הבגידה שלי חזרה אלי כבומרנג

הרסתי_הכל*

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קראתי פה בשקיקה לאחרונה מספר דפים ארוכים וסוערים כמו ייסורי בגידה, איך שוכחים מישהו, לא נמשכת לבעלי ועוד...

אני נשואה כבר למעלה מעשור, שלושה בנים מקסימים, בעל טוב שסה"כ לא מדבר יותר מדי, אבל כשצריך מנסה ותומך. בנוסף, הוא מדהים עם הילדים והבית, יותר ממני, למרות שהוא עובד במשרה ניהולית בכירה.

היו דברים שהפריעו לי בקשר מפעם לפעם, היו מריבות שבהן הרגשתי שאנחנו מדברים שתי שפות שונות לחלוטין, חשבתי על גירושים אבל אף פעם לא בהמשך תקופה ארוכה ,אלא נקודתית ועבר.

הסקס בינינו היה בסדר, כמעט תמיד ביוזמתי, תמיד קצר משרציתי, תמיד בתדירות פחותה משרציתי, אבל אני לא יכולה להגיד שלא נהניתי.

לפני שלוש שנים הכרתי גבר, נשוי אף הוא, שנראה לי "מוכר" מהרגע הראשון, השיחות שלנו קלחו, אינטימיות מיידית, ומשיכה שלא מומשה זמן רב (זה תרם, אגב, לחיי המין עם בעלי)
לפני כמעט שנה, "עלינו מדרגה", נשיקות סוערות, מגע מחשמל, משיכה עזה ורצון להמשיך לסקס.

נבהלנו והפסקנו את זה לפני שנתדרדר, ומאז (כבר חודשים) אני שבר כלי. עצובה, בוכה, רוצה רק לישון. בעלי מבין שאני בדיכאון ומנסה כל דבר כדי לעזור. אני מרגישה חרטה עזה, לא על הבגידה, לצערי, אלא על כך שהצצתי ונפגעתי, על כך שחוויתי כזו משיכה, כזו אינטימיות ולא אחווה זאת בבית לעולם.

החיים שלי היו די בסדר, מעולם לא חוויתי כזה צער ודכאון, ועכשיו אני מרגישה שזה העונש הכי גדול שיכולתי להביא על עצמי.

גם הסקס נפגע כי אני משוועת למשיכה האדירה עם האחר, לחשמל בינינו, לזיקוקים. ומה שיש כבר לא מספיק.

יש לציין כי ה"מאהב" מרגיש כמוני בקשר אלי, עצוב, מתגעגע, בסערת רגשות, אבל מעולם לא דיברנו על הקשר החוקי שלנו כך שאני לא יודעת אם גם אצלו זה הרס משהו, או שלא היה משהו מלכתחילה.

לא רואה איך אני ממשיכה לחיות כך. חשבתי להתגרש אבל אני חושבת שזה לא מגיע לילדים שלי וגם אני חושבת שמה שחוויתי היה חד פעמי ומה הסיכוי שאמצא משהו כזה, ועוד עם שלושה ילדים.

התרחקתי מכל החברים שלי, גם כי אני מדוכאת וגם כי אני מסתירה משהו וקשה להתנהל מולם. לא רואה איך לחיות לבד ולא רואה איך לחיות איתו.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מזדהה עם רוב התחושות. אבל אולי יכולה לעודד שגם הזוגיות הקיימת יכולה להפתיע. עם אמונה ועבודה עצמית מתגלים שם דברים שלא האמנו שישנם.לא מאמינה שקשר מעל 10 שנים יכול לספק פרפרים בבטן כמו קשר מסעיר שאני ממומש בנוסף לכך שאין בו שגרה ויום יום ומטלות ושחיקה וכן יש בו חציית גבולות המקובלים ביחד עם שותף והרבה דברים אחרים שגורמים לקשרים האלה להיות כל כך מרגשים. מציעה לך להתחיל תהליך של אימון או טיפול למצוא את אושרך והשאר יסתדר.

