פליי ליידי לילדים

אני זוכרת את הרגע הזה בו קראתי תיאור שלה בתור ילדה עומדת מול הבלאגן בחדר, כשאיום ההורה המורה לסדר הכל עכשיו עוד מהדהד ברקע, ולא יודעת מאיפה להתחיל.
דמעות עמדו בעיני באותו הרגע. נזכרתי בתחושת חוסר האונים, החולשה הכללית בגוף פתאום, אמא מרוגזת מאד ברקע רוצה שעכשיו אני אסדר הכל ואני מסוחררת רק מלראות את הבלאגן בחדר שלי... והנה היא, פליי ליידי , כ-20 שנה אחרי, היחידה בכל העולם כולו שהבינה לליבי.

גדלתי ילדה לא מסודרת בלשון המעטה בבית מאד לא מסודר. עד לפני מספר שנים, כשנולדה ביתי הבכורה, לא ידעתי לסדר. זו היתה אחת המשימות הקשות בחיי וכבר התרגלתי כל כך לחיות בבלאגן שאפילו לא הבנתי למה צריך לסדר.
ואז נולדה דריה ואיתה נולד החשש שהיא תגדל כמוני ועם זה הגיעה הגילוי הנפלא של הפליי ליידי. כשהכרתי גם הבטחתי לעצמי שדריה לא תגדל כמוני ושאתן לה דוגמא מצוינת לבית מסודר.
והנה דריה גדלה ואני מוצאת את עצמי מסדרת איתה כל ערב את החדר שלה, נלחמת נלחמת בפנים לא לצעוק, לא להשתגע. והיא? עיפה, אין לה כוח, לא בא לה לסדר עכשיו והיא מלאת תירוצים.
ואני? אני רגל אחת מהאיומים, מההפחדה שכל מה שעל הרצפה תיכף יכנס לשקית ויזרק לפח...לזה בדיוק לא רציתי להגיע.

זה לא האם לשכנע פעוט לסדר אחריו כי אני כבר יוצאת מנקודת הנחה שכדאי להקנות הרגלים ושכדאי ללמד איך לסדר, לפחות את הטריקים הקטנים.
והנה, לפליי ליידי יש כמה babysteps]רעיונות children[/po].asp איך לעשות את זה.
ממחר אתחיל את זה עם ביתי (מצאתי את זה רק היום אחרי שכבר הלכה לישון). זה דף התיעצות ותמיכה ל פליי ליידי 'ס כמוני ופליי גאי 'ס כמו בעלי, שרוצים להקנות הרגלים כאלו לילדיהם גם.

ממחר אתחיל את זה עם ביתי (מצאתי את זה רק היום אחרי שכבר הלכה לישון). זה דף התיעצות ותמיכה ל פליי ליידי 'ס כמוני ופליי גאי? 'ס כמו בעלי, שרוצים להקנות הרגלים כאלו לילדיהם גם.
לדעתי זו מוטיבציה בעייתית....
אין לנו שליטה על איזה הרגלים באמת יהיו לילדים שלנו....

(אני מאד מסודרת ואוהבת לסדר ודוקא מקנאה בכאלה שאוהבים בלאגן...P-:)

אין לנו שליטה על איזה הרגלים באמת יהיו לילדים שלנו....
נכון.
בלילה, אחרי שכתבתי את ההודעה, התחלתי לעשות טבלאות בראש מאיפה בעצם בא החשש הזה שהילדים שלי יהיו מבולגנים.
זה עטוף יפה באמרות כמו "שלא יסבלו כמוני" אבל מתחבאות מאחורי זה שאיפות של שליטה.
אני עדין מאמינה שזה טוב ללמד כמה דברים בסיסיים ב פליי ליידי , אולי הרגלים זו מילה לא מדויקת.
אני עוד חושבת על זה.

בטח שטוב!

בתור מי שהילדים שלה לא יחוו בית מסודר על בסיס קבוע.וגם אם ממחר הכל ישתנה לטובה:
חשוב לי שהם ילמדו לא לאגור.
שילמדו שבית נקי עושה מצב רוח טוב , סדר בראש וכוח לנשמה.
שיבינו שאפשר להתחיל בקטן.
(הבן שלי למד להגיד 'הכיור הזה עכשיו נקי פי מאה',וכיור אחד שנקי זה חיזוק .)
שלמרות שהם חושבים שזה בכלל לא קשור אליהם/אין להם כוח לשנות את זה וכ',זה שלהם וזה באחריותם.

