באופן טבעי

_{ראו גם הדפים: מעצבן לראות מסביב, בשאיפה לאהוב מסביב}

סתם יצאנו קצת לגינה ליד הבית. מזמן לא עשינו את זה. מזג האוויר, והמפגשים שבד"כ מספקים לנו את היציאה היומית. פגשנו אמא אחת שמיניקה כבר שנה ורבע, ואמא אחרת שבבית כבר תשעה חודשים (טוב, באתר הזה זה לא חוכמה, אבל..), והכי חשוב, הכנסנו שתי תינוקות לחול! "מה, את כבר שמה אותה בחול?" מיד נשלפו התינוקות מן העגלה וזכו לטעום חול בהשראתנו. איזה כיף.
וגם, בכל מקום שואלים אותי איפה אפשר להשיג מנשא אובר-דה-שולדר (כמו שלי), ואף אחד כמעט כבר לא מרים גבה או מתעניין בבעיות הגב שלי, כמו לפני ארבע שנים. מבאס רק שלא מייבאים אותו כבר לארץ, ואני לא יכולה לעזור.

גם לי מדי פעם יש "תקריות" טובות. בקיבוץ יש איזה קשיש בן קרוב ל 80.
בכל פעם שאנחנו נפגשים הוא מחמיא לי ולליבי, ואומר שככה צריך, וזה מחזה מלבב וכו' וכו'.

דברים נחמדים שאני שמעתי (לצד הרבה דברים לא נחמדים שזה לא הדף לפרטם):

הוא נראה כל כך רגוע במנשא.
זה כל כך טוב שהוא עלייך.

בימי הגשם הארוכים והקרים, ברגע של תושיה, כשהוא במנשא ואני לובשת מעיל שעוטף גם אותו, יצאנו לטיול מדהים בגשם.
אוחזת במטריה, צועדת לצלילי טפטוף הגשם, מאושרת.
יחידה ברחוב עם תינוק, מבטים משתהים סביבי.
נושמת את האויר הצח, סופגת לתוכי כוחות מחודשים.
כי השגרה לעיתים חונקת, התובענות שלא באה לידי סיפוקה, חוסר היכולת להבין תמיד את צרכיו, שיעמום שלו, לעיתים שלי, ביקורת עצמית מתמשכת, ספקות, תהיות לגבי הדרך שבחרתי...
נחמד לצאת לגשם, הכל רענן, מתחדש, זורם.
הטבע בעוצמתו.
מטיילת בגשם, נושמת.

הלכנו לטיול בשבת, נחל כזיב. ישבנו לשתות תה ליד הנחל, קבוצת מטיילים צעירה נעצרה קצת ליד. אבא אחד עם מנשא ותינוקי קטן ואמא אחרת גם עם מנשא ועוד ינוקי. ישבו, פתחו, הניקו, הכל כרגיל. שגרה כזו.
ליבנו התרחב

גם אנחנו טיילנו בשבת בנחל פרוד וראינו כל כך הרבה משפחות עם תינוקות במנשאים ...
ממש היה כיף לראות.
חשבתי לעצמי איך זה היה נראה אם הנחל היה באזור אחר בארץ שאין כל כך מודעות לנשיאה במנשא.. או שלא היו מביאים את התינוקות הממש קטנים או שהיו מביאים עגלה..
זה היה אמור להיות משעשע..

דווקא בטיולים האחרונים שלנו ראיתי אבא שמחזיק (בטיול!) תינוק בסלקל, ואחד אחר שמחזיק טיולון מקופל (שוב - בשטח...). מצד שני - באמת לא מעט תינוקות במנשאים, וכשהאמא במשפחה שיצאה איתנו לטיול, הניקה את ביתה בת השנה ושבעה חודשים, היחידה שהתרגשה מהנושא היתה בתי. זרים לא ראו, אבל זה שגם שאר השותפים לטיול התייחסו לכך באופן טבעי לגמרי (היתה התייחסות, אבל עניינית) מצא חן בעיני.

בימי גשם וגם בכלל כשקר, הינוקא מעורסל באובר דה שולדר, המעיל שלי מכופתר סביבו, ורק ראשו מציץ ומבטו הסקרני והערני והשקט כמו קנגורו. כולם מחייכים אלי בדרך, וחלק גם אומרים "איזה כיף לו!" או "כמה הוא רגוע" או "הכי טוב על אמא" או "קנגורו!".

ובשבת נסענו לאח של רני בירושלים. יצאנו מהאוטו, פישפשנו את הינוקא על השלג, שמנו אותו במנשא והתחלנו ללכת ומולנו אבא עם תינוקון פצפון במנשא. חייכנו זה לזה, אחוות הורי המנשאים. והילדות (בתי ובת דודה) שיחקו בשלג, ואני עם הינוקא והם עם התאומים על הידיים (העגלות שלהם על השלג). וכל הזמן יוצאים מהכניסות מסביב כל מיני אמהות עם תינוקות קטנים על הידיים, עטופים בשמיכות או במנשא.

וכל יום מחכים ליד שער הגן, ליד כאלה עם עגלות, גם כמה עם התינוקות במנשאים.

היום הלכנו לבקר את סבתי במחלקת שיקום אורטופדיה בתה"ש (גילה, גם אני לומדת

).
כשהגענו לחדר האוכל ישבו שם כל החברים המבוגרים והייתה שם קבוצת בנות מבני עקיבא עם גיטרות וקצת תחפושות. הן שרו ועשו שמח. זה היה כ"כ מקסים שממש עמדו לי דמעות בעיניים.
הן פשוט הגיעו כדי לשמח קצת את הזקנים, המוגבלים, החולים והסובלים. זה היה כ"כ יפה, שממש התרגשתי.
אומני הושבה על סבתא שלי על כסא הגלגלים והייתה דיי בשוק ממה שהלך שם. היא הסתכלה בעניין רב על חבורת הבנות המזמרת, מצחקקת הזו ונראה לי שממש התלהבה.
חוצמזה אין שם הרבה תינוקות וראיתי איך הרבה מהזקנים ממש נהנו לראות אותה ולעשות לה פרצופים באוויר, שלומים וכו'.
חוייה!

היום קפצתי לחברה שלי והתינוק שלה (בן 3 חודשים) ילל כל הזמן...
היא די לוקחת אותו על הידיים אבל מעדיפה כמה שפחות.. " שלא יתרגל.."..
בקיצור , ישר לקחתי אותו ואמרתי לה :"אולי תתני לי את המנשא (שיושב 3 חודשים בארון, כמובן) ואני אסתובב איתו קצת? יהיה לו מה זה כיף...".
היא הסכימה ובעודנו מסתבכות עם האבזמים אמרתי לה :"רגע, אז שימי את זה עלייך רגע נראה אם זה מסתדר..