הרסתי_הכל*

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה אם ואחות. את בהחלט צודקת שאי אפשר לצפות לפרפרים תמידיים בבטן בנישואים ארוכי טווח, אבל מצד שני, אפשר לצפות לאינטימיות ופתיחות, וכשיש אותה באופן מיידי עם מישהו שכביכול אמור להכיר אותך פחות מזה שאת נמצאת אתו כמעט כל חייך הבוגרים, זה שם את כל מה שחשבת על הזוגיות בפרספקטיבה קצת אחרת.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לא בטוחה שהתאהבויות והקשרים האלה משקפים משהו אמיתי שהי. עומד במבחן המציאות. חושבת ומגלה מחדש שאפשר גם בזוגיות הקיימת להגיע ליותר פתיחות ויותר אינטימיות למרות שהרבה שנים זה לא היה חלק מהשיח. אני חושבת שאנחנו מאוד שונות אחרי גיל 40 מגיל 20 ואין ספק שאם היינו בוחרות היום היינו בוחרות אחרת. אבל בעלי מצליח להפתיע אותי לטובה ברוב המקרים. נוצרת פתיחות חדשה נוצר שיח, נכון שזה רחוק מאוד מהתאהבות חד פעמית כמו בגיל 16 אחרי שנים של שממון בתחום הזוגי והמיני אבל נראה לי שיש תקווה...

הרסתי_הכל*

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אם ואחות, איך משנים דפוסים של כל כך הרבה שנים? איך בעלך מגיב לשינויים? ויותר מזה, אם הגעת למצב שקרוב ללהרים ידיים מהזוגיות, איך הצלחת למצוא את היכולת לתת הזדמנות אמיתית? סליחה אם אני מחטטת, את לא חייבת לענות כמובן

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שינוי דפוסים החלו חלקם בעזרת מודעות שלי ורצון עז לשנות ופשוט קרו... ההמשך קורה בעזרת אימון שאני מבצעת. אני לא ממש משתפת את בעלי במה שעוברת שם אבל עצם השינוי שלי ושל התגובות שלי מביא גם את בעלי לשנות את ההתנהגות שלו לדעתי בכלל בלי שהוא שם לב... אצלי הכל מאוד מודע ועצם זה שאני סיימתי דפוסי תקשורת שלנו ושיניתי הוא משתנה.
את היכולת לתת הזדמנות בעקר לקחתי כהזדמנות לעצמי. אני יודעת שאפשר לברוח מהכל אבל לא מעצמי. יודעת שהרבה דפוסים שלי הביאו את הזוגיות שלנו למקום העלוב שבו היא היתה. רציתי בשביל עצמי לשנות כדי שגם אם נפרד בסוף כי זה עדיין לא יהיה מספיק אני גם אדע שעשיתי הכל, וגם עבדתי על הבעיות שלי.

קצר וקולע ממני לחתוך קשר שלא בריא לך! החיים קצרים מכדי להיות עצובים מתוסכלים וממורמרים. ילדים יגדלו כולם מזדקנים.. ואז נשאר אומללים??? לאאאאאאא. ללכת עם האמת שלנו גם אם כרוך בלהתגרש ולחיות עם אמת שלנו מאשר שקר!

קצר וקולע ממני לחתוך קשר שלא בריא לך! החיים קצרים מכדי להיות עצובים מתוסכלים וממורמרים. ילדים יגדלו כולם מזדקנים.. ואז נשאר אומללים??? לאאאאאאא. ללכת עם האמת שלנו גם אם כרוך בלהתגרש ולחיות עם אמת שלנו מאשר שקר! לשמח אך ורק לב שלנו!!!!מצטיירת כאחת שמזדהה אך עשיתי צעד התגרשתי והתאהבתי בחופש שלי באמת שלי. ונשארתי אמא טובה וחברה טובה של הבעל. גרושים לא מחייבים הרס וברוגז. קשר מכבד אך חופשששששש

הרסתי_הכל*

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כותבת כאן שוב, בפרספקטיבה של מעט זמן

הכאב עודנו שם, לעיתים יותר, לעיתים פחות

החרטה עודנה שם

מעניין אם פעם אוכל להביט אחורה בחיוך

מעניין איך הוא מרגיש

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ומה עלייך היום?

באופן טבעי

באופן טבעי