המיסטיקה של הלמידה

אנונימי

שם ספרו של ג'רלד קולס*:
. המיסטיקה של הלמידה -- מבט ביקורתי על 'ליקויי הלמידה', 1987.

'. . . המיסטיקה כיצד ילדים לומדים וגם כיצד הם נכשלים . . .'

ראו גם: 'כיצד ילדים נכשלים', מאת ג'ון הולט.

Pills or Skills

' . . . ליקויי למידה (ADHD, ADD, דיסלקציה . . . וכו', וכו') לא היו ידועים למעשה עד אמצע שנות השישים. במשך שני העשורים האחרונים זוהו מיליוני ילדים בבתי-הספר ובתכניות רפואיות כ"לקויי למידה" וטופלו בהתאם ל"מצבם" על ידי מחנכים, פסיכולוגים, ורופאים . . .'

.* ג'רלד קולס הוא פרופסור-חבר לפסיכיאטריה קלינית בבית-הספר לרפוראה 'רוברט ווד ג'ונסון' (רוטג'רז לשעבר) ומתאם מחקר נוער וחינוך במרכז הקהילתי לבריאות הנפש UMDNJ.

באותו נושא:

Is Dyslexia Scientifically Confirmed Or is it caused by the ineffective teaching of reading
Could That ‘Learning Disability’ be a Teaching Disability
Oklahoma’s Education System: Another Reminder That Socialism Doesn’t Work

עוד ספר מאת ג'רלד קולס:

Misreading Reading: The Bad Science That Hurts Children, Gerald Coles

באותו נושא:

Imagine for a moment that you are visiting a plant nursery. You hear a commotion outside, so you investigate. You find a young assistant struggling with a rose bush. He is trying to force open the petals of a rose, and muttering in frustration. You ask him what he is doing, and he explains, "My boss wants all these roses to bloom this week, so last week I taped all the early ones, and now I'm opening the late ones" . . .

jan]Learning Disability - A Rose by Another Name, by Jan Hunt, M.Sc hunt[/po]/learning.html

ראו גישה מנוגדת בתכלית:
האתר על הצד השני של ADHD, ADD, דיסלקציה . . . וכו', וכו' הוא: http://borntoexplore.org

ילד אחר

"ילד אחר --
אינו -- כלום.
הוא לא סתם
-- ילד אחר.
גם הוא בן-אדם,
לא רוצה שיגידו:
"אתה לא תוכל"
הוא רק קצת שונה,
לא תמיד הוא מוגבל.
הוא רוצה:
לנסות, ולהיות, ולחיות.
גם רגילים יכולים קצת לטעות.
ילד אחר -- מאד לא אדיש,
ילד אחר הוא ילד מרגיש
ילד אחר מנסה עוד לפרוץ
את מחסום האנשים
. . . . . . . . . . שמנסים לעקוף.
הוא ילד אחר, וכואב לו בלב
אך אין איש, שאת הילד ינסה לדובב.
לילד אחר, יש המון -- לספר
אך איש לא שומע --
סיפור של ילד אחר."

ר.
בת ½15 שנים
.
.
[ד.ר.]

_(. . .)
. . . מרבית ההבדלים בפעילות המוח שמוצאים בין לומדים נורמליים לבין לקויי למידה הם רק זה -- הבדלים. הם אינם אנומליות נוירולוגיות; הם פשוט הבדלים ביולוגיים שאפשר למצוא בין שתי קבוצות אנשים עם כשרונות שונים. בגלל שהאדם הוא יצור ביולוגי, התנהגותו או התנהגותה היא בו-בזמן חברתית וביולוגית. כתוצאה מכך, הבדלים בהתנהגות חברתית נורמלית נלווים להבדלים ביולוגיים. למשל, פעילותו של המוח אצל שני אנשים תוך כדי קריאת טקסט בספרדית היתה שונה אם אחד היה מבין את השפה והשני לא. הם היו "קוראים" בדרכים שונות. אי לכך, הפעילות באונה השמאלית של מוחם גם היתה שונה . . .
(. . .)
. . . לאחר עשרות בשנים של מחקר, עדיין לא הוכח שליקויים נוירולוגיים קיימים אצל יותר ממספר זעום של ילדים אלה . . .
(. . .)
. . . הראייה האלטרנטיבית מציע שקשיי הלמידה, וכל ליקוי נוירולוגי הקשור עימם, מתפתחים לא מקרב היחיד עצמו אלא מיחסי הגומלין של היחיד מתוך יחסים חברתיים. תיפקוד המוח שהוא גם תוצר של יחסי הגומלין וגם תורם ליחסי הגומלין של היחיד, והוא לא דבר קבוע מראש . . .
(. . .)
. . . המחקר מראה שההיקף האמיתי של הבעיה הוא די קטן לעומת מיליוני הילדים אשר אובחנו כלקויי למידה. זה די קשה להבין איפוא מדוע האיבחונים האלה היו צריכים להביא להגזמה הפסיכולוגית והפדגוגית אשר ראינו בשנים האחרונות . . .
(. . .)
. . . הויכוח התאורטי העיקרי הוא האם לבעיות חברתיות רבות יש סיבות ביולוגיות או שהן חברתיות ביסודן . . .
(. . .)_

מתוך: הקדמה, המיסטיקה של הלמידה -- מבט ביקורתי על "ליקויי הלמידה", ג'רלד קולס, 1987

THE LEARNING MYSTIQUE -- A Critical Look at "Learning Disabilities", Gerald Coles, Ballantain Books, 1987.