" והיא שמה, וזה הסתדר , ושמנו את המתוק במנשא..
בקיצור היה נחמד שהצלחתי להביא אותה להשתמש בו קצת ואפילו אמרתי לה:"שטויות, תנקי איתו על הידיים, רק תדאגי לכופף ברכיים..." כי היא הייתה לחוצה שהוא לא נרדם לה והיא חייבת 'לעשות ת'בית..'...

אמנם המסביב שלי הוא אמריקאי, ובכל זאת: אתמול היינו לראשונה מתחילת החורף בגן-שעשועים, כשסופסוף הטמפ' עשו טובה ועלו מעל ה-0. ממש לא היינו היחידים, כל מי שנשאר(ה) בבית עם הילדים (וכאן יש הרבה) יצא לתפוס קצת שמש.
בתי (שנתיים וקצת) עשתה סיבוב, לקחה אוויר, ובגבורה לא אופיינית עלתה אל המגלשה הכי גבוהה באזור. אחרי התלבטות של דקה או שתיים, היא אפילו התיישבה על הקצה - וזהו. בנתיים הצטבר מאחוריה תור של שנים שלושה ילדים, קצת יותר גדולים. אחרי מס' דקות של התלבטות היא קמה, ומתיישבת שוב, וקמה, ו"אמא תני לי יד", והילדים מאחוריה - לא נדחפים, לא צועקים, עומדים בשקט אחד אחרי השני ומחכים!
בסוף היא החליטה לסגת ולרדת חזרה במדרגות, ואני אמרתי לילדים שחיכו שהיא ויתרה והם יכולים סוף סוף לגלוש. ושוב נשארתי פעורת פה: הם פינו לה דרך וחיכו שתעבור, ורק אז, אחד אחרי השני, התגלשו להם. אף אחד לא שמר עליהם שלא ידחפו, אף אחד אפילו לא אמר להם "תחכו בסבלנות, היא עוד קטנה". זה בא מתוכם.ישראלית נוספת שהיתה שם אמרה לי " ככה מחנכים אותם פה מגיל 0". והלקח שלי: כך מתנהגים הוריהם, תמיד ובכל מצב, והם פשוט מפנימים את ההתנהגות הזאת כחלק בלתי נפרד מהעולם. לא צריך לומר כלום כשמשהו הוא ברור מאליו.

עין ,ואולי ככה הם כשהם בבית עם ההורים...? אכן נעים בכל אופן.
אנחנו הלכנו ברחוב בתל אביב ,אני והתינוקת במנשא ומולינו באה חבורה גדולה של ילדות בנות עשר בערך . כולן חלפו על פנינו בלי להעיף מבט , וילדה אחת , מלוכסנת שנראתה לא מכאן , הסתובבה ונעצרה ונעצה מבט ממושך בי ובמנשא . חייכתי אליה , אבל זה היה כבר מוגזם והיא השפילה מבט והמשיכה ללכת . אולי זה שייך לדף מעצבן לראות?

ענת גביש, הזכרת לי:
בימים שאני הולכת לקחת את הבכורה מהגן (בימים שהיא בוחרת ללכת לגן

), הדרך עוברת בפארק שבו חוזרים גם הילדים מבית הספר היסודי השכונתי. המון ילדות מסתכלות בינוקא במנשא ומתלהבות: "איזה מותק! כמה הוא חמוד!" (באמת מתוק כזה מציץ עליהן מהכיס שלו D-: )
בעלי טוען שלכל המתפעלות יש אחים קטנים בבית (התיאוריה לא נבדקה (-: ).

ועוד סיפורון: יום אחד בחזרה מהגן עם הינוקא במנשא והבכורה ביד באה מולי אמא עם תינוקת קטנה בידיים, מסתבכת עם עגלה שהיא דוחפת.
חייכנו זו לזו באחוות אמהות לתינוקות קטנים, ואז אמרתי לה, "בדיוק בגלל הקטע הזה (היה ברור במה מדובר) עברתי למנשא - נמאס לי לקחת את הילדה על הידיים ולהיסחב עם העגלה..."
מעניין אם היא זנחה בינתיים את העגלה.

עין לציון - לא רק אצל האמריקאים! גם כאן ראיתי מצבים דומים (וגם לפעמים לא). המתנה שקטה וסבלנית לגילאים שונים, ואפילו עזרה של גדולים לקטנים במתקנים - ולא מפחד ההורים. אני גם מאד אוהבת לראות את הילדים שמשחקים אחרי ארוחת הערב בחדר האוכל. קבוצה קטנה ואקראית (חלקית) של ילדים, בגילאים שונים, שמשחקים ביחד, ומסתדרים (רוב הזמן) נהדר, ללא התערבות ההורים, אפילו אם הקטנים לא תמיד קולטים את חוקי המשחק (תלוי בקבוצה המתגבשת, לפעמים הילדים שלי הם ב"גדולים" ולפעמים ב"קטנים" - והם נהנים משני העולמות).

בהמשך לסיפור על חברתי והמנשא , היום בבוקר היא קוראת לי מהחלון שאני אבוא לעזור לה לשים את המנשא, כי היא הולכת עם הקטן לקניות..
מה זה שמחתי? ותוך כדי שאנחנו מסדרות את כל האבזמים היא אומרת לי שבא לה לקנות את המנשא 6 מטר כי נראה לה שזה יהיה לו הרבה יותר נוח...
כיף לראות!

אמא אדמה, הזכרת לי.
חברה של חברה נסעה לפני שלושה שבועות לאמץ תינוקת ברוסיה.
היא ביקשה המלצה על ספר לגידול ילדים. פנו אלי להמלצה.
אמרתי: "עקרון הרצף". ואידך זיל גמור.
גם נתתי בשבילה עותק (יש לי עותקים למתנות).
מסתבר שהיא קראה את זה עוד לפני הנסיעה ובטיסה. הספר דיבר אליה מאוד. עכשיו היא ישנה עם התינוקת במקום לשים אותה במיטת הסורגים שנתנו לה.
כל כך שמחתי לשמוע!

אחי הנרגש בסוף הלידה של בתו לפני שבוע במאיר , עמד כחומה והודיע :"אני דורש שתניחו לתינוקת ואמא שלה להיות ביחד ובשקט!"
מה זאת אומרת דורש?? נהמה עליו המיילדת
"זאת אומרת שעכשיו היא תהיה איתה לפחות שעתיים עד שתקחו אותה לבדיקה קצרה , ואז היא חוזרת לאמא שלה ."
"אני לא יכולה להבטיח לך שעתיים" , אמרה המיילדת
"את כנראה לא הבנת . זו לא היתה בקשה אלא הוראה"
והיא רצה בכעס להביא את מנהלת המחלקה שבאה והתחילה להתווכח.
"גברתי " הוא אמר לה "אני פועל לפי מחקרים מחמירים אחרונים שאתם כאן כנראה לא התעדכנתם עליהם .אף אחד לא מפריע לאשתי ולתינוקת" (ולי אמר אחר כך : "תאמיני לי אין לי מושג מאיפה המצאתי להם את כל השטויות האלה")
הם הניחו להם ואחר כך במשך כל שהותם במחלקה לא הפסיקו להגיד להם "אף פעם לא ראינו חיבור כזה בין יולדת לתינוק..."
מעניין , הא? אחי אמר שהוא הרגיש שניהל קרב , וניצח בו . עכשיו היה צריך לספר לו שזה לא שטויות, המחקרים האלה באמת קיימים...אבל מה זה משנה .זה באמת היה נצחון שלהם. התינוקת לא יורדת מהציצי , לא בוכה כמעט , ההורים שמחים.

