כבר לא אוהבת את בעלי

[מיואשת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היו כאן דפים דומים, אך בכל זאת החלטתי לפתוח דף חדש, היות והם כבר לא פעילים.
הבעיה שלי היא שבשנה האחרונה (לפחות) אני כבר לא נמשכת לבעלי. לאחרונה התחלתי לחשוב שאולי אינני אוהבת אותו עוד. העניין הוא שלא קרה דבר במציאות האובייקטיבית שהוביל לשינוי זה: בעלי הוא איש נפלא והגון. הקשר ביננו היה תמיד חם איכפתי ואוהב. התקשורת טובה מאד. אנו נשואים כבר כעשור, ויש לנו ילדים. במהלך חיינו המשותפים התבגרנו בקריירה מספקת ומרחיבת אופקים.
יצויין כי הוא למעשה הראשון שהיתה לי איתו מערכת יחסית שפויה וסימטרית. אמנם, משיכה מינית (מצדי כלפיו) מעולם לא היתה בשיאה אך האהבה חיפתה על הדברים. ניסיתי לפתוח את הדברים איתו והוא נפגע עד עמקי נשמתו. אני לא רוצה לפגוע בו עוד, אך מרגישה שבעצם הישארותי עמו אני אולי מונעת ממנו מישהי שתאהב אותו כפי שמגיע לו. הוא אדם נפלא, מתחשב, מאפשר, אב נהדר, חבר טוב. מעולם לא פגע בי, במידה רבה אני מרגישה שבזכות הקשר איתו אני האישה שהפכתי להיות: בוטחת ושלמה עם עצמי. אני לא רוצה להפרד. לא התאהבתי באדם אחר, ואני לא מדמיינת/שואפת לזוגיות עם אדם אחר.
אנחנו מבלים זמן רב ביחד. לאחרונה החלטתי שאני מעוניינת בילד נוסף, ונכנסתי להריון. עתה נראה לי שהיתה זו טעות איומה. הן ילד איננו פתרון למה שאני מרגישה.
מה עלי לעשות? איך משקמים את הקשר? יודגש, שמבחינתו לא חל כל שינוי.
אני כה מתוסכלת. מרגישה שבמו ידי, וללא שליטה, אני מביאה על עצמי, ועליו, ועל ילדי טלטלת חיים נוראית. אשמח לקרוא מעצותיהם ונסיונם של מי שחוו משבר דומה.

[פלוני_אלמוני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני חושבת שאת צריכה להבחין בין לא אוהבת ללא נמשכת
אם את עדיין אוהבת - ויש כל מיני "מיבחנים" לנושא (האם כיף לכם ביחד, האם את מתגעגעת, האם אכפת לך ממנו וכו') ורק לא נמשכת (וגם כאן תשאלי את עצמך האם הוא דוחה אותך או שסתם לא בא לך?) צריך לקחת בחשבון שאחרי זמן ההתאהבות והשיגרה והחיים והילדים - רמת המשיכה יורדת באופן טבעי.
אם את אומרת שהוא גבר נהדר ואם יש לך רגשות אליו עדיין - גם אם זה לא כמו תחילת תקופת ההתאהבות - שווה לתת לזה צאנס בעיקר לאור מצבך - הריון וכו' - ואולי אפילו ייעוץ זוגי או סקסולוג?

[קור_את*]

האם הוא דוחה אותך?
אם כן, אני לא רואה פתרון. אם לא, אז יש סיכוי בעיני, וזה מוביל לשאלה השניה.
האם את לפעמים נהנית איתו מינית? או לחלופן האם הוא גרוע במיטה ואת לא מגיעה לאורגזמה איתו?
אם את נהנית איתו, אז יש מה לשפר ועל מה לעבוד.

[קור_את*]

בעלי כאמור יודע שאינני נמשכת אליו (לא פירטתי עוד). כשאנחנו שוכבים הוא תמיד דואג שאגיע לאורגזמה. אני שואלת את עצמי אם נתקעתי על "מחשבה אובססיבית" שלא מאפשרת לי לחשוב באופן צלול - אני מביטה בו והוא לא מושך בעיני. איך משפרים? על מה עובדים?

