בוא בואי ונתעלס

אנונימי

ראו גם:

אני מתנצלת מראש על אנונימיותי אבל כך נח לי יותר להציג את בעייתי ואני מאד רוצה לפתור אותה, התעזרו לי ?

אני נשואה באושר רב ויש לנו בת. בעלי אוהב להתעלס, אוהב ללטף אותי ואוהב שאני מלטפת אותו, אבל מה לעשות ואני לא תמיד מוכנה או זמינה או רוצה סקס כאשר הוא רוצה. לפעמים אני מרגישה שגם סקס פעם בשבועיים או שלושה מספק אותי ולא בא לי יותר מזה, כך אני.

בהריון הראשון, היו פרקי זמן ארוכים בם בכלל לא יכולתי לחשוב על סקס. הבטן כאבה לי, לא היה לי נוח, תחושות משונות עברו בי, ואני בטוחה שגם השינויים ההורמונליים בגופי לא תרמו לתיאבון המיני שלי. למרבה האירוניה, דווקא בן זוגי מצא בי יותר סקסיות בהריוני, בהיותי עגלגלה ובעלת חזה גדול ויפה (שבמילא לא נתתי לו לגעת בהם בחופשיות כי נגיעה בהם כאבה לי והעבירה בי תחושות מאד לא נעימות במיוחד בפטמות).

התקופה עברה, וצרכינו המיניים באו על סיפוקם.

בחודשים האחרונים התעלסנו יותר מן הרגיל עקב כוונתנו להביא לעולם עוד צאצא, ובאמת היה כיף (במיוחד לבן זוגי). והנה, אני שוב בהריון. שוב ובאופן טבעי (לי) לא בא לי סקס לחלוטין (לפחות בחודשים הראשונים בהן אני נמצאת כרגע). אני יודעת שזו תהיה העמדת פנים להגיד לבן זוגי המיוחם בוא ונתעלס וגם להיראות שאני נהנית. דיברנו על כך ולשמחתי הוא מאד מבין ותומך ואומר שהוא יחכה.

אבל אני אוהבת אותו מאד ורוצה מאד שיבוא על סיפוקו ולא באוננות.

האם אתם יודעים על דרכים להגביר את התיאבון המיני באופן טבעי עבורי ? האם גם אתן חוות את שאני חווה אבל לא מדברות על זה ? עזרו לי בבקשה.

לי היו תקופות ארוכות מאוד בהן לא היה בא לי מין בכלל, ואני מדברת על חודשים ארוכים...
בעלי אמר שהוא מבין אבל לעיתים התלונן. אני מבחינתי חיכיתי. אחרי הלידה השניה לקח שנה עד שהרגשתי שוב שבא לי מין. כך שאינך לבד בהרגשתך. יש לנו תקופות יותר פעילות מינית ותקופות שפחות. אין לי תרופת פלא .צריך הרבה סבלנות ואהבה, וגם אוננות היא דרך טובה להעביר את התקופות שבהם לא בא לך.
אני מבינה את המצוקה . מין הוא בין שניים, ואם אחד הצדדים אינו מעוניין ו\או אינו נהנה אז זה פוגם בהנאתו של השני. בזוגיות כמו בזוגיות צריך לעיתים להיתפשר, גם על מין.
חיזקי ואימצי ושיהיה לך הריון קל.

איזו כותרת חמודה ואופטימית לדף!!
יקירתי, את לגמרי לא לבד בתחושותייך. גם אני בהריונות חווה מצבים מאד קיצוניים, של חשק מיני אפסי, רגישות גבוהה (לא נעימה) למגע, ובכלל צורך לישון לבד,כי הכל כל כך לא נוח בשינה והתחושה של גוף לידך יכולה להיות ממש מטרידה ומכאיבה אפילו.אני לא חושבת שזה לא נורמאלי, אלא שפשוט לא מדברים על זה כי זה מביך כל כך.
דרך אגב זה לא שמור רק להריון אלא גם לזמן אחריו.לא נעים,אבל מה לעשות? שאלת על דרכים להגביר באופן טבעי.אני מרגישה שזה לא ממש טבעי לנסות לשדל את הגוף להתרגשות שהוא לא מעוניין בה,במיוחד כשהוא כל כך עסוק בהתרגשות אחרת(ההריון.)אבל אולי כן יהיו פתרונות אחרים למי מהקוראים.כל הכבוד לבן זוגך על ההבנה והסבלנות.
(ובאמת מה כל כך נורא באוננות?)

אלמונית יקרה, בטח אלונה גם יכולה לעזור מתחום הפנג-שואי, אבל דבר אחד אני בטוח יודעת. אלמנטים אדומים בחדר המיטות (וילון אדום, נרות אדומים, תאורה אדומה, קיר אחד צבוע באדום) יכולים להגביר את התשוקה.

ויש גם כמה דברים בנאליים שעוזרים, כמו מנוחה, אימון שרירי רצפת האגן, שינויי תזונה, והתעמלות (במיוחד בהריון, כדי שיהיה נעים לגעת ולנוע).

יונת,תוכלי לפרט בקשר לתזונה?
אלמונית אם תתני לי תאריכי שנה שלך ושל בן זוגך אני אוכל לייעץ לך.
אם לא בא לך לעשות את זה באתר, אז תשלחי לי בדואל: alonarg@hotmail/co/il

הרבה פעמים "חוסר חשק למין" מסתיר מאחוריו כעס גדול מאוד - או רגש שלילי אחר - על בן הזוג, שאינך מודעת אליו. זה לא אומר שזה נכון לגבייך, אבל אולי כדאי לבחון את האפשרות הזאת. כמו כן, העובדה שבן הזוג "מתחשב" לא אומרת שזה לא גורם לו להרגיש לא רצוי ולא אהוב (השכל יכול להבין ולקבל אותך, אבל הלב שלו מפחד).

פטנטים:
מגע פיזי במשך כל היום (כשנמצאים ביחד) - נשיקה, ליטוף, העברת יד, חיבוק, נגיעת רגל ברגל מתחת לשולחן, לא חשוב מה, אבל העיקר שמדובר בנגיעות שבונות מתח פיזי ומתח מיני, לא משהו שממנו צריך להמשיך ליחסי מין מייד (גם אי אפשר).

אם גם את מאלה (הרוב המכריע של הנשים) שהחשק למין מתעורר אצלן רק אם קיבלו קודם "מנה מספקת" של נגיעות לא מיניות, אז תגידי לו (להגיד לו למשל שכדי "להדליק" אותך כדאי קודם למלא אותך בחיבוקים ובליטופים לא מיניים. להיזהר מניסוחים "פולניים" כמו "אילו היית עושה כך וכך אז היה לי יותר חשק" או "אם ... אז" אחרים. הרעיון הוא לגלות לו באהבה פטנטים "להדליק" אותך).

במסיבת הפתעה ליומולדת שהייתי בה לפני כמה ימים הביאו מופע של סקסולוגית. בין השאר היא אמרה שגברים צריכים לדעת, שכדי "להדליק" אשה כדאי מאוד לעשות לה מסאז' בגב של רבע שעה תוך העמדת פנים שאין להם שום כוונות מיניות. היא צודקת! גם את זה כדאי לספר לבן זוגך. איך זה עובד? המסאז' (לא באיזורים "מיניים", וכן בעיקר בגב, בעורף, בכתפיים) משחרר את כל האיזורים התפוסים (את אמא, נכון? אז את הרוסה ורצוצה...), מרגיע, לא מלחיץ (אם הוא לא עושה את הטעות הגברית הקלאסית ו"פולש" פתאום לאיזורים "מיניים"), ש"מגהץ" את כל הדאגות והטרדות והמחשבות שמתרוצצות בראש וכך הרבה פעמים גם מסלק את חוסר החשק (שהוא קודם כל תוצר לוואי ברור של התשישות ושל ההענקה ההורית האדירה מצד האם).

המין מתחיל בדמיון. לכן פטנט אחד הוא לפנטז על מין נפלא עם בן זוגך (ורדה רזיאל-ז'קונט טוענת שגם פנטזיה על מישהו אחר עוזרת להכניס אותך לאווירה

) במשך כמה זמן (יום או כמה ימים). להיזכר ברגעי אהבה קסומים שהיו לכם או כל דבר מתאים. הרעיון הוא, שהמחשבות עצמן בונות חשק מיני אם נותנים להן זמן ומקום.

נוסף על כל הפטנטים שרשמו פה כבר לאווירה סקסית, מאוד כדאי "להתלבש לתפקיד". למשל, ללבוש במיוחד את הבגדים הסקסיים שלך (או לקנות במיוחד לצורך זה. לא צריך דברים שמוכרים בחנות סקס. בכל חנות או מחלקת הלבשה תחתונה לנשים אפשר למצוא דברים יפים שיגרמו לך להרגיש שאת יפה וסקסית. לבן זוגך לא צריך לעזור, נדמה לי, אבל את אולי לא מרגישה כל כך סקסית בתוך הגוף שלך כרגע).

כדאי לא לאכול דברים "כבדים" בשעות שלפני, כי זה מכבה את החשק למין.

