באופן טבעי

מטרת הדף היא לאפשר לאנשים ליקוט וגם קניה מושכלת של פירות וירקות, לפי עונות השנה, כי יותר טעים ובריא לצרוך עונתי ומקומי.
תרמו: אורי יורמן , ריש גלית , מורינגה רותמית , טרה רוסה , אוק.

עריכה: מצ'רה

סתיו
פירות: תפוח, אגס, אפרסק, דומים (פירות השיזף המצוי), תמרים, אנונה, גויאבה, חבוש, רימון, שסק, זיתים, חרובים על העץ ועל האדמה, אפרסמון (בסוף הסתיו), רוב האגוזים, סוף הפטל.

ירקות: דלעת, בטטה

עשבי בר נפוצים: ירבוז. אם הגשם מקדים יש נביטה, אבל כדי ללקט צריך לדעת לזהות עלים בעודם עוללים

חורף
פירות: בתחילת החורף: מנגו, אפרסמון ורימונים. בהמשך יש פירות הדר, בננה, קיוי, אבוקדו "אטינגר" ו"פוארטה" וקצת "האס", תות שדה. זיתים בשלים וזיתים מיובשים מהאדמה,סוף החרובים (בעיקר מהאדמה). פסיפלורה נותנת לפעמים סיבוב שני בחורף (עונתה העיקרית: קיץ)
ירקות: ארטישוק, תפו"א, ארטישוק ירושלמי, בטטה, חזרת, אספרגוס, אפונה טריה, בצל ירוק, ברוקולי, כרוב, כרובית, חסה, סלרי, קולורבי, גזר, סלק, רוב הירקות העליים (מנגולד, קייל, קולרדס, בוקצ'וי...), שומר, שמיר, כוסברה, כרישה, צנוניות, צנון, לפת, עירית (לא להתבלבל עם עירית בר! כאן זה הבצל-ירוק-מיניאטורי הזה שמגדלים בגינה.)

עשבי בר נפוצים: חוביזה – חלמית (עלים וגבעולים צעירים), גדילן (עלים), עלי חרצית (כדאי למהר כי כבר מתחילה הפריחה), סירפד, כוכבית, חומעה, סלק בר, חרחבינה, אספרגוס בר. עלי מלוח ישר מהשיח, שטופים מהגשם. בסוף החורף: פירות חוביזה, פרחי חרדל, זרעי כף האווז וסירפד, גבעולים של גדילן.

שונות: נבטי בר (תחילת החורף), פטריות, ערמונים

אביב
פירות: פפאיה, בננה, שזיף, תות-עץ, אפרסק, נקטרינה, משמש, שסק, פירות יער, אבוקדו "האס", "בניג" ו- "נאבל". פירות קטלב.

ירקות: קטניות טריות (שעועית, לוביה, פול, אפונה, חומוס). אספרגוס. פרחים ועלים של כובע נזיר.
עשבי בר: ריג'לה (רגלת הגינה), זרעי חוביזה, סוף הירבוז, פרחי עירית, ניצנים, פרחים וזרעים של חרדל (זה חריף!), גבעולי גדילן, פרחי כליל החורש. זוגן - פקעות ופרחים מלוחים ומלאי נוזלים מרווים.

זרעים ואגוזים: שקדים ירוקים טריים, זרעים טריים של כף האווז וסירפד.

קיץ
פירות: תאנה, סברס, ענבים, פיטנגו, אבטיח ומלון, תפוחי ענה, שזיפים, נקטרינה ואפרסק, פטל,דומים (פירות השיזף, סיפלורה. לימונים – סיבוב שני. בסוף הקיץ: עוזרר

ירקות: דלורית, דלעת, חציל, מלפפון, עגבניה, פילפל, קישוא, תירס חי וטרי, פטרוזיליה, שמיר, ריחן, כוסברה, מלוחיה, נענע ומנטה, ז'רז'יר

עשבי בר נפוצים: ריג'לה (רגילת הגינה) במקומות עם השקייה. ליד מקורות מים: כרפס הביצות, גרגיר הנחלים, נענע בר.

