באופן טבעי

_{דף דומה: שירים מעצבנים
ראו גם: מדור ספרים וספרות; 'מוסיקה והופעות' ב מדור פנאי ותרבות}

---

ישנם שירים שאני ממש לא אוהבת.
קחו לדוגמה את השיר הבא (או המלים של אותו שיר עם המוסיקה ברקע
(נראה שמישהו מחק את המלים, אז צרפתי לינקים. / עודד לבנה).
זהו שיר על אישה שנשואה ב"אושר", לפי השיר, אך בעלה כל הזמן מצוברח ולא אומר לה למה.
במקום לחזר אחריה, האידיוט שולח לה מכתבים בעילום שם, והאישה הזנוחה חושבת שיש לה מחזר אלמוני.
וכולם נאנחים מנחת, יה, איזה שיר רומנטי.
"ובתשיעי בכל נובמבר, בלי ברכה, בלי שיר, או רמז
שולח לה סיגליות בזר קשור בסרט." דייויד ברוזה.
(דייויד ברוזה מבצע. המלים הן של יונתן גפן. / עודד לבנה).
איכס!
קוראים לשיר הזה סיגליות

שיר נוסף שאני לא אוהבת במיוחד הוא זמר שלושת התשובות.
אוך. השיר הזה מצליח לעצבן אותי כל פעם מחדש.
ולאחרונה שומעים אותו הרבה בגלל שאיזה זמרת אחת החליטה לחדש אותו
ולחנך את בנות ישראל איך אישה צריכה להתנהג.
אחר כך מתפלאים למה יש אלימות כלפי נשים...

ולמרות שאני בטוחה שכולם מכירים את השיר הזה, אני חייבת לחזור על המילים ולהדגיש אותם:

• הוא אמר: "אם תלכי אחרי

לא קטיפה תלבשי ולא משי
יהיה מר עד בלי כח אולי"
אז אמרה היא לאט: "כח יש לי
אם צריך אתהלך בסחבות
כלובשת קטיפה מבריקה
אם צריך אקרצף מרצפות
ואהיה בעיני כמלכה.*
למה? מה קרה? למה שהוא לא יקרצף את הריצפה?
ולמה שתלבשי סמרטוטים? מה הוא יעשה כל הזמן הזה שאת תעבדי בעבודה קשה ומפרכת? יכתוב שירים? יגלוש באינטרנט? ולמה שלא תמצאי עבודה קצת יותר מכניסה וביחד תרויחו יפה? למה?
ובכלל, מה את צריכה אחד שמבטיח לך בפירוש חיים עלובים,מרים וקשים?

• כל אשר תבקש ותשאל

אעשה ואוסיף לשמוח
יהיה טוב אהובי יהיה קל
לעולם לא יחסר לי כח"*

אז אמר: "מה יהיה אם אבגוד נו, ולמה שלא יבגוד בך? לובשת סמרטוטים מסריחים ומלוכלכים, עובדת כמו שיפחה? למה שלא יבגוד בך???

• ואותך אעזוב מיותרת

בלילות ארוכים מחכות
עד שובי מזרועות האחרת?"
"אם צריך לחכות אחכה"
כך אמרה ופניה באור.
"אם צריך לא לבכות לא אבכה
העיקר שאדע כי תחזור* אל תחזור, יא מניאק!!

• כל אשר תבקש ותשאל

אעשה ואוסיף לשמוח
יהיה טוב אהובי יהיה קל
לעולם לא יחסר לי כח"* למה? למה את שפוטה שלו? למה?

• אז אמר: "מה יהיה אם אגיד

כי עליך לקום וללכת
ולשכוח אותי ושנית
לא לחזור כי לרחוב את מושלכת?"* מה פתאום מושלכת? ומה עם מדור? מה עם מזונות?

• היא רק רגע שתקה ותחייך

אז דיברה ופניה ככפור
"אם תאמר לי ללכת, אלך,
אם תאמר לא לחזור, לא אחזור,

אך דבר רק אחד אל תשאל
אל תאמר לי אותך לשכוח
כי את זאת אהובי לא אוכל
בשביל זה לא יהיה לי כוח* לא מספיק מה שהוא עשה לה, היא גם לא תשכח את ה"אהבה הנפלאה והרומנטית" שהיתה להם. ובטח גם תחזור אליו בזחילה כשההיא תמאס עליו.
איכסססססססס!

אז שאני לא אתעצבן? וזה מה שמשמיעים בקול ישראל לנערות פתיות שחולמות על אהבה רומנטית.

לא שיר שממש מעצבן אותי
רק מצחיק אותי נורא
בעצם שורה אחת בלבד:

למענך אני אשכח את חולשותי
(מתוך - יפה שלי , אייל גולן)

כאילו, היתה לו פה איזושהי כוונה טובה כנראה. אבל יצא לו מה-זה-ההפך.
יצא מפגר הבחור...

אותי מעצבן השיר "תפוחים ותמרים".
עוד יותר מעצבן אותי כמה שהשיר הזה פופולרי.

הוא מתחיל בחוק טבע: כמו שאם תחמם מים למאה מעלות - הם ירתחו, כך גם אם תלך אל השוק - תראה אותה בוכה.
כמו לומר: זה דבר שאתה יכול לסמוך עליו. זה קבוע, זה תמיד שם, ככה זה. זו פיסיקה - מי שהולך לשוק, רואה אותה בוכה.

זה ממשיך בזה שהיא בחרה את השוק לבכות (אולי כמניפוציה על הרוכלים, שיתנו לה משהו? אולי היא מחפשת תשומת לב? מי בכלל בוחר את השוק כדי לבכות על משהו אישי?).

אחר כך הרוכלים צועקים לה "מה קרה לך, חמודה?", ואומרים בשקט זה לזה "התחרפנה זאתי".

ואז בא השוס האמיתי:
"אתה רוצה אשה-פלקט בלי נסיון חיים.
שמלת פרחים, לחיים שושנים לך לא מספיקים.
אתה רוצה ילדה-נערה, קפואה ובלי קמטים."
כאילו - מה הקטע?
מישהי שאין לה קמטים זה לא הדבר האמיתי. הדבר האמיתי זה שהיא לובשת שמלת פרחים ושיש לה לחיים אדומות.
הבנתי נכון מה שכתוב בשיר?

ולבסוף היא מחכה לו בין דוכני פרחים.
זה לא מוצג כמשחק מחבואים - היא באמת מחכה לו שם.

אני ממליץ לה על דיור מוגן.

