באופן טבעי

דפים למעקב ב-מה חדש:
מזמינה כוח להתמדה

ברוכה הבאה @}

תודה

מחר בבוקר יש לי ראיון עבודה. אני לא יודעת אפילו למה אני טורחת להגיע אליו.

אולי כי אני עדיין לא שלמה לגמרה עם ההחלטה.

בעצם אני שלמה לגמרה.
שלמה עם זה שאני לא רוצה לשלוח את מוש למסגרת.
שלמה עם זה ש אני רוצה לגדל אותו.
שלמה עם זה שאני רוצה להיות איתו.

השנה אני עשיתי סטאז ועבדתי 14 שעות בשבוע שבהם מוש היה עם אבא שלו. מבחינתי זה היה סידור מעולה. אבל שנה הבאה זה לא יכול לקרות.

וגם אם זה היה מתאפשר איך אני יכולה להסתכל לתלמידים שלי בעיניים ולהגיד להם לפתוח ספרים ולהיות בשקט כשבעצם אני רוצה לזרוק את הספרים מהחלון ולצאת איתם לשחק בחוץ?

חייבת להוסיף שזה היה סידור מעולה בהתאם לכך שהייתי חייבת לצאת לסטאז בשביל לסיים את הלימודים!
זה היה קשה והשעות הבודדות האלה בשבוע הרגישו לי כמו נצח כל פעם מחדש. עוד לפני שיצאתי מהבית כבר השתוקקתי לחזור אליו.

בנוסף אני חוששת מה יהיה...
אנחנו גרים במושב ואני די בודדה בסביבה.
זה רק אני והוא, מוש ואמא.

ברוכה הבאה @}

תודה

הייתי היום בראיון בבית ספר. היה ראיון מעולה והמנהלת הזמינה אותי לשיעור צפייה בשבוע הבא.
הבית ספר בתהליך שינוי לבית ספר אנטרופוסופי, דבר שמאוד מצא חן בעיני.

לא דיברנו על היקף משרה. אני אולי יתחיל לחשוב על זה ולהתלבט אם זה יהיה בסביבות 15 שעות בשבוע. אולי..

ומה עם מוש?? מוש יהיה בספטמבר בן שנה וחודשיים. מבחינתי מעון זה לא אופצייה.
אולי חמותי וחמי ישמרו עליו? הם גרים צמוד אלינו ומאוד מחוברים אליו ואוהבים אותו והוא מכיר אותם טוב, רואה אותם כל יום.

האם זה יהיה טוב למוש לבלות עם סבא וסבתא כ 15 שעות בשבוע בזמן שאעבוד?

מצד שני זה 15 שעות שאני לא יהיה איתו

אוווף אולי חבל שהלכתי לראיון ככה זה לא היה פותח לי את הפתח וזהו!

תתחדשי וברוכה הבאה!!!!!
כמה אני מזדהה עם תחושתך!! ויתרתי על עבודה שרציתי ושהיתה יכולה לקדם אותי כדי להמשיך לגדל את בונבונית בת שנה וארבעה.
דעתי היא שמוש רק ירוויח מליהיות 15 שעות עם סבא וסבתא. גם בונבונית נמצאת בבית סבא וסבתא כ 15 שעות בשבוע,, נהנית מאוד ליהיות שם ביחד עם הדודים שמרעיפים עליה אהבה רבה- ביניהם אחי בן השש.....
האם חמותך וחמיך מסכימים לסידור? חייבים לברר הכל מראש כי זה סידור שיכול ליהיות לתווך רחוק. האם מוש שמח איתם,? יש עוד ילדים בבית?

הי מחפשת לצמוח תודה לך על התגובה.
אם תרצי, תוכלי לשתף איך את מרגישה עכשיו לאחר שהחלטת לותר על עבודתך?

בינתיים שאלתי רק את חמי והוא ממש שמח. רציתי להתבשל קצת לפני שאני שואלת גם את חמותי... כמובן שאם זה יהיה רלוונטי נעשה את כל ההבהרות מראש ותודה שאת מדגישה לי את זה

חמי וחמותי מתקרבים לגיל 70. חמותי גידלה 9 ילדים ולא עבדה מעולם וחמי יצא שנה שעברה לפנסיה ורק מחפש במה להתעסק. הם מאוד קשורים למוש והוא אליהם. כל יום חמי בא לקחת את מוש לשחק ולטייל איתו. אנחנו גרים בית לידם במושב ומתראים כל הזמן וכשהוא רואה אותם הוא כל כך שמח וממש כייף לו איתם (אני מצטרפת אליהם לפעמים או צופה עליהם מהמרפסת).

הכי חמוד זה שהם מלמדים אותו כל מיני דברים ואז מראים לי בהתלהבות כמו לגלגל כדור, להריח, לשתות מקש וכו'.

אין עוד ילדים בבית במשך השבוע. רוב השבתות אנחנו איתם ואז יש עוד מלא בנידודים.

בתחילה הרגשתי ממש חצויה- מצד אחד רוצה לגדל את ילדתי ומצד שני להפסיד עבודה טובה שתתן לי נסיון ותאפשר לי להתקדם! רק שמדובר היה בתפקיד שאצטרך להעדר כ 12 שעות כל יום מהבית. במיוחד שלא קבלתי פידבק חייובי מהמשפחה שלא הבינו למה אישה צעירה במקום לצאת ולהתפתח ממש קוברת את עצמה בבית! גם בעלי לא כל כך הבין אותי.
עכשיו ביקשתי מאמא שלי שתלמד אותי את המקצוע שבו היא עוסקת , שזו עבודה יצירתית בידיים, אני לןמדת כל יום ומקווה בעתיד להתפרנס מטל לצד טיפול במשפחה.

נשמע שיש לכם משפחה ממש מפרגנת שהם שמחים כל כך בטיפול בנכד!!! זה דבר כל כך לא מובן מאליו. פנסיונרים רבים מעדיפים לצפות בטלויזיה כל היום במקום לטפל בפעוט.

אני כל כך מזדהה! גם המשפחה שלי מאוד לוחצת לכיוון של עבודה וזה עוד אתגר בדרך אבל ממש לא אחד השיקולים.

טוב אז אצלי מה שמקשה על ההחלטה שזה לא משרה אינטנסיבית שדורשת העדרות רבה מהבית אלה סביב ה15 שעות בשבוע. אז כל הזמן מהדהד לי בראש שזה ממש בקטנה.

במהלך השבת עלה לי רעיון נוסף, ללמוד תעודת המשך שאוכל איתה לעבוד מהבית כמו לדוגמא טיפול באמצעות גינון. זה לימודים של יום אחד בשבוע למשך שנה ואז אוכל לעסוק בזה בבית. אני צריכה לברר על זה עוד פרטים כדי שאוכל לקבל את ההחלטה הנכונה.

השנה כבר פעמיים עמדתי בפני ההחלטה הזאת, הייתי צריכה להחליט אם לצאת לסטאז. בפעם הראשונה החלטתי שלא בגלל שזאת היתה משרה מלאה ומוש היה בן 4 חודשים ובפעם השניה החלטתי שכן כי הוא היה בן חצי שנה, זאת היתה משרה של 15 ש"ש ומוש היה בבית עם אבא.

פתאום זה לא נראה לי הגיוני כל שנה לעמוד בפני ההחלטה הזאת וזה לא הגיוני לצפות גם לעבוד וגם לא לשים את הילד במסגרת. אני לא אוכל למצוא לו כל פעם סידור במסגרת המשפחה. אני מרגישה שאני עומדת בפני החלטה שתשנה את חיי ואת חיי ילדיי ואני צריכה להחליט אם אני נשארת בבית או לא. ואם כן, שלזה כמובן ליבי הרבה יותר נוטה אז אצטרך לעשות הסבה ולחפש תעסוקה מהבית שגם תביא לי ערך מוסף וגם תכניס קצת פרנסה.