עוד דברים: "לפלרטט" עם בן זוגך, להכניס רמזים "כחולים" בשיחות - כל הזמן, לאו דווקא ביום שיש בו סיכוי אמיתי ליחסי מין. גם הדיבורים בונים אווירה טעונת מיניות, ומעלים אצלך את החשק (שוב, זה לא "מעכשיו לעכשיו", אלא משהו שנבנה).

אפשר גם להגיד לו שאת מתכננת "לפתות" אותו הערב (למשל, לצלצל אליו לעבודה בבוקר ולרמוז לו בקול הכי סקסי שלך איזה מין תוכניות את מתכננת לכם לאותו ערב)(זה שבעבודה הוא כבר לא יוכל להתרכז יותר זו לא אחריות שלך...

). הציפייה לקראת הערב גם היא אמצעי שמגביר את התשוקה. בייחוד אם בשעות שעד הערב את משקיעה בפיזור רמזים ל"מזימה" שלך בבית ובהכנת האווירה. (פתאום נזכרתי איפה קראתי את הפטנט הזה: באיזה ירחון אמריקאי משנות השמונים... )

צפייה בסרטים שיש בהם אהבה, חושניות וגם מין - לחוד או ביחד (לחוד - עוזר לך בלי להגביר גם אצלו, ביחד - מוסיף לרומנטיקה וכו' אבל עלול להלחיץ אותך), ואני ממש לא מתכוונת ל"סרטים כחולים" (אלא אם כן את אוהבת). זה גם לא מוכרח להיות "תשעה וחצי שבועות של שכרון חושים". כל סרט שיש בו אהבה יפה, שאת מתחברת אליו, ושיש בו גם מיניות. תבחרי גם לפי שחקנים שאת אוהבת ושנראים לך יפים ו/או מושכים. הרעיון הוא, שההנאה מהסרט וההזדהות עם האהבה בין הדמויות תחבר אותך קצת יותר לחושניות שלך. לצערי אני לא מצליחה לזכור אף סרט כזה (אולי "תהילה"? ואני באמת הלכתי פה אולי עשרים שנה אחורה...).

אפשר לקיים יחסי מין פשוט מפני שאוהבים אותו ולאו דווקא מפני שמתחשק לך מין: זה הזכיר לי שבדו"ח הייט על מיניות האשה היא מצאה, שהרבה נשים מדווחות שגם אם לא "גמרו", הן נהנו מאוד מזה שהגבר שלהן "גמר" (ולא בגלל הסיבות הלא-פמיניסטיות). אז הן בעצם לא "נהנו" בשביל עצמן, אלא נהנו מההנאה של בן זוגן. זה בגלל שכשאוהבים מישהו, ממש אוהבים גם לגרום לו עונג ולראות אותו נהנה.
בהצלחה!

אני אפרט קצת על מה שכתבתי קודם.
מלבד כל הסיבות העמוקות שיכולות להיות, יש כמה דברים פשוטים שברור שמפריעים לחשק: כשלא נוח לי מהכיוון הזה, וכאן לא נעים לי, ושם זה כואב, ופה אני צריכה מרווח, ובכלל אני נופלת מהרגליים, אז למי יש ראש להתעלס?
לכן, דבר ראשון, נראה לי שכדאי לטפל בדברים הפשוטים שמפריעים לנו ליהנות.

מנוחה. למי יש כוח להתעלס כשאין כוח?
אימון שרירי רצפת האגן. התחושות שם משתנות במהלך ההריון ולכן זה נעשה חשוב יותר מתמיד לשמור על האזור.
תזונה. חוסרים תזונתיים בהריון גורמים לאוסף של סימפטומים לא סימפטיים: חוסר בברזל מביא עייפות, חוסר באיזה מינרל (אשלגן?) גורם להתכווצויות שרירים, ויש עוד רשימה ארוכה שאני לא זוכרת. שמעתי גם שבשביל למנוע רגישות בפטמות צריך להפסיק לאכול מזון מבושל (או לפחות לצמצם כמויות) אבל אני לא יודעת עד כמה זה נכון.
התעמלות. באופן בסיסי ביותר, ההנאה ממין היא הנאה שלנו מהגוף שלנו ולא מבן הזוג. ואם לא טוב לנו בגוף, איך ניהנה?

אני מבין -- לאחר עבודה בלשית מאומצת והתלבטויות רבות -- ש-ניצן לן מחק מספר תגובות שהיו רשומות פה.
האם אפשר לדעת מדוע נמחקו? -- סתם סקרנות.
על החתום:
בלש-גשש.

אולי כי זו היתה אי-הבנה שהובהרה וכבר אינה רלוונטית? --הסניגורית-הציבורית.

ברשותכם גם אני אשאר "פלונית אלמונית",

מאוד שמחתי לדעת שאני לא לבד בהרגשתי. יותר נכון יהיה לומר שידעתי שאני לא לבד אבל בהחלט לא ציפתי שהנושא יעלה.
גם אצלנו הסקס נהפך פחות או יותר לדבר חודשי. פעם זה לא היה ככה ולהיפך, בזמן ההריון זה היה פשוט נפלא.
אפילו עשינו אהבה יומיים לפני הלידה....
אחרי הלידה, או, זה כבר סיפור אחר.
אני לא אכנס לפרטים אינטימיים אבל ההרגשה שלי שהכל אצלי כבר "נחשף", כל-כך הרבה אנשים (מיילדת ורופא שאני לא מכירה זה מבחינתי הרבה אנשים) נכנסו לי "בין הרגליים" שהיה לי קשה לחשוב על זה אח"כ כדבר סקסי.
חוצמזה אין לי אנרגיות. בסוף היום אני מרגישה כמו בלון שהוציאו לו את האוויר.
בן-זוגי, שיחיה, כל-כך מבין, כל-כך תומך שכשדיברנו על כל מה שאני מרגישה הוא נתן לי או.קי. שזה בסדר מבחינתו,
שהוא מבין שלוקח לי הרבה זמן להתאושש מהחוויה הנפלאה של הלידה אך יחד עם זאת חוויה של היחשפות עצומה בפני זרים.
אנחנו אוהבים, אנחנו מחבקים, אנחנו מדברים - לפעמים גם הנשמה צריכה לעשות אהבה.

אני לא מצפה לתשובות, סתם נעים לי לשבת ולכתוב את זה, להישאר בצללים אך גם להביא את הנושא הכואב הזה לקידמת הבמה.

פלונית, אני מאוד מזדהה עם מה שכתבת. ילדתי פעמיים בבית-חולים, ובשתי הפעמים הרגשתי שבוצע בי אונס-רפואי. להתאושש מאונס זה דבר שעלול לקחת הרבה מאוד זמן. אני חושבת שאחד הדברים שיכולים לעזור הוא לנסות "לחזור לגוף": לעשות כל מיני דברים שבהם את מרגישה את הגוף ונהנית ממנו. זה יכול להיות אמבטיה, זה יכול להיות עיסוי, זה יכול להיות תרגול יוגה, או כל דבר אחר שנותן לך הרגשה טובה מהגוף פנימה. ויש סיכוי לא רע שזה יעזור לך גם למלא את מצברי הכוח ולקחת עוד אויר. תהני!

אני ילדתי דווקא בלידה טבעית שקטה עם מיילדת בלבד (בבית חולים, אבל אף אחד לא נכנס לחדר ולא נגע בי), שבזכותה גם יצאתי בלי חתך או קרע או תפר. אף על פי כן, היו שריטות פנימיות מעצם תהליך הלידה, והרגשתי כאילו אפילו העצמות שלי לא חזרו למקום במשך חודשיים לפחות. עד כמה שאני זוכרת, לקח לי כמה חודשים עד אולי חצי שנה לחזור בכלל לגוף "נורמלי", שלא כואב, בהדרגה.

הרגשתי מאוד טוב אחרי הכתיבה.

אין לי ספק שעברתי משהו יותר גדול ממה שחשבתי שאעבור.
תמיד אני צוחקת ואומרת שעושים קורס הכנה ללידה אבל לא עושים קורס הכנה לאחר הלידה.
אף אחד לא מספר שהדברים לא תמיד כל-כך "ורודים ומתוקים" כמו בסרטים. כשבאתי ללדת אמרתי להם - "רגע, בסרטים הן לוחצות פעמיים וזהו, למה זה לוקח לי יותר?...."
פתאום את מגיעה הביתה - ובום !! כולם שמחים, מברכים ורק את, בקושי יושבת, מבולבלת, בוכה, שמחה - מה קורה פה? מאיפה הגיע כל הבילבול הזה?
אצלי כל שינוי לוקח איזה 100 שנה של הסתגלות וגם כאן זה לוקח לי טיפה יותר זמן.
היום אני מסוגלת לשבת ולהבין ולעכל את כל מה שהרגשתי אז. אני אפילו יכולה לדעת מאיפה הדברים הגיעו.
אני לא יודעת אם אני אקרא ללידה שלי "אונס" - סה"כ עברתי לידה טבעית, בלי משככי-כאבים, רק מיילדת (אח"כ הגיעו שלושה רופאים לעשות לי גובלן....), בלי אורות ניאון,
אני מרגישה מאוד אחרת היום. ההורות עשתה לי רק טוב, אני עוברת איזה שהוא שינוי פנימי וכנראה שלסקס אין כרגע מקום וצורך.

