באופן טבעי

-" ביצת הפתעה של קינדר!!!"
מתוחכמת הקטנה !

סבא בא לעזור לשפץ איזה ארון ישן. הביא ארגז כלים שזה כמובן מאוד מאוד משמח בשביל פעוט בן שנתיים + 3.
הפעוט רץ מהחדר עם שפכטל (מלא טיח יבש) ביד: "אמא, מה זה? חותכים עם זה כנאפה?"

"אמא, מה זה? חותכים עם זה כנאפה?"

"אמא, מה זה? חותכים עם זה כנאפה?"
ואללה, כל הכבוד על עולם המושגים הרחב שלו. אח, עשית לי חשק לכנאפה נוטפת!
9-:

היום אני ובני(שנה וחצי)טיילנו בחוץ.הלכה לקראתנו אשה מאד מבוגרת. שניה , לפני שחלפה על פנינו פיצ מרים את היד לשלום ואומר בשיא הטבעיות אהלן אחי.
הגברת כמעט נפלה מהרגלים.אני לא יכולתי לנשום מרוב צחוק.
מעניין ממי למד את אחד המשפטים שיותר מעצבנים את אביו..

אני שומרת על א' בן ה-5. הוא רוצה ללכת לשרותים ומבקש שאבוא להחזיק לו את הדלת, כי אין אור בשרותים. הוא כבר נכנס לשרותים ואני יושבת על הספה, מתעצלת לקום, קוראת לו: "חומד, אתה יכול להחזיק את הדלת לבד, לא?" אני שומעת אותו: "אוי, נוּ, תעשי מַאֲמָס (=מאמץ) !" (עשיתי, הייתה לי בררה? )

אני עם מ' בת ה- 3, מקריאה לה סיפור באנגלית על נסיכה. בסיפור כתוב "Daddy is the king". מ' מתפרצת לסיפור בהתלהבות "and Mummy is the kingdom" !

ושוב עם מ' בת ה- 3 ואמא שלה. מ' רוצה לראות DVD ומנסה לבחור אחד מרבים. כל מה שאמא מציעה, לא מוצא חן בעיניה. פתאום אמא שלה מגלה DVD אחד שנראה לה מתאים וקוראת בהתלהבות: "Hey, look, you want this one?" מ' מייבבת "No..." האמא לא מבינה "But why not?" מ' בקול בוכים: "It's funny !"

שחזור חווית הלידה

אבא מתחיל לספר לגיא "אתה יודע, כשאבא היה קטן, ואתה עוד לא היית..."
גיא בן שנה ו10: "גיא בא במטוס!"

אמא שוכבת במיטה וגיא ניגש ומרים לה את הגופיה, מלטף את הבטן.
אמא: "מה יש לי בבטן?"
גיא: "מים, המווון מים!"
אמא: "ומה עוד?"
גיא: "אדום, המווון אדום!"

בן 5 מקרי בגן שעשועים : "רוצה לשחק במלחמה?"
בת ה-3 בהתלהבות: "כן" (אין לה מושג על מה הוא מדבר...)

• "איזה לוחם את רוצה להיות?"
• (שתיקה)
• "איזה לוחם את רוצה להיות?"
• "אני רוצה להיות לחם המבורגר!!! (תודו שזה הכי נועז שהיא יכלה למצוא...וגם הכי קרוב למילה לוחם שטרם הספיקה להכיר...)

יש לציין שמבחינת בן ה-5 היא מייד הפכה ללוחם המבורגר והם שיחקו כמעט שעה יחד ונהנו נורא, למרות שרוב הזמן לא היה להם מושג על מה השני מדבר, למשל כשהוא הוציא אותה למלחמה היא רצה וצעקה בשמחה "מלחמת נדנדות!" וסחבה אותו להתנדנד איתה בנדנדות...

אני ועולמית בסופר. קונות פסטרמה. המוכרת ממליצה על פסטרמה בדבש, מציעה לעולמית חתיכת פסטרמה לטעום.
עולמית: בוחנת את הפסטרמה בדקדקנות מכל הכוונים ושואלת: אבל איפה הדבש?
שתי המוכרות על הרצפה.