זרעים: חמניות

קישור בנושא: התפישה של מקצב העונות החקלאיות מתקופת המקרה ועד סוף תקופת התלמוד, מאת רונית מעוז. http://www.daat.ac.il/daat/israel/maoz/tohen2-2.htm

---

---

מדריך צמחים ללקט:

"אין ספר אחד מעשי באמת על צמחי בר אכילים, צריך לצרף את כל הספרים הקיימים. לתקן כמה אי דיוקים ולהוסיף את חוקי הלקטות ועוד כמה דברים שעוד לא נכתבו." (שימי רף)

1. page]צמחי בר למאכל id[/po]=1330 / אורי מאיר-צ'יזיק. הוצאת 'מפה'.

1. ילקוט הצמחים / נסים קריספיל. הוצאת כנה.

הספר בכמה כרכים, מכיל הרבה צמחים (לפי סדר הא"ב), לא את כולם. נעים לקריאה, מעוצב יפה, כולל מתכונים, הסטוריה ופולקלור רב.
לאחר סיור מעניין עם ניסים קריספל במושב תירוש גיליתי את האתר שלו עם פירוט צמחים ושימושם ברפואה עממית (תודה ל ציפ ציף!)

1. מדריך מפה לצמחי ישראל.

זה גם מדריך לפי צבעים ולפעמים יש מידע על אכילות..

1. צמחי בר ראויים למאכל / אמוץ דפני. בהוצאת החברה להגנת הטבע.

ספר ישן עם פירוט צמחי הבר המקומיים שאפשר לאכול. את הספר אפשר למצוא אצל משפחת רותם באדמאמא. הספר אינו מושלם וצריך בנוסף אליו מגדיר צמחים.

1. אינציקלופדית החי והצומח של ארץ ישראל. הבעיה: יש כמה כרכים ולא ריאלי להסתובב איתם בשטח.

דיון

הנקודה שלי היא - לא לפחד. לצאת אל הטבע! להתחבר עם הבר! גן עדן שופע נמצא מתחת לאף שלנו. רק מחכה שנשחק איתו! (הנקודה של with passion)

לשאלתה של ליאת Skippy מה זה (לעז**ל) חוק האספרגוס???
כשקוטפים אספרגוס (כיף חיים).. מכופפים את הגבעול והוא נשבר באופן טבעי במקום האופטימלי מבחינת הטעם (ובטח גם הצמח מעדיף שמה). מתחת למקום הזה האספרגוס פחות טעים. זה חוק האספרגוס, טעים איפה שנשבר טבעית. דברים שאני קוטף באותה צורה: סרפד, אפונת בר (כשאני אוכל את העלים והגבעול), כף אווז... (with passion)

---

[h=2]

מה רעיל ומה אכיל- איך אפשר לדעת?[/h]
הדעות חלוקות בין הדוגלים ב"חוק הטעים לי" ואחרים.....
לפי 'חוק הטעים לי' ממש לא משנה מה השם של הצמח, מה שחשוב זה שיהיה טעים (או לא-לא-טעים). יש מעט מאד דברים שהם רעילים ולא-לא-טעימים (בין השאר פטריות). בקטגוריה של צמחים ירוקים עוד לא נתקל. לכן מרגיש בטוח עם החוק. מבהיר ש'החוק' עובד רק על מזון מונו-חי: כלומר כמו שהוא בלי ערבוב. למעט מאד דברים קטלניים יש טעם טוב (ולא מכיר שום צמח שטעים וקטלני בכמויות קטנות). ומכיוון שיש רבים כל-כך המפחדים ללקט, ממליץ על חוק הטעים לי במלוא הלב. החוויה של ללכת לשדה ולטעום דברים וללמוד... לתת לסקרנות להשתולל! לא היה מוותר על זה בגלל אלפית האחוז.
זה מעניין איך צמח מסוים טעים במשך כמה ימים.. ואז נעשה פחות טעים ומשהו אחר נעשה יותר טעים. יש לטעום כל צמח - וזה שונה מאדם לאדם למרות שבאופן כללי יש צמחים שיש להם טעם יותר "קל".
דברים שטוב לדעת:

• הרבה צמחים אכילים גדלים בכמויות באזור בו היתה הפרעה אנושית מינימלית לפחות ('בשולי הציבליזציה'...). זה נותן את הרעיון שהטבע דווקא כן רוצה שנשחק איתו קצת, נחפור, נזיז אבנים, בעדינות ללא כוח... בכל מקום שהיה בו בעולם ישנו מגוון עם חפיפה גדולה. אחרי כמה זמן מפתחים חוש למה נראה אכיל ומה לא.

