באופן טבעי

הי לכולם. ובמילים אחרות: חברים - הושיעו נא!
אולי "חינוך ביתי" זו לא ההגדרה הכי מתאימה לשהייה בבית עם תינוק בן שנה וחצי כמעט, אבל אני כל כך רוצה להגיע לשם וכרגע - ממש מתקשה.

הבהרות:
הוא בן בכור ויחיד כרגע (טפו טפו). אנחנו בארה"ב, חדשים לגמרי. ומ-ש-ע-מ-ם לי. כל הזמן יש לי הרגשה שאם הוא היה בן שלוש-ארבע היה לי יותר קל. והוא באמת תינוק נהדר. מה שבמיינסטרים שבאנו ממנו נקרא "תינוק קל". אבל תינוק. ואני לא יודעת מה לעשות במשך היום, שיתאים מצד אחד לחדוות ההתרוצצות שלו, ומצד שני - לי. ז"א, כמה כבר אפשר להיות בפארק, מקסים וירוק ככל שיהיה???

והחברות מועטות ורחוקות.
שמרטפית - כרגע לא בא בחשבון. כשהיתה לנו בארץ זה היה מושלם.

אנא, אנשי חינוך ביתי ושותפיהם - טריקים, מחשבות, רעיונות וכיוצא באלו למען נגמור את היום שפויים ולא מתוסכלים.

יש לי הרגשה שכדאי שארחיב יותר. אני חייבת לתפעל ארוחת ערב כרגע, אבל אחזור בהמשך ואלי למישהו יהיו רעיונות עד אז.

תודה!

הלכתי לחפש בשבילך דפים מתאימים אבל בעצם כל ה מדור הורות ומשפחה יכול לעניין אותך.
הרעיון בגדול הוא למצוא מה מעניין אותך ולשתף בזה את בנך. ואולי ישנן קבוצות מפגש של אמהות וילדים באזורך שתוכלי להכיר..
@}

קחי לפארק עיסוק לעצמך: קריאה, כתיבה, סריגה (או כל מלאכת יד אחרת), לפטופ

סריגה (או כל מלאכת יד אחרת),
מי סורג היום?

קחי לפארק עיסוק לעצמך
וגם, צאי למקומות שמעניינים אותך: מוזיאון, גלריה, טיול בטבע.
נשמע לי שחסרה לך בעיקר חברה, ספרי קצת על הסביבה שבה את נמצאת, איך לדעתך תצליחי להכיר אנשים?

שלום אמא נוסעת,

ראשית אני רוצה לומר שטוב שאת משתפת ומחפשת פתרונות. המצב שאת מתארת לא פשוט, ואני יכולה להבין, גם אנחנו נמצאים עכשיו בארה"ב וחדשים לגמרי, הגענו לפני פחות מחודש.

אני יכולה לספר לך מהניסיון שלי איך אני מתמודדת עד עכשיו.
יש לי חברה שהכרתי דרך ארוחת ערב בבית חב"ד. יש לה בן בדיוק בגיל של הבן שלי ועוד תינוקת קטנה. חברה אחת עושה הבדל גדול.
במקרה יש לה ולי גם תחומי עניין משותפים, אבל יש לשתינו גם אינטרס חזק של חברה לילדים שלנו. דרכה אני עתידה להכיר, פשוט עוד לא יצא לי, נשים נוספות עם ילדים שיחברו לבני.

מה עוד אני חושבת לעשות כדי להכיר? יש לי הרבה אפשרויות ואני לא יודעת עד כמה אממש אותן כי אני קצת ביישנית וקצת קשה לי "להתחבר" באנגלית עדיין:

• פעמיים בשבוע יש שעת סיפור בספריה, וכעת אחרי ספטמבר מגיעות האימהות שנשארות בבית. אולי בדרך זו יווצר קליק עם אמא נוספת.

יש פה גם משחקייה (עוד לא הלכנו) ואולי דרך שם.