לא פשוט. מצד אחד הוא לא מושך אותך, מצד שני, את כן יכולה ליהנות איתו במיטה.
אני לא הייתי מוותרת. הייתי מנסה לחשוב באופן הכי חיובי עליו, ולנסות לברר עם עצמי מה היה הופך אותו למושך.
אבל נכון שיש גם עניין של כימיה. אם היו ימים שבהם הרגשת שאת כן נמשכת אליו ואוהבת אותו, נסי לחשוב מה אפיין את הימים האלה ואיך חוזרים לזה.

[פלוני_אלמונית*]

אני חושבת ששווה לעבוד על זה,
כל מערכת יחסים מגיעה למקומות פחות זוהרים,אבל מתוך הקושי אפשר להגיע עמוק יותר ובטוח יותר.
כדאי לנסות ולהסתכל על בן הזוג כמו בן משפחה אחר שאיננו בר החלפה,כמו ילד או הורה או אח, ולחשוב איך אפשר לשפר את היחסים (אין האמור כמובן במצב של התעללות או אלימות ), אם מתייחסים אל היחסים כאילו הם ברי החלפה, תמיד נדמה שמשהו טוב יותר מחכה לנו.

[מיואשת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה על העצות הטובות. אני בהחלט לא רוצה לפרק את הזוגיות אולם מוצאת את עצמי כמעט נרתעת ממנו. עובדת כל חשיבה חיובות. קראתי במקום כלשהו את המשפט הבא, ונדמה לי שהוא קולע למצבי:
"נגיד שמישהי בחרה במישהו שנתן לה ביטחון אישי. אחרי כמה שנים הביטחון הזה כל כך הוטמע בה, שלתחושתה אין לה כבר צורך בביטחון אישי, זה לא משהו שחסר לה. אבל זה עדיין שם, זה עדיין אצלו, וככל שהוא נותן לה את זה יותר, היא פחות מרגישה את החסך הזה, ומתחילה להרגיש חסכים אחרים שהוא לא יכול לתת לה, כי אין לו אותם. תביני את זה, תביני את הכל.""

• - - זה כמעט מרגיש ככפיות טובה. אבל אני חוששת שאסור לי להסתכל על הזוגיות מבעד לעדשות כאלו.

[פלוני_אלמוני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

המשפט הזה דווקא נשמע מאד נכון.
אנחנו לא נמצאים באותו מקום בחיינו וגם אנחנו מישתנים וגם הצרכים
מה שהיה טוב פעם לא מספיק עכשיו לאורך שנים
אני חושבת שכל אחד צריך להיות קודם כל נאמן לעצמו וממילא כשאתה לא נאמן לעצמך - גם אחרים בסביבתך סובלים

שיהיה לך בהצלחה

[מיואשת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

חלף זמן ארוך מאז כתבתי. היו ימים טובים יותר וימים טובים פחות. אני משתדלת בכל מאודי להסתכל עליו ולאהוב אותו כפי שמגיע לו. ובכן, ללא הצלחה. הקול שלו, הריח שלו, הבעות הפנים שלו, הכל מעורר בי דחייה. והוא אוהב, וכה נהדר. מה קורה לי? הייתכן שהכל קשור בפיסיות שלו? מעולם לא נמשכתי אליו במיוחד, אך הוא לא דחה אותי, ואילו עתה... אני לא רוצה לפרק מה שיש לי בגלל סיבה כה מטופשת. ובאמת שאין דבר מעבר - הוא מכיל, ושותף מלא, ואוהב, ונמשך אלי כך כך (ומאז שהוא מבין שאצלי הדברים הם לא כך, הוא מחמיא לי כל הזמן, מה שמיעט לעשות בעבר. אך זה רק מרחיק אותי עוד)..
ואני לא חושבת על אחרים, ולא רוצה אחרים. די ברור לי שאם ייגמר בנינו מבחינתי זהו סוף פסוק. אנחנו מבלים זמן רב יחד, העצות הרגילות של "אולי כדי שתקחו חופש יחד ותתאהבו מחדש" לא רלוונטיות לזוגיות בנינו. התקשורת הרי מצויינת (לפחות היתה עד כה, בטרם צמחה בינינו המפלצת הנוראית).
איך ממשיכים מכאן? אני מגישה שאני חיה בשקר. וגם, שאני לא הוגנת כלפיו. אני עצבנית כל היום. בגלל הדברים הללו.
אשמח לשמוע עצות ממי שחוו משברים דומים.

[קור_את*]

מה קורה לי? הייתכן שהכל קשור בפיסיות שלו? מעולם לא נמשכתי אליו במיוחד, אך הוא לא דחה אותי,

האם באופן כללי את אוהבת מין, ואיתו לא?