_(. . .)
גורם חשוב ביסודו של הגידול הדרמטי במספר הילדים בעלי "ליקויי למידה" הוא התעסקותה של תרבותנו בדגם הרפואי של פתרון בעיות. להלן פירוש הדבר במילים פשוטות: במשך כ-150 שנה, הרפואה המודרנית המערבית הפיקה את מה שנראה כסידרה אין סופית של הצלחות מרשימות. התהליך, המבוסס על שימושה של "השיטה המדעית" כולל, את זיהויה המדויק של המחלה; מציאת סיבה אוניברסלית למחלה; ויצירת מרפא. התהליך כפי הנראה עבד כל כך יפה בכך שהביא את האוכלוסיות המערביות למצב בו הן בריאות יותר, שמניחים שבדגם זה ניתן להשתמש באותה מידה בשטחים אחרים.

אין זה המקום לדון באם הדגם תקף אפילו ברפואה, או אם הוא עובד בתחומים כגון פתרון בעיות חברתיות או פוליטיות, תחומים בהם נעשה בו שימוש נרחב. אם כי כדאי לציין את השפעתו של הדגם על החינוך, תחום בו נעשה שימוש בלתי פוסק של הדגם במשך יותר מארבעים שנה. רואים את בתי-הספר כ"חולים", מלאים "צרות" אשר יש ל"רפאן". מחנכים מודיעים לפרקים, ובתדירות גבוהה, על "תרופות" חדשות אשר הם מצאו נגד פתולוגיות מסויימות בתהליך החינוך. סבורים שעל תרופות אלה לפעול כמו שהאנטיביוטיקה פועלת נגד דלקת בקטריאלית: יש להשתמש בהן בצורה מוכתבת מראש עד שהמחלה נעלמת. העובדה, שלמעשה כל תרופה עבור בתי-הספר, אשר הודיעו עליה, לא עבדה למרות נכונותו של הקהל לשלם עבורה כל פעם, לא מרתיעה את ה"רופאים" של החינוך: ככלות הכל, גם לרפואה יש חלק בזינוקי שווא ובמרפאי-כל לא מוצלחים, וזה לא מזעזע את אמונו של הקהל ברופאים, הלא כן?
(. . .)
הדגם הרפואי הוא פשוט, ובזה קסמו. הוא מביא גילויי דעת פשוטים, ומצביע על פתרונות פשוטים. אולם זה לא עובד בבתי-הספר, ולא יעבוד, כי איננו חל עליהם. בתי-ספר אינם בתי-חולים, וככל שיותר מוקדם נשבור את הדימוי, יותר מהר נעמיד את החינוך המיוחד בפרספקטיבה הנכונה. (. . .)_

מתוך: "החינוך המיוחד" -- מפעל אצילי אשר דעתו נטרפה עליו, חינוך באמריקה, מבט מסדברי-ואלי, דניאל גרינברג, ע' 202, 1992.

היי דוד!
לא ענית לי אבל הבנתי מתוך שאלתך ודבריך בנושא למידה וליקויי למידה מה הייתה כוונתה הלא כל כך נסתרת
בלי להיכנס עמוק יותר לויכוח
מאחר ויש קשר , אני מסכימה, בין ילדים לקויי/מתקשיי למידה וגישה חברתית חינוכית צריך היה בעיקרון לשנות גישות אבל... ראינו כמה קשה לעשות זאת.
מאחר ורוב הילדים עדיין מתחנכים במסגרות הציבוריות הרגילות
אני רואה בתפקידי כמאבחנת דידקטית אפשרות לסייע להם בתוך מערכת שכרגע רק כך מוכנה לעבוד.
ובאופן די אבסורדי ככל שמדברים יותר על לקויות למידה ומאבחנים ועושים סטטיסטיקות
גודל מספרם עד שיבואו ימות המשיח ויתברר שכל ילד הוא עולם לעצמו ושונה מאחרים ועל כן גם אם הוא אינו בחינוך ביתי מגיעה לו התייחסות מותאמת...!!!!

ועוד הערה
הבעיה היא לא באבחונים הדידקטיים
כל אחד יכול להתרם ממבט מעמיק על אופן הלמידה שלו ולדון בדרכים שונות ללמידה
הבעיה היא ב"שוק" שהתפתח סביב זה ובמלחמות הכוח שמנהל משרד החינוך
במקום לאפשר תהליך מסודר וממומן על ידיו, במקום על ידי הורים.

אין בעיה. . .אין אשמים. . .הכל בסדר. . .אין מה לעשות. . .הכל בא מאלוהים. . . !!

מה דעתך על זה?:
אשם מי ששוחט את הפרה -- כמו האוחז בה . . .

ואולי אף אחד לא אשם אבל כל מי שמעורב יש לו אחריות? כולל לפרה?

הינו הך, עניין של סמנטיקה (euphemism). רק לא הפרה -- הילד לא אשם.

דוד, יש הבדל בין אחריות ואשמה.
אשמה זו דרך שך לא לקחת אחריות על הדבר או על תוצאותיו
והילד לא אשם אבל בהחלט אחראי (ברמות רוחניות גבוהות) על משיכת הסיטואציה אל תוך חייו
זה אותו הרעיון שמופיע בדף ילדינו בוחרים בנו

טוב אני לא מומחית לפרות...
אבל קראתי את המאמרים דוד שהצגת כאן.
אני חושבת שבחלק ניכר הדברים מתייחסים למה שאמרתי, האשם כמובן לא בילדים... טוב זה ברור. אבל גם לא בעצם ההצגה של אוכלוסייה שיש לה קושי בתחומי למידה מסויימים.
הבעייה היא באלו שמנסים לעשות הון פוליטי והון אמיתי מהמצב במקום להתייחס עניינית ולמצוא דרכים להתמודד.
אני לא מדען ואני לא ממש רוצה להיכנס לדיון על גנטיקה וכו'
אבל... מסיבות שאולי באמת רק אלוהים יודע אותן, יש אנשים, מבוגרים וילדים שיש להם קושי
להתמודד עם מטלות שפתיות כמו קריאה וכתיבה וכו'
להכחיש את זה, זה פשוט מגוחך.
איך להתמודד זו שאלה שצריכה התייחסות רצינית.
אני לא יודעת מי במשל שלך הוא השוחט ומי האוחז... זה ממש מתוחכם מידי, אז מה דעתך להתייחס באופן ענייני???