אני חושבת שהייתי בעצמי מין פליירית קטנה .
גדלתי בבית מבורדק ודחוס עד העצם.

השיטה שלי היתה לרבוץ ולצפות בסדרות,לקשקש עם אחותי וחברות,להכין נישנושים.שיעורים בקושי הייתי מכינה .
ואז..
הכלבה היתה נובחת שאמא מגיעה ואנחנו היינו נעמדות בעמדות: אחת עם מטאטא ביד , שניה בכיור.
מה שמספיקים מספיקים.

פתאום היתה נכנסת בי אנרגיה טובה.
גמרתי את הכלים,ניקיתי את השיש.
הסתכלתי בתיעוב על הספה שישבתי עליה עד לפני רגע.
הלכתי לחדר .ישר הבנתי שמה שחשוב זה המשטחים.שאפשר יהיה לראות שולחן ,ריצפה וכ'
וזה לוקח כל כך מעט זמן, שקראתי לזה 'שיטת חפיפניק'.לזרוק ולהפטר,לשים את מה שצריך במקום נגיש.
בניגוד לשיטה של אמא שלי ,שזה להעביר את הבלאגן ממקום למקום.לא לגמור עם זה בחיים.

יוטבת, לא ידעתי שגם את בענייני פלייליידי! טוב, בטח היינו מגלות את זה אם היינו ממשיכות לקשקש. תמשיכי לעדכן...

בטח שטוב!
מכל הסיבות שאילה כתבה.

רציתי לספר לך שלפני כמה חודשים ידיד עשה לי את ארבע השאלות של ביירון קייטי
לגבי העניין של סידור החדר של הילדה שלי ומה שנהיה מאז זה מדהים.
אני נכנסת לחדר שלה פעם ביום (לא בלילה כשאני מותשת) עם שקית ניילון, ממיינת מסדרת זורקת.
שיחררתי כמעט לחלוטין את העניין שהיא צריכה לסדר.
הבנתי שסדר הוא משהו פנימי. אני רואה במנדלות שהיא מציירת כמה סדר פנימי אסטטי יש לה
וכשזה מאוד חשוב לה (למשל אם צריך ללכת למשהו חשוב עבורה, היא יודעת שתמיד עוזבים
בית מסודר אז היא תסדר)
ובשאר הזמן אני מסדרת לה. זה לוקח כמה דקות, חוסך כאבי גרון של ויכוחים וגם חוסך ממני
לשמוע את עצמי מדברת כמו דודה זקנה פולניה(-:

לא קראתי מה פליי-לייידי אומרת על ילדים,
אבל אני עושה להם ככה:

מטאטאה הכל לאמצע החדר, ואז מפרקים את הערמה.
מכריזה "כל אחד חמישה חפצים מהשולחן" או "כל אחד 10 חפצים מהרצפה".
נותנת משימות קטנות: "כדור-למגירה", "קחי את זה למקום", בינוניות: "את - את הנעליים למקום", "אתה - את הקוביות לארגז, ואת הארגז למקום" או גדולות: "השתלטו על כל סלסלות הצעצועים".

עם הזמן, הילדים מצליחים לפעמים להשתלט על משטח, להשתלט על חדר - לפעמים אפילו ביוזמתם, בלי שאני צריכה לפרק להם לשברירי משימות.
(עדיין, ביומיום, הכוונה ופירוק למשימות קונקרטיות מאוד עוזרת להם לפעול).

מה שאצלנו עזר זה שקניתי לגדול (בן 6 ) שולחן כתיבה עם מגירות ומדפים (ביד שניה).
יש לו המון ניירות...לפני זה הניירות היו מפוזרים בכל מקום וזה שיגע אותי...

_היא יודעת שתמיד עוזבים
בית מסודר אז היא תסדר)_
חשבתי שרק אני עוזבת בית מסודר...(התביישתי להגיד את זה בקול...P-: )

איזה יופי! נהניתי לקרוא את כל מה שנכתב כאן. קיבלתי כמה רעיונות.
בנתים מאז שנפתח הדף יצא לי בעיקר לסדר לבד (מרצון) את החדר שלה גם כי היינו עסוקים בטיולים וביקורים והילדה היתה עיפה וגם כי נרגעתי קצת.