אם התשובה היא כן (אוהבת מין), אז,
אני לא רוצה לפרק מה שיש לי בגלל סיבה כה מטופשת.

זו לא סיבה מטופשת. אם מין וארוטיקה חשובים לך בחייך, אז בהחלט יכול להיווצר פה תסכול קשה. התאמה מינית ומשיכה הם חלק עצום בזוגיות טובה של אנשים שאוהבים מין. זה חלק די מכריע בבניית האינטימיות והשפה הזוגית.

הקול שלו, הריח שלו, הבעות הפנים שלו, הכל מעורר בי דחייה.

באופן כללי (וברור שזה עניין של טעם) הוא גבר מושך? גברי? סקסי? האם את יכולה לראות אחרות נמשכות אליו?

[פלוני*]

.

[מיואשת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כן, באופו כללי אני אוהבת מין. וגם איתו, מרגע שזה מתחיל, אני די מהר מעוניינת בזה (זאת אומרת, אני כמעט לא יוזמת, אך כשהוא יוזם ונוגע במקומות הנכונים, אני בד"כ זורמת עם זה, ונהנית. קצת כמו ספורט שבד"כ אני חסרת מוטיבציה לעשות אבל ברגע שמתחילה, אז מייד (ובוודאי אח"כ) מרוצה).
ייתכן שאני לא מצליחה לשים את האצבע על הבעיה. הוא לא בחור חתיך במיוחד, והתאהבתי בו בעיקר בשל אשיותו. הוא למעשה לימד אותי זוגיות טובה מהי. באתי ממשפחה שחוותה טראומת שכול נוראית, ודי גדלתי את עצמי. הייתי קצת חסרת גבולות ופרועה. כשנפגשנו הוא היה הבחור הראשון שהיתה לי איתו מערכת יחסים סימטרית ושוויונית מייד מן ההתחלה. ומאז כבר הרבה מאד שנים. הבעיות התחילו לפני יותר זמן ממה שאני רוצה להודות, אולי כבר שנתיים. אני רגישה מאד לנוכחות שלו באופן מעליב. קולות הלעיסה שלו כשהוא אוכל מרגיזים אותי, הפיהוקים המאד רמים שלו כשהוא מתעורר, ליד השולחן או בטרם הולך לישון. בלילות אני נרתעת מנשימתו ומפנה אליו את גבי ועוד ועוד ועוד.
הוא נראה בסדר, לא חתיך במיוחד אך גם לא מאד מכוער. אך תווי הפנים שלו נראים לי פתאום גסים, ובעיקר עכשיו עם הגיל, והדלדלות שרירי הפנים ועוד. אני מבינה שזוהי דרך הטבע, ומעולם לא ייחסתי חשיבות כה רבה למראה חיצוני, ולכן זה קצת מוזר. אני יכולה להניח שאחרות יימשכו אליו.
אני הופכת בדברים ולא מוצאת סיבה ממשית לשינוי שחל באופן בו אני מסתכלת עליו.
ובאשר לשאלה מה משך אותי בו: אולי העובדה שהוא היה הראשון שהתייחס אלי בכבוד, ואהב אותי בזכות מי שאני. ועודני. והיתה שם גם משיכה אינטלקטואלית מאד משמעותית (והיא עוד שם אך הרבה פחות מרגשת). היום אני מאד בטוחה בעצמי (ולגמרי בזכותו, ובזכות האמהות. ואולי גם התבגרתי סוף סוף, ממקום של בטחון שלא היה לי כילדה.
אני לא פוחדת מן הלבד (שכ"כ הפחיד אותי כנערה) אבל לא רואה סיבה ממשית לפרק משפחה באופן שישפיע דרמטית על הילדים, וגם עליו ועלי.

[פלוני_שמח*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מיואשת - ממה שאת כותבת , לדעתי יש לך זוגיות עם בסיס טוב , מבוססת על ערכים וכבוד וגם סקס טוב - זה לא דבר שהיית י מוותר עליו כל כך בקלות , ממש לא .
לכי ליעוץ מקצועי ! , לדעתי מה שאת מתארת בהחלט ניתן לתיקון , וזה יכול להיות גם בשינוי הגישה שלך , אבל גם ע"י שינויים שבעלך יצטרך לעבור .
כל הדברים שאת מתארת כדוחים אותך - כולם פיזיים ואני מאמין שאת חלקם ניתן לפתור בקלות , אחרים יותר קשה ועם חלקם תצטרכי להשלים.
האם דיברת איתו על דברים שמפריעים לך ?(קולות הלעיסה ,הפיהוקים)
לגבי המראה החיצוני - ובעיקר עכשיו עם הגיל, והדלדלות שרירי הפנים ועוד גם את כבר לא נראת כמו כשהיתחתנתם .. הגיל עושה את שלו , תסתכלי במראה .. ובכל זאת אין לנו אלא לקבל את זה , וזה אולי משהוא שיעוץ מקצועי יוכל לעזור לך להחזיר את שלוות הנפש .
את יכולה בהתחלה ללכת ליעוץ לבד , ואחר כך יתכן והמטפל/ת ימליצו לך לערב את בעלך .
ועוד דבר , אני בטוח שהוא מרגיש בריחוק שלך .

ווידוי קטן שלי - גם אני ואישתי כבר לא צעירים , גם לי מפריעים שינויים פיזיים שעוברים על אישתי , מידיי פעם אני מוצא הזדמנות לציין בפניה (הזדמנות כזאת שמאפשרת לזה להראות באופן חיובי ולא ביקורתי) ,
ובשנה האחרונה היא דואגת לטפח את עצמה (ואני מחמיא לה מאוד על זה ומעודד אותה ), השיער שהידלדל עם השנים וההזנחה - עכשיו היא מטפחת אותו בעיקביות והוא נראה כאילו היא חזרה 5 שנים אחורה , ידיים מטופחות ולא כאלו שהתעייפו כבר מאין ספור שטיפות כלים .
זה לא שהיא חוזרת להיות בת 25 , אבל בגילה השינויים הקטנים האלו ניראים לי מספקים כדי להביט בה ולהתלהב מהמראה שלה כמו פעם .
גם אני דואג לעצמי , שומר על גזרה/ספורט , אסתטיקה .
אה ועוד דוגמה - הייתה תקופה שהיה לי לפעמים ריח רע מהפה ( שזה הכי דוחה..) אישתי לא התביישה להעיר לי ואני מצידי טיפלתי ופתרתי את זה .
לכי ליעוץ .

[מיואשת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אולי לא הייתי כנה (עם עצמי) עד הסוף. יש דברים שהדף (והמחשבה) אינם סובלים. הוא לא נאה בעיני. וכשאני מביטה בו אני ממש כועסת על זה.... אני אשה מאד יפה שמעולם לא ייחסה לכך חשיבות מיוחדת, ועל כן אני מופתעת מהמחשבות שלי עצמי. ולא יודעת מה קודם למה - - - האם חדלתי להרגיש רגשות אהבה כלפיו וזה משפיע על האופן בו אני מביטה בו או שלהיפך? הוא מאד נפגע לפני מספר חודשים כשאמרתי לו שאינני נמשכת אליו. ובעלבון צודק וצורב, השליך את הכדור בחזרה אלי ואמר "אין לי מה להגיד. זה משהו שאת צריכה לפתור עם עצמך". ואכן, הדברים שמפריעים לי הם לא משהו שדיאטה או טיפוח יפתרו. הצעתי לו, במסגרת אותה השיחה (שלא תכננתי, המלים פשוט יצאו מתוכי) טיפול זוגי והוא הסביר שהיות ומבחינתו דבר לא השתנה, הוא לא מבין מה הטעם בטיפול. וגם לא מבין מה זה אומר "לעבוד על הזוגיות" (בטח לא כשהבסיס כה איתן). אני נוטה להסכים איתו. או שזה שם, או שלא.
אני גם כועסת על עצמי, בגלל המחשבות האלו שלי, מכיוון שחוויתי בחיי אסונות כה גדולים מהם למדתי מה באמת חשוב בחיים. ועדיין.. אני מביטה בחברותי ובבעליהן הנאים (אך ללא מחשבות זימה). ושואלת את עצמי אם בחרתי בו, לפני יותר מעשר שנים, מהסיבות הלא נכונות: כי היה הראשון והאחד שהכיל אותי ואהב אותי כפי שאני והיה לעוגן שכה חסר לי בחיים.
ועתה, יכול להיות שדווקא מהמקום הזה של בטחון, אני פתאום מרגישה אחרת. הוא, למעשה, זה שהפך אותי למה שאני. ופתאום נדמה לי שכך הייתי צריכה להיות - חזקה ובטוחה - לפני שהתחייבתי לקשר לכל החיים.
ועוד שאלה שמטרידה אותי - האם נכון בכל זאת - כלפיו - להשאר יחד כשאלו הם פני הדברים? כשכך אני מרגישה? מגיע לו מישהי שתהיה כנה איתו ברגשותיה במאה אחוזים (והייתי, תמיד, עד לפני שנה-שנתיים).

[פלוני_שמח*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תשמעי הוא הגיב לדברים שלך בצורה מאוד מאופקת , כבר הרוויח אצלי כמה נקודות...
אני חושב שבאנת את זו שצריכה את הטיפול קודם , אולי יותר מאוחר הוא ידרש להיצטרף .
את צריכה שמטפל יוכל להבהיר לך את התחושות שלך , מאיפה הם נובעות והאם יש טעם להמשיך יחד ומה בכלל המחיר שכל אחד משלם פה .
כתבת שמגיע לו מישהי שתואהב אותו , אני לא בטוח שהוא כל כך מהר ימצא את המישהי הזאת , ולא בטוח שהוא יוכל להיקשר לאחרת כשהוא אוהב אותך .
גם אצלך המצב לא תמיד יהיה שושנים ... האם את לוקחת בחשבון שאת עלולה להיות לבד לתקופה ארוכה , עם ילדים ? האם תוכלי למצא את האהבה שאת מדברת עלייה ? או שאולי את כרגע מעדיפה אפילו להיות לבד ולא להיות עם בעלך ?

באמת ממליץ לך ללכת עוד היום לפגישת יעוץ אצל מטפל זוגי, להתחיל להסיר את הערפל.

[פלוני_אלמונית*]

הייתי מציעה לבעלך להפגין אולי קצת קרירות, ואז מהאיום לאבד אותו היית מצליחה להביט בו בדרך חדשה. מה דעתך?

[מיואשת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אז אתמול בלילה הוא ניסה ללטף אותי ודחיתי אותו. ואז הכל נפרץ, הפעם אצלו, והוא אמר שהוא לא מוכן להיות רק החברה הכי טובה שלי אלא מבקש גם להיות נחשק. מחיתי בלשון רפה. ואמרתי משהו על כך שייתכן שרמות התשוקה שלנו אינן דומות, והוא הזכיר ימים אחרים. ואז הוספתי שבקשרים ארוכים של מעל ל 10 שנים בתוך כל הלחצים של היומיום יש לפעמים תקופות רעות, אבל די ברור ששנינו, לא יכולים להשלים עם המצב כפי שהוא. המילה פרידה לא עלתה. אחכ היה לנו סקס טוב (שאני יזמתי). והתעוררתי לצדן הבוקר... עם אותן התחושות הרעות. אני לא נמשכת אליו.

[פלוני_שמח*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מיואשת יקרה
מצטער , לא מצליח להבין איך יש לך סקס טוב אבל אין משיכה ?
באמת שליבי איתך ,(ועם בעלך) אבל את חייבת יעוץ מקצועי .
ותזדרזי מאוד , לפני שדברים מתדרדרים יותר מידיי בנייכם .

למצא מישהו ,שמכבד אותך ,אוהב אותך ונמשך אלייך גם אחרי 10 שנים + ילדים זה לא פשוט, אולי קורא לנו פעם בחיים , תעריכי את זה ולפחות תנסי לבדוק איך לשפר את המצב .
יש לא מעט נשים פה שיקנאו במה שיש לך .
עושה רושם שאת כל הזמן מנסה למצא צידוק לתחושות שלך, מנסה לברוח במקום לנסות למצא פתרונות .

