איך מורידים הילוך בהריון

[עתליה_בתותים*]

הין קמתי עם כאב גב נורא. כבר שלושה ימים אני בקושי דורכת על הרגל, והיום קרסתי. הברזתי מהעבודה ונכנסתי למיטה. נזכרתי שקראתי פעם או שמישהו אמר לי שאם אתה חולה אתה צריך לשאול את עצמך למה אתה צריך את המחלה הזו?
שאלתי את עצמי, ולא הייתי צריכה לחשוב הרבה(מזל...) כדי להבין שאני עייפה וצריכה קצת שינה ופינוק. בניגוד להריון ראשון בו את מלכת העולם, בהריון שני, פרט לחובות העולם, יש גם תינוק גדול שזקוק לי . אני יודעת שהיום קרסתי כי אתמול היה לנו אחה" צ אינטנסיבי במיוחד וגם הרמתי אותו הרבה . התשובה הברורה זה : אל תרימי אותו ואל תעשי איתו הרבה פעילות. כמובן שזה בלתי אפשרי! הוא עדיין תינוק (אם כי תינוק גדול) והוא משתעמם בקלות וזקוק לפעילות.
אני תוהה לגבי האימהות שנמצאות כל היום עם ילד(או ילדים) ובהריון. זה נראה לי ממש מורכב.
אם כך, מה עושים כדי להיות אמא טובה לגדול, ונאמנה לעצמי ולצרכיי?

[עידית_ק*]

כן , מוכר. במיוחד בימים חמים אלו. הילידים ממש רוצים לצאת לגינה ונורא חם...
עם הגדול שלי קצת יותר קל, משחק יפה עם עצמו רוב הזמן. הקטנה עוד לא בת שנתיים וצריך להרים ועדיין יונקת, ולא תמיד מבינה שקשה .
אגב לכאבי גב מומלץ לרדת לשטיח ולעשות תרגילי גב עדינים , כל בוקר ובכל הזדמנות ושתפי אותו גם בזה . ( ולא לשבת על הספה, זה הכי גרוע.)
אני ממש בהתחלה ומרגישה דיי רע. לפני כמה ימים נתתי לשניהם דלי עם מים וסבון והם רחצו את המכונית, מידי פעם יש הפעלות בסגנון שפחות מפעילות אותי.

[עידית_ק*]

היי עתליה ,
נכנסתי לדף הבית שלך להבין מה זה תינוק גדול....
אז עם הבכור שרצה הרבה על הידיים הייתי עושה טיולים ומעודדת אותו בסגנון- איזה שרירים יש לך ברגליים , כל הכבוד איך אתה הולך לבד וכו, עכשיו עם הקטנה שלי אני אמורה גן להתחיל כך , רק שהיא מסובבת אותי על האצבע הקטנה...
להתמיד ולשכנע אותם ללכת כמה שיותר לבד, שיהיו ילדים חזקים ולא חלשלושים שמשתרכים.
מה שנקרא - שכנוע עצמי.

[ליזה_ליזה*]

Pלונית, אני הרגשתי ממש כמוך בהריון!
שבוע אחרי שנודע לי שאני בהריון התפטרתי מהעבודה (עבדתי במסעדה ונגעלתי מהריחות במטבח), והייתי בבית. לא היה לי משעמם בכלל. קראתי המון, עשיתי לי קלסר גדול של סיפורי לידה שהוצאתי מהאינטרנט, התעניינתי בנושאים שקשורים להריון ולידה, עשיתי יוגה, לבשתי שמלות, אכלתי טוב, הרגשתי נפלא.
עכשיו נדמה לי שזו היתה תקופת הכנה מצויינת לבוא התינוקת (לפני זה חשבתי שאני אטפס על הקירות לבד עם תינוק, וזה בכלל לא קרה, להיפך, אני מאוד נהנית).
לשמחתי קיבלתי תמיכה מלאה מבעלי, אז לא היו לי רגשות אשם (כמעט). נדמה לי שזה היה בדיוק טוב בשבילי.@}

[בת_ההרים*]

פלונית-שיהיה לך בהנאה. חפשי את דף לחיות לאאאאאאט...

[יוחננ_ית*]

הדיון הנ"ל עבר מדף בעיות שונות בהריון

[פלוניתית*]

דף לא ממומש? שמא למחיקה?

[קלמנ_טינה*]

אמצע חודש תשיעי.
כל ההריון הזה הוא שיעור גדול בלהוריד הילוך, בלתכנן פחות, בלוותר.
ובכל זאת, התכוונתי להמשיך לעבוד עד הרגע האחרון בבית הספר (הדמוקרטי) שלי. הרי לפני שבועיים עוד שיחקתי כדורגל עם הילדים בחדווה, אז למה לא?
אבל זה התחיל להתיש ולעצבן אותי.
מצד אחד, הכל חשוב כל כך - הילדים שאני חונכת, התהליכים שאני מעורבת בהם, ומה לא.
מצד שני - ככל שגוברת ההתכנסות שלי אני מאבדת את היכולת להתרכז באלף מוקדים חיצוניים, ולפעמים אפילו את היכולת להתעניין.
אני כבר בתוך דברים אחרים - שקורים בתוכי, שעומדים לקרות. העבודה נהפכה למועקה - גישה גרועה מאוד לעבודה שדורשת אמפתיה והקשבה ואכפתיות.

והיום הודעתי שאני מקדימה את חופשת הלידה שלי - צעד שהתקבל בהבנה אדירה מצד כל הנוכחים (חוץ מהילדים, כמובן, שכדרכם בחרו בשמאלץ אינסופי של פרידות, חיבוקים, נוסטלגיה וסחיטת הבטחות שאבוא לבקר כל הזמן - או שאדחה את הלידה בכמה חודשים ).

ומרגע שהודעתי על זה והתחלתי בפרידות - הכל נעשה קל ונעים. ופשוט.

הבנתי בעצמי מה שאמרתי כבר לפני חודש לאחת הילדות, ששאלה אותי "אבל מה נעשה כשתעזבי?". אמרתי לה: "בדיוק מה שאתם עושים בכל מקרה".

איזו הקלה.