יש לי הסתייגויות מהאזהרות והחששות ליחסים שלא יחזיקו מעמד ללא הדלק המיני.
כשהייתי קטנה והייתי שוכבת עם כל מה שעבר בסביבה רק בשביל להרגיש קיימת, אז שמעתי סיפורים על בני זוג נשואים שלא מקיימים יחסי מין במשך תקופות ארוכות, ולא הבנתי איך אפשר.
היום, למרות שאני פחות אוו יותר בשיאי המיני, (סביבות גיל ארבעים) ושנה וחצי אחרי לידה, אז ברור לי שאם בעלי ואני לא היינו חברים טובים, שום דבר לא היה עוזר. המין בהחלט הופך שולי לתקופות ארוכות מאד. ואין שום סיבה שזה יפגום ביחסים. להיפך: ישנם עוד רבדים של יחסים שיכולים להתפתח אפילו יותר טוב ללא מין. יחסים שלא מחזיקים מעמד בלי מין, לקויים מלכתחילה בעיני.
כמובן שבין הגברים (ובודאי שגם בין הנשים) יש נאמנים יותר ופחות, כמו שיש גם בין הציפורים הזכרים (ראו הספר המדהים: הגן האנוכי), ואני מאמינה שחוסר הנאמנות לא חייב להיות קשור לחסרונו של מין ביחסים עם בן הזוג הרשמי.

אגב אנחנו כבר בקורס הכנה ללידה קיבלנו את האינפורמציה שאשה בדרך כלל לא מתחשק לה עד סביבות שנה לאחר הלידה. זה בודאי קשור לאינטימיות העצומה שבין האם לילד ושלא משאירה הרבה מקום לאינטימיות נוספת.
בכלל, אני הרוסה מכמה שהיחסים עם תינוקות הם ארוטיים. או שהילד שלי הוא חושני במיוחד?
(עוד שאלה שעלתה בעיתון - מגע ארוטי/ תינוק-לא זוכרת בדיוק את ההקשר), בכל אופן אלו ההגדרות שקיבצתי לעצמי בנושא ואני שמחה לחלוק אותן אתכם:
ארוטיות היא פעולה שמערבת מגע (לא בהכרח מיני) עם הרצון להתאחד אנרגטית עם יצור נוסף. להבדיל מפעולה מינית שלא בהכרח כוללת איחוד אנרגטי. אני חושבת שזה משיק לטנטרה, הגישה הזאת.

אגב להפתעתינו כן התחשק לי חודשיים-שלושה אחרי הלידה, אבל אז זה נפסק, וחזרתי להיות כאחת האשה.
ובתום שנה מאז הלידה, זה אמנם, אכן, לא מצליח לקרות הרבה יותר מפעם פעמיים בחודש, אבל כשזה קורה זה מאד איטנסיבי וממלא. ומה שבעיקר ממלא את שנינו זה הילד.

פלונית ז', אני לגמרי מסכימה שהיחסים עם תינוקות הם ארוטיים, או אולי אני הייתי אומרת חושניים. פשוט החברה המערבית סילקה פיזית את התינוקות מהגוף, ויחד איתם את ההנאה החושנית שבמגע איתם, אז כל העובדות שקשורות לזה נעלמו... עכשיו אנחנו מגלים הכל מחדש, וגם שזה בסדר, נכון וטבעי (כי החברה המערבית השאירה את כל המגע והחושניות אך ורק לבן הזוג, וכך הכל נעשה קשור במין. איזה הפסד!).

מטיף דתי אחד ספרדי קתולי מהמאה ה-16, ויווס שמו, מתח ביקורת קשה וזועמת על הנשים בגלל "הנאתן מההנקה". הוא הודיע להן, שהן אמנם צריכות להיניק (הוא היה בעד הנקה של האם ונגד מיניקות), אבל בשום אופן אסור להן ליהנות מזה! הוא מפרט את הגועל שלו לנוכח ה"התפנקות" החושנית של האמהות עם התינוקות שלהן, ולנוכח ההתענגות הגלויה של האמהות על ההנקה. מזה אפשר ללמוד מה היתה נורמת האימהות בימיו...

קודם כל הדגש צריך להיות על ידוע נשים שיש תופעה כזו, שלא יבהלו. פנתה אלי אשה עם תינוקת בת עשרה חודשים ושאלה אותי די בחרדה ורגשות אשם - איך זה אצלי. אשה שעד שילדה, אהבה מין, נהנתה ממנו ושמחה לעשות אותו, פתאום פוגשת גוף חדש שלא מעניין אותו מין. (לא משנה כרגע מה הסיבות). אשה שזה קורה לה עלולה לקחת את זה אישית, ולפחד שקרה לה שינוי בלתי הפיך. הפחד הזה הוא מיותר. חשוב שנשים תדענה שזה לגיטימי לא לרצות מין ולא לקיים יחסי מין בתקופות מסוימות. כי נשים בתקופתינו או בעידן שלנו (אני לא יודעת כמה רחוק זה הולך אחורה) נורא בקלות מרגישות אשמות. ובטח שרגש אשם הוא לא הרגש הנכון להעתר לבן הזוג בגללו.
(וחוץ מזה יותר מדי שנים יותר מדי נשים נתבקשו לספק תאוותו של גבר, רק בגלל תאוותו ולא תאוותן, ואני חושבת שהפמיניזם האמיתי צריך להיות שהנשים יכירו את הצרכים שלהן כנשים וילמדו לדרוש אותם, במקום לנסות להיות דומות לגברים).
לדעתי הבעייתיות האמיתית בנושא "התיסכול ואי-השקט" עשויה לרוב מקנאה סמויה (ומובנת) של בן הזוג ברך הנולד, שגוזל מבן הזוג את תשומת הלב המלאה של האם, כולל האינטימיות העצומה, כולל הארוטיקה, ההתחברות גוף לגוף- ביניקה, ובן הזוג מרגיש מחוץ למערכת ההרמטית הזו, דחוי ומוזנח.
זו הזדמנות מצוינת בשביל בני הזוג לעלות מדרגה ולהתמודד עם דחיית סיפוקים במובן הגדול והעמוק של תחום זה. (מה עושים נזירים שהתחייבו לא לקיים יחסי מין? אני לא חושבת שהם מפתחים תיסכול וחוסר שקט, הם חווים אחדות עם האל או אם כל הקיים, ולפי יודעי דבר, התחברות זו גדולה ומדהימה פי כמה מההתחברות באמצעות מין, ולכן גם די קל להם לוותר על מין).
מה שגברים כן יכולים לעשות בתקופה זו (למרות שמעט מאד מהם מודעים לכך) במקום לעמוד מן הצד ו"לתבוע" את מנת היחס המינימלית שהם זקוקים לה או "להעלב" מכך שהם נדרשים בשלב זה בעיקר לעזרות טכניות רבות, הוא לחוות התחברות עמוקה מאד לרך הנולד, ממש כמו האם, למרות שלא ילדו ולמרות שאינם מניקים. הדבר הזה צריך להיות עשוי מהתכוונות מאד גדולה ומדויקת. מתוך התחברות גדולה לרך הנולד הם יוכלו לחוות גם התחברות גדולה לחוויה של האם וגם לאם עצמה. חוויה כזו יכולה להשאיר את החוויה המינית הרחק מאחור. אך יש מעט מאד גברים שיכולים אפילו לרצות שזה יקרה, ועוד פחות יכולים לאפשר לזה לקרות. התניות תרבותיות, מה לעשות.
שמעתי סיפור של איזה במאי סרטים יגוסלבי, נדמה לי קוסטריצה, שנסע פעם עם בתו התינוקת ברכבת נסיעה ארוכה, והיא בכתה ללא הפסק, ושום דבר לא הועיל. בסופו של דבר, הוא הניח אותה על הפטמה שלו. היא מצצה ונרגעה. מאז, הוא מספר, היה בינהם קשר עמוק ומיוחד במינו.

פלונית ז' - הקנאה הסמויה (למעשה, הגלויה עד מאוד) של הבעל בתינוק שלו גורמת להתנהגויות מאוד לא נעימות שלו כלפי אשתו, כולל חוסר תמיכה בתפקידה כאם. זה לא דבר חיובי, ואין פלא שזה גורם לאם הטרייה כעס גדול ואכזבה גדולה ממנו, שמוציאה לה את החשק לשכב איתו.

הייתי מעיזה ואומרת, שחוסר התמיכה באם הוא הגורם העיקרי אם לא היחיד לבעייה שמתגלית במין (חוסר תמיכה במובן הכי רחב).

טוב להכיר בזה שזו בעייה של הרבה נשים. טוב להכיר בזה שלהרבה גברים יש בעייה נפשית (שהם עוד לא גמרו להיות תינוקות נזקקים בעצמם, ויש לזה קשר הדוק לדרך שהם עצמם גודלו בינקותם). טוב להכיר בגורמים לאי החשק למין (תערובת של דברים פיזיים ונפשיים, שמעל כולם בעיות במערכת היחסים בין הגבר לאשה). אבל כל אלה רק סיבות לעבוד על הבעיות ולתקן אותן, לא להנציח אותן.