[מיואשת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

פלוני שמח. תודה על תגובותיך. אני משכתבת את מה שכתבתי קודם היות ונפלו שיבושים בהודעה שהעליתי.
לאיזה סוג של ייעוץ אתה מתכוון? אני קצת קטנת אמונה אבל מוכנה/רוצה לנסות (בשנה האחרונה נסיתי שני פסיכולוגים שהגעתי אליהם באופן שרירותי, ולא הייתי מרוצה, ולכן גם לא הוספתי לנסות. האחת היתה מאד תיאורטית, הרגשתי כאילו היא מנסה עלי את התיאוריות שלמדה באוניברסיטה, והאחר - גבר - והיה לי קשה להפתח).
אני גם מעריכה את האבחנה שלך ויודעת שזה נכון. מבחינות מסוימות אני בת מזל. אך קשה לחיות לצד מישהו כשהמשיכה אליו לא קיימת. אני מתעוררת לצדו בבוקר ולא רוצה לחבק או להתנשק. לא בא לי ללטף או להיות מלוטפת. גם במהלך היום אם הוא חולף לידי ומניח יד על כתפי אני נרתעת.
נכון הוא שכאשר מגיעים לסיטואציה של יחסי מין - כשאני כבר בתוך זה - אני יודעת לשחרר ולהשתחרר (בכל זאת, יותר מעשר שנים ביחד) ולהנות. נשמע אולי כאילו אני מחפשת צרות או לא מעריכה מה שיש לי, אך זה לא המצב. אני באמת במצוקה. הראש והגוף מאותתים דברים אחרים. בראש אני יודעת שמה שיש לי הוא חד פעמי. ואילו הגוף, מסרב להבין. ובאמת - קשה לי לכתוב את המלים, כאילו בעצם השיתוף אני מחללת את מה שבינו לביני. המלים שאני משתמשת בהן הן יחסית עדינות. אני נרתעת מנוכחותו הפיסית.

[מיטל*]

גם אני מתעוררת ליד בעלי אחרי סקס ומרגישה חוסר משיכה . במיוחד כשאין לו חולצה

[מיואשת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נורא קל להיות שיפוטיים ביחס לסיטואציה. בסה״כ שנינו אנשים טובים, בני זוג נפלאים, והורים משקיענים. היו תקופות שבהן לחשנו זו לזה וזה לזו את תחושותינו על כך ש״זכינו״, האחד בשניה ולהיפך. אבל יש כאן בעיה אמיתית, אחרי מספר שנים של חיים משותפים, אחד מבני הזוג (במקרה הזה, זו אני, האשה) פתאום נרתע מבין הזוג. ולא, אין לזה הסבר פסיכולוגי מוחבא או כעסים שטוטאו מתחת לפני השטח. זה לחלוטין עניין פיסיולוגי. הריח, המגע, המראה, העוויות הפנים, הקולות שהגוף מפיק: בלעיסה, בפיהוקים ועוד. אין נחמה (וגם לא כיוון לפתרון) בכך שאחרות היו שמחות שתהיה להן זוגיות מכבדת. אני מעריכה מה שיש, לולא כן לא הייתי מתלבטת וחושבת (כל יום, כל היום, כל הזמן) מה אפשר לעשות

[אם_ואחות*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מיואשת, לגבי טיפול או אימון או כל מסגרת שלא תבחרי ניתן גם ללכת לבד ואולי במקרה שלך זה עדיף תרגישי מספיק חופשיה להתבטא ומספיק שאת תשתני כדי שהקשר ישתנה..
מזדהה אתך לגבי הדברים שדוחים אותך בבעלך..
גם לי קשה לשמוע את בעלי שותה מרק, אוכל עם הידיים, נוחר וכו...
אני משתדלת להעיר לו באופן כללי שהתנהגות כזו לא נעימה לי אבל לא נראה לי שהוא מבין כמה זה דוחה..
בשונה ממך יש כמה גברים שבהחלט עושים לי את זה.
אני משתדלת לפלרטט איתו במקום איתם..
ובכלל להשקיע בזוגיות איתו כי יש לנו משפחה מקסימה וחבל להרוס...אבל זה לא תמיד פשוט במיוחד שהוא פשוט לא עושה לי את זה...
בהתחלה הוא היה הגבר הכי מהמם עלי אדמות עבורי... אבל מאז חלפו יותר מ10 שנים..

[קור_את*]

בהתחלה הוא היה הגבר הכי מהמם עלי אדמות עבורי... אבל מאז חלפו יותר מ10 שנים..

ואו. איך זה יכול להשתנות עד כדי כך? זה רק מראה כמה חשוב להישאר אסתטיים ולא להתחיל לזלזל בחשיבות של זה עם שנות הזוגיות החולפות.

[קור_את*]

מיואשת, אני אישית ממש לא יודעת מה להגיד לך. נראה לי שיש ביניכם יחסים ממש מצוינים. אבל אני לא רואה איך את חוזרת להימשך אליו, ולי באופן אישי זה בלתי נסבל לחיות עם מישהו ללא משיכה.
מצב מורכב מאוד.