מניחים את ינוקא בלול אצל סבא וסבתא (לול שהם קנו מראש כדי שנשאיר אצלם את הבכורה. זה לא קרה אז).
הוא משח ונהנה וליה מודיעה:
גם אני רוצה להיות בכלוב!
מניחים אותה בכלוב, היא משחקת ומרוצה עד שנמאס לה. :תוציאו את אדם מהכלוב. אני רוצה להיות לבד!"
אכן אכן, כלוב.

אני עם מ' בת ה-3 בגינה. היא מוצאת איזה גלעין שנפל מאיזה עץ ומקלפת אותו.
מ': "תִראי, יש לי אגוז. אני מקלפת אותו, ואת תשקי אותו באדמה".
אני: "ומה יצמח מזה?"
מ': "עץ הדר".
אני: "יופי! עץ הדר של איזה פרי את רוצה שזה יהיה?"
מ', מתוך מחשבה עמוקה: "תות... ביצה קשה... וכאלה וכאלה וכאלה (מצביעה על כל העצים שסביבנו) וסוס, וחמור קטן"
אני: "מ', ראית פעם חמור צומח על עץ?"
מ': "כן, זה עץ מֵתְבּוּלְבָּל"

איר ביקור במוסך נמרון עמוס בחוויות.

נמרון: האוטו אוכל דלק!
אמא: כן, ומה אתה אוכל (אנחנו בארוחת צהרים)
נמרון: אני אוכל שניצל. האוטו אוכל גם שמן. האיש שם שמן באוטו (כאן בא תיאור שלם של המכונאי שם שמן).
אמא: כן , האוטו אוכל דברים שנמרון לא אוכל.
נמרון: האוטו אוכל שוקולד!

< כאמור האוטו אוכל דברים שנמרון לא אוכל >

נמרון חכם...

הבת שלי (תיכף בת 4) לפני השינה: "אמא, יש לנו נחש בבית?"
אמא (בראש - אוי ואבוי, לילדה יש כבר פחדים מנחשים): "לא, אין לנו נחש בבית".
הבת: "טוב, אני רוצה אפרוח של נחש, אפשר?"
אמא (רגועה - אוקיי, לא מדובר בפחדים, הילדה הסתגלה לאחים שלה): "אין בעיה, תבקשי ליום ההולדת שלך"...

זה קצת ארוך.
סיפרתי לילדה סיפור על כילי אחד, שאהב כסף וזהב, וחי מאד בצניעות ואסף כל הזמן מטבעות זהב. הלך ליער, חפר שוחה, והטמין את הזהב בשוחה. כל יום היה הולך לשוחה ומביט בזהב.
השכן שלו שם לב לסיורים של שכנו ליער, עקב אחריו, גילה את הזהב, לקח אותו וטמן במקומו אבן גדולה.
הכילי הגיע, גילה מה שקרה, והצטער צער רב.
שאל אותו השכן, מה זה בעצם משנה, הרי ממילא חיית כמו דל ועני, והזהב שכב שם כמו אבן שאין לה הופכין.

הילדה חשבה רגע, ואמרה: השכן בעצם עשה לו טובה. האיש הזה היה כמו איש שכלוא בכלוב, ונהנה מהכלוב שלו. והשכן פתח את הכלוב שלו. בהתחלה זה קשה, אבל הוא הוציא אותו לחופשי... השכן עשה לו מעשה טוב.

זה ממש יפה.
בת כמה היא?

הבן (שנתיים וחצי ) יונק...

פתאום שומע צלילים מעניינים מהטלוויזיה בחדר השני ואומר:
"אמא, תסגרי אותם ותשמרי עליהם טוב טוב אני תיכף חוזר... "

הבן שלי פוגש חברה ואמר לה "הי הגרי! בואי נשחק כדור סירופ!"
היא ישר מבינה עניין (הגרי) והם משחקים כדור סירופ.

(מסירות)

למורינגה, הילדה מלמעלה בת שש וחצי.

אבא מנסה לשכנע חבר שיבואו מחר לבקר אותנו, ומעלה שלל טיעונים ביטחוניים, תזונתיים, תחבורתיים וסתם שיהיה כיף. פתאום הגדול מפציע עם פיתוי משכנע במיוחד: "תאמור לו שיש לנו בחצר המוווווון ציקאדות!"