תודה רבה על התמיכה והעצות. @}

דרך אגב את גרה באיזור ירושלים/בית שמש? אני מחפשת חברה בסביבה שנוכל להפגש ויהיה לי ולמוש חברה (-:

אני מרגישה שאני עומדת בפני החלטה שתשנה את חיי ואת חיי ילדיי ואני צריכה להחליט אם אני נשארת בבית או לא.
אמא של מוש,
בלי להיכנס לדיון האם כדאי לך להישאר בבית או לא,
ההרגשה הזו, שזו החלטה שתשנה את חייך, היא, כך למדתי, המחבלת הגדולה ביכולת להפעיל שיקול דעת
היא מוסיפה מימד גורלי שרק מלחיץ - ואיננו תורם לדיון העניני.
אני מזכירה לעצמי שאנחנו מקבלים החלטות כל בוקר מחדש, כך שגם אם החלטתי משהו לתקופה מסוימת, אני יכולה תמיד (או כמעט תיד) לשנות את דעתי, או לשנות משהו אחר כדי שנסתדר.
החשיבה הזו מאוד משחררת ומאפשרת לשאול את עצמנו שאלות כמו:
מה טוב לנו, עכשיו?
האם מתאים לי לעבוד, כרגע, בהיקף משרה XY?

וזה במקום השאלות שהצגת: אם אני נשארת בבית או לא.

ובכלל, צילי הציעה פה לאחרונה בכמה דפים, לנקוט בגישה של כן וכן, או גם וגם, במקום או או
אני מצאתי אותה מאוד משחררת, אשתף בהזדמנות
בכל מיקרה ניראה לי שאולי כדאי שתנסי...

גם אני מרגישה שהחלטה כזאת היא לכל החיים.
טוב הגזמתי... לא לכל החיים אבל בעלת השפעה לתווך ארוך. לכן טבעי להרגיש שזו החלטה גורלית....

אני גם מחפשת לנו חברה, אבל אנחנו גרים רחוק מכם- באזור הדרום, ובלי רכב.
אני יכולה לארח לחברה מכאן
(:

אבל בעלת השפעה לתווך ארוך
החלטה שאפשר לקבל מחדש כל יוםן לא יכולה להיות לטווח הארוך. נניח החלטת לצאת לעבוד. ואז אחרי חודשיים התחרטת. אז את תמיד יכולה להתפטר ולחזור הביתה. כנ"ל הפוך. אחרי חודשיים החלטת שאת רוצה לעבוד? את תמיד יכולה ללכת לחפש עבודה.

זו השפעה לטווח הארוך כמו התזונה שלך. מה שאת אוכלת משפיע עלייך לטווח הארוך - יש אינספור הוכחות לזה. אבל את לא בוחרת מה לאכול באופן חד פעמי, את כל יום בוחרת מה לאכול. ולכן רוב האנשים לא מתייחסים למה שהם אוכלים בתור החלטה הרת גורל. כי זה לא החלטה חד פעמית.

אוקי אישה במסע,זה לא ממש מדוייק...
אני היום עובדת במשרה של כ15 שעות ביום. עם הכנסה נחמדה שדומה יותר לדמי כיס....אבל יחד עם המשכורת של בעלי מאפשרת לנו להחזיק את הראש מעל המים.
נגיד שיצאתי לעבוד במשרה מלאה במקצוע שלי ואחרי חודשיים החלטתי להתפטר.
בינתיים איבדתי את המשרה הקודמת.
במקום שאני גרה קשה מאוד למצוא עבודה.
נשארתי קרחת מכאן ומכאן.

ברור לי שאי אפשר להחליף עבודות כמו גרביים. אבל זה לא החלטה לכל החיים, ואפילו לא קרוב. מקסימום תשפיע לשנתיים-שלוש. הרי תמיד יש אפשרות שיפטרו אותך, החברה שאת עובדת בה תתרושש, שתעברו דירה מאיזשהי סיבה, שיקרה משהו אחר שיאלץ שינויים. דברים לא קבועים, הם משתנים. במיוחד בימינו, כשעבודה אחת ולכל החיים זה משהו שלא ממש קיים.

הרושם שלי, בתור מישהי מהצד, שהחלטה כזו היא לא עד כדי כך גורלית. יש כל כך הרבה נשים שהחליטו ושינו את דעתן...

אז בהחלט כדאי לקחת בחשבון את התוצאות האפשריות של זה. אבל אני בטוחה שאם זה באמת יקרה, אז תסדרי. נניח, תמצאי עבודה טלפונית, או באינטרנט, או עבודה אחרת שמאפשרת לעבוד מהבית. וממרחק של עשר שנים אחורה, זה יראה כמו אפיזודה קצרה ולא משמעותית. כזו שלא באמת משפיעה.

טוב אישה, ודאי שאין לנו שום ערובה על ההווה והעתיד.... יש איזה פתגם בנושא, אוף, אני לא זוכרת.....
בכל מקרה החלטה אמורה ליהנות לפי מב שנכון ומתאים לי ברגע זה ו בתקופה זאת של בחיים. זו היתה הסיבה למה החלטתי לוותר על המשרה שהציעו לי. כרגע התפקיד שלי זה ליהנות עם בונבונית.

ו........ מותר לי להיתדיין בדפים אישיים של אחרים? או שזה לא מנומס?B-)

יש כמה שגיאים מקווה שמספיק מובן

חמותי גידלה 9 ילדים ולא עבדה מעולם

אני מוחה!
(אלא אם כן היא העסיקה מנקה וכובסת ואחות ומורה לשיעורי עזר ונהג ובדרנית ומקריאת סיפורים וקניינית ומלווה לרופאים ועוד כמה).

כלומר,
האם מבחינתך להישאר בבית זה עבודה בחינוך במשרה 200 אחוז או בטלה?

קרן שמש צהובה , קראתי את דברייך בצהריים ומאז אני חושבת עליהם רבות. את כל כך צודקת ואני מאד מתחברת לזה, אני מאוד מאמינה שכל יום וכל רגע אנו נולדים מחדש ובוחרים. אבל אני בן אדם מאוד טוטאלי ותמיד בראש שלי זה קצה מול קצה, לכן קל לי לשקוע בכך שהבחירות הם הרות גורל ומכריעות.

_אני גם מחפשת לנו חברה, אבל אנחנו גרים רחוק מכם- באזור הדרום, ובלי רכב.
אני יכולה לארח לחברה מכאן_ אנחנו גרים בעמק האלה. נשמח לחברה גם כאן (-: ואם מישהי קוראת את זה מהאיזור שלי ומעוניינת שתיצור קשר.

ו........ מותר לי להיתדיין בדפים אישיים של אחרים? או שזה לא מנומס?B-) תרגישו חופשי!

האם מבחינתך להישאר בבית זה עבודה בחינוך במשרה 200 אחוז או בטלה? זאת עבודה שאי אפשר לכמת במספר ועוד חמותי היא מהדור שהכל היו מכינים בבית. אז מחאתך מתקבלת ואני מחדדת שהכוונה היתה שהיא לא עבדה במשרה כלשהיא מחוץ לבית.

מחר בבוקר יש לי שיעור צפייה עם המנהלת. אני מאמינה שאחר כך, כשאדע בדיור באיזה היקף משרה מדובר יהיה לי יותר קל להחליט.

מוש חיים שלי לפני שנה הגחת לאוויר העולם והפכת אותי לאמא המאושרת בתבל אני מאחלת לך חיים טובים שמחים ומאושרים אוהבת אותך שאי אפשר לתאר כמה ותמיד פה בשבילך ילד אהוב שלי
מזל טוב!!!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יומולדת?

אכן כן. אתמול היה לו יום הולדת שנה.

מזל טוב!

מזל טוב הרבה נחת
איך עושים עוגה?

תודה רבה (-:
אני לא יודעת, אולי ב הבעות בצ'יק צ'ק יש הסבר.

בקרוב אכתוב את סיפור הלידה וההנקה שלו. זה בוער בי כבר זמן מה..