היי נאווה
אני מבינה שאת ברגעים אלו כותבת, חבל שאנחנו לא יכולות ממש לדבר...
אני חושבת שאת צודקת בקטע של לקיחת האחריות, למרות שכשנפגשתי פעם ראשונה עם הרעיון היה לי מאד קשה לקבל אותו.
אבל אני חושבת שדוד נמצא במקום אחר, דווקא במקום של לשלוח אצבע מאשימה ויותר מזה
מהמקום שבו מה שאני מאמין בו הוא ורק הוא נכון.
למדתי, ואני שמחה על כך שאין "נכון" אחד.
ואין שיטה חינוכית אחת שהיא נכונה וכך הלאה...
מה שצריך להיות זו פתיחות ומתן חופש לאנשים לבחור את מה שטוב להם.
אני לגמרי שלמה עם מה שאני עושה, אני לא שלמה עם מה שמתרחש בשטח האבחונים לא מבחינה מקצועית אלא מסחרית... אבל זו לא יצירה שלי!

אני לא רוצה לדון בהיכן דוד נמצא או לא - אם הוא ירצה לדון איתי, הוא יודע שאני מוכנה לשמוע
אבל...
לגבי אבחונים - פעם כמעט ולא היו, היום יש אולי יותר מדי
בעתיד אני מקווה שהאבחונים לא ידברו על לקות אלא על דפוסים:
דפוסי תפיסה, דפוסי חשיבה, דפוסי זכירה, דפוסי ביטוי
אז נוכל לומר: הילד הזה יש לו תפיסה חזותית גבוהה וזיכרון תמונתי ולכן יהיה לו קל יותר לכסות חומר שמועבר ...
לילד הזה ... וכו' אבל... כמו עם משרד החינוך

זהו תהליך

הייתי עם הבן שלי אצל מאבחנת, מטפלת כדי לשפר קושי בתפקודי למידה שלו.
הגעתי אליה דרך המלצה של חברה שהיתה עם הבן שלה שממש פרח ונפתח כתוצאה מהטיפול.
הדפוס שהתפתח אצל הבן שלי מפריע לתפקוד, אז אפשר לקרוא לזה לקות למידה.
כמו שאם רוצים לראות משהו במיקרוסקופ, צריך לכוון את המיקוד אחרת לא נראה כלום,
או כמו עם שריר חלש שאפשר לתרגל ולהביא לכושר יותר טוב ואז יותר קל לטפס על הר.
התהליך עצמו מאוד נחמד, ובהחלט יש מה לשפר.
אם כל דבר הוא בסדר והוא רק דפוס שונה, אז המסקנה שהייתי צריכה להגיע אליה היא לעזוב את זה ושיסתדר עם מה שיש.

אני מביא פה ציטוט

כתוב בעיניכם. מי אמר שמוכרחים להתחיל לקרוא בכיתה א'. [כ טׂו ב בעיניכם]

במקום לדרוש מהילדים להתכונן לכיתא א', רצוי שכיתה א' תתכונן לקראתם . . .

כאשר הנעל לא מתאימה לילד -- מחליפים את הילד . . . או את הנעל? . . . !!

. . . . דוד רובנר

,that when a shoe does not fit . . .

. . . it is the shoe rather than the foot that must be altered
מתוך: המהפכה המינית, וילהלם רייך, עמוד 163.

. . . adapting the material to the need, instead the need to material . . .

מתוך: המהפכה המינית, וילהלם רייך, עמוד 296.

זה הכל טוב ויפה אבל חוזר על עצמו
רוב הילדים לומדים בבתי ספר רגילים שבהם הם אמורים לקרוא בכיתה א'
כולנו יודעים שיש אפשרויות אחרות וחלקנו גם מתנסה בהן בפועל.
אבל זה המיעוט...
ועם כל זה מנסיוני, יש אנשים עם קשיים אמיתיים בלמידה והם זקוקים לעזרה ועזרה מתאימה מקדמת אותם, אז יש ויש והכללות לא מקדמות הבנה.

ורד,
אם ילד לומד במערכת, הרי שהחומר מועבר לו בדרך מסוימת. אם הדפוס שלו אחר, זה לא עושה אותו לא בסדר
ובכל זאת, זה עושה אותו זקוק לדרכי הסתגלות לאופן הלימוד
המאבחנים מאתרים את הקושי והטיפול נותן לו את דרכי ההסתגלות.

זו הסיבה שבחינוך חופשי או בחינוך ביתי, התופעה לא ממש מוכרת.
כנ=שנותנים לילד את אפשרויות הבחירה וכשנותנים לו להכתיב זמן, קצב ותחום
הוא פשוט לומד - בכלים שיש לו

מעטים, כפי שאריאלה מציינת, זקוקים לעזרה ממשית, וזו כאמור, מקדמת אותם

רק עוד מילה
יש בעיה רצינית עם הכללות בכל תחום.
חינוך בבית ספר רגיל אינו תמיד "רע"
חינוך דמוקרטי אינו תמיד "טוב"
אפילו - חינוך בבית נדמה לי מוסכם - לא עבור כולם.
יש הגזמה באבחונים והגדרות של לקויות למידה - אולי, אבל להגיד שאין כזה דבר זו הכללה מסוכנת באותה מידה.
אין לי תשובות לכל דבר ולמעשה הדבר העיקרי המנחה אותי ואת משפחתי לאחרונה - מה שכולנו צריכים הוא החופש להחליט ולבחור עבור עצמנו את מה שנראה לנו טוב ומתאים - לנו!!!

