באופן טבעי

נקודה למחשבה:
נכון עוד לא הסתכלתי בכל הצ'טים באינטרנט אבל בהחלט קשה למצוא חומר על מה מתרחש בנפשו של אבא לאחר הלידה.
האינטרנט מלא במדורי תמיכה לאם ,חיבוק ופינוק לאישה, פרוייקטים תמיכה וכל זה .זה בהחלט מבורך ולא סותר את העובדה שגם האבא עובר משהו מאוד רציני אחרי הלידה במיוחד אם ליווה אותה ובמיוחד אם נחלה לו איזושהי אכזבה מהלידה,
למשל אם הוא ציפה שהלידה תהיה ללא אפידורל ובסוף היה אפידורל..או שמצא את עצמו נלחם בצוות הרפואי, בכעס ובעלבון עזב את בית החולים ונשבע בו שלעולם לא ישוב עוד.
ודווקא אישתו היא..ממש שלמה עם הלידה כמו שהיתה...הוא נכנס לסרט ארוך ומתמשך שבו הוא חווה את הטראומה שוב ושוב ושוב..כולם באים מחבקים את האמא,מחבקים ונמסים מהתינוק..והוא הופך להיות "תביא לי!" מי מחבק אותו?
מה עם ההורמונים שלו?
נכון לאורך כל ההיסטוריה הלידה היא של נשים בלבד.. האבא הוא צלע נפרדת לחלוטין. אבל היום הוא כמעט יולד איתה..הוא איתה בכל התהליך..וגם הוא הופך להיות הורה בן לילה..או בוקר..זה לאנאמר כבקורת אלא כהצעה, אולי שווה להתחיל לדבר גם עליהם/עליכם?
האם יש לכם מחשבות ,שיתופים סיפורים,רעיונות בנושא הזה?

מסתכלת על הגבר ופתאום קולטת שאני צריכה להסביר לו שגם הוא חווה בימים אלה ממש שינוי ומשתקם מאיזשהיא טראומה (לתמוך בי כמו דולה מצטיינת 27 שעות) ועולם ומלואו קורה בתוכו עכשיו. מזל שהבנתי שהעניין אצלו לא מובן מאליו וכאילו מתרחש באיזה רובד פנימי עמוק ונסתר
ככה יכולה לעזור ולכוון אותו להוציא קצלת החוצה ומילים כמו שצריך להיות סלחן ועדין עם עצמו

גברים אחרי לידה צריכים לנקות את הבית.

>אמשיך אחה"כ<

הגבר האישי שלי מדחיק שנה בערך וכנראה מעכל תוך כדי....... הוא לא מרגיש צורך לדבר על זה.
לגבי איך שהגוף נראה, הוא טוען שאין בעיניו הבדל ממשי, שהבטן קצת מתרוקנת אבל זה חלק מהעניין. יש פחות שינויים דרמטים בחייהם של הגברים לדעתי, הם לרב לא ישנו מקום עבודה או חברים בעקבות האירוע הדרמטי ואת השאר הם מעכלים כדרכם לאט וללא מילים.....
<אני מדברת על הנסיון שלי, ולא על כל הגברים כמובן>

גברים אחרי לידה צריכים לנקות את הבית
אני מעדיפה לקחת עזרה בנקיון ושהגברים יחזיקו לי את היד ויענו לטלפונים.

גם אותי הנושא הזה מענין ולדעתי לא מקבל את המקום הראוי לו בחיינו.
בקורס 'הנחיית קבוצות תמיכה לנשים אחרי לידה' שעשיתי בדיאדה אצל דיאנה אידלמן לאחרונה, בחרתי נושא זה לכתיבת עבודה. כתבתי עבודה (לא אקדמית) שכללה מעט רקע תיאורטי וחמישה ריאיונות אישיים עם גברים על התקופה שאחרי הלידה הראשונה. היה מרתק ומרגש ומפתיע בכל מני מובנים.
האמת היא שחשבתי לפרסם חלקים מהעבודה במגזין של באופן, אבל אני מהססת. וכמובן צריכה את אישור המרואיינים.

בהכללה אני יכולה לומר שהם עוברים, ועוד איך עוברים דברים, רק שלא הסביבה ולא הם עצמם נותנים לגיטימציה לפתוח את ליבם. זה קשור לכל היחס של החברה המערבית לחשיפת רגשות אצל גברים, שנתפסת כחולשה. לצערנו!
כולנו, ובעיקר הגברים בחיינו, משלמים מחיר כבד על כך.

בעיני הדף הזה מבורך.

גברים אחרי לידה צריכים לנקות את הבית.


<אני מנחש שהכוונה לגברים אחרי לידת בית...>

ברור שגברים חווים טלטלה עזה לאחר לידה. מטורף בעיני לכתוב זאת בכלל. זה ברור.
טרגי שריחוק הבעל מהילדים מתחיל כל כך מהר - אין חופשת לידה לגבר.
וזאת דווקא בזמן כל כך רגיש, תקופת ההקשרות הראשונית לתינוק והתקופה שבה הגבר המודרני אמור להיות שבט שלם עבור אישתו, גם להחזיק לה את היד, לבשל, לכבס, לנחם, לרפא ועוד.
לידת בית היא באמת אופציה מצויינת גם עבור הגבר להחזיר את אשר הופקע ממנו, הוא לא מעשן סיגריות במסדרון, אלא שותף פעיל בלידת ילדיו.