• להכיר את הישראלים שנמצאים פה, בטוח למישהי יש ילד בגיל המתאים, וגם לי יהיה נעים לשוחח קצת בעברית.

• יש לי כבר את האימיילים וטלפונים של קבוצות חינוך ביתי באזור וכעת אני אוספת אומץ כדי להתקשר. אין בעיה למצוא את הקבוצות הללו דרך האינטרנט, וגם בעיתון המקומי שמחולק בחינם יש להן מודעה.

מציעה לך לעיין גם בדפים האלו:

חברים בחינוך ביתי
סוציאליזציה בחינוך ביתי
חברה בלי גן
בדידות בחינוך ביתי

אשמח לשמוע אם דברים משתנים ובהצלחה,

<איפה את בארה"ב? אני בקליפורניה>

תודה ענקית! שיחקתן אותה.
ואפילו אני לא צריכה להרחיב - הצעתן/ם את כל הדברים שהכי נוגעים לי.
אבל תגידו, אם אני רוצה להישאר בבית איזה יום - לילד לא משעמם להיות בבית? כי השאלה הזו ממש מטרידה אותי ודוחפת אותי לצאת לגני שעשועים משעממים עבורי ואולי עניינים עבורו.
בכלל, שאלת השיעמום מאוד מעסיקה אותי. השיעמום שלו זאת אומרת. ואז יש את אמא שלי שיושבת לנו על הראש "יש לו כבר חברים???", "למה את לא שמה אותו בגן, רואים עליו שהוא ממש צריך חברה", וכיוצא באלו המצאות שיושבות לי על המצפון שלילד משעמם. גן לא אופציה. אבל הרצון לספק את כל צרכיו מנקר.

ברח לי ממקודם:

קומה ג' ומונו - אם במקרה יום אחד אני אתחיל לסרוג אני לחלוטין אראה אותכן אשמות בזה -לא מספיק שהתחזק לי הג'וק של החינוך הביתי מן האתר הזה, עכשיו סריגה?!?

נועה - איך לא חשבתי על מוזיאון! יש כאן כמה סבירים, ואני נורא אוהבת מוזיאונים וזה בהחלט מרחב התרוצצות סביר. הללויה.

שגית - מפגשי אימהות דווקא לגיל שלנו לא מצאנו בסביבה, אבל הו כמה שאני עדיין מחפשת. וגם האמריקאיות האלו,איך לומר... לא בדיוק כור מחצבתי.

ועכשיו תשובה ארוכה ושאלה לאמא נמרה -
אני בסן-דיאגו, שזה קליפורניה כמובן, אבל לא יודעת מה המרחק ממך. שמחה לשמוע את האופטימיות שלך, זה כמובן תמיד נכון. שעת הסיפור בספריות מאוד נחמדה (לרוב, ראיתי גם משהו מחריד באחד המקומות), אם כי עד עכשיו תמיד נפלה על שעת השינה שלו, אז היינו רק פעם אחת. ועכשיו במקום הנחמד הפסיקו עם זה.
ישראלים יש הרבה ומהרבה סוגים. לא תמיד הלאום מהווה מכנה משותף מספק. אם כי בתחילת הדרך, נגיד חודש עד ארבעה (אנחנו ארבעה...) הם תמיד מספקים מידע חשוב, אז שווה לשוחח עם כל אחד (היו לי שתי "נפילות" קטנות עם שתי נשים שונות אז עכשיו אני נמנעת קצת).
ולשאלה - האם תוכלי להעביר לי כאן איזה אימייל כללי של קבוצות חינוך ביתי? משום מה לא מצאתי בעצמי בסביבה, למרות שכן מצאתי המון דברים אחרים. לא יודעת איפה איבדתי את הדרך בדיוק.

http://www.hsc.org/chs/

http://www.hsc.org/about/countycontacts.php#sa

כמה לינקים שמצאתי ככה מהר מהר לפני שבת.