אדמה בשנת שמיטה. גוף משומש מדי מצוץ מדי שלד עייף ועמוס מדי שבע מגע ונתינה ובכל זאת הלב רחב ומאושר מתמיד.
אמא לילדה בת 4.2 ותאומים יונקים בני 1.2 ואישה לאיש אוהב תומך מבין וחרמן...

אדמה - את רוצה אולי לפתוח לעצמך _דף בית אישי? שם יתאים לכתוב את דברייך.

גילה, אדמה דווקא כתבה כאן לגבי הבעיה עם המין בתקופה שאחרי הלידה.

אני מרגישה שאני לא צריכה בכלל מין וזה מטריד אותי ואת אישי(יותר, כמובן...) בכל פעם הוא שומר על איפוק וסבלנות, אבל מכניס לי את העניין בשיחות סתמיות...
אז אני מרגישה שהוא מבין שאני לא רוצה- אבל הגוף שלו כן רוצה.
אוננות תיפגע בי עד מאוד - אם תהיה כזו.
אני בהחלט מרגישה אישה פגומה- שלא צריכה מין ו..שאף פעם לא נהנית ממנו במיוחד.
כמה שאנחנו מדברים בפתיחות , ושעשיתי טיפולים למען שינוי- נדמה שזה כבר לתמיד.
אולי יש איזה קסם? משקה? ויטמין? שיעורר אותי.

אוננות תיפגע בי עד מאוד - אם תהיה כזו
אבל למה?
אם את לא רוצה כרגע מין בשניים - למה זה יפריע לך?
את לא חייבת לענות אם את לא רוצה. פשוט, המשפט הזה קפץ לי לעיניים.

עם סיכון שאני הולך פה נגד הנורמה ועלול לחלוק על דעתם של כמה מכם - אני רוצה רק לציין את הפרימיטיביות שמניעה את הזכר. לאישה, שלא כמו לגבר, החשק המיני בא והולך ומושפע מכל מיני דברים - כמו חינוך, סביבה, חברה, אווירה וגנים כמובן. אצל הגבר, לעומת זאת, יש ייצור תמידי של זרע - ובן אם תאהבו את זה או לא - הדחף המיני הוא כולו ביולוגי ולא בהכרח משהו שניתן לשליטה. אנחנו זן דיי פרימיטיבי - מה לעשות. הסיבה לכך ברורה - כדי שהגבר תמיד יהיה מוכן להרבייה כשהאשה פורייה ומבייצת פעם בחודש.
עם האשה לא נענית לצרכי בעלה (אני יודע שזה לא נשמע טוב), היא לא יכולה לא לצפות שהוא לא יפרוק את עצמו במקום אחר (בדר"כ - אוננות). הזרע אצלו ממשיך להיווצר וחייב לצאת - אז עם זה לא ע"י אשתו - זה יהיה ע"י אוננות או חלום רטוב. זה הטבע של הגוף.
יהיו אלו שיחלקו על כך עם דוגמאות של נזירים וכו' - שיכולים לשלוט בייצור של הזרע שלהם. בולשיט - בחלומות.

הנקודה שלי היא לא בהכרח לספק את הגבר - אבל רק להבין מה הסיבות לחשק המיני ולרצון של הבעל לאונן. עם זאת, בשביל זוגיות בריאה כידאי לפעמים לצאת מה"חשק" החסר ולספק את הבעל - ולו רק שלא יחפש את המין במקומות אחרים. אחרי הכל - הוא יצור פרימיטיבי שעם כל הרצון למחשבה רציונלית ואוהבת, עדיין לא יכול להתעלם מהטבעיות של לחשוב מהמכנסיים. מין לא חייב להיות חדירה. גבר מרגיש אהוב ומסופק גם מליטופים, נשיקות והמון דרכים אחרות שאישה יכולה להראות חיבה. יש ידיים, פה, רגליים וכל דבר אחר שעולה לדמיון - אז חוסר חשק מיני אצל האישה לא חייב להשפיע על הגבר.
גבר מסופק ואהוב - עוזר, אוהב ותומך. מדהים איך שמין משנה את הגבר...

ובעיקר מה גברים מוכנים להגיד לפני, שלא יעלה על בדל שפתם אחרי

פלוני מתוך דבריך עלו בי שאלות
האם לגברים עם ספירת זרע נמוכה יש יצר מיני נמוך יותר?
האם לגברים עקרים אין חשק מיני זהה לגברים רגילים?

לא בטוחה ששאני מסכימה למשוואה שלך שחשק מיני קשור לפליטת זרע.

גם אני לא בטוחה שזה ההסבר, אבל מסכימה עם השורה התחתונה. אם אני לא טועה, ככה אומר הארי ב"כשהארי פגש את סאלי" (אולי קראתי שוב את הציטוט הזה כאן באתר איפשהו):
Women need a reason to have sex; men just need a place.
שגית - (-:

בקי,
לגברים עם ספירת זרע נמוכה אחוז תאי הזרע הטובים (הלא פגומים) נמוך יותר מהממוצע - אבל הייצור שלהם זהה כמו לכל זכר אחר וכך גם הייצר המיני שלהם. באשר לגברים עקרים - זו נקודה מעניינת. אני מניח שהשאלה מופנית לגברים שעברו עיקור (חיתוך צינוריות ה- vas deferens) ולא לאילו שעברו סירוס. עיקור אינו משפיע כלל על ייצור וייצוא הורמונים שמשפיעים על הדחף המיני - וזרע. הזרע שאינו מוצא עצמו יוצא לאוויר העולם - נספג בסופו של דבר במערכת הדם. הגוף עדיין ממשיך לייצר זרע - בערך 50,000 תאי זרע בדקה. מה שיוצא החוצה זה רק נוזל הזרע (למעט חריגים).
אילו שעברו עיקור ייצטרכו להתמודד עם בעיות אחרות. היות והזרע נספג בדם, הגוף ייצר נוגדנים לזרע ובכך הגוף הופף להיות אלרגי לעצמו. עם הזמן זה מסתדר - אבל מחקרים הראו שלאלו שעברו עיקור יש סכנה גבוהה יותר (90%) של סרטן הערמונית.

בכל מקרה - בין אם תסכימי איתי או לא בקשר בין ייצור הזרע לדחף המיני - זה עניין שלך. אני לא מנסה לשכנע אף אחד פה - המעוניינים ייפנו למקורות שלהם.

אני רוצה רק לציין את הפרימיטיביות שמניעה את הזכר.
ובכן, גם בין הגברים יש פרימיטיביים יותר ופרימיטיביים פחות. וגם בין הנשים.
יש אנשים שבמקום לקחת אחריות על עצמם ועל מעשיהם מאשימים את החינוך, הסביבה, האווירה והגנים.
הדבר הכי פחות סקסי, והכי פחות פותח ערוצי תקשורת והבנה, שאפשר להגיד זה:
אם לא תתני לי, ולא תעזרי לי לאונן, אאלץ לרעות בשדות זרים.
עברנו את הקטע הזה כשהיינו קטנות וכשעוד אפשר היה לעבוד עלינו.
מצידי, אחד שמדבר ככה, שירוץ מייד לשדות הזרים. אצלי לא יהיה לו צ'אנס.

אולי לא כדאי לכם כל כך להאבק, אלא למצוא את שביל הזהב ביחד מתוך נתינה וויתור הדדי.

ואולי אני רק עושה שיקוף לפלוני אלמוני כדי שיקבל עוד נקודת מבט על מצבו ?

לענין דמות הגבר הטסטרוני, אצל רבים מתבטא איום זה דוקא בפחד גדול מיוזמות מיניות של האשה.

בדיחה:
גבר הלך לייעוץ אצל סקסולוג, וזה הסביר לו שעם הגיל, שכיחות יחסי המין יורדת: "בגיל 18, פעמיים ביום; בגיל 25, 4 פעמים בשבוע; בגיל 35, פעמיים בשבוע..."
"בסדר, בסדר," קטע אותו הגבר. "אז אשתי בת 87."

meditating on the second chakra helped me get back my desire for sex after being pregnent and breast feeding for many years and it is very inportent for our happines and the relation ship with our mate try it !

הסקס בין בן זוגי וביני זוועתי. הוא גומר תוך שניה וחצי. שלוש שנים אנחנו ביחד ועוד לא הגענו לאיחוד נשמות במגע. האמת, אני מתחילה לאבד תקווה. יש לנו ילד מתוק ואהוב בן 11 חודשים, אבל אני מתחילה להרגיש מורעבת ושלא בא לי כבר לנסות יותר כלום עם האגוצנטרי הזה. אולי מאהב?

לדבר על זה אתם יכולים? או שלא? אולי שווה להתחיל שם.... לא בציניות, באמת!

