באופן טבעי

התמרה בזוגיות : שילוב של מעשיות ורוחניות, תיאוריה וחיים בכאן ועכשיו.
תיקשורת מאירה : שימוש בשפת ההווה מקל על התנהלות תיקשורתית מול אנשים ויוצר את השינוי בדפוסים.

שאלות והארות יתקבלו בשמחה.
אהבה

מהי התמרה בהיבט הרוחני? זהו מעבר מתדר לתדר
מעבר מתדר של פחד לתדר של אהבה ולהיפך. בדף זה ההתמקדות תהיה בהתמרת תדר פחד בתדר של אהבה.
על נושא שני תדרים אלה נכתב בספרים רבים. נכתב כי שני התדרים האלה מנהלים את העולם. ומעשי בני האדם הם ביטוי לתדר בו הם נמצאים. ההדגשה שלי היא כי לא ניתן לפעול מתוך שניהם במקביל באותו זמן בדיוק.
}מתוך מוד

כמה מילים על תהליך התפתחות הדף:
קיבלתי החלטה על יצירת דף זה והתחלתי לכתוב . את תהליך הכתיבה ניתן לתאר כיצירה והתכווננות לדיוק. שזה אומר קודם לכתוב את הדברים שעולים בבחינת "יצירה" הן מבחינת התיאוריה והן מבחינת הכלים המעשיים, אח"כ יש מעין "שהייה" במקום החדש הזה. מה שקורה שם הוא קריאה של מה
שנכתב ושינוי מתוך התכווננות לדייק. ומשם המשך ליצירה מחדש. }

תדר של אהבה @}

ולפעמים האנרגייה המינית (בעיקר אחרי לידה) עוברת שינוי והופכת להיות אנרגיה הורית גם כלפי הבן זוג שלנו?

תודה לך נועה בר
או רורה, אני מניחה שאת מציעה הסתכלות נוספת שקשורה בהתמרה. מאחר ומטרת דף זה הינה להקל ולפשט על החיים בזוגיות. אשמח אם תרחיבי ותראי איך זה יכול לעזור בכאן ועכשיו.
תודה ואהבה

איך אני יכול/ה להקל על עצמי?
שאלה זו פותחת צוהר אל אפשרויות נוספות שלא נראו לעיני עד כה, ובכך מאפשרת מקום רחב יותר להיות בו.

מה זה ה תדרים האלה? בכל רגע נתון אנו פועלים מתוך הקשר. כאשר זהו הקשר של דאגה, כעס, פחד, לחץ, מצוקה, נלקחת מאיתנו אנרגיה יקרה. גם כאשר איננו מודעים להקשר ועושים דברים באוטומט עדיין אנו משלמים מחיר. זה סימן שנמצאים בתדר של פחד.
כאשר אנו פועלים ממקום והקשר של אהבה. שם יש חופש, קיימת בחירה ויש נוכחות בכאן ועכשיו.

מהי זוגיות נוכחת וזורמת ומה צריך לעשות או להפסיק לעשות על מנת לייצר אותה?
בזוגיות כזו כל אחד מבני הזוג הוא שלם בתוך מערכת היחסים. כאשר אני מסתכלת בשפה של דימויים מה יוצרים 2 שלמים כאלה במערכת יחסים הדימוי שעולה לי הוא ברמה יקומית זה משפיע על כל היקום וצובע אותו בצבע בהיר יותר.
הסבר: מה שצובע את היקום ומבהיר אותו הוא התדר של האהבה. יש כאן המון אהבה. אהבה של כל אחד לעצמו ואהבה וחמלה של אחד לשני יחד עם יצירה מאהבה לוקחת הפסקה מפאת הגודל.

תודה@}@}@}

ולפעמים האנרגייה המינית (בעיקר אחרי לידה) עוברת שינוי והופכת להיות אנרגיה הורית?
לוקחת את שאלתה של אורורה - ומרחיבה לכיוון הזוגי:
נשים רבות "מדווחות" על קושי מול בן הזוג אחרי הלידה.
יש קושי לנתב ולארגן את אנרגית הנתינה, עיפות גדולה ופחות חשק זוגי.
האם תוכלי להרחיב על "התופעה" כפי שאת מבינה אותה?
(הכוונה היא ברמת התדרים אהבה-פחד)
תודה

בעקבות שאלתה של נועה בר בדף הבית שלי אתייחס כעת להתמרת תדר אישי ואח"כ אחזור ל התמרה בזוגיות.
לכל אחד יש גוון אישי. צבע מיוחד משהו שייחודי רק לו ואין לאף אחד אחר. כאשר הוא פועל מהמקום המיוחד שלו הוא עושה זאת מ"קו האמצע" - מהמקום היודע שבו. ואז הוא נמצא כמובן בתדר של אהבה. לעיתים, בגלל סיבות שונות <חיצוניות?> לא מתאפשר להישאר שם ואז זה יבוא לידי ביטוי ב"ניתוק" ותפיסת מרחק ממה שקורה ומהכאן ועכשיו. על מנת לפעול יותר מקו האמצע מה שנדרש הוא להבחין ולזהות מתי פועלים מתוך המקום היודע ומתי מי שמפעיל ומנהל הם הספק והחשש. באמצעים שונים ניתן להתמיר את החשש ואי הביטחון לאהבה שלווה וידיעה.
נועה כתבה:
מעניינים אותי האמצעים שאת מציעה להתמרה
תודה לך על השאלה. היא חשובה ונותנת הקשר לנושא הדף.

כלים להתמרת תדר אישי:

עצירה, זיהוי והסתכלות מזוית ראייה שונה -כשאנו מצליחים לראות את עצמנו לא בתוך ההתרחשות ה"מלחיצה" אלא ממרחק מה ממנה. כבר מתרחשת התמרה.
אם זיהינו שיש בנו כעס, פחד, תסכול, בהתבוננות לאחר מעשה חשוב לדעת שמי שבאמת כועס/פוחד או מתוסכל זה הילד הפנימי שבנו.
ניתן לומר מלה או ביטוי שיש בהן תדר של אהבה כמו חיבוק או אהבה או לשים יד מקשיבה על הבטן. זה כאילו שאומרים לילד הפנימי "אני כאן איתך" . ע"י החיבוק של הילד הפוחד מתאפשרת נשימה קלה ועמוקה יותר ומתרחש מעבר לתדר של אהבה.
על מנת לחזק מעבר זה מוצע ליצור קשר עם חבר/קרוב ולבקש ממנו מילים טובות

_נשים רבות "מדווחות" על קושי מול בן הזוג אחרי הלידה.
יש קושי לנתב ולארגן את אנרגית הנתינה, עיפות גדולה ופחות חשק זוגי.
האם תוכלי להרחיב על "התופעה" כפי שאת מבינה אותה?
(הכוונה היא ברמת התדרים אהבה-פחד)_

קודם כל הייתי בודקת את נושא הנתינה עוד לפני הלידה. עד כמה היא באה ממקום מודע.והאם כבר אז לא הייתה עייפות בגלל נתינה מרובה. כאשר הנתינה היא אוטומטית גם אם אין שם עייפות מרובה, עדיין התדר המניע הוא הפחד. קל וחומר לאחר הלידה. מה שהיה אפשרי הופך לבלתי אפשרי.

מוצע לעשות שימוש בכלי הראשון שהובא כאן. לשאול את השאלה : איך אני יכול/ה להקל על עצמי? ולבדוק מה בפועל ניתן לעשות בשביל שבאמת יוקל. בהמשך לשקף לבן הזוג את הקושי ולשאול אותו איך אתה יכול להקל עלי? ולהקשיב לתשובה. בשתי השאלות הללו יש גיוס לטובת מי שנמצאת בקושי. כך מתרחש המעבר לתדר של אהבה.
מה עוד ניתן לעשות? להתקשר לחברה ולבקש מילים טובות. מעבר לחיזוקים שינתנו תינתן גם אינפורמציה לגבי הקושי הספציפי. והתוצאה- מי שהרגישה לגמרי לבד תדע שהיא לא לבד ושזה טבעי לגמרי מה שהיא חווה.
אהבה

טליה טקאוקה תודה על האהבה שהבאת לדף.