יש עוד אתר עם קבוצות בקליפורניה אבל משום מה לא מצאתי אותו.

בהמשך...

קיבלתי, העתקתי, תודה

מקווה שהיתה שבת שלום לכולם.

ואני רוצה להעלות שוב משהו -
איך נשארים בבית כל היום והאם לא משעמם לתינוק שלי?
אף אחד לא כתב "תישארו בבית, תשחקו בגן חיות" למשל.
ואני תוהה: לתינוק לא משעמם להיות בבית, נגיד 4 שעות כל יום? כי השאלה הזו ממש מטרידה אותי ודוחפת אותי לצאת לגני שעשועים משעממים עבורי ואולי מעניינים עבורו. לי משעמם- אז מה איתו?

ומצד שני - אני בהחלט לא רוצה להרגיל אותו להיות חסר מנוחה ויכולת לעסוק בדבר אחד יותר מעשר דקות, כמוני...
נו... אז איך יודעים???

סיפריה - כמובן עוד רעיון מצוין ! אנחנו מבלות שם יום בשבוע "בחברת הספרים" ואז חברה אחרת ממש לא נדרשת. אני מספרת לה מה שהיא בוחרת וזה בילוי אקסקלוסיבי.
( לכן שעת סיפור הרבה פחות מעניינת לדעתי )
שאלת השיעמום מאוד מעסיקה אותי. השיעמום שלו זאת אומרת. ואז יש את אמא שלי שיושבת לנו על הראש "יש לו כבר חברים???", "למה את לא שמה אותו בגן, רואים עליו שהוא ממש צריך חברה",
יש כאן כמה דפים בעניין:
משעמם לי , ללמד סקרנות , ילדים אוהבים ללמוד, יצירתיות של ילדים, לימודים באופן טבעי ,
ללמד יצירתיות
לא בדקתי את תכנם, מוזמנת להציץ.
בגיל הזה אין עדיין חברים. ככה אני אמרתי "בבטחון" רב. זו שטות אחת גדולה להגיד שהוא זקוק לחברה, הוא זקוק לאימו, ויחד איתה הוא רוצה "אטרקציות". כשיש ילדים בסביבה אז יש אקשן, זה מעניין ונחמד להם אבל זה לא אומר שהם משחקים יחד.
לגבי הגן - את יכולה בשקט לומר לה שבגן יש הרבה ילדים עם הרבה צרכים בנוסף לצורך החברתי, ואין שם מי שיקשיב להם! וגם כן, למה צריך חברה כ"כ הרבה שעות ביום???
חוץ מזה, אולי אפשר לבקר בגן, למשך שעה שעתיים איתך? כדי להרגיע את הסביבה.
האם אימא שלך קרובה או שהיא בארץ? אולי זו דרכה להראות את דאגתה אלייך, למצוקתך, ואם היא תבין שלך טוב כך, והכי חשוב לילד, היא תרגע. אולי מכיוון שהיא לא יכולה לעזור לך היא "מבקשת" ממך לקחת לעצמך עזרה.

בגיל שנה וחצי, אין שום צאנס שילד יעדיף חברת ילדים על פני אימו. וזו לדעתי הנקודה החשובה שצריכה להרגיע אותך, גן - זה או - או. וכשאתם יחד, אפשר לחפש חברה, אבל זה לא העיקר, יש עוד עניין שילד יכול למצוא, האמת, בכל דבר ( אני בטוחה שיש כאן עוד דפים בנושאים האלו אבל אין לי זמן כרגע לחפש, אולי מאוחר יותר )
תני לו קערת מים, קצת חול בכלים , כל דבר יכול לעניין אותו, והעיקר הוא פשוט לנוח לנוח מתחושת החובה לעניין אותו. להירגע. לתת לו ללכת ולהסתכל עליו, לאן הוא הולך, למה הוא נמשך, מה מעניין אותו, ואת אלו לספק לו.
אין שום צאנס שילד יהיה משועמם! זה בעיניים שלנו בלתי נסבל לצפות בילד שלא עסוק בכל רגע, או שאנחנו לא עסוקים בו. ילד צריך הרבה שקט ( סביבתי ופנימי ) כדי להקשיב לעצמו ולמצוא לבד מה מושך אותו, מה מזיז אותו קדימה, מדבר לדבר, מעניין לעניין.
רק שיהיה ברור, שכדי שיוכל להיות בשקט, גם את צריכה להיות שקטה, להאמין בו, לסמוך עליו, וכמובן שהוא צריך להיות מסופק בכל הקשור לתחום הרגשי, פיזי, אחרת לא יהיה פנוי "החוצה" לעולם.
@}

