי לך!

את כנראה מגדלת בת פתוחה מאוד שיתכן שבעתיד הרחוק תעסוק ביעוץ בנושאי ג'נדר
לדעתי, תני לה לשחק עם אביגיל-בעלת-האבר-המרשים ללא צורך לתקן אותה. בעצם, אֶת המסר שלך את כבר העברת ניסיתי להסביר לה שהתבלבלנו וזה בעצם בוב ואפילו גילית אותות חרדה.
היא בְּשֶׁלָה כי אותה בינינו לא מעניין כרגע האיבר וגודלו. היא בכלל בשלב הפנטזיה
היא רצתה בובת אביגיל. נקודה.
אז עיזבי אותך מלהתעקש על הנקודה. גם ככה רובנו מגלים נוקשות רבה לגבי הגדרות. ז"א בד"כ הסביבה לוחצת אותנו להתיישר לפי כל מיני הגדרות ובעיקר הגדרות של מי בן ומי בת. היא לא 'תתחמק' מהחלוקה הקפדנית הזאת. אבל היא תתמודד עם זה בשלב מאוחר יותר ורק אחרי שהיא 'תוציא' מהבוב/ה את מה שהיא רוצה.
יהיה מעניין לשמוע איך זה ימשיך. תעדכני מדי פעם.
@}

חייבת גם כזאת. איפה היא קנתה?
איך ליה בחרה שם כזה יפה?

[-:
זה עבר כל כך מהר, שאני עוד יותר מצחיקה את עצמי עכשיו.
זאת אביגיל ויש לה בולבול. מה הבעיה? היא ממשיכה לשאת אותה במנשא המהמם של אורי ה לכל מקום,
להניק אותה תכופות ולספר את הסיפור על אמא שלה המצחיקה שנבהלה מהבולבול הקטן.
כשהדודה המשוגעת שאלה אותה על התקרית היא אמרה לה "אני בלבלתי את עצמי".

תודה לכולן, בכל מקרה

ורדי תיק יקירתי
אפשר להזמין לך אחת כזה יחד עם המתקן של הארטיקים (זה מאותו מרכז מסחרי של סבתא-פתח-תקווה)
ואביגיל היא חברה של י' מבני-עקיבא.

ולספר את הסיפור על אמא שלה המצחיקה שנבהלה מהבולבול הקטן.

זה עבר כל כך מהר
מדהים כמה אצלם הדברים הם דינמיים ומהירים. אנחנו נתקעים והם זורמים.
היא ממשיכה לשאת אותה במנשא המהמם של אורי ה לכל מקום,
איזה מנשא זה? לנו יש אחד מאולתר מסדין

האקולוג הצעיר

בבוקר, מתעורר, עדין במיטה:

"אני רוצה לאכול עוף. אני רוצה שתחממי עוף.
השמש מחממת. השמש תחמם את התנור עם העוף."

<גם אצלכם אוכלים עוף בארוחת בוקר, לא?>

אלעד(בן השלוש): "הרופא נתן לי אנטיביוטיקה כדי שלא יהיו לי חרקים ( חידקים)בגרון"

אני נפרדת מאופירי בת השלוש בגן ומסבירה לה שהבוקר אני עיפה ואני חיבת ללכת לעבודה. בתגובה אופיר עונה לי: "אמא תשני בעבודה", לתשובתי היא עונה בפליאה: "מה אין לך מיטה בעבודה? "

סתיו (5) מתקשרת אלי לעבודה ואומרת אחרי כמה דקות של שיחה "גם נוני רוצה להגיד לך כמה דברים"
ואז נועה (2) לוקחת את הטלפון: "אבא?, דברים!"