הייתי היום בבית ספר ולימדתי שיעור נסיון שבו המנהלת צפתה בי. למען האמת לא היה מוצלח במיוחד וזה הוריד לי מההתלהבות שנצתה בי לאחר הראיון המוצלח. הם אמורים לחזור אלי עם תשובה בהמשך והחלטתי עד אז להרגע עם ההתלבטויות. מחר אני אבדוק במכללה כמה אפשרויות של לימודי המשך שיהיה לי כייף ומעניין לעסוק בהם ויאפשרו לי להשאר בבית.

זה הגיוני לחלוטין שעד כמה שאת מוצלחת בתור מורה שיעור ניסיון בודד במקום לא מוכר לא ילך בדיוק כפי המצופה..... וכמה שתיהיי מוכנה לפעמים זה בכל זאת לא מספיק. יתכן והמנהלת תיקח זאת בחשבון. בכל מקרה, אם יש לך אפשרות ללמוד זה תמיד מעולה- כך שיש לך אפשרות גם להשאר עם מוש וגם להרגיש שאת מתקדמת וצוברת ידע ולא "מחלידה" כמוני....
B-)

ברוכה הבאה!

בכל מקרה החלטה אמורה ליהנות לפי מב שנכון ומתאים לי ברגע זה ו בתקופה זאת של בחיים
אני לא חושבת שנכון להחליט רק לפי מה שנכון עכשיו, בלי מחשבה על העתיד. לפי ההגיון הזה צריך לבזבז את כל הכסף עכשיו ולהיות זקנים עניים שלא יקבלו טיפול רפואי נאות. אני חושבת שכדאי למצוא איזון.

הדאגות בנוגע לעתיד - הן חשובות, ונכונות, ויש להן מקום. והמטרה שלהן היא למנוע מאיתנו להכנס לצרה שאפשר היה להמנע ממנה. אבל גם להווה יש מקום. אם להווה אף פעם אין מקום, אז מה שווה העתיד הזה שכל כך דואגים לו? ושאלת האיזון הנכון היא שאלת השאלות.

תמרוש רוש תודה רבה [-:

מחפשת לצמוח את צודקת וכמובן שהמנהלת לוקחת בחשבון את כל המישתנים הללו. בכל זאת, יחסית לשיעור נסיון הוא היה ברמה בינונית מינוס. כנראה בגלל שהודיעו לי על השיעור בהתראה קצרה במיוחד ולא היה לי זמן להתכונן כמו שצריך וכמובן שגם רמת המוטיבצייה הנמוכה שלי השפיעה על העניין (-;

חייבת לציין שזה די שימח אותי שהיה לא מוצלח כי זה ממש הוריד לי את החשק ואני מקווה שלא יפנו אלי ככה אני בכלל לא אצטרך להכריע.

אני כבר כמה ימים מנסה לחשוב לעומק למה אני עדיין מתלבטת למרות שהרצון שלי לגמרה הוא להשאר עם מוש. אני כל יום מסתכלת על מוש וזה רק מתעצם אבל עדיין הספק הזה מכרסם ואני חושבת שיעזור לי להתמודד עם זה אם אדע מאיפה זה מגיע. כרגע אני מנסה ללא הצלחה...

אישה במסע לדעתי זה תלוי באיזה החלטה מדובר. יש החלטות שחושבים על אותו הרגע, יש על תקופה מסויימת ולפעמים יש צורך לחשוב על כל החיים. וגם אם זה נראה סותר, אנחנו עדיין יכולים לבחור כל פעם מחדש והשאלה היא באיזה מחיר.

אני כן רואה את ההחלטה אם לצאת לעבוד או לא בתור החלטה משמעותית לתקופה ארוכה (שנה זה המון זמן!).

מה גם שבמקרה של העבודה שלי זה יהיה אפשרי לעזוב אחרי שהתחלתי לעבוד אבל לא פשוט בכלל. שלא לדבר על זה שאני שורפת את עצמי בכל האיזור בתור מורה שהתחילה והחליטה לעזוב.

ושוב תודה לכולכן על ההשתתפות והתמיכה זה מאוד עוזר לי

תקופה ארוכה (שנה זה המון זמן!)
זו בהחלט החלטה לתקופה של שנה, וזה הופך אותה למשמעותית, אבל לא גורלית. אבל תכלס, אני לא רואה ממש סיבה לתבחבש עם זה, כי זה כל כך ברור שאת לא רוצה את העבודה הזו, שלי מהצד נראה שזו החלטה שכבר התקבלה.

<זה, אגב, אחד הדברים היפים בהחלטות גורליות. הרבה פעמים הן מתקבלות מעצמן, מתוך זה שיש אפשרות אחת בלבד שנראית נכונה. יש איזה ציטוט מהקוסם מארץ ים של לה גוין שקשור לנושא>

אבל תכלס, אני לא רואה ממש סיבה לתבחבש עם זה, כי זה כל כך ברור שאת לא רוצה את העבודה הזו, שלי מהצד נראה שזו החלטה שכבר התקבלה תודה לך אישה! @}

עכשיו אני בחיפושים מה אוכל לעשות שנה הבאה ביחד עם מוש. אעדכן כשאעלה בחכתי משהו.

טוב אז לסיפור הלידה של מוש...

אקדים ואומר שהדרך להרות את מוש לא היתה פשוטה בכלל. לאחר שנה ושמונה חודשים של תפילות, ניסיונות, בקשות, זריקות, תחנונים, כאב, אכזבה, לחץ והרפייה הריתי. להריון נכנסתי בעזרת הומאופטיה, זריקות הורמונים ומעקב ביוץ ובמשך שלושת החודשים הראשונים המשכתי לקבל זריקות עקב פרוגרסטרון נמוך.

רציתי מאוד להגיע ללידה פעילה וטבעית ובמשך ההריון קראתי חוברת שכתבה דולה על לידה טבעית ובזה מסתכמת ההכנה ללידה שלי.

יום שני, שבוע 40+1, אני מגיעה לביקורת אצל הרופא והוא מחליט להפנות אותי לבית חולים לשקול קבלת זירוז עקב הערכת משקל של 4 קילו. אני חוזרת הביתה, מתיישבת מול המחשב ומחפשת כיצד אפשר לעשות זירוז טבעי. לאחר מכן אני נשכבת על הספה לנוח ואומרת לעצמי שכשאקום התחיל לבצע את העצות שמצאתי.

כעבור שעתיים אני מתעוררת עם דחף אז לעשות פיפי, אני קמה וישר מרגישה מעין פקק שנפתח ונהר הנילוס מתחיל לזרום בין ירכי. מתקשרת לבעלי, לוקחים את התיק ונוסעים לבית חולים.

מגיעים לקבלה ולאחר שהרופאים החליטו להאמין לי ווידאו שיש לי באמת ירידת מים אני נשלחת למחלקת יולדות ג' לחדר ירידת מים. למה? לחכות לצירים כמובן.

שלושה ימים אני ממתינה לצירים שלא מגיעים. שלושה ימים ששתי המיטות שלצידי של הנשים עם ירידת המים מתחלפות ללא הפסקה. שלושה ימים אני מסתובבת בין הנשים עם התינוקות וכמהה להיות גם אחרי. שלושה ימים של נסיונות מגוונים שלא צולחים. שלושה ימים שהעולם (שלי) עמד מלכת.

מגיע יום רביעי, היום השלישי שלי בהמתנה וקוראים לי לחדר לידה. פונה אלי מיילדת לא נחמדה בעליל ושואלת אותי אם אני רוצה להכנס לזירוז. למה? כמה? איך? אין זמן! תחליטי עכשיו מהר! אם לא, נכניס מישהי אחרת.

אפשר להתייעץ עם רופאה? אין לך מה, היא תגיד לך ישר זירוז. אני קמה בעצמי לחפש רופאה כולי רועדת, לא יודעת מה להחליט וכיצד. מוצאת רופאה מאוד נחמדה שמסבירה לי שמאוד כדאי לי לקחת זירוז כי די מספיק את כבר שלושה ימים עם ירידת מים וזאת לידה ראשונה ואין לדעת כמה זמן זה יקח וחבל על כל רגע.