לא ראיתי את התגובה שהוספת עכשיו...
לי משעמם- אז מה איתו?
זה העניין! לו לא משעמם, את צריכה ללמוד ל ה ת ע נ י י ן . זה סוד היופי בחיים.

משעמם לך בבית?
אני מצטרפת ל-נועה בר - תעשי משהו שמענין אותך. אפילו לקרוא (ולתת לו לדפדף בספר).
עבודות הבית מאוד מענינות לילדים. למשל - בת השנתיים שלי מגישה אטבים כשתולים כביסה, מתפלשת בסל הכביסה הנקיה, מעבירה מהמכונה למיבש, ומהסל למכונה (לא יעילה, אבל משתתפת, וזה לפחות מאפשר לעשות משהו) - כל זה כבר לפחות חצי שנה אם לא יותר, כך שסביר שזה מתאים גם לבנך.
הסתייגות: זה (עבודות בית עם ילד אחד) דורש המון המון סבלנות מאמא.

נסי להשאר אתו בוקר אחד בבית, והתבונני עליו. לדעתי את תראי שהוא לא משתעמם, אלא עסוק כל הזמן בלחקור את הבית.

והעיקר הוא פשוט לנוח לנוח מתחושת החובה לעניין אותו
הכי חשוב.
אין צורך לפחד מהשיעמום. יותר חשוב להתבטל (-:

אין צורך לפחד מהשיעמום. יותר חשוב להתבטל
מסכימה.

מפגשי אימהות דווקא לגיל שלנו לא מצאנו בסביבה
חשבתי על כמה אפשרויות:
לא חייבים מפגשי אמהות דווקא בגילכם. משפחה שיש לה ילדים קצת יותר גדולים, או אמא עם שני ילדים, אחד גדול ואחד צעיר יותר מהבן שלך, זה מצויין.
מפגשי ליגת לה לצ'ה. (במידה ואת מיניקה) כאן תוכלי למצוא קבוצה באזור מגורייך. תוכלי להכיר אמהות נוספות שמיניקות ונמצאות עם התינוקות/פעוטות שלהם ולמצוא חברויות.

בגיל הזה אין עדיין חברים.
כשיש ילדים בסביבה אז יש אקשן, זה מעניין ונחמד להם אבל זה לא אומר שהם משחקים יחד
מאיזה גיל ילדים כן משחקים יחד, במובן הזה?

מה קטין עושה בימים שלמים בבית? (היא בת שנה ועשרה אבל הפעילויות האלה קיימות ברובן מהרגע שידעה לזחול/לעמוד/ללכת בהתאמה)

• פותחת מגירות מרוקנת ובודקת את תכולתן
• שוטפת כלים
• משתתפת בהכנת אוכל
• מתרחצת באמבטיה/בגיגית במרפסת
• משקה את העציצים
• שומעת סיפור
• רואה סרטוני אנימציה במחשב
• יושבת על אמא ומוצצת אצבע
• רצה וקופצת
• שרה ורוקדת
• מעבירה חפצים ממקום למקום
• מדברת בטלפון באמת ובכאילו
• ישנה
• אוכלת
• נחה על הספה
• מציירת על הדף, על עצמה, על חפצים שסוכם שאפשר וגם כאלה שלא

הבית לא מאוד מסודר כמובן בעקבות כל הפעילות הזאת אבל משעמם זה לא.