מ' בת 3.5 משחקת עם חברה שבאה אליה בפעם הראשונה. מ': "בואי אני אראה לך את הבית שלי. נכון שהבית שלי הוא מאוד... מאוד... מאוד...?" - אינה מוצאת את המילה... ולפתע חותמת: "יש לי בית מושלם".

מה דעתכם על "למה זה לפעמים שאלה!" של בת הכמעט 4 .....(שנאמר כתגובה ל"ככה זה לפעמים תשובה" הנדוש שלי...)

יהלי ובן בני השנתיים, חברים מיום היוולדם, עדיין בבית עם אמא, משחקים עם בעל ספריית הדי.וי.די השכונתית(המכונה ל'), שהוא בחור חביב מאד.

ל': אתם הולכים יחד לגן?
יהלי: כן
ל': לאיזה גן אתם הולכים?
יהלי: לגן שעשועים!

(כמעט בת 4)- "אמא את תקענית! זה שם נחמד נכון?"

• "נכון, ומה זה אומר תקענית?"
• "זה כי את כל הזמן תוקעת לי את הכפית בגלידה..."

ס' בן שלוש וקצת, מסיים לינוק בצד אחד ועובר לשני. הוא טופח בידו על הציץ שהתרוקן (ושגם נראה ככה...) :
"אמא, יש לך פנצ'ר. אין פה כבר חלב."

יושבים על הים.
יותם (שנתיים) מבקש מאמא שלו מיץ תפוחים וליה (3) אומרת לו:
"אז כשתבוא המורה של האוכל, תבקש ממנה מיץ"

בת ארבע וחצי מסניפה את בית השחי של אמא שלה "
"אמא יש אני אוהבת להריח אותך בבית שחי"
??
"יש לך ריח טעים!!!!!"

(געגועי ציצי של גמולה ותיקה)

דובון (שנתיים) משחק בביצים מפלסטיק ופתאום מבקש מאמא לשיר "כושי כלב קט".
אמא מצייתת וכשמגיעים לשורה "לשמור על ביתי" דובון מצטרף באושר תוך שהוא מנופף בביצים: "לשמור על ביצים! לשמור על חצרים!"
ועוד שיבוש של שיר - בפסח (הוא היה בן שנה ו-8) כששרנו איתו "מה נשתנה" דובון התחיל לשאוג כמו אריה - תמיד באותו מקום. לא הבנו למה, עד שסבתא קלטה: "שבכל הלילות אנו אוכלים ש אר יה רקות".

כששרנו איתו "מה נשתנה"

התכוונת אולי ל"מה משטרה" הידוע יותר במחוזותנו?

(חוכמות של מלחמה)

גמדון: "אנחנו שורפים את לבנון?"
אמא: "לא"
גמדון: "אז למה ברדיו אמרו שלבנון רוצה הפסקת אש?"

_כששרנו איתו "מה נשתנה"
התכוונת אולי ל"מה משטרה" הידוע יותר במחוזותנו?_
אהה, חשבתי שזו חכמה פרטית של האחיינית שלי

היינו בליפתא, בירושלים, ואני אומרת לבני- "אנחנו הולכים בניקבה"
והוא חושב ומיד עונה- "כן, כי האור נכבה".

אצל ההורים, גיסי הביא גלידה לבנו. בני מסתכל עליו ואומר- "נכון עוד מעט אמא תלך וסבתא תביא לי גם גלידה?"

ילדה בת 7 באירוח משפחתי, ודודה מראיינת אותה. מה היא עושה, איך בבית ספר, וכו' וכו'.
לילדה מתחיל להימאס.
הדודה: 'אז איפה יותר טוב, בגן או בבית ספר?'
הילדה: 'יותר טוב בְּ........... בַּבּית !'
הדודה חושבת שהילדה לא הבינה: 'כן, אבל לאן את יותר אוהבת ללכת?'
הילדה, בנוק אאוט: 'לעזריאלי !'

אחרי הפעם המליון של ספר הג'ונגל:
נועה (2.5): אני באנה
סתיו (6): ואיפה את גרה?
נועה: שם, רחוק רחוק... בטלויזיה.