ומה עם סיבוב שני? יש גברים שיכולים לפצות על סיבוב ראשון מהיר בסיבוב שני תוך כמה דקות... ו-ורד צודקת, כדאי לדבר על זה.

קצה הקרחון
גם לנו היתה בעיה דומה ואני יודעת בדיוק על מה את מדברת.
זה הרס כל חלקה טובה. גם אני לא רציתי להיכנס איתו למיטה כי בשביל מה לטרוח בכלל.
הוא הלך לרופא שרשם לו מינון מאד מאד נמוך של פרוזק. אין לזה השפעה יומיומית עליו אבל זה עוזר להשהות את התגובה המינית שלו. אני לא ממש מבינה איך זה עובד אבל זה עובד.
וזה אחרי שניסינו ה-כ-ל. שילמנו המון כסף למומחים וניסינו את כל השיטות הכי מתקדמות. כבר הגענו לסף גירושים וזה מה שהביא אותו לרופא.
תשאלו את האורולוג, אם לנו זה עזר זה יכול לעזור גם לכם.

גם לי לא כל כך מתחשק סקס אחרי הלידה. כבר כמעט שנה וחצי. די מתסכל עבור בעלי, ותאורית הסבלנות לא עובדת. אולי בראש כן אבל לא בגוף. לדעתי אין ברירה אלא לעבוד על זה, אבל זה מבאס לעבוד על משהו שפעם היה כל כך פשוט ומדליק. נידמה לי שמשהו השתנה בי מאז שנהייתי נשואה ובעיקר אמא. פעם חברה סיפרה לי שזה קרה לה ולא האמנתי שזה עלול לקרות גם לי.

בתקופת ההריון לא קיימנו יחסי מין מחשש לדלקות בדרכי השתן (לאחר הסטוריה ארוכה של דלקות חוזרות ונשנות ).מאחר ומיד ידעתי שאני בהריון נמנענו מיחסי מין למשך התקופה כולה.
לאחר הלידה המתנו בקוצר רוח שהדימומים יפסקו ואלך למקווה, אך ברגע שהדימומים פסקו לא היתי מסוגלת ללכת למקוה. התפרים עדין כאבו וכל כולי היתי (ועודני) מכונסת בתינוק.
כיום 9 חודשים אחרי ניסינו פעמיים אך מאד כאב.
מאד כאב.
איני רוצה להגיע לאינטימיות בניגוד לרצוני.
בעלי סבלני.
אך לכל סבלנות מגיעה קיצה.

שליחה על ידי רחלי* » 13 מרץ 2003, 23:31

חשבתי עליך הרבה, והתפלאתי שלא הגיבו. בד"כ אני לא מהכותבות, אבל לא רציתי שתישארי בלי תשובה.
אני שומעת שכואב לך גם בלב ולא רק בגוף.
איך לשבור את המעגל המנעות - כאב - המנעות ? נכנסתם לסחרור ואת רוצה לצאת ממנו, אבל גם מפחדת מהכאב הגופני, ומהכאב הנפשי המתלווה.
אין לי חוכמה גדולה לחלוק. אולי כאב בפעמים הראשונות אחרי הלידה הוא טבעי, ונחלש תוך כמה פעמים.
התפרים כבר החלימו, ואם עדיין כואב, - את צריכה ביקורת רפואית.
אם סבלת מכאבים ביחסי מין גם לפני שנכנסת להריון (זוכרת?) - אולי זה נבע מבעיה אחרת, שפשוט לא "נעלמה" אחרי ההריון והלידה.
בפעם הבאה, בע"ה, קחי טיפולים מונעים לדלקת בשלפוחית השתן, ואל תינזרי מבעלך כל ההריון. זה קשה מאד בין בני הזוג, ואז גם יהיה קל יותר לחזור אחרי הלידה.
(בדף החדש הצילו דלקת בדרכי השתן - כל העצות רלוונטיות גם למניעת דלקת, ולא רק לטיפול בדלקת קיימת)

אני שולחת לך חיבוק. אל תשקעי בייאוש. אפשר לתקן.

מעבר לעניין הרגשי, התייעצת עם גינקולוג/ית? אני מכירה מישהי שהיו צריכים לתפור אותה מחדש )-: אאוץ', אבל הבעיה נפתרה.

כואב לי,
אכן רצוי לבדוק את ההיבטים הפיזיים ולוודא שהכל כשורה,

באשר לעניין הרגשי,
לנשים רבות יש קושי לחזור לקיים יחסי מין אחרי לידה. זה נובע מסיבות שונות וכדאי לנסות למצוא את הסיבות הרלוונטיות למצב שלך, כשאת יודעת מה הסיבה יותר קל לפתור את הבעיה.

מעבר לכך ובלי כל קשר לסיבה כזאת או אחרת,
נראה לי שהכי כדאי לשתף את בעלך במה שאת מרגישה. לנסות ביחד איתו למצוא את הדרכים בהן הוא יכול ורוצה לענג אותך, ללא חדירה בשלב הראשון. במקביל לבדוק כיצד את יכולה לגרום לו עונג.
מתוך טיפול הדדי שתתנו אחד לשני יכול לעלות פתרון לבעיה ותוכלו להגיע ליחסי מין מלאים שיהיו מהנים ומענגים עבור שניכם.

כואב לי,
משהוא שעזר לכמה נשים שאני מכירה,
יש קרמים מיוחדים למצבי יובש בנרתיק (לא צריך מרשם ניתן בכל בית מרקחת)
שמאפשרים לשבור את מעגל הכאב ולאפשר להנאה לחזור.
(מדובר במקרה שפחד מכאב או חוסר חשק גורמים ליובש בנרתיק והחמרת הכאב)
מקווה שיסתדר לכם.

תודה על התגובות החמות.
זו בעיה שמלווה אותי לאורך שנים, התייעצתי עם מיטב המומחים, שחלקם המליצו על ניתוח עקב רגישות יתר באזור הנרתיק.
נמנעתי מהניתוח ובמקום זה טיפלתי באמצעות דיאטת קנדידה (עקב טיפולי אנטיביוטיקה רבים) בשילוב של רפלקסולוגיה.
טיפולים אלו הביאו למצב של יכולת לקיים יחסים אינטימיים בצורה סבירה.
היאוש כה גדול מאחר ותחושתי היא שעקב הלידה נסוגתי אחורה מנקודת ההתחלה.
שאלה לאלמונית: על אילו קרמים את ממליצה?

כדאי אולי לנסות פסיותרפיסטית של שרירי רצפת האגן. הן מטפלות גם במקרים כאלו. תוכלי ליצור קשר עם פסיו' כזו, יהודית שריג, ממנה ודאי תוכלי לקבל שם וטלפון של מטפלת קרובה אלייך: הנה הכתובת שלה, מהפורום של האתר אומנות הלידה [email protected]

כואב לי,
גם אנחנו נעזרנו בזה אחרי הלידות.
אני ממליצה על שני סוגים. אחד בשם סופט אין. (פ' בלי דגש).
השני, המומלץ יותר, בשם לוברין. (ב' עם דגש)
אני מציינת שוב שאין צורך במרשם רופא.

כואב לי, את אומרת שכאב לך גם לפני הלידה - זה מצלצל לי מוכר -

יש ארגון של נשים שמטרתו להעלות מודעות לבעיה של כאב בנרתיק בעת קיום יחסי מין.
יש לזה איזה שם לועזי ארוך,
ויש להם אתר עם הרבה מידע (נדמה לי שראיתי את הקישור לראשונה ב"אמנות הלידה", אבל לך תמצא את זה...).
כמו בהרבה נושאים כאלה - מסתבר שיש הרבה יותר גורמים, והרבה יותר אפשרויות לטיפול ממה שרופאים בד"כ ממליצים.

מישהי מצליחה להזכר בשם של התופעה/ארגון/אתר?

השם של תופעה זו נקרא " וסטיבוליטיס" - ומשמעו כאבים בנרתיק בעת חדירה ללא ממצא פתאלוגי.
רב הרופאים ממליצים על ניתוח המסיר את הרקמה של פתח הנרתיק מתוך כוונה שתגדל רקמה חדשה פחות רגישה.
אני נמנעתי מניתוח זה בכל מחיר, וכפי שציינתי טיפול אנטי-קנדידה בשילוב של רפלקסולוגיה הביא לרגיעה מסויימת.