אני מקבלת את עצתה של הרופאה ונכנסת לקבל זירוז. בדיקה מראה שאני עם פתיחה 1.5. אני מבהירה למיילדת שאני לא מעוניינת לקחת אפידורל ורוצה להיות בתנועה במהלך הצירים. המיילדת אומרת לי שאני חייבת להיות מחוברת למוניטור בגלל הזירוז אבל אין לה בעיה שאהייה על הכדור.

כעבור כשעתיים המיילדת אומרת לי שאני מוכרחה לשכב במיטה על הגב מכוון שהמוניטור לא מודד כך טוב את הצירים ואי אפשר להעלות את המינון של הזירוז.

אני עולה למיטה ופה מתחילות ה 11 שעות הכי קשות ומעורפלות בחיים שלי. לאט לאט הכאב הולך ומתגבר ואני מרותקת למיטה מבלי יכולת לזוז. לאחר זמן מה המיילדת מציעה לי גז צחוק שיקל על הכאב. לאחר התלבטות וכאשר הכאבים מתגברים אני מסכימה.

אני נכנסת יותר ויותר לערפול.. באיזה שהוא שלב הגז צחוק כבר לא עוזר, הכאבים מתגברים ואני מאבדת אחיזה עם המציאות. בשעות הקשות האלה נמצאים איתי בעלי, אחותי ואימי שתומכים בי ומיילדת כל כך מדהימה שמרגישה לי כמו מלאך שה' שלח לי ללוות אותי בשעות הקשות האלה. מבעד לערפול אני מרגישה כמו חיה פצועה שנוהמת מכאב.

כעבור 13 שעות מתחילת קבלת הזירוז נכנס רופא לבדוק את הפתיחה. מבעד לערפול אני שומעת את המילים פתיחה 3. הצילו אני לא יכולה יותר. המלאכית, כך נקרא למיילדת מבקשת מכולם לצאת מהחדר, לוקחת את בעלי לשיחה ומבקשת ממנו שינסה לדבר איתי שאקח אפידורל כי הלידה לא מתקדמת, אני בסוג של עלפון מהכאב וזה יכול חלילה להגיע לקיסרי.

מבעד לערפל אני מסתכלת בפנים של בעלי אהובי וליבי נפתח לדבריו. יפה שלי, נשמה שלי, אני יודע שאת רצית יותר מכל לידה טבעית אבל זה כבר לא יקרה. ברגע שאת נכנסת לחדר לידה וקיבלת זירוז הלידה הפסיקה להיות טבעית ואת צריכה להשלים עם זה. בבקשה תקבלי את שינוי המציאות ותתייחסי בהתאם.

אני מסכימה לקבל את האפידורל. מגיע המרדים, והוא כל כך נחמד, רגיש ואדיב ושובר כל מיתוס ששמעתי קודם על אלה שנותנים את האפידורל. ושוב אני מרגישה שמלאך נשלח לי מן השמיים.

עברו עוד 9 שעות של צירים עם האפידורל... אפשר להגיד שהאפידורל כביכול השפיע עלי הכי טוב שאפשר. לא הרגשתי שום כאב ובשלב צירי הלחץ הרגשתי את הלחץ וידעתי מתי ללחוץ. פשוט ישבנו וחיכינו שהזמן יעבור והפתיחה תתקדם.

לקראת פתיחה 10 כבר הרגשתי צורך ללחוץ. רציתי שהמיילדת תשאר אבל היא כל הזמן יצאה וחזרה. באחת הפעמים שהיא נכנסה אמרתי לה שיש לי דחף ללחוץ והיא אמרה לי שכל פעם שאני מרגישה צורך ללחוץ אני יכולה קצת ללחוץ רק בשביל לספק את הדחף הזה אבל לא יותר מזה. עשיתי כדבריה עד שממש הרגשתי שמוש עוד רגע יוצא ואמרתי למלווי תקראו מהר למיילדת אני עוד שנייה יולדת והם קוראים לה והיא לא באה כי היא לא מאמינה שזה הגיע היא טוענת שיש עוד זמן!

בסוף היא באה, מסתכלת בין רגלי ורצה לקרוא למיילדת נוספת. זהו, הגיע הרגע. הרגע הבאה היה הרגע הכי נורא בלידה אני כל פעם נזכרת בזה ומתחלחלת! פתאום עברנו למדשהו שנראה כמו סדר פעולות מסודר שהרגיש כמו סד"פ צבאי. המיילדות שמות כפפות, מכינות
דברים ולוחצות על כפתור במיטה כדי שהחלק התחתון ירד והמיטה משמיעה מן זמזום כזה בזמן שזה יורד. איכסה מה זה הפעולות האוטומטיות האלה אני אשה שיולדת תינוק! זה לא פס יצור לרובוטים!

תתחילי ללחוץ. כעבור דקות בודדות של לחיצות זה קורה ומוש, 4 קילו של אושר עילאי מגיח לאוויר העולם. הוא מונח על הבטן שלי כחול ושקט. אני מתרגשת ובוכה בוכה ומתרגשת ומלטפת אותו ולא שמה לב להתרחשות מסביבי.

המיילדות מעבירות מבטים מלאי משמעות ופה לוחש לאוזן תקראי לרופא, צריך להכין חמצן. מוש נלקח ממני ואני לא מפסיקה לבכות למה לקחו אותו ושיחזירו אותו ושאני מתגעגעת אליו וזה לא פייר.

המיילדת עושה לו סקשיין והוא מתחיל לנשום ולבכות. היא משאירה אותו שם כמה דקות לראות שהכל מסתדר. כאן אני לא זוכרת בדיוק את השתלשלות האירועים אני רק זוכרת שהיא אמרה לי שאולי לא נוכל להיות בביות מלא בגלל שהיא חושבת שיש לו חום ואני נכנסתי ללחץ שהוא יהיה בתינוקיה ולא איתי. הגיעה רופאה לתפור אותי ובעלי עלה עם מוש למחלקה והוא עשה לו את כל מה שצריך ואז הם הלכו לחכות לי בחדר ביות מלא. למזלי הרב לא היה לו חום.

סך הכל לקח לי 4 ימים ללדת. 3 ימים של ירידת מים ואז כמעט 24 שעות בחדר לידה.

תם סיפור הלידה אך לא נשלם סיפור ההנקה...
המשך יבוא.

תודה ששיתפת,

אני לא כל כך יודעת מה להגיב, אז רק אשאיר פה @}
שתדעי שקראתי
והתרגשתי
מאוד מאוד

גמאני קראתי מרותקת.
סך הכל נשמע שהיית מאד מוכנה ויודעת מה את רוצה , וזה יפה מאד בהתחשב בכך שלא התכוננת הרבה.
מחכה לסיפור המשך...

תודה לכן נשים יקרות!

מאז שאני כתבתי אני מוצאת את עצמי שוב ושוב קוראת את סיפור הלידה, הופכת שלמה יותר ויותר.

ואם ואם ואם ואם לסבתא היו גלגלים אז היא היתה נוסעת...

היום אני נמצאת במקום אחר, יודעת יותר, מבינה יותר. זאת הלידה שהייתי צריכה לעבור, כך מוש היה צריך להגיע לעולם ומשם רק צומחים.

קראתי בנשימה עצורה. גרמת לי לחזור לחווית הלידה שלי. יש לי חשק מטורף לכתוב אותו. אעשה זאת בימים הקרובים.
ואני מחכה להמשך הסיפור!

אעשה זאת בימים הקרובים כדאי לך! יש בזה משהו מאוד משחרר. בימים הראשונים קראתי אותו שוב ושוב ועכשיו מרגישה שלמה.

את סיפור ההנקה אכתוב בעזרת ה' בקרוב כשקצת אתפנה.

שבת שלום (-:

את סיפור ההנקה אני כותבת בדף
לשון קשורה סיפור ההנקה של מוש

החלטתי להשאר בבית עם מוש.
ההחלטה הלכה והתבשלה וכבר כששיתפתי פה בהתלבטות שלי, לפני כחודש זה היה כמעט סופי. השיתוף פה עזר לי לחשוב לעומק ולהגיע למצב שאני שלמה עם ההחלטה שלי.
כבר כמה שבועות שאני חיה בתוך ההחלטה הזאת ושמחה איתה יום יום.