היום ביקשתי ממנה לקחת את מר תפו"א ומר תירס (שהלכו לטיול בסלון והשאירו בבית את מר גזר שלא רצה לבוא) חזרה לחדר והיא התעצבנה עלי שבלונדון הייתי נחמדה יותר ונתתי לה לבלגן את הסלון. בעלי ציין בפניי א"כ שכשמתרגלים למשהו ואז אוסרים אותו עליך זה יותר קשה מאם היו אוסרים עליך מהתחלה.
אני רוצה להרגיל אותה לסדר אחריה ולא להשאיר משחקים מפוזרים בבית אבל עוד לא יודעת איך לעשות את זה בצורה הכי נחמדה.

אז אנא מכן, האמהות המושלמות שמצליחות לא לעזוב בית מבולגן (

), גלו לי איך מצליחים להחזיר מיד למקום משחקים (קשה לי להסביר את הבעיתיות שבזה, זה משחקים קטנים כמו כלי בובה שהיא יושבת לאכול וכדומה שקשה לעקוב אחריהם ולהחזיר כל הזמן).

סיגל יות , יטבת כותבים בלי ו'

.
יוטי אפשר עם...

גרים בבית קטן...

אצלנו מסדרים פעם ביום, בערב, ושאר הזמן מבלגנים.. וגם עוזר לנו שלכל דבר יש מקום קבוע וידוע, כולל בתוך הבית בובות - הגדולה יודעת להחזיר לבד את רוב הדברים. וגם אצלינו הבית פצפון - אם לא יהיה מאורגן להפליא נתחרפן כולנו אז יש מוטיבציה..

בצורה הכי נחמדה.
למה?

אני הייתי הולכת על יעילות .בעצם המטרה היא העלאת השיתוף פעולה.התחשבות בצרכים של כולנו =שיהיה מסודר,נקי ונעים וגם התחשבות בצורך של כל אחד (נניח שקודם יושבים קצת לנוח,וכ')ובשלב וביכולות.

(אוי, סליחה , אני בכלל לא אמורה לענות. אני מצידי משאירה בית מבולגן לפעמים.או אזורים שכן ואזורים שלא.
אני די מאמינה שהזכות לטפל בבית שלי מרגישה לי כמו זכות ולא כמו עונש ולהרגיש כמו משרתת כשאני בוחרת מתי לעשות את זה )

אז אנא מכן, האמהות המושלמות שמצליחות לא לעזוב בית מבולגן ( ), גלו לי איך מצליחים להחזיר מיד למקום משחקים (קשה לי להסביר
אני לא אמא מושלמת ובכל זאת תמיד מסדרת רת הבית לפני שהולכים. זה פשוט מרווח לי את הנשמה לחזור לבית מסודר...
איך מצליחים?
פשוט מחליטים של שלוש פעמים ביום שמחזירים את הבית ל"מצב 0" שזה אומר מבחינתי - סלון מסודר, כיור נקי.
בד"כ זה קורה באופן טבעי אחרי האוכל. ככה הילדים יותר רגועים, מתעסקים עם עצמם ואני עושה את זה צ'יק צ'ק
לפני שצריכים ללכת למקומות אטרקטיבים - כאן בד"כ נכנסות הבקשות שלי.
"אנחנו צריכים תכף לצאת לחוג לולי, בבקשה תאספי את הדברים שלך..." אצלי זה עובד. אם זה לא עובד
אני אוספת וזהו... פשוט ככה . לוותר על פרפקציוניזם ועל רצון לחנך. זה לא עובד תמיד.
לפעמים כן. לפעמים לא. כמו פישפושים...

גרים בבית קטן...
נו, איזה מזל שעברתי לכרכור לדירה שהיא רבע בגודלה מהבית בלונדון... ( פשטות מרצון זה תענוג שאין כמותו!)

לפעמים כן. לפעמים לא. כמו פישפושים...
זה נכון להכל

, גידול ילדים זה כמו פשפושים.