לפרוש עשיר לפרוש צעיר

אנונימי

בעקבות הדיון על אבא עשיר אבא עני רציתי להמליץ על ספר נוסף של אותו המחבר המשלים חלק מהמידע שחסר פה -איזשהו דיון אמיתי על "מינוף" - תרגום גרוע ל-leverege, היכולת לקחת נכס כלשהו ולהשתמש בו כמנוף להרמת הרמה הכלכלית של יחידים קבוצות וכו'. דיון רציני בנושא נמצא בספר "לפרוש עשיר, לפרוש צעיר" גם הוא של רוברט קיואסקי, זהו הספר ה-5 בסדרת הספרים "אבא עשיר אבא עני" אם קוראים את כולם אז באמת אפשר להבין על מה מדובר, ולצאת לדרך וכו'. דרך אגב מישהו כאן הזכיר את עבודה מהבית שושואיסטית ואכן סדרת הספרים הזאת היא אחד מעמודי התווך של התעשיה ההיא.... יש בינהן קשר בעיקר בנושא שהועלה פה שלרוב האנשים אין דרך לייצר לעצמם מינוף כלכלי כי הם לא יורשים וכל הכסף שהם מרווחים מעבודה הולך להוצאות שוטפות והתעשיה המדוברת (שר"ש) יכולה לתת לאנשים מהשורה את ההזדמנות לייצר לעצמם מינוף כלכלי בקלות יחסית. מומלץ.

ועוד ספר ברוח הזאת- מיליונר ברגע מאת הנסן ואלאן, הוצאת מטר. מענין מאד, חציו סיפור בידיוני חציו מדריך כיצד להפוך למיליונרים. סיימתי אותו לפני יומיים ואני בדרך להיות מיליונרית.

משום מה יש המון אנשים בדרך להיות מליונרים אחרי קריאת מדריכים, והרבה פחות מזה מליונרים

עודד, גם זאת דרך להפוך למיליונר- לכתוב ספר כזה ולדאוג לכך שהוא ימכר במיליונים.

וחוץ מזה - העיקר היא הדרך... (פתגם זן).

בתפיסה שלהם - העיקר הוא לפרוש צעיר ועשיר.
הדרך להתעשר לפי "אבא עני אבא עשיר", פרט לכשלים הלוגיים והכלכליים שבה, היא לא כל כך מרתקת. אני מעדיף דרכים אחרות.

כן, גם אני (-:
ואגב כך: שירי, שמחתי לקרוא שאת בדרך להיות מיליונרית. אני מאחלת לך את זה מכל הלב! ובענק!
אם זה קורה, אשמח לקבל מילגה לכתיבת הספר סיפורים קוסמיים (פרטיים, שם זמני).
אה?

> ברונית שולחת את לחמה (-: <

שמעתי פעם שכדאי להיות ספציפים בבקשות, אז ברונית כמה את צריכה למלגה?
<נועה מנסה לברר מאיזה קמח הלחם>

6000 לחודש, במשך שנה. סה"כ 72,000 ש"ח.
אבל לא אכפת לי שזה יתעגל ל- 100,000. ככה אוכל להחליף את העגלה שלי במחשב חדש ולצאת לסיבוב ריענון בספרד...

> ברונית צנועה בבקשותיה מהקוסמוס, ובמקביל מחפשת פרוייקטים חדשים <

בדיחה:

א: אני בדרך למיליון השני שלי.
ב: באמת? כל הכבוד!
א. כן. על הראשון כבר ויתרתי.

(לספר במסיבות, בתפקיד א')

לא נראה לי שאפשר להיות מיליונר ברגע, צריך לעבוד קצת. קוואסאקי מדבר על זה שאנחנו צריכים להבין איך העולם של הכסף עובד ע"מ שנוכל לבחור איך להתנהל בו ולא לתת לו לנהל אותנו.
מסתבר שאי אפשר ללכת בדרך של מישהו אחר, אפשר ללמוד מאנשים אחרים אבל כל אחד צריך למצוא את הדרך שלו (למרות שהשיטה היא אותה השיטה), בגלל זה מדריכים של התעשרות ברגע או אפילו כאלה להורות נכונה לא באמת עובדים (דוגמא שהוצאתי מהבוידם "נזיפה ופיוס ב-60 שניות")

מיכל, אני מסכימה איתך שאין מתכולן אחד ויחיד להתעשרות, אבל אני עדין חושבת שיש הרבה מה ללמוד מספרים , גם אם זה ר'ק תיאוריה..

"משום מה יש המון אנשים בדרך להיות מליונרים אחרי קריאת מדריכים, והרבה פחות מזה מליונרים"

מעניין אותי לדעת כמה מיליונרים בפוטנציה זנחו את החלום שלהם בגלל ציניקנים כמוך.

זה לא משהו אישי - אני פשוט יודע מנסיון עד כמה קשה להתמיד בחתירה אל המטרה, כאשר כולם מסביבך משוכנעים שנפלת על הראש...

רוברט קיוסאקי כותב בספרו "לפרוש עשיר, לפרוש צעיר" שהכוח הכי חזק בעולם הוא המחשבות שלנו. וקיוסאקי צודק: מי שגמר בליבו להפוך למיליונר, ועובד באופן עיקבי על החלום הזה שנה-אחרי-שנה מבלי להתייאש, בסוף יהפוך למיליונר.

הדגש הוא על המילה "עובד". לא מספיק לחלום. צריך גם לעשות. ולא מספיק רק לעשות - צריך להתמיד בעשייה לאורך זמן.

הדרך להתעשר לפי "אבא עני אבא עשיר", פרט לכשלים הלוגיים והכלכליים שבה, היא לא כל כך מרתקת. אני מעדיף דרכים אחרות.

על אלו דרכים אחרות אתה מדבר?

אני יודע שאתה שנותן ייעוץ עסקי במט"י, ולכן אני מניח שאתה תומך ברעיון של לפתוח עסק כדי להתעשר.

אני, כמובן, מסכים לחלוטין. אבל האם לעשות את המיליון בעסקים זו דרך אחרת ממה שמציע קיוסאקי? אני טוען שלא.

בספר "לפרוש עשיר, פרוש צעיר" קיוסאקי מדבר במפורש על האופציה הזו כאחת הדרכים להתעשר. והוא גם מבהיר שכדי לעשות הרבה כסף בעסקים, אתה חייב שמישהו (או משהו) יעשה את רוב העבודה במקומך. זה יכול להיות עובדים בשכר, או אתר אינטרנט שמוכר את מרכולתך 24 שעות ביממה... אבל מה שזה לא יהיה, זה חייב להיות משאב שניתן להגדיל ככל שיש לך יותר כסף.

את קיוסאקי ממש לא מעניין איך תממש את הרעיון הזה. לא אכפת לו אם תבחר להקים עסק, להשקיע בבורסה או לספור קלפים בלאס-וגאס... הדבר היחיד שמעניין אותו, זה שההכנסה שלך לא תסתכם ב-X שקלים לשעת עבודה שלך. בזה מתחילה ונגמרת משנתו של קיוסאקי. ועד כמה שידוע לי, אי-אפשר להתעשר מבלי לתפוס את העקרון הבסיסי הזה.

אגב, בעוד 10 שנים אני אהיה מיליונר. בדולרים.

לא מאמינים? חכו עד 2014, ותראו במו בעיניכם.

משה,

רוברט קיוסאקי כותב בספרו "לפרוש עשיר, לפרוש צעיר" שהכוח הכי חזק בעולם הוא המחשבות שלנו. וקיוסאקי צודק: מי שגמר בליבו להפוך למיליונר, ועובד באופן עיקבי על החלום הזה שנה-אחרי-שנה מבלי להתייאש, בסוף יהפוך למיליונר.

אתה כמובן לא מצפה שאני אקבל את זה.
על סמך מה אתה קובע את זה? על סמך זה שקיוסאקי כתב את זה?
הרי אחד מהפנים של המחלוקת הוא השאלה האם קיוסקאי הוא הוגה חשוב או שרלטן רהוט.

אני יודע שאתה שנותן ייעוץ עסקי במט"י, ולכן אני מניח שאתה תומך ברעיון של לפתוח עסק כדי להתעשר.

לא כדי להתעשר, לעיתים רק כדי לחיות.
במקרים רבים באים אלי אנשים שפוטרו, שהחברות שהם עבדו בהן נסגרו, והם בוחנים את האפשרות לפתוח עסק, כי אף אחד לא מוכן להעסיק אותם.
נכון, במקרים רבים באים אלי גם אנשים עם חלומות התעשרות מהירה.
התפקיד שלי הוא, בין היתר, להסביר לאותו בחור צעיר שגמר לפני חודש את בית הספר לבארמנים או לאותה אשה בגיל הביניים ש"מבשלת נהדר", ששלוש מכל ארבע מסעדות נסגרות תוך שנתיים, ושבשביל לפתוח מסעדה לא מספיק (ולפעמים לא צריך) להבין באוכל. צריך להבין בשירות, בתכנון פיננסי, בהובלת צוות, בבחירת כח אדם, בניהול האיכות, בניהול התפעול, ברכש ובשיווק.
מה לבעל מכולת שאשר מתייעץ איך לא לסגור בגלל נטל החובות ולחלום של התעשרות מהירה?
מה לשתי מנהלות חשבונות בגיל השלושים המאוחר, אשר המעסיק שלהן סגר בגלל השוק הקשה, והן מחפשות להמשיך ולעבוד לבד, מה להן ולהתעשרות מהירה?
תשאיר את ה"להתעשר" בצד, זה לא הלב של עולם העסקים.
בוא נתחיל ב- להתפרנס בכבוד. זה יספיק בשביל רובנו.

... כאחת הדרכים להתעשר. ... זה יכול להיות ... אתר אינטרנט שמוכר את מרכולתך 24 שעות ביממה

וואווו! בוקר טוב!! אתרי אינטרנט לא גורמים לך להתעשר. תתעורר. זה שייך לחלומות של תקופה אחרת.
על כל אתר שמרוויח שכר מינימום ומעלה יש עשרות אתרים שמפסידים.

הדבר היחיד שמעניין אותו, זה שההכנסה שלך לא תסתכם ב-X שקלים לשעת עבודה שלך. בזה מתחילה ונגמרת משנתו של קיוסאקי. ועד כמה שידוע לי, אי-אפשר להתעשר מבלי לתפוס את העקרון הבסיסי הזה

תן לי את השכר לשעה שהרוויח הכדורסלן מייקל ג'ורדן (בלי הפרסומות), או השחקן רוברט רדפורט, ואני עוקף את כל מי שקרא את הספר של השרלטן, וגם את השרלטן עצמו.