עודד, אני חושבת שאתה שוגה באי הבנת הנקרא...
זה שיר מחאה וניחומים
הדובר מוחה כנגד התופעה של גברים שמה שחשוב להם זה המראה החיצוני וזקיפות החזה (של אשתם) והם נוטשים את אשת נעוריהם לטובת אישה צעירה.
את האשה המדוברת תמצא בשוק לא בגלל מניפולציות שהיא מנסה לעשות על הרוכלים עם הדמעות אלא פשוט בגלל ששם היא עורכת את הקניות שלה. הבכי זה על הדרך.
היא בוכה בגלל אותו אדיוט (בנזוגה לשעבר) שרוצה "ילדה נערה קפואה ובלי קמטים" ("שמלת פרחים לחיים שושנים" בא ליצג מן הסתם את האשה הדשנה, הבלבוסטה, שבמקרה זה סר חינה...)
היא מצידה רוצה אותו ומשפילה את עצמה בזה שהיא מחכה לו שיואיל לבוא כשנוח לו.
המשורר מציע לה תפוחים ותמרים להמתיק את יומה (הגרסה הלבנטינית לגלון הגלידה האמריקאי).

<עוגיה לא תארה לעצמה שיום יבוא והיא תנתח שיר של רמי קליינשטיין>

אוי, עודד, הזכרת לי שיר שנוא במיוחד!

ומה עם השיר פיל פילון?

• אך הסוף היה מבהיל

בא הביתה אבא פיל
פיל פילון נבהל מאוד
ומייד התחיל לצעוד*

זה שיר לא חינוכי לאללה להורים! מה המסר - מה שלא הולך בטוב יילך בסוף ברע?
אגב, יש המון שירי ילדים שאחרי שמקשיבים לשירים שלהם הם כבר לא כאלה חביבים כמו שהיו מקודם.

שניה לפני שהקלקתי על "הוסף לדף" הלכתי לבדוק בדפים אחרים כדי לוודא שלא כתבתי את זה כבר איפהשהו (היה נדמה לי שכן). וראו איזה פלא - רועי שרון התרעם בדף איך להקריא סיפור לילד על אותו שיר בדיוק, ואף הציע בית אלטרנטיבי הרבה יותר מוצלח משלו!
כנראה שבאמת הגענו מאותו בית...

אז אני אוסיף כאן משהו שכתבתי בדף אחר:
חנה'לה אופה קטנה
יש לה קמח מים
כל היום היא לשה לשה בצק בידיים
היא אופה עוגות חלות ואפילו לחם
וכששמה בתנור הכל נהפך לפחם
אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי
הכל נהפך לפחם

ואז מישהי שינתה את הסוף ל:
וכששמה בתנור טופחים לה על השכם!
(מי? אולי מכאן מהאתר. כל הכבוד.)

גם אני לא סובלת את השיר סיגליות. אני חושבת שהבעל שם ממש חולה נפש.

גם אני שונאת במיוחד את "סיגליות" (אני מבקשת לכבות כשהוא עולה ברדיו!) בגלל זה. מסכימה לגמרי עם ענת והברונית. וכנ"ל זמר שלוש התשובות המחריד. ב"תפוחים ותמרים" מעולם לא הקשבתי למלים, ו"פיל פילון" מכעיס אותי כל פעם עם המלים האלה. בתי ואני דנו בעניין לא פעם. שיר כל כך נחמד עם מנגינה חביבה - וסוף מטומטם!
חמותי אוהבת את "חנה'לה אופה קטנה". השיר הבהיל אותי כששמעתי אותו לראשונה. זה נשמע לי מורבידי.

ה עוגיה,

עודד, אני חושבת שאתה שוגה באי הבנת הנקרא...

ראשית, כל הכבוד על העריכה האינטנסיבית שאת עושה לאחרונה באתר.

שנית, ברור לי מה השיר רוצה להגיד.
כל מה שאמרתי זה שבנסותו לומר זאת, הוא מועד והופך לנלעג - בעיני - פעם אחר פעם.

איתי,
נדמה לי שהשורה הראשונה של הבית האחרון בשיר פיל-פילון היא "אך פתאום אימה וחיל".

ואני זוכר שלפני המון שנים שאלתי את ההורים שלי למה הפילפילון נבהל כשאבא שלו בא הביתה. (לא קיבלתי תשובה משכנעת).

קודם כל אתם נורא משעשעים עם הניתוחים של השירים... אהבתי!
לגבי "סיגליות" אני מסכימה. הדבר היחיד הטוב בשיר הזה הוא שבעזרתי אני זוכרת את יום הולדתו של חבר טוב, ב 9 לנובמבר... (על ידי טיפ של אשתו, לאחר ששכחתי את יום הולדתו לבושתי הרבה).
"זמר 3 התשובות" - מסכימה עם כל מה שנאמר, ובכל זאת הוא מרעיד לי את הלב... אני לא חושבת שהשיר הזה הוא איזושהי דוגמה לאהבה רומנטית ויפה, ברור שיש כאן משהו מעוות. איכשהו שירים שלוקחים רגש "נורמלי" לאקסטרים נוגעים בלבי. כמו השיר you ought to know של אלאניס מוריסט. שיר על מופרעת שמטרידה את בן זוגה לשעבר וחברתו החדשה, ובכל זאת משהו נצבט בלבי כשאני שומעת אותו.
והשיר על פילפילון מעצבן אותו כולו, עוד לפני הסוף המבהיל שלו. בתור אמא לשני ילדים, הראשונה הלכה די מאוחר (שנה ו 4) והשני הלך מאד מאוחר (שנה ו 8), שמעתי עצות מ"נשמות טובות" מכל הסוגים: למה את לא קונה לו הליכון, את הילדים שלי שמתי בהליכון והם הלכו לפני גיל שנה, למה את לא קונה לו נעליים, תראי, ברגע שתשימי לו נעליים הוא יתחיל ללכת, תפסיקי לקחת אותו כל כך הרבה על הידיים אז הוא יתחיל ללכת, ועוד ועוד... ממש מעצבן אותי איך הם לוחצים על הפילפילון הקטן להתחיל ללכת. סבלנות, הוא יתחיל ללכת כשהוא יהיה מוכן לזה...

תפוחים ותמרים הוא שיר נורא במיוחד, דווקא בגלל הלשון. עם עברית שכזו, אין בכלל מקום לנתח את המסר

שימו לב לרמה הירודה של החריזה:
מה קרה לך חמודה / הוא מצא לו נערה.
וכן: חיים, מספיקים, קמטים.

משוררי ספרד מתהפכים בקברם. איך אדם שדובר עברית כשפת יום-יום יכול להתעלל בשיר כך.

בפזמון, בכלל נעשה ויתור על הנסיון לחרוז: תמרים / יומך / כאב / בלב (מתרוצץ אצלך בלב? באיזו שפה זה?)
וגם המשקל לא מתאים ללחן: תראה אותה בוכה (אה אה). הוא מצא לו נערה (אה אה).

