_מתוך הספר "A Pattern Language" Amazon:0195019199 מאת כריסטופר אלכסנדר. תרגום: אבו ארבע
על-פי הדפוס בית המשפחה (75), כל משפחה גרעינית צריכה להוות משק-בית החבר במשק-בית גדול יותר. אם זה בלתי אפשרי, עשו מה שתוכלו, כאשר אתם בונים בית למשפחה מצומצמת, כדי ליצור משק-בית גדול יותר, ע"י חיבורו למשק-הבית השכן. בכל-מקרה, לכל הפחות, צרו התחלה של אשכול בתים (37).
בבית למשפחה מצומצמת, היחס בין הילדים והמבוגרים הוא הדבר הקריטי ביותר.
רבים הם משקי-הבית הקטנים, אשר אינם די גדולים כדי שיהיה בהם "בית ילדים" מלא, ואינם די עשירים כדי לקחת אומנת, המוצאים את עצמם "מוצפים" על-ידי הילדים. באופן טבעי, הילדים רוצים להיות במקום שבו נמצאים המבוגרים; להורים שלהם אין לב, וגם לא את הכוחות, להרחיק אותם מחלקים בבית. כך שבסופו של דבר, הבית כולו מקבל אופי של חדר ילדים -- בגדי ילדים, ציורים, מגפיים ונעליים, אופניים, משאיות משחק -- ובלגאן.יחד עם-זאת, מעטים הם ההורים שמוכנים לוותר לחלוטין בביתם על הרוגע, הניקיון והשקט של עולם המבוגרים. כדי להשיג את האיזון, בית למשפחה מצומצמת צריך אפוא להיות מורכב משלושה אזורים נפרדים: ממלכת הזוג, השמורה למבוגרים; ממלכת הילדים, שם שולטים צורכי הילדים; ואזור משותף, הממוקם בין שניהם ומחבר אותם זה לזה.
ממלכתו של הזוג איננה רק חדר, אם-כי חדרים הם חלק ממנה. זוהי טריטוריה המכילה אותם כשני מבוגרים, כזוג -- לא בתור אבא ואימא. חלקים אחרים של חייהם מערבים ילדים, חברים ועבודה; חייב להיות מקום שיבטא אותם כמבוגרים, לבדם. הילדים יכולים להיכנס לטריטוריה הזאת -- אבל כשהם שם, צריך להיות ברור שהם בעולם המבוגרים. ראו גם אזור זוגי (136).
גם עולמם של הילדים צריך להיתפס כטריטוריה שהם כילדים חולקים ביניהם -- ממלכת הילדים (137). כאן חשוב לראותו כחלק של הבית, באיזון עם החלקים האחרים. שוב, הנקודה הקריטית כאן איננה שההורים "מופקעים" מחלק זה של הבית, אלא שכאשר הם שם, הם נמצאים בטריטוריה של הילדים.
האזור המשותף מכיל פונקציות שהילדים והמבוגרים חולקים: הם אוכלים יחד, יושבים יחד, משחקים, אולי מתרחצים, מטפחים את הגינה -- כל מה שמצריך טריטוריה משותפת. סביר להניח שהאזור המשותף יהיה גדול יותר משני החלקים האחרים של הבית.
לבסוף, שימו לב שהדפוס הזה שונה מהדרך שבה בנויים כיום רוב הבתים המיועדים למשפחה מצומצמת. לדוגמה, קונספט פופולארי כיום, שניתן להשוותו לדפוס זה, הוא בית פרברי דו-אזורי, המורכב מאזור השינה ומאזור הפעילות.
בית פרברי טיפוסי דו-אזורי
למרות שיש בבית כזה "חדר-שינה עיקרי", חלק השינה של הבית הוא במהותו עדיין דבר אחד -- הוא מוקף בילדים מכל צדדיו. תוכנית זו לא עושה את ההפרדה שעליה אנחנו מדברים.
הנה תוכנית נהדרת לבית שכן עושה זאת:
בית תלת-אזורי -- ממלכת הילדים נמצאת בקומה העליונה
לכן:
הבית צריך לכלול שלושה אזורים נבדלים: ממלכה זוגית השמורה למבוגרים; ממלכת הילדים שבה צרכי הילדים הם הקובעים; ושטח משותף ביניהן, שמחבר את שתיהן. תכננו את שלוש הממלכות בגודל שווה בקירוב, כאשר האזור המשותף גדול מהאחרים.
התייחסו אל בית זה, כמו לכל בית, כפיסת טריטוריה נפרדת -- בית משלך (79); בנו את שלושת החלקים העיקריים בהתאם לדפוסים הספציפיים של כל חלק -- אזורים משותפים בלב (129), אזור זוגי (136), אשכול מיטות (143); וחברו את האזורים המשותפים ואת אשכול המיטות, לפי הדפוס אזור זוגי (137).