ועוד משהו חשוב: מי שלא שמע עדיין על דוקטור שפטן , רופא מיילד בפורייה , מומלץ שיקרא בבאופן טבעי הלפני אחרון (44), וגם האחרון שנשלח בימים אלה .
מדובר ברופא חכם ואמיץ . אויר רענן בעולם המיילדות בישראל ומגיש עזרה אמיתית (גם טלפונית) למתלבטים מול המערכת הקשוחה של בתי החולים מיד אחרי הלידה . (לתת אנטיביוטיקה לתינוקת שאך נולדה כי לאמה עלה החום בסוף הלידה ? כל הצוות מאיים , מפחיד , מצייר תרחישים מבעיתים , רק תנו לנו אותה ונחבר לעירוי ונהיה רגועים ומכוסי תחת , ארבעה ימים בצינוקייה עם אפשרות להכנס אליה להנקה שלוש פעמים ביום...כן או לא ?)
בבעיות כאלה ודומות , רוצים חוות דעת אמיתית של מישהו , גם אחראי , גם מבין , גם לא מפחד מהמערכת...
הטלפון שלו וגם מאמר שלו בעיתון שיוצא עכשיו .

משהו שראיתי היום בגן (בחטיבה הצעירה) אצלנו בבית הספר הדמוקרטי בחדרה :
נכנסתי לגן כדי להודיע משהו לגננת וראיתי ילדות שמשחקות בבובות. פעם ראשונה שראיתי ילדה (בת 5 בערך) שנשאה בובה במנשא!
היא קשרה איזשהו בד (אולי זה היה מנשא לילדות?) סביב גופה והניחה בפנים את הבובה וככה שיחקה (ישבה איתה לאכול, ועשתה הכל עם הבובה עליה).

פשוט התמוגגתי....

עד היום ראיתי ילדות עם בובות בעגלות ולא במנשאים.
ממש נחמד לראות מסביב

היום הגיעה אלי עוזרת חדשה (קווקזית), עברנו ביחד על הבית וכשהגענו לחדר של הקטנה היא נדהמה- מה? היא ישנה לבד בחדר? השתגעת? כזאת קטנה היא צריכה לישון איתך במיטה....

ובהמשך היום, כשדיברנו עוד היא סיפרה לי שהילדים נשארו איתה בבית עד גיל 5 ואז הכריחו אותה לשלוח אותם לגן (הסבירו לה שהם צריכים ללמוד עברית לפני בית ספר) וגם אז הם היו בגן שלוש שעות כל יום.

לא קשור למנשאים וכאלה בכלל - אבל מאד נחמד לראות מסביב את המנהג שהפך לכמעט-נורמה בקוי אוטובוס בין-עירוניים להגיד תודה לנהג בסוף הנסיעה (ולהתראות ויום טוב).
(ורק אני מניאק יורד זעוף פנים.)

בתור אחת שאין לה טלויזיה ולא צמודה לתקשורת, מאד נחמד לי לראות מסביב את הפרסומות של "השלום מתחיל בתוכי" או משהו בסגנון.
יש להם אתר שרק התחלתי לקרוא וזהו החזון
איכשהו בזמן האחרון יוצא לי לשמוע הרבה על שרי האריסון הזו והאמת היא שאני דיי מרוצה ממה שאני שומעת.
טוב, יכול להיות שאין לי יותר מדיי מידע, אבל נחמד לראות בחורה שהיא גם מלייאנית וגם רוצה בטוב מסביב וגם פועלת בשביל זה.

לאחת האחיות שלי יש שתי בנות בגילאים דומים לבנות שלי (זה כבר נחמד), היא מגדלת אותן בצורה שונה לחלוטין ממני.
אבל אתמול שמעתי את הילדה הגדולה שלה (בת 4.5) מבקשת לישון איתם גם הלילה, ואחותי ענתה בחיוב, ולי היא סיפרה שבכורתם אמרה להם אחרי שהם חזרו מאחד הביקורים שלהם אצלנו שכליל ישנה באותה המיטה של אבא ואמא והיא גם רוצה, אז הם הכניסו את מיטתה לחדר ההורים.(עדיף מאוחר מאשר לעולם לא)

אתמול, בבוקר יצאתי עם בנותיי לאחת הגינות בגבעתיים, היתה שם אמא עולה חדשה מחבר העמים עם בתה הפעוטה בת שנה וקצת וללא טיטול, ראתה אותה אחת המטפלות שישבו גם כן בגינה ואמרה לאמא שהיא מזועזעת שהבת שלה כל כך קטנה ובלי חיתול, אז האמא התחילה להתפתל ולאמר לה שהילדה מוציאה לבד את הטיטול, ושהיא כבר מבקשת לעשות פיפי וקקי, ואז המטפלת אמרה לה (ובינתיים הצטרפה מטפלת נוספת לזעזוע) זה אסור מחקרים של פסיכולוגים אומרים שבגיל כה צעיר זה יכול לגרום לנזק, ואולי זאת המנטליות של עולי חבר העמים, כאן כבר לא יכולתי להתאפק וסיננתי "שטויות" אז המטפלת פנתה אלי מה אמרת? אז אמרתי לה שאת המחקרים האלה מפרסמים חברות הטיטולים כדי שנמשיך לקנות עד גיל 3 ,4 . היתה שתיקה.(טוב גם אני שמעתי על המחקרים האלה,ופה למדתי על השליטה המופלאה של התינוק בסוגריו)
אמרתי לאמא כל הכבוד, והיא נראתה קצת יותר מרוצה.
בעצם אני יכולה לכתוב את זה במעצבן לראות מסביב בגלל המטפלות המעצבנות, אבל עדיף להוציא את הטוב מכל דבר לא?

מה זה נחמד...
נפלא. נהדר. מרומם נפש באמת.

חברתי האהובה, הכירה את באופן, העיתון, דרכי לפני כשנתיים.
קצת אחרי זה גם את האתר.
לפני שנה היא התחתנה.
לפני 3 ימים היא ילדה את בנה בכורה, חודש לפני ה"זמן".