[ילדת_קיץ*]

גם אני מזדהה עם הדף הזה מאד. בין אם אני בהריון ובין אם לא.. (עדיין לא ידוע...) . מרגישה שבכל אופן אני צריכה להוריד הילוך ואולי אני בהריון אז על אחת כמה וכמה... ואני גם מניקה...ביום ובלילה ועובדת קצת בבית ועם בתי כל היום.
אני חודש וחצי אחרי הפלה טבעית בהריון (שבוע מוקדם) ואני ממש ממש בטוחה שזה קרה כי העמסתי על עצמי יותר מידי. הרגשתי שהגוף צועק שהוא לא יכול יותר וקרס. לא ויתרתי לעצמי ב-עבודות הבית ואני עובדת גם קצת בבית(מקבלת מטופלים) והמשכתי להניק המווון בלילה וגם ביום. לא היה לי יותר כח...

אז מקווה שהפעם אצליח ללמוד מהשיעור הזה ובאמת לדעת לדאוג לעצמי, לקבל לעצמי כל מה שאני זקוקה לו...

[גננית*]

אני כבר בתוך דברים אחרים - שקורים בתוכי, שעומדים לקרות. העבודה נהפכה למועקה - גישה גרועה מאוד לעבודה שדורשת אמפתיה והקשבה ואכפתיות.
כל כך מזדהה...
סוף שמיני, עובדת עם ילדים ומיום ליום נגמר הכוח בשעה יותר מוקדמת, ההיבט הפיזי הולך ומסתרבל (כל פעם שאני יושבת, אני חוששת מהרגע שאצטרך לקום), כואב לי וכבד לי ועייף לי.
אבל יותר מהכל, אני מרגישה שמדובר בזמן שהוא מיוחד ולא יחזור, הרגעים האחרונים לפני שמגיע הילד הראשון למשפחה הקטנה שלנו ומוליד גם אותנו מחדש.
אני רוצה לטפל בבית, לבלות עם הבנזוג, לבלות עם חברות- אבל בסוף יום עבודה אני לא מסוגלת לגייס לכך את האנרגיה.

המצב בעבודה רגיש, וההורים והילדים מתייחסים בחרדה גדולה ללידה המתקרבת ולשינוי שצפוי בגן בעקבותיה, כך שאני לא מרשה לעצמי להוריד הילוך- ולרוב אפילו מגבירה כדי לשדר ש"הכל בסדר"...
והכי גרוע שאני מאוד מצפה שיפרגנו לי ויקלו עליי, וזה לא קורה.

[ורד_לב*]

גננית, האם אני מזהה אותך?
(ורד, אמא של אומני).
אם זו את, ובא לך, את מאד מוזמנת להתקשר ולדבר...

[גננית*]

גננית, האם אני מזהה אותך?
לא, לא נראה לי.
אבל אולי תשדכי לי גננית נוספת במצבי למטרות פריקת קשיים?

[ורד_לב*]

חשבתי שאולי...
מכירה אחת כזו...

[אחת*]

_המצב בעבודה רגיש, וההורים והילדים מתייחסים בחרדה גדולה ללידה המתקרבת ולשינוי שצפוי בגן בעקבותיה, כך שאני לא מרשה לעצמי להוריד הילוך- ולרוב אפילו מגבירה כדי לשדר ש"הכל בסדר"...
והכי גרוע שאני מאוד מצפה שיפרגנו לי ויקלו עליי, וזה לא קורה._ מוכר.
כל אחד פשוט דואג לילד שלו ומה יקרה איתו כשהגגנת תעזוב. מה שאני ממליצה לך ומתכוונת גם הפעם לעשות - לצאת לחופש לפחות שבועיים שלושה לפני הלידה (והיו לי לידות חורף, הפעם מקווה ללידת אביב אל תוך הקיץ...)

[גננית*]

לצאת לחופש לפחות שבועיים שלושה לפני הלידה
חשבתי על זה... רק שלא בא לי "לבזבז" ימים מהחופשת לידה או החופשה השנתית שלי.
מה שבאמת הייתי רוצה זה להמשיך לעבוד, רק ממקום של פחות אחריות והובלה, אלא פשוט להנות מהילדים, בלי הורים על הראש, הפקות של חגים וימי הולדת וכו'.

[אחת*]

מה עם ימי מחלה? יש לך? הייתי רוצה לתת לך עצה איך להזיז את ההורים הצידה אבל עוד לא למדתי בעצמי. להגיע ולהיות עם הילדים הזמן עובר מהר אבל המסביב... הייתי רוצה להציע עצה טובה יותר אך אין לי.
בלידה הראשונה גם לא רציתי לבזבז ימים אבל שבוע לפני הלידה כבר לא סחבתי אז לקחתי ימים ללא תשלום.
בשנייה כבר הכנתי לי שבוע וחצי של ימי מחלה...
שולחת המון כוח ושלווה.

[גננית*]

מה עם ימי מחלה?
יש דוקא בשפע, טפו-טפו-טפו אני מצליחה לא להדבק מהילדים בכל הוירוסים,אבל המצפון מעיק עליי...
מחר אגש לשיחה נוקבת עם הבוס בתקווה שתעזור.

איך להזיז את ההורים הצידה
דילמת הדילמות, בדיוק התקשרה אליי אמא שבתה ננשכה וכעסה שלא דיווחנו לה, הבטחתי לטפל במלוא המרץ, אבל אין הרבה כזה.


שולחת המון כוח ושלווה.
תודה, לוקחת את שניהם בשתי ידיים והולכת לישון מוקדם היום.