מסתייגים (מסתייגות) מהשיטה:
יש מעט צמחים רעילים, אבל יש, ולכן צריך לטעום מאוד בזהירות.
דוגמאות:
שרביטן - מכירה מישהו שאכל פעם והגיע לבית חולים בגלל האטה בקצב פעימות הלב. זהו צמח עם פירות אדומים ומושכים, ולילדים הוא נראה טעים!
כלך (כלח בערבית) - מספיק טעימה קטנה של כלח לגרימת נזק ויצירת פתע במערכת העיכול. והוא מאוד דומה לגזר הבר ולשומר השדה.
זוטה לבנה - מרפא הוליסטי עם ידע רחב, נסיון ורגישות רבה לטבע אמר לנו פעם שבזוטה לבנה רצוי לא להשתמש טריה אלא רק מיובשת, כי במצב הטרי השמנים האתריים שבה קשים לכבד. איך היה אפשר לנחש דבר כזה, עם הריחניות המופלאה והמזמינה של הזוטה (ויחסי הציבור הטובים שלה)?
חומעה מדברית - אכילה רבה שלה יוצרת בגוף גבישי אוקסליט שיכולים לפגוע בדרכי השתן.

מכאן שאי אפשר לסמוך על התחושה וחוש הטעם שלנו, וחייבים להסתמך גם על ידע. מה גם שחוש הטעם שלנו הוקהה ושובש מאז שנולדנו ע"י כל החומרים הלא-טבעיים שאכלנו, שתינו, נשמנו...
גם מסוכן ללמד ילדים לטעום צמחים שהם לא מכירים ולהתנסות כך.
מנחשת שאצל בני האדם ליקוט תמיד היה שיתופי ונלמד, המבוגרים לימדו את הילדים, ושההבדלה בין צמחים שטובים לנו וכאלה שלא - איננה באינסטינקטים שלנו.

לכן כשטועמים לטעום ממש טיפה על הלשון ואולי לא לבלוע, כמו שיינן טועם יינות. מכל מה שטועמים לוקחת דגימה ומנסה להגדיר על פי תמונות מסֵפר או אתרי אינטרנט. יש גם צמחים שבמינון קטן הם מועילים או שאינם גורמים נזק אך במינון גדול הם מזיקים לכן צריך לאכול מהם מעט.
דבר נוסף, מבחינה בין ליקוט צמחים בתוך העיר ובקרבת כבישים ושדות לליקוט באזור פחות מופרע על ידי האדם. שם יתכן שצמחים ספגו גזים מפליטת מכוניות, ריסוסים ודישון של שדות.

דברים שגדלים ליד ביוב, בצידי הדרכים וכו' נוטים להראות גדולים ובריאים. כמובן שעדיף ללא הזיהום והכימיקלים - אבל הרבה מה"פסולת" שלנו רוויה במינרלים וויטימנים ולכן צמחים יגדלו דווקא שם. with passion ראה חרדל בגובה מטר, זקור וגאה, שגדל על ערימה של זבל עופות. מניח שיש בו אי אלו הורמונים ואנטיביוטיקה. עדיין, מעדיף צמחי-בר מסביבה פחות אידילית על מזון לא-אורגני מפוגל ומשובת שנקטף בטרם בשל, נארז בפלסטיקים שונים, וישב על מדף אי אלו שבועות - כלומר מרבית המזון בחנויות.. חיים בעיר הם סביבה לא אידילית בכלל.. לא לצמחים ולא לכם - אבל האם המזון בסופרמרקט באמת יותר טוב מהכוכבית בחצר של בית הקומות? לא חושב.