_אגב, בעוד 10 שנים אני אהיה מיליונר. בדולרים.
לא מאמינים? חכו עד 2014, ותראו במו בעיניכם._

נו באמת, תעשה לי טובה. האמונה שלך אינה טיעון כלכלי, היא טיעון דתי. משהו בסגנון:
_כן, וגם מי שתורם לכנסיה נכנס ישר לגן עדן.
לא מאמין? חכה שתמות ותראה במו עיניך. אתה תלך לגהינום ואני אצחק עליך מלמעלה_

זה חייב להיות משאב שניתן להגדיל ככל שיש לך יותר כסף.

למה המשפט הזה פתאום נראה לי כמו החטא שעומד בבסיס כל הניצול האקולוגי והאנושי של ימינו? אם אם כל מה שמעניין אותי בחיים זה להפוך להיות מיליונר תוך ניצול המשאבים, כל המשאבים שאני יכול להשיג, אז סליחה, אתה בעיקר בדרך להיות תת-אדם (אבל עם הרבה כסף).
הרבה יותר אנושי ונכון ובקנה מידה של החיים זה להתפרנס מיגיע כפיך, מפרי היצירה שלך או משירות שאתה יכול לתת לבני אדם אחרים. אולי לא נהיים מזה מיליונרים אבל בני אדם.

הרבה יותר אנושי ונכון ובקנה מידה של החיים זה להתפרנס מיגיע כפיך, מפרי היצירה שלך או משירות שאתה יכול לתת לבני אדם אחרים. אולי לא נהיים מזה מיליונרים אבל בני אדם.

נועה, כל הכבוד. אני איתך.

נועה זה נכון, אבל לפעמים להיות עשיר זה אומר גם לתת המון.
זה אומר לפתח דברים שבלי המשאבים הללו לא יכולת לפתח (ראי ביל גייטס).
או לחילופין, לתרום כל כך הרבה כסף לאשים נזקקים, שאלף פסיכולוגים לא יוכלו לעזור להם כמו תרומה כספית אחת טובה.

אז יש גם שטחים אפורים בכל הסיפור הזה.

_"רוברט קיוסאקי כותב בספרו "לפרוש עשיר, לפרוש צעיר" שהכוח הכי חזק בעולם הוא המחשבות שלנו. וקיוסאקי צודק: מי שגמר בליבו להפוך למיליונר, ועובד באופן עיקבי על החלום הזה שנה-אחרי-שנה מבלי להתייאש, בסוף יהפוך למיליונר."

אתה כמובן לא מצפה שאני אקבל את זה.
על סמך מה אתה קובע את זה? על סמך זה שקיוסאקי כתב את זה?_

אני קובע את זה על סמך נסיון החיים שלי ועל סמך ההגיון.

ואתה צודק: אני לא מצפה ממך לקבל את זה. אני בסך הכל בא לחזק את ידיהם של כל אלו שאמרו שהם "מיליונרים בדרך".

האם כולם יהפכו למיליונרים באמת? זה כבר תלוי בהם.

וואווו! בוקר טוב!! אתרי אינטרנט לא גורמים לך להתעשר. תתעורר. זה שייך לחלומות של תקופה אחרת. על כל אתר שמרוויח שכר מינימום ומעלה יש עשרות אתרים שמפסידים.

מעניין איך שאתה קורא במשפטים שלי דברים, שמעולם לא התכוונתי אליהם.

אני רציני - זה באמת מעניין, איך זה ששני אנשים יכולים לחשוב בצורה שונה כל-כך.

האם כולם יהפכו למיליונרים באמת? זה כבר תלוי בהם.

אין אפשרות שכולם יחיו על מה שקיוסאקי קורא "הכנסה פאסיבית", כי אז לא יהיה מי שייצר.

אני קובע את זה על סמך נסיון החיים שלי ועל סמך ההגיון.

בוא תחלוק איתנו את שני היסודות האלה:

איזו לוגיקה מביאה אותך למסקנות האלו.
איזה נסיון חיים מביא אותך למסקנות האלו.

תן לי את השכר לשעה שהרוויח הכדורסלן מייקל ג'ורדן (בלי הפרסומות), או השחקן רוברט רדפורט, ואני עוקף את כל מי שקרא את הספר של השרלטן, וגם את השרלטן עצמו.

מפיך זה נשמע כל-כך קל.

אתה יודע למה מייקל ג'ורדן מקבל את המשכורת שהוא מקבל? משום שהוא כל כך אוהב את המשחק, שהוא שמח להקדיש את חייו כדי להגיע לביצועים המדהימים אליהם הוא מגיע.

נכון, אפשר להגיע לבטחון כלכלי גם ככה. אבל הדרך של מייקל ג'ורדן מתאימה למעט מאוד אנשים. לא מספיק שיהיה לך כישרון. אתה חייב לאהוב את המשחק עד עמקי נשמתך, כדי להצליח כמו מייקל ג'ורדן - וזה מעבר ליכולתם של רוב האנשים.

אנשים מאמצים אמונה של זה כבר תלוי בהם כי היא מעצימה אותם. בניגוד לנסיבתיות או הסמכות על מזל - האמונה שתנאי חיי, עתידי ורווחתי תלויים בי דוחפת ליוזמה ונותנת תחושה של משמעות וכוח להתמודד עם זמנים קשים.

האם זה ה נסיון , או חוויית החיים שלו? כן. האם זה 'באמת' ככה? לא, אבל זה פחות חשוב. גם לי זו נשמעת מעין דת חדשה (ניו אייג'?).

מענינת, בעיני, המשיכה להתעשרות מהירה ו פאסיבית , על פני שאיפה לעסוק במשהו אהוב ולחיות חיים שלווים. מצד אחד לפרוש צעיר מעיד על רצון לעשות דברים בנחת, ומצד שני האמונה שחייבים 'להגיע שם' עשירים, ולתת לנכסים לעבוד במקומנו גובה מחיר גבוה, לפחות בדרך למליון הראשון... מי שכבר נמצא שם ורוצה להמשיך למליונים הבאים יכול למצוא ערך בעצות החשבונאיות של ספרים כאלו (אולי, לא קראתי).

שתי סיבות שאני יכולה לחשוב עליהן כדוחפות לצורת מחשבה כזו הן היאוש ממציאת עבודה 'הגונה' והקרבה השקרית והנוצצת אל 'האנשים המצליחים' בתקשורת. הקיטוב הכלכלי/תעסוקתי/השכלתי/מעמדי והעובדה שקשה יותר ויותר להתפרנס בכבוד בגלל שינויים בשוק העבודה מביאים לחיפוש קצורי דרך.

למה המשפט הזה פתאום נראה לי כמו החטא שעומד בבסיס כל הניצול האקולוגי והאנושי של ימינו? אם אם כל מה שמעניין אותי בחיים זה להפוך להיות מיליונר תוך ניצול המשאבים, כל המשאבים שאני יכול להשיג, אז סליחה, אתה בעיקר בדרך להיות תת-אדם (אבל עם הרבה כסף)

אפשר להסתכל על זה כך.

או -

אפשר להסתכל על העובדה שמהרגע שיש לבן-אדם בטחון פיננסי, הוא חופשי לתרום לקהילה את המקסימום מבלי לדאוג אם זה יפרנס אותו או לא.

_"אגב, בעוד 10 שנים אני אהיה מיליונר. בדולרים.
לא מאמינים? חכו עד 2014, ותראו במו בעיניכם."

נו באמת, תעשה לי טובה. האמונה שלך אינה טיעון כלכלי, היא טיעון דתי._

ההכרזה שלי איננה טיעון משום סוג שהוא. מכל פנים, עדיין לא.

ה"טיעון" עצמו יתפרש על פני עשר השנים הבאות, כשאדווח בזמן אמת על התוצאות. את ההכרזה הראשונית כתבתי כבר עכשיו, כדי שלא יטענו שאני חכם לאחר-מעשה, או ש"היה לו מזל".

אם אכשל, אודה בפה מלא שאתה צדקת ואני טעיתי. מוסכם?

אפשר להסתכל על העובדה שמהרגע שיש לבן-אדם בטחון פיננסי, הוא חופשי לתרום לקהילה את המקסימום מבלי לדאוג אם זה יפרנס אותו או לא.
אני לא יכולה להבין את הלוגיקה שעומדת בסיסי הטענה שלך. אם אתה עושה את כספך על ידי ניצול משאבים מכל סוג שהוא, האם זה מכשיר אותך באיזו שהיא דרך לתרום אחר כך לחברה? לדעתי זה מכשיר אותך במשך השנים לרצות רק לנצל יותר משאבים ולהיות טוב בזה. אולי אתה מקים קרן סיוע כלשהי כדי להפטר מרגשות האשמה שלך ולהצטייר כאדם שתורם לחברה, אבל בשום אופן זה לא תורם לחברה באמת. היה עדיף בהרבה לחברה שאנשים ישקיעו את שנותיהם במציאת יעודם ובפיתוח הרוח החופשית שלהם, מאשר בניצול משאבים לטובתם האנוכית אישית.
מעבר לכך, כדי לבחון את האמירה לעיל בראי המציאות. רוב האנשים העשירים באמת שעשו את כספם מניצול משאבים (ראה ביל היקר), אינם מבלים כעת את זמנם בתרומה לחברה, אלא בהאדרת תרומתם לעצמם, לפעמים תוך שימוש ציני ב"תרומה לחברה". כשאתה משקיע באנוכיות, אתה הופך להיות אנוכי.

הוא חופשי לתרום לקהילה את המקסימום מבלי לדאוג אם זה יפרנס אותו או לא. בחברה מתוקנת כל אחד תורם לקהילה. החלש והחזק. כל אחד תורם את התרומה ואת הייחודיות שלו, ולא את ה'עודפים' שלו. מה שאתה מתאר נשמע לי כמו תרומה כמוצר צריכה או תרבות נאי לעשירים.

'תרומה לקהילה' היא מטבע לשון סופר קפיטליסטי שלא יכול להחליף שאיפה לחברה מתוקנת, חברה שדואגת לחלשים ולא דורסת אותם - ומציעה להם באותה נשימה את מהות החיים...

אנשים מאמצים אמונה של זה כבר תלוי בהם כי היא מעצימה אותם. בניגוד לנסיבתיות או הסמכות על מזל - האמונה שתנאי חיי, עתידי ורווחתי תלויים בי דוחפת ליוזמה ונותנת תחושה של משמעות וכוח להתמודד עם זמנים קשים.

אתה צודק בהחלט.

ואנה יגיע אדם שאין לו "יוזמה" ו"כוח להתמודד"?