אחד הדברים שמתייחסים אליהם כשמדברים על ליקויי למידה, הוא שזה מפריע גם בחיי היום יום בבית, בחברה.
בהחלט ראיתי את אותו דפוס לגבי דברים שקשורים לבית.
אמנם הוא מסתדר יפה, אבל זה מקשה עליו ואני רואה את הטיפול כתרגול וחיזוק מיומנויות.
יכולתי להגיד שהוא יסתדר עם זה וש"החיים" סביבו ישתנו ולא הוא, אני לא רואה סיבה.
ואני לא חושבת שהוא נכנס לקטגורית אותם מקרים שדיברת עליהם, נאוה.

אריאלה,
גם את חוזרת על עצמך – זה לא אומר שאת צודקת. יש אנשים שצועקים וחושבים שבגלל זה הם צודקים -- יש אנשים שחוזרים על עצמם, כמו מנטרה, וחושבים שבגלל זה הם צודקים. בשני המיקרים זאת אשליה!!

ועם כל זה מנסיוני, יש אנשים עם קשיים אמיתיים בלמידה והם זקוקים לעזרה ועזרה מתאימה מקדמת אותם, אז יש ויש והכללות לא מקדמות הבנה.
אין הוכחה לכך – הקשיים עליהם את מדברת נגרמים מן הסתם כתוצאה ממבנה פגום של המוסדות – לרבות בית-הספר כפי שהוא בנוי כיום.

חינוך בבית ספר רגיל אינו תמיד "רע"
החיים בברית המועצות גם "לא היו כל כך רעים" -- אבל ברית המועצות משום מה כבר אינה קיימת.

חינוך דמוקרטי אינו תמיד "טוב".
מי אומר את זה?

אפילו - חינוך בבית נדמה לי מוסכם - לא עבור כולם.
אני מסכים איתך -- שום דבר לא עבור כולם.

Here is the difference:
Inborn processes recreate institutions to meet the developing
needs of the individual. As things now stand, the institutions
are remaking individuals to meet the needs of the developing
institutions.

[הנה/הרי ההבדל:
תהליכים מולדים מביאים לכינון מחדש מוסדות כדי לספק את הצרכים המתפתחים של הפרט. כפי שהדברים עומדים היום, המוסדות בוראים מחדש את היחידים כדי לספק את הצרכים של המוסדות בשלבי פיתוח.]

יש בעיה רצינית עם הכללות בכל תחום.
נכון, בגלל זה אסור להחזיק אותו סוג בית-ספר עבור כולם – סטנדרטיזציה והומוגניזציה הורסים את מערכת החינוך – גיוון . . . פלורליזם . . . יש לעודד ולתמוך במגוון הרחב ככל האפשר של סוגי בתי-ספר או חינוך שונים, המבוסס על החלומות והאידיאלים של מחנכים חושבים זמינים כמה שהם לא יהיו, ולתת לקהל ולהיסטוריה, לבחור באופן חופשי ביניהם. המטרה חייבת להיות רב-גוניות (פלורליזם), ולא חיקוי מתרפס של "תכנית-להצלחה" של איש אחד.

נחוצים לנו פחות אחידות (הומוגניות), והרבה יותר גיוון, בבתי-הספר שלנו.

לכל אדם -- לרבות ילד -- אשר אי פעם הכרתי, יש שטח התעניינות יחודי לו, משהו שהוא או היא באמת טובים בו. זה הניצוץ המיוחד הזה אשר קיים אצל כל בן אדם העושה אותו למעניין, ומביא אותנו לרצות לחפש את חוכמתו ועצתו. אינני רוצה לחיות בחברה בה אנשים יותר דומים זה לזה מאשר שונים זה מזה, בה המבוגרים הורסים את השנים הראשונות של חיי ילדיהם בניסיונם -- שהוא תמיד בלתי מוצלח, אפילו ביפאן!! -- לתחוב כמות בסיסית גדולה של ידע משותף לתוך כל אחד ואחד מהם, ויוצרים מבוגרים צייתנים, נוחים ואחידים, שכולם מסוגלים, למשל, לדעת כיצד פועלים מכשירים חשמליים. הקיפו אותי בבקשה, במקום זאת, באמנים גדולים, בלי להתחשב באם הם יודעים להפעיל מחרטה או לאו; במכונאים בעלי כושר המצאתי, ללא כל קשר אם הם יודעים כימיה; במדענים מבריקים, אפילו באלה שאינם קוראים שירה; בחוואים יצרניים, ללא כל קשר אם הם מתמטיקאים באם לאו. הבה ונציב לעצמנו כמטרה להפיק אומה של יזמים יוצאי דופן של המוח ושל הנפש, הניתנים למדידה לא על ידי איזשהו מבחן סטנדרטי של ידע אחיד -- מבחנים מחוזיים, מבחני הבגרות, מבחנים פסיכומטריים, מבחני IQ, וכו', וכו' -- אלא על ידי הדרגה שבה כל אחד מאיתנו מסוגל לתרום תרומה מקורית קטנה כלשהי לקידום התרבות האנושית.

ולבסוף, המון אנשים מתפרנסים מהסבל האנושי, בחלקם בטענה ש"מסייעים להקטין אותו סבל", בחלקם בכל מיני צורות של "סיוע" אשר בסופו של דבר מסייע דווקא לגרימת אותו סבל. אנא על תמני עצמך ביניהם.

הידד!
פרץ כזה של התרגשות חיה ומלאת השראה. רגע של חסד.