גם הסגנון נע בין גבוה ("המתיקי את יומך". שורה אופיינית לרוכלים בשוק, כידוע), ספרותי-כאילו ("ילדה-נערה". תקבולת תנ"כית ממש), עממי ("מה קרה לך חמודה". אותנטי) ואקדמי-פרסומאי ("אשה פלקט". מעולם לא חוברו להן שתי המלים האלה קודם. צל"ש לקופירייטר).

אלמלא הלחן של רמי קליינשטיין, המלים היו מוצאות את מקומן בפח הזבל של השירה העברית. שכחתי את שם המשורר (ואולי טוב שכך).

ראיתי פעם גירסה פוליטיקלי-קורקט לפיל-פילון:
אך הסוף היה מצהיל,
בא הביתה אבא פיל.
פיל-פילון שמח מאוד
ומיד התחיל לצעוד...

ומלבד זמר שלוש התשובות יש עוד שיר (גם הוא של אלתרמן, נדמה לי) מעצבן כזה.
בבתים הראשונים הבחור מוכן לעשות בשביל אהובתו כל מה שתבקש, למשל:
"אם תרחפנה מקור עצמותיך -
אכסך ואשכב על אבן."
אבל הבית השלישי הוא הצידוק המוסרי לכל רוצחי-הנשים הקנאיים:
"אך אם פעם תהיי שוחקת
בלעדי במסיבת מרעיך -
תעבור קנאתי שותקת
ותשרוף את ביתך עליך!"

חייבת לצאת להגנת סיגליות. מה, אתם לא רואים שזה סיפור מתוך אופרת סבון ספרדית? אז מה אם זה דבילי וחולה נפש. זה גם נוגע ללב. שפטתם אותו בחומרה כאילו שמישהו הציע אותו כמודל חיקוי לניהול של רומנטיקה . זה יותר הזיה של מישהו שמראש כבר הוריד לעצמו את כל הנקודות והחליט שלא יוכל לספק את אשתו אז במקום לחכות שתמצא לעצמה רומן מהצד הוא מתאווה לארגן לה אחד בכפייה. זה שיר עצוב על פחד.
<ענת מתפדחת קצת להגן על השיר הזה אבל העיזה בכל זאת >

איזה קטע דיאנה. גם לי יש חבר עם הולדת ב"סיגליות". קוראים לשלך מיקי?

ולגבי שירי ילדים, קראתי איפשהו פעם שחקרו שירי ערש עתיקים (אירופאים) ומצאו בהם המון כעס מודחק, אלימות ומוות (תחשבו גם על סיפורי האחים גרים...). ההסבר של המחקר נגע איכשהו לשירים הם משהו שהאמהות המציאו תוך כדי ניסיונות להרדים את הילד ולא לצאת מדעתן, ושמשם באה האלימות.
נו, עוד מחקר....

אני לא בטוחה שהוא רוצה שארשום את שמו באינטרנט, אבל זה לא מיקי... הוא אדם מקסים וחכם ומצחיק. גם מיקי?

>> דיאנה מתגעגעת לחברים שלה בארץ )': <<

אגב שירי ילדים ארופאיים, אמא שלי נהגה לשיר לי שיר ילדים בגרמנית, וכשביקשתי ממנה לתרגם אותו התברר שהמילים שלו נוראיות, משהו על מישהו שנפל ומת והעורבים אכלו אותו או משהו כזה...

הרבה מאד שירים כשמקשיבים להם הם זוועתיים למדי..
לגבי פיל פילון, אנחנו שרים (רעיון גנוב מהפורומים של יואל ז"ל) : אך הסוף שמחה וגיל/בא הביתה אבא פיל/פיל פילון שמח מאד/ומיד התחיל לצעוד.
לגבי השיר ש אמא של יונת כתבה עליו - הזוועה עוד יותר גדולה לאור המנגינה העליזה. ותשרוף את ביתך עליך לה לה לה....

בשירים על אהבה אני לא מחפש מציאותיות, מוסריות או פרופורציות.
בטח שאני לא מחפש חינוכיות.

בעיני השיר הכי טוב שנכתב בעברית לא על ידי אלתרמן הוא "וידוי" של אלכסנדר פן. השיר הזה נוצץ בטירוף שאפשר למצוא רק בשירים אחרים של אלכסנדר פן ("רגע שפוי", "שלושה שירים מתוך צייקל אמא הנצחית", "שמים בקשו רחמים עלי" (לא לבלבל עם "על השחיטה" של ביאליק) ועוד).

התמונה בשיר הזה דומה מאד לתמונה ב"שלוש השאלות" (נדמה לי שזה השם, ולא "זמר שלוש התשובות") - תמונה של מסירות אינסופית, אובססיבית, המתובלת בהרבה כאב וגרימת כאב. ועדיין, זה שיר ענק.

אני רוצה רק להביא, כדוגמא לקיצוניות ולחוסר החינוכיות של השיר הזה, את הבית האחרון, הפחות ידוע:

הן ידעתי כי אין לי אוהב מלבדֶךָ
וידעתי המוות יבוא מידיך
ואני מחכה ומצפה - - - לְזִיווֹ
הוא יבוא פתאומי כגרזן על עץ יער
או יִקרב לאיטו בעינוי ובצער
אבל לא מידי זר - מידיך יבוא.
וגם אז לביתך בליל שכול וליל עוני
בחלום עו אשובה כסילה שכמוני
ואומר: הִנה באתי מנדוד בשבילַי
כי היה לי ברור כמו שתים ושתים
שאבו לביתך בעצמך עינים
עד אשר ישאוך בדרך אלי (נדמה לי שמקום אחר המלים היו "עד אשר יורידוך בחבל אלי)

כן, היה זה לא טוב, היה רע לתפארת
אבל עד לי האל החורץ גורלות
אם יהיה זה שנית - אל יהיה זה אחרת
ררק אותה אהבה עניה וסוררת
באותו מעילון עם אותו ציץ הורד
באותה השמלה הפשוטה משמלות
אם יהיה זה שנית - אל יהיה זה אחרת
יהיה כך, כך יהיה אות באות.

התמונה בשיר הזה דומה מאד לתמונה ב"שלוש השאלות" (נדמה לי שזה השם, ולא "זמר שלוש התשובות") -
אתה טועה.
ואאל"ט - השיר של המאיים ברצח נקרא "הזר המקנא לאשתו".
> המסעדה הניידת אוהבת את אלתרמן באופן מאוד לא תקין פוליטית, ואף מצאה השראה לשם בכורתה באחד משיריו <

מסכימה אתכם,
וענת, תמיד חשבתי שסיגליות זה שיק על ניאוף רוחני, וזמר שלוש התשובות הוא בעצם דינמיקה של אמא מוכה.