שליחה על ידי ענת* » 17 מרץ 2003, 08:14

http://www.vulvodynia.org.il/
אני לא יודעת איך מקשרים, אבל זו הכתובת. עוד ג'ל שמומלץ הוא k-y

כואב לי, גם אני סבלתי מוסטיבוליטיס. מרבית הסבל היה בשל חודשים ארוכים של אבחון מוטעה כפיטריה. כאשר אובחנתי נכונה הוצגה לפני האפשרות של ניתוח אך הרופא שלי הציע מהלכים פחות דראסטים בתור התחלה. אחד מהם היה להעזר בהומאופת. הגעתי להומאופת בשם פרנסיס הופמן - מקבל בתל אביב. הוא ידע היטב מהו וסטיבוליטיס והתיחס אליו כאל צלקת שלא הגלידה. הוא הציע לי את הטיפול הבא:

מריחת האזור במשחת קלנדולה פעמיים ביום (כן כן, לא מריחה חיצונית אלא ממש להכנס פנימה עם האצבע ולמרוח את האזור)
הפיכת השתן לבסיסי כדי לא לגרות את האזור (ע"י מהילת המים בסודה לשתיה - אינני זוכרת את המינון)
טיפות גניקואיל, שהן טיפות הומאופתיות - שוב אינני זוכרת את המינון

הפלא ופלא - הטיפול עזר. אני לא זוכרת אחרי כמה זמן הורגש שיפור משמעותי אבל לא מדובר על יותר מחודש.
מאז בכל פעם שהוסטיבוליטיס מרים ראש אני מיד חוזרת לקלנדולה.
סיפרתי על כך לרופא הנשים שלי. שאלתי אותו האם טיפול יומיומי בקלנדולה לאורך זמן אינו מזיק. הוא היה מופתע ושמח מאוד מהצלחת הקלנדולה, כנראה שהרפואה הקונוונציונלית טרם שמעה על כך, הוא גם הרגיע אותי באומרו כי הדבר אינו יכול להזיק.
אני מקווה שזה יעזור. אם תרצי אנסה לשחזר את מספר הטלפון של ההומאופת.

שליחה על ידי ענת* » 18 מרץ 2003, 08:01

אפשר לקבל מידע היכן משיגים את המשחה? ןשל איזו חברה?

קלנדולה היא משחה הנמכרת ללא מרשם בכל בתי המרקחת. חפשי את הקלנדולה של חברת Heel.

אני עברתי ניתוח להסרת הריקמה אחרי סבל של...תמיד, מאז הפעם הראשונה שניסיתי לקיים יחסים.
היו כמה שנים שלא איבחנו את הבעיה ואמרו דלקות, פטריות ובעיה פסיכולוגית. אחרי שאיבחנו- נתנו משחות, דיאטות מיוחדות, ביופידבק וכלום לא עזר.
בסוף עברתי את הניתוח המאוד פשוט והצטערתי לא עשיתי אותו קודם. עולם אחר!!
הניתוח יותר פשוט מלידה, ההחלמה מהירה והחיים נראים אחרת.

_תסלחו לי שאני כותבת בעילום שם יותר נוח כך
משהו שכתבתי לפני זמן רב ומצאתי עכשו את
הרצון והכוח לשתף אתכם בו_.

בדידות
אי שפיות או אי של שפיות.
משפט כל כך דומה אך כל כך שונה.
מאה שנים של בדידות ואף פעם לא הייתי לבד.כמה כואבת הבדידות של היחד.
גם כשהיית שם הייתי לבדי,בלילות הקרים מתחת לשמיכה לבדי,עורגת ליד אוהבת ומלטפת,
ומוצאת את גבך המנוכר אליי.
עשיתי טעויות רבות בחיי ושילמתי עליהן יום יום,שעה , שעה ,בבדידות הנוראה שכמו נכפתה עליי.
שנינו לא ידענו,איך להגיע,איך לגעת אחד בנשמת שני,והגוף התקרר,כמו גוויה,שכחתי מה זה להרגיש
גבר בתוכי,מסביבי.
כשאני חושבת לעצמי אני ממש נבהלת מהחוסר הזה,אנשים חיים כך חיים שלמים ?שוכחים להרגיש?
שוכחים לגעת?
שנתי טרופה בלילות האחרונים או אולי זה כבר שנים,אני לא זוכרת.
בכל פעם שאני מנסה לגעת בגבר אחר,שיתוק אוחז בי,אני מרגישה כבוגדת,ולפני כמה חודשים גירשת
אותי מעל פנייך איני אשתך עוד,יש לי מסמך אני אוחזת אותו בידי,הוא מוכיח אנחנו גרושים,שחור על גבי נייר,והלב מסרב להרפות.
מהמחשבה שגבר יגע בי שוב צמרמורת אוחזת בי,והחוסר גובר,והגעגוע לאהבה מנקר בי.
ואני יודעת שבינינו נגמר,ואני ממשיכה בחיי,ונזכרת שבעצם גם אלייך אין למה להתגעגע.
כבר שנים שלא אהבת ונגעת בי.
כבר שנים שאנו לא יחד,ואין למה לצפות עוד,אתה עם אחרת ואני מחפשת את דרכי ומקומי.
והלב כבר לא כואב עוד.
והצער על הפרידה כבר לא קורע את לבי,השלמתי.
רוצה חיים משל עצמי.
אני פוחדת מעצמי,פוחדת מהתחושה הזו ומה יקרה לגופי העורג והזועק מחוסר.
הלא המגע הוא רק חלק קטן מהכל,אבל חלק שהתברר לא מכבר שהוא החשוב והמכריע בין שנינו.
"והוא אישך תשוקתך והוא ימשול בך".. נאמר לאישה עם נישואיה,ואיך איך משלת בי.
מנת צער היתה מנת חלקי.
יודעת אני שגם רוב צער תרמתי אני,הייתי צעירה ולא ידעתי,בורה וחשדנית.
לא רוצה לשכוח עוד.
רוצה לחיות!

שליחה על ידי ענת_ג* » 11 מאי 2003, 18:04

חיים חדשים טובים

אין גבר המתחשב באשתו בזמן הריון ומוותר על מין - לא קיים!
גברים לא יודעים להקריב למען אהבתם
גברים בוגדים באשתם כאשר היא לא מספקת אותם ובעיקר בזמן הריון.
זאת עובדה! אבל את זה את לא תרגישי, רק כל החבר'ה של בעלך ידעו על כך ואל תתפלאי שהוא עובד שעות נוספות..............

אח, איזה חיי מין מדהימים היו לנו בזמן ההיריון. כ"כ נהנו שהמשכנו עם זה גם אחרי
לידה (-; .

ליולדות בבית או בפרטיות אחרת : תנסו בין הצירים וואוו לכל החיים מבחינתי כמו ברית דם , האיש שלי ככה ואני לפעמים לא מאמינה שזה אמיתי אבל גם אני ככה, איזה כיף שיש בנים כמוכם, כן תרבו ותשתפו אותנו הרבה בתחושות האלה - בתאוריה ובמעשה

מאז הלידה זה פשוט לא מעניין אותי.
זו לא הלידה הראשונה, אבל לראשונה אני מרגישה כך לאחר הלידה.
מנסה להיות נחמדה ולשתף פעולה, אבל אישי הרגיש מתוסכל מאוד.
חושבת באמצע על זה שאני מבזבזת זמן שינה יקר.
מה קורה לי?!
עכשיו כשכתבתי את זה, זה נשמע עוד יותר חמור.
בהתחלה חשבתי שזה בגלל הפחד מהריון.
את הבעיה הזו פתרנו.
ועדיין המצב על הפנים. פשוט לא בא לי. אף פעם.
העולל בן כמה חודשים.
מה הולך כאן?

לרגע חשבתי שאני כתבתי את זה לפני כמה זמן.
תשמעי, אצלי עברה שנה (בול) וזה ממש משתפר ומשתנה. אמנם ממש לא כמו פעם, אבל היי, גם אני כבר לא כמו פעם.
אלו תחושות שמשתנות ומתפתחות עם הזמן וצריך לתת להן מקום, אבל גם לא להזניח את הצד השני.
זו דעתי הצנועה.
בהצלחה!

אז אפרופו אורגזמה,
למישהו יש רעיון איך מגיעים לשם, לעזאזל? אני נורא אוהבת מין אבל לא גומרת בחיים. וגם בכלל לא יודעת לאונן. הצילו הצילו

שלום רק ילדה,
בת כמה את? האם את מהמגזר החרדי? את כמובן לא חייבת לענות...
בערך 2% של הנשים מגיעות לאורגזמה כתוצאה מחדירה בלבד.
שאר הנשים צריכות בנוסף גם גירוי ישיר על הדגדגן על מנת לחוות אורגזמה.
אפשר למצוא את הדגדגן באמצעות אוננות (הביטי אולי באינטרנט או בתמונה על אברי המין הנשיים)
בזמן קיום יחסי המין אפשר שתגרי את הדגדגן במקביל לחדירה.
אני לא משוכנעת שאת יכולה לשוחח על כך עם בעלך, אבל אני משוכנעת שהוא יבין שכך גם את תוכלי להנות.
וכשתגיעי לאורגזמה תרגישי שאלוקים עובר דרכך.
בהצלחה.

שלום מיכל דנקנר וכל האחרים
אני לא מהמגזר החרדי בכלל. אני הבנאדם הכי קול בעולם (לא שאין חרדים קולים), ובכל זאת, אף פעם לא גמרתי בחיים שלי. והכוונה - אף פעם לא, גם לא מאוננות, כי אני לא מצליחה לאונן. אני לא יודעת איך, וזה לא שלא ניסיתי כמה וכמה פעמים, אבל לגעת בעצמי פשוט לא עושה לי כלום. בעצם - גם לא כשמישהו אחר נוגע בי, לפחות לא במובן המיני של המילה. אני יכולה ליהנות מאוד ממין במובן הנפשי, ואפילו פגשתי כמה פעמים את אלוקים בנסיבות האלה, אבל אורגזמה? ממש לא.
חבר שלי יודע ועושה כל שביכולתו, אבל בינתיים ללא תוצאות. אז שוב - הצילו!
תודה

ויברטור יכול לעזור. כזה עם 'מאלץ אורגזמות'. כדי לדעת איך זה מרגיש, לפחות גופנית.
איך אחרי זה לעבור משם ל'עשה זאת בעצמך או אם בן-זוגך, זו כבר שאלה אחרת.