[פלוני_אלמונית*]

היי נשים יקרות,

באתי לשתף את מה שאני מרגישה ואולי גם תעלה בי תובנה
אני בהריון אמצע חודש שני אחרי הפרייה שהצליחה תודה לאל, אחרי תקופה של 4 שנים ניסיונות להרות
והורמונים
כרגע עדיין נוטלת הורמונים לתמיכה, עייפה, עם בחילות, מצבי רוח, חשק לתפוזים ושזיפים, ורוצה כל הזמן לנוח
השבוע האחרון הייתי חולה, בעצם משבוע שעבר, בהתחלה לא לקחתי אנטיביוטיקה כי מאוד פחדתי, אחרי שבוע של מנוחה, התחיל לי כאבים בבית החזה, כך שהחלטתי לקבל כל עזרה שתבוא בברכה, אני מרגישה שהנזלת יוצאת, ואני חלשה
מה שרציתי לשתף זה שאני מתלבטת לגבי להמשיך לעבוד, בעלי כועס כשהוא שומע, ואני די חוששת מהתגובה של מקום העבודה שלי
אני גם מבינה שאני חייבת לעשות את הכי טוב בשבילי כרגע, האם לשבת בבית עוד חודש ימים יעשה לי טוב? או שרק יחרפנני? או שאולי כך ארפה, אצייר, אבשל לי,
כשאני בעבודה אני עייפה, לא כ"כ מרוכזת, לא כ"כ מתקדמת, ובכלל לא מעניין אותי בכנות...
שום דבר חוץ מפיפי, קקי, שינה ואוכל, ממש כמו תינוקת
היום שאלה אותי אישה, למה אני לא לוקחת עוד חודש, ואני שואלת את עצמי, למה? טוב אני הולכת לשלוח מייל לבוס שלי ביי

[ורד_לב*]

אם זו אופציה, למה לא לקחת אותה באמת?
הרי אם תרגישי שמיצית ודאי ישמחו לקבלך בחזרה בעבודה מוקדם יותר מהמתוכנן, לא?
מה אכפת לך לתת לעצמך עוד זמן איכות עם...עצמך?

[פלוני_אלמונית*]

ניסיתי, לא הלך
לא אישרו לי חופשה ללא תשלום
בטענה שאם אני חולה אז שאקח חופש מחלה ואם אני צריכה שמירת הריון אז שמירת הריון
אני מרגישה שנפשית אני צריכה לתת לי משהו אחר
לא עבודה אלא מנוחה, כיף
בעלי כועס עלי מאוד
אבל אני מרגישה שההחלמה מהשפעת הזו קשורה בכך שאני צריכה לקחת לידיים שלי את ההחלטות שלי
מצד שני העבודה לא כ"כ גרועה וגם המקום
אבל קשה לי נפשית
..
ממש לא יודעת מה לעשות

[פלוני_אלמונית*]

עוד דבר, אני בעבודה הז ו5 חודשים, בקושי מכירים אותי
חוץ מהבוס שלי מהעבודה הקודמת שלקח אותי איתו
אבל הוא לא יכול לעזור לי, הוא ניסה, זה תלווי בגורמים למעלה (לא אלוהים

[ורד_לב*]

כבר פעמיים כתבת שבעלך כועס- ןלמה בעצם?
מה מכעיס אותו? האם זו תחושה שאת " מתפנקת"? או כי אתם צריכים כסף? או כי הוא רגיל ש(א)נשים צריכים להיות פעילים ותורמים לחברה?
אולי תוכלי לזמן איתו איזו שיחת עומק בנושא הזה- גם כדי להבין מה עובר עליו בתגובה לרצון/ צורך שלך וגם כדי להסביר לו את עצמך טוב יותר...

[חדשה_ישנה*]

אני כל כך מבינה אותך, אלמונית...
אני עם ירידות בלחץ דם שממש מתעלפת, ובעלי עדיין עושה לי "פרצופים" על ה"תירוצים"...
אבל הפעם לא הייתה לי ברירה- בהריונות הקודמים (יש לי שני פעוטות) עבדתי ותיפקדתי כרגיל, עכשיו מתוך חוסר ברירה אני פשוט מבלה את רוב שעות אחר הצהריים בשכיבה.
מה ש-באמת הורג אותי זו התחושה, גם מהסביבה הקרובה ביותר, שאני מתפנקת , בעוד שאני פשוט מקשיבה לגוף שלי - שצעק הצילו!
בניגוד לכל מצב אחר בחיים, אני לוקחת את המנוחה עם כל ה"פרצופים" ושכולם יחשבו מה שהם רוצים. הייתי צריכה להגיע למצבים של התעלפויות ולא להיות מסוגלת לעמוד פיזית בשביל לקחת לעצמי את המנוחה הזו. במחשבה לאחור הייתי צריכה להתעקש על המנוחה הזו מזמן, לפני שהגעתי למצב מסוכן ממש כמו שהגעתי.
(הגעתי לקופ"ח בטענה שאני "קצת חלשה", האחות מדדה לי לחץ דם וממש כעסה עלי שאני יכולה להתעלף באמצע נהיגה! ואני עד אז נתתי לבעלי לשכנע אותי שאני סתם "מתפנקת P-:)

בקיצור אם את באמת מרגישה שהגוף אומר לך לעצור- תעצרי. ואל תספרי אף אחד.

[מתעגלת_לשלם*]

החלטתי לשנות את השם, זאת אני ממקודם, מתעגלת לשעבר אני מלווה ממך את השם, את בטח ילדת לפני שנתיים לפי התאריך
אז ברשותך התאהבתי בשם... והוספתי עוד טיפלה
אז ככה, החלטתי לבקש חל"ט ובעבודה קיבלו את החלסטרה, גם בעלי
אבל לא הזיז לי
אמרו לי כשאת לא מרגישה טוב תיקחי חופש מחלה או שמירת הריון, תודה לאל הרופא אמר שאין צורך בשמירה
ושאני אקח לי חופשת מחלה אם אני עייפה
(לא צריכה להיות חולה בשביל לקחת חופש)
אני בסוף שלישי עם שפעת, אני ובעלי בתורות
החלטתי אתמול על הפרדת כוחות, כל אחד ישן בחדר אחר עד שנרפאים
אחרת אחד בריא ואז נדבק מהשני
ואני בחופש מחלה
מתעטשת, וגדלה
הבחילות פסקו לגמרי
חוץ מהקאה או שניים שביקרו השבוע
החלטתי להנות מההריון, להתפנק, לקבל את כל הפינוק המגיע ממשפחה, קרובים וזרים
זרים יכולים לעזור כ"כ במילה, חיוך מבין, כוס מים
ממש כולי הודייה
אני עדיין מרגישה שאני רוצה להתחבר להריון, לנשיות, לעוברים
לעצמי
אז התחלתי בטיפולי הילינג
שעוזר לי קצת
לקחתי החלטה עם עצמי שאני חושבת שב"ה אחרי הלידה לא אחזור לעבודה, אולי אעבוד מהבית
משהו יותר רגוע, שיהיה לי ולבייביס נעים וטוב
אז כרגע... שיקפצו לי בעבודה.. עוד מנסים החוצפנים לפעמים לגרום לי רגשי אשם למה דברים לא מתקדמים... ולאלה יש עוד אישה בהריון
חוצפה של גברים שלא מבינים
אז ככה אלוהים ברא אותנו אחרות מהגברים, חווח דברים אחרים
בעולם כזה של גברים
לפעמים אנחנו נגררות אחרי כלל הקולות
אך מזל שיש את הטבע
שטמון בנו
בו אנחנו מתעקשות, בוחרות
בחוכמתינו, מתחברות לתבונתינו
וצוחקות במלוא בטננו