הוי בנות - בחלומותי הטובים לא ציפיתי לכל כך הרבה תמיכה ורעיונות טובים. כשפתחתי את הדף סיננתי לעצמי "הם הביאו אותי לזה (דהיינו חינוך ביתי) - הם גם יעזרו לי עכשיו להיחלץ מהבור הזה" S-: . וקיבלתי מכם את העזרה הכי מדהימה בעולם. רק טוב אתן מביאות.

אמא נמרה - תודה על הלינקים, מייד אשתמש.
נועה - לנוח לנוח מתחושת החובה לעניין אותו - את גאונה! זה בדיוק מה שאני צריכה.
תבשיל קדרה - נסי להשאר אתו בוקר אחד בבית, והתבונני עליו. לדעתי את תראי שהוא לא משתעמם - גם אם היית יודעת מה המקצוע שלי לא היית מצליחה להזכיר לי יותר טוב מה הדרך הנכונה!
בשמת - את כל כך צודקת, לפעמים נראה לי שאין דבר בעולם שיותר מפחיד אותי מ"לא לעשות כלום" (ונחשו מאיפה קיבלתי את זה... )
אביב - בדיוק לכיוון הזה פני מועדות
קומה ג' - אמרו לי שמגיל 3 עד 5, תלוי בילד. אמרו, וכשבני הסתכל בעיניים כלות על קבוצת ילדים, זה נשכח. אבל מהמעט התבוננות שכן עשיתי מדי פעם, יש הבדל בין מבט בעיניים (כלות? האמנם?) לבין לרצות להיות חלק מהקבוצה הזו.
חוה - איי הסבלנות, הסבלנות... יש תקופות של מאגרים בלתי נדלים, עד כדי כך שאני מפתיעה את עצמי, ותקופות, אפעס... לא להיט. צריכה להזכיר לעצמי את זה

הייתי חייבת לענות לכולכן כי הרגשתי שכל אחת הצליחה להגיד את הדבר הכי נכון בעולם.

<אמא נוסעת מייד מעתיקה את כל העצות לדף שומר מסך, שדבר לא יישכח, ומודה לאל על מזלה הטוב>

בקריאה נוספת ראיתי שני דברים:
הראשון - רוקדת - תודה, איכשהו בלהט הקריאה ברח לי.
שנית - שאני "חייבת" לכן קצת הרחבה עלי ועל חיינו בכלל. בקרוב יגיע.
שלישית - שכתבתי "המקצוע שלי", והתכוונתי "לשעבר
רביעית - כמה קל לבלבל בין חוסר מנוחה להתעניינות וסקרנות... /-:

אז כאמור - המשך צפוי (עם פחות מצוקות ויותר עלילות)

ונזכרתי גם ב גלגלי הצלה לאימהות

קיבלת תשובות מקסימות . נסי להתאים אותן לאופייך וסגנון חייך .

לדוגמא , אני גיליתי ששיתוף בעבודות הבית מכניס אותי לרמת מתחים גבוהה שפריקתה גבתה מחיר מיותר .
אז ויתרתי על זה .
היום הוא מתעקש לעזור ולי קל יותר להציב גבולות : לדוגמא , שמים כף קמח אחת ולא שופכים הכל או אמא תשפוך לקערה ואתה תערבב או מנקים ידיים דביקות מבצק או מחליפים בגדים . אם הוא מסרב אני מסרבת לבקשתו לעזור בלב שלם .