לשמחתי הבעיה כבר נפתרה.
איך? ככה:
פתחתי את תיבת הפנדורה, כמה שזה לא אופייני לי, דיברתי, אמרתי הכול, בכיתי, הקשבתי, ניסיתי להכיל את העלבון שלו... לא הגענו לשום מסקנה אבל... לפתע הכול חזר אליי - החשק וההנאה, וביתר שאת.
מה זה אומר? מה קרה פה? אין לי מושג.
אני מאושרת.

איזה יופי!

איזה דף מעולה

אני 5 שבועות אחרי לידה, ולפני יומים היה לנו את הויכוח של "אני אחפש בחוץ" , הוא לא באמת חושב לעשות את זה בחוץ אבל הוא היה צריך להגיד את זה.
מבחינה פיזית אין סיכוי למין עד שאני אקבל אישור מרופא, הוא בסך הכל ביקש מין אורלי, אבל מבחינתי זה עוד יותר גרוע, לפחות ביחסי מין יש קירבה גופנית, חיבוקים ואני אפילו עלולה להנות ברגע שהוא מצליח ל"הניע" אותי...

אני חייבת לציין שאף פעם לא התלהבתי ממין יותר מידי והוא עם תאבון בריא פלוס, פעם אחרונה שניסינו לעשות את זה הייתי בתחילת תשיעי ובגלל הגודל (של הבטן) התנוחה היחידה שעלתה על הדעת היא שאני אהיה מעליו, אבל בגלל חוסר ברזל התעייפתי אחרי 3 שניות והכל נגמר בתסכול לשנינו...

עשיתי החלטה ברגע שהוא יגיע אני אדבר איתו על הכל ואני אבטיח לו שברגע שיהיה אישור מהרופא אני אשתדל להיות הרבה יותר מינית, בהחלט מגיע לו שתהיה לו אישה מינית, הוא בעל כל כך טוב והוא בחיים לא יעשה שום דבר שיפגע בי.

זהו רציתי לפרוק....

איזה כיף לדתיות, אין להן את הבעיות האלה לפחות חודשיים אחרי לידה:-P

בלי שם,
גם לך מגיע להיות אישה מינית, לא ככה?
נראה לי שאולי עדיף להגיע לזה ממקום ש את רוצה שיהיה לך יותר טוב, ולא ממקום של לעשות למען בעלך, על אף שזה כמובן יפה.

ברגע שיהיה אישור מהרופא אני אשתדל להיות הרבה יותר מינית,

את נותנת הרבה סמכות לגברים שסביבך - גם לרופא, גם לבעלך, - ופחות לתחושותיך הפנימיות.
באתר הזה, זה נחשב כמעט לא חוקי!
תבדקי אם זה מתאים לך.

ההורות תזמן לכם עוד הרבה התמודדויות בזוגיות. אם לא תהיי חרדה לספק ולרצות את בן זוגך, הוא לא ינפנף בזה בכזה עלבון. זה בסדר. מותר לך לא לרצות. יש נשים שאפילו שנה אחרי עוד לא רוצות. מי המציא את המיתוס הזה שאנשים נשואים עושים את זה חמש פעמים בשבוע?

תנסי פעם להגיד לו (וגם לעצמך) ותראי מה יקרה - בשיא הקוליות וגם בלהתכוון לזה: "אני רוצה שיהיה לך טוב, אבל אני לא יכולה ללכת נגד התחושות שלי. אין לי בעיה מותק, תחפש בחוץ. רק שיהיה לך טוב".

בלי שם יקרה.
אני רוצה לתקן משהו מדברי הקודמים. במקום שיא הקוליות – באהבה .

האם אשה אחרי לידה זקוקה ללחץ מבעלה לגבי קיום יחסי מין, או לתמיכה על הדבר המדהים הגדול, ולרוב גם קשה, שעברה? (לא כל שכן, אם זו לידה ראשונה?)

בלי שם , סליחה אם אני נכנסת לך מתחת לעצמות, אך אולי תמצאי בדברי איזו תועלת:

מהכתוב למעלה עולה בי תחושה שבינך לבין בן זוגך מתקיים דפוס של סחטנות והקרבה. מכיוון שמאד חשוב לך לרצות את בעלך, "להיות טובה", תהיי מוכנה לצאת מעצמך ולהשתדל עבורו מעבר לרצונותיך, צרכיך והיכולת שלך. מכיוון שהוא נזקק מאד, הוא כלוא בתוך הנזקקות, ומשם הוא "מאיים".
אם תעני לסחיטה הזו, תמשיכי להזין את הדפוס, בו תשתדלי להיות הרבה יותר מינית במקום להיות קשובה לעצמך ולהענות קודם לצרכים שלך. אם תקריבי את עצמך, תצברי כעס ותסכול. לעומת זאת, אם תגיבי מתוך הענות לצרכיך-את, תוכלי לגרום הרבה יותר נחת ונתינה מתוך שמחה לבעלך היקר והאהוב. בתכל'ס הוא ירוויח מזה הרבה יותר.
אני חייבת לציין שאף פעם לא התלהבתי ממין יותר מידי והוא עם תאבון בריא פלוס
יתכן ותמיד כל כך "השתדלת" להיות מינית ולרצות אחרים, עד שלא נותר מקום למיניות שלך להתעורר מעצמה, להציף אותך ולמלא אותך.
"להשתדל להיות יותר מינית", עשוי להתממש כ מאמץ להיות יותר מינית, והמיניות שלנו מטבעה ממש לא נתמכת על ידי "מאמץ".

הצעתי מלמעלה היא כמאמר הפתגם: אם אתה אוהב מישהו תשחרר אותו (וגם את עצמך).

השחרור הזה, כמה שהוא נשמע טוב בתיאוריה, עשוייה להיות בו הרבה תועלת מעשית-מיידית. להמחשה, מקרה ששמעתי :

בעל של חברה שלי השתתף בקורס למודעות שכלל גם עבודה במגע פיזי עם משתתפי הסדנא האחרים. תוך כדי העבודה בסדנא שהתמשכה על פני כמה חודשים, התעוררה בו משיכה מינית למשתתפות מסוימות בסדנא. בסוף הסדנא קיימו מפגש עם לינה בחיק הטבע. בעלה של חברתי לא רצה להשתתף במפגש הזה שהיה אמור להיות השיא של הסדנא, כיוון שהוא "פחד שלא יוכל לשלוט בעצמו", ויתפתה לשכב עם אחת מהנשים שנמשך אליהן במהלך תקופת הסדנא. הוא חשב שאשתו תוקיר את ההקרבה שלו בוויתור על המפגש "למענה" ולמען היחסים שלהם.

אשתו אמרה לו: "אני לא רוצה שתהיה נאמן לי מתוך פחד שלא תוכל לשלוט בעצמך. אם כבר, תהיה נאמן לי מתוך רצון ומתוך חופש להיות נאמן לי ולא מתוך פחד". היא אמרה לו שהיא דורשת ממנו ללכת לסדנא ולהתמודד עם הפחד הזה שלו. היא גם ציידה אותו בקונדומים. הבעל היה בהלם מייחסה של אשתו.

הבעל חזר מהמפגש מאושר, משוחרר, מעריץ את אשתו על החופש שהעניקה לו, על היכולת שלה לשחרר. למותר לציין שבמפגש קרו הרבה דברים נפלאים, ולא שום יחסי מין. היא יצאה גדולה, וזכתה בבעל שהרוויח עוד צעד של הבנה לגבי הסיבה שבגללה הוא נאמן לה.

אם תשחררי, אם תצליחי להגיד לו באהבה "לך אחר תשוקותיך, אהובי", סביר להניח שיקרו חלק או רוב הדברים הבאים:

ירד ממנו הלחץ להשיג דבר "אסור" שמטבע הדברים הוא דבר מושך ביותר (לפחות בנורמות החינוך שרובינו גדלנו עליהן).

לנוכח הנתינה הגמורה שלך ומתוך השחרור הוא יקבל פרופורציה חדשה לגבי התשוקות שלו וסביר להניח שהן פתאום יתגמדו קצת.

הוא יעריץ אותך על בטחונך העצמי וחוסנך הנפשי ויברך את עצמו ואותך על שזכה באשה מדהימה כזו.

כיוון שתשברי את הדפוס לרָצות וכיוון שתזכי בהערצה במקום באיומים, בטחונך העצמי יגדל ואת עשויה להפוך ליותר מינית, בלי "להשתדל"/להתאמץ יותר מדי. תוכלי להיות יותר קשובה לעצמך ולתת למיניות שלך לפרוח מעצמה.