אני מחפשת לי עדיין את הנישה של הנשים בהריון
שמשתפות, מישהי מכירה?
החלטתי להתחיל יוגה להריון אוטוטו, אני כ"כ מתגעגעת למורה ליוגה, לריח השמנים והקטורת, להרפייה בסוף כל שיעור
בתובנות ובפינוקים שהמורה מעניקה
עד עכשיו הייתי ביוגה רגילה, דיברתי עם המורה, היא אמרה לי חכי עוד קצת, עוד שבועיים, חודש
אני כ"כ רוצה כבר... את המסגרת, את הכיף לנפש


תודה על התגובות, זה כ"כ עוזר לי, סוף כל סוף קולות נשיים בתקופה הזו

[ורד_לב*]

הרבה בריאות


מדהים איך המחלות יכולות לבוא לעזרתנו לפעמים, אה?

[מתעגלת_לשלם*]

תודה רבה
לגמרי, הגוף כ"כ חכם, מאותת לנו כל הזמן
ואנחנו רק צריכות להקשיב לו

היו לי חלומות מוזרים בלילה, קמתי בבוקר יותר מכוונת, קצת מבוהלת
קמתי ממש כמו ילדה קטנה, מבולבלת, אך יודעת שאני צריכה להקשיב לעצמי לקול שלי
בעלי ראה אותי ליטף אותי ונתן לי חיבוק גדול ואמר לי זה רק חלום , זה רק חלום
עוד דקות אחדות המשכתי להרהר, אך הזכרתי לעצמי זה רק חלום, זה רק חלום
חלמתי שיש אישה בהריון שכבר ילדה תאומים והמורה ליוגה אמרה לה שהיא מעוותת וכל מיני כאלה דברים שהפחידו אותי
והיא היתה בהריון וכ"כ הבנתי אותה, היו לה עיניים כאלה יפות ירוקות גדולות
מוזר גם שבוע שעבר חלמתי על אישה בהריון
למה אני לא חולמת עלי? הנזלת התקועה ממשיכה לצאת בקצב שלה...
ואני קצת עייפתי מלנסות לשנות או לכעוס על המחלה הזו שפרצה... מה זה עוזר לי אה?
אז אתמול קצת עשיתי הרפייה ומה שראיתי בפנים היה לא קל, היה לי קשה להתקרב לגרון ולהתבונן
אבל בסדר.. לאט לאט... נראה שיש בגרון המון המון כעס וכאב, אני צריכה להתבטא יותר כך אמרה לי המטפלת בהילינג
תכתבי ... אז אני כותבת.. משתפת ... כן

והנה שיר קטן להוריד הילוך:
להתעגל, לא לדעת מה קורה
ולומר לעצמי שהכל בסדר גמור
גם לדאוג או לפחד זה בסדר
להיות חרדה מבדיקה
להיות מצחיקה
ללכת לאט
כמו צב
לדעת שהבית תמיד מעל הגב
להרים רגליים עייפות למעלה
להתעצבן על כל שטות בלי למה לדעת למה
האחות אומרת זה ההורמונים תהיי מוכנה לזה
ואני אחרי טיפולים של פוריות כ"כ מבינה מה זה
אולי אעשה הליכות לאט לאט
אני יודעת שזה עוזר
מביא אותי למקום אחר
לראות את הפחד, את הכאב
לשתף, להעזר, לקבל
ממישהו אחר
ולתת זה כ"כ עוזר
להבין שכל יום הגוף יוצר בי חיים חדשים, עוד חלק, עוד איבר
לבוא בחמלה, הבנה
אל עצמי, אל יכולתיי
אל גופי
והחשוב מכל שיעור חיי
הקצב ש ל י

שיהיה לכל הנשים ההרות הריון קליל עם שמחה בלב
התרחבות, חוכמה
9 חודשים של צמיחה ופריחה
גדילה והכלה

חיבוקית
מתעגלת

[ורד_לב*]

מקסים

[מתעגלת_לשלם*]