אני: ישי (בנדוד בן 4.5 שאני שומרת עליו ועל האחים שלו), תוריד את הצלחת מהשולחן.
ישי: למה את לא עושה כלום? את רק מחנכת.
אני - מוחה בקול.
זה הוביל לשיחה ארוכה על מה עוד אני עושה חוץ מלחנך - אני גם מכינה סלט, אז אני סלטאית, ומחבקת (חבקנית) וכד'.. אחר כך עברנו לסקור בני משפחה אחרים - י. (בן הדוד של ישי) הוא ספורטאי, ישי עצמו שחקאי, כי הוא משחק, וכן הלאה.
בשלב מסויים הגענו לנעמה, אחותו הגדולה של ישי -
אני: ומה נעמה?
ישי: מהרהר, ובמבט מצועף עונה - נעמה יפהפיה...

גל בת 3 מספרת מה כולם עושים בבוקר - הילה במשפחתון, גל בגן, דנדן ומאי בבית הספר, אבא בעבודה ו אמא... בקניות D-: (אני עובדת מהבית...)

ואז נועה (2) לוקחת את הטלפון: "אבא?, דברים!"
הערתי את הקטן מהשינה מרוב צחוק בגללך!!!!

"למה יש אוטונועה ואין אוטושירה??"
ובאותו עניין:
כשתמר היתה קטנה כבר היה לה אח בשם איתי, והיא כבר ידעה שיש עצי תמר ומאוד אהבה לראות כאלה. יום אחד, באוטו:
אימא: תמרי, תראי, הנה עץ תמר.
תמר: איפה עץ איתַי?


ואחת משבוע שעבר. תמר כבר בת חמש ומשהו:
תמר: אימא, אלוהים מת?
אני: מה דעתך?
תמר: כן.
אני: אז אין אלוהים?
תמר: היה.

_אני: אז אין אלוהים?
תמר: היה._

נו, בגיל 5 היא ניטשה מה יהיה בגיל 30...? (-:

ברכה לפני משחק

נמרון אוחז בידו את מכונית המשטרה האהובה עליו ומברך "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שקידשנו במצוותיו וברא מכוניות ".

אורי (בן שנתיים וקצת) : "אני רוצָה... אני רוצָה..."
סבתא : "אתה בן, תגיד אני רוצֶה"
אורי : " אני רוצֶה להגיד אני רוצָה!"

נשמע טיפוס אמיתי

סיפרתי לגדולה (בת ה- 6 וקצת) שאחד האנשים שהמציא ופיתח הכי הרבה טרקטורים וכלים חקלאיים מעניינים היה מישהו שלמד בקושי שמונה שנים, וזה כל כך עניין אותו שהוא היה ממש גאון בהנדסה.
הילדה (לא בחינוך ביתי): אמא, כאשר משהו מעניין, עושים אותו מכל הלב וזה יוצא טוב. כאשר משהו לא מעניין, לא עושים אותו ממש מכל הלב, וזה לא יוצא טוב!

עולים לכיוון המעיין בואדי שיח, מולנו יורדת משפחה. לפתע מצביע ילד כבן שש על מלון מרידיאן הנשקף מולו ואומר- הי, רואים את המלונות של אילת!!!
אמו עונה לו בבעסה, לא, זה המלונות של חיפה.
ולוטם תוהה- אולי הוא כן ראה את המלונות של אילת? מאיפה היא יודעת מה הוא ראה?

נועה מצביעה ואומרת: "אמא, חז"ל!"
אמא מסתכלת אחורה (לא כל יום רואים חז"ל...), והנה באמת - זחל.

(לא כל יום רואים חז"ל...), והנה באמת - זחל.

הילדון (בן שנתיים ועשר) - "אמא, כלנית זה פרח מוגן"
אמא- "נכון"
ילדון - גם לחם זה מוגן"
אמא - ?????
ילדן - גם צ'יפס.
אמא - אהה... לחם מטוגן.....

ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שקידשנו במצוותיו וברא מכוניות ". .
הרס אותי הנמרון שלך!

רצינות
נבו מתקשה לאמר טו' בשבט וקורא לחג דוּבּי שבט.
אחרי שיחה על משמעות החג, הוא היה כולו ריכוז מאד ואמר שהחג הזה מאד רציני ולכן הוא יקרא לו דֹב בשבט .