לידה טבעית מא' ועד ת', עם רוב הצירים בבית, בתמיכה מלאה ואוהבת של בן זוגה, פיזית ונפשית, ועוד צירים בבי"ח מאיר (החדר הטבעי), באוירה מאד חיובית ומקבלת, עם מיילדת מאפשרת ונותנת מרחב נשימה ומחייה ולידה, ( סה"כ 36 שעות צירים!), ו 25 דק' של צירי לחץ, והרך כבר עליה.

אני לא יודעת אם היא הייתה רוצה להזדהות ולכן:
יפתי, אני אוהבת אותך!!!!!!!
אין כמוך אישה גיבורה, חזקה ונהדרת.
איש יקר, היית שם ותמכת בצורה מופלאה שקשה ללמד. פשוט יש לך את זה.
איפשרתם לעצמכם ולבן שלכם את הדרך הכי טובה שיש.
אני אוהבת אותכם. אני גאה בכם מאד מאד מאד.
וגם לי הענקתם: את האפשרות הקונקרטית. הנה אתם אנשים רגילים, חבריי הטובים, ועשיתם את זה כמו גדולים.
ע נ ק י י ם .

מזל טוב אנשים יפים. הילד שלכם בר מזל אמיתי שהוא זכה בכם

ב"סטונאייג'" חנות סיטונאית לקריסטלים ואבנים, הציעו לי לשים את בני (שנה וחצי) באחת הסלסלות המלאות באבנים... בלי שביקשתי אפילו... ונתנו לו "לערבב" בחופשיות... הוא היה מבסוט לאללה!

אמא אחרת שהיתה שם, הובלה אחר כבוד למשרד כדי להיניק ואפילו הציעו לה כוס מים!

נחמד ומרענן!!!

בספריה העירונית ברעננה יש ארגז גדול מחוץ לספריה, ועליו שלט "ספרים ללקיחה".
אנשים שמים שם ספרים שהם רוצים לתת, ואנשים אחרים לוקחים.
מישהו מהספריה דואג לפנות משם ספרים שאף אחד לא לקח.

היום סיפרה לי אמא אחת שאני מכירה אותה כדי חסרת סבלנות לילדותיה, איך הן הלכו להן בוקר לגן (במקום באוטו)דיברו, שרו, הריחו כל מיני צמחים כמו גרניום ורוזמרין. להן היה כייף וגם לה - זה היה הדבר הראשון שהיא סיפרה לי כשנפגשנו.

היום הלכתי למשרד הפנים לרשום את הקטנה בת.ז. היה תור ענק. אחרי שתי דקות ניגשה אלי מישהי, שאלה אותי מה אני צריכה ולקחה אותי למשרד (היא הייתה המנהלת). תוך שתי דקות מרגע כניסתי, הייתי בחוץ עם תעודת לידה ושתי תעודות זהות מעודכנות.

נחמד שמתחשבים במי שבא עם תינוק קטן.

היום ראיתי זוג קשיש הולכים להם יד ביד. מחמם את הלב.

בשכונתנו בית קפה קטן וסימפטי ואני לפחות פעם ביומיים לוקח את הילד לשבת על הבר בבוקר, רק אני והוא, כדי שאני אשתה את קפה הבוקר והוא יעשה חיינדעלך למלצריות החמודות. היום אחה"צ נכנסנו כל המשפחה למקום, ולא ממש הינו סגורים על להשאר עקב עודף עשן סיגריות ובעוד אנו בודקים אם ללכת או להשאר מתגלה לה אישה מניקה, משקיפה על הנעשה בבית הקפה, יושבת בפישוק אדוני ולצידה ילדה נוספת מתוקה כבת 4. ישר המבטים הצטלבו והלכנו לפתוח איתה איזור הנקה. איך שאנחנו מתיישבים ואני מפרק את הילד מהמנשא היא קופצת "מה איך קשרת ככה? איזה סיבוך.."

"אם תרצי, אלמד אותך"
"כן בבקשה!!"

בגמר ההנקה של הצד שלנו והצד שלה, בית הקפה כבר מלא והגיע זמן השיעור. היא להפתעתי הגמורה שולפת מנשא בד זהה לשלנו, קמה ואומרת קדימה! שתי הנשים נעמדות באמצע בית הקפה וזוגתי מדגימה לה סוגי קשירות - מקדימה, על הצד וכו'. כל יושבי בית הקפה יושבים ונהנים מההצגה (כולל המון ילדים) ואני קצת נבוך וקצת גאה יושב בצד ומסתכל.

למה הדף הזה פחות פופולרי מבן דודו המעוצבן?

אני לפני זמן מה הלכתי למסעדה עם בן זוגי. ראינו שם משפחה ענפה ורעשית . היתה שם תינוקת קטנה. היא בכתה וכולם העבירו אותה מיד ליד וניסו להרגיע בעגלה. משלא נרגעה האמא לקחה אותה ושלפה ציץ.
כולם ישבו שקטים ונדהמים לנוכח האמא הזו.

אולי זה לא מקורי אבל זה מאד מרגש אותי.....

לגיסתי יש שניי ילדים. הגדול בן שנתיים הקטן בן 3 חודשים. היא מניקה את הקטן בכל מקום בלי להסתתר ובלי להתבייש. היא מסוגלת גם לנקות את הבית תוך כדי (בעייני זה מדהים). כשהגדול שכבר נגמל לפני הלידה (מהציצי) ביקש גם, היא פשוט נותנת לו, בשיא הטבעיות, ובלי לעשות עניין. כ"כ כיף לראות מסביב.

למה לכולם זה מדהים שנשים מניקות בכול מקום? אצלנו זה הפך למשהו טבעי לחלוטין! גם בגינה הציבורית, ובכול מקום. אני זוכרת את עצמי בקניון של פתח תקוה, מתיישבת על כיסא מול הסופר ושולפת ושיקפצו לי כולם.
נחמד לראות מסביב שהנקה הפכה למשהו טבעי לחלוטין לכל מיני נשים שבכלל לא בראש של "באופן טבעי"

יש ימים שניתנת לך הזכות לחלוק רג מרגש מחייו של האחר.
אתמול הלכנו לגינה אחרת(לא גינת הבמבה;-) ) שלא היו בה ילדים כלל. במקום ילדים ,היה בה זוג בני טיפש עשרה חמודים שישבו בתוך התעלת מעבר שבין המגלשות, וציחקקו והתנשקו ואמרו ועשו דברים שבני טיפש עשרה עושים ושאנחנו כבר שכחנו את חלקם.