[מיואשת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

המצב מורכב מאד. ואני מתייסרת. פיתחתי מעין מחשבות אובססיביות שקשורות למראה החיצוני שלו. בכל פעם שהוא פונה אלי או מדבר איתי אני מביטה בו ורואה את חסרונותיו. כמעט תחושת מיאוס. זה לא רציונאלי ולא נשלט. ובכל אופן, מדובר בדברים שלא ניתן לשנות (תווי פנים, העוויות). זה מעולם לא הפריע לי, עד לשנה-שנתיים האחרונות. ומתבקש לחפש בעיות בתקשורת שגורמות לכך, אך אין כאלו.
ואני מאד עצובה. ומיואשת.

[שקטה*]

מיואשת יקרה, אני מבינה עד כמה קשה לך המצב הקיים.
רציתי להציע זווית ראייה קצת אחרת - האם יכול להיות שמשהו אחר מפריע לך, משהו שלא קשור בכלל לבעלך ורק "מתלבש" עליו? האם יש משהו שאת יכולה להצביע עליו בשנים האחרונות שהשתנה אצלך, או שמפחיד או מטריד אותך. לדוגמה פחדים מהעתיד, פחדים מהמוות או מההזדקנות שלך, תחושה שאת כבר לא מושכת וצעירה כבעבר, או אולי אכזבות בתחומים אחרים בחיים - קריירה, משפחה מורחבת וכדומה? אלו יכולים להיות דברים לא לגמרי מודעים או נוכחים במחשבה שלך, אבל שמוצאים סוג של פורקן באובססיה בנוגע לחיצוניות של בעלך. האם סבלת בעבר מחרדות, דכאונות או מחשבות טורדניות?
כמו כן, אני מבינה שאת בהריון כרגע? יכול להיות שתחושת הדחייה מועצמת על ידי ההריון?

בכל מקרה אני ממליצה לך ללכת לטיפול כדי שתוכלי לעבד את התחושות והמחשבות האלה ולראות איזה פיתרון עולה עם הזמן. במיוחד בגלל שאלו דברים שאת לא ממש יכולה להעלות עם בעלך מבלי לפגוע בו, ושאולי לא מתאים לך להעלות עם בני משפחה או חברות. מאוד עוזר שיש מקום לאוורר בו את הטרדות האלה.

[מיואשת*]

תודה לקור את ולשקטה על מילותיכן. עד כה לא הצלחתי למצוא מטפלת.
אני כבר לא בהריון, היתה לי הפלה טבעית. בתקופת ההריון קיוויתי שתחושותי קשורות בזה אך מאז חלף כבר זמן ואני מבינה שאין זה המצב.
יש בי משהו שרוצה להאמין שהסיבה היא חיצונית אליו ואני רק משליכה עליו עניינים שאינם קשורים בו. עם זאת, במשך חודשים הסתובבתי עם תחושה שאינני מרוצה, עד שהבנתי שהוא כנראה העניין. נפלאות דרכי עולם. הלוואי שנצליח להתרומם מן המקום הזה.

[מיואשת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

חשבתי עוד על הדברים, האמת היא שקריאה של מה שנכתב כאן עוזרת לי להסביר טוב יותר מה אני מרגישה. הדחייה שלי מבעלי איננה מינית. היא מחוץ לחיי המין. הנוכחות שלו עם הפיסיות המוגזמת שלה - קולות והעוויות (כתבתי כבר, אך זה מאד קיצוני, כל משפט שלו מלווה בהמון העוויות פנים, משהו מאד אקספרסיבי, אני חושבת שזה היה שם תמיד אך התעצם מאד עם הזמן) שמאד מפריעים לי, ובמקום לשמוע מה הוא אומר, זה כל מה שאני רואה. כנ"ל נתפסתי למשהו בפנים שלו (שתמיד היה שם אל התעצם, וגם זה מאד מפריע לי).
מעין מחשבות אובססיבות שקשורות בהופעה החיצונית שלו. חפרתי באינרנט ומצאתי מה שנקרא RELATION OCD. ובאספקט של התמקדות במגרעות החיצוניות של בן הזוג. זה דומה למה שאני מרגישה. ויש לי נטייה למחשבות אובססביביות, אבל המחשבה הזו משפיעה לא רק על חיי שלי אלא גם על הזוגיות שלי ואולי אף מסכנת אותה.
מישהו מכיר? איך מתמודדים? אשמח להמלצות על טיפול קונקרטי, וכן לשמוע סיפורים דומים.

