לסדר את הבית ואת הנפש

מסדרת_סידורים*

חשבתי על רעיון, שיעזור לי לסדר את הבית.
הבית הזה שהתמלא חפצים רבים מדי ומיותרים, שמאופיין בבלגן, אי סדר וליכלוך.

אני נוטה לדחות, להתעייף בקלות ולהשתעמם וגם היומיום השוחק תורם לערימות המצטברות.

אז קבעתי לצאת לטיול חדש בבית שיכניס עניין וסדר.

המטרה:
כל יום לעבור בבית עם שקית אשפה ולמצוא לפחות פריט אחד לזרוק מכל חדר.
יש הרבה. לא תהיה בעיה למצוא מה. נייר ומוצרי מזון לא נחשבים. כל השאר - נחשב.

על הדרך, כמו שקורה בכל תחילת מסלול, אולי יתעורר בי הרצון להחזיר כמה חפצים למקום, להכניס לשקיות מסירה, וגם לטאטא ומי יודע. אבל זו לא המטרה העיקרית, אחרת אתפזר או אתייאש.

הזמן:
חודש ימים. אני מניחה שיהיה צורך ביותר , אבל כצעד ראשון זה יהיה הישג מכובד.

הציפייה:
שאצליח להתמיד רוב הימים, ויהיה מותר להתגמש בהתאם לעייפות ולחשק, יהיו ימים של התכופפויות ומשיכה והעפה של חפצים גדולים ויהיו ימים שגם מיני מקל ארטיק ייחשב פריט... ולא צריך לרוץ לזרוק אלא רק להניח ליד הדלת/הפח את השקית הנאה ובזה נסופק, כדי לא לסבך ולרפות ידיים.

פטורים - רק במחלה של מי מבני המשפחה, ושנהיה בריאים.

בהצלחה!

מסדרת סידורים יקרה,
תרצי להגדיר איך את מעדיפה שהדף הזה יתנהל?
(שלא תצטרכי לנקות גם פה...)
האם תרצי דף בו רק את כותבת, והאחרים מקסימום מעודדים אותך, או תרצי גם תגובות ושאלות, ואולי זה דף פתוח שכל מי שירצה ישתתף באתגר וישתף בקשיים ותובנות שלו?

היי מסדרת סידורים את יודעת איפה או איך לאחסן ביגוד שלא משתמשים, עונתי או מקצועי, ריצה\גלישה\טיולים וכדו'. אין מקום בארונות או בבוידם.

מסדרת_סידורים*

נטלי אם אין מקום בארונות ובבוידעם, אני הייתי לוקחת כל תא וממיינת מה למסור מה לזרוק ומה להשאיר. זה בדיוק מה שאני עושה עכשיו עם כל הבית.
מבטיחה לך שיתפנה מקום. מוזמנת לשתף אם עובד.

מסדרת_סידורים*

דף פתוח יוליקו, מה שיקרה יקרה
כן לא חסרים לי מקומות לנקות

תתחדשי על הדף מסדרת סידורים

נטלי אני מכניסה את הציוד והביגוד שאני לא משתמשת באותה תקופה בארגזי פלסטיק נמוכים ורחבים עם גלגלים ואני מכניסה אותם מתחת למיטות, בן זוגי הביא אותם לדעתי מאייס או איקאה.

תודה על התשובה מסדרת סידורים,
כול התאים מסודרים ובאמת כול מה שלא בשימוש נתרם,
אני אחפש באמת ארגזים נמוכים וסגורים שאפשר להכניס מתחת למיטה כמו שפלונית ותיקה הציעה, תודה לכן

מסדרת_סידורים*

בינתיים אני עומדת במשימה.
העפתי בשמחה כרית ישנה, מסחטת מיץ ענתיקה, נעלי בעת ישנות, קופסאות ישנות, מסגרת תמונה וינטג' שמעולם לא הגעתי ולא אגיע לעשות איתה משהו, כמה משחקים קטנים וגם שטויות ניירות וכו.

זה חביב שחשבתי שלי אין שום בעיה להיפטר מחפצים וזו האמת אבל יש לי גם מחסומים, כן אני מתלבטת האם לפח ואולי לא, וכמה טוב שתחמתי את המשימה בפריט אחד לחדר כך שההתלבטות לא מתרחבת ומעיקה ומיד ממשיכים לחדר הבא.

האויב העיקרי שלי ושל רובינו לטעמי זה הרצון לדאוג שמה שאני מיציתי יעבור למישהו שצריך... אבל אני מזכירה לעצמי שיש לאחרים מספיק זבל משלהם ואף אחד לא נזקק כרגע למעיל פלסטיק קשיח לפעוט בצורת צפרדע וזה בהנחה שהפעוט יסכים לזה.

התלבטויות נוספות, איך לא, עולות בנוגע לצעצועים של הילדים. אם יש 70 מכוניות בבית מה נזרוק ואיך. אין כללים פה, אם זה לא יקר מדי ואני חושבת שזה לא יחסר להם, כלומר לא משהו שהם זוכרים וחוזרים אליו או שהוא לא בלעדי - מעיפה.

יש גם הררי פריטים למסירה, אבל זה לא הזמן להתמקד גם בזה, רק קצת על הדרך, אחרת זה יכביד עליי ויגרום לי להפסיק להתמיד.
מתזכרת לעצמי - פשוט, תשאירי את המשימה פשוטה.

איזה כיף:) אני אוהבת מאוד לפנות.
עם הצעצועים אני עושה ככה- מה ששבור זורקת (ומהר כי יש פה מישהו שמבזבז שעות לתקן צעצועים זולים שממש לא שווים את ההשקעה)
אני משתדלת שרוב הצעצועים יהיו מאוחסנים בארון, כאילו כדי לעשות תחלופה ולגוון את מה שבחוץ. בפועל זה לא כל כך קורה כי אין לי כוח אבל יותר נעים לי בעין ויותר כיף לפעוט לשחק כשאין יותר מידי בחוץ.
מה שעל הכוונת שלי להעיף אני מחביאה בארון ואם עובר מספיק זמן לדעתי בלי שאף אחד נזכר בו אני משחררת אותו. כל מה שלא במצב מעולה אני זורקת כי באמת כולם בעודף של צעצועים. מה שמעולה אני מניחה ברחוב אבל במקום בו לא נעבור בטעות ונצטרך להשיב את הצעצוע האובד הביתה:)

היי, מסדרת, ויישר כוח!
שמעולם לא הגעתי ולא אגיע לעשות איתה משהו
זאת אחת הנקודות הבעייתיות אצלי - יש לי הרבה פריטים, שאני חולמת ליצור מהם משהו, ומחכים לזה כבר שנים.

מסדרת_סידורים*

גם אצלי תפילה ובכל שנותיי מעולם לא הגעתי באמת ליצור משהו ממשהו.

היום גיליתי סליק של מקלות מטאטא בנישה לצד המקרר שנשברו בחיבור לראש המטאטא, כל אחד בתורו, ולא טרחתי מעולם לזרוק.
אם היה לי הרגל אחד - בכל הכנסה של חפץ לבית, לפנות אחד, זה היה חוסך כל כך הרבה ערימות.
אבל זה לא ריאלי. בדרכ פריטים נכנסים בערימה, למשל ספרים או בגדים או ציוד לימודים...
והיום גם התחלתי למצוא כסף אבוד, בתיקים זנוחים.

מסדרת_סידורים*

לי לה אצלנו גם מכניסים לארונות!

מסדרת_סידורים*

מעשה במשחות שיניים לא טעימות לילדים ומסכות שיער
אולי יותר חידה... כמה מהן ניתן לאגור בלי להשתמש?
אז היום כולן נזרקו יופי לפח, עוד התלבטתי אם לנקות את השירותים עם משחת שיניים כי אומרים שסה מוריד אבנית. אחרי ניסיון אחד הבנתי שיעשה טוב לכל הצדדים להיפרד לשלום.
אני ממשיכה למצוא מטבעות אבודות ובגדים ששכחתי מהם, זה צ'ופר בפרויקט כזה, השיא היה שמצאתי איפור טוב ושלם ועדין, סומק ושפתון חדשים. ערב קודם ציינתי בפני חבר טוב ש אני צריכה לקנות איפור אחרי שנים שלא נגעתי. זה היה מפתיע.

מסדרת_סידורים*

שבוע ראשון של הפרויקט הזה הסתיים.
כעשר שקיות זבל התמלאו בחפצים ופריטים שאין בהם צורך

לפעמים אני מדלגת על יום ואז אוספת ביום הבא פעמיים מכל חדר.
יש עוד הרבה לפנות, הרבה.
נושמת עמוק, מעט בכל פעם ולאורך זמן. להשאיר את זה פשוט בלי להסתבך.

כל הכבוד!
שיטה שלי לזריקת צעצועים: שמה את המועמדים לזריקה בארגז נפרד ומאחסנת אותו במחסן לכמה שבועות. אם לא נשאלתי על הפריטים עד שנזכרתי בעצמי בארגז אחרי כמה שבועות, אדיוס!

מסדרת_סידורים*

נהדר, אני מכניסה לארון ושוכחת מהם לגמרי.
עכשיו יומיים שמש מורידה לרחוב וזהו.
אתמול פיניתי כיסאות ילדים ישנים שכבר שנתיים קטנות מדי, איזה כיף גם להיזכר בימים שקניתי אותם וכמה דירות עברנו איתם וגם לומר שלום ותודה.
זרקתי תיק מתוק שקנינו לתחפושת ונקרעה הידית... באמת מתוק וקשיח אבל לא צריך כבר.
כמעט העפתי בטעות תמונות ותחושת בטן החזירה אותי לפשפש בשקית שכבר היתה בדרך החוצה ולהציל אותן.
זה כיף לפנות פריטים מהבית וזו גם מטלה. ואפילו מלחיצה, מה נוציא הפעם, בטוח שלא כדאי להשאיר? הציור כל כך מתוק, והבובה יפה מדי.

שרק אתמיד. זה גם מטלה. לא תמיד מתחשק.
וזה שווה.

מסדרת_סידורים*

היום אספתי את הכי הרבה שאספתי מתחילת הפרויקט.
זה "נחמד" לגלות על עצמך, את העומק של ההזנחה בבית.
זה מה שרורה בכל תהליך... את מתחילה משהו ואז רק אז את מבינה כמה הזנחת/הדחקת/ התרחקת מהאמת קודם.
3 שקיות אשפה רוקנתי היום, עם עוד כרית ישנה ובגדים בלויים, ומשקל מקולקל ומלא ניירות ודפים ויצירות של הילדים.
למרות שמפתה לסדר ולהכניס לארונות, לא, המוטיבציה והאנרגיה שלי מוגבלת. מתמקדת בלהעיף.

מעורר השראה, גם אם בינתיים טרם התעוררתי ליישום.

האם יש לך (או לאחרות) רעיון מה לעשות בספרים ישנים? מתישהו דחפתי כאלה על מדף של ספריית רחוב, אבל זה לא פתרון אמיתי, כי אף אחד לא באמת ירצה לקרוא אותם, מצד שני, לזרוק ספרים?!

אף אחד לא באמת ירצה לקרוא אותם
מה פתאום? למה לא?

מה פתאום? למה לא?
התכוונתי שמבין האנשים שחולפים ברחוב ויכולים להתעניין בספרים שמונחים על המדפים שם, לא סביר בעיניי שיהיו הרבה קופצים על מציאות בנוסח - דברי ימי אנגליה או לקסיקון ציוני. בכלל, כבר יצא שהנחתי שם ספרים, והכול נראה לי מוזנח ומבולגן, והרגשתי שזה סתם כדי לומר לעצמי שלא זרקתי את הספרים למזבלה, אבל שבפועל זה מה שעשיתי.

אולי חנויות של סיפור חוזר ירצו את הספרים, או חנויות אחרות של ספרים משומשים אם יש באזור שלך.

מתוך האתר של "סיפור חוזר":
"מקבלים את כל סוגי הספרים מלבד אנציקלופדיות, מילונים, אטלסים, ספרי טיולים ובישול ישנים, מגזינים וספרי לימוד (מלבד ספרי לימוד אקדמיים).
עד 50 ספרים ניתן להגיע ולמסור ללא תיאום מול החנות."
לא בטוחה איך מוגדרים דברי ימי אנגליה ולקסיקון ציוני...

ויש גם את האתר www.findabook.co.il. אבל מנחשת שיכול לקחת זמן להיפרד מספרים דרכו...

לפי האתר של סיפור חוזר הספר דברי ימי אנגליה חסר אצלם במלאי! אז נראה לי הגיוני שישמחו לקבל אותו.

יא, תודה על המאמץ!
דווקא את "דברי ימי אנגליה" כבר הנחתי בספרייה הנ"ל מתישהו, אבל אולי אעביר ל"סיפור חוזר" דברים אחרים. מגוחך, אבל אני מתבאסת לקבל מלא שוברים, שלא אממש את רובם.

היי תפילה,
נקודת מבט קצת שונה: אם ממילא התכוונת למסור את הספרים, ולא מתחשק לך לקבל שוברים, אז אולי גם תתרמי וגם תסרבי לקבל את השוברים? ככה הספרים ימצאו את דרכם למישהו, ואת לא תתקעי עם ׳זנבות׳ שמיותרים לך.
יהיה לך יותר מרחב, יותר סדר, ואת זוכה מכל הכיוונים, וגם העולם.

מה שיולי אמרה.
את לא רוצה שוברים? אל תקחי. או, תני את הספרים, ואת השוברים, אם את בטעות מקבלת, תזרקי לפח בלי לחשוב פעמיים כמו עלון פרסומת.

מבחינת החנות, שוברים היא אמירת תודה. אז קחי אל התודה בלב שלם ותנשילי את הסרח העודף לפח.
ותלמדי לזרוק

זאת אחת הנקודות הבעייתיות אצלי - יש לי הרבה פריטים, שאני חולמת ליצור מהם משהו, ומחכים לזה כבר שנים.
גם אותם לזרוק

יאללה, נו. תזרקי ארבעה מתוך חמשת הפריטים הראשונים שעולים בדעתך, ותחזרי לפה לדווח.

_3 שקיות אשפה רוקנתי היום, עם עוד כרית ישנה ובגדים בלויים, ומשקל מקולקל ומלא ניירות ודפים ויצירות של הילדים.
למרות שמפתה לסדר ולהכניס לארונות, לא_
איזו השראה!!

דווקא לא נראה לי מגוחך.
ואפשר גם לשים את השוברים בספריית הרחוב, אם נראה לך יותר מציאותי שיקחו אותם מאשר את הספרים...

מסדרת_סידורים*

אחרי 5 ימים שנמנעתי מהפרויקט.
היו סיבות אבל לא באמת.
כשכל יום ניהלתי משא ומתן עם עצמי והצהרתי שלא נורא, אני בזה אץמיד גם אם עצרתי, אז במקום פריט אחד אאסוף שניים מכל חדר וכו והנה הגענו ליום החמישי. וחזר והתעורר החשק הקטן לקום ולתור בין החדרים אחר שלל. אבל איזה... הייתי צריכה לאסוף 5 פריטים מכל חדר, וזה כבר לא עניין של שתי דקות... כבר צריך לחפש ולהזיז ועל הדרך זרקתי קרטונים עם ניירות ומסמכים וטיאטתי ומצאתי מיני חרקים... ויצא מהלימון לימונדה כי נאלצתי לעשות עבודת עומק. סיימתי עם 4 שקיות זבל.
בין היתר העפתי תבנית ישנה של תנור, בגדים, חלקי משחקים, נעליים ישנות, חצאי ספרים מפורקים וחוברות וניירות. כל הבית ניירות.

מסדרת_סידורים*

ערב ואני סוחבת איתי תחושה של הקלה מהסידור היום. זה לא מוכר לי ההרגשה הזו. הבית הפוך, לא מסודר כלל, אבל משהו בחצי שעה שפיניתי היום מהבית דברים, שיחרר אצלי משהו. רוחני מדי עבורי אבל עובדה.
נשארו עוד שבועיים לפרויקט, כבר נזרקו בערך 15 (זוכרת כל אחת ואחת) שקיות לאשפה.

סיימתי עם 4 שקיות זבל.
מדהים, איך חמישה פריטים נהפכים לפתע לארבע שקיות

אני קוראת ונהנית מכל רגע.
ואני לגמרי לגמרי בעד מיני מקל ארטיק ייחשב פריט. ככה יש לך כוח גם ליום הבא.

כבר נזרקו בערך 15 (זוכרת כל אחת ואחת) שקיות לאשפה.
חמש עשרה!!! וואו וואו וואו @}

משהו בחצי שעה שפיניתי היום מהבית דברים, שיחרר אצלי משהו. רוחני מדי עבורי אבל עובדה.
זה אמיתי לגמרי.
ולדעתי, פחות משזה "רוחני", זה בגוף.
הגוף מרגיש את הבית כל הזמן. או הראש. גם כשהעיניים לא רואות. כאילו יש איזה מדור, לוח מצבה, שאוטומטית/אינטואיטיבית עושה ספירת מלאי ומתבאס מהעודפים. ומגיב בחיוב לעבודת עומק כמו שאת עשית: יש פחות דברים לספור ולקטלג!

מסדרת_סידורים*

ואני לא ידעתי שיש לי אוסף כריות ישנות במרפסת. בכל פעם שרציתי לכבס או לאוורר כרית תקעתי אותה ליד מכונת הכביסה... ומשם נפלה לרווח שבין הקיר למכונה והנה 3 כריות שלפתי משם ושתיים אחרות לפני שבועיים בצד השני של המרפסת. כולן במצב מגעיל הושלכו לפח.

ניתן לראות כבר את הריצפה של חלק מהרפסת/מחסן מפונה כבר מחפצים רובם בפח. כולל תיק מחשב חדש שמעולם לא הזדקקנו לו, בגדים, צידנית בד מעוכה, ושטויות.
רבע מהחדר שינה גם נראה שעבר שינוי ומפונה מחפצים
ובשאר המקומות עוד לא ניכר שינוי גדול.

בכל פעם שאני פותחת בפרויקט כזה אני נשבעת שצריך וחייב וכדאי להתמיד ואולי להמציא עוד דרכים אחרות כדי להתמודד עם כל זה. מקווה שהפעם זה יחזיק את החודש הזה ואחר כך פרויקט אחר, אולי של מיקוד בפינוי פריטים למסירה. זה מסונכרן גם כך שעל הדרך אני ממיינת למסירה ומה לפח אבל זה שונה כי במסירה צריך לשבת ולמיין ולמצוא למי למסור ולהכניס לשקית מתאימה ועד אז איפה מניחים את זה.
יותר מאתגר להתמיד בפריטים למסירה - מפשוט לזרוק.
אני משחררת מעליי את עול הלחפש למי למסור ואת הרוב אוריד למטה לרחוב שייקח מי שייקח ובגדים/נעליים אפרסם בשכונה. לא מתעסקת בשאיפות שידוע לי שהן מידרון תלול לדחיינות שרק תתקע את החפצים אצלי בבית.

מסדרת_סידורים*

פעמיים כבר חיטטתי באשפה השבוע כדי ליפש את השקית פריטים שפיניתי מהבית ולוודא שלא זרקתי כסף או תכשיט באחד הכיסים.
ופעם אחת הצלתי תמונות מפעם כאלה שאין לי קבצים, היחידות שלי מגילאי 20...
ושבוע שמחפשים בבית מטען של איזה משחק שאני מקווה שלא זרקתי בלי לחשוב.
זה שיתוף בצדדים הפחות נעימים של הפרויקט הזה.

זה שיתוף בצדדים הפחות נעימים של הפרויקט הזה.
תשמעי,
תמיד, אבל תמיד אחרי שאני זורקת נגלה של דברים, תוך שבוע מתברר לי שימוש מצוין לאחד מהם.
ככה זה

עדיין, עדיף בהרבה לזרוק חמישים פריטים מיותרים מאשר לשמור את כולם בשביל האחד הנחוץ...
וכן, לפעמים זורקים בטעות דברים חשובים.
אז מנהג טוב הוא תמיד לרוקן את הכיסים של כל מה שזורקים, ולהעביר פריטים מסוימים דרך כל בני הבית, לוודא שזה לא דבר חשוב.

במסירה צריך לשבת ולמיין ולמצוא למי למסור
הצעת חוק:
לא "למצוא למי למסור" אינדיווידואלי
תמיד, כדיפולט, למסור למקום שמקבל הכל, או כמעט הכל.
חנויות צדקה, המקום-שליד-פח-מרכזי שאת יודעת שעוברים בו הרבה, ודברים גדולים וטובים לאתר אגורה, שיחסוך לך את השינוע.

ברור שיש יוצאים מן הכלל.
אם מצאת פריט טוב וישר כשאת רואה אותו קופץ לך לראש "אוי, זה בדיוק יתאים לברכה!!", ואת רואה את ברכה פעם-פעמיים בשבוע כדרך שגרה, אז תתני את זה לברכה. למה לא, באמת. בכיף שלך

אבל התרגיל של "המממ... למי זה יתאים? לא לרינה, לא לדינה, לא לדיצה, לא לניצה, אולי לברכה זה יתאים, אני אשאל אותה" - לא. לא. לא. בשום אופן לא. אל תעשי את זה. זה מלכודת פתאים, זה שותה אנרגיה בערמות ולא יוצאים מזה לעולם.

ואם ברכה גרה בראש פינה ואת מדרום לנתניה ואת רואה אותה רק בשמחות משפחתיות מסוג מסוים, גם זה נפסל.
לא מעשי, לא ישים, זה ייתקע לך בבית חודשים ולא תזכרי את זה אף פעם, בייחוד לא כשאת מתלבשת לחתונה.
חבל על המאמץ. עדיףך לוותר מראש. כי ה"למסור" הזה זה יותר פנטזיה ממציאות.
@}@}@}

ואני לא ידעתי שיש לי אוסף כריות ישנות במרפסת

:-D:-D

_ניתן לראות כבר את הריצפה של חלק מהרפסת/מחסן מפונה כבר מחפצים רובם בפח.
רבע מהחדר שינה גם נראה שעבר שינוי ומפונה מחפצים_
יפהפה. ממש!

בכל פעם שאני פותחת בפרויקט כזה אני נשבעת שצריך וחייב וכדאי להתמיד ואולי להמציא עוד דרכים אחרות כדי להתמודד עם כל זה.
לאט לאט. את מערבבת פה שני דברים שונים.
כרגע את מתמקדת במבצע שינוי.
וזה - מבורך.
כשהוא ייגמר, תנוחי, תעשי לך "לחיים", ואז תישארי פה עוד קצת ותחשבי בקול רם, איך לעבור למצב תחזוקה, שזה משהו אחר לגמרי מהאופרציה הזאת.
ואז נראה

וגם... כמו שאת מתארת את הבית שלך, יכול להיות שעדיין לא הגעת לשלב התחזוקה. ומה שאת באמת צריכה זה עוד חודש כזה של פינויים וזריקות.
אבל, כדי שזה יהיה קל יותר, אולי להוריד תדירות פינוי לפעם ביומיים או פעמיים בשבוע במקום מדי יום.
להמשיך את הקו הנוכחי, רק פחות אינטנסיבי.
עד שבאמת לא יישאר מה לזרוק... ואת תישארי רק עם קופסה אחת קטנה של דברים שאת שומרת בגלל הסנטימנטים, וכל השאר - פונקציונלי במצב טוב.