ההתמודדות עם השעמום היא שלך בלבד .
ילד משועמם זהו ילד שסף הגירויים שלו כה נמוך שהוא זקוק לכך בלי הרף .
ילד שלא הציפו אותו בגירויים אינסופיים אלא איפשרו לו מרחב נעים , שקט ובטוח ( הבית ) ישמר את מידת הסקרנות ויידע להשתמש בה בתבונה לאורך השנים .
יש צורך לחשוף את הילד במתינות לדברים שאת מאמינה שהם חשובים , כגון : הטבע , משחקים , חברת ילדים , בישולים , חול , מיים , בצק .
הילד ייסמן לך מתי הוא זקוק לך , למה הוא זקוק ובאיזו מידה .
כרגע הוא צעיר .
כאשר יגדל מעט הדברים יהיו ברורים יותר .

למען נגמור את היום שפויים ולא מתוסכלים

לעשות פעילויות שאת נהנית מהן הן משותפות והן עצמאיות . כך ילדך יספוג מסר חשוב ונכון .
ואם בשעמום עסקנו , אז תהני מהשעמום . זו גם מיומנות שחשובה לילדינו ללמוד .

עוד נקודה .
להשתחרר מתבנית הגננת .
לא לעשות פעילויות כי " הילד חייב ללמוד " , אלא אם זו פעילות הדדית ששניכם נהנים מכך .
אם פאזלים מביאים אותך לעצבנות וחוסר נינוחות . אז אל תעשו פאזלים . תניחי לו את הפאזל והוא יגש לכך מיוזמתו ( או שלא ) וילמד בקצב שמתאים לו .
להשקיע בילד : הכוונה לאהוב, להקשיב , להדריך , לכוון , ולפעמים לכעוס ולהתעצבן ( בצורה מודעת כמובן ).

הי לכולן.
נילילי - הכל קיבלתי... (עניין הלהנות מן השעמום יצטרך כנראה לחכות עוד קצת... )

לעניין העלילות (ללא מצוקות) - אחרי סופ"ש שעבר ברובו בבית (חטפנו שנינו מכת עצלנות קשה והתינוק נראה היה מרוצה למדי לרוץ בכל רחבי הבית, הקטן, ולצעוק להנאתו), בילינו גם היום שלוש (!!!) שעות בבית. והיה כיף.
בכלל, רציתי לספר שקראתי את כל מה שנאמר, לקחתי נשימה עמוקה ואף עברתי עם עצמי על מצב הסבלנות וגיליתי ששום דבר לא חסר, והדברים נראים הרבה יותר טוב.
עשיתי גם כמה פעולות פרקטיות יותר כמו רשימה של כל המקומות שמעניינים אותי ושעות הפתיחה שלהם וברגע שיתחשק - יש בשלוף.

בקיצור - נרגענו קצת.
המשך יבוא.

איזה יופי!
מתחילים לכתוב, מתכוונים למצוא פתרונות - והם באים!
זה מה שכל-פם מחדש מדהים אותי כאן באתר הזה @}

מבינה אותך,
למרות שאני בירושלים, העיר בה נולדתי וגדלתי.
למרות שאי אפשר להשוות בין להיות בארץ נכר בודדה וזרה לבין להיות בבית,
עדיין השיעמום- וואו! סיוט!
אני עוד לא מצאתי פתרונות. זה כבר הילד השני שלי שאני איתו בבית, ועדיין משעמם.
אני לא הטיפוס שיישב ויסרוג בגן משחקים או יבשל עם הילדים.
הפיתרון שמתאים לי הוא הפיתרון של תבשיל קדרה - לפטופ!!!
בקיצור- כל מה שאת עושה בבית- עשי בחוץ. לפחות תעשי את זה באוויר הצח.
אפילו לבשל...(על גזייה... רעיון מופרע...אני יודעת)...העיקר לצאת מבין 4 הקירות הללו.
גם הילד ייהנה.

אה, ועוד דבר-
ללכת להתנדב איתו...
כך תפגשי עוד אנשים.
זה נשמע קשה, אבל ניתן למצוא פתרונות.
אולי תתנדבי בגן ילדים??