מבוא - גרסה ראשונה מאת עודד לבנה:
כישורי חיים לא לומדים בהרצאה
המונח "לימוד" יכול להתייחס לכמה מושגים או קטגוריות של לימוד (מהקל אל הכבד):- רכישת ידע. דוגמאות: מתי פרצה מלחמת העולם השניה; כמה זה שמונה כפול שבע. ידע מתאפיין (אפיון חלש) בתשובות על השאלות "מה", "כמה", "מתי", "מי", מול ניר.
- רכישת מיומנות. דוגמאות: קריאה, התקנת תוכנה, פתרון משוואה, הדרכה איך להגיע ממקום למקום, קריאת מפה, הכנת עוגה לפי מרשם. מיומנויות מתאפיינות בתשובות על השאלה "איך" וביכולת להוציא את התשובה אל הפועל, לא מול ניר, אלא מול המציאות.
- עיצוב דפוסי תקשורת ותגובה. דוגמאות: לפני שמבקש ממישהו תשובה - לברר אם הוא פנוי, קבלת ביקורת, העברת ביקורת, לשוחח בקבוצה בלי לקטוע איש את דברי רעהו. דפוסי תקשורת מתאפיינים בקשר בין שני אנשים או יותר, בזמן אמת, לא מול ניר, אלא מול אנשים.
- עיצוב דפוסי תפיסה: לדוגמא - חשיבה ביקורתית, ראיית הסיטואציה מנקודת המבט של הצד השני, חשיבה חיובית, הבנה של איוודאות, זיהוי דמגוגיה או הטעיות בהגיון, להיות קשוב לשפת הגוף, לאינטונציה, למימיקה ולבחירת המלים של הזולת, ולפענחם נכון, קריאת המפה החברתית והבנת שדרים חברתיים. דפוסי תפיסה מתאפיינים בתשומת לב ביוזמת האדם, ללא שאלה מפורשת מבחוץ, ובפרשנות אפשרית אחת שהוא בוחר לסיטואציה, מבין פרשנויות רבות אפשריות.
צורת ההדרכה וההוראה שונה בין קטגוריה לקטגוריה.
רכישת ידע אפשר ללמוד ממורה המעביר את החומר פרונטלית.
רכישת מיומנות מצריכה שילוב של הדגמה והתנסות. ההתנסות יכולה להיות אינדיבידואלית. אפשר לעשות שיעורי בית, ואפשר לעבוד כל תלמיד ליד השולחן שלו. אין צורך בשיתוף פעולה.
עיצוב דפוסי תקשורת ותגובה מחייב התנסות בחברה. לפחות בזוגות (כדי לתרגל תקשורת לבד צריך כח דמיון חזק מאד, ועדיין זה יצלע).
זה אומר שדפוס העבודה הוא יותר סדנא מאשר כיתה, יותר דומה לדרמה מאשר להרצאה. אפשר לתת את המבוא בהרצאה, אבל אחר כך חייבים להתחלק לקבוצות ולעבוד על התקשורת בקבוצות.
אפשרות נוספת, אשר רבים תומכיה (ואני אינני נמנה עימהם) היא האפשרות של "הגישה המשלבת" - ללמוד את המיומנויות האלו (וגם את הקטגוריה הרביעית) אגב למידת מקצועות אחרים. אני חושב שלמידה כזו מחייבת מורים הרבה יותר טובים ממה שיש כיום, ואפילו ממה שאפשר לקוות שיהיו בכל תרחיש ריאלי.
אני אסכם את הקטגוריה השלישית במסקנה:
אי אפשר ללמד מיומנויות תקשורת ותגובה בלי נתח גדול של פעילות בסגנון סדנא
אשר לעיצוב דפוסי תפיסה - זה שינוי ענק באישיות. כאן הייתי מציע לשלב סדרה של כלים:
- הקדמה עיונית-תיאורטית בסגנון הרצאה.
- סיפורים ודוגמאות ליצירת מוטיבציה והזדהות ולגיבוש תמונה מלאה וחיה יותר בדמיון (בדומה לסיפורי הצדיקים אצל החרדים).
- קישור לנסיון (יצירת רלוונטיות לתלמידים) על ידי שיחה על דוגמאות מחיי היומיום של התלמידים.
- התנסות בסדנא.
- משוב אינטנסיבי הן על הצלחה והן תיקון הטעון תיקון (ותרגול נוסף).
- ולשים דגש גדול על הטפה וכריזמה: כדי לשנות את הגישה, כדאי שהמורה יהיה דמות הזדהות. אחרת תלמידים לא יטרחו לעשות את הויתור הכואב על הדפוסים שהתקבעו ולחקות את דרכיו ותפיסותיו.