שנייה לפני שעולים על המטוס להודו, ושנייה אחרי שהאתר הופך שוב פעיל,
פנינות מפי הגורה (כמעט בת שנתיים):

נוסעים באוטו ולאחרונה גילתה את נפלאות החלון:
"אמא, תדליקי לי את הרוח......."

יושבת על הסיר ומתאמצת לעשות קקי. אני מנסה להסביר לה שלא צריך ללחוץ ואומרת לה כמו תמיד:
"בואי נעשה ששששששששששש..... והקקי יצא לבד"
<יוצאת "סיירת שרה'לה".....>
הגורה, במבט מסביר ומחנך - "אמא, אני רוצה להתאמץ!"

שנה טובה לכולנו!!!!!

בס"ד
אני יושבת כבר כמה ימים ונזכרת בכל מני של ילדים של אחרים.. (קצת ארוך, אבל שווה לדעתי!)
אז ככה- מענדי (4) ויוסף (כמעט 3) - (ילדים של חברה)
הסיטואצי'ה -אני מניקה את מענדי שלי (כמעט חודשיים), באופן צנוע, ומכוסה, ויוסף מבקש לראות איך מענדי תינוקי אוכל...
אני-אבל זה לא צנוע.
שתיקה......
יוסף- מענדי תינוקי תנוח? (tanuach)
אני-??
יוסף-מענדי תנוח, נכון?
אני-?????
ואז מענדי הגדול מסביר-
הוא אומר שמענדי צנוח! (tsanuach)

(למי שלא הבין... מענדי צנוע )

מענדי ויוסף לקראת שבת מתלבשים, ואז מענדי (אז בן 3) שואל-
"איפה הבגביים שלי? אני רוצה ללבוש ללים!!" (הכוונה לגרביים ונעליים, אם לא ברור...)

כשיוסף הי'ה בערך בן שנה וחצי, שמרתי עליו לאיזו תקופה, כל יום, ואמרנו את 12 הפסוקים (הסבר ארוך מדי לכאן), ואחד הפסוקים הוא-
"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים"
אז יוסף מכריז-
"בכל בור בבור חייב........"

אחיינית שלי , לפני כמה שנים, (לא זוכרת בת כמה) ראתה רוכבי אופנים בזמן נסיעתם באוטו, והכריזה-
"אמא תראי! רכבנים!!"

ואחת שלי....
אמא שלי סיפרה שכשהייתי קטנה לקחו אותי לעשות אבחון דידאקטי, והיא סיפרה לכוווווולם (הפולני'ה!) שאני מאוד מחוננת!!! ובתגובה, אני- מוחה בקול נעלב- "אני לא מחוננת! אני מחונכת!!"

האחיינית (בת ארבע) מביטה בי בסקרנות מאכילה את נהר (לא בצניעות רבה מדי, בעוונותיי) היא עצמה אכלה תמ"ל וגם אחותה התינוקת וכנראה לא ראתה תינוק יונק.

היא "איפה הבקבוק שלה?"
אני "היא לא צריכה בקבוק, היא אוכלת ככה."
היא פוערת עיניים ענקיות "מה, יש שם חלב?"
אני "כן, רוצה לראות?"
היא מהנהנת בעניין רב
אני משפריצה...
היא "וואו! אני רוצה גם!" (קיבלה סיבוב השפרצות, נו מה? )

אח"כ היא מתרוצצת ברחבי הבית וטופחת לעצמה על החזה ומספרת בהתרגשות עצומה לכל מי שבסביבה: "ראית??? היא אוכלת מפה!!!"
אחרי שההתלהבות שלה שככה היא שוב נעמדה מולי ואמרה בטון ידעני "גם בטבע יש חיות שאוכלות מבקבוק." כשהבעתי את תמיהתי היא ספרה לי על העגלים שהיא ראתה בטיול לרפת.
אכן.
גם בטבע.

נועה (כמעט 3) מתלהבת אחרי ביקור של האחיניות מאמריקה ומתחילה לדבר בפסאודו אנגלית. זה נשמע בערך כך:
נועה: ברר אגלבר בק
אני: was it fun to have them here?
נועה: בלק אממבלרר
אני: you are so sweet
נועה: קלמממ ברררממ
אני: I love you!
נועה: לא, אבא! באנגלית!!