המשקל בהרבה שירים לא מתאים ללחן.
אחרת איך מלחינים שירים של יהודה עמיחי?
(שדרך אגב, גם בהרבה שירים לא חורז כלל)
לא שאין לו שירים מבניים,
אבל מבין אלה שאני קראתי הרוב היו חסרי מבנה ברור.
ואולי תפוחים ותמרים הוא מסמך אותנטי של משורר שלא ידע את החוקים. אין זה אומר שלא שווה להקשיב למה שיש לו להגיד.

העובדה שהוא לא ידע את החוקים אינה אומרת כמובן שלא שווה להקשיב לו.
כדי לדעת שאני לא רוצה להקשיב לו הייתי צריך פעם אחת להקשיב למלים...

יש שירים עם חריזה חלקית ו/או עם משקל לא אחיד שהצליחו להלחין אותם. מתי כספי מומחה בזה (איך זה שכוכב, נוח, הפרידה מתבת נוח). גם ידידו שלמה גרוניך (רוזה מרציפן, יש לי סימפטיה) וגם שלמה ארצי, בסגנון אחר לגמרי (פתאום קם אדם בבוקר). וזה רק מה שעולה לי בראש כרגע.

האמת היא שאי ההתאמה בין המשקל ללחן היא בגנות המלחין ולא המשורר. אבל טענותי על התמליל עומדות בעינן.

שירו של אלתרמן אינו אלא על התמסרות מלאה, מדובר בתחושה של מסירות אין קץ. תחושה של התעלות למדרגת הנתינה המוחלטת והקבלה המוחלטת. כך, פן זה של האהבה ללא תנאי או נכון יותר תחושה זו של נדיבות אין קץ מעלה גם את הנורא מכל כעניין של מה בכך.

דומה הדבר לאותה תחושה או עמדה של הגבר החש כי נכון להשליך את חייו מנגד בעבור אהובתו.
ניתן לשלול תחושות אלה של התמסרות ומסירות, אך בעצם השלילה שלהן או הסלידה מהן איננו אלא מזייפים את עצמנו ומסתייגים מאותן תחושות אנושיות אשר בכל מקרה קיימות בכולנו.
התמסרות שכזו, אהבה זו ללא תנאי, איננה פסולה. אין מדובר בכניעה או היכנעות, מדובר כאן בבחירה מודעת ורצונית לבטא תחושה זו של נדיבות. בכל אחד מאתנו היא קיימת, באופן מובהק היא קיימת ביחסי הורים וילדים. הורים אמורים או זכאים להניח אהבה שכזו כלפי ילדיהם. אין זה חשוב אם ילדינו בוגדים באמוננו, בכל מקרה אנחנו ממשיכים לאהוב אותם.
לעתים, איננו יודעים כיצד לאהוב. כך, לעתים אנחנו מביעים כלפי ילדינו אהבה בדרך לא דרך. כעס, חרם, נידוי, הענשה, אלימות מכל סוג הם מנת חלקם של כל ההורים והילדים, אבל בתוכנו פנימה אנחנו עדיין מעניקים לילדינו אהבה ללא תנאי.
כאשר ילדינו יוצאים לעצמאותם, עדיין הננו זכאים להעניק להם אהבה ללא תנאי - כל עוד אנחנו חיים. עלינו לקבל את ילדינו כפי שהם, איננו חייבים להסכים בכל דבר - נהפוך הוא, עלינו להכיר בכך שהם ברי ויכוח גם במשך צמיחתם והבשלתם לעצמאות וגם לאחר שיצאו לעצמאות. עדיין, למרות חילוקי הדעות המפרים והמשביחים, עדיין אהבתנו מברכת אותם ללא סייג או תנאי.

אלתרמן בהציבו את האהבה הבלתי תלויה בדבר, הקצין את הכרזת האהבה גם למחוזות בהם האהוב, נשוא האהבה יזכה לברכת האוהבת גם אם לא ידע כיצד לאהוב. אין מדובר כאן בהוראות הפעלה לאשה ולגבר - איך תנהגו באהבה. רק מי שמוכן לזייף את אהבתו יסכים בכלל לעיין חוברת הוראות ונהלים לאהבה נכונה. שכן תחושת האהבה איננה נכונה או שגויה, זהו רגש המעלה התפעמות, זוהי תחושת המסירות אשר בבסיס המחוייבות העולה מתוך חיבה.

אלתרמן לא מניח כאן ערך, נכון או לא נכון, אלא כדרכו הוא רק "מצלם" תחושת התמסרות. מכאן האחריות על הקורא, כל אחד ומשקפיו האישיים, יש שיבוזו לזו שמתוכה אלתרמן מדבר, יש שיעריצו אותה.

דומה הדבר לתמונה התלויה על הקיר. נאמר שבתמונה זו נראית סופת רעמים בעת ליל. מראה זה עשוי להתפרש כמהות האימה בעבור חלק מהאנשים, והאחרים יתפעמו מיופיו של המראה. אלה ואלה אינם נוגעים לצלם שצילם את התמונה או לתמונה עצמה.

על פני לשפוט את הצלם, או את התמונה, או אפילו את הניבט מהתמונה, עדיף כי ננקוט חסד דווקא עם עצמנו ועם תחושותינו האישיות למראה התמונה. במקרה זה עם מילות השיר. כך, מי שמתפלץ מהרעיונות המובאים כאן, או מדרך ביטויים, מוטב לו שיחמול על עצמו ויבדוק מדוע הוא מגיב כך. מאידך מי שנהנה הנאה צרופה מהקצב והניגון והשקיפת והישירות, עשוי לקבל כי גם הוא באיזה מקום חבוי, סמוי, נסתר או גלוי מכיר תחושה זו ומניח לה להתקיים, לפחות בעת קריאת השיר, מתוך זהוי והזדהות. הזדהות איננה מחייבת אימוץ והפנמה אל תוך מערכת הערכים הפרטית. הזדהות איננה מחייבת לדבר מהבחינה המעשית. גם זה וגם זה מפיקים מהעמדה המוצגת בשיר את למידתם. זה בהסתייגות וזה בקבלה.

כפי שאמר הלל, אין נדרשת התורה להגנה בפני מלעיזיה. כך גם אלתרמן. שירתו עומדת בזכות עצמה, מאסטר של המלים, צייר מוכשר, מוזיקאי גדול. לגבי תכני דבריו פתוחה הדרך לכל אחד להתבונן שם, לקחת, לדחות או להתעלם.

לכשנלמד סובלנות וחמלה כלפי עצמנו - הן ביהירותנו המתנשאת והן בצניעותנו המתחסדת, נזמין את הענווה אל מעוננו.

לגבי "נח" - המילים נכתבו במיוחד עבור המנגינה, שכבר היתה קיימת.