נו טוב, לא בהכרח מסכימה עם כל המובאות וכל המסקנות וכו' וכו'... אבל אי אפשר להישאר אדישים מול הדברים שלך דוד.

זאת אומרת שאנחנו מסכימים, כמה מרענן...
חופש בחירה, חופש יצירה, חופש לגדול וכך הלאה.
לא המילים משנות אלא הכוונה ומה שעושים איתה.
לרגע לא חשבתי שאני מתפרנסת מהסבל האנושי - והרמיזות בכיוון הן ממש לא לעניין
יש אנשים עם לקות למידה- לא הם לא תוצאה של חינוך לקוי.
לא שאין כזה ובשפע...
התעלמות מכך ותליית הסיבות בחינוך או באלה שמנסים לסייע היא כמו שאמרתי מגוחכת.
חבל שאתה נתפס בדברים שלך ולא מוכן לראות מעבר.
אני מדברת מנסיון גם מקצועי וגם אישי
זה שיש אנשים שלמדו להתמודד והתקדמו למקומות מדהימים בעצמם ,לא אומר שהדבר עצמו לא קיים.
אבל...באמת חבל על ההתדיינות הזו.
כי אנחנו כנראה פשוט לא נסכים בנקודה הזו לפחות.
וגם זה ממש בסדר!

_(. . .) השימוש במורי בית-הספר כמקור להפניית תלמידים לחינוך המיוחד, המתבססת על אי-הסכמתם של המורים להתנהגותם של הילדים בכיתה, הוא הפרה בוטה של זכויות הילד ושל תהליכי הצדק הראוי. חברה תרבותית כלשהי לא היתה סובלת מצב מקביל כלפי מבוגרים. אכן, אחת העוולות המוכרות אצל ממשלים בולשביקים -- המגונה אפילו על ידי שמאלניים אשר במצב אחר היו מצדדים בממשלים כאלה -- היתה השימוש הנרחב במוסדות לחולי נפש (מרכזים ל"צרכים מיוחדים" עבור מבוגרים) כמקומות אליהם רשויות יכלו לשלוח, ללא הליך חוקי, מבוגרים "בעלי התנהגות רעה", אשר הן ראו את התנהגותם בעין לא יפה.

מה ניתן לעשות, כאן ועכשיו, כדי לשפר את המצב? המון. בלי חקיקה נוספת או פרוגרמות חדשות, הנהלות בתי-ספר יכולות מיד להפוך את הגלגל. (1) הן יכולות לעמוד על כך שליקויי הלמידה יוגדרו מחדש על בסיס הוכחות רפואיות מוצקות וברות-הוכחה לליקוי נוירולוגי, ותו-לא -- ראיות המובאות על ידי מומחים, והשימוש בהן אצל ילדים יהיה באותה החומרה בה משתמשים בהן אצל מבוגרים. כן, (2) הנהלות בתי-ספר יכולות להגביל בקפדנות את השימוש במבחנים אחידים של גורמים חיצוניים בבתי-הספר שלהם. והחשוב ביותר, (3) הנהלות בתי-ספר יכולות לעמוד על כך שפרוגרמות בית-ספר תעוצבנה מחדש, כפי שהן היו במשך מעל 200 שנה, שתכילנה בצורה נוחה מגוון רחב של שטחי התענינות, של שיעורי (קצב) התקדמות, ושל התנהגויות, ואלה כולם ייחשבו כנורמליים לחלוטין.

מעשים אלה לא יסכנו את הפרוגרמות הטיפוליות הנחוצות למספר זעום של ילדים שהם באמת בעלי מום במונחים רפואיים מקובלים. אולם כל היתר -- ושם המקום בו נבלע עיקר הכסף -- יפרשו תוך שנים אחדות, ככל שהתוכניות תבוטלנה. לא רק הרווחים הכספיים לחברה יהיו עצומים, מה שחשוב יותר, שהרווחים החברתיים יהיו גדולים ללא שיעור, שעה שהמוני ילדים אשר הודבקה להם התווית של בעלי ליקויי למידה, ואשר עמדו מול החיים עם הערכה-עצמית נמוכה עד אומללות, יהיו מסוגלים למצוא את מקומם, מקום בעל חזקה בחברה, כחברים יצרניים של קהילה מגוונת._

[מתוך: "החינוך המיוחד" -- מפעל אצילי אשר דעתו נטרפה עליו, חינוך באמריקה, מבט מסדברי-ואלי, דניאל גרינברג, ע' 202, 1992.- דגשים שלי, ד.ר.]

אשפוז בכפיה למבוגרים חי וקיים עדיין, גם במשטרים "נאורים" כמו שלנו.

אני מבין שהכוונה למוסדות כמתוארים ב"ארכיפלג גולג" של סולז'ניצין. האשפוז הכפוי למבוגרים בארץ הוא כאין וכאפס לעומתם.

רוב התלמידים לקויי הלמידה אינם מופנים לחינוך מיוחד, מדובר על מתן שירותים במסגרות של חינוך רגיל ועל טיב השרותים כך שהרמיזות על אשפוזים בכפייה כמו על בעלי מקצוע המתפרנסים מסבלם של אחרים הם פשוט שימוש במידע לא מדויק והטעייה.
המילים אכן יפות וגבוהות, אבל יש גם מציאות.
וביום שבו תוכל להבטיח חינוך מתאים, פתוח, דמוקרטי, בבית וכל אפשרות אחרת לכל ילד ובחינם
כאן תתחיל מהפכה אמיתית.
בינתיים צריך לעזור למי שצריך עם מה שקיים במציאות היום יומית.
זה לא מה שרוב האנשים עושים כאן, בחינוך הביתי?
אגב, אני לא חושבת שקיימת או הייתה קיימת אי פעם מערכת חינוכית אחת שיכלה להכיל את כל הילדים עם כל מגוון הצרכים שלהם.
שזו הסיבה שהגענו למצב שבו עולה צורך במגוון מסגרות חינוכיות וכך צריך שיהיה.