בס"ד
אה, גם הסיפור שלי על נועה, והיא בת 6... ועל אבא שלי- סבא שלה, ועל הבן שלי, מענדי (Mendy) בן חודשיים...

הסיטואצי'ה- שבת, אחרי ארוחת צהריים, יושבים ומשחקים הנכדים, הסבא והסבתא.... (ואני.)

סבא: נו, נועה, אז למי מענדי דומה? ....
נועה: לך!
סבא: מה, באמת ??
נועה: כן!! כי גם לו יש קרחת!!

אחרי שכל בני המשפחה הלכו ממסיבת יום ההולדת שעשינו לבת הארבע, היא פונה אלי ואל בעלי ואומרת בעיינים בורקות: "תודה על היום הולדת"
(לא ממש "חוכמה", אבל מתוק וקסום...)

חברה שלי, ריתמיקאית, נכנסת לגן עם אורגן לשיעור הראשון, ושואלת את הילדים אם הם יודעים מה זה. אחרי כל מיני רעיונות, איזה ילד אחד (בן 4) צועק לה: "היי, אני יודע מה זה, זה פסנתר אורגני"....

ואחד משלי: הבכור שלי, לפני 3 שנים, כשהיה בן שנתים:
הדר: אמא בן כמה סבא?
אני: בן 50
הדר: ובן כמה אבא?
אני: בן 32. ובן כמה אתה?
הדר: אני... אני בין הרים ובין סלעים

בת הארבע מפרשנת את צום יום כיפור: "אבא צם, אז הוא רק שותה"

• "לא ממי, הוא גם לא שותה"
• "אז הוא רק מסתכל עלי אוכלת"...

• בת 2.7 שרה:

נד נד, נד נד
אד עלה עלה ואד...
שנינו שמולים באזניים
בין הארץ לשמיים...

• "אמא, תראי אותי, אני מגננת" (מנגנת)

_בת הארבע מפרשנת את צום יום כיפור: "אבא צם, אז הוא רק שותה"
"לא ממי, הוא גם לא שותה"
"אז הוא רק מסתכל עלי אוכלת"..._

מעולה.....

בכורי (בן 6) לחברה שלי: המצאתי קסם שאני מניף את הצינור מהר מהר ולרגע אני עובר לעולם אחר ותכף תכף חוזר. זה כל כך מהר שאי אפשר לראות. (מדגים) ראית?
חברה:לא!?!?
בכורי: נו, את רואה!
מ.ש.ל

אחיו בן ה3 שואל: אמא, הגמד הזה בגוליבר, מה הוא אכל?
אני: איזה בשר אני חושבת.
בן 3: כן, אבל איזה? זה נראה בשר הכי טעים, אפילו יותר מקישואים!

מיד הזכיר לי כשהבכור היה בן 4 הודיע לי פעם שהוא אוהב לאכול חיות מבושלות וירקות חיים...

היי, אני יודע מה זה, זה פסנתר אורגני".... D-: גדול!!!

תום (4.5) : אבא, נכון שאלוהים לא היה הראשון?
אני: אהה, בההר, .... אולי?!?!
תום: אז מי היתה אמא שלו?

ומיד לאחר שתי דקות:
תום: "נכון שלא יכול להיות האיש הראשון? וגם לא האשה הראשונה?"

(וככה הגענו לדארווין... וגם לאופציה על "בראשית ברא אלוהים" וגו'..)

מיתר (7 פלוס) בשלהי וויכוח עם השכן בן ה-6 (ועוד ביום כיפור..)
שכן: אני יותר חזק ממך
מיתר: (ללא היסוס) אז מה, אני יותר חכמה ממך...

האמת? צודקת. ביג-טיים

_נד נד, נד נד
אד עלה עלה ואד...
שנינו שמולים באזניים
בין הארץ לשמיים..._

והבת שלי שרה
"תנשקו לי באוזניים..."

והנה עוד משהו, ישן מאוד אבל אקטואלי תמיד...

אחת מהילדות במשפחה שמעה את סבא שלי מביע את דעתו עכל מס הכנסה.
"אמא, מי זה מס הכנסה?"
סבא: "זה השותף שלי. אני עובד והוא לוקח את הכסף"
"אבל למה אתה עושה עסקים עם אנשים כאלה?"