במקביל אני מחפשת לעצמי משהו חדש. אני מאוד רוצה להשתמש בכישורים שה' נתן לי, לגדול ולהתפתח. תנאי הכרחי בחיפוש המתחדש הוא שאוכל לגדל את ילדי בעצמי בביתי.

כרגע יש שני כיוונים שמאוד מושכים אותי:

1. תפירה- לקחת איזה קורס בסיסי בתפירה ומשם להתפתח. יש לי חלום לעסוק במשהו אומנותי, ליצור בעבודת כפיים וזה כיוון שאני מאוד נמשכת אליו. אני מדמיינת לי בראש גזרות, בדים וצבעים ויש לי מכונת תפירה בבית.

1. לעשות קורס דולה ומדריכת הכנה ללידה. כשהפכתי לאם מפתח בפני עולם ומלואו שלא הכרתי. אני נפעמת מהכוח הנשי הזה ומרגישה צורך להיות חלק ממנו, להעביר את המידע הזה הלאה וללוות נשים ברגעים הקסומים האלה.

טבעתי בתוך ים המידע שיש באנטרנט על הלימודי דולה. יש מקומות רבים ללמוד בהן את המקצוע וכמובן שהאתרים או הנציגות בטלפון לא אובייקטיבים.
הייתי שמחה אם יש מישהי מכאן שמכירה את הנושא ותוכל לנדב לי מידע. תודה מראש (-:

תפירה זה מגניב! (אין לי מידע מועיל על לימודי דולה).

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תפירה זה מקצוע מעולה לצד גידול ילדים.
אני גדלתי כבת לתופרת..... אמא תמיד בבית כשחוזרים מבית הספר, אין לחץ לשלוח תינוקות למעונות, וגם הכנסה יפה.... יתכן שכדאי לך להשקיע בתחום זה במיוחד אם יש לך תינוק. לרגל התרחבות משפחתינו בעז"ה בקרוב התחלתי גם לחשוב בכיון.
לגבי דולות אין לי מושג....

גם לי אין מידע מועיל לגבי לימודי דולה, אבל רציתי רק להדגיש את העובדה שכדולה את צריכה להיות בכוננות של כמה שבועות עם כל לקוחה. מה שאומר שברגע שמישהי שהתחייבת אליה מתחילה ללדת את צריכה לעזוב הכל וללכת להיות איתה, בכל שעה משעות היום והלילה ובהתראה קצרה יחסית. כי על זה משלמים לך. כך שזה משהו שצריך לקחת בחשבון כשיש לך ילד קטן. כדולה יש גם את התמיכה לאחר הלידה שזה כבר קצת יותר רגוע, אבל אני חושבת שלרוב זו עסקת חבילה כך שאת אולי לא יכולה לבחור לעשות רק את זה, באמת שאין לי מושג. בכל מקרה זו עבודה מחוץ לבית שמן הסתם לא מתאים להביא אליה ילד, זו פשוט לא עבודה במשרה מלאה.

כן אני כמובן לוקחת את זה בחשבון.
אכן זה מחוץ לבית אבל זה לא מצריך להיות מחוץ לבית בתדירות גבוהה.
חשבנו על זה יחד אני ובעלי והוא יהיה פה בבית כשאעדר, הוא עצמאי אז גמיש בעבודתו.
כמובן שאני לוקחת בחשבון שיחד עם ילדים קטנים אני אגביל את עצמי במספר היולדות שאלווה אותם ובעזרת ה' כשיגדלו קצת אוכל להיות עם יותר נשים.

אני מרגישה שהדולה זה משהו שמושך אותי יותר מהתפירה. זה לעבוד עם אנשים, לעבוד עם הלב, לתת ולהעניק. בנוסף יש לי בעיה מבחינת הפרנסה מהתפירה, אני לא יודעת כמה זה יעבוד כי אנחנו גרים במושב קטן.

חשבנו על זה יחד אני ובעלי והוא יהיה פה בבית כשאעדר, הוא עצמאי אז גמיש בעבודתו.
אם כך אז זה כן כנראה אפשרי.
אני מרגישה שהדולה זה משהו שמושך אותי יותר מהתפירה. זה לעבוד עם אנשים, לעבוד עם הלב, לתת ולהעניק
אם זה מושך אותך יותר אז לכי על זה:) בהצלחה @}

אגב אני גם לא רואה בעיה בשילוב הדרגתי של שני הדברים - את בהחלט יכולה להיות דולה ולעבוד בהתחלה עם מעט לקוחות כאמור, ובמקביל בזמן שאת בבית לעסוק בתפירה. זה ממש לא סותר לדעתי.

למיטב ידיעתי, תפריה בתור פרנסה לא משתלם בימינו, אבל ידע אישי בתפירה בשביל להתאים בגדים ולתיקונים אישיים בהחלט משתלם. אם יש לך מכנת תפירה בבית, אפשר להסיק שיש לך ידע בסיסי בתפירה?

וכן, גם אני חושבת שחשוב לשים לב למה שמושך אותך.

אם יש לך מכנת תפירה בבית, אפשר להסיק שיש לך ידע בסיסי בתפירה?
אני אפילו לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה ידע בסיסי. המכונה הייתה של חמי והוא לימד אותי איך מפעילים אותה וזהו בגדול. חשבתי ללכת למישהי ללמוד אצלה דברים בסיסים שהם מעבר לאיך מפעילים את המכונה ומשם להתקדם. חברה של גיסתי למשל למדה דרך קבוצה בפייסבוק מאפס תפירה.

נכון שאפשר לשלב ביניהם וזה מאוד נחמד לדעת לתפור אפילו רק בשביל שימוש ביתי אבל מרגיש לי שזה לא נכון כרגע לעשות את שני הדברים במקביל ואני צריכה להתמקד במשהו אחד ולהשקיע בו את כל מרצי (זאת אומרת את מה שנשאר אחרי מוש הבעל והבית (-; ).

יש לי גם שנה הבאה קורס אחרון לתואר, קורס שנתי שמלווה כתיבת עבודה סמינריונית בנושא חינוך. זה יתפוס לי זמן ואאלץ לנסוע פעם בשבוע לירושלים בשביל זה.

המכונה הייתה של חמי והוא לימד אותי איך מפעילים אותה
אה... ממש לא לזה התכוונתי. אני לא ממש יודעת איך להשתמש במכונת תפירה וגם לא משתמשת. אבל אני תופרת חורים בבגדים והחצאית שהכי הכי אהבתי הייתה כזו שתפרתי משמלה, ויש לי עוד כמה כאלו, שעשיתי משמלות פחות מוצלחות. אז יש לי איזשהו ביטחון עצמי בסיסי שאני יכולה לעשות דברים, והבטחון הזה מבוסס עובדות.

אבל מרגיש לי שזה לא נכון כרגע
אז אל תעשי. רק תרשמי לך לעתיד ברשימת ה"אולי אחר כך, אם יהיה זמן...". יש לי חיבה לתפירה. לא מתוך אהבה גדולה לתפירה, אלא מתוך הגישה בה יכולת תפירה בסיסית היא יכולת בסיסית. כמו לדעת לטאטא, שכדאי שכל אדם בוגר יחזיק בה. אומנם אפשר להסתדר בלי מטאטא אלא רק עם שואב אבק, אבל זה מגביל. רק שבחברה בה זה הנורמה, לא רואים את המחירים של זה.

לא הכי מבינה בדולה, אבל גיסתי למדה ב"שלם" , אם את צריכה עוד פרטים אני יכולה לשאול אותה.
וברכותי על ההחלטה!! איזה כיף לכם !

אישה מהבחינה הזאת כן יש לי ידע בסיסי אבל זה שונה לגמרה מגזירות של בדים, עיצוב ותפירה מקצועית והחלום שלי זה לא לתקן חורים, לפחות לא רק.
נכון גם לדעתי זה ידע חשוב שאיבד מערכו, בימינו רבים האנשים שלא יתקנו חור בחולצה כי אפשר לקנות חדשה ב20 שח וגם ככה הארון קורס מעומס.