מאוד התחברתי, תודה
הצלחתי להפתיע את עצמי

נראה לי שאתמול גיליתי את המקום הזה שאת מדברת עליו,
מקום מאוד מאוד מיוחד שפתאום התאפשר לי לראות את הדברים
וההתרחשויות ממקום הרבה יותר גבוה, רגוע ושליו,
הרגשתי שהייתי רוצה להישאר שם,
אח"כ התחושה הזו אפפה אותי זמן מאוד ארוך

_מקום מאוד מאוד מיוחד שפתאום התאפשר לי לראות את הדברים
וההתרחשויות ממקום הרבה יותר גבוה, רגוע ושליו,_
נפלא.
כל המשפחה מרוויחה.
תודה ואהבה

ניסוח מחודש של הכלים להתמרה:
התבוננות בדפוסים שלאורם אנו מתנהלים
הכלה של מה שנשקף לעינינו בתהליך.
הקשבה לילד הפנימי.
העזה לפעול מהמקום "היודע"

חידוש הזוגיות באמצעות שפה חדשה.
על מנת ליצור תיקשורת זורמת בין בני הזוג אחד הכלים המוצעים הוא יצירה של שפה חדשה ושימוש בה. אני קראתי לשפה חדשה זו "שפת ההווה". בשפה הזו משקפים, שואלים, ושוב שואלים, ומקשיבים.
ככל ששפה חדשה זו שגורה יותר ויותר בפי 2 בני הזוג היא תופסת את מקומה של השפה הקודמת ולכן באופן טבעי יש שם פחות האשמות ותחושות בדידות, ויותר תחושות עוצמה שהמקור שלהן הוא היחד שהוא הרבה יותר מאחד ועוד אחד.

מזכירה כי בבסיס ה"תיאוריה" של התמרת התדרים קיימת ההנחה שכל אחד מדייק מאד במה שהוא חושב מרגיש ועושה.

מה לא לעשות בתהליך של התמרה בזוגיות ?

לא להאשים
לא למצוא סיבות למה אי אפשר..... כמו למשל אני רוצה להיות שותף לא מאפשרים לי.

איך "לא מבינים אותי" מונע תיקשורת זוגית ומה אפשר לעשות על מנת "להתיר את הפלונטר"?
ההקשר הראשון הוא הקשר מילולי: אחד מבני הזוג מבקש מרעהו דבר מה. נראה לו שאין תגובה. הוא חוזר על עצמו שוב ושוב עד לתגובה הבלתי נמנעת של כעס וטענות.
מה לעשות?
במקום לחזור שוב ושוב על אותן מילים כדאי להשתמש ב מילים אחרות . וגם לודא שבן הזוג שמע את מה שנאמר לו ולבסוף לשאול מדוע אין תגובה למה שנאמר.
להקשר הנוסף ל "לא מבינים אותי" משמעות שונה לגמרי. כאן אחד מבני הזוג שחווה קושי מצפה שיבינו אותו לפעמים אפילו בלי שהוא סיפר על הקושי שלו. בן הזוג שממנו מצפים להבין נמצא ב" מילכוד". הוא יודע שהוא עושה משהו לא נכון הוא רק לא יודע מה לא בסדר.
מה לעשות?
בדרך כלל במערכת הזוגית יש אחד שהוא יותר דומיננטי בדפוס של "ציפייה להבנה" . איתו לא הייתי מתחילה עם השינוי.
מי שיכול לעזור הוא המצופה -זה שמצפים ממנו. הוא יכול לשקף את התסכול שלו לבן הזוג . לשאול אותו שאלות למשל: למה את/ה מתכוונ/ת כשאתה אומר/ת "להבין אותך"? משם יכולה להיפתח תיקשורת שתוביל לשינוי גם אצל "המצפה".

כיצד להכיר את בן הזוג יותר טוב?
להחליט שכל תקופת זמן קבועה יום/שבוע וכו' לומדים עליו משהו חדש שהוא עדיין לא יודע עליכם. ולשאול אותו האם הוא מעוניין ללמוד משהו חדש עליכם- ולספר לו.

מה לעשות כשרואים שבן הזוג תקוע בדפוסים שמזיקים לו מאד,והוא לא רואה את זה? איך אפשר לעזור בלי ליצור התנגדויות, קשה לי פשוט לקבל שככה הוא ולראות אותו סובל .

צומחת,
קשה לי פשוט לקבל שככה הוא ולראות אותו סובל .
אכן קשה להתמודד עם הקושי של היקרים לנו.
על מנת שתכלי לעזור לו <אם הוא יסכים לקבל את עזרתך> חשוב שתבדקי איך את יכולה להתמיר אצלך את מה שקשור לקושי וסבל. שזה אומר לבוא ממקום נקי מסבל וכאבים על מנת להיות פנויה אליו.
אהבה

נפלא.אני בכיוון. תודה!