הרי כך בדיוק כל העניין עובד. אין שום דבר מיסטי בדרך שבה דבקות בחזון הופכת למציאות. כל מה שקורה הוא, שהאמונה בעצמך נותנת לך את הכוחות האדירים הדרושים כדי להפוך את החלום למציאות.

להפוך את החלום למציאות. מה שמנסים לערער פה הוא את החלום הזה שנקרא להתעשר ומהר. להגשים חלומות זה דבר נהדר, אבל לא כל חלום הוא ראוי. בהרבה מקרים החלום הוא שיעבוד למערכת ערכים, שבעיני האנשים כאן, מביאה לנזקים וכוזבת.

דרך אחרת להסביר את זה היא - אתה רוצה להתעשר כדי לתרום קהילה? ומה תהיה תרומתך לקהילה? צא ועשה זאת, והשתדל לא לפגוע באף אחד בדרך.

אני לא יכולה להבין את הלוגיקה שעומדת בסיסי הטענה שלך. אם אתה עושה את כספך על ידי ניצול משאבים מכל סוג שהוא, האם זה מכשיר אותך באיזו שהיא דרך לתרום אחר כך לחברה?

בפירוש כן.

אתן לך דוגמא:

יש לי ידע ונסיון רב בתיכנות, והייתי רוצה שאנשים אחרים יהנו מהמשחקים והתוכנות שאני כותב - בחינם.

נכון לעכשיו, כמעט ואינני עושה זאת, מפני שאני צריך להתפרנס ממשהו. בשל הצורך שלי להתפרנס, אני לא יכול להרשות לעצמי לעבוד חצי שנה על תוכנה ואחר-כך לחלק אותה בחינם.

ואני לא לבד. יש בעולם מיליוני אנשים שממש "מתים" לתורם לעולם מכישוריהם, אבל לא יוכלים לממש את מלוא הפוטנציאל שלהם בגלל המרוץ האינסופי אחרי תלוש המשכורת.

היה עדיף בהרבה לחברה שאנשים ישקיעו את שנותיהם במציאת יעודם ובפיתוח הרוח החופשית שלהם, מאשר בניצול משאבים לטובתם האנוכית אישית.

צודקת במאה אחוז.

להיות עשיר מאפשר לבן-אדם למצוא את יעודו ובלי לחשוש לפרנסתו.

אם מישהו משתמש בעושרו כדי לעשות רע, הבעיה היא ביעוד שהוא בחר לעצמו ולא בכסף.

להפוך את החלום למציאות. מה שמנסים לערער פה הוא את החלום הזה שנקרא להתעשר ומהר.

אם זה כל מה שאתה מנסה לערער פה, אז אני איתך.

אני גם מסכים איתך שהרצון להתעשר יכול להיות מסוכן, אם הבן-אדם לא מבין את הכוח והאחריות שבאים עם הכסף. למעשה, מומלץ מאוד להחליט מה אתה מתכוון לעשות עם הכסף שתרוויח וכיצד תנצל אותו לרווחת הכלל, לפני שאפילו עשית את השקל הראשון.

דרך אחרת להסביר את זה היא - אתה רוצה להתעשר כדי לתרום קהילה? ומה תהיה תרומתך לקהילה? צא ועשה זאת, והשתדל לא לפגוע באף אחד בדרך.

מילים כדורבנות!

כל מה שאני אומר הוא, שכל אחד יכול "לצאת ולעשות זאת".

משה, היתה לי הרגשה שאני לא מובנת - התכוונתי צא ותרום, ולא צא והתעשר. בכל מקרה מאחלת לך הצלחה @}

אה... אופס

תודה על האיחולים.

משה, מפתיע אותי שאתה לא מבין את ההתנגדות, הרי גם היא מתוארת היטב בספר בדמות האב ה"עני" (למי שלא קרא - אל תדאגו, הוא דוקטור, מנהל בית ספר, ודמות מוערכת, אבל הוא פשוט מקובע בחשיבה צינית על כסף).

עודד, כמה עסקים ראית שהצליחו בסדר גודל מעל התוכנית העסקית שלהם? הסיבה שזה לא קורה היא שאם אתה מתכוון רק להתפרנס בכבוד_ מה שתצליח במקרה הטוב הוא _להתפרנס בכבוד. יש משפט יפה שאומר shoot for the moon, even if you miss you'll be amonf the stars. אם בעל המכולת שהזכרת יחשוב בגדול הוא יוכל לא רק לצאת מחובות אלא גם להתעשר. זה ידרוש ממנו לשנו דברים , ללמוד, לקחת סיכונים, ולעבוד קשה מאוד ולכן הוא צריך לרצות את זה ולהאמין בזה. זה כל הסיפור.

אין אפשרות שכולם יחיו על מה שקיוסאקי קורא "הכנסה פאסיבית", כי אז לא יהיה מי שייצר
לא נכון, משתי סיבות:

על כל אחד שכבר הגיע להכנסה פאסיבית מלאה יש כמה שעדיין בדרך, והם ייצרו
תמיד יהיו כאלה שיעדיפו את ה"ביטחון" של עבודה כשכיר

מה שנכון לומר הוא שאם כולם יחיו רק מיגיע כפיהם, ואף אחד לא ישאף להכנסה פאסיבית, אז לאף אחד לא יהיה איפה ליצר! נחזור לכלכלה של ימי הביניים.

תן לי את השכר לשעה שהרוויח הכדורסלן מייקל ג'ורדן (בלי הפרסומות)
למה שאתן לך? מה עשית כדי להביא את עצמך לשכר כזה?
יותר מזה, הרי שאם מיקל היה מגיע אליך ליעוץ היית מסביר לו שזה לא מספיק להיות שחור ואטלטי, ושעל כל כדורסלן שמצליח יש אלפים שלא. כנ"ל לגבי רוברט והבחירה בקריירה של משחק.
למה אתה חושב שמיקל ג'ורדן עושה פרסומות ונותן את שמו לנעלי ספורט? בשביל הכיף? בשביל עוד כמה ג'ובות? הוא בחור חכם שיודע שלא יוכל לשחק לעד והוא בנה לעצמו הכנסה פאסיבית דרך מיתוג שמו.
ומכיוון שאתה חובב עובדות אימפיריות צא ובחן: איזה אחוז מהמיליונרים הגיע לכך משכר עבודה ואיזה מהכנסה פאסיבית?...

ולגבי הצד המוסרי שרבים פה מזדעקים עליו: להרוויח מעבודה של אחרים לא אומר לנצל אותם אלא להפך, זה אומר שאתה מצליח להקים משהו שבו הם יכוים לעבוד. כל מי שאינו עצמאי עובד במנגנון שמישהו הקים, ולכן קצת מוזר להתלונן על חוסר המוסריות של זה.
היתרון הגדול של הכנסה פאסיבית הוא שהיא מאפשרת לך ללכת ולהקים עוד מנגנוני רווח, ותמיד יהיו אנשים שירוויחו יחד איתך.

והייתי רוצה שאנשים אחרים יהנו מהמשחקים והתוכנות שאני כותב - בחינם.
הרצון הזה שלך שווה בדיקה. למה אתה רוצה שזה יהיה בחינם? מה זה כן ייתן לך? אולי השפעה? כבוד? ואולי אהבה? אולי פשוט היית רוצה להתפרנס מכתיבת תוכנות ולא להתעסק בעניין הכספי של מכירתן? בכל מקרה, אם הדחף שאנשים ייהנו מיכולת שלך לתכנת משו שיהנה אותם, הוא דחף שנשמע מאד מועיל לחברה. במקום השיטה הקיימת שבה אתה קודם צריך לעבוד עשר שנים בלהיות מיליונר במשהו שאתה לא ממש קשור אליו, הרי היה עדיף בהרבה שתוכל להתפרנס כבר עכשיו מלעשות את מה שאתה אוהב ורוצה, לא?

להרוויח מעבודה של אחרים לא אומר לנצל אותם אלא להפך, זה אומר שאתה מצליח להקים משהו שבו הם יכוים לעבוד.
יש הבדל בין הקמת יוזמות עסקיות וכלכליות שבהן אתה מעסיק אנשים אחרים לבין חשיבה מנצלת, שנמצאת תמיד בבסיס הרצון להתעשר, ז"א להרוויח יותר. בצורה הזו, האנשים שעובדים בעסק שלך הם לא באמת חשובים ולא באמת מעניין ואתך לדעת מה החלומות והייעוד שלהם. הם רק משאב עבורך. משאב, שאם ירצה ויוכל יתנער מהחשיבה הקלוקלת שלו ויקום וינצל משאבי אדם אחרים כדי להיות מיליונר בעצמו. לפי התפיסה הזו קיימות רק שתי אפשרויות: או שאתה משאב או שאתה בדרך להיות מיליונר, או שאתה תת-אדם מנוצל במפעל התעשרות של מישהו או שאתה המפעל עצמו.

ובעיני זה בכלל לא קשור למוסריות דווקא, זה קשור לעיוורון של מה באמת עושה אדם בזמן שהוא מנסה להתעשר.

_"אין אפשרות שכולם יחיו על מה שקיוסאקי קורא 'הכנסה פאסיבית', כי אז לא יהיה מי שייצר."

זה לא נכון, משתי סיבות:

על כל אחד שכבר הגיע להכנסה פאסיבית מלאה יש כמה שעדיין בדרך, והם ייצרו
תמיד יהיו כאלה שיעדיפו את ה"ביטחון" של עבודה כשכיר_

יש גם סיבה שלישית:

לא חסרים בעולם אנשים שישמחו לייצר בזמן הפנוי, למרות שהם לא תלויים בזה.

מישהו הזכיר קודם את מייקל ג'ורדן. למה, לדעתכם, הבחור משחק כדורסל? בגלל שהוא צריך להתפרנס, או בגלל הוא אוהב את המשחק?

במקום השיטה הקיימת שבה אתה קודם צריך לעבוד עשר שנים בלהיות מיליונר במשהו שאתה לא ממש קשור אליו, הרי היה עדיף בהרבה שתוכל להתפרנס כבר עכשיו מלעשות את מה שאתה אוהב ורוצה, לא?

כן, ואני מנסה לעשות את זה. אבל עד עכשיו, לא הצלחתי לעשות ולו שקל אחד מעסקי תוכנה.

אני מקווה שאצליח בכך בקרוב. ואם זה יקרה, זו שוב תהיה הכנסה פאסיבית נוסח קיוסאקי ולא הכנסה מעבודה. למה? משום שכדי להתפרנס מהפצת תוכנות, צריך לעשות אחד מן השניים:

למכור את הזכויות על התוכנה לחברת הפצה.
להפיץ את התוכנה בעזרת אתר באינטרנט.

