חני, אני אשאל אותך אחרת:
למה לתכתחילה למנוע מהילד ללעוס את העיפרון במידה וכרגע זה מה שנותן את המענה לצורך שלו ? למה "לקחת" לו את זה?
אם זה נובע מהסיבה שזה עיפרון, לא בריא, מפריש חומרים, מזוהם ועוד....
אפשר לחשוב על האפשרות אחרת נקיה יותר כגון, מברשת שניים, גזר, שומר,קשית אשר יתנו מענה לווסות החושי.
העיפרון מבצע את אותה פונקציה של הגזר והמברשת השיניים.
לדעתי, ברגע שהתפקוד הגופני ישתפר הרי שהמתח והלחץ יפחתו,
דבר אשר ישליך על אזורים אחרים בגוף כגון, החלק האורלי-פה.
ולסיום, אני יכולה לשתף אותך שאני כילדה גם הייתי לועסת עיפרונות אומנם לא בתדירות שכזאת
אך, מה שזכור לי זה שנהנתי מתחושת הנגיסה בעץ,
כילדה תמיד הייתי סקרתי לדעת מה מסתתר בתוך העיפרון , מהו החומר האפור הזה?
כשהשיעור היה משעמם או לא מעניין וההפסקה לא נראתה באופק.
וחלילה לנו מלדבר ולפטפט בזמן השיעור פן נענש או נקבל נזיפה חמורה.
ואז (ונכון גם היום בחלק מהמקרים) לא יכולנו להתמתח ולקום שניה ולהתאוורר.
העיפרון כנראה היה "הקורבן" ...
עכשיו, זה קרה רק בשיעורים , כאשר כלי הכתיבה היו בהישג יד ולא בשום מקום אחר.
גם היום במידה וימצא בשולחן האוכל קיסם אני הראשונה להתעסק איתו.
נקודה למחשבה