שעירה לעזאזל

[מאמא_טוטי*]

הבן שלי בן 4. גדל בבית. יש לו חברה אחת שהופך אותה באופן קבוע לשעירה לעזאזל כאשר הם בחברת ילדים אחרים. כאשר הם נפגשים לבד הם משחקים נפלא אך בחברה הוא מקניט אותה, מבודד אותה מהמשחק המשותף ואפילו מעליב. אני תוהה איך עלי להגיב לכך. מה עלי לומר לו. האם לתת לזה להתרחש או להזיז אותו מהסיטואציה ולא לאפשר לו את ההתנהגות הזו. עצות יתקבלו בברכה.

[בשמת_א*]

בטוח שעלייך להגיב, אחרת איך הוא יקבל הדרכה והכוונה?
אבל אין לי כרגע רעיונות איך להגיב באופן חכם, כך שהוא לא ירגיש מושפל, כך שהיא לא תסבול בחברה.
אולי הייתי נשארת מאוד קרובה אליהם וברגע שמתחיל הרמז להתנהגות כזאת, קוראת לו באמתלה כלשהי (תכיני מראש, אולי בקבוק מים אולי אוכל, התירוץ שלך חייב להיות בלתי קשור למה שקורה כדי לא לבייש) ומרחיקה אותו משם. אולי זה הזמן ללכת הביתה.
אולי להגיד מלה, ככה בדרך הביתה, שכאשר עושים כך וכך (תיאור עובדתי יבש) אז הילדה מרגישה מאוד לא נעים (ואת יכולה לתאר את תגובותיה: הבעת הפנים שלה, שפת גוף וכו', שמהם אפשר להסיק שהיא נפגעה).
ולעזוב.
לתת לו לחשוב על זה.
הכי הרבה מסקנות הוא יסיק מזה שאתם "פתאום חייבים ללכת" לסידורים/כל תירוץ שתמצאי, כל פעם שהוא מתנהג ככה.
זו רק הצעה אחת. בטח יש עוד דרכים (ההצעה בתקציר: להרחיק אותו בתירוץ כלשהו, לצאת איתו משם בתירוץ כלשהו, להעיר משהו בתקשורת מקרבת לגבי אי הנעימות שלה, לעזוב את הנושא ולתת לו להרהר. להגיב רק אם הוא שואל ומתעניין ורוצה לדעת. לא להגיב אם הוא נלחץ ומרגיש נשפט. לא לשפוט. רק להדריך: את רוצה להפוך אותו ליותר מודע לסימנים שהיא משדרת, שלא נעים לה. לא להגיד לו שהוא לא בסדר.)

[עורכת*]

כדאי לבחור שם דף מתאים, שיעיד על תוכן הדף.
השם הזה מאוד לא מובן.
תודה

[לוטם_מרווני*]

אני אישית מאמינה בשיחות מלב אל לב, שיחות הנחיה חיוביות, המתוות את הדרך הנכונה. לעשות זאת באופן פרטני מולו, לפני המפגש.
שיחת הכנה. "דני, כשניהיה במפגש- אני מצפה שתשחק עם דנה כמו בבית. תדבר אליה יפה ותשתף אותה במשחקים".
בתחילת המפגש עם עוד ילדים, "אני, אתה זוכר על מה דיברנו בבית? תיהיה נחמד אל דנה ותשתף אותה, טוב?"
במהלך המפגש, אם את רואה את ההתנהגות הלא נעימה, את יכולה לגשת אליו ולקרוא לו לדבר איתך.
"דני אהוב שלי, נכון שאתה זוכר על מה דיברנו? אני יודעת שלך ולדנה יהיה נעים יותר אם תשתף אותה ותכיר לה את הילדים האחרים."
וכך. תפמפמי את זה. בחיוביות, באהבה, באמפתיה.
מניסיון, זה יתפוס.

[בשמת_א*]

יופי , לוטם מרווני.

[בשמת_א*]

עוד דבר שעלה לי, זה להתבונן בילד ולהבחין מה מניע אותו. ההתנהגות הזאת נובעת ממשהו, מאיזה צורך אצלו. למשל: אולי הוא חושב, שההתנהגות הזאת כלפי החברה "תשיג לו נקודות זכות" אצל הילדים האחרים שעליהם הוא מנסה להתחבב? כלומר, הוא מנצל אותה כמנוף להיראות בעיני ילדים אחרים "חשוב וחזק" או משהו דומה. אז אולי הצורך שמתחת הוא - להיות מוערך ע"י הילדים האחרים שם? אולי זו תגובה להתנהגות מזלזלת של ילד אחר, שמופנית כלפיו?
אם מצליחים לזהות את הצורך או את הפחד שמהווים טריגר להתנהגות הפוגעת כלפי הילדה, אולי אפשר למצוא איך למלא אותו או לטפל בו, כדי לגעת בשורש הבעיה (מה שיוצר את ההתנהגות).

יחד עם זאת, אין צורך לחכות עד שנבין את השורש, אם בכלל נצליח להבין, כדי להדריך להתנהגות ראויה.