>אלא אם כן הוא שייך למשפחת דנטה, ששם האבא אוכל ספירלות קינמון במטבח שהדולה הביאה ביחד עם המיילדת בזמן הלידה <
>ספירלות מדהימות אגב<

אבות כל העולם - ספרו עוד. יישמע קולכם!

בחרתי נושא זה לכתיבת עבודה. כתבתי עבודה (לא אקדמית) שכללה מעט רקע תיאורטי וחמישה ריאיונות אישיים עם גברים על התקופה שאחרי הלידה הראשונה. היה מרתק ומרגש ומפתיע בכל מני מובנים.
אגב מה שהוביל אותי לכתוב את הדף הזה זה שבחרתי בנושא הזה גם לעבודת גמר במסגרת קורס דולות שאני עושה.

אבות כל העולם - ספרו עוד. יישמע קולכם!
אני חושבת גם שהנושא הזה לא מדובר מספיק ויאללה בואי נפתח להם את השער.


האמת היא שחשבתי לפרסם חלקים מהעבודה במגזין של באופן, אבל אני מהססת. וכמובן צריכה את אישור המרואיינים.
אשמח לצור איתך קשר ולמוע ממך רשמים וחוויות אם זה אפשרי.

איה
בטח שאפשרי. איך נעשה את זה?
כנסי לדפבית שלי ותכתבי לי מייל או טלפון? אם זה לא נוח אפשר הפוך
נשתמע.

תבורכו על הדף |L|
רעיון נפלא וממש מתבקש בעיני

אנחנו עדיין בהריון אבל אני מבטיח שלאחר הלידה אכנס ואספר חוויות ותחושות
בינתיים אני אוסף רשמים כדי לכתוב בעתיד

ברוך הבא!
בהצלחה בלידה
אחל'ה שאתה פה.

ובכן הבטחתי שאני אכתוב פו קצת על אבהות בראשיתה והנה מה שיצא :

אני רוצה להגיד לפני שאתחיל שבשבילי, כאבא כבר שלושה חודשים, לידה היא דבר פלאי , חסד אלוהי, אור גדול, שנכנס לחיים, שמקבלים פתאום משמעות מיוחדת במינה.
כבר מהרגעים הראשונים של התכנון להביא ילד לעולם משהו השתנה בחיינו פתאום אנרגיה חדשה הצטרפה אלינו לדרך וליוותה אותנו בכל הרגעים הטובים והקשים של הבאת הילד לעולם.
אני לא יודע למה רציתי דווקא בן (וזה בטוח לא בגלל המילה כי לא עשינו), פשוט משהו כמהה בתוכי שהילד הראשון יצא בן, למרות שאם תשאלו אותי אני מעדיף בהרבה נשיות מגבריות לפחות איך שגבריות מצטיירת כיום.

תקופת ההיריון היא מיוחדת במינה בעיני, כמובן גם לא פשוטה כי לראות מהצד איך אשתך עוברת כאלה שינויים דרסטיים מבלי שאתה תמיד ממש יכול לעזור, זה קשה. חוץ מזה שהתופעות של ההיריון לפעמים פוגעות במערכת היחסים ומקשות על התקשורת ואני כל כך קיוויתי שדווקא בזמן ההיריון הכול יהיה מושלם כמו איזה מסע מופלא אל עבר הצד שני של הנהר, ההורות.
במה שיכולתי עזרתי, עיסויים הרפיות בישולים ניקיונות, מה שאפשר כדי שהתקופה הזו תעבור במהירות ובקלות על בת זוגי. הכי שנאתי את הבדיקות, כל פעם נהיינו בכזה מתח לפניהן שהצטערתי בכלל שאנו הולכים אליהן, ותמיד גם היינו מתווכחים אם זה היה נחוץ או לא ובסופו של דבר (למרות הלחצים והדאגות) הכול עבר תקין.
והגענו לחודש התשיעי, שבעיני היה החודש המקסים והמופלא ביותר. פתאום האנרגיה הזו שהצטרפה אלינו למסע הרימה אותנו לאוויר והרגשנו מרחפים, מה לא עשינו , טיולים בים, מדיטציות ודמיון מודרך, צ'י קונג, ערבי שירה ביתיים, אפילו מההכנה ללידה נהניתי תנוחות הלידה שאיפשרו להבין ולהתחבר כשותף פעיל בלידה וזה מאד מצאו חן בעיני. ובאמת כל זה מאד עזר שהלידה תצא מקסים ואישתי היתה מדהימה והנס קרה .
אני מודה לאלוהים שיכולתי להיות כל כך קרוב לבת זוגי ולסייע לה בכל הרגעים הקשים והקלים שעברנו עד יציאת התינוק, השתדלתי להיות שם בכל רגע בשבילה ולתת לה מכוחותיי הפיזיים והנפשיים כאחד, כדי שתוכל ושנוכל לעבור את הלידה כמה שיותר בקלות.
אני זוכר איזו תחושה חזקה הייתה בתוכי לפני הלידה, ממש הרגשתי שהלידה עומדת לבוא עוד יום לפני שהיא החלה. ואיזו תחושה אדירה לאחר הלידה כשאתה רואה בעיניך ונוגע בידיך ביצור המדהים הזה שיצא לפני רגע מן הבטן שלה ואתה היית עד ושותף לכל התהליך המדהים הזה.
מהר מאד לאחר יום שכמובן לא משתי מהם (ליבי לא נתן לי) הבנתי שאין מה לחפש בבית חולים וברחנו משם. כשתינוק מגיע הביתה זה פשוט מופלא זהו לידה מחדש.

