באופן טבעי

%D7%A9%D7%9C[/u]%D7%90%D7%A8%D7%A0%D7%94]הסרט הילדים של ארנה

איילת (2005-03-27T15:33:35):
ראיתי אתמול בערוץ 8 (בפעם המי יודע כמה). מרגש ונוגע ללב בכל פעם מחדש.
מעורר אמפתיה לצד השני, לראות את האויב שלך בדמות אדם ולא בדמות מפלצת תאבת דם. אנושי, חם ומומלץ ביותר. אני חושבת שגם היום ישודר ב ערוץ 8 ב 21:30. מומלץ ושווה.


שרית אמיר (2005-03-27T16:19:08):
הצד השני- מורכב מבני אדם
בני אדם - מורכבים מהרבה יחידים
יחידים- כל אחד דעותיו התנהגותו והתנהלות חייו.
לחשוב שהצד השני מקשה אחת- טעות איומה.
בקיץ היינו בארוע מדהים בכפר שוני של יהודים , ערבים ישראלים, ערבים מהשטחים הכבושים, ערבים מירדן,
היו שם הכרויות ברמה הפרטית שיחות פרטיות
הדבר שהכי ריגש אותי היה מעגלי הקשבה שבו נשאלההשאלה
"מההקשר האישי שלך לנושא הערבי"?
יהודים-ערבים
בני אדם
בכל חברה יש א הקיצונים שהורסים כל נסיון להתדברות.
העצוב בסרטים זה המינפולציה שעושים עלינו הצופים
לראיה "גנין גנין"
אז סרט יכול להיות מאוד מרגש
גם אם הוא דוקמנטרי רצוי לזכור שהוא סרט וכוח העריכה בידי העורך.
את המציאות על כל גווניה כדי להכיר.


איילת (2005-03-27T18:57:33):
בכל חברה יש את הקיצונים שהורסים כל נסיון להתדברות בסרט מוצגים אותם קיצוניים. אבל לא באור בו היינו מצפים לראות אותם, לכל אחד סיפור אישי ועצוב משלו. ברור כי הצד השני אינו מיקשה אחת, אבל מעניין היה לחבור לרגע אחד לקיצוניים שבהם ולשמוע את סיפורם.


פלוני אלמונית (2005-03-28T14:45:45):
ג'וליאנו מר הוא 50% ערבי והסרט 100% פרו ערבי
חבל שלא עשה סרט על נפגעי הפיגועים שהמחבלים האלה הוציאו
וחבל שהטלויזיה הישראלית מאשרת סרטים כאלה


לוונדר סגול (2005-03-28T16:00:01):
הסרט הוא 100% פרו אנושי.
אנחנו חיים כאן ולא צריך להראות לנו את תוצאות הפיגועים. מזה יש לנו די והותר.
מה שאין לנו זה את הצד השני, וזה מה שהסרט הראה לנו.
וזה היה מדהים.
עשה לי קצרים במוח.
איך אני יכולה להבין ולהזדהות עם מישהו שהרג "חיילים".
שזה הילדים שלנו שאנחנו כל כך רגילים להתאבל עליהם. רק עליהם.
ומה היה קורה עם ארנה היתה נשארת בחיים וממשיכה לעבוד איתם, לשחק איתם.
מלמדת אותם לתעל את הכעס שלהם לאומנות?
ומה היה קורה אם היו מסדרים להם את התשתיות והם לא היו צריכים לחיות בהשפלה הזאת של לחיות בזבל.
זה כל כך מתסכל לראות כמה דברים אפשר לעשות ברמה הפיסית הפשוטה הזאת
כדי למתן את השנאה.
וזה פשוט לא קורה...

רוזמרין (2008-07-07T11:11:17):
ראינו את הסרט בשבוע שעבר ועדיין העור שלי מתברווז כשאני חושבת עליו.
בניגוד למה שטוענים חלק מהאנשים, הסרט הזה איננו סרט שמאלני. אין פה טובים ורעים (למעט הפוליטיקאים).
זהו סרט על הזכרון האנושי ועל דרכו לעבד או לאבד חוויות שהכניסו אותנו למצוקה.
מסע אמיץ של הבמאי, ארי פולמן, לשחזר את מה שהעדיף לשכוח במשך 20 שנה תוך כדי וידוא שהוא לא ממציא זכרון של מה שלא היה.
הבחירה שלו בסרט מצוייר לכאורה (לכאורה, כי הדמויות הן ציור של צילום וכנ"ל הנופים) היא בחירה מצויינת. גם מפני שזה, כנראה, איפשר לאנשים האמיתיים שהיו שם, במלחמה, להשתתף בסרט כשחקנים (עם כל הניואנסים של מבטים ותנועות גוף) וגם כי זה יוצר איזושהי הזרה ותחושה שמה שאנחנו רואים הוא אוניברסלי ולא מקומי.

אני בת גילו של פולמן. "סברה ושתילה" הוא קו השבר שלי וכנראה של עוד רבים מבני גילי.
מאותו אירוע איבדתי את אמוני במדינה ובצבא. עד אז האמנתי שכולנו בשאיפה להיות "אור לגויים" ולהראות שאפשר להיות מוסריים גם כשאנחנו נמצאים במאבק מתמשך נגד אויבים.
אולי בגלל זה שנאתי את אריק שרון מאז. כי הוא הסמל לשבירת החלום שלי.

אז היתה הפגנת הענק הידועה (כן, הייתי שם. באמת היו המונים) והיתה ועדת חקירה ואחר-כך...כלום.
הדור הצעיר לא שמע על זה. לא דיברו על זה. הטמינו בבוידם. לא העברנו הלאה את הלפיד. זה לא מופיע במערכת החינוך ולא בספרים ולא בהצגות. או שלפחות מעיניי זה נסתר.
הבן שלי שומע על זה רק עכשיו והוא רוצה לראות את הסרט. מצויין! עדיף לפני השרות הצבאי.

טעימה של הסרט מתוך האתר שלו

המרגיעון אומר: "קל יותר לנהוג כהלכה בנסיבות לחץ כבד מאד, מאשר להיות ללא רבב בתנאים רגילים" - האמנם??


אילת מ (2008-07-07T11:42:31):
אכן סרט מטלטל ומדיר שינה.
אני הייתי ילדה בזמן המלחמה אבל מלחמה זה מלחמה, לא?
טמטום, חיים התלויים על חוט השערה, מקריות,
הרס, חורבן וכאב שלא נמחה דורות רבים אח"כ.
הסרט רחוק מלהיות מושלם אבל עדיין מביא את המלחמה קרוב קרוב לתודעה.
חשוב ושווה לראות


יול (2008-07-07T14:08:54):
מסכימה עם כל מילה. גם אני השתמשתי במילה מטלטל להגדרת הסרט והסתובבתי עם הרגשה חזקה של אי שקט במשך זמן מה, הסרט מעורר מחשבות ורגשות ולא עוזב אותי כבר שבוע. גם אני הרגשתי שהשימוש באנימציה נתן אפשרות להראות דברים שבסרט רגיל היו מהססים להראות. האנימציה מאפשרת להישיר מבט עם הזכרונות והמציאות כפי שחוו אותה המשתתפים בסרט ולדעתי זה כוחו של הסרט.
סרט טוב,
ובעיקר חשוב, חשוב!
(שולחת את כל מי שסביבי לראות, זה גם חשוב לראות סרטים ישראלים בלי קשר..)

{הועבר מהדף שנמחק: המלצות סרטים לקשישים}