החצאית שהכי הכי אהבתי הייתה כזו שתפרתי משמלה, ויש לי עוד כמה כאלו, שעשיתי משמלות פחות מוצלחות
זאת בהחלט רמת ידע מכובדת לדעתי!

תודה לך שקופה אני אשמח אם תשאלי אותה ותכתבי לי. @}

רק תרשמי לך לעתיד ברשימת ה"אולי אחר כך, אם יהיה זמן..."
הוספתי לרשימה הארוכה
החלטתי להתמקד כרגע בדולה.

יש לך שאלות ספציפיות? או סתם התענינות?

כן. איפה כדאי ללמוד את זה?
אני דיברתי עם אומנות הלידה (תל אביב) ובית ספר ללדת ויש עוד מלא מקומות.
אני בטוחה שחלק מהמקומות הם ברמה גבוהה וחלק על הפנים ואין לי מושג איך לבחור כי אני לא מכירה מישהי שמבינה בתחום.
שלם זה בירושלים אם אני לא טועה?
אני מעמק האלה ליד בית שמש אם היא תרצה לדעת.
ועוד שאלה, האם כדאי ללמוד את הקורס המשולב של דולה ומדריכת הכנה ללידה? ראיתי שבהרבה מקומות מציעים מסלול משולב ונתקלתי במקום שטען שלא כדאי.
תודה רבה!

אני חושבת שלימודי תפירה מקצועיים בימינו זה קצת כמו בסיפור של תמרוש שיש בגריין אחד. על עולם שבו עד איזשהו גיל, שמונה עשרה נניח, מבודדים את הילדים מכל אמצעי התחבורה - כל המכוניות והמדרכות והאופניים והולכי הרגל והכבישים - כל מערכת התחבורה. ואז בגיל שמונה עשרה מעבירים אותם "קורס תחבורה" ומצפים מהם להסתדר לבד...

זה נכתב במקור על הנקה נראה לי, אבל זה נכון לגבי המון המון דברים בעולמנו. גם תפירה. כי בעיניי לעשות קורס תפירה בלי הרקע של אמא שיושבת לתקן בגדים בערב, ובלי הרקע של שנים שבהם עשיתי תיקונים קטנים ורכשתי ביטחון ולמדתי לעשות דברים מורכבים יותר ויותר מתוך ניסיון ובאופן טבעי - זה מנותק מהרצף.

וזה נכון גם לגבי דולה. רק שפה הרצף הוא אחוות נשים. הוא לבוא לבקר יולדת ולהביא לה אוכל ולהחזיק רגע את התינוק כדי שהיא תוכל ללכת להתקלח, ולשטוף את הכלים בכיור.

אני לא מכירה בכלל קורסים בתחום. אך במקרה וזה יועיל לך - תסתכלי על זה מהזווית של הרצף. לא לתת דגש רק על הקורס ועל מה שלומדים שם, אלא על הקשרים המרובים שאמרים לקשור את הידע הזה לחיים. כל המקרים בהם לקחת חלק משני בזה, או ראית מישהי אחרת עושה את זה, או שלקחת בעצמך דולה ללידה. כל זה חשוב לא פחות, ואפילו יותר, מהקורס בעיניי.

מזווית קצת אחרת אבל קשורה לזה, יש את ההרצאה barry]על אובדן התבונה schwartz on our loss of wisdom[/po]/transcript שאפשר להקשיב לה באנגלית, או לקרוא את הטקסט באנגלית ובמלא שפות אחרות אבל לא בעברית. בעיניי מידת התבונה, החוכמה המעשית והתרבות הארגונית שיש במקום מסויים חשובים יותר מהחומר הנלמד. אולי כדאי לחשוב גם על זה כשבוחרים מקום.

וזה נכון גם לגבי דולה. רק שפה הרצף הוא אחוות נשים.
הדבר הזה תופס חלק נכבד מהרצון שלי ללכת להיות דולה. זה כל כך חסר עכשיו, האשה החכמה הזאת, שיודעת איך להתמודד עם הלידה ותומכת בנשות המשפחה, זה מדהים בעיני.
כל פעם מחדש שאני שומעת את הסיפורים על סבתא של חמי שהיא היתה המיילדת של כל המשפחה אני נפעמת מחדש (הם גרו בכפר קטן ונידח במרוקו וחיו בצורה הכי פשוטה וטבעית שיש).

כל המקרים בהם לקחת חלק משני בזה, או ראית מישהי אחרת עושה את זה, או שלקחת בעצמך דולה ללידה.
המקרים האלה הם בדיוק מה שגורם לי לרצות ללכת, להרחיב את הידע שלי ולקבל כלים שבעזרתן אוכל לסייע לנשים.

אמא של מוש,
דיברתי עם חברה שלמדה ב"ללדת", היא לא בררה על עוד מקומות
אבל מאד נהנתה שם
מסלול הלימודים נוקשה והמבחנים לא קלים בכלל,
לגבי קורסי הכנה - משלבים אותם בהמשך בדרך כלל,
רוב הבנות ממשיכות , לפחות מי שמתחברת . (היא כבר היתה רוויה מלימודים .. וכסף ...)
היא אומרת שאם את נמשכת לתחום - שווה לקפוץ למים , זה סיפוק אדיר.

עם גיסתי שלמדה ב"שלם" דיברתי בשתי מילים ,
היא אמרה שפעם היו מקבלים שם תעודה מביקור חולים וגם עשו שם סטאז - ולה זה היה מאד חשוב,
היום זה שונה
מקווה לדבר איתה עוד

בכל מקרה, לדעתי נקודות לבדיקה בכל מקום (חוץ מאורך הלימודים וכסף)

• איזו תעודה מקבלים וממי
• כמה סטאז עושים ואיפה
• האם יש להם השמה (נראה לי שבללדת יש?)

מקווה שעזרתי.

שקופה חיכיתי לתשובתך והיא ממש עזרה לי!
מחר אני אמשיך לבדוק גם את הפרמטרים האלו.
תודה רבה לך!

בשמחה ובכיף @}

עוד נקודה אם חשוב לך - ללדת זה מקום חילוני למהדרין ,
שלם אני לא ממש יודעת.

בהצלחה בבירורים !

תודה!
עכשיו קראתי באתר של שלם, המוטו שלהם זה שילוב בן מזרח ויהדות וכחלק מהקורס דולה יש גם את העניין ההלכתי בלידה שרב מלמד.

את התואר בחינוך למדתי במכללה חילונית למהדרין (דוד ילין) ואחרי השנה הראשונה הצטערתי שלא הלכתי למכללה דתית.
בלימודים האלה כן אבדוק לכיוון הזה אבל זה לא מה שיכריע את הכף.

נרשמתי לקורס דולה-תומכת לידה ומדריכת הכנה ללידה במכללת שלם.
המסלול שלהם כולל גם לימוד קורס מגע שלם אז בחרתי רפלקסולוגיה ובסוף הקורס אקבל 2 תעודות, של דולה ושל רפלקסולוגית.

תודה לכל מי שעזר לי להתלבט ושיתף אותי במידע. ב"ה אני מרגישה שלמה ושמחה עם ההחלטה (-:

בהצלחה, ולימוד מהנה ומשכיל @}

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בהצלחה @}

אמא של מוש, שלום!
הבנתי שאת גרה במושב באיזור ירושלים- בית שמש
גם אני פחות או יותר מהאיזור
וחושבים אולי לעבור ליישוב אחר באיזור
הייתי שמחה, אם את מוכנה, לדבר איתך ולשמוע על המושב שאת גרה בו,
ואם יש איזשהי קהילה.
אם תגידי שמתאים לך אני אשמח להשאיר כאן מספר טלפון/ מייל.

תודה בכל אופן.

בכייף!
את יכולה להשאיר לי פה את הטלפון שלך ואני אתקשר אליך (-:

אפס חמש שתיים חמש אפס אפס אפס 747
תודה!