יום שישי, קמתי מלאת מרץ אחרי לילה של קצת בכי קצת צחוק וארוחה קלילה שלי ושל בעלי בשעה 4:30 בבוקר
היו לי שוב חלומות... הבוקר הגיע, ואני בתוכי מתכננת לבקש מבעלי את עזרתו בליצור לי את חדר ההריון שלי, חדר של הרבה עצמי עם עצמי ב4 שנים האחרונות.. בתקופה האחרונה החדר היה כ"כ מבולגן, צפוף, מתחנן לסדר אבל בתקופה של ההפרייה אני זוכרת בין כל הבלגן שכבתי, הדלקתי נר, עצמתי עיניים ושום דבר לא הפריע לי..
עכשיו היום, החלטתי שבא יותר לאוורר, לפנק אותי וכןן.. לבקש עזרה מבעלי... בדברים הכי הכי הכי הכי שמורים שלי... היומנים... וכולי...
קמתי להתקלח מקלחת רעננה, שתיתי משקה צאקורה או צוקוריה לא יודעת בדיוק את השם... היה טעים ושונה לשתות משהו אחר ששונה מתה
קמומיל או לואיזה
וביקשתי ממנו לעזור לי, בהתחלה הוא הגיב כזה בחצי פרצוף עקום, אבל אז הכריז שמחר בבוקר הוא הולך להתאמן.. בעלי בנאדם חרוץ
אני תיכננתי לעזור מלא בחדר הסגול, אבל אחרי האוכל, ואחרי שהרמתי כמה צלחות... עייפתי וצנחתי למזרון בחדר הסגול
הוא כ"כ עזר לי ,, ממש כמו דורסל.. התעייפתי רק מלצפות בו באמת, הוא כל הזמן צחק שאני עייפה ולא עושה כלום, ממה? אז צחקתי, זה היה באמת מצחיק
בזמן האחרון כואב לי הגב מאוד כל החלק הימני מהגב תחתון עד הצוואר.. עוד שבועיים שלוש נתחיל ב"ה יוגה להריון
אז אחרי הסדר של בעלי עם הרבה ויכוחים מה לזרוק, זה היה חלק כ"כ קשה עבורי, להפרד מכל היומים שכתבתי בתקופה של טיפולי הפוריות.. החלטתי לקרוא לחברה מתישהוא ולשרוף את הכל ביער באיזה מדורה, ולפתוח יומן חדש.. לעשות איזה טקס כזה להשארת העבר מאחור כי לפעמים אני נגררת לזה..
נתתי מלא דברים לחמתי, כל החפצים שהיו קבורים בארונות למזנון הוצאתי, נתתי דברים שעשיתי, העיקר להעביר ולפנות מקום, וחמתי אוהבת את כל הדברים האלה אז מעולה
זהו אחרי צלחת קוסקוס עם ירקות והרבה דלעת שאני כ"כ אוהבת, שמתי איזה דיסק ורבצתי במיטה שבחדר הסגול, מסודר, מאוורר, הרפיתי חצי גוף, עדין קשה לי עם החלק העליון אבל כל הכבוד לי אני מתקדמת.. החלטתי לתת לי חיזוקים בנושא
קערת גרעינים.. פתאום בא לי ואני מול המחשב מתקתקת וכותבת את מה שבלב, כיף לי לשתף, זה עוזר לי לעבור את הימים האלה מלאי מצבי הרוח, אני עוד מעט נכנסת ב"ה לחודש רביעי, אני מודה בכל ליבי

שתהיה שבת נפלאה לכל בנות הדף
הנאה, רביצה
וצחוק ללא סיבה

חיבוקי
מתעגלת

[ההולכת_באתרים*]

איך מורידים הילוך בהריון? באופן טבעי. הגוף כבר ידאג לזה, העייפות של ההתחלה, הבחילות בהתחלה, העייפות והכובד של השליש האחרון.

[פלוני_אלמונית*]

אני בעבודה עכשיו, אכלתי ארוחת בוקר גדולה הפעם לא מול המחשב אלא למטה בקפה מסעדה, החלטתי לפנק את עצמי, זה חשוב
אני עייפה, גודלת, אוכלת ומשתדלת לוותר על הדרמות מסביב ולנשום
אתמול היה יום קשה, העלה בי המון תיסכול וכעס
היום אני לומדת לעשות הפסקות ולתת לי מנוחה אוכל, אוויר כל מה שאני צריכה
אני לומדת...
לשים גבולות ביני לבין הסביב
ביני לבין העבודה
לתת לי את המרחב שלי, לתת לעוברים את המרחב שלהם הם זקוקים
להיות איתי ואיתם מחקת, נושמת, אוהבת

מתעגלת

[מתעגלת_לשלם*]

אתמול היה יום בלהות.. הייתי ממש חסרת סבלנות, עצבנית, עייפה
השותף שלי לצוות התחיל ללחוץ עלי להגיש משהו עד יום חמישי
אמרתי לו שאני עושה כמיטב יכולתי, החצוף אמר לי שאני עובדת בשנטי
אמרתי לו שיזכור שהוא לא הראש צוות שלי, אמר לי צודקת
היה בא לי לשים עליו תותח גדול ולצבוט אותו, שונאת אותו
אמרתי לו אתה דווקא כן צריך להבין אותי, אישתו גם בהריון
לאחרונה הוא הועלה "בדרגה", נהיה לי מנהל משימות אצלינו
תפס לו תחת הצימוק
אח"כ דיברתי עם המנהל אמרתי לו שיגיד לו שירגע ומהר, מהר, הוא אמר שיתפוס איתו שיחה
בחזור גם היה לי סיוט, נהג ההסעה היה ממש נהג מירוץ, עקף את כולם, הרגשתי שאני ברכבת הרים
הרגשתי שכולי רועדת וממש זקוקה לעזרה לעבור למקום אחר ממקום הגלגלים
כולם ישנו, אוזניות וממש נלחצתי, התחלתי לבקש עזרה, סליחה, סליחה
בהתחלה לא שמעו אותי אבל אח"כ כנראה מישהי התעוררה ושאלה מה קרה
אמרתי לה אני עומדת להקיא, את יכולה לבקש מהנהג להאט קצת כדי שאעבור מקום
ההיא כנראה שמעה חצי משפט
לא ידעתי אז
היא חזרה אלי עם התשובה שלא מקובל עליו
אני כבר רתחתי מזעם, רועדת כולי, צרחתי כמו משוגעת בהסעה, ס ל י ח ה נ ה ג !!!!!!
תעצור מייד!!!!!!!!!!!!!
אני רוצה לעבור מקום, תתחשב אישה בהריון, והוא חתיכת פרא התחיל להתווכח איתי שלא מקובל עליו.... הייתם מאמינים..?<?????????
לאחר צעקות נוספות שלי שהוא ממש מטורף לפני כל חברי האוטובוס, הוא האט קצת ועברתי מקום
שתי נשים ניסו לעזור לי, מישהי אמרה לי שהיא גם סבלה בהריון בהסעות והציעה להביא מנטוס או כאלה והשנייה הציעה לי איזה מסטיק חריף שמבעיר לשון, וויתרתי
והתחלתי לנשום כמו פר
נשימות גדולות, לא היה אכפת לי מאף אדם
קם איזה מישהו זקן, מאיר הנחמד שיושב באופן קבוע מקדימה והציע לי 5 פעמים לעבור במקומו
הוא ממש ניסה לעזור החמוד הקרח הזה
יצאתי מהאוטבוס אחרי 40 דקות, עייפה, רועדת, בוכה בפנים
היתה מישהי שמכירה אותי, אפילו לא שאלה אם אני צריכה משהו... אישה קרה
ממש התאכזבתי, כעסתי, הרגשתי בודדה
יש אנשים שלא מעניין אותם שום דבר
זה היה ממש עצוב
מזל שיום שלישי הוא היום החופשי שלי, אני הולכת להכין לי מרק ולהניח את האתמול מאחור, להניח למה שהיה, מעכשיו אני יושבת תמיד בין הגלגלים
גם באוטובוסים הקצרים, לגבי הנהג הזה, בעלי אמר להנתלונן עליו.. יכול להיות שזה מה שאעשה, יש נהגים אחרים בימים אחרים והדרך אף פעם לא ככה כמו מסלול למירוץ מכוניות, נראה לי שהנהג הזה צריך לפרוק את מירוצו באיזה משחק מחשב במקום על הכביש..
טוב נראה לי שאני אניח לזה, אני הולכת להכין לי מרק.. ביי