יופי. אם את בכיוון את יכולה לספר לו על עצמך ועל השינויים שלך ולשקף לו מה את מרוויחה מכך. שימי לב שזה יבוא מהמקום הזה ולא מהמקום של "כדאי גם לך"

אני כרגע בוחרת לא להיכנס לשיחות עומק כי אני לא יודעת איך לעשות את זה בלי להיכנס למקום הזה של "כדאי גם לך" פשוט לא יודעת איך. ואני ממש לא אוהבת לשמוע את עצמי שם.אז אני משאירה הרבה דברים לא נאמרים,מאמינה שיש יותר משמעות למעשים ולהתנהלות שלי שממש עוברים שינוי,למשל אני כמעט לא מעירה על דברים שמפריעים לי אלא מתעלמת ועושה מה שנכון לי.ואז אני נמצאת במצב של שביעות רצון במקום להתמרמר.
במידה מסוימת השינוי אצלי גורר פרובוקציות מצידו ואני מאמינה שעלי להיות שוות נפש ולא לתת שם משקל.במקום זה להיכנס לתוכי ולנסות להבין מה בדיוק הקפיץ אותי ולמה. מה דעתך?

אני משאירה הרבה דברים לא נאמרים._ נראה שאת נותנת לעצמך מקום בתהליך ועושה מה שנכון לך. _מאמינה שיש יותר משמעות למעשים ולהתנהלות שלי שממש עוברים שינוי. תשימי לב שיש כאן ביטוי של השוואה. ז"א שאם יש יותר אז יכול להיות גם פחות . רק שימי לב לכך. הנכון שלך עכשיו הוא להשאיר את הדברים בלי להגיד אותם. כך את מתפנה להיות בהקשבה עם עצמך.
יופי של עבודה
אהבה

תודה [-:

נכון שמספיק שבן זוג אחד יעשה עבודה כדי שיהיה שינוי בזוגיות. מה שיפה הוא שאם מחכים מספיק בסבלנות עד כדי שחרור כל הציפיות מבן הזוג הוא לגמרי מצטרף למסע הזה. בבחירה ומתוך מודעות.

^{מהתנסות אישית}

ותמיד אפשר להתחיל את העבודה הזו בשניים....

להיות לבד במערכת הזוגית
האם הלבד בזוג הוא קשה יותר מאשר לבד לא במערכת זוגית?

כל עוד אנו רוצות/ים שבן/בת הזוג שלנו ישתנו גדל הפער ביננו. זוהי מראה למה שקורה אצלנו. דרכה משתקף הרצון שלנו שנהיה אחרים ממה שאנחנו. וגם שם <ז"א פה בתוכנו> ברגע שאנו רוצים להיות מישהו אחר גדל הפער בינינו לבין עצמנו.

אני כותבת כעת ספר בנושא זוגיות. ואחד הנושאים עוסק בקושי בהכלת מצוקה של הבן זוג. הרבה פעמים קורה שבן זוג לא יכול להכיל את המצוקה של רעהו. זהו מקור לא אכזב לקצרים בתיקשורת בין בני הזוג. כמובן שקושי דומה נחווה גם מול ילדים חברים וכל מי שקרוב אלינו.

מנין מגיע הקושי הזה?

_הרבה פעמים קורה שבן זוג לא יכול להכיל את המצוקה של רעהו. זהו מקור לא אכזב לקצרים בתיקשורת בין בני הזוג. כמובן שקושי דומה נחווה גם מול ילדים חברים וכל מי שקרוב אלינו.
מנין מגיע הקושי הזה?_

כמה שזה מוכר. זה מאוד בולט ביחסים שלנו.
בנזוגי ממש נכנס למצוקה כשאני במצוקה או אפילו סתם חלשה. אני חושבת שאצלו בבית היה ממש אסור להביע חולשה, הוא מעולם לא ראה את הוריו מכילים חולשה של הילדים שלא לדבר על מצוקה, אז הוא לא יודע איך להתמודד, הוא חסר אונים מול זה ולכן נכנס לסטרס. אגב, זה נכון גם לגבי אבא שלי.
(יש גברים שאצלם ההורים הכילו, אבל הם חטפו את השריטה הזאת בצבא)
גם אני לא יודעת להכיל את המצוקה שלו. חולשה כן (נגיד, אם הוא חולה) אבל מול מצוקה אני נהיית חצי מיואשת וחצי אדישה. אני מניחה שיש לזה שורשים בבית ההורים, אבל אני רואה לזה גם גורם בהווה: מעין השקפה סמויה שאם הוא במצוקה הוא לא יכול לתמוך בי, אני צריכה להסתדר לבד (חצי ייאוש), ואז אין לי מה לבזבז עליו כוחות (חצי אדישות).