"אבל למה אתה עושה עסקים עם אנשים כאלה?"
חבל על הזמן......

וכמה משלנו:

• יש לנו על המקרר אותיות מגנט, ואחת מהאותיות נפלה מתחת למקרר: "אמא! האותיה נעלמה!"

• מתבונן בפעם הראשונה במקל סבא, ולאחר כמה שניות פוסק נחרצות: "המטריה נשברה!"

ושוב תום: (4.5)
אם מטוס נוחת במקרה בתחנת דלק כזאת של מכוניות, כי נגמר לו הדלק
ואין לו איך להמריא (יעני-מסלול קצר, 'הערת המחבר') אז איך הוא יוצא משם?

שיבוש לשון שהיה דיי מזמן (גיל שנתיים):

בעת טיול ערב עברנו ליד שתי נשים - אחת רצה ואחת הלכה.

מצביעה על הנשים: "אמא- היא הולכת והיא אואצת" (אואצת = רצה).

בטיול היום פגשנו בשתיל של "ציפור גן עדן".
עדי, 2.9, שואלת מה זה?
עניתי לה שזה פרח שנקרא ציפור גן עדן.
עדי רצה, לקחה קצת רוזמרין שצמח שם ונתנה ל"ציפור" לאכול...

בת 2.5,

מתיישבת עם שרפרף ליד כסא גבוה יותר
ועושה עם הידיים תנועות חליבה נמרצות
"אמא, תראי אני מנפחת את הפרה"

משחקת עם הבובה
מנשקת ואומרת לה
"בואי יפתי, למה את בוכייה?
רוצה לינאוק?"

אוכלים טוסטים בארוחת הערב.
אמא מברכת "המוציא לחם מן הארץ".
דובון (2.3) מתקן: "תגידי המוציא טוסט מן הארץ!"

D-:

מזכיר לי את הבן שלנו בפסח... (היה אז בן 3)

שבועות שלמים שומע איך בפסח לא אוכלים לחם, חמץ ושות'. שבפסח אוכלים מצות. מתרגש עד הגג כשמגיעות חבילות המצות הביתה.

ליל הסדר - כולם יושבים לשולחן, מגיע הרגע אחרי נטילת ידיים -
בעלי מברך בהטעמה - "המוציא לחם מן הארץ"
והבן מזדעק מיד -
"לא!!! אבא!!! זה לא לחם, זה מצה!!!"

במשך כל החג לא עזרו ההסברים שלנו, והוא התעקש לברך ברכה משלו -
"המוציא לחם מצה"

"בואי יפתי, למה את בוכייה?- גדול....



"לא!!! אבא!!! זה לא לחם, זה מצה!!!" - מה שנקרא ביעור חמץ מעמיק.......- הצלחתם!

ילד (7.5) ואמא הולכים יחד, והילד מתחיל לשחק עם אמא במשחק דמיון "נגיד שאני... ואת.... ואז אנחנו הולכים ל..."
אמא: אני לא משחקת כבר במשחקי דמיון, אני מבוגרת.
ילד: אבל עוד מעט תתחילי שוב פעם.
אמא:???
ילד: כשתגיעי לגיל של אבא!

(בנזוגי גדול ממני ב-4 שנים, אז לילד יש עוד תקוה בקשר אלי)

כשתגיעי לגיל של אבא! חמודי!!

היום -
חוזר עם שקית יומולדת. בודק את התכולה:

דג שוקולד קטן בעטיפה מצויירת עם בלונים - בוחן את העטיפה ברצינות - "אה, זה בטעם בלונים!"
פותח את הוופל המצופה, שקצת נמס בקצה - "אוי, הוופל שלי מקומט!"

(אחרי סשן יניקה מתיש, במהלכו חזרה הבקשה/הצהרה/הכרזה: "ציצי! ציצי!")

אמא: מה תעשה כשלא יהיה יותר ציצי?
ינוקא חושב רגע: טה-טה... (סבתא).

ינוקא חושב רגע: טה-טה... (סבתא).

איתמר (בן 3 וקצת) עובד על פאזל של אותיות עם תמונות מראה לי את האות כ (בתמונה מופיע כלב ולידו תמונות נוספות חתול, זברה, וילון, טרקטור...)
אני: כ...
איתמר": כטרקטור
לזכותו יאמר הילד יצירתי

הגדולה מחר בת 3
היום רוב היום השיר השולט בפיה היה:
"היום יום שישי.. היום יום שישי
מחר יום הולדת...."