[מתעגלת_לשלם*]

לילה, עכשיו 1:45
קמתי לקחת בננה
לא יכולה להרדם, מחשבות על מחר בעבודה קצת מטריפות אותי
אני מזכירה לי להרגע ולנשום
והנה שיר קט ללילה הזה, קמתי קצת נסערת:

פוף, פוף, טרללה
אני אישה
יש לי עוצמה
לי הכוח בחוכמה
לי הכוח בחמלה
ובאהבה
א ה ב ה.. לה לה לה לה לה לה לה

אני שונה מגבר
שנמצא איתי בחדר
יש לי קצב משלי
לאט, לאט, ללכת
לאט, לאט, לעשות
לנשום
להרגיש
ולהיות איתי
מעגל חייים
הוא תובנתי

אז בעבודה
אני בתוך בועה כחולה שומרת מגנה
עם אור לשמיים
ואל אמא אדמה
מקבלת
מתעגלת
שולחת שורשים שמתעבים
חזקה
יציבה וגם משתנה
כמו הרוח והמים

רגלי כמו גזעים, חזקים
ועבים
בטן נושמת
לרווחה
אני מוגנת, אני בטוחה
בין כמה גברים
שמה הם יודעים
הם גם ככה לא מבינים

אז.. לה לה לה לה לה לה
מתעגלת ...

[מתעגלת_לשלם*]

התקשרו מהבנק הכספים שלי מוקפאים, איזה ברוך, לא צפיתי את זה בכלל
לא כ"כ עבדתי בחודשים האחרונים עבודה מלאה, והמשכורת שנכנסה בקושי כיסתה את המשכנתא
ובינתיים המינוס תפח יחד איתי
בהתחלה מאוד נלחצתי פעם ראשונה שמתקשרים מהבנק
לא כ"כ ידעתי מה אני עושה, עכשיו גם אני וגם בעלי לא יכולים להוציא שקל מהכספוחור
החלטתי לבטל את כל ההוצאות שלי כדי שיהיה לי לסקירת מערכות בעוד 3 שבועות
אני מקווה שהכל יסתדר בקרוב , בינתיים עבדתי קצת יותר ימים השבוע, אבל היום
זה היה קשה, רציתי לנוח לשכב ואלה עם הדרמות בעבודה ראו שאני שוכבת ונחה, הזמינו אמבולנס
ממש הלחציו אותי
רק רציתי לנוח
אני אחרי שקיפות רגועה יותר, ראיתי את הקטנטנים מתוקונים
אני אוכלת סופגניה שופעת ריבה, לא אכפת לי משום דבר עלי אדמות

שתהיה שבת רגועה במחשבות
מלאה במתנות
ורוגע

מתעגלת וגודלת

[פלוני_אלמונית*]

בוקר טוב,

קמתי בוכה מהתרגשות, פתאום הבנתי שאני ב"ה עומדת להיות אמא, ואני רוצה לתת להם המון אהבה לקטנטנים
אמרתי לבעלי אני נותנת להם את החדר הסגול באהבה, אני אוהבת אותם כ"כ
הבנתי שלהיות אם זו נתינה עמוקה של אהבה, התחלתי לדמיין איך אני אשים להם בדים בחדר סגולים תכולים כמו ארמון קטן שיהיה להם כיף
עד עכשיו לא כ"כ העזתי לדמיין אבל אתמול אחרי הבדיקה הוא בדק אותי כ"כ הרבה זמן בהחלה וגינלי, לא הלך (אמרתי לו שאני מעדיפה בבטן, הוא אמר שהאיכות פחות טובה בבטן)
אחרי הכל זה היה על הבטן, ממש שמחתי... במשך 15 שעה זכיתי לראות אותם זזים במיוחד השמאלי, כנראה זה בן, הוא כל הזמן הזיז את היד, כאילו הוא מלטף את ראשון הפעוט, הרופא הזיז קצת את הבטן, בהתחלה נטרפה דעתי מה הוא ככה מזיז את הבטן, חשתי מגוננת וזועמת, שאלתי אותו, הוא אמר שככה הם משנים כיוון, נרגעתי, הימנית, כנראה זו בת לא רצתה כ"כ להצטלם, הוא אמר שזה 99% המין, ממש שמחתי והאמת שמה שבא ברוך הבא לזרועותי
בליבי שמחתי שיש לי גם בת, רציתי איזה קטנטונת שדומה לי... היא היתה פחות תנועתית מהשמאלי, שאלתי את הרופא אם הם ישנים לפעמים, הוא אמר לי שהרבה, דימיינתי אותם מתוקונים... נים... נים... נים
זולגת לי דמעה שאני כותבת, הלב מתחיל לשחרר ... כך אני מרגישה
לאט לאט, אני מרשה לעצמי להפרד מהישן ולהיות בעכשיו, לחבק אותי, לאהוב
ולהעניק לי מעצמי מקרוב