מאוד מעניין. גם אני הבחנתי בזה ביחסים בתוך המשפחה שלי וגם בנוגע לבני זוג. נדמה לי שיש כאן אוסף של כמה גורמים: קודם כל ההזדהות הגדולה עם מה שעובר על בן (או בת) הזוג, שהופכת את המצוקה שלו למצוקה שלי באיזשהו אופן ומכניסה ללחץ. חוץ מזה, כפי שאמרה משוטטת גם אני מרגישה פחד כשבן זוגי נמצא בעמדת חולשה כי יש לזה השלכות עלי:
מעין השקפה סמויה שאם הוא במצוקה הוא לא יכול לתמוך בי, אני צריכה להסתדר לבד (חצי ייאוש),

זה כאילו יש שני עמודים תומכים לחיים שלנו ביחד ואחד מהם נחלש פתאום. מלחיץ...
לפעמים יותר קל לתמוך באנשים שפחות קרובים אלינו כי אפשר להיות יותר אובייקטיביים, ואפשר גם להיות ממש שם בשבילם מבלי לחשוש מההשפעה של המצוקה שלהם עלינו. כמובן שזה חבל ואני מנסה להתגבר על זה ולתת מאה אחוז מעצמי לבן זוגי כשהוא צריך אותי, התגובה הראשונית מהבטן היא של לחץ וזה כמעט בלתי נמנע.

תודה לכן.
משוטטת: אני צריכה להסתדר לבד
קיזי הילדה הצוענייה - תודה על הדימוי שלך <אני מאד אוהבת דימויים>
זה כאילו יש שני עמודים תומכים לחיים שלנו ביחד ואחד מהם נחלש פתאום. מלחיץ ואם נמשיך את הדימוי עמוד אחד נשאר לבד והוא פוחד שאין לו מספיק כוח לשאת את כל משקל החיים שלכם.
לבד זו תחושה עם המון כוח. והיא מגיעה ממקומות מאד מוכרים. ולכן וזה כמעט בלתי נמנע

תארו לעצמכם שאפשר היה להתמיר אותה והיא הייתה מוכרת בלי להיות מעיקה.

תארו לעצמכם שאפשר היה להתמיר אותה והיא הייתה מוכרת בלי להיות מעיקה.

אולי תרצי להרחיב?

התחושה של הלבד מגיעה ממקום מאוד מוכר בתוכנו. ממקום שאומר לבד=מסוכן. בלבד הזה לא ניתן להשאר ולהיות נוכח.
הרבה פעמים אנו לוקחים את התחושה המוכרת הזו גם לחיים הבוגרים שלנו. מה שהיה מסוכן כבר לא מסוכן אבל בחוויה הרגשית עדיין קשה להכיל אותו.
איך להתמיר את התחושה הזו? אפשר אולי לנסות להכיל את הלבד. לפגוש אותו להתבונן בו. ההתמרה מתרחשת כאשר פוגשים אותו מבחירה.
שיתופים? רעיונות?
אהבה

הרמוניה בזוגיות
מהי הרמוניה בזוגיות? מוזמנים/מוזמנות לאמר את דעתכם/דעתכן
יהיה מעניין לשאול את בני/בנות הזוג....
תודה ואהבה

שאלה טובה...לא יודעת לגבי הרמוניה בזוגיות אבל יודעת שאצלי כשאני בהרמוניה עם עצמי (בתוכי) אז אני כבר בהרמוניה עם כל מי שבא מולי-ילדים , בן זוג וכו.

עוד מבט על קושי של בן זוג ו לבד בזוגיות :
מה שתורם לקצרים בין בני הזוג כאשר אחד מהם חווה קושי והשני חווה את הלבד הוא שברגע שכל אחד מהם חווה את הלבד שלו הוא מפסיק להיות נוכח ונכנס לתוך מעין "בועה". הוא כבר לא פה. ועכשיו דמיינו לעצמכם את התסריט הבא: כל אחד מהם מדבר מתוך הבועה שלו אל מי שבכלל לא נמצא שם.

וחוזרים ל הרמוניה .
תודה לך טליה.
מעניין לשמוע על ההרמוניה בזוגיות מנקודת מבט של אדם מבחוץ. כאילו יש שם עוד מישהו. מה הוא היה אומר.