האיניטימיות הבתולית והרעננה שלהם היתה יכולה להישאר אי שם בין המגלשות, לולא לתעלה היה מבנה של מגבר שגרמה לכל צחקוק ולכל לחישה שלהם להישמע מבחוץ:-D

לפני זמן מה בגינה, אשה ממש מבוגרת ככה כבר די שפופת גו עם קמטים רבים על הפנים ההליכון שלה לצדה, יושבת לה בספסל בשמש, פתאום הגיע אמא צעירה עם פעוט ישן בעגלה והתחילה להעיר אותו קצת בברוטליות תוך כדי קיטורים "וואי הוא לא יישן לי בלילה" (היא בטח התכוונה שהוא לא יירדם לה 19:15 בדיוק.) אז האשה המבוגרת בספסל אמרה לה:"די, אל תעירי אותו, אסור, הוא יקום במצב רוח רע" והאמא הצעירה עצרה הסתכלה על הזקנה ואמרה לה:"את יודעת מה, את צודקת, מה זה חשוב ממילא הוא כבר יישן מאוחר צהריים."
וזה כל כך מצא חן בעיני שהיא לא נזפה בזקנה ואמרה לה מה זה עניינך בכלל, או סתם הביטה בה בזלזול (מה שחשבתי שהיא תעשה) כאילו שלזקנות השבט עדיין יש מקום, גם אם זה לא שבט אלא סתם גן ציבורי בעיר.

>למאיה יש חולשה לאנשים זקנים בעיקר זקנות<

לפני כמה שבועות נסעתי לסידורים בקריה. יצאתי מהאוטו, קשרתי את הקטנה על הגב בקובבה ונעלתי את האוטו. בעל הרכב שחנה לידי, איש בן 60 בערך, התקרב ואמר לי: "מה שהיה, הוא שיהיה. אמא שלי נשאה אותי על הגב ככה לפני 60 שנה. ככה צריך לסחוב ילדים" (ציטוט לא מדוייק פרט למשפט הראשון).

זה עשה לי פשוט קופץ בלב!

אתמול היינו בפארק שיש בו גם בריכת ילדים. לידנו ישבה משפחה הודית מרובת סעיפים.
העוללית יצאה מהבריכה וזחלה על הדשא - הדשא היה רטוב, היא היתה רטובה, החליקה, השתטחה והתחילה לבכות. כל המשפחה ההודית הפסיקה את השיחה שהיו שקועים בה והסתכלה על העוללית. הם נעצו בי מבטים מזרי אימה בחמש השניות שעברו בין הרגע שהתחלתי לצעוד את שני הצעדים ורבע שהפרידו בינינו, עד הרגע שבו היא היתה עלי, מנוחמת, מניחה ראש מתוק ועייף על הכתף שלי. היא בכתה עוד כמה שניות אחרי שהרמתי אותה - if looks could kill... הם המשיכו לשלוח לכיווני מבטים גם אחרי שנרגעה וחזרה לשחק, למען הבטחון.

שועשעתי ביותר (-:

סיפורי המנשאים הזכירו לי משהו שקרה לפני כמעט שנה, כשהעוללית היתה פיצקי ועדיין גרנו בארץ.

שוטטתי איתה מעורסלת בתינוכיס במרכז המסחרי אחר הצהריים. פונה אלי זוג צעיר עם תינוקת בגילה, בעגלה - איך את קושרת את זה? קיבלנו מתנה ללידה וזה שוכב בבית כי לא הסתדרנו עם הקשירה!
אז עשינו החלפות. הבחור לקח את התינוקת שלו מהעגלה. הוצאתי את העוללית והשכבתי אותה בעגלה שהתפנתה. התרתי את השישה מטר ועשיתי לבחורה סדנת קשירה מזורזת. לקינוח הראיתי לה איך מכניסים את התינוקת פנימה ושתיהן והבחור חייכו אושר. מוסר השכל: עגלה יכולה להיות מאוד שימושית לפעמים.

חטפת צוננים כי נדמית להם אמא מזניחה, נכון?

בוודאי! התינוקת החליקה והיא בוכה. איך נתתי לה להחליק מלכתחילה? ואיך לא ידעתי מראש שהיא מתכוונת להחליק ונערכתי בהתאם על ידי תחיבת כרית באיזור הנפילה המשוער? איך נתתי לה להתרחק ממני שלושה צעדים? למה היא לא על הידיים? למה היא בכתה כל כך הרבה זמן, כמעט שלוש שניות? ומה זה חוסר האחריות הזה, להגיע לבריכה רק עם עוד חברה אחת ובתה?

אולי יש להם כבר בטן מלאה עד כאן על האמהות המערביות האלה.. בדיוק כך! מדהים לראות את ההבדלים בתפיסת העולם. הצפון-אמריקאיות האסליות יוצאות לקניה שיגרתית בסופר, מורידות שניים או שלושה או ארבעה ילדים מהמיני-ואן, את בת החמש ובן השלוש וחצי ואת בת הכמעט שנתיים ואת התינוק, מעמיסות אותם על עגלה, וכל הפמליה הולכת לסופר.

ההודים יוצאים לקנות בחמולה. הסבתא והדודה-רבה, בסארים, אבא ואמא ודוד ודודה, וחתן וכלה במרכבת קלה, וילד או שניים, מחזיקים בידה של אחת הגיסות או הסבתא.

סיפרתי לחברה על התקרית והיא סיפרה לי שכך זה גם במשפחות הסיניות - אם הילד בוכה, הסבתות משני הצדדים גוערות באמא ומיד מזנקות להרגיע את הרוחות.

(-:
מזכיר לי שלפני שבוע ומשהו, בלונדון, אני עם ילדון במנשא או יונק במנשא או עלי יונק בלי מנשא - וכל מיני הודים/סינים/אפריקנים ודומיהם מחייכים אלי באחוות אלה שמכירים את הילדים האלה שנישאים על הגוף ויונקים בכל מצב (-:

_משהו שראיתי היום בגן (בחטיבה הצעירה) אצלנו בבית הספר הדמוקרטי בחדרה :
נכנסתי לגן כדי להודיע משהו לגננת וראיתי ילדות שמשחקות בבובות. פעם ראשונה שראיתי ילדה (בת 5 בערך) שנשאה בובה במנשא!_
לא מתאפקת: הבנות שלי באופן קבוע נושאות את הבובות שלהן במנשאים (מאולתרים, מכל מיני בנדנות ומטפחות) - זאת נראית להם הצורה הנורמלית...
(טוב, גם בעגלה לפעמים)

אולי זה מסחרי, אולי זה פלצני אבל בכל זאת נחמד לראות את זה

בכל פעם שאני עורכת קניות בסופר, כשאני מגיעה לקופה נותנים לי לעבור לראש התור. כל פעם! ואני תמיד אומרת, "לא, יש לי הרבה דברים", והם תמיד אומרים, "זה בסדר, את עם תינוק" (תינוק במנשא כמובן). זה קרה בסופרים שונים במקומות שונים, וזה תמיד מחמם את הלב

אתמול חברה שלי ירדה עם השניים שלי (בת 7 ובן שנתיים) לגן השעשועים ואני רצתי לעבודה לשעתיים.
עברה שם זקנה ואמרה: איזה ילדים נפלאים! כמה שמחת חיים יש להם! לא רואים כזה דבר היום. את אמא שלהם?
אז החברה אמרה: לא, אבל הם בחינוך ביתי.
אז הזקנה אמרה: איזה יופי! והוסיפה משהו על זה שהיום האמהות לא רוצות לגדל את הילדים שלהן והם כולם כבויים, בלי שמחת חיים.