אז לכל הקטנטנים בדף הזה אני כותבת שיר קטן:
קטנטנים מתוקונים
אתם מתפתחים, נוצרים
כמה יפים אתם בכל תנועה
בכל תזוזה, בעצם קיומכם
אנחנו האמהות אוהבות
מחבקות, מלטפות
פה נמצאות
במעגל אחד גדול מתחזקות
וב"ה עוד מעט מניקות
מעגל נשים מתעצמות
רגישות, נפלאות
חכמות


וזה לכם מתוקונים שלי
אני עדיין לא מרגישה אותכם, כולם אומרים חכי לשבוע 20, אני תוהה איך לא מרגישים כלום, אני שואלת בבוקר מה שלומכם מתוקונים?
נוגעת בכם מעבירה לכם חום של רייקי מהלב, אני כבר מתגעגעת אליכם ואוהבת אותכם המון המון המון המון..
מכל הלב
יום שישי ובא לי לבשל, לאפות, גם לעשות מדיטציה של קול הרוח עם חברה להתחבר לעצמי.. להתחדש בכוחות פנימיים
אז שיהיה בוקר קסום מלא בניצוצות של אהבה במחשבה, בכוונה, במילה ובעשייה היום לכולכן נשים יקרות אהובות
ולכם קטנטנים של הדף, יום עם הרבה מנוחה, אהבה, צמיחה, התפתחות, הנאה וכל מה שאתם צריכים שיסופק לכם

אוהבת המון המתעגלת

[פלוני_אלמונית*]

אני בעבודה, בוקר, קמתי קצת עצבנית הבוקר.. במיוחד על הנהג,. בא לי למצוא לי איזה בודד היום ולהסתכל על הגלים עם איזה אוכל טוב.. איך אפשר שלא?
היה לי שבוע מעצבן בעבודה, אמרו לי שלא מרוצים ממני ואני צריכה להוכיח את עצמי... החצופים הסתכלו על עבודתי ונוכחותי בדיוק בתקופה של תחילת ההריון...
אבל החלטתי להרפות מזה מה שיהיה יהיה, כך יותר טוב, פחות עצבים וציפיות
לא חושבת שאחזור לאותו מקום אחרי הלידה... ב"ה
אמצא לי עיסוק שמתאים לי יותר, הגיע הזמן אני חושבת
אני ממשיכה לגדול, להתעגל ולהשלים
החלטתי לתת לי עוד זמן עם עצמי כל יום, אז אחרי העבודה אני עושה לי תה מרימה רגליים וישנה איזה שעה, שעה וחצי
אח"כ מתקלחת,אוכלת ומדליקה לי נר ומסתכלת עליו..
ואז מיליונטלפים מחשבות עוברות על היום שעבר, על הבדיקות ועוד ועוד...
ואני מזכירה לעצמי להתבונן ולהרפות יותר ויותר...
האמת שזה קשה לי מאוד
לפעמים אני חולמת על בייביס שזוחלים בביתי ואני צוחקת... משמחה, אני מבקשת להתחבר...
טוב ביי אחיות
אני חוזרת לעבודה

[רינצ'וק*]

היי מתעגלת.
אני לא יודעת אם אני פולשת לדף שלך בכך שאני כותבת כאן, אבל הייתי חייבת להגיב.
התיאורים שלך מקסימים ומרגשים. הזדהיתי כ"כ...
אני ממש בהתחלה, עוד לא קלטתי וכן קלטתי שאני בהריון, זה כזה חצי חצי ... מנסה להקשיב לגוף שלי אבל מרגישה לפעמים שאני ממציאה תירוצים לעייפות ולבחילות משום שעדיין כל כך מוקדם..
אני מאחלת לך להמשיך להיות כ"כ מודעת לעצמך, הריון נעים וקל.
את באמת לומדת מכל יום ומכל דקה שעוברת.
אני מאחלת לעצמי גם מודעות גדולה וגדלה.

[מתעגלת*]

כיף כיף לשמוע עוד נשים בהריון בדף הזה, הייתי עצובה שאני פה לבד, אני מאחלת לך הריון קל, מפנק
האמת שהיום אני עצובה
הנהגים בבוקר נוסעים כמו מטורפים והאוטובוס קופץ ואני חרדה
לוקח לי כמה דקות להרגע, אני מוצאת את עצמי ממש מתפללת ומבקשת בלב שהכל בסדר
פניתי לתחבורה של העבודה לגבי נהג מסויים, אבל שמתי לב שזה קשור אלי, לפחדים שלי אבל זה כבר דף אחר
והנה סיפור קצרשהמצאתי:

היה היתה אישה חכמה זקנה שכל חכמתה היתה גידול ילדיה באהבה, היא היתה מבשלת, מכבסת, יושבת עם ילדיה לשיחות נפש גם כשבגרו
יום אחד פגשה הזקנה בדרך מהשוק ירקות של מחנה יהודה בירושלים, אישה צעירה בתחילת הריונה, האישה היתה כה עצובה
הזקנה פתחה תפוז והגישה לאותה אישה צעירה ואמרה לה קחי זה מגיע לך הפרי הזה, את נושאת בתוכך פירות
קחי, תהני וחייכה אליה חיוך מהלב שאי אפשר היה לסרב לו
האישה הצעירה הודתה לזקנה בחיוך מבוייש אך עדיין נשארה עצובה
הזקנה שמה לב לעצבותה וסיפרה לה על עצמה ועל ילדיה שלה,
האישה הצעירה נתמלאה מסיפורי הזקנה בהערצה, הזקנה החכמה כ"כ הקשיבה ונתנה לעצמה את מבוקשה שהיה לה די מספיק לתת לילדיה שלה
פתאום הבינה שדבר לא יכול להעציב את ליבה כשהיא בנתינה לעצמה האישה הצעירה
היא חייכה, קראה לבעלה לדוכן הירקות בחיוך ואמרה שהיא זקוקה לצאת לטייל והיא בחופשה מעתה
ואל לא להתווכח עם זה
האישה הצעירה שמחה, אורו עיניה, ישבה בצד הדרך מתבוננת ברוכלים, בגברים, בבעלה שלה, כולם רוצים למכור, להתחרות, להשיג עוד
והיא היא עצמה שמחה בשלה מלטפת את ביטנה ויודעת מה תפקידה
תפקידה להרפות
לחכות
והכי חשוב להנות
להנות
ולהנות

שיהיה יום מלא בחכמה
וכבר יש בכל אחת מאיתנו את זה, הלוואי ונקשיב לחכמה זו
אמן

מחבקת אותך רינצ'וק ואני שמחה לשמוע את חוויותייך וללמוד ממך
אוהבת המתעגלת

[רינצ'וק*]

מתעגלת, גרמת לי לדמוע. הרגשתי ממך חיבוק אימהי כל כך. תודה.
הלוואי והיה לי יותר זמן לכתוב, אבל אני בעבודה, חייבת להמשיך לתפקד.
שולחת לך חיבוק דוב
שיהיה יום נפלא.

