מאוהבת באקס שאוהב אותי וחי עם אחרת

[מאוהבת_כואבת*]

נפגשנו לפני שנתיים. הוא היה במערכת יחסים עם אחרת בשלט רחוק. התקרבנו זה לזה כשעבדנו יחד. קרבה הפכה להתאהבות וזו לטירוף. הסקס היה חסר גבולות, מופלא על גבול האובססיבי, מעולם לא הייתי כך עם אחרים. והרגש היה כמו בסרטים. הוא אהב אותי כמו שאני אוהבת באופן מוחלט.
אני לא ידעתי לקבל את מה שהוא נתן, חודש אחרי שעברנו לגור יחד עזבתי אותו לטובת משהו אחר שחשבתי שאהבתי. עוד באותו היום הבנתי שעשיתי טעות. הוא האיש האהוב והמופלא הזה לא ויתר עלי. נאלצתי לעזוב את המדינה שחיינו בה ואני והוא עברנו לקשר מרחוק. אך הפעם שנינו בטוחים ברגשותינו. 3 חודשים אחרי הוא עלה על מטוס לישראל כדי שיוכל להכיר את משפחתי ונראה לאן יוביל הקשר. המדינה עצרה אותו בכניסה והשליכה אותו חזרה לאן שהגיע. היינו בהלם, היינו בכאב, כל כך האמנו ורצינו חיים יחד היינו בטוחים.... וזו הייתה תחילת הפרק הנורא.
משני עברי האוקיינוס ניסינו לתחזק קשר, שדים ישנים החלו לעלות עבורו והוא החל לקנא ואני שחייתי עם ילדי כאן ניסיתי להתרכז בעבודה וביומיום שלי והזנחתי אותו. הגענו למצב שבו הוא נזקק לתמיכה ואני רק רציתי חמצן. במקום לנסות להבין אותו ברחתי ממנו ודחיתי אותו.
הוא נפל לתוך חוסר אונים לכוד במציאות בה לא יכל להתקדם או לחסוך או לבנות שום דבר רק לחכות. הוא הרגיש מסורס ואני לא ראיתי אותו ואת מה שהיה צריך.
כשמלאה שנה להכרות שלנו הוא אמר לי שהוא לא יכול יותר, הוא מרגיש שהוא חייב להפרד ממני. בדמעות וכאב הדדי הוא חייב לבחור בדרך אחרת. הוא הבטיח שהוא אוהב אותי ותמיד יאהב אבל הוא לא יכול לחיות בדרך הזו וחייב לבחור משהו אחר.
לא ידעתי אז, הוא בחר לחזור לאקסית שלו שעזב בשבילי, היא מימנה לו מעבר לארצות הברית בתנאי שינתק איתי קשר וילמד לאהוב אותה. הוא לא ראה אופציה אחרת.
אחרי חודשיים של נתק יצרתי קשר עם אחיו לברר האם הוא בסדר.
הוא הודיע לי שהוא בסדר שהוא חי חיים כמו זומבי חסר רגשות שהוא מתגעגע אלי אבל לא יכול לחזור מהבחירה שעשה.
הוא לא רצה לספר לי שהוא חזר לאקסית. בסופו של דבר לא עזבתי את הנושא והוא סיפר. זה גמר אותי ההבנה שהוא בעצם תכנן את זה איתה חודשים לפני הפרידה, שהוא היה שבור. מצד שני אני זו ששברה אותו.
הוא חי איתה בארצות הברית. מטבע הדברים אני חיה כאן עם ילדי, חזרנו להיות בקשר וכמובן שיחד עם הקשר גם האש, זה מעולם לא היה רק פיזי, הרגש שיש לנו זה כלפי זו הוא עמוק, כנה ובוער, הלבבות שלנו זקוקים זה לזו. כשהוא בחיי אני מרגישה מאושרת גם כשזה רק לזמן שהוא לא נמצא לידה. והוא לא מוכן לוותר עלי עכשיו כשאני יודעת וסולחת ועדיין אוהבת.
הקשר כמו לא הפסיק מעולם.
מצד שני הוא טוען שהוא מרגיש חייב לה על ההקרבה שעשתה בשבילו, שלעזוב אותה זה לא הצעד הנכון כרגע שמצד אחד זה נוח לו ויש הרבה מטרות שהוא רוצה להגשים. מצד אחר הוא גם עבר לארצות הברית איתה מול כל המשפחה והחברים ואני מבינה שזה לא פשוט להודות שהוא טעה...
הוא מבקש ממני לחכות. שנה. אני לא בטוחה שאני יכולה. אני רוצה להיות יחד, עכשיו, מקסימום לחכות עד שיקבל ויזה לישראל תהליך שיקח מקסימום 3-6 חודשים.
הוא חושש ואני מציעה שהפחד לא ישלוט בנו שנפנה לטיפול זוגי ונעשה הכל כדי להיות מאושרים.
אני רוצה לתת לו זמן ורוצה להמשיך קדימה איתו. ניסיתי להכיר אחרים אבל אף אחד לא מרגיש לי...לא משיכה, לא התרגשות, רק הוא ממלא אותי.

[לאורה*]

היי מאוהבת.
את עדיין פה?
עדיין מאוהבת?

הסיפור שלך מאד דרמטי, קיצוני, הכל מסעיר, טרגי, סוחף עד כיליון חושים...
מרגיש לי שבתוך כל הדרמה פספסת את מה שקרה שם באמת.
פספסת את הניואנסים הקטנים שגרמו לך לדחות אותו כשהיה פנוי, ולהשתוקק לו כשהיה בלתי מושג.
והנה עכשיו את מושגת ופנויה והוא ממציא תירוצים למה לא לבוא. ("מרגיש חייב לה" זה תירוץ. כיסוי למשהו אחר. אף אחד שמאוהב במישהי והיא מאוהבת בו לא ישאר עם אישה שהוא יוצא איתה זמן קצר, ללא חתונה וללא ילדים בגלל סיבה כזו).
יש פה מבנה של משיכה-דחייה, שמשאיר את התשוקה בוערת אך לא ממומשת, שמשאיר את הכל בגדר פנטזיה מרגשת.
אתם מחליפים כיסאות במבנה הזה אבל שניכם משחקים את המשחק.
מה יש שם? מה זה המבנה הזה? בטוח לא פעם ראשונה שאת פוגשת אותו. מה זה מזכיר לך מהעבר?
נסי לראות מבעד לדרמה, מבעד לסיפורים, את הדברים העדינים שמתרחשים מתחת לפני השטח. אני מרגישה כי הדבר האמיתי שונה ממה שאת מספרת כאן, לעצמך ולו.