היי אמא של מוש,
תודה על מה שכתבת לי בבלוג שלי.
ואאוו כמה שלקחתי מכאן
אני תוהה, אם זה בסדר לשאול... מה זה נתן לך? מה לקחת משם שמסייע לך?
(אני כל פעם לא מאמינה איך כל הרפש והגבבה שמילאו את החיים שלי פתאום יכולים להפוך למשהו שעוזר לאנשים אחרים... זה נורא מעודד, נותן לי נחמה בצער)

קודם כל אני מאוד שמחה שזה מעודד אותך (-:

אני מדמיינת אותך, אישה שעברה טראומה בעברה, טראומה שפגעה בגופה ובנפשה ודופקת שוב ושוב על דלת ביתה.
האשה הזאת, פותחת את הדלת בפניה, מכניסה אותה הביתה ומטפלת בה, דואגת לה, משקיעה בה המון ואז משלחת אותה לדרכה.
ושוב פעם היא חוזרת, דופקת בדלת. האשה נגשת, פותחת לה את הדלת ושוב מטפלת. לפעמים היא גם מתקשרת אליה שתבוא.
לאט לאט היא פחות ופחות באה וכל פעם שהיא באה היא הולכת וקטנה.
ואת כל זה האשה עושה מול חלון פתוח, נותנת לעוברים ולשבים להציץ לתוך ביתה וליבה.

אני, עוברת אורח, הגעתי ונתקעתי מול החלון, צופה בהשתאות על מה שקורה בפנים.
אף פעם לא הייתי מהאנשים הללו שמארחים את הפצעים שלהם, אצלי הם נמצאים נעולים במרתף הבית. הם לא דופקים לי בדלת אבל הם קיימים ואני מרגישה את הנוכחות שלהם רוחשת מתחתי.

אז מה נתת לי?
נתת לי כוח להכנס גם לדף שלי ולהמשיך לשתף כי זה דורש ממני כל פעם מחדש המון כוחות נפש.
נתת לי את האומץ לחשוב שגם אני יום אחד יטפל במה שנמצא במרתף.
נתת לי רעיון לנסוע עם האוטו בשביל לטייל ברגל במקום חדש.
נתת לי חלון לרעיון של שכתוב זכרונות, מאוד אהבתי איך שהשתמשת בזה.
נתת לי לראות אותך מדברת עם הילדות שהיית, גם בי יש ילדות כאלה?!
נתת לי לראות אותך מרשה לעצמך להתפרק, לבכות ואז לאסוף את עצמך מחדש.

זה מה שעלה לי לראש עכשיו וכמובן שיש עוד דברים רבים וזה בנוסף לעצות והתובנות שלך שקראתי ברחבי האתר בנושאים שונים ומגוונים.

אני לא זוכרת איפה קראתי את זה כאן, אולי אפילו אצלך, שהשפה שלנו, המילים, כל כך דלות וחסרות יכולת לתאר באמת את הרגשות והתחושות שלנו ואני מרגישה שהאמירה הזאת מתאימה גם כאן.

תודה @}

המון תודה גם לך @}
תודה שהסברת.

אף פעם לא הייתי מהאנשים הללו שמארחים את הפצעים שלהם, אצלי הם נמצאים נעולים במרתף הבית. הם לא דופקים לי בדלת אבל הם קיימים ואני מרגישה את הנוכחות שלהם רוחשת מתחתי.
אני זוכרת את התחושה הזאת
אני הרגשתי את זה בצורת תהום שמתחת לאדמה. מלמעלה הכל נראה יציב, אבל זו היתה רק קליפה דקה. התהום שמתחתיה היתה תמיד נוכחת, גורמת לי לחוסר יציבות וחוסר בטחון תמידי, והפחידה אותי בעומקה.

נתת לי לראות אותך מדברת עם הילדות שהיית, גם בי יש ילדות כאלה?!
המון

לפני כמה ימים הלכתי בשביל האהוב עלי, ואז הגעתי למקום המסים שבו ערכנו, אני ואני ואני ואני, ישיבת צוות לפני כמה חודשים, וצפינו בזריחה.
והפעם - זו לא היתה ישיבה זו היתה פגישת מחזור. ארבעים "אני" היינו שם, בכל הגילאים, אף אחת לא חסרה, וכולן צוחקות ומדברות זו עם זו ומברכות אותי לשלום.
יש המון ממך, וההמון הזה, נכון שחלק מהנשים והילדות האלה מיצגות פגיעות, אבל כולן ביחד נותנות לך כוח.
ועוד משהו: את אף פעם לא לבד.
כל אדם שעצר אי פעם, נתן, עזר, אהב, תרם - נמצא אצלך בראש.
וכל הנתינה, המילים הטובות, המעשים הטובים, החיוך, החוכמה, התבונה, ההומור, ההברקה - כולם מאוחסנים אצלך בפנים.
יש בתוכך שבט שלם שתומך בך.

ארבעים "אני" היינו שם, בכל הגילאים, אף אחת לא חסרה, וכולן צוחקות ומדברות זו עם זו ומברכות אותי לשלום.
איזה מדהים! נשמע לי כמו חוויה מרוממת ומעודדת.

_וכל הנתינה, המילים הטובות, המעשים הטובים, החיוך, החוכמה, התבונה, ההומור, ההברקה - כולם מאוחסנים אצלך בפנים.
יש בתוכך שבט שלם שתומך בך._


מאוד נהנתי מהקליפ. זה הזכיר לי מופע של מוש בן ארי שהייתי בו לפני כמה שבועות ולא יכלתי להעתיק את עיניי מהמתופפת שלו, מהעוצמה שלה כשהיא תופפה בתופים.

ועוד דבר חשוב ביותר ששחכתי לרשום קודם.
הארת לי כל כך הרבה על טיפול בילדים חולים. למשל על מדידת חום בטוסיק, נר, בדיקת רופא ועוד. לא חשבתי על הדברים האלה אף פעם מהזוית הזאת. עכשיו כשאני מודעת אני אוכל לנהוג אחרת ולילדים שלי יהיו חוויות אחרות.

משאירה לך כאן אייקון דמיוני של נשיקה (-: תמיד חסר לי פה הפרצוף ההוא מהווצאפ

אמא של מוש
רציתי להגיד לך תודה ענקית על הרעיון של טייץ קצרים
כמה פשוט ככה מציל
ואתמול אפילו יצאתי לרכיבת אופניים
זה לא היה עולה בדעתי עם שפשפת...

ממש עזרת לי, תודה @}

ואגב, אם בא לך לשתף - איך הולך בלימודי הדולה? אני סקרנית...
אבל ממש רק אם בא לך...

איזה כייף לשמוע שעזרתי!

ואתמול אפילו יצאתי לרכיבת אופניים
ואוו איזה כייף לך וכל הכבוד (-:

_ואגב, אם בא לך לשתף - איך הולך בלימודי הדולה? אני סקרנית...
אבל ממש רק אם בא לך..._
אשמח לשתף (-:
ב"ה אני ממש נהנת מהלימודים, הם מעניינים ומרתקים. הקורס של הרפלקסולוגיה גם ממש הפתיע אותי לטובה ובעזרת ה' אני רוצה לעסוק גם בזה.
שבוע שעבר זכיתי ללוות לידה בפעם הראשונה (של משהי שאני מכירה, בתור סטאז) והיתה לי חוויה ממש טובה, אני הרגשתי שאני נמצאת במקום שלי, עשיתי את הבחירה הנכונה וזה מספק אותי.

אני יודעת שיש עוד זמן אבל מאוד מעסיקה אותי השאלה מתי אוכל להתחיל ללוות לידות? בעזרת ה' אני צריכה ללדת באוקטובר, בדיוק כשאני מסיימת את הקורס ואני מתלבטת מתי אוכל לעזוב תינוק יונק, ההנקה זה מה שמטריד אותי כי ברור לי מבחינת כל השאר שבעלי יסתדר מעולה עם הילדים (ואוו מוזר להגיד ילדים במקום רק מוש (-: ).
ברור לי שבחצי שנה הראשונה לפחות לא אלווה לידות אבל גם אחרי זה, אפילו נגיד שאלווה לידה אחת בחודש ובדיוק זאת תיהיה לידה שתמשך 24 שעות, מה עושים עם ההנקה?
ומצד שני, אני אחכה עד שהתינוקת תהייה בת איזה שנה לפחות?? כמה יצא לי כבר לעבוד? בעזרת ה' אני גם רוצה כמה ילדים.