ובאוטו בדרך הביתה היא הסבירה לנו ש" מחר בבוקר, כשאני אתעורר, אני כבר אהיה בת 3. אין מה לעשות!"

בובת הצפרדע של נועה נקרעה ואמא מרגיעה שתקנה לה חדשה.
אני לוקח אותה להראות שעוד אפשר לתקן (רק נפרם התפר).
היא: "אוי, אבל אמא אמרה שתקנה חדשה"
אני: "ומה יקרה עם זאת?"
הפרצוף החושב מראה שהיא באמת לא חשבה על זה. היא מהרהרת, ואז ניצוץ של הבנה: "תזרוק אותה לפח"
סנטימנטלית אלק.

"אמא אני מתלבשת בצ'יק המהירות"
(איילה משלבת ביטויים מרוב מהירות...)

ליה מבקשת שאשיר לה את "דמעות של מלאכים".
והשורה השניה: "מדוע הם בוכים המלאכים?"
אחרי כמה שניות של מחשבה ליה (3) עוצרת אותי ומציעה בטון מהורהר:
אמא, אולי החברים של המלאכים חטפו להם איזה צעצוע או משהו ?

[יש צורך בהסבר להבנת הרקע-
אני ובעלי דתיים חרדיים חוזרים בתשובה, ומשפחתי חילונית...
בעלי חובש כובע, ומגדל זקן ארוך. יש לו שם ארוך, בעל שתי מילים, ולכן אנו אומרים לשתי הבנות הצעירות של אחי ואחותי (בנות שנה+) "איפה דוד?" ומצביעים עליו.]

אבא שלי, אחד הנכדים, והנכדה בת שנה וחמש, יושבים בסלון, ברקע הטלויזיה.....
הקטנה מסתכלת מדי פעם על הטלויזיה. הופיע שם הרב לאו.
היא בוחנת בריכוז, מצביעה ואומרת לסבא
"דוד!"


>חן חושבת שהיא הרסה את זה לגמרי!! כי היא לוידעת לספר. אבל מקווה שזה כן יצא משעשע.....<

היתה לי הרגשה שהקטנה הרביצה לגדולה.
שאלתי את הגדולה אם הקטנה הציקה לה.
היא התלבטה רגע, ואמרה שלא, הקטנה פשוט נפלה מהכסא. וזה נראה כאילו הרביצה לה,
אחר כך שתקה רגע ואמרה:

אמא, היה לי על כתף אחת שטן, ועל הכתף השניה מלאך.
בחרתי במלאך.
(בת 7)

בחרתי במלאך.

איזו ילדה מדהימה!!!@}

_בחרתי במלאך.
איזו ילדה מדהימה!!!_ מה שיוגה אמר/ה.

התארחנו אצל משפחה דתית בשישי שבת. האשה הלכה עם כיסוי ראש. לקראת שבת פרשה מאיתנו וחזרה הדורה עם פאה לראשה. הילדה שלי מסתכלת עליה בתדהמה ושואלת: החלפת ראש?

החלפת ראש?-LOL!!! ענק!

שעת צהריים. הגוזלית (בת שנתיים) קרועה מעייפות.
כדי לעזור לה להירדם הצעתי לה סיבוב במנשא.
תוך בערך 37 שניות היא כבר נשפכה והייתי בטוחה שאפשר להוריד אותה למיטה,
בעודי מתכופפת למטה ומנסה לפתוח אבזמים וכאלה היא אומרת חצי מתוך שינה:
"עוד לא סיימתי...." (כלומר - עוד לא סיימתי להירדם).
הייתי צריכה ממש להתאפק כדי לא להעיר אותה ולאכול אותה מרב מתיקות (חרובים)

פיציק ( בן שנתיים ) שואל: " איפה דורון?"
אמא עונה: לא יודעת.
פיציק עונה: "אני יודע. דורון בדורוניה." D-:

פנינה חדשה היישר מהמכבש....
התקשרה מתרגלת חדשה לקבל הוראות הגעה לסטודיו.
כשסיימתי לדבר, הגוזלית (שנתיים) שאלה: "מי זה היה?"
הסברתי לה שהתקשרה אישה ושאלה איך מגיעים לסטודיו,
אז היא ענתה במבט מתפלא: "פותחים את הדלת"

החלפת ראש?