אבל לא קל להיות אבא, יש כל כך הרבה דברים להתרגל ואני נורא רציתי להיות שותף מלא וזה לא פשוט לחדור אל תוך הבועה המיוחדת של אמא מניקה ותינוק יונק. האמת
להחזיק אותו זה מדהים כשהוא כזה פצפון, האמת שקצת היה לי קשה שהוא בכה זה נתן תחושה כאילו אני לא בסדר, למרות שנורא רציתי להחזיק אותו.
הרבה פעמים הרגשתי שנוכחותי רק מפריעה, אז פשוט ברחתי לעבודות בית.
ככל שהוא התפתח הצלחתי יותר ויותר להגיע לתקשורת אתו ולהרגיש חלק מהתהליכים הראשוניים של התינוק.
אבל הקושי תמיד נשאר, תמיד אתה במקום שלישי ולפעמים אתה מרגיש שבת זוגך כבר לא שלך, לפעמים אתה מרגיש שהיית עושה דברים אחרת אבל דעתך לא נחשבת או לפחות לא אתה יודע או קובע. ככל שהזמן עובר מתחילים להתרגל ואתה פשוט שם את עצמך קצת בצד קצת במקום רחוק מן המתרחש.
כמובן שגם ובעיקר האושר תמיד נשאר והתענוג של לעשות אמבטיה או להרדים את התינוק, או לטייל איתו במנשא או לדבר עליו, לשיר לצחוק לפשפש לקשקש זה פשוט אין לזה מילים ואני מאושר שאני מצליח להיות שם הרבה.
ולמרות כל זה קיים וויתור ענקי מצדך מין תחושה שכל חייך כפי שהיו קודם השתנו וכעת צריך למצוא את הכול מחדש, את היחסים עם בת הזוג את החיבור לעצמך, את הזרימה היום יומית שלך את התקשורת עם התינוק, את דרך החיים לא יודע לפעמים זה עושה חשק לקחת תרמיל ולנסוע רחוק......
כמובן שהאהבה הגדולה והאור הגדול שנכנס לחיים תמיד עוזר לחזור חזרה לקרקע
ואני מודה לאלוהים על כך

|L||תינוק||L||L|

אני רוצה לשתף אותך. קראתי את הדף והתרגזתי. לא הצלחתי להבין למה אני מתרגזת אפילו. אז פשוט סגרתי את הדף. ואז נחתה עלי התובנה-איזה מראה!!
אז קודם כל תודה על ששיקפת לי משהו שקשה לי לראות. קשה לי לקבל את הקושי של בעלי. אני עברתי דיכאון אחרי לידה או איך שרוצים לקרוא לזה והיה לי קל לחשוב שהוא ברח, נעלם איננו מרגע הלידה ורק עכשיו חוזר אלי ולאחרונה הבנתי שהוא חווה לא פחות ממני דיכאון שכזה. אבל עדיין לא הצלחתי לראות את הקושי שלו כי הייתי מלאה בשלי.
אז שוב תודה על מה שנתת לי לראות. אני צריכה עוד לעבד את זה.

נפתח עכשיו פורום חדש בתפוז: להיות אבא משהו מתחיל להשתנות...

טנא טאו , איזה תאור מקסים של ראשית האבהות. התרגשתי מאד.

באמת תהיתי למה אתה כמעט ולא כותב, עכשיו זה יותר מובן.
גם אם באיחור - מזל-טוב ממני לך ולמשפחה.

תודה על התגובות, זה מחמם אל הלב
רציתי להוסיף משהו קטן שעלה מתוך השלושה וחצי חודשים האחרונים של למידה מהירה איך לטפל בעולל קטן.
פתאום התבהרה לנו תמונה, שכדי לגדל ילדים כמה שיותר בצורה טבעית וכדי שההורות לא תהיה פתאום כרעם ביום בהיר אלא משהו נלמד במשך שנים, צריך קהילה, משהו כמו שבט קטן שבו האדם חווה מילדות את כל תהליכי החיים מקרוב וכך הוא צובר ידע ונסיון רב ואף התמיכה שהקהילה מספקת לו, תמיד תתן בטחון וכוח לעבור את השלבים הקשים ביתר שאת.
:-):-|:-]|בלונים|