[ההולכת_בדרכים*]

הייתי עצובה שאני פה לבד
הי מתעגלת, את לא לבד... אני קוראת אותך ובטח יש עוד כמה קוראות שקטות כמוני

ול רינצ'וק שכתבה שהיא ממציאה תירוצים לעייפות ולבחילות
אני רוצה לשתף אותך שאני זוכרת את תחילת ההריון בתור הזמן עם הכי הרבה עייפות ובחילות, ואני זוכרת שזה באמת הפתיע אותי וחשבתי אולי אני מדמיינת...
אבל אחר כך הבנתי שבעצם לנשים מסוימות דווקא ההתחלה היא הכי קשה, כי זה הזמן בו המעבר הוא הכי חד - מאישה לא-בהריון לאישה בהריון.
אז לא חשוב כמה ההריון עדיין פצפון, יש נשים שבשבילן זו הסתגלות מורגשת מאוד בכל הגוף... ואחר כך מתרגלים ונהיה קל יותר

שולחת חיבוק לשתיכן ולכל ההריוניות שקוראות ויקראו פה אי פעם

[פלוני_אלמונית*]

bc

[או_רורה*]

ואני? כבר בסוף ההריון, מלטפת, עושה יוגה, חושבת.

קצת מתגעגעת להריון הראשון שבו יכולתי לנוח באמת.. ועכשיו עם תינוקי בן שנה ו-7 אין כל כך מנוחה..

[פלוני_אלמונית*]

תודה שחלקת. אני בחודש השלישי. מרגישה כל מיני. ומאטה כמה שאפשר. מאוד מתחברת לשירים שכתבת. תודה.

[אילה_א*]

קחי זה מגיע לך הפרי הזה, את נושאת בתוכך פירות
השבוע בשוק מוכר אחד נתן לי חופן של תותים ועכשיו נזכרתי בזה

איך מורידים הילוך ישנים עד 12:30

[טל_טליה*]

שלום שלום.
חודש תשיעי. איך מורדים הילוך??. 3 ילדים. בית ,מטופלים לרוב....
הקינון בי גדול. הזמן קצר. והעבודה מרובה.
ככל שהבית, הארונות, האוכל וכל מה שצריך להכין לפני הלידה יהיה מוכן.
כך הגידול של בני יהיה יותר קל. הקשיים מבחנתי באים אחרי הלידה. בהנקה התמסרות וטוטלאיות שבע"ה יהיו לי אותם שוב.
רוצה להכין כמה שיותר לקראת הלידה.ומצד שני רוצה כל היום להתכרבל במיטה. כשיש 3 ילדים זה לא פשוט.
יש כוח אחר שמניע אותך. את רוצה שיהיו נקיים ויאכלו טוב ויהו מאושרים ושמחים.
וזהכנראה לוקח אנרגיה..ןגם ונותן אנרגיה

[אישה*]

יש פה עדיין מישהי?
אני חדשה פה, עד עכשיו רק קוראת. מתחברת מאוד לדף הזה.
תחילת הריון חמישי. מכירה מאוד כבר את המצב הזה אבל הפעם ב"ה יותר טוב, פחות בחילות. הרבה יותר שמחה פשוטה והתרגשות.
ובכל זאת-איך מאיטים את הקצב?
ארבעת המדהימים שלי דורשים את שלהם. וגם עובדת בעבודה שחשובה ויקרה לי.
ויש רצון להרפות, לא לצאת בכלל. להתכנס פנימה אל תוך הבית המלא אור ובאלאגן. להתרכז בשקט בפלא שגדל בתוכי.
לעשות הרבה יוגה לבד.ולמצוא פנאי להיות בהקשבה למה בדיוק טוב לי לאכול.
עשיתי יומן להריון החדש והפלאי הזה(שהגיע בהפתעה!!) ומתחשק לי לשבת ולתת למחשבות לרוץ על הנייר. בלילה לא נרדמת ממחשבות והתרגשות
ורוצה לרבוץ כל הבוקר במיטה.
בפועל אין לי מספיק זמן!! מאיפה מלווים זמן כדי שהכל יותר בנחת?
בתחילת ההריונות קודמים בעלי לקח את רוב המאמץ בהתנהלות של הבית כי אני בקושי תפקדתי. עכשיו שמחה שיש לי מצב רוח טוב ושאני יחסית מתפקדת עם כוחות, ולא רוצה לשבש אותו ואת העשיה שלו בעולם שוב לגמרי. ובכל זאת מרגישה הרבה רצון לפנאי ומנוחה.
אז הרצון לנוח התלבש לו באיזה התחלה של מחלה. נראה לאן זה יוביל. חבל לי שזה בדרך הזאת. רוצה לעשות את זה נקי, שלם, מתוך הקשבה אמיתית ובלי מניפולציות פנימיות. אבל איכשהו כל הרצונות לא מסתדרים ביחד.
וחשוב לי מאוד שהרצון לשקט לא יצא על הילדים כשהם דווקא זקוקים לי.
מה עושים?

[בטן*]

היי! אני בחודש שמיני ויש לי ימים עמוסים בעבודה ושואלת דעתכן: עד מתי נשארים בעבודה? (לפעמים היא פיזית אבל לרוב בישיבה) אני מאוד אוהבת את העבודה וצריכה את הכסף. אבל אולי אני מגזימה? זה הריון ראשון. אשמח לתשובתכן