גיליתי את נפלאות התחבורה הציבורית בשכונה שבה אני גרה כבר מעל חצי שנה. נסעתי באוטובוס עם הילדונת ועם הזאטוטה במנשא אובר-דה-שולדר. כמה חיוכים, מחמאות ו"הלוואי שיכולתי"!
באותה נסיעה עלה גם בחור בן עשרים ומשהו, מוגבל בשכלו. נראה שהנהג מכיר אותו, שוחח איתו, התבדח איתו, הקשיב לו (למרות שהבחור כמעט שלא הצליח להוציא מילה ברורה).

קודם נסעתי לשיעור התעמלות שלי ושמעתי ברדיו תשדיר נחמד מטעם משרד הבריאות :
התשדיר קורא למקומות עבודה/מעסיקים להקצות פינת הנקה לאימהות מיניקות.
אחד הטיעונים שהוזכרו הוא שאימהות מיניקות נעדרות פחות מהעבודה וגם חוזרות יותר מהר לעבודה אחרי הלידה.
נדמה לי גם שהוא הזכיר משהו על יתרונות ההנקה, אבל אולי אני כבר מדמיינת מרוב קריאה כאן באתר.
בכל אופן, היה נחמד לשמוע.

אז מסתבר שהתשדיר ששמעתי ברדיו הוא ממש קמפיין ( ובעצם מדבר על פינת שאיבה, לא פינת הנקה ).

היום ב"הארץ" מודעה ענקית (בשער האחורי של החלק הראשי של העיתון) מטעם משרד הבריאות.

הכותרת: "ידידותי לתינוק - baby friendly - מושג מקובל בעולם המתאר מקומות עבודה המעודדים הנקה."
בין השאר נאמר: "כל שנדרש הוא להקצות פינה שקטה ונקיה המאפשרת לאם המניקה לשאוב את החלב באמצעות מכשיר פשוט ומקרר בו יאוכסן החלב עד לסיום יום העבודה. "
"הצטרפו גם אתם למעסיקים רבים בעולם שהפכו את מקום העבודה שלהם לידידותי לתינוקות ולאימהות".
"מעוניינים לקבל תעודת הכרה כמקום עבודה ידידותי לתינוקות? היכנסו לאתר משרד הבריאות והרשמו:
www.health.gov.il. "

הידעתם, קיימת עמותה לקידום הנחמדות בעולם

הלכנו היום לטיפת החלב האזורית (כאן אין ט"ח שכונתיות) להתחסן <זוקפת ראש בגאון אל מול מטח האבנים והאבטיחים הרקובים>. על דלת הכניסה שלט: מקום זה הוא breastfeeding friendly (ידידותי להנקה?).
המשך: נכנסנו לאחד החדרים של האחיות. ספה נוחה, שני פוסטרים ענקיים (האחד: תינוק יונק וכיתוב "Free hook-up with delivery", השני - שקית אשפה גדולה גדושה בקופסאות תמ"ל וכיתוב בסגנון "אנא עזרי לנו לצמצם את כמות האשפה בעולם"). ספריה גדושה בקלסרים שבהם יש חומר על הנקה. מסתבר שזה חדרה של יועצת ההנקה, כן כן, בטיפת חלב יש יועצת הנקה. חינם!!

דווקא הדיון על מקומות עבודה ידידותיים לשאיבה לא ממש רלוונטי כאן כי חופשת הלידה במילא נמשכת שנה.

בהארץ על מקומות בילוי שכונתיים.
אמנם אני (וחושדת שרובנו פה) לא יוצאת לפאבים אבל מצא חן בעיני הקהילתיות, ההזדמנות לעסק שהוא לא רשת אלא יוזמה מקומית.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/S ... ntrassID=0

הזמרת שרה מקלכלן הוציאה שיר חדש ובמקום להוציא 150,000$ על קליפ היא עשתה קליפ ב 15$ ואת הכסף תרמה ברחבי העולם

הנה הקליפ
והנה רשימת התרומות

יש לנו חבר, עולה חדש, שאחד מכישרונותיו הוא תיקונים ביתיים.
הוא הבטיח להקדיש שעה בשבוע לבתיקונים בבתים של חברים.
עד עכשיו, הוא החליף לנו ברזים באמבטיה ובמטבח, והרכיב לנו שולחן. אני מרחפת מאושר על כל הדברים שמתחילים להסתדר בבית, כי כמובן שזה נתן לנו מוטיבציה לסדר ולתקן כל מיני דברים מציקים אחרים.

פעוט בן שנה ומספר חודשים הולך לארון הספרים, שולף את הוידויים של רוסו, מתיישב עם הספר על הברכיים, פותח ומדפדף בארשת רצינית.
מרים את יד ימין ומשפשף את סנטרו, הופך דף. מוציא נזלת מהאף, עוצר, מתבונן בדאגה בנזלת, פניו נרגעות - הוא מניח בעדינות את הנזלת על הדף וסוגר את הספר בחיוך. (טוב ההורים שלו נקרעים מצחוק על הספה)

ערמה של ילדודס בכל מיני גילאים משחקים ביחד ויוצרים ביחד משחקים, חוקים, פרסים.
הפרס הגדול היה לאכול תירס מקופסא בכף פלסטיק.
אני נהנתי להיות, לצפות בשמחה שלהם. שמחת חיים של ילדים חופשיים.

היום היינו פעם ראשונה בטיפת חלב.
נחמד לפגוש אחות מקסימה, מתעניינת ומצחיקה. התלהבה לשמוע שילדתי בבית, התעניינה וביררה לגבי חיסונים בגיל מאוחר יותר.
ציטוטים נבחרים:
"וואי, איך היא מרימה לבד את החולצה לינוק! איזו עצמאית

הבן שלי ינק ככה עד גיל שלוש"
"כשהרופא מתקשר שבוע הבא לנזוף בך שלא חיסנת לפי השגרה, אני לא רוצה שתרגישי מאויימת! זה לא אישי נגדך. זה סתם נהלים - בקיצור כסת"ח"

אני לא יודעת על איזו טיפת חלב אתן מדברות, אבל שלנו בבלפור בת"א- האחות שם כנראה רגילה כבר ל"שגעונות" של ההורים כי היא מגיבה בכזה שוויון נפש על כל יציאה שלנו- כשהסבירה על בטיחות במיטת התינוק, אמרנו לה שאין לנו מיטה, והיא הגיבה ב"אז אתם מאלה עם המזרנים על הרצפה... כשאמרנו שאנחנו לא נותנים ויטמין A+D כי החלטנו שלא צריך, היא לא מצמצה, וכשביקשנו לבטל את התור לחיסון חודשיים כי אנחנו דוחים אותו, היא רק אמרה- אז תבואו רק לשקילה אם מתחשק לכם. לא יאומן...