תודה על ההתעניינות

הי אמא של מוש
ממש כיף לשמוע על ההתקדמות בלימודים
ומזל טוב על החדשות @}

בעזרת ה' אני צריכה ללדת באוקטובר, בדיוק כשאני מסיימת את הקורס
ווואוואו.
איך זה להתכונן ללידה במהלך קורס דולות?
מענין האם הרכב המלווים בלידה ישתנה בעקבות כך
כי אני חושבת שבוודאי את רוכשת המון כלים והשקפה אבל אני בספק האם מישהי יכולה להיות הדולה של עצמה ;-ׁׂׂ)

לעניין ההנקה, יכולה לספר לך על הלידה שלי, שארכה למעשה קצת יותר מ-24 שעות אבל הדולה נכחה בפחות משיה מתוכן
התקשרתי אליה כשהתחילו הצירים והיא הציעה שנישאר בינתיים בבית וכשהם התגברו וכנ"ל ושוב התגברו וכנ"ל וכשהם היו כבר בלתי נסבלים והיא הגיעה לביתנו התפניתי באמבולנס כי כבר הייתי ממש בלידה פעילה (פתיחה 10). אני חושבת שהיא קצת פיספסה את המומנטום וכן היתה צריכה לבוא אלינו וללוות אותנו בשלב יותר מוקדם, כפי שהבטיחה. בכל מיקרה, אם לא ממהרים להגיע לבית חולים מיד ולא מבלים בו 24 שעות אז גם הזמן של הדולה מתקצר
חוצמזה שאני מניחה שאפשר לשאוב מראש - בשביל התינוק, ובמהלך לידה ארוכה - בשבילך. ברוב בתי החולים זמינה משאבת הנקה לטובת אמהות, אולי תצטרכי רק להצטייד בערכה הניידת ומקסימום משאבה ידנית לגיבוי.

רק אומרת מה בראש שלי, מאמינה שדולות מנוסות יכולות להוסיף יותר.

עוד רעיון שעולה לי בראש זה הכיוון של רפלקסולוגיה
נכון שמלכתכילה זה היה מישני אבל אם את נהנית מבחינת תזמון ומאמץ עם תינוקות קטנים זה יכול להיות יותר פשוט.

היה ממש כיף להתעדכן, תודה ששיתפת
הצלחות

_הנה אחד השירים ש פרח בית נתנה לי. אני נותנת לך אותו בייחוד בגלל הקליפ. תראי איך זה, תחשבי על זה, כמה נשים יש בתוכך: עוצמה. כוח.
https://www.youtube.com/watch?v=[po]c QFQCvdtyw[/po] _

אייזה קליפ מדהים!

אמא של מוש
כבר הרבה זמן שאני רוצה להגיד לך תודה
על עצה טובה שנתת לי: ללבוש טיץ' קצרים.
הם משפרים לי את החיים בצורה ממש משמעותית
העור באזור ממש החלים, ואם אני שוכחת יום אחד זה כבר הרבה פחות נורא
חוצמזה שממש נוח בסיטואציות מסוימות, לדוגמא עם חצאית קצרה ו/או ישרה,
וכן כשמתארחים בדיוק במחזור...

אני ממש מברכת אותך על הפתרון הפשוט שהצעת לי, לא יודעת איך לא חשבתי על זה קודם...

איזה כייף לשמוע (-:
תודה!

על עצה טובה שנתת לי: ללבוש טיץ' קצרים.

זאת באמת שיטה טובה. אני לפעמים מיישמת אותה בקיץ עם חצאיות (בעיקר קצרות, אבל לא רק), כדי למנוע שפשוף ושפשפת.

בשבח והודיה לה' יתברך ביום שלישי לפנות בוקר, בסיומה של לידה ארוכה ומתישה שנמשכה 28 שעות, נולדה ביתי.

אני אמא של מוש ומושית (-:

מזל טוב



ברכות למוש, למושית, ולאמא שלהן המדהימה
המון נחת!!!

מזל טוב!

מזל טוב

מזל טוב @} @} @}

מזל טוב!

לגבי מכתב אהבה להלכות נידה
בעיקר, כמו הרבה מחיקות שנעשו פה בימים האחרונים - כי אני מרגישה שהתכנים שהעליתי לשם (אני הפותחת) אינטימיים מדי, וקשה לי להשאיר אותם כשהאתר נהיה פתוח יותר.
האמת היא שכבר שנים קשה לי עם הדף הזה. קשה לי עם מה שחשפתי, ובעיקר על רקע העובדה שעם השנים נעשיתי פחות אנונימית כאן, ויש גם עוד סיבות. לא נוח לי איתו. מרוב שלא נוח לי איתו לא רציתי במשך שנים לסמן אותו כדף למחיקה, וכך להציף אותו במה חדש. העדפתי כבר שיישאר נשכח באיזו פינה. אבל עכשיו כשממילא עובר על האתר גל מחיקות, חשבתי שאמחק אותו והוא ייבלע איכשהו בנחשול... וגם חשבתי שבמצב הנוכחי זה נחשב לגיטימי אם אמחק אותו בלי לפתוח לדיון.
אז מה את אומרת, עדיף שלא?
אני יכולה להעלים ממנו את השם שלי. עדיפות שנייה מבחינתי, אבל אם לא מתאים שאמחק, לפחות אתחבא (-:

קודם כל אני ממש מתנצלת שהרסתי לך את התוכנית למחוק בלי שאף אחד ישים לב ושהחזרתי את הדף! התלבטתי אם זה חלק מגל המחיקות שיש פה או מחיקה אקראית כי השתמשת בשם אחר ממה שכתבת בדף ועכשיו אני מבינה למה.

הדברים שכתבת יפיפיים בעיני והעתקתי לעצמי (בלי הכינוי שלך כמובן וגם אין לי מושג מי את) את ההודעה הראשונה כי זה משהו שארצה להתעמק בו וגם אולי אי פעם לשתף מישהי שזה יכול להיות רלוונטי עבורה (שיתופים מהאתר אני תמיד פותחת במשפט "קראתי משהו יפה שמישהי כתבה באנטרנט..." ולא מציינת כינוי או מאיפה זה).

מבחינתי בוודאי שאת יכולה למחוק את הדף, העיקר שתרגישי בנוח ומוגנת ובאמת עכשיו זה הזדמנות טובה לעשות זאת בלי שעוד מישהי תשים לב, זה יעלם בגל המחיקות הגדול.
את גם יכולה למחוק פה את ההודעות שלנו אחרי שאת קוראת.

תודה לך על מה שכתבת, זה נגע לליבי, פתח לי פתח לנקודת מבט חדשה וחיזק אותי בעבודת ה'.
מאחלת לך כל טוב!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כל יקרה
לא יודעת מי את ומה היה הכינוי
רק אציין שבאופן אישי קשה לי מאוד מאוד מאוד עם כל הענין.
מאז שהגעתי לדף המדובר, איכשהו, דרך איזה גריין,
אני מבינה שיש משהו אחר בגדה השניה
לא יודעת מתי אני אעבור דרך הקושי הזה ואגיע לצד השני
אבל בזכותך אני לפחות יודעת שהוא קיים
לא מעט פעמים השתעשעתי במחשבה שאני פותחת את הדף הזה, מחיה אותו, נכנסת לקרביים של הקושי שלי
בינתיים, לא היה לי את האומץ.

לא אגזים ואומר שזה היה הטקס הכי מקסים בעולם שקראתי בתחום
אבל הוא שלך ותעשי איתו מה שאת מרגישה בנוח...

_מחפשת את הספר "ידיים אוהבות" מאת פרדריק לבוייה.
אשמח אם מישהי יודעת היכן אפשר לקנות חדש או להשיג יד שניה._

יש לי למסור