אכן, מציאות יומיומית עגומה.

במשך רוב ההיסטוריה היו שלש צורות חינוך לגמרי שונות: אחת, חינוך עבור אליטה תרבותית קטנה, אחרת, הכשרה מקצועית למספר מקצועות מסוימים. הרוב הגדול של האנשים היה נתון לתהליך חינוכי שלישי, לאמור לימוד על ידי חניכות. פילוסופים טובים, בעלי מלאכה טובים, מוסיקאים טובים, טובים מכל דבר יצאו מסוג זה של חינוך לאורך ההיסטוריה. עד שהגיע המהפכה התעשייתית -- אין ספק שהעולם יכול היה להמשיך באושר עם שיטת החינוך הזאת לולא היה מתערב הלם מרשים במאה ה-18 אשר הוציא את הכל מסדרו -- הלם המהפכה התעשייתית.

במסגרת המטרות המוגבלות להפיק אנשים מכאניים עבור העידן התעשייתי, שיטת החינוך פעלה נהדר. צרכיה ותוצאותיה היו ניתנות למדידה ולהערכה כמותית, היו משעממות ורוטיניות. שיטת החינוך ענתה על הדרישות של המהפכה התעשייתית. המהפכה התעשייתית נזקקה לכמות של אנשים שיהיו מכוונים למכונות שהם הפעילו.

המתחים אשר התעוררו בין שאיפותיו של העידן התעשייתי לבין שאיפותיהם של הדמוקרטיה והחופש היו עצומים.

הבשורה הנפלאה היא שמתחים אלו אינם חייבים להיות קיימים יותר. אנו נמצאים כעת בעידן שלאחר-התעשייה, עידן שיש לו דרישות מנוגדות לחלוטין לאלו של העידן התעשייתי המוקדם. היום מה שמדאיג הוא שמערכת החינוך שלנו מייצרת אנשים רובוטים. האנשים מנסים לחשוב מה לעשות, כי הם לא מקבלים מבתי-הספר בוגרים אשר מבינים כיצד להתמודד עם בעיות באופן עצמאי. מה שקורה הוא שהטבע הבסיסי של הכלכלה השתנה. המכונות שלנו הן מספיק פקחיות ואינן זקוקות לאנשים מכאניים שיפעילו אותן. עובדה פשוטה זו מהווה את המהות של העידן שלאחר-התעשייה. פירוש הדבר שבעתיד, מה שנחוץ לנו זה תוצר חינוך שונה, כמעט חזרה לירושת אבות, לסוג תוצר החינוך שהיה לנו לאורך ההיסטוריה. אנו זקוקים לאנשים בעלי הנעה-עצמית, מוטיבציה-עצמית, אחראים בעצמם, המסוגלים להתנהג בצורה אינטליגנטית, יצירתית ומלאת דמיון.

התרופה לבעית הבורות היא, לעקור אחת ולתמיד את המחלה אשר ביסודה: כפיה בבתי-הספר. הטבע האנושי בחברה החופשית נרתע מכל נסיון להכניס אותו בכוח לתוך איזושהי תבנית. ככל שיותר דרישות אנחנו מערימים על הילדים בבית-הספר, כך בטוח יותר שנרחיק אותם מהחומר אותו אנחנו מנסים לדחוף דרך גרונותיהם. התשובה האמיתית היא חופש בבית-הספר -- חופש לכל ילד, מכל גיל, לבחור את הפעילויות אשר סקרנותו הטבעית מובילה אותו אליהן! ככלות הכל, הדחף של הילדים לשלוט בעולם מסביבם הוא אגדי. על בתי-ספרינו לשמור את הדחף הזה חי על ידי הזנתו בחופש שהוא זקוק לו כדי לצמוח.

מוח בריא זקוק לחופש הפעולה המירבי האפשרי כדי שיוכל להתחקות אחרי קווי המחשבה שלו. ככל שהאילוצים אשר יכפו על ידי אנשים אחרים יהיו פחותים, יותר סביר שהמוח יתפתח באופן מלא, יחודי, ויצירתי. ואם יש משהו שאנחנו זקוקים לו במאה הזאת, זו יצירתיות, בניגוד לציות דמוי-הרובוט לכללים (אשר, הנסיון ההיסטורי מלמד אותנו שהוא, עלול גם להוביל לתופעת הפאשיזם, עד כדי גרירת ההמונים לביצוע פשעים נגד האנושות).

נחוצות פחות פעילויות חובה, לא יותר -- למעשה, עדיף שלא תהיה פעילות חובה בכלל. אם את תוהה באם יש הגיון לדבר, עליך להביט בנסיון של בתי-הספר הדמוקרטיים אשר מוקמים ממש על בסיס עקרונות אלה. התוצאות הן בסך הכל מצויינות, כפי שהיינו מצפים -- לא פחות מצויינות מלפני מאתיים שנה!

אולי "היה צריך להיות חוק": איש לא ידחוף ילדים ללמוד מ י ו מ נ ו ת - א ו - ל י מ ו ד - א ק ד מ י -
כ ל ש ה ו בטרם הם בוחרים לעשות זאת מרצונם החופשי. אולי המאה העשרים ואחת היתה צריכה להתחיל, כפי שהמאה העשרים התחילה, בהבעתה של החברה את דאגתה האוהבת לצעיריה.

בינתיים, עלניו לתרום לקידום חינוך מתאים, פתוח, דמוקרטי, שמכיל את כל הילדים עם כל מגוון הצרכים שלהם.

הבה ונפסיק לשים את כספנו על קרן הצבי של השיטות הישנות אשר ידוע לנו שאינן פועלות יותר. גיוון וחידוש הם זולים, עלויותיהם נישאות לרוב על ידי הרוח וההתלהבות של ממציאיהם. ככל שמהר יותר נפתח את עצמנו ונראה את החלופות האמיתיות, יותר מהר נתפטר מפילים לבנים יקרים ומיושנים.

כעת, כדי להבטיח חינוך מתאים, פתוח, דמוקרטי, שמכיל את כל הילדים עם כל מגוון הצרכים שלהם -- ראי נא את הערך: "בתי-ספר דמוקרטיים". אם אי-פעם עוצבה שיטה ביעילות בכדי להפיק חינוך מתאים, פתוח, דמוקרטי, שמכיל את כל הילדים עם כל מגוון הצרכים שלהם, בתי-הספר הדמוקרטיים מצליחים בכך.

המהפכה כבר התחילה. אנחנו כולנו, השותפים לקידום בתי-הספר הדמוקרטיים, גאים לתרום לטיפוח זה.

מכירה בתי ספר דמוקרטיים, מהתנסות אישית.
אני חושבת שצורת חינוך זו הנה לגטימית כמו כל צורת חינוך אחרת.
זה בכלל לא היה הנושא שעליו "התווכחנו"
באופן כללי אני נגד כל צורת חינוך הטוענת שהיא האחת והיחידה.

אין לי כוונות נסתרות, כפי שאת רומזת. זה פורום דיונים, לא פורום אינטריגות -- האין זה כך?

שמחתי לדעת שאת מכירה בתי-ספר דמוקרטיים ועוד מהתנסות אישית -- וכמו בכל דבר בחיים לא כולם "מושלמים", אם כי, עלי לציין שלא מדובר פה על הלגיטימיות או אי-הלגיטימיות של צורות החינוך -- מן הסתם כל צורות חינוך הן לגיטימיות -- גם בעיניי ולכל הפחות במשטר באמת דמוקרטי -- ובתנאי שהן אינן נעשות בכפיה.

כפי שאת רואה -- ובניגוד למה שרשמת קודם -- היה קיים פעם חינוך אשר הכיל בצורה נוחה מגוון רחב של שטחי התענינות, של שיעורי התקדמות, ושל התנהגויות, ובצורת חינוך זאת אלה כולם נחשבו כנורמליים לחלוטין, וגם היום קיימת צורת חינוך אשר מכילה בצורה נוחה מגוון רחב של שטחי התענינות, של שיעורי התקדמות, ושל התנהגויות, ובצורת חינוך זאת אלה כולם נחשבים כנורמליים לחלוטין.

רק זה די אירוני שאדם, המצהיר בקול על אמונתו בלגטימיות של כל צורות חינוך -- ומחנך את ילדיו בהתאם, משתף פעולה, תומך -- אולי לא במודע . . . באמת -- ומתפרנס מגוף, מערכת חינוך, הפועל הלכה למעשה כתבנית כמעט יחידה, "מתאימה כמעט לכל", כמעט בכל מקום -- וכופה את עצמו ל"לקוחות" שלו. מערכת חינוך אשר, בין יתר העוולות, מפלה לרעה את רוב לקוחותיה מבין אוכלוסית המדינה, מחד, ומאידך מאפשרת "אוטונומיה קואליציונית" למיגזר אחר -- "מועדף" -- המיגזר החרדי והדתי.

ואני חוזר ואומר שיש לעודד ולתמוך במגוון הרחב ככל האפשר של סוגי בתי-ספר שונים, המבוסס על החלומות והאידיאלים של מחנכים חושבים זמינים כמה שהם לא יהיו, ולתת לקהל ולהיסטוריה, לבחור באופן חופשי ביניהם. המטרה חייבת להיות רב-גוניות (פלורליזם), ללא אפליה לרעה, פריבילגיות, אפליה מתקנת או חיקוי מתרפס של תכנית-להצלחה של איש אחד. . . ולאפשר את חופש הלימוד.

דוד... יש לנו ממש בעייה של תקשורת, אני רואה שאתה שומע בדברי דברים שלא התכוונתי אליהם ולהיפך. יתכן שבדיבור פנים אל פנים זה היה קל יותר...
אבל כנראה רוח הויכוח עוד לא עזבה אותי לגמרי.
אגב, ממה אתה מתפרנס?
אני הייתי שנים רבות חלק ממערכת החינוך הציבורית, אני לא מתביישת באף אחת מהשנים האלו
אני גם לא מקבלת את ההוקעה הכוללת של מערכת החינוך הציבורית.
אני גם לא כל כך מבינה את הגעגועים לאיזו מערכת חינוך של פעם.
לא ידוע לי שהיא הייתה כל כך פלורליסטית ונאורה.
אני יודעת מהיכרות אישית שהרבה אנשים טובים, רציניים ופתוחים פועלים במערכת הזו,
ו-כן גם כאלה שלא.
אני מאמינה בעזרה לאנשים שפונים אלי כדי להתייעץ בנושאים המטרידים אותם או את ילדיהם.
אולי אלו הן בעינך בעיות מדומות או תוצר של מערכת לקויה.
אני משוכנעת שאלו בעיות אמיתיות שהמערכת אולי מקצינה.
קטונתי מלתקן או לשנות את המערכת, אז אני מסתפקת בדברים "קטנים" יותר.
אשר להתפרנסות, נושא שחוזר ועולה מדבריך.
א. זה ממש לא העסק שלך.
ב. אם אתה כבר נכנס לזה, כמעט כל מי שמתפרנס ממקצוע בתחום השרותים, מתפרנס מסיבלם של אחרים, רופאים, עו"ס, פסיכולוגים, עורכי דין, מנהלי חשבונות...
גם אלו חיים ממערכות שיש מה לבקר את פעולתן.
בקיצור כל זה הוא ויכוח לגמרי אקדמי.
ובכל זאת ממה אתה מתפרנס?

דוד… יש לנו ממש בעייה של תקשורת, אני רואה שאתה שומע בדברי דברים שלא התכוונתי אליהם ולהיפך.
זאת לא התרשמותי.

אגב, ממה אתה מתפרנס?
אני לא מתפרנס -- אני מקדם את בתי-הספר הדמוקרטיים בהתנדבות.

אני הייתי שנים רבות חלק ממערכת החינוך הציבורית, אני לא מתביישת באף אחת מהשנים האלו אני גם לא מקבלת את ההוקעה הכוללת של מערכת החינוך הציבורית.
אם כל-כך טוב אז, אולי את יכולה להסביר לי מדוע את מחנכת את בתך בבית -- ולא במערכת החינוך הציבורית?

אני גם לא כל כך מבינה את הגעגועים לאיזו מערכת חינוך של פעם.
געגועים?!! את מפתיעה אותי. בתור מישהי שהיתה חלק ממערכת החינוך הציבורית, האם אינך יודעת שיש המאמינים שידיעת היסטורית מסייעת להבין את ההווה ולתכנן את העתיד? – במיוחד מערכת החינוך מאמינה בזה. זה ועוד, שימי לב שאנשים רבים מצדיקים את זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל בהסתמך על מקורות היסטוריים – שמעת על התנך, למשל? האם אף פעם לא שמעת את ההיגד: מי שלא מכיר את עברו אין לו עתיד. . .?

לא ידוע לי שהיא הייתה כל כך פלורליסטית ונאורה.
עובדה. ככל הנראה את לא כל כך חזקה בתולדות החינוך.

אני יודעת מהיכרות אישית שהרבה אנשים טובים, רציניים ופתוחים פועלים במערכת הזו, ו-כן גם כאלה שלא.
אפשר שיש אנשים טובים, רציניים ופתוחים הפועלים במערכת הזו -- זה עדיין לא אומר שגם המערכת היא טובה, רצינית ופתוחה.

_אני מאמינה בעזרה לאנשים שפונים אלי כדי להתייעץ בנושאים המטרידים אותם או את ילדיהם. אולי אלו הן בעינך בעיות מדומות או תוצר של מערכת לקויה.
קטונתי מלתקן או לשנות את המערכת, אז אני מסתפקת בדברים "קטנים" יותר._
אכן, הבעיות האלו הן תוצר של מערכת לקויה. ובכך שאת עוזרת לאנשים שפונים אליך כדי להתייעץ בנושאים המטרידים אותם או את ילדיהם, במקום -- או בו בזמן -- לנסות לשנות את המסגרת, את תורמת את תרומתך "הקטנה" ולכאורה הבלתי משמעותית להנצחת הבעיה -- ומה קורה כאשר יש אלפים, אם לא רבבות, הנוהגות כמוך (כי נוהגים יש מעט -- למעט המזכ"ל המפוקפק שלהן. ראי את ישרא בלוף).

אני משוכנעת שאלו בעיות אמיתיות שהמערכת אולי מקצינה.
המערכת לא מקצינה אותן -- היא יוצרת אותן.

_אשר להתפרנסות, נושא שחוזר ועולה מדבריך.
א. זה ממש לא העסק שלך.
ב. אם אתה כבר נכנס לזה, כמעט כל מי שמתפרנס ממקצוע בתחום השרותים, מתפרנס מסיבלם של אחרים, רופאים, עו"ס, פסיכולוגים, עורכי דין, מנהלי חשבונות…
גם אלו חיים ממערכות שיש מה לבקר את פעולתן._
מה זאת אומרת זה לא עיסקי? הרמה המוסרית של האנשים עמם אני בא במגע זה לא עיסקי -- אז מהו כן עיסקי? ומאנשי המקצוע בכלל ובתחום השרותים בפרט, המתפרנסים -- או לא מתפרנסים -- מסיבלם של אחרים, רופאים, עו"ס, פסיכולוגים, עורכי דין, מנהלי חשבונות . . . ומורים, גם מהם אני דורש רמה מוסרית -- ולא רק מהם. וגם את פעולתם מחובתנו לבקר.

בקיצור כל זה הוא ויכוח לגמרי אקדמי.
כל זה הוא ויכוח לגמרי לא אקדמי -- הוא ויכוח קיומי, איכות החיים שלנו תלויה בדברים האלה.

זה ויכוח לא רק אקדמי אלא גם עקר.
מאחר וקשה לי מאד להתווכח עם אנשים שרמתם המוסרית כל כך נעלה שהם מרשים לעצמם גם לשפוט את הרמה של אחרים.
אז, דוד, אני רואה דיון זה כסגור מבחינתי.
סע לשלום (עם חגורה) והבא את האור לכל אותם מקומות חשוכים.

כן יהי.

זה ויכוח כמו כל ויכוח אחר. עקר או לא עקר תלוי בכל משתתף -- ובמסקנותיו-הוא.

לא ניתן להימלט מהעובדה שעל בני-אדם לעשות בחירות; כל עוד על בני-אדם לעשות בחירות, אין מנוס מערכים מוסריים; כל זמן שערכים מוסריים נמצאים על כף-המאזנים, נייטראליות מוסרית איננה אפשרית. להמנע מלגנות את מי שמענה, משמעותו להפוך לשותף לדבר עבירה.

מה בנוגע להבדלי תרבויות

המילה מיסטיקה בשם הדף מטעה בעיניי. לא מבינה מה כאן מיסטי.

באופן טבעי

באופן טבעי