רופאת ילדים שמבקשת שאניק בזמן הבדיקה

ואומרת לילדה "איפה ציצי של אמא?".
לא העירה שום הערה שיפוטית כששמעה שהילדה קיבלה עד היום רק חיסון אחד.

וואו! איזה כיף, טרה!

ואני הייתי אצל רופא בגלל דלקת גרון. הוא נתן לי תרופות ושאלתי אם מותר בהנקה.
הוא אמר לי "זה חשוב מאד להיניק!"
חייכתי ואמרתי לו שאת הבכור שלי הינקתי למעלה משנתיים.
אז הוא קצת נהיה סגול כהה אבל לא אמר כלום:-D

ביקרתי היום בטיפת חלב. בכניסה יש שלט גדול להורים: "הקשיבו לילדכם! לא לעונות השנה ולא לעיצות בגינה". מקסים, לא?

כן

הייתי במסיבת רווקות של סוף שבוע שלם עם תמר- יונקת בת שלושה חודשים. כל הבנות שהיו הן צעירות ממני ועדין ללא ילדים. כולן היו די בחרדה מכך שתמר תקלקל להן את סוף השבוע, אבל היא כמובן התנהגה כמו מלאך. הבנות התעניינו מאד בשינה המשותפת ובהנקה. אחת אפילו אמרה לי- איזה כיף, להניק ככה כמו הקופים! מה שנכון... תמיד חשבתי שיהיה כיף להיות קוף...

מעקב הריון אצל האחות בקופת חולים, תוך כדי רישום תוצאות של כל הבדיקות לתוך המחשב, היא שואלת - איך היו הלידות שלך?
אני - בסדר (מגמגמת משהו, מה, אני אתחיל להסביר לה שהראשונה היתה לידה וגינלית תקינה, וטראומטית, והשניה הייתה בבית?).
היא, עדינה, שקטה, מתעקשת - הן היו חוויות טובות?
אני כבר תמהה - את שואלת כדי לרשום במחשב או מתעניינת?
והיא - אני שואלת כי לידה צריכה להיות חוייה מדהימה.
אני - (בשוק). כן, מגמגמת משהו, טובות.
היא (בעדינות, בחכמה, יודעת לאן היא מובילה, אחראית לגמרי, רוצה להיות בטוחה שאני יודעת) - ואת יודעת מה צריך לעשות כדי שזו תהיה חוויה טובה?
אני - אני מקווה... אני מתכננת ללדת עם מיילדת בבית.
היא - הימהום. סיפרת לרופאה?
אני - (מתפתלת) לא, לא נעים לי, אבל לא.
היא - לא צריך, אין טעם לספר למישהו שברור שיתנגד.

ואני מתביישת לשאול אותה איך היא מסבירה למי שלא יודעת. עם העדינות הזו שלה, היא ודאי יודעת, ואני תמיד מתלבטת מה לומר. בכל זאת מתייעצת מעט, מקבלת ממנה עיצה איך לתת משהו מהטוב הזה למישהי יקרה... ומבינה אחר כך, שגם אני צריכה שוב לשאול את השאלות האלו, את עצמי. ומודה.

איזה יופי!

לא מזמן חזרנו מטיול בסרביה. היה מאד נחמד לראות איך אנשים מגיבים למנשא: כמה פעמים ממש באו לשאול ברחוב איפה קניתי את זה ושזה נראה להם כ-"כ חמוד. וגם כשהקטנה ינקה (יחסית בסקרטית) אנשים ממש חייכו, אמרו כל מיני דברים נחמדים כאלה... למרות שעד כמה שהבנתי תינוקות בסרביה לא יונקים הרבה או ביכלל לא. כמעט כל התינוקות אפילו הכי קטנים שפגשתי שם לא ינקו. אבל זה כבר לא שייך לדף הזה.

נחמד לראות מסביב יותר ויותר כתבות ביקורתיות כמו זו
ו-2Fm1]זו 2000[/po]%2Fskira20051118 647091.xml&origin=ibo&layer=consumer&layer2=&layer3=consumer
מובן ש-מעצבן לראות מסביב את התופעות שמתוארות בכתבות...

חברה שלי חזרה מביקור לכבוד לידת נכדה אצל בנה בחול.היא עזרה בתקופה שמסביב ללידה בעיקר עם הבן הגדול בן שנה ותשע.
כשהאמא חזרה עם התינוקת החדשה מבי"ח חברתי לקחה את הגדול מידי פעם מהבית.
יוםאחד הגיעה לביתם, הקטן ניגש לדלת וכשראה את סבתא(מאד אוהב אותה דרך אגב) אמר "ביי ביי" וטרק לה את הדלת.
כשהיא סיפרה לי את זה הדגש שלה היה על איזה ילד מדהים שרצה להשאר עם המשפחה שלו וידע לבטא את רצונו באסרטיביות .
כ"כ נהנתי לראות סבתא לא פולניה לא מניפולטיבית שבקלות יכלה להעלב מהילד אך ראתה אותו באמת.

(אולי יש דף יותר מתאים לסיפור הזה אבל נראה לי שלא תזיק פה החייאה)

כ"כ נהנתי לראות סבתא לא פולניה לא מניפולטיבית שבקלות יכלה להעלב מהילד אך ראתה אותו באמת.
באמת מרשים.

Well, she is probably not Polania ...
I am still waiting to the 1st polish Safta doing the same

ron g
אתה יודע, פולניה זה לא באמת עניין גיאוגרפי...

אהה, רון ג לא שמתי לב,חשבתי שזה איזה ניק שכותב "לא נכון" עם שגיאה

טיול בוקר לגינה

מטפלת אחת מסתובבת עם תינוק צורח, מחבקת , מלטפת ומנסה לשכנע את המסכן לאכול מבקבוק, לא כל כך הלך לה, בסוף הוא נרדם מותש, היא מניחה אותו בעדינות בעגלה וממשיכה להסתובב, המטפלות האחרות בינתיים מפתחות דיון על איך לשכנע סרבן בקבוקים, המילה סבלנות חוזרת בו המון פעמים.
אחרי כמה דקות מגיעה האמא, הן פורשות הצידה, האמא מניקה את התינוק המטפלת יושבת לידה והן משוחחות בשקט

בצד השני, אמא צעירה מניקה תינוק, אמא שלה עומדת לידה מחזיקה חיתול בד כדי להסתיר מהכיוון של הכביש, הגעתי לכיוונם בעקבות השובבון שלי שרץ לשם ואני שומעת את האמא אומרת "לא זה בסדר חמודה, העיקר שיהיה לך נוח להניק"

לקראת הצהריים אני מניקה - בן שנה וחודשיים, מטפלת חדשה שעוד לא מכירה אותי אומרת - כל הכבוד לך

בוקר של כייף להנקה

סטיקר על אוטו בארה"ב -
Every mother is a working mother

הייתי הערב ב"ארוע זכויות" של בית הספר הדמוקרטי שבו אני עובדת.