לגבי "נח" - המילים נכתבו במיוחד עבור המנגינה, שכבר היתה קיימת.
וזה נכון לגבי שירים רבים נוספים, כולל אחדים שהמלים כן מתאימות למנגינה שנכתבה קודם, כמו "בין ברושים".

עוד שיר שהמלים הותאמו למנגינה הוא "בן אדם" (אדם הוא רק אדם ורוב ימיו לילות...).
בגירסה הקודמת הוא היה "בחיי", וירדנה ארזי אמרה שהיא לא מתחברת לזה, אז המשורר (נדמה לי אהוד מנור) שינה את המלים.

צפריר, מה אני אגיד לך.

יש שיר שמזוויע אותי כל פעם מחדש לשמוע. זה שיר של ערן צור (שגם לשמוע את השם שלו מעלה לי הקשרים שליליים, בגללו) שבמהלך המילים שלו (שאני לא זוכרת אם הן סבירות או לא) שר על העבודה שמשחררת. כמובן שלא בהקשר המקורי.
בורות? טיפשות? רוע?

לא הייתי מייחסת לערן צור לא בורות ולא טפשות. על רוע אפשר לדבר כנראה.

בכלל השירים של ערן צור לא קלים לי. יש בו מין פרובוקטיביות שדוחה אותי. לא זוכרת את המילים המדוייקות של השיר אבל אפילו את הבערך אני לא מסוגלת להעלות על הכתב.

דרך אגב אלכסנדר פן היה בעל מכה. (אפרופו וידוי)

ומה עם "החמור הקטן, שהלך אל הגן...ופגש בגנן שעבד שם בגן, וטעם המקל על גבו הקטן".
למה, למה, למה?
ועוד בליווי מנגינה כל כך חביבה.

מה זאת אומרת למה? הוא אוכל לי את הפרחים בגן! שילך לאכול תלתן כמו כל חמור אחר, המפונק הזה!
את יודעת כמה עבדתי על הגלדיולות? ותראי מה שהוא עשה לי!
ואני כל כך מקפיד שאנשים ילכו רק על הבלטות בגן - ופתאום מגיע השקץ הזה, ודורך על השתילים של הכריזנטמות!
שיגיד תודה שהפכתי את המעדר, ונתתי לו עם הצד של המקל!

תשמעו סיפור שלא היה ולא נברא:
לפני קצת יותר משלוש שנים ישבנו כמה חבר'ה במילואים.
אחד אמר: "תשמעו, לא תאמינו עלי, אבל לפני חצי שנה החלטתי להתחיל להיות רומנטי. אני מביא לאשתי פרחים, כותב לה מכתבי אהבה וככה. מה אני אגיד לכם, חבר'ה - חיי הנישואין שלנו השתנו לגמרי. ממש ירח דבש שני."
בעוד כולנו מתפעלים נשמעה ברמה נפיחת אחורים כבירה. אני לא מדבר על פלוץ קטן, אני מדבר על תקיעה, תרועה ושברים, משהו המזכיר תרועת חצוצרות לקראת מלך, או אולי את תקיעת השופרות של יהושוע אשר הפילו את חומות יריחו. תפארת החומוס וגאוות השעועית.
ציפינו להתנצלות, למבוכה, או לפחות לחיוך קטן, אך במקום זה קיבלנו הדרן בדמות שלושה תוים עזים (נדמה לי שזה היה פה-דיאז).
הסתכלנו כולנו לכיוונו של אחד החברה,אשר ללא ספק נראה פתאום רזה באיזה ארבעה ליטרים, ומבטינו אומרים סימן שאלה.
בתשובה הוא פצח בסיפורו: "טוב, אז הסיפור שלי הוא כזה. לפני שמונה חודשים גם אני התכוונתי לתבל בקצת רומנטיקה את חיי הנישואין המאובקים שלי. קניתי לאשתי פרחים, פתקי אהבה, מתנות - אתם יודעים. ומה אתם חושבים השתנה בחיי הנישואין שלנו?"
כולנו שתקנו בחוסר הבנה טוטאלי, פרט לאחד אשר חירחר חירחור של בוז, ואמר: "היא חשבה שאתה בוגד בה, ומביא לה את זה מתוך רגשי אשם".
"נכון - אמר החצוצרן - איך ידעת?"
"זה בדיוק מה שקרה עם אשתי אחרי שקניתי ספר על מין טוב, וקצת גלשתי לאתר על מין. היא התחילה לשאול מאיפה למדתי את זה. לא היה לי נעים להגיד לה שקניתי ספר וגלשתי באינטרנט, אז לא עניתי. ומה היא החליטה? שאני שוכב עם מישהי אחרת, ושם למדתי את זה. אחר כך סיפרתי לה את האמת, אבל אז היא באה ביציאה של 'אינטואיציה נשית' - לך תתווכח עם זה".
שתקנו זמן לא קצר.
אחד החבר'ה, שלא דיבר, עטה מבע מצוברח, ואמר: "נורא חבל. אני דווקא רציתי להתחיל להכניס רומנטיקה לנישואין שלנו, אתם יודעים - הנישואין קצת עייפים. אבל אני מכיר את אשתי - עם הפרח הראשון היא תחשוב שאני בוגד בה."
שוב שתקנו. עבר הרבה זמן עד שמישהו, אני כבר לא זוכר מי זה היה, פצה את הפה, ואמר: "יש לי רעיון: תכניס את הרומנטיקה, אבל שהיא תחשוב שזה מישהו אחר, איזה מחזר אלמוני שכותב לה מכתבים ושולח לה ביום ההולדת סיגליות".

גנן עצבן - אבל החמור דווקא רצה לאכול תלתן (הוא שכח כבר מזמן טעמו של תלתן - או שאני שנים מפספסת את המשמעות...). לדעתי האישית, אגב, זו סיבה מספיק טובה שיטעם את טעמו של המקל. רק לי מותר לאכול את תלתן... ואני לא חמור.

הכוונה שלי היתה שהוא כל הזמן אוכל לי את הפרחים בגן, עד שהוא שכח מה זה תלתן.

כרמית, באמת חשבתי עליך כששרתי לבר את השיר הזה
יש לו ספר של שירי ילדים עם ציורים, עם השיר הזה בין השאר, ומדי פעם הוא מביא לי את הספר ומבקש שאשיר לו את השירים (אני מניחה שזה ייפסק כשהוא ישים לב איזו זייפנית איומה אני). וכששרתי לו את "החמור הקטן" הוא הסתכל מודאג על הציור ושאל: "הוא להרביץ?" הצטערתי ששרתי לו את זה אני לא חושבת ששירי ילדים צריכים לתת לגיטימציה להכאת חיות. אותו הדבר לגבי "עגלה עם סוסה" והשוט.