ולכן הוא יקרא לו דֹב בשבט D-:D-:D-: גדול!!!

נועה (2) מראה לנו שהיא לומדת דברים חדשים, מצביעה על שתי בובות תואמות בסלון:
נועה: "אבא, תראה, בן ובת".
אני: "נכון, מתוקה, כל הכבוד, ומה נועה, בן או בת?"
נועה: "אני נסיכה!"

זה לא מצחיק, אבל זו חוכמה - של בת 10:
קנינו לאחיה הצעיר מטריה ב- 5 ש"ח, ודיברנו על איך פעם מטריות היו נורא יקרות וכיום הן עולות פחות מגבינת חמד.
היא אמרה: אבל הן בטח מתקלקלות יותר מהר.
עניתי: נכון, אבל עדיין יותר זול לקנות כל פעם חדשה מאשר לקנות אחת יקרה.
והיא אמרה: אני מעדיפה שתקנו לי מטריה קצת יותר טובה ויקרה שלא כל הזמן נמלא את כדור הארץ במטריות מקולקלות מפלסטיק שלא מתכלה.

ערב אחד לפני השינה אנחנו מדברים על דבריםשעוזרים לנו ונותנים לנו כוחות. אני אומרת שאני מרגישה שלכל אחד יש מלאכים ששומרים עליו.
בן 6.5: מי ששומר עלי זה את ואבא.
אני: נכון, ואני מאמינה שיש עוד דברים ששומרים עליך, דברים שאי אפשר לראות.
בן 6.5: טוב, אז אתם בצוות ששומר עלי.

אני מעדיפה שתקנו לי מטריה קצת יותר טובה ויקרה שלא כל הזמן נמלא את כדור הארץ במטריות מקולקלות מפלסטיק שלא מתכלה.


וואו!! כל הכבוד!

במסגרת נסיונות גמילת הלילה של הגורה (שנה ו-4 חודשים),
ידעתי שיהיה לא פשוט, אבל לא חשבתי שאני אתחיל לצחוק ב-3:30 לפנות בוקר....
גורה (חצי ישנה/ חצי מפשפשת לי מתחת לחולצה): " אמא - ציצי!"
אמא: "מתוקה שלי, ציצי הלך לישון"
גורה: "ני! " (שזה למתקשים - שני!) ( ולממש מתקשים - ביקשה את הציצי השני, כי הראשון ישן )

אנחנו נוסעות באוטו, ברקע מתנגן ארקדי דוכין:
מי אוהב אותך יותר ממני, מי אוהב אותך כשאת עצובה... עד מתי תהיי שלי, ולמה את שותקת...
עולמית: אולי היא נחה.
אני: ???
עולמית שרה: ולמה את שותקת... אולי היא נחה.
עצרתי בצד מרוב צחוק.

גם אנחנו עצרנו בצד מרוב צחוק.....

עניין של טעם

מתעוררת בבוקר לגלות שאני לבד במיטה. מתענגת על עוד כמה דקות מתחת לשמיכה ואז מגיע נמרון (אוטוטו בן שלוש).
הוא בא קרוב אלי ומראה לי שמשחת השיניים (וולדה ילדים) ביד שלו ואומר "אני אוכל משחת שיניים, זה טעים, זה כמו שוקולד".

<את התגובה שלי ראוי לכתוב ב בחן את עצמך>

בת השלוש בכניסה לסופר-"אמא אני יכולה לבחור לי משהו?"

• "כן, אבל שלא יהיה משהו שמתחיל באות ש'" (מנסה להמנע מיותר מדי שוקולד באופן מקורי...)
• "אמא אפשר משהו שמתחיל בב'?"
• " בטח!!" (מה זה יכול להיות? אולי ביגלה אורגני מחיטה מלאה? אולי בננה?...)
• " ביצת הפתעה של קינדר!!!"