---

אבי שמידע – המומחה בה' הידיעה של צמחי בר ואכילותם-
אמר לשימי שאין בארץ שום צמח שיהרוג אותך. אני מניח שהוא התכוון לחוק הטעים לי - מוצא משהו והוא לא טעים בטעימה. לא לפחד מהטעימה - היא רק טעימה.. לשים לב שהוא אמר צמח - ופטריות אינן צמחים.

אילה א (2007-06-13T18:44:43):
גם לא קיקיון והרדוף?

שימי (2007-06-14T14:51:49):
אילה, שאלת על הרדוף, אז זו דוגמה טובה. נסי לטעום ותיראי שהוא מר מאוד.
בקיקיון החלק הרעיל זה הקליפה החיצונית של הזרע. לחלק הפנימי יש טעם סביר אבל לא הייתי אוכל מימנו יותר מידי. צריך לבדוק עם משהו שמבין ברעלים מה בדיוק יש שם.













{אורן הגלעין
כדאי ללמוד לזהות את אורן הגלעין מרחוק. עצים צעירים\קטנים לעיתים עוד לא נותנים פרי - למרות שלפעמים יותר קל יותר לטפס עליהם - לכן לאחר שזיהיתם אורן הגלעין - להסתכל על הצמרת ולראות שיש שם כמה אצטרובלים לפחות. אז איך מזהים? בארץ יש 4 סוגים של אורן - אורן הגלעין שונה בכך שיש לו מראה עגלגל ודחוס יותר וגוון ירוק כמעט כחלחל.. הכי קל זה להסתכל על הצמרת - הצורה של אורן הגלעין היא כיפה ולא שפיץ עם ענפי פרא. העץ נראה מתרובת יותר או אפילו "מלכותי".
האצטרובלים בענפים הראשונים בד"כ כבר ריקים (אלא אם העץ צעיר) - והאצטרובלים המלאים נמצאים קרוב לצמרת. למעלה גם תראו אצטרובלים ירוקים שאינם בשלים.
הצנוברים בשלים כאשר האצטרובל חום, גם אם הוא סגור.
אפשר לטפס על העץ, לקטוף אצטרובלים חומים סגורים, להשאיר אותם בשמש כמה ימים והם יפתחו.
האיצטרובלים נפתחים מעצמם על העץ במהלך הימים החמים של האביב. בזמן זה קל לאסוף כמויות גדולות מהאדמה. היכן נחפש? נשתכל למעלה על העץ ונחפש אצטרובלים פתוחים, בדיוק מתחתם יהיו צנוברים על הקרקע.
כשמורידים אצטרובלים מהעץ - הרבה צנוברים נופלים - אפשר לשים יריעות על הקרקע בדומה לקטיף זיתים. העץ קל לטיפוס וילדים נהנים מאד וגם מסוגלים לטפס על ענפים דקים יותר בצמרת ולהגיע ליותר אצטרובלים. לעיתים מטפלי היער מורידים את הענפים התחתונים של העץ ואז צריך לעזור לילדים לעלות ולרדת מהענפים הראשונים.
הצנובר הוא מזון מאד יחודי בצורה ובטעם - ומאד מומלץ להוסיף אותו לתפריט לאלו שמעונינים במזונות מגוונים. חשוב לציין שחיי המדף שלו לאחר הפיצוח קצרים ביותר (שבועות ספורים) עד שהוא מתקלקל - לכן כל הצנוברים המפוצחים בחנויות מקולקלים. אנשים מחפים על הטעם המקולקל בקלייה, מלח, ושמן..

הזמנה מפתה - החבר דרור הציע לבנות מכונת פיצוח לצנוברים (ואולי אגוזים אחרים) בחינם ולשימוש קולקטיבי - במידה ונמצא לו תוכניות מתאר או רעיונות שעובדים על איך לבנות מכונה כזו. רעיונות התקבלו בברכה.. עד אז נחכה בסבלנות.