אני דווקא ממליץ לאכול כריזנטמות.
סרטים.

אנחנו שרים הרבה את השיר הזה: הפרות הן אוכלות תירס ותלתן / הפרות הן נותנות חלב מתוק לבן / מו מו מו ככה הן גועות / מו מו מו הפרות טובות.
(לוקח לשיר את זה בדיוק חצי דקה, ואנחנו משתמשים בזה למדידת זמן המשאף, שנקרא כבר מו מו, של האסטמתית שבחבורה). כנראה שנצטרך למצוא תחליף (למרות שהרבה פעמים אנחנו משבצים את שמות הילדים בשיר בבדיחות הדעת, ככה שאולי זה לא יהיה נורא כל כך)

שרנו. יצא לנו 16 שניות....

זה כי שרתם במנגינה אחרת

אגב סיגליות, זה צריך להיות "מי בתשעה בכל נובמבר" לא "בתשיעי"...
כמו אחד במאי, תשעה באב וכו'.

זה באמת מה שהאקדמיה החליטה לגבי תאריכים. הם החליטו לתת תוקף לצורה היותר נפוצה בתנך. עם זאת, גם הצורה השניה קיימת בתנך, ולטעמי היא עדיפה.
מתוך הכרת עמדת האקדמיה אני מקבל גם את "התשיעי בכל נובמבר", שהוא היום התשיעי בנובמבר.

הפרות גועות, לא? או שהכוונה באמת ל"גואות"?

בטח. מתקנת.

למה לתקן? אני כבר ראיתי בעיני רוחי כיצד הפרות גואות, ממלאות את כל האחו, והחלב שהן נותנות גם הוא גואה, ואז יש הצפה של העמק כולו בחלב ובפרות, והעסק לא מפסיק, ואז מגיעים נחלים של חלב ופרות אל הים, והאוקיינוס הופך לבן, ואז ברגע האחרון, מגיעה מיריק שניר ובהינף קולמוס הופכת כל פרה לפרפרה, ואז נדע סוף סוף איך עושה פרפר - מוווווווו.....

התאור הזה הוא ממש "שוליית הקוסם"...

איך שגיאת דפוס הופכת לאוצר...

כמו לנתן אלתרמן, גם לבתו, תרצה אתר, יש שיר קנאות אלימה: בלדה לנערי שגדל:
...אך לי נשבע / להיות לי בעל כשיגדל.//
...וביום אחד / נשא אשה יפה כמותו.//
...ושתי עיניי / דולקות בליל כלהט אש.// בל יקרב איש אלי / פן תאכלנו האש!//

קצת יותר מרומז, אבל בהחלט אלים

בלדה לנערי שגדל. אני כלכך אוהבת את השיר ואפפעם לא הקשבתי למילים.
למישהו יש את הביצוע של מיטל טרבלסי?

שיר אחר שמרגיז אותי כל פעם, הוא "אפילו אם תגידי" של שמואליק קראוס(?)/אריק איינשטיין. יופי של מנגינה, אבל מילים של אונס:
אינך יכולה ככה סתם ללכת...
אפילו אם תגידי "זה לא כדאי"
אפילו אם תגידי "לך לך מעלי"...

יופי של מנגינה, אבל מילים של אונס
ואם כבר ביחסים-בכפיה-מולחנים עסקינן, איך אפשר לשכוח את כשאת אומרת לא, למה את מתכוונת, אולי אבי כל חטאת בתחום זה?

כן אבל זה מתחבר לתקופה של כשאת אומרת לא למה את, לעזאזל, מתכוונת??
פעם זה היה חלק מהמשחק לצחקק ולהגיד לא לא לא, ומי שהתכוונה על אמת אכלה אותה.

היי, שרון, צ'יקס!! (-:
(עכשיו לגילה יהיה מה להגיד)

אבל הגרוע מכולם הוא "דני גיבור" : "אינני בוכה אף פעם/ אינני תינוק בכיין...גיבור אני ונבון...ילדי לא יבכה אף פעם..." - מה זה אם לא חינוך למצ'ואיזם? תנו לחיות לבכות!

"אפילו אם תגידי"
כרמית - את בטוחה? בהקשר של כל השיר?
לי זה נראה כמו מישהו שמסרב להיפרד מחברה שרוצה לעזוב.
לא אונס, אבל בהחלט לחץ רגשי.

שיר קנאות אלימה: בלדה לנערי שגדל
הביצוע המדהים לשיר הזה ע"י נתן סלור, הנער שגדל - בנה של תרצה אתר ונכדו של אלתרמן, יוצק רובד נוסף, אינטימי וייחודי, של אהבה ומוות.

פעם זה היה חלק מהמשחק לצחקק ולהגיד לא לא לא, ומי שהתכוונה על אמת אכלה אותה.
אני לא בטוח, לא הייתי אז בגיל המתאים, אבל נראה לי יותר נכון שחלק מ"המשחק" היה לשתוק ולאכול אותה, ולא להבהיר כשאת אומרת כן, לא, שחור או לבן, לזה ורק לזה את מתכוונת - משחק שחוקיו נקבעו ע"י השחקנים, השופטים והקהל, ולא ע"י השחקניות.

טוב, לא ממש אונס, אבל בהחלט קיום יחסים (לאו דווקא מיניים) בכפייה. וזה לא משנה אם זה אהוב שמסרב להפרד, או זר שפגש אותה לפני רגע.
אהבתי את ההגדרה של שרון. איכשהו, "כשאת אומרת לא" נשמע לי יותר תמים. זה רק מישהו שמתלבט על מהות הכוונה בדבריה - וגם היום יתכן מצב שבו לא ברור למה מישהי (או מישהו) מתכוונים. לא יכ הם "משחקים", אלא כי גם להם לא תמיד ברור. לפעמים לא, הוא בר-שינוי, ולפעמים לא. לגיטימי לתהות. בשיר "אינך יכולה" הוא לא מאפשר לה (לפחות מילולית, אבל מי יודע) ללכת כשהיא רוצה, ואפילו כופה נשיקה (בלחי, ובכל זאת).
ולגבי "דני גיבור" - היו על זה דיונים מעניינים בפורום חינוך לגיל הרך בתפוז. וזה שיר, שהוא כל כך מקסים בעיני, שאני שותקת על כך שהמסרים "לא משהו"...

בשיר "אינך יכולה" אי אפשר לפספס את האיום
"ואם תבקשי מעלי ללכת, אתן לך בלחי..."
אמא'לה, מה הוא הולך לתת לה בלחי אם לא סטירת לחי?
"...נשיקה הגונה" הוא מרגיע בטוב לב של בריונים.