זה מזכיר לי: פעם הייתי מגלחת את הראש לגמרי, יענו, קרחת.
התארחה אצלנו בת של חברים (לא זוכרת בת כמה).
היא הסתכלה עליי ואמרה: 'למה אין לך ראש?'

מספרים שוב (בפעם המי יודע כמה ) את "היפיפיה הנרדמת"
הסיפור מתחיל כך שהמלך והמלכה היו עצובים מאוד כי לא היו להם ילדים, ואז הגיע היום הגדול ונולדה להם תינוקת.
הקטנה: "היא יולדה בבית, נכון אימא?"
אני מנסה להבין אם התכוונה למה שאני חושבת, ושואלת: מה הכוונה "יולדה" ?
היא: "נו, היא נולדה בארמון, נכון?"
אני: "כן."

גאה בתוכי: הילדה הפנימה את נושא לידות הבית

שעת השינה מגיעה - נכנסים למיטה והגוזלית כ"כ עייפה
שהיא שוכחת מה צריך לעשות.
אמא: "לולי, עצמי את העיניים"
גוזלית: "טוב - אז רק עין אחת"........ (- ;

דרור : אמא אני חייב אח ולא אחות.
אמא : אבל יש לי ברחם תינוקת ולא תינוק.
דרור : את לא מבינה אמא , תינוקת זה לבנות ותינוק זה לבנים. ואני בן ואני צריך אח קטן ולא אחות.

אמא : אז בעזרת ה' אחרי שאלד את האחות אולי בעוד שנה או שנתיים, יוולד לנו גם אח.

בלילה הוא מספר לאבא שעוד מעט יוולדו לנו גם אחות וגם אח. ככה אמא אמרה לו. באמת.

סבא שואל את יותם (4) אם הוא למד משהו חדש על הכוכבים, נושא שהוא התעניין בו בזמן האחרון.
יותם עונה: לא. עכשיו אני כבר לא כל כך מתעניין בכוכבים.
סבא: אז במה אתה מתעניין?
יותם (אחרי מחשבה קלה): בממתקים.


אני מספרת לשירה (שנה וחצי) סיפור והיא חוזרת על המלים האחרונות:

• פעם היה דובי.
• בובי!
• והיה לו כדור.
• דור!

והוא נעל נעליים.

• ליים!
• ולבש מכנסיים.
• סיים!

ושתה מים.

• פיפי!

בשעת ההשכבה אני מתחננת שיירדמו ומוסיפה ש"כואב לי הראש".
גל (בן שנתיים וארבע): אמא. מי נתן לך מכה בראש ?
"אף-אחד חמוד. אני כנראה מאוד עייפה".
גל: אמא.(בטון חם, אמפאטי ו"מבוגר" כזה) זה יעבור לך. (מלטף לי את הראש)

בת שנתיים אוכלת בייגלה ויצא צורה של שופר (לצורך העניין): "אני שופרת בשופר טווווו"

אחד הילדים בכיתה של סתיו (א') הבריק:
המורה: ולמה חנוכה זה שמונה ימים
הילד: בגלל ה-שמונאים.

איתי (בן אוטוטו 4): עוד מאט אהיה גדול מאד...אוכל לעשות הכל! הכל! חוץ מלהיות קטן.
<נכון, גדול?>

קרני אור ראשונות של שחר מסתננות מבעד לחלון. בן שנה וארבע מטפס על אמא. תופס את הריסים, פותח את העין בכוח וצוהל: "קוקו!"

הבחור שלי, 2.5, מדליק את החנוכיה - לוקח אוויר - מכבה את הנרות ופוצח בשירת מעוז-צור אדירה כשמבע של סיפוק עמוק על פניו

ואתמול לפנות בוקר, ברגע נדיר של שלווה (גם בלילה הוא משתולל...) הוא מתרפק עלי ועם עיניים עדיין עצומות אומר לי: אמא, אני אהיה אריה ואת פיל. טוב? טוב. ופוקח עיניו בחיוך.