[פלוני_אלמונית*]

אולי את לוקחת תרופות, אולי ריטלין, שגורמות למחשבות כפיתיות.

[מיואשת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לא. לא לוקחת תרופות

[שקטה*]

היי מיואשת, אני מכירה את הבעיה הזו מעצמי...
לכן עניתי לך כפי שעניתי. זו בעיה קשה ומציקה שגורמת להרבה מתח וחרדה. ממה שקראתי באינטרנט על הנושא כנראה שטיפול בשיטת CBT יכול לעזור. אם את גרה לא רחוק מהרצליה נדמה לי שיש שם אפילו פסיכולוגים וחוקרים שמתמחים בנושא, תבדקי. מחזקת אותך, אני יודעת עד כמה זה קשה.

[מיואשת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה שקטה. האם טיפול CBT הועיל לך גם בהקשר הזוגי? אני תוהה איך יודעים שמה שאני מרגישה הוא חלק מהנטיה האובססיסית, ולא פשוט תחושת מיאוס כלפי בן הזוג, כזו שאין לה סיבה ממשית...

[שקטה*]

היי מיואשת, מעולם לא טופלתי בשיטה הזאת אז אין לי אינפורמציה ממקור ראשון. זה שאת לא יודעת אם זו אובססיה או "האמת" זה בדרך כלל חלק מהדפוס. השאלה הזו יכולה לשגע... אני ממליצה לך ללכת לטיפול.

[קור_את*]

תודה שקטה. האם טיפול CBT הועיל לך גם בהקשר הזוגי? אני תוהה איך יודעים שמה שאני מרגישה הוא חלק מהנטיה האובססיסית, ולא פשוט תחושת מיאוס כלפי בן הזוג, כזו שאין לה סיבה ממשית...

מה שברור הוא שלאור העובדה שיש אלמנטים מעולים ביחסים ביניכם, הייתי מנסה טיפול נגד אובססיות. זה ממש שווה את זה. אין מה להפסיד.

[מיואשת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אשמח להמלצות על מטפל/ת CBT בירושלים

[פלוני_בלי_אלמונית*]

יש מטפלים זוגיים טובים בירושלים

[מיואשת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אודה מאד אם תוכל\י לנקוב בשמות ספציפיים... אני די נואשת

[מיואשת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כמובן - פלוני בלי אלמונית... צר לי. אני גם לא בטוחה אם פני לטיפול זוגי או לטיפול אישי. והאם בכלל? האם, כשהאהבה נעלמת ואיתה גם המשיכה (כנראה. עד כה האהבה החזיקה את המשיכה) טיפול יכול להועיל? האם אפשר להחזיר את האהבה כשדבר במציאות לא השתנה? לא היתה בגידה או התאהבות באחר, וגם אין טינה בינינו... ייתכן שהאהבה "פשוט" (לא פשוט בכלל) נעלמה?

[פלוני_אלמוני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הטיפול יכול להועיל בעיקר למטפלים - שמרוויחים כסף בטיפול במצוקות של אחרים. סליחה על הציניות.
נכון שיש מיקרים - שטיפול עוזר - אבל ניראה לי שמדובר במקרים שיש בעיה נקודתית ביחסים ולא כשניגמרה האהבה. כן - ניגמרה ואולי אפילו לא היתה שם אף פעם מעבר להתאהבות ראשונית ופיזית - שכמעט כולם מרגישים בהתחלה אבל ממש בהתחלה ואחר כך מיתרגלים ואחר כך מתחילים לראות את כל הפאקים של האחר - ולא אוהבים מה שרואים וזה אולי לא נורא כל כך אבל גם לא טוב ולפעמים אפילו ממש לא טוב.
אז צריך לעשות בדק בית אישי - כל אחד עם עצמו או עם מטפל אישי ואולי אפילו לתת צאנס לטיפול - אבל לא לבנות על זה. רק כדי להיות בטוחים שניסינו הכל.
בסוף חיים פעם אחת - וצריך לחיות כמו שצריך - עם מי שבאמת רוצים להתעורר לצידו כל בוקר!
בהצלחה!

[לא_רוצה_לפרק*]

מיואשת,
איך הסתדר לכם?
האם משהו השתנה לך ברגש?
לאיזה טיפול הלכתם והאם הצליח?