<וגילה, לא הגבת על הצ'יקס. ענת מה זה מאוכזבת>

ככל שאני יודע, הטקסט הוא "ואם תבקשי את פני לשכוח / אתן לך בלחי נשיקה אחרונה".
לי זה נשמע שאם היא תרצה ללכת - אז הוא יתן לה נשיקת פרידה.

בכלל, קשה לי לראות את האלימות שיר עם "ואם תבקשי פה לבכות הליל / אשב ליידך וגם אתן לך כתף".
בפרט שיש שם גם "ואם תבקשי מעלי לברוח / אפתח את דלתי לך"

ה"אינך יכולה" נשמע לי יותר כמחאה ופחות ככפיה, יותר כ"את לא יכולה לעשות לי את זה" ופחות כ"אני לא אתן לך".

המלים של השיר אינך יכולה

וברוח השירים-בעלי-ההשקפה-המעצבנת-על-יחסים - הכיצד זה לא הוזכר עדיין שירם של שלומי שבת וליאור נרקיס "לכל אחד יש" (את האחת שלו, האולטימטיבית, שבלעדיה הוא חצי בן אדם, ובלעדיה הוא בעצם כלום. אגב, יש היום במוסף הארץ כתבה על זוגות תאומים סיאמיים)?
ובכלל, מה זה "יש את"? בעברית צריך להיות "יש האחת". האם יכול להיות שבטקסט המקורי זה כתוב נכון, ורק העם הכניס לשם "יש ת'אחת שלו"?
ולכאן נכנס גם "בלבלי אותו" החביב. פסיכותרפיסטית שאני מכירה שמעה את השיר הזה ממטופל, וחשבה שזו גלישה פסיכוטית...

האם יכול להיות שבטקסט המקורי זה כתוב נכון, ורק העם הכניס לשם "יש ת'אחת שלו"?
יכול להיות, אבל זאת אחת משגיאות רבות שנקלטו בעברית בדור האחרון ו"תופסות תאוצה" (עוד שגיאה כזאת). כלומר, יתכן מאד שהטעות היא במקור. הטקסט הזה מאוד "עממי" ולא ספרותי, אז סביר שהוא נכתב כמו שמדברים.

<וגילה, לא הגבת על הצ'יקס. ענת מה זה מאוכזבת>
גילה עייפה.
ז"א - עכשיו.
את יודעת מה הייתי אומרת, אז לְמה? (-:

אני מכנה את "זמר שלוש התשובות " שיר ה-Abuse, ומשתמש בו כדוגמה בכל פעם שמישהו (או מישהי) אינם מבינים מהי דינמיקה של קורבנות.

וכשאני שומע שיר שמציג מודל בעייתי, כמו מרבית השירים שנכתבו עד שנות השבעים בארץ, אני שואל את הילדות שלי איך הן מבינות את מה שקורה בו.

גם שירים שכאלו יכולים להיות הזדמנות לחשוף כיצד החברה מתכנתת את הפרטים שבה...

ומשתמש בו כדוגמה בכל פעם שמישהו (או מישהי) אינם מבינים מהי דינמיקה של קורבנות.

זה לא נראה לי נכון מבחינה דידקטית:
השיר הזה נתפס אצלך כדינאמיקה של קורבן, אבל לא אצל כולם.
יתר על כן, אצל מי שהוא לא נתפס כדינאמיקה של קורבן, הוא נתפס כטעון מאד רגשית, ובדברים שחלקם חיוביים.
לכן, כאשר אתה מביא אותו כדוגמא, במקרים רבים לא יסכימו לדוגמא (ואז גם לא לנמשל), ומעבר לכך - לשיחה נכנסות האמוציות שיש לכל אחד כלפי השיר הזה, ואלה לאו דוקא הכיוונים שרצית לסחוף אליהם את השיחה.

אגב, לגבי זמר שלוש התשובות, נראה לי שאלתרמן כתב אותו קודם בצורה אחת, והלך אחרי החריזה, ואז זה נראה לו בלתי הולם, והוא שינה.

אני מתכוון לבית הבא:

אם צריך אתהלך בסחבות
כלובשת קטיפה מבהיקה
אם צריך אקבץ נדבות
(אשר הפך ל)
אם צריך אקרצף רצפות
ואהיה בעיני כמלכה.

האם גם אתם מרגישים שזו היתה הגירסה המקורית?

שיר ששתי שורות בתוכות מעלות על פני חיוך הוא "שוב" (שמוליק קראוס וג'וזי כץ / אריק סיני וחוה אלברשטיין), הטומן בחובו קורטוב של פולניות...

• "היה לי קשה,

אני לא מתלוננת..."*
גם אם לרגע "הוצא מהקשרו"...

_"היה לי קשה,
אני לא מתלוננת..."_

ותחשבו רגע על ג'וזי כץ שרה את זה בהקשר לשמוליק קראוס (!!)

ומה עם שירים שאנשים משמיעים בחופה שלהם בלי לחשוב לרגע, כמו
בואי כלה
("הוא" מאת לאה גולדברג)
...בירח אדום מול הים
מפכה דמך.
בירח אדום מול הים
דמי ודמך.
וגלים בדכים
זועקים בבכים
את שמך, את שמך, את שמך,
בואי כלה.

איך אסגור את חלוני
וקרובה הסופה?
איך אסגור את חלוני
ואת יחפה?
איך אסגור את חלוני
והים קרא?
איך אסגור את חלוני
ואת ערה?
והאוח מלב הליל
את שנתי קרע?
בואי כלה.

אז אני יודעת שחלפו אי אלו שנים מימי במגמת ספרות אבל חוץ מהמילה "כלה" איך קשור פה חתונה לעניין? אישית השיר הזה מצמרר אותי ועושה לי תחושה של מוות, לא של חופה או שימחה...

<תמר מבקשת להדגיש שאין לה כלום נגד השיר אלא נגד השימוש האווילי שעושים בו, ובכלל לאה גולדברג היתה מדהימה>

או every step you take, רבאק הבנאדם הוא stalker מפחיד שמאיים על חיי אהובתו ואנחנו מעפעפים ואומרים "ווי איזה רומנטי סטינג"

אלמלא הלחן של רמי קליינשטיין, המלים היו מוצאות את מקומן בפח הזבל של השירה העברית. שכחתי את שם המשורר
איתן נחמיאס

אתמול שמעתי ברדיו:
"את עדיין ילדה
את ודאי לא יודעת
את אשר שתי עינייך מבקשות"

בררר. שיר פדופילי.

every step you take
זה לא every breath you take?