נמאס לי לשנות את השם ל בלי שם, אני אמשיך בשמי.

ענת, אם הייתי במצבה של חברתך הייתי עושה בדיוק כמותה, יש לי אמון מוחלט בבעלי בכל הקשור לבגידות למינהם (וכמובן שגם לו, בי), עד כדי כך, שגם אם מישהו יגיד לי משהו בסגנון :"ראיתי את בעלך מסתובב עם בחורה..." זה לא ממש ידאיג אותי.

אני ובעלי מייחסים חשיבות עליונה לזוגיות/משפחה שלנו (עכשיו זה כבר שלישיה) ומנקודת הנחה זאת אנחנו חיים ביחד.

אני גם מסכימה איתך בזה שקיים בינינו דפוס של סחטנות והקרבה. אבל זהו דפוס שאנחנו מודעים אליו וחיים איתו (הדפוס לא פולש לשאר תחומי החיים).
אנחנו חיים בשלום עם הדפוס הרבה בזכות שהחלטנו לשמור על כללי הנידה (אמנם לא בקפדנות של מגע), דבר שגורם אפילו לי להנות מחיי המין שלנו.

עכשיו, בעקבות הלידה, עברנו טלטלה (טלטלה נהדרת) בכל תחומי חיינו. והרבה דברים השתנו, חלקם לטובה, וחלקם דורשים ארגון מחדש, חיי המין דורשים הרבה ארגון מחדש (החלמה מהתפרים, חוסר זמן, עייפות, חוסר עניין, ושותפה חדשה למיטה...).

אז בחזרה להודעתי הראשונה.
כתבתי אותה לאחר ויכוח שהשאיר קצת טעם מר, כבר באותו הערב הכל הסתדר.
הצטבר אצלינו קצת לחץ ופתאום גילינו שמאז הלידה לא התחבקנו כמו שצריך, אז התחבקנו וכל הלחץ השתחרר.

ההודעה ההיא נבעה מצורך לשתף, מיד כשלחתי "הוסף לדף" , הוקל לי.

ולפני יומים היה לנו את הויכוח של "אני אחפש בחוץ"

ואמא שלי הייתה אומרת לאבא שלי :"אתה רוצה מהצד - בסדר, אבל אלי אתה חוזר אחרי חיטוי באש ובמים..."

להתחבק זה עוזר..................

!!!!!!
פותר הרבה דברים.
לדבר- גם פותר הרבה דברים...........
בהצלחה.

רעות וצליל

אני עומדת להציג כאן בעיה, שבנות, רובכן לא מכירות אותה לפי דעתי זה די נדיר אז ככה:
יש לי חברה טובה נשואה ללא ילדים שבעלה מאז ומתמיד (הם ביחד כבר 4 שנים) מין לא כל כך הלהיב אותו, הוא מסתפק בממש מעט. ואותה זה מתסכל, היא תמיד היוזמת, ולרוב היא נענת בשלילה, היא כבר עייפה מהנסיונות כשל הללו. וזה מאוד מעציב אותה. יש עצות?

שתביא ילד ראשון, ואז היא תרגיש כמוהו.
(לא יכולתי להתאפק)
שתיקח מאהב
(לא יכולתי להתאפק)
שתמצא בעל אחר
(לא יכולתי להתאפק)
טיפול זוגי?

שאלה: האם המקרה של החברה שלי חייב להיות עניין של מאבקים? האם בעיות מיניות הן תמיד השתקפות של הזוגיות באופן כללי, הן לא יכולות להיות סתם בעיה של חוסר איזון ברמת החשק המיני?

מסעדה, התשובה שלך הצחיקה אותי.

אם אתה לא תתמוך באשתך ללא תנאים לאחר הלידה (כולל היכולת הבלתי נתפסת להתגבר על היצר שלך לשישה שבועות או לשלושה חודשים) היא לא תהיה שמישה לך הרבה יותר זמן....
תוסיפי את החתימה שלי.
אולי לבעלים, שלא עברו הריון ולידה והנקה, קשה מאוד לדמיין איך זה מרגיש מבחינה פיזית לעבור את כל זה, כמה קשה "לחזור" בכלל לגוף שלך כשהוא עבר כזאת טלטלה, וכשהוא בעצם מאוכלס 24 שעות מבפנים ומבחוץ על ידי עובר ואח"כ תינוק יונק.
למרבה המזל בעלי כן מבין שזו תקופה כזאת ויודע שהיא תעבור ככל שהתינוק יגדל.

<לא יכולתי להתאפק>
יש כזה דבר, קוראים לו נידה אחרי לידה, חודש עד שלושה חודשים אסור לקיים יחסי אישות
פשוט אסור וזהו, אין דיונים. ואז מתגעגעים. ואחרי זה בדרך כלל זה כל-כך חסר ששני בני הזוג שמחים על זה. פשוט המומלץ למי שזה לא מפריע לו אידאולוגית...
<לא יכולתי להתאפק אל תהרגי אותי בשמת>

אפשר להאשים את ההנקה?
ודאי! זה עוד אחד מיתרונות ההנקה, שתמיד אפשר להאשים אותה.

ודאי! זה עוד אחד מיתרונות ההנקה, שתמיד אפשר להאשים אותה.
וכשאי-אפשר - מאשימים את העומס ואת הגיל...

זה שהגברים נורא אוהבים להתעלס, אף אחד לא תכחיש אבל...
יש דבר אחד נורא מעצבן בגברים האלו שאני ממש לא מוכנה לסבול את זה: האם הם משייפים את הציפורניים של הרגליים שלהם במיוחד כדי שיהיו חדות ודוקרות? רק לשכב ביחד איתו, הוא זוחל אליך ושולח אליך זרועות תמנון לא שאיכפת לי, אבל פתאום הרגליים שלו מתחככות בשלך ואז אייי! הציפורניים של הרגליים שלו סרטו אותך! אייייכס! לא רק שהן חדות וארוכות גם יש הצטבר מאחוריהן משהו'ים שחורים ואפורים... אוף לעזעזאל! תחתוך את הציפורניים האלו וגם כל השחורים האלו גם הם צריכים לעוף מפה! אז הוא תמיד שוכח ושוכח.

מצאתי דרך ללמד אותו לא לשכוח לחתוך את הציפורניים: הוא לא סובל אם אני מעיזה לא לגלח את הרגליים שלי ואת בית השחי שלי - אז אני אומרת לו: חמודי, תחתוך את הציפורניים, תעשה עבודה יפה, שום שפיצים. שום שחורים ואז אני מגלחת את הרגליים והבית השחי.. ולא - הרגליים שלי ימשיכו לגדל שערות לתיפארת ואעשה צמות בבתי השחי שלי ושום מין!!!! 0-| רק זה משכנע אותו. ככה זה. הגברים מבינים רק שיטת המקל וה|גזר|

אין פה שום מאבק

פשוט הייתי תמיד מקפידה לשמור על בתי שחי ורגליים חלקות והוא היה מקפיד לשכוח את הציפורניים ולהזניח אותן, אז נמאס לי מהם אז מה אעשה ? זה דוקר ולא נעים!

היי אני אוהבת מין אבל לא בתוספת הדוקרנים

הבנתי, הבנתי את הנקודה שלך.. אוקיי אז מה אתה מציע איך משכנעים גבר ששוכח ושוכח ושוכח אפילו אם תדפוק את הבקשה כמו מסמר בראש שלו?

המממ... אז כל פעם שהוא "שוכח" משהו (בפעם המליון ואחת) זה ביטוי למאבק?
וגם אם אני שוכחת בפעם המליון? לא יודעת אם יש דברים כאלה (אני צריכה לשאול את בעלי), אבל אני חשבתי שאני שוכחת דברים כי אני אחרי לידה ובגלל שהזכרון נוזל לי עם החלב... (ובאמת יש שיפור גדול אחרי שמלאה לו שנה. שיפור, לא תיקון גמור).

אתמול שאלתי את בעלי אם הוא היה רוצה להרגיש פתאום ציפורניים דוקרות על הרגליים שלו באמצע יחסי מין. הוא אומר אז מה? אז אני העברתי ציפורן של האצבע שלי על הרגל שלו והוא קפץ כמו נשוך נחש. הוא רק מדמיין שזה מהרגל וזה לא כל כך מוצא חן בעיניו.. הוא צחק וצחק וצחק....

דוגמת הציפורניים פשוט גרמה לי להיזכר, שכיוון שכבר כמה שנים אני תמיד מתרחצת תוך כדי רחיצת איזה ילד או שניים, ומשם ישר למיטה להנקה, אז כמעט לא יוצא לי לגזור ציפורניים... אין לנו בעיה זוגית עם זה - לי יש בעיה, כי אני מוצאת את עצמי מחכה שבועות לרגע שקט אחרי המקלחת (גזירת ציפורניים לא לחות עושה אצלי שמות) כדי לגזור ציפורניים. אז זה גם הצחיק אותי, כי חשבתי לעצמי "אולי הוא לא גוזר כי הוא רוחץ את התינוק ורץ להיניק אותו...". D-: