בלתי אפשרי

[פלוני_אלמוני*]

היי
יש מישהו שהכרתי בטיול שעשיתי שלושה חודשים במרכז אמריקה
והיינו יחד חודש וחצי
ועשינו דברים מיוחדים, כמו קורס צלילה וגלישה..
עכשיו, 4 שבועות אחרי שחזרתי, אנחנו עדיין מדברים באופן יומיומי, אבל הוא מתכוון לחזור רק בעוד חצי שנה בגלל שהוא רוצה גם לעשות עסקים עוד בסין,
אני לא מתכוונת לחכות, אבל גם יודעת שזה היה ממש מיוחד והמוח לא מניח לי ממחשבות, והגעגועים משגעים, אני התאהבתי בו
אני מרגישה שהוא חושב עליי, ושהוא מאמין שזה מיוחד, הוא גם נותן לי הרגשה שזה ככה.. אבל קשה לי

[מישי*]

יכול להיות שזה הבחור אבל יכול להיות שזה יותר קשור לעובדה שהיית בטיול.
הרבה פעמים כשאנחנו נוסעים לחו"ל ועושים לראשונה חוויות מרגשות, הדברים האלה מעוררים בנו התלהבות, חיוניות ובאופן כללי טוענים אותנו באנרגיה.
כיוון שהוא היה שם איתך וחוויתם את הדברים יחד אז גם הרגשות כלפיו עזים.
תחשבי על זה, יכול להיות שזה יעזור לך לשים את ההתאהבות הזו בפרופורציה שיותר נוחה לך

לפני כמה שנים היה לי משהו שונה אבל דומה מהבחינה שהיה לי קשה לשחרר מחשבות ותחושות על מישהו.
מצאתי תרגיל של דימיון מודרך שבו אני מדמיינת אותי ואותו אחד מול השני, במהלך התרגיל אני רואה/מרגישה את האנרגיה שלי ואת האנרגיה שלו, אני שואבת בחזרה את האנרגיה שלי שנמצאת אצלו ומוציאה אליו את האנרגיה שלו שנמצאת אצלי.
זה אולי נשמע מטופש אבל באמת הרגשתי שזה עזר לי לאזן את המערכת ולהוריד קצת את התחושות והמחשבות שהיו לי.

אישית, גם נראה לי שאם אין לך רצון לחכות כדאי לנתק את הקשר הטלפוני, קשה מאוד להמשיך הלאה כשאתם עדיין מדברים מידי יום.

[אמא_של_מוש*]

קשר כזה יכול ללכת לכמה כיוונים.
אני יכולה לשתף אותך שאני הכרתי את בעלי בהודו. טיילנו חודש ביחד ואחרי חודש הוא חזר לארץ ואני המשכתי לטייל עוד חודשיים. הייתי אמורה לטייל עוד חצי שנה אבל נשברתי מגעגועים וחזרתי לארץ וכעבור 5 חודשים עמדנו מתחת לחופה.

היה לזה סימנים מקדימים, יותר נכון סימנים וודאים. אחרי שבוע שהכרנו כבר ידעתי שנתחתן וזה רק שאלה של זמן.