בעיני השיר הכי טוב שנכתב בעברית לא על ידי אלתרמן הוא "וידוי" של אלכסנדר פן. השיר הזה נוצץ בטירוף שאפשר למצוא רק בשירים אחרים של אלכסנדר פן
או כפי שמסבירים פרשני פן- שיר שנכתב על ידי גבר אלים ומכה, מנקודת המבט של אשתו, כשיר התנצלות. ככה הוא היה רוצה שאשתו תשמע כשהוא מכה אותה...

מה דעתכם על יונתן הקטן?
"מן העץ התגלגל וענשו קיבל"
תמיד חשבתי שזה עונש אכזרי אפעס

קרן,

או כפי שמסבירים פרשני פן- שיר שנכתב על ידי גבר אלים ומכה, מנקודת המבט של אשתו, כשיר התנצלות.

לא ברור לי כמה אותם "פרשנים" מכירים את שאר שירתו של פן.
אם השיר הזה הוא של גבר מכה, אז וודאי "בכל זאת" הוא שיר של פאשיסט הוזה, ו"דו שיח" הוא שיר של גזען מתנשא, ו"מרחקי דובים" הוא שיר של סכיזופרן.

איכשהו, ניתוחים פסיכולוגיים מפי מורים לספרות (או לוחמים עבור איזם זה או אחר) זוכים אצלי אפילו לפחות כבוד מאשר ניתוחים ספרותיים מפי מורים לספרות...

ניתוחים פסיכולוגיים מפי מורים לספרות
כמה שנאתי את "המורה לספרות".

זה דווקא היה מדריך טיולים שמתמחה בפרשנות שירה אאל"ט. קיבלתי את ההסבר ממקור שני. מודה.

לכרמית מ
הנה מילות השיר שיר
Every breath you take

בקשר ל"בואי כלה", אכן הוא שיר שאין בו קשר לחתונה כלל.
אני חושבת שאת ההקשר ה"חתוני" עשתה המנגינה, ועם העובדה שהקהל מתחבר אליו, ויצר ממנו שיר חתונות, אין לנו מה לעשות או להתווכח.
<יערה מאמינה גדולה בתנועת ההמון- אבולוציה טבעית שהמציאות לוקחת את הדברים אליה.>
מעבר לזה, מצחיק שם השיר המקורי-
הוא נקרא הוא, לא מפני שזהו שיר על אהוב (שוב), אלא מפני שלשיר שני חלקים, כמו בעוד שירים של לאה, שנקראים היאו הוא . הוא, משום שעכשיו הוא מדבר, אני חושבת.

מצחיק, תמיד חשבתי ש"every breath you take" הוא שיר דתי - על אלוהים (או ישו) שרואה כל צעד שלך - גם משגיח עליך וגם שומר, אבל זה בהחלט לא מתיישב עם ה"פזמון" (החלקים שלא מתחילים ב- every).
עכשיו אני חושבת שהוא מתכוון שהוא "רואה" אותה בדמיון- עכשיו, כשהיא עוזבת אותו, הוא כבר מדמיין איך היא תלך ותתרחק ותעשה דברים אחרים, בלעדיו. זה מתאים לשבירת הלב עם כל צעד.

נדמה לי שהחלק השני של "בואי כלה", כלומר ה- "היא", אומר "לא אבוא"...

בכל אופן, יש פארסה לא פחות גדולה בחתונות: השיר חתונה של דני סנדרסון על איך שחתונה נהרסת.

ואם כבר מזכירים חתונות...
אולי אפשר לבקש מהדיג'יים שיעדכנו קצת את ה-playlist שלהם? נדמה לי שמיצינו כבר את it's a raining men, באה מאהבה (בביצוע שמשחית עוד יותר את השיר המקורי שגם אותו אני לא אוהב), think ושאר השירים שאף-חתונה-חילונית-לא-שלמה בלעדיהם.
או שזה רק בחתונות שאני הולך אליהם?

it's raining man נכתב על הפיגוע במגדלי התאומים, לא?

כל עוד בלבב פנימה נפש יהודי הומיה , ואח"כ רוצים שנשיר זאת בבית הספר ?

או שזה רק בחתונות שאני הולך אליהם?
לא, זה כמעט בכולן! זוועה רצינית ואחת הסיבות שאני ממעטת ללכת לחתונות.
מזכיר לי שפעם הלכתי לחתונה של חברים, שהתקיימה בבית הורי הכלה, משהו אינטימי יחסית. הכלה הסתגרה בחדר השינה של הוריה, בוכה. סיבת ההסתגרות: המוזיקה בחתונה! החתן המיועד בחר אותה לבד, לפי המלצות הדי-ג'י... - מה שגרם לכלה להבין שפס הקול של חייהם המשותפים הוא לא בדיוק מה שהיא היתה רוצה לשמוע (-: אכן "הפתעה" לא נעימה.

it's raining man נכתב על הפיגוע במגדלי התאומים, לא?
זה מין הומור כזה? אם כן אז איפה הסמיילי, בשביל קשי תפיסה כמוני?
החתן המיועד בחר אותה לבד, לפי המלצות הדי-ג'י
אנחנו נתנו לדיג'יית שלנו רשימת שירים שאנחנו מבקשים לא להשמיע. האמת היא שהיא לא היתה צריכה את זה, יש לה טעם מוסקלי משובח משלה.

בשבילך, איתי -

נדמה לי שהחלק השני של "בואי כלה", כלומר ה- "היא", אומר "לא אבוא"...
קודם כל, תמר עדיין מדובר בשיר אהבה, בשיר "הוא", הוא מבקש ממנה שתבוא:
"קרבתך וקרבת הים
גזלו את שנתי
נשמת אפך נשבה מן הים
ותחדר, מלוחה, אל ביתי.

וגלים בדכים
עולים בבכים
למרומי אהבתי
בואי כלה - "
מה חתן לא יכול לשיר את זה לכלתו?

ובשיר היא באמת עונה

"...מילות אהבה ותחינה -
אבל אני לא אבוא, לא אבוא, לא אבוא!

....
נשקו הגלים את רגלי,
את שולי שמלתי הלבנה.
בקולך אמרו לי "בואי אלי"
בקול אהבה ותחינה.
ואני חזרתי אל ביתי,
סגרתי את דלתי,
חלוני מונף,
ליבי ישן ואני ישנה."

אני מקווה שאף אחד לא משמיע את השיר הזה בחתונה. אני באופן אישי מאוד אוהבת את שירתה של לאה גולדברג.

בכלל, בחתונות יש בחירות משונות של שירים, כמו השיר "ואיך שלא", שנכתב על הכלבה שלו... לפחות מלבד השורה התמוהה בהקשר החתונתי "שומרת לי היא אמונים / לא מתרוצצת בגנים", השיר סימפטי, בניגוד לאחרים.

קישור: http://www.mp3music.co.il/lyrics/1747.html

<ולנסיה שמחה שהיא עוד קטנה ולא הולכת לחתונות>