היו המון תינוקות, המון, ואף לא עגלה אחת. כולם במינשאים או על הידיים. (או זוחלים והולכים מסביב, מי שכבר יכול.)

ראיתי לפחות שתי הנקות במסדרון (על הכורסאות) ובפינת הקפה.

באותו ארוע, קבוצת ילדים העלתה גרסא מחודשת ל"כפה אדומה" (שבה מודגש איך כל הדמויות הן חסרות-שם למעשה, ואיך מפרים את זכותן לשם

)

בסיום דיאלוג השאלות והתשובות בין כיפה אדומה לזאב, כשהזאב אומר "בשביל לטרוף אותך", הילדה דוחפת אותו ואומרת "לא נראה לי" והזאב נופל.
אגב, יש בבית-הספר שיעור "עצמה" (עם חולם חסר) לבנות בלבד -קורס באסרטיביות והגנה עצמית. אני תוהה אם זה קשור ומקווה שכן.

אמא צעירה מניקה תינוק, אמא שלה עומדת לידה מחזיקה חיתול בד כדי להסתיר מהכיוון של הכביש

זה הזכיר לי את אמא שלי, אחרי לידת הבכורה. הלכנו ביחד לקניות והיא דאגה 'שלא יראו אותך'.
מיותר לציין שמה שהיא עשתה רק משך תשומת לב, לעומת ההנקה השקטה שבכלל לא הייתה מורגשת.

טוב, זה כמובן לא קשור לדף, אבל העלה לי את הזכרון הזה.

כשהזאב אומר "בשביל לטרוף אותך", הילדה דוחפת אותו ואומרת "לא נראה לי" והזאב נופל
לא כולם יודעים שבגרסה המקורית של האגדה הזו, כיפה אדומה משתחררת בכוחות עצמה מהכליאה של הזאב, ובכל מיני תחבולות גוברת עליו בעצמה.

לא כולם יודעים שבגרסה המקורית של האגדה הזו, כיפה אדומה משתחררת בכוחות עצמה מהכליאה של הזאב, ובכל מיני תחבולות גוברת עליו בעצמה.
לאו דווקא.
זאת גירסה שפותחה מאוחר יותר.
בגירסה המקורית, הסאטירה מאת שארל פרו, כיפה אדומה נטרפת וחסל. ויש גם מוסר השכל שמסביר בדיוק מיהו הזאב...

דווקא את היצירה:כפה אדומה מצאו לנכון להציג ?זוהי יצירהספרותית שבמקורה מרמזת על אלמנטים מיניים ביותר.האם אין דרך אחרת על מנת להקנות אסרטיביות?
/-:

יצאתי עם מספר אמהות מהגן של ביתי לארוחת צהריים.
בעודי מניקה את התינוקת, פנתה אלי אחת האמהות, שלה 3 בנות, הקטנה בגילה של ביתי, ואמרה, בדרך מאד אופיינית ליפנים, וואוו, את מניקה,איזה יופי... הנהנתי בראשי ולא פיתחתי את הנושא, שמבחינתי הוא טריוויאלי.
לפתע היא אומרת לי בנונשילנטיות "כן, אני גם עדיין מניקה את ביתי". ואז אני פיתחתי איתה שיחה . היא סיפרה שאת הגדולות היא הניקה עד גיל שנה, אך עם הקטנה בת ה - 6 היא עדיין מניקה ללא תוכניות גמילה. שאלתי אותה איך היא מרגישה לגבי זה והיא חיבקה את ביתה ואמרה בחיוך - כיף לנו!
מעבר לתדהמתי מכך שהיא עדיין מניקה, הפתיע אותי איך היא סיפרה על כך מבלי להצתדק, מבלי להרברב, ומבלי להסמיק, לפני כל שאר האמהות. כמו כן, אף אחת מהאמהות לא הביעה תדהמה או אפילו עניין מיוחד.. סתם עוד אנקדוטה קטנה על מאיצ'אן ואימה...

מעניין. אולי זה יותר נפוץ שם ממה שחשבת?

אגב יפן, שבוע אחרי שקיבלתי חבילה מאמריקה עם כיסויים שהזמנתי, הסתובבתי באיזה סופרמרקט גדול עם המארחת שלי במחלקת תינוקות. חיפשתי שעוונית.
פתאום אני רואה כיסויים לחיתולים. ככה סתם, בין האוברולים למכנסיים.
הלסת שלי נפלה לרצפה.
היא הרימה אותה ושאלה, מה?
אמרתי לה - כיסויים? ככה סתם? בסופר?
והיא ענתה בקול קצת נעלב - מה ההפתעה? חשבת שאין אצלנו תינוקות באי?

בכל הבתים עם ילדים מחותלים שהתארחנו בהם (פרט לאחד, אבל שם זה סתם אמריקאים בתחפושת) החיתולים היו חיתולי בד ובשאר המקומות אפאחד לא הרים גבה (בארץ אני צריכה להסביר את עצמי כל הזמן).

תענוג.

אך עם הקטנה בת ה - 6 היא עדיין מניקה ללא תוכניות גמילה
6 שנים, כן?
וואו! איזה כיף!

בגינה הציבורית ליד הבית של אבא שלי נתקלתי באישה מבוגרת משחקת עם פעוט. שאלתי אותה אם היא סבתא או מטפלת, והיא ענתה שהיא סבתא שלו, ושהיא מטפלת בו כל יום כשבנה ואישתו בעבודה. אמרתי לה: "איזה כיף!" והיא אמרה: "כן, כיף לנו מאוד ביחד!" אז תיקנתי: "לא, התכוונתי איזה כיף לכלתך שהיא יכולה להיות שקטה שסבתא מטפלת בילד שלה!".

הודעה מרגשת:

"אנחנו הורים טריים. אין לנו נסיון, ואין לנו יכולת לראות דברים בפרספקטיבה. אם מישהו היה אומר לי - תכניסי אותו למיטה שלך לשנתיים ואחר כך הכל יפתר, הייתי עושה את זה בלב שלם, ולא אוכלת את עצמי כל יום בשנתיים האלו מחשש שלעולם הילד יישן איתי במיטה ולי אין פתרון לזה, או בתחושה שמשהו עם הילד שלי לא בסדר".

http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/ ... d=77849053