בשני המקרים, אני לא אמכור את המוצר באופן אישי. אם יתמזל מזלי והתוכנה הבאה שלי תמכר בהרבה עותקים, היא תפרנס אותי בכוחות עצמה בעוד אני אהיה חופשי לעבוד על הפרוייקט הבא.

יש הבדל בין הקמת יוזמות עסקיות וכלכליות שבהן אתה מעסיק אנשים אחרים לבין חשיבה מנצלת, שנמצאת תמיד בבסיס הרצון להתעשר, ז"א להרוויח יותר.

למה "תמיד"? האם, לדעתך, כל מי שרוצה להתעשר אכן חייב להתבסס על חשיבה מנצלת מעין זו? מעניין שהרוב המכריע של האנשים שרוצים להתעשר על חשבונם של אחרים, לעולם לא מתעשרים. הציבור, מסתבר, איננו כזה פראייר כמו שהם חושבים...

הרצון הזה שלך שווה בדיקה. למה אתה רוצה שזה יהיה בחינם? מה זה כן ייתן לך?אולי השפעה? כבוד? ואולי אהבה?

שום דבר מאלו. מצידי, שהתוכנות שלי יופצו בעילום שם - בכלל לא איכפת לי.

אני כותב משחקים בשביל הכיף. גם אם הייתי האדם היחיד בעולם, הייתי ממשיך לעשות זאת. ובימינו, להפיץ משחק בחינם באינטרנט עולה גרושים. אז אם אני מייצר את המשחקים האלו בכל מקרה, למה שרק אני אהנה מהם?

יש הבדל בין הקמת יוזמות עסקיות וכלכליות שבהן אתה מעסיק אנשים אחרים לבין חשיבה מנצלת, שנמצאת תמיד בבסיס הרצון להתעשר
אף אחד פה לא הטיף לחשיבה מנצלת, וזה לא נכון שהיא בבסיס הרצון להתעשר. את יכולה למצא שם אחר כמו "להיות עצמאי כלכלית" או משהו כזה, אבל הרתיעה מהמילה עושר והקונוטציות השליליות שאת קושרת בה, הן בדיוק המכשלה בדרך לשם.

די משעשע אותי שאני, מכל האנשים, נסחפתי לויכוח הזה... מכיוון שכבר מההתחלה אני מודה שלא רק שאף פעם לא היתה לי מטרה להתעשר, אלא שבכלל ענייני הכלכליים כל כך צולעים, שאפשר להסיק מכך שיש לי מטרה שבה אני עומדת היטב, לא להתעשר כלל. כאילו, מי אני שבכלל אתן עיצות או אעיר על נושא שאין לי בו מושג קלוש...
בצעירותי השקעתי הרבה זמן וחשיבה בספרים כמו הנ"ל. אפילו השתתפתי במספר סדנאות שפע, כמו שהן נקראו אז, שם גיליתי שיש מתאם בין התפיסה שלי את המושגים עושר לבין מצבי הכלכלי. כמובן שההמלצה הגורפת היתה לשנות את המחשבות הלא יעילות שלי (הרבה מחברות מולאו).
לא התעשרתי, אבל ביליתי הרבה רגעים נעימים במסעדות, בוחרת רק את המאכלים שאני רוצה בלי להציץ במחיר, ברשימות אנסופיות מדוייקות של מה אני אעשה כשיהיה לי את הכסף, בעשיית רק מה שאני טובה בו בחיים ושנעים לי ובהעמדת פנים שאני בעצם עשירה, בתקווה שחשבון הבנק שלי יגדל.
מה שיצא לי בעיקר מהשנים האלו שאני טובה במה שאני עושה ושאני יכולה להתפרנס מכך . אולי אהיה עשירה מזה ואולי לא. זה הפסיק לעניין אותי. המיקוד שלי השתנה. אני לא שואלת את עצמי כיום איך אני יכולה לקחת לעצמי מהעולם. אך אני יכולה להפוך יותר ממנו לשלי. היום המשאלה שלי היא לתת כמה שיותר לעולם ולקחת רק כמה שאני זקוקה לו.

משה,

הדרך של מייקל ג'ורדן מתאימה למעט מאוד אנשים

גם הדרך שקיוסאקי מטיף לה לא יכולה להתאים לרבים, משיקול פשוט: אנשים לא מייצרים מספיק ערך כדי שכולם יתעשרו. תחלק את התל"ג השנתי במספר האנשים -זה מה שבממוצע כל אדם מרוויח.
זה שאנשים רבים ינסו להפוך למתווכים לא יגדיל את התל"ג.
לכן מספר האנשים שיכולים להתעשר מוגבל, וסביר שהדרכים לעשות זאת הן דרכים אשר קשה לזולת להעתיק, מה שנקרא "יתרון תחרותי עמיד": מצב שבו קשה מאד לחכות אותך, והקושי הזה תופס לאורך זמן.

זה אומר בדרך כלל, או שיש לך כשרון מיוחד (מייקל גורדן, אלה פיצ'גראלד), או שאתה מייצר משהו לרבים (ליוויס), או שיש לך הון גדול למנף (רוטשילד).
יש גם מקרים של סוחרי מניות שהצליחו, אך אי אפשר שרבים מאד יצליחו, פשוט כי נפח הבורסה (אם היא משקפת ערכים ריאליים, לא ספקולציות כמו בשנת 2000) לא יעלה בקצב מספיק.

משה,

אם אכשל, אודה בפה מלא שאתה צדקת ואני טעיתי. מוסכם?

לא, לא מוסכם

האמת ההיא שאם אתה תיכשל, זו לא תהיה הוכחה לא לזה שאני צדקתי, וגם לא לזה שאתה טעית.

באותו אופן, אם תצליח, זו לא תהיה הוכחה שאתה צדקת ושאני טעיתי. אני בטוח שאחד ממאה, ואולי גם אחד מעשרה, אנשים שמנסים להרוויח בבורסה, יזכו לאסוף לחיקם את הכסף שישאירו שם התשעה או התשעים ותשעה הנותרים.

המציאות העגומה במחקר היא שהן הצלחה בודדת והן כשלון בודד יכולים להיות מקריים.

לעומת זאת, אם ניקח קבוצת מדגם גדולה מספיק (מאה זה בוודאי מספיק) של אנשים אשר ניגשים לעניינים כמוך, ונראה שלפחות ארבעה מכל עשרה מצליחים, אז אני אקבל את זה כהוכחה שאתה צדקת. אם נראה שלפחות תשעים וחמישה ממאה נכשלים, אז אני אראה בזה הוכחה שאני צדקתי. כל מספר באמצע הוא, מבחינתי, בבחינת "צריך עיון".

הנקודה היא שבחיים אנחנו נוטים להסתמך על דוגמאות חד פעמיות ועל אנקדוטות, אך במחקר יש לבחון קבוצת מדגם.
אגב, לדעתי (ואני מניח שגם בזה אנחנו חלוקים), ההטעיה של כיוון הזרקור אל הדוגמאות הלא מייצגות היא שעומדת בבסיס הספר "סיפורי הצלחה" של קיוסאקי.

בועז,

עודד, כמה עסקים ראית שהצליחו בסדר גודל מעל התוכנית העסקית שלהם?

אף אחד: עסק שמצליח לפרוץ קדימה הוא רק עסק שתיכנן איך לפרוץ קדימה. בין אם היתה לו תוכנית עסקית כתובה לכך, או רק תוכנית בראש - בשני המקרים התוכנית שלו היתה לפרוץ קדימה.
ואגב, רוב העסקים שהרוויחו בסדר גודל מעל לצפוי נעזרו ביועץ מהמתודולוגיה של תורת האילוצים. זו הסיבה (טוב, אחת הסיבות), שאני יועץ לפי המתודולוגיה הזו: אני מאמין שזו הדרך היחידה, כאשר יש דרך. והדרך הזו יש בה מעט מאד אמונה בסגנון דתי, והרבה מאד ירידה לפרטים החשובים.

הסיבה שזה לא קורה היא שאם אתה מתכוון רק להתפרנס בכבוד מה שתצליח במקרה הטוב הוא להתפרנס בכבוד. יש משפט יפה שאומר shoot for the moon, even if you miss you'll be amonf the stars. אם בעל המכולת שהזכרת יחשוב בגדול הוא יוכל לא רק לצאת מחובות אלא גם להתעשר. זה ידרוש ממנו לשנו דברים , ללמוד, לקחת סיכונים, ולעבוד קשה מאוד ולכן הוא צריך לרצות את זה ולהאמין בזה. זה כל הסיפור.

אתה כמובן לא מצפה ממני להסכים לאף אחד מהדברים האלה: אתה למעשה מכריז, לא מנמק, וההרכזות שלך נוגעות בדיוק למחלוקת הבסיסית בינינו: האם מספיק "לרצות ולהאמין" כדי להתעשר, בכל מצב (או לפחות ברוב המצבים).
כל זמן שאתה רק טוען שקיימת דרך, וש "מי שילמד מספיק, יתאמץ מספיק ויאמין מספיק - יגיע למטרה" - אין לי שום אפשרות להתייחס לזה, כי זה לא מנוסח באופן שאיזושהי דוגמאת נגד תפריך את זה. תמיד תוכל לטעון שהוא לא למד מספיק, או לא למד את הדברים הנכונים, או לא התאמץ דיו, או לא האמין בכל ליבו (טיעון דתי קלאסי), או לא לקח סיכונים.
ואגב, מבין אלה שלוקחים סיכונים, רבים נופלים. אחרת זה לא באמת סיכון.
בום.

_אין אפשרות שכולם יחיו על מה שקיוסאקי קורא "הכנסה פאסיבית", כי אז לא יהיה מי שייצר
לא נכון, משתי סיבות:

על כל אחד שכבר הגיע להכנסה פאסיבית מלאה יש כמה שעדיין בדרך, והם ייצרו
תמיד יהיו כאלה שיעדיפו את ה"ביטחון" של עבודה כשכיר_

ראשית, סעיף 2 מסכים עם זה שלא כולם ייחיו על הכנסה פאסיבית.
או שלא הבנתי אותו.

שנית, כמה אנשים שעובדים עדיין דרושים כדי לפרנס (מבחינת התוצר, לא מבחינה פיננסית) פאסיבי אחד? נגיד שבעה.
אם כך, אז בתוחלת, אתה יכול לנוח על זרי הדפנה הפאסיביים רק שביעית משנותיך.
(האם צריך לפרט את החישוב?)

בועז,

ומכיוון שאתה חובב עובדות אימפיריות צא ובחן: איזה אחוז מהמיליונרים הגיע לכך משכר עבודה ואיזה מהכנסה פאסיבית?...

ראשית, בוא תוותר על לתת לי שעורי בית.
שנית, הטיעון לא היה סטטיסטי, אלא לגבי האפשרות: הטענה היתה שאי אפשר להתעשר מפעילות אישית. הדוגמא הראתה שכן. יש דוגמאות נוספות.
כלומר, הטיעון נופל.
מי שרוצה לטעון טענה סטטיסטית - יתכבד וינסח מחדש את הטענה הראשונה.

משה,

_יש גם סיבה שלישית:
לא חסרים בעולם אנשים שישמחו לייצר בזמן הפנוי, למרות שהם לא תלויים בזה._

חסרים גם חסרים.
לא מבחינה מספרית, אלא מבחינת הזמינות.
שכן על כל אחד כזה יש שנים שישמחו לנצל את יגיע כפיו.
יש בעיקר שני תחומים שבהם אי אפשר לנצל את יגיע כפיו של מתנדבתוכנה חופשית ותוכן חופשי (והיום יש גם התחלות של חומרה חופשית, אך אני לא מעודכן באיזה שלב זה נמצא).
בכל מה שקשור לסחורות פיסיות - בהחלט יש יותר מי שישמחו לנצל מאשר מי שישמחו לתרום, ולו בגלל הקושי לתרום והקלות לנצל.

נועה, אני חושב שהגישה שלך נהדרת - באמת! הלב שלך בהחלט במקום הנכון.

אני בהחלט מבין את אלו שלא רוצים לפרוש מוקדם, ומעדיפים להתפרנס מעמל כפיהם עד לגיל הפרישה הרשמי. זה עניין של טעם אישי, ולא של מי צודק ומי טועה.

מה שאינני יכול להבין, זו ההתעקשות של חלק מהאנשים הללו להפקיר את ימי הפרישה (הלא מוקדמת, כמובן) שלהם לידי התקווה והמזל. לא מדובר פה ב"להתעשר", אלא בלשרוד. אפילו הדרישות הצנועות שלך מהחיים עלולות להתגלות כבלתי-אפשריות לפנסיונר הסומך על קרן הפנסיה שלו... ביחוד במדינה שלנו.

אפילו הדרישות הצנועות שלך מהחיים עלולות להתגלות כבלתי-אפשריות לפנסיונר הסומך על קרן הפנסיה שלו... ביחוד במדינה שלנו.
בדיוק כמו שחשבתי. הקושי או השחיקה ביכולת להתפרנס בכבוד מעבודה דוחף לחפוש אחרי אמונה תומכת. במילים אחרות תן לרוב קוראי הספר עבודה מענינת בשכר הוגן - והם ירגישו ברי מזל.

יש בזה הרבה חן. האמירה של ג'ורג' ברנרד שו: 'מי שבגיל עשרים אינו קומוניסט אין לו לב, ומי שבגיל חמישים עדיין קומוניסט אין לו שכל' מקבלת היום כיוונים חדשים. בגיל עשרים רוצים גם

גם הדרך שקיוסאקי מטיף לה לא יכולה להתאים לרבים, משיקול פשוט: אנשים לא מייצרים מספיק ערך כדי שכולם יתעשרו. תחלק את התל"ג השנתי במספר האנשים -זה מה שבממוצע כל אדם מרוויח.

כל מה שזה אומר שאם כולם ילכו בדרך של קיוסאקי, התל"ג העולמי יעלה. זה לא ממש מפתיע, מהתחשב בעובדה שקיוסאקי מטיף לאנשים לייצר ערך...

ואני רוצה להזכיר לך שוב, שקיוסאקי אינו מטיף לאנשים להתעשר. הוא בסך הכל מטיף לאוריינות פיננסית, ולדאגה לעתיד שלך. ההבדל בהכנסה הכוללת לאדם לא יהיה בהכרח גדול, אפילו אם כל אדם בעולם ילך בדרך הזו.

ראה, לדוגמה, את התכנית שלי:

נניח שבאמת אעשה מיליון דולר ב-10 שנים. ונניח עוד, שלאחר שהגעתי לחופש הפיננסי המיוחל, הכסף הזה יכפיל את עצמו בריבית סולידית של 2% לשנה. זה אומר שב-40 השנה הבאות, עשיתי כ-1.8 מיליון דולר.

שכיר ממוצע בישראל ירוויח באותו פרק זמן 750 אלף דולר. כלומר, אפילו אם כל ישראלי יעשה את מה שאני עושה, התל"ג הלאומי יעלה רק פי 2.4 בערך. אם נפרוש את זה על פני 40 שנה, זה ייצור צמיחה ממוצעת של 2% בשנה...

אין ספק שהעובדה שקיוסאקי ואחרים הפכו את האוריינות הפיננסית לנגישה לכל אדם, תשפיע על הכלכלה העולמית. אין ספק שבטווח הארוך, זה יבוא לידי ביטוי בצמיחה מוגברת. הדבר היחיד שאני לא מבין הוא, למה זה נראה לך כל-כך מוזר?

תיקון טעות: אחוז הצמיחה יהיה קרוב יותר ל-4%.

שכחתי שה"פי 2.4" מתייחס לתוצר הלאומי הממוצע לאורך זמן, ולא לזה שיהיה בעוד 40 שנה.

שליחה על ידי צא* » 13 נובמבר 2004, 21:02

_נניח שבאמת אעשה מיליון דולר ב-10 שנים. ונניח עוד, שלאחר שהגעתי לחופש הפיננסי המיוחל, הכסף הזה יכפיל את עצמו בריבית סולידית של 2% לשנה. זה אומר שב-40 השנה הבאות, עשיתי כ-1.8 מיליון דולר.
שכיר ממוצע בישראל ירוויח באותו פרק זמן 750 אלף דולר. כלומר, אפילו אם כל ישראלי יעשה את מה שאני עושה, התל"ג הלאומי יעלה רק פי 2.4 בערך. אם נפרוש את זה על פני 40 שנה, זה ייצור צמיחה ממוצעת של 2% בשנה..._

משה, לא הבנתי אותך בכלל. אתה מבין בכלכלה?????

שנית, כמה אנשים שעובדים עדיין דרושים כדי לפרנס (מבחינת התוצר, לא מבחינה פיננסית) פאסיבי אחד? נגיד שבעה.

למה דווקא שבעה?

אינני יודע מה המספר הממוצע כיום, אבל אני יודע בוודאות שהמספר הזה יורד במהירות ככל שהטכנולוגיה מתקדמת.

המספרים שלך אולי היו נכונים לעידן התעשייתי, אבל אנחנו היום בעידן המידע. אפילו בתעשיות "מסורתיות" כמו תעשיית הרכב, זקוקים לפחות ופחות אנשים כדי לייצר את אותו מספר מכוניות. יש מכונות שעושות את זה, וצריך רק אנשים כדי לפקח על המכונות. וככל שהמכונות משתכללות, כך המפעל זקוק לפחות אנשים.

בתעשיות עתירות ידע המצב קיצוני עוד יותר: כדי לייצר עותקים מתוכנה אתה לא זקוק לעובדים כלל. אתה רק זקוק לאנשי המקצוע לזמן מוגבל, כדי לפתח את מוצר. לאחר מכן אתה יכול לשכפל אותו באלפי עותקים בעזרת מכונה קטנה, או להעלות אותו לאינטרנט.

נשמע לך מופרך? טוב... גם שיטת "הסרט הנע" של פורד נשמעה מופרכת לרוב האנשים, כשהוא התחיל להשתמש בה לייצור מכוניות. ולולא פורד, אפילו 70 עובדים לא היו יכולים ליצור תוצר בשביל בעל עסק אחד.

משה, לא הבנתי אותך בכלל. אתה מבין בכלכלה?????

מה הקשר ללהבין בכלכלה?

אני יודע לעשות חשבון פשוט. אני יודע לעשות חישובי ריבית. אני לא צריך להבין בכלכלה כדי לחשב בכמה לתגדל ההכנסה לנפש אם כל אדם ירוויח פי 2.4 ממה שהוא מרוויח כיום...(התשובה היא "פי 2.4", כמובן).

אני משער שהשימוש שלי במושגים כמו "צמיחה" ו"תלג" לא היה מדוייק. אני למשל יודע, במעומעם, שהמושג "תוצר לאומי לנפש" אינו זהה ל"הכנסה לנפש". אני גם משער שמומחה כמוך יימצא מיליון טעויות טכניות באותה הודעה שכתבתי.

כל זה לא משנה את הטיעון הכללי שלי: ההבדל המספרי בין אדם שמגיע לחופש כלכלי לבין השכיר הממוצע אינו גדול כמו שאנשים חושבים.

שליחה על ידי צא* » 13 נובמבר 2004, 21:29

משה,

ההכנסה פסיבית או חסכון מנופח לא תבוא לידי ביטוי בת"ג או תוצר לאומי לנפח או בצמיחה אלה עם כן הוא יבזבז את הכסף.

כלומר, אם יהיו לי 1.8 מיליון דולר בבנק אבל אני אוציא רק 7000 ש"ח בחודש, אז אני תורם לתוצר הלאומי בדיוק את אותו הסכום כמו שכיר שמרוויח 7000 ש"ח ומוציא כל שקל שהוא מרוויח?

אני מקווה שעודד לבנה שומע את זה...

שליחה על ידי צא* » 14 נובמבר 2004, 00:05

_כלומר, אם יהיו לי 1.8 מיליון דולר בבנק אבל אני אוציא רק 7000 ש"ח בחודש, אז אני תורם לתוצר הלאומי בדיוק את אותו הסכום כמו שכיר שמרוויח 7000 ש"ח ומוציא כל שקל שהוא מרוויח?
אני מקווה שעודד לבנה שומע את זה..._
לא, אתה לא תורם אותו דבר כי אומנם הוצאת 7000 ש"ח, אבל אף אחד לא קנה את השירותים שלך.

אז אני תורם פחות?

רגע אחד...מה זאת אומרת "אף אחד לא קנה"?

8 מיליון דולר לא צצים ככה סתם. אני אולי לא מומחה גדול בכלכלה, אבל אני לא עד כדי כך אידיוט שאני אבלע את הרעיון שרווח מניירות ערך אינו מבוסס על קנייה ומכירה של מוצרים אמיתיים.

אני מקווה מאוד שכמשקיע מקצועי אתה יודע שאדם המחזיק במניות הוא למעשה שותף בחברה שמנפיקה אותן. אם פלוני קונה מניות של פורד, אז הוא שותף לכל מכירה של מכונית פורד המתרחשת בעולם. ואם הוא מרוויח, זה רק בזכות הכסף של אותם אנשים שקנו מכוניות של פורד.

משה, איך צצו עוד שמונה מאות אלף דולר. לא דברת למעלה על מליון? (מה זה ביננו מליון, שניים, עשרה) או שאתה מוסיף על המליון את השבע מאות וחצי של השכיר והארבעים שנה שלו?

<נפתחה הקבצה ב'>

עודד,
אין לי כח להתחיל בויכוח הזה שוב.
אף אחד לא מבטיח לכל מי שמנסה להתעשר שיצליח, אבל כמו שאמרת לגבי התוכניות העסקיות - מי שלא מתכנן לא יצליח.
האמירה של הספר היא שכל אחד יכול לנסות. אתה לא מסכים אם זה? אתה חושב שרק יחיד סגולה רשאים לנסות להתעשר?
מי שבאמת רוצה ומנסה, יש לו סיכוי להצליח. אם יכשל וינסה שוב סיכוייו טובים עוד יותר וכו' וכו'.
אין פה הטפה לחוסר אחריות, לביצוע מהלכים ללא בדיקה מספקת או לפזרנות. התובנה שהסופר מנסה להקנות היא שלא חייבים להיות שכירים. שיש דרך לעושר גם אם אתה לא ג'ורדן או רוטשילד. רוצה תיקח. לא רוצה אל תיקח.
או כמו שאמרה אנהאטה א ב משפטים לתליה על המקרר: בין אם אתה חושב שאתה יכול או חושב שאינך יכול - אתה צודק!

כל מה שזה אומר שאם כולם ילכו בדרך של קיוסאקי, התל"ג העולמי יעלה. זה לא ממש מפתיע, מהתחשב בעובדה שקיוסאקי מטיף לאנשים לייצר ערך...

ממש לא.
איך הגעת לזה?

אפילו אם כל ישראלי יעשה את מה שאני עושה, התל"ג הלאומי יעלה רק פי 2.4 בערך.

רחוק מזה. כאשר כולם רוצים להשקיע - הריבית חייבת לרדת. עקרון בסיסי של הצע וביקוש.
וכאשר כולם לא עובדים - ערך הסחורות עולה (התייקרות), ולכן כח הקניה לאדם יורד. שוב, הצע וביקוש.

עם כל ההתקדמות של "אוריינות פיננסית", אסור לשכוח את היסודות של הכלכלה. הם לא מתבטלים בפני שום נביא משום סוג, לא אמת ולא שקר.

אין ספק שהעובדה שקיוסאקי ואחרים הפכו את האוריינות הפיננסית לנגישה לכל אדם, תשפיע על הכלכלה העולמית. אין ספק שבטווח הארוך, זה יבוא לידי ביטוי בצמיחה מוגברת. הדבר היחיד שאני לא מבין הוא, למה זה נראה לך כל-כך מוזר?

לך אין ספק, ולי יש. שוב, זו המחלוקת בינינו, ולא ראוי שתצהיר שאין ספק, או שאין מחלוקת, כאשר המחלוקת קיימת גם קיימת.
זה נראה לי לא "מוזר", כי "מוזר" זה תואר של עובדה.
זו נראית לי שגיאה, אשליה, הטעיה - את ההבט המוסרי תבחר אתה, אבל לא אמת.
למה זה נראה לי כך?
משתי סיבות:

לא שמעתי עדיין שום הצדקה הגיונית לכך. קריאת הספר של קיוסאקי היא מניפסט, לא פיתוח כלכלי.
זה מתנגש עם דברים רבים שלמדתי, כמו עקרונות של ביקוש והצע, ועם כמה דברים שהבנתי בעצמי, כמו זה שהבורסה לא יכולה לייצר לאורך זמן יותר כסף מאשר קצב הצמיחה של הסחורות והשירותים האמיתיים במשק.

נשמע לך מופרך?

משה, זילזול באינטליגנציה של בן הפלוגתא אינו הדרך בדיון בנושאי כלכלה.
ראשית, אם יש לך מספר שנראה לך קרוב יותר למציאות מאשר שבע, אתה מוזמן לרשום אותו ולהסביר איך הגעת אליו.
שנית, לא ברור לי מה הניחוש שלך לגבי הדרך שאני הגעתי אליו, אבל היא בהחלט לא הסתמכה על ההנחה שאנשים מייצרים משהו ידנית או קוצרים משהו במגל.
למעשה נקטת כאן בשיטת הדחליל, הכנסת לי מלים לפה, ואז תקפת אותן.
אתה מבין וודאי שזה לא לעניין.

הניחוש של המספר הזה לא הסתמך על הטכנולוגיה, אלא על ההנחה שההכנסה הפנויה היא הרבה יותר נמוכה, ולא תעבור באופן משמעותי בממוצע של האנשים, את ה- 15%.

אני לא צריך להבין בכלכלה כדי לחשב בכמה לתגדל ההכנסה לנפש אם כל אדם ירוויח פי 2.4 ממה שהוא מרוויח כיום...(התשובה היא "פי 2.4", כמובן).

אתה לפחות צריך להבין מספיק בכלכלה כדי להבין שגם הריבית קטנה עם עליית הביקוש, וכך גם הרווחיות של כל נתיב השקעה אחר.

למעשה נראה שהסיבה העיקרית למחלוקת בינינו היא הכלכלה.

בועז,

האמירה של הספר היא שכל אחד יכול לנסות. אתה לא מסכים אם זה? אתה חושב שרק יחיד סגולה רשאים לנסות להתעשר?

יכול לנסות - בוודאי.
לגבי הרושם שהוא יוצר, שלכל אחד יש סיכויים מעוררי תאבון להגיע להצלחה גורפת - כאן אני חולק עליו.

או כמו שאמרה אנהאטה א ב משפטים לתליה על המקרר: בין אם אתה חושב שאתה יכול או חושב שאינך יכול - אתה צודק!

זה יופי של משפט לתלות על המקרר, אך לא יופי של משפט לקחת את החסכונות של המשפחה ולנסות, בצורה הכי אחראית שאתה מסוגל, לוודא איתם אם הוא עובד.

לגבי הרושם שהוא יוצר, שלכל אחד יש סיכויים מעוררי תאבון להגיע להצלחה גורפת - כאן אני חולק עליו
אתה יודע לומר למי יש סיכויים במהלך חייו להצליח ולמי טוב שישאר שכיר ויגיד תודה על השכר שנותנים לו?

התרבות המושרשת של מעמד הבורגני חוסמת אצל רבים מאיתנו את היכולת להצליח, לא בגלל שאנחנו לא יכולים אלא בגלל טעות בסיסית בהבנת המהות של "עושר". אנחנו נוטים לרדוף אחר קביעות ומשכורת שמנה ולא מבינים שאנחנו נשארים בדיוק באותה נקודה של "לגמור את החודש", ושל חוסר עצמאות כלכלית (גם אם הרכב מהעבודה הוא עכשיו 4*4).

הספרים של קוואסקי מנסים לתת נקודת מבט שונה, נקודת מבט שלמי שמפנים אותה, ומעוניין לפעול לפיה, יש סיכוי לשפר את מצבו. ומי שלא - לא צריך.
אין כאן הטפה, וקוואסקי היה מליונר עוד לפני הספר הראשון והוא מרוויח באותה מידה אם אתה קורא ומיישם או קורא ומקטרג...

נקטת קודם בטיעון שתמיד אפשר לומר על מי שניסה ולא הצליח שלא למד מספיק או לא חשב מספיק לעומק. אני מבין שיש לך מגע עם יזמים רבים - תן לי לשאול אותך שאלה: אם יזם שנכשל חוזר אליך, האם תעזור לו למצא את השגיאות שעשה בפעם הקודמת ותעזור לו למצא דרך חדשה או שתאמר לו שהנה ההוכחה שהוא לא מסוגל?
זה בדיוק העניין! דוקא התהליך הרציונאלי שאתה דוגל בו לבחינת ההזדמנויות גורר שכל אחד יכול לנסות, לבחון שוק, לנסח תוכנית עסקית, ובמקרה הכי גרוע להתקל בחוסר-היתכנות כלכלית שיזרוק אותו לניסיון הבא. יש רק שני סוגי כשלון - זה שלא ניסה ואכן זה שטעה, לא למד מספיק וכד'. איזה סוג אחר של כישלון אתה מכיר? הרי נגד כל סיכון חיצוני אפשר להתגונן או לגדר.

את מי זה מעניין האם זה אפשרי שכולם יהיו מליונרים? הספר אינו בא לקבוע שיטה כלכלית חדשה. השאלה היא האם לך (ולכל אחד אחר שקורא) חשוב להגיע לעצמאות כלכלית. וכל תשובה שבאה מהסתכלות פנימית אמיתית היא נכונה. (לצערי, נראה לי שאתה מנסה לעשות רציונאליזציה לפחדים, אבל זה לא חשוב מה אני חושב, חשוב מה אתה מרגיש).

ולגבי המשפט - מי שחושב שהוא יכול, סביר שימצא איך לנסות בלי לסכן את כל חסכונות המשפחה.

אתה יודע לומר למי יש סיכויים במהלך חייו להצליח ולמי טוב שישאר שכיר ויגיד תודה על השכר שנותנים לו?

בוודאות - כמובן שלא; במידה מסויימת של רצינות, אשר מסתמכת על ההתרשמות שלי והנסיון שלי - כן.

אין כאן הטפה

אינני מסכים. אני בהחלט מתרשם שהוא מטיף לדרך מסויימת. העובדה שהאב העשיר יוצא טוב מהספר, והאב העני יוצא רע מהספר, היא הטפה, בכלים ספרותיים, לדרכו של האב העשיר.

אם יזם שנכשל חוזר אליך, האם תעזור לו למצא את השגיאות שעשה בפעם הקודמת ותעזור לו למצא דרך חדשה או שתאמר לו שהנה ההוכחה שהוא לא מסוגל?

תלוי ביזם, בכישלון ובכוונה שלו לפעם הקרובה.
בנוסף ליעוץ שאני נותן, אני גם בודק בקשות לקרן לסיוע לעסקים קטנים בערבות מדינה. בגלל שהמדינה ערבה ל- 70% מההלוואה, הבדיקה בקרן הזו נרחבת הרבה יותר מאשר הבדיקה הבנקאית הרגילה.
אחת הבקשות היתה של יזם, איש טכנולוגיה מבריק, אך חסר חריפות עסקית, אשר נכשל בעבר שלוש פעמים. בפעם הזו הוא שגה בזיהוי של המתחרה העיקרי שלו, והשווה את עצמו ל"כלב מת", ולא לאריה אשר צפוי להשתלט על השוק.
ההמלצה שלי אז היתה לא לאשר לו את ההלוואה.
אילו הוא בא אלי ליעוץ, לא הייתי מנסה לתקן לו את השגיאות וללמד אותו איך להוביל יזמות - זה פשוט לא היה עובד: בשביל זה צריך לשנות לו כמה מודלים מנטליים ותפיסות עולם.
הדבר היחיד שיעבוד בשבילו הוא להיות מוביל טכנולוגי בחברה שמישהו אחר מוביל אותה עסקית ושיווקית. כלומר, במקרה הזה הייתי אומר לו שהוא לא מסוגל להוביל את החברה, ושיחבור למי שכן מסוגל. לא הייתי מפרט את השגיאות, וגם לא עוזר לו למצוא אותן.
ככלל, כאשר יזם בא אלי, במקרים רבים אנחנו בוחנים את האפשרות להיות יזם מול החלופה להיות שכיר.
זה נכון בעיקר בסוגי העסקים שבהם הרבה אנשים סוגרים את עסקיהם תוך ספיגת הפסדים כואבים: עסקי מזון וחנויות בגדים - שני סוגים של עסקים שאנשים לא מתאימים פותחים בלי לבחון את הדברים כהלכה, ובלי לדעת לבחון אותם.

דוקא התהליך הרציונאלי שאתה דוגל בו לבחינת ההזדמנויות גורר שכל אחד יכול לנסות, לבחון שוק, לנסח תוכנית עסקית, ובמקרה הכי גרוע להתקל בחוסר-היתכנות כלכלית שיזרוק אותו לניסיון הבא.

ומי שאינו יודע לעשות נכון את התוכנית העסקית, או שיודע, אבל נופל למלכודות המובנות בתוך תוכנית עסקית (כלומר - אלו שגם הטובים בכותבי התוכניות העסקיות עלולים ליפול בהן, כמו צפי מספר הלקוחות) - הוא צפוי לפתוח עסק, ולהפסיד את נכסיו.

נראה לי שאתה מנסה לעשות רציונאליזציה לפחדים

בועז, אין טעם להקטין את העמדה שלי לגודל של רגש המאפיל על ההגיון.
אני עצמאי כיום (עובד כיועץ ניהולי).
בוא תתן לי את הקרדיט שאני כותב את הדברים לא בגלל שאני לא מבין את האמת, או לא רואה את האור, אלא בגלל שאני מבין בדברים האלה לא פחות טוב ממך, ויש לי דעה אחרת.

מי שחושב שהוא יכול, סביר שימצא איך לנסות בלי לסכן את כל חסכונות המשפחה.

כאמונה זה יופי, אך זה לא קורה בפועל, וגם אין סיבה שיקרה.
אני מדבר על מה שאני רואה שקורה בשטח: אנשים חושבים שהם יכולים, ומסכנים בשביל זה הרבה כסף, כי בפחות מזה הם בטוח ייכשלו (אי אפשר להקים "חצי מסעדה") - וגם עם כל הכסף הזה הם נכשלים.

משה, איך צצו עוד שמונה מאות אלף דולר. לא דברת למעלה על מליון?

מיליון דולר ב-10 השנים הראשונות. 800 אלף ב-30 השנים הבאות.

למה הרווח יורד עם הזמן? כי ברגע שהגעת לבטחון פיננסי, כבר לא חשוב לך לעשות עוד ועוד כסף... פשוט שמים את הכסף בחסכון סולידי בבנק, ומנצלים את כל הזמן הפנוי לעשות את הדברים שבאמת חשובים לך בחיים.

מי שחושב שהוא יכול לפתוח מסעדה, ומאמין שזה היעוד שלו ושזה מה שהוא רוצה לעשות עם חייו, יכול להתחיל בלעבוד במסעדה (כן, כשכיר!) להכיר את העבודה, את הבעיות, להגדיר את עצמו, אחר כך אולי להכנס כשותף קטן (לא לסכן את חסכונות המשפחה...) כדי להכיר את הצד הניהולי ולהרגיש את העליות והמורדות של להיות בעלים של עסק ואז, נניח 4 שנים אחר כך, אם עדיין הוא עם אותן המחשבות - לקפוץ למים! (וגם אז אפשר בפעם הראשונה לקחת שותפים ולהוריד סיכונים).
גם היזם הגרוע שלך יכל לחבור ליזם שהוא טוב ניהולית ויחד להקים את הסטארטאפ של המאה.

השאלה לא צריכה להיות "מי יכול" אלא מה אתה צריך לעשות כדי להתקדם בכיוון. ובהחלט להיות שכיר יכול להיות צעד משמעותי בכיוון. הבעיה היא שלרוב האנשים סביבי אין כיוון. זה פשוט ממשרה למשרה, ממקום עבודה למקום עבודה אחר "כי שם הציעו לי עוד 500 ש"ח".

אני חושב שדוקא מתוקף מקצועך, נכון היה פחות להפחיד מהכישלונות, ויותר לעודד (הי, גם מתוקף שמך (-: ) ולהנחות לגבי הדרך הנכונה לעשות זאת.

בין אם אתה חושב שאתה יכול או חושב שאינך יכול - אתה צודק!

בדיוק כך.

ובמציאות, 90%+ מהאנשים חושבים שהם אינם יכולים, ולכן הם באמת אינם יכולים.

המציאות הזאת לא הולכת להשתנות בעתיד הקרוב, אז אני מציע שנפסיק את הוויכוחים העקרים האלו על מה שיקרה לכלכלה העולמית אם כל האנשים בעולם יחליטו להיות אנשי עסקים...

_כאמונה זה יופי, אך זה לא קורה בפועל, וגם אין סיבה שיקרה.
אני מדבר על מה שאני רואה שקורה בשטח: אנשים חושבים שהם יכולים, ומסכנים בשביל זה הרבה כסף, כי בפחות מזה הם בטוח ייכשלו (אי אפשר להקים "חצי מסעדה") - וגם עם כל הכסף הזה הם נכשלים._

מי שמסכן הרבה מאוד כסף, כנראה שלא להפנים את אחד הלקחים של "האב העשיר": ללמוד לנהל את הסיכונים שלך. ללמוד איך לנצל הזדמנויות בלי לסכן את כל החסכונות שלך...

מי שלא פועל לפי העקרון הזה, פשוט מזמין צרות.

אגב, עודד, אתה בכלל קראת את הספר "לפרוש עשיר, לפרוש צעיר" של קיוסאקי?

מהטיעונים שלך נדמה שאינך יודע כלל על מה הספר מדבר.

לך אין ספק, ולי יש. שוב, זו המחלוקת בינינו, ולא ראוי שתצהיר שאין ספק, או שאין מחלוקת, כאשר המחלוקת קיימת גם קיימת

רגע אחד - האם אתה חולק על הטענה שאם בני אדם ידעו טוב יותר לטפל בכסף, אז זה יגרום לצמיחה כלכלית בטווח הארוך?

זו היתה הטענה היחידה עליה אמרתי "אין ספק".

הבה נניח את הקלפים על השולחן:

איננו חלוקים על כך שאוריינות (מכל סוג שהוא) גוררת צמיחה בטווח הארוך. הדבר היחיד עליו אנחנו חלוקים כאן הוא, האם רוברט קיוסאקי אכן מחנך לאוריינות פיננסית, או שמא הוא סתם שרלטן שמנצל את התמימות של הקוראים שלו.

אם אתה רוצה לדון במחלוקת הזו, אשמח לעשות זאת. אבל אין טעם לסבך את העניינים עם מחלוקות מדומות נוספות על נושאים בהם אנו מסכימים.

בועז,

אני חושב שדוקא מתוקף מקצועך, נכון היה פחות להפחיד מהכישלונות, ויותר לעודד (הי, גם מתוקף שמך ) ולהנחות לגבי הדרך הנכונה לעשות זאת.

פחות להפחיד מכשלונות - לא. כשאנשים רצים אל התהום, אז תפקידי להפחיד. ותתפלא כמה הרבה אנשים עושים את זה. הדרך שלי להפחיד אינה לצעוק "תהום, אתה תיפול ותמות!", אלא על ידי שאלות המקבילות ל:
איזה גובה אתה מסוגל ליפול ולצאת בחיים?
האם אתה יודע מה הגובה שם?
יש לך מצנח?
יותר לעודד - כשצריך לעודד - אני מעודד; כשצריך למתן, אני מנסה למתן.
יש מקרים שהבעיה היא תיסכול, אז אני מעודד.
יש מקרים שהבעיה היא חוסר ביטחון, אז אני משתדל לעזור בזה.
לעומת זאת, במקרים שהבעיה היא אופוריה, אז אני משתדל להרחיק אותם מהחלון, כי למרות מה שהם חושבים, ולעיתים למרות מה שכל מיני נביאי שקר נטעו בהם (לא רק מהכת הקיוסאקית, גם מכיוונים אחרים) - הם לא יעופו כאשר הם יקפצו מהחלון.
להנחות לגבי הדרך הנכונה לעשות זאת - תמיד. אני מדריך אנשים איזה קורסים לקחת, איזה נסיון לצבור, איך לגשת לתוכנית עסקית, איזה יעוץ לקחת ואיפה, איך לגשת להלוואות וכן הלאה. ביעוץ הראשוני במט"י - זה התפקיד. במקרים רבים אני אשלח אדם הנמצא באופוריה לקורס אשר יחבר אותו לקרקע המציאות.

בועז,

מי שחושב שהוא יכול לפתוח מסעדה, ומאמין שזה היעוד שלו ושזה מה שהוא רוצה לעשות עם חייו, יכול להתחיל בלעבוד במסעדה (כן, כשכיר!) להכיר את העבודה, את הבעיות, להגדיר את עצמו, אחר כך אולי להכנס כשותף קטן (לא לסכן את חסכונות המשפחה...) כדי להכיר את הצד הניהולי ולהרגיש את העליות והמורדות של להיות בעלים של עסק ואז, נניח 4 שנים אחר כך, אם עדיין הוא עם אותן המחשבות - לקפוץ למים!

אין לך מושג כמה מעט אנשים מבינים שזה המסלול שצריך לעבור.
התפקיד שלי הוא להסביר לאותו בוגר של בית ספר לבארמנים, או לאותה מובטלת ש"מבשלת נהדר", שלהקים מסעדה זה לא להכין אוכל, אלא זה שיווק, זה תכנון פיננסי, זה הפעלת צוות, זה מומחיות בשירות, וזה הקפדה על איכות ועל שירות שלך ושל הצוות.

ואגב, כדאי שהמסעדן שלנו יעשה כמה שלבים "כשכיר": מלצר, מלצר ראשי, אחראי משמרת, מנהל מסעדה, פרסומאי של מסעדות ושף. לא חייב את כולם, אבל כל אחד תורם משהו, בעיקר האחרונים.

מי שמסכן הרבה מאוד כסף, כנראה שלא להפנים את אחד הלקחים של "האב העשיר": ללמוד לנהל את הסיכונים שלך. ללמוד איך לנצל הזדמנויות בלי לסכן את כל החסכונות שלך...

עד כמה שזכור לי, ממחקר על יזמים שהצליחו רובם בהחלט סיכנו הרבה מאד במיזמים, ובמקרים רבים לא היתה להם ברירה אחרת.

_אגב, עודד, אתה בכלל קראת את הספר "לפרוש עשיר, לפרוש צעיר" של קיוסאקי?
מהטיעונים שלך נדמה שאינך יודע כלל על מה הספר מדבר._

לא. הספיק לי הראשון של קיוסאקי כדי להבין את ההגיון שלו.
איפה לדעתך אני לא מבין מה?

רגע אחד - האם אתה חולק על הטענה שאם בני אדם ידעו טוב יותר לטפל בכסף, אז זה יגרום לצמיחה כלכלית בטווח הארוך?

לאו דוקא.
אך אני כל חולק על כך שזה יגרום לצמיחה משמעותית בטווח הארוך.
ואגב, אין מניעה שזה ימנע צמיחה בטווח הארוך. בהחלט יכול להיות שהמשמעות של "אוריינות פיננסית", בין אם לפי קיוסאקי או לפי מישהו אחר, משמעה חסכון בהווה. חסכנות בהווה מקטינה את הפעילות במשק, ואנחנו נקלעים למילכוד מטיפוס שדה המרעה הציבורי.

אם אנחנו לא נועלים את עצמנו באמונה המיליאנית ש"כאשר כל אחד שואף לטוב עבור עצמו - הטוב הכללי ייווצר מאליו" (אשר כבר זמן רב אינה מקובלת כלשונה על אף כלכלן, אלא הכל רואים בה לכל הפחות משהו שצריך הסתייגויות), אז בהחלט אפשר שאם כל אדם ידאג לעצמו טוב יותר - כולנו נצא נפסדים.

_לא. הספיק לי הראשון של קיוסאקי כדי להבין את ההגיון שלו.
איפה לדעתך אני לא מבין_

למשל, 90% מהדברים שאתה כותב כאן הם בדיוק אותם דברים שקיוסאקי "מטיף" להם. כל הדיבורים שלך על זהירות ותכנון הם בדיוק אותם הדברים שקיוסאקי מדבר עליהם. ואת רוב הדברים שאתה מתנגד אליהם, גם קיוסאקי לא אוהב.

כמו, למשל, אותם יזמים שסיכנו את כל מה שהיה להם והצליחו רק בגלל שהיה להם פוקס. הם אולי עשירים היום, אבל רק כי היה להם מזל. אם אתה חושב שקיוסאקי תומך בהתנהגות כזו, כנראה שאינך מכיר את עמדתו.

אם יורשה לי לעשות סיכום ביניים:
כולנו מסכימים שרוח יזמית היא חיובית, ושטוב שאנשים יבחנו אופציות נוספות על פני להיות שכיר.
כולנו מסכימים שצריך לעשות את זה באורך רוח, תוך לימוד השוק, בחינת ההזדמנויות (או למעשה SWOT מלא...), ותהליך לימודי שכולל בדר"כ עבודה בתחום כשכיר
כולנו מסכימים שצריך לעשות את זה תוך ניהול סיכונים חכם, שלוקח בחשבון שגם בתוכנית הכי טובה יכולות להיות הפתעות, והכנה לכך שלא הכל הולך בפעם הראשונה
כולנו מסכימים שכדאי לפנות למט"י ליעוץ (-:
כולנו מסכימים שמי שיגביל את עצמו לעבודה כשכיר סיכוייו לעצמאות כלכלית נמוכים יותר.

משה ואני חושבים שטוב שכל אחד ינסה את התהליך (לא צריך להתפטר ממקום העבודה הנוכחי בשביל זה).
עודד חושב שיש כאלה שמוטב שלא ישחקו באש (אוליד חלונות פתוחים).

סגרנו?

אני בכל אופן מודיעה בזאת שפרשתי מהדיון, לא צעירה ולא עשירה.

על חלק אני אכן מסכים, אך לא על הכל:

_כולנו מסכימים שצריך לעשות את זה באורך רוח, תוך לימוד השוק, בחינת ההזדמנויות (או למעשה SWOT מלא...), ותהליך לימודי שכולל בדר"כ עבודה בתחום כשכיר
כולנו מסכימים שצריך לעשות את זה תוך ניהול סיכונים חכם, שלוקח בחשבון שגם בתוכנית הכי טובה יכולות להיות הפתעות, והכנה לכך שלא הכל הולך בפעם הראשונה
כולנו מסכימים שכדאי לפנות למט"י ליעוץ_

בעבודה הנוכחית שלי כיועץ אני לא למדתי באופן מסודר את השוק, לא עשיתי SWOT מסודר (שהוא דבר שאפשר לעשות רק כאשר אתה מכיר את הלקוחות, המגמות בשוק והמתחרים - וזה לא היה לי), לא עבדתי כשכיר, ולא פניתי למט"י - - - ואני חושב שעשיתי את כל אלה נכון:

בתקופה שפיטרו 1000 יועצים בישראל היה קשה לצבור נסיון כיועץ בחברה, והשכר ששמעתי שיועצים מתחילים מקבלים היה נמוך מ6000 ש"ח, עם ימי עבודה של 12 שעות ויותר. אז לא הייתי שכיר, התחלתי כעצמאי.
לא למדתי באופן מסודר. יש לי תוכנית דינאמית, ואני יורה תוך כדי תנועה ומתקן את הכיוון תוך כדי ריצה קדימה. יש מעט מאד קשר בין מה שאני עושה היום והמטרות שלי היום לבין מה שחשבתי לפני שנה שאני אעשה.
האסרטגיה שלי כוללת מרווח להזדמנויות לא מתוכננות. והזדמנויות כאלו היוו עד עכשיו את עיקר הפעילות שלי, והן גם השפיעו על הכיוונים שאני פונה אליהם.
היום אני מבין יותר טוב את הביזנס, יודע איזה ידע אני צריך להשלים, ואיך צריך להראות הסולם שלי. וודאי בעוד שנה אני אבין אחרת את העסק.

יש מעט מאד קשר בין מה שאני עושה היום והמטרות שלי היום לבין מה שחשבתי לפני שנה שאני אעשה. יש לי תחושה שהרבה מאוד 'עשירים' נצלו הזדמנויות שנקרו בדרכם או קשרים (וכישורים) שהפכו למוצלחים ורלונטים. ההתמקדות ב'הלך הנפשי' של האדם העשיר מול העני, או כפי שזה מצטייר פה יותר האדם שמחפש בטחון מול היזם - לדעתי מטעה אפילו כאסטרטגיה. במונחים של 'חינוך ביתי', ניתן היה להניח שאדם סביר ינצל הזדמנויות כאלו. או.קיי - האדם הסביר והצעיר- כי יש לו פחות מחויבויות, אם כי יש לגיל הצעיר גם חסרונות.

קראתי, אההה, וקצת השתעממתי.
כיוון שגם אני בדרך להיות מולטימיליונר (בינינו מיליון אחד, אפילו בדולרים, לא מגיע רחוק כל-כך היום, תשאלו כל מליונר)
מה שהפריע לי ביותר הוא דלות התוכן. מליונרים, כאלה שעשו את הכסף בעצמם, הם אנשי בעל חזון (החזון להיות מליונר הוא לא חזון), יש להם לא רק מטרה, אלה גם ערך מוסף.
א.א מילן לא חשב שהוא יהיה איש עשיר. הוא לא חשב שבני משפחתו, עשרות שנים אחרי מותו יהיו מליונרים, הוא לא חשב שהדמות שיצר (פו הדוב) תהיה לדמות מצוירת שמכניסה כחמישה מליארד דולר בשנה. הוא פשוט סיפר סיפור, ועשה את זה בכשרון גדול.
מאחורי כל מליונר יש צונאמי של כישרון, וכל אחד מהם היה בטוח שיש לו תוכן מעולה, מהות אמיתי, שרות חדשני, ומוצר שישנה את העולם. אחר כך נוצר חיבור בין איש כזה למישהו שמבין בעסקים (או האיש עצמו) ואז המליונים מתחילים להגיע.

לא כל מליונר.
מיליונרים של הבורסה - לרובם אין חזון משמעותי.

עם זאת, כאשר מדובר על חברות, אז הטיעון שלך זוכה להסכמה של מחברי הספר החשוב NS]לנצח נבנו GetProdInfo[/po].asp?prodid=12130003

חולם מלא, יפה אמרת.

מרוב הלהט שלנו לדבר על איך עושים כסף, שכחנו קצת את הערך שאנחנו מתכוונים לייצר בתמורה לכסף שלנו... זה לא ששכחנו את זה בחיים, אבל הנושא קצת נשכח כאן בפורום.

יש לי תחושה שהרבה מאוד 'עשירים' נצלו הזדמנויות שנקרו בדרכם_.._ההתמקדות ב'הלך הנפשי' של האדם העשיר מול העני_.._- לדעתי מטעה
מאוד לא נכון לדעתי. מאוד.
יש פה שלוש נקודות שבהן יש השפעה מכרעת של הלך הרוח:

לראות הזדמנויות - הזדמנויות נקרות בחיי כל אחד מאיתנו. רק כשאתה מחליט לחפש, פותח את העיניים ומתחיל לקרא ולדבר עם אנשים אתה רואה אותן. זה כמו שברגע שאתה רוצה לקנות נעליים אתה פתאום רואה את המבצע פה, ושואל חבר על הזוג המדהים החדש שלו וכד'. כל עוד שאתה לא נפתח לזה ההזדמנויות חולפות בלי שתשים לב בכלל. זה כמו שידור של תחנת רדיו שנמצא בסביבה, אבל רק אם תכוון לתדר הנכון תשמע...
לקפוץ עליהן - לקפוץ על ההזדמנות זה לא דבר טריוויאלי. בכל הזדמנות יש סיכון, אפילו אם זה רק הסיכון של זמן ותחושת הכישלון. והאדם הסביר (או יותר נכון הממוצע) לא היה מנצל את רב ההזדמנויות שדיברת עליהן.
להחזיק חזק - בכל דרך יש מהממורות, רגעים בהם הכל נראה אבוד, כשלונות שצריך להתגבר עליהם, ומאמצים שצריך להשקיע. ההזמנויות שהפכו אנשים לעשירים הן לא אירוע חד פעמי אלא תהליך ערוך הכולל הרבה עבודה, ולכן צריך הלך רוח מאוד החלטי כדי להתמיד.

חולם - מילים כדורבנות.

ועל כך אמר איש חכם אחד (נדמה לי איינשטין או פואנקרה